תְּנוּנִי וְאֶזְרַע פְּרָחִים אֲדֻמִּים עַל־פְּנֵי־כָּל־הַשָּׂדוֹת!

הַרְאִיתֶם? שָׁחוֹר הוּא הַנִּיר

וְחוֹלֵם אֶת חֲלוֹם הַזְּרִיעָה בְּאוֹר הַחַמָּה הַפָּזִיז;

מוֹשְׁכִים הַזּוֹרְעִים אֶת נִטְלֵי זְרִיעָתָם, –

לִבָּם יִרְהַב וְיִפְחַד, יְקַוֶּה וְיִתַּם,

כִּי מַצְהִיב הַמִּדְבָּר מִקָּרוֹב וּמְאַיֵּם בְּשִׁפְעַת חַרְבוֹנָיו,

גַּם חוֹלוֹת נוֹדְדִים מְשַׁטִּים בִּילֵל תַּנִּיהֶם בַּלֵּילוֹת.

הָבָה נֵצֵאָה נֶגְדָּם בְּמַחֲרֶשֶׁת וָאֵת,

נַהֲפֹךְ בָּם הָפוֹךְ הַתְּלָמִים וְהַיְשֵׁר עֲרוּגוֹת;

תְּנוּנִי וְאֶזְרַע פְּרָחִים אֲדֻמִּים עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת…

תְּנוּנִי וְאֶזְרַע פְּרָחִים אֲדֻמִּים עַל־פְּנֵי־כָּל־הָרְחוֹבוֹת!

הַרְאִיתֶם? אָפֹר הוּא הָרְחוֹב,

שְׁחוֹרִים וּלְבָנִים וּצְהֻבִּים הֵם דִּגְלֵי יוֹם אֶתְמוֹל הָרוֹגֵז,

מַשְׂטֵמָה יְרֻקָּה וְחוּמָה תְּחַלְחֵל בֶּהָמוֹן

וּבְאֹפֶל־מַרְתֵּף תְּרַפְרֵף כְּנַף־עֲטַלֵּף חֲשֵׁכָה;

חִוְּרוֹן־הַשַּׁחֶפֶת בַּחֲזֵי־תִּינוֹקוֹת,

גַּרְעֶנֶת טְרוּטָה בָּעֵינַיִם;

הָבָה נִשָּׂא־נָא אֲלֵיהֶם מִלָּה שֶׁל רַחֲמִים וּמַרְפֵּא,

נִיצֹק קֶרֶן אוֹר אֶל הָאֹפֶל, נַדְלִיק נְגֹהוֹת;

תְּנוּנִי וְאֶזְרַע פְּרָחִים אֲדֻמִּים עַל פְּנֵי הָרְחוֹבוֹת…

תְּנוּנִי וְאֶזְרַע פְּרָחִים אֲדֻמִּים לְתוֹךְ־כָּל־הַלְּבָבוֹת!

הַרְאִיתֶם? יֵשׁ לִבּוֹת אֲפֹרִים,

לִבּוֹת שֶׁיָּבְשׁוּ מִתִּקְוָה וְגָמְלוּ מֵחֲלֵב־הַתּוֹחֶלֶת;

יֵשׁ לִבּוֹת הָרְעֲלוּ בִּירוֹקַת הַשִּׂנְאָה,

צַהֲבוֹן הַקִּנְאָה וְאַפְרוּר הַשִּׁפְלוּת;

יֵשׁ לִבּוֹת כְּדַרְדַר בַּמִּדְבָּר וְלִבּוֹת כְּבֵיצֵי־צִפְעוֹנִים,

אוֹר־שֶׁמֶשׁ יִזְרַח עֲלֵיהֶם וְסָמְרוּ שִׁנֵי־תַּרְעֵלָה;

הָבָה נַקְסִימָה כֻּלָּם בְּנִסֵּי יוֹם הַמָּחֳרָת,

נְבַשְּׂרֵם אֶת שַׁחֲרָם הַגָּדוֹל הַמְבַצְבֵּץ בְּמִזְרַח־הַתֵּבֵל;

