קַיִץ שָׁת שְׂפָתָיו אֶל שַׁד-אֶרֶץ עֵרוֹם,

וְהִנִּיחַ רֶשֶׁם סוֹמֵק – פָּרָג – שָׁם:

כְּפֵהוּק שֶׁל אֵשׁ מִן הָעֵשֶׂב בָּא,

וְרוּחַ מְטַפֵּחַ פִּחְפְּחָהוּ לְלֶהָבָה.

בְּפֶה יָצוּת, אָדוֹם כְּשֶׁל אֲרִי, שָׁתָה

אֶת דַּם הַשֶּׁמֶשׁ אֲשֶׁר שָׁחוּט שָׁקַע,

וְהִטְבִּיל גְּבִיעוֹ בְּזִיו-הָאַרְגָּמָן,

זְמָן תַּעֲלוֹת-מִזְרָח – יַיִן זִרְמָן;

עַד הָיָה הָלוּם מִנִּי גִיל אָיוֹם,

וְכַצּוֹעֲנִי הַמְּבֻסָּם חָמוּם,

נָם, מִשְׁתּוֹלֵל בְּרִדְמֵי שָׁכוּר,

וּפִיו פָּעוּר לִנְשִׁיקַת-נוּר.

יַלְדָּה וְאִישׁ צָעֲדוּ צְדָדַיִם,

דּוּרְכֵי שׁוֹלֵי בֵּין-הָעַרְבָּיִם;

אַךְ בֵּין חֲבוֹק-יָדוֹ לְיָדָהּ נָחוּ,

לְלֹא הֶרְגֵשׁ, עֶשְׂרִים שָׁנָה, נִזְעָכוּ.

וַתֵּפֶן בִּשְׁלַל שְׂעַר-קֵדָר, עֲבוּר-דָּרוֹם;

רָאֲתָה אֶת הַצּוֹעֲנִי בַּאֲשֶׁר נִרְדָּם,

וְחָטְפָה וְקָטְפָה אוֹתוֹ בְּפַחַז לֵב-עוֹלָל,

מִתּוֹךְ – “שָׁמְרֵהוּ, כָּל עוֹד תִּחְיֶה!” – אֵלָיו.

וּבַת צְחוֹקוֹ, כְּנִימְפָה מִטָּבְלָהּ תְּהוֹמָה,

עָלְתָה בִּרְעָדָה מֵרַחַץ-דֶּמַע,

וְשָׂשׂוֹן, כְּשַׁחַף מְנֻעֲנַע-יָם בָּדָד,

טֻלְטַל עַל גַּלֵּי לְבָבוֹ הַמֻּטְרָד.

כִּי הוּא רָאָה אֶת אֲשֶׁר מִמֶּנָּה הָאֳפַל:

פִּי-הַפָּרָג – כְּמוֹ מִיקוֹד-עַצְמוֹ אֻכָּל –

פְּנִימָה בְּהֵחָרֵךְ סָלַד וְצָפַד;

וּפִתְאֹם, בֵּין כַּף-יַד לוֹ וּבֵין לָהּ כַּף-יָד,

יָדַע אֶת עֶשְׂרִים הַשָּׁנָה נָבֵלוּ,

לֹא פֶרַח – כִּי-אִם עֶשְׂרִים שָׁנָה קָמֵלוּ.

“לֹא הָיְתָה לִי כָּזֹאת עַד כֹּה”, חֶרֶשׁ

לִבּוֹ אֶל לִבּוֹ דוֹבֵב. "הַפֶּרַח

שֶׁל תַּרְדֵּמָה אוֹתִי יְקִיצָה יָחֹן,

וְשֶׁל נְשִׁיָּה – זִכָּרוֹן".

“לֹא הָיְתָה לִי כָּזֹאת” אָמַר, "מֵעוֹלָם,

וְאִם בִּפְרָגִים מוּבָסִים נְתִיבִי אָדַם."

