רְחוֹבוֹת בְּעִירִי כִּזְרֹעוֹת

לְחַבְּקֵנִי.

יָצִיצוּ חַלּוֹנוֹת תְּמֵהִים –

בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ!

יָם רָחָב יִתְנָעֵר

וְתַקְבִּילֵנִי

אַדְוָה תְּכֻלַּת מַעֲמַקִּים.

מִדְרָכָה תְּהִי מַרְבָד

לְמִצְעָדַי.

מַרְאוֹת מִשֶּׁכְּבָר

בַּעֲתֶרֶת בְּרֵאשִׁית.

עַל סַף שָׁעָה אֶדְרֹךְ

וְהִיא תִּהְיֶה טוֹבָה.

א

בְּצֵאתִי בְּיוֹם דֶּלֶף וּסְתָיו מִן הַבַּיִִת,

הִזְהִירַנִי קוֹלֵך קַו לְקַו:

לֹא לִשְׁכֹּחַ סוּדָר וּמְעִיל, פֶּן, חָלִילָה,

אֶצְטַנֵּן וְאֶפֹּל לְמִשְׁכָּב.

עַד הָרְחוֹב רְדָפַנִי מִבַּעַד הַדֶּלֶת,

גַם עַתָּה אֶשְׁמְעֶנּוּ הֵיטֵב. – –

בְּשׁוּבִי הִקְבִּילַתְנִי אֲרֶשֶׁת שֶׁל רֹגֶז,

אֲרֶשֶׁת שֶׁל רֹגֶז לוֹטֵף.

בְּצֵאתִי בְּיוֹם דֶּלֶף וּסְתָיו מִן הַבַּיִת, –

הֲתָבוֹאִי לִנְזֹף בִּי כְּאָז?

אֶתְוַדֶּה לְפָנַיִךְ: אֵין טוֹב מִן הַזֶּמֶר,

שֶׁבַּקַע מִקּוֹלֵך הַנִּרְגָּז.

מַה מִּסְפָּר לִימֵי הַדָּמִים שֶׁבֵּינֵינוּ,

לַלֵּילוֹת שֶׁהוּבְלוּ לַגַּרְדּוֹם?

הֲתָבוֹאִי אִמִּי? מֶה הָיִית מַגִּידָה לִי,

לוּ פָּגַשְׁתְּ בִּי לְפֶתַע פִּתְאֹם?

אִילוּ בָּאת, אִילוּ בָּאת בַּסַּגְרִיר וּבַסַּעַר

וּבִבְנֵךְ הַפָּרוּעַ לִנְזֹף!

זֶה קוֹלֵך הַנִּרְגָּז וְהַטּוֹב עוֹד פּוֹקְדֵנִי.

זֶה קוֹלֵךְ יִפְקְדֵנִי עַד סוֹף…

ב

הַנָּהָר, הַנָּהָר בְּעִירִי הַקְּטַנְטֹנֶת,

שֶׁהִלְבִּינָה בְּנוֹף מִישׁוֹרִים מַעְגִּים.

לְדִיּוּג בְּהֶסְתֵּר שָׁם פָּשַׁטְתִּי כֻּתֹּנֶת

וְחִיכִּיתִי לְבוֹא הַדָּגִים.

לַנָּהָר. לַנָּהָר הִתְחַמַּקְתִּי אָז חֶרֶשׁ,

כְּמִשְׂחַק צִבְעוֹנִים הִתְפָּרְחוּ הַשָּׁעוֹת. –

לִתְהוֹמוֹ הַקּוֹרֶנֶת לִקְפֹּץ מִן הַקֶּרֶשׁ

וְאֶת כָּל אוֹצְרוֹתֶיהָ לִמְשׁוֹת!

וּמִשָּׁם – גַּרְגְּרִים לְלַקֵּט, אֶל הַיַּעַר,

וּבַדֶּרֶךְ – חָלָב בְּבֵיתוֹ שֶׁל אִכָּר.

אָז תָּעִית בָּרְחוֹבוֹת, כִּי אָבַד לָךְ הַנַּעַר – –

אָנֹכִי בְּכָל אֵלֶּה נִזְכָּר.

