מארצנו: קובץ ספירות, חקירות, ותיאורים / מלך זגורודסקי

מארצנו: קובץ ספירות, חקירות, ותיאורים

מלך זגורודסקי

m נחלת הכלל

vעיון

פרטי מהדורת מקור: ירושלים, אלכסנדריה: החקלאי בהשתתפות התחיה, תרפ"ג 1923

תוכן הענינים.

א. הרכוש החי במושבות: האנשים, הבהמות, הבקר, הצאן, העופות, הכורות.

ב. הרכוש הדומם: הנטיעות והקרקעות למיניהם: הפרדסים, הכרמים,‏ היערות, הפלחה והבור בכל מושבה ומושבה.

ג. 1) סכום השטחים הנטועים, כמות העצים בכל מושבותינו בא"י;

2) סכום שטחי היערות בא"י בידי היהודים.

ד. מצב ישובנו בתרפ"ב: הגודל, הישוב, התוצרת, העזרה הנתנת.

ה. המים בארצנו: ערך המים בא"י, מי־הגשמים, כמותם וזמנם וערכם ‏ בא"י; מי אגמים ומעינות; עומק הבארות ברוב המקומות בא"י; מי הנחלים והנהרות; כמות המים בא"י; כח המים, השמוש בכח זה למאור וליצירת דשנים חימיים (חנקן מלאכותי).

ו. החיים במים בארצנו; הדגים בשוקי א"י; הדגים הנצודים בקרבת נבי ראובן (על חוף ים התיכון); שמות הדגים שנצדו בחיפה ב־1890; הדגים ‏ שנצדו ביפו ב־1922, בחיפה, בעזה, בטבריה; ציד הדגים בשנת 1922. בעלי חיים מזיקים במימי ארצנו: עלוקות, בילהרציה, אנופליס.

ז. אדמתנו: השטחים בכלל ובידי היהודים; השטחים‏ המעובדים אצלם ואצלנו; השטחים הנטועים; היבולים; טיב האדמה ופריותה; סבת פריות אדמת א"י; רבוי צמחי הפרפרים והסדקיות המרבות חנקן בעפר אדמה; רשימת מיני הקטניות בא"י (השמות העבריים והלאטיניים); הרכבת עפר אדמתנו; בחינות; השיד בעפר וערכו לרבוי היבול; האשלג, החלקן והזרחנת; ערך הזרחנת; השלד הקטן של הפרה הערבית, העז והתרנגלת הא"י; המחצבים: הרמץ (טורף).

ח. מפרי הארץ: מעבודת ילידי הארץ סביבת ירושלם.

ספירות מהישוב החקלאי בא"י 1922 🔗

1. הרכוש החי. 🔗

האנשים, הסוסים, הפרדים, החמורים, הבקר, בני הבקר, השורים, הכבשים, העזים, התרנגלות ויתר העופות, הכורות.

באורים.

הספירות נעשו במשך חדשי אפריל־אוגוסט 1922 ונשתנו מעט בקבוצות שעבר ממקום למקום בחדשי ספטמבר־אוקטובר 1922.

בבקר נחשבות הפרות החולבות והמבכירות ‏ העומדות להמליט, וכן הפרות ה"יבשות". בבני הבקר –הולדות עד גיל של שנה, שנה וחצי, יחד עם היונקים. בקבוצות הפרות הן לרוב גזעיות, במושבות לרוב ערביות, מלבד עין־גנים. בבקר נחשבו גם הפרים.

התרנגלות נחשכו לפעמים לפי אומדנה ולא כספירת העדה בדיוק ולכן המספרים הם לרוב “עגולים”.

“יתר העופות” הם אוזים, ברוזים, והודים; במספר הכללי הרוב הגדול הוא אוזים.

לא נמנו השפנים והיונים.

הערה: באנשים לא נמנו הערבים היושבים ישיבת קבע במושבות; הממשלה מנתה אותם ולכן יש הבדל קטן במספרים.

האנשים, הבהמות, הבקר, הצאן, העופות והדבורים.

השם	אנשים	סוסים	פרדים	חמורים	בקר	בני בקר	שורים	כבשים	עזים	תרנגלות	יתר עופות	כורות
אילת השחר	36	5	16	1	25	8	–	–	–	500	100	100
באר יעקב	147	2	3	9	50	45	–	3	4	540	–	150
בית־גן	96	–	32	6	190¹	–	2	–	–	500	50	–
בלפוריה	22	–	7	–	9	–	–	–	–	200	–	–
בן־שמן	120	–	11	–	35	25	–	–	–	200	25	27
בורוכוב	150	2	5	–	17	9	–	–	–	100	–	56
בתניות	59	1	6	2	4	8	–	–	–	70	–	–
בת־שלמה	81	8	9	9	88	69	31	–	282	300	–	–
גבעת יחזקאל	180	–	40	–	30	20	–	–	–	400	–	–
גבעה (קבוצה)	23	2	5	–	2	1	–	–	–	200	–	–
גדרה	145	9	18	9	72	42	21	–	1	750	–	–
גולדברג	40	2	4	–	2	2	–	–	–	50	–	–
גן שמואל	29	5	3	3	3	5	–	–	–	250	38	64
גשר	18	2	14	–	2	2	–	–	–	50	–	–
דגניה א'	76	2	12	–	21	15	–	–	–	800	–	–
" ב'	51	4	12	–	17	4	–	–	–	25	–	–
" ג'	13	2	10	–	3	3	–	–	–	125	–	–
הרטוב	114	2	10	15	41	21	–	60	40	800	20	22
זכרון יעקב	1098	39	96	67	130	130	41	184	830	4000	50	173
זרעניה	33	2	7	–	5	7	–	–	9	70	58	–
חדרה	512	30	62	27	184	212	19	–	10	2500	100	550
חלדה	50	1	6	–	17	18	–	–	–	90	–	36
חפצי בה	35	–	–	–	–	–	–	–	–	–	–	–
חטין	5	–	–	–	–	–	–	–	–	–	–	–
טבריה מושבה	25	–	4	2	6	8	–	–	–	75	–	–
טירה	25	4	–	–	23	28	–	–	–	500	–	50
ימה	349	17	70	13	130	190	16	20	70	2000	500	–
יסוד המעלה	154	4	41	5	110	112	–	7	60	2000	100	–
כנרת מושבה	30	1	18	–	120	50	–	–	–	500	50	–
" קבוצה	48	–	11	1	25	12	–	–	–	500	50	35
" הר	20	–	4	–	2	1	1	–	–	115	–	–
כפר אוריה	78	2	7	3	14	17	–	30	8	180	10	–
כפר גלעדי	80	6	10	–	23	42	–	165	20	100	20	–
כפר סבא	28	2	2	1	13	–	–	–	–	100	10	–
כרכור	36	15	2	–	4	–	–	–	–	240	30	15
כרמל	9	–	2	1	2	–	–	–	–	20	–	–
מגדל	46	2	7	–	20	27	–	–	–	200	10	–
מוצא	44		–	–	–	–	–	–	–	–	–	–
מחנים	63	1	10	–	24	10	–	–	–	500	50	30
מסחה	303	5	84	10	100	100	–	–	40	1000	80	–
מצפה	38	–	12	–	13	26	–	–	–	600	–	–
מרחביה	126	14	10	1	53	35	–	–	–	325	25	–
מנחמיה	132	–	38	–	65	39	–	–	–	600	–	–
מקוה־ישראל	350	4	8	2	68	29	33	–	–	1000	508	50
מרה	100	?	16	?	24	24	?	?	?	250	?	?
משמר הירדן	90	3	25	–	79	51	–	–	–	400	400	20
מתולה	157	10	56	4	54	50	4	–	182	400		–
נהלל	335	4	24	–	53	15	–	–	–	1000	–	30
נחלת־יהודה	151	–	6	5	56	20	–	–	–	300	–	50
נס־ציונה	292	7	5	11	63	50	–	–	–	1000	–	765
סג'רה	321	2	68	5	100	100	10	–	–	600	300	–
עקרון	326	7	38	37	127	66	102	–	–	1000	230	–
עין זיתים	20	–	–	?	?	?	–	?	?	?		–
עמק הארזים	18	–	–	2	–	–	–	–	–	50	–	–
עזון (חרבה)	37	2	2	1	2	1	–	–	4	20	3	–
עין גנים	189	8	4	3	88	40	–	–	–	2000	–	246
עיר גנים	140	–	9	6	37	21	–	–	–	300	–	–
עין חי	70	5	16	–	6	12	–	–	–	750	50	–
עתלית	365	–	23	6	25	12	–	23	75	600	20	–
עין חרד	350	–	30	–	50	–	–	–	–	450	75	–
פוריה	77	16	–	–	17	10	1	–	–	150	–	–
פקיעין	47	1	–	1	–	–	–	–	–	70	–	–
פתח תקוה	4000	100	130	70	200	150	50	50	150	7200	300	?
צמח	50	–	–	–	–	–	–	–	–	–	–	–
קברה	12	–	6	–	4	4	–	–	–	140	–	20
קרית־ענבים	71	1	6	2	21	7	–	–	–	220	–	30
קלנדיה	22	–	3	–	10	8	–	–	–	160	–	10
קסריה	33	1	2	–	1	1				50	?
קשטינה	127	3	16	5	39	59	30	170	41	1060	33	30
ראשון לציון	1425	40	66	28	90	64	–	–	30	1500	50	–
רחבות	1216	13	69	14	127	179	–	–	53	3500	50	–
ראש פנה	457	24	75	40	195	100	100	250	250	1500	–	–
רושמיה	19	–	2	1	–	–	–	–	–	25	–	–
רמה	25	–	4	2	10	8	–	–	–	50	–	–
רחמה	24	–	4	1	5	5	–	–	–	50	–	–
שויה	47	6	4	10	36	16	7	–	206	250	–	–
שרונה	18	3	–	–	30	10	–	–	–	25	–	–
שוני	79	7	36	–	9	4	–	–	–	100	–	–
תל־חי	24	2	8	–	16	16	–	–	–	450	50	–
תל־עדש	20	–	–	–	33	–	4	–	–	–	–	–
תל יוסף	100	בשותפות עם עין חרד				100	–	19
תל־צור	18	–	6	–	4	4	–	–	50	120	–	–
בס"ה	15918	462	1464	437	3205	2419	473	962	2415	40485	3015	2548
ובשביל פועלים זמניים ובשביל המושבות שלא נמנו בדיוק, וכן בשביל כורות נוספו
	1349	8	16	8	20	21	2	8	35	215	15	52
ובס"ה	17262	470	1480	445	3225	2440	475	970	2450	49700	3030	2600

במספר זה נכללים גם בני הבקר.↩︎

ב. הרכוש הדומם: הקרקעות והנטיעות לסוגיהן ולמיניהן במושבותינו בא"י. 🔗

לפי הספירות בחדשי מרץ־יוני שנת 1922.

במשך השנה ממרץ 1922 נשתנו המספרים מעט; יש שקרקעות נוספו, ‏ויש שעברו ממושכה למושבה. שטחי הנטיעות השתנו גם־כן כי יש שבמושבה נעזבו כרמים ‏ (כפר־מלל, כפר־סבא) מחוסר יכלת לעבדם; ויש שנעקרו (זיתים ושקדים) כי אין חשבון לעבדם, ויש שנוספו כרמים במושבות הפלחה וכן נוספו יערות ‏ אקלפתים במושבים החדשים ובחוות; אבל בס"ה לא נשתנו המספרים יותר מאשר בגבולים של 5 – 6 למאה. שמחי הפלחה והירקות נמצאו לפי אומדנה והשערות, כּי שטחים אלה משתנים מאד ומה ששנה אחת נחשב לזבורית שלא ראויה לכלום,‏ משתנה לשנה שניה ע"י זבול ועבוד והכשרה לעדית. השטחים הבלתי־מעובדים הם גם כן מספרים לפי השערה, לרוב 5 – 10 למאה מכל השמח לרחובות, לדרכים וליתר ‏ הצרכים הצבוריים. במושכות רכות לא הָראו השטחים האלה והם נכללו בשטח הפלחה והירקות (הירקות ‏ נזרעים על המגרש של כל אחד שבמושבה).

החשבון לכמות העצים הוא זה: הפרדסים נֻטעו לרוב X44 במשלשים ועל כל דונם 67־66 עץ; השקדים ועצי־הפרי נטעו X44 במרבעים ועל ‏ כל דונם 58־57 עץ; הגפנים נטעו X22 במרובע ועל כל דונם 230־229 עץ; הזיתים. נטעו 10X10 במשלשים ועל כל דונם 11־10 עץ; עצי היער נטעו לרוב 3X3 במרובעים, 102 עץ על דונם ויש חלק נטוע 2X2 במרובעים, ‏230־229 עץ על דונם. בנטיעות מעורבות: שקדים וזיתים, ישנם שקדים 32 עץ, זיתים 10־11; גפנים וזיתים: גפנים 160, זיתים 11 עץ, יחד 171; גפנים ושקדים: גפנים 172, שקדים 57־58 עץ ובס"ה 129 עץ.

נשתנו במשך השנה גם מושבים אחדים: במקום דגניה ג' – ג’נג’ר וכו'.

א. יהודה הקרקעות והנטיעות למיניהן בּמושבות 🔗

№	שם המקום	פרדסים	שקדים	גפנים	זיתים	זיתים ושקדים	זיתים וגפנים	זיתים ועצי פרי	עצי פרי	עצי יער
1	סומֵל (ירקון)	132
2	מונטפיורה (שרונה)	90							2	2
3	שכונת בורוכוב
4	עיר גנים
5	גולדברג (קפוס)	438	נעקרים						20	30
6	פתח תקוה	6266	6496	1523	547				500	753
7	עין גנים	180	200							180
8	סַלונדי (פֵגַ'ה)									20
9	כפר מלל		826							916
10	כפר סבא		900	250	100					650
11	יהודיה		נחרבו
12	רעננה (חרבת עזון)
13	בן שמן		65	42	75				8	271
14	גזר (אבו שושה)
15	חלדה		90		710				23	224
16	כפר אוריה		נחרבו	נחרבו	58	נחרבו				2
17	הר טוב (חוה וכפר)	2	159	25	4	134 מאה נחרבו	30		נחרבו	90
18	דיר־אבאן				359
19	קרית ענבים			200	65				26	128
20	דילב ב'
21	מוצא			162	70				123	2
22	עמק הארזים (קלמקר)							5		2
23	רמה (נבי שמואל)
24	קלנדיה (עטרות)			18					15	75
25	גבליה וכו' חולות
26	מקוה ישראל	134	30	200	75				30	125

בשנת 1922. השטחים בדונמים.

בס"ה עצים	בס"ה נטוע	פלחה וירקות	אי־מעֻבד	בס"ה השטח	הערות
			דונמים	משום מה?
8800	132	51			183	יש בנינים ובארות ומחצבות.
6250	94	11			105	נמכר לטובת עניי ירושלם, מול שרונה הגרמנית.
		240	60	דרכים וכו'	300	יש בה קבוצה חקלאית וגם המתישבים עושים גנות ומגדלים דבורים.
		1000	500	טרשים, דרכים	1500	יש חקלאים מגדלי פרות חלב וירקות ועופות.
39505	488	58	40	דרכים, חֻפים	586	הפרדס הולך ומוקף שכונות.
1390220	16085	4628	5094	מושבה, בצות, דרכים	25807	אדמת החמרה על יד הירקון ממתינה לסדור השקאה לאספסת.
46340	560	129	76	דרכים, מושבה	765	מטפלת במחלבה, בדבורים, בירקות.
4590	20	820			840 פ"ת	שיכת למזרחי שהושיב של קבוצה.
140789	1742	2858			4600	מיושבת ע"י הקה"ק וקה"י; הפרטים עזבוה.
259216	1900	5331			7231	הולכת ונבנית בפעם השלישית.
		80	41	חולות	123	בתים טובים ובאר אבל הבעלים הם רחוקים ולכן עזוב המקום.
		4241	470		4711	השטח הָגדל כבר בהרבה, כי באות משפחות רבות להתישב.
76829	7461	1603	265	טרשים	2329	פה תחנת נסיון ומושב עובדים קטן.
		6264	696	חפירות של עתיקות	6960	המכבים הקדמונים מלונדון רכשו חלק גדול.
15928	1047	843			1690	קבוצה, מחלבה, יער זיתים וכו'.
1096	60	1710	2000	טרשים, בצות	4800	בעליה מרוסיה התרוששו; קבוצה ע"ח קרן היסוד.
44270	444	1226	3000	הרים	4670	חוה של י. ל. גולדברג; מושבה של יהודי בולגריה.
2730	350	3850	100	טרשים	450	אדמת אפ"ק המשגיחה על הזיתים.
76310	414	561	864	צורים	1839	קבוצה; ענבים ועצי פרי ומחלבה.
			1450	צורים	2148	עוד שמם.
39026	357		727	צורים	1084	ע"ח קה"י מתגדל הישוב כעת.
	7		90	צורים	140	התישבו משפחות חרדות ע"ח המזרחי.
			1400	חלק טרשים	1400	נפדתה האדמה ונחלקה 10–10 דו"כ.
4991	108	400	909	בלתי מיושבת	1317	קבוצה עם מחלבה; ישוב מתהוה.
			3000	חולות	3000	לשם עיר גנים, בין כך שמֵם.
87760	594	1900	52	דרכים, חוה	2612	בית ספר וחוה.

№	שם המקום	פרדסים	שקדים	גפנים	זיתים	זיתים ושקדים	זיתים וגפנים	זיתים ועצי פרי	עצי פרי	עצי יער
27	נחלת יהודה " " החולות של ק"ק	2	10	4					7	15 400
28	ראשון לציון " " חולות	270 –	3877	4886	155				270	152
29	נס ציונה	1225	687	514			68		3	20
30	באר יעקב	4	1648	20				70		21
31	רחובות	733	5299¹	4142	357					120
32	עקרון (מזכרת בתיה)		934	129	1000					20
33	גדרה		1661	730	מזה נחרבים 654				10	20
34	אל מחזה
35	קשטינה (באר טוביה)		218	15		30				480
36	רחמה		1170						2	2
37	נחלת חיים בראש"ל קרקעות פלד"ק ומויאל
ב. שמרון
38	חדרה	892	1731		380	965				2407
39	גן שמואל	70			165					22
40	חפצי בה	280	450						20	200
41	כרכור		200?		400?					300
42	קסריה (חולות, בצות וכו')									50
43	זרעניה	17							60 חדשים
44	בורג'		300
45	מרה									)2033 )אלונים
46 47	גבעת בנימין (שוני) תל־צור (אס־אל עלק)									10
48	זכרון יעקב	12		2577	800					100?
49	שויה			?					25 תאנים עזובים

בזה יש גם זיתים, אבל לא הובררו.↩︎

בס"ה עצים	בס"ה נטוע	פלחה וירקות	אי־מעֻבד	בס"ה השטח	הערות
			דונמים	משום מה?
5497	38	464	–	–	501	מושב ההולך וגדל כי נקנות קרקעות למתישבים חדשים.
40800	400		100	חול זז	500	חלק מחולות ראשון לציון.
1389784	9610	916	4638	בלתי מפרשת, מושבה, דרכים	14624	נהפכה כבר לעיריה.
					19500	על החולות יש עוד ערעור.
255407	2517	276	–	–	2793	המושבה היותר מבוססת, אבל חסרה אדמה למזרע וירקות.
54105	1799	147	102	המושבה, דרכים	2048	שקדים, כורות; מחוסר מי השקאה ורפתות המושבה מתנונת.
1333613	10651	2426	1118	המושבה, דרכים	14196	עיריה עם תחנה; במצב של פריחה.
92501	2183	9491	751	מושבה, דרכים	12713	היק"א שוב עוזרת למחלבה ולבסוס.
267929	2421	3170	549	מושבה, דרכים	6140	מרחוק מקום ומחוסר דרכים מתנונת.
					1347	אדמה שוממה.
66180	743	4629	320	מושבה, דרכים	5682	מגודל המרחק מתנונת; קבוצה.
67654	1174	4000	530(?)	ואדים	5621	" " "; לאפ"ק.
					1540	שוממה, כי לא ידוע מקום הבעלים.
					10000	יש על זה חוזה.

774821	6105	19895	6500	חולות, בצות	32500	בהתפתחות ענקית ע"י התחנה וזריזות התושבים; מחלבה.
6426	257	184	–	–	450 בחדרה	פרדס; מחלבה; קבוצה בהתפתחות.
91912	950	3770	1180	חולות	5900	פרדסים של בעלים ברוסיה.
84582	900	11600	4000	טרשים	15022	התפתחות לאטית; אחוזת לונדון בונה לאט; קבוצה מתפתחת.
2590	50	1950	2800	חולות, בצות	30000	המקום נרכש לא כבר ועודנו שמם.
1495	77	2042	340	בצות וכו.	2450	הישוב התרוקן כי עבר לבנימינה.
17200	300	3753	1790	בצות וכו'	5843	מקום ריק ומעובד ע"י בני זכרון.
21688	2033	2738	2205	בצות וכו'	6976	ישוב מתהוה; קבוצה מחניכי א"י.
300	10	3813	5177	הרים וכו'	(9000	עברו רבים לבנימינה שנבנתה בין כך.
					(1971	קבוצה עוסקת בעבודה ובחקלאות.
710345	3486	1533	1000	הרים, מושבה	6022	עיריה מרכזית גם לישוב הערבי.
250?	25	4349	2683	הרים, מושבה	4356	ממתינה להתפתחות ע"י ביה"ס ליתומים.

