אֲנִי אֵינִי פַּיְטָן, רַק עַיִן בִּי חַדָּה,

חוֹדֶרֶת בֶּטֶן הַר וּמִדְרוֹנֵי בִּקְעָה;

רַק אֹזֶן בִּי כְּרוּיָה לְהֵד שֶׁל אַגָּדָה

אֲשֶׁר בִּשְׁאוֹן יַמִּים וּבְלַיִל כְּבַד־שְׁתִיקָה…

אֲנִי אֵינִי פַּיְטָן, רַק דֶּמַע, צְחוֹק וּכְאֵב,

מוֹצְאִים בְּתוֹךְ לִבִּי מֶרְחָב, מַעֲנֶה וָהֵד;

בְּשָׂרִי יָרֹן עִם דְּרוֹר, עִם בְּכִי תַנִּים רָעֵב,

וּלְכָל תּוּגַת הַיְקוּם אֲנִי נָבוֹן וָעֵד…

אֲנִי אֵינִי פַּיְטָן, כָּתַבְתִּי לֹא אֲנִי

אֶת כָּל שִׁירַי, – הֵמָּה כְּמֵי נָהָר אֶל יָם

נָזְלוּ מֵרְחוֹב קִרְיָה אֶל גֹּרֶן מִכְמַנִּי

וּבְתוֹךְ עוֹרְקַי חֻבְּרוּ עִם לְשַׁד־אָב וָדָם…

אַתֶּם אֲשֶׁר לִי נְתַתֶּם חֲזוֹן־דּוֹרוֹת,

וְאַתְּ אֲשֶׁר חֵיקֵךְ אָסַף יוֹנֵי־חַיַּי,

וְהוּא אֲשֶׁר שׁוֹפֵךְ בַּיְקוּם שִׁפְעַת־אוֹרוֹת,

כָּל אֶבֶן, עֵץ, אָדָם וָעֹף – הֵם פַּיְטָנַי…

תרצ"ד

זכרוני אהבה (ט' שירים)

מאת

צבי ישראל שביד

---

[עַל חַלּוֹנָהּ]

מאת

צבי ישראל שביד

עַל חַלּוֹנָהּ, פֹּה כָּל הַלֵּיל

תָּנוּחַ זֵר פְּרָחַי, רָטֹב,

אוּלַי עִם שַׁחַר כִּי יָהֵל

אֱלֵי חֵיקָהּ אוֹתְךָ תֶּאֱסֹף.

עֵת עֲלֵי שָׂדָהּ יִזַּל

מִמְּךָ נֶטֶף־טַל בִּדְמִי,

הַגִּידָה־לָהּ כִּי אֵין זֶה טַל,

רַק דֶּמַע הוּא מִבְּכִי עֵינִי.

תרפ"ה

---

[לָךְ חִכִּיתִי]

מאת

צבי ישראל שביד

לָךְ חִכִּיתִי כָּל הַבֹּקֶר,

וְצָהַרְתִּי בִּלְעָדֵךְ;

לָךְ חִכִּיתִי כָּל הָעֶרֶב,

אָתָא לַיִל וְאֵינֵךְ.

עֲרִירִי מִשְׁכָּב עָלִיתִי

עֲרִירִי אֶרְאֶה אוֹר־יוֹם,

לִרְאוֹתֵךְ בִּשְׁנָת אִוִּיתִי –

וְנָדַד מִנִּי חֲלוֹם.

תרפ"ו

---

[נוֹקְפִים הַיָּמִים בְּלִי תּוֹחֶלֶת]

מאת

צבי ישראל שביד

נוֹקְפִים הַיָּמִים בְּלִי תּוֹחֶלֶת,

נוֹדְדִים הַלֵּילוֹת בְּלֹא חֲלוֹם,

הַבְּקָרִים נִתְלָשִׁים כְּשַׁלֶּכֶת,

וְנוֹשְׁרִים עֲרָבִים אֱלֵי תְּהוֹם,

לוּ שָׁלַחַתְּ לִי רַק אוֹת כְּתַב יָדֵכִי,

כִּי מָצוּי עוֹד זִכְרִי עִמָּדֵךְ,

וְחָשַׂכְתְּ מַמְרוֹרִים לִי וָבֶכִי,

וְאָפִיגָה בְּשִׁיר הֵעָדְרֵךְ.

אַךְ לַשָּׁוְא! עַל פָּנַי תַּעֲבֹרְנָה

שָׁעוֹת כְּדַוָּר בְּלִי מִכְתָּב,

וְכַעֲלֵי אִילָנוֹת לִי תִּשֹּׁרְנָה

דַּקּוֹת מְשָׂרְכוֹת לַמֶּרְחָב.

תרפ"ו

---

לַצּוֹחֶקֶת

מאת

צבי ישראל שביד

תּוֹךְ פֶּלֶג צְחוֹקֵךְ הַמְפַכֶּה,

עַל חֲצַץ שִׁנַּיִךְ הַצַּח,

אֲפַזֵּז, אֲרַקֵּד כְּשׁוֹבָב

וּכְגַל בֵּין גַּלִּים אֶתְמַתַּח!

אֶעֱמֹד – וְאַשְׁדּוֹת בְּדָלְחֵךְ

יְקַלְּחוּ עַל רֹאשִׁי, עַל יָדַי,

וּכְפֶלַח רִמּוֹן הַפָּרוּם

אֶגְמַע אֶת צְחוֹקֵךְ בִּשְׂפָתַי.