אַךְ הַנַּעַר חָזַר, גַּּם אָבֹד לֹא אָבַד הוּא,

זֶה הַנַּעַר אוֹהֵב עוֹד עָלַיִךְ לַחֲלוֹם.

הִקִּיפוּנִי הַקֵּף הַיָּמִים שֶׁנָּדָדוּ

מִנָּהָר בְּעִירִי עַד הֲלוֹם.

הַנָּהָר שֶׁהִכְתִּיר אֶת עִירִי כְּמִסְגֶּרֶת

לִתְמוּנָה אֲהוּבָה הַנִּמְחֶקֶת מָחוֹק.

דְּמוּתֵךְ בַּתְּמוּנָה הִיא אֵלַי מִזְדַּקֶּרֶת,

הִיא פּוֹסַעַת אֵלַי מֵרָחוֹק…

א

רֵעַי מֵאָז – לְכָל אֶחָד מִכֶּם כִּנּוּי תּוֹסֶפֶת,

וְאֵין לָדַעַת אֵיךְ וְאֵימָתַי נִתַּן.

(וּלְמַעַן הָאֱמֶת, הֵן גַּם אֲִני אָז לֹא נֶחְלַצְתִּי

מִשְּׁמוֹת לְוָי: יָהִיר וְגַאַוְתָן).

רֵעַי! עוֹד נִשְׁתַּמֵּר זִכְרוֹן כֻּלְּכֶם. הֲתַאֲמִינוּ?

אַחִים לִי לְצָרָה – בֵּית־סֵפֶר וּמוֹרִים.

אֲנִי מוֹשִׁיט יָדִי הַזּוֹ הַבּוֹכִיָּה בְּאֵלֶם

מָסַךְ שָׁנִים לְרֶגַע לְהָרִים.

לְיַד נָהָר (בֵּין מַפָּחָה וְטַחֲנָה שֶׁל רוּחַ)

עָרַכְנוּ מִלְחָמוֹת. הֲתִזְכְּרוּן, רֵעַי?

(אֲבוֹי וְאַלְלַי, הַמִּלְחָמוֹת פָּרְצוּ עַד הֵנָּה,

הֵן לֹא הָיוּ אָז חִזָיוֹן עֲרַאי).

עָרַכְנוּ מִלְחָמוֹת – הִנֵּה הָפְכוּ אֵימָה וָמָוֶת.

(גַּם הַנָּהָר הַהוּא מוֹסִיף וַדַּאי לִזְרֹם).

מָסַךְ שָׁנִים לְרֶגַע לְהָרִים, לִרְאוֹת מִנֶּגֶד

כּמוֹ מִתּוֹךְ יְצִיעַ תֵּיאַטְרוֹן…

ב

הֵיכָן אַתֶּם, רֵעַי? לְאָן טֻלְטַל יָגֵעַ

מִפְרַשׂ־אֳנִיַּתְכֶם בְּהִמָּתְחוֹ?

הֲיֵשׁ בָּכֶם אֶחָד וּשְׁבִיל חַיָיו רוֹגֵעַ

וְלֹא הִרְתִּיעַ כֹּה וָכֹה?

הֲיֵשׁ בָּכֶם אֶחָד וְהוּא תָּמִים עוֹדֶנּוּ

וְלֹא הִזְקִין בְּטֶרֶם עֵת מְאֹד.

לוּ עִמָּדִי אַתֶּם אָז לְחַטֵּט הִרְבֵּינוּ

יַחְדָּיו בְּאֵפֶר חֲלוֹמוֹת.

לוּ עִמָּדִי אַתֶּם! עוֹלְזִים וְלֹא מִיַּיִן

שׁוּב שִׂיחַ לְהַמְתִּיק עַל הָא וְדּא,

חוּטֵי הַכִּסּוּפִים, שֶׁלֹּא נֻתְּקוּ עֲדַיִן,

אוֹתָם לִשְׁזֹר לְאַגָּדָה.

