בחוברת זו באים שירי קבוצה שכונסו מתוך יצירותיו של אחד מאנשי הדגניות– ומגמתה להעלות, באמצעות הפיוט הלירי, מדמותם של חיי־הקבוצה בחזון ובמעשה.

אנו תקוה, כי קובץ קטן זה – בבטויו הצרוף, השרשי והטהור – ילוה את הנוער בדרכו.

הנהגת גורדוניה

הֲגַם אֲנִי אָבוֹא לָשִׁיר לָךְ,

דְּגָנִיָּה אָחוֹת וָאֵם?

אֲנִי תּוֹשָׁב, אֲנִי אֶזְרָח בָּךְ:

מֵיטַב נִיבִי – עָמָל אִלֵּם.

לַעֲפָרֵךְ דָּבֹק דָּבַקְתִּי

כְּעֵץ רַעֲנָן בְּחֵיק הַנִּיר –

בָּרוּךְ־לִי לְשַׁדֵּךְ יָנַקְתִּי!

שֶׁלָּךְ – הַפְּרִי, הַצֵּל, הַשִּׁיר.

יַמֵּךְ לִי עֲרִיסַת מוֹלֶדֶת;

דּוֹבֵב אֵלַי כָּל הָר דּוֹמֵם.

כְּלֹא־יָדַעְתִּי נוֹף הוּלֶדֶת,

כְּלֹא־שָׁמַעְתִּי שְׂפַת־הָאֵם…

הָיָה לִי חֲזוֹנֵךְ – לַהֶבֶת.

בְּכִשְׁלוֹנִי חַסְדֵּךְ לֹא מָשׁ.

אָחוֹת לְגִיל, לְדִמְעָה נוֹקֶבֶת,

אִתָּךְ אֶחֱזֶה בְּאוֹר חָדָשׁ.

וּמִי יִתֶּן־לִי לֶכֶת, לֶכֶת

עַל רְגָבַיִךְ, בְּשָׂדֵךְ.

בְּגַן־חַיַּי תַּצְהִיב שַׁלֶּכֶת

וְיָדִי עוֹד בְּיָדֵךְ.

הֲגַם אֲנִי אֶהְיֶה פּוֹזֵם לָךְ:

יָפִית בְּצֵל גַּנִּים, הָרִים?…

הֵן אַתְּ יָקַרְתְּ עִם כָּל־דּוֹמֵם בָּךְ;

וִהְיוֹתֵךְ – שִׁיר הַשִּׁירִים.

א: נאוּם הַפַּעֲמוֹן

"עִם לֹבֶן הַשַּׁחַר,

בֵּין תְּכֵלֶת וָיוֹם,

עוּר, עוּרָה־נָא, עוּרָה,

קוּם, קוּמָה, דִּין־דּוֹן…

שְׁבִיל־הֶחָלָב כְּבָר

נָמוֹג כַּחֲלוֹם;

כָּבָה הַכּוֹכָב עַל

סוּסוֹ הָאָדֹם…

תַּנִּים בְּנֵי־הַלַּיְלָה

בִּילֵל אַחֲרוֹן –

הִנֵּה נִמְלָטִים שָׁם…

דִּין־דּוֹן וְדִין־דּוֹן…"

ב: תְּרוּעַת הַשַּׁחַר

בְּשִׁיר עֲלֵי־נֵבֶל

פָּצַח הָאַנְקוֹר;

בְּשִׁיר עֲלֵי־נֵבֶל,

בְּשִׁיר עַל־כִּנּוֹר.

הֵרִיעַ הַחֹרֶשׁ

בְּרֹן חֲלִילִים;

הֵרִיעַ הַחֹרֵשׁ,

הָמוּ הַשְּׁבִילִים.

וַיַּךְ גַּל אֶל גַּל

גַּם פֶּלֶג הַמַּיִם;

וַיַּךְ גַּל אֶל גַּל

בְּזוּג מְצִלְתַּיִם.

