קַיִץ שָׁת שְׂפָתָיו אֶל שַׁד-אֶרֶץ עֵרוֹם,
וְהִנִּיחַ רֶשֶׁם סוֹמֵק – פָּרָג – שָׁם:
כְּפֵהוּק שֶׁל אֵשׁ מִן הָעֵשֶׂב בָּא,
וְרוּחַ מְטַפֵּחַ פִּחְפְּחָהוּ לְלֶהָבָה.
בְּפֶה יָצוּת, אָדוֹם כְּשֶׁל אֲרִי, שָׁתָה
אֶת דַּם הַשֶּׁמֶשׁ אֲשֶׁר שָׁחוּט שָׁקַע,
וְהִטְבִּיל גְּבִיעוֹ בְּזִיו-הָאַרְגָּמָן,
זְמָן תַּעֲלוֹת-מִזְרָח – יַיִן זִרְמָן;
עַד הָיָה הָלוּם מִנִּי גִיל אָיוֹם,
וְכַצּוֹעֲנִי הַמְּבֻסָּם חָמוּם,
נָם, מִשְׁתּוֹלֵל בְּרִדְמֵי שָׁכוּר,
וּפִיו פָּעוּר לִנְשִׁיקַת-נוּר.
יַלְדָּה וְאִישׁ צָעֲדוּ צְדָדַיִם,
דּוּרְכֵי שׁוֹלֵי בֵּין-הָעַרְבָּיִם;
אַךְ בֵּין חֲבוֹק-יָדוֹ לְיָדָהּ נָחוּ,
לְלֹא הֶרְגֵשׁ, עֶשְׂרִים שָׁנָה, נִזְעָכוּ.
וַתֵּפֶן בִּשְׁלַל שְׂעַר-קֵדָר, עֲבוּר-דָּרוֹם;
רָאֲתָה אֶת הַצּוֹעֲנִי בַּאֲשֶׁר נִרְדָּם,
וְחָטְפָה וְקָטְפָה אוֹתוֹ בְּפַחַז לֵב-עוֹלָל,
מִתּוֹךְ – “שָׁמְרֵהוּ, כָּל עוֹד תִּחְיֶה!” – אֵלָיו.
וּבַת צְחוֹקוֹ, כְּנִימְפָה מִטָּבְלָהּ תְּהוֹמָה,
עָלְתָה בִּרְעָדָה מֵרַחַץ-דֶּמַע,
וְשָׂשׂוֹן, כְּשַׁחַף מְנֻעֲנַע-יָם בָּדָד,
טֻלְטַל עַל גַּלֵּי לְבָבוֹ הַמֻּטְרָד.
כִּי הוּא רָאָה אֶת אֲשֶׁר מִמֶּנָּה הָאֳפַל:
פִּי-הַפָּרָג – כְּמוֹ מִיקוֹד-עַצְמוֹ אֻכָּל –
פְּנִימָה בְּהֵחָרֵךְ סָלַד וְצָפַד;
וּפִתְאֹם, בֵּין כַּף-יַד לוֹ וּבֵין לָהּ כַּף-יָד,
יָדַע אֶת עֶשְׂרִים הַשָּׁנָה נָבֵלוּ,
לֹא פֶרַח – כִּי-אִם עֶשְׂרִים שָׁנָה קָמֵלוּ.
“לֹא הָיְתָה לִי כָּזֹאת עַד כֹּה”, חֶרֶשׁ
לִבּוֹ אֶל לִבּוֹ דוֹבֵב. "הַפֶּרַח
שֶׁל תַּרְדֵּמָה אוֹתִי יְקִיצָה יָחֹן,
וְשֶׁל נְשִׁיָּה – זִכָּרוֹן".
“לֹא הָיְתָה לִי כָּזֹאת” אָמַר, "מֵעוֹלָם,
וְאִם בִּפְרָגִים מוּבָסִים נְתִיבִי אָדַם."
וְשׁוּב אֶל לִבּוֹ לָאַט עֵרָה:
"הוֹ יַלְדָּה! אָהַבְתִּי כִּי אֹהַב וְאֵדָע;
אַךְ אַתְּ, אֲשֶׁר תֹּאהֲבִי וְלֹא תֵדְעִי כְּלָל,
מַה שׁוֹנִים הַמְּדוֹרוֹת בַּהֵיכָל
שֶׁל הָאַהֲבָה, וּמִי רֶגַע יֶאֱרַח וְיִבְרַח
וּמִי (סוּגוֹ מְעָט!) תּוֹר-שִׁבְתּוֹ יֶאֱרַךְ,
וְאֵיךְ לִלְשׁוֹנוֹת אֵין-קֵץ
תְּרוּעָתָהּ בְּאָזְנֵי-הֶהָמוֹן תִּתְפּוֹצֵץ;
אֲשֶׁר לֹא תַבְחִינִי בֵּין אַהַב לְרֵעִים,
וּמַה בֵּין שֵׁמַע-שְׁמִי לְעַצְמִי, ‑ אַהַג דֵּעִים:
מַתָּת יָפָה, יָאָה, לִי תַּתְּ וַאֲקַבֵּל,
זֶה פֶּרַח-הַחֲלוֹמוֹת הַנּוֹבֵל.