וְשׁוּב אֶל לִבּוֹ לָאַט עֵרָה:

"הוֹ יַלְדָּה! אָהַבְתִּי כִּי אֹהַב וְאֵדָע;

אַךְ אַתְּ, אֲשֶׁר תֹּאהֲבִי וְלֹא תֵדְעִי כְּלָל,

מַה שׁוֹנִים הַמְּדוֹרוֹת בַּהֵיכָל

שֶׁל הָאַהֲבָה, וּמִי רֶגַע יֶאֱרַח וְיִבְרַח

וּמִי (סוּגוֹ מְעָט!) תּוֹר-שִׁבְתּוֹ יֶאֱרַךְ,

וְאֵיךְ לִלְשׁוֹנוֹת אֵין-קֵץ

תְּרוּעָתָהּ בְּאָזְנֵי-הֶהָמוֹן תִּתְפּוֹצֵץ;

אֲשֶׁר לֹא תַבְחִינִי בֵּין אַהַב לְרֵעִים,

וּמַה בֵּין שֵׁמַע-שְׁמִי לְעַצְמִי, ‑ אַהַג דֵּעִים:

מַתָּת יָפָה, יָאָה, לִי תַּתְּ וַאֲקַבֵּל,

זֶה פֶּרַח-הַחֲלוֹמוֹת הַנּוֹבֵל.

הוֹ בְּתוֹם בָּגוֹדָה וּבְבָגְדֵּךְ נֶאֱמָנָה,

הֲתֵדְעִי מַה יְבוֹאֵךְ עִם יוֹם וְשָׁנָה?

לְאַהֲבָתֵךְ וְלָךְ מַה תִפְעַלְנָה שָׁנִים,

הוֹ בְּתוֹם בָּגוֹדָה, וּבְגִידָתֵךְ – אֱמוּנִים?

אֲהַבְתִּנִּי, נָאוָה, שְׁלֹשָׁה עִדַּנֵּי-חַיִּים – אוֹ יָמִים:

זֶה יַחֲלוֹף אַךְ אֶחְלוֹף מֵעָלַיִךְ פָּנִים;

אַךְ בְּכֹל אֵלֵךְ אֲנִי, שָׁם גַּם דְּמוּתֵךְ תֵּאוֹר,

לְשָׁמְרֵנִי פֶּן לָךְ אֶשְׁקוֹר.

הִנְּנִי, מִגְדִּי, רַק דּוֹדֵךְ-אוֹמְנַיִךְ,

וְהֵיטֵב אֵדָע: תָּגוֹזְנָה שָׁנָה-שְׁנָתַיִם

וְהִנֵּה מֵעִמִּי אֱלֵי אַחֵר אַתְּ מְעוֹפֶפֶת:

זֹאת אֵדָע, וְאֹהַב, כָּאֵם הַמְּאַסֶּפֶת.

עַל כֵּן, בְּתוֹם בָּגוֹדָה וּבְבָגְדֵּךְ נֶאֱמָנָה,

לְחֶלֶד-חַיַּי הַקָּצָר אֶקַּח זֹאת הַמַּתָּנָה,

לִי יָפָה וְיָאָה – כֵּן אֲפַלֵּל, –

זֶה פֶרַח-הַחֲלוֹמוֹת הַנּוֹבֵל.

פֶּרַח-הַתַּרְדֵּמָה נָד קָדְקֹד-שֶׁכֶר

בַּחִטָּה, כָּבֵד בַּחֲלוֹמוֹת, כְּמוֹ זוֹ – בְּלֶחֶם.

הַקָּמָה הַבְּרוּכָה וּשְׁקוּי-הַשֶּׁמֶשׁ הַנַּמְנְמָן

יִקְצוֹר הַקּוֹצֵר, וְהַקּוֹצֵר – הַזְּמָן.

בִּמְתִים אֶתְלֶה רֹאשׁ לֹא-יִצְלַח עַל שֶׁכֶם,

וּפִרְיִי – חֲלוֹמוֹת, כְּמוֹ פִרְיָם – לֶחֶם.

