שִׁירִים אָרִיגִנֶּלִיִים

עקיבא פליישמן

כַּפָּרַת בֵּית יִשְׂרָאֵל

עקיבא פליישמן

¹

לֹא שֶׂכְוִי וָגֶבֶר, לֹא תַּרְנְגוֹֹל וְתַרְנְגוֹלֶת

עֲוֹנוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה יִשָּׂאוּ;

וּבְכָל יוֹם כִּפּוּרִים כֹֹּפֶר לַגֻּלְגֹּלֶת –

לֹא מֵהֶם עוֹד יֻקָּח – אֵלֶּה מֶה חָטָאוּ?

מֵאֶרֶץ הַתֹּפֶת – מִצָּרְפַת, זוֹנָה נִשְׁכָּחָה,

מִתַּרְנְגוֹלֶיהָ – גֶּנֶּרַלֶּיהָ, שֵׁדֵי הַשָּׁחַת.

מִבַּרְְבֻֻּרֶיהָ – אַנְטִיסֶמִּיטֶיהָ הָבָה נִקָּחָה

כַּפָּרַת יִשְׂרָאֵל כֻּלּוֹ – כַּפָּרָה נִצָחַת!

מֵהֲמוֹן זֵדִים אֵלֶּה שְׂעִירֵי חַטָּאת נִקָּחָה, –

נְקוֹם נִקְמַת דְּרֵייפוּס הַחַף מִפֶּשַׁע, –

הַחֲרֵם צָרְפַת כֻּלָּהּ, הַחֲרֵם הַמַּעֲרָכָה,

כִּי הָפְכָה מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט לִמְקוֹם הָרֶשַׁע.

וּבְכֵן: “זֹה חֲלִיפָתִי, תְּמוּרָתִי, זֹה כַּפָּרָתִי!”

אֶל צָרְפַת כֻּלָּהּ יֹאמַר נָא כָּל גֶּבֶר:

“זֶה כְבוֹדִי וְתִפְאַרְתִּי זֶה חֶרֶב גַּאֲוָתִי!”

לַאֲסִיר הַתִּקְוָה – לִדְרֵייפוּס יִקְרָא עַם עֵבֶר.

עוֹד לֹא זָקַנְתִּי

עקיבא פליישמן

¹

עוֹד לֹא זָקַנְתִּי – אִם גַּם שְׁנוֹת עָמָל לֹא־מְעָט

פָּרְשׂוּ צִלָּן עַל דַּרְכִּי בַּלָּט;

אִם גַּם אֶל נִבְכֵי הָעָבָר הֶעָמוֹק מִתְּהוֹם

צָלְלוּ יְמֵי נְעוּרַי, חָלְפוּ כַחֲלוֹם.

כִּי עָמוֹק בַּלֵּב בְּאֵר מְפַכָּה נוֹבַעַת

וְכַבַּיִר תָּקֵר רַעֲיוֹנֵי נֹעַם וָדַעַת;

וְכָל יָקָר וְנָעִים, אַהֲבָה וְרֹךְ וְתוֹם

שָׁם עוֹד יָרֹנּוּ כְכוֹכְבֵי שְׁמֵי רוֹם.

עוֹד לֹא זָקַנְתִּי – אִם גַּם יַד הָעֵת

עַל מִצְחִי הִטְבִּיעָה חוֹתָם.

וּקְמָטִים חָרְשָׁה בְּלִי מַעֲדֵר וְאֵת

הֶעֱמִיקָה עוֹד יוֹתֵר הַדְּאָגָה אוֹתָם,

כִּי עוֹד אַהֲבָה בַלֵּב עֲטֶרֶת קוֹלַעַת

מִפִּרחֵי נֹעַר וּבֹשֶׂם וְאֹדֶם וְרָדִים,

וְעוֹד כֹּחַ בַּדִּמְיוֹן, עוֹד הַנֶּפֶשׁ יוֹדַעַת

לֶאֱזוֹר זֵרֵי פְּרָחִים וְכָל מִינֵי מְגָדִים.

אֲנִי וָהֵם

עקיבא פליישמן

¹

שִׂפְתֵי מְשׁוֹרְרִים רַבִּים יְדוֹבֵב אֵידָם,

שִׁירֵי יָגוֹן יָשִׁירוּ כָל יְמוֹתָם;

כִּי רוֹעַ־מַזָּלָם, יֹאמְרוּ, עֵדָם

שֶׁאֵין בְּעוֹלָם אֻמְלָלִים כְּמוֹתָם.

הַחַיִּים, יֵילִילוּ, רָעִים וּמָרִים,

הָעוֹלָם אֵינוֹ מַתְאִים לִתְבִיעָתָם;

וּבְנֵי אָדָם גַּסִּים וּמְכוּעָרִים

לְפִי שֶׁאֵינָם מִשְׁתַּתְּפִים בְּצָרָתָם!

וְהֵמָּה בוֹכִים וְעַל בִּכְיָם שִׁירָתָם,

אֵבֶל – כִּנּוֹרָם, קוֹל בּוֹכִים – עוּגָבָם;

פַּעַם כִּי לֹא עָלְתָה יָפָה אַהֲבָתָם

וּפַעַם כִּי הַנֹּעַר מַהֵר עֲזָבָם.

וְיֵשׁ שֶׁהֵם נוֹאֲשִׁים וְשָׁרִים לַמָּוֶת

עַל שְׁאִיפוֹת נִכְזָבוֹת יִבְכּוּ בַשִׁיר;

וּמְלֵאֵי רֹגֶז וּמְפִיקֵי עַצָּבֶת

בְּקוֹל מַר יִצְוָחוּ: “מָוֶת בַּסִּיר!”

מָוֶת בְּסִיר הַתּוֹרָה וְהַדַּעַת,

"אֲרוּרִים הַחַיִּים, אֲרוּרָה הַבְּרִיאָה;

"וּבְלִי קִיּוּם חֲלוֹמָם (אִידִיאַל בְּלַעַ"ז)

מוּטָב לְעוֹלָם כִּי יֻכַּת שְׁאִיָּה.

וְהָעוֹלָם קַיָּם – וְהֵמָּה בוֹכִים,

מִתְגַּעְגְּעִים וְשוֹאֲפִים וּמִתְמוֹגְגִּים בִּבְכִיָּה,

וְהָעוֹלָם מִתְבַּסֵּס – וְהֵמָּה מוֹחִים

וּבְדֶמַע יָשִׁירוּ עַל כָּל מְחִיאָה וּמְחִיאָה.

הֵם בּוֹכִים – אֲבָל לֹא כֵן אָנֹכִי,

לֹא אֵידִי יַחֲרוֹז פְּנִינֵי שִׁירָתִי;

לֹא אֻמְלָל אֲנִי אִם עוֹד חָדָשׁ כֹּחִי

רַק מְאֻשָׁר שֶׁאֵין בְּעוֹלָם דּוּגְמָתִי!

הַחַיִּים בְּעֵינַי טוֹבִים וּנְעִימִים

וְהָעוֹלָם יָפֶה וּמַתְאִים לִתְבִיעָתִי,

וּבְנֵי הָאָדָם אֲהוּבִים וּתְמִימִים, –

יַחְדָּו הֵמָּה הַכִּנּוֹר לְשִׁירָתִי.

וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ הַכִּנוֹר מְנַגֵּן בִּרְנָנָה;

“תְּחִי הָעֲלִיצוּת בַּת אֱלוֹהַּ!”

וַאֲנִי עוֹנֶה “אָמֵן” בְּעֹצֶם כַּוָּנָה –

לְחַיִּים אָשִׁיר וְלֹא לְמָוֶת וְנֹהַּ! –

רָזֵי עוֹלָם

עקיבא פליישמן

הַשָּׁמַיִם לִי סוֹד גִּלּוּ,

בִּתְלוּנָה הֵם לִי סִפְּרוּ רָז:

כָּל רִבֹּאוֹת מְאוֹרוֹת אֵלּוּ,

כָּל אֵלֶּה גֻּלּוֹת הַפָּז,

הַנִּקְרָאִים “כּוֹכְבֵי־הוֹד”

וְעַל פָּנֵינוּ, יֵאָמֵר, זְרוּעִים, –

רְחוֹקִים מִמֶּנוּ מְאֹד, מְאֹד,

בְּאֵיזֶה מֶרְחָק הֵם נְטוּעִים!

בְּמֶרְחָק־רַב בַּחֲלַל־עוֹלָמִים

נְגֹהוֹת־פֶּלֶא אֵלוּ נֶעֱלָמִים.

חִידַת־סֵתֶר הֵם לְכֻלָּנוּ, –

כִּי לֹא לָנוּ הֵם, לֹא לָנוּ!

*

אֶרֶץ לִי גִּלְּתָה בַחֲשָׁאִי סוֹד,

בְּחֶדְוָה לִי סִפְּרָה רָז:

כָּל אֵלּוּ כוֹכְבֵי הַהוֹד,

כָּל אֵלֶּה גֻּלּוֹת הַפָּז,

קְרוֹבִים אֵלַי מְאֹד, מְאֹד,

שֶׁלִּי הֵמָה הַכּוֹכָבִים!

אוֹהֲבַי וְרֵעַי, קְרוֹבֵי לְבָבִי,

אִתִּי יִתְעַלְּסוּ בַּאֲהָבִים,

וְאִשָָּׁם יִשְׁאֲבוּ מִלַבַּת לְהָבִי!

וְלַיְלָה, לַיְלָה, בִּהְיוֹת הַדְּמָמָה,

בִּישַׁן כָּל אֲשֶׁר בְּאַפּוֹ נְשָׁמָה,

וְכָל הַבְּרִיאָה יְשֵׁנָה וְחוֹלֵמָה

חֲלוֹם עוֹלָמוֹת צוֹמְחִים וְנוֹבְלִים;

(וְהַטְּלָלִים בַּחֲלוֹמָם גַּם הֵמָּה

לְהַרְווֹת צְמָחִים צְמֵאִים חוֹשְׁקִים). –

אָז הַכּוֹכָבִים אֵלַי נוֹפְלִים

וְנוֹשְׁקִים אוֹתִי וְנוֹשְׁקִים

נְשִׁיקָה עַזָּה, חַמָּה, גְדוֹלָה,

שֶׁתָּעִיר הַצְּפִירָה וְהִיא עוֹלָה

וּפָנֶיהָ פְּנֵי לְהָבִים,

כִּי הִכְלִימוּהָ הַכּוֹכָבִים…

וַעֲנָנִים יֶחְוָרוּ, כִּי נִכְלָמוּ,

וּפְנֵי הַמִּזְרָח מִבּשֶׁת יֶאְדָּמוּ!…

תשרי תרע"א.