בֹּקֶר אֶחָד בְּיוֹם מְעֻרְפָּל

יָצְאוּ לַיַּעַר אַרְיֵה חֲמוֹר וְשׁוּעָל

לִשְׁבּוֹר לָהֶם שֶׁבֶר, טֶרֶף קַל

וְלִסְעוֹד שָׁם יַחַד מִן הַשָּׁלָל

 

כָּךְ הֵם הָלְכוּ וְחִפְּשׂוּ כָּל הַיּוֹם

עַד שֶׁבַּסּוֹף הִתְגַשֵּׁם הַחֲלוֹם

הֵם צָדוּ אֲיָל בֵּין הַשִּׂיחִים

שֶׁיָּצָא לִטְעוֹם קְצָת מִיֶּרֶק עָלִים…

 

וַיִּפֶן הָאַרְיֵה לַחֲמוֹר וַיֹּאמַר:

“חַלֵק נָא אַתָּה לָנוּ אֶת הַבָּשָׂר”

חִלֵּק הַחֲמוֹר שָׁווֶה בְּשָׁווֶה

שֶׁבֵּין הַשְּׁלֹשָׁה רַק שָׁלוֹם יִהְיֶה…

 

אַךְ הָאַרְיֵה רָצָה לְעַצְמוֹ אֶת הַכֹּל

וַיִּזְעַם עַל הַחֲמוֹר זַעַם גָּדוֹל

וַיִּטְרֹוף אֶת כֻּלּוֹ מֵרֹאשׁ עַד זָנָב

וְגַם זֶה לֹא הִשְׁקִיט בּוֹ אֶת הָרָעָב…

 

וַיִּפֶן הַאַרְיֵה וַיֹּאמַר לַשּׁוּעָל:

“חַלֵּק נָא אַתָּה לָנוּ אֶת הַשָּׁלָל”

נָתַן הַשּׁוּעָל לָאַרְיֵה כִּמְעַט הַכֹּל

וּלְעַצְמוֹ הִשְׁאִיר רַק מְעַט לֶאֱכוֹל

 

וַיִּשְׁאַל הָאַרְיֵה אֶת הַשּׁוּעָל

מִי לִמֵּד אוֹתְךָ כֹּה טוֹב לְחַלֵּק שָׁלָל

וַיַּעַן הַשּׁוּעָל לָאַרְיֵה לֵאמֹור

חֲלוּקָה זוֹ לָמַדְתִּי מִן הַחֲמוֹר…

(מעובד ןמחורז מספור מָשָל)

לְמֶלֶךְ אֶחָד הָיָה חָתוּל חָכָם

שֶׁיָּדַע לְהַגִּישׁ לְאוֹרֵחַ סֵפֶל תֵּה חַם

הַמֶּלֶךְ הָיָה גֵאֶה בּוֹ עַד מְאֹד

וְהִזְמִין כָּל אוֹרֵחַ לָתֵת לוֹ כָּבוֹד

 

פַּעַם שָׁמַע הַמֶּלֶךְ מִפִּי הַיְּהוּדִים

עַל טִבְעָם שֶׁל בַּעֲלֵי הַחַיִּים

שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה תָּמִיד הוּא יָצִיב

וְנִשְׁאָר קָבוּעַ בֶּן – כְּאָבִיו

אָז נִזְכָּר הַמֶּלֶךְ בַּחָתוּל הֶחָכָם

הַמַּגִישׁ תֵּה לָאוֹרְחִים וְגַם מְכַבְּדָם

וַיֹּאמַר בַּזֶּה אַפְתִּיעַ אֶת הַיְּהוּדִים

וְאַרְאֶה לָהֶם עַד כַּמָה הֵם טוֹעִים

וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ הַזְמָנָה לרַמְבָּ"ם

לְהַרְאוֹת לו הַפֶּלֶא, חָתוּל כִּבְנֵי אָדָם…

(אך הרמב"ם שידע כבר אודות החתול

הכין למלך הפתעה שֶׁכֻּלה שְׂחוֹק והיתול…)

כַּאֲשֶׁר הִגִיעוּ הַיּוֹם וְהַשָׁעָה

בָּא הרַמְבָּ"ם לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לַפְּגִישָׁה

לְאַחַר שִׂיחַת נִימוּסִין קְצָרָה

הִזְמִין הַמֶּלֶךְ תֵּה לְהַרְבּוֹת הַשִּׂמְחָה

אָז נִכְנַס הֶחָתוּל צוֹעֵד עַל שְׁתַּיִם

לְהָגִישׁ סֵפֶל תֵּה בִּכְרִיעַת אַפַּיִים… 

וַיֹּאמַר הַמֶּלֶךְ לרַמְבָּ"ם יְדִידוֹ

"רוֹאֶה אַתָּה כָּאן חֲתוּל בְּמֵיטָבוֹ

חָתוּל שֶׁיָּכוֹל לְשַׁנוֹת אֶת טִבְעוֹ

לְהָגִישׁ סֵפֶל תֵּה, לְשָׁרֵת אֶת כֻּלָּם

אִם יִלְמַד לְדַבֵּר כְּבָר יִהְיֶה כְּאָדָם"…

 

הרַמְבָּ"ם שֶׁרָאָה אֶת הֶחָתוּל לְיָדוֹ

מְהַלֵּךְ עַל שְׁתַּיִם וּמַפְשִׁיל אֶת זְנָבוֹ

שִׁחְרֵר עַכְבָּר שֶׁהָיָה לוֹ בְּכִיסוֹ 

וְזֶה הֵחֵל לָרוּץ כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ…

 

אַךְ רָאָה הֶחָתוּל אֶת הָעַכְבָּר

שָׁמַט מִיָּדוֹ את סֵפֶל הַתֵּה וְנִשְׁבַּר

וַיַּחֵל לִרְדֹוף אַחֲרָיו לְתָפְסוֹ 

בְּקֹשִׁי הִסְפִּיק הַמֶּלֶךְ לְעָצְרוֹ…

אָז פָּתַח הרַמְבָּ"ם אֶת פִּיו וַיֹּאמַר:

"לַאֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ כָּל הַכָּבוֹד וְהַיְּקָר

אַךְ דָּבָר יֵשׁ בְּפִי לַאֲדֹנִי לוֹמַר

עַל כָּל בַּעַל חַיִּים שֶׁנִבְרָא וְנוֹצַר

לְחַיָּה אוּלַי אֶפְשָׁר לְהַקְנוֹת הֶרְגֵל

אַךְ הִיא תָּמִיד תִהְיֶה

רַק מָה שֶׁנָּתַן לָה הָאֵל

(ממשלי העמים)

רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן טִיְלוּ יַחְדָיו

פֶּתַע רָאָה רְאוּבֵן… כְּלַבְלַב

גּוּר־כְּלָבִים חָמוּד, נֶעֱזָב

בְּכָל הַסְּבִיבָה לֹא נִרְאָה בְּעָלָיו

קָרָא שִׁמְעוֹן “כְּלַבְלַב מָצָאנוּ”

תִּקֵן רְאוּבֵן "אֱמוֹר לִי ‘מָצָאתָּ’

כִּי אֲנִי מִשְׁנֵינוּ רְאִיתִיו רִאשׁוֹן

וְלִי הוּא שַׁיָּךְ לְפִי כָּל חֶשְׁבּוֹן"…

הִמְשִׁיכוּ הַשְּׁנַיִם לָלֶכֶת יַחְדָיו

הַגּוּר כְּבָר רָגוּעַ הוּא לֹא נֶעֱצָב

וּפֶתַע… נִרְאוּ שְׁלֹשָה צְעִירִים

אֶת הַכֶּלֶב חִפְּשׂוּ, הֵם הָיוּ הַבְּעָלִים

וַיֶּחֱרַד רְאוּבֵן וַיִּקְרָא בְּקוֹל

"אוֹיָה, אָבַדְנוּ, אִבַּדְנוּ הַכֹּל

הַלָּלוּ יֵצְאוּ כָּאן אִתָנוּ לִקְרַב

לַקַחַת מֵאִתָנוּ אֶת הַכְּלַבְלַב…

עָנָה לוֹ שִׁמְעוֹן בְּקוֹל יְדִידוּתִי

"אַל נָא תֹּאמַר 'אָבַדְנוּ’ חָבֵרִי

אֱמוֹר 'אָבַדְתִי’ כִּי הַכְּלַבְלַב הוּא שֶׁלְךָ

כָּך אָמַרְתָּ לִי רַק לִפְנֵי שָׁעָה

לֹא עָשִׂיתָּ אוֹתִי שׁוּתָף בַּמְצִיאָה

וַאֲנֹכִי כְּלָל לֹא שׁוּתָף עִמְךָ בַּצָּרָה"…

(חריזה ע''פ משל עממי)

אָב אֶחָד, קָרָא לִבְנוֹ וְהִזְהִיר

"כּל חֵטְא שֶׁלְךָ מִמֶּנִי לֹא תַסְתִיר

עַל כָּל חֵטְא נוֹסַף אֲשֶׁר תַּעֲשֶה

אֶנְעַץ אֲנֹכִי מַסְמֵר בְּלוּחַ עֵץ הַזֶּה

כְּשֶׁהַלּוּחַ יִהְיֶה מָלֵא מַסְמֵרִים

עוֹנְשְׁךָ בּוֹא יָבוֹא… עַד שֶׁתַּחְכִּים"

בֵּרַךְ הַבֵּן בְּשִׂמְחָה אֶת אָבִיו

כִּי לֹא חָפֵץ עוֹד אֶת לִבּוֹ לְהַדְאִיב

חָלַף לוֹ הַזְּמָן וְהַבֵּן נִזְהָר

אַךְ אַט אַט שׁוּב קָרָה הַדָּבָר

הַבֵּן שָׁב וְהָלָך בְּדֶרֶךְ הָחוֹטָאִים

עַד שֶׁהַלּוּחַ נִמְלָא מַסְמֵרִים… 

אָז פָּנָה הָאָב לִבְנוֹ בִּשְׁאֵלָה

"מָה אֶעֱשֶׂה אִתְךָ בְּנִי מִכָּאן וּלְהַבָּא

חַטָּאֶיךָ רַבִּים, כְּלָל אֵינְךָ נִזְהָר

הַלּוּחַ כְּבָר מָלֵא, בּוֹ מָקוֹם לֹא נִשְׁאָר…"

רָאָה הַבֵּן בְּצָעֲרוֹ שֶׁל אָבִיו

לֹא חָפֵץ עוֹד אֶת לִבּוֹ לְהַכְאִיב

וַיַּחֵל מֵעַכְשָׁיו אֶת דַּרְכּוֹ לְהֵיטִיב

וְכָךְ הוּא הִצִּיעַ לְאָבִיו וְהֵשִׁיב:

"עַל כָּל מַעֲשֶׁה טוֹב אֲשֶׁר אֱעשֶׂה

הוֹצֵא נָא מַסְמֵר אֶחָד מֵהַלּוּחַ הַזֶּה"…

רָאָה הָאָב כִּי בְּנוֹ חָזַר בִּתְשׁוּבָה

כִּי נָטָשׁ לְאַלְתָּר אֶת דַּרְכּוֹ הָרָעָה

מָנָה אֶת מַעֲשָׂיו וְהִגְבִּיר פִּקוּחַ

וַיַּחֵל לִשְׁלוֹף מַסְמֵר אַחַר מַסְמֵר מֵהַלּוּחַ…

כַּאֲשֶׁר הוּצָא הַמַּסְמֵר הָאַחֲרוֹן

נִגַּש הַבֵּן לְאָבִיו וַיֹּאמַר בְּגָאוֹן:

"הַלּוּחַ שׁוּב חָלָק כְּבַיוֹם הָרִאשׁוֹן

כְּבָר אֵין לִי חוֹבוֹת, נִגְמָר הָחֶשְׁבּוֹן"…

אַךְ הָאָב עָנָה לוֹ בְּחִבָּה וַיֹּאמַר:

"דָּבָר גָּדוֹל עָשִׂיתָּ בְּנִי הַיָּקָר

שׁוּב אַתָּה צוֹעֵד בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר

וּבָעֵץ אָכֵן אַף מַסְמֵר לֹא נוֹתָר

אַךְ, חוֹתָם הָחוֹרִים שֶׁבַּלּוּחַ נִשְׁאָר 

וְהֵם דּוֹבְבִים בְּאֶלֶם מִן הֶעָבָר

לָחוֹרִים שֶׁבַּלּוּחַ אֵין כָּל מְחִיקוֹן

כָּךְ יִשַׁאֲרוּ הֵם לְךָ מַזְכֶּרֶת עָוֹון…

עוֹרֵב רָאָה בַּרְוָז בַּשְּׁדֵרָה

צוֹעֵד בְּגָאוֹן בְּרֶגֶל בְּטוּחָה

וַיְּבַקֵשׁ גַּם הוּא לִצְעוֹד כְּמוֹתוֹ

וַיַּחֵל לְחַקוֹת אֶת דֶּרֶךְ הִילוּכוֹ…

יוֹם אַחַר יוֹם צָעַד בִּקְפִידָה

נָע וַנָד בַּדֶּרֶךְ בְּכָל אֲשֶׁר פָּנָה

כָּל עוֹף שֶׁרָאָה אֶת הָעוֹרֵב מְדָדֶה

שָׂחַק בְּקוֹל עַל עוֹרֵב מִשְׁתַּטֶה…

וַיִּשְׁמַע הָעוֹרֵב וַיִּרְגַז עַד מְאֹד

וַייֵּט לִבּוֹ שׁוּב כְּקֶדֶם לִצְעוֹד

אַךְ אַחַר שֶׁשָּׁקַע כֹּה עָמוֹק בַּהֶרְגֵל

שָׁכַח כְּבָר לִצְעוֹד יָשָׁר כְּסַרְגֵל

יוֹם אַחַר יוֹם נִסָּה לִצְעוֹד כְּאָז

אַךְ כָּשַׁל וְעַד הַיּוֹם מְדָדֶה… כְּבַרְוָז