לקורא    🔗

למותר הוא הדבר לתאר לפניך את אישיותו של המחבר. ידוע הוא בין הקהל הרחב בתור אחד ההוגים והחושבים שבין היהדות החרדית. אך מה שמפלה את המחבר הנכבד שלנו מבין יתר ההוגים והחושבים הוא הדבר, שהוא בתור אדם אינטליגנטי יצא ללחום את מלחמת הדת והתורה במהרסיה ומחריביה ואיננו מסתפק בזה, שהוא בעצמו נלחם, אלא מעורר הוא את היהדות החרדית למלחמת־התקפה.

ביחוד נחוצה מלחמה כזו בתקופת המעבר לנוער הדתי, כתקופתנו אנו. הרבה תקופות קשות עברו כבר על עמנו, לא פעם התקיפו אותנו ואת תורתנו, שונאים. אבל בתקופות ההן עוד פעמה בלב האמונה בנצחון הסופי, וכיום, נוראה היא ההתקפה, ונוראה היא שבעתים בזה, שנצחון היהדות נראה בעיני הנוער כדבר בלתי־טבעי ואי־נורמלי. התורה מונחת, לדאבוננו, בידיהם של בטלנים, שבעצמם אינם מבקשים את ממשלת אלהים בעולם ואינם רואים את המאור הגדול, האוניברסלי שביהדות, את כל הנשגב והנשא, את אותה האידיאה העליונה שבתורה, שצריכה להשתלט על כל העולם – ושהם בעצמם שומרים עליה ומקיימים את מצוותיה למעשה בלי מעוף, בלי התלהבות עליונה, בבחינת “מצות אנשים מלומדה”.

הגיעה העת להשתחרר מן הפּסיכוז הזה להתעורר למלחמת תנופה נגד המתקיפים השונים מבית ומחוץ. אין לו לנוער הדתי במה להתבייש. תורתנו נעלה ונשגבה היא. טרם נאמרו בעולם מלים יותר טהורות וקדושות. די לחקור בדברי הנביאים ולהוכח מה נהדרים ועמוקים הם. השקפת עולם מוסרית שאין כדוגמתה, דרכי חיים סוציליים ומוסריים בנויים על אבני הצדק והיושר החברתי, שעד היום וגם להבא ישמשו יסודות חיים למבקשי האמת והצדק בעולם. ותורה זו נתקדשה אצלנו בקדושת דם אחינו הקדושים והטהורים שמסרו את נפשם כדי להוכיח את אמתתה ולפרסם את שמו של הקב"ה בעולם, האם יש לו לעם או לאנושיות כולה ספר־הקורות, שיוכל להדמות לספר קורות ישראל? אין!

הקורא! ירושה גדולה עזבו לך אבותיך. לא ריקם יצאנו מארצנו הקדושה לגולה. התורה מלוה אותנו ומגינה עלינו.

צא מבטלנותך ושפלותך הפּסיכית! פתח את עיניך לראות בתורה את המאור הגדול שבה, העשוי להאיר לאנושיות כולה ולהביא את ממשלת האלהים בעולם. אל לך להביט על זה כעל חלום רחוק ומשא לדורות – מפני שהאמת מוכרחה לנצח. עתיד העולם לנו הוא!

כשתכיר את זה, אחרי שתתעמק ביהדות ובקורותיה, תמצא את הכח והאומץ לזקוף את קומתך מול הפגעים והתלאות המיצרים לחיינו, ותזדיין בסבלנות עליונה, בקשיות ערף נאמנה, להתנגד לזרמים המודרניים החודרים לכרם ישראל באמצעותם של המתבוללים הרוחניים, השרים את ה"מה יפית" המודרני לפני פריצי הספרות והתרבות האירופּית.

הנוער הדתי המאורגן למען הגשמת רעיון “תורה ועבודה” שואף לתחיה רוחנית ותרבותית, לאוטואמנציפּציה מכל ההשפעות הזרות שחדרו לפּסיכולוגיה שלנו. מלחמה חלוצית לנו עם ה"מה יפית" המודרני, המיפה אחרים ונכנע לתרבויות זרות ורוקד כנגדן וגם עם ה"מתיפה"־הגא, הבוגד בעמו ובתורתו ומתלבש באפריוני זרים להתפאר בהם בפני אחיו.

ואתה, הקורא, הנמצא אותך בחזית המלחמה? התתחבא בד' האמות של בית־המדרש וחייך העצמיים המצומצמים ותתירא לקול המלחמה, ותבגוד בעמך ובתורתך? קרא נא את הדפים האלה וענה!

הספר הזה יצא בהוצאת “כנסת”, הוצאה תמידית משותפת להסתדרות החנוכית “יבנה” וההנהגה הראשית של “השומר הדתי” בפולין.

כמה מן הרעיונות הנמצאים בספר מביעים רק את דעת המחבר.

הספר עומד להופיע בשלשה חלקים. החלק הראשון מוצא בזה; החלק השני מוקדש לשאלות ההשתלמות העצמית; החלק השלישי – לחשוף המאור שביהדות.

הה"ר לכנסת “השומר הדתי” בפולין מרכז “יבנה” בפולין

ורשה, א' תמוז תרצ"ו

 

עת לחשוב    🔗

1) כבר הגיע הזמן, שאתם, בחור ובחורה דתיים, תחשבו על אודותכם ועל אודות האומה שאליה אתם משתייכים.

2) יש אומרים, שאינכם צריכים לחשוב על דברים אלה, כי כבר חשבו ודאגו אחרים בשבילכם ובשביל עניניכם. ויש אומרים שאסור לחשוב על דברים אלה, ועליכם לקבל את העצות המוכנות לכם ע"י אבותיכם ומוריכם.

3) אם תסתכלו היטב, באיזה מצב נמצאים אתם והאומה הישראלית כולה, אזי תוכחו, שאי־אפשר לכם להסתפק במחשבה ודאגה של אחרים, וכי אתם מוכרחים לחשוב ולדאוג בעצמכם לעצמכם.

4) בימים האלה, אשר בהם מלחמת החיים היא כל כך קשה וכבדה, אתם, הבחור והבחורה הדתיים, אינכם מוכנים ומזוינים כלל וכלל למלחמה קשה זאת.

5) אמת הדבר שאבותיכם הדתיים נתנו לכם מתנה אחת גדולה, צידה לדרככם בחיים – את היהדות הקדושה ואת מוסרה הנעלה. בלעדי המתנה הזאת לא הייתם מה שהנכם היום: נוער יהודי דתי.

6) אולם יש כלל ישן נושן: “אם אין קמח, אין תורה”. היהדות יכולה להתקיים רק אם קיומה החמרי הנהו בטוח ומבוסס. מי שקיומו תלוי באויר, אינו יכול להיות לא יהודי טוב ולא בן־אדם הגון.

7) אתם רואים בחיים, שבשביל בני גילכם הבלתי־דתיים דאגו אבותיהם ומוריהם באופן יותר משובח ותכליתי מאשר עשו זאת הוריכם ומוריכם אתם. הם מזוינים ומוכנים למלחמת החיים יותר מכם.

8) אתם קבלתם, על פי הרוב, חנוך חד־צדדי. דאגו בעיקר בשביל נשמתכם, ולא בשביל גופכם; הטילו עליכם לשמור על יהדותכם, אבל לא נתנו לכם את כלי־הזין הנחוצים למלחמת המגן הקשה עליה.

9) במלים אחרות: בני גילכם הבלתי דתיים, שהם על פי הרוב שונאים את היהדות המסורתית ועוינים אותה, קבלו חנוך, שחזק וחשל את גופם (ע"י התעמלות ואספורט) וגם הקנה להם מקצועות להקל להם את פרנסתם בחיים, ואתם יצאתם ברובכם מכור החנוך כשגופיכם מפורכים וחלשים, ולא למדתם שום מקצוע ומלאכה המפרנסים את בעליהם.

10) לעתים תכופות אתם רואים, כי הוריכם בעצמם עומדים בלי כל בסיס ויסוד בחיים, ואין בכוחם לפרנס את משפחותיהם הם. מעיקה עליכם דאגה, לא רק בשביל עצמכם, אלא אפילו בעד הוריכם ובעד אחיכם הקטנים ואחיותיכם הקטנות.

11) מחשבות עוד יותר נוגות ויותר מכאיבות מעיקות עליכם, כשאתם מפנים את מבטכם למנהגי הוריכם ומחנכיכם בחיי החברה.

12) הדור הישן, כשאתם מסתכלים בו בעיניכם, אתם מוצאים בו אחד מן השנים: או שהנהו לגמרי אדיש וחסר כל חוש ורגש בשביל כל עבודה חברתית, או שהוא עושה את עבודתו החברתית באופן גס ובלתי הוגן. אתם רואים, למשל את המחלוקות המרובות, פה בענין הרב ושם בּענין השוחט, ובכלל בעניני הקהלות והגבאויות, וכמה מעטה ופעוטה היא ע"פ הרוב התועלת הממשית של פעולתם החברתית.

13) עוד יותר מעציב ומחריד הוא היחס לעניני כלל־ישראל. לא רחוק הזמן, כשמרבית היהודים מהדור הישן, בפרט הדתיים, עמדו הרחק כמטחוי קשת מכל עבודה בעד האומה. (הציונים וגם המזרחים, המיצגים את הכוון הדתי, היו והנם גם כיום רק מיעוט בתוך העם כולו).

14) בזמן האחרון תחת הלחץ הקשה של ההיטלרים מכל המינים, התחילו היהודים הדתיים של “אגודת ישראל” להתענין בעניני ארץ־ישראל, אבל הם פורשים בכוונה מהצבור הגדול העוסק בבנין הארץ, ומובן שבאופן כזה פעולתם היא כאפס.

15) בכל מקום ופינה שאתם מפנים את מבטיכם, אתם מוצאים, שהדור הישן חוטא כלפי צאצאיו וכלפי כל האומה.

הם אינם פוסקים מלקלל, מלחרף ולגדף ולשפוך קיתונים של שופכין על ראשיהם של אלה, הבונים את חיי האומה בארץ אבותינו ובגולה ובאים אליהם תמיד בטענות ותביעות. ואולם בּעונה זו הם בעצמם אינם עושים כמעט כלום. כחם יפה רק בבקורת פעולותיהם של אחרים.

16) הנוער הדתי היהודי! אתה מוכרח לחשוב את מחשבתך אתה, מחשבת גורלך וגורל עמך. מהדור הישן אין לך מה לקוות. הוא לא ישנה את טעמו, ועל אף צעקותיו וצעקנותו לא יקוף אף באצבע, כדי להיטיב את דרכו.

למד אתה, נוער יהודי, להביט בעיניך אתה על החיים ועל העובדות.

עת לחשוב!

