“פרגים נפתחו לו בשמים”

גינטר גראס

פְּרָגִים נִפְתְּחוּ לִי הַשָּׁמַיִם

פְּרָגִים לִהֲטָה דְמָמָה¹

פְּרָגִים קָרְאוּ לִי פַּעֲמוֹנַיִךְ

פְּרָגִים כִּסַּתְנִי אֲדָמָה

יוֹם קַיִץ. מַבְשִׁיל

שְׂדֵה תִירָס¹. בָּעֵמֶק

בַּעֲפַר הַדֶּרֶךְ נוֹתְבִים חִשּׁוּקֵי עֲגָלָה. בַּז

נָטוּי בַּגְּבָהִים הַצַּחִים. קַלּוֹת

בָּרוּחַ אַדְמוֹנֵי בַּלּוֹנִים יָנוּעוּ, חוּטֵיהֶם בִּשְׂחוֹק

הַטַּף הַמִּטַּלְטֵל. צִבְעוֹנִין

סִרְטֵי צַמּוֹת הַיְלָדוֹת. מְרַקְּדוֹת

אֶצְבְּעוֹת הָעֶגְלוֹן עַל מֵיתְרֵי

הַמַּנְדּוֹלִינָה.

אֶת הַמּוֹשְׁכוֹת מָסַר הָאִישׁ בְּיָדַי

שֶׁלִּי,

שֶׁהִנֵּה מָלְאוּ שֶׁבַע

קַיִץ

הַיּוֹם

לִפְנֵי חָמֵשׁ וּשְׁלוֹשִׁים שָׁנִים.

מֵאָז מִלְחָמוֹת רָאִיתִי אַרְבַּע וְלַחֲמִישִׁית

בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת

אַמְתִּין.

קיץ 1969

מִתְבּוֹנֵן בָּאֲדָמָה הַחֲזָקָה הַזֹּאת

מַבִּיט בָּהֶם, בְּהַרְרֵי הַסֶּלַע הַחֲמוּרִים,

צוֹפֶה בִּשְׁמֵי אֵין־קֵץ־הַנְּהָרָה

וּבְכָל הַפָּנִים וְהָאֲנָשִׁים הַלָּלוּ

וְרוֹאֶה אַרְבָּעַת אֲלָפִים שָׁנִים שֶׁל יֹפִי

וּצְעָקָה

בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים¹ וּבְדָם

כְּצֵאת עַל בָּמֳתֵי אַרְגְּמַן הַשֶּׁמֶשׁ

לְקֵץ לַיִל לוּט צְעָקָה

פְּרִי אִישֵׁךְ תְּשׁוּקָתֵךְ

אָדָם,

לַבֹּקֶר יָנוֹק שָׁדָיךְ.

בְּעֶצֶב בָּנִים תֵּלְדִי לְמַעַן שֶׁמֶשׁ יִרְוָיֻן

וּכְשֶׁמֶשׁ צָהֳרַיִם – לַמִּלְחָמָה!

דָּם אֶת דָּם יִתְגָּר

וּבָשָׂר אֶל בָּשָׂר יִקְרַב

אַרְצָה אָדֹם יֻגַּר

וְעַד עֶרֶב יֶחְרַץ הַקְּרָב.

לְמוֹעֵד

בּוֹא שֶׁמֶשׁ

בָּנַיִךְ

כֻּלָּם שׁוֹכְנֵי עָפָר.

דַּבְּרִי אֵלַי אֲהוּבָתִי

צִפּוֹר קַלָּה

כִּי לָךְ נַפְשִׁי,

דַּבְּרִי אֵלַי אֲהוּבָתִי

נִצַּת שָׁקֵד

גִּנַּת נַפְשִׁי,

דַּבְּרִי אֵלַי אֲהוּבָתִי

אַדְוַת הַיָּם

כִּנּוֹר נַפְשִׁי,

דַּבְּרִי דַּבְּרִי אֲהוּבָתִי

הָאֲדָמָה

כִּי לָךְ לָעֵת

גּוּפִי.

סוּפוֹת הַבְּרָקִים בָּהֶן צוֹפֶה אֲנִי בַּחֲלוֹמִי אֵינָן מְגַלְגְּלוֹת

קוֹל רַעַם.

קְרָבוֹת הַשִּׁרְיוֹן הַנּוֹרָאִים – אִלְּמִים־אֵין־הֶגֶה

רַק הַדְּמָמָה בַּחֲלוֹמִי צוֹמַחַת;

אֵין צְלִיל שֶׁל מוּסִיקָה, לֹא בַּאךְ, לֹא מוֹצַרְט, לֹא דֶבִּיסִי –

אֲפִלּוּ חֲלִילוֹ – חֲלִיל הַקְּסָמִים – שֶׁל רַמְפַּל, מְפַזֵּז, חַשַׁאי

כִּבְסֶרֶט הָרְאִינוֹעַ,

אִלְּמִים חֶזְיוֹנוֹת שְׁנָתִי.