	שם המקום	פרדסים	שקדים	גפנים	זיתים	זיתים ושקדים	זיתים וגפנים	זיתים ועצי פרי	עצי פרי	עצי יער
50	בת שלמה			?					10 תאנים	5
51	קברה (נזלה)	200							30	292
52	טנטורה וכו'
53	עתלית		61	16	22				44	60
54	כרמל (פלד"ק ואפ"ק)									407
55	רושמיה									יער ישן
56	רחביה (שקנתה יק"א בין חדרה וכרכור)
	קרקעות שונות יק"א
ג. גליל התחתון.
57	נהלל (מלול, סמוני, ספספה, אם קבי)									4634 יער עתיק
58	ג'נג'ר
59	מרחביה		246							228
60	בלפוריה (רבע אל נצרה)							22		58
61	תל עדש
62	מסחה (כפר תבור)		819	394	65	116	15			יער עתיק עזוב
63	סגרה		429	52	5	128
64	" אגודת נטעים		1112		495					4500 יער עתיק
65	שרונה (רמה)		נחרבו			131
66	ימה (יבנאל)			160		1317				110
67	בית גן		290	55						40
68	פוריה		1200	60	90	650	65			20
69	מצפה
70	טבריה מושבה
71	חטין
72	מגדל	100 עם עצי פרי			150	300	40			90
73	כנרת (מושבה וחוף)	38	60	3					3	46
74	" קבוצה והר	5		10		10			8	243
75	בתניה א'				180		200		4	43
76	בתניה ב'				50				30	7
77	מנחמיה	59			88				29	6

בס"ה עצים	בס"ה נטוע	פלחה וירקות	אי־מעֻבד	בס"ה השטח	הערות
			דונמים	משום מה?
250?	15	3914	1227	הרים, מושבה	4356	עומדת בהתפתחותה.
82124	522(?)		8171	בצות וכו'	15306	קבוצת חניכי מ"י.
			5	בצות	255	ריקה עד היום.
16645	203	4000	3132	בצות וכו'	7132	ע"י תעשית המלח הוטב מצבה.
39406	407			הכל מגרשים	3580	הקצב רבו לערי גנים.
			1000	טרשים	5000	עוד המשפטים נמשכים והמצב לא ברור.
					15000	רק חוזה.
					10000	בין חפציבה וחדרה, חרבן חסן וכו', חוזים.

46340	4634	12558	4335	טרשים וכו'	21677	מושב יפה בצורתו החיצונית שאין עוד כמוה.
		10212	1135	טרשים, בצות	11447	מנצרה 5000 ד' כבר שיכים לבלפוריה, בג'נג'ר 4473 ד' יש קבוצה (דגניה ג') של הקה"ק.
46282	474	8450	490	מושבה, דרכים	9515	קבוצה, ומושבה המתפתחת בקושי.
	80	7000	800	מושבה, בצ' וכו'		נבנית כמושבה יפה במקום חדש על שטח של 13201 דונם.
		12600	1400	בצות וכו'	18201	התישבו צ'יכוסלובאקים וטראנסילואנים אבל עוד לא הסתדרו.
145871	1409 מלבד יער	8691	4800	מרעה ומושב	14900	מחוסר כביש התפתחותה לאטית.
42010	614		(1500	הרים, מושבה	15000	" " " "
156382	6116	6820				נמסרת האחוזה לאחרים מחוסר אמצעים.
5590	131	4369	500	טרשים וכו'	5000	עודנה בהתהוות מחוסר אמצעים.
118157	1587	12413	9220	טרשים וכו'	23220	מושבה מתקדמת.
33835	385	4115	500	טרשים וכו'	5000	כבת ימה נגררת אחריה.
127369	2085	800	560	טרשים וכו'	3445	מתנונת ע"י השקדים שכחשו בבעליהם.
		2250	69	טרשים וכו'	2911	קטנה יותר מדאי, אבל מתפתחת.
		675	75	טרשים וכו'	750	כשכונה עירונית.
		1620	180	טרשים	1801	עודנו ריק. אבל יש תקוות להתישבותו.
36906	680	2500	2620	הרים, בצות	6000	מחוסר אמצעים נהפך לעיר גנים.
17390	150	1650	600	הרים וכו'	2400	התפתחות לאטית.
63120	368	2484	750	הרים וכו'	3400	קבוצה מתפתחת במורד; ההררית קיומה בספק.
46500	427	143	30	מושבה וכו'	600	עומדת בהתפתחותה.
1500	87	228	35	מושבה וכו'	350	קיומה בספק.
7137	182	4200	4195	בצות וכו'	8577	מרחוק מקום התפתחותה לאטית.

№	שם המקום	פרדסים	שקדים	שקד' וגפנ'	גפנים	זיתים	זיתים ושקדים	זיתים וגפנים	זיתים ועצי פרי	עצי פרי	עצי יער
78	גשר (קבוצה)
79	דגניה א'	10	15			1					15
80	דגניה ב־ג										82
81	עין חרוד										205
82	גבעת יחזקאל										105
83	תל יוסף										26
84	קבוצת הגבעה
85	נורים מזרח וכו'
86	יג'ור										5000 יער עתיק עזוב
87	קישון (פלד"ק)
ד. גליל העליון
88	ראש פנה		22	16	105	18	13	57			104
89	כנען					200	135
90	מחנים						28	20	10		55
91	אילת השחר						40	12	35		30
92	משמר הירדן				2	1					1
93	יסוד המעלה	20								10	25
94	תל חי				3	17				15	20
95	כפר גלעדי				30	17				38	43
96	מתולה		4		20	20		60		20	20
97	מירון
98	עין זיתים							400 נחרבים
99	פקיעין				7	29
ה. הגלון.
100	פחם אל־גולן
101	ג'לין
102	נעפה
103	בוסטוס
104	בני יהודה

בס"ה עצים	בס"ה נטוע	פלחה וירקות	אי־מעֻבד	בס"ה השטח	הערות
			דונמים	משום מה?
		1859	218	בצות וכו'	2177	קבוצה עם תקוות להתפתחות.
3096	41	1064	60	מושב וכו'	1250	הקבוצה היותר משבחת בקבוצות.
8364	82	1718	–	–	1850	מתחרה עם א'.
46200	205	7695	1000	הרים וכו'	10000	הגדוד החל במפעל גדול.
23000	105	5295	600	מושב וכו'	6000	מושב דומה לנהלל.
6000	26	2674	300	הרים וכו'	3000	חלק מהגדוד ומעין חרוד.
		1350	150	טרשים וכו'	1500	קבוצה בהתפתחות ובהתקדמות
		9000	1000	טרשים וכו'	8925	שתי קבוצות יותר מדעי מרבות אכלסון ושטחן קטן בין כך.
		7000	5000	יער ומרעה	12000	בית חרושת לשיע ומושב צ'לנוב.
		2700	3000	בצות	300	לערי גנים ולשכונות חקלאיות

63191	355	11010	8727	טרשים וכו'	20152	מחוסר אנשים חדשים איננה מתפתחת.
9890	335	5137	16413	הרים	21385	ריק כי בעליו ברוסיה.
17664	113	1687	200	מושבה וכו'	2000	קבוצה בהתפתחות.
14370	157	1658	260	מושבה וכו'	2075	" "
699	4	3819	3755	בצות וכו'	7569	מושבה עניה מרחוק מקום.
7496	55	11239	934	בצות וכו'	12228	" " " "
6322	55	1030	465	טרשים וכו'	1550	קבוצה מתפתחת היטב.
18826	123	1277	600	טרשים וכו'	2000	" " "
21021	144	9950	6636	הרים	16730	מושבה שהוקמה מהריסותיה; קבוצת חניכי א"י.
			1250	הרים	2500	מקום ריק. משמש מקום לחוגגי ל"ג בעומר.
	400		3008	הרים וכו'	6016	מקום שעודנו ממתין לאמצעים.
1915	36	60	–	–	105	ישוב מעורב שהולך ובטל.

					30400	ישוב שבטל ושמם מסבות רבות.
					12300	" "
					22000	" "
					18000	" "
					3600	נחרב בזמן ההתנפלויות ושמם כעת.

№	שם המקום	פרדסים	שקדים	שקד' וגפנ'	גפנים	זיתים	זיתים ושקדים	זיתים וגפנים	זיתים ועצי פרי	עצי פרי	עצי יער
סכום
1	יהודה	9476	24695		12795	3667	165	98	75	1030	4443
2	שמרון	1471	2681		2577	1345	695			145	5826
3	גליל תחתון	212	4215		734	1124	2742	320		74	10400
4	גליל עליון	26	66	16	165	302	216	549	45	83	298
סכום לכל
	הישוב העברי	11179	31657	16	16271	6438	3817	967	120	1332	20967
סכום למיני
	העצים למיניהם בא"י	1179	34324		17190	7482				1422	20967

הערה לעצי יער: מהשטח 20967 הטבעיים הם 11167 (לרוב אלונים וחלק עזוב וקצוץ)

הנטועים " 9800 (לרוב אקליפתים וחלק ארנים ומחטנים אחרים)

______

בס"ה 20967

בס"ה עצים	בס"ה נטוע	אי־מעֻבד	בס"ה השטח	הערות
		דונמים	משום מה?
לחלקי הישוב
5823096	56443	37720		186412
1903474	15140	68106		160087
280049	19821	35918		212520
161394	1760	42248		94310
הישוב בא"י בחלק המערבי
8868007	93164			649459
העצים בא"י
	93161

ג. (סכום טבלאה ב') 🔗

1) השטחים הנטועים, מיני העצים, מספרם, שטח הפלחה במושבות ובקבוצות בא"י (בלי היערות)

	ביהודה	בשמרון	בגליל התחתון	בגליל העליון	בכל הארץ
	דונמים	עצים	דונמים	עצים	דונמים	עצים	דונמים	עצים	דונמים	עצים
פרדסים	9640	645880	1471	98557	212	14204	20	1340	11343	759981
שקדים	24700	1407900	2681	152817	4096	231933	66	3762	31516	1796412
שקדים וגפנים							16	5640	16	4640
גפנים	13335	3867150	2577	747330	784	212860	158	45820	16804	4873160
זיתים	4585	50435	1745	19193	1124	12364	272	2992	7726	84984
זיתים ושקדים	70	3010	695	29885	2742	117906	116	4588	3623	155389
זיתים וגפנים					320	54400	149	25330	469	79730
זיתים ועצי פרי							45	1935	45	1935
עצי פרי	1337	76209	50	2850	220	12540	78	4446	1685	96045
בס"ה אילני מאכל	53667	6050584	2919	1050632	9421	656207	920	94853	73227	7852276
בס"ה פלחה	83339		71667		136328		44514		335843
בס"ה השטח המעובד	137066		80886		205749		45434		409670

2) שטחי היערות בא"י, לפי הספירות בשנת 1922 עד יוני.

מיני היערות	יהודה	שמרון	גליל תחתון	גליל עליון	בכל הארץ
1) יערות עתיקים וחדשים בני שנים רבות.	3268	5312	9679	385	18644
2) יערות חדשים, יותר מדי צעירים.	1131	407	661	148	2347
בס"ה השטח המיוער	4399	5713	10340	533	20991

ד. מצב ישובנו בשנת תרפ"ב. 🔗

א. יהודה.

№	שם המקום	השטח בד'	מספר הנפש'	למי שיכת האדמה	מי עוזר לבסוס המקום	תוצרת המקום	הערות
1	סומיל (חוף הירקון)	183		לבעלים פרטיים	–	תפוחי זהב	4 בעלים ביפו.
2	שכונת ברוכוב	300	150	לקרן הקימת	קרן היסוד	חלב, ירקות	קבוצת צעירות מחזיקה מחלבה; קשר אוטו.
3	עיר גנים	1500	140	לפרטים	–	חלב, ירקות	אחדים מחזיקים פרות חלב ומגדלים ירקות, והיתר עובדים ביפו.
4	מונטיפיורה (פרדס)	105	–	לעניי ירושלים	אפוטרופסי מונטיפיורה	תפוחי־זהב	נעבד ע"י מקוה ישראל. נמכר.
5	שרונה (מושבה גרמנית)	–	20	לגרמנים	–	חלב	כ־20 יהודים יושבים בשרונה בדירות ומחזיקות פרות חלב.
6	גולדברג (פרדס קפוס)	586	40	לשותפים יל"ג ושפירה	–	תפוחי־זהב	אין עוד ישוב קבוע. גובל בעיר גנים. כביש ליפו.
7 8	פתח תקוה מחנה־יהודה	25807	4000	לפרטים לקה"ק	הנדיב קהי"ס וקה"ק	תפ"ז, שקדים, יין, פירות, שתילים, עצי יער וכו'	עזרת יק"א לצרכי צבור; רכבת מיוחדת ליפו.
	יהודיה – יהודית	123	–		–	–	נקודה שהתרוקנה.
	יהודיה – ערבית	500	–	לגאולה			לכפר גנים לאנשי פ"ת; הקניה לא נגמרה.
9	עין גנים	765	189	לפרטים ולחו"צ	ההנה"צ	חלב, ירקות, תפ"ז, דבש	קשר דיליז'נס עם יפו ות"א ורכבת פ"ת.
10	סַלְוֶנדי (פֶגַיה ע"י ע"ג)	840	10	בהשגחת המזרחי	קרן היסוד	מסתדר המשק	2 משפחות התישבו לע"ע בבניני בית היתומים.
11	כפר מלל (עין חי)	4600	70	לפרטים ולקהק"ל	קרן היסוד	שקדים, אקלפתים	נוצר פה מושב־עובדים. 2 שעות נסיעה מיפו דרך שרונה.
12	כפר סבא	7231	57	לפרטים	קרן היסוד יק"א	מסתדר המשק	נהרס פעמים ונבנה בשלישית.
13	רעננה (חרבת עזון)	4700	18	לפרטים, לאחוזת נ"י	אחוזת ניו־יורק	מסתדר המשק	נקודה מתהוה; נבנו 6 בתי־עץ יפים. גובלת בכפר מלל.
	בני ציון חלקי מגדל רעננה פלד"ק	1000 1000 1250	– –	לאחוזת ב"צ " "מגדל" לפלד"ק למכירה	– – –	עוד ריקים	שלשתם כחלק מחרבת עזון ההולכת ונרכשת.
14	גליל וסידני־עלי	16000	–	לפלד"ק	–	–	עוד הקניה לא נגמרה.
15	עיר שלום	2000	–	לחברי עיר שלום	–	–	האדמה רק נקנתה לבנין עיר־גנים.
16	בני ברק	1000	–	לגאולה	–	–	לשם בנין עיר־גנים.
17	בן־שמן	2320	150	לקהק"ל	קרן היסוד	חלב, ירקות, עופות, זיתים, שקדים.	מושב עובדים ותחנת נסיון. כביש ליפו, תחנה לוד.
18	גזר (אבו־שושא)	7479	–	לנדיב 519, למכבים הקדמוני' 3740 לפרטי' 3220	–	–	חפירות של הנדיב. נקודה ריקה עדיין. 6 ק"מ מכביש ירושלם־יפו.
19	חולדה	1890	50	לקהק"ל	קרן היסוד	זיתים, חלב, דגן, שקדים.	קבוצה, תחנה נחל שורק.
20	כפר־אוריה	4800	78	לפרטים, לקהק"ל	קרן היסוד	דגן, חציר, מרעה.	תושבים וקבוצה "מזרחית".
21 22	הר־טוב כפר " " חוה	4670	114	לפרטים לגולדברג	יק"א –	חלב, זיתים, ירקות, בית־בד, טחנה, שיד, שמן קורנית, אבני בנין.	יק"א נתנה נלואה לבית ספר ולבתים.
23	דיר־אבאן	450	–	לאפ"ק	–	זיתים.	מקום ריק על יד הר־טוב.
24	קרית ענבים	4026	71	לקהק"ל	קרן היסוד	חלב, זיתים, דבש, ירקות.	פה מקום לעיר גנים. קבוצה. כביש ירושלם.
25	מוצא	1084	67	לפרטים	קרן היסוד	חלב, זיתים, פירות, כבושים, ענבים, יין	קה"י עוזרת לסדור 10 משפחות. יש בתים של יק"א. כביש.
26	עמק הארזים	140	18	מזרחי, קרן־היסוד	קרן היסוד	מסתדר משק	אורגים וסורגים מתעסקים בסדור משק בית.
27	קלנדיה (עטרות)	1417	22	לפלד"ק לקהק"ל	קרן היסוד	חלב, ירקות.	קבוצה; על הכביש לשכם.
28	ג'בליה וחולות	3000	–	לפלד"ק	–	–	נקודה ריקה עודנה, לעיר גנים ולמושבי פועלים.
29	מקוה ישראל	2612	350	לחכי"ח	ברון רוטשילד	חלב, ירקות, תפ"ז, ענבים, נטעים, דגן, דבש וכו'	בית ספר חקלאי וחוה בתחום יפו.
30	נחלת־יהודה	1211	151	לקהק"ק	קרן היסוד	חלב, ירקות, משתלות	500 ד' חולות הים לנסיונות ליעור.
31 32	ראשון לציון שערי־ציון (תימנים)	14634	1425	לפרטים לקהק"ל	יק"א קרן היסוד	יין, שקדים, תפ"ז. משק בית	יק"א עוזרת לצרכי צבור. פועלים ביקב ובמושבה.
33	חולות הים של ראש"ל	19500	–	רכוש המושבה	–	–	עדין הערבים מערערים על רוב השטח.
34	נס־ציונה (ואדי חנין)	2793	292	לפרטים (יש חלק ליק"א)	יק"א	תפ"ז, ענבים, שקדים, דבש.	יק"א עוזרת לחנוך.
35	באר יעקב	2048	147	לחו"צ; עברה לפרט' בתנאי	אין עוזר	שקדים, חלב, ירקות, דבש.	זקוקה לעזרה לבנינים שבלעדם המושבה נחרבת.
36 37	רחבות שערים (תימנים)	14196	1216	לפרטים לקהק"ל	– קרן היסוד	שקדי', ענבי', תפ"ז, ירקות. משק בית	תחנה וקשר אוטומוביל עם יפו. פועלים במושבה וביקב.
	רחבות–עקד	1500	–	לפרטים	–	–	קניה שלא נגמרה עדיין.
38	עקרון	12713	326	ליק"א	יק"א	חלב, דגן, ביצים, עופות, ירקות.	קשר אוטומובילי עם נענה ויפו.
39	גדרה	6140	145	לפרטים	–	דגן, שקדים, יין, ענבים	רחוקה מתחנה ולא מתפתחת.
40	אל־מחון	1400	–	פלד"ק ובארסקי	–	–	נקודה עדין ריקה בקרבת גדרה.
41	קשטינה	5692	127	לפרטים, לקה"ק חלק	קרן היסוד לקבוצה	דגן, חמניות, שקדים	רחוקה מהישוב ולכן מתנונת.
42	רחמה	6000	24	לאפ"ק, לשארית ישראל	–	שקדים	נקודה שקיומה בספק מחוסר אמצע' להתישבות.
43	נחלת־חיים	1540	–	חיים אפשטין	–	–	בין ראשון לציון וקביבה, עזובה ושוממה.
44	אדמת קביבה	10000	–	לפלד"ק ולמויאל	–	–	עוד לא נמכרה למתנחלים כי הקניה עודנה בספק.
45	רמה (נחלת ישראל)	1400	15	לפרטים	–	דגנים	נקודה מתהוה.
ב. שמרון
46 47	חדרה נחליאל (תימנים)	32500	512	לפרטים, ליק"א לא"כ לקהק"ל	– קרן היסוד	דגן, שקדים, תפ"ז, זיתים, ירק; מחלבה, בקר, אבטיח' ירקות, חלב, נחילים	תחנה; התפתחות מהירה. פועלים בגן שמואל ובמושבה חדרה.
48	גן־שמואל	541	29	הקהק"ל	קרן היסוד	תפ"ז, זיתים, חלב	קבוצה המתפתחת.
49	חפצי בה	5899	35	אגדת־נטעים ופרטים	–	תפ"ז	מושב זמני של היתומים שהביא ה' בלקינד מפולין.
	יוסיפיה	10000		למרת פלז	–	–	בשביל התישבות בני־בנימין. הקניה עוד לא נגמרה.
50	כרכור קבוצה 285 ד'			הקהק"ל	קרן היסוד	דגנים, אבטיחים, ירקות, יער.	חוכרת אדמה מהשכנים.
51 52	שלזינגר 5694 ד' אחוזה 7832 ד' שניאורסון 265 ד'	15026	36 –	ליורשי שלזינגר לאחוזת לונדון א' למר שניאורסון	– האחוזה לונדון א' " "	דגנים, אבטיחים, יער. דגנים, אבטיחים, יער. –	בחלקה האדמה נחכרת לערביים; נמכרת. רוב האדמה נחכרת לערביים. נחכרת לקבוצה, נמכרת.
53	קסריה	30000	33	יק"א (הנדיב)	יק"א	נסיונות ליעור	בצות וחולות ליעור.
54	זרעניה	2459	33	" "	יק"א	תפ"ז, מספוא	הקבוצות עברו לבנימינה
55	בורג'	843	–	" "	יק"א	דגן, שקדים	עדיין ריק, נעבד ע"י אנשי ז"י.
56	מרה	6976	100	" "	יק"א	דגן, יער	פה אכרים, וקבוצה ממקוה ישראל.
	בנימינה	–	–	–	יק"א	–	הולכת ונבנית כמושבה יפה.
57	שוני (גבעת בנימין)	9000	79	יק"א (הנדיב)	יק"א	דגן, ירקות, פרחים	בית־חרשת לשמנים מפרחים.
58	תל־צור	1971	18	" "	–	משק בית	קבוצה בלתי מבוססת.
59	זכרון יעקב	6022	1098	ליק"א, לפרטים	יק"א	דגן, יין, זיתים, שמן, ענבים, תוצרת חלב, משתלות של גפנים	ישוב של תימנים מגדלי עזים; חוה פרטית "חצר הכרמל" של לנגה.
60	שויה (מאיר שויה)	7287	47	יק"א (הנדיב)	יק"א	דגן, ענבים, משתלה	מושבה יורדת; מתכוננת להתישבות יתומים.
61	בת שלמה	4356	81	ליק"א, לפרטים	יק"א	דגן, ענבים, תוצרת חלב	חוה של ד"ר לויטה עם גדול עזים.
	חרבת חסין	?					הקניה נגמרת (המשך בת שלמה).
62	כברה (נזלה)	15306	12	יק"א (הנדיב)	יק"א	דגן, ירקות, חלב, פרדס, משתלה	קבוצת חניכי מקוה ישראל. הפרדס בלתי מיושב.
63	טנטורה (דאר)	255	–	" "	–	ריק	מקום בית החרושת לזכוכית שנעזב.
64	עתלית ) חברת מלח )	7132 2000	365	ליק"א; חברת מלח	יק"א; חברת מלח	דגן, מלח	תעשית מלח של יק"א קסל ושות'.
65	כרמל	3580	9	פלד"ק, אפ"ק, פרטים	–	יעור	נמכר לערי גנים ברבו (אחוזת הרברט סמואל וכו').
66	רושמיה	5000	19	ההנהלה הציונית	–	יעור	במצב של רכישה מסֻפקת
67	רחביה (בין חדרה וכרכור)
	קרקעות שונות	10000	–	יק"א
ג. גליל התחתון
68	קישון	3000		פלד"ק ופרטי'	–	ריק	נמכר לפרטים לשכונות.
69	יג'ור (יעזור)	16000		פלד"ק וגשר ואחוזת צליגוב (3000)	קרן היסוד	חלב; לעתיד גם צמנט	קבוצה התישבה על אדמת צליגוב (3000). בית חרשת למלט (3000). קנית יתר האדמה לא בטוחה.
70 71	מרחביה (מושבה) מרחביה (חוה)	9415	126	לפרטים, לפלד"ק לקהק"ל	קרן היסוד קרן היסוד	דגנים, חלב דגן, חלב, זיתים	תחנה בעפולה. וכביש נצרת.
72	בלפוריה	13200	22	לקהלית־ציון	קהלית־ציון וקרן היסוד	דגן ומשק בית	ישוב מתהוה.
73	תל עדש	10000	20	לקה"ק	קרן היסוד	דגן ומשק בית	ראשית ישוב של יהודי טרנסילבניה.
74 75	נהלל מלול, סמוני, ספספה, אם קבי	21677	335	לקה"ק ברבו לקה"ק	קרן היסוד –	משק מסתדר ריקים	מושב עובדים בהתהוותו. טרם נושבו מחוסר אמצעים. פה יער עתיק.
76	ג'נג'ר	5146	22	הקה"ק חכרה מפלד"ק	קרן היסוד	דגן ומשק בית	קבוצת דגניה ג' העבירה את משקה הנה.
77	רבע־אל־נצרה			חלק לקה"צ	קהלית ציון	ריק	השם הזה זמני.
78	מסחה (כפר־תבור)	14900	303	יק"א	יק"א	דגן, בקר, מרעה, חלב, עופ'	יער עתיק.
79	סג'רה (אילניה) סג'רה (חוה)	15000	321	יק"א אגדת־נטעים	יק"א קרן היסוד	דגן, בקר, מרעה, חלב, עופ' זיתים, שקדים, יער	יער אלונים. קה"י נתנה הלואה לא"ג, להחזקת המשק.
80	שרונה (רמה)	5000	18	אחוזת שיקאגו	אין עוד עוזר	דגן ונטיעות	נקודה שקיומה תלוי בעזרת קה"י וקהק"ל.
81	ימה (יבנאל)	23220	349	יק"א	יק"א	דגן, שקדים, בקר, עופות, חלב	מושב תימנים בבתי־הקהק"ל.
82	בית־גן	5000	96	יק"א	יק"א	דגן, בקר, שקד'	בקרבת ימה.
83	פוריה	3445	77	אחוזה־סט־לואיס	קה"י עזרה	שקדים	מחוסר אמצעים מתנונת.
84	מצפה	2941	38	יק"א	יק"א	דגן ומשק בית	בקרבת טבריה; מחוסר מים איננה מתפתחת.
85	טבריה־מושבה	750	25	יק"א	יק"א	דגן, ירקות, עופות	מחכּירים דירות לעירונים.
86	חטין	1801	5	קהק"ל	–	ריק	האדמה לא מאוחדת וקשה לעבדה. משפחה אחת יושבת בכפר.
87	מגדל	6000	46	לחברה "טבריה"	–	דגן, שקדים, תפ"ז, ירקות	מחוסר אמצעים נמכרת חלקים־חלקים לעיר־גנים.
88	כנרת, מושבה	2400	90	יק"א	יק"א	דגן, חלב, פירות	האכרים עוסקים גם בעגלונות.
89 90	" חוה " הר	3600	48 26	הקה"ל "	קרן היסוד קרן היסוד	דגן, חלב, ירק' משק בית	קבוצה מתפתחת. קבוצה בהתהוות.
91	ביתניה א'	600	59	יק"א	יק"א	משתלות, עצי פרי	כעין תחנת־נסיון של יק"א
92	" ב'	350	6	"	–	–	נקודה שקיומה בספק.
93	מנחמיה	8577	132	"	יק"א	דגן, פירות	מקרבת הגבול סובלת בהתפתחותה.
94	גשר	2177	18	"	יק"א (הנדיב)	דגן	קבוצה, משק מתהוה.
95	דגניה א'	1500	76	לקהק"ל	קרן היסוד	דגן, חלב, פירות	קבוצה עם משק מפותח.
96	" ב'	1500	51	"	" "	דגן, ירקות, חלב	קבוצה, נבנית.
97 98	עין חרוד תל יוסף	13000	350 100	" "	" " " "	דגן, ירקות, תעשיה חקלאית	משק מתהוה, בתי חרשת ותעשיות רבות.
99	גבעת־יחזקאל	6000	180	"	" "	משק מתהוה	עזר ליסודה הנדיב יחזקאל ששון.
100	גבע	1500	23	"	" "	דגן, חלב	קבוצה מתפתחת.
101	בית אלפא ימין	1700	35	"	" "	דגן	קבוצה עם משק מתהוה.
102	" " שמאל	3300	100	"	" "	דגן	השומר הצעיר עם משק. מתהווה.
103	קרקעות ע"י מסחה, ימה, מגדל, טבריה, מנחמיה	31000	–	ליק"א	–	–	השטחים האלה נקנו מזמן אבל היו משפטים וכעת כאלו התבררו לטובת יק"א.
ד. גליל עליון