בְּקוֹל חֲצוֹצְרָה רָם,

בֶּן־קֶרֶן צָחוֹר –

בְּקוֹל חֲצוֹצְרָה רָם

תָּקַע: “יְהִי אוֹר”.

“כִּי־טוֹב וְכִי־טוֹב!”

עָנוּ הֶהָרִים לוֹ,

עָנוּ לוֹ בְּתֹף.

ג: לֶעָמָל

הוֹלֵךְ אִישׁ הָעֵמֶק,

אוֹמֵר הוּא שָׁלוֹם

לַסּוּס, לַפָּרָה, גַּם

לַדְּרוֹר בַּמָּרוֹם.

הַגֶּפֶן, הַזַּיִת

בֵּרְכוּהוּ בְּתֹם.

עֲמַל־הָאָבִיב כְּבָר

קוֹרֵא לוֹ בְּאוֹן.

הוֹלֵךְ הוּא עִם־שַׁחַר,

שׁוֹמֵעַ הָרֹן –

מֵאֹפֶק וָאֹפֶק

נִשָּׂא עַד הֲלֹם.

תּוֹעֶה בַּשָּׂדֶה עוֹד

צְלִיל פַּעֲמוֹן;

תּוֹעֶה שָׁם בָּעֵמֶק,

וְהֵד לוֹ: דִּין־דּוֹן…

אֵין שׁוֹאֲלִים אֶצְלֵנוּ “מִי אַתָּה”, הָאָח –

כְּרַע לְצִדִּי, כָּמוֹנִי פֹּה לְמַטָּה צְנָח.

מַה־טּוֹב עַל אֲדָמָה עָזוּב הֱיוֹת,

לָחוּשׁ חֹם הַקַּרְקַע בְּעֶשֶׂר אֶצְבָּעוֹת,

בְּרֶגֶל יְחֵפָה אֶת הָרְגָבִים לָמשׁ

וּתְלשׁ, בִּמְלֹא חָפְנַיִם תְּלשׁ.

כַּעֲנִיִּים נַעֲמֹד, דַּלּוֹנוּ כַּגִּבְעוֹל –

אַךְ אִישׁ עָמֵל אֵינוֹ אֶבְיוֹן מִכֹּל.

כַּפֵּינוּ נִשָּׂאוֹת לְלַהַט הַחַמָּה:

לְבִרְכָתָהּ נוֹחִיל, נִכְמַהּ לְזַעְמָהּ.

כֻּלָּנוּ גִבְעוֹלֵי שָׂדֶה – וּבְבוֹא הַתּוֹר

אֵי־שָׁם רָחוֹק, עַל אֲדָמָה טוֹבָה,

כּוֹרֵעַ אֱלֹהִים בִּשְׂדוֹת תְּנוּבָה;

כּוֹרֵעַ וְאוֹסֵף מִמֶּרְחָבִים

אֶל תּוֹךְ חֵיקוֹ בְּרַחֲמִים רַבִּים,

כְּגִבְעוֹלֵי שָׂדֶה, יְבוּל הַדּוֹר…

הֵד צְעָדַי וְהֹלֶם פְּרָסוֹת יָעִיד:

שְׁנֵינוּ צְמוּדִים לַמַּחֲרֵשָׁה הַזֹּאת.

גַּם עַל גַּבִּי, רֵעִי הַפֶּרֶד הַנִּכְנָע,

יֵשׁ מִי בְּכֹחַ־יָד צָלוֹף יַצְלִיף בַּשּׁוֹט…

הַלַּהַב כִּי אֶנְעַץ וּפֹה אֶחֱרשׁ קַרְקַע –

נִקְשֶׁה וְחַם הָרֶגֶב שֶׁאֶחְשׂף.

גְּבוּל אֵדַע, וְגוֹרָלִי – הָלוֹךְ בַּנִּיר.

וְכַךְ אֵלֵךְ עַד יוֹם־הַזֶּרַע יַעֲרֹב…

בַּיּוֹם אֶגְרֹף אֶת גֶּלְלֵי הַזֶּבֶל

מִתַּחַת רֶגֶל־הַפָּרָה בַּדִּיר;

אָלוּשׁ בַּטִּיט לְבֶדֶק הַכִּירַיִם,

אוֹ בְּעִקְּבֵי סוּסִים אֵצֵא לַנִּיר.

