אַף שֶׁהַפַּחַד הַשֵּׁנִי גּוֹרָלִי

מִן הָרִאשׁוֹן, זֶה חִוֵּר

מִזֶּה. הֶרְגֵּל, יֵאוּשׁ אוֹ

שְׁנַיִם שֶׁהֵם אֶחָד.

בְּקַעֲרַת פַּרְעֹה רוֹמְצוֹת

הַגַּחְלִילִיּוֹת, אֵיזֶה לִבְחֹר?

נִכְוֵיתִי וְגִמְגְּמוּ הַחַיִּים.

כְּשֶׁהַנֶּגַע יַרְפֶּה, תּוֹפַע

הָאֱמֶת? וְלוּ הָיוּ בַּיִת

עַל גִּבְעָה, הַיְּלָדוֹת, תַּרְנְגוֹל

חֲצוֹת וְהַסּוֹף הַטּוֹב, כָּל

הַחוֹלֵף הוּא בְּגֶדֶר

נִדְמֶה?

מִתּוֹךְ הָעִיר הָחֲרֵבָה

כְּנֶגֶד הָעֻבְדּוֹת, תִּפְרַח

חֲבַצֶּלֶת רֵסִיפֶה

מַגְבִּיהָה מֵרִצְפַּת נָמֵר

טָסָה בְּרֶכֶב מְחֻזָּר,

מֻכַּת מִדְבָּר. מִי יֶאֱסֹף

נְפָצֶיהָ לְהָטִיחַ אֲנִי

בְּפִגּוּמֵי תַּחְבִּיר?

פִּי שִׁבְעָה דּוֹלֵק הָאֶפֶס

שֶׁבַע מִסְפָּר אֱלֹהִי

וְאֵין לִשְׁאֹל מִי קוֹדֵם

אָדָם אוֹ גּוֹרָלוֹ.

דַּבֵּר אֶל שְׁלִיחָיו: ג’וּק,

קוֹפִיף, תְּאוֹ.

לֹא כְּדֶרֶךְ הַמִּתְפַּלֵּל

מִלְּמַטָּה, מִלְּמַעְלָה

תַּרְטִיט. וּבְצִיר מְחוֹלֵל

בֵּין תּוֹצָאָה לְסִבָּה,

לִבִּי לָבָן מֵעָקֹב.

אוֹר הַנֵּר בּוֹקֵעַ

מִחֶשְׁכַּת¹ רֵסִיפֶה,

מֵאִיר שְׁמָהּ הָרִאשׁוֹן

חַיָּה.

בּוּעַת שֶׁמֶשׁ נִשְׁפֶּכֶת עַל פְּנֵי

הַתִּינֹקֶת שֶׁחֻלְצָה הָרֶגַע בְּדַם גּוּפִי

מַהֵר, קוֹרֵא הָרוֹפֵא לָאָחוֹת,

צִנּוֹר נְשִׁימָה. הַתִּינֹקֶת מִתְלַעֲלַעַת.

בְּתוֹךְ אוֹר הַחֶדֶר מַכָּה בִּי שׁוּב

יְדִיעַת הַחַיִּים. אֲבָל הַתִּינֹקֶת

לֹא מְנַסָּה לְהוֹכִיחַ דָּבָר. לְרֶגַע

הָיִיתִי חַפָּה מִכְּפִילוּת. הִיא נוֹשֶׁמֶת, בָּכִיתִי

מוּל פָּנֶיהָ מְקַמֶּטֶת חִיּוּךְ.

מִבַּעַד לַתִּקְרָה יָרְדָה הָאוֹת אָלֶף

וּפִזְּזָה לִמְרַאֲשׁוֹתַי.

כָּל הַלַּיְלָה דִּבְּרוּ הַחַמָּנִיּוֹת לַשֶּׁמֶשׁ

לֹא הֶחְלִיפוּ אוֹתָן זִקִּיּוֹת אֶת לְשׁוֹנָן.

רַק סְפִינַת הַפַּח – לִבִּי – נִטְרְפָה

כּוֹרַעַת תַּחַת פָּנָסֶיהָ. כָּבָה הַנָּמֵל, כָּבָה

הַמִּגְדַּלּוֹר וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי. הֵיכָן וַיְהִי

אוֹר? שִׁגָּעוֹן לְצַפּוֹת שֶׁיִּזְרַח לְמַעֲנִי.

יִתָּכֵן שֶׁהָיָה יוֹם הַתּוֹעוֹת, כִּי טוֹעָה

אַחֶרֶת שֶׁעָבְרָה, הֵאִירָה אֶת תֵּבַת הַגְּנֵבוֹת

טוֹעֶנֶת בְּחַשְׁמַל מְהֻסָּס אֶת שֶׁלִּי.

וְכָךְ נִפְצַע לְמַעֲנִי בַּשֵּׁנִית

יוֹם רִאשׁוֹן.

הַתּוֹדָעָה הִיא חֲתוּלָה לְבָנָה

מְשַׂחֶקֶת. עַל הַכַּוֶּנֶת

יַלְדָּה, אַבָּא, אִמָּא

וְהַתִּינֹקֶת הָרְעֵבָה

אֲנִי זוֹ אוֹ הִיא

נִפְלָאָה בְּעֵינַי, שַׂמְתִּי לֵב כְּשֶׁקָּרְאָה

לְגוּר הַזָּכָר סִגָּלִית לַמְרוֹת מְחָאוֹת

הַסְּבִיבָה. וּכְשֶׁנִּדְרַס הוֹדִיעָה לִי

שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ מוֹפִיעַ כְּעָנָן בַּשָּׁמַיִם, וּלְמַזָּל

אַחֲרָיו גּוּרִים עֲנָנִיִּים שֶׁהִמְלִיט.

דָּאַגְתִּי, אֶפְשָׁר שֶׁהָרוֹדְפִים אַחַר הָאֱמֶת

יְחַבְּקוּ עָנָן. כְּתָמִיד, אוֹהֲבֵי הַמֻּשָּׂג

אֵינָם זוֹכְרִים רֵיחַ עֵץ קָטוּם, בַּרְוָז קַרְטְעָן

אוֹ זַהֲרוּרֵי סְנַפִּיר. חֲבִיבַי, לְצַעֲרִי,

זֶה כְּבוֹד הַבַּרְוָז הַנָּ"ל.

אַף שֶׁמִּדֶּרֶךְ הַטֶּבַע עָלֶיהָ לָלֶכֶת דּוֹרוֹת אַחֲרַי,

הִיא מְחַשְׁמֶלֶת אוֹתִי בְּאַהֲבַת הַחַיִּים

זוֹרַעַת זָהָב בְּגוּמוֹת הַדְּרִיכָה.

זְרָעִים נְדִירִים יַצְמִיחוּ

לְמַעֲנָהּ, לְמַעֲנִי בַּאֲשֶׁר אֶהְיֶה וּלְמַעַן

הָעוֹלָם, אִם תַּרְשׁוּ לִי, כְּתֻבַּת

תִּקְוָה.