הָאֲנָשִׁים הַבְּרוּכִים וַהֲזוּי-הַשֶּׁמֶשׁ הַנָּם

יִקְצוֹר הַזְּמָן; וְאוּלָם אַחֲרֵי הִקָּצְרָם,

יִלְקוֹט הָעוֹלָם מִמֶּנִּי, אֲנִי הַנָּם.

רְחִימָה! פֶּרַח-חֲלוֹמוֹתַיִךְ הַכָּמוּשׁ

בַּעֲלֵה-חֲרוּז, אֶצְפֶּה, לָבֶטַח יָפוּשׁ,

בְּסִתְרַת-חֲרוּז חוֹסֶה וְנֶחְסָן

מֵאֱנוֹשׁ קוֹצֵר, וּמִקּוֹצְרוֹ הוּא, הַזְּמָן.

רְחִימָה! אֲנִי נוֹפֵל תּוֹךְ צִפָּרְנֵי הַזְּמָן:

אַךְ בַּעֲלֵה-חֲרוּז קַיָּם וְנִצְפָּן

כֹּל, עוֹלָם יַחְשְׁבֶנּוּ מִמֶּנִּי יְקָר-שַׁי –

כְּמוּשֵׁי-קְמוּלֵי חֲלוֹמוֹתָי.

עוֹלָם בִּלְתִּי-נִרְאֶה, הִבַּטְנוּךָ,

עוֹלָם בִּלְתִּי-מוּחָשׁ, מִשַּׁשְׁנוּךָ,

עוֹלָם בִּלְתִּי-יָדִיעַ – יְדַעְנוּךָ,

לֹא נִתָּן לִתְפִישָׂה – לְפַתְנוּךָ!

הֲיַמְרִיא דָג לִמְצֹא הַיָּם,

אִם יִצְלֹל נֶשֶׁר לִמְצֹא הָאֲוִיר,

כִּי נִשְׁאַל כּוֹכָבִים בְּהִתְנוֹעֲעָם

אִם שָׁם שִׁמְעֲךָ שָׁמָעוּ?

לֹא בַּאֲשֶׁר מַעֲרָכוֹת חָגוֹת תַּאֲפֵלְנָה

וְשַׂרְעַפֵּנוּ מָדְהָם יִסַּק –

מַשַּׁב-כְּנָפַיִם, לוּ הוֹאַלְנוּ הַקְשֵׁב,

מִדַּפֵּק בִּשְׁעָרֵינוּ מוּגְפֵי הַחֹמֶר.

אֶרְאֶלִּים כְּקֶדֶם מְקוֹמוֹתֵיהֶם שׁוֹמְרִים! –

הֲפֹךְ רַק אֶבֶן, וְהֶחֱרַדְתָּ כָּנָף!

אַתֶּם-אַתֶּם, וּפְנֵיכֶם הַמִּתְנַכְּרִים,

חוֹטְאִים מֵרְאוֹת אֶת הַיְּצִיר רַב-הַזִיוִים.

אוּלָם (בְּעֵת תֵּעָצְבִי עַד עַל-עֶצֶב אֵין הוֹסִיף)

שַׁוְּעִי – וּמֵעַל הֶפְסֵדֵךְ אַכְזָרִי

תָּהֵל תַּעֲבוּרַת סֻלַּם-יַעֲקֹב,

מֻצָּב בֵּין דּוֹק וּבֵין צַ’ארִינְגְ קְרוֹס.

אָכֵן, בַּלַּיִל, נִשְׁמָתִי, בִּתִּי,

שַׁוְּעִי – כְּדָבְקֵךְ בְּשׁוּלֵי-מָרוֹם,

וְהִנֵּה, זֶה אֵלֵּךְ וְתַנְוִיהוּ

לֹא עַל יַם-סוּף כִּי-עַל הַתֶּמְזָה.