תְּנוּנִי וְאֶזְרַע פְּרָחִים אֲדֻמִּים לַשָּׁדוֹת, לָרְחוֹבוֹת, לַלְּבָבוֹת…

ראשון לציון. א' במאי תרפ"ו

אַתֶּם, אֶגְלֵי־הַטַּל עַל־גִּבְעוֹלֵי־הַדֶּשֶׁא,

מַדּוּעַ אֲדַמֶּה אֶתְכֶם לְדִמְעוֹת־חֵן

נוֹבְעוֹת מִלֵּב אוֹהֵב, רוֹחֵשׁ לִי יֶשַׁע?

הָהּ, אֵין זֹאת כִּי צְפַנְתֶּם בְּרָכָה בְּקִרְבְּכֶם,

בָּכֶם יָשִׂישׂ מִדְבָּר, תָּגֵל עַרְבַת־הַחוֹל,

וְלֵב־אָדָם, נֵכֶה מִלַּיְלָה, יִתְעוֹרֵר,

רְאוֹת בָּכֶם אֶת חֶסֶד־אֵל שֶׁיִּכָּמֵר,

יָשִׁיב שִׁלְטוֹן הָאוֹר, יִשְׁלַח רַחֲמָיו לִגְאֹל!

אַתֶּם, אֶגְלֵי־דְמָעוֹת עֲלֵי־רִיסֵי־עֵינַיִם,

מַדּוּעַ אֲדַמֶּה אֶתְכֶם לְטַל־שָׂדוֹת,

גּוֹאֵל מִדְבָּר וּמְחַיֶּה אַפְסַיִם?

הָהּ, אֵין זֹאת כִּי יְצָאתֶם מִקֶּרֶב־תְּהוֹמוֹת,

מִלֵּב רַגָּשׁ יֶחְרַד לְהֵד־זָדוֹן־וָרֶשַׁע,

שׁוֹפֵךְ עֲלֵי גְדוֹתָיו אֶת שֶׁפַע־אוֹצְרוֹתָיו,

רְסִיס־מַכְאוֹב אֲשֶׁר יָנַק מֵעֹמֶק רַב,

לָשֵׂאת לַמֶּרְחָבִים בְּשׂוֹרַת רַחֲמִים וָיֶשַׁע!

כסלו תרצ"ז

זֶה הַצֶּבַע מַזְכִּיר אֶת הָאֵשׁ,

שֶׁחָצְבָה אֲרֻבּוֹת בִּמְבוֹאֵי אֲדָמָה,

לְהָאִיר אֶת חֶשְׁכַת הַחַיָּה,

טֶרֶם הָיְתָה לְאָדָם;

זֶה הוּא הַחֹם שֶׁלִּכֵּד פְּזוּרִים,

וְהִצִּית בָּם אַחְדוּת, אַהֲבָה, הִתְמַסְּרוּת;

זֹאת אֵשׁ מִשְׁפָּחָה וְשֵׁבֶט וּלְאֹם,

אֵשׁ קֹדֶשׁ, אֵשׁ־דָּת לָאָדָם הֶעָמֵל,

לִגְזֹל מִכְמַנֵּי הַלֵּילוֹת הַטְּמוּנִים

בִּמְעֵי אֲדָמָה, בַּמַּתֶּכֶת, בַּצוּר,

זוֹ הָאֵשׁ שֶׁיָּצְרָה בְּמַפַּחַת דּוֹרוֹת

אֶת עָצְמַת הָאָדָם…

זֶה הַצֶּבַע מַזְכִּיר אֶת הָאוֹר,

שֶׁיֻּצַּת בַּלְּבָבוֹת וְיִקֹּב

אֲדָמָה עַד תַּחְתִּית הַתְּהוֹמוֹת

וְכַיָּם יִשְׁתַּפֵּךְ בַּתֵּבֵל;

שֶׁיְּלַכֵּד פְּזוּרֵי הַמּוֹחוֹת,

מִפְלָגוֹת, מַעֲמָדוֹת, לְאֻמִּים,

וִילַמֵּד אֶת תּוֹעֵי הַמִּדְבָּר

רְאוֹת אֶת הָאָדָם הֶעָתִיד.

