כַּף־הַיָּד הַמְּקֻעְקַעַת בְּהַבְטָחוֹת

נִפְנְפָה בְּלִי־הֶרֶף, נֶעֶלְמָה

וְהַסִּפּוּר הִתְחִיל מִסּוֹפוֹ

וְהַמַּפְתְּחוֹת שֶׁהִשְׁלַכְנוּ אֶל תַּחְתִּית הַיָּם

מָשְׁכוּ אֶת תְּשׁוּמַת לִבָּם שֶׁל הַדָּגִים הָאוֹהֲבִים

וְהֵם הֵחֵלוּ לֶאֱסֹף צְדָפִים צִבְעוֹנִיִּים

כְּמִסְגֶרֶת לְאַהֲבַת אֱנוֹשׁ.

אַחַר שָׂחוּ לְעֵבֶר הַחוֹף

לְהַשְׁלִיךְ מַפְתְּחוֹת־לִבָּם עַל הַחוֹל.

הַסְּטֵקִיָּה שֶׁלְיַד שְׁתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת הִתְעוֹרְרָה

לְקוֹל תְּפִלּוֹת־אֵין־עֹמֶק.

לְפָנִים הָיָה זֶה בֵּית־סֵפֶר מַתְחִיל

שֶׁבּוֹ, לִפְנֵי רֶבַע מֵאָה אֲרֻכָּה,

לִמַדְתִּי אוֹתִיוֹת וּסְפָרוֹת

וּמִבְנֵה הָעוֹלָם

וְגַם שִׁנַּנְתִּי אֶת הַמַּעֲשִׂיוֹת הַמְּזֻיָּפוֹת

כַּכָּתוּב בַּסְּפָרִים.

הַיּוֹם בַּכִּכָּר אֲשֶׁר לוֹ שָׁתִיתִי מְעַט יַיִן

לְהִתְאוֹשֵׁשׁ

בַּמָּקוֹם שֶׁהָיוּ בּוֹ הַבָּנִים מְשַׂחֲקִים וְרָבִים

עַד שֶׁהָפְכוּ לְאָבוֹת אוֹכְלֵי בֹּסֶר

הַשּׁוֹתִים עָרָק לְיַד הַגְּרָנוֹת הָאַרְכָאִיּוֹת.

הַמַיִם שָׁם הָפְכוּ זֶה שָׁנִים לְיַיִן מְשֻׁבָּח.

פֹּה וְשָׁם שֻׁלְחָנוֹת וְאֹכֶל

תַּחַת סַפְסָלִים וּמַחְבָּרוֹת

וְסוֹחֲרִים עַם סִיגָרִיּוֹת תַּחַת תַּלְמִידִים עִם עֶפְרוֹנוֹת

וַחֲתוּלִים שְׁחוֹרִים מְזֻנָּבִים

הַזּוֹקְרִים צַוְּארֵיהֶם

בְּצִפִּיָה לַפֵּרוּרִים הַנִּזְרָקִים בְּכַוָּנָה אוֹ בְּמִקְרֶה.

אֵינֶנִי מְהַנְדֵס וְלֹא אוּכַל לְצַיֵּר הַמְּשֻׁלָּשׁ הַדִּמְיוֹנִי

וְלִקְבֹּעַ בְּזָוִיּוֹתָיו סְטֵקִיָּה וּשְׁתֵּי כְּנֵסִיּוֹת

אֵינֶנִי שׁוֹגֶה בַּהֲזָיוֹת

אָכֵן בֵּין שְׁתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת כִּכָּר וּבֵית־סֵפֶר יָשָׁן

שֶׁהַפַּטְרִיאַרְךְ הַשֵּׁנִי עֲשָׂאָם לִסְטֵקִיָּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה

וְהַכּוֹסוֹת נַעֲשׂוּ לְבָנִים כְּחָלָב.

עֵת הַתְּחִיָּה הִגִיעָה. הַנִּסִּים הָיוּ לְשִׁגְרָה.

אַשְׁרֵי פְּגִישָׁתֵנוּ. אַשְׁרֵינוּ.

מישל חדאד משורר בן־נצרת, יליד 1919, מראשוני הסופרים הערבים שהחלו מפרסמים מיצירתם לאחר קום המדינה. עד כה הוציא ארבעה קובצי־שירה.

שני השירים המובאים כאן תורגמו מתוך הקובץ “אם תשאל” שהופיע בנצרת בשנת 1975.