הערה: בעבודת מחשבתך תזכור, ששני דברים נאים ויאים לנוער: מעט עקשנות ומעט מהפכניות. עצה זו נתונה לך להשתמש במדת העקשנות, כשהדברים נוגעים לדתנו ולתורתנו הקדושה, והמהפכניות תשמש לך מכשיר להרוס משפטים קדומים בלי כל פחד מפני חמת המציקים והמעיקים השונים, החושבים שבעצימת עינים ואטימת אזנים בפני אמתיות מרות מונחת ההצלה היחידה של אמונתנו ודתנו.

 

התכנית    🔗

17) כשחפץ אתה להשקיע את מחשבותיך בענינים הנוגעים לך, למצבך ולמצב האומה, מובן, שעליך לגשת אל עבודת מחשבה זו לפי תכנית קבועה מראש, כדי שלא תתעה בדרכך ותאבד כחות וזמן.

18) אני מציע לך להשתמש במהלך מחשבותיך בתכנית הבאה:

א) ראשית כל תּפנה את מחשבתך למצב הדתי השורר בשדרות עמנו ותשאל את עצמך, הטוב הוא המצב הזה אם רע.

ב) אם תמצא, שהמצב הדתי אצל האומה הוא רע, תחקור ותדרוש אחרי הסיבות, שגרמו למצב הירוד הזה בגולה ובארץ־ישראל.

ג) נחוץ, שתיצור לעצמך תמונה על המצב התרבותי של אומתנו בכלל ושל הנוער שלנו בפרט.

ד) צריך שתתעכב מחשבתך במדה ידועה גם על המצב המדיני של עם ישראל, כי המדיניות היא אולי הגורם הכי חשוב בחיי כל אומה.

ה) נחוץ שתיצור לך תמונה על האופי של בני אומתנו, על האורות והצללים, המעלות והחסרונות שבהם, כדי שתדע, כיצד לחזק את הטוב והחיובי באופי אומתנו וכיצד להחליש ולהכחיד את הרע והשליליות שבו.

ו) אחרי־כן תעבור לשאלת ארץ־ישראל וערכה בשביל אומתנו.

ז) תעסוק ג"כ בשאלת השפה הלאומית שלנו.

ח) צריך גם להתעכב על השאלה הסוציאלית המטרידה עכשיו את המוחות.

ט) תחשוב גם מחשבה על ה"פטריוטיות" היהודית.

י) לבסוף תבוא המחשבה על החנוך העצמי

יא) מסקנות אחרונות.

 

המצב הדתי אצלנו    🔗

19) כשתתבונן במצב הדברים ברחוב היהודי, אתה מוצא, ששורר עכשיו בגולה ובארץ חלול גדול של הדת:

א) מתפשט ומתרבּה חלול השבת והמועדים ואכילת טרפות ונבלות;

ב) הדור הצעיר, בפרט בּשורות תלמידי בתי־הספר התיכונים והגבוהים ובשורות העובדים, פורק מעליו לגמרי את עול הדת והאמונה, ורק מעטים ממנו נשארים נאמנים לתורה ולמסורה;

ג) יש בין פורקי עול אלה רבים, שמתכוננים למלחמה נגד הדת וברוסיה הסוביטית עושים זאת בזדון ובעזרת הממשלה.

20) חלול הדת גדול אצל השדרות שהזכרנו, גם אם הן נמנות על קבוצות לאומיות־ציוניות. הרבה ציונים, ובפרט הפועלים־הסוציאליסטים, הכניסו את חלול הדת לארץ־ישראל ועשו ממנו שיטת חיים.

21) לכל היותר הם מתיחסים ב"סבלנות" לשומרי דת. “סבלנות” כזו קיימת באמת ברוב ארצות הגולה גם מצד שונאי־ישראל ובכלל מצד אומות העולם.

22) אפשר לקבוע ולהחליט, שהמצב הדתי הולך אצלנו ומתקלקל ויורד מיום ליום, ובמקום שמצליחים לרכוש בשביל היהדות המסורתית קבוצות מצומצמות מהנוער, ההמונים הגדולים של הנוער הולכים ומתנכרים ליהדות מכּל וכל. גם אצל הדור הישן הנטיה הבלתי־דתית מתגברת. כן, למשל, הולכים יהודים רבים בגיל האמצעי בערים כורשה הפולנית ופותחים את חנויותיהם בשבת. גם בארץ יש מקרים דומים לאלה שבפולניה.

23) צריך לחשוב על סיבות הירידה הדתית אצלנו, כי במידה ידועה היא אצלנו יותר גדולה מאשר אצל אומות העולם, ויש גם אומות, שלמרות תרבותם הגבוהה הן מסורות לדת ולאמונה כמו בימים מקדם. ואם כן, עלינו לשאול: מדוע אנחנו נפלינו בזה מאומות העולם?

24) ידיעת הסיבות חשובה גם בשביל זה, כדי לדעת, אם יש תרופה למחלתנו זו, ואיזוהי התרופה הנאותה והמתאימה.

על אי־אלו סיבות אני רוצה להראות בפסוקים הבאים.

 

סיבותיה של הירידה הדתית    🔗

25) ידוע לכל, שהמוני האומה מושפעים בעיקר משכבות האינטליגנציה שבה. ההמון אין בכוחו לחשוב מחשבות גדולות ועמוקות והוא מקבל דעות והשקפות מן המוכן, מידי השדרות הרוחניות הגבוהות של האומה.

26) אינטליגנציה מהי?

אינטליגנציה, זהו אותו החלק של האומה, שספג אל תוכו השכלה.

27) ברם, השכלה מהי? כדאי ונחוץ לתת לזה תשובה ברורה ומובנה לכל.

השכלה היא התמצית וסך־הכל של התרבות האנושית כולה ושל התרבות הלאומית של האומה מימים קדמונים עד היום הזה.

(אני מוסיף כאן לשם הסבר הדבר: המוח והמחשבה האנושיים עובדים ופועלים זה כמה וכמה אלפי שנים. כתוצאות מהעבודה התדירית הלזו, נצטברו במשך הזמנים חכמות, מדעים ספרי שירה וזמרה, אמנויות ומלאכות מחשבת לאין מספר. חוץ מפעולות ומעשים כאלה, שהנם רכושה של כל האנושיות, ישנם גם אוצרות בעלי אופי לאומי, שערכם גדול בשורה הראשונה רק לאומה זו או אחרת. אוצרות אלה הלכו ונתרבו במשך הדורות לכמות כל כך גדולה, ששום מוח אנושי אינו יכול לספוג אל תוכו את כל אוצרות המחשבה הנמצאים בעולם ובאומה. כאן בא החנוך התרבותי להמציא לכל איש את התמצית או גם תמצית מן התמצית שבאוצרות אלה, והתמצית המצומצמה והמקוצרה הלזו היא הנה ההשכלה הממוצעת, שמקבל היום כל אינטליגנט אצל אומות התרבות).

28) כמעט אצל כל אומות העולם, בעלות תרבות אירופית, ההשכלה הכללית היא אחידה (שווה בשביל כל העם). הממשלות קובעות ומחליטות פרוגרמות להשכלה כללית בשביל כל אנשי האומה והן מקנות אותה לאישי האומה.

29) רק אחרי אשר הצעיר או הצעירה ספגו אל תוכם את ההשכלה הכללית, הם מתחילים להתעסק במקצועות מיוחדים, ואז באה הדיפרנציציה (ההתפלגות) של ההשכלה הגבוהה.

30) באופן כזה, האינטליגנציה של כל אומות התרבות היא אחידה, כי הלא היסוד של השכלתן הוא אחד בשביל כל העם.

31) אצלנו היהודים אין כיום אינטליגנציה אחידה. זה ארבע או חמש מאות שנה יש אצלנו אינטליגנציה משני סוגים, שונים זה מזה תכלית השנוי: מצד אחד יש אצלנו אינטליגנציה דתית, שכל יניקת השכלתה היא ממקורות דתיים, ומצד השני יש לנו אינטליגנציה חילונית, שכל יניקת השכלתה באה ממקורות אי־דתיים, ע"פ הרוב אי־יהודיים.

32) לא תמיד היה הדבר כך אצלנו. מימים הקדמונים עד לתקופת הרמב"ם ז"ל ואיזו מאות שנה אחריו, חכמינו וגדולינו (תלמידי־חכמים, כלומר האינטליגנציה שלנו) היו יונקים את השכלתם הכללית ממקורות דתיים וכלליים בבת אחת, וכמעט תמיד היו מזוינים בתורה וחכמה. בימים ההם האינטליגנציה שלנו היתה אחידה בשביל כל העם.

33) כשלש מאות שנה אחרי הרמב"ם ז"ל, מסיבת הצרות התכופות, השחיטות, הרדיפות והגירושים, שלא פסקו אז נגדנו כמעט בכל רחבי אירופה המערבית והתיכונית ובאי־אלו ארצות אפריקה ואזיה, ראו גדולינו ומנהיגינו לנחוץ להציל מתוך ים הדם הזה לכל הפחות את אוצרותינו הלאומיים, שהנם ברובם הגדול דתיים, ושכנגדם הפנו שונאינו את מכותיהם ורדיפותיהם. בזמנים נוראים כאלה הצטמצמה ההשכלה של תלמידי־חכמינו אך ורק להשכלה דתית, כלומר ללמוד התורה (תנ"ך, תלמוד ופוסקים), ואי־אפשר היה לחשוב על רכישת השכלה רחבה, כללית, כי זה יצא מגדר היכולת הנפשית שלהם, בשעה שכל כך הרבה סבלו מידי שונאינו נפש.

34) כן נולדה אצלנו האינטליגנציה חד־הצדדית, הדתית, שהיתה רחוקה תכלית הריחוק מכל השכלה חילונית, ורק יחידים מעטים היו נמצאים גם אז, שלמדו והתעסקו במדעים כלליים. האופי הכללי של תלמיד־חכם יהודי היה אז דתי כמעט בלי כל יוצא מן הכלל.

35) לפני מאה וחמשים שנה בערך התחילה אצלנו תקופת ההשכלה (מנדלזון ותלמידיו) ומאז התחילו הרבה יהודים בגרמניה ואחריהם באירופה המזרחית לשאוף להשכלה כללית, חילונית.

36) האינטליגנציה הדתית שלנו, שהתרחקה לגמרי מהשכלה כללית, הביטה בחשד ובאיבה על ההשכלה הכללית, שהתחילה חודרת לתוך מחננו, בפרט כשהמשכילים החדשים התרחקו מהדת היהודית באותה המידה, שההשכלה הדתית היתה רחוקה מהשכלה כללית.

כך נתגלעה אצלנו תהום עמוקה בּין האינטליגנציה הדתית ובין האינטליגנציה החילונית.

37) נפלא הדבר: כמעט באותו הזמן, שבגרמניה נולדה ההשכלה היהודית האי־דתית והאנטי־דתית, – נולדה בפולניה החסידות הבעש"ט־ית, המיוסדת על המסתורין הדתי הקיצוני. נדמה שזאת לעומת זאת עשתה ההשגחה העליונה, כדי לברוא בדרך שווי המשקל הצלה לנפש האומה נגד השטפון האנטי־דתי שיצא מבּרלין ואיים לבלוע את נפשות האומה בכל העולם.

