עַל חַלּוֹנָהּ, פֹּה כָּל הַלֵּיל

תָּנוּחַ זֵר פְּרָחַי, רָטֹב,

אוּלַי עִם שַׁחַר כִּי יָהֵל

אֱלֵי חֵיקָהּ אוֹתְךָ תֶּאֱסֹף.

עֵת עֲלֵי שָׂדָהּ יִזַּל

מִמְּךָ נֶטֶף־טַל בִּדְמִי,

הַגִּידָה־לָהּ כִּי אֵין זֶה טַל,

רַק דֶּמַע הוּא מִבְּכִי עֵינִי.

תרפ"ה

לָךְ חִכִּיתִי כָּל הַבֹּקֶר,

וְצָהַרְתִּי בִּלְעָדֵךְ;

לָךְ חִכִּיתִי כָּל הָעֶרֶב,

אָתָא לַיִל וְאֵינֵךְ.

עֲרִירִי מִשְׁכָּב עָלִיתִי

עֲרִירִי אֶרְאֶה אוֹר־יוֹם,

לִרְאוֹתֵךְ בִּשְׁנָת אִוִּיתִי –

וְנָדַד מִנִּי חֲלוֹם.

תרפ"ו

נוֹקְפִים הַיָּמִים בְּלִי תּוֹחֶלֶת,

נוֹדְדִים הַלֵּילוֹת בְּלֹא חֲלוֹם,

הַבְּקָרִים נִתְלָשִׁים כְּשַׁלֶּכֶת,

וְנוֹשְׁרִים עֲרָבִים אֱלֵי תְּהוֹם,

לוּ שָׁלַחַתְּ לִי רַק אוֹת כְּתַב יָדֵכִי,

כִּי מָצוּי עוֹד זִכְרִי עִמָּדֵךְ,

וְחָשַׂכְתְּ מַמְרוֹרִים לִי וָבֶכִי,

וְאָפִיגָה בְּשִׁיר הֵעָדְרֵךְ.

אַךְ לַשָּׁוְא! עַל פָּנַי תַּעֲבֹרְנָה

שָׁעוֹת כְּדַוָּר בְּלִי מִכְתָּב,

וְכַעֲלֵי אִילָנוֹת לִי תִּשֹּׁרְנָה

דַּקּוֹת מְשָׂרְכוֹת לַמֶּרְחָב.

תרפ"ו

תּוֹךְ פֶּלֶג צְחוֹקֵךְ הַמְפַכֶּה,

עַל חֲצַץ שִׁנַּיִךְ הַצַּח,

אֲפַזֵּז, אֲרַקֵּד כְּשׁוֹבָב

וּכְגַל בֵּין גַּלִּים אֶתְמַתַּח!

אֶעֱמֹד – וְאַשְׁדּוֹת בְּדָלְחֵךְ

יְקַלְּחוּ עַל רֹאשִׁי, עַל יָדַי,

וּכְפֶלַח רִמּוֹן הַפָּרוּם

אֶגְמַע אֶת צְחוֹקֵךְ בִּשְׂפָתַי.

אֶטְבֹּל בִּמְצוּלוֹת מִשְׁבָּרֵךְ,

וְאֶלְקֹט כִּפְנִינִים פְּזוּרוֹת

סוֹדוֹת מִדְבָּרֵךְ הַסּוֹעֵר

וְחִידוֹת שְׁתִיקָתֵךְ הַטְּמוּרוֹת,

וְעֵת יִנָּגֵר יְגוֹנֵךְ

כַּ“תַּנּוּר” מֵעִמְקֵי לִבָּתֵךְ,

אִתָּךְ אֶתְפּוֹרֵר לִרְסִיסִים

וְאֶמֹגָּה בְּיָם מִשְׁבָּתֵךְ.

י“ב אדר – תרצ”ד

מול ה“תנור”

זוֹ הָאֵשׁ שֶׁנִּצְּתָה בְּעוֹרְקַי

– קָחָנָּה!

וְאַל־נָא יֹאמַר הָעוֹבֵר בְּגַנִּי

כִּי אֵלֶּה פְּרָחִים שֶׁצָּמְחוּ בְּדָמִי

– מִמֶּנָּה!

