– א –

אָסוֹן קָרָה אֶת הַשּׁוּעָל:

בְּלֵיל חֹשֶׁךְ, בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, סָר הַשּׁוּעָל אֶל הַמּוֹשָׁבָה. סָבַב וּבָא עַד חָצֵר גְּדוֹלָה אַחַת, הִקִּיף אֶת הַגָּדֵר כַּמָּה הַקָּפוֹת, בָּדַק וּמָצָא פִּרְצָה כָּל־שֶׁהִיא, זָחַל וְעָבַר, הֵרִיחַ וְהִגִּיעַ עַד לוּל הָעוֹפוֹת, הִכְנִיס רֹאשׁוֹ אֶל בֵּין הַשְּׂבָכָה, הֵצִיץ לְתוֹךְ הַלּוּל – וְנִפְגָּע…

כִּי הִתְעוֹרֵר פִּתְאֹם רַבִּי גְרוֹנָם הַתַּרְנְגֹל, מָחָא כָּנָף אֶל כָּנָף וְקָרָא אֶת קְרִיאָתוֹ – נִבְהַל הַשּׁוּעָל עַד מְאֹד וְנָתַן דַּעְתּוֹ לִבְרֹחַ – וְלֹא יָכֹל!…

כִּי נֶאֱחַז רֹאשׁוֹ בְּחוּטֵי־הַבַּרְזֶל…

וְכַאֲשֶׁר פִּרְכֵּס הַשּׁוּעָל לִבְרֹחַ קָם רַעַשׁ גָּדוֹל בַּלּוּל. נֶחְפְּזוּ הַכְּלָבִים מִמְּאוּרָתָם אֶל מְקוֹם הַמַּעֲשֶׂה וַיִּתְפְּשׂוּ אֶת הַשּׁוּעָל בִּזְנָבוֹ. –

סוֹף דָּבָר – הַשּׁוּעָל מִצָּרָה נֶחֱלָץ וַיָּבֹא זְנָבוֹ תַּחְתָּיו, כִּי נִשְׁאַר בֵּין שִׁנֵּי הַכְּלָבִים הָעַזִּים.

– ב –

בָּרַח הַשּׁוּעָל וְנִמְלַט עַל נַפְשׁוֹ, אַף לֹא הִבִּיט אַחֲרָיו. רָץ דֶּרֶךְ שָׂדוֹת וּכְרָמִים, עַד בּוֹאוֹ אֶל מְחִלַּת־הֶעָפָר אֲשֶׁר לוֹ.

עָמַד בְּפֶתַח הַמְּחִלָּה וַיְקוֹנֵן:

"הִתְבּוֹנְנוּ וְקִרְאוּ לִבְנוֹת־תַּנִּים,

וְאֶל בְּנוֹת שׁוּעָל שִׁלְחוּ וְתָבֹאנָה

       וְתִשֶּׂאנָה קִינָה בַכְּרָמִים.

הוֹי עַל הַזָּנָב הַשָׂעִיר,

גְּאוֹן עַם־הַשּׁוּעָלִים מֵעוֹלָם,

       אֲשֶׁר הָיָה וְאֵינֶנּוּ עוֹד!

הָהּ, מִי כָמוֹךָ יַנְחֵנִי דֶרֶךְ?

עִקְבוֹת כַּפּוֹתַי מִי יִמְחֶה? –

       הוֹי זָנָב וְהוֹי הוֹדוֹ!…

אֵיךְ נָפַלְתָּ בְּכַפּוֹת־כְּלָבִים,

נִגְדַּעְתָּ בְּשִׁנֵּי חוֹרְצֵי־לָשׁוֹן–

       זְנַב־תִּפְאֶרֶת – אֵיךְ שֻׁדָּדְתָּ!"

וְכַאֲשֶׁר גָמַר לְקוֹנֵן נָפְלָה עָלָיו תַּרְדֵּמָה וַיִּישָׁן.

וּבַחֲלוֹמוֹ:

וְהִנֵּה שִׁבֹּלֶת צָצָה מִן הָאֲדָמָה וּמַרְאֶהָ כְּשִׁבֹּלֶת־שׁוּעָל הַשְּׂעִירָה; בִּן־רֶגַע צָמְחָה הַשִּׁבֹּלֶת וְעָלְתָה עַד לְמַעְלָה מִקּוֹמַת אִישׁ; בָּרֶגַע הַשֵּׁנִי גָדְלָה וַתִּשְׁוֶה אֶל הַתֹּמֶר הָרָם וּבָרֶגַע הַשְּׁלִישִׁי עָלְתָה עַד הָעֲנָנִים הַשָּׁטִים בָאַוִּיר. פִּתְאֹם נִרְאָה פַּס־יָד וְהַיָּד אוֹחֶזֶת מַגָּל, וְהַמַּגָּל הוּנַף עַל הַשִּׁבֹּלֶת – – –

וַיִּיקָץ…

– ג –

שְׁלֹשָׁה רְגָעִים אָרַךְ הַחֲלוֹם, אַךְ יָשֵׁן הַשּׁוּעָל שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת. וְכַאֲשֶׁר הֵקִיץ יָשַׁב עוֹד שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת בְּתַעֲנִית וּבָכָה אֶת זְנָבוֹ. בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי פָּרַח עוֹרֵב עַל יַד פֶּתַח הַמְחִלָּה וַיִּקְרָא:

– קְרָא! קְרָא! קְרָא בְאָזְנַי אֶת צָרַת לְבָבְךָ, שׁוּעָל יְדִידִי! לָמָּה תִבְכֶּה וְלָמָּה נָפְלוּ פָּנֶיךָ? עָנָה הַשּׁוּעָל וְאָמָר: תָּבֹא עָלֶיךָ בְרָכָה, מַר עוֹרֵב, עַל יְדִידוּתְךָ הָרַבָּה! הַיּוֹם הַזֶּה יָדַעְתִּי אֶת טוּב לִבֶּךָ, אִם כִּי שָׁחוֹר מַרְאֶךָ. כִּי לֹא אֲשֶׁר יִּרְאוּ לָעֵינַיִם, כִּי אִם לַלֵּבָב.

וְהַשּׁוּעָל סִפֵּר לוֹ: כָּךְ וְכָךְ הָיָה מַעֲשֶׂה.

שָׁמַע הָעוֹרֵב אֶת סִפּוּר־הַמַּעֲשֶׂה מֵרֹאשׁ וְעַד סוֹף וְאַחַר קָרָא:

– לֹא נָאֶה לְחָכָם נֶהִי וּלְשׁוּעָל קִינָה! הֵן לֹא עַל הַזָּנָב לְבַדּוֹ יִחְיֶה הַשּׁוּעָל; כִּי הִנֵּה שְׁאֵרְךָ “הַשּׁוּעָל הַמְעוֹפֵף” קְצַר זָנָב הוּא, כַּידוּעַ, וּבְכָל זֹאת מַה טּוֹב חֶלְקוֹ בְעוֹלָמוֹ; אֵין לוֹ דַאֲגַת פַּרְנָסָה, כִּי שֻׁלְחָנוֹ עָרוּךְ לְפָנָיו עַל כָּל עֵץ בַּשָּׂדֶה וּבַכָּרֶם. עַל כֵּן, יְדִידִי, רְאֵה יְעַצְתִּיךָ: עֲזֹב אֶת הָאָדָם וְאֶת מִשְׁכָּנוֹ, כַּאֲשֶׁר עָזַבְתי אָנֹכִי אֶת נֹחַ וְאֶת תֵּיבָתוֹ בִּימֵי הַמַּבּוּל, וְהַצְמַח לְךָ כְּנָפַיִם כְּכָל אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁאֵרְךָ “הַשּׁוּעָל הַמְעוֹפֵף”–וּרְאֵה בְטוּב כָּל יָמֶיךָ. וַאֲשֶׁר לִזְנָבְךָ הַמְקֻטָּע – הֲרֵי אֵין לְךָ אֶלָּא לָקוּם עַל רַגְלֶיךָ וּלְבָרֵךְ בְּקוֹל רָם:

– בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרַנִי מֵעָנְשׁוֹ שֶׁל זֶה!

אֲרֻכִּים בְּיוֹתֵר הָיוּ דִבְרֵי הָעוֹרֵב וְכֻלָּם נִכְנְסוּ אֶל לִבּוֹ שֶׁל הַשּׁוּעָל, כִּי קָם עַל רַגְלָיו וְקָרָא: – אֵין חָכָם כָּעוֹרֵב בְּכָל בַּעֲלֵי הַכָּנָף! אָמְנָם נוֹצָתוֹ שְׁחוֹרָה, אֲבָל עֲצָתוֹ אֱמוּנָה!

וּבִפְרֹחַ הָעוֹרֵב עוֹד הִרְבָּה הַשּׁוּעָל לְהַרְהֵר בַּדָּבָר, הִרְהֵר וְהִרְהֵר, עַד אֲשֶׁר עָצַם עֵינָיו וְרָאָה אֶת עַצְמוֹ וְהִנֵּה הוּא “שׁוּעָל מְעוֹפֵף” מֵעֵץ אֶל עֵץ, וְעַל כָּל עֵץ קַן־צִפּוֹר, וּבְכָל קֵן בֵּיצִים קְטַנּוֹת, אוֹ אֶפְרוֹחִים רַכִּים…

אָכֵן, שֻׁלְחָן עָרוּךְ לְפָנָיו!

– ד –

וְכַאֲשֶׁר פָּקַח הַשּׁוּעָל אֵת