הוֹ בְּתוֹם בָּגוֹדָה וּבְבָגְדֵּךְ נֶאֱמָנָה,
הֲתֵדְעִי מַה יְבוֹאֵךְ עִם יוֹם וְשָׁנָה?
לְאַהֲבָתֵךְ וְלָךְ מַה תִפְעַלְנָה שָׁנִים,
הוֹ בְּתוֹם בָּגוֹדָה, וּבְגִידָתֵךְ – אֱמוּנִים?
אֲהַבְתִּנִּי, נָאוָה, שְׁלֹשָׁה עִדַּנֵּי-חַיִּים – אוֹ יָמִים:
זֶה יַחֲלוֹף אַךְ אֶחְלוֹף מֵעָלַיִךְ פָּנִים;
אַךְ בְּכֹל אֵלֵךְ אֲנִי, שָׁם גַּם דְּמוּתֵךְ תֵּאוֹר,
לְשָׁמְרֵנִי פֶּן לָךְ אֶשְׁקוֹר.
הִנְּנִי, מִגְדִּי, רַק דּוֹדֵךְ-אוֹמְנַיִךְ,
וְהֵיטֵב אֵדָע: תָּגוֹזְנָה שָׁנָה-שְׁנָתַיִם
וְהִנֵּה מֵעִמִּי אֱלֵי אַחֵר אַתְּ מְעוֹפֶפֶת:
זֹאת אֵדָע, וְאֹהַב, כָּאֵם הַמְּאַסֶּפֶת.
עַל כֵּן, בְּתוֹם בָּגוֹדָה וּבְבָגְדֵּךְ נֶאֱמָנָה,
לְחֶלֶד-חַיַּי הַקָּצָר אֶקַּח זֹאת הַמַּתָּנָה,
לִי יָפָה וְיָאָה – כֵּן אֲפַלֵּל, –
זֶה פֶרַח-הַחֲלוֹמוֹת הַנּוֹבֵל.
פֶּרַח-הַתַּרְדֵּמָה נָד קָדְקֹד-שֶׁכֶר
בַּחִטָּה, כָּבֵד בַּחֲלוֹמוֹת, כְּמוֹ זוֹ – בְּלֶחֶם.
הַקָּמָה הַבְּרוּכָה וּשְׁקוּי-הַשֶּׁמֶשׁ הַנַּמְנְמָן
יִקְצוֹר הַקּוֹצֵר, וְהַקּוֹצֵר – הַזְּמָן.
בִּמְתִים אֶתְלֶה רֹאשׁ לֹא-יִצְלַח עַל שֶׁכֶם,
וּפִרְיִי – חֲלוֹמוֹת, כְּמוֹ פִרְיָם – לֶחֶם.
הָאֲנָשִׁים הַבְּרוּכִים וַהֲזוּי-הַשֶּׁמֶשׁ הַנָּם
יִקְצוֹר הַזְּמָן; וְאוּלָם אַחֲרֵי הִקָּצְרָם,
יִלְקוֹט הָעוֹלָם מִמֶּנִּי, אֲנִי הַנָּם.
רְחִימָה! פֶּרַח-חֲלוֹמוֹתַיִךְ הַכָּמוּשׁ
בַּעֲלֵה-חֲרוּז, אֶצְפֶּה, לָבֶטַח יָפוּשׁ,
בְּסִתְרַת-חֲרוּז חוֹסֶה וְנֶחְסָן
מֵאֱנוֹשׁ קוֹצֵר, וּמִקּוֹצְרוֹ הוּא, הַזְּמָן.
רְחִימָה! אֲנִי נוֹפֵל תּוֹךְ צִפָּרְנֵי הַזְּמָן:
אַךְ בַּעֲלֵה-חֲרוּז קַיָּם וְנִצְפָּן
כֹּל, עוֹלָם יַחְשְׁבֶנּוּ מִמֶּנִּי יְקָר-שַׁי –
כְּמוּשֵׁי-קְמוּלֵי חֲלוֹמוֹתָי.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.