104	ראש פנה	20152	457	יק"א (הנדיב)	יק"א	דגן, בקר	מושבה הפוסקת בהתפתחותה.
105	כנען (הר)	21885	–	חברות, אחוזות ופרטים	–	ריק	נקודה עזובה מבעליה הנמצאים ברוסיה.
106	מחנים	2009	63	יק"א (הנדיב)	יק"א וקה"י	דגן, חלב, ירקות	יק"א נותנת הרכוש, קרן היסוד את הקרן־החוזרת.
107	אילת השחר	2075	36	" "	" "	דגן, חלב, ירקות	יק"א נותנת הרכוש, קרן היסוד את הקרן־החוזרת.
108	יסוד המעלה	12228	154	" "	יק"א	דגן ועופות	מושבת פלחה.
109	משמר הירדן	7569	90	" "	"	דגן	מושבת פלחה.
110	תל חי	1550	24	" "	יק"א וקה"י	דגן, חלב ועופות	יק"א נותנת הרכוש, קה"י את הקרן החוזרת.
111	כפר גלעדי	2000	80	" "	" "	דגן, חלב ועופות	כנ"ל.
112	מתולה	16730	157	" "	יק"א	דגן, משק בית	קבוצה ממקוה ישראל יושבת פה.
113	מירון	2500	–	פרטים	–	ריק	נקודה שנעזבה. באים רק לחוג פה ל"ג בעומר.
114	עין זיתים	6061	20	"	–	ענבים, זיתים	מחוסר אמצעים לא מתפתחת.
115	פקיעין	105	47	"	–	–	ישוב מעורב ההולך ומתבטל.
116	קרקעות על יד משמר	5000		יק"א	–	–	רק נקנו ועוד לא הפרשו.
117	בני יהודה	3400		לפרטים	–	–	עזוב, בידי הצרפתים.
118	הגולן והחורן	82300		לברון רוטשילד	–	–	עזובים, בידי הצרפתים.

ה. המים בארצנו. 🔗

1. הקדמה. 🔗

שאלת המים בחיי עם היא חשובה מאד: לפי המים מסדרים חיי העם ותרבותו. את ערך המים הבינו אבותינו עוד ‏ בתקופת גלות מצרים ולא לחנם התלוננו אבותינו פעמים רבות בצאתם ממצרים ולא לחנם אמרו פעם: נתנה ראש ונשובה! האכר המצרי שדה כי יזרע, כרם כי יטע, גנת ירקות כי ישתל והעלה את מי השיחור והשקה וסמך לבו בטוח כי אדמתו לא תכחש בו, ופועל כפיו יברך. ולא לחנם שם כותב משנה התורה בפי המנהיג דברים שונים על טבע הארץ: בראשונה (דברים ה' 7): “כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים, עינת ותהומת יצאים ‏בבקעה ובהר, ארץ חטה ושערה, וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש, ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה, ארץ אשר אבניה ברזל ומהריה תחצב נחשת, ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך” – לכאורה ארץ יותר טובה מארץ מצרים השטוחה עד לאין סוף, בלי הר וגבעה, בלי מעין ובלי יער. ומכיון שבלב השומע כבר אבדה מצרים את חנה והוא כבר נכון לבַכֵּר את ארץ ההרים והבקעות, האי המנהיג, הבטוח שכבר צד את לבות שומעיו, הולך ומגלה להם יותר ויותר את טבע הארץ ובדבריו האחרונים ‏ הוא מבטל בלבות שומעיו את הבטחון בכחות חוץ ומטיל את כל אחריות ההצלחה באכר עצמו ובהתנהגותו: “ושמרתם את כל המצות אשר אנכי מצוך היום למען תחזקו ובאתם וירשתם את הארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה, ולמען תאריכו ימים על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם, ארץ זבת חלב ודבש. כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם: אשר תזרע זרעך והשקות ברגלך ‏ כגן הירק: והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות, למטר השמים תשתה מים….. אם תאבו…. ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירושך ויצהרך, ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת…. ואם לא תאבו…. ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה….”

בידי אבותינו היתה ארץ הרים ובקעות: אזור החוף לא היה בידם ואת השקאת שדות וכרמים (פרדסים) לא ידעו; את גן הירק שעל יד הבית היו משקים גם אז ממי המעינות הרבים, אבל יבולי השדות והכרמים היו תלוים בגשמים בעתם. מעט מעט, לרגל חורשת השכנים, כבשו אבותינו גם את אזור החוף השטוח ‏ ועשיר בנחלי מים ויתחילו גם להשקות ומאז התחילו אצלנו שדות בעל ושדות שלחין ופרדסים (כרמי השקאה) וההשקאה תפסה את מקומה החשוב גם במשקינו.

2. מי הגשמים. 🔗

הבא לתאר את המים בארצנו צריך לשים לבו לכל מיני המים: למי הגשמים, למי המעינות, למי הנחלים והנהרות, למי הבארות והתהומות, למי הבצות והאגמים ולמי הירדן והכנרת. הים הגדול חשוב בשבילנו רק בנדון המסחר והאקלים, אבל לא בנדון משקנו החקלאי וכן הם מי יש המלח.

מי הגשמים¹. את הגשמים מביאים לרוב הרוחות מהים הגדול: רוח דרומית מערבית, רוח מערבית ורוח צפונית מערבית; רק כעשירית מכל כמות הגשמים בא בירושלם ע"י רוחות אחרות².

כמות הגשמים היורדת בא"י במשך השנה די גדולה היא ודומה היא לכמויות הגשמים היורדות באחדות מארצות הצפון: אבל בזמן ששם 600–800 מ"מ הגשמים יורדים במשך כל השנת – בצורת גשם בקיץ ושלג בחורף – יורדת הכמות הזאת בא"י רק במשך ימות הגשמים, היא התקופה המקיפה את הסתו ואת החרף וחצי האביב או החדשים העבריים: חשון, כסלו, טבת, שבט, אדר‏ וניסן, מאחר חג הסכות עד אחר חג הפסה או מאמצע אוקטובר עד ראשית מאי.

הכמות הבינונית השנתית לערך 600 מ"מ משתנה מאד: שנים גשומות מאד (עד 900 – 1000 מ"מ לשנה) ושנים שחונות מאד (300 – 350 מ"מ) מצויות הן והשנים ההן הן שנות בצרת בארץ.

הכמויות היותר גדולות יורדות בדצמבר, ינואר והרבה פחות ‏ בפברואר: 130 – 170 מ"מ לחדש ובמקרים יוצאים מן הכלל גם 300 מ"מ וגם 350. אבל גם בחדשים האלו אין ימי הגשמים מרובים: במשך ימים אחדים הם נתכים בזעף כגשם שוטף או מטר סוחף ואחרי כן שבים הימים החמים והנעימים. כמות הגשמים היומית‏ הבינונית בירושלים היא 8, 11 מ"מ ובטבריה 8,9 מ"מ.

ימי הגשמים בירושלים וביפו הם בינואר ‎ 11,9– 12,9, בפברואר 8,6–10,6, במרץ 5,4–9,8, באפריל 3,5–5,1, במאי 0,3–1,6, ביוני 0,1, באוקטובר 1,6–2,9, בנובמבר 6,4–8,0, בדצמבר 8,9 – 10,1. כמות כל הגשמים בירושלם 579–669 מ"מ לשנה, בנצרת 640 מ"מ, בטבריה 433 מ"מ, ביפו 573 מ"מ.

הגשמים מתחילים בחלקים ההרריים בתשרי ובמישור ‏ובחוף – בחשון; הגשמים האלו – היורה – נמשכים במשך חדשי חשון וכסלו ובאים הם בשלש רביעות: רביעה ראשונה – בכירה, רביעה שנינה – בינונית, רביעה שלישית – אפילה.³ אחרי היורה באים ה"גשמים" גשמי החרף, הנמשכים ג"כ כשני חדשים – טבת ושבט; באדר מעטים הם ימי הגשמים ובניסן יורדים נשמי המלקוש – הגשמים האחרונים, שלפעמים ‏ הם מאחרים גם עד אייר ולפעמים אינם באים כלל; בהרים הם כמעט תמיד מאחרים עד אייר. רק לעתים רחוקות יורד גם גשם קיץ: רגעים אחדים נופלות‏ טפות גדולות שאין להם שום ערך ממשי.

המלקוש המאוחר וכן גם גשמי הקיץ לפעמים במקום ברכה‏ מביאים קללה – מתרבות המחלות הצנועות על הגפנים ויתר עצי הפרי וגם גדול תבואות הקיץ מפרע לפעמים על ידיהם, ביחוד גדול השומשום.

כמות הגשמים יותר גדולה היא במערב‏ הארץ ובהרים מעבר לירדן מערבה מאשר במזרחה; בעור (ערבות הירדן) ובעבר הירדן מזרחה וכן בצפון‏ הארץ הגשמים ‏הם יותר מרבים מאשר בדרומה ‏שגם מספר ימי הגשמים הוא שם פחות. ‏יוצא שיותר גשומים‏ הם מורדי ההרים המערבים בצפון הארץ. מדרום לבאר־שבע הארץ שחונה היא מאד ומרחמה ואילך כמות הגשמים פחותה היא מאד ובאל־עריש (סכות) היא כמעט דומה לאותה הכמות‏ של מצרים (200–250 מ"מ). באזור החוף כמות הגשמים פחותה היא במעט מכמותם באזור ההררי, המערבי. עני בערך בגשמים הוא העור (ערבת הירדן); האזור ‏ מעבר לירדן מזרחה הוא רק מעט פחות גשום מהאזור אשר מעבר לירדן מערבה.‏ בחורן הגשמים מרובים‏ הם וגם יותר מרובים מאשר בדמשק. רק במזרח הרחוק, במדבר ערב הארץ חרבה היא.

הטל מצוי הוא בכל שנה ובקיץ הוא בא במקום הגשם. לפעמים כמותו גדולה היא ודומה לגשם קטן; אכל אין ערך גדול לטל לגדול הצמחים התרבותיים; הערך הגדול הוא לגשמים. וכמות מי הגשמים בארצנו מספיקה ליבולים‏ טובים של כל מיני דגן.

לפי החקירות השונות של חכמי אירופה ואמריקה דרושים 338 ק"ג מים לשם יצירת ק"ג של חומר יבש בצמחים (חטים). הכמות הבינונית (600 מ"מ) מספיקה ‏די והותר‏ ליבולים טובים, אבל גם בשנות הבצורת, כשהגשמים יורדים בכמות היותר קטנה – 360 מ"מ ואפילו בנגב הרחוק, מקום כמות הגשמים היא 200–250 מ"מ, גם שם הכמות הזאת מספיקה ליבול של 5800 ק"ג חמר יבש (גרעינים וקש) להקטר, או יבול של 200 ק"ג חטה נקיה לדונם, אם לחשׁב את החטה כשליש מכל הקציר. אבל במה דברים אמורים כשאין חלק מהמים הולך לאבוד, כשכל טפה נאצרת בעמקי האדמה ע"י עבוד מתאים, ואיננה מתנדפת חנם ע"י שמירה מיוחדת מהתנדפות (חרישות שטוחות, שדודים, עדורים וקלטורים). ‏ אולם חלק גדול ‏ מהמים הולך לאבוד ע"י זה שהאדמה איננה חרושה בראשית תקופת הגשמים; בעל כרחם חלק מהמים שוטף ובא אל הואדים והשלוליות ונשא למרחוק עד באו אל הנחלים ואל הים, ורק חלק קטן מרכך את האדמה ומכינה לקראת הגשמים ‏הבאים אחרי כן שיספגו אל תוך האדמה.

כשעבוד האדמה הוא מתאים, אז ברכה רבה אצורה בגשמי ארצנו; ואם מטר הארץ בא בעתו אז יכל להיות אסיף רב של דגן, תירש ויצהר; ובעבוד מתאים מאד, מספיק חלק הגשמים הבאים בעתם ג"כ לגדול יבולים טובים והחיים והמות הם באמת בידי האכר;‏ המבין את עבודתו אין לו כלל שנות בצורת והעובד ‏ כמצות אנשים מלומדה, בלי תשומת לב לתנאי הארץ, שנות בצורת מוכנות לו.

ערך הגשמים הוא גדול כשהם בעתם; אם הם מקדימים או מאחרים, או באים תכופים אז הם גורמים צרות רבות ‏ ורעות. על המלקוש‏ המאחר וע"י זה הוא גורם למחלות בכרמים ‏כבר דברנו.‏ אם ‏ הם מקדימים אז הם ג"כ גורמים למחלות. ב1909 ירד גשם בספטמבר בימים 9 – 13 בו; בס"ה ירדו 3,5 מ"מ ואחרי כעבר 10 ימים התרבו יתושי האנפליס (אנופליס) ופרצה הקדחת בארץ; בכלל גשם בספטמבר איננו טוב לבריאות וגם איננו מועיל לצמחיה, כי עד הגשם השני האדמה מתיבשת והנבטים מתים. וגם גשמים תכופים בלי הפסקות של ימים חמים מזיקים ליבולים.‏ בשנת תרפ"ב באו גשמים תכופים במשך ימים רבים זה אחר זה ודוקא בזמן פריחת השקדים וע"י זה הפריעו בעד ההפראה – האבק נעשה לפתותים ולגלמים גדולים ולא יכל היה להגיע עד השחלה, ויבול השקדים היה רע גם במין חיוני וגם במין ויקטוריה.

2. מי אגמים. 🔗

במשך החרף פוגשים אנו מים רבים בכל רחבי ארצנו. דרך הואדים מי הגשמים שוטפים אל הנחלים ואל הים; אגמי מים עומדים בין ההרים; גבאות מלאי מים מרפשים אצל כל כפר ערבי; ויש שערבים גודרים איזה מקום משופע באבנים ועפר והמים נאצרים במקום ההוא (“עדיר” בערבית); מסריות זו שותה הבקר ושותים גם הבידואים; בסריותות אלו מכבסים את הלבנים וסריותות ‏ אלו לרוב מתיבשות במשך ירחי הקיץ הראשונים; אבל לפעמים הן גורמות גם מחלות בסביבה.

