שמואל בס
הדמות הקסומה
פרטי מהדורת מקור: תל-אביב: נחום דרימר; תש"ז
‏תל אביב: נ' דרימר, תש"ז

פִּרְחֵי שִׁיר לָאַחַת
El que quiere cantar bien Cante cuando tenga penas


*

עַל חוֹף נֵכָר, בְּאֵין מִקְלָט וָרֵעַ,

מוּל שַׁאֲגַת־אוֹקְיָנוֹס אֵיתָנָה,

יִמְתַּק לַלֵּב, מְעַט הִשְׁתַּעֲשֵׁעַ

בְּאַהֲבָה, הָהּ, נוֹשָׁנָה!


יִמְתַּק, הַלְהֵב בַּלֵּב שׁוּב אֶת הָאֵפֶר,

בּוֹ עוֹד אוּלַי נָמִים אוּדֵי־עָבָר.

כְּיַד חַמָה מְעַלְעֲלָה תּוֹךְ סֵפֶר,

לָשׁוּב וּמְצֹא הַדַּף הַזֶּה כֹּה יָקַר.


הִנֵּה הַיָּם. הַשַּׁחַף טוּס לֹא יֶרֶף.

וּמִפְרְשֵׂי־הַבַּד הַתְּהוֹם תָּרֹן.

הִנֵּה טוֹפְחוֹת עַל מִפְרָשַׂי, הָעֶרֶב;

שׁוּב הָרוּחוֹת הַנִּרְדָמוֹת, בְּאוֹן.


עַל חוֹף יַם זֶה, בְּעֶרֶב־סְתָו קוֹדֵחַ,

יָשַׁבְתְּ פּה אַתְּ, אֲשֶׁר נֵחַנְתְּ מְאֹד.

יְהִי רֹאשֵׁךְ עַל כְּתֵפִי צוֹנֵחַ

כְּמוֹ תָמִיד בְּשָׁעָה זֹאת.


בְּאֹפֶק חָם אֶשְׁנָב הָיָה קָרוּעַ,

וְעוֹפוֹת־נֹד מֵאַחֲרֵי־חֲתוֹר,

חָצוּ דוּמָם חֲלַל־עַרְבִּית, זָרוּעַ

צִלְלֵי‏־עָב וַחֲלוֹמוֹת־אוֹר.


הִבַּטְתְּ בָּם וַתְּהִי עֵינֵךְ דּוֹמַעַת,

וְרֶטֶט עָז פִּתְאֹם גַּם עֲבָרֵךְ.

הוֹ, רַק עַתָּה נַפְשִׁי יוֹדַעַת;

רָאִית אָז אֶת מַרְאֵךְ…


הַיּוֹם עָגְנָה סְפִינָה עוֹבֶרֶת

עַל חוֹף־יַמִּי, לְלֹא קְבַרְנִיט.

רָאִיתִי בָהּ רַק יַד נוֹהֶרֶת,

וְלֹא אֵדַע מִי זוֹ הוֹשִׁיט.


סָאַן הַיָּם. תּוֹךְ גַּלֵּי־זֵכֶר

נִרְאָה מִגְדַּל־זָהָב לַתְּמוֹל.

וַתְּהִי פִתְאֹם קַלָּה יַד־נֶכֶר,

וְלֵב רִנֵּן כְּמִבְּלִי־עֹל.


תְּמוֹל רַק עִם צִלֵּךְ רָוִיתִי נֹעַם,

בִּנְתִיב שָׂדֶה לְמַנְגִּינוֹת מָטָר,

וְלֹא יָדַעְתְּ: מַלְקוֹשׁ זֶה הַנִּגָּר –

לִדְמוּת־חַיַּי הַמִּתְרַפְּקָה הוּא תֹאַם.


פָּסַעְתְּ דּוּמָם. וְשָׂח לָךְ רַק הַנֶּטֶף,

הַשָּׁת עַל קְוֻצָּתֵךְ טַל־שְׂחוֹק.