חוּטֵי הַכִּסּוּפִים לְכָל עַיְנוֹת הַחֶלֶד,

לָעַד קִשְּׁרוּנוּ בְּקִשְׁרָם הָעַז.

בִּדְהֹר סָבִיב סוּפָה רַבָּה וּמִשְׁתּוֹלֶלֶת,

מָה אֹהַבְכֶם רֵעַי מֵאָז…

חִיּוּכֵךְ הַמְרַצֵּד בָּאִגֶּרֶת!

עִם פִּכּוּי עִנְבָּלָיו הַשָּׁלֵו –

הֶאֱבִיב אָהֳלִי בָּעֲצֶרֶת

וְהִגְבִּיהַּ הַלֵּב.

מַחֲרֹזֶת מִלִּים כִּמְלֹא טֶנֶא,

רַק אֶשְׁכֹּל הֲגִיגִים מְלֻבְלָב, ־

אַךְ צֻמְצַם הַמֶּרְחָק שֶׁבֵּינֵינוּ

וּטְלָלִים בִּשְׁבִילָיו.

מַחֲרֹזֶת מִלִּים! וּלְפֶתַע –

רְבִיבִים בְּכֹל זֵכֶר נִדָּף.

מִצְעָדַי לְכֹל עֵבֶר לָבֶטַח

בַּסּוּפָה וּבַסְּתָו. –

חִיּוּכֵךְ בָּאִגֶּרֶת מִנֶּגֶד!

כִּי הֵנֵץ בִּמְשׁוּבָה וּבַלָּאט –

הַיָּגוֹן הּאַכְזָר וְהַיֶּגַע

כָּאוֹיֵב הַנִּמְלָט…

מָלְאוּ חַיַּי, הַבַּת, גָּמְלוּ הַחֲלוֹמוֹת,

לְהַגִּישָׁם לָךְ בְּשׁוּבִי, טוֹבִים מְאֹד.

כָּל שַׁעַל מַאֲבִיב, טֻפַּח וְגַם גּוֹנַן

מִלַהֲבֵי בָּרָק, מֵרַעֲמֵֵי עָנָן.

עָלוּ חַיַּי, הַבַּת, וְהֶעָסִיס חוֹמֵר.

הִנֵּה אֲִני אֵלַּיִךְ כֶּבֶשׂ וְנָמֵר.

פָּרְצוּ חַיַּי, הַבַּת, רַבִּים לְהַגִּישָם –

הֲכִי לֹא יִשָּׁדְפוּ וּבִי גַּם אֵין אָשָׁם?

בְּמוֹ עֵינַי לְפֶתַע כִּי אֶרְאֵךְ רְתֵת,

חֲכִי חַיַּי אֵינָם רֵיקִים אֲזַי מִתֵּת?

בְּמוֹ עֵינַי לְפֶתַע כִּי אֶרְאֵךְ. אֲזַי,

אֶבְיוֹן אֱהִי אֲנִי מִגֶּדֶש נְכָסַי…

א

בַּהֲבָלִים לֹא הֶאֱמַנְתִּי מֵעוֹדִי,

אַךְ נַחֲשִׁי, צוֹעֲנִיָּה, הַפַּעַם.

הֶלְאַתְנִי הַחָכְמָה, אֲשֶׁר תָּמִיד תַּחְטִיא,

וּלְוַאי וְיִקָּחוּהָ שֹׁד וָרַעַם.

טִרְפִי בְּאֵלֶּה הַקְּלָפִים וִיהִי כִּשּׁוּף,

בִּשְׁתֵּי עֵינַיִךְ גֶּחָלִים וָלַיִל.

וְחַם הוּא הֶבֶל פִּיךְ, וְנִיד יָדֵךְ רָשׁוּף,

וְרֶמֶז נְדָבוֹת בִּצְלִיל מִלַּיִךְ.

הַבִּיטִי לִדְיוֹקְנִי. אוֹתוֹ תִּרְאִי – הֲלֹא?

טִרְפִי בְּאֵלֶּה הַקְּלָפִים עַד גֶּמֶר.

הַבִּיטִי לְלִבִּי וּפְחִי בַּחֲלִילוֹ,

וִיזַנְּקוּ בְּעֹז עַיְנוֹת הַזֶּמֶר.

