בהרגישנו את החסרון הגדול בספרי שירים לילדים קטנים נגשנו אֶל העבודה לָבֹר מספרותנו החדשה (וביחוד מ“עולם קטן” – אוצר ברכה לילדינו) אוצר שירים קלים בסגנונם ונעימים בתכנם לרוח קוראיהם ולומדיהם. גם משלים אחדים מכתבי הקדש ומספרות התלמוד הנוחים לרוח הילדים הבאנו בסוף המחברת לתועלתם. המחברת הזאת הראשונה נועדה לילדים בני ו–ז–ח שנים, ומקוים אנחנו כי עבודתנו תביא את התועלת הרצויה.

עוּרוּ, יְשֵׁנִים, עוּרוּ,

אָתָא בֹּקֶר בָּהִיר;

בְּעַד הַחַלּוֹן שׁוּרו,

שֶׁמֶשׁ־זָהָב יָאִיר.

קוּמוּ, נְעָרִים, קוּמוּ,

עֵת לִלְמֹד הִגִּיעָה,

עֵרוּ כְּבָר צִפָּרִים

הַדְּרוֹר הֵרִיעָה.

בֵּיתֵנוּ הוּא קָטֹן,

גַּם חַדְרִי מְאֹד צָר;

אַךְ בּוֹ יֵשׁ לִי אוֹצָר

הַטּוֹב מִכָּל־יְקָר.

זוֹ אִמִּי הַטּוֹבָה,

הַיְקָרָה מִפָּז;

הִיא אִתִּי יוֹשֶׁבֶת –

וּשְׂשׂוֹנִי מֶה־עָז!

בַּכֶּסֶף, בַּזָּהָב

כָּל תּוּכְלוּ לָמִיר;

אַךְ אֵם נֶאֱהָבָה

לֹא תִּמְצְאוּ בִּמְחִיר!

מֵעִמְקֵי לִבָּתִי

אֶתְפַּלֵּל לְךָ אֵל:

זֶה אוֹצָר חֶמְדָתִי

שְׁמֹר יוֹמָם וָלֵיל!

מַהֲרִי, דַּהֲרִי, סוּסָתִי הַנָּאָה,

אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִסָּעָה.

שָׁם תִּפְרַח שׁוֹשַׁנָּה וְאַשְׁכְּלוֹת־עֲנָבִים

וּמָלְאוּ דַּם עֵנָב הַיְּקָבִים.

נָחִישָׁה, פֶּן יִבְּלוּ הַפְּרָחִים הַנָּאִים,

פֶּן יֶחְמַץ הַיַּיִן הַנָּעִים.

טְרַלַּלַּה – טְרַלַּלַּה! נָסוֹעַ וְדַּהֵר,

אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נְמַהֵר.

הוֹ פָּנוּ הַדֶּרֶךְ! אָנֹכִי, מִיכָאֵל,

נוֹסֵעַ אֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

מַהֵרָה, דַּהֵרָה

סוּסִי הַנָּעִים!

בֶּהָרִים בַּיְעָרִים

אֶשָּׂא רַגְלַיִם.

שָׂאֵנִי, נַטֵלִני, חִישׁ, מַחְמַד עֵינִי!

שָׂאֵנִי, נַטְלֵנִי, חִישׁ, מַחְמַד עֵינִי!

אוּץ נָא, רוּץ נָא

מַהֵר בַּגַּנִּים,

אֶאֱסֹפָה, אֶקְטֹפָה

פְּרָחִים, שׁוֹשַׁנִּים.

שָׂאֵנִי, נַטְלֵנִי, חִישׁ, מַחְמַד עֵינִי!

שָׂאֵנִי, נַטְלֵנִי, חִישׁ, מַחְמַד עֵינִי!

מִי אֶתְכֶם, הַיְלָדִים, אוֹהֶבֶת,

מִי אֶתְכֶם תָּמִיד מְחַבֶּבֶת,

גַּם שֵׁנָה לֹא תִתֵּן לְעֵינֵיהָ,

וּבָכֶם, רַק בָכֶם, מַעְיָנֶיהָ?

אִמֵּנוּ הָאֲהוּבָה!

מִי עֲרִיסַתְכֶם תָּנִיעַ,

מִי לָכֶם שִׂיחוֹת תַּבִּיעַ,

מִי אֶתְכֶם בְּשִׁירָה מְיַשֶּׁנֶת,

צַעְצוּעִים מִי אֶתְכֶם חוֹנֶנֶת?