אַךְ בַּמַּרְאוֹת הַנִּגְלִים לִי בַּמַּחֲזֶה

יוֹקֵד גַּלְגַּל הַשֶּׁמֶשׁ הַסָּגֹל, יוֹרֵק שַׁלְהָבוֹת שֶׁל חֹשֶׁךְ

לָבָן, עַל עִיר נִפְלָאת, כֻּלָּהּ הָרִים – יְרוּשָׁלֵם

עִיר־מִקְשַׁת־אֶלְגָּבִישׁ

וְאִישׁ נְבוּאִי,

קוֹמָתוֹ אֵשׁ, אַדַּרְתּוֹ אֵשׁ, זְקָנוֹ אֵשׁ, עֵינָיו אֵשׁ

נוֹשֵׂא מַשָּׂא נְבוּאוֹתָיו, מִלִּים עִוְרוֹת שֶׁל אֵשׁ

לְפוֹצֵץ תֻּפֵּי אָזְנַי.

אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעַק

קִיר מִבַּיִת יִסְדַּק

בַּיִת מֵעִיר יִמְעַד

עִיר מֵאֶרֶץ תִּבְעַת

זַעֲקִי

זַעֲקִי אֶרֶץ אֲהוּבָה

* * * * *

לַיְלָה־לַיְלָה לִשְׁכַּב אֶת הַלַּיְלָה לְאֵין־קֵץ־לַיְלָה, לַבֹּקֶר מִתְּהוֹם

הַלַּיְלָה

לְהִוָּלֵד.

לִהְיוֹת טַל

לִהְיוֹת קוֹצִים

לִהְיוֹת רוּחַ

אֶבֶן בִּפְאַת שָׂדֶה לִהְיוֹת

זֶה כָּל מְאֹדִי.

בְּמַעֲלֵה גִבְעַת¹ טְרָשִׁים

לָנוּעַ

וְלָחוּשׁ אֶל לְטוּף הַקּוֹצִים

בְּרַגְלַי.

וּלְהֵעָצֵר בַּחֲצִי הַגֶּשֶׁר הַנָּטוּי, וּלְהִתְבּוֹנֵן בַּמַּיִם הַזּוֹרְמִים שֶׁל מַחְשְׁבוֹתַי,

וְלִשְׁכַּב אֶל מְנוּחַת לֵיל־זֹהַר־דְּרוֹמִי, רַק עֵינַי הַשְּׁתַּיִם רוֹחֲצוֹת גְּבָהִים.

מֹחַ אֱנוֹשׁ,

מַמְצִיא גַרְזֶן¹ הָאֶבֶן, הַחֵץ וְהַגַּלְגַּל, הוֹגֶה גְדֻלַּת²

הַפִּירָמִידוֹת, מְשׁוֹרְרָם שֶׁל תְּהִלִּים, שֶׁל הַמְלֵט, שֶׁל

הַנּוּטְרְדָם.

הַמֹּחַ הַמַּצְמִית עַמִּים בַּמִּלְחָמוֹת, חוֹזֵי שָׁלוֹם נִצְחִי

יִכְרֹת.

הַמֹּחַ שֶׁקִּבֵּל אֶת דַּעַת אֱלֹהִים.

כְּלִי מָלֵא גָאוֹן³, אֵימִים, וּתְהִלָּה,

לוּט שִׁרְיוֹן־גֻּלְגֹּלֶת־סִיד,

רוֹקֵם בַּלָּאט קוּרֵי מְלַאכְתּוֹ הַמִּסְתּוֹרִית, לוֹ־לְנַפְשׁוֹ

חִידָה.

רוֹטְטִים, נוֹבְטִים קְמָטִים בְּמִצְחוֹ בֶּן הַתִּשְׁעִים שֶׁל הַצֶּ’לָן כְּבַד

הַמֵּיתָרִים.

קַלּוֹת תֵּרַט קַשְׁתּוֹ.

וּכְבָר תָּרוּץ אִוְשָׁה בַּאֲנָשִׁים;

– וַהֲרֵי בְּרִיאוּתוֹ יָפָה כְּפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה מֵעוֹלָם!

יִלְחַשׁ רוֹפֵא הַמִּשְׁפָּחָה,

וְאִשְׁתּוֹ בִּדְבָרִים תַּרְגִּיעַ:

– כְּמוֹ אֲגַם גֶ’נֶבָה דַּעְתּוֹ צְלוּלָה!

