הַשָּׁמַיִם בַּרְזֶל וְהָאֹפֶק פְּלָדָה —

וְאָזְנֵי הָעוֹלָם נֶאֶטְמוּ מִלִּשְׁמֹעַ.

פַּאֲתֵי הַשְּׁקִיעוֹת מַרְעִיפוֹת חֲלֻדָּה.

קִמְשׁוֹנֵי הַשָּׂדוֹת מִזְדַּקְּרִים עוֹד לִצְמֹחַ.

וּבֵין דְּנֵיסְטֶר וּבוּג נִמְשָׁכוֹת שַׁיָּרוֹת

מִמַּפֹּלֶת בָּתִים אֶל כָּפָן וְאֶל תַּיִל,

וְתֻּלְעוּ הַשְּׁלָגִים בְּאָדֹם וּוָרֹד

שֶׁל נוֹפְלֵי מִירִיָּה אֶל שׁוּחוּת יַרְכָּתַיִם.

וְהַחֹרֶשׁ רוֹמֵז בְּאָטְמוֹ הַמְשֻׁלָּג;

הַגִּבְעָה עַל יָדוֹ מִתְעַגְּלָה וּמַבְטַחַת:

כָּאן מַרְגּוֹעַ אַחֲרוֹן לְכָל אִישׁ יְחֻלַּק,

אֶבְרֵי־גּוּף רְצוּצִים יִשְׂתָּרְעוּ פֹה מִתַּחַת.

אַךְ חוֹרְצֵי שִׁנֵּיהֶם הָרוֹצְחִים בִּזְדוֹנָם

וְאִתִּים יְחַלְּקוּ לְכָל יָד מְגֻיֶּדֶת.

קוֹל אוֹמֵר: קוּמוּ כְּרוּ! — וּבְשֶׂרֶד אוֹנָם

יַחְפְּרוּ הַגּוֹלִים בַּקַּרְקַע הַמָּגְלֶדֶת.

קִמְעָה קִמְעָה הַבּוֹר מִתְעַמֵּק, מִתְרַחֵב,

הַחֻלְיָה לְאָרְכּוֹ מִתְנַפְּחָה, מִתְרוֹמֶמֶת…

דְּמָמָה. וְלֹא עוֹף מִמָּרוֹם יְרַחֵף,

לֹא יִצְרַח עַל עֲדַת הַחוֹפְרִים הַדּוֹמֶמֶת.

אַךְ כְּרִיָּה וּכְרִיָּה —

וְנִשְׁפָּךְ הֶעָפָר

וּמֻתָּז כָּעוֹפֶרֶת עַל טֹהַר הַשֶּׁלֶג,

וְהָעֶרֶב הַבָּא תַכְרִיכִים כְּבָר תָּפַר

לְאַלְפֵי מְעֻנִּים תַּחַת יָד מְשַׁכֶּלֶת.

וַיִּכְרוּ הָאִתִּים יוֹם שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי

עַד גָּדַל זֶה הַבּוֹר וְאָרַךְ עַד אַפְסָיִם…

וַהֲמוֹן הַכּוֹשְׁלִים בְּחִכּוּי חֲרִישִׁי

עֲלוּפֵי תַדְהֵמָה יִקְרְסוּ אֶל מוּל קַיִן.

וַיְהִי כִּי שָׁלְמָה עֲבוֹדַת הַכְּרִיָּה —

וּפְקֻדָּה הִדְהֲדָה כְצִלְצוּל שֶׁל מַקֶּבֶת:

הִתְנַפְּלוּ אֶל הַבּוֹר, וָלֹא — בִּירִיָּה

תִּגְלְשׁוּ עַל טַפְּכֶם וּנְשֵׁיכֶם אֶל הַקֶּבֶר!

הָאִתִּים מִן הַצַּד מַבְרִיקִים וְחַדִּים

(הָאִתִּים מִן הַצַּד: הֲלַחְפֹּר אוֹ לִרְצֹחַ?)

יִשְׁתְּקוּ הַגְּבָרִים, יִתְמְהוּ יְלָדִים,

הַנָּשִׁים עֲיֵפוֹת מִבְּכִיָּה בְּלִי כֹּחַ.