אִמֵּנוּ הַנְּדִיבָה!

וְעֵת, יְלָדִים, תִּתְעַצֵּלוּ,

תַּמְרוּ אַף תִּתְהוֹלֵלוּ

(כַּאֲשֶׁר יִקְרֶה לְשָׁעוֹת) –

מִי אָז תִּשָּׁפֹּךְ דְּמָעוֹת?

הִיא, הִיא, הַחֲבִיבָה

" – אִמָּא – אִמָּא! הוֹ, גְּשִׁי־נָא הֲלוֹם,

בִּשְׁנָתִי רָאִיתִי חֲלוֹם.

בַּחֲלוֹמִי – כְּרוּב קַל אֵלַי טָס,

"לְקָחַנִי בִכְנָפָיו – וְנָס.

שְׁאַלְתִּיו: לְאָן? עָנָה לִי:

" – אֵל שַׁעֲרֵי גַן־עֵדֶן, בְּנִי" –.

וַנָּעָף גַּם יוֹמָם, גַּם לֵיל,

עַד שֶׁבָּאנוּ אֶל שַׁעֲרֵי גַן־אֵל.

" – תּוּק – תּוּק! דָּפַק כְּרוֹבִי בַלָּט –

– פִּתְחוּ לִי וְלִשְׁמוּאֵל הַקָּט!

פְּתַח, תַּח־תַּח, פְּתַח, תַּח־תַּח!

פִּתְחוּ לִי וְלִשְׁמוּאֵל הָרַךְ!

– קִישׁ־קִישׁ־קִישׁ! קִישׁ־קִישׁ־קִישׁ!

פָּתְחוּ לִי וְלִשְׁמוּאֵל נָא־חִישׁ!

הַשְּׁעָרִים אָז נִפְתְּחוּ דֹם –

וָאִיקָץ – וְהִנֵּה – חֲלוֹם!

"הוֹ אִמָּא, הוֹ אִמָּא, לוּ רַק

לִישָׁן יָכֹלְתִּי עוֹד דַּק –

בְּוַּדַּי הֶרְאַנִי הַכְּרוּב

אֶת־גַּן הָאֱלֹהִים וְכָל־טוּב".

אִמִּי, אִמִּי,

לְכִי־נָא עִמִּי

אֵל הַגַּנָּה:

לִקְטֹף אֹבֶה

פֶּרַח נָאוֶה

אוֹ שׁוֹשַׁנָּה.

אִמִּי, אִמִּי, לְכִי־נָא עִמִּי

אֶל הַחֹרֶש:

אֶקַּח שֶׁבִי

צִפּוֹר־צֶבִי

אוֹ צִפֹּרֶת.

אִמִּי, אִמִּי

לְכִי־נָא עִמִּי

אֶל הַחֲנוּת:

אֶקְנֶה שָׁמָּה

כְּלֵי מִלְחָמָה

וּמִגְדָּנוֹת.

– הַשּׁוֹשַׁנִּים

שֶׁבּגֲנִּים

בְּנִי, נִקְטָפוּ;

הַצִּפֳּרִים

מֵהַיְעָרִים

זֶה כְבָר עָפוּ; הַצַּעֲצוּעִים

לְשַׁעֲשׁוּעִים

יִתְפּוִצֵצוּ;

וּמִגְדָּנִים

אַךְ לַקְקָנִים

בְּנִי, יַחְפֹּצוּ.

לֵךְ בֶּן־שֶׁפֶר,

לְבֵית הַסֵפֶר

וּלְמֹד תּוֹרָה;

תּוֹרָה – אוֹרָה!

הִיא יְקָרָהּ

מִכָּל סְחוֹרָה!

יֵשׁ בַּיְעָרִים

רֹב צִפֳּרִים;

יֵשׁ בַּגַּנִּים

רֹב שׁוֹשַׁנִים;

יֵשׁ לַנְּעָרִים

הַרְבֵּה סְפָרִים

שִׁירִים שָׁרִים

הַצִּפֳּרִים;

וּבַגַּנִּים

הַשּׁוֹשַׁנִים

יִזְּלוּ בְשָׂמִים

כּל־הַיָּמִים.

חוּשׁוּ, נְעָרִים,

אֶל הַסְּפָרִים!