וְאַתְּ בַּלָּט עָנִית בְּנִיעַ־כֶּתֶף –

אַךְ פִּיךְ אִלֵּם, הוֹסִיף עֲגֹם וּשְׁתֹק…


מִי אַתְּ הַיָּד מַצִּיתָה לֵיל־הַתֹּהוּ,

– צְלִיל־פַּעֲמוֹן עַל פְּנֵי תְהוֹמוֹת?

קוֹל יִשָּׁמַע וְאֵין דַּעַת אֵיפֹה הוּא,

יֵשׁ וְיָרֹן כֹּה רַק הֵד־חֲלוֹמוֹת.


מִלֶּב־הַפְּסַנְתֵּר עֵת חָצַבְתְּ כְּמִסֶּלַע,

מְלֹא־עוֹלָמוֹת נִגְאֲלוּ מִכִּלְאָם.

וּבְרֶגַע הִפְסַקְתְּ – נֶחְתַּם בִּי הַפֶּלֶא,

וְלֹא אֲשֻׁחְרַר מֵהֵדוֹ לְעוֹלָם.


שִׁסִּית בְּדִידוּתִי זַנֵּק מִמִּסְתָּרִים,

וּכְעֵין זָהָב עַתִּיק הִבְהִיק פִּתְאֹם יוֹמִי.

וְלֹא יָדַע לִבֵּךְ כִּי מָסַךְ־לֵבָב יָרִים,

כִּי תְהִי יָדֵךְ קוֹלְעָה קוּרִים עַל תְּהוֹמִי.


וְלֹא יָדַע לִבֵּךְ, אֵיכָה נָשְׁרוּ זְהָרִים

מֵעֵץ אֲשֶׁר כָּבֵד צִלּוֹ מֵהִתְנָעֵר.

וְלֹא תְנַחֲשִׁי לָעַד, כִּי זֶה קָלַעְתְּ הַזֵּר

מֵאַחֲרוֹנֵי־צִיצָיו בְּטֶרֶם נִפְזָרִים.


*

מָתְקוּ הָאֲזִיקִים אֻסַּרְנוּ בָם שְׁנֵינוּ,

אָמַרְתִּי: בְּכִלְאֵךְ יִכְלֶה אַחֲרוֹן־רִגְעִי.

נָעַמְתָּ לִי הַנִּיב הַמְּשׁוֹבֵב: הִנֵּנוּ!

נִפְלֵאתָ לִי מִשְּׁלַל שִׁירִי וַהֲגִיגִי.


אַשְׁרֵי הַיָּד קָלְעָה הַזֵּר וְלֹא נִרְתָּעָה,

מִלֹּעַ־מְזִמּוֹת נִפְעָר מֵעֲבָרִים.

בָּאַפִּרְיוֹן־חַיִּים, אִם אַהֲבָה נִשְּׂאָה,

אֶל מוּל אוֹרָהּ יִקְרַן גַּם אֵפֶר־הַקְּבָרִים!


דֹּם יָשַׁבְנוּ תַּחַת אֵשֶׁל,

לֹא שָׁאַלְתִּי, לֹא עָנִית.

יַד תּוֹךְ יַד. וּפִתְאֹם טָסָה

מִן הַסְּבָךְ לָהּ, הַחוֹחִית.


אָז לִי שַׁרְתְּ: “צִפּוֹר לָהּ עָפָה”

רֹאשׁ הִרְכַּנְתִּי וָאַסְכִּית.

לֹא יָדַעְתְּ: בַּדְּמִי דָמַעְתִּי,

לֹא יָדַעְתִּי כִּי בָכִית…


וְיוֹם יָבוֹא, וְאַתְּ – אוּלַי אַחֶרֶת,

זָרָה וּרְחוֹקָה, וּכְמוֹ לֹא־אַתְּ.

