בכתב יד רשום: ויהי היום וישורר הרב [הרב טדרוס הלוי מטולידו שבא לפרפיניאן] עם גדולי חבורתו על משל ערבי המציאו משורר מן הערבים לשבח מלכו בשני ענינים בחרבו ובעטו. ויתנבא גם אדוני [הבדרשי] בתוכם והעתיק המשל בב׳ בתים הראשונים והוסיף השלישי לגלגל שבח על הרב ושלחם אליו. כה אמר.

עֵין עֵטְךָ בִּבְכוֹת – נְגִידִים יֶחֱדוּ,

פִּי חַרְבְּךָ בִשְׂחוֹק – מְשַׂנְאִים יִסְפְּדוּ.

דָּת עֵטְךָ בִּמְרוֹת – כְּרֹת רֹאשׁוֹ, וְדָת

חַרְבָּךְ – כְּרֹת רֹאשׁ אוֹיְבִים אוֹר מָרְדוּ.

חַרְבָּךְ וְעֵט סִפְרָךְ לְאוֹת, כִּי מִזְּבוּל

סַיִף וְסֵפֶר לָךְ כְּרוּכִים יָרְדוּ!