שָׁם תִּמְצָאוּ:

צִיץ פּוֹרֵחַ

נוֹתֵן רֵיחַ

שָׁם תִּשְׁמָעוּ:

שִׁירִים שָׁרִים

הַצִּפֳּרִים;

שָׁם תִּמְצָאוּ:

צוּף, צוּף,צוף!

שָׁם תִּשְמָעוּ:

כֹּל, כֹּל, כֹּל.

חֲתַלְתּוּלָה טוֹבְלָה כַפָּהּ,

סוֹרְקָה רֹאשָׁהּ רוֹחֲצָה אַפָּהּ,

וּמִשְתַּטְּחָה לָהּ בִּרְחָבָה,

וְהִיא מְקַשְּׁטָה עוֹרָהּ, זְנָבָהּ;

חֲתַלְתּוּלָה

בָּרָה כֻּלָּה.

חֲתַלְתּוּלָה רָצָה חִישׁ קַל,

רָצָה, מְטַפְּסָה הַגָּגָה עָל;

עוֹלָה מַהֵר, מַהֵר וָאָט

הִנֵּה הִנָּה! וּבְרֶגַע קָט

קוֹפְצָה חֲתַלְתּוּלָה

בַּחוֹר שָׁם מִמּוּלָהּ.

חֲתַלְתּוּלָה עוֹבֶרֶת אָט

צַעֲדָהּ שָׁם לֹא נִשְׁמַע כִּמְעָט.

פִּתְאוֹם שׁוֹמְעָה מִפִּנַּת גָּג

אִוְשָׁה קַלָּה – הוֹ! שָׁמָּה חָג

לָעַכְבָּרִים, אוֹ הִלּוּלָה –

וּתְמַהֵר שָׁם הַחֲתַלְתּוּלָה.

חֲתַלְתּוּלָה בְחֶדֶר חַם

נָמָה בִּזְרוֹעַ יֶלֶד תָּם

וְהוּא מַחֲלִיק עוֹרָהּ הַצַּח

וְהוּא מְסַלְסֵל שַׂעֲרָהּ הָרַךְ

חֲתַלְתּוּלָה

בָּרָה כֻּלָּה.

לוּ הָיִיתִי צִפּוֹר כָּנָף,

אָז עָשִׂיתִי קֵן עַל עָנָף,

וּמִבֹּקֶּר עֲדֵי־עֶרֶב

עַפְתִּי, עַפְתִּי מִבְּלִי הֶרֶף

לוֹ הָיִיתִי דָּגָה קְטַנָּה,

אָז שָׂחִיתִי לִי שַאֲנַנָּה

בְּמֵי הַנָּהָר הָאַדִּירִים

הַמַּזְהִירִים כַּסַּפִּירִים.

לוּ הָיִיתִי דְבוֹרָה קְטַנָּה,

אָז דָּאִיתִי אֶל הַגַּנָּה,

בָּהּ מָצִיתִי צוּף לִרְגָעִים

מִכּוֹס פִּרְחֵי הַדּוּדָאִים.

אַךְ הֵן יֶלֶד קָטָן אֲנִי,

עוּף וּשְׂחוֹת אֵל לֹא לִמְדָנִי,

רַק לִרְקֹד, לָחוּל אוּכָלָה,

אִם הַיָּמִין אוֹ הַשְּׂמֹאלָה.

עוּפָה, עוּפָה, צִפּוֹר רַךְ,

אַךְ הִשָּׁמֶר־לְךָ מִפַּח!

עוֹד קָטֹן הִנְּךָ, צָעִיר,

לֹא בָקִי וְלֹא זָהִיר

כִּי תִרְאֶה אֶת־יַם־הָאוֹר

כִּי תָפֹּל אֶל תְּהוֹם הַדְּרוֹר –

דַּע לְךָ, בְנִי, כִּי שָׁם מוֹקְשִׁים

לְךָ יִטְמְנוּ הָאֲנָשִׁים.

כִּי לַצַּיָד רוֹבֶה־אֵשׁ,

רֶשֶׁת, פַּח לַיֶּלֶד יֵשׁ.

כִּי תֵרֵד לָנוּחַ מְעַט,

תִּתְנוֹעֵעַ עַל הַבַּד –

דַּע, כִּי תַחַת זֶה הָעֵץ

הַצַּיָּד אוֹרֵב עִם חֵץ.

