וַאֲנִי, חַנָּה שֶׁלִּי, אוֹמֵר לָךְ:

בִּקְתָּה זוֹ מֵאַרְמוֹן תִּיקַר –

זָהָב אַתְּ מוֹבִילָה לְקוּטִיב,

וְלֹא בַּעֲגָלָה חֵמָר…

וַאֲנִי, חַנָּה שֶׁלִּי, אוֹמֵר לָךְ:

זֶה קֶמַח־הַתִּירָס צָהֹב –

הוּא מָן יָקָר מִן הַשָּׁמַיִם

וְטַעֲמוֹ מָתוֹק וָטוֹב…

וַאֲנִי, חַנָּה שֶׁלִּי, אוֹמֵר לָךְ:

שֶׁאֵין כְּלָל בָּעוֹלָם הַזֶּה

עָשִׁיר אֲשֶׁר לִקְנוֹת יָכוֹל הוּא

גַּם חֵלֶק מֵאָשְׁרִי בָּזֶה…

לֹא הִתְעַנּוֹת תְּקוּפוֹת כָּאן בָּאתִי,

וְלֹא לְהִסְתַּגֵּף בְּצוֹם,

מִן הָרַחְבוּת בָּעִיר בָּרַחְתִּי,

מִטִּמְטוּמוֹ שֶׁל עֹל־הַיּוֹם –

חַיָּב אֲנִי לְהִתְבּוֹדֵד כָּאן,

אֶת שִׂמְחָתִי הֵיטֵב הַעֲמֵק,

שֶׁיְּהֵא סִפֵּק בָּהּ כָּל אַחֵינוּ,

קָרוֹב וְגַם רָחוֹק, לְחַבֵּק.

עוֹלָם בִּבְשׂוֹרָתוֹ אַרְעִישָׁה!

אֶתֵּן לַכֹּל בַּלֵּב, בַּיָד,

אֶת אֵשׁ־הָאֹשֶׁר הַנֶּאְדֶּרֶת

אֲשֶׁר בְּתוֹךְ חָזִי תִּלְהַט…

קָרוֹב הַיּוֹם, הוֹ אֵשֶׁת־חַיִל!

וְאַתְּ עִמִּי תִּתְנַהֲלִי –

עִם רֹאשׁ־דּוּכָן וְעִם מַצְלִיף זֶה

שֶׁל כָּל הָעָם הַיִּשְׂרְאֵלִי…

חַיִּים חַיִּים בְּכָל מָקוֹם…

נִפְתָּחִים כְּבָר הַפְּקָעִים

עַל עֵצִים בְּבֻסְתָּנִי!…

בַּפֶּלֶג שֶׁעַל־יַד הַגֶּדֶר

שָׁטוֹת הַצְפַרְדְּעִים בַּשֶּׁמֶשׁ;

מְטִילוֹת בֵּיצִים

בִּשְׁבִיל דּוֹרוֹת בָאִים –

וּכְבָר הַחֲסִידָה צוֹעֶדֶת

עַל־פְּנֵי שָׂדוֹת…

מוֹרִיק, מוֹרִיק הַגָּן!

הוֹ, רֵיחַ שֶׁל חֵמַר־אָבִיב

וְרֵיחַ־עֵשֶׂב אֲבִיבִי,

שֶׁאֶת חָזִי מַרְחִיב!

הוֹ, שִׂמְחָה לְהִתְהַלֵּךְ

עַל אַדְמָתִי שֶׁלִּי,

מֵרוּם רָקִיעַ עַד תְּהוֹם,

עַד עֹמֶק־עֳמָקִים שֶׁלִּי

לִנְדֹּד עַל־פְּנֵי עֲשָׂבִים עוֹלִים,

בְּדוֹמֶה לַגּוֹרָל

עַל־פְּנֵי חַיֵּי־אָדָם

וַחֲלוֹמוֹת־אָדָם…