משסיים הבורא את מלאכתו כתום ששת

ימים, שמט לו ליהלום אחד, שיהא

מתגלגל והולך מקצה העולם ועד קצהו.

באו בריות וקבעוהו במשבצת ושֵׁם

קראו לו. והיה היהלום מאיר באור-

יקרות, אור חסד ורחמים ואמת.

לימים, נתרבו שברי זכוכית בעולם, והיה

אורם עז קשה, ולא היו הבריות רואים

את אור היהלום, עד כי מנהג נעשה להם

לחפשׂו באור עז וקשה ממנו. והיה

אורם של שברי זכוכית מתרבה, ואורו

של יהלום מתמעט, עד כי חדלו הבריות

מקווֹת למצאו.

משחדלו הבריות מקווֹת, מיד הולך אורם

של שברי זכוכיות ומתמעט, ואימה

חשיכה יורדת לעולם, ומתוך החשיכה

עולה אור-יקרות, אור חסד ורחמים

ואמת, אורו של אותו יהלום.

באו בריות וקבעוהו במשבצת. ואין יודע

אם שם קראו לו כשמו מקדם, אך אורו

לבטח אור חסד ורחמים ואמת.

1.1.72

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

הִסְתַּכֵּל בְּעַצְמְךָ.

לֹא בְּעֵינֵי תֹּם, אֵינְךָ יֶלֶד.

חָשַׁבְתָּ – הַכֹּל שָׁרוּי, הַכֹּל רָשׁוּי

תַּפּוּחַ זָהָב בְּעֵינֶיךָ הָיִיתָ

מֵצִיץ בְּעַלְוָה יְרֻקָּה, שְׁלֵוָה.

רֵיחוֹ עֵדֶן וְטַעֲמוֹ רָוֶה…

הַבֵּט שׁוּב. הִתְרַכֵּז, צַמְצֵם –

פְּנִימָה פְּנִימָה,

שָׁחוֹר, הָא?

שָם, בַּתּוֹךְ, תּוֹלַעַת חֶרֶשׁ

מָסוֹס עִקֵּשׁ טוֹוָה.

שָׁם מָסוֹס טוֹוָה, מַרְעִיל הוּא,

אֵד הַקֶּטֶב גָּח.

הֵיכָן הָיִית, תּוֹלַעַת?

– – – הִנֵּה גָּדַלְתָּ וּבָאתָ בֵּין הַבְּרִיוֹת,

עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ. שָׁלַמְתָּ בְּעֵינֶיךָ…

וַאֲרֶשֶׂת חוּץ, רַחֲבַת מַעְגַּל עֵינַיִם, מִשְׁתָּאָה

קְטֹרֶת-מִנְחָה לְצִדְקוֹתֶיךָ.

כְּפֶרֶא לֹא לֻמַּד רַצְתָּ אֹרַח

סוּפָה כְּגַלְגַּל הִדְהַרְתָּ קוֹצִים…

וּלְאָחוֹר, שׁוֹטֶה, הֵצַצְתָּ?

וּפְנִימָה, אֱוִיל… מָתַי הִסְפִּיק הַזְּמַן?

עַכְשָׁו, שׁוּב, בְּשֶּׁקֶט.

הַמִּיקְרוֹסְקוֹפּ:

שָׁחוֹר שָׁחוֹר, עֲשַׁן הַתֹּפֶת,

אֵשׁ שְׁקֵטָה תִּבְעַר

שָׁם הֲמוֹן שֵׁדִים, הָמוֹן,

בְּלַחַשׁ שָׁם יִסְעַר:

תַּיִשׁ וְיַנְשׁוּף… וְגַם דַּיָּה (וּמַה?

וְכִי אֶפְשָׁר לִשְׁכֹּחַ אֶת הַמִּלְחָמָה?)

בְּנַחַת הֵם. זְמַנָּם

נִרְאֶה נָתוּן לָהֶם.

בְּפֶתֶל הַתּוֹלַעַת שָׁם,

יַרְחִישׁוּ רֹאשׁ, זָנָב.

שֵׁן תַּבְהִיק, חִיּוּךְ עָקֹם

– הֲכְּבָר שֶׁלָּנוּ, אֶחָא, יֶלֶד תֹּם?

