(שירי־זהב א)

מַה־נָּעִים הָעֶרֶב לִלְבַב כָּל־גֶּבֶר,

אִם מַר־נֶפֶשׁ הוּא, אִם גֶּבֶר צוֹלֵחַ;

לָזֶה עִם הָעֶרֶב יָבֹא קֵץ שֶׁבֶר

וָזֶה בָּעֶרֶב פִּי שֶׁבַע שָׂמֵחַ.

כִּי רַעַשׁ הַיּוֹם, אוֹר שֶׁמֶשׁ זוֹרֵחַ,

יַלְאוּ הַנֶּפֶשׁ וִיקַצְּצוּ הָאֵבֶר,

וּבְדִמְמַת עֶרֶב אֶל נֹגַהּ יָרֵחַ

תִּנָּפַשׁ אַף תַּחֲלִיף עָצְמָה וָשֵׁבֶר.

עַל כֵּן לַזְּמָן הַהוּא עֶרֶב קָרָאוּ,

כִּי עָרֵב הוּא לַגֵּו, מָתוֹק לַנֶּפֶשׁ –

בָּשָׂר וָרוּחַ בּוֹ עֹנֶג יִמְצָאוּ.

גַּם יוֹם חַיֶּיךָ אִם עָמָל לָךְ יֶרֶב

אַל נָא יִשְׁקַע לִבְּךָ בִּיוֵן הָרֶפֶשׁ,

כִּי־חִישׁ יַחֲלֹף הַיּוֹם וּבָא הָעֶרֶב.

(בשנת תרי"ז)

דָּרַךְ כּוֹכָב, קָם שֵׁבֶט מִבֵּית פָּרֶץ.

פָּנָיו מִצָּפוֹן כַּנֹּגַהּ נָהָרוּ,

כִּנְהַר דִּינוּר מֶנּוּ זִיקוֹת בָּעָרוּ,

כִּשְׁפִיפוֹן יִלְפּוֹת רֹב רֹחַב הָאָרֶץ.

יוֹדְעֵי הָעִתִּים נִבְּאוּ שֹׁד וָקָרֶץ,

מַאֲמִינֵי בָאִטִּים חָלוּ שָׂעָרוּ:

שֵׁבֶט־יָהּ הוּא, מַטְאֲטֵא־הַשְׁמֵד, – אָמָרוּ

לַשְׁמִיד תֵּבֵל הוּא בָּא, כָּלָה תֵּחָרֶץ.

עָבַר הַכּוֹכָב, הָאָרֶץ עוֹמֶדֶת,

מִמְּקוֹמָהּ תֵּבֵל כִּמְלֹא־כַף לֹא נָטָה,

כִּי גַם לַזִקִּים הִתְוָה שַׁדַּי דֶּרֶךְ,

לֹא תֵט אֲשׁוּרָם לַעֲלוֹת אוֹ לָרֶדֶת.

בֹּשׁוּ, הֹבְרִים עִוְרִים, הִכָּלְמוּ עָתָּה,

וְיִרְאוּ אֶת הַיּוֹצֵר, לוֹ כִּרְעוּ בֶּרֶךְ.

(בשנת תרי"ח)

אֵיךְ אֶדְאֲגָה מֵרִישׁ

וְהַחָכְמָה תַּחֲצוֹב פְּנִינִים מֵהֲרָרֶיהָ

(ר"ש הנגיד בס' בן משלי)

הָלַכְתִּי עִם שָׁוְא וָאַעַשׂ לִי עֵשֶׂק

וַיֹאבַד כָּל הוֹנִי; אוֹ אָז נוֹאַשְׁתִּי

וָאֹמַר: מַר לִי מָר, עַתָּה רֻשַּׁשְׁתִּי,

וּבְבֵיתִי יִהְיֶה הָעֹנִי בֶּן־מֶשֶׁק.

אָמְנָה נִחַמְתִּי – לַחָכְמָה כִּחַשְׁתִּי,

הִנֵּה טוֹב סַחְרָהּ מִכָּל הוֹן דַּמֶּשֶׂק

וּבְאַהֲבָתָהּ כִּי אֶשְׁגֶּה בֶּעֱזוּז חֵשֶׁק

אָז אֶשְׁכַּח רִישִׁי, אָז הַרְבֵּה רָכַשְׁתִּי.

כָּכָה זַמֹּתִי, כָּכָה גַּם עָשִׂיתִי:

הַחָכְמָה שַׂמְתִּי כַּצִּיץ לִי עַל מֵצַח

וַחֲמֻדוֹת חֶלֶד חָשַׁבְתִּי כָּרֶפֶשׁ;

אָז טוֹב לִי חֶבְלִי וּדְאָגָה נְשִׁיתִי

וָאֲבָרֵךְ שֵׁם מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר נֵצַח,

שֶׁהִצִּילַנִי מִפִּזּוּר־הַנֶּפֶשׁ.