3. מעינות. 🔗

מי הגשמים יוצרים אחרי גלגולים רבים את מי המעינות ואת מי הבארות. מעינות רבים בארץ (עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר). מעינות בירושלים (שילח וכו') בחברון,‏ ובדרך לחברון – “ערוב” – שממעינו לוקחים כעת מים בשביל ירושלם. מעינות במוצא, בזכרון־יעקב, מעין בשויה, מעינות במגדל, בראש־פנה, מעין במחנים, מעינות במתולה, מעין בעין־זיתים, מעין בבני־יהודה, ‏מעינות‏ בסביבות צפת, ומעינות בערי⁴ הארץ ובכפריה, בעמק, בשפלה, בשרון ובכל אזור ההרים. רק בחלק הדרומי בארץ המעינות פוחתים ומוכרחים להשתמש במי בארות או בורות. כדי לתפוס את מי הגשמים בנגב חופרים הערבים בורות עמוקים,‏ יש מגדרות פנימה באבנים ויש שהם רק טוחים בחומר; מהסביבה התלולה הם מוליכים בחריצים את מי הגשמים אל הבורות ההם. המים שם דלחים מאד, בפרט בקצה הקיץ, אבל מאין שם מים אחרים גם המים האלה חיים הם לנצרכים להם.

בביתר אצל ירושלם חפרו מנהרה (נִקְבָה) בארך קילומטרים רבים תחת ההרים ויתפסו את המים המסתננים דרך השכבות העליונות ‏ויוציאום החוצה אל המעין ובהם משקים את כל גני הירקות המרבים שעל הדרגות; “פגיגים” כאלו מעטים מאד בארץ. הבנין הזה הוא בודאי עוד משנים קדמוניות, מזמן אבותינו, כברכות הגדולות ההרוסות והשלמות הנמצאות עוד בארץ: בגלעד ‏(האגמים‏ המלאכותיים והברכות), במואב, הימים‏ של שלמה, המשמשים כעת ברכות לאצור גם את מי הגשמים וגם‏ את מי המעינות בשביל ירושלם וכו'.

ובמקומות שאין‏ מי המעינות מספיקים או במקומות שלא נגלו‏ המעינות או שנסתמו, שם חפרו בארות. במי בארות משתמשים בחלק גדול מארצנו.

4 בארות. 🔗

עומק הבארות בארצנו.⁵ בעמקים נפגשות‏ בארות עמוקות ‏מאד; עמוקות הֵן הבארות ביחוד במרחק גדול מחוף הים ובקרבת אזור ההרים; שטוחות הן הבארות באזור החוף, בפרדסים ובמושכות. בבאר־שבע היו בזמן המלחמה: בעיר: אחת עשרה בארות ובסביבה כתשע; מהן שש היו בעיר ובסביבה מכבר וחמש חפרו בזמן המלחמה. הבארות ‏ היו רבן בואדי או במרחק לא גדול מהואדי (ואַדי א־סבע, העובר על פני באר־שבע ונופל אל נחל שעריה). במרחק מהואדי, למשל בקרבת התחנה של מסלת הברזל נסו לחפור ובעומק של 40 מטר לא מצאו מים; עזבו את המקומות האלו ויחפרו בואדי ובקרבתו וימצאו מים בעומק של 13־22.

סדר השכבות בקרבת ואדי־סבא היה: עד לעומק של 5–6 מטרים חול ועפר תחוח מצבע אפור; אחרי כן באה שכבה של צורות אבן וחצץ; מתחת לשכבה ‏זו באה אבן רכה ומתחת לאבן זו היו תמיד מוצאים ‏מים. הבאר הראשית היא באר העיריה (ביר־בלדיה): עמקה 22 מטר וגובה‏ המים בה 3‏ מטרים ובחרף‏ המים מתרוממים לגובה של 15 מטר. גם מי כל יתר‏ הבארות מתוקים וטובים הם וגם מרבים הם ומספיקים להשקאת גנים וגנות וגם לגדול ירקות בהשקאה בקיץ.

בדרך מבאר־שבע לתל־ערד ישנם בארות רבות (שבע בארות) ומהם משקים את כל העדרים שבכל הסביבה. בתל־ערד קדחו עד כ־60 מטר ולא. מצאו מים.

כשעה וחצי צפונית־מערבית מבאר־שבע נמצא מקום בשם ביר־סופי (צופי?) ושם באר עתיקה שעמקה 22 מטר ומימיה מתוקים; אבל כנראה קשה היה לבידואים היושבים שם ומגדלים טבק, להעלות את המים מהבאר ולכן עשו להם ברכות עם קירות אבנים‏ לאצירת מי גשמים להשקאת הטבק.

במרחק כשלש שעות דרומה מבאר־שבע, כארבע וחצי מביר־סופי נמצא המקום ביר־מלח. פה היתה באר שעמקה היה רק 5 מטרים וגבה המים היה 2,5 מטרים, אבל המים היו מלוחים; במרחק של עשרה רגעים ‏ מהבאר‏ ההיא חפרו באר אחרת וימצאו מים מתוקים בעומק של 4,80 מטרים בשכבת האדמה ורק כ־80 ס"מ בעבי האבן שתחתה.

במרחק כחצי שעה מביר־מלח נמצא המקום ביר־גללה; שם היתה באר עתיקה בעמק של 18 מטר; הבאר הזאת היתה סתומה ובבוא הגרמנים פנוה וינקוה וימצאו בה מים מתוקים.

במרחק כשלשה רבעי שעה מביר־גללה, נמצא המקום ביר־סמילה‏ ושם באר עתיקה בעומק של 22 מטר עם מים רבים מתוקים. פה היתה גם ברכה למים והבידואים היו מעבדים את האדמה בקרבת ‏הבארות, מגדלים‏ טבק ומשקים אותו במים האלו.

צפונה מבאר־שבע באבו רגייג חפרו שתי בארות: האחת חפרו בידים והיא לא עמוקה, כי העלו את המים בעזר‏ ריס (Geepel, treuil, maniesh) השניה היתה עמוקה עד כחמשים מטר וגם מי הבאר הזאת היו לא רעים.

בחַלַצה (אל חָלצה או חַלוצה היא חֲלוצה) הנמצאת במרחק של שעתים מבאר־שבע לעבר המדבר, במרחק של 10 ק"מ מעסלוג', בואדי ובמרחק של 15 ק"מ מרחבות (היא Raheb, א־רחיבה, עיר ביצנתית עתיקה) חפרו באר בעומק של 15 מטר, אבל המים היו מעטים וגם רעים (מלוחים).

בעסלוג' (תחנה במרחק של 25 ק"מ מבאר־שבע)‏ ובאמצע הדרך בין באר־שבע ובין חפיר חפרו בארות בעומק של 14־12 מטר; באחת המים היו מלוחים ובשניה טובים; העומק הקטן נתן את האפשרות לשאוב את המים. בשקיה.

בחפיר – (אל חפיר – כ־50 ק"מ בקו‏ ישר מבאר שבע, אבל ע"י הגבעות וההרים הדרך מסלסלת והרבה יותר ארכה) היו הרבה בארות עתיקות סתומות. פנו ונקו אחת בעומק של 37 מטר; שניה נקו בעומק של 32 מטר, השלישית בעמק של 34 מטר; שלשתן נמצאו על יד הואדי – ואדי חפיר – ובכלם המים היו מרבים וטובים. ממים אלו השקו את כל בהמות הצבא, ובמים אלו השקו הערבים גנות רבות לירקות בשביל הצבא ומים האלו הביאו בצנורות גם אל התחנה. על יד תחנת מסלת־הברזל חפרו באר וימצאו מים בעומק של 36 מטר. השכבות בבארות ‏חפיר היו: שככת אדמה אפורה; תחתיה שכבת חול, ותחת החול שכבה של חול מעורב בצרורות אבנים, ומתחת לשכבה זו שכבת אבן־שיד ואבן־גרעינית. (גראניט?).

מחפיר ולצד אל עריש במרחק של 18 קילומטרים בין שתי הנקודות האלו קדחו באר (בשנת 1916) ובעמק של 38 מטר מצאו מים. אבל בכמות בלתי מספיקה להשקאת כל בהמות העבודה של הצבא שעמדו אז במקום.

כשעתים מחפיר דרומה נמצא המקום ביר־בירין; פה חפרו באר ובעומק של 12 מטר מצאו מים רבים ומתוקים והבידואים גדלו גם ירקות על מים אלו.

במרחק כ־4 שעות (לערך 16 ק"מ) מביר בירין לצד המדבר נמצאת קוּסֵימה; אל המקום הזה הובאו מים בצנרות מעין־קדשׁ או מקדש־ברנע; על נסיון לחפור פה בארות לא ידוע.

בדֵיקה – לא רחוק מקוסימה – גם כן לא נעשה נסיון לחפור בארות וגם אל המקום הזה הובאו מים דרך צנורות ממעין קדש־ברנע.

בחידרה חפרו באר בקרבת הואדי העובר שם וימצאו מים בעומק של 14 מטר; המים היו טובים ומרבים מאד; כששים מטר מעקבים בשעה!

ג’יפג’פה היא במרחק כ־45 ק"מ מתעלת סואץ במדבר. פה קדחו במקום אחד עד עומק של 87 מטר ולא מצאו מים; במקום שני עד עומק של 60 מטר וגם כן לא מצאו; בשלישי קדחו כבר יותר מ־50 מטר, אבל העבודה הפרעה ע"י המלחמה והוזנחה ולכן לא ידוע מה הוא עומק המים במקום הזה.

בדרך של עולי הרגל מסואץ לעקבה במדבר נמצאת העיר הערבית “נחל” ושׁם באר עמוקה עד כ־30 מטר והמים מרבים ומתוקים.

במדבר נמצא המקום ביר חסנה. פה חפרו שלש בארות, שׁתים היו סמוכות זו לזו ונמצאו בואדי; בעומק של שׁשׁה מטרים היו מימיהם מלוחים, אבל כשׁהריקון פעם באו במקום המים המלוחים מים טובים. הבאר השלישית היתה בעומק של 11 מטרים והמים בה גבהו עד 2,8; המים היו טובים לשתיה. השׁכבות בזמן החפירה היו: חול, חול עם חומר, וחומר עם מלח (במקום זה נמצאות גם גבעות מלח לבן בצבעו אבל פחות מלוח מהמלח הרגיל).

רחוק מביר חסנה במדבר נמצא המקום איבן; פה חפרו בשלשה מקומות עד עומק של 45 מטר ולא מצאו מים! (השתמשו במים מביר חסנה)!

במרחק של שעות אחדות מאיבן נמצא ביר־חמֶמה; פה חפרו בארות שטוחים ומצאו מים טובים לשתיה בכמות מספיקה.

חַבְרה א', חברה ב' – שתי נקודות שגם בהן חפרו החילים בארות ומצאו מים ראוים לשתיה.

באבו אורגיליה – 36 ק"מ מחפיר מערבה – חפרו באר בעומק של 8 מטרים; המים בבאר זו היו מעטים; העמיקו את הבאר עד 18 מטר, אבל גם אז לא התרבו המים. קדחו בתוך הואדי במקומות רבים עד לעומק של 3 מטרים, הכניסו מסננות ובעזר משאבות יד היו מוציאים מעט‏ מעט מים לצרכי יום־יום, והמים היו לא רעים. הואדי לפי זה היה מכיל מים קלוטים, אבל מעינות לא עברו דרכו בעומק לא גדול.

במנדמה במרחק של שלש שעות מאל־עריש היו שׁתי בארות ‏ מאוחדות יחד בנקבה. עמקן היה 12־10 מטר ומימיהן לא רעים אבל לא מרובים.

בביר חופן (ביר ‏ לַחפן) כשעה מאל־עריש‏ היה עומק הבאר 38 מטר ומימיה לא רעים.

במסמיה – גם כן כשעה וחצי מאל־עריש –(ולא הכפר הקרוב לגדרה) הבאר עמקה 37 מטר והמים מרובים וטובים.

באל־עריש שש בארות בעומק של 12 – 16 מטר. הבארות נחפרו באדמת חול והמים בהן היו מעטים: בחורף עד לגבה של 90 ס"מ ובקיץ 50 ס"מ. (השכבות בבארות היו חול, חול עם חומר, חול זז). בואדי אל עריש נחפרו בארות רבות קטנות כעשרה במספר בעומק של 10־8־6־4 מטרים. בכלל אל עריש עשירה מאד במים וכל פלח חופר לו באר בעומר של 3–6 מטרים ובשקיה הוא מעלה לשתיה ולהשׁקות את הירקות והאבטיחים.

במדבר בדרך לאל־עריש עד קטיה ורומניה חפרו בחול בארות רבות ובעומק של 2–8 מטרים היו מוצאים מים, אבל המים היו לפעמים גרועים, מרים ומלוחים וגם הגמלים לא חפצו לפעמים לשתותם. שתיתם היתה מתוך הדחק רק כשהם מהולים ביין או ביי"ש.

מים טובים נמצאו‏ באבו־פלפל, בביר אל עבד, בקטיה; מים טובים נמצאו בכל מקום שגדלו שם יערות דקלים (נם באל־עריש יש יער של דקלים).

באבו פלפל היה עומק הבאר כ־26 מטרים.

בשיך זויד – כפר ערבי כשלש שעות מחרובה ושלש שעות מאל־עריש – נמצאו מים בעמק של 5 מטרים; במשך 20 רגע היתה משאבה מריקה את כל המים ובמשך רגעים אחדים – שבהם שׁבתה המשאבה – היו המים שוב נקוים. בכפר זה ישנה עוד באר עם מים טובים. ‏ (בכפר – גנים וירקות בהשׁקאה).

בחרובה – כפר בין שׁיך זויד ואל־ערישׁ, שהיה מקום מנוחה לשׁירות ההולכות מבאר־שבע דרך תל־שריעה ועזה ‏לאל־עריש – היו הבארות בעומק של 5–4 מטרים; המים היו טובים, אבל מועטים.

בחן־יונס עומק הבארות כ־20 מטר והמים ברבם רבים וטובים.

ברפה מים טובים ומשקים בהם גנים, פרדסים, ירקות ומקשאות של אבטיחים; המים שטוחים, כמו בכל המקומות הסמוכים לחוף הים.

בעזה עומק הבארות 30–50 מטר והמים בהם מרבים ומשׁמשׁים להשׁקאת מקשאות וירקות, אבל יש בארות עם מים מלוחים. ובקרבת עזה. המים הם בעומק של 70 – 90 מטר והמים טובים.

בואדי שׁללה – בין עזה ובאר שׁבע חפרו הרבה בארות בעומק של 8־4־3 מטרים ומצאו מים הראוים לשתיה, אבל בכמות לא גדולה ולכן היו מלפנים משתמשים פה במי גשמים, אם לדון לפי הברכות ‏ העתיקות הנמצאות על הגבעות שביניהן עובר הואדי.

בואדי עזה חפרו בארות ומצאו מים; ‏במרחק כחצי שעה מהואדי קדחו עד לעומק של 62 מטר ומצאו מים רבים וטובים, עד 25–30 מטר מעקבים לשעה.

בואדי שעריה, בדרך בין עזה לבאר־שבע, הוא נחל בשור, חפרו בארות בעומק של 11־8־5־3 מטר וברבן היו המים מלוחים.

גם באבו רגיג – באותה הדרך – היו שתי בארות והמים היו בהן מלוחים.

בואדי שׁעריה בדרך בין באר־שבע לנחל שורק הוא ואדי צרר או סג’ד – נמצאו המים בעומק של 11־8־5־3 מטר, אבל היו מלוחים ובכל זאת היו הערבים מגדלים עליהם ירקות.

בתל שעריה היו מים לא רעים, אבל מעטים.

באם דבקל לא היו מים והיו מביאים אותה מרחמה ממרחק של שעה וחצי. ברחמה עומק הבאר 39 מטר, מים רבים וטובים,

בברור – היא ברור־חיל, כפר גדול לא רחוק מאום־דבקל, כשתי שעות מתחנת ערק־אל־מנשיה שבטלה – באר בעומק של 50 מטר.

בערק־אל־מנשיה 2 בארות בעומק של 18 מטר, מים טובים.

בבית גוברין (בית ג’ברין) – 2 שעות מערק אל מנשיה (בכביש טוב) באר עם מים טובים, עמקה לא הוגבל.

בכפר־א־תינה – (א־תינה היא דלען לא רחוק מגדרה) תחנה שבטלה, במרחק 10 ק"מ מואדי צרר – נמצאו מים ב־4 בארות בעומק של 12–14 מטרים; מים טובים ורבים להשקאת גני ירקות ודקלים. (השכבות: אדמה אפורה (עפר) 3,5 מטר, חמרה (?) 7 מטרים; אבן, חמרה וחול‏ 10 מטרים; אבן קשׁה).

בתל־א־צפי – מזרחה מתינה בּאר מים מתוקים (העומק לא ידוע).

בסופיר – היא שפיר, ‏2 כפרים בדרך מתינה לעזה לא רחוק מקשטינה – באר בעומק של 35 מטר,‏ מים מעטים.

בג’וליס – כפר גדול לא רחוק מקשטינה – באר בעומק של 50 מטר ויותר (אפשר שזוהי העיר‏ גלים או ג’יליא).

מג’דל – מערבה מג’וליס – באר מים טובים (העומק לא ידוע).

אשקלון – 4 ק"מ ממג’דל ־ מים רבים וטובים, משמשים להשקאה. (העומק לא ידוע).

בית חנון – כפר גדול בדרך מיפו לעזה – באר ישנה; באר חדשה עמקה 35 מ'; בכלל ישׁ פה הרבה בארות.

ג’בליה – כפר צפונה מעזה – באר מים רבים וטובים, משמשׁים להשׁקאת פרדסים; העומק לא ידוע.

מחרקה – 2 שעות מעזה – באר ישנה בעומק של 80 מטר; באר חדשה 82 מטר ומים טובים בהן.

באר קדם־פשה בקרבת מחרקה בעומק 90 מטר, מים רבים וטובים.

בואדי צרר הוא נחל שורק – בארות בעומק של 23 מטר (קדחו במקדח) והמים טובים.

בואדי בדרך ללטרון קדחו באר ומצאו מים טובים בעומק של 18 מטר.

בטול כרם בעיר עומק הבאר 54 מטר; על יד הרכבת (קנטרה־חיפה) עומק הבאר 40 מטר.

בטירה – לא רחוק מטול כרם – נמצאו מים בעומק של 32 מטר.

בענבתה – בין טול־כרם וסבסתיה – חפרו עד 85־80־67 מטר ולא מצאו מים; השכבות היו: חמרה מטרים אחדים, אבן רכה, אבן קשה כאלו גרעינית (?) (גראניט) וחלוקי אבנים (אבנים עגולות וחלקות ‏ שׁמפסלת המקדח מחליקה ביניהן ונכנסת לביניהן).

במסעודיה – תחנה במסלת שׁכם־ג’נין – לא רחוק מסבסתיה, מי מעין מההרים (מעין עין־חדום). בסבסטיה – תחנה במסלת שכם ג’נין, היא שׁמרון – מי מעין מההרים. (ממעין עין חדום).

בסילה – בּין‏ סבסתיה ועין גנים – (ג’נין) מים מההרים.

בג’נין מים רבים ממעינות ההרים.

במקבלי (מקבלה) – בין ג’נין ועפולה – באר עמוקה 42 מטר ומים טובים (אבל גם 2 ברכות למי גשמים).

בעפולה תחנת רכבות חיפה דמשק, חיפה ג’נין – באר אחת בעמק של 37 מטר, אבל המים לא טובים; באר אחת בעומק של 87 מטר מים רבים וטובים. 2 בארות ע"י המנזל (המנזר?) בעומק של 32 מטר עם מים רבים וטובים.

_____________

בראשון־לציון הבאר במושבה 42 ממר ובמרתף כמעט 43 מטר.

בצרפנד אל כראב – בקרבת ואדי חנין – ובבית דג’ן, בקרקעות שנקנו מהכפרים הנ"ל בשביל ראשון לציון עומק הבארות 10–15 מטר.

בקשטינה עומק הבאר 36 מטר.

בפתח־תקוה הבארות מעומק שונה, הרוב מ־8 עד 10 מטר, אבל היו גם אחת של שלשה מטרים, 1–4 מ', 2–5 מ', 2–6 מ', 4–7 מ', 2–9 מ', 3–11 מ', 2–12 מ', 1–13 מ', 1–18 מ', 1–24 מ', 1–26 מ', ואחת גם ב־52 מ'

בעקרון העומק של הבאר הוא 30 מטר.

ברמלה עומק הבאר הישנה 90 מ', הבאר חחדשה (1922) 35 מטר.

בגדרה העומק של הבאר הוא 45 מטר.

ברחבות עומק הבארות עד 20 מ'.

בואדי חנין עומק הבארות 10–12 מטר.

במקוה־ישראל עומק הבארות 12–20 מ'.

בכפר־סבא עומק הבאר כ־30 (?).

בכפר מל"ל עומק הבאר כ־56 מטר.

בחדרה בפרדסים עומק הבארות שונה מ־4–8–20 מטר.

בכרכור – עד 80 מטר עוד לא מצאו מים; המשיכו לחפור.

בזכרון־יעקב עומק הבארות‏ 14–15 מטר, אבל ישנם מעינות רבים.