– כֵּן, רֵעִים לְבשֶׁת,

כִּי מֵאָז נוֹלַד

(בֵּן זָכָר) שֻׁבַּץ

לְכֶתֶר זֹהַר חַד

וְחֵטְא דָּבַק בְּנָעֳמוֹ

וְסַנְדְּלֵי פְּנִינִים שֶׁל תְּכֵלֶת

דָּם נָטְפוּ, פְּנִינִים שֶׁל דָּם.

(סוֹף מִיקְרוֹסְקוֹפּ).

הַקְשֵׁב…

עַכְשָׁו תּוּכַל בְּשֶׁקֶט

לְהָסִיר אֶת הַקְּלִפָה.

נָא, הַשְׁלֵךְ קוּרֵי זָהָב.

יוֹדְעִים אָנוּ הַכֹּל,

אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ, הַכֹּל.

עִם הַרְבֵּה מַזָּל,

אֶל הָעֹקֶץ תֵּעָקֵד.

וּקְלִפָּתְךָ קְרָעִים,

פַּלְגֵּי זָהָב דַּלִּים

מֵעֵרֻמְךָ הַמְרֻבָּב.

אֶל הַמַּצְרֵף תָּבוֹא,

הַשְׁפֵּל הָרֹאשׁ, כָּךְ.

אוּלַי יַלְבִּישׁ פִּלְחֵי תַּפּוּחַ

מֵחָדָשׁ.

יום כיפור, תש"ל

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

אִלּוּלֵא חֵרֵשׁ הָיִיתִי

אִלּוּלֵא עִוֵּר,

אִלּוּלֵא חִנָּם חָיִיתִי

וּבִי מִישֶׁהוּ אַחֵר,

אִלּוּלֵא תָּמִיד שָׁגִיתִי

וְדָמִי בּוֹעֵר,

כִּי אָז וַדַּאי הָיִיתִי מְשׁוֹרֵר.

16.1.72

כְּנָפַיִם, אֵינְךָ שׁוֹמֵעַ?

מַשַּׁק כְּנָפַיִם בַּחוּץ,

בַּאֲוִיר הַקַּר, כְּנָפַיִם

בְּטִיסָה חֲרִישִׁית מִמַּעְלָה.

––––––––

הֶהָיִיתִי עוֹמֵד עַל שְׂפַת הַיָּם

וְהָיוּ הַקַּרְנַיִם הָאַחֲרוֹנוֹת

עוֹלוֹת מַעְלָה מַעְלָה וּרְסִיסִים שְׁבוּרִים בְּתוֹכָן,

וְהָיָה הָעוֹלָם גָּבֹהַּ מֵעָלַי

וְלֹא הָיִיתִי אֲנִי נָמוּךְ?

16.1.72

מַה שֵּׁם אֶקְרָא לוֹ כְּשֶׁיָּבוֹא קָרוֹב

וְיָסִיר מֵעָלַי אֶת תֵּבַת הַזְּכוּכִית

וְיֹאמַר: הִתְבּוֹנֵן

אֶל הַצֶּבַע הַחַי

אֶל לִבָּהּ שֶׁל הָאֵשׁ

אֶל פְּרֻדַּת הַזְּמַן

אֶל הַמֶּרְחָק הָאַדִּיר, וְהַגֹּבַהּ

שֶׁכֻּלָּם – אֲנִי.

מַה שֵּׁם אֶקְרָא לוֹ כְּשֶׁיָּבוֹא קָרוֹב

וְיָסִיר מֵעָלַי אֶת תֵּבַת הַזְּכוּכִית?

16.1.72

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

זוֹכֵר אֶת הַשָּׂדוֹת בְּלֵיל קַיִץ?

אֵיךְ הָיָה הַכֶּסֶף נִשְׁפָּךְ

וְלֹבֶן הַשֶּׁלֶף גּוֹאֶה אֵלָיו

וְשׁוֹפֵעַ מִבַּעַד לְאֵד הֶחָלָב

וּצְלָלִים נֶחְבְּאוּ בֵּין הַגְּבָעוֹת

כְּחֻלִּים וּשְׁחוֹרִים,

וְצִפּוֹר לַיְלָה שֶׁקָּרְאָה יוֹם הַדִּין

וְהַתַּנִּים.

וְהָיוּ הַכּוֹכָבִים אֲגֻדּוֹת אֲגֻדּוֹת

לוֹחֲשִׁים בַּכִּפָּה הַגְּבוֹהָה

וְהָהָר מִדָּרוֹם, אָרֹךְ וְכָבֵד

וְשֶׁקֶט. וְהַתַּנִים.