בשנת “בּוֹא חֳלִי־רָע בְּעִירִי”

הֶחֳלִי־רָע יִבֶן לַמָּוֶת מִזְבֵּחַ

וִיצוֹדֵד כָּל פֶּטֶר רֶחֶם וָשֶׁגֶר

וּבְשַׂר אָדָם יַקְרִיב בּוֹ אִשֵּׁה רֵיחַ

וָדָם עַל קַרְנוֹתָיו יֻסַּךְ יִנָּגֶר.

מִימִינִי אֶנְקַת חָלָל, מַר צוֹרֵחַ,

מִשְׂמֹאלִי דִּמְמַת מָוֶת, כֹּבֶד פָּגֶר:

שַׁעַר שָׁמַיִם תָּמִיד יִפָּתֵחַ

וּפִי הָאָרֶץ רֶגַע לֹא יִסָּגֶר.

וַאֲנִי בֵּין הַמֵּתִים בֶּטַח אָגוּרָה,

מִשֵּׂאת חֳלִי־רָע לֹא אֶפְחַד אֵחָתָּה,

גַם כַּעַס הַמָּוֶת טֶרֶם אָגוּרָה.

כִּי אַפְקִיד רוּחִי בִּידֵי אֵל שָׁמַיִם,

אֹמַר לַאדֹנָי: סִתְרִי מַחְסִי אָתָּה

מִדֶּבֶר הַווֹת, מִקֶּטֶב צָהֳרָיִם.

(שירי זהב ו')

מַדּוּעַ זֶה נִגָּרַע מִכָּל גֶּבֶר

– דִּבְּרוּ הָרוֹפְאִים לָאֵל וַיִּתְאוֹנֵנוּ –

הֵמָּה פָּעֳלֵיהֶם לַחַיִּים יִתֵּנוּ,

נַחְנוּ רַק נִיגַע לַמָּוֶת וָשֶׁבֶר.

לָהֶם יֵשׁ שֵׁם עוֹלָם אַחֲרִית וָשֵׂבֶר

וַאֲנַחְנוּ בַּחֹשֶׁךְ נִתְכַּס וּשְׁמֵנוּ,

לוּ גַּם כַּנְּפִילִים נַפְלִיאָה מַעֲשֵׂינוּ,

הַיְסֻפַּר מֵהֶם בַּאֲבַדּוֹן וָקֶבֶר?

– צָדְקוּ דִּבְרֵיכֵם – הָאֱלֹהִים עָנָמוֹ –

וַאֲנִי לֹא אֶעֱשׁוֹק כָּל שִׁלּוּם וָשֶׂכֶר

וּלְכָל עֲמַל אִישׁ כַּגְמוּל אֲשַׁלֵּמָה:

מִן הוּא וָהָלְאָה לַמֵּתִים כֻּלָּמוֹ

יִקְרְאוּ: “הָרְפָאִים”, לִהְיוֹת לָכֶם זֵכֶר

לָדַעַת כִּי פֹעַל “הָרוֹפְאִים” הֵמָּה.

הֵילִילוּ, הָרוֹפְאִים, עֶזְרָה בַּקֵּשׁוּ:

הָחֳלִי־רָע חָלָה נֶאֱסַף אֶל עַמֵּיהוּ!

הַרְבּוּ נָא צֳרִי, הַצִּילוּ חַיֵּיהוּ,

פֶּן יֶחֱרַב מַעְיַנְכֶם, פֶּן תִּוָּרֵשׁוּ.

הַס! הַחֲלִיפוּ תִּקְוָה, אַל תִּוָּאֵשׁוּ.

הֵן עוֹד חַי הַמָּוֶת עוֹד כָּל חֵילֵהוּ

עִמּוֹ, הָרוֹפְאִים, לַקָּצִיר תֵּצֵאוּ

וּבִשְׂדֵה הָרְפָאִים שִׁבֳּלִים לַקֵּשׁוּ.

אַךְ הָהּ מַה־תַּעֲשׂוּ אָז – עֵת יוֹם יַגִּיעַ

וִיבֻלַּע הַמָּוֶת, יָמוּת לָנֶצַח

וּצְבָאָיו עִמּוֹ כָּל חֳלִי כָּל רֶצַח –

אָן תִּקְחוּ אָז כֶּסֶף נַפְשְׁכֶם הַשְׂבִּיעַ?

אָן סוּס וָרֶכֶב, אָן לֶחֶם תִּמְצָאוּ?

הֵן מֵאֵין מָוֶת בָּרָעָב תִּגְוָעוּ!