בנזלה בארות מים רבים; (העומק לא הגבל).

ביסוד המעלה עומק הבארות 4–5 מטרים.

בגן מונטיפיורה עומק הבאר 8 מטר.

בצומיל (פרדסי יהודים) עומק הבאר 8 מטר.

בלטרון קדחו עד כ־200 מטר: (השכבות: אבן שמנה,‏ (ביטומן) עד לעומק גדול, מתחת אבן קשה כגרעינית (?) ותחתה המים.

בבן שמן עומק הבאר כ־70 מטר.

בחולדה עומק הבאר הוא 199 מטר ונבה המים 150 מטר.

בהר־טוב הבארות הן בעומק של 8–15 מטר; חפורות בואדי ולא עשירות במים; רק באר אחת שחפרו דרך שכבת אבן־שמן (ביטומין) אפורה, משפיעה מים גם להשקאת גן קטן של למונים.

בדילב מי מעין בבור לא עמוק.

במוצא מי מעינות.

בקלנדיה מי מעין הנמצא רחוק מהנקודה היהודית, בדרךְ לרמאלה.

בת־שלמה (ע"י זכרון יעקב) מי גשמים.

בשויה – מי מעין.

בבנימינה עומק הבאר הוא 35 מ'; גובה המים כ־28 מ'.

בראש־פנה מי מעינות.

ביסוד המעלה ‏בארות בעומק של 4–5 מטרים.

במשמר הירדן – מי הירדן.

במחנים – מי‏ מעין.

במתולה – מי מעינות.

בסג’רה – מי מעינות.

בעין זיתים – מי מעין.

בבני־יהודה – מי ‏מעין.

הבאר היותר קרובה לחיפה היא בג’יבה, עמקה 24 מטר והמים מטעם מלוח.

ביתר המקומות בארצנו ומושבותינו – בחלק השני.

הערה: העומק של הבארות ברוב מושבות יהודה נמדד לפני כחצי יובל שנים;‏ ע"י נטיעת האקלפתים ויתר עצי השקאה ירדו פני המים בכל הבארות, ביחוד השגיחו זה בפתח תקוה וכו'.

הבאר בטכניקום בחיפה: גבהו מפני הים 90 מטר, עומק הבאר 97 מטר, רחבו 3 מטרים; מים 18 ממע"ק ליום; מים לא טובים עם הרבה כלורידים הבאים מהשכבות העליונות. הבארות האחרות בסביבה חיפה בלתי עמקות, אבל מימיהם עשירים בכלורידים הבאים כנראה ממי הים.

בארות בסביבות עכו כ־100; בחות הנסיון עמקה 18,5 מ'; השכבות בה: חומר אדום 2 מ', אבן חול אדומה 2 מ', אבן חול צהובה‏ 2,5 מ', אבני שיד 1,5 מ', חול צהוב 5,5 מ', גובה פני המים 6,5 מ', עומק המים 7 מ', מים טובים, דומים למי מעין אל קַברי (ראה מעינות); הכמות היומית עוד לא הוגבלה.

5. מי הנחלים והנהרות בארצנו. 🔗

מי הירדן מרובים הם והולכים הם עד היום אל ים המלח ומתנדפים לחנם. רק מעבר לירדן מזרחה משתמשים ‏במימיו להשקאת שדות הטורקמנים, הדרוזים ויתר בני הנכר שהשלטן עבדול־חמיד‏ הושיבם על הג’יפטליקים ‏ שלו והם העבירו תעלות ארוכות מאד לשדותיהם ומשתמשים במי הירדן‏ לטובתם. זרם מימיו חזק הוא ושפוע מאד ונמצא בעומק גדול ולכן קשה לאנשים בודדים להשתמש במימיו; דרוש הון כביר כדי להכשיר את המים האלו להשקאת שדות.

מתאימים להשקאה עוד הרבה “נחלים” ו"נהרות" ו"עינות" ו"ואדים", מהם הידועים מאד בשמותיהם ובמימיהם ומהם הרחוקים ממקומות ישוב, אבל עשירים הם במימיהם ויגיעו ימים שימצאו חפץ גם בהם.

אלכסנדר או אסכנדרונה, “נחל” גם “נהר”, באדמת ואדי חוארת, אדמת בצות דרומה מחדרה; מי הנחל יורדים אל ים התיכון קרוב לחדרה, מקום ‏הנמל אבו־זבורה, שהיה משמש לפנים למעמד סירות למשלח אבטיחים לחוץ לארץ ולסוריה.

בשר, “נחל”, הוא ואדי־א־שריעה, גם ואדי עזה (נחל הבשר); לפעמים מתמלא מים רבים שוטפים וראוי לסכרים, שבתוכם יאצרו את המים ההולכים אל הים.

ג’לוד “נהר” הוא “עין חרוד” באדמת נורים בעמק יזרעאל, שממנו ישקו שטח של אדמות הקהק"ל ואליו יעבירו את מי יתר המעינות הרבים הנמצאים בסביבה.

דפלה “נהר” – מאדמת זכרון יעקב יורד אל ים התיכון על יד טנטורה ‏(יוכל לשמש מורד למי הבצות, וטוב לסכרים).

זרקה ראה “תכלת”.

יבוק “נחל”, נמצא כעת בממשלת עבר הירדן, אבל מימיו סו"פ באים הירדנה.

ירמוק “נהר”; בחלקו התחתון הוא נופל אל הירדן, בקרבת גשר־אל־מג’מעה ונמצא ברשות ממשלת עבר הירדן מערבה.

ירקון “נחל”, יוצא מאנטיפטרוס (ראש־אל־עין) ונופל אל ים התיכון; ממנו כבר לוקחים‏ מים למכון ההשקאה שעל יד פתח תקוה (אדמת מור) וממנו משקים הרבה פרדסים הנטועים על חפיו עד נפלו אל הים; על חפיו מגדלים הערבים ירקות בהשקאה (מכונות ‏ פשוטות); מהירקון (עוג’ה) משקים גם את פרדסי צומיל ויתר הפרדסים שבסביבת שרונה.

מפג’ר – “נהר” או “נחל” אל מפג’ר – גם נחל חדרה – מאסף מים מהבצות ונופל אל הים בחפצי בה, על חפו מכון להשקאת כל הפרדסים בחפצי־בה, שפע מים גם לגדול צמחים אחרים ומספוא.

נעמן “נהר”, ראה שיחור־לבנת.

עוג’ה – ראה ירקון.

פלק “נהר” או נחל־קנה, נחל העלוקות, נופל אל ים התיכון (מול פירה) מדרום לואדי־חורה. מתול כרם יורד בצורת ואדי לקלונסה ומשם אל הים.

צוקריר “נהר” (נבי יונס).

קישון “נחל” – מאסף‏ מימיו מרגלי הכרמל ומבצות שפלת עכו, ונופל אל ים התיכון בקרבת חיפה.

ראובן – רובין “נהר” גם “נחל” מאסף מימיו מבצות ומואדים רבים המביאים את מימיהם מההרים; נופל אל ים התיכון בקרבת נס־ציונה (ואדי־חנין) ויבנה.

שורק “נחל”, ראה ואדי צרר.

שיחור לבנת הוא נעמן, Belus; מאסף ‏מימיו מבצות ומנחלים ‏ (ואדי החלזון וכו') ונופל אל ים התיכון בקרבת עכו.

תכלת “נהר” או “נחל” התנינים (ואדי זקרה), מאסף מימיו מההרים ומבצות ונופל אל הים לא רחוק מזרעניה; משמש להשקאה ולתנועת טחנות.

מלבד אלה הנקראים “נהר” ‏או “נחל” ישנם ואדים רבים שדרכם עוברים מי הגשמים אל הנחלים, הנהרות וביחוד אל הים הגדול, אל ים המלח ואל הירדן שמכלם אפשר להוציא תועלת להשקאה ע"י סדור סכרים; ובהם משתמשים זה מכבר להשקאת גנים וגנות: ואדי־כלט הוא עמק עכור שמימיו נופלים‏ אל הירדן ממְערבו, לא רחוק מיריחו.

ואדי מסעודי, עשיר במים הנופלים גם כן אל הירדן ממערב.

ואדי מצררה, ‏מעביר מים רבים משדות מקוה ישראל, יזור, בית־דגן וכו' אל הירקון ואל הים.

ואדי עזה – ראה ואדי־א־שריעה, נחל בשר.

ואדי עין (אל־עיון) בסביבות טירה.

ואדי עמוד (מהרי צפת לטבריה) יכל להביא תועלת ע"י סכרים.

ואדי ערוב, בדרך מירושלם לחברון, עשיר מאד במים, משמש להשקאת גנות רבות וגם להספקת מים לירושלם ולצבא החונה בסביבה. הוא עמק ברכה.

ואדי פג’ג' – ממנו מים רבים בקרבת יבנאל; מי מעינות‏ נופלים אליו.

ואדי פרה, עשיר במים, משמש להשקאת גנות וגנים בכפרים רבים; נופל אל הירדן (משערים שהוא ה"פרת").

ואדי פרעה, יורד משכם אל הירדן ומקבל אל תוכו גם את מי ואדי בירין.

ואדי פֿשכּה או עין פשכה, מערבית צפוֹנית לים המלח, עשיר מאד במים (25 מיליון גלונים ליום) ויכל לשמש להשקאה בסביבה החרבה ההיא.

ואדי צרר הוא נחל שורק היוצא מהרי ירושלם ועובר את כל ההרים וכל המישור ובימי הגשמים הוא מתמלא מים רבים, החוסמים את הדרכים (מתאחד עם נהר רובין).

ואדי שַעיר, א־שעיר, יוצא מעמקי שכם ונופל אל בצות נהר פלק מול קלונסה.

ורבים אחרים פחות גדולים אבל גם כן עשירים במים בימי הגשמים ויכולים להסכר ולשמש להשקאה.

מי מעינות. – מרובים הם המעינות בא"י ורבים מהם משמשים להשקאה ולשתיה; רבים מהם עוד לא נצלו כגון מעינות מגדל, על ים כנרת, ואדי רובדיה, עין המדַוַרַה⁶, מעינות חטין, חמַם, פֿרַדי, מעינות שכם, מעינות חברון, ברכות שלמה וכו'.

מי אגמים. – אפשר להשתמש להשקאות של שטחים גדולים במי ברכת עַטא, מי ברכת בַטִיח (בקרבת חדרה) וכו'.

6. כמות המים בא"י. 🔗

לפי חשבונו של מר וילבושביץ יכול הירדן להמציא בכל שניה ‏(סיקונדה) 45–55 מטרים מעוקבים של מים להשקאה.

הירקון יכל להספיק בכל שניה 8–12 מ' מעק' מים

הזרקה, בלום וכו' " " " " 8–12 " " "

יתר הנחלים " " " " 3–4 " " "

הבארות הקימות " " " " 7–10 " " "

ע"י סכרים בואדים שונים בכל הארץ, בין הגבעות ובהרים‏ ובכל מקום מעבר הואדים המרובים בארץ אפשר להספיק 10–20 מ' מעק' מים.

ובס"ה אפשר להספיק ‎ 81–113 מ' מעק' מים לסיקונדה.

אם לחשוב שלכל הקטר דרושים 0,5–0,7 ליטר לשניה,‏ אז במים הנ"ל אפשר להשקות שטח של 160,000 הקטר.

7. הכח האצור במים בא"י והשמוש בו. 🔗

בשנים האחרונות מדדו את הכח האצור במי הירדן בירידתם מהמעינות (פמיאס וכו') אל ים המלח. התכנית של רוטנברג מבוססת על השמוש רק בחלק מהכח הזה והוא מגיע עד לכדי ששים אלף כחות סוס. בכח זה אפשר כבר להעשיר את הארץ באור חשמלי ובכח מניע בכל הערים,‏ אבל עיקר השמוש בכח זה יכול להיות לברכה לארץ, אם ישתמשו בו ליצירת דשׁנים חימאיים. בכל הארצות שיש בהן כח עובד זוֹל, כח טבעי – רוחות, מפלי ‏מים, זרמים חזקים וכו' מתאמצים לנצלם לשם יצירת הדשן החנקני המלאכותי, בתפוס את החנקן שבאויר ע"י הרכבתו בשיד בעזר תנור חשמלי שחומו מגיע ‏ עד שלשים אלף מעלות. ככה יוצרים בנורויגיה את הנורגה־סלפטר וככה חושבים להשתמש במצרים בכח מפל המים אשר באסואן (הכח הוא 250000 כ"ס ואפשר ליצור בעזרתו 75000 טונות של חנקנת השיד). אם להשתמש בכח הירדן רק במדה שמסתפק בה רוטנברג, אז אפשר ליצור כ־18000 טונות של חנקנת השיד, דשן מצוין שיחד עם זרחנת היה מחדש את עפר ארצנו ומחזיר לו את הכח להביא מאה שערים! באמת תסתפק ארצנו הקטנה ב־10000 כ"ס למאור ולתנועה והיתר 50000 כ"ס ילך להכנת הדשן החנקני לטובת חקלאות א"י וגם למכירה לארצות הקרובות, שגם הן זקוקות לדשן זה.

בכח זה אפשר יהיה לטחון לאבן גם את הפוספוריטים שמעבר לירדן (בסאלט וכו').

הערה: התכנית של רוטנברג, הקוסמת אותנו ביחוד בחדושה, באמת לא חדשה היא. עוד במאי 1908 (לפני כחמש עשרה שנה) כותב העתון המסיונרי “שואבישער מרקור” על ההתפתחות המכנית בא"י כדברים האלה:

“נתנה פקודת הממשלה (איראדע) בקושטא לנצל את מי הירדן הקדוש גם למושלמים ליצירת חשמל להאיר את חשכת ירושלם, להניע את מכונות בתי החרשת, הטחנות ויתר המשקים, החקירות והתכניות לשם זה כבר נגמרו. במי הירדן במהלך כשעה מיריחו ישקו את השדות בסביבות העיר. אדמת עמק הירדן פורה היא מאד ואין ספק שההשקאה תביא תועלת גדולה לשלטן – שלו שיכות כמעט כל הקרקעות בעמק – וגם לאנשים פרטים. ישתנו גם פני ים המלח במהרה: לפני כתריסר שנים הרשו לכומר אחד ממנזר קרוב להביא סירת קיטור ולהשתמש בה במי הים, אבל אחרי שנים אחדות באה פקודה מהשולטן לאסר את הדבר; כעת קבלה חברה אחת רשיון חדש להביא סירות רבות והיא תסדר מהלך אניות מכל פנות ים המלח. ישתוממו במהרה גם הבידואים ההולכים בגמליהם מעזה ליפו ובראותם את האוטומובילים הגדולים למשאות שבקרוב יעמידו לשרות הסוחרים בין שתי הערים האלו. יש גם הצעה מענינת להשתמש במי הירקון להשקאת הפרדסים שבקרבת יפו וגם לצרכי העירוניים היפואיים; בזה מבטלים כמובן את הצעת האדריכל שיק: להעלות את מי הירקון שבקרבת יפו לירושלם בעזר משאבות מרכבות”.

התכניות הנ"ל יצאו כנראה מהפחה שהיה אז בירושלם והשולטן נתן את רשיונו אבל לא את ההון הדרוש להוצאות התכניות האלו לפעולה. בכלל עשירה ארצנו בתכניות ולא דוקא ממוצא ישראלי…

ו. החיים במים בארצנו 🔗

יצורים ‏רבים ושונים חיים במימי ארצנו והדיגים מספרים על ציד תִנִינִים, כלבי־הים וכו'. עוד לא הגיע הזמן לכתוב על היצורים שבים התיכון, בים כנרת, בנהרות, באגמים וכו'; החקירות רק החלו והן עוד שטחיות‏ מאד ואין גם לסמוך עליהן. רק לשם דוגמא אנו מביאים את מעט החמר הנמצא בדו"ה שונים ובספרות. רוב השמות כתובים ערבית וגם במבטא שונה ולכן קשה לפעמים לעמוד על השם האמתי ותרגומו לשפות אחרות.

א. הדגים המצוים בשוקי יפו, חיפה, וכו'. 🔗

אַברומה (מין מסוג הדג הזה): בערבית סַרִגתים־סַרִעִים,.Sargus sp, איינע בראספען ארט, בצרפתית brême, ברוסית לעשץ.

גדל־ראש, (ע⁷) טַבְּרָה; Mugil capito.

גֶרֶע, (ע) גֶרגַה (גרע) Pristipoma Bennettii, (ג⁸) שפיטצפ’יש.

דַפנון; (ע) פַ’ארידֶן; Pagellus erythrinus; פַאגעל.

זהָבָן; (ע) דַהַבַּן Mugil auratus; (ג) גָאלדטעעראעשע.

זקנון (פרדנון הפסים); (ע) סולטן אברהים; Muilus surmuletus L.; (ג) שטרייפ’ענבארבע (ממשפחת השבוטיים).

חומון (לַבָּט); (ע) לַבַּט; Cirrhosa vulgaris.

חַרטַמון; (ע) מַרמִיר; Pagellus mormyrus.

כִחלון (כופיה כחלית); (ע) אַטַאוס; Lichia giauoe; (ג) בלויאֶל.

כלב הים; (ע) כלב אל בַחר; Phoca vitualina; (ג) זעעהונד, רָאבבע.

כַלכּיד; (ע) סרדינֶה; Ciupea sardina; (ג) סארדינע.

לַבָּט – חומון.

לשנון, לשון הים; (ע) פטַאק פופה; Soleo vulgaris; (ג) צונגע, זעעצונגע, שָאללע.

משור; (ע) לוקוס; Serranus Sp; זעגעבארש.

נחרן (מין כלאי הכופיה); (ע) סורגולוס;Caranx rhonehus; ארס כאפערדמאקרעללען.

נשרון; (ע) מוסקאר; aquilla Sciaena; (ג) ארלערפיש.

סלפית, (הֵצגון); (ע) איספ’ירגה; Sphyraena vulgaris; (ג) ספ’יילהעכט.

ענתיה; (ע) אִנטִיאס; Anthias Sp.; (ג) איינע בארשארט, מין פיסקט (צ⁹) perche sp., רוסית: מין אוקון.

פלבנון (תַרְכל); (ע) תַרַכול; Carnax fusus.

פרדנון; (ע) בורי;Mugil cephalus; (ג) גראָסקאפף, Greathead.

צלביה (מין כופיה); (ע) סַלְבִיה; Liebia vadigo, (ג) איינע מאקרעלענארט, באמטרדמאקרעללע.

קצָרָאִי; (ע) דַוְקִיר; Epinephalus aenaeus; (ג) בלאדויגענפ’יש Blödaugenfisch.

תֶרֶס (מין); (ע) בורש; Raja sp.; איינע רָאכען־אַרט.

תרסן; (ע) סַלפוה; Rhinohaius cervieulus; (ג) הָארן־רָאכען.

תרכל – פלכנון.

ב. 🔗

הדגים הנצודים על חוף הים התיכון בקרבת נחל־ראובן (חלק מהם נמצא במוזיאום של ההנהלה הציונית בירושלם). תרגום לטיני, גרמני וערבי במקצת.

אֵתנון

אדומי, אדם הזקן

לשנון, לשון הים, סֻמק־מוּסא

דרקון

כחלון, אמאוט

קרנון, זאב המים הקרני

שבטון, תרס השבט, מין בורש בערבית

אברומה פחותה; סַרַגהיס

נחרן (מין כלאי הכופיה) טורגולוס

נשרון; מוסקר

כופיה; מקומבריה

מנונון

עִרְבון

זקן־כלב

ספירנה, הֵצנון

כפול־שמונה

תרסן, סַלפ'וה

הסילור הצלופחי

רעד, רעשה

מחמון

נקדן, פיסקון נקוד

צלופח הים

פרדינון

חרטמון, דפנון מַרמִירי; מַרמיר

זקנון, פרדנון הפסים

אָקִפּוד

אברומה רגילה

Vomer alexandrines, Pflgscharfisch

Mullus barbatus; Roibart

Solea vulgaris, Zunge

Trachisus draco; Drachenfisch, Petermänuchen

Lichia glauca, Blaeuel

Hemiramphus depauperatus, Hornhechteart

Raja virgata, Rochenart

Sargus vulgaris Geissbrassen

Caranx rhonchus, Bastardmakrelleart

Sciaena aquilla, Adlerfisch

Scomber scomber, Makrelle

Trigia hirunda, Knurrhahn

Umbriua cirrhosa

Canis barbus

Sphyraena sphyraena, Pfeilbechtart

Mugil octoradiatus

Rhinobaius cemiculus, Hairochen

Silurus anguilarus; Aalformiger Weis

Toepedo marmorata

Belone acus, dornhechtart

Labrax punetatus, Wolfsbarsch

Conger vulgaris, Meeraal

Alosa sardina, Menhaden, Moosbanker

Pagellus marmyrus, Sebnabelfisch

Mullus surmuletus; Streifenbarbe

Ocipoda ippeus

Sargus regularis

ג. שמות הדגים שנצדו בחיפה ביוני 1890 🔗

(לפי תשובת דיג אחד בשקמונה העתיקה, שנדפסה ב־Z.D.P.V. כרך XIII, 201

כורי, סַרַעיס (סַרַגתוס), פולבי, מוסקאר (לפי המבטא של הדיג: מוסְאַר), עומבַר, (גהומבר); פַרִידֶן (לפי מבטאו: פַרִידִין), סולטן אברהים; סומק מוסא; אוקַר (לפי מבטא הדיג: אואַר), טובָרַה, קָבָּן, דַהַבַּן, סִילַאן, סילון; דַוָקִיר (לפי מבטא הדיג: דַוָאִיר), אִינטיאס, (ברבים: אִנטִיאַסַט), טַרַכול (לפי הדיג טַרַחון?), וולֶה; חַדַדַת (בודאי: הַדַדַלִי?); חַרְדון (?), קַרש, מֻקְשַל, חוֵיצִיצִי; מַרְמור (בודאי מַרמִיר).