וְצוֹנְחִים אֶל הַבּוֹר כְּאֶל שַׁעַר הַפְּדוּת,

מִתְנַפְּלִים לְלֹא קוֹל אֶל תְּהוֹם הַמַּרְגּוֹעַ.

לֹא בְרָכָה בְפִיהֶם עַל קִדּוּשׁ יַהֲדוּת,

לֹא אָלָה עַל שְׂפָתָם אוֹ בְעֹמֶק הַמֹּחַ.

רַק דִּמְדּוּם הִגָּיוֹן: כָּאן הַסּוֹף, כָּאן הַסּוֹף,

כִּי בְעֹמֶק הַבּוֹר אֵין כָּפָן וְאֵין דֶּרֶךְ — — —

מְעַכְּבִים שַׁעֲטָם מְחוֹגֵי הַחֲלוֹף,

אַחֲרוֹנֵי פִרְפּוּרִים מְפַרְפֵּר עוֹד הַטֶּרֶף,

כֹּה נִסְפֶּה הַקָּהָל, כֹּה מוֹסִיף הוּא לִנְפֹּל —

וּדְמָמָה.

אַךְ מִזְּרוֹעַ נִתְּקָה אָז תִּינֹקֶת

וּצְרִיחָה מְזַוַּעַת הֵגִּיחָה בְקוֹל

וּפִלְּחָה בְאֵימָה שְׂדֵה הַקֶּטֶל וּבְתֹקֶף:

לֹא רוֹצָה, אִמָּא, לֹא! לָמוּת לֹא רוֹצָה!!!

עַד שֶׁיָּד מְרַצַּחַת בְּכֹחַ תוֹקַעַת

כִּידוֹנָהּ בַּגּוּפִיף זֶה הַקַּל כְּנוֹצָה

וּמְנַפְּצָהּ אֶל גֻּלְגֹּלֶת הָאֵם הַגֹּוַעַת.

וְנִסְתָּם כָּךְ הַבּוֹר.

אַךְ לֹא בָא לַמְּנוּחָה

הַקָּהָל הֶעָיֵף מִדְּרָכִים וּמִסֵּבֶל,

וּמַכְבֵּשׁ שֶׁל עֲפַר אֲדָמָה תְחוּחָה

מִתְרוֹמֵם בְּחָרוֹן־לֹא־כֻבָּה שָׁם בַּקֶּבֶר.

כִּי בַת־קוֹל מִתַּחְתִּית עוֹד נִמְשֶׁכֶת, יוֹצְאָה

וּמַרְתַּעַת גַּרְמֵי חֲלָלִים וְנוֹקֶבֶת:

לֹא רוֹצָה, אִמָּא, לֹא! לָמוּת לֹא רוֹצָה!!!

זוֹ צְרִיחַת הַתִּינֹקֶת בִּנְפֹל אֱלֵי קֶבֶר.

וְעַד קְצֵה הָעוֹלָם כֹּה יָמִים וְלֵילוֹת

בַּת הַקּוֹל בְּשַׁוְעָה מִתְגַּלְגֶּלֶת עֲדֶנָּה

אֶל מֵעֵבֶר יַמִּים, אֶל מֵעֵבֶר גְּבוּלוֹת —

אַךְ אָטוּם הָעוֹלָם וּקְרוּעָה כָל אַנְטֶנָּה!

חִרְתִי, הַיָּד הָאַכְזָרִית, בְּמַחַט מְלֻבֶּנֶת

עַל רִקּוּעֵי הַזְּמַן, אָרְחֵהוּ מְעַבֵּט,

חִרְתִי עַד כְּתֹבֶת קַעֲקַע שׁוֹאֶגֶת וּמוּבֶנֶת

תִּטְבַּע בִּבְשַׂר הַמּוֹרָאוֹת שֶׁל תָּו שִׁין בֵּית,

תִּדְקֹר בְּאֵימָתָהּ תֵּבֵל עִוֶּרֶת וְחֵרֶשֶׁת,

תַּצְלִיף עוֹלַם הֶפְקֵר בְּזַעַף סִיּוּטִים,

תַּשְׁקִיף בְּעֵין אֵימָה, תַּרְטִיט בְּזַעַם נֶשֶׁף,

תַּרְעִיל מֵיטַב חֲלוֹם, תַּמְרִיר אֶת יֵין הַפִּיּוּטִים.