אֶרְאֵךְ בָּרְחוֹב עַל פָּנַי עוֹבֶרֶת –

וְכַף אֶל כַּף גַּם לֹא תוּשַׁט.


כְּנָפֵךְ קַלָּה לְעֻמָּתִי תָנוּעַ.

וְצֵל־צִלִּי לֹא יָחֹן מֶבָּט.

וְאִישׁ גַּם לֹא יָבִין: מַדּוּעַ

בְּאֶמְצַע כְּבִישׁ אָדָם מָעָד…


בְּעֶרֶב זֶה, צְעִיפֵךְ מִתְלַהֲלֵהַ,

אֶל מוּל עֵינִי אֲשֶׁר קָפְאָה,

וּלְבַב־כַּפֵּךְ תּוֹךְ כַּפִּי רוֹגֵעַ,

וּמְאֹד יוֹקֵד מִבַּעַד לַכְּפָפָה.


צְפִירַת סְפִינָה. וְגַל מוּל רוּחַ

נִפְנוּף בְּרָכוֹת מֵעֲבָרִים.

– שָׁלוֹם, לַאֲשֶׁר עוֹלָם פָּתוּחַ,

מִלֵּב, סְגָרוּהוּ כָּל הַשְּׁעָרִים…


וְאִם הָלַכְתְּ – אֲנִי צִלֵּךְ וּבִי הוּא.

וְרֶגַע אֵין, אֲשֶׁר שֻׁכָּל.

יְגוֹן־חִנֵּךְ עַל סַף־נָוִי הוּא,

כְּנֵר־תָּמִיד וְלֹא אֻכָּל.


וְאִם הִרְחַקְתְּ – מִרְאִי־תֵבֵל עֲדֶנָּה

תִּקְרַן עָלַי וְלֹא תַחְטִיא,

דְּמוּת אַחַת אֲשֶׁר אֵינֶנָּה,

וַאֲשֶׁר רַק הִיא – כָּל הֱיוֹתִי!



*

בְּלֵיל אָבִיב אֶחָד רָחוֹק,

יָשַׁבְתְּ בַּגָּן,

וְהִשְׁתַּעֲשַׁעַתְּ עִם לְבָבִי.

תּוֹךְ אֶצְבְּעוֹתַיִךְ הַקַּלִּילוֹת

פִּרְכֵּס, מוּל נֹגַהּ הַיָּרֵחַ:

מַעְלָה־מַטָּה, מַטָּה־מַעְלָה,

כְּכַדּוּר־מִשְׂחָק הֵנַפְתְּ אוֹתוֹ

בַּחֲלַל־חֲצוֹת.

וְעֵינַי – רוֹאוֹת וְכָלוֹת

בְּרוּחַ הָאָבִיב.


בְּקָטְפֵךְ עָלֶה אַחַר עָלֶה

מִן הַשּׁוֹשָׁן.

גּוֹרַל־הָאַהֲבָה שְׁאֹל וַעֲנוֹת, –

לֹא שַׂמְתְּ אֶל לֵב,

כִּי שִׁכַּלְתְּ בְּמִשְׂחָקֵךְ,

לֵב פּוֹרֵחַ

הַכָּלֶה וְאוֹבֵד

תַּחַת יָדַיִךְ הַקְּטַנּוֹת.


עַל גֶּדֶר־גַּן נִשְׁעַנּוּ,

בִּנְהֹר הַמִּלִּים מִפִּיךְ


בַּלַּיְלָה הַהוּא,

טֶרֶם אֵצֵא לְדַרְכִּי.

וַתִּנְהַרְנָה הַמִּלִּים מִפִּיךְ,

בַּלַּיְלָה הַהוּא,

כְּכַנְפֵי־צִפֳּרִים בָּרוּחַ,

כְּלַהֲקַת עָבִים שְׁחוֹרִים,

כַּעֲלֵי־שַׁלֶּכֶת אֲדַמְדַּמִּים,

כַּהֲמוֹן חִצִּים שׁוֹקְקִים בָּאֲפֵלָה.