הערות הסופר: הבובי הוא מין Mugil, Meeasche. את השם סַרַעִיס לקחו מיונית: סַרְגוס. השם טרחון הוא בספק; נמצא בבורקהארדט “מסע בסוריה” 1822 בשם טַרַאכור.

ד. הדגים שנצדו ביפו בשנת 1921 וכמותן 🔗

(לפי החומר של מחלקת המסחר והתעשיה)

בורי 7119 ק"ג, בורש 100, דַהַבַן 375, דַוָקיר 477, פַרִידֶן 2525, גונְבַר 3968, גובבוס 257, גֶרַע 80, הַדַדַלִי 155, יִנְטִיאַס‏ 348, יִסְפִירנא 7835, כֶלב־אל־בחר 200, לוקוס 4594, לַבַט 2070, מַרְמִיר‏ 315, מוסקאר 71481, סַרדינא 21245, סולטן אברהים ‏ 1000, סַרַעִיס 2692, סֶמַק מוסא 70, טובָרַה 3221, מורגולוס 8720, טַרַכול 819.

23 מין בס"ה 139,644 ק"ג.

ה. הדגים שנצדו בחיפה בשנת 1921 וכמותן 🔗

(לפי החומר של מחלקת המסחר והתעשיה)

אבו־מונאַד 30 ק"ג, עַצפור 20, אַמַאוט 73, בורי 3222, ברַאק 19, בַלַמידה 6, דַוָקיר 2050, פַרידן 1641, גַזַל 20, גונבאר 4657, נובוס 2100, גָמָל 5, הַדַדָלי 15, יִגיוי 20, אִינְטִיאַס ‎ ,117‏אִיספירנא 1029, יַרְבֶּדִין 3628, קָבָּן 1720, קורבאל 790, כלב־אל־בחר 41, לוקוס 8, מַגורָן 384, מַרמיר 3420, מוסקאר 2664, מושִיט 82, מַגורג' 4, גַרַדֶנסטרז(?) 5, אוקֶר 2144, אורַק 164, סרדינא ‎,3854‏סולטן ‏ אברהים 3354, סַרַעִיס 3610, סַלפּוה 196, סולבֵי 96, סופַר 9, טובָרָה 70, טורגולוס ‏ 635, טַרַכול 149, וַחִיש 52, זרזור 45.

40 מין בס"ה 42219 ק"ג.

הערה: בשנה זו צָדוּ גם סרטנים 8740 ק"ג.

ו. הדגים שנצדו בעזה בשנת 1921 וכמותם 🔗

(לפי החומר של המחלקה למסחר ולתעשיה)

אבו מֶנְקַר 25 ק"ג, בורי 491, בורש 3140, דַגור 50, דַוָקיר 111, פַרידן 609, גונבאר 350, כלב־אל־בחר 862, לוקוס 1580, לַבַט 1249, מוסקר 2835, סרדינא 4340, סַרַעִיס 362, סַלפוה 620, טובָרָה 857, טרכול 83.

15 מין ובס"ה ק"ג 18014.

ז. הדגים הנצדים בטבריה (לפי החומר של מחלקת המסחר והתעשיה) 🔗

מושט, עַבדָדִי, אבו־כלב, מַרמיר, כִּישרי, כַרשינה, חפָפי, סרדינא, בַרבוט; כלב־אל־בחר הרבה.

הערה: בימה של טבריה נמצאים כנראה בכמות קטנה הסרטנים,‏ הצדפים, הקונכיות, הרכיכות ולכן לא כדאי לסדר את צידן.

הערה המערכת: בקבץ של דגים שהיה נמצא בטבריה לפני המלחמה היתה כמות המינים הרבה יותר גדולה; גם לפי הספרות של דגי כנרת, מוכח שהמינים בים כנרת מרובים מאד.

ח. ציד הדגים בא"י בשנת 1921 🔗

המספרים נאספו ע"י משרד הדגים רק בארבע הערים: עכו, חיפה, יפו ועזה.

משקל כל הדגים שנצודו במשך 10 חדשי שנת 1921 (מחדשי ינואר ופברואר אין מספרים) בשלש הערים חיפה, יפו ועזה, היה (לפי הנ"ל): בחיפה: 48219 ק"ג, ביפו 139664 ק"ג, בעזה 18104 ק"ג ובס"ה בשלש הערים 199897 ק"ג.

ט. מספר הדוגות והדיגים בשנת 1921 🔗

(לפי החומר של המחלקה למסחר ולתעשיה)

בחיפה היו דוגות ‏15, דיגים 100, בעזה דוגות 15, דיגים 213. בעכו דוגות 17, דיגים 52, בטבריה דוגות 26, דיגים 115, ביפו דוגות 44, דיגים 169.

בס"ה היו דוגות 117, דיגים 649.

בעלי חיים מזיקים במימות ארצנו. 🔗

א.) עלוקות: במי הנחלים (הואדים) והשלוליות נמצאים לפעמים בעלי חיים מזיקים לבריאות שותיהם. הפועלים שלנו העובדים בשדות ובעיפם ובצמאם אינם שולטים ברוחם ושותים ממי הואדים או הסַריותות מסַכנים ע"י זה את בריאותם. המקרים שיחד עם המים בולעים גם עלוקות קטנות, ‏ מצויים הם מאד. כל רופאי הארץ יכולים לספר על חולים יורקי דם שחשדו בהם שהם חולי ריאה או שחפתנים ובאמת אחרי בדיקה מתאימה בראי־הגרון מוצאים בגרונם עלוקה קטנה מקננת בבשר הלוע. (במרחביה היה הדבר: בקיץ ביום שרב חרשו הפועלים ומהם אחדים הצוחקים לכל סכנה. אחד בעיפו כרע וישת ממי בור שבואדי. ממקום שתית הבקר. אחרי ימים אחדים התחיל בבקר להשתעל ולירוק טפות דם. לא חום ולא צמרמרת ולא חוסר תאבון או נדודי שנה; איש חסון ועליז ויורק דם! שלחו אותו העירה לרופא לבדיקה בגרונו. במלקחים הוציא הרופא עלוקה מגרון “העולל” הבריא).

עלוקות אלו מתישבות בפה ובגרון הבהמות והבקר הרועים או העובדים בשדות ושותים ממי השיחים והבורות. האכרים המומחים יודעים את הדבר ובהכירם בבהמתם איזה שנויים, תיכף בודקים בפה ומוציאים ממנו לפעמים עלוקות רבות.

ב.) הבילהרציה. במי ארצנו נמצאים כבר גורמי מחלת הבילהרציה (הסימן: דם בשתן). בודדים מאחינו בצאתם בשנות המלחמה מצרימה ובעברם ערומים בקרבת נחלי הנילוס חלו במחלה והביאוה לארצנו. הצבא המצרי, ביחוד פועלי ה־Labor Corps (לייבר קורס), הביא עמדו את המחלה במדה גדולה ובהפרשותיו טמא את אגמי המים וביחוד את הברכות שבפרדסים בפ"ת ובמקוה־ישראל וכו'. המים בברכות אלו היו נקיים תמיד ממזיקים, אבל מכיון שהתרחצו במים אלו המצרים נושאי המחלה בשלחופיותיהם ובכבדיהם, התמלאו תיכף המים גורמי הבילהרציה (בגלגול הצרקריות); אלו במשך חמשה שבועות מדביקים את המחלה באנשים השותים את מי הברכות או מתרחצים בהם; אחרי 3–4 חדשים פורצת המחלה בסביבה.

המזיק המצרי של הבילהרציה הוא Schistosoma Mansoni, Schistosoma haematobium; כשמגיע מזיק זה לכבד איזה איש, הוא יכל להשאר שם בכלי הדם 10–20 שנה ויש שמוצאים אותו בגוף האדם גם אחרי מותו. ביצי המזיק היוצאות מגוף מנוגע בבילהרציה חיות במשך ימים אחדים, אם רק לא התיבשו ע"י קרני השמש. בבאם לתוך מים חיים שהוחמו ע"י השמש נמלטים מהן תולעי הבילהרציה, מירוצידיות, השחות במים במשך 24 שעה ומחפשות שבלול כדי לחדור אל תוכו. את התולעים האלו רואים אז גם בעין פשוטה בהתנועעם במים. אם במשך הזמן הזה לא נמצא למירוצידיה גוף של שבלול היא מתה, אבל רבים השבלולים במים וגם רבים מיני השבלולים שאל תוכם המירוצידיה חודרת.

אצלנו רפאו בהצלחה את כל המנוגעים ע"י זריקות מיוחדות לבילהרציה. במצרים, באפריקה ‏המזרחית ‏ וכו' מרפאים ‏ את החולים במחלת זו באיפֶקאקואנה. (Ipecacuanha).

ג) האנופליס (Anopheles). במים עומדים, במי בצות וסריותות מטילים יתושי האנופליס את ביציהם שמהם אחרי גלגולים נמלט היתוש המדביק את הקדחת הבצית, המלריה. במים אלו בודאי חיים גלגולים של מיני יתושים אחרים, המדביקים גם את קדחת שחור־השתן ומיני קדחת אחרים. עוד באמת לא נחקרו היטב דרכי העברת המלריה ואנו עומדים לפעמים לפני חדות: ועידה אחת שהיו בה רופאים מומחים למלריה חפצה למצוא את המקום היותר בריא למושב בכרכור. חפשנו את האנופלס בכל הואדים; הרופא חפשם תחת המטות, במסתרי החלונות והדלתות ולשוא. אף עץ אחד לא היה בסביבה שבצל עליו יסתתרו המזיקים. ובכל זאת חלו הפועלים אחרי־כן והיו מקרים רציניים גם שׁל קדחת שחור־השתן. לעומת זה רבו

הבצות בכפר אוריה כמשך כל השנה והפועלים שישבו בחדרים נקיים ומרווחים והתכלכלו היטב ועבדו בלי לחץ חיצוני ורק לפי כחותיהם הם לא חלו במשך כל הקיץ בקדחת. עוד נסתרים‏ דרכי המזיק הגורם למלריה וגם האמצעים למלחמה בו אינם כלם ברורים; נטיעת האקליפתים,‏ הקיק וכו' לא הביאו במקומות רבים את התועלת ‏ המקווה; בתוניסיה למשל התיאשו מן האקלִיפתִים והקדחת במקום שנטעו את העץ הזה לא פחתה כלל. בחדרה התחילו לקצץ בעצים שבקרבת הבתים; התרו בהם שזה ירבה את הקדחת;‏ באמת אחרי שנה כאלו רבו מקרי הקדחת; אבל סו"ס התחילו לעקור את העצים במדה יותר‏ גדולה ולעקרם מן השרש גם על שטחים גדולים שהקצבו להרחבת המושבה, והקדחת פחתה בין כך מאד.

בטוח הדבר שהרוח מביא את האנופלס גם ממרחק גדול מאד של עשרות ק"מ; בטוח גם שאיש חולה מסכן את הבריאים שבקרבתו ועל יסוד זה סדרו להם הגרמנים במושבותיהם סדר אחר מאשר למשל סדרו אחינו בחדרה; הגרמנים לא מתישבים בבנינים עזובים של ערבים; הגרמנים לא עובדים בעצמם בשדה בקיץ בחום היום; הגרמנים לא נותנים לפועלים הערביים שלהם, העושים אצלם את העבודות הקשות, ללון במושבה בקרבת בתיהם‏ כי בלילה מעבירים האנופליס את המחלה מהחולה על הבריא.

בטוח הדבר שדירה מרוחת, מאכל בריא, ועבודה בלתי מפרכת את הגוף מצילה את האדם מהקדחת וכל זמן שעוד לא גלו הרכבה נגד המלריה מוכרחים לבלוע בכל יום מנה של כינין כמצות הרופא.

ז. אדמתנו 🔗

א) השטחים. שטח כל ארצנו הנמצאת תחת חסותה של 🔗

אנגליה הוא בערך תשעה עשר וחצי מיליון דונמים; המדה המדויקת עוד איננה ולא במהרה תהיה; הגבולים הולכים עוד ומשתנים והמדידה רק החלה; לכן יש החושבים את השטח עשרים מיליון דונם ויש. פחות (יש גם מספר של 1.800.000 הקטרים). בשטח הזה נכללו הבצות, החולות, הימים התיכוניים, היערות, ההרים והמדברות.

לנו יש בארץ בקירוב‏ ובמספרים עגולים (נכללו בּמספרים אלו שטחי קסריה שבודאי יצאו מרשותנו ונכללו בהם שטחים שקניתם עומדת להגמר או שנתנו עליהם דמי קדימה וכן אדמות שאין עוד עליהם “ספרוש”.

ביהודה 180.000 ד', בשמרון ‎ 170.000‏ד', (בזה אדמות קיסריה, שבין כך אפשר נסתלק מהן), בגליל התחתון 235.000 ד', (יחד עם השטחים שיש לערבים רשות לקנותם מאתנו במשך כשש שנים). בגליל העליון 100.000 ד', ובס"ה 685.000 ד'.

הערה: אדמות עבר הירדן מזרחה נמצאות בידי צרפת ואין ליהודי אף ‏ דריסת הרגל שם. אם לנכות את בצות קסריה וכו' ונשאר בידינו לערך 650 אלף דונם. אם לנכות משטחה של כל ארץ ישראל את שטחי הימים, האגמים והנהרות ונשאר לערך שטח של 19 מליון דונמים. היחס בין השטחים שבידינו ושל כל א"י הוא כיחס 3,42:1. לפי ערך מספר הנפשות שלנו כעת עוד עלינו לרכש שטח יותר מכפלים משיש בידינו או לפחות עוד 1.250.000 ד'.

מכל השטח של א"י ידועים מספרים בקירוב רק לשטח של לערך ששה עשר וחצי מיליון דונמים (היתר ‏ הם בודאי הימים והמדברות הגדולים), שלפי המפות הגיאוגרפיות מדדנום והמספרים הם בקירוב כאלה:

מעובדים: ביהודה ‏ 4.090000 ד'; בשמרון 330000 ד'; בגליל התחתון 430000, העליון 560000; בור הראוי לעבוד: ביהודה 2.750,000 ד'; בשמרון 175000 ד'; בגליל התחתון 135000 ד'; העליון 330000 ד'. בלתי ראוי לעבוד: ביהודה 6.000000 ד'; בשמרון‏ 500000 ד'; בגליל התחתון ‏ 350000 ד'; העליון ‏ 850000 ד'. ובס"ה בכל א"י מעובדים: ‏ 5.500000 ד', בור ראוי לעבוד 3.393000 ד'; בלתי ראוי לעבוד 7.700000 ד'.

בשנת 1922 היה השטח הבלתי מעובד במושבותינו: החולות, הבצות, הטרשים, הדרכים, ‏המגרשים וכו'; ביהודה 37000 ד', בשמרון 38000 ד', בגליל התחתון 35000 ד', בגליל העליון 42000 ד' ובס"ה 152000 ד'. בכל ‏ א"י השטח המעובר הוא 33 למאה מכל השטח. במושבותינו השטח המעובד הוא 77 למאה מכל השטח או שאנו מעבדים פי שנים וחצי ממה שמעבדים כל תושבי א"י. ‏ואם להוציא מהמספר

הכללי את השטח הכללי שלנו ומהשטח המעובד הכללי את השטח המעובד שלנו ומצאנו שהיחס של השטח המעובד אצלנו אל כל השטח הוא כ־100:77 והיחס של השטח המעבד אצל הערביים אל כל השטח שלהם הוא כמו 4.002000 אל 15.943000 או בקירוב 25 למאה או בדיוק מכל ‏ 100 ד' הנמצאים בידינו אנו משתמשים ב־77 ד' ומכל 100 ד' הנמצאים בידי הערביים הם משתמשים רק ב־25 ד'.

השטח הנטוע אצלנו הוא יותר מ־93000 או 14,3 למאה מכל השטח השייך לנו הוא כבר נטוע: מזה עצי פרי 11,1 למאה ועצי יער 3,2 למאה.

השטח הנטוע יערות אצלנו היא בקירוב 21000 ד' ומזה נטועים ע"י המתישבים לערך 10000 ד'. יערות טבעים שטפלו בהם והקימום (סג’רה, נהלל, כרמל, מרה וכו') או שעוד לא טפלו בהם אבל שומרים עליהם. עד שנשיג את האמצעים לטפול כ־11.000 ד'.

על שטחי היערות בכל הארץ אין שום מספרים: היתה השערה ‏ של אנדרלינד שהשטח המיוער בא"י הוא לערך 2 למאה מכל השטח של א"י; אבל אז נכללו בא"י גם הגלעד, גם עבר הירדן וכו'. כעת משערים שבארץ־ישראל המערבית טופסות הגבעות המכוסות שיחים ושרשי עצים ולפעמים גם עצים שונים שהממשלה חפצה לשמור עליהם, אבל קשה לה הדבר מאד, שטח לערך 650.000 ד' שמהם ביהודה כ־70.000 ד', בשומרון כ־100.000 ד', בגליל התחתון כ־100.000 ובגליל העליון יחד עם גבעות עכו (הגבעות נמשכות מעכו וער צפת והלאה: פקיעין, תרשיחה וכו') כ־280.000 ד'. (הגבולות בין הגליל התחתון והעליון לא הקצבו והמספרים הם בקירוב).

כדאי להעיר הערה כללות למספרים של השטחים בא"י בכלל: בשטחה של א"י שהבאנו לעיל 16 וחצי מיליון ‏ דונמים) תופס הנגב או מחוז באר־שבע 38,9% או כמעט שתי חמישיות מכל השטח וההשערה היא שמכל השטח שהוא כ־6 וחצי מיליונים דונמים מעבדים לערך 1,75 מיליונים, ראויים לעבוד אבל לא מעובדים יותר ממיליון אחד, בלתי ראוים לעבוד ‏ כ־3,67 מיליונים דונם. אם להניח שהיבולים בנגב הם די קטנים והאסיף הבינוני הוא כ־50 ק"ג שעורים מדונם והיה כל היבול בנגב כ־88 מיליון ק"ג בו בזמן ‏ שכל היבול של השעורים בכל א"י גם במשך שנתים איננו מגיע לכמות כזו (בשנת 1920 היה יבול השעורים לערך 30 מיליון ק"ג ובשנת 1921 – 65 מליון.

ב) טיב אדמתנו ופוריותה. 🔗

היבולים בארצנו ובכללה גם במושבותינו הם זעומים: החטה מכניסה ‏בכל הארץ רק עד 54 ק"ג לדונם (של 918 מ'), במושבותינו 80–90 ק"ג או לערך 800–900 ק"ג להקטר חטים ומעט יותר שעורים. אבל בזכרנו שמעולם לא זבלו את שדותינו ומעולם לא חרשוה חרישה עמוקה נוכל בכל זאת להגיד: באו וראו כמה חצופה היא ארצנו: היא עודנה מוציאה יבולים כאלה אחרי משק של חמס הנמשך זה מאות או גם אלפי שנים.

היבולים בארצות אחרות הם שונים, אבל תמיד יותר גדולים מאשר בארצנו: במצרים כ־18 ככר חטים להקטר (הככר 100 ק"ג); בצרפת 13, באוסטריה‏ 18, בגרמניה 20, בשויציה 20, בהולנדיה 24, באירלנדיה 25, בבלגיה 25, בדניה כמעט 32 ככר להקטר. רק באיטליה היבולים הם כמעט כמו בארצנו: 11 ככר להקטר ובשנים האחרונות ירדו גם עד ל־700 ק"ג להקטר בסיציליה.

הגורמים לזה שיבולי ארצנו בכלל קטנים הם, אבל למרות משק החמס הם בכל זאת לא פוסקים ומכלכלים בו ישוב ‏גדול וגם מוציאים לחו"ל עשרות אלפים טונים של דגנים וקטניות, הם שונים ועל אחדים מהם נראה להלן.

לפי אקלימה, ארצנו היא “ארץ־גנים”. אם נשוה את ארצנו באקלימה ובהרריה לאיטליה ומצאנו שההבדלים הם קטנים וגם שם אין הדגנים מצליחים כמו שהם מצליחים בארצות הצפון. המלומדים והחקלאים גם שם אומרים כי הדרום עם שמשו ועם גשמיו המשונים מתאים לא לדגנים או לצמחים עשביים, כי אם לעצי פרי ולשיחים המסתגלים לחורב. בזמן שהחטה במחוז אחד הכניסה לכל היותר 300–400 לירות איטלקיות להקטר,‏ הש"ש 100, והשעורה 50–100 לירות, הכניסו הגפנים 75 ככר ענבים או 1000–1500 לירות להקטר; גם הזיתים נותנים הכנסה‏ מסוימת; מתפשט כעת שם גדול החרדל; לעומת זה הפולים מביאים גרעונות.

