שְׂאוּ, הָרִים וּמִדְבָּרִים וְיַמִּים,

שְׁלוֹמִי אֶל יְדִידַי הָעֲגוּמִים,

וְאַל יִדְאַג לְבָבָם בַּעֲדִי – כִּי

חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַנְּעִימִים!

אֲנִי אָמוֹן בְּנֹא אָמוֹן בְּאַרְמוֹן,

מְקוֹם הַפָּז וּמַחְצַב הַכְּתָמִים,

בְּבֵית אַהְרֹן, בְּבֵית אָרוֹן, מְקוֹם רֹן,

מְקוֹם שָׁרוֹן עֲיָנוֹת וַאֲגַמִּים,

בְּבֵית חָכָם, בְּבֵית חָבֵר, בְּבֵית רַב,

בְּבֵית דַּיָּן, בְּבֵית צָדִּיק וְתָמים.

יְרוּשַׁלְמִי – קְדֻשָּׁה לוֹ יְרֻשָּׁה

יְרָשָׁהּ מֵאֲבוֹתָיו הַקְּדוּמִים,

קְדוֹשִׁים מִמְּקוֹם מִקְדָּש יְבוֹאוּן

וּמוֹלַדְתָּם בְּהָרֵי הַבְּשָׂמִים,

אֲשֶׁר נָשָׂא פְאֵר תּוֹרָה וּמִשְׂרָה

כְּשֵׂאת אַהְרֹן פְּאֵר אוּרִים וְתֻמִּים.

הֶרֶף שְׁאוֹן יָם / ר' יהודה הלוי

הֶרֶף, שְׁאוֹן יָם, עַד אֲשֶׁר יִקְרַב

תַּלְמִיד וְיִשַּׁק אֶת‑פְּנֵי הָרָב –

יַד אַהֲרֹן הָרָב, אֲשֶׁר שִׁבְטוֹ –

לֹא נָס נְעִים לֵחֹה וְלֹא חָרָב

לִמֵּד וְלֹא אָמַר לְפִיהוּ הוֹן!

פִּזַּר, וְלֹא אָמַר לְיָדוֹ: “רָב!”

הַיּוֹם אֲנִי מוֹדֶה כְנַף מִזְרָח,

כִּי מָחֳרָת אֶקֹּב כְּנַף מַעְרָב.

אֵיךְ יַעֲזֹב אִישׁ אֶת צְרִי‑גִלְעָד

אַחְרָיו – וְהוּא חוֹלֶה נְשׁוּךְ עַקְרַב?

אוֹ יַחלִיף אֶת‑צֵל עֲנַף עָבוֹת

בַּחֹם וּבַקֶּרַח וּבַשָּׁרָב?

חֵלֶף לְצֵל קוֹרַת נְוֵה הָרָב

צִלִּי – מְעוֹן קִרְיָה לְמֶלֶךְ רָב!