הַמְשׁוֹרֵר חָלָה מִכָּתֹב וָשֶׁבֶת,

כִּי סוּס הָרוּחַ תָּמִיד הִרְכִּיבָהוּ

אֶל עוֹלָם הָאֲצִילוּת לִנְוֵה מַחֲשֶׁבֶת,

בִּקְשִׁי דַבַּשְׁתּוֹ בַּטְּחֹרִים הִכָּהוּ.

“מַהֲרוּ הָרוֹפֵא!” – הוֹי רַעְיוֹן עַצֶּבֶת!

הֶן־הוּא לָעַג לוֹ וּבְשִׁירָיו כִּנָּהוּ

“רוֹפֵא אֱלִיל, בֶּן־מֶשֶׁק בֵּית הַמָּוֶת”,

עַתָּה אֶל אִמְרֵי פִיו עֵינָיו יִכְמָהוּ.

הָרוֹפֵא בָּא וַיִּקֹּם שִׁבְעָתַיִם

בַּמְשׁוֹרֵר הַשּׁוֹתֶה לַעַג כַּמָּיִם:

מֵעֲצָתִי זֹאת אַל תֵּט, כִּי הִיא חַיֶּיךָ!

חֲתֹם סֵפֶר וָעֵט וּכְלָא הָרוּחַ,

בָּטֵל כָּל הַיּוֹם בַּשָּׂדֶה תָּשׂוּחַ,

וּכְתוֹב שִׁירִים אַל תּוֹסִיף כָּל יָמֶיךָ.

מִזְּרֹעוֹת עָמָל בִּזְרוֹעַ הָנְתַּקְתִּי

וָאֵדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ דֻּבְּלִינָה,

בַּאֲחֻזַּת רֵעִים שָׁם לַיְלָה אָלִינָה

וּבְאוֹר הַיּוֹם כַּחֲלוֹם לִנְּדּוֹד הִרְחַקְתִּי.

אַךְ שָׁם מִשֹּׁד יָם נֹעַם רָב יָנַקְתִּי

וּפְעֻלּוֹת הָאֵל וּכְבוֹדוֹ אָבִינָה,

מֶנּוּ מָזוֹן רָב אֶל נַפְשִׁי אָכִינָה.

רָחַקְתְּ מֶנִּי, דֻּבְּלִין, מִמֵּךְ לֹא רָחַקְתִּי!

עוֹד סַפִּיר הַיָּם וּתְכֵלֶת רָקִיעַ,

עוֹד רוּחַ הַצַּח שָׁם יָפוּחַ שֶׁפִי,

עוֹד נָשִׁים צֹבְאוֹת, עוֹד בַּחוּרֵי יֹפִי,

עוֹד אֳנִי שַׁיִט אֶל עֵינַי תוֹפִיעַ;

עוֹד עֵת חֶזְיוֹנַי אֶת נַפְשִׁי יָעִירוּ,

דֻּבְּלִין וּמְלֹאָהּ עַל פָּנַי יַעֲבִירוּ.

תרט"ו

תָּפַשְׂתִּי אֶת קַסְתִּי וּלְשֻׁלְחָנִי יָשַׁבְתִּי

לַעֲנוֹד בַּת־שִׁירִי חֲרוּזִים כַּאֲשֶׁר נִסִּיתִי;

אַךְ הִיא הִתְחַמָּקָה, לַשָּׁוְא נַפְשִׁי עִנִּיתִי,

כָּתַבְתִּי וּמָחִיתִי וּמְאוּם לֹא כָתַבְתִּי.

קֵבָתִי הָיְתָה רֵקָה, כָּל הַיּוֹם רָעַבְתִּי

אֲכָלַנִי הַקֹּר, לִנְצִיב קֶרַח הָיִיתִי;

עַל כֵּן הֶבֶל יָגַעְתִּי, עֵט שֶׁקֶר עָשִׂיתִי,

כָּתַבְתִּי וּמָחִיתִי וּמְאוּם לֹא כָתַבְתִּי.

וָאֲצַו וַיַּצִּיתוּ הַמְּדוּרָה בַּכִּירַיִם,

אַף סָעַדְתִּי לִבִּי וָאֹכַל בַּצָּהֳרַיִם,

וָאָחוּשׁ כִּי נַפְשִׁי דֵּבֵּר שִׁיר מִתְעוֹרֶרֶת.

וּבְכֵן נוֹכַחְתִּי וָאָבִין וָאֶגְזַר אֹמֶר,

כִּי מַעְיַן הַמַּחֲשָׁבָה וּמְקוֹר שִׁיר וָזֶמֶר

בַּבֶּטֶן הַמְּלֵאָה וּבָאָח הַמְּבֹעֶרֶת.