הַנְמֵךְ יָטוּשׁוּ עֲנָנִים עַל הַשָּׂדֶה הַחֲרוּשָׁה שֶׁלְּמִצְחוֹ וּבְעֵינָיו, נִדְמֶה,

מֵעֵין בֹּהַק לַח. 

תִּשְׁעִים שָׁנִים מְלֵאוֹת בַּאךְ וּבֶטְהוֹבֶן וּשְׁאָר עֲנָקֵי מִצְלוֹל־מֵיתָר וּנְעִימוֹת.

הוֹ, מֶה הָיָה לוֹ לַצֶּ’לֶן כַּבִּיר הַגֶּזַע?

מַה לְּטַחַב זֶה בְּמַבָּטוֹ?

עֵינֶיהָ

מִן הַשּׁוּרָה הַחֲמִישִׁית אוֹ הַשְּׁבִיעִית שָׁרוֹת בּוֹ עֵינֶיהָ הַמֻּפְתָּעוֹת שֶׁל

נַעֲרָה, אוּלַי אִשָּׁה קְסוּמוֹת תִּמָּהוֹן עֵינֶיהָ

שֶׁל יַלְדָּה, אוּלַי מַלְאָךְ, עֵינֶיהָ

הַזּוֹרְחוֹת־תְּהוֹמוֹת־מְצוּלוֹת־כָּל־גָּבְהֵי־שָׁמַיִם אֵלּוּ הַנִּפְתָּחִים

לַבֹּקֶר,

מִן הַשּׁוּרָה הַחֲמִישִׁית אוֹ הַשְּׁבִיעִית, עֵינֶיהָ

עֲנָנִים בִּשְׂדֵה קָזַאלְס עַתִּיק־יוֹמִין,

קַשְׁתּוֹ תֵּרַט

וּגְרוֹנוֹ חֲנוֹק בַּאךְ.

מַה סּוֹד הַקֶּסֶם הַנָּשִׁי

בֶּן שְׁמוֹנֶה כִּי תַּכֶּה

יַלְדָּה

מַה סּוֹד הַקֶּסֶם הַנָּשִׁי

אַלְמוֹנִית אֲפוּלַת מַבָּט כָּל הַלַּיְלָה לִבְּךָ

כִּנּוֹרוֹת

מַה סּוֹד הַקֶּסֶם הַנָּשִׁי

בֶּן תִּשְׁעִים עַל מִטַּת מוֹתְךָ, כַּף יָדָהּ בְּכַף יָדְךָ

תִּשְׂחַק,

מַה סּוֹד הַקֶּסֶם

מִן הַחֹשֶׁךְ אֲנִי בָּא

וְאֶל הַחֹשֶׁךְ אָשׁוּב

מִמַחֲשַׁקֵּי מִטָּה

אֶל מַחֲשַׁכֵּי מִיתָה

רְדוּף הַבְלֵי הַדָּמִים הַזִּכְרִיִּים

כְּשׁוּף חֶבְלֵי הַדָּמִים הַנִּקְבִּיִּים

עַד קֵץ.

כְּלוּ הִיא אֵשׁ־הַקֶּרַח שֶׁלַּבְּשָׂרִים

לַחֹשֶׁךְ

כְּלוּ הִיא זֹהַר רִבּוֹא־רִבּוֹאוֹת כּוֹכָב לִסְעֹר מַאְפֵּלְיַת

חֹשֶׁךְ

מֵעֵין זֹהַר רִבּוֹא־רִבּוֹאוֹת דְּבוֹרִים אוֹרוֹת צוּף־

חֹשֶׁךְ

מְלֹא כָּל הַיְקוּם הֶעָצוּם וְהַנּוֹרָא הַזֶּה

שֶׁלַּמֹּחִין

קֹדֶשׁ לִבְרִיאַת דְּבַשׁ הֱיוֹתִי

חֹשֶׁךְ.

כַאֲשֶׁר¹ תֶּחְדַּל צְעָקָה

וְאֶנְקַת אִשָּׁה תִּרְגַּע

סַכִּין לֹא יָרוּץ יְבַעֵת חֲלוֹם

אֶל קוֹצִים תִּיבַשׁ קְלָלָה;

עֶרֶב תִּבֹּל קִנְאָה

בֹּקֶר אִישׁ אֶת אָחִיו יִקְרָא אָחִי,

אֵין קוֹל יְצַחֲקוּ צָהֳרַיִם

יוֹם מֵאֹשֶׁר יִבְכּוּ גְמַלִּים.

כָּל הַשָּׁמַיִם פָּנַיִךְ מֵעַל

וַאֲנִי צִים־אֳנִי טְרוּף יָם מִתַּחַת,

יְעָרוֹת בָּרוּחַ אֲנִי,

עֲדָרִים רְגוּזֵי חַיָּה,

נָהָר קָפוּא,

מוֹצַרְט, רֶקְוִיֶם.