---

אֵין הַיּוֹם תַּנִּים יוֹתֵר. יוֹדֵעַ?

מִיהוּ שֶׁיִּלֵּל אֶתְמוֹל שָׁעָה אֲרֻכָּה

סָבִיב לְמִטָּתִי?

17.1.72

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

אל הנמלה / יוסף שריג

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

נְמָלָה קְטַנָּה, נְמָלָה שֶׁלִּי.

לִבִּי הוֹמֶה לָךְ נְמָלָה.

מִיּוֹם שֶׁנוֹלַדְתְּ מִתְכּוֹנֶנֶת.

אָסַפְתְּ, בֵּרַרְתְּ, אָגַרְתְּ.

כָּל יוֹם אֵלָיו קְרֵבָה,

וְהוּא אֵלַיִךְ, נְמָלָה שֶׁלִּי.

וּבַיּוֹם שֶׁתָּבוֹאִי

עוֹמֶסֶת בִּטְחוֹנַיִךְ,

תִּרְאִי כִּי קָצָר הָיָה הַזְּמַן.

22.1.72

מוֹתִי בָּא לִי פֶּתַע.

כְּאַחַד הָאָדָם יָדַעְתִּי כִּי קָרֵב,

וְשֶׁבַע חָיִיתִי,

בְּתֹם, בְּעֹז וּבְתִפְאֶרֶת.

בְּכָחֹל, בְּיָרֹק,

וּבְטַעַם הַמִּסְתּוֹרִין וְהַדְּבַשׁ שֶׁל הַיָּפָה.

מוֹתִי בָּא לִי פֶּתַע

וְאֵינִי זוֹכֵר אִם בְּרַעַם הָאֵשׁ

אוֹ בֵּין קִירוֹת הַפַּח הַזּוֹעֲקִים,

אוֹ שֶׁמָּא בַּלָּבָן – לָבָן הַדּוֹמֵם לְבַסּוֹף.

עַכְשָׁו

אֲנִי

אֵינִי זוֹכֵר.

6.2.72

הבאר / יוסף שריג

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

אִישׁ גּוֹחֵן אֶל הַבְּאֵר.

נִבְטֵי תִּעוּב, יְרֹקֶת

ועֹמֶק הַתְּהוֹם אָפֵל.

יָכֹלְתִּי לְרֵיחַ פְּרִיחוֹת לָשִׁיר

אוֹ לַיָּרֹק הַכֵּהֶה,

נְשׁוּב רוּחוֹת, מְפֻלָּם,

שֶׁחֹרֶף עַכְשָׁו…

יֵשׁ צְרִיחִים מוּצְפֵי-אוֹר

וְחֻדָּם הַרְחֵק מַצְבִּיעַ, הַרְחֵק.

מִן הַבְּאֵר אֶל צְרִיחִי

חוֹמוֹת תִּסְגֹּרְנָה.

12.2.72

הָעוֹלָם אֵינוֹ זָקוּק לָנוּ.

אֵין צְבָעָיו בּוֹרְקִים יוֹתֵר

גַּם קַדְרוּתוֹ חֲלִיפוֹת – מִנְהָג הִיא.

טַעֲמָם שֶׁל דְּבָרִים – שֶׁהִנָּם וְתוּ-לֹא,

וְאֵין מַשָּׂא-דַּלּוּתֵנוּ מַדְלִיחַ פְּנֵיהֶם,

רֶפֶס-נַפְשֵׁנוּ מֵהֶם וָהָלְאָה.

אִמִּי – הַמַּשָׂא הַזֶּה כָּבֵד

כִּמְעַט.

וְגַם אִם אשֶׁר אֵין הוּא,

קָרוֹב הִנֵּנִי.

12.2.72

הָלֹךְ וְשָׁמֹעַ וּרְאוֹת

וְהָלֹךְ וְהִשְׁתָּאוֹת,

בְּפֶרֶא הַמְּצוּקִים, וְהַנְּטִיּוֹת הַקְּפוּאוֹת

בַּחֵמָה הַקְּרוּשָׁה בְּלִי-חַיִץ,

וְאֵין סְעָרָה נוֹגַעַת בִּסְעָרָה,

וְאֵין קָרֵב אֶל קֶבֶר מְצוּקָי.

שֶׁקֶט בְּטִמְיוֹנִי, אֹפֶל נְחָשִׁים.

כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לִזְעֹם,

וַתִּשְׁטֹף בַּאֲפִיקֶיהָ.

18.3.72

תְּחִלָּה שְׁאֵרִית חִיּוּךְ נִכְלֶמֶת

עִם הַקֶּמֶט הַמַּר בַּזָּוִית

וְכִתְמֵי חֲלוּדַת הַיָּגוֹן מֵאֶמֶשׁ.

וְאַחַר, לְאַט, הַיְפָחוֹת הָאֵלֶּה,

הַנִּקְרָעוֹת אַחַת לְאַחַת,

וּבְאַחַת הַפֶּרֶץ,

וְהַצְּוָחָה וְהַזְּעָקָה,

בְּקִמּוּץ אֶגְרוֹפִים,

בְּלֵב נִשְבָּר,

בְּחִבּוּטֵי-שְׁאוֹל,

בְּשִׁהוּק וְשִׁנּוּק וְעִלּוּעַ שְׁבָרִים

וְחֵרוּק שִׁנַּיִם, עַד לֵב דַּם הַתַּמְצִית,

וִילָלָה אַחַת שֶׁאֵין לָהּ סוֹף.

וְאֵין מָקוֹם לִבְרֹחַ

וְאֵין כֵּיצַד לָשֵׂאת

אֵין, אֵין, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם.

עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחֹק…

וְאֶפְשָׁר שְׁנִיָּה אַחַת

אַחֲרֵי שְׁנִיָּה

וְעוֹד אַחַת, כִּקְצֹב לַשָּׂכִיר,

נוֹשְׁרוֹת עֲמוּסוֹת וּרְווּיוֹת

וְהַכְּאֵב הזֶּה עוֹטְפָן,

אֶל הַזְּמַן שֶׁהָיָה וְלֹא נֻחַם

מִן הַזְּמַן שֶׁיִּהְיֶה וְלֹא קֻוָּה…

מַה תֶּהֱמִי עָלַי נַפְשִׁי

וְהֶמְיָתֵךְ אַיִן

אַיֶּהָ…

21.3.72

הָלַכְתִּי אֲלֵיכֶם, לֹא-אִישׁ

וּרְאִיתִיכֶם, וְאַהֲבָה חִבְּקַתְנוּ.

וְהָיִינוּ כֻּלָּנוּ צְרִיכִים לְרַחֲמִים,

וְהָיָה הֲמוֹן הָרַחֲמִים כְּגַל,

עֲבָרָנוּ כְּגַל, וַנִּוָּתֵר יְבֵשִׁים,

וּמִמָּקוֹם שֶׁהָרַחֲמִים בָּאִים

שָׁמָּה הֵם הוֹלְכִים,

יָם גָּדוֹל וְחוֹפָיו נְמַסִּים,

וַנֵּלֶךְ לֹא-אֲנָשִׁים

עַד מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ.

22.3.72

כִּי נָגַע הַבַּרְזֶל אֶל הַגֶּזַע

וַיֵּאָסֵף נוֹפוֹ אֶל צִלּוֹ

וְשָׁרְשׁוֹ אֶל סֻבְּכוֹ

וְאַדְמָתוֹ סָבִיב.

בְּיָשָׁר וְעִקֵּשׁ וְנִפְתָּל

וּבְיַד חֲרוּצִים כְּבֵדָה

הוּא חָצַב אֱמוּנָה עַל לוּחַ.

לֹא נָטַל סוֹדוֹת עִמּוֹ

בְּלֶכְתּוֹ, נִמְהָר אַךְ הַפַּעַם,

אֶל אֶרֶץ הַסּוֹד.

ערב פסח תשל"ב

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

אֲהוּבָתִי, אֲנִי חוֹלֵם עָלַיִךְ

רַק חֲלוֹמוֹת עֲצוּבִים.

רֶגַע וְאֵינֵךְ,

וַאֲנִי רָץ אֶל דְּמוּתֵךְ שֶׁנֶּעֶלְמָה,

רָץ טְרוּף דַּעַת.

אֲהוּבָתִי, לְעוֹלָם לֹא אֶרְאֵךְ שֵׁנִית

בַּחֲלוֹמִי. לְעוֹלָם לֹא אַשִּׂיגֵךְ,

כִּי שִׁבְרוֹ – שִׁבְרִי.