כְּדַל בְּעוֹלָמְךָ – בּוֹאִי וְכֵן צֵאתִי:

אֶחָד חוֹטֵב־עֵצִים, שׁוֹאֵב־הַמָּיִם.

בַּעֲמָלִי – כְּאַלְמוֹנִי מִבְּנֵי גִבְעוֹן:

עַבְדֵי־תָמִיד בִּירוּשָׁלָיִם.

וּבַעֲרֹב הַיּוֹם רוֹחֵץ אֲנִי יָדַי,

אַלְבִּישׁ גּוּפִי כֻּתֹּנֶת לְבָנָה.

בְּשֶׁבֶת־כֹּהֲנִים אֶטֹּל אֶת מְקוֹמִי

וּמִשֻּׁלְחַן־הַלֶּחֶם – הַמָּנָה.

עַל פַּת־עַרְבִית דַּלָּה עִם חֶבֶר לְוִיִּם

אֶשָּׂא אֵלֶיךָ זֶמֶר תְּהִלָּה:

בָּרוּךְ אַתָּה עַל טוּב הַזֶּבֶל הַמְנוֹבֵב,

עַל פַּת־הַלֶּחֶם וְרֶגֶשׁ הַתְּפִלָּה.

לנשמת יוסף בוסל

אֵם־שַׁבָּת הִדְלִיקָה נֵרוֹתֶיהָ עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת

וּמַפּוֹת צַחוֹת פָּרְשָׂה בְּאֶצְבְּעוֹת יַד־נַעֲלָמָה.

מִשִּׁשָּׁה יְמֵי־עָמָל אָסְפָה בָּנֶיהָ לִמְנוּחָה

וּלְלֶחֶם־מִשְׁפָּחָה.

אוֹר־נֵרוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן. צֵל מְרַצֵּד עַל הַכְּתָלִים.

צֵל בְּקֶמֶט הַפָּנִים – וְאוֹר עַל שֶׁזֶף־הַזְּרוֹעוֹת.

וּמַלְבֶּנֶת הַחֻלְצָה מִנִּי כָּל שֶׁכֶם וְכָתֵף

כַּטַּלִית בְּבֵית־אָבוֹת.

לַיְלָה חַם־אָפֵל עָטַף אֶת הַגָּלִיל עִם כָּל הַיְקוּם.

וְנוֹשֶׁמֶת הַכִּנֶּרֶת בְּאִוְשַׁת גַּלִּים הוֹמִים.

רֹן הַלַּיְלָה מְנַסֵּר – זִמְזוּם יַתּוּשׁ, קוֹל הַצְּרָצַר –

לִמְחוֹלוֹת הַפַּרְפָּרִים.

מָה הַדְּמוּת עָלְתָה מִקֶּדֶם: הַאִם שֶׁבֶת רוֹעֵי־צֹאן?

זֶבַח־מִשְׁפָּחָה בָּעָם? תִּפְאֶרֶת אֵיזֶה חַג עָבַר?

מַה לַּלֵּב כִּי יֶהֱמֶה לְזֵכֶר חֶבֶר־אִסִּיִּים

וְשׁוֹכְנֵי־יַרְדֵּן מֵאָז?

אוֹר עַל הַשֻּׁלְחָן זָרוּעַ. וְעוֹלֶה, גּוֹבֵר הָאוֹר:

בְּהָצִיץ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ – נִבְרָאִים הַנִּיצוֹצוֹת.

נָסוּ הַצְּלָלִים מִכֹּתֶל. וּמְהַלֶּכֶת לִבְנַת־יָד

אֵם־שַׁבָּת נַעֲלָמָה.

אֵם־שַׁבָּת! הֲתַאֲזִינִי לְהֶמְיַת הַלְּבָבוֹת

וּלְאֵלֶם־הַשָּׂפָה בְּלַיְלָה זֶה עַל־הַיַּרְדֵּן?