כִּבְרָקִים קַלִּים בְּאָפְקֵי־סְתָו.

וַאֲנִי –

מוּלֵךְ דֹּם פָּשַׁטְתִּי חָזִי,

כַּסֶּלַע הַבּוֹדֵד

וּפָנָיו אֶל הַתְּהוֹם…


בְּעִיר נֵכָר קְטַנָּה,

עַל מַעְבְּרוֹת־זָהָב

שֶׁל עֶרֶב־גַּן־סְתָו,

פָּסַעְתִּי לִי אַט־אַט.

לִפְעָמַי עָנָה

רַק דְּמִי חֹרְשָׁה צוֹפָה

לִרְאִי מַשְׁקִיף נוֹפָהּ:

יְאוֹר חָלָק וָקָט.

עָמַדְתִּי נִבָּט,

וְאֹדֶם־עֶרֶב רָן


מִכָּל עֶבְרֵי הַגָּן,

מִכָּל עָלֶה וָבָד.

יָשַׁבְתִּי לִי בָדָד.

יָשַׁבְתִּי נֶעֱצָב.


אִם אֶקְרָא

הֵן לֹא תָבֹאִי אַתְּ,

וְלֹא יָדֵךְ תִּזְרַע,

עַל תַּלְמֵי־לֵב מְעַט

מִזַּהֲרוּרֵי־זָהָב

אָגַרְנוּ לְיוֹם רָע.

אַךְ עֹוד אֲנִי יוֹשֵׁב,

נִבָּט וְלֹא נִבָּט,

וְגַל פִּּתְאֹם בִּי זָע

וַיִּתְעוֹרֵר הַלֵּב:

כְּנַף־צִפּוֹר נָשְׁקָה

עֲלֵי־רֹאשִׁי הַמָּט…


פוּלטוֹן פַּרְק – וטרבוֹרִי




*

"לָמָּה זֶה הִרְחַקְתָּ לֶכֶת

עַד חוֹף זָר, הַרְחֵק אֵי־שָׁם?"

תִּשְׁאֲלִינִי, קוֹל תָּמֵהַּ:

“הֲלָזֶה חָתַרְתָּ יָם”?


– עִם בּוּקִיצוֹת בַּשַּׁלֶּכֶת,

בָּאתִי שֶׁבֶת דֹּם עִם עָרֶב.

וְאֶל חוֹף הַבֵּט רוֹגֵעַ,

עַל צִיּוֹ זֶה הַנִּרְדָּם.

וְכִכְלוֹת כֹּל, לְמֹד דַּעַת:

גַּם סְפִינוֹת יֵשׁ וְתִיעַפְנָה,

וְגַפַּיִם תֶּאֱסֹפְנָה

כַּצִּפּוֹר וְכָאָדָם.


מֵחֲרשׁ תְּלָמִים בְּלִי־הֶרֶף,

גַּם לָהֶן גְּבוּלוֹת נָכֹנוּ,

גַּם יוֹמָן יָבוֹא לָנוּחַ,

תּוֹךְ נָמָל מְאֹד יָשָׁן…

וּבִקְרֹא שְׁחָפִים, לֹא הֵנָּה

עוֹד תָּרֵמְנָה נֵס עִם רוּחַ,

עִם כָּל מַיִם־עוֹד־יָרֹנּוּ,

לֹא עוֹד יַעַן הֵד־קוֹלָן – – –


*

אָחִי הַסַּעַר, גַּּל לָבָן,

הַשַּׁחַף עַל חֵיקְךָ פֹּה לָן,

לְשִׁירְךָ פֶרֶא יַעַן הֵד

עַד גְּבוּלֵי־אֹפֶק: נֵד עַל נֵד,

יְהִי צִלִּי לָךְ תֹּרֶן רָם

אֲשֶׁר יוֹחִיל עוֹד לִדְבַר־יָם.