וּבַשִּׂיחַ, יֶלֶד קָט,

מִסְתַּתֵּר אוֹיֵב בַּלָּט –

וְאֶל הָאָרֶץ אַךְ תֵּרֵד

חִישׁ יָבִיא עָלֶיךָ אֵיד

בֵּית־לְבֵנִים עוֹמֵד הָכֵן –

כֶּלֶא שָׁם תִּמְצָא לְךָ, בֵּן!

גַּרְעִינִים תִּמְצָא שָׁם דָּי –

אַךְ לֹא עוֹד תָּשׁוּב אֵלָי…

עוּפָה, עוּפָה, צִפּוֹר רַךְ,

אַךְ הִשָּׁמֶר־לְךָ מִפָּח.

"אָנָּא, יֶלֶד, יֶלֶד־חֵן,

אַל נָא, אַל תִּגַּע בַּקֵּן!

אַל תַּבֵּט אֵלֵיהוּ, – הוֹ,

אֶפְרוֹחַי יָנוּחוּ בוֹ;

פֶּן יִפְחָדוּ; יִבְכּוּ שָׁם

אִם תִּתֵּן עֵינֶיךָ בָּם".

מָה־נִּמְשַׁךְ לְבַב הַנַּעַר

אֶל הַקֵּן מָצָא בְיַעַר!

אַךְ לִבּוֹ הַטּוֹב, הָרַךְ

יַרְחִיקֵהוּ מִן הַסְּבַךְ;

אָז יָנוּחַ לֵב הָאֵם,

וַתָּבוֹא חִישׁ וַתְּכַסֵּם

אָז תִּרְקֹד סָבִיב לַקֵּן

אַף תָּשִׁיר לוֹ שִׁיר חֵן־חֵן.

הַצִּפּוֹר יוֹשֶׁבֶת

עֲגוּמָה בַכְּלוּב,

לַגָּן הִיא תּוֹאֶבֶת

וְלֹא תוּכַל לָעוּף!

הַיֶּלֶד: "צִפּוֹר יָפָתִי,

מַה־יֶחְסַר לָךְ עוֹד?

אַתְּ שִׂמְחַת לִבָּתִי,

מה

וְאֵהָבֵךְ לִמְאֹד.

כָּל־חֶפְצֵךְ, עֲנִיָּה,

לָךְ אֶתֵּן כָּעֵת,

גַּם צוּף, סֻכָּרִיָּה

לָךְ אוּכַל לָתֵת!"

הַצִּפּוֹר: "לַגָּן תִּתְאַו נַפְשִׁי

וּלְשֶמֶשׁ הָאוֹר –

שַׁלְּחֵנִי לַחָפְשִׁי

וְלֹא אֵרֵד לַבּוֹר".

הַיֶּלֶד: "לֹא אוּכַל, צִפּוֹרִי,

שְׁבִי פֹה בִכְלוּב־פָּז;

שְׁבִי, אִכְלִי סֻכָּרִי

לָךְ תַּתִּי לִמְנָת".

כֹּה דִּבֵּר הַנַּעַר,

וְעִם רֵעָיו חִישׁ אָץ

לָצֵאת אֶל הַיַּעַר –

שָׁם צִחֵק וָרָץ.

וּבְשׁוּבוֹ בָעֶרֶב

אָז מֵתָה הִיא כְבָר,

וַיֵּבְךְּ מִבְּלִי־הֶרֶף

בְּכִי גָּדוֹל וָּמָר.

מַהֲרִי, מַהֲרִי, בִּתִּי,

מַהֲרִי וּלְכִי אִתִּי!

שֹׁמְעִי, זֶה קוֹל הָרוּחַ

שֶׁתָּפוּחַ!

אֵין לָהּ שְׂפָתַיִם,

וְהִיא מְצַפְצֶפֶת;

אֵין לָהּ כְּנָפַיִם,

וְהִיא מְעוֹפֶפֶת;

אֵין לָהּ רַגְלַיִם

וְאוֹתָךְ רוֹדֶפֶת;

אֵין לָהּ יָדַיִם

וְאוֹתָךְ חוֹטֶפֶת

מִפָּנִים וּמֵעֹרֶף

וְלֹא תֶרֶף

עֲדֵי כִי תִרְעַדְנָה

עֲדֵי כִּי תִמְעַדְנָה

רַגְלָיִךְ.

אֶחֱזִי צִפּוֹרֵי,

אֶחֱזִי סִנּוֹרִי

בְּיָדָיִךְ.