לִתְפִלָּה צָמֵאוּ. אַתְּ פָּרְשִׂי כַּפַּיִךְ עַל לַחְמָם

וּבָרְכִי עַל הַשָּׁלוֹם.

אֵם־שַׁבָּת! חַזְּקִי עוֹמְשִׂים בַּסֵּבֶל אוֹר לְכָל אָדָם –

וְתִשְׁרֶה שִׂמְחַת־עוֹלָם בְּלֵב עוֹרֵג לְאַחֲוָה.

עוֹד בָּאֵי־תֵבֵל כֻּלָּם יָבוֹאוּ, שֶׁבֶת כְּאַחִים,

לְשַׁבַּת־הַשַּׁבָּתוֹן…

הַכֵּה, אֱלֹהִים, גַּאֲוָתִי;

רוּם־לְבָבִי הַשְׁפֵּל מַטָּה.

אֲנִי אֶלְבַּשׁ בִּגְדֵי־עֹנִי,

עִם מַטֶּה בַּיָּד וְשַׂק עַל שֶׁכֶם

אֵצֵא לַחֲזֹר עַל הַפְּתָחִים;

אֶאֱסֹף הַיְגוֹנוֹת…

אֵצֵא לַחֲזֹר עַל הַפְּתָחִים:

יֵשׁ עַיִן דּוֹמַעַת,

בֶּרֶךְ מְפַלֶּלֶת,

וְכַף־יָד מְשַׁוְּעָה.

יֵשׁ גֵּו – שֶׁהֲדָרוֹ כַּצֵּל חָלַף־עָבַר

וְזִיו פָּנָיו הֶחֱשִׁיךְ.

יֵשׁ שַׁד צוֹמֵק,

שָׂפָה נוֹבֶלֶת…

בְּלַיְלָה זֶה, בָּאֹפֶל,

הֲתַאֲזִין לַאֲנָחָה כְּבוּשָׁה,

לִיבָבָה נֶחֱנֶקֶת

בַּבַּיִת, בְּחַדְרֵי הַחֲדָרִים?

הֲתַקְשִׁיב?

רַק בְּכִי־תִינוֹק מְפַעְפֵּעַ וְעוֹלֶה –

כִּי אֵין יוֹדֵעַ הוּא לָדֹם.

מָרָה זוֹעֶקֶת יִלְלַת תַּנִּים

לַלַּיְלָה וְלָאֹפֶל…

הֲיָדַעְתָּ: כָּל מַרְאֵה פָנִים –

מַסְוֶה לִיגוֹן סְתָרִים.

שֶׁבַע חֲלִיפוֹת יַעֲטֹף אָדָם –

וּמֻכֶּה־חֵרֶם.

אַיֶּכָּה, אֱלֹהִים?

בְּלַיְלָה זֶה, בָּאֹפֶל, אֶדְרְשֶׁךָ.

הַאֶפְנֶה לְמַעְלָה,

אִם לְמַטָּה אֲבַקְּשֶׁךָ?

אַיֶּכָּה, הָהּ, אַיֶּכָּה, אֱלֹהֵי הָרַחֲמִים?

אֲנִי אֶלְבַּשׁ בִּגְדֵי אֶבְיוֹן

וּכְעָנִי בַּפֶּתַח אֶעֱמֹד.

בִּלְשׁוֹנִי חַמָּה אָלֹק אֲנִי

כָּל פֶּצַע וְכָל לֵב נָגוּעַ,

כָּל מֶצַח מְכֻסֶּה זֵעָה מָרָה.

אֲנִי בְּהֶבֶל־פִּי אָשִׁיב

כָּל נֶפֶשׁ וְרוּחַ נְכֵאָה.

עִם סַבָּל כּוֹרֵעַ וְעָזוּב

אַטֶּה שִׁכְמִי;

עִם בְּהֵמָה שָׁחָה וְכוֹשֶׁלֶת

אִלֵּם כָּמוֹהָ אֵרָתֵם.