אֶטְבֹּל בִּמְצוּלוֹת מִשְׁבָּרֵךְ,

וְאֶלְקֹט כִּפְנִינִים פְּזוּרוֹת

סוֹדוֹת מִדְבָּרֵךְ הַסּוֹעֵר

וְחִידוֹת שְׁתִיקָתֵךְ הַטְּמוּרוֹת,

וְעֵת יִנָּגֵר יְגוֹנֵךְ

כַּ“תַּנּוּר” מֵעִמְקֵי לִבָּתֵךְ,

אִתָּךְ אֶתְפּוֹרֵר לִרְסִיסִים

וְאֶמֹגָּה בְּיָם מִשְׁבָּתֵךְ.

י“ב אדר – תרצ”ד

מול ה“תנור”

---

[זוֹ הָאֵשׁ שֶׁנִּצְּתָה בְּעוֹרְקַי]

מאת

צבי ישראל שביד

זוֹ הָאֵשׁ שֶׁנִּצְּתָה בְּעוֹרְקַי

– קָחָנָּה!

וְאַל־נָא יֹאמַר הָעוֹבֵר בְּגַנִּי

כִּי אֵלֶּה פְּרָחִים שֶׁצָּמְחוּ בְּדָמִי

– מִמֶּנָּה!

זֶה הַזִּיק שֶׁנִּתַּז מֵעֵינֵךְ

– לֹא שֶׁלָּךְ הוּא!

אֲנִי בּוֹ חָזִיתִי מֵאוֹר אֱלֹהִים

עַל אַף כִּי הִרְגִּישׁוּ חוּשַׁי הַתּוֹעִים

כִּי לֹא כָּךְ הוּא.

זֶה הַצְּחוֹק בְּאִישׁוֹן עֵינֵךְ, שׁוֹבֵבָה,

– צַחֲקִיהוּ!

אַךְ הָאֵשׁ שֶׁנִּצְּתָה בִּלְבָבִי, לֹא מִמֵּךְ,

הִיא תִּבְעַר לְעוֹלָם וְשִׁירָהּ יִתְאַבֵּךְ

– לֹא תְּכַבִּיהוּ!…

ירושלים, ניסן – תרצ"ד

---

[אֶת שְׂפָתַיִךְ נָשַׁקְתִּי רַק פַּעַם]

מאת

צבי ישראל שביד

אֶת שְׂפָתַיִךְ נָשַׁקְתִּי רַק פַּעַם,

אַךְ פַּעַם אַחַת נִסְעָרָה

הַנְּשִׁימָה בְּחָזֵךְ הָאָדִישׁ;

רַק לְרֶגַע קָלִיל הִתְרִיסוּ

שְׁמוּרוֹת עַל עֵינֵךְ הַקָּרָה;

שְׂפָתַיִךְ סֵרְבוּ בִּתְלוּנָה,

אַךְ סָפְגוּ בְּעֹצֶר רָזוֹן

אֶת מְטַר רִגְשׁוֹתַי הַנִּתָּךְ

עֲלֵיהֶן כְּבִרְכַּת הַיּוֹרֶה

עַל רִגְבֵי אֲדָמָה צְמֵאִים.

רַק לְרֶגַע קָלִיל חָצְבָה קֶרֶן אוֹר

בֵּין שַׁעֲרֵי גַן־עֶדְנֵךְ הַנָּעוּל,

כְּנָחָשׁ קַדְמוֹן אֶל גֵּוֵךְ הַמְּמָאֵן

נִלְפַּתִּי לִלְחֹשׁ עַל אָזְנֵךְ

אֶת שֶׁבַח פִּרְיִי הַמָּתוֹק

וּפִלְאֵי עֲסִיסוֹ הַמְּשַׁכֵּר.

וְאַתְּ –

לְשִׁירַת פְּתּוּיַי הֶאֱזַנְתְּ רְתֵת,

רָעֲדוּ יְצוּרֵי גֵוֵךְ

וּשְׁבִי נִלְכְּדוּ לְחָכְמַת מַדּוּחַי,

כְּאוֹתָם מַלָּחִים שֶׁשּׁוֹלָל הוּבְלוּ

אֶל אִי־הַמַּאֲוַיִּים הָרוֹנֵן.

וּפִתְאֹם –

אֶת שְׁמוּרוֹת עַפְעַפַּיִךְ פָּקַחַתְּ לִרְוָחָה

וּגְלִידֵי מַבָּטֵךְ הִקְפִּיאוּנִי;

הָלַכְתִּי נוֹשֵׂא עַל כַּפַּי אֶת סוֹדֵךְ,

אֶת דַּם קָרְבָּנֵךְ מְלַקְתִּיו,

וְחֶסֶד הָרֶגַע הַהוּא הַחוֹפֵז,

אֲשֶׁר לֹא יָשׁוּב לְעוֹלָם.

