עוֹד נִתְפַּנֶה מִן הַכֹּל

עוֹד נִקַּח לָנוּ זְמַן

לְהִתְיַחֵד עִם הַקּוֹל

הָעוֹלֶה מִן הָאַרְגָּמָן.

עוֹד נַאֲזִין לְשִׂיחָה

שֶׁל צַמֶּרֶת עִם עָנָן

עוֹד נֵדַע לְשֵׁם־מָה

קַיָּם אָדָם בָּעוֹלָם

עוֹד תֶּחֱזֶֶינָה עֵינֵינוּ

בָּאוֹר הַבּוֹקֵעַ מִבִּפְנִים

עוֹד נְדַבֵּר עִם עַצְמֵנוּ

בְּלִי בֹּשֶׁת פָּנִים.

עוֹד יִפְרְצוּ לְתוֹךְ לֵילוֹתֵינוּ

נוֹפֵי־הַחֶסֶד הַקְּסוּמִים – – –

וְאָנוּ נָסֵב מֵהֶם פָּנֵינוּ

לְעוֹלָמִים.

וְאֵין אָנוּ אֲשֵׁמִים,

אֵין אָנוּ אֲשֵׁמִים.

אָנוּ תָּמִיד

הָיִינוּ מוּכָנִים.

וּכְבָר הִבְשִׁיל הֶחָזוֹן בַּזְּמַן,

הוּכַן כַּחֶרֶב בִּנְדָן,

רַק הַדֶּרֶךְ, הַדֶּרֶךְ בָּגְדָה,

לְפֶתַע הִסְתַּיְּמָה

עַל עַצְמָהּ.

הַכֹּל הָיָה אָפֹר וְנָבוֹן,

שָׁעָה כְּשֵׁרָה לַכֹּל

לִשְׁכַּב אַפְּרַקְדָּן־וְנָכוֹן

לְהַכְרִיז עַל יוֹם חָדָשׁ

וּלְבָרֵךְ עַל סוֹף כִּי טוֹב

לְפֶתַע, מֵעוֹלָם שֶׁמִּזְּמַן גָּוַע,

הוֹפִיעָה עֲנָנָה תּוֹהָה

וּבִזְנָבָהּ נִשָּׂא

שַׁבְרִיר תְּפִלָּה.

נִדְלַק הָאֲוִיר

וְצָנַח הַשַּׁבְרִיר

נִתְפַּס בֶּעָנָף

וּפָרַח.

עָבַר נָבוֹן־וְנָכוֹן

וּפִהֵק וְצָחַק,

כָּבָה הֶעָנָף

שֶׁדָּלַק.

הֶעָנָף שֶׁדָּלַק כָּבָה,

שַׁבְרִיר־הַתְּפִלָּה דָּמַע

וְחָזַר לְעוֹלָם

שֶׁמִּזְּמַן גָּוַע.

וְהַכֹּל חָזַר כְּשֶׁהָָיָה.

וְשׁוּב יַכְהֶה אוֹר יוֹמָם

כָּל הַזּוֹהֵר בְּצֵל

הַלֵיל.

וְרַק הָרֶגַע הָאֶחָד

הַמַּכֶּה בְּבָרָק

אֶת כָּל הַמְּגֹחָךְ

יִגְוַע לָעַד.

וְשׁוּב יְשֻׁקְּפוּ נִבְכֵי יָם

ויִשֻרְיְנוּ רְקִיעֵי

עוֹלָם.

וְרַק קִרְעֵי אַגָּדָה

שׁוֹתְתִים דָּם

יְבַקְּשׁוּ גְּאֻלָּה

בָּאֲפֵלָה.