אָכֵן, יָדַעְתִּי מָה רָפֶה כֹּחִי,

מַה מְאֹד דַּלָּה יָדִי

מֵהוֹשִׁיעַ…

אַךְ מַשָּׂא הַיְגוֹנוֹת

תְּנֵנִי עֲלֵי־שֶׁכֶם שֵׂאת

כַּגִּבֵּן – גַּבּוֹ.

וּבְרַחֲמַי וּבִיגוֹנִי –

לוּ תֵּרָצֶה

גַּם דִּמְעָתִי

הַנֶּאֱמָנָה…

לְיַד מִשְְׁעוֹל לָבָן,

בָּעֵשֶׂב הַיָּרוֹק,

בְּצֵל שִׂיחֵי הַהֲדַסִּים –

עִם פְּעוּטִים מְשַׁעַשְׁעִים

בְּגַרְגְּרֵי הַפְּרִי.

קֶרֶן פָּז. אֲלֻמַּת אוֹר.

פַּס שְׁמֵי תְכֵלֶת – וְצִפּוֹר.

מַלְבִּין פַּרְפָּּר.

גִּמְגּוּם מִלִּים תַּמּוֹת;

צְחוֹק וּבְכִי עַל־לֹא־דָבָר.

עַתָּה יָדַעְתִּי שַׁלָּמָה הָאוֹר מָתוֹק…

בִּזְכוּת מִי תְּכֻלִּים שָׁמַיִם

וְנוֹתֵן רֵיחוֹ הֲדַס יָרוֹק…

הוֹי, אַתָּה הַשֶּׁמֶש הַגָּדוֹל!

לָכֵן תִּסֹּב כָּל יוֹם

מִקֶּדֶם וְעַד יָם:

לְהַתְווֹת חִיּוּךְ עַל שִׂפְתֵי עוֹלָל,

לְיַבֵּשׁ דִּמְעָה בְּעֵינֵי תִּינוֹק…

יֵשׁ רְגָעִים בְּרוּכִים

וְאַתָּה – כְּעֵץ שָׂדֶה:

מְלַבְלֵב חִיּוּךְ עַל הַשְּׂפָתַיִם,

שׁוֹפַעַת אַחֲוָה בַּלֵּב,

וְכַזְּמוֹרוֹת –

הַזְּרוֹעוֹת נוֹשְׂאוֹת עֲלֵה־שָׁלוֹם.

הָאשֶׁר, כְּפַרְפָּר לָבָן, יִגַּע בַּמֵּצַח,

יָנוּחַ עַל רִיסֵי הָעָיִן…

אַל תָּנִיד עַפְעָף! פֶּן יִפְרַח־לוֹ –

וְאֵינֶנּוּ…

עַל חוֹף־הַיַּרְדֵּן הַמְתֻלָּל

הוֹמִים מַשְׁאַבִּים לֵיל וָיוֹם

בְּזֶמֶר צִירִים וְגַלְגַּל,

בְּרֶנֶן שָׁמַיִם וּתְהוֹם.

תָּמֵהַּ יַרְדֵּן הַקָּטֹן:

"דּוּ־שִׂיחַ חַשְׁמַל וּפְלָדָה

בְּבַיִת יָצוּק מִבֶּטּוֹן –

הוֹי מִי־זֶה וּמִי־זֶה בָּדָה?"

הוֹמִים מַשְׁאַבִּים יוֹם וָלֵיל

בְּרֶנֶן צִירִים וְגַלְגַל;

עוֹנִים מַשְׁאַבִּים לַשּׁוֹאֵל:

"יַרְדֵּן, הוֹ פּוֹחֵז וּמְתֻלְתָּל,

תָּגִיל כְּאַנְשֵׁי הַגָּלִיל

לִפְרִי־עֲמָלָם כִּי יָנוּב?

עָגַמְתָּ לְזֵכֶר חָלִיל,

לְקוֹל הַצְפַרְדֵּעַ בַּסּוּף?