פְּחִי בַּחֲלִילוֹ, – וְיִתְאַדֶּה פִּתְאֹם

הַדֶּמַע הַנִּקְוֶה וְהַמָּלוּחַ,

הֶלְאַתְנִי הַחָכְמָה, אֵין דִין בָּה וְאֵין תֹּם,

וּלְוַאי וְיִקָּחוּהָ שֹׁד וָרוּחַ…

ב

עָשָׁן דָּחוּס וְרֵיחַ בִּירָה,

בַּעֲגִילַיִךְ זִיק כִּידוֹן.

הַיּוֹם הִפְשִׁיר. שָׁעָה הִשְׁחִירָה

בְּבֵית־קָפֶה אֶחָד קָטֹן.

אוֹרוֹת הִבְלִיחוּ וּסְחַרְחֶרֶת,

קוֹלֵךְ וְשִׁקְשׁוּקֵי צָמִיד:

– "וְאִם לֹא זוֹ – תֹּאהַב אַחֶרֶת,

דַּרְכּוֹ שֶׁל גֶּבֶר מִתָּמִיד".

מִלַּיִךְ נִבְלָעוֹת בַּשַׁעַט,

עֲמוּס טִרְדָה דּוֹהֵר הָרְחוֹב.

– "וְאִם בָּגְדָה בְּךָ מִרְשַׁעַת,

אַל דֶּמַע וְאַל רֹאשׁ לָכֹף,

וְאִם בָּגְדָה בְּךָ – אַל זִיעַ,

הֵן זֶה הַנֹּהַג הַנּוֹשָׁן" – – –

בַּחַלּוֹנוֹת כּוֹכָב הִרְתִּיעַ,

וְרֵיחַ בִּירָה וְעָשָׁן.

וְאַתְּ רַק בְּשֶׁלָּךְ, טִפֶּשֶׁת,

רְאִי: חָרְבָּן וּקְרָב וָאֵשׁ – – –

שְׁעַת הַלַּיְלָה מִתְפַּלֶּשֶׁת

וְצֵל פָּרוּעַ וְכוֹבֵש…

תְּלֹש מִסֵּפֶר לְבָבְךָ דַּפֵּי מַזְכֶּרֶת,

כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ זָרְקֵם הַרְחֵק.

וְלָמָּה וְעַל מָה דִּמְעָה חַמָּה נִגֶּרֶת

בְּאֵין לָהּ חֵיק?

שָׁהוּ יָמִים שֶׁל סֵבֶר וּקְטִיפָה אֵי־פַּעַם –

(שָׂחִים חוֹקְרֵי־עָבָר מִדּוֹר לְדוֹר).

אֶת הַחִידוֹת אֲשֶׁר סוֹגְרוֹת כְּמוֹ טַבַּעַת,

הָיָה אָז קַל לִפְתֹּר.

וְהֵם יָבוֹאוּ שׁוּב אוֹתָם יְמֵי הָרֹגַע –

(כּוֹרְזִים רוֹאֵי־עָָתִיד בִּמְלֹא תֵּבֵל).

אֲשֶׁר נִזְרַע עָמֹק, בְָּיד שֶׁלֹּא נָסוֹגָה,

אֵינֹו נוֹבֵל.

חֲדַל מִכְּתֹב בְּסֵפֶר לְבָבְךָ תּוֹסֶפֶת,

בְּהֶנֶף הַטִּילֵהוּ אֶל הַקִּיר.

עַד אָנָה תֶּאֱרֹב בְּךָ נִימָה כּוֹסֶפֶת

חַיֶּיךָ לְהַפְקִיר?

הַטֵּל וְאַל תִּשְׁנֶה, – וּמְאוּם אָז לֹא חָסַרְתָּ.

מַה יוֹם יָבִיא וּמַה יַגִּישׁ עוֹד לֵיל?

עַל כֵּן נִדְמֶה – הִקְדַּמְתָּ, וְנִדְמֶה – אֵחַרְתָּ,

לְהִוָּלֵד…