זֶה הַזִּיק שֶׁנִּתַּז מֵעֵינֵךְ

– לֹא שֶׁלָּךְ הוּא!

אֲנִי בּוֹ חָזִיתִי מֵאוֹר אֱלֹהִים

עַל אַף כִּי הִרְגִּישׁוּ חוּשַׁי הַתּוֹעִים

כִּי לֹא כָּךְ הוּא.

זֶה הַצְּחוֹק בְּאִישׁוֹן עֵינֵךְ, שׁוֹבֵבָה,

– צַחֲקִיהוּ!

אַךְ הָאֵשׁ שֶׁנִּצְּתָה בִּלְבָבִי, לֹא מִמֵּךְ,

הִיא תִּבְעַר לְעוֹלָם וְשִׁירָהּ יִתְאַבֵּךְ

– לֹא תְּכַבִּיהוּ!…

ירושלים, ניסן – תרצ"ד

אֶת שְׂפָתַיִךְ נָשַׁקְתִּי רַק פַּעַם,

אַךְ פַּעַם אַחַת נִסְעָרָה

הַנְּשִׁימָה בְּחָזֵךְ הָאָדִישׁ;

רַק לְרֶגַע קָלִיל הִתְרִיסוּ

שְׁמוּרוֹת עַל עֵינֵךְ הַקָּרָה;

שְׂפָתַיִךְ סֵרְבוּ בִּתְלוּנָה,

אַךְ סָפְגוּ בְּעֹצֶר רָזוֹן

אֶת מְטַר רִגְשׁוֹתַי הַנִּתָּךְ

עֲלֵיהֶן כְּבִרְכַּת הַיּוֹרֶה

עַל רִגְבֵי אֲדָמָה צְמֵאִים.

רַק לְרֶגַע קָלִיל חָצְבָה קֶרֶן אוֹר

בֵּין שַׁעֲרֵי גַן־עֶדְנֵךְ הַנָּעוּל,

כְּנָחָשׁ קַדְמוֹן אֶל גֵּוֵךְ הַמְּמָאֵן

נִלְפַּתִּי לִלְחֹשׁ עַל אָזְנֵךְ

אֶת שֶׁבַח פִּרְיִי הַמָּתוֹק

וּפִלְאֵי עֲסִיסוֹ הַמְּשַׁכֵּר.

וְאַתְּ –

לְשִׁירַת פְּתּוּיַי הֶאֱזַנְתְּ רְתֵת,

רָעֲדוּ יְצוּרֵי גֵוֵךְ

וּשְׁבִי נִלְכְּדוּ לְחָכְמַת מַדּוּחַי,

כְּאוֹתָם מַלָּחִים שֶׁשּׁוֹלָל הוּבְלוּ

אֶל אִי־הַמַּאֲוַיִּים הָרוֹנֵן.

וּפִתְאֹם –

אֶת שְׁמוּרוֹת עַפְעַפַּיִךְ פָּקַחַתְּ לִרְוָחָה

וּגְלִידֵי מַבָּטֵךְ הִקְפִּיאוּנִי;

הָלַכְתִּי נוֹשֵׂא עַל כַּפַּי אֶת סוֹדֵךְ,

אֶת דַּם קָרְבָּנֵךְ מְלַקְתִּיו,

וְחֶסֶד הָרֶגַע הַהוּא הַחוֹפֵז,

אֲשֶׁר לֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם.

וְיָדַעְתִּי:

נִשְׁמְטוּ הַחוֹתְרִים מֵאֳנִיֵּךְ

וּכְאֹרֶן זָקוּף נִשְׁתַּיַּרְתְּ

עֲזוּבָה בְּקָדְשֵׁךְ הַמְחֻלָּל;

צוֹנֵן מִתְפַּזֵר בָּרוּחוֹת

אֵפֶר מִזְבָּחֵךְ, עַל גַּלִים,

וְאֵין אִישׁ שֶׁיִּפְקֹד אֶת קֹר בְּדִידוּתֵךְ

הַמְשַׁטֶּה בְּמֶרְחַב הַיַּמִּים…

ירושלים, י“א אייר – תרצ”ד

אֶזְרֶה לָרוּחַ אֶת שִׁירִי,

הָרוּחַ חִישׁ חוֹטְפֵהוּ;