וְיָדַעְתִּי:

נִשְׁמְטוּ הַחוֹתְרִים מֵאֳנִיֵּךְ

וּכְאֹרֶן זָקוּף נִשְׁתַּיַּרְתְּ

עֲזוּבָה בְּקָדְשֵׁךְ הַמְחֻלָּל;

צוֹנֵן מִתְפַּזֵר בָּרוּחוֹת

אֵפֶר מִזְבָּחֵךְ, עַל גַּלִים,

וְאֵין אִישׁ שֶׁיִּפְקֹד אֶת קֹר בְּדִידוּתֵךְ

הַמְשַׁטֶּה בְּמֶרְחַב הַיַּמִּים…

ירושלים, י“א אייר – תרצ”ד

---

[אֶזְרֶה לָרוּחַ אֶת שִׁירִי]

מאת

צבי ישראל שביד

אֶזְרֶה לָרוּחַ אֶת שִׁירִי,

הָרוּחַ חִישׁ חוֹטְפֵהוּ;

אֶקְרָא שְׁמָהּ אֶל הֶהָרִים,

הַהֵד אֵינוֹ עוֹנֵהוּ…

אֶשָּׂא בִּכְיִי עַל נְהָרוֹת,

שׁוֹטְפִים הֵם דִּמְעוֹתַי;

אֶשָּׂא תְּפִלָּה לַכּוֹכָבִים,

קוֹלִי נִדָּח לַגָּאי…

אֶשְׁתֹּק, אֶדֹּם, אֶנְעַץ עֵינַי

בְּחֵיק הָאֲדָמָה,

אָז בָּא הַסַּעַר לַהֲרֹס

אֶת מִקְדָּשִׁי בִּשְׁמָהּ…

כ“ב כסלו – תרצ”ה

---

[כַּגַּפְרוּר הָאַחֲרוֹן]

מאת

צבי ישראל שביד

כַּגַּפְרוּר הָאַחֲרוֹן בְּקֻפְסַת גַּפְרוּרַי

נְצַרְתִּיךְ תּוֹךְ חֶשְׁכַת חַיַּי.

אָמַרְתִּי: תַּעֲמִיק בְּמִקְצָת חֲשֵׁכָה,

יִגְדַּל נָא אוֹצַר הָעֵצִים לַמְּדוּרָה,

וְאָז אוֹצִיאֵךְ בִּזְהִירוּת מִגְּנָזַי,

וּבְיָד רוֹטֵטָה אַצִּיתֵךְ

לְהָהֵל אֶת חַיַּי.

אַךְ אֲבוֹי, לֹא יָדַעְתִּי כִּי שֵׁן לַזְּמַנִּים,

הַמְּכַרְסֶמֶת אֶת אֵשׁ נְעוּרַיִךְ;

וְלָעֵת אֶת חַיַּי אָמַרְתִּי הָחֵם –

לֹא צָלַחַתְּ עוֹד לָאֵשׁ,

וּבוֹדֵד וָקַר נִשְׁתַּיַּרְתִּי

לְיַד תֵּל מְדוּרָתִי הַקָּרָה…

וּמֵאָז אֶאֱסֹף מִסְּבִיבִי

רַק אַבְנֵי חַלָּמִישׁ,

כִּי שָׁמַעְתִּי: יָדְעוּ קַדְמוֹנִים לַחְתּוֹת

מְדוּרָה בְּצוּרִים,

אַךְ אֲנִי – לֹא צָלְחוּ יָדַי

כִּידֵי קַדְמוֹנִים,

וּמִכָּל עֲמָלִי אָפִיק בְּלֵילִי

רַק זִיקִים…

תרצ"ה

---

אַל תַּגִּידִי...

מאת

צבי ישראל שביד

אַל תַּגִּידִי שֶׁזֶּהוּ בִּנְיָן מֵעָשָׁן,

שֶׁבְּרָאוֹ דִּמְיוֹן וְסוֹפוֹ יְפֻזַּר,

אַל תַּגִּידִי: זֶה זֶמֶר יָשָׁן וְנוֹשָׁן

שָׁגוּר בְּפִי כֹּל וּמִקֶּדֶם מוּשָׁר, –

זֶה עָשָׁן מִשְּׂרֵפַת לְבָבִי הַלּוֹהֵב,

זֶה נָכוֹן, זוֹ אֱמֶת, כִּי כּוֹאֵב!

אַל תַּגִּידִי שֶׁזֶּה חֲלוֹם הֶבֶל וָרִיק,

שֶׁבִּן רֶגַע נוֹלַד וּכְהֶרֶף יַחְלֹף.

אַל תַּגִּידִי: סוֹפוֹ שֶׁיִּיבַשׁ כְּאָפִיק

וּמֵימָיו לְעוֹלָם לֹא יַגִּיעוּ אֶל חוֹף;

כִּי הוּא כְּמָקוֹר לֹא אַכְזָב וְקַיָּם,

וּמִמֶּנּוּ מָלֵא יִמָּלֵא כָּל הַיָּם.

ניסן – תרצ"ז

לנוף הארץ (ב' שירים)

מאת

צבי ישראל שביד

---

לחוף יפו

מאת

צבי ישראל שביד

שְׁלוּבַת אֶזְרוֹעוֹת עִם רוּחוֹת הַמַּעֲרָב,

וְנָדָה עַל נַחְשׁוֹל בֵּין גַּלִּים סוֹעֲרִים,

חוֹתֶרֶת אֳנִי אֶל הַחוֹף הַנִּכְסָף

לְלִבּוֹת שׁוֹאֲפָיו – יְהוּדִים צְעִירִים;

גַּם אֲנִי בְּתוֹכָם, וְלִבִּי מִתְרוֹנֵן,

אַרְכִּין אֶת גֵּוִי וּכְנִקְסָם אֶתְבּוֹנֵן

לִפְאַת הַמִּזְרָח הָרוֹקֵם וּמְעוֹנֵן

לְעֵינַי חִזָּיוֹן שֶׁל חוֹף מִתְגַּלֵּעַ

מֵאֹפֶק הַיָּם הַגּוֹעֵשׁ וּמְבַעְבֵּעַ.