גְּשִׁי הָלְאָה,

אַתְּ רוּחַ זוֹעֶמֶת

הָאֵם מְגִנָּה וּמְחַמֶּמֶת

אֶת־בִּתָּהּ הַקְּטַנָּה.

הַיַּלְקוּט עַל הַשֶּׁכֶם

וּמַטֶה עָבֶה בַיָּד,

אֶתְהַלֵּךְ לִי בָאָרֶץ,

אֲנִי הַדָּל הַנָּד.

אֶתְהַלֵּךְ לִי בָאָרֶץ,

בְּשָׂדֶה, הַר וָגָיְא,

וּזְמִירוֹת גִּיל וָחֹפֶשׂ

אֲזַמֵּר עִם כָּל־חָי.

וּכְחֹם הַיּוֹם בַּיַעַר,

אֲבַקְּשָׁה לִי צֵל עָב,

שָׁם שַׁאֲנָן אֶשְׂתָּרֵעַ

עַל מַצַּע דֶּשֶׁא רָב.

אָז אָהֲבָה לִי יָשִׂיחוּ

עֲלֵי כָּל־עֵץ וּסְבַךְ,

כָּל־עוֹף, כָּל־רֶמֶשׂ־קַיִץ

יַחְשְׁבֵנִי לוֹ לְאָח.

מָה־טּוֹב לִנְדֹּד בַּקַּיִץ,

לִרְחֹק מִתְּשׁוּאוֹת עִיר!

צֵא הֵנָה, יוֹשֵב קֶרֶת –

פֹּה יֹפִי, דְּרוֹר וָשִׁיר!

נָטָה הַשֶּׁמֶשׁ

וַיִּגְבַּר הָאֶמֶשׁ,

וְשִׁירַת הָרֶמֶשׂ

נָדַמָּה בַגָּן.

פִּרְחֵי הָאָבִיב

נִרְדְּמוּ מִסָּבִיב

וְאִישׁ אִישׁ אֶל בֵּיִת אָבִיו

נָשׁוּבָה נָא חִישׁ!

כּוֹכָב קָטָן

כּוֹכַב־אוֹר,

כַּמָּה אַחִים לָךְ?

– קוּם סְפֹר!

הַאִם כֻּלָּם

תִּקְרָא בְשֵׁם?

הַאִם כֻּלָּם

שָׂם אִתְּךָ הֵם?

נוֹפְלִים הֵם

מִזְּמָן לִזְמָן

יֵשׁ בַּחוֹרְשָׁה

וְיֵשׁ בַּגָּן.

וְכִי יִפְּלוּ

מִנִּי רוּם

הַאִם יְכוֹלִים

הֵמָּה קוּם?

הֵן גַּם אֶתְמוֹל

נָפַל רָב

גַּם חִפַּשְׂתִים

אַךְ לַשָּׁוְא.

יִמַּס הַשֶּׁלֶג

יִזַּל הַפֶּלֶג

אַף תָּשׁוּב הַדְּרוֹר –

אֵי זֶה הַתּוֹר?

נִמְלְאוּ אֲסָמִים

מְטַפְטְפִים הַגְּשָׁמִים

וּלְעִתִּים יְהִי קֹר –

אֵי זֶה הַתּוֹר?

הַיָּמִים גָּדֵלוּ

וְּתבוּאוֹת בָּשֵׁלוּ

וְרַב חֹם וָאוֹר –

אֵי זֶה הַתּוֹר?

קָפְאָה הָאֲדָמָה

בַּשָּׂדוֹת אַךְ שְׁמָמָה

בַּכֹּל – שֶׁלֶג, כְּפוֹר –

אֵי זֶה הַתּוֹר?

הִנֵּה הַצִּפֳּרִים

הַמְעוֹפְפִים הַשָּׁרִים

בְּכַנְפֵיהֶם יְנַפְנֵפוּ

בְּפִיהֶם יְצַפְצְפוּ

וּנְעִימוֹת יְזַמֵּרוּ

הָאָבִיב יְבַשֵּׂרוּ

שׁוּרוּ נָא, שׁוּרוּ נָא,

הָאָבִיב הִנֵּה בָּא.

כְּהֵמָּה נָרִיעַ

וּרְנָנוֹת נַבִּיעַ

כַּצִפֳּרִים נִפְרָחָה

נָשִׁירָה נִשְׂמָחָה

הַשָּׂדֶה נָרוּצָה

בַּמֶרְחָב נָפוּצָה

שׁוּרוּ נָא שׁוּרוּ נָא

הָאָבִיב הִנֵּה בָּא.

