עַל כָּל גָּדֵר לִי חֲלוֹמִי פּוֹרֵחַ,

מְקוֹם וַרְדֵי־הַבָּר פּוֹרְחִים וָרֹד;

אֲבַק דַּרְכִּי, אָפֹר מִכֹּבֶד עֹנִי,

מֻטָּל קַלִּיל עַל נַעֲלֵי הַנְּדוֹד.

הַשֶּׁקֶט מְפַנֶּה לִי אֶת הַדֶּרֶךְ.

בְּאֶלֶף שִׁיר הַסּוֹד לִי מְזַמֵּר.

מִתּוֹךְ כָּל עָב רוֹמֶזֶת לִי הַשֶּׁמֶשׁ,

מִתּוֹךְ כָּל סְנֶה אֵלִי אֵלַי דּוֹבֵר.

הַאִם לֹא־כְלוּם שָׁדֶה יֹאמַר לִי?

הַיַּעַר – אִם לֹא עוֹד יָשִׁיר,

כָּל שֶׁהָיָה אוֹמֵר וְשָׁר לִי

בְּעֵת לִבִּי הָיָה צָעִיר?

הַאִם מֶרְחָק לֹא עוֹד יִרְמֹז לִי

מִקְסַם רָקִיעַ עֵת יָהֵל –

בַּכּוֹכָבִים לֹא עוֹד אֶקְרָאָה

מִכְתַּב קָדְשָׁהּ שֶׁל יַד הָאֵל?

הַאִם כָּל־כָּךְ כְּבָר קָרַבְתִּי,

אֵלִי, אֶל שַׁלְוָתְךָ זַכָּה –

עַד לֹא אֶרְאֶה עוֹד פְּלָאֶיךָ,

כָּמוֹךָ בָּם נַפְשִׁי שָׁקְעָה?

הָעֵשֶׂב יָפֶה מִכָּל צִיץ וְכָל פֶּרַח,

הַדֶּמַע עָמֹק מִכָּל יָם וְכָל מַיִם;

הָאֹשֶׁר הַבָּא עַל־גַב קַשׁ עִם הַזֶּרֶם

קוֹשֵׁר לָעֲנָק הֶחָזָק הָרַגְלַיִם.

טִפָּה מִן הַדָּם תַּחַת קְצֵה הַצִּפֹּרֶן

בָּאָה לְעִתִּים אֶל הַלֵּב כִּמְנַחֶמֶת;

הַשַּׂק הָרֵיקָן לֶחָכָם מָלֵא בָּר הוּא,

וְיַיִן מָלֵא לְנָכוֹן רִיק הַחֵמֶת.

יָמַי מִתְחַמְּקִים בַּחֲשַׁאי לַחֲלֹף,

מָשָׁל לְגַלִּים הַכּוֹרְעִים עַל הַחוֹף.

יָמַי מִתְהַלְּכִים כִּנְעָרוֹת בַּמָּחוֹל –

בְּגִיל וּבְחִיל, בְּמַבָּט אֶל הַכְּחוֹל…

יָמַי נִכְנָסִים כִּילָדִים אֶל לִבִּי

וְחוֹל הֵם שׁוֹפְכִים – כִּילָדִים – עַל סִפִּי…

יָבוֹאוּ, יֵצְאוּ, יַעַזְבוּנִי חָרֵד –

כְּמוֹ מִידִידִים כֵּן מֵהֶם אֶפָּרֵד.

נולד: פברואר 1889, יז’ראן, גליציה; ניספה בשואה, 1942

ראשון לשירת יידיש המודרנית בגליציה, פילס דרך להוציאה מתחומיה הרגיונליים ולקירובה אל ספרות יידיש שבמטרופולין. עשיר תרבות שירית שקד, במאספים שערך ובבמות שהקים, על כיווּנה האמנוּתי והאידיאי של שירת יידיש בארץ־גידולו. ליריקן נלבב, ראייתו – רומאנטית, ושירו – חלומי ועורג. הפרוזה שלו, ביידיש ובפולנית, מיעוטה – ביקורת ומחקר ספרותי, ורובה – פולמוס, עזת־נשימה, רבת־תנופה ופאתוס, ובסגנונה חוברו מרירות והומור, ליעוג והגיון. בפובליציסטיקה כבשיר תחושתו נאמנה וחריפה מן הכוח לנגד את הרצון: ממבשרי המודרנה – ויריב לזרמיה בבואם; שר שירי־מכורה – וחוזר לתעות בדרכים; רואה עמידת היהודים בלהבות של שנאת ישראל – ומוציא רוב־כוח באשליות של פולמוס; בא בחבורה – וסופו עמידת יחיד, שכוּח ונעזב.

יליד יז’ראן שבגליציה. בנו של הסופר שמריה אימבר ודודן לנ.ה. אימבר. ראשית חינוכו – מסרתית, לאחר־מכן – בי’ס תיכון, אוניברסיטה של למברג (ספרות משווה). ניסויים ספרותיים ראשונים – בפולנית; תרגומים מיידיש, גרמנית ואוקראינית. שיר שלו ראה אור ב’רביבים' בעריכת י.ח. ברנר. ספרו הראשון ביידיש ‘וואָס איך זינג אין זאָג’ (אשר אשיר ואדבר), 1909, וכן הפואימה ‘אסתרקה’, 1921, עוררו הדים בשעתו. ב־1912 עלה לארץ, ופרי מסע זה הוא ספרו ‘אין יידישן לאנד’, הקרוי במהדורתו המורחבת ‘היים־לידער’ (שירי־מכורה). משלהי 1915 עד סוף מלחה"ע א' שירת בצבא האוסטרי. עושה זמן־מה בווינה, וב־1921 מפליג לאמריקה. שוהה בה, בהפסקה אחת, כחמש שנים, ומוציא לאור אנתולוגיה של שירת יידיש, אחד מקור בטרנסקריפציה לטינית ואחר תרגום, אנגלית, בפרוזה. בחזירתו לפולין מתגורר בלמברג ובקראקוב, מקים במות־יחיד לפולמוס ספרותי עם הזרמים הקיצוניים בשירה. אך עיקר כוחו נתון למלחמה במשמיצי ישראל. מבחר שיריו מכונסים בספרו ‘גאקליבענע לידער’ (שירים נבחרים), ווינה, 1921.

הַשָּׂדֶה, לֹא יֹאמַר עוֹד דָּבָר לִי?

הַיַּעַר, לֹא יָשׁוּב וְיָשִׁיר

אֶת אֲשֶׁר הָיָה שָׁר וְאוֹמֵר

לְכֹסֶף־הַלֵּב הַצָּעִיר?

הַמֶּרְחָק, לֹא יֹאמַר עוֹד דָּבָר לִי,

וְקֶסֶם שׁוּלֵי הָרְקִיעִים?

וּבַכּוֹכָבִים לֹא אֶקְרָא עוֹד

כְּתָב־יָדְךָ הַקְּדוֹשָׁה, אֱלֹהִים?

הַאֻמְנָם כֹּה קָרוֹב אָנֹכִי,

אֱלֹהִים, אֶל שַׁלְוָתְךָ הַצַּחָה,

כִּי שׁוּב לֹא אֶרְאֶה אֶת פְּלָאֶיךָ:

כָּמוֹךָ אֲנִי בְּתוֹכָם – –

נִתְעֵיתָ אֶל בֵּין מֶרְחַקִּים –

לֹא תֶּאֱשַׁם בַּתְּעִיָּה, לֹא תֶּחְטָא;

כִּי נִכְסַפְתָּ אֶל אִמָּא הַבַּיְתָה –

בַּלֵּב הֵן עוֹד יֶלֶד אַתָּה.

כַּיֶּלֶד הֱיֵה, לֹא תֵּבוֹשׁ

מִמֶּרְחָק אִם תָּשׁוּבָה אֶבְיוֹן –

לֹא תָּבוֹא בְּיָדַיִם רֵיקוֹת:

אִתְּךָ חֲלוֹמוֹת בַּחֶבְיוֹן.

בְּהִגָּדַע הַיַּעַר –

וּבָכָה כָּל עֵץ,

וְחֶרֶשׁ־חֶרֶשׁ

יֵבְךְ לוֹ הַקַּרְדֹּם…

הֲיֵאָמֵן דְּבָרִי:

אֲנִי, קַרְדֹּם, אֶבְכֶּה,

בְּהִגָּדַע הַיַּעַר

בְּהֶבְהֵק הַלַּהַב?