יָצֹא יָצָא אֶל הַשָּׂדֶה

רַבִּי אַשְׁכְּנַזִּי,

בָּא לִקְרָאתוֹ אַרְנָב קָטָן —

קָרָא: “אַךְ, אַיין הַאזֶע!”

נָטַל תֵּכֶף אֶת כְּלִי־זֵינוֹ

וְכוֹנֵן אוֹתוֹ מָתוּן;

יָרָה חִצּוֹ — פַּף! וְקָרָא:

“זָא הַאבּ אִיךְ אִיהם עֶרְשָאכֶ”

הוּא נִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו,

וְכוֹבָעוֹ נוֹפֵל —

כִּי הֶחֱטִיא הַמַּטָּרָה,

הֶחֱטִיא — “אַךְ, צוּם טוֹיפֶעל!”

לֹא בָאַרְנָב נָפַל חִצּוֹ,

חֵץ מַר וָרַע וְשׁוֹטֶה,

רַק בַּכַּדּוּר זֶה הַמְעוֹפֵף:

"נִיכְט גֶעלוּנְגֶען הוֹיטֶע!…

יָצָא אֵלָיו בַּעַל־הַבַּלּוֹן

וְצָעַק עָלָיו: “מַ־זֶּה?!”

רַבִּי אַשְׁכְּנַזִּי רוֹתֵת:

“אִיךְ מיינְטֶע יַא דֶעם הַאזֶע!”

“סְלִיחָה” — קָרָא בְקוֹל נָמוּךְ,

וּבִבְכִיָּה קַלָּה

הוֹצִיא אֶת כִּיס־כַּסְפּוֹ וְשָׁאַל:

“כַּמָּה? אִיךְ בֶּעצַאהלֶע”…

הָלֹךְ הָלְכוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים,

אֶחָד רְאוּבֵן, אֶחָד שִׁמְעוֹן;

שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִם שְׁנֵי סוֹכְכִים,

שְׁנֵי אֲנָשִׁים מִכְּפָר רִמּוֹן.

שְׁנֵי עֲבָרִים יֵשׁ לַנָּהָר,

נָטוּי גֶשֶׁר צַר עַל פָּנָיו,

בָּא רְאוּבֵן מֵעֵבֶר אֶחָד,

וְשִׁמְעוֹן בָּא מִזֶּה לְפָנָיו.

וַיְהִי כִּי נִפְגְּשׁוּ הַשְּׁנַיִם —

הִצְטַמְצֵם זֶה, וְזֶה הִשְׁתּוֹחָח,

וְכִמְעַט שֶׁעָבְרוּ בְשָׁלוֹם,

אַךְ סוֹכֵךְ נֶאֱחַז בְּיַד סוֹכֵךְ.

הָאֶחָד מָשַׁךְ אֶת מִשְׁנֵהוּ

וְנָפְלוּ דְבוּקִים אֶל הַמַּיִם;

וּבַעֲלֵיהֶם עָמְדוּ נְכוֹנִים

זֶה אֶת זֶה לִבְלֹעַ חַיִּים.

קָם רְאוּבֵן, קָם גַּם שִׁמְעוֹן,

קָמוּ שְׁנֵיהֶם וָיֵּאָבְקוּ;

הַסּוֹכְכִים בַּמַּיִם —

הֵם גַּם־הֵמָּה יַחַד דָּבְקוּ.

עַל־פְּנֵי גֶשֶׁר צַר נִפְגָּשׁוּ

פַּעַם אַחַת שְׁנַיִם תְּיָשִׁים;

נִלְחֲמוּ וְנָפְלוּ מָטָּה —

כָּךְ גַּם קָרָה לָאֲנָשִׁים…

אַךְ בְּנֵי רִמּוֹן לָמְדוּ לִשְׂחוֹת.

“אֵיפֹה סוֹכְכִי וְאֵי־הוּא?”

קָרָא רְאוּבֵן בֵּין הַגַּלִּים,

וְשִׁמְעוֹן רוֹדֵף אֶת מִשְׁנֵהוּ.

מָצָא רְאוּבֵן הָאֲבֵדָה,

וְגַם שִׁמְעוֹן — מְבֻקָּשׁוֹ;

מָשׁוּ אוֹתָם חִישׁ וְעָלוּ

מִן הַמַּיִם לַיַּבָּשָׁה.

שְׁנֵי אֲנָשׁים מִכְּפָר רִמּוֹן,

שְׁנֵיהֶם הוֹלְכִים יָשָׁר־יָשָׁר —

אֶחָד רְאוּבֵן, אֶחָד שִׁמְעוֹן,

הָלֹךְ יֵלְכוּ אֶל הַגָּשֶׁר.

שׁוּב נִפְגָּשִׁים אַנְשֵׁי רִמּוֹן,

אַךְ הַפַּעַם הֵם נִזְהָרִים:

כִּי הַגֶּשֶׁר צַר בְּיוֹתֵר,

וְהַמַּיִם כָּכָה קָרִים…

הֵם אַךְ עָבְרוּ אֶת הַגֶּשֶׁר,

הִפְנוּ פְּנֵיהֶם חִישׁ לְנֹכַח —

וְזֶה מוּל זֶה הוֹצִיאוּ לָשׁוֹן,

אִישׁ וְסוֹכֵךְ, אִישׁ וְסוֹכֵךְ.

אָמְרָה הַגְּבֶרֶת אֶל שׁוֹמֵר הַסַּף:

"לֵךְ מַהֵר וּמְצָא־נָא, אֵי נֶחְבָּא הַטַּף!

לֵךְ בַּקְּשֵׁם בַּשָּׂדֶה, הֲבִיאֵם אֵלַי!"

הוּא יָצָא וּמָצָא אֶת כֻּלָּם בַּגַּיְא.

אַךְ הֵם, הַשׁוֹבָבִים, זֶה רָץ וְזֶה טָס,

אַךְ צָד אֶת הָאֶחָד — וְהַשֵּׁנִי כְּבָר נָס

זֶה נִתְפָּשׂ, זֶה נָס — וְלַדָּבָר אֵין סוֹף.

אַךְ הַס, הִנֵּה רַעְיוֹן נִצְנֵץ בּוֹ טוֹב:

לָקַח הַמְשָׁרֵת אֶת שַׂקּוֹ אָז דֹּם,

פָּתַח וּפָעַר אֶת לוֹעוֹ כַתְּהוֹם

חֲטָף! כְּבָר הָאֶחָד מְפַרְפֵּר כַּדָּג,

כְּרֶגַע — וְהַקּוּנְדֵּס כְּבָר נִבְלַע בַּשָּׂק.

וְאַחֲרָיו הַשֵּׁנִי, הַשְּׁלִישִׁי…לַשָּׁוְא

אָמְרוּ לִבְרֹחַ, — הַשַּׂק קוֹרֵא: הָב!

הֵם יָרְדוּ אֶל־תּוֹכוֹ זֶה אַחַר זֶה,

הַשַּׂק הוּא כְבָר מָלֵא מִפֶּה אֱלֵי פֶה.

הַמְּשָׁרֵת — הוּא צוֹעֵד כְּבָר צַעֲדֵי־אוֹן…

בַּשַּׂק טָמוּן אוֹצָר, בַּשַּׂק שָׁמוּר הוֹן!

אָמְנָם הוּא כָבֵד, הוּא כָבֵד מִנְּשׂא,

אַךְ לִבּוֹ מַה־יָּגֵל, מַה־יַּעֲלֹז בּוֹ!

כָּעֵת לֹא יִמָּלֵט אַף־אֶחָד מִכָּף —

בְּשָׁלוֹם יָנוּחַ בְּשַׂקּוֹ הַטָּף.

לֹא נִשְׁמָע אַף הֶגֶה, לֹא נִשְׁמָע אַף קוֹל —

וְהוּא עוֹשֶׂה אֶת דַּרְכּוֹ תַּחַת כֹּבֶד הָעֹל.

הַמְּשָׁרֵת עִם שַׂקּוֹ הַבַּיְתָה אַךְ שָׁב —

הַגְּבֶרֶת שָׁאָלָה: “אֵי נִשְׁאַר הַטָּף?”

אָז הָפַךְ הַמְּשָׁרֵת עַל פִּיו אֶת הַשָּׂק —

הִתְחִילוּ אָז נוֹשְׁרִים כְּמוֹ דְגֵי־רְקָק;

זֶה רֹאשׁוֹ לְמַטָּה, זֶה רַגְלָיו לְעֵיל,

זֶה בִּצְחֹק, זֶה בִּבְכִי, זֶה בְּשִׁיר, זֶה בִּילֵל

עַל יָדָם עוֹמֶדֶת הַגְּבֶרֶת הָאֵם

וּמוֹנָה: “חֲמִשָּׁה — חֲמִשָּׁה אַף־הֵם!”…

אַחֲרֵי שֵׁנָה קָם ר' תַּנְחוּם,

יָצָא לוֹ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ,

וְאֶת הַסּוֹכֵךְ, אֶת הֶחָדָשׁ,

לָקַח אִתּוֹ לִפְנֵי צֵאתוֹ.

הוּא אַךְ יָצָא — וַעֲנָנִים

עָלוּ, כִּסּוּ הַשָּׁמָיִם;

הִבְרִיק בָּרָק, הִרְעִים רַעַם,

פִּתְאֹם נִתַּךְ מַבּוּל־מָיִם.

עוֹבְרִים־שָׁבִים קוֹרְאִים: “מַבּוּל!”

אָצִים, רָצִים וּמִתְאַנְּחִים,

אַךְ ר' תַּנְחוּם — אַט־אַט יֵלֵךְ —

סוֹכֵךְ יֵשׁ לְרַבִּי תַּנְחוּם!

פִּתְאֹם עָמַד בְּאֶמְצַע דַּרְכּוֹ…

מַה? כְּלוּם אָבַד לוֹ כִּיס־כָּסֶף?

לַאו! רַק נִזְכַּר רַבִּי תַּנְחוּם,

כִּי לֹא הִפְשִׁיל אֶת מִכְנָסָיו.

לְמִצְנַפְתּוֹ שֶׁמִּלְּמַעְלָה,

יְהִי הַסּוֹכֵךְ לוֹ לְמָגֵן,

אַךְ מִכְנָסָיו, שֶׁמִּלְּמַטָּה —

עַל מִכְנָסָיו מִי זֶה יָגֵן?

תָּלָה סוֹכְכוֹ בְגַב הַגָּדֵר,

רַגְלָיו תָּמַךְ בְּקוֹרַת אִילָן,

גָּחַן־גָּחַן עַל מִכְנָסָיו —

וְהִפְשִׁילָן, וְהִפְשִׁילָן…

רַבִּי תַּנְחוּם שׁוּב הִזְדַּקֵּף —

נִכְבָּד, נַעֲלֶה, רַב־פְּעָלִים —

זֶה הַסּוֹכֵךְ שׁוּב בְּיָדוֹ,

גַּם מִכְנָסָיו כְּבָר מָפְשָׁלִים…

אַךְ מֶה הָיָה לוֹ לַסּוֹכֵךְ?

הֵן יוֹם רִאשׁוֹן בּוֹ יִשְׁתַּמָּשׁ —

וְהַמַּעְיָן בּוֹ נוֹבֵעַ,

נַחְשׁוֹל מַמָּשׁ! נַחְשׁוֹל מַמָּשׁ!

הִנֵּה עָמַד — תּוֹהֶה, תּוֹהֶה,

עֵינָיו קָמוֹת, פָּנָיו תְּמֵהִים:

הֵן לֹא הָיָה חוֹר בַּסּוֹכֵךְ —

וְשַׁרְוֻלָיו מְלֵאִים־מְלֵאִים!

אִמָּא נִכְנְסָה לַכִּירָה,

וְאֶת עֶדְיָהּ פֹּה הִשְׁאִירָה.

אָמַר שִׁמְעִי לְאָחִיו יוֹנָה:

“חֲבשׁ מִגְבַּעְתָּהּ, לְבַשׁ צַוְארוֹנָהּ!”

הַשַּׁרְשִׁיפָה הִנֵּה פְתוּחָה —

הִכָּנֵס חִישׁ וְשֵׁב בִּמְנוּחָה".

אִמָּא שָׁבָה וַיִּקְרָא שִׁמְעִי:

"אֶת הַמִּכְסֶה נָא הָרִימִי!

נִבְהֲלָה הָאֵם וְזָעָה —

וְשִׁמְעִי מוֹחֵא כַף בַּהֲנָאָה.

הַגַּנָּן נָבָל סָר לְבֵיתוֹ

לֶאֱכֹל, לִשְׁתּוֹת וְלָנוּחַ,

וּבַשָּׂדֶה הִשְׁאִיר כַּלְבּוֹ

לִשְׁמֹר שָׁם אֶת הַתַּפּוּחַ.

נֶאֱמָן, נֶאֱמָן הוּא הַכֶּלֶב,

אַךְ לֹא יַאֲמִין בּוֹ נָבָל —

אוּלַי יֵלֶךְ־לוֹ? — וְלָכֵן

קְשָׁרוֹ אֶל הָעֵץ בֶּחָבֶל.

עָבְרוּ עָלָיו שְׁנֵי קוּנְדֵּסִים,

בַּתַּפּוּחִים עֵינָם תָּלוּ;

זֶה לָזֶה בִּרְמִיזָה שׁוֹאֵל:

כֵּיצַד נַשִּׂיג אֶת הַלָּלוּ?

תָּהוּ: הָהּ הַכֶּלֶב!

כָּל הַכְּלָבִים נוֹשְׁכִים, נוֹשְׁכִים…

הַלָּלוּ, הָאַדְמוֹנִים —

כָּכָה רוֹמְזִים, כָּכָה מוֹשְׁכִים…

רֶגַע תָּהוּ. פִּתְאֹם הֵרִים

אֶחָד קוֹלוֹ: "יֶשׁ־לִי עֵצָה!

אָמְנָם, גָּדוֹל הוּא הַכֶּלֶב,

אַךְ הֵן קָשׁוּר הוּא אֶל עֵצוֹ.

עָנָף יֶשׁ־לִי, קְצָת אֲדַגְדֵּג

בּוֹ, בְּחָטְמוֹ הַשָּׂרוּעַ —

בְּכַעְסוֹ יָקוּם; וְאִם יָקוּם —

גַּם הָאִילָן אָז יָנוּעַ!"…

גָּדוֹל, גָּדוֹל הוּא הַכֶּלֶב,

יָהִיר, עַז וּבַעַל־חֵמָה;

וְהַשְּׁנַיִם — קְטַנִּים־קְטַנִּים,

קְטַנִּים, אַךְ קוּנְדֵּסִים הֵמָּה!

כָּאֲרִי הִתְנַשֵּׂא פִתְאֹם

כֶּלֶב זֶה לְלַמְּדָם ישֶׁר;

הוּא אַךְ נִמְשַׁךְ אֶל הַנְּעָרִים —

וְהָאִילָן הִתְחִיל נוֹשֵׁר…

זֶה מִתְמַרְמֵר, וְאֵלֶּה צוֹחֲקִים —

אַךְ זוּ עֵצָה, עֵצָה טוֹבָה!

הַתַּפּוּחִים כְּמוֹ מֵעַצְמָם

נוֹשְׁרִים יָשָׁר אֶל הַכּוֹבָע…

א

יוֹשֵׁב לוֹ הָאָדוֹן נָבוֹת

שָׁקוּעַ כֻּלּוֹ בְמַחְשָׁבוֹת;

    רַעְיוֹן בָּא וְרַעְיוֹן חָלָף —

    הָהּ, כְּבָר סְחַרְחַר רֹאשׁוֹ עָלָיו!

ב

פִּתְאֹם הִפְסִיק בְּמַחְשְׁבוֹתָיו:

"מוֹחִי עוֹבֵר כְּבָר עַל גְּדוֹתָיו;

    אֶקַּח קֻפְסָה זוֹ בְכַפִּי,

    אַעֲנִיק מָנָה קְצָת לְאַפִּי…

ג

אֲבַק־טַבַּק — אֵין טוֹב מֶנּוּ!

חָטְמִי מוּכָן לִבְלָעֶנּוּ;

    חִתְרוּ, חִתְרוּ, הָאֶצְבָּעוֹת!

    נְחִירַי נָעוֹת כְּבָר וְזָעוֹת.

ד

הוֹ מַה־יָּפֶה! אוֹסִיף מַשְׁהוּ,

מָתוֹק מִנִּי צוּף וּדְבַשׁ הוּא;

    אֲבַק־טַבַּק זֶה אִם אָרַח

    אָז כָּל־הָעוֹלָם כְּאִלּוּ פָרַח…

ה

מַה־זֶּה? הָבֵן אֵינִי יָכֹל —

חָטְמִי מָלֵא כְּבָר מֵהָכִיל,

    וַעֲדֶנָה לֹא הִתְעוֹרֵר

    בּוֹ הָרָצוֹן קְצָת לְזוֹרֵר!

ו

מַה־זֶּה הָיָה לוֹ וְאֵי־הוּא?

הָבָה אֶמְשֹׁךְ בְּקָצֵהוּ;

    חֹטֶם מַר וָרַע וְסוֹרֵר

    שֶׁלֹּא יַחְפֹּץ קְצָת לְזוֹרֵר!

ז

לֹא, לֹא אֶחְדַּל עַתָּה מֶנּוּ

בְּמִטְפַּחְתִּי אֲדִקֶּנּוּ;

    כָּל־הָעוֹלָם פּוֹר יִתְפּוֹרֵר,

    וַאֲנִי — אֲנִי אֲזוֹרֵר!

ח

הָבָה אֶשָּׂא אוֹתוֹ כְלַפֵּי

שֶׁמֶשׁ — יְרַחֵם הוּא אֶת אַפִּי!

    שֶׁמֶשׁ־מָרוֹם, אֲבַקֶּשְׁךָ,

    שְׁלַח בּוֹ אֶת כָּל חִצֵּי אֶשְׁךָ!

ט

יְיַשֵּׁר כֹּחֲךָ, הַחֶרֶס,

כִּי חָתַרְתָּ בַּמַּחְתֶּרֶת

    וְיָכֹלְתָּ!…כְּבָר אַרְגִּישָׁה!

    קְרוֹבָה, קְרוֹבָה הָעֲטִישָׁה — —

י

“פְּשִׁיק!” כַּךְ עָלְתָה לוֹ הַפָּעַם,

מַשְׁהוּ מִגַּן־עֵדֶן טָעַם —

    אַךְ הִתְרַחֵשׁ אוֹתוֹ דָבָר…

    וּבִן־רֶגַע עָבַר, עָבָר.

יא

אָמְנָם הַרְבֵּה מְאֹד טָרַחְתִּי

וְלִכְלַכְתִּי אֶת מִטְפַּחְתִּי;

    וְאוּלָם הַכֹּל, הַכֹּל שֹׁוֶה

    בְּעַד עֲטִישָׁה אַחַת טוֹבָה!

יב

עוֹד הַדְּמָעוֹת עַל לְחָיַי,

אַךְ נִתְמַלְּאוּ כָל מַאֲוַיַּי,

    עֵינַי אֹרוּ, לִבִּי נָכוֹן —

    מִי כָמוֹנִי בַּעַל־נִצָּחוֹן!?

1

— "יָקְטָן בְּנִי, הֵן רָעֵב אָתָּה,

אֱכֹל הַכַּעַךְ וְשָׁבָעְתָּ".

2

— "עִם כַּעְכִּי אֵלֵךְ לָאֲגָם,

וְאַוָּזִים אָצוּד שָׁם!"

3

עָלָה אַוָּז מִן הַמַּיִם —

תָּפַשׂ אוֹתוֹ יָקְטָן חַיִּים.

4

הָאַוָּז מְפַרְפֵּר וּמְגַעְגַּע מָר:

“הַצִּילוּנִי מִיַּד צָר!”…

5

הָהּ, כִּי אַוָּז גָּדוֹל תְּפָשׂוֹ

בִּכְנַף כֻּתָּנְתּוֹ בַּחֲמָתוֹ!

6

הוּא נָפַל פְּרַקְדָּן, וּבְנֵי־הָעוֹף

אֶת אָזְנָיו צוֹבְטִים בְּלִי־סוֹף, בְּלִי־סוֹף.

7

פִּתְאֹם נִפְנְפוּ כַנְפֵיהֶם

וְעָפוּ…וְיָקְטָן — הוּא בֵינֵיהֶם!

8

בַּאֲרֻבַּת־עָשָׁן עַל גַּג רָם

הִשְׁלִיכוּ חִישׁ אֶת יָקְטָן שָׁם.

9

יָרַד יָקְטָן, יָרַד מְהֵרָה —

מִן הָאֲרֻבָּה אֶל־תּוֹךְ הַקְּדֵרָה.

10

הָאֵם הִכִּירָה אֶת כְּתֹנֶת בְּנָהּ —

וְאֶת הַמַּזְלֵג תָּחֲבָה בָהּ…

11

עַד אִם יָבְשׁוּ בְגָדָיו אֵלֶּה —

לַתַּנּוּר יַעֲמֹד וְלֹא יֵלֶא…

12

וְאֶת הַכַּעַךְ, אֶת הַטּוֹב —

בַּמַּיִם אוֹכְלִים בְּנֵי־הָעוֹף!

1

הָאָדוֹן גַּמְזוּ אוֹהֵב שֵׁנָה

אַחַר סְעֻדָּה טוֹבָה שְׁמֵנָה…

2

אַךְ עָצַם עֵינָיו הָאָדוֹן גַּמְזוּ —

הִתְחִיל בְּאָזְנָיו זְבוּב לְזַמְזֵם.

3

מַר גַּמְזוּ לָטַשׁ עֵינוֹ־זַעַם:

“מָה הַשְּׁאָגָה? מָה הַנַּהַם?”

4

הַזְּבוּב הָאָרוּר, הוֹ שֵׁד מִשַּׁחַת—

הוּא יָרַד וְנֶאֱחַז בַּקָּרַחַת!

5

הָאָדוֹן גַּמְזוּ הִתְנָעֵר שׁוּב:

“עַתָּה אַכֶּה אֶת הַזְּבוּב!”

6

“עַתָּה, עַתָּה לְאַט לִי, לְאָט…”

אֶל שְׂפַת הַסֵּפֶל שָׁלַח יָד.

7

"הֶאָח, כִּי לֹא יָגַעְתִּי שָׁוְא —

הַזְּבוּב הֵן נִתְפַּשׂ כְּבָר בַּכָּף!"…

8

שְׂבַע־רָצוֹן מַבִּיט הוּא וְשָׁר:

"הֵיכַן? הֵיכַן הוּא הַצָּר?…

9

הוֹ־הוֹ, תִּפְשׂוּהוּ! חֲזִיז וָרָעַם!

נִמְלַט אוֹיְבִי עוֹד הַפָּעַם!"…

10

"בְּזוֹ הַמְּצוֹדָה אַךְ הָרָשָׁע —

אוּלַי בָּהּ הַיּוֹם אִוָּשַׁע"…

11

אַךְ הַזְּבוּב אֶל עָל הוּא נִשָּׂא —

מַר גַּמְזוּ עָלָה עַל הַכִּסֵּא.

12

הַכִּסֵּא נָפַל עִם מַר גַּמְזוּ,

וְהַזְּבוּב — הוּא עָף וּמְזַמְזֵם!

13

אָז קָם וּבְאַחַת הִכָּה אֵת

הַזְּבוּב הַקָּט, שֶׁנָּפַל מֵת.

14

מַר גַּמְזוּ גָחַן אֶל הזְבוּב:

“הֵן לֹא תַטְרִיד אוֹתִי שׁוּב?”

15

אָכֵן טוֹבָה מְאֹד הַשֵּׁנָה

אַחֲרֵי סְעֻדָּה־שְׁמֵנָה —

16

אַךְ לִפְעָמִים יִתְיַצֵּב שָׂטָן

בִּדְּמוּת זְבוּב מְזַמְזֵם קָטָן!…

“רוּץ כַּלְבִּי!” חָם מֵרִים אֶת קוֹלוֹ קוֹל עָז —

אַךְ כַּלְבּוֹ הִתְעַקֵּשׁ, לֹא נָע וְלֹא זָז.

חָם דוֹחֵף עֶגְלָתוֹ וְכֹחוֹ כְבָר תָּשׁ —

אַךְ כַּלְבּוֹ, הָה כַּלְבּוֹ — מִמְקוֹמוֹ לֹא מָשׁ.

חָם מוֹשֵׁךְ בַּיָּצוּל וְגוֹעֵר בְּקוֹל —

אַךְ כַּלְבּוֹ לֹא יִפְנֶה, לֹא יָמִין, לֹא שְׂמֹאל.

חָם עוֹמֵד וּמְהַרְהֵר: מָה אַעַשׂ בּוֹ, מָה?

וְכַלְבִּי הֶעָצֵל לֹא נָע וְלֹא זָע.

“יֵשׁ עֵצָה!” חָם הוֹצִיא נַקְנִיקִים חִישׁ קַל,

הַכֶּלֶב הֵרִיחַ וְהֵרִים רֹאשׁ עָל

חָם קָשַׁר הַנַּקְנִיק לְשׁוֹטוֹ: חֲטֹף!

הַכֶּלֶב הוּא רָץ וְהוּא טָס חִישׁ כָּעוֹף.