שָׁלוֹם לָךְ גַּנָּתִי,

וּלְכָל־עֵץ וּסְבַךְ!

מָה־שֻׁנּוּ פָנַיִךְ,

יַד מִי הָיְתָה בָךְ?

פְּרָחַיִךְ נָבֵלוּ,

אֵין עָלִים עַל עֵץ,

שָׁרַיִךְ נָדָדוּ –

הַבָּא לָךְ הַקֵּץ?

– אַל נָא, יֶלֶד־חֶמֶד,

אַל תַּחְשֹׁב כָּזֹאת;

עֵת יָבוֹא הָאָבִיב

הַמַּפְלִיא עֲשׂוֹת

אָז פְּרָחַי הַמֵּתִים

יָקוּמוּ מִשְּׁאוֹל,

הַמְּזַמְּרִים יָשׁוּבוּ

וּבְשִׁיר יִתְּנוּ קוֹל.

גַּן לִי קָט מוּל אָהֳלֵי,

וּבַגַּן לִי בוֹדֵד קֵן;

וּבַקַּן שָׁם הוֹמָה לִי

יוֹם וָלַיִל צִפּוֹר חֵן.

כָּל אַחֶיהָ עָפוּ כְבָר

אֶל מְקוֹם שָׁם חֹם וָאוֹר,

שָׂם מֵעֵבֶר גַּיְא וָהָר –

וְהִיא יוֹשֶׁבֶת פֹּה בַקֹּר.

וּבָדָד עֲזוּבָה פֹה

עַל קִנָּה עוֹמֶדֶת הִיא;

מָה־לָּהּ פֹּה וּמִי לָהּ פֹּה?

וּבְבְכִי רוֹעֶדֶת הִיא.

וַיְהִי הַיּוֹם וְתַרְנְגֹל

חִטֵּט בַּזֶּבֶל בַּגִּנָּה;

הוּא בִּקֶּשׁ־לוֹ דְבַר־מַה לֶאֱכֹל

וִירֵא וְהִנֵּה פְנִינָה

זַכָּה כְנֵטֶף זֹהַר זַךְ

בִּגְּבִיעַ וֶרֶד רַךְ.

וַיִּשָׂאֶנָה בְחַרְטוּמוֹ

אֶל בֵּיִת לוֹטֵשׁ שָׁם אַבְנֵי חֵן.

"הִנֵּה, – אָמַר זֶה בְתֻמּוֹ –

אֶת־זֹאת מָצָאתִי לִי, – אָכֵן

אוּלַי יָפָה הִיא, מַזְהִירָה;

אַךְ לוּ נָתַתָּ בִּמְחִירָהּ

גַּרְגִּיר חִטָּה אוֹ שְׂעוֹרָה;

לִי טוֹב גַּרְגִּיר מִכָּל סְחוֹרָה".

הַדְּרוֹר: עָשִׁיר אַתָּה וָטוֹב הַסּוּס!

שׁוֹכֵן אֻרְוָה עֲלֵי אֵבוּס;

וַאֲנִי עָנִי – הוֹי, חוּס נָא, חוּס

עָלַי רָעֵב, וּנְדֹב גַּרְגִּיר

אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם בְּלִי מְחִיר.

אַתָּה, אָדוֹן, הֵן רָב לְךָ, רָב

וְאִם תִּתֶּן־לִי הֵן לֹא תִרְעָב.

הַסּוּס: וּקְחִי, צִפּוֹר, אִכְלִי, אִכְלִי,

דֵּי אֹכֶל פֹּה גַּם לָךְ, – גַּם לִי.

וַיֹּאכַל גַּם הַסּוּס, וַיֹּאכַל גַּם הַדְּרוֹר

וִיצַפְצֵף שִׁיר־תּוֹדָה, וַיֵּרוֹם וַיַּעֲבֹר. –

וּבְבוֹא יוֹם הַקַּיִץ, הַקַּיִץ הַחַם,

וַיָּבוֹאוּ הַזְּבוּבִים הַצְּמֵאִים לַדָּם,

וַתִּלְכֹּד הַצִּפּוֹר וַתִּבְלַע זַמְזֻמִּים,

וַיִּרְוַח גַּם לַסּוּס, וַיִּמְצָא שִׁלוּמִים.

