מתוך מחזור שירי פולמוס נגד יצחק הגרני. על שיר זה רשום בכתב יד: ובהגיע חרוזי הגרני כעבדים מתפרצים ככסיל מתעבר ובוטח כתב אדוני (הבדרשי) אליו במתק לשון.

אֲלֶכְסַנְדֶּר לְרִיב נָשִׁים בְּצֵאתוֹ / יְעָצוּהוּ בְּאִמְרוֹתָן עֲרֵבוֹת:

נְקֵבוֹת – אִם נְצַחְתָּנוּ – תְּנַצַּח, / נְצַחְנוּךָ – תְּנֻצַּח מִנְּקֵבוֹת!

בַּת שִׁירְךָ הָיְתָה גְבֶרֶת, אִם לְאַט / תִּצְעַד וְלֹא תִבְחַר כְּזוֹנוֹת רֶגֶשׁ.

אַךְ מֵאֲצֶר מוּסָר וּבִין מֵאָהֳלָהּ / תַּשְׁבִּית וְתִמְנַע – הָיְתָה פִילֶגֶשׁ!

לֹא בָשְׁתְּךָ תַכִּיר וּמַעְרֻמֶּךָ, / גָּרְנִי, וְלֹא אוּכַל לְהַכְלִימֶךָ –

מוֹצָאֲךָ יַכְרִיחֲךָ לִבְזוֹת בְּנֵי / מִשְׂרָה, / וְלֹא אוּכַל לְהַאְשִׁימֶךָ:

שָׁרְשִׁי וּמוֹצָאִי יְבִיאוּנִי רְדֹף / צֶדֶק, וְלֹא אוּכַל חֲקֹר מוּמֶךָ,

אִלּוּ יְדַעְתִּיךָ – הֱיִיתִיךָ! לְזֹאת / אַרְפֶּה לְדִבָּתְךָ וְלִפְגָמֶיךָ.

צַחְנָתְךָ הָעוֹבְרִים תַּחְסֹם וְלֹא / אוּכַל לְכַסּוֹתְךָ וְהַעְלִימֶךָ,

וַהְלֹא בְיוֹם אַפְשִׁיטְךָ כֻּתָּנְתְּךָ – / עֶרְוָתְךָ רָאוּ בְאַקְלִימֶךָ,

נִבְלָתְךָ אֶסְחַב בְּחוּצוֹת פֶּרְפְּנְיַאן, / וּבְלוּק כְּלָבִים לָקֲקוּ דָמֶךָ!

מְסִבּוֹת טוֹב וְרַע שָׁקַל לְבָבִי / בְּמֹאזְנֵי יוֹם וְלֵיל קַיִץ וְחֹרֶף –

וְאֵין רָעָה כְּמוֹ רָעַת מְשׁוֹרֵר / בְּיוֹם יִשְׂנָא וְלֹא יוּכַל לְחָרֵף!

בכתב יד רשום: ויהי היום וישורר הרב [הרב טדרוס הלוי מטולידו שבא לפרפיניאן] עם גדולי חבורתו על משל ערבי המציאו משורר מן הערבים לשבח מלכו בשני ענינים בחרבו ובעטו. ויתנבא גם אדוני [הבדרשי] בתוכם והעתיק המשל בב׳ בתים הראשונים והוסיף השלישי לגלגל שבח על הרב ושלחם אליו. כה אמר.

עֵין עֵטְךָ בִּבְכוֹת – נְגִידִים יֶחֱדוּ,

פִּי חַרְבְּךָ בִשְׂחוֹק – מְשַׂנְאִים יִסְפְּדוּ.

דָּת עֵטְךָ בִּמְרוֹת – כְּרֹת רֹאשׁוֹ, וְדָת

חַרְבָּךְ – כְּרֹת רֹאשׁ אוֹיְבִים אוֹר מָרְדוּ.

חַרְבָּךְ וְעֵט סִפְרָךְ לְאוֹת, כִּי מִזְּבוּל

סַיִף וְסֵפֶר לָךְ כְּרוּכִים יָרְדוּ!

שיר פולמוס נגד המשורר שמואל השילוני. בכתב יד רשום עליו: ויהי בראות השילוני תפישתו ואם היתה דרך אהבה ומחוברת להתנצלות כעס והתקצף ושלח אגרת כתובה פנים ואחור ממכתב שטנה ומרורות וענהו אדוני [הבדרשי] בזה הקונדרס.

רְאוּ דִמְעַת בְּנוֹת שִׁיר הָעֲשׁוּקוֹת / וּמַהְפֵּכַת עֲדִינוֹת הַחֲשׁוּקוֹת!

תְּמוֹל הָיוּ בְרוֹשִׁים וַאֲרָזִים / וְהַיּוֹם – שִׁבֳּלִים רָעוֹת וְדַקּוֹת,

תְּמוֹל צָלְחוּ פְצָעִים נֶאֱמָנִים / וְהַיּוֹם – נַעֲתָרוֹת הַנְּשִׁיקוֹת,

תְּמוֹל – לִבְנֵי אֲדָמָה תַּעֲנוּגוֹת / וְעֵדֶן גַּן, וְהַיּוֹם – כַּעֲלוּקוֹת.

תְּמוֹל הָיוּ פְנִימִיּוֹת כְּבוּדּוֹת / וְהַיּוֹם בַּגְּבָרִים מַחֲזִיקוֹת,

תְּמוֹל הָיוּ כְמוֹ שֶׁמֶשׁ בְּתֵבֵל / בְּלָטֵי לַהֲטֵי צַחוֹת בְּרוּקוֹת

וְהַיּוֹם קָדְרוּ, עַד בַּעֲלֵיהֶן / כְּמוֹ עִוֵּר וְעַל יָדוֹ אֲבוּקוֹת!

וְהָיוּ לַסְּגָנִים תּוֹר וְחָרוּז / וְלִבְנֵי הָעֲנָקִים כַּעֲנָקוֹת –

וְקָמוּ שׁוֹלְפוֹת חֶרֶב דֳּפִי עִם / שְׂפַת יֶתֶר וּפַעַם נִיב חֲלָקוֹת,

לְעֵת גָּבְהוּ מְתֵי גֵאָה וְגָאוֹן / וְהָיוּ לַזְּמָן מִכְשׁוֹל וּפוּקוֹת

וְדַלּוּ אוֹהֲבֵי מוּסָר וְרַבּוּ / זְחוּחֵי לֵב וְרַבּוּ מַחֲלוֹקוֹת.

מקור: שירמן – השירה העברית בספרד ובפרובאנס; הוצאת מוסד ביאליק ודביר תשי״ז תשכ״א