שָׁם יָפוֹ – אֶשְׁכּוֹל שֶׁל בָּתִּים, הַנִּקְבָּץ

מִסָּבִיב לַגִּבְעָה; גִּבְעוֹלוֹ – טוּר מִסְגָּד

שֶׁרֹאשׁוֹ בְּקַרְנֵי הַשְּׁקִיעָה מְשֻׁבָּץ,

נוֹשֵׂא חֶרְמֵשׁ סַהַר קָבוּעַ עַל חֹד

חֲנִית מִגְדָּלוֹ הַנּוֹגְחָה בַּמְּרוֹמִים;

צָפוֹנָה מְעַרְבֹּלֶת שְׁוָקִים הַהוֹמִים

בֵּינוֹת לַבָּתִּים הַקְּטַנִּים, הַדּוֹמִים

בְּלָבְנָם לִרְחֵלוֹת פְּזוּרוֹת בְּלִי סֵדֶר,

וְהַר נַפּוֹלְיוֹן – כַּלְבּוֹ שֶׁל הָעֵדֶר.

חֶשְׁכַת בֵּין עַרְבַּיִם סְפוּגַת אַפְלוּלִים

כְּמַטְלִית כְּחַלְחָלָה מְנַגֶּבֶת בַּיָּם

אֶת קֶצֶף גַּלָּיו, וּמוֹחָה הַגְּבוּלִים

בֵּין לַיְלָה וָיוֹם; עוֹד רַק שְׁבִיל אֲדַמְדָּם

רוֹטֵט וּמְפַזֵּז וּמוֹבִיל מַעֲרָבָה,

לִמְקוֹם שָׁם הַשֶּׁמֶשׁ יָרַד וְטָבַע;

אַךְ עֵינִי לַמִּזְרָח, פְּקוּחָה, רְחָבָה,

תָּתוּר בַּמֶּרְחָק, שָׁם יְשַׁחֲרוּ טֶרֶף

לַהֲקוֹת בְּנֵי־שַׁחַף לְרוּחַ הָעֶרֶב.

שָׁם רֶגַע דָּמוּ עֲנָנִים לְגָמָל,

שֶׁעָבַר מֶרְחַקִּים בַּמִּדְבָּר הַלּוֹהֵט,

וְכָעֵת, בִּרְאוֹתוֹ אֶת מֵימֵי הַנָּמָל,

הוֹשִׁיט צַוָּארוֹ הַשּׁוֹקֵק, הָרוֹעֵד,

לְהַרְווֹת בְּאֵדֵי הַיַּמִּים צִמְאוֹנוֹ;

אַךְ לְפֶתַע חֵץ שֶׁמֶשׁ נִנְעַץ בִּגְרוֹנוֹ

וְרֹאשׁוֹ הֶעָרוּף יְקַלַּח חֲרוֹנוֹ

בַּגַּלִּים. וּקְרָעָיו הַפְּזוּרִים לָרוּחוֹת

מָצְאוּ אֶת קִבְרָם עַל מֵימֵי הַמְּנוּחוֹת.

הַלַּיְלָה יָרַד. מֵי הַיָּם כִּדְיוֹתָה

הִשְׁחִירוּ מוּל גְּוִיל הָרְקִיעִים הַתָּכֹל,

וּמְצַפָּה דְּיוֹ לָעֵט שֶׁיָּבוֹא לִשְׁתּוֹתָהּ,

לִכְתֹּב בָּרְקִיעִים אֶת שִׁבְחֵי בּוֹרֵא־כֹּל.

אַךְ הִקְדִּים הַמִּזְרָח וְהִשְׁכִּים לְשַׁבֵּחַ –

בְּרֹאשׁ הֶהָרִים נִתְגַּלָּה קְצֵה־יָרֵחַ.

וּבְטוּרֵי כּוֹכָבִים הוֹלֵךְ מִתְנַסֵּחַ

הַלֵּל אֵיתָנִי עַל רַחֲבֵי הַשָּׁמַיִם.

בְּרִבֲבוֹת כּוֹכָבִים יַעֲנוּ גַּם הַמַּיִם…

נִצְּתָה גַּם נַפְשִׁי מֵחֶרְדַּת הַשִּׁירָה

הַמְּלֵאָה כָּל הַיְקוּם, הָרַנָּה בְּגִילָה,

שְׁכָּרוֹן עֲטָפַנִי, נִימָה אַדִּירָה

נִרְעֲדָה בַּלֵּבָב, נִשְׁפְּכָה בִּתְפִלָּה:

אֱלֹהִים, בְּשׁוּב יִשְׂרָאֵל לְצִיּוֹן

הָשֵׁב לְאַרְצֵנוּ, הָשֵׁב־נָא פְּרָזוֹן!

תרפ"ד

---

בֹּקֶר עַל הַכִּנֶּרֶת

מאת

צבי ישראל שביד

עַל יָם כִּנֶּרֶת שַׁחַר־פָּז

כִּי יַעַל בִּשְׁמֵי רוֹם, –

כְּנַהַם רְאֵם יַבְקִיעַ אָז

עִם בֹּקֶר מִן הַתְּהוֹם.