הַחֲמוֹר הָלַךְ עִם הָאֲרִי אֲדוֹנֵהוּ

לָצוּד בַּשָּׂדֶה, לִקְרֹא בְגָרוֹן,

וְיִּפְגָּשׁ־בּוֹ חֲמוֹר אַחֵר וַיְבָרְכֵהוּ

וַיֹּאמֶר: אָחִי, שָׁלוֹם עָלֶיךָ!

– בֶּן־בּוּז, גֶּשׁ־הָלְאָה, עָנָהוּ בְחָרוֹן,

אֵיכָכָה תָעֵז אָחִיךְ תִקְרָאֵנִי,

הַאֵינְךָ רוֹאֶה כִּי עִם הָאֲרִי הִנֵּנִי?

וּמַדּוּעַ לֹא? הוֹסִיף הַחֲמוֹר הַשֵּׁנִי,

הַעַל כִּי עִם אֲרִי תֵּלֵךְ חֲמוֹר אֵינֶךָ?

שׁוּעָל רָעֵב עָבַר דֶּרֶךְ כֶּרֶם

וַיַּרְא עִנְבֵי חֶמֶד עַל רֹאשׁ עֵץ גֶּפֶן

וַיוֹרֶד רִירוֹ עַל זְקָנוֹ כַּזֶּרֶם,

כִּי נִכְסַף לֶאֱכֹל מֵהֵמָּה. וַיִּפֶן

כֹּה וָכֹה וַיַּרְא כִּי קָצְרָה יָדֵהוּ

לַשְׂבִּיעַ נָפְשׁוֹ הַשּׁוֹקֵקָה בָּמוֹ

וַיְּנוֹפֵף אֶת־יָדוֹ וַיֹּאמֶר לָמוֹ:

עִנְבֵי רוֹשׁ הֵמָּה, גֶּפֶן סְדוֹם הִנֵּהוּ.

נַעֲלַיִם! נַעֲלַיִם!

לְזֹאת הִתְאַוֵּיתִי,

וּבְהוֹלְכֵי עַל שְׁתַּיִם

מֵאָז הֵן קִנֵּאתִי.

רָאִיתִי אֵיךְ אֵלֶּה

בְּגָאוֹן יִתְהַלָּכוּ

הָאָח נַעֲלֵי־פֶלֶא

גַּם לִי הֵן תִּצְלָחוּ.

זֶה כְּבָר אֲיַחֵלָה

לִמְצֹא לִי נַעֲלָיִם

עַתָּה אֲטַיֵּלָה

שָׁעָה שָׁעָתָיִם.

לוֹּ הֵמָּה רָאוּנִי

הוֹי, לוֹ הֵנָּה בָאוּ

הֵן לֹא הִכִּירוּנִי

וְעָלַי הִתְפַּלָאוּ.

אַךְ הַס! – הַט אָזְנֶיךָ

הִנֵּה קוֹל צְעָדִים –

הוֹי, שְׁלֹף, קוֹף, נַעֲלֶיךָ! –

בָּאִים צַיָּדִים! –

וּכְמַהֵר מִקֶּשֶׁת הַחֵץ,

מַהֵר וְטַפֵּס עַל הָעֵץ

וַחֲבָה מַעֲלָה – מַעֲלָה!

אַךְ הָהּ, לֹא תוּכָלָה

לִשְׁלֹף מַהֵר חִישׁ

אֶת־נֲעַלֵי פִלְאֶךָ;

הִנֵּה בָא הָאִישׁ –

שַׁלֵּם בִּמְחִירָם אֶת־ חֻפְשֶךָ.

לָנוּ בָּנִים, יַלְדֵי חֶמֶד,

יֵשׁ אָב זָקֵן, שֶׁעֵינֵיהוּ –

עֵינֵי זֹהַר, לִבְנַת זְקָנוֹ

יוֹרְדָה גַלִּים עַל חָזֵהוּ.

אֵל־כָּל־יֶלֶד תָּמִים שׁוֹכֵב

וּמִתְנַמְנֵם אַט בָּעֶרֶשׂ –

יֵרֵד דּוּמָם אֵלִיהוּ,

יִשַׁח, יִשַּׁק לֶחְיוֹ חֶרֶשׁ.