חָפְרוּ לָךְ מַצָּע וְאָפִיק;

יֵשׁ סֶכֶר: בָּטֵל לֹא תָּרוּץ…

מִמְּךָ רֹב מִחְיָה פֹּה נָפִיק:

גְּמוּל לָעוֹבֵד הֶחָרוּץ".

הוֹמִים מַשְׁאַבִּים יוֹם וָלֵיל

כְּהֹלֶם חַיִּים שֶׁבַּלֵּב –

וּמַיִם, וְלֶחֶם, וָצֵל

יִשְׂאוּ לָרָעֵב, לַיָּעֵף.

אוֹרוֹ שֶׁל זַרְקוֹר עַל שְׂדֵה־לַיְלָה זָרוּעַ,

עַל שַׁעַר נָעוּל וְגָדֵר.

עוֹמֵד וּמַכְרִיז קוֹל תַּנִּים, קוֹל פָּרוּעַ,

כִּי רַב הַיְשִׁימוֹן הַקּוֹדֵר…

כָּל רַחַשׁ, כָּל לַחַשׁ הָאֹזֶן קוֹלֶטֶת,

הָעַיִן צוֹפָה לַיָּבוֹא.

כְּכֶלֶב־נוֹטְרִים עַל אַדְמַת הַמּוֹלֶדֶת

אֲנִי עֵר וְקַשָּׁב בַּמָּבוֹא.

הַיּוֹם – לַמְּלָאכָה, וְהַלַּיְלָה – מִשְׁמֶרֶת

(לֹא לַיְלָה וָיוֹם – יְרָחִים);

נָשִׁים עַל מִצְפֶּה וּגְבָרִים בַּמַּחְפֶּרֶת,

כִּי פָּשַׁט הָאוֹיֵב בַּדְּרָכִים.

אוֹרֶבֶת, בּוֹלֶשֶׁת, עֵרָה הִיא הָעַיִן;

דָּבְקוּ הַגּוּפוֹת לָרוֹבִים.

אִם לֹא בְּגוּפֵנוּ – הָעֵזֶר מֵאַיִן?

מִנֶּגֶד – כְּפָר שֶׁל עַרְבִים.

מֵעֵבֶר הַהוּא נִשְׁלָחִים חִצֵּי־פֶשַׁע,

מֵעֵבֶר מִזֶּה צָו: “עֲצוֹר!”

אִם לֹא בְּגוּפֵנוּ – מֵאַיִן הַיֶּשַׁע

בְּיֶרַח שִׁשִּׁי לַמָּצוֹר?

אוֹרוֹ שֶׁל זַרְקוֹר עַל שְׂדֵה־לַיְלָה זָרוּעַ,

עַל שַׁעַר נָעוּל וְגָדֵר.

הַב לַהַב, הָאוֹר, בְּחֵיק־לַיְלָה פָּרוּעַ,

חֵיק־אֹפֶל שׂוֹטֵם וְקוֹדֵר!

תרצ"ו

משירי תרצ"ו

הֲבַת־יִשְׂרָאֵל הִיא? הֲזֹאת הִא הַבַּת?

בַּלַּיְלָה מָנְעָה אֶת עֵינֶיהָ מִשְּׁנָת;

בְּאֵין אִישׁ שׁוֹמֵעַ וּבְאֵין אִישׁ רוֹאֶה

גָּבְרָה כָּאֲרִי עַל גּוּפָהּ הַלֵּאֶה;

וּלְאוֹר כּוֹכָבִים, נֹכַח סַהַר־חֶרְמֵשׁ,

נֶחְפֶּזֶת לָרֶפֶת וְתַעַל הָאֵשׁ.

כִּי בָא יוֹם עָמָל, הִיא נוֹתֶנֶת הָאוֹת,

וּמְלֶאכֶת הַקֹּדֶשׁ: חָלוֹב בַּחֲצוֹת.

שָׁעָה זוֹ – חֵרוּם, וְהַלַּיְלָה – מָצוֹר.

יוֹשֵׁב עָם בָּאָרֶץ, אוֹיֵב הוּא וָצָר.

עַל דֶּרֶךְ־הַמֶּלֶךְ פָּשְׁטוּ הַלִּסְטִים,

עֵינַיִם לַטֶּרֶף לָטְשׁוּ הַפְּלִשְׁתִּים.

פּוֹלְחִים חִצֵּי־מָוֶת הָרֶפֶת, הַדִּיר:

הַבְרֵחַ בָּאֵשׁ – זֶה חֶפְצָם הָאַדִּיר.

אָדְמוּ שְׁמֵי־הָאֹפֶל. וּבְסַעַר הַלֵּיל

יוֹשֶׁבֶת בָּרֶפֶת זוֹ בַּת־יִשְׂרָאֵל.

קוֹל נֵפֶץ חִצִּים! –

הִיא חוֹלֶבֶת לַדְּלִי,

סִלּוֹן הֶחָלָב שָׁם שׁוֹפֵעַ לַכְּלִי:

"לַדְּלִי וְלַכְּלִי,

כִּי הַלַּיְלָה מָצוֹר.

הָלַךְ בַּעֲלִי

בָּאוֹיֵב לַעֲצֹר.

אַחַי שָׁם עוֹמְדִים

וְאִתָּם כָּל הָעָם.

חִלְבִי הֶעָטִין,

חִלְבִי אֶת הֶחָם…

עוֹד רֶגַע, עוֹד קָט –

וּמוּכָן. הַנֶּהָג!

הוֹי, טוֹל אֶת הַכַּד

וַעֲלֵה חִישׁ וּנְהָג!"

עַד־בֹּקֶר הָעִירָה יוּבַל הֶחָלָב:

מְזוֹן אִמָּהוֹת וּמַשְׁקֶה חַם לַטָּף.

הֶחָדְלוּ אֳרָחוֹת, אִם יִסֹּב הַגַּלְגַּל?

מְזִמַּת הָאוֹיֵב שׂוֹם־יָשִׂימוּ לְאַל.

כִּי בַּת־יִשְׂרָאֵל הִיא, וְזֹאת הִיא הַבַּת:

צָמְחָה מִשָּׁרְשׁוֹ שֶׁל אִילָן חַי לָעַד.

בְּאֵין אִישׁ שׁוֹמֵעַ וּבְאֵין אִישׁ רוֹאֶה,

גָּבְרָה כָּאֲרִי עַל גּוּפָהּ הַלֵּאֶה.

רַכָּה, עֲנֻגָּה וְחִוֶּרֶת מִקְצָת

בְּקוּמָהּ לֶעָמָל בְּלֵילוֹת לְלֹא־שְׁנָת;

וְגַם בְּקַדַּחַת שֶׁל אשֶׁר וּמְרִי

לֹא סָר מִפָּנֶיהָ חִנָּהּ הָעִבְרִי:

חֵן שְׁחוֹר־הַגַּבּוֹת וְחִין עַיִן חַמָּה,

צַמָּה עֲבֻתָּה שֶׁטִּפְּחָה יַד אִמָּהּ.

אֲחוֹת־עֲמֵלִים הִיא, אֶזְרָח בַּיִּשּׁוּב –

בּוֹנֶה הַמּוֹלֶדֶת וְשׁוֹב לֹא יָשׁוּב:

בְּתוֹךְ לֶהָבוֹת הוּא שָׂדֵהוּ קָצַר,

בְּיוֹם הַמָּצוֹר הוּא כַּרְמֵהוּ בָּצַר,

בְּדֶמַע וָזַעַם הִבְלִיג – וְשָׁתַל.

מְזִמַּת הָאוֹיֵב כֹּה נָשִׂימָה לְאַל.

הַשִּׁיר לְדוֹר עוֹלֶה, יוֹרֵשׁ,

יַלְדֵי־חֵרוּת, שְׁלִיחֵי־שָׁלוֹם.

דִּגְלֵנוּ רָם חָתוּם בָּאֵשׁ:

רַק בַּר־לֵבָב יָבוֹא הֲלוֹם.

גָּלִיל, הָעֵמֶק וִיהוּדָה,

יְרוּשָׁלַיִם עִיר־שָׁלוֹם –

רַק בָּהּ, בָּאָרֶץ הַיְּעוּדָה,

טָמוּן הַפֵּשֶׁר לַחֲלוֹם.

יָדַעְנוּ דֶרֶךְ רִאשׁוֹנִים

עֲדֵי הִגַּעְנוּ עַד הֲלוֹם.

הַתֹּם, הַפֶּלֶא שׁוּב חוֹזְרִים,

וּמִבְּרֵאשִׁית נִבְרָא הַיּוֹם.

זֶה שִׁיר מַחֲנֵנוּ בֶּהָרִים

לַהֲגָנָה וּלְשָׁלוֹם.

זֶה שִׁיר חַיֵּינוּ הַקּוֹרְאִים

לַעֲבוֹדָה וּלְשָׁלוֹם!

שָׂדוֹת שֶׁבָּעֶמֶק

קִדְּמוּנִי הַלַּיְלָה

בְּרֵיחַ הַזֶּבֶל,

נִיחוֹחַ חָצִיר.

הַלַּיְלָה לָעֵמֶק

אֲנִי אֲזַמֵּרָה,

כִּי אשֶׁר בָּאַנִי

וְחֶסֶד הַשִּׁיר.

רָצָה גוֹרָלִי כִּי

אָשׁוּבָה אֵלֶיךָ

מֵעֶצֶב הַמָּוֶת,

מֵעֶרֶשׂ הַשְּׁכוֹל.

מִכָּל חֲסָדִים לִי –

אֻשַּׁרְתִּי בַּיֶּגַע,

לִגְמֹעַ מֵימֶיךָ,

פִּתְּךָ לֶאֱכֹל.

אָסְפֵנִי אֵלֶיךָ,

אֱסֹף כַּשִּׁבֹּלֶת –

שִׁבֹּלֶת לַגֹּרֶן

בְּחַג הַקָּצִיר.

הַלַּיְלָה לָעֵמֶק

אֲנִי אֲזַמֵּרָה,

כִּי אשֶׁר בָּאַנִי

וְחֶסֶד הַשִּׁיר.

…כי אח יהיה האדם ביום ההוא לרמש הארץ ולכוכבי השמים…

א. ד. גורדון

שָׁם בְּרוֹשִׁים עוֹמְדִים זְקוּפִים וְאִלְּמֵי־פֶה

וְטוּיָה¹ לְצִדָּם דּוּמָם כּוֹרַעַת בֶּרֶךְ.

מִקֶּדֶם – לַנְּצָחִים יַרְדֵּן מֵימָיו נוֹשֵׂא

וְסוּף בִּקְהַל־רָאשָׁיו יָנִיף בִּרְכַּת־הַדֶּרֶךְ.

וְשָׁם, בְּעֵת שַׁלֶּכֶת, הֵד לְהֹלֶם שָׁעַל.

עַל אֶבֶן־מַצֵּבוֹת יָנוּעַ צֵל עָלִים.

וְהַשָּׁלוֹם דּוֹבֵב מִצַּמָּרוֹת מִמַּעַל,

מִזֹּהַר הַיַּרְדֵּן, מִלַּחַשׁ הַגַּלִּים.

שָׁם כָּל מוֹרָא יָסוּר וּפַחַד הַצַּלְמָוֶת;

עָנֹג וְכֹה עָגוּם חִיּוּךְ הַהֲוָיָה:

מָחָר יַד־מִי תִּקְטֹף צְרוֹר פִּרְחֵי אַלְמָוֶת,

מָחָר – וְתֶאֶגְדֵם בְּקֶסֶם הַבְּדָיָה…

וְאָב לִבְנוֹ, בְּאַגָּדַת חַיִּים וָמָוֶת,

יִפְתַּח אֶת סִפּוּרוֹ לֵאמֹר: “הָיֹה הָיָה…”