“בעירה הוֹלוֹבאניבסק התרכזה פלוגה קטנה של שתי מאות צעירים יהודים והכו אספסוף הפרעות לפי חרב. הללו אבדו כשלש מאות איש ואנוסים היו להסוג אחור. מאותו המאורע ואילך מתיחסים אכרי הסביבה אל הגבורים בכבוד ודורשים בשלומם”. (בעתונים, תר"פ)

זִיק שֶׁמֶשׁ־בְּרֵאשִׁית מִתְרוֹנֵן בְּתוֹךְ חַדְרִי

אֲמַשְׁמֵשׁ בִּשְׁתֵּי עֵינַי הַטְּרוּטוֹת דִּמְעַת־נְכָאִים;

אֶת יָדַי הַמְרֻשָּלוֹת לְדוֹרוֹת־עַד אוֹשִׁיטָה: –

קְדוֹשֵׁי דַם־הַשְּׁרִירִים,

הַכְנִיסוּ־נָא אֶת נַפְשִׁי אֶל לִבְּכֶם, לְבַב־פְּרָאִים.

הַכְנִיסוּ נָא אֶת נַפְשִׁי, גִּלְגּוּלִי זֶה הַתּוֹעֶה,

הֵן צַלְמִי הַנִּבְזֶה מַכָּה הוּא, חַבּוּרָה;

הַצִּיתוּ־נָא אֶת חַיָּי, יַחַד אִתְּכֶם אֶלְהָטָה –

קְדוֹשֵׁי דַם־הַשְּׁרִירִים,

לְבַבְכֶם הֵן לְבָבִי: לַבַּת־שִׁיר אֲרוּרָה.

לְבַבְכֶם – זֶה לְבָבִי וְלִי הוּא לְשַׁד־שְׁרִירֵיכֶם,

לִי הוּא אֹדֶם כַּעַסְכֶם וְדִמְכֶם, דַּם נְבִיאִים;

אֶשַּׁק־נָא גַם אָנִי אֶת רַגְלֵי־שְׁכִינָתֵנוּ –

קְדוֹשֵׁי דַם הַשְּׁרִירִים,

אֶהְיֶה־נָא גַם אָנִי לְלָבִיא בֵּין הַלְבָאִים.

אֶהְיֶה גַם אָנֹכִי לְמוֹרֵד־יָהּ הַפַּעַם –

מִי נָגַע בִּזְרֹעֲכֶם בְּרִצְפַּת־הַמַּכָּבִי?

אִמְרוּ לִי: מִי אַתֶּם וּמִי הִיא אֵם־יוֹלַדְתְּכֶם? –

קְדוֹשֵׁי דַם הַשְּׁרִירִים,

אִמְרוּ לִי הַפָּעַם: מִי אָנֹכִי, מִי אָבִי?

אִמְרוּ: הֲגַם אַתֶּם בְּנֵי אִשָּׁה מְיַלֶּלֶת,

הַבּוֹכָה קִינַת עַמָּהּ לִבְנָהּ בְּתוֹךְ הָעֶרֶשׂ?

הוֹי, אִמְרוּ לִי: אוּלַי זֶה מִסִּינַי־עַד נִתַּזְתֶּם –

קְדוֹשֵׁי דַם הַשְּׁרִירִים,

אוּלַי מִמִּזְרַח־שֶׁמֶשׁ תְּעִיתֶם הֵנָּה חֶרֶשׁ?

אוּלַי מִמִּדְבַּר פָּארָן שֻׁלַּּחְתֶּם הֵנָּה רֶגַע,

לְתַקֵּן הַנִּיצוֹצוֹת, הַתּוֹבְעִים אֶת עֶלְבּוֹנָם?

לִקְרוֹעַ קְרוּם הַזִּקְנָה מֵעֵינֵי בְּנֵי־גִילְכֶם –

קְדוֹשֵׁי דַם־הַשְּׁרִירִים,

לְהַרְגִיז אֶת מֵתֵינוּ בְּקִבְרָם וְאֲרוֹנָם? –

אֶל קִבְרָם וְאֲרוֹנָם אֵלֵך אֲנִי חֶרֶשׁ

וְאֶכְרַע לָכֶם בֶּרֶךְ, מְשִׁיחֵי־יָהּ הַמְּשׁוּחִים:

בְּצַעֲרִי, בְּתִקְוָתִי, בְּשִׁירִי וּבַחֲרוֹנִי,

קְדוֹשֵׁי דַם־הַשְּׁרִירִים,

בְּרוּכוֹת חַרְבוֹתֵיכֶם, בְּרוּכִים אַתֶּם, בְּרוּכִים.

לִבִּי גּוֹסֵס, גּוֹסֵס, גּוֹסֵס:

פֶּסֶל־צַעַר בִּקְצֵה הָעִיר –

מִי זֶה לוֹחֵשׁ בְּאָזְנֵי שִׁיר?

עֵינַי תּוֹעוֹת, תּוֹעוֹת, תּוֹעוֹת;

פֶּסֶל־צַעַר בְּעֵינֵי בְּדִיל –

מִי מַצִּית בִּי לַהַב גִּיל?

דָּמִי שׁוֹתֵת, שׁוֹתֵת, שׁוֹתֵת:

פֶּסֶל־צַעַר הַשּׁוֹתֵת דָּם –

מִי זֶה מַחֲרִיד אוֹתִי שָׁם?

אֲנִי עוֹמֵד, עוֹמֵד, עוֹמֵד:

פֶּסֶל־צַעַר הַזָּז בִּדְמִי –

מִי זֶה רָן, כִּי חַי אֲנִי? –

שְׁתֵּי מֵאוֹת אִישׁ: בְּחוּרֵי־יָהּ שְׁחוּמִים;

שְׁתֵּי מֵאוֹת אִישׁ; וְעֵינָם – שֶׁמֶשׁ עוֹלָה.

מִי זֶה רָאָה אוֹתָם וְעֵינָיו לֹא נִסְתַּמְּאוּ?

שְׁתֵּי מֵאוֹת אִישׁ – וְהֵם מִבְּנֵי הַגּוֹלָה.

שְׁתֵּי מֵאוֹת אִישׁ: לִבְאֵי יְהוֹנָתָן,

מְקִימֵי מִקְדַּשׁ־חַיַּי, מְקַדְּשֵׁי הַמִּזְבֵּחַ!

שִׁלְחוּ־נָא רַגְלֵיכֶם, אֲנַשְּׁקֵן בְּדִמְּעָתִי,

תְּנוּ־נָא לִי הַפַּעַם לְהֲדוֹמְכֶם הִשְׁתַּטֵּחַ.

תר"פ

מִזְמוֹר לֶחָג

אביגדור המאירי

[אָפְקֵי הַשְּׁקִיעוֹת]

אביגדור המאירי

אָפְקֵי הַשְּׁקִיעוֹת מְאָדָּמִים בִּלְחִי־יֶלֶד,

וּבְשִׁירַת גִּיל־בְּכִי יִנְאַק הַיּוֹם כָּל חָי –

בּוֹאִי נְקַבֵּל פְּנֵי הָאֶחָד בְּמָאי.

הַבִּיטִי, בִּרְסִיס טַל כָּל בָּבוּאוֹת אֱלֹהַּ

וּמִתּוֹךְ אִישׁוֹנַיךְ יָרִיעוּ כָּל חַיָּי –

אֲנִי בָּךְ אֶתְקַשֵּׁט לְחַג אֶחָד בְּמָאי.

אֵי־פֹּה־שָׁם פָּרַץ צְחוֹק רָעֵב־שָׂבֵע,

צֵל אֵם מֵינֶקֶת זוֹהֵר בְּדֹק שָׁמָי –

דְּמוּתֵךְ פֶּסֶל־יָהּ: אֱלֹהֵי אֶחָד בְּמָאי.

אִם יָפִית כָּל כָּךְ כַּאֲשֶׁר אֶרְאֵךְ אָנֹכִי,

הַפְקִירִי אֶת יָפְיֵךְ לְכָל יְלוּד שַׁדָּי –

אַשְׁרִי בְּאַמְהוּתֵךְ אֶת חַג אֶחָד בְּמָאי.

הַפְקִירִי צְעִיפֵךְ, זֶה קָרְבָּנִי הַפַּעַם,

קָרְבָּן כָּזֶה עֲדַיִן לֹא הֵרִיחַ אֲדֹנָי –

קַשְׁטִי אֶת מִזְבְּחֵהוּ בְּאֶחָד בְּמָאי.

הַיּוֹם אֵין אָנֹכִי וְאֵין לֹא הוּא, לֹא אָתָּה,

רַק אַתְּ וְכֻלָּנוּ וְאֹשֶׁר בְּלִי דָי –

הוֹי, כַּמָּה נִפְלֵאת לִי בְּאֶחָד בְּמָאי.

כַּמָּה, כַּמָּה חִכִּינוּ לָזֶה סִיּוּט־הַתֹּפֶת,

מִתּוֹךְ אָפְלוֹ סוֹף־סוֹף יַגִּיהוּ עֲלוּמָי –

סוֹף־כָּל־סוֹף יַגִּיהַּ אוֹר אֶחָד בְּמָאי.

כָּל מַכְאוֹבוֹתֵינוּ צִירֵי לֵדָה הֵמָּה,

וְאַתְּ, אַתְּ, הָאִשָּׁה, בְּךָ יָקְדַּשׁ כָּל דְּוָי: –

הֶרְיוֹנֵךְ הוּא זֶה הֶרְיוֹן אֶחָד בְּמָאי.

הִתְפַּרְקְדִי בְּחֵיק אֵל וְעִצְמִי עֵינַיךְ

וּלְדִינִי גַם אוֹתִי בְּזֹהַר מַטְמֹעַי –

אִוָּלֵד נָא וְאָמוּתָה בְּחַג אֶחָד בְּמָאי.

[שִׁלְשׁם, תְּמוֹל, הַיּוֹם]

אביגדור המאירי

שִׁלְשׁם, תְּמוֹל, הַיּוֹם: דְּוַי, דְּוַי, דְּוַי,

הִנֵּה בָּא הַמָּחָר – וְהַכֹּל יִהְיֶה כְּדָאי.

בּתוֹךְ חֶשְׁכַת עוֹלָם יִרְעַד חֲלוֹם חֲשָׁאי:

עוֹד רֶגַע־נֶצַח קָט – וְהַכֹּל יִהְיָה כְּדָאי.

הֲתִשְׁמַע, הַנַּעַר? בְּתוֹךְ קוֹלוֹת וַי־וַי

לַחַשׁ־צֳרִי רוֹחֵשׁ: הַכֹּל יִהְיֶה כְּדָאי.

מַקְהֵלַת הַתֹּפֶת תָּרִיעַ שִׁיר־גְּנָאי,

אֱטֹם אָזְנֶיךָ, נַעַר – הַכֹּל יִהְיֶה כְּדָאי.

שְׁלָשׁ קַרְנֵי־תֵבֵל יֶחֱזוּ מַחֲזֵה שַׁדָּי,

אַנְגְלוֹ־סְלַו־מוֹנְגוֹלִי – הַכֹּל יִהְיֶה כְּדָאי.

מַחֲזֵה אֵלִי הוּא זֶה, חָזוּת אֵשׁ־דָּת־סִינָי,

חֲלוֹמְךָ הוּא נַעַר – הַכֹּל יִהְיֶה כְּדָאי.

כָּל מוֹרָא וָסֵבֶל – הַכֹּל יִהְיֶה כְּדָאי.

רִבּוֹא גוֹוְעִים יָרִיעוּ נִצְחוֹן אֶחָד בְּמָאי!