אוֹר נִכְסְפוּ לוֹ חוֹלְמֵי הַדּוֹרוֹת,

אוֹר חֵרוּת, אוֹר־דָּת לָאָדָם הַצּוֹעֵד

מִכַּבְלֵי הַשִּׁעְבּוּד אֶל מִקְדַּשׁ הָעַמִּים,

אֶל חֲלוֹם הָאָדָם!

תרצ"ז

וְאִם כִּי שִׁפְעַת קַלְגַּסִּים וְזָדוֹן

יִדְרְכוּ בַּטּוּחוֹת עַל בָּמָתֵי הַתֵּבֵל

וְכָל קֹדֶשׁ יָקָר יִדַּרְדֵּר בַּמִּדְרוֹן,

כָּל זִיעַ נִשְׂגָּב יִכָּשֵׁל, –

אֲנַחְנוּ לַבַּת לִבּוֹתֵינוּ נִשְׁמֹר

כְּכֹחַ אֵיתָן וְגוֹעֵשׁ,

הַכָּפוּת, אַךְ זוֹכֵר אֶת הָאוֹר,

וְעִם בֹּא הַפְּקֻדָּה נִתְפָּרֵצָה כָּאֵשׁ

וְנַבְקִיעַ לַדְּרוֹר!

וְאִם כִּי מִדְבָּר יַגְבִּיר קוֹל תַּנִּים,

שַׂרְעַפֵּי חִדָּלוֹן וָהֶרֶס וָשֹׁד, –

אֲנַחְנוּ אַבְנֵי הַחוֹמָה אֵיתָנִים

מִבְצָר לְדוֹרוֹת פֹּה נַעֲמֹד.

כְּיוֹם צַח לַמֶּרְחָב נַבִּיט שַׁאֲנַנִּים

וּבְאַשְׁמֹרֶת הַלַּיְלָה יַבְקִיעַ, יַחְדֹּר

קוֹל שׁוֹמְרֵינוּ לַבֹּקֶר, לְאוֹר!

וְאִם כִּי הָאֹפֶל, הַחֹרֶף, הַלֵּיל

גַּלִּים זֵידוֹנִים כְּמוֹ יָם

יַכּוּ מִסָּבִיב, –

חֶפְצֵנוּ כַּחֵץ הַנִּמְתָּח מִן הַצֵּל,

אֶל שַׁחַר זוֹהֵר וּמוּרָם

יְבַשֵּׂר לָאָבִיב!

האחד במאי תרצ"ח

אֵין אֱמוּנָה בְּמַמְלֶכֶת הַחשֶׁךְ

כְּשֵׁם שֶׁאֵין בָּהּ לֹא מֵאוֹר הַתְּבוּנָה,

לֹא מִטַּל הַתּוֹרָה, לֹא חַסְדֵי אַהֲבָה,

וְלֹא דְרוֹר…

עֲטַלֵּף הַיֵּאוּשׁ וְיַנְשׁוּף הַזָּדוֹן

שָׁם פּוֹרְשִׂים אֶת כְּנָפָם בְּעֶצֶם הַיּוֹם,

שָׁם קֶבֶר פּוֹעֵר תְּהוֹמוֹ לְאֵין חֹק,

וְעַשׁ הַשִּׂנְאָה מְכַרְסֵם

בְּעַצְמוֹת הַחַיִּים וּלְשַׁדָּן…

אֲבָל הַקּוֹשְׁרִים אֶת נַפְשָׁם בַּמָּאוֹר,

הַכּוֹרְתִים בְּרִית עוֹלָם לַשֶּׁמֶשׁ, לַדְּרוֹר,

לְיוֹם הַמָּחֳרָת כִּי יָבוֹא טְרִי־טְלָלִים

לְבַשֵׂר אֶת בְּשׂוֹרַת גְּאוּלָיו, –

בְּרִית זוֹ, חֲתוּמָה בִּדְמֵי לְבָבוֹת,

בְּדִמְעוֹת אַהֲבָה וּבְיֶזַע עָמָל,

תַּעֲמֹד לְעוֹלָם וְסִסְמַת גְּבוּרָתָהּ

כְּקֶשֶׁת תִּקְשֹׁר אֶת אָפְקֵי הַתֵּבֵל

מִדּוֹר – דּוֹר!