נסיונות בגדול‏ צמחים שנתיים לפי השטות היותר חדשות – פולים, עדשים, חטים, תירס, תפוחי־אדמה, קיק,‏ הוכיחו שזבל אורגני יחד עם זרחנת־עלית מועילים מאד בימות הגשמים לצמחים שאסיפם ‏חל באפריל–מאי; אבל לצמחים שאסיפם חל בקיץ – ביוני־יולי אין הירקות והדגנים מוציאים תועלת מהזבול הנ"ל. כל הצמחים הביאו גרעונות ‏ גדולים – (היותר‏ גדול הביא הקיקיון)‏ מלבד החטה שהכניסה 175 לירות להקטר. ומזה מובן מפני מה האכרים באיטליה מגדלים לרוב את החטה; וכן מובן מפני מה הפלחים בא"י גם כן לרוב מגדלים את החטה ורק אחריה את השעורה. מובן שהשקאה יכולה לשנות את כל המצב. אבל לסדר השקאה אפשר רק במקומות בודדים. אמצעים להלחם בחורב הקיצי או לשנות את אקלים הארץ שהגשמים ירדו גם בקיץ, אין לנו ומפני שדוקא בראשית חדשי החום פוסקים הגשמים‏ לכן אין הצמחים יכולים להתפתח כדרכם וגם האור הרב שבו אנו משתבחים איננו ‏ מועיל ‏ לצמחים, כי בשעות האור הגדול עלי הצמחים סוגרים את פיפיותיהם כדי שלא ינדפו ועומדים‏ הם אז בהתפתחותם. שטת הדריפרמינג יכלה לעזור בהרבה למצב זה. אבל בכל זאת לא השטה ולא הדשנים והאינטנסיביות ‏ יוכלו לשנות לטוב מאד את אשר הטבע בעצמו מפריע, או לשנות את חוקי הטבע.

וחוזר הדבר גם בעוד ארצות דרומיות השוכנות על ים התיכון ועל אגפיו. גם ביון החטה מביאה 1000 ק"ג להקטר וזה רק פעם בשנתים או בשלש שנים!‏ גם פה הסבה היא האקלים וחוסר הגשמים בסוף האביב ובקיץ; כשאין מים להשקאה קשה מאד לאכר לעמוד על כל קוץ וקוץ של האקלים ולהתאים להם את עבודתו: פעם הקדימו הגשמים ופעם באו כחתף; פעם נמשכו ימים רבים ‏ ופעם באו לסירוגין וכו'. וכל זה משפיע על גדול הצמחים העשביים והדגניים ועל כל היבול.

אבל קל מאד להגיד: האדמה היא מטבעה גרועה והאקלים משונה ולכן אין יבולים! ‏ישנם עוד גורמים רבים התלויים באכר וישנן סבות שהאכר יכל להלחם בהן והסבות ההן דומות הן בכל הארצות שסביבת ים התיכון. אנחנו פה רואים בעין את סבות היבולים הזעומים אצל ילידי הארץ: ה"מסמר" – היא המחרשה הקדומה וכל השטה הפרימיטיבית של עבודת הפלחים; העשבים הרעים הממלאים את הקמה; הזרע הגרוע והמעורב שהפלח משתמש בו, אי השמוש בזבל ובדשנים חימיים, המחלות המתפשטות על הדגנים מחוסר מחזור של זרעים מתאים, חוסר גזעים של דגנים המקדימים להבשל טרם פשטו עליתם המחלות, חוסר בהמות עבודה וחוסר בקר‏ מגזעים הטובים שיבואו במקום העז המכלה את יתר היערות, חוסר חנוך‏ חקלאי בכל צורה שהיא, ירידת הצרכים ומוסריות ‏ נמוכה ‏ עם פטליסמוס אוילי – כל‏ זה מספיק לבאר את יבולי הפולח הערבי.

על האכר העברי והאירופי משפיעים גורמים אחרים: הממשלה היונית הזמינה חבר מלומדים ‏ למשך שנה שלמה לארצה כדי שיחקרו את הסבות ההן ויראו אפן המלחמה בהן. רבן הן אותן הסבות שבארצנו: גם שם אין האכרים נוקפים באצבע כדי להגדיל את פוריות האדמה. גם שם כמו בארצנו לרב האכרים אין מושג מהגדלת הפוריות. מי יודע אצלנו את הדשנים החימיים? מי יודע לטפל בזבל הבהמות, בהכנתו, בזמן השמוש בו? גם שם כמו בארצנו, גדול הבקר והצאן הוא פרימיטיבי; הכבשים והעזים רועים כל השנה בשדה וזבל צאן כלל לא ידוע לאכרינו. גם הבקר הוא לרוב מהמין הרועה בשדה וזבלו נאסף רק בלילות של תקופת החליבה (עדרי הבקר שהיו בידי אחדים מאחינו בפתח־תקוה, בחדרה וכו' והעדרים שהנהיגו גם קבוצות ומושבים אחדים). האכרים במושבות אחדות לא מגדלים תלתן ומיני קטניות רבים אחרים; לפול ולתורמוס הרגילים בארצנו עיפה כבר אדמתנו והיבולים מהם הם זעומים. ואם גם מגדלים מעט אי־אלו קטניות לא מועילים בזה הרבה לאדמה כי את הקטניות לא קוצרים, כי אם תולשים, (התורמים, הפול, החימצה, וכו') וע"י זה התועלת העיקרית מגדולן: “אצור החנקן ע”י הפקועות שעל שרשיהן באדמה", בטלה בכללה.

הסבות הגורמות בכל זאת ליבולים מספיקים בארצנו הן חיוניות וחמיות; מהחיוניות נראה רק על שתים מהן: רבוי צמחי הקטניות הטבעיים ורבוי הסדקיות מרבות החנקן. מהסבות החימיות נראה על ההרכבה החימית המיוחדת של עפר ארצנו, ביחוד על רבוי השיד בעפר. האדמה נלחמת נגד בערות האכרים, המתבטאת במחזור של זרעים שאין בו הרבה פעמים צמחי הקטניות, ע"י זה שהיא מעצמה מוציאה מינים רבים של קטניות בר, הממלאות את הקמה ואת השדות בשנות הביור, והודות ‏ להן – למיני הקטניות הפראים – עוד אדמתנו ממשיכה לתת יבולים ‏ המספיקים למחית משפחת הפולח הערבי, אבל לא משלמים שכר העובד התרבותי.

רשימת סוגי הקטניות בא"י: 🔗

החרוב השוטה הסרחני (אנאניריס פֿיטידא); הסופורה היפנית; לוטונונים ‏ דוקרני; התורמוס – 8 מינים; כנף־כסף חד־פרחי (ארגירולוביום); תרמילוזי (אדינוקרפוס) ‏יוני; פרפר זהב (קנדול); חזיזי (נאליקוטומא); רתמית (ניניסטא)‏ 2 מינים; רתם (2 מינים); רתם אספמי (ספרטיום יונציאום); קיטיסון ‏ (ציטיזום); פול־החמור או סואה (אונוניס) 25 מין; תלתלה (טריגונילא) – 31 מין; שבלולית (מידיקנו) –31 מין; תלתן דבשני או גרגרינה (מילילוטוס) – 7 מינים; תלתן (טריפוליוס) 60 מין; שלחופונית (פהיזאנטילליס); קלפית – (הימנוקארפוס) – 2 מינים; גרזינה או זנב־סנונית (סיקוריגירא); אפולי (ציטיזופסיס, תרמיל־עץ); (לוטוס) – 18 מין; רבוע־כנף (טטראנוגולובוס); קרצפת (פסוראליאה); נרא (אינדינופרה) – 2 מינים;‏ רובּיניה (שטה מזויפת); זפק־יונה (קולוטיאה); קדד או חולין (אסטראגאלוס) – 43‏ מין; משורית (ביזירולה); סוס או שׂוּשׂ (גליציררהיצא) – 4 מינים; עקרבון (זנב עקרב, סקורפיאורוס) – 2 מינים; רגל־צפור (אורגיטופוס); עטרה (קורונילא) – 4 מינים; פרסה (פרסת־סוס; היפפוקריפים) –5 מינים; הידיזאריון – 2 מינים; ערערינה (אונובריכיס) – 10 מינים; נעצוץ או הנה (אל־הני) – 2 מינים; חמצה (ציצר) – 2 מינים; בקיה (ויציא) – 29 מינים; עדשה (ערוום) – 3 מינים; פול – (פאבא); טופח (לאטהידוס) – 14 מין; פורקדן (אורוביס); אפונה (פיזוס) – 5 מינים; פול־סודני או אגוזי־אדמה (אראכיס); לוביה (ויננא) – 3 מינים; פלסלוס (הוליכוס); שעועית (פהאזיאולוס); חרטומנה (רחינכוזיה); קציעה (קאססיה);‏ חרוב (צירטוניה); עצעץ (ציזאלפינה); בן־חרוב (צרציס);‏ גלדיציה;‏ שכה (פרוזופיס, ‏ היא גם כובא) – 2 מינים; שטה – 6 מינים; (באמת הכניסו בשנים האחרונות עשרות מינים, אבל הם עוד במצב ‏ של נסיון);‏ סויה (פול הסויה, גליצינה); אלביציה (לבך) ומינים אחדים חדשים שעוד לא הגבלו ובס"ה כ־360 מין, שמהם הרוב חד־שנתיים ושיחים המרבים את החנקן באדמה ונותנים ע"י זה את היכלת לגדל באדמתנו חטה ויתר הדגנים.

(הערה: שמות המינים עם באורים ותאורים יבואו בּחלק השני).

באדמה ישנן סדקיות רבות המרבות את החנקן גם בלי עזר הקטניות ובלי חברותה עמהן. הסדקיות האלו השפעתן על רבוי פוריות האדמה נכרת בּמשך כל השנה, ביחוד בארצנו שהחום כמעט בכל השנה מתאים לדבר, אם רק ישנה מדה ידועה של רטיבות בעפר והאדמה מעובדה באפן מתאים לחיי האזוטובקטר ‏Azotobacter אבי הסדקיות מרבות החנקן. סדקיות אלו מוסיפות לעפר חנקן בכמות שונה, 17–45 ק"ג לשנה להקטר, אם רק התנאים מתאימים לקיומן.

ההרכבה החימית של עפרנו היא לא בכל הארץ מתאימה. לרוב יש בעפר האדמה די אשלג ופחות חנקן ומעט מאד זרחנת; הסיד מצוי מאד וחסר הוא רק במקומות בודדים. ‏מהבחינות הנמצאות בספרות ישנן שתים שאפשר לסמוך עליהן (של מ. ויניק). אחת ממרחביה ואחת מבן־שמן (השנה לא ידועה).

1.) מרחביה.

חנקן – – –

זרחנת 0.075 על כל 1000 ק"ג עפר 3/4 ק"ג זרחנת. (זרחן מחמץ).

אשלג 0.430 על כל 1000 ק"ג עפר 4,3 ק"ג אשלג (אשלגן מחמץ).

שיד 7,440 על כל 1000 ק"ג עפר 74,4 ק"ג שיד (שידן מחמץ).

2.) בן־שמן.

חנקן 0.046

זרחנת 0.050

אשלג 0.220 על כל 100 חלקים עפר יבש.

שיד 5.520

כשזבלו את האדמה בזבל המשק ודשנו בזרחנת ובחנקן הגדילו את היבולים במדה רבה מאד (בחוות אחדות: בן־שמן, חלדה, דגניה וכו', בפרדסים ובמשתלות), אם כי גם ע"י הדשנים אי־אפשר עוד להלחם בחוסר הגשמים או בחורב ולבטל בכל את השפעתם. את השפעה זו אפשר לבטל ע"י השקאה יחד עם זבול. אנו רואים הוכחה לדבר במשקי הגרמנים: וילהלמה (עוד לפני המלחמה היו מאספים מהאדמה הכבדה שלהם 1400 ק"ג חטים ועד 1500–2700 ק"ג שעורים להקטר), שרונה, בית־לחם, וולדהים, ‏ ושדותיהם בקרבת חיפה – כלם מביאים יבולים טובים: גם היבולים של פלחי ביתר (בקרבת ירושלם) אינם צריכים להפליא; מטבע הדבר הוא שהאדמה הטובה נמצאת ביחוד במורדי ההרים המסודרים דרגות־דרגות, כי הרוח והגשמים מביאים את החלקים הפוריים שמלמעלה למטה וכשלעפר זה עוד נוספה השקאה, אז לא יפלא אם הפלחים מתפרנסים ‏ בשפע מחלקות פעוטות מאד. וגם לא יפלא שמלפנים ישבו על מורדי ההרים‏ אלפי אכרים וכורמים וימצאו את מחיתם מעבוד הדרגות. העמקים הקטנטנים בין ההרים גם כן פוריים הם מסבות אלו, רק אדמת המישורים הגדולים והרמות על ההרים זבּורית היא כעת, ודורשת זבול או דשון.

לפי הבחינות הנ"ל ולפי הידוע לכלנו עשירה היא אדמת ארצנו בשיד ומקומות שחסר בהן השיד כלל נדירים הם מאד בארצנו: לרוב ישנו יותר מדי בכל אזור ההרים, בכל אדמת הטרשים, החורה, אדמת החרבה, אדמת הבּצות שעל גדות הואדים והנחלים וכו'. השיד הזה שבעפר משפיע על שרשי הצמחים שיתארכו. נסיונות של מלומדים צרפתים אחדים הוכיחו ששרשי הצמחים הגדלים בסביבה שיש בה שיד הם ‏פי שלשה בארכם משרשי הצמחים הגדלים בסביבה חסרת שיד. ברוב הצמחים משקל השרשים וארכם הוא יותר גדול בסביבה שידית מאשר בסביבה מחוסרת־שיד.

שרשי הצמחים הצעירים הנזרעים באדמת ארצנו חודרים יותר עמוק‏ מהרגיל ‏ע"י השיד המצוי בעפר; השרשים מתפתחים בארכם וחודרים עמוק בחדשי החורף, בתקופת הגשמים; בעמקי האדמה הם מוצאים את מזונותיהם וגם את כמות המים הדרושה להתפתחותם אחרי כן, בחדשי האביב וראשית הקיץ, בזמן שהגשמים פסקו כבר. ולכן כשהגשמים באים בעתם יבולי ארצנו די טובים הם גם בלי הוספת זבלים ודשנים.

וכשמבירים זמן מה את הזבורית המדומה הזאת, אז גם היא נותנת יבולים‏ טובים מאד, כי מתרבה בה החנקן ע"י הקטניות והסדקיות שהזכרנו לעיל וכחות ‏הטבע משחררים גם את יתר חמרי המזון שבעפר: בחטין השיכת לקהק"ל נשארה חלקה אחת בור במשך שנים אחדות והיהודי היחידי (משה חיטינר) היושב בחטין זרע אותה בשנת תרפ"ב: “שפך” עליה – לפי מבטאו – 3 “כל” חטים וימצא 50!

היוצא שכל שאלת הרזון באדמת ארצנו היא רק שאלת הזבול והדשון ומוציאים רק לעז עליה שהיא מטבעה גרועה ואיננה מעניקה את העובד בעד עבודתו. אבל אם את החנקן מרבה הטבע במדה ידועה בעצמה בלי עזרת האכר, או אם אפשר להרבות את החנקן ע"י זבל ירק, (החנקן מובא ע"י הגשמים מהאויר, לפעמים עד 9 ק"ג חנקן נקי להקטר לשנה; ע"י שרשי הקטנית הזרועה ע"י האכר מוסיפים לפעמים עד 100 ק"ג ויותר חנקן להקטר לשנה!), הלא אין הזרחנת יכולה להתרבות בעצמה בלי עזר מצד האדם. חוסר הזרחנת משפיע לרע גם על הגורמים ‏ הטובים מרבי־החנקן:‏ אם חסרים הזרחנת והאשלג בעפר אז פעולת החנקן אטית היא מאד וקטנה. ובזכרנו שאת הזרחנת אין בכח הטבע להרבות בכמויות הדרושות, לכן יוצא שבּיחוד חשוב בשביל חקלאינו דשן הזרחנת; על ידו אפשר להגדיל את כל היבולים: גם יבול הדגן וגם יבולי הקטניות, אבל גם יבולי הירקות ווהפירות!

יש הוכחה מחלטת לזה שהאדמה שלנו נותנת יבולים רעים מחוסר הזרחנת: בעלי החיים! הפרה הערבית הקטנה, העז הארץ־ישראלית הקטנה,‏ התרנגלת הבידואית הקטנה וגם החמור הארצי־ישראלי הקטן. כלם מעידים על חסר הזרחנת בעפר אדמתנו. כל הבהמות האלו רועים באחו, חיים מהטבע ומתפתחים בהתאם לצמחיה. העפר בארצנו עשיר הוא לרוב בשיד ולכן ישנו גורם אחד להרכבת העצמות ולהתפתחותן;‏ ואם בכל זאת השלד הוא קטן בכל בהמות הבית ההן, אות הוא, כי חסר במזונות ‏ הגוֹרם ‏השני העיקרי – הזרחן.

הדרך להשבחת היבולים בא"י הוא השמוש בזרחנת; ע"י זה יגדלו היבולים, יתעשרו בזרחן וישפיעו גם על גוף הבהמות והחיות והשפעת גומלין תהיה אז מבעלי החיים על הצמחים בהרבותם את הזבל האורגני שהוא שוב גורם חשוב מאד ברבוי היבולים.

המסקנה: ארצנו היתה באמת מלפנים ארץ זבת־חלב־ודבש ויכלה להביא גם מאה שערים. אין כלל שאלת “רזון”, כי אם יש שאלת הזבול, ההשקאה, הגשמים והעבודה. אם יזבלו בזבל בהמות, ידשנו ביחוד בזרחנת ואחריה באשלג, ואם הגשמים יבואו בעתם אבל שלא יבואו גם תכופים – הם ממיתים אז את העכברים, אבל הם אז סוחפים או סוחבים את החנקן, שמטבעו איננו נדבק היטב בעפר האדמה, לעמקי האדמה או רחוק ממקום יצירתו – ולא יחסר גם המלקוש ואם האכר ידע את עבודתו וידע להשתמש גם במתנות הטבע הרבות ובתוצאות משקו, אז אדמתנו תוכל לתת יבולים עוד יותר גדולים מיבולי ארצות אחרות.

ג. המחצבים. 🔗

שאלת המחצבים נחקרה מעט (ראה המאמר של ד"ר מ. זגורודסקי בהשלח תר"פ) ופה נוסיף רק מה שהספקנו לברר בשאלת הרמץ..

הרמץ. Turb, Tourbier, Turf

הנקודה היותר דרומית בארצנו שהרמץ נמצא בה הן הבצות במרחק 12–13 ק"מ צפונה־מזרחה מיפו. בבצות האלו מצאנו את הרמץ בשתי נקודות ובשתיהן המים מתעכבים בשכבה העליונה; בחורף הם גלויים, ובקיץ הם בעומק של איזו עשרות סנטמטרים. שכבת הרמץ בנקודות האלו דקה היא; כשמסירים את הקרום העליון שהוא כלו עשבים חיים וחוצבים במעדר הרחב – בטוריה – בעומק של 30–40 ס"מ, מגיעים כבר אל המים והרמץ הוא שם חציו, במשקל, עפר וחציו מים ועשבים רקובים. אפשר להשתמש רק בחומר שמוציאים בטוריה, היא השככה שבין העשבים מלמעלה והמים מלמטה; המים עכורים הם מאד. צבעם כצבע מי המדמנה, ‏מי־הזבלים שהוסיפו‏ עליהם‏ עטרן והצבע הזה מוצאו מהרמץ, מהרקבובית שבו הנמחת ונמסה במים.

אם באנו לדמות את הרמץ שלנו אל הרמצים שרואים באירופה, ומצאנו‏ כי שלנו הוא עודנו בראשית יצירתו, בתקופת התהוותו, עוד לא עבר עליו כלח ולכן שונה הוא גם בצבעו וגם בהרכבתו הפיסית מהרמצים האירופיים. בחלקי‏ הארץ הקרים‏ והממודים, שבהם יש אפשרות ליצירת הרמץ ע"י התרקבות אטית‏ של חלקי צמחים הנמצאים בכמות גדולה באדמה לחה מאד, הרמץ נמצא בכמויות גדולות מאד גם בשטחו וגם בעביו או בעמקו (יותר מארבעה וחצי אחוזים של כל שטה גרמניה הם ‏רמצים וביחוד ידועים מכרות הרמץ בבואריה ובהנובר); העומק מגיע שם לפעמים עד עשרות מטרים וכמובן שכל מה שהשכבה היא יותר עמוקה יותר היא דחוסה ומחוברת, יותר‏ קרובה בצורתה ובקשיותה לפחמים; להיפך, כל מה שהרמץ יותר קרוב לפני האדמה הוא פחות דחוס, יותר רפוף ויותר בהיר; ברמץ מהעומק חלקי הצמחים לא נראים היטב או כלל; ברמץ העליון נכרים היטב כל חלקי הצמחים. ומכאן חלוקת הרמצים למיניהם: רמץ־נימי, רך, בהיר, חלקי הצמחים נכרים בו; רמץ־זפתי, מהשכבות העמוקות, דחוס ומחובר, חום שחור או שחור ומקום הנתוח הוא מנוצץ כנתוח בשעוה קשה, וחלקי הצמח אינם נכרים לעין; רמץ־טחבי שמוצאו מהטחב המתרבה מאד על פני הבצות, ביחוד מהטחב ממיני הספגנום; רמץ האחו שמוצאו מדשאים שונים, מכריכים, מנמאים וכו'; רמץ־אברשי שמוצאו מצמחי Erica או Calluna; רמץ עצי משרשי עצים שונים, ביחוד מארני הבצות.