זֶה רְאֵם הַחֹשֶׁךְ שָׁם יָתוּר

מַחֲבוֹא מִפַּחַד יוֹם,

אַךְ גַּם לְשָׁם אוֹיְבוֹ יָסוּר,

יַכֵּהוּ מִמָּרוֹם.

קוּם יִתְקוֹמֵם בִּשְׁאָר אוֹנוֹ,

פָּצוּעַ, רְאֵם הַלֵּיל,

עֵינוֹ תַּשְׁחִיר, וַחֲרוֹנוֹ

יָעִיב צוּלָה כַּצֵּל.

כְּחֵץ נִנְעַץ קַו־אוֹר אֵיתָן

הַעֲמֵק בְּצַוָּארוֹ,

וּכְפָר שָׁחוּט מַעְתִּיר עָשָׁן

יִכְרַע עַל עֲפָרוֹ.

אָז יִתְקָרֵב בִּכְלִיל לָבְנוֹ

כֹּהֵן הַיּוֹם הָרָם,

יַקְרִיב לַשֶּׁמֶשׁ קָרְבָּנוֹ

וְאֶל פָּנָיו יֵז דָּם…

תרפ"ה

שירים לעת מצוא (ב' שירים)

מאת

צבי ישראל שביד

---

לִקְבוּרַת בְּיַאלִיק

מאת

צבי ישראל שביד

כֹּה, יִשְׂרָאֵל, יִקַּח מְשׁוֹרֶרְךָ לַקֶּבֶר

שִׁירוֹ וְכִנּוֹרוֹ אַבִּיר־הַמֵּיתָרִים,

בַּל עוֹד יִגַּע בּוֹ אִישׁ, לֹא יִפְרְטוּ שָׁרִים,

רַק “הוֹי נְעִים זְמִירוֹת” יִשְּׂאוּ יְלֵל וָשֶׁבֶר…

כִּי אֵין יוֹרֵשׁ לָאִישׁ, לֹא לְשַׁמְנוֹ הַטּוֹב

וְלֹא לַשֵּׁם אֲשֶׁר חָצַב בְּהֹלֶם־יָד,

מִלְּבַד הָאַלְמוֹנִי – הָעָם, אֲבִי הַלְּשָׁד

וּמְקוֹר כָּל עֲסִיסוֹ הִשְׁקָהוּ בּוֹ לָרֹב…

פַּזֵּר עַל אֵם דְּרָכִים אֶת כָּל זֵרֵי־הַזַּיִת,

לְבַל יָעֵז אַחֵר פָּאֵר בּוֹ אֶת רֹאשׁוֹ,

יִקַּח עַם לְבַדּוֹ אֶת נֵזֶר־קְדוֹשׁוֹ,

חַרְבּוֹ וְטַלִּיתוֹ, כֵּלָיו וְגַם הַבַּיִת,

עֲדֵי יוֹפִיעַ אִישׁ קֹרַץ מִדְּוַי־הָעָם,

יִלְקֹט מִכָּל־פַּלְגּוֹת־אַרְצוֹ עֲלֵי־הַטֶּרֶף,

יַחֲזִיר עֲטֶרֶת גְאוֹנוֹ, אַף יֶרֶב

וּמִצְהָלוֹת יָשִׁיב לַכְּלִי אֲשֶׁר נָדַם…

כִּי זוֹ מְנַת הָאִישׁ: בְּעֹצֶם־יָד חָפוֹר

בְּנֵבֶךְ־הָאֻמָּה, צָרֵף אֶת הַמַּתֶּכֶת,

בִּתְבוּנָתוֹ לִרְקֹעַ מֵיתָרִים וְלֶכֶת

הֶרָה לְבָנוֹן לִכְרֹת עֲצֵי־כִנּוֹר.

וְכָל־יְמֵי־חַיִּים הָרֵם עַל רֹאשׁ־עַמּוֹ

כִּנּוֹר כְּחֶרֶב־עֹז בְּלַהַט הַתִּפְאֶרֶת,

עָמוֹד בּוֹדֵד־זוֹהֵר עַל פֶּסֶג הַמִּשְׁמֶרֶת,

עֲדֵי תִּקְרַשׁ בָּעוֹרֵק אַחֲרִית דָּמוֹ…

ירושלים, כ“ה תמוז – תרצ”ד

---

עַל שְׁלשִׁים

מאת

צבי ישראל שביד

נַפְשִׁי בַּלֵּילוֹת לֹא תֵּדַע נֶחָמָה

עַל שְׁלֹשִׁים שֶׁיָּצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה

וְיָרְדוּ אֱלֵי תְּהוֹם.

חֲמוּדִים וּצְעִירִים, טַל יַלְדוּת עַל לֶחְיָם,

אַךְ זֶה לְצַמֵּחַ תָּחֵל בְּמִצְחָם

עֲטֶרֶת שִׁמְשׁוֹן.

עַל אֵלֶּה לֹא יֶרֶף לִבִּי הִתְאַבֵּל.

אַל טַל עַל פְּרָחֶיךָ, הָהּ, הַר הַכַּרְמֶל,

רַק בְּכִי הַקִּמְשׁוֹן.

אֵיךְ נָפְלוּ גִּבּוֹרִים, אָבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה!

נַפְשִׁי בַּלֵּילוֹת לֹא תֵּדַע נֶחָמָה,

וְלָעַד לֹא תִּדֹּם.

