עֲדֵי הַשַּׁעַר בַּהֲלִיכָה מֻאֶטֶת

נֶחֱצֶה שְׂדֵרַת־תְּאַשּׁוּרִים נֶאֱצֶלֶת;

וְשָׁם, מֵעֵבֶר לַמְּחִיצָה, רוֹטֶטֶת

נִצַּת שְׁקֵדִים, צְחוֹרָה מֵחֲבַצֶּלֶת.

סַפְסָל בִּקַּשְׁנוּ בְּמָקוֹם שֶׁשֶּׁטֶף

הַצְּלָלִים כַּיָּם לֹא יִשְטְפֵנוּ,

מְקוֹם כָּל קֶרֶן בּוֹ לוֹטְפָה כְּלֶטֶף

וְזָר אֵין יֵשׁ לַשְׁבִּית אֶת חֲלוֹמֵנוּ.

הִקְשַׁבְנוּ דֹם לְלַחַשׁ כָּל צַמֶּרֶת

וְהַלֵּב נִמְלָא, שָׁטַף בְּבָרֶץ;

רְאִי, אֵיך כָּל טִפַּת זָהָב נִגֶּרֶת

וּפְרִי בָּשֵׁל נוֹשֵׁר, נֶחְבָּט בָּאָרֶץ.

סט. גֵאוֹרְגֶה

הַכֹּל יֵשׁ לָהֶם, הַכֹּל יוֹדְעִים הֵם וְגוֹנְחִים:

חַיֵּי רָזוֹן! דֹּחַק וְרָעָב בְּכָל מָקוֹם!

חָסַר הַשֶּׁפַע!

אֲסָמִים אֲנִי יוֹדֵעַ בְּכָל בַּיִת,

גְּדוּשֵׁי דָגָן הַמִּתְפָּרֵעַ וְשָׁב וְנֶעֱרָם —

וְאֵין לוֹקֵחַ…

מַרְתֵּפִים בְּכָל חָצֵר בָּהֶם יְפַעְפַּעַ

וְאֶל הַחוֹל יֻגַּר הַיַּיִן הָעַתִּיק —

וְאֵין שׁוֹתֶה…

תּוֹעֲפוֹת זָהָב טָהוֹר בְּאָבָק מְפֻזָּר;

הֶהָמוֹן בְּהוֹלְלוּתוֹ חוֹלֵף וְנוֹגֵעַ בִּשְׂפַת בִּגְדוֹ —

וְאֵין רוֹאֶה.