הרמץ שלנו הוא דשאי, רך הוא מאד וקל במשקלו, בהיר בצבעו, כצבע החשש שנרקב; חלקי הצמחים נכרים היטב ויש בו עוד שרשים חיים ובריאים שבכחם עוד לשוב לתחיה ולהתפתח לצמחים חדשים. הרמץ שלנו מוצאו ביחוד מדשא אחד, מהנגיל (היבלית) עם תערבת קטנה של עשבים אחרים; הנגיל ‏ ממלא את כל גופו של הרמץ ושרשיו הם לבנים,‏ כי על ידי המים המקיפים אותם תמיד, נמסו כל החמרים המצביעים שבו; אנו היינו קוראים לרמץ שלנו רמץ־נגילי, כדי לציין אותו מכל יתר מיני הרמצים האירופיים; יכל להיות ‏ אצלנו רמץ־טחבי, אבל עוד לא השגנוהו בארצנו; אי־אפשרי הוא הרמץ האברשי, כי אין אצלנו בארצו צמחי משפחת Ericaceae (ה־Erica verticillata נמצאת במורדים המערביים של הלבנון ובא"י איננה כלל).

חלקי העפר ברמץ שלנו הם יותר מרובים מאשר ברמץ האירופי; שם הם נגלים רק באפר השרפה ואצלנו העפר נראה לעינים ולכן איננו מסוגל לשמש לדלק כרמץ המערבי; מרבה הוא עשן מאד וסותם הוא ‏את התנורים, הצנוֹרות והארובות, וכמות החוסיות (הקלוריות)‏ שבו מעטה מאד. (בטורף הגרמני ההרכבה החימית היא: פחמן 6 למאה, מימן‏ 6, חמצן 32 וחנקן 2; כעת, שנת תרפ"א, אין בארצנו אף מעבדה אחת שיוכלו לעשות בה בחינות מדעיות, מחוסר הסממנים והכלים הנחוצים לשם זה; אבל למראות עין רואים שכמות הפחמן פחותה היא, כי חלקי העפר מרובים הם מאד),

מהרכבת הרמץ־הנגילי נובעת גם תועלתו לשמוש במשק; אפשר להשתמש בו רק לשם דלק בחוץ ולצרכי תעשיה היותר פשוטים: למשרפות שיד, לשרפת פחמים וכדומה; לשם שמוש פנימי, בתנורים ביתיים, להסקת מכונות איננו מתאים. להשתמש בו לשם מצע לבהמות (לרפד תחתם) אפשר, אחרי שייבש היטב ויוטחן לחלקים דקים; היבוש צריך להמשך ימים רבים עד שימותו בו כל חלקי הנגיל, כי כח החיים שבנגיל גדול הוא מאד; כשייבש היטב בשמש ואחר ירקב בערמת הזבל, אין סכנה להתפשטותו בשדה, אבל אם ימהרו להשתמש בו לשם רפוד בעוד נשמרה בו לחות־טבעית, אז ירוה חמרי מזון בזבל האורוה, יתחזק בערמת הזבלים וכשיוצא החוצה אל השדה, יתפשט מהר ויבאיש את כל השדה ויחניק בשרשיו כל צמח תרבותי.

בעלי הכרמים והגנים הקרבים למקום הרמץ היו יכלים להשתמש בו לשם זבול כרמיהם בזבל אורגני; היסודות המזינים מעטים הם בו (מעט חנקן בצורה בלתי נקלטת מהר), אכל בשביל האדמות הכבדות הרמץ הזה יכל לשמש כחומר מרופף ומרכך ומגדיל את חלחול המים; ובשביל האדמות הקלות היה הרמץ הזה משמש כחומר מקשר ומחבר ומגדיל את כח תפיסת המים; אבל המפריע הוא הנגיל. אם לא יזהרו וישתמשו ברמץ זה בעוד נשאר שמץ מכח החיים בנגיל, אז מסכנים ע"י זה את כל הכרמים, ‏כי חיש מהר יתפשט הנגיל באדמה ויחניק ‏את כל השרשים. אפשר להשתמש ברמץ זה לשם זבל, רק אם יוציאו אותו בחדשי אייר־סיון ויניחו אותו בשמש עד סוף תשרי, עד שהוא יתפורר מעצמו.

כמות הרמץ הנמצאת בחלקת ארץ זו שחקרנו קטנה היא; מכל דונם אפשר לקחת 20 – 25 טון רמץ לח (משטח קטן של ארבעים מטר מרובעים לקחו לערך טון אחד); בשתי הנקודות ‏ הנ"ל ישנם כמאתים וחמשים עד שלש מאות דונם ולכן כל הכמות של הרמץ הלח תהיה ‏5000 – 7500 טון והיבש 3000–5000 טון.

משערים שישנו רמץ גם בבצות השמרון; פעם נדלקה הבצה ויהי הדבר לפלא בעיני האנשים הקרובים למקום. אפשר הוא הדבר רק כשיבש הרמץ ונדלק ע"י מדורות האש שהרועים מדליקים בלילה על המרעה.

מראה הבצות המכילות את הרמץ הוא ירוק תמיד,‏ גם בחדשי הקיץ היותר חמים, ובשרב ‏ השורף את הכל, לכן יבואו הנה העדרים מכל הסביבה וימצאו פה מרעה תמידי, מרעה נגילי; גם מרחוק מראה הבצה הוא כשטיח ירק מהנגיל שידו על העליונה בין כל הדשאים. מיתר הצמחים הטפוסיים נזכיר את הכריך הנמצא באיזה מרחק ממקום הרמץ; עומד הוא הכריך ‏ קבוצות קבוצות בצורת שיחים של קנים דקים ובקרבת ראשיהם פקועות הפרחים או הפירות; הכריך גדל ‏ הוא תמיד באדמה רטובה ובבצות, אבל כנראה בּורח הוא מהנגיל ולכן אין הרמץ תחת שרשי הכריך. יותר מצוי בבצות הרמץ העגרש (רע־איוב, תיון, Inula); בכל מקום שהמים מתעכבים בו, שהקרקע איננו מחלחל מים, שם נפגש העגרש ומצוי הוא הרבה בבצה הנ"ל; בקרבתו נמצא כבר הרמץ, כי חזקים הם שרשיו ותקיפים הם נגד התקפת הנגיל. טפוסי הוא לבצות שבהן יש הרמץ הצמח “עליק” (קבש ronce,Rubus פטל, Brombeere, Himbeerr שהערבים מאספים ממנו את הפטלים ועושים ממנו רבה); עוקצי הוא מאד. וטבעו להתפשט ע"י שרשים לואים היוצאים לו מענפיו ולכן משתמשים בו במקוות רבים לשם יצירת גדר חיה. מצוי העליק נם בגדרות אצלנו לרוב בּאדמת כבדות, אבל מרבה הוא לגדל בבצות והבא לחפש רמץ בבצות עליו לשים לב גם לצמח זה, יחד עם הצמחים שהזכרנו לעיל.

כמויות יותר גדולות של רמץ ובצורה יותר קרובה אל המין האירופי עלינו לחפש בסביבת מי־מרום, בחולה; מזג האויר הוא שם ותר קריר והתרבות עד לא נגעה באדמה; אין איש חורש שם את האדמה ואין איש מעביר שם תעלות; במקום שממנו לקחנו אנו את הרמץ לדוגמה הפלחים זורעים לפעמים צמחי־קיץ ‏ והצבא בעמדו במקום ההוא חפר דרכו תעלות רבות וע"י זה הוריד לעומק את פני מי התהום והפריע בעד ההתרקבות. אם יוסיפו‏ להעביר תעלות להובשת הבצה ולצנורה,‏ אז תפסק בכלל התהוות הרמץ; וכן אם תנתן הרשות ליער את השטח הזה בעצים מרבי עלים, כעצי האקלפטוס וכדומה; הסים יתנדפו וילכו הלוך וחסור גם באדמה וגם בקרקע; במקום המים יחדר האויר אל עמקי האדמה בכמות מרובה וע"י זה תפרע כלה יצירת הרמץ: יצירתו אפשרית היא רק תחת מכסה מים וכמות של אויר מגבלת מאד ונוסף לכל זה

לחץ המשא המונח למעלה.

פרק ח. מפרי הארץ. 🔗

מעבודת ילידי הארץ בסביבת ירושלם.

א) רם־אללה.

הסביבה של רמלה על ק"מ רבים נטועה עצי־פרי, ‏בּיחוד זיתים,‏ תאנים וגפנים. בתוך הכפר (העיר) ישנם גם עצי־פרי אחרים אירופיים: כך, משמש, אגסים וכו'.

זיתים. – המינים הידועים לערבי המקום הם נבלי וסורי (צורי); יש גם מעט סנדלאוי. ‏המרחקים בין הזיתים הם 6–7–8–9–10 מטרים, הכל תלוי בגודל הדרגה, במורד או בגשר הנטוע (הגשרים הם דרגות רחבות מאד). יש שהזיתים מעורבים בתאנים: בין כל שני זיתים תאנה או להיפך: על יד כל תאנה זקנה זית או יחד גם תאנה זקנה גם זית זקן; כשהתאנה מזקינה ומתה נשאר על מקומה הזית.

עבוד הזיתים פשוט מאד: חורשים לכל היותר שלש פעמים; אחרי הגשם הראשון, אחרי היורה כשהאדמה יבשה, ובחדש ניסן לערך.

את המסיק לזיתי כבוש מתחילים באוקטובר: זיתים אלו נרצצים בעץ או בבקבוק ונכבשים במלח ונקראים “רסיס”; מכינים את הרסיס גם ‏ מנבלי ומסורי ומכל יתר מיני הזית.

תאנים. – התאנים פה רבן נטועות בלי סדר ובלי מרחק קבוע; יש 4–5–6 מטרים; רב הגזעים מתחת רקובים ועל־יד כל תאנה כזו או בין שתי תאנים כאלו שתול זית ויש שכמעט מבור אחר גדלים הזית והתאנה (המרחק הוא רק 65–100 ס"מ).

מיני התאנים פה הם: חרובי, שונַרי,‏ חדַרי, ביַדי, מוזי, חמַרי, סבַעי, ‏מולֶסי, קרַאי, אַביַד, ענֶקי, סוַדי, שורֶטִי.

הטובים ביותר הם: חודרי, סוזי, חסרי, שונרי, סבעי, קרעי.

מיבשים לקציעות (דבלים) את השחורים: חרובי ומעט גם סודי; את הלבנים ענקי, ביאדי, שונרי; גם מעט שורטי.

לקנוח סעודה משתמשים בחדרי – צבעו ירק; מוזי – מצד אחד הוא חום; סבעי – קוים סגוליים על קלפתו. חמרי – סגלי כהה; מולסי – סגולי; קרעי – קלפתו נשלפת בנקל מאד ולכן נאכלת התאנה הזאת תיכף כשנקטפה.

על רב התאנים יש פירות הגדלים מהעץ והם מתבשלים כשני חדשים לפני הפירות הרגילים; תאנים אלו גם בצורתן וגם בטעמן משתנות מהרגילות ונקראות בערבית דפור ובלשון המשנה תאני־דופרה. בשול התאנים הן בסדר זה:

בחדש יוני (חזירן) יש דפור מהמינים חרובי, מוזי, חדרי, שונרי, אביד.

בחדש יולי (תמוז) יש דפור מעט ויש בכורות מענקי ומחרובי.

בחדש אוגוסט (אב) יש תאנים מכל המינים.

בחדש ספטמבר (אלול) יש תאנים מכל המינים; נגמרות בחדש זה תאני ענקי, בידי, שונרי.

בחרש אוקטובר (חשון) יש רק חרובי.

בחדש נובמבר (חשון) נמצאות עוד מעט תאני חרובי שהוא היותר מאפיל.

העבוד בתאנים הוא כמו בזיתים: שלש חרישות: אחרי ‏הגשם הראשון, אחרי היורה כשרק חרבה מעט האדמה ובניסן.

נטיעת תאנים חדשות. נוטעים פה תאנים מיחורים בני שלש שנים (את הגיל קל להכיר לפי סימנים שבעץ). אורך היחור: 50–60 ס"מ; חופרים גומה עמוקה ושמים את היחור בשפוע או כפוף; העין הקיצונה איננה בולטת מהאדמה, כי אם מכסים אותה בעפר תחוח מאר בעבי של 4–5 ס"מ ומציגים סביב השתיל 3 אבנים במשלש לשמירה מרגלי אדם ובהמה ומהמחרשה. זמן הנטיעה באדר.

במקום העצים המסובכים כני גזעים רבים המצוים בהרבה כפרים מגדלים כעת ברמלה עצים ישרים, בני גזע אחד גבוה ובמרחקים של 5–6 מטרים; על כּל דרגה (במורד ההר) נוטעים שורה אחת כשהדרגה צרה או שתי שורות כשרחבה הוא כחמשה מטרים ויותר: שורה אחת של תאנים מקצה מזה ושורה שניה מקצה השני.

אחרי שהארבה אכל את כל עלי התאנים הכריחו אותן הערבים ללבלב ע"י נתוחים‏ ארוכים בקלפת הגזע משני צדיו. הנתוחים נכרים עוד כעת אחרי שבע שנים.

גותין. הגותין הן תאנים יבשות או דבלים. התאנים הנושרות מעצמן מהעץ נאספות למקום אחד על האדמה (לפעמים נדירות על מחצלת) ומתיבשות מול השמש. לפעמים הערבים מאספים ‏ את הנובלות ולוחצים אותן בין האצבעות ונותנים להן צורה מחוספסת, כצורת התאנים הכבושות והחרוזות על גומי או חוט, ומניחים על האדמה להתיבש; היבּוש ‏ נמשך כל חדשי הקיץ עד ימות הגשמים.

גפנים. הנפנים פה הן כלן רגליות – שטוחות על האדמה.

המינים הם דבּוקי; ויש הקוראים אותו גם חמדני; ג’נדלי; חודרי שלפי אחדים הוא הוא החמדני המכוסה בעלים כל ימות הקיץ ונשאר משום זה ירוק.

המרחקים בין השיחים הם 2–3 מטרים בין השורות, 3–4–5 מטרים בין שיח לשיח.

חורשים רק פעמים: מפנים את הזמורה לצד אחד וחורשים בין השורות ואחרי־כן מחזירים אותה למקומה ולפי זה דרושים שני אנשים לחרישה זו.

זומרים זמירה קצרה – קטיפת ראשי הענפים – באדר.

יבול הענבים הוא בתמוז – מעט, באב – הרבה, באלול – הרבה, בתשרי פחות; בחשון נאכלים המכוסים (חודרי) ומעט מהבלתי מכוסיס; בכסלו נאכלים מעט מהמכוסים, אם לא היו גשמים רבים.

הכסוי. בתמוז מאספים יחד אשכולות רבים בעודם על השריגים מציעים תחתם עשבים ועלים יבשים ומכסים את האשכולות בענפים רבים של אותה הגפן; על הענפים ומצדם שמים עפר ואבנים כדי שלא ירימם הרוח. האשכולות המכוסים‏ נשארים ירוקים עד תשרי־חשון וגם עד כסלו שאז הם נמכרים במחירים גבוהים; אבל טעמם טפל, כי לא חזו שמש ולא המתקו. ויש שמכסים עוד גם באב ובאלול.

זביב. Zbib בחדשי הקיץ החמים – אלול, תשרי ‏וגם חשון מסירים גרגרי ענבים מהאשכלות, טובלים או מושחים אותם בשמן ושמים על האדמה הנקיה מול השמש להתיבש; זהו הזביב. שמים לרוב על אדמה לבנה, כי על אדמה כזו היבוש מהיר הוא ע"י קרני החום החוזרים; כשיבשו הגרגרים הם נאצרים לשמירה בכלים ונאכלים בקנוח סעודה.

דמדמון. – הגרגרים הגרועים מהאשכלות מתפזרים על גבי שקים, בלי משוחים בשמן; וכשיבשו מול השמש הם נאכלים ע"י הילדים‏ לרוב.

ב) קולוניה ועין־כרם.

הזיתים פה הם סורי, זמירי,‏ פרנג’י (אירפי) ‏ בסביבת מוצא; ‏נבלי (גדול ועגול), סורי, ספרי (שחור גם בצעירותו והם לדעת אחדים בלתי מרכבים (הפרי ארוך ומחודד) בסביבת עין־כרם.

התאנים: לבנות – בּידי, חדרי, דרובי, שונדי, מולסי, נועמי, קראי;

שחורות – סמרי, חרובי;

אדומות – סבעי.

מערבות – כורטמני, בוסטי.

הגפנים: דבוקי, חמדני, ג’נדלי, הזמירה באדר.

ג). אבו־גוש.

זיתים – סורי לרב. העבוד כמו ברמלה. המסיק הוא בלי מחבוטים, תמיד קוטפים בידים. הזמן אוקטובר, נובמבר; אפן הנטיעה שונה; ע"י גרופיות (כרמות), שכות או ענפים גדולים וגם ע"י חלקי־עץ, הנטעים בבור עמוק מאד והם מביאים פירות אחרי 4–5 שנים.

תאנים – חרובי, חדרי, בידי; מעט מוזי; חמרי מעט, מולסי, אביד, ענקי. מדברים על מין בורתעני עם פרות גדולים כתפוחי זהב.

גפנים – אצל הנוצרים הנזירים אליקנט, קוריניאין הנטועים כמו שהם בלי הרכבות על מינים אמריקאים ואין להם יראת הפילוקסרה. המרחקים 1,50 מטרים; הזמירה בינואר, פברואר וגם מרץ. אצל הערבים המינים דבוקי, ג’נדלי, חמדני והעבוד כמו ברמלה.

ד). כפר השלח.

התאנים פה רבן חדרי אבל יש גם מיתר המינים הנזכרים לעיל ויש גם וֻזלני. באוקטובר קוטפים הערבים את עלי התאנים ומושיטים לפרות בחשכם שבחדש זה העלים מזינים מאד ומרבים את החלב.

ה). בסביבות ירושלם.

זיתים – נבלי, סורי, יוני, ברי, סמירי, פרנג’י (אירפי).

ו) בסביבת לוד ורמלה.

זיתים – סורי, נבלי, הוברי, סמירי, ברי, יוני (הוא גם פרנג’י או צרפתי), רמיה, דמשקי, – לפי צורת העלים ועמידתם נפגש גם המין אוליביה Olivier שהובא מצרפת.

ד) בגליל.

זיתים – רמיה, דמשקי, סורי, מלסי, דקריה, ברי.

הערה כללית.

על מיני הזיתים בא"י אפשר להגיד מה שאמר מר טרביוט הבוטנאי האלגירי על זיתי אלגיריה! השמות אינם קבועים ומשתנים לפי המחוז ולכן צריכים לקבל את השמות כמו שהם בלי אפשרות להגבילם בדיוק.

מהספר: “תורת החקלאות במושהותינו” שעודנו בכתובים, פרק 19, האקלים של ארץ ישראל. ↩︎
הפתגם: רוח צפון תחולל גשם – משלי כ"ה 23 – הובא מארצות אחרות, אפשר גם ממצרים, אבל מולדתו לא בא"י. ↩︎
לפי הרביעות נקראים גם חדשי הערבים; רביע אול, רביע תני. ↩︎
המעין בקרבת חיפה: מעין אום–א–שרידה על יד ביח המטבחים הישן נותן 2,000,000 גלון מים ביום; ממעין א–סיח נזונה הרכבת וגם הכפר אל כֵבַבִיר: מים בו בקיץ 10–15 אלף גלונים ליום. – בתחום עכו: מעינות אל קברי; אחד מכוסה מפכה 600000 גלונים ליום, השני מכוסה בקיר נותן כ500000 גלונים ליום,‏ משמש להשקאה ויכול להשפיע מים גם לחיפה. מעין ראש אל עין במרחק של 20 ק"מ מחיפה, נותן 18000 גלונים ליום בחודש אוגוסט. ↩︎
המספרים נמסרו לנו בחלקם ע"י המהנדסים העבריים מר ברומר ועוזרו מר מטמן שעזרו לצבא הגרמני בזמן המלחמה בחפירות הבארות בנגב ובכל הארץ, ובחלקם לקוחים הם מועדי המושבות ומהספרים שנכתבו על המושבות, ושיכים הם לראשית המאה העשרים. מספרים אחדים נאספו בזמן בקורי המחבר במושבות. ↩︎
המעין הזה כבר בידינו ואת מימיו כבר צדו לשמוש להשקאה. ↩︎
ע' ערבית. ↩︎
ג' גרמנית. ↩︎
צ' צרפתית. ↩︎

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

קִראו עוד על אודות הפרויקט ועל איך לעזור 1

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות

חדש!

עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

ליצירה זו טרם הוצעו תגיות

קישוריוֹת חיצוניות (תיפתחנה בלשונית חדשה)

אין עדיין קישוריות מאושרות

& הצעת קישורית נוספת

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 60544 יצירות מאת 3957 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־33 שפות. העלינו גם 22248 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!