אֶקְרָא שְׁמָהּ אֶל הֶהָרִים,

הַהֵד אֵינוֹ עוֹנֵהוּ…

אֶשָּׂא בִּכְיִי עַל נְהָרוֹת,

שׁוֹטְפִים הֵם דִּמְעוֹתַי;

אֶשָּׂא תְּפִלָּה לַכּוֹכָבִים,

קוֹלִי נִדָּח לַגָּאי…

אֶשְׁתֹּק, אֶדֹּם, אֶנְעַץ עֵינַי

בְּחֵיק הָאֲדָמָה,

אָז בָּא הַסַּעַר לַהֲרֹס

אֶת מִקְדָּשִׁי בִּשְׁמָהּ…

כ“ב כסלו – תרצ”ה

כַּגַּפְרוּר הָאַחֲרוֹן בְּקֻפְסַת גַּפְרוּרַי

נְצַרְתִּיךְ תּוֹךְ חֶשְׁכַת חַיַּי.

אָמַרְתִּי: תַּעֲמִיק בְּמִקְצָת חֲשֵׁכָה,

יִגְדַּל נָא אוֹצַר הָעֵצִים לַמְּדוּרָה,

וְאָז אוֹצִיאֵךְ בִּזְהִירוּת מִגְּנָזַי,

וּבְיָד רוֹטֵטָה אַצִּיתֵךְ

לְהָהֵל אֶת חַיַּי.

אַךְ אֲבוֹי, לֹא יָדַעְתִּי כִּי שֵׁן לַזְּמַנִּים,

הַמְּכַרְסֶמֶת אֶת אֵשׁ נְעוּרַיִךְ;

וְלָעֵת אֶת חַיַּי אָמַרְתִּי הָחֵם –

לֹא צָלַחַתְּ עוֹד לָאֵשׁ,

וּבוֹדֵד וָקַר נִשְׁתַּיַּרְתִּי

לְיַד תֵּל מְדוּרָתִי הַקָּרָה…

וּמֵאָז אֶאֱסֹף מִסְּבִיבִי

רַק אַבְנֵי חַלָּמִישׁ,

כִּי שָׁמַעְתִּי: יָדְעוּ קַדְמוֹנִים לַחְתּוֹת

מְדוּרָה בְּצוּרִים,

אַךְ אֲנִי – לֹא צָלְחוּ יָדַי

כִּידֵי קַדְמוֹנִים,

וּמִכָּל עֲמָלִי אָפִיק בְּלֵילִי

רַק זִיקִים…

תרצ"ה

אַל תַּגִּידִי שֶׁזֶּהוּ בִּנְיָן מֵעָשָׁן,

שֶׁבְּרָאוֹ דִּמְיוֹן וְסוֹפוֹ יְפֻזַּר,

אַל תַּגִּידִי: זֶה זֶמֶר יָשָׁן וְנוֹשָׁן

שָׁגוּר בְּפִי כֹּל וּמִקֶּדֶם מוּשָׁר, –

זֶה עָשָׁן מִשְּׂרֵפַת לְבָבִי הַלּוֹהֵב,

זֶה נָכוֹן, זוֹ אֱמֶת, כִּי כּוֹאֵב!

אַל תַּגִּידִי שֶׁזֶּה חֲלוֹם הֶבֶל וָרִיק,

שֶׁבִּן רֶגַע נוֹלַד וּכְהֶרֶף יַחְלֹף.

אַל תַּגִּידִי: סוֹפוֹ שֶׁיִּיבַשׁ כְּאָפִיק

וּמֵימָיו לְעוֹלָם לֹא יַגִּיעוּ אֶל חוֹף;

כִּי הוּא כְּמָקוֹר לֹא אַכְזָב וְקַיָּם,

וּמִמֶּנּוּ מָלֵא יִמָּלֵא כָּל הַיָּם.

ניסן – תרצ"ז