(לְאֶחָד מִידִידַי בְּסֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו, וּשְׁמִי בְקִרְבּוֹ)

יָם זוֹעֵף הַחַיִּים, אֵין לוֹ מִסְגֶּרֶת,

הָאָסוֹן הַסּוֹבֵב – סַעֲרַת שָׁמָיִם,

וַהֲמוֹן מַלְאָכָיו רִישׁ, אֵיד וּמִנְעֶרֶת,

דֳכִי פַחַד הֵמָּה וּמִשְׁבְּרֵי מָיִם.

הָאָדָם הַלָּז אֳנִיָה נִסְעֶרֶת,

לִבּוֹ מַלָּח נִדְהָם חוֹבֵק יָדָיִם;

יֵרֶא הַמְּצוּלָה כִּי פִיהָ פוֹעֶרֶת

בָּלְעוֹ חַיִּים עַל כָּל מִדְרַךְ רַגְלָיִם.

גַּם הַמְּאוֹרִים חָשְׁכוּ עַל חוּג רָקִיעַ,

אֶל אֲשֶׁר יִפְנֶה אֵין מַצִּיל מוֹשִׁיעַ;

רַק כּוֹכָב אֶחָד מֵרָחוֹק יִרְאֵהוּ

דֶּרֶךְ בָּהּ יֵלֵךְ וּמְקוֹם בּוֹ יָנוּחַ.

אַךְ מִי זֶה הַכּוֹכָב לָנוּ זָרוּחַ?

נֶפֶשׁ רֵעַ נֶאֱמָן – אִם נִמְצָאֵהוּ!

(תרכ"א)

יִפְעַת “הַשַּׁחַר” עָלֵינוּ נִגְלָתָה

וּנְגֹהוֹת בֹּקֶר חִישׁ לִרְאוֹת קִוִּינוּ,

סוֹר סָרוּ הַצְּלָלִים בָּמוֹ נִטְמִינוּ –

פִּתְאֹם הָהּ שָׁבוּ וַעֲלָטָה הָיָתָה!

רֹאשׁ יָרִימוּ עַתָּה יַלְדֵי עֵיפָתָה,

אוֹיְבֵינוּ יָשׁוּבוּ יֶהֱמוּ יַלְשִׁינוּ,

בִּמְגִנַּת לֵב נִדֹּם, לֹא נִפְתַּח פִּינוּ,

יַעַן מִתּוֹכוֹ הַלָּשׁוֹן כֹּרָתָה.

נִסְתַּרְתָּ הֵילֵל בֶּן שַׁחַר מִמֶּנּוּ,

אוּלָם דַּרְכֶּךָ מֶנּוּ לֹא נִסְתָּרָה

וּבְעֻזְּךָ עוֹד נָעֹז נַהַם קָמֵינוּ.

יִצְהֲלוּ הַסּוּסִים וִינַגַּח הָאָיִל –

טֹהַר יִפְעָתְךָ עוֹד כָּלָה לֹא סָרָה,

שָׁם עַל הַר “צִיּוֹן” עוֹד תָּאִיר הַלָּיִל.

(תרכ"ב)

גַּם חוֹמוֹתַיִךְ, צִיּוֹן, הִתְעַרְעָרוּ

טֶרֶם הַפְּרָצִים הִסָּתֵם הֵחֵלּוּ;

טֶרֶם אַבְנֵי שָׁתוֹתַיִךְ נִקְשָׁרוּ

שָׁבְתָה הַמְּלָאכָה, הַבּוֹנִים חָדֵלוּ.

וּכְבָר בָּנַיִךְ אֶל טוּבֵךְ נָהָרוּ

וּבְיוֹם צַר בָּךְ סִתְרָה לִמְצוֹא יִחֵלוּ,

אַךְ פִּתְאֹם מַרְעִידִים עָמָדוּ, שָׂעָרוּ,

כִּי כָל מַאֲוַיֵּיהֶם יַחַד שִׁכֵּלוּ.

אֵיךְ חַתּוּ – יֵילִילוּ – נִרְפּוּ בֹּנָיִךְ,

עָזְבוּ מִשְׁמַרְתָּם, רוּחַ בָּם לֹא קָמָה!

הַאִם מֵחֲמַת הַשּׁוֹמְרוֹנִים שׂטְנָיִךְ?

הַאֵין גַּם אֶחָד בֶּן־חֲכַלְיָה שָׁמָּה

יָעִיר אֶת רוּחָם, אַהֲבָתֵךְ בָּם יֶרֶב,

יוֹרֵם, כִּי לֹא נִבְנֵךְ אִם לֹא נִלְחָמָה

אִם לֹא נַעֲבוֹד בַּיּוֹם נִשְׁמוֹר בָּעֶרֶב;

אִם לֹא יָד אַחַת תִּכְנוֹס אֲבָנָיִךְ

עֵת הַשֵּׁנִית תַּחֲזִיק מָגֵן וָחֶרֶב?!