38) החסידות, ואחריה גם מרבית התלמודיים שהיו מתנגדיה, החרימו את ההשכלה החילונית בתור בטוי השאיפה והטנדנציה האנטי־דתית. השכלה כללית נעשתה לדבר שבאסור שמצוה להתרחק ממנה, לשקצה ולתעבה.

(כדאי לזכור, שמקרים כאלה של שנאה ואיבה לכל השכלה חילונית היו גם אצל עמים אחרים, אבל אלו היו עמים נמוכי התרבות).

39) ידוע, שהאסורים והחרמות נגד השכלה כללית אצלנו לא הועילו הרבה. היהודים בּגרמניה, אוסטריה ואחרי כן גם פולניה, רוסיה, ליטא וכו' התחילו לשאוף ולקלוט השכלה כללית, אלא שקבלו אותה לכתחלה לא מידי יהודים, כי אם בבתי־ספר של נכרים, ולעתים למדו מעצמם בבית, וכך נתרבתה אצלנו האינטליגנציה החילונית, שעמדה בּנגוד לאינטליגנציה הדתית.

40) האינטליגנציה החילונית גדלה והתפתחה הרחק מן היהדות ומדת היהודית. המנהיגים הדתיים של היהדות הדתית הפקירו אותה ולא עלתה על דעתם לדאוג לחנוך דתי איזו שהוא בשבילה. להיפך, היתה רווחת ההשקפה, שכל טפול בה מצד הרבנים עלול להביא נזק, כי יהיה זה מעין הוכחה, שהרבנים מסכימים ללמודי השכלה חילונית, וזה עומד כביכול בסתירה לעיקרי היהדות.

41) האינטליגנציה החילונית שלנו התחילה עוינת את היהדות המסורתית. היא שנתגדלה בבתי־ספר זרים ועל תרבויות זרות, הביטה בשאט נפש על היהדות וברובה הגדול שנאה אותה תכלית השנאה.

42) השנאה ליהדות היתה לפעמים תכופות גם שנאה לאומתנו. הרוב הגדול של האינטליגנציה, תחת השפעת בּית־הספר והסביבה הגוית, התבולל לגמרי, דבר בשפות זרות, והעם שדבר בשפה משלו, היה נמאס ובזוי בעיניהם.

43) עלינו לזכור: אין בכל העולם כולו, אצל שום אומה ולשון, אינטליגנציה כל כך נבזית ובוגדת בעמה כמו האינטליגנציה שלנו בימים אלה. הכל טוב אצלה ויפה, נעים ומושך את הלב, רק לא היהודים והיהדות.

44) כדאי להתעכב על אי־אלו מתכונותיה:

האינטליגנציה היהודית המתבוללת היא במידה גדולה איגואיסטיתּ (אנוכיתּ), שואפת לעושר ולחיים נעימים וטובים, לעתים תכופות על חשבונם של יהודים. למרות רגש הבוז והאיבה הכבושה ליהודים, האינטליגנטים, המתבוללים שלנו רוכשים להם עמדות של כבוד והכנסה בתור נציגיהם של היהודים. אין להם עפ"י הרוב שום אידיאל בנוגע ליהודים; לכל היותר יש בפיהם עצה טובה ליהודים, שיסתירו ויצניעו את יהדותם, שלא תראה לעיני העמים, ואולי גם שיכחידו וישמידו אותה ויחלפוה בתרבויות זרות. אם יש איזו אידיאליות אצל המתבוללים, אז היא פנויה כולה לעמים זרים, כי עמנו ותרבותו הם דברים שמחויבים ועתידים להמחק מספר החיים, או שכבר אינם קיימים כלל וכלל בעולם.

45) המצב הזה נשתנה מעט, כשהחברה הנוצרית התחילה להרחיק את האינטיליגנטים שלנו מבתיה ומחברתה. חלק האינטליגנטים המתבוללים הצהיר, שהם יהודים־"לאומים", הגם שלא שנו במאומה את יחסם ליהדות. הם ה"לאומיים", לא למדו ברובם עברית, בה בשעה שלא פסקו מלצעוק, שהעברית היא השפה הלאומית של אומתנו. בנוגע לדת ומסורה נשארו זרים להן ממש כמו חבריהם המתבוללים.

46) הרבה מהאינטליגנטים ה"לאומיים" כמעט שתפסו עמדה של שנאה לדת ומסורה יהודית, ועמדתם זו העתיקו לארץ־ישראל. בפרט התנהגו באופן זה הסוציליסטים שבהם, שמצאו בתכסיס מוצלח את הדרך להנות במלוא חפנים מהקרנות הלאומיות, ובעונה אחת להחריב כל זכר ליהדות בישובים שנוסדו בכספי היהודים.

47) כאלו וכאלו הם הפירות של אותה ההתפלגות של האינטליגנציה שלנו לשני מחנות: לאינטליגנציה דתית משוללת השכלה כללית ואינטליגנציה חילונית המשוללת כל השכלה וידיעה דתית.

48) גם כיום לא בא במצב זה שנוי ניכר; הנה משל מהמציאות. בפולניה לומדים בבתי־הספר הממשלתיים מאות אלפים תלמידים יהודים ואין הרבנים וצדיקי הדור דואגים לחנוך דתי בשבילם. יש מורים לדת, כביכול, אבל אין הרבנים מתענינים לדעת, מי הם “המורים” האלה, ואין להתפלא, שאתה מוצא בין המורים האלה מחללי שבת ואוכלי־טרפות. לפעמים המורה היא איזו בחורה, לא דוקא דתית, וכבר היה מקרה שמומרית, שחפצו למצוא לה משרה, נהפכה למורה לדת יהודית! הרבנים אינם מתערבים בענין, כדי שלא יחשדו בעיני החסידים שהם תומכים בחינוך חילוני. החנוך שה"מזרחי" וה"אגודה" נותנים לאיזה רבבות תלמידים ותּלמידות אינו מקיף אף עשרה אחוזים של התלמידים והתלמידות הנמצאים במוסדות ממשלתיים! וכל כמה שהאינטליגנציה הדתית, הרבנים וועדי הקהילות לא יקחו אל ידם את החינוך הדתי של כל הנוער, אותה התהום שבין שני המחנות של האינטליגנציה תגדל מיום ליום, ונקל לשער, שהחלק האי־דתי לפי טבע הדברים יעלה על החלק הדתי.

49) אלו הן הסבות, שמשנה לשנה הולכים וגדלים לרבבות ולמאות אלפים צעירים וצעירות ללא תורה וללא דת, ורק צריך להתפלא, שהאסון בשדה הדת עוד לא הגיע למדרגה יותר גבוהה.

50) כדאי לזכור עוד דבר: ההמונים המבוגרים של היהדות גדלים בלי שום חנוך חברתי, דתי. בארצות כמו פולניה ורומניה הרבנים אינם מטיפים לעם ואינם מורים לו תורה ודת מה הם. פעמים בשנה, בשבת תשובה ובשבת הגדול, אומר הרב איזה פלפול הלכתי ואגדתי בבית הכנסת, ובשאר שבּתות השנה הוא שותק. מובן, שדרשות פלפוליות אינן מובנות בשביל ההמונים, ואינם שומעים ממנהיגי הדור שום לקח ומוסר.

51) חסרה ספרות דתית וחומר קריאה דתי. על מנהיגי הדור מוטל הדבר לברוא אותה בצורה נאותה, בהתאם לדרישות הזמן, בשפה העברית ובשפות זרות המדוברות ע"י ההמונים.

52) ספרות שכזו צריכה להיות מכוונת מצד אחד להמוני האומה, ומצד השני צריכה להיות ספרות דתית מדעית, שתלחום בכלי זין של המדע נגד הכפירה המדעית כביכול ונגד העמדה של שונאי־היהדות משלנו, ולהוכיח את הקדושה והאמת העמוקה של דתנו.

53) לפנים, לפני כשמונה מאות שנים, כשהאינטליגנציה היהודית היתה שקועה כולה בהשכלה הערבית, שעמדה אז על מדרגה גבוהה, וסכנה גדולה היתה נשקפת ליהדות ודת בחוגים אלה, כתב גאון הזמן את הספר “חובת הלבבות” והתגבר על הכפירה והריסת הדת.

54) כיום נחוץ לנו ספר כ"חובת הלבבות" בצורה חדישה, משום שכיום הכפירה נשענת על יסודות אחרים, ומשום שמאז עד היום הזה המדע התקדם באופן נפלא והכופרים של היום נלחמים באמצעים חדישים.

55) אגב כדאי להעיר, שטוב יהיה, אם גדולינו ומנהיגי דורנו ישנו את עמדתם השלילית למדע העולמי הכללי. הנצחונות וההשיגים שהושגו על־ידי המדע המודרני בטכניקה, כימיה, חשמל, רפואה, תכונה וכו' וכו' הם כל כך גדולים וכל כך בולטים, שאי־אפשר היום לחסום באופן מלאכותּי את העינים של הדורות החדשים, למען לא יראו את התגליות הנפלאות והחדושים המפליאים של המדע המודרני ולא ירצו לטעום ממנו.

56) להיפך, הנוער הנוכחי תאב ורעב למדע ולהשכלה, וכל כמה שאתה סוגר בפניו את הדרך לעולם הגדול והיפה, הוא הולך ומושפע ומוקסם ממנו ושואף אליו בכל כוחות נפשו.

השיטה של עצימת עינים אינה מועילה, מפני שהבחור והבחורה הדתיים שותים ממעינות אלו בגניבה ו"מים גנובים ימתקו".

ידיעות כאלו, שהן גם ע"פ אופן השגתן חצאיות ומוטעות לפעמים, מביאות יותר נזק מידיעות מבוססות הנמסרות ע"י מורים דתיים, שנתבגרו כל צרכם, בצורה יפה ויהודית. היודע “לחצאין” חכם בעיניו הרבה יותר ממי שלמד ושנה באופן יסודי ובריא.

57) האוטוריטה והכבוד של הרבנים והגדולים, שידיעותיהם החילוניות קלושות ופעוטות, קטנה למאוד בעיני מי שלמד איזה דבר ויודע, שהזלזול בדברים של מדע הוא רק אות של עניות רוחנית. אין הסומא יודע להבחין בין הצבעים.

58) רוב הישיבות הקיימות ואפשר שכלן הנן מוסדות חד־צדדיים, שממציאים אך ורק השכלה תלמודית ורק במקרים יוצאים מן הכלל יש שם גם למודים אחרים, כמו תנ"ך וכדומה. ואפילו מספר תלמידי הישיבות האלו בכלל איננו גדול.

59) כל הסבות שהזכרתי (ועוד אחרות, כמובן, כי לכל הופעה חברתית יש חבילות, חבילות של סיבות), הן הן שגדלו ונשאו את האינטליגנציה החילונית האי־דתית או האנטי־דתית, שההמונים הגדולים נגררים ברובם אחריה. האדישות לגבי דתנו או גם השנאה הכבושה לגבה הולכות וגדלות משנה לשנה.