תש"ח

מזמורים (ג' שירים)

מאת

צבי ישראל שביד

---

[אָפְסוּ הַסִּיגָרוֹת]

מאת

צבי ישראל שביד

אָפְסוּ הַסִּיגָרוֹת וְכֶסֶף מַא־פִישׁ,

בְּזֹהַר הַשֶּׁמֶשׁ מִתְנוֹצֵץ הַכְּבִישׁ,

וּבְרוֹשִׁים מִיָּמִין וּבְרוֹשִׁים מִנִּי שְׂמֹאל.

עַל קֵיבָה רֵיקָנִית אֲהַלֵּךְ כִּבְמָחוֹל

וּמֵעַי מְנַגְּנִים אֶת שִׁירַת הָרָעָב.

רֵיקָנִי כְּנוֹצָה הַתַּרְמִיל עַל הַגַּב –

קַלַּנִי מִכֶּם הֶעָבִים בַּמָּרוֹם!

כִּבְרֶגֶל מַלְאָךְ אֶתְהַלֵּךְ לִי הַיּוֹם,

אֶתְהַלֵּךְ וְאָשִׁיר בְּנִקְיוֹן הַשֵּׁן;

אֵין דָּבָר לְכַרְסֵם וְאֵין מַה לְּעַשֵּׁן,

אֵין רֵעַ, אֵין אָח בַּמֶּרְחָק הַכָּחֹל

רַק בְּרוֹשִׁים מִיָּמִין וּבְרוֹשִׁים מִנִּי שְׂמֹאל.

אָפְסוּ הַסִּיגָרוֹת וְכֶסֶף מָא־פִישׁ,

בְּזֹהַר הַשֶּׁמֶשׁ מִתְנוֹצֵץ הַכְּבִישׁ.

אדר – תרפ"ה

על כביש נצרת–חיפה

---

הַנּוֹדֵד

מאת

צבי ישראל שביד

נוֹדֵד עוֹלָם אֲנִי וְעַל שְׁמָרַי אֶקְפָּא,

כִּי רַק נַפְשִׁי תִּדֹּד – גּוּפִי חוֹבֵב עַצְלוּת,

אֵין דִּמְיוֹנִי זָקוּק לְרֶגֶל וְאָבָק,

כִּי דַּי לוֹ חֲלִיפוֹת בַּחֶלֶד וּמְלוֹאוֹ!

תָּלוּי בְּתוֹךְ עַרְסָל בֵּין רַכָּבוֹת עָבִים,

אֶרְאֶה תַּחְתַּי תְּנוּעָה, תְּשׁוּאוֹת הָמוֹן חוֹגֵג,

נְהִי קְרָבוֹת, רִקּוּד סְבִיב עֵגֶל הַזָּהָב,

מְחוֹל שְׁקָרִים, נִבְזוּת וְהַצְלָחַת עוֹלָם.

כַּסְפִּית הֵם הַחַיִּים, – אֵיתָן מְלֵא תְּנוּעָה,

הַנֹּגַהּ הוּא בַּחוּץ – וְרַעַל מִבִּפְנִים,

אַל תְּנַסֶּה לַחְדֹּר אֶל תּוֹךְ־תּוֹךְ הַכַּדּוּר,

כִּי אֵם תִּמְעַךְ גָּלָל, יַהֲפֹךְ הֲמוֹן גְּלָלִים.

עַל כֵּן אָנִיחַ־נָא לַחֶלֶד אֶת דַּרְכּוֹ

וּמִמְּכוֹנִי אַשְׁקִיף לִמְחוֹל חֲלִיפוֹתָיו,

כָּל עשֶׁר הָעוֹלָם אֶשְׂבַּע כְּמוֹ נוֹדֵד

בַּנֶּפֶשׁ, וּלְגוּפִי גַּם טוֹב עֲלֵי שְׁמָרָיו…

---

[מַה טּוֹב לַחֲסוֹת בְּצֵל אַפְסוּת]

מאת

צבי ישראל שביד

מַה טּוֹב לַחֲסוֹת בְּצֵל אַפְסוּת

וְלֹא לִבְלֹט מִן הֶהָמוֹן

בְּנוֹי פַּרְצוּף, בִּיפִי הַסּוּת,

בְּכִשָּׁרוֹן אוֹ כִּיס מָמוֹן;

כִּי מַקְצֵרָה יֵשׁ בָּעוֹלָם

הַמִּתְהַפֶּכֶת עַל הַקַּו,

כָּל הַבּוֹלֵט כִּמְלֹא חוֹלָם –

כְּהֶרֶף עַיִן בָּהּ נִקְטַף.

מַה טּוֹב לְאִישׁ עָנִי וָרָשׁ,

שָׁזוּף, רָזֶה, כִּגְמַל־שְׁלֹמֹה,

כָּל קִשּׁוּטוֹ – נַרְקִים בַּדָּשׁ,

וְכָל עָשְׁרוֹ – סְעֻדַּת יוֹמוֹ;

לֹא יִתְנַפֵּל עָלָיו שׁוֹדֵד

לַחֲבֹט רֹאשׁוֹ בִּקְצֵה אַלָּה,

אֶת יְלָדָיו לֹא יְצוֹדֵד

לִדְרֹשׁ כָּפְרָם אַלְפֵי שַׁקְלָא.

לֹא יִתֶּן בּוֹ גַּזְלָן עֵינוֹ

לִגְזֹל עָשְׁרוֹ הֵימֶנּוּ.