כִּי אֵט, אָשׁוּבָה, מַה לִי עוֹד

בְּקְִרַית־עֶרֶב פְּרוּעַת־הוֹד?

בִּסְאוֹן־גִּיל־רֶגַע, מִי שָׁם יַד

יוֹשִׁיט לַאֲשֶׁר כָּרַע וָמָט?

לַאֲשֶׁר גִּיל לוֹ, יֵשׁ כִּי יַט

אֶל סַף־נָוֵהוּ, רֵעַ, נָד,

וְלוֹ, אַךְ לוֹ יָאִיר פָּנִים

מִבַּעַד כָּל עָב, גַּם אֱלֹהִים.


אַךְ מִי אֲשֶׁר אָבַד נָתִיב,

יֹאבַד לוֹ נֶצַח אַף אָחִיו…

כִּי אֵט, אָשׁוּבָה, מַה לִּי שָׁם?

הַעוֹד אוֹחִיל בִּקְהַל־אָדָם

לְלֵב, כִּי יַעַן הוֹלֶם־לֵב,

מְאֹד פָּרוּעַ וְעָצֵב?

הָהּ, מִי כָמוֹךָ עוֹד לֵב רָן,

אָחִי הַסַּעַר, גַּל לָבָן!…


*

שִׁכְּרוֹן־אִישׁ עִם לַיְלָה,

הָהּ, קָצָר מְאֹד.

וְנַפְשׁוֹ – לֹא דַי לָהּ

בְּרִגְעֵי יְקֹד.


מֵחֲצוֹת לֵיל־תֹּהוּ,

עִם לֵבָב אֻכַּל,

אֶל חַדְרוֹ יָבוֹא הוּא,

פִּי שִׁבְעָה אֻמְלָל.


פִּי שִׁבְעָה עַל מֵצַח,

אוֹת־קֵינוֹ חָרוּת,

וְצָנַח עִם נֶצַח

מַעֲמַקֵּי בְדִידוּת


מַה־לּוֹ? מִי־לוֹ? מִי הוּא?

וְאַיָּהּ – פַּת גִּיל?

רַק הָרִיר מִפִּיהוּ

יִגָּרֵר עַל שְׁבִיל.


לַשָּׁעוֹן – עֵינַיִם,

לַשָּׁעוֹן גַּם צְלִיל.

וְהִשְׁמִיעַ: “שְׁתַּיִם!”

וְקָרַץ: “אֱוִיל!”


בִּנְדֹד שְׁנָת תּוֹפִיעַ

אָז רַק אָז, פִּתְאֹם,

הָאַחַת, וּבְפִיהָ

תְּמַלְמֵל: שָׁלוֹם.


וּלְבָנָה גַם יַד לוֹ

אָז פִּתְאֹם תִּקְרַב,

וְהֻגַּשׁ גַּם כַּד לוֹ,

לִצְמָאוֹ כִּי רָב.


וּפָתַח אָז עַיִן

לְתִתָּהּ אֶל חֵיק,

וְגִשֵּׁשׁ בָּאַיִן

וְאָחַז בָּרֵיק…


הָאַחַת – אַיֶּהָ?

הָאָחוֹת – לֹא פֹה!

מֵרָחוֹק עֵינֶיהָ,

הֵן צוֹפוֹת עַד פֹּה.


– עַל אָחִיךְ צוֹנֵחַ,

פַּלְּלִי נָא עוֹד!

עַל אָחִיךְ שׁוֹכֵחַ

וְזוֹכְרֵךְ מְאֹד!…

פַּרִיס


‏אלגיות
‏סונטות הר־טוב
‏סונטות הר־טוב
‏רעף אור ערב חם
‏עתה כי פנה יום
‏בלדת הדמות
‏חתימה
מתנדבים שנטלו חלק בהנגשת היצירות לעיל
  • גלי סנדיק
  • אסתר ברזילי
תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!