אֵלִיהוּ הוּא – שֶׁעָלֶה

עֲלֵי רִכְבֵי אֵשׁ לִשְׁחָקִים;

וּמֵאָז לֹא יַעַזְבֵנוּ

וִיבַקְּרֵנוּ פֹה לִפְרָקִים.

בְּלֵיִל הַפֶּסַח, לֵיל שִׁמּוּרִים,

עֵת שֶׁפּוֹתְחִים אֶת־הַדֶּלֶת,

יָבוֹא, – וּבִימִינוֹ יַחֲלִיק

שַׂעֲרַתָּ זְקָנוֹ הַמְּסֻלְסֶלֶת.

כֻּלּוֹ אוֹמֵר אָז הוֹד־קֹדֶשׁ

כֻּלּוֹ עָטוּף טַלִּית צְחוֹרָה;

וּמִכּוֹסוֹ שָׁתֹה יִשְׁתֶּה,

וִיבָרְכֵנוּ בִשְׂחוֹק אוֹרָה.

פְּנֵי הַיֶּלֶד עוֹטִים זֹהַר;

שְׂחוֹק גִּיל רוֹעֵד עַל שְׂפָתוֹ

וַחֲלוֹמוֹת פִּלְאֵי־פְלָאִים

רַבִּים רוֹאֶה הוּא בִּשְׁנָתוֹ

וּבִימוֹת מָשִׁיחַ יָבוֹא

זֶה זְקֵנֵנוּ עָטוּף צְחוֹרִים, –

אָז פִּי־שֶׁבַע יַבְהִיק מִצְחוֹ,

עֵינָיו יוֹרוּ זִיקֵי אוֹרִים.

וּבְקוֹל חֶדְוָה: “הִנֵּה, בָּנִים!”

יְקַבְּצֶנוּ מִכָּל־פִּנָה;

וַאֲנַחְנוּ אַחֲרָיו נָרוּץ,

אֶל אַרְצֵנוּ בְּגִּיל וְרִנָּה.

טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד.

פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר.

שׂוֹנֵא מַתָּנוֹת יִחְיֶה.

אָכוֹל דְּבַשׁ הַרְבֵּה לֹא טוֹב.

אוֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף.

דָּבָר בְּעִתּוֹ מָה־טּוֹב.

אֱמֹר מְעַט וַעֲשֵׂה הַרְבֵּה.

מוֹדֶה וְעוֹזֵב יְרֻחֵם.

זוֹרֵק אֶבֶן אֵלָיו תָּשׁוּב.

מְתוּקָה שְׁנַת הָעוֹבֵד.

עַד מָתַי עָצֵל תִשְׁכָּב? מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ?

הַדֶּלֶת תִּסֹּב עַל צִירָהּ וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ.

אָמַר עָצֵל: שַׁחַל בַּדֶּרֶךְ, אֲרִי בֵין הָרְחוֹבוֹת.

טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלַּחַת, נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו.

אַל תֹּאמַר: כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לוֹ.

אַל תֹּאמַר לְרֵעֲךָ: לָךְ וָשׁוּב וּמָחָר אֶתֵּן – וְיֵשׁ אִתָּךְ.

אֵל תְּהִי נִבְהָל בְּפִיךָ וְעָצֵל בִּמְלַאכְתֶּךָ.

יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִּיךָ, נָכְרִי וְאַל שְׂפָתֶיךָ.

מַעֲשֶׂיךָ יְקַרְבוּךָ וּמַעֲשֶׂיךָ יְרַחֲקוּךָ.

מוּם שֶׁבָּךְ אַל תֹּאמַר לַחֲבֵרֶךָ.

טוֹב לַצַּדִּיק טוֹב לִשְׁכֵנוֹ.

אוֹי לָרָשָׁע אוֹי לִשְׁכֵנוֹ.

“יָגַעְתִּי וְלֹא מָצָאתִי” – אַל תַּאֲמִין!

אֵיזֶהוּ שׁוֹטֶה? כָּל־הַמְּאַבֵּד מַה־שֶּׁנּוֹתְנִים לוֹ.

לֹא מְקוֹמוֹ שֶׁל אָדָם מְכַבְּדּוֹ אֶלָּא הָאָדָם מְכַבֵּד אֶת־מְקוֹמוֹ.

אַל תִּסְתַּכֵּל בְּקַנְקַן אֶלָּא בְּמַה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ.

מִטִּפָּה לְטִפָּה נִתְמַלֵּא הַהִין.