חִרְתִי, הַיָּד, אֶת פְּנֵי הַמּוּבָלִים לְמוֹ מַטְבֵּחַ

עַל מִישׁוֹרֵי הָעֲקֵדָה, שְׁדוּפֵי כָפָן,

שִׁלְגֵי פּוֹדוֹלִיָּה בְּדַם תַּמְצִית חִוֶּרֶת לְצַבֵּעַ,

לִזְרֹעַ רֶסֶק עֲצָמוֹת עַל הֶעָפָר.

הִנֵּה הֵם, לְבוּשֵׁי סְחָבוֹת וַאֲכוּלֵי גָרֶדֶת,

מִקּוֹר כְּחֻלִּים וּמֵרָזוֹן מְטֻמְטָמִים,

חַסְרֵי מָחָר, שִׁכְחֵי אֶתְמוֹל, וּנְתִיבָתָם אוֹבֶדֶת

לְלֹא תַכְלִית. לְלֹא תִכְלָה בְדֶרֶךְ הַדָּמִים.

הִנֵּה הֵם, אֲלָפִים הַנִּגְרָרִים, כּוֹשְׁלֵי הַבֶּרֶךְ,

אַחַר סַרְדִיּוֹט בּוֹדֵד, אַחַר מַגְלֵב אֶחָד;

יוֹמָם יַצְלִיף וְיִדְחְפֵם בְּתֹהוּ-דֶרֶךְ,

וְלַיְלָה יַבְרִיכֵם אֶל מוּל הַכְּפוֹר הַחַד.

הִנֵּה מָצְאוּ מָעוֹז נִכְסָף: בְּדַל רֶפֶת,

פְּלִיט שְׂרֵפָה, בְּלִי אֶשְׁנַבִּים וָגַג.

בִּשְׁיַר-כֹּחוֹת כָּל הָעֵדָה לְשָׁם נִדְחֶפֶת

לִכְבּשׁ כָּל שַׁעַל, כָּל מִשְׁקַע אֵבוּס, כָּל תָּג.

אֲהָה, מַה צַּר הוּא הַמָּקוֹם מִכְּדֵי לִצְנֹחַ!…

יִשָּׁאֲרוּ רַבִּים צְמוּדִים עֲלֵי עָמְדָם;

אֶל הַקִּירוֹת הַמְחֻסְפָּסִים יִשָּׁעֲנוּ בְּלִי נוֹעַ

עַד שֶׁקָּרַת הַלֵּיל תַּקְפִּיא בָּהֶם הַדָּם.

הָעֶרֶב בִּכְפוֹרוֹ דוֹהֵר וּבְקוֹצָיו דּוֹקֵר הַלַּיִל.

וּבֹקֶר יְלַכְלֵךְ הַשֶּׁלֶג בְּפָזוֹ—

וְשׁוּב יִשְׂתָּרְכוּ בַּדֶּרֶךְ גַּפְרוּרֵי-רַגְלַיִם,

מַגְלֵב אֶחָד יוֹלִיךְ שַׁיֶּרֶת שֶׁכָּזוֹ.

אַךְ מֵאָחוֹר שָׂרְדָה בְּאֵלֶם נַוְלוּתָהּ הָרֶפֶת

וְקִירוֹתֶיהָ טֻיְּחוּ בְּמוֹ גְוִיּוֹת מֵתִים,

שֶׁנִּדְבְּקוּ בְּקִפְאוֹנָם זְקוּפִים, שְׁמוּטֵי קַרְקֶפֶת.

חַדֵּי אִישׁוֹן, יָשָׁר בִּפְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ נִבָּטִים.

קִירוֹת מֵתִים, קִירוֹת קְפוּאִים שֶׁלֹּא יָמֵס הַשֶּׁלֶג,

קִירוֹת שֶׁנִּתְגַּלְּפוּ כְעֵין לוּחוֹת תַּבְלִיט.

קִירוֹת בְּזַוְעָתָם הַמְעֻרְטֶלֶת —

חִרְתִי, הַיָּד הָאַכְזָרִית!