צִפְצוּף שְׂפָתָיו כָּל כְּלִי זֵינוֹ,

כָּל שֵׁד לֹא יִקָּחֶנּוּ;

יַעֲבֹר עַלִּיז בָּרְחוֹב, בַּשּׁוּק,

בְּלִי נַרְתִּיק בַּשֶּׁחִי,

בַּיָּד שָׂקִיק מָלֵא פִיסְתוּק

וְלַעַג קַל בַּלֶחִי.

שירי־עם (ה' שירים)

מאת

צבי ישראל שביד

---

שִׁיּר עֶרֶשׂ

מאת

צבי ישראל שביד

נוּמָה, בְּנִי, יְשַׁן מַחֲמַדִּי,

קְטִינָא בֵּן חֵלֵכָה;

הִתְנַמְנֵמָה עֲלֵי שָׁדִי

תִּמְתַּק הַחֲשֵׁכָה.

צֵל אֶל צֵל מַבִּיעַ אֹמֶר,

וְזָוִית אֶל פִּנָּה;

יוֹם פָּנָה כְּצֵל הַתֹּמֶר,

לַיְלָה, שְׁנָת לִקְטִינָא.

אִתְּךָ הָלְכָה שֶׁמֶשׁ לִישׁוֹן

אֶל רֻכְסֵי הֲרָרִים,

וּכְשֶׁתִּשְׁמַע קוֹל תּוֹר רִאשׁוֹן

אִתְּךָ רֹאשָׁהּ תָּרִים.

אָז יִתְמַלֵּא אוֹר הַחֶלֶד,

וְכֹחֲךָ יֶחֱלַף,

שֶׁמֶשׁ תָּבִיא שַׁי לַיֶּלֶד

קַנְקַן מָלֵא חָלָב.

קְטִינָא יִשְׁתְּ חֲלֵב צַפְרִירִים,

וְיִשְׂגַּב בָּאוֹרָה,

וּכְשֶׁיִּגְדַּל עִם הַצְּעִירִים

יְרַקֵּד אָז הוֹרָה.

ירושלים. סיון – תרפ"ז

נכתב בהברה אשכנזית

---

הַיְדַעְתֶּם אֶרֶץ...

מאת

צבי ישראל שביד

הַיְדַעְתֶּם אֶרֶץ…

תל אביב: הוצאת משפחת שביד, תשט"ז

הַיְדַעְתֶּם אֶרֶץ, בָּהּ

בִּקְעָה תִּשְׁפַּל וְהַר יִגְבַּהּ.

אֶרֶץ בָּהּ עַם בֶּן־חוֹרִים

שׁוֹתֵל גִּנּוֹת בְּחֵיק צוּרִים

וּמֵי תְּהוֹם רַב

עִם חֹם שָׁרָב

בָּהּ יִתְאַחֲדוּ לִפְרִי זָהָב?

הֲדַר כַּרְמֶל וּפְרִי שָׁרוֹן

לָכֶם נַפְשִׁי, נַפְשִׁי תָּרֹן…

הַיְדַעְתֶּם אֶרֶץ, בָּהּ

כּוֹבֵשׁ הָאֵת בָּעֲרָבָה,

אֶרֶץ בָּהּ תָּרֹן שְׁמָמָה

תְּהִלַּת עוֹבֵד הָאֲדָמָה

וּמְקוֹם גָּהַר

נוֹדֵד מִדְבָּר

הָמוֹן עָמֵל לַחְמוֹ נִשְׂכָּר?

הֲדַר כַּרְמֶל וּפְרִי שָׁרוֹן

לָכֶם נַפְשִׁי, נַפְשִׁי תָּרֹן…

הַיְדַעְתֶּם אֶרֶץ, בָּהּ

אַף טֶרֶם הַמָּשִׁיחַ בָּא,

אוֹר הַחֵרוּת שִׁמְשׁוֹ יַזְהִיר

עַל רֹאשׁ כָּל יֶלֶד, כָּל צָעִיר,

וּצְחוֹק חָבִיב

כָּל פֶּה יַזְהִיב

עַל שְׂפַת הַיָּם בְּתֵל־אָבִיב?

הֲדַר כַּרְמֶל וּפְרִי שָׁרוֹן,

לָכֶם נַפְשִׁי, נַפְשִׁי תָּרֹן…

י“ג סיון – תרצ”ד

---

בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן

מאת

צבי ישראל שביד

אֵיזוֹהִי הַיָּפָה בַּמְּדִינוֹת?

אֵיפֹה זֶה מָתְקוּ הַנְּגִינוֹת

בֶּחָלִיל? – בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן!

שָׁם שָׂמֵחַ לֹא בִּכְדִי

הַטָּלֶה וְגַם הַגְּדִי

בֶּחָלִיל, בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן…

אֵי עַצְמוֹן יִשָּׂא רֹאשׁ רַעֲנָן,

וְהַקֶּשֶׁת תְּלוּיָה בֶּעָנָן

כְּעָגִיל? – בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן!

שָׁם תַּרְהִיב בְּזִיו תִּפְאֶרֶת

עֵין הַתְּכֵלֶת שֶׁל כִּנֶּרֶת,

כֶּעָגִיל, בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן…

אֵי שׁוֹכְנִים עַפְרוֹת אֲבוֹתַי?

אַיֵּה חַי עוֹד שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי

בַּעֲלִיל? – בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן!

שָׁם חָרוּב עַל צוּק הַסֶּלַע

יִתְנוֹסֵס כְּעֵד לַפֶּלֶא,

בַּעֲלִיל, בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן…

אדר ב' – תרצ"ה

רומנצה

מאת

צבי ישראל שביד

---

רוֹמַנְצָה

מאת

צבי ישראל שביד

סַבְתָּא יַקִּירָה, אִישׁ פָּגַשְׁתִּי בָּרְחוֹב,

אִישׁ סוֹבֵב וְהוֹלֵךְ בָּרְחוֹב.

– אֶל נָכוֹן, יַלְדָּתִי, צוֹעֲנִי הוּא הָאִישׁ,

שַׁלְשֶׁלֶת בַּיָּד לוֹ עֵם דֹּב.

סַבְתָּא יַקִּירָה, לֹא, לֹא אִישׁ צוֹעֲנִי,

יְהוּדִי וְיָדוֹ עַל לִבּוֹ.

– אֶל נָכוֹן, יַלְדָּתִי, מְשֻׁגָּע הוּא הָאִישׁ,

פִּרְחָחִים רוֹקְדִים סְבִיבוֹ.

סַבְתָּא יַקִּירָה, לֹא, לֹא אִישׁ מְשֻׁגָּע,

בְּגָדָיו נִכְבָּדִים וְצַחִים,

– אֶל נָכוֹן, יַלְדָּתִי, אַךְ סוֹחֵר הוּא הָאִישׁ,

הַמּוֹכֵר יְלָדִים נִדָּחִים.

סַבְתָּא יַקִּירָה, לֹא סוֹחֵר נִדָּחִים,

הֵן מַחֲזִיק הוּא גִּתִּית וּמְנַגֵּן.

– קְחִי פְּרוּטָה, יַלְדָּתִי, וּתְנִי לוֹ נְדָבָה,

כִּי רָעֵב הוּא וַדַּאי, הַמִּסְכֵּן.

סַבְתָּא יַקִּירָה, הוּא סֵרַב לַנְּדָבָה,

אַךְ אָחַז בְּיָדִי, לֹא יַרְפֶּה.

– אֶל נָכוֹן, יַלְדָּתִי, זֶה אַשָּׁף! קִרְאִי “שְׁמַע”

וְיִרְקִי לוֹ שָׁלשׁ עַל הַפֶּה.

סַבְתָּא יַקִּירָה, הוּא נָשַׁק לִי עַל פִּי,

וּמָתְקוּ שִׂפְתוֹתָיו – תּוּפִינִים.

– אֶל נָכוֹן, יַלְדָּתִי, לְכִי נָא לְהַזְמִין

לָךְ חֻפָּה וַעֲדַת שׁוֹשְׁבִינִים.

תש"י

---

שָׁנָה טוֹבָה

מאת

צבי ישראל שביד

שָׁנָה טוֹבָה אֶפְתַּח בְּשִׁיר

לְכָל אַרְצִי, לָעִיר,

וּבְעִקָּר –

לַכְּפָר!

לַמּוֹשָׁבָה וּלְכָל מוֹשָׁב,

קְבוּצָה, קִבּוּץ וּסְתָם בֵּית־אָב,

לְבֵית־חֲרשֶׁת וּלְסַדָּן,

מִנִּי בְּאֵר־שֶׁבַע וְעַד דָּן –

שָׁנָה טוֹבָה וּמְבֹרָכָה!

שְׁנַת – יוֹרֶה – יָבוֹא – בַּזְּמָן,

אַחֲרָיו מַלְקוֹשׁ הוֹלֵךְ מַעֲדָן,

שְׁנַת נִצָּנִים וְגַם פְּרִיָּה,

וְקוֹל הַתּוֹר בְּמֶרְחַב־יָהּ

נוֹשֵׂא מַרְפֵּא לְכָל דּוֹאֵב,

בְּשׂוֹרַת שָׁלוֹם לָעָם…

שָׁלוֹם לַזַּיִת, לַתְּאֵנָה,

לַגֶּפֶן, דֶּקֶל וְרִמּוֹן,

לִפְרִי וּלְיֶרֶק בַּגִּנָּה.

יִפְרַח תָּבוֹר, יָגִיל חֶרְמוֹן

יַרְנִין כַּרְמֶל וַהֲדָרוֹ,

יִשְׁכַּח הַחוֹל אֶת מִדְבָּרוֹ,

וְשִׁיר חַיִּים הֲדוֹ יָעִיז

מִמִּגְדַּל־דָּן עַד אֶל־עָרִישׁ…

שָׁלוֹם לַנִּדָּחִים בַּיָּם,

מֵאַחִים בְּצִיּוֹן הַפּוֹרְשִׂים אֶת כַּפָּם;

שָׁלוֹם לָאוֹחֲזִים בְּרוֹבֶה וְכִידוֹן

לְהָגֵן עַל נַפְשָׁם וְטַפָּם;

שָׁלוֹם לַקָּרוֹב וְשָׁלוֹם לָרָחוֹק,

יָנוּס כָּל יָגוֹן, תַּחֲפֹר כָּל אֵימָה, –

בִּשְׁנַת גְאוּלִים פָּתַחְתִּי שִׁירִי

וּבִשְׁנַת פְּדוּת־עוֹלָם אֲסַיְּמָה!

כ“ט אלול – תש”ב