ירושלים. א' במאי תש"ב

לזכרם של גוסטאב לנדאואר ושאר נביאי ישראל שנשאו דברינו לגויים ונפלו בידי מרצחים.

בָּרוּךְ הָאוֹמֵר: עוֹד יָאִיר יוֹם חָדָשׁ!

עֵת עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ יִטְבְּעוּ בְּמוֹ אֹפֶל;

וְאִם כִּי סָמִי מִכָּאן כָּל נְבוּאָה,

וְאַף כָּל תִּינוֹק בְּעַרְשׂוֹ זֹאת יֵדַע,

כִּי סוֹף זֶה הַלַּיְלָה הַשֶּׁמֶשׁ תִּזְרַח, –

אַשְׁרֵי הַמְנַבֵּא בַּלַּיְלָה לָאוֹר,

כִּי יוֹם הוּא זוֹרֵעַ, וְהוּא הַלַּפִּיד…

וּבָרוּךְ הַזּוֹרֵעַ פְּרָחִים בַּשְּׁמָמָה,

עֵת חֹרֶף מַגְבִּיר חֵילָיו מִסָּבִיב;

אַשְׁרֵי לְבָבוֹ מִתְרוֹנֵן כָּאָבִיב

וּמַדְבִּיק אֶת אֶחָיו בְּקַדַּחַת הַגִּיל

עֵת קֹר יַרְחֵי שְׁבָט מְחַלְחֵל בַּשָּׂדוֹת;

וְאִם כִּי גְזֵרָה הִיא, סְמוּיָה וְעַזָּה,

וּמַכְרִיז עַל כָּרְחוֹ הַבִּלְבֵּל הָעַלִּיז

אֶת בְּשׂוֹרַת הַשָּׂשׂוֹן הַכְּלוּאָה בִּלְבָבוֹ, –

שִׂמְחָתוֹ לֹא תִּגְוַע בְּלֹא זֶרַע בַּיְּקוּם,

וּמֵחוֹף עֲדֵי חוֹף תְּצַלְצֵל שִׁירָתוֹ

וְהֵדָהּ יְהַדֵּר עֲדֵי עַד…

אַךְ בָּרוּךְ מִכֻּלָּם הַמְהַלֵּךְ בַּשְּׁוָקִים,

בְּחָם־יוֹם, בִּלְהֹט שֶׁמֶשׁ, בְּדֹחַק הָמוֹן,

וּמְחַזֵּק כָּל כּוֹשֵׁל, וְזוֹקֵף רֹאשׁ כָּפוּף,

וּמְאַמֵּץ הָעוֹמְסִים לְבֵנָה לַבִּנְיָן;

יְנַחֵם כָּל כְּבוּל־יִסּוּרִים־אֶל־עַרְשׂוֹ,

יְאַשֵּׁר הֶחָמוֹץ, דִּין עָלוּב יְיַשֵּׁר,

יָרִיב אַלְמָנָה, וּלְיָתוֹם יִלָּחֵם,

וְיָבִיא לַמִּשְׁפָּט אֶת חַיַּת־הָאָדָם.

וְאַף אִם תִּדְבַּק בּוֹ חֶלְאַת הַשְּׁוָקִים

וְרֻקָּם מַלְעִיגִים בּוֹ יִירָקוּ, –

אַשְׁרָיו וְאַשְׁרָיו, הוּא בָּרוּךְ מִכֻּלָּם,

לֹא לָרִיק יְלָדַתּוּ אִמּוֹ!

כִּי כְּקֶרֶן הָאוֹר הַבּוֹקְעָה רִאשׁוֹנָה

בְּמוֹ־אֹפֶל יַפְצִיעַ דְּבָרוֹ,

כִּנְשִׁיבַת אֲבִיבִים יְבַשֵּׂר הֶבֶל פִּיו

גְּאֻלָּה לְדוֹרוֹת הֶעָתִיד.

אַל תֹּאמְרוּ: "אַךְ חָשַׁךְ הָעוֹלָם, בָּא הַקֵּץ;

אוֹר נִקְבַּר בַּמַּעֲרָב, לֹא יוֹסִיף עוֹד יָהֵל

זֶה הַשֶּׁמֶשׁ, אֶתְמוֹל עוֹד הָלַךְ וְנִסֵּר

מִסּוֹף הָעוֹלָם עַד סוֹפוֹ…"

הִשְׁבַּעְתִּיכֶם בְּזֶה הַכּוֹכָב הַמְבַצְבֵּץ,

בַּמִּזְרָח הַמְנַמְנֵם, הַשָּׁרוּי עוֹד בַּצֵּל,

כִּי בּוֹ עוֹד טָמוּן שֶׁפַע אוֹר, יִתְנַעֵר

עֵת שַׁחַר יָעִיר אֶת כְּנָפוֹ…

אַל תֹּאמְרוּ: "אַךְ זָקַן הָעוֹלָם וּבָלָה,

נָס לֵחוֹ שֶׁל אָדָם, רוּחַ סְתָו בִּלְבָבוֹ,

מוֹת פֵּרַק אֲבָרָיו וּזְרָעָם לָרוּחוֹת,

לֹא תָּבוֹא עוֹד עֲנָת לְלַקְּטָם!"

הִשְׁבַּעְתִּיכֶם בְּזֶה הָאָבִיב הַנִּפְלָא,

בַּסְּנֶה הֶעָטוּר כָּל עָלֶה וּרְבִיבוֹ,

כִּי בּוֹ עוֹד יִשְׁמַע רוֹעֵה צֹאן הַבְטָחוֹת

שֶׁל לוּחוֹת הַבְּרִית לָאָדָם!

לַיְלָה שֶׁל סְתָו, לֵיל חֶסֶד, טָמִיר וּמְלֵא רְנָנָה,

לֵיל חָשְׁוָן רָחִים וְחָמִים, שֶׁעָטָה כְּטַלִּית שֶׁל תְּכֵלֶת

אֶת גִּבְעוֹת וּשְׁכוּנוֹת יְרוּשְׁלֵם. מִדְרָכוֹת־וְגִדְרוֹת־כָּל־גַּנָּה

רָחֲשׁוּ מִשִּׁירַת הַצְּרָצַר, לֵיל־קַל־רֹאשׁ כְּהֶבֶל־פִּי־יֶלֶד.

בְּלֵילוֹת שֶׁכָּאֵלֶּה טוֹבְעִים הַנִּסִּים עֲקֵבָם הַעֲמֵק

וְטָבוֹעַ בִּנְתִיב עַם־עוֹלָם, הָעוֹזֵב בּוֹר גָּלוּת אֲפֵלָה

וּמְטַפֵּס וְעוֹלֶה אֶל רֻכְסֵי הַמִּזְרָח הַזּוֹהֵר, הַסּוֹמֵק.

הָהּ, לַיְלָה כְּלִיל־הָרָזִים, לַיְלָה הֲרֵה־הִתְגַּלּוּת,

בּוֹ הִקְשִׁיבָה כָּל אֹזֶן נִרְכֶּנֶת אֶל עֵבֶר פִּי הַמַּקְלֵט,

כָּל אֵבֶר בַּגּוּף הָפַךְ אֹזֶן, כָּל וָרִיד וְכָל גִיד וּבָלוּט,

לְהַקְשִׁיב וְלִמְנוֹת כָּל “יֵיס”, לִרְעֹד לְצִלְצוּל כָּל “נוֹ”;

הָרוּחוֹת עָצְרוּ נְשִׁימָה, אֶרְאֵלִים וּמְצוּקִים נִשְׁתַּתְּקוּ

צַפּוֹת מַה יֹּאמַר לֵיק סַקְסֶס, מַה יַּגִּידוּ יוֹשְׁבֵי אַרְמוֹנוֹ:

הֲיִגְבַּר הַ“כֵּן עַל הַ”לֹּא" אוֹ חָלִילָה יִשְׁווּ בְּתֵיקוּ?

מָה אָרְכוּ רִגְעֵי צִפִּיָּה! אַךְ הַלַּיְלָה נָסַךְ אֶת צָרְיוֹ;

עָנָן לֹא עָכַר אֶת הַתְּכֵלֶת, אֵין נִיד בֵּין עַנְפֵי הֶחָבוּשׁ,

שֶׁעָלָיו עוֹד עָמְדוּ בְּיַרְקָם אִם כִּי כְּבָר הִתְנַצֵּל אֶת פִּרְיוֹ;

רַק צְרָצַר מַחֲרֶה וּמַמְשִׁיךְ בְּשִׁירוֹ בֶּחָצֵר הַפָּלוּשׁ,

מָשׁוּל לְבָחוּר יְשִׁיבָה שֶׁאֵחֵר בְּשִׁירַת תְּהִלִּים

וּפִיו הַמְמַלֵּל בִּתְנוּמָה עוֹד מַמְשִׁיךְ “לָמָּה רָגְשׁוּ גּוֹיִים”

וְהֶמְשֵׁךְ שִׁירָתוֹ נִבְלְעָה בֵּין קִמְטֵי הַגְּוִילִים הַבָּלִים.

וּפִתְאֹם נִתְרַחֵשׁ הַמַּקְלֵט, קוֹלוֹת מְבַשְּׂרִים וְאוֹמְרִים,

בְּשִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת הַתֵּבֵל, כִּי נִמְנוּ וְגָמְרוּ בַּמַּעֲרָב

לְיַסֵּד מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, שִׂים קֵץ לִנְדוּדָיו הַמָּרִים

שֶׁל עָם מְמֻשָּׁךְ וּמְמֹרָט, תֵּת מוֹלֶדֶת לְשֶׂה־פְּזוּרָיו

וּמִקְלָט לִפְלִיטָיו, לְרַגְלָיו אֲדָמָה וּלְרֹאשׁוֹ אוֹר חַמָּה;

הַרְנִינוּ, שִׂמְחוּ גְאוּלִים כִּי קֵץ הַתְּלָאוֹת כְּבָר קָרֵב –

כֹּה בִּשְּׂרוּ מִמֶּרְחָק הַלּוֹעֵז בִּשְׂפַת הָעִבְרִית הַתַּמָּה.

בִּשְּׂרוּ גַּם בִּלְשׁוֹן עֲרָבִים, בְּחֵרוּק וּבְחֵמָה עֲצוּרָה,

אַךְ לָהּ לֹא הִקְשִׁיב בֶּן־בְּרִית, כִּי הַחוּצָה דְחָפוֹ לְבָבוֹ;

כִּי בְּכָל הַשְּׁכוּנוֹת שָׁם נִטְּשׁוּ מִשְׁכְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, הַבְּשׂוֹרָה

מָשְׁכָה כָּל לֵבָב אֶל הָרְחוֹב, לְחַלֵּק שִׂמְחָתוֹ עִם קְרוֹבוֹ

וּרְחוֹקוֹ, הִתְנַשְּׁקוּ יְדִידִים וְזָרִים, הָאַחְוָה שִׂגְשְׁגָה בַּלְּבָבוֹת,

כְּלֵי־רֶכֶב, אֶשְׁכּוֹלוֹת־נְעָרִים, עָבְרוּ חוֹגְגִים, וְשִׁיר

“דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חַי־חַי־וְקַיָּם” בָּרְחוֹבוֹת…

ירושלים, תש"ח