6.6.72

© כל הזכויות שמורות. מותר לשימוש לקריאה, לימוד ומחקר בלבד, ואין לעשות ביצירה שימוש מסחרי.

נַסֵּה אֵלַי בְּרֹךְ,

נַסֵּה אֵלַי בִּדְמָמָה.

אֲנִי עֵרָה וְלִבִּי עֵר.

גּוּפִי נָכוֹן בְּמֵיתָרָיו.

אֶת עֵינַי הַיָּפוֹת

לֹא אֲכַסֶּה בַּצָּהֳרַיִם.

18.6.72

בַּחֲצִי-יָמַי, וְהֵם כַּחֵץ,

שׁוֹטְפִים לָאֲפֵלָה,

וּכְבָר הֵאֵט הַמֵּרוֹץ,

וּכְבָר הֵחֵל צוֹנֵחַ,

קָחִינִי עַכְשָׁו, קוֹסֶמֶת.

קָחִינִי יְפַת-עָיִן,

וְנָשׁוּב אֶל הָאוֹר בְּאֵין-זְמַן.

אִם תִּהְיִי לִי אֲדָמָה,

אֶהְיֶה לָךְ אֲנִי שָׁמַיִם.

16.10.72

לְעֵת זִקְנָה אֶהְיֶה בָּאֲפוֹרִים,

וּפְנֵי חֲבֵרַי אֵינָם,

וּמַכִּירַי שֵׁמוֹת בָּאֶבֶן.

כְּשֶׁיִּרְבּוּ לִבְלִי-שְׂאֵת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה,

אָז אָבוֹא בִּקְהָלָם,

אֶסְגֹּר חוֹמוֹתַי דְּמָמָה.

31.12.72

הערת נורית מורן-שריג, אלמנתו של יוסף שריג: השיר נבחר ע"י אנשי העיר ליידן שבהולנד לייצג את ישראל בפרויקט השירים הבינלאומיים שהם אספו וכתבו אותם על קירות הבתים בשנת 2000.

לֹא צְמֵאֵי מִלְחָמָה

אֶל הַקְּרָב הָלַכְנוּ

אָהַבְנוּ תָּמִיד אֶת הַבַּיִת,

הַשֶּׁמֶשׁ, שָׂדֶה הַנִּפְתָּח בַּנְּשָׁמָה

וְשַׁבְנוּ עַתָּה אֲלֵיכֶם

פְּשׁוּטִים כְּתָמִיד

וְרוּחַ אֵין בָּנוּ.

הַתּוּכְלוּ, רֵעִים,

לְחַזֵּק אֶת אִמָּא

בִּמְקוֹמֵנוּ?

9.1.1969

הַשֶּׁקֶט שׁוּב צוֹנֵחַ כָּאן מִשְּׁמֵי הָעֶרֶב

כִּדְאִיַּת דַּיָּה מֵעַל הַתְּהוֹמוֹת

וְקֶרֶן אֲדֻמָּה נוֹשֶׁקֶת לַהַט חֶרֶב

אֶת הַפְּסָגוֹת, הַמִּגְדָּלִים וְהַחוֹמוֹת.

רָאִיתִי עִיר עוֹטֶפֶת אוֹר

וְהִיא עוֹלָה בִּשְׁלַל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת

וְהִיא נוֹגֶנֶת בִּי כְּנֵבֶל הֶעָשׂוֹר

רָאִיתִי עִיר עוֹטֶפֶת אוֹר.

הִנֵּה זוֹחֵל הַצֵּל מִבֵּין גִּבְעוֹת הָאֹרֶן

קָרֵב בַּסֵּתֶר כְּאוֹהֵב אֶל הַשְּׁכוּנוֹת.

וּמוּל פָּנָיו קְרִיצוֹת, רִבּוֹא עֵינֵי הָאוֹר הֵן,

לְפֶתַע נִפְקְחוּ אֵלַי כְּנִפְעָמוֹת.

בְּדוּמִיַּת אַשְׁמֹרֶת אַחֲרוֹנָה נוֹשֶׁמֶת

וּבִקְטִיפַת שְׁחָקִים רְסִיס אַחֲרוֹן מַחֲוִיר

אַךְ שַׁחַר, כְּבָר כִּפַּת זָהָב שֶׁלָּהּ אוֹדֶמֶת

לְמַגָּעוֹ הָחָם הָרַךְ שֶׁל אוֹר צָעִיר.

10.1.72