60) כדאי להתעכב גם על הדוחק הגדול בפרנסה של ההמונים בגולה, ובאותו הזמן הרוב של מנהיגי הדור הדתיים הפריעו בעד תמיכת עבודת הבנין בארץ־ישראל ובעליה המונית של החוגים החרדים שמה. בגולה הלחץ נגד הדת גדול בכמה וכמה מובנים (חובת המנוחה ביום ראשון, צמצום השחיטה וכדומה).

61) במידה מרובה פועלת על ההמונים העובדה, שהחנוך הדתי החד־צדדי אינו נותן לנוער שום אחיזה בחיים. לא כל בחורי־ישיבה יכולים להיות רבנים, מפני שאין משרות של רבנים במספר כזה בעולם, ושנית בפולניה, למשל, מוכרח הרב לקנות לו את הרבנות בכסף מלא, שהוא מעניק לראשי הקהלה ובעלי השפעה ובצורה של דמי “חזקה” לרבנים או למשפחת הרב שמת. לבסוף יש שהוא רוכש לו לעתים תכופות פרנסה של “מחלוקת” עם רבנים אחרים או עם “נכדים” של החצרות השונות, שדוחקים את עצמם למשרות של רבנות, גם אם לא מלאו כרסם בש"ס ופוסקים.

62) קיצורו של דבר: הירידה של הדת בחיי היהודים בגולה ובארץ באה לרגלי ההתפלגות בין האינטליגנציה הדתית והאינטליגנציה החילונית, וההתפלגות הזאת היא פרי התפתחות היסטורית פטלית, שמנהיגי הדורות האחרונים לא ידעו ללחום בה ולנצחה. כך נתגלגלו הדברים, שהאינטליגנציה החילונית העוינת את הדת נעשתה ע"פ הרוב לאפוטרופסה של היהדות כולה (בציונות ובקהלות רבות) ועמדת החרדים הנה דלה וריקה.

 

המצב התרבותי של עמנו    🔗

63) פרק מעציב ומכאיב הוא המצב התרבותי אצלנו. הרבה מזה כבר נאמר למעלה בין הסיבּות של ירידת החיים הדתיים שלנו. כאן נשתדל להכיר את השאלה מצדדים אחרים.

64) כפי שהוכח למעלה, מן המאה הי"ד לספה"נ ואילך גדולינו ומנהיגינו הדתיים העמידו מחיצה ביניהם ובין המדע העולמי הכללי (על הסבות דברנו). מאז ועד היום המדע גדל לאין שעור ואין ערוך. היום מביאה שנה אחת במקצועים מדעיים שונים הרבה יותר מאשר מאות בשנים לפנים. אנחנו, האנשים הפשוטים, רואים רק את הדברים הדוקרים את העינים בגדלם ובפלאי־הפלאים שבהם, כמו את מסלות הברזל, אניות הקיטור, הטלגרף, השח־רחוק, הרדיו, הראי־נוע, חכמת הרפואה החדישה וכדומה וכדומה. מי שעוסק במקצוע אחד של המדעים, רואה בעיניו, שכמעט בכל יום הולכים ונבראים דברים חדשים, שעינו של בשר־ודם פשוט אינה רואה אותם. בכל הדברים הללו אין ליהודי הגדול בתורה וביראה חלק ונחלה, כי הוא יושב לו סגור ומסוגר בד' אמותיו של הפלפול התלמודי.

65) מענין לדעת, שמפלאי המדע והטכניקה החדישים נהנה כל איש, הכסיל והאויל כמו הצדיק והגאון. מי לא נוסע כיום במסלת הברזל? מי לא מתרפא מהמדיצינה החדישה? (אתעכב כרגע על המדיצינה: הנה לא רחוק מאתנו הזמן בעבר, שמגפות שונות התפרצו בארצות שונות. כיום כמעט שפסק בכמה וכמה מקומות ענין המגפות. הדור הישן שלנו עודנו זוכר, איזה אסון היו תחלואי ילדים. במגפה שכזו היו מתים ילדים בהמונים בעיר ובעיירה. רוב המחלות הללו כמעט שפסקו ובטלו מן העולם, הודות לנצחונות המדיצינה החדישה. ועוד עובדה: כיום חיים בני־האדם זמן יותר ארוך מאשר לפנים, בממוצע בעשר־חמש עשרה שנה. ענין התמותה הולך ומשתפר משנה לשנה. גם האיש הבער, שאינו יודע ואינו מבין ואינו רוצה ואינו יכול לדעת ולהבין דבר מהדברים, הוא נהנה מאותּה אריכות הימים של האנושיות ממש כמו המלומד, שהביא אותה ונתנה לנו במתנה בעבודתו הקשה והחרוצה. יש עוד לאמור הרבה דברים כאלה, אלא שאין כאן המקום לזה).

66) כלום אין זאת בושה וחרפה, שבהתפתחות הענקית הזאת היהדות הדתית לא השתתפה בעבודתה ובפעולתה והיא רק נהנית ממנה ככל בער וכסיל ריק מתבונה ומדעת? (כדי שלא תקשה קושיות, ראה תיכף את פרק הבא).

67) מראשית המאה הי"ט ואילך כבר הרבו היהודים להשתתף בעבודה זו והרבה דברים חדשו, אבל כמעט כולם היו יהודים בלתי־דתיים, ושנאו את היהדות המסורתית. רובם הגדול התבייש בשם היהודי, ואת תוצאות עבודותיהם הכניסו בשמחה רבה אל אוצרותיהם של עמים שונים ואוצרנו נשאר ריק כמו שהיה.

68) המלומדים הללו היו חוץ לזה תלמידיהם של מורים זרים, כי אצלנו בעצמנו לא היו נמצאים מורים ומדריכים, משום שברצון ובכוונה היו מתרחקים מכל עבודה מדעית. זכויותיהם של המלומדים הללו, שלמדו אך ורק אצל זרים, הן רק בחלק צר ומצער זכיות של יהודים, ובכל אופן אין ליהדות הדתית חלק בהן.

69) הגענו למצב פרדוכסלי: אם היהודי הוא סוחר או בעל מלאכה, הוא יכול להיות יהודי כשר, אבל כשהוא עובד בשכלו ובשאר־רוחו ויוצר ערכים גדולים בעד האנושיות כולה, אז הוא פסול וכמעט אסור לו לבוא בקהל היהודי הדתי.

70) לפיכך אין להתפלא, שהמצב התרבותי בנוגע למדע ולמלאכת מחשבת אצל היהודים הדתיים הוא בתכלית השפלות. אנחנו היהודים הדתיים נהנים מהתרבויות הזרות ומהציביליזציה שבראו אחרים, אבל בעצמנו אין אנו פועלים בזה כלום.

71) מי יודע, אם האינטליגנציה החילונית שלנו הנה במצב משובח בנדון זה. גם היא נהנית מהתרבות הזרה בקלות גדולה ובמידה גדושה. הוא, האינטליגנט שלנו, על כל פנים בפולניה, ליטא, רומניה וברוסיא שלפני המלחמה העולמית, עומד לבחינה באוניברסיטה, גומר את למודיו וחסל. ברוב הגדול של המקרים אין הוא רואה לו לחובה להמשיך את למודיו ולהשתתף באיזה אופן שהוא בעבודה מדעית במקצועו. פירוש הדבר: האינטליגנט שלנו הוא זולל וסובא בנוגע לתוצאות התרבויות השונות, אבל הוא בעצמו עוזר ביצירת התרבויות הללו רק לעתים רחוקות. הוא רק נהנה אבל אינו בורא ויוצר. הוא דואג להכנסותיו, למשפחתו, לתענוגיו, אבל אין לו חלק בעבודות הקשות והכבדות של המדע, שעל תוצאותיו הוא חי (ראה את המספר הגדול של עורכי־דין, רופאים, רוקחים, אינז’נירים וכו', שהם אפילו מומחים במקצועותיהם, אבל אינם נותנים למדע כלום).

72) כלום צריך לדבר הרבה בנוגע למצב התרבותי של הנוער הדתי? מספר של היודעים היטב את התלמוד ומפרשיו איננו גדול. ברובם גם את התלמוד אינם יודעים, וכמעט כלם לא יודעים אף עברית נכונה, ופשיטא שלא יודעים שפות אירופיות. בפולניה הנוער הדתי ע"פ הרוב הולך בטל, עוזר לפעמים במסחר ההורים, אבל בסך־הכל הוא עומד בשפל המדרגה במובן התרבותי. השקפת העולם שלו וכל אופקו הרוחני גדול כאופק העתון הפטפטני שהוא קורא, אם הוא בכלל קורא עתון, או כאופק הזקנים והמבוגרים שנמצאים בסביבתו. ידיעות הגונות באיזה מקצוע שהוא אין לו, כי אם לא לומדים, מאין תבאנה לו ידיעות כאלו?

73) גם תרבות ממדרגה נמוכה חסרה בחוגים אלה. אינם לומדים שום מקצוע, שום מלאכה, וכשלומדים מלאכה, אזי לומדים אותה על פי שיטות דלות ונמוכות, אצל בעלי מקצוע ממדרגה נמוכה. חסרה כמעט תמיד אותה ההשכלה הכללית, שנחוצה כיום גם במקצועות של מלאכה (לשם קריאת ספרים מקצועיים, להבנת תרשימים וכדומה).

74) עגום ומעציב הוא הסך־הכל. אין מנהיגינו דואגים שתתנשא ותרום תרבותנו. להיפך, הם רואים להם לחובה ולזכות גדולה, כשהם מעכבים בעד הנוער, שלא יקלוט ח"ו את התרבות אל תוכו, שכן הם רואים בה דבר המזיק ליהדות. הם שונאים את התרבות, בשעה שהם בעצמם נהנים ממנה בכל הזדמנות.

 

המצב המדיני של עם ישראל    🔗

75) כמובן לא כאן המקום להרחיב את הדבור על המצב המדיני של עם ישראל בכל העולם, אבל זה גם לא נחוץ לתכליתנו, כי על פי הרוב ידוע המצב הזה בשרטוטים כלליים לכל יהודי.

76) נחוץ בכל זאת לזכור, שגם בפרט זה חוטאים מאוד מנהיגי דורנו. על פי הרוב הם בעצמם לא למדו היסטוריה כללית, ולא שום מדע סוצילי וחברתי, כי היסטוריה ומדעים סוציליים, כמו כל מדע, אסורים בחוגיהם. כן גם חסרה להם כל הכנה והכשרה להנהגה פוליטית, שהנה כל כך נחוצה לאומתנו. למרות כל אלה הם מתערבים לענינים פּוליטיים, ועל פי הרוב עושים זאת גבאי ה"רביים" בשם מחנות חסידיהם, ולא נדירים הם המקרים, כשהם מעכבים בעד אחרים, שחפצים לנהל את האומה להכרה פוליטית ברורה ומאוחדת.

77) באופן בולט וניכר הסבו נזק גדול ביחס לציונות. בּכח השפעתם הגדולה עצרו ועכבו בעד שדרות גדולות של אומתנו מלתמוך בשאיפות הציונות, כדי להשיג זכויות פּוליטיות בארצנו ההיסטורית, בארץ ישראל, ואף גם בפעולות ומעשים השתדלו להפריע את העבודה הפּוליטית של ההנהלה הציונית (בירושלים על־ידי דע־האַן הידוע, בגיניבה – על־ידי אישים אחרים).

78) כל מי שלמד היסטוריה ורכש לו ידיעות פּוליטיות יודע, ששאיפה אמיצה ועקבית בכוון פּוליטי מסוים סופה להביא תוצאות ממשיות. הוכיחה זאת הציונות, שהביאה בשעתה להצהרת בלפור ולחוזה סן־רימו. אלמלא הציוניות, לא היתה לנו כיום שום אפשרות לסדר התישבות שיטתית בּא"י.

79) בתור יסוד ועיקר העיקרים של כל פעולה פוליטית של עם איזה שהוא מן ההכרח שישמש העיקרון, שכל העם, בלי שום יוצא מן הכלל, ישאף לאקטיביות לאומית וחירות לאומית. כל התפלגות והתבדלות בנדון זה מחלישה בהכרח את כוחה של האומה ומאריכה את חולשתה וגלותה. והנה דוקא המנהיגים הרוחניים של היהדות הצטיינו בפעולתם השיטתית לפורר את האומה ולחלקה לחלקים והשתמשו בהשפעותיהם למנוע בעד אחודם של כוחות האומה וליכודם. בזמן האחרון הכניס הריביזיוניזם מבוכה גם בשדרות הציונות. הנטיה החולנית להתפלגות בולטת גם כאן.

 

תכונות האופי של היהודים    🔗

80) כל מי שחפץ להתמסר לחקירתו של העבר, ההוה והעתיד של איזה עם שהוא, מחויב להכיר היטב את האופי של העם ותכונותיו. מי שחפץ להמציא תרופה לחולה, מוכרח להכיר את החולה ומחלתו.

גם הנוער, כשהוא רוצה להיטיב ולהשביח את מצבו ואת מצב האומה, מוכרח להכיר את האופי של האומה על אורותיו וצלליו, כי אם לא כן, לא יגיע בשאיפותיו למסקנות ותוצאות ממשיות, כשכל עבודתו תהיה נתקלת לבסוף במחלות נפשיות של האומה.

81) באופי של אומתנו ישנן הרבה והרבה מעלות טובות. רק על אחדות מהן נתעכב בפרקים הבאים.

82) בזמנים קדומים זיכה אותנו בורא כל העולמים במתנה גדולה: הנבואה. אין עם בעולם שיהיה דומה לנו במתנה זו. המופת הכי בולט של מתנה זו הם עשרים וארבעת הספרים הקדושים הנכללים בתנ"ך שלנו, שאין דוגמתם אצל שום אומה ולשון. על הספרים הללו שמרנו בכל אלפי השנים של דברי ימינו וזה מוכיח, שרוח הנבואה של קדמונינו עודנו שורר בנו כיורשיהם של הדורות הקדומים. ועל הדבר הזה אדון אי"ה ביותר אריכות בחלק השלישי “המאור שביהדות”.

83) הרבה מידות טובות יש בנו, הודות לתורתנו הקדושה. הנה חיי המשפחה שלנו עמדו תמיד על גובה נאות. אנחנו שמרנו כמעט תמיד על כבודה וטהרתה של האשה, ברובנו הגדול אנחנו מכבדים את הורינו וזקנינו ומוקירים אותם. יש אצלנו רגש חזק ואמיץ לגבי יוצאי חלצינו ולגבי קרובי משפחה.

84) בכל הזמנים היתה שכיחה אצלנו מידת הצדקה והחסד לגבי עניים, הכנסת אורחים, אהבת גרים וכדומה. הגר היה גם בזמנים הכי קדומים שוה אצלנו בזכויותיו לאישי האומה, מה שכמעט היה בלתי ידוע אצל עמים נאורים, כהיונים והרומיים.

85) אנחנו היינו הראשונים, שהנהגנו אצלנו ע"פ צוואת התורה את מנוחת יום השבת. גם העבד והשפחה ינוחו אצלנו ביום השבת. פעם בשבוע, ביום קבוע וכן גם במועדים, בן האדם מתנשא למדרגה אנושית אמתית, בלי הבדל אם הוא גדול או קטן, אם הוא חשוב ועשיר או דל ועני.

86) הדינים העתיקים שלנו על טהרת הגוף וטהרת המאכלים, חוץ מערכם הדתי, יש להם ערך ומשקל גדול בכוון שמירת הבריאות וההיגינה.

הערה: ענין השחיטה, חוץ לתכליתה הדתית התורתית, יש לה ערך הומניטרי גדול. מצד האחד הוכיחו המלומדים בעלי המקצוע, שהשחיטה היא האמצעי הכי טוב, כדי למנוע בעד כאבים גדולים אצל בעלי החיים. מן הצד השני רוצה דתנו הקדושה למנוע בעד זה, שכל איש מהאומה יטפל בהריגת בעלי חיים ויתרגל לרציחה. מהפעולה הברברית של רציחת בעל חי עשתה התורה פעולה דתית, שרק אנשים מיוחדים, ע"פ הרוב מחונכים על טהרת הדת, יתעסקו בה.

87) אין ברצוני למנות ולספור כאן את כל הצבא הגדול של דינים ומצוות, שדתנו הקדושה מכילה, שבכלם יש התכלית לקדש את האדם ולהרים אותו ולנשאו מעל לרמת החיה לרמת האדם האמתי. את כל הענינים האלה אברר אי"ה בחלק השלישי “המאור שביהדות”. כאן אני חפץ לעבור לצדדים אחרים של אפינו.

88) יש לנו כשרונות רוחניים גדולים. כבר למוד התורה בעצמו דורש מוח חריף ומוכשר. גם בלמודים חילוניים יש לנו כשרונות. ראינו זאת אצל גדולינו עד ימות הרמב"ם ז"ל ואיזה זמן אחריו. מלומדינו הגדולים מהמאה הי"ט ואילך מוכיחים זאת גם כן, הגם, כמו שדברנו למעלה, הם היו ברובם הגדול זרים ליהדות ורחוקים ממנה. הלא כשרונותיהם הם של יהודים, מכיון שירשו אותם מאבותיהם.

89) זה כמעט יותר מאלפים שנה, שרוב היהודים יודע לקרוא, ורבים יודעים גם לכתוב, מה שאין כן אצל עמים אחרים בפרט בדורות קדומים.

90) יש לנו כשרונות גדולים באמנות, במלאכה, במסחר וקנין. גם בחקלאות אין אנו עומדים במקום האחרון, אם רק יש לנו היכולת והרצון להתמסר לה.

91) יש לנו עוד תכונות טובות, ואין לי היכולת למצות אותן (שכרות אינה שכיחה אצלנו, הנטיה לשמירת הבריאות, רחמנות וכו' וכו').

92) מן הצד השני יש באפינו הרבה צדדים שליליים. החסרונות הללו הביאו אצלנו פעמים אחדות לקטסטרופות לאומיות. על אחדות מהם אַראה בפרקים הבאים.

93) החטא הכי גדול שלנו הוא הקיצוניות, ההגזמה והפרזת המידה. אם מי שהוא אצלנו הוא דתי, חושב גם את ההפרזה לדתיות, ואם הוא חפשי בדעותיו, אין קץ לחפשיותו. אם מי שהוא נוטה לרכוש הון, אזי תאותו לכסף עוברת על כל מידה, ואם הוא נוטה לעניוות, המבטלת את העולם, אז הנהו אדיש לגבי העולם הזה עד למדרגה נמוכה וכדומה.

קשה לו ליהודי מאד ללכת בדרך הממוצעת, בשביל־הזהב, בדרך של מידה וקצב, בדרך של התאמה מושכלת למידות היהודיות הטובות במעשה וגם במחשבה. מידה כזו היתה משחררת אותנו מטיפוס פראי כמו הצדיק הידוע מקארפאטא־רוסיא מצד אחד, או משנאה הפראית של היבסקים הרוסיים מצד השני. כשם שהרשעות המופרזה של האחרונים, ששואפת להוריד אותנו לחמריות גסה וכסילה, היא מידה מגונה, כן הצדקות המופרזה, ששואפת למשוך אותנו אך ורק השמימה, היא טפשות מזיקה. אסור לעם להיות עם של חיות, אבל גם לא עם של מלאכים. אנחנו מחויבים אנו לחיות חיי אנוש, שיש בו נשמת אלקים מן השמים, אבל יש בו גם גוף מן הארץ. הקיצוניות, שאנחנו נפגשים בה על שני הצדדים, היא מחלה נפשית קשה של אישי אומתנו.

94) במשך הגלות הארורה נתרחקנו מהאדמה ומעבודתה ומעבודה גופנית בכלל. לפיכך חסר היום החשק אצל רבים מאחינו לעבודה גופנית. אולם אין עם יכול להתקיים בלי עבודה גופנית. הנטיה למקצועות עבודה קלים ולרווחים קלים חזקה אצלנו מאד. הציונות שנתה כאן בהרבה את תכונותינו, אבל חלק גדול של האומה עומד עוד רחוק מציונות, וגם אצל הציונים בעצמם אין הכל בסדר בענין זה.

95) הגלות ואופן החיים, שנתרגלנו בהם ע"י החקים שאסרו עלינו כמה מהמלאכות וגם לא נתנו לנו לרכוש אדמה, פתחו אצל רבים את החוש להרויח בלי עבודה יצרנית. נמצאים גם אצלנו כמו בכל העולם יחידים שמתמסרים לספקולציה. דוגמת המשחקים בקלפים, שואפים הם רק לכסף ואינם מתחשבים עם האינטרסים של הכלל ושל אנשים זולתם. אלה שמתמסרים אצלנו לרווחים בדרך הספקולציה מביאים נזק גדול לשמנו הטוב בעולם, כי העולם נוטה להאשים את העם בחטאת היחידים הגרועים והשפלים האלה.

96) בנוגע לכשרונותינו הרוחניים נתאכסנה במוחותינו במאות השנים האחרונות נטיה אמיצה לפלפול בלמוד התלמוד. אע"פ שאין משתמשים בו להלכה ולמעשה רק לחדוד המוח בלבד. בשעה שגדולי התורה משתמשים בו חזקה על חבר שאינו מוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידו. אולם בשעה שעמי הארץ משתמשים בו סכנה בדבר שמא יהפכו את הקערה על פיה ויעשו את התורה הקדושה פלסתר. אז הפלפול נעשה נבוב ואין שום הבדל בדבר אם יש כאן “חקירה או “פּשטיל”. עמי הארץ האלה מוציאים מתחת ידיהם דברים דחוקים המושכים את הלב בברקם החיצוני אבל אינם עומדים בפני בקורת בריאה ואמיתית. המון “קושיות” ו”חלוקים" נאמרו בדרך זו.

נפלא הדבר, שגם מימרות שיש בהן רק מעין הלצות, מתהפכות לפסקי הלכות. הנה למשל אמר אחד בנוגע לתקונים בדת, שהם בבחינת “חדש האסור מן התורה”. והנה באו תלמידיו והעתיקו את המימרא הלזו גם למדעים “חדשים”, כמו מתמטיקה, פיזיקה, היסטוריה וכדומה.

97) בנוגע לרגש הסולידריות שבנו, יכולים אנחנו להתגאות בו וליהנות ממנו ברגעים של צרות ומצוקות צבוריות, אבל בזמנים נורמליים, כששום קטסטרופה לאומית־צבורית לא נתכה עלינו, רגש הסולידריות חלש אצלנו מאוד. בצדם של אנשים בעלי צדקה, יש אצלנו מספר גדול של איגואיסטים בזויים, שמקבצים סכומים גדולים ואמיצים בשבילם ובשביל משפחותיהם ואין ברצונם לתת נדבה גדולה או קטנה לתכלית צבורית, הגם שבעשרם ובחייהם המלאים תענוגות הם דוקרים את עיניהם של שונאינו וממיטים עלינו צרות רבות ורעות.

98) בעתים נורמליים חלש אצלנו הרגש הצבורי (חוץ ממעוט קטן שמקריב את עצמו בשביל הצבור). הרוב הגדול חי רק לעצמו, ואין לו שום רגש ודאגה בשביל הכלל. ודוקא אנשים כאלה מלאים טענות ודרישות לכלל. כמה קל הדבר בשבילם לבוא להקהלה ולדרוש עזרה ותמיכה בשבילם או בשביל אחרים, וכמה רחוקים הם מלתת לקהלה את האמצעים הנחוצים לה לקיומה ולפעולותיה. מן הצד השני אין זה חזון בלתי נפרץ, שאנשים כאלה, כשמגיעים לקופת הקהל, גוזלים וחומסים אותה לתכליותיהם הפרטיות או לקרוביהם.

ועוד הפעם יכולים אנו לראות משל מאַלף מהציונות. הציונים הם עוד כיום מועט קטן מהאומה, ואינם מקיפים היום גם את החלק העשירי של העם, וכמעט כל העם נהנה כיום מפרי עבודתם של הציונים.

99) אמיצה מאד אצלנו הנטיה ל"תקיפות" מצד אלה, שהגיעו להשפעה ועמדות של שלטון, בין אצלנו בפנים, בין אצל הממשלות מבחוץ. הכלל ש"כל המיצר לישראל נעשה ראש" הוא אמתי לא רק בנוגע לגויים, אלא גם בנוגע ליהודים.

100) וכמה עצומה אצלנו הנטיה למחלוקת. אינני זקוק בזה לשום הוכחות. פירוד הדעות מביא אצלנו בנקל לפירוד הלבבות ולפעמים תכופות שוררת אצלנו שנאה כבושה בפנים, שנאת אחים עמוקה ללא כל גבול.

101) יש ויש עוד חסרונות האופי באומתנו, כמו הפחדנות היתרה, ההתחשבות המופרזה עם אפשריות מזיקות והנטיה הגדולה לבגוד באידיאלים נשגבים של האומה לתכליות פרטיות ועוד ועוד.

וכלום הוטל עלי לחשוב את כל החסרונות שיש בנו? אני מודה, שעבודה זו אינה נעימה לי כלל, ואפסיק כאן…

 

הבעיה של ארץ־ישראל    🔗

102) ענין ארץ־ישראל הוא הכי חשוב והכי קדוש בשבילנו, אבל בבת־אחת הוא הכי מכאיב והכי מעציב.

103) בנדון זה הרבו לחטוא בששים שנה האחרונות כמעט כל רבנינו, גדולינו ואדמורינו, עד שמוכרחים אנחנו לכבוש בעפר פנינו מפני הבושה.

לאמתו של דבר נמצאו אצלנו גדולים אחדים, אשר הבינו, שצריך לעשות דבר מה כדי ליצור אפשרות של רכישת הארץ (יזכרו לברכה הרבנים קלישר, גוטמכר, מוהילבר, רינס ועוד). אבל רוב הרבנים, בפרט אלה שקוראים לעצמם או שמכנים אותם בשם צדיקי הדור, או שאסרו פשוט כל עבודה ממשית בשביל ארץ ישראל (חוץ מלתת צדקה בשביל עני ארץ־ישראל), או שפטרו את הדבר בבטול ועברו עליו לסדר היום.

104) כולם הסכימו, שכדאי לעלות לארץ־ישראל לשם התעסקות בתורה ועבודה זו תפלה ולחיות או על חשבון ה"חלוקה" (הצדקה שנתנה הגולה) או על־חשבון עצמי. אבל הם הביטו בשאט־נפש ואי־רצון על כל שאיפה לעלות לארץ־ישראל ולעבד את אדמתה.

105) היו מתאוננים על שהעולים הראשונים לא היו בחלקם, או גם ברובם דתיים למדי. אבל הם כמעט שעכבו בעד חבריהם הדתיים, כשהיתה בהם הנטיה לעלות, והלא אנשים ממין זה היו שומרים את התורה ומצוותיה על אדמת קדשנו והיו יוצרים סדרי חיים אחרים לגמרי מאלה שבראו אחרים.

106) הם טוענים, שמחכים למשיח שיבוא. אבל לאמור שמצפים ומחכים אינו עולה לא בשום טורח ולא בכסף. וכלום יש אמונה יותר גדולה בביאת המשיח מאשר ללכת לארץ־ישראל ולהחיות את אדמתה? בדרך הטבע יכולים להכניס לארץ שלשה, ארבעה או לכל היותר חמשה מיליון יהודים, וגם אז עוד ישאר די מקום בשביל הנס הגדול של קבוץ כל הגליות, המכילות כששה עשר מיליון נפש יהודים.

107) הם ורק הם, הגדולים והצדיקים, אשמים, שעד הזמן האחרון הלכו לארץ־ישראל כמעט אך ורק אלמנטים חפשים לגמרי או באופן חלקי.

108) אלה שהנם שומרי מצוות וחוכי ישועות, נשארו בגולה, עד שבורא כל העולמים התחיל לגרש אותם נגד רצונם מן הגולה לארץ־ישראל. כיום כבר חפצים רבים וכן שלמים לעלות ארצה, אבל יש שהגולה אכלה את כל רכושם והונם ואין להם היכולת לעלות. חוץ לזה רכשו להם החפשים את כל ההשפעה וע"פ החוקים והכללים שהחזיקו בהם, לכל היותר 20 אחוז מהעולים משתייכים לחוגים הדתיים ושמונים אחוז הנם על פי הרוב חסידי האינטרנציונלים ודומיהם.

109) חלק גדול מהיהודים הדתיים עומד מן הצד ואינו מתערב לשום ענין הנוגע לאומה כולה. חלק אחר התארגן במפלגת “אגודת ישראל”, שקיימת יותר מעשרים שנה, והגם שזו דברה תמיד על ארץ־ישראל כמו על אחת מנקודות תכניתה, לא עשתה בשביל ארץ־ישראל במשך כל שנות קיומה כלום, פשוט לא כלום, והיא היא שאינה פוסקת מלצעוק חמס על מהרסי הדת בארץ־ישראל. כיום היא שבעת רצון כשהיא מקבלת איזו מאות סרטיפיקטים לשנה וחסל.

110) ההסתדרות הזאת הנה הסיבה העיקרית לפירוד הגדול השורר בעולם היהודים החרדים לד' ולתורתו. לו לא התפלגה ועמדה מן הצד בקרן זוית צרה של מפלגתיות קטנטנה, ולהיפך היתה מתערבת לעניני ארץ ישראל בסוכנות היהודית בין הלא־ציונים או בהסתדרות הציונית בקונגרס הציוני, היתה יכולה להשפיע בהמוניה על מהלך העבודה הישובית בארץ־ישראל.

111) כל הצדיקים והגדולים הללו בעצותיהם הטובות שלא לנקוף באצבע קטנה בשביל ארץ־ישראל עלו לנו בדמים מרובים. אילמלי העולם החרדי היה נותן לפני עשר שנה ביד רחבה את נדבותיו ותרומותיו לקרן הקימת, אפשר היה אז לקנות שטחים גדולים בארץ בסכומים מצערים, מפני שאז המחירים היו נמוכים למאד ושכנינו בארץ לא היו עוד מאורגנים נגד מכירת אדמה. העם היהודי יהיה מוכרח לשלם בעד עצותיהם המחוכמות של גדוליו וצדיקיו עשרות מיליונים פונטים, ומי יודע אם אפשר יהיה לרכוש שטחים רבים, שכבר נאבדו לנו במשך הזמן בידי שונאינו. חוץ לזה היינו יוצרים עובדה קיימת, וכמה חשובה היתה עובדה כזאת בזמן הנוכחי, כששונאינו בנפש אורבים עלינו וחפצים להכחיד אותנו מן הארץ־ארצנו.

112) עלינו לזכור, שארץ ישראל היא הפנה היחידה בכל העולם שיש לנו בה זכויות לאומיות. זכויות אלו הוכרו ע"י כל העולם כולו, הודות לציונות ונציגיה. רק שם יש לנו האפשרות המשפטית והמעשית ליצור בית לאומי יהודי ואולי גם מדינה יהודית. כמובן דרושים לזה הרבה קרבנות של עבודה וטורח, של אנשים וכסף, ואסור לשבת בחבוק ידים ולחכות, עד שיעשו אחרים בשבילנו ואנחנו נבוא באחרונה ונהנה מהמוכן.

113) אנחנו מוכרחים ללמוד ולהכיר מה זאת מולדת, ואנחנו מוכרחים לדעת, שכל יהודי מחויב לחיות ולעבוד בשביל המולדת, וגם לסבול ולמות בשבילה.

114) לאסוננו לא לימדו אותנו את הפרק הזה לא בחדר ולא בישיבה, והלמדן ובעל המוסר אצלנו אינו יודע פירושה של המלה מולדת ואינו מכיר את משקלה.

115) אין בשבילנו עצה אחרת: כל יהודי שחי בגולה יש לו שתי מולדות, לאמור: ארץ־ישראל וארץ מגוריו. משתים אלה ארץ־ישראל היא המטרה האחרונה, שכל יהודי מוכרח לשאוף אליה. כמובן שאסור לו ליהודי לשכוח, שלגבי ארץ מגוריו יש לו חובות גדולים. כל בן־אדם, ובפרט כל צעיר, מחויב להיות חדור תודה לגבי הארץ, שבה נולד והתפתח, אבל המטרה האחרונה מן ההכרח שתהיה ארץ־ישראל.

יש לנו חובת משנה, אבל עלינו למלאות אחרי שניהם ולהכניס בהם הרמוניה מתאימה.

116) כמובן אין צורך כאן להזכיר, איזה ערך יש לארץ־ישראל בשבילנו מצד האמונה והדת. על זה אתם יכולים לקרוא בכל ספר הלכה ואגדה; גם בכוון זה עיקר הדבר לעשות ולקיים מה שמטילה עלינו תורתנו ואמונתנו.

 

שפתנו הלאומית    🔗

117) היש לנו שפה לאומית או לאו ואיזוהי שפתנו הלאומית?

118) שאלת השפה אצלנו היא המכאיבה ביותר, משום שהיא מוכיחה באופן בולט, עד כמה ירדנו ונפלנו מנקודת הראות הלאומית.

119) בנגוד למתבוללים, שהכחישו בכלל שאנחנו הננו לאום בין הלאומים ועם בין העמים, אנחנו משוכנעים שהננו עם ככל העמים, בעל זכויות לאומיות לחיים לאומיים על אדמתנו. ואיך זה אפשר, שלא תהיה לנו שפה לאומית? איזה עם אין לו שפה?

120) והנה באמת היתה לנו בזמן קיומנו על ארצנו שפה לאומית חשובה למאד, אם לשפוט על פי היצירות הנצחיות שהונחו בתנ"ך. אבל בזמן הגלויות שלנו היינו תמיד נוטים לקבל בתור שפה מדוברת שפות זרות של שכנינו ואת העברית הזנחנו בשמוש היום־יומי ולכל היותר השתמשנו בה בתפלה ובלמוד עניני הדת וכדומה.

121) ועוד גרוע מזה: היו אצלנו מקרים, שקבלנו בדרך גלותנו שפה זרה והשתמשנו בה מאות בשנים גם אחרי שעזבנו את מקום מגורנו בין העם שממנו לקחנו אותה.

דוגמאות ממין זה יש לנו בפרט בשפה הספרדית (ספּניוֹלית) והיידיש. את הספרדית לקח חלק גדול מאומתנו אתו מספרד, אחרי שהגלה משם באכזריות נוראה, ואת היידיש לקח אתו מאשכנז, אחרי שברח משם מפני הרדיפות הנוראות, השחיטות והגזירות שהמיטו עלינו האשכנזים בימי הבינים.

122) בנוגע ליידיש יש עוד לציין תוך בושה וחרפה גדולה, שחלק גדול מאומתנו טוען בכל הרצינות, שזאת היא מעכשיו שפתנו הלאומית בה' הידיעה.

123) הגע בעצמך: שפה זרה ברובה (כשמונים אחוז של המלים ביידיש הם אשכנזיות), שפה של שונאינו נפש, ששחטו וחמסו מאות קהלות מאחינו, וגם היום מתנהגים עמנו כמו עם פראים, היא תהיה שפתנו הלאומית, ואת העברית עלינו להזניח או לכל היותר לעזוב אותה למלומדים, כאילו נשאר לנו תפקיד אחד חשוב, שעמו של היטלר יהנה מזה, שאנחנו נמצאים בכל העולם, ובכל מקום שהם באים ימצאו אנשים, שמבינים את שפתם.

124) וכדאי לזכור, שרבים, כמעט הרוב הגדול של מנהיגינו הרוחניים בכל דורות גלותנו, שהם היו המפקחים הטבעיים על חנוכנו, לא התנגדו כמעט בשום זמן ולא נלחמו נגד ההתבוללות בנוגע לשפה, וגם כיום תומכים הם ע"פ הרוב בשפות הזרות.

עוד היום ישנם רבנים וגדולים, שמביטים באי־רצון על אלה שמדברים עברית ומעדיפים את היידיש על העברית בתור שפה מדוברת.

כדאי לזכור, שהגדולים שלנו חברו הרבה ספרים שונים בשפות זרות (בארמית, בערבית). ספר כמו חובת הלבבות נתחבר בערבית! כמובן, הסיבה ידועה לנו, מפני שהמחבר רצה להשפיע בספרו על החוגים שהתבוללו במובן השפה בזמנו. אבל בכל זאת עובדא היא, שהספר הזה, שיש לו חשיבות רבה בשבילנו במובן הדתי, נתפשט בחוגינו רק ע"י תרגום. וכמה ספרים חשובים נכתבו אצלנו בארמית, לפעמים בארמית גרועה, ודוקא לא בעברית.

125) בשביל הנוער הדתי של היום אין לחשוב על אפשרות אחרת, כי אם על ההתרגלות לדבור העברי והשמוש בו בתור שפה לאומית חיה, בחיי יום יום, בכל הזדמנות שהיא.

נחוץ שהנוער יציל את כבודנו, גם אם זה יכול להביא לידי התנגדות מצד מנהיגי הדור.

126) יזכור הנוער, שאין שום מקום לחשוב את היידיש בתור שפה לאומית שניה. אין אפשרות ללמוד שתי שפות בשביל רבים מנעורינו, וגם אין צורך בשתי שפות, בפרט כשתמיד תרחף על ראשינו הסכנה, שה"יידיש" ומצדדיו ירצו להרכיב עלינו שפה זרה זו כשפתנו הלאומית היחידה. עלינו לשכוח את שפת היידיש בתור שפה מדוברת ולרכוש לנו את העברית בתור שפתנו הלאומית היחידה.

 

השאלה הסוציאלית    🔗

127) יש בין הנוער הרבה שעוסקים ומטרידים את מוחותיהם בשאלה הסוצילית. כשהם מביטים על סדר החיים השורר כיום, הם מוצאים בו אי־צדק ואי־יושר ואצלנו נתרבו המאמינים בשיטת הסוציליות, שהיא משתדלת לשנות את סדר החיים מן היסוד, כדי שלא יהיו בהם רכושנים ופועלים, מנצלים ומנוצלים, אלא רק מעמד אחד של פועלים, שכלם שוים בזכויותיהם, כשהם נהנים מהרכוש הצבורי ומפרי עבודתם, מכיון שבסדר חיים זה לא יהיה מקום בשביל רכוש פרטי כלל וכלל או רק במידה מוגבלת. הרבה ממעריצי הסוציליות מתנגדים לציונות, הרבה מהם נספחו לציונות, אלא שהאידיאל הציוני שלהם מורכב מציונות וסוציליות בבת־אחת. כשאלה האחרונים עלו לארץ, נסתדרו שם בתור סוציליסטים, וע"פ הרוב הסוציליות שלהם דחתה מקרבם כל רגש דתי והם עכשיו הרוב הגדול של מעמד הפועלים אצלנו בארץ ישראל.

128) אין שום ספק בדבר, שסדר החיים הנוכחי כולל הופעות קשות בשביל הפועל. מן הזמן שהקפיטל נהיה ליסוד היצרנות (פּרודוּקציה) המודרנית, יש מקרים, שיצרן זה או אחר מנצל בלי רחמנות את העבודה של הפועל, ויש אומרים שנצול זה הוא כמעט הכרחי במשטר הקפּיטליסטי, ואם כן צריך לשנות את הסדר הקפּיטליסטי וכו' וכו'. יש כיום ספרות גדולה במקצוע זה ומי שחפץ, יכול לקרוא על שאלה זו בספרות העולמית וגם בעברית.

129) והנה הבעיה הזאת אינה רק בעיה יהודית, כי אם בעיה עולמית, ובפתרונה עוסקים היום בכל העולם ומלחמות קשות מתנהלות עליה כמעט בכל ארצות התרבות האירופית.

יש רק שאלה, אם אנחנו היהודים יכולים לפתור אותה לעצמנו, ואם אנחנו יכולים לגשת לפתרונה בשבילנו ברגע הנוכחי, לכל הפחות בארץ ישראל.

130) כל בר דעת מודה, שאין אנו יכולים לשנות את המשטר הרכושני בתפוצות הגולה, כשאנחנו חיים בין עמים, שבהם המשטר הרכושני הוא היסוד של יצרנותם. אם גם נאמר, שיש אפשרות למשטר בתוך משטר, כלומר שאנחנו בשבילנו נסדר לנו משטר סוציליסטי בתוך המשטר הרכושני של העמים, שאנחנו חיים ביניהם, הנה חסרים לנו האמצעים להכריח את הרכושנים שבינינו, שיוותרו על רכושם לטובת הסוציליסטים שבנו.

ולא עוד אלא שאלה מאתנו שמשתתפים במלחמה לטובת הסוציליות ממין זה או אחר, בהכרח באים בסתירה ומלחמה עם הסדר, שהממשלות תומכות בו, וזה מכביד עלינו את קיומנו בגולה ומבאיש את ריחנו בעיני עמים רבים, שהרכושנות תקיפה בהם.

לפיכך גם אלה מהיהודים, שמסכימים בלבם לסוציליות, אינם יכולים ללחום בעדה בגולה, כל כמה שקיומנו בגולה הוא בכלל אי־נורמלי ועוד רחוקים אנחנו גם משויון זכויות במובן האזרחי. אנחנו עדים לחזיון, שגם פועלים סוציליסטים אינם נותנים לפועלים יהודים לעבוד בבתי־החרושת יחד עמם (לודז והסביבה). אנחנו רואים, שגם בארצות שיש בהן אפשרות לקבל פועלים מחוץ לארץ, מתנגדים הפועלים הסוציליסטים לכניסת פועלים חדשים, בפרט יהודים.

ואם כן כל יהודי, שמרגיש בו בעצמו את רגש הערבות והאחריות בעד בני עמו, מחויב בגולה לעמוד מרחוק ממלחמת המעמדים, כדי שלא להביא עלינו את החשד, שאנחנו מהרסים או חפצים להרוס את המשטר הקיים.

131) גם בארצנו המשטר הרכושני טרם נשתנה למשטר סוציליסטי, כי הממשלה המנדטורית לא תסכים לכך, כל כמה שהיא בארצותיה הגדולות והמרובות תופסת במשטר הרכושני.

סוציליות גמורה אי־אפשרית בארץ־ישראל עכשיו גם מפני זה, שבנין ארצנו תלוי בתמיכתם של הרכושנים שבנו, שחיים בארצות הגולה, ואיזה סוציליות היא, הקיימת כולה על נדבת לבם של רכושנים?

סוציליות גמורה פירושה, שרכוש פרטי הוא בגדר הדברים האסורים, ואם נבוא לאסור את הרכוש הפרטי בארצנו בכוחנו אנו או בכוחה של הממשלה, שום יהודי בעל רכוש לא ירצה לעלות לארצנו או להשקיע שם אף חלק מרכושו.

132) יש רק אפשרות של סוציאליות למחצה, לשליש ולרביע, כשחיים, למשל, חיי שותפות בקבוצות וקבוצים וכדומה. יש אפשרות של הגנה תדירית על זכויותיו של הפועל כלפי נצול גס, של יצירת מוסדות המקילים את חייהם של הפועלים (כמו קופת חולים וכדומה). כל זה הוא ענין להסתדרות פנימית של הפועלים.

133) אלא שהסוציליסטים שלנו עושים עכשיו בארצנו שני דברים רעים מנקודת ההשקפה של אומתנו. ראשית הם כמעט כולם קשרו את השקפתם הסוציליסטית עם הריסת הדת. כמעט שעשו מזה כלל, שכל סוציליסט מן ההכרח שיהיה שונא הדת. ושנית הכניסו כבר עכשיו את מלחמת המעמדים באופן גס, כשהם מסדרים שביתות ואינם חפצים להסכים לבוררות לאומית, ומטילים בכוח את מרותם על הצבור.

134) בנדון זה צודקים אלה שטוענים, שכל כמה, שאנחנו נמצאים במצב אי־נורמלי בגולה ובארץ, כל כמה שקיומנו בארץ איננו מבוסס ובטוח לגמרי, אסור לנו להתמסר למלחמת המעמדות. ופשיטא, שאסור לנו להחליט, שכל פועל מן ההכרח שיהרוס את דתנו הקדושה.

135) הדרך הנכונה היא זו שהולך בה “הפועל המזרחי” בארץ ישראל. בשבילו התורה היא היסוד בחיים הפרטיים וכן גם בחיים האיקונומיים בנוגע לצדק ויושר. בהתאם לדרישות המוסריות של התורה והש"ס חבריו שואפים לחיות חיי עבודה, עד כמה שאפשר בלי נצולם של אחרים, ובכל אופן ביחס הוגן ומוסרי לפועל ועובד. הנוער הדתי מחויב בכל כוחו להסתמך ב"הפועל המזרחי" ולהספח אליו, ובנוגע לשאלה הסוציאלית ישתדל יחד עם חבריו למצוא את הפתרון המתאים לאינטרסי האומה ולרוח התורה והמסורה.

הערה: כמובן לא דנתי כאן ואין ברצוני לדון על מהות הסוציליות ועל מדת הצדקתה, כי אין כאן המקום להתעסק בתיאוריות ופרוגרמות כאלה, ואני רק שמתי לב לשאלה, עד כמה יכול הנוער שלנו להתעסק בדברים כאלה.

 

“הפטריוטיות” היהודית ומהותה    🔗

136) יש בשפות האירופיות המלה “פטריוטיות”, שגם אנחנו מוכרחים ללמוד אותה ולהכירה. פירוש המלה הזאת הוא: אהבת המולדת והלאום, נאמנות מתמידה ועמוקה לשני אלה והנכונות להקריב לרגש זה את הקרבנות הכי גדולים, וביניהם להקריב גם את החיים.

137) כל יהודי מוכרח לזכור, שאין הוא שייך לו לבדו, אלא שהוא עבד לעמו וארצו. אסור לו לדאוג רק לו לעצמו, אלא הוא מחויב לדאוג בראש וראשונה לטובת הלאום והמולדת.

138) ואל נא יחשוב היהודי הצעיר, שהוא עושה עולה לעצמו, כשהוא מביא קרבן בשביל האומה והארץ. להיפך, בשעה שהוא נותן את כוחותיו לעמו וארצו, הוא עושה טובה גדולה לעצמו. אומה חלשה וחולה וארץ חלשה וחולה הנן האסון הכי גדול לכל אישי האומה. אם האסון איננו ניכר היום, אזי בטח יבוא ויפרוץ למחר, ואם לא יסבול ממנו האב, אזי יסבול הבן והנכד. רק אומה בריאה וארץ בריאה מבטיחות עתיד מזהיר לבני האומה לימים יבואו.

139) ויזכור היהודי הצעיר גם זאת, שיש בזה טובת האומה והארץ, כשהוא מפתח את כוחותיו הגופניים והנפשיים באופן מתאים. אם הכוחות הללו יתנונו, אזי לא תצא מזה שום תועלת לעמנו וארצנו, כי אם להיפך, בן־אדם חלש כזה יהיה למשא כבד ולעול מפריע בשביל אישי האומה הבריאים.

140) צא וחשוב, איזו תועלת תוכל להביא להעם, אם כוחות גופך יהיו חלשים, ואם כוחות נפשך יהיו מפותחים באופן חד־צדדי ורק בכוון אחד, ואתה תהיה רחוק מהחיים הכלליים המגוונים והמלאים חליפות ושינויים?

141) האומה וכל אישיה מעונינים בזה, שבניהם ובנותיהם יהיו בריאים וחזקים בגוף ובנפש, ושיביאו תועלת להם עצמם ולהכלל כולו.

כל כמה שיגבר ויבריא גופך וכל כמה שיגברו כוחות נפשך וכשרונותיך, באותה מידה תגדל התועלת שתפיק ממך האומה כולה.

142) כמו שאם יהודית אחת הקדישה את בנה לבורא עולם, כן גם אתה, היהודי הצעיר, תקדיש את עצמך לבורא, שהוא גם ברא את עמנו וקדש אותו ואת ארצנו לנו, ובאופן זה קדוש תהיה גם לעם והארץ.

הערה: האהבה לבורא, לעם והאומה מן ההכרח שתהיה אהבה שלא על מנת לקבל פרס. התכלית היא כל כך גבוהה וקדושה, שאין לחשוב אף לרגע על התועלת העצמית שבדבר. עשה הכל “לשמה”, וכמובן גם תזכור את ה"שלא לשמה", כי גם בטחון קיומך החמרי מתאים לאינטרס הכלל. איש עני וחסר אמצעי־חיים לא יוכל להביא שום תועלת לא לו ולא לאחרים. אלא שהעיקר יהיה לך תמיד אינטרס הלאום ואת עניניך אתה ותועלתך תסדר ותתאים תמיד לאינטרסי הכלל.

 

החנוך העצמי    🔗

143) הנוער היהודי הדתי מוכרח לזכור, שהחנוך שהוא מקבל ע"פ הרוב הוא גרוע מאד מכמה וכמה סיבות שהזכרתי ושלא הזכרתי, או שהוא אינו מקבל שום חנוך כלל וכלל.

144) המסקנה מזה היא, שהצעיר היהודי מוכרח לחנך את עצמו. מה שלא המציאו לו ההורים והמורים, הוא מוכרח לרכוש לו בעצמו.

145) אין דבר העומד בפני הרצון. ברצון חזק ואמיץ אפשר לפעול ולעשות הרבה לו לעצמו ולאחרים.

146) בהרבה תוכל לעזור לך הסתדרות הנוער, שאתה משתייך אליה. אם ההסתדרות לא תעשה זאת, עליך לדרוש זאת ממנה, כי היא רק היא יכולה להיות בעזרתך ולהשלים מה שהחסירו ההורים.

147) ולפיכך עליך לתת גם הרבה להסתדרותך. השתדל שהסתדרותך תהיה בריאה ותכליתית, ומה שאתה נותן להסתדרותך, אתה נותן לך ולעם כלו.

148) זכור: רכישת קרקע והון בשביל האומה, זה תלוי בתנאים שונים, שאין אתה יכול תמיד להשפיע עליהם. אבל אתה יכול להעשיר את האומה והארץ ע"י שאתה נותן להן את ידיעותיך וכשרונותיך. כאן אתה האדון, אם הרצון שלך יהיה די מחושל ומסודר ואם תשכיל את מעשיך. ע"י חנוך עצמי אתה יכול לתת לאומה מתנה גדולה ביותר וגם אתה בתנאים מתאימים תהנה ממנה.

אתה מחויב, איפוא, לעשות את כל מה שיש ביכלתך, כדי לפתח במידה הכי רחבה את כוחותיך וכשרונותיך.

איך להגשים זאת בחייך, אני מבטיח לתת לך עצות מתאימות בחלק השני של הספר הזה. את החלק הנוכחי אני חפץ לגמור במסקנות הבאות.

 

מסקנות    🔗

149) בעיקר חפצתי לשכנע את הנוער הדתי שלנו, שהרוב הגדול של הדור הישן כוחו תש לגמרי ואין ביכלתו לא לשמור על הדת בחיים וגם לא לחנך את הדור הצעיר ברוח התורה והתרבות. הוא הוא שבחולשתו והשקפתו הסב את המצב הפרוע בחיי אומתנו בין בענינים דתיים ובין בענינים לאומיים.

150) ההצלה היחידה בשביל שמירת דתנו בחיים מונחת בעקשנותו הקפדנית של הנוער היהודי. אתם, הבחור היהודי והבחורה היהודית, אחראים בעד שמירת הירושה הקדושה שמצאתם בצאתכם לאור העולם.

151) קבל מההורים והמורים את הכל שיש בו כדי להחזיק בידך את היהדות המסורתית, קרא בספרים שהם מיעצים לך לקרוא אותם ושאתה מוצא בספריה של כל בית מדרש וישיבה, ותוך כדי קריאה השתדל לקלוט אל מוחך ולבך את המוסר הגדול והטהור הכלול בהם.

152) אל תתן לחסום את עיניך, אל תתן לאטום את אזניך. יש עולם גדול של יופי ושל חכמה, שלרוב הוריך ומוריך וגם לאנשים רבים הנערצים על ידיהם, לא היה מהם שום מושג. כל העולם יהיה פתוח לפניך ועליך להשתדל לדעת לקרוא בו כמו באגרת שטוחה על השולחן.

הם מפחדים, ואולי בצדק, שתמצא סתירות בין הדת והדעת ותעדיף את הדעת על הדת.

ברם, עם כל צדקת פחדם, כבר חלף הזמן, שבעצימת עינים מצילים את הדת. ודוקא השקפתם, שרק הסומא והחרש לחכמה ומדע יכול להיות דתי, היתה בעוכרנו והביאתנו לידי פילוג המסוכן שבין אינטליגנציה ואינטליגנציה שהזכרתי למעלה.

הקץ לעצימת עינים ולאטימת אזנים! ואשר לסתירות שבין דת ודעת, אני אנסה בחלק השלישי של ספרי זה להראות לך, איך למצוא את הדרך המובילה להסכם בין שני הדברים האלה. ועד שתקרא את הספר השלישי ועד שתשמע ותבין את המהות של היהדות מצד אחד ושל המדע מצד השני גם ממקורות אחרים שמחוץ לספרי, הזדיין בעקשנות ובסבלנות ושמור והתדבק בתורת ד' ובמצוותיו, כי הם הנם חיינו ואורך ימינו, בתור עם המורם מעמים, שהנצחיות נתנה בחלקו.

ועצה טובה אחת אשמיעך: קבע עתים לתורה. בכל יום ויום תלמד בשעות קבועות תורה (תנ"ך, ש"ס וספרים דתיים), כמובן בלי פלפולים מסוג המאות האחרונות, כי אם בהגיון ישר ובהבנה ברורה, וכוח התורה ישמרך ויצילך מן המיצר הרוחני הבא לרגלי הסתירות הקשות, שממציאים החיים (חוץ מהסתירות שבין המדע והדת, שאינן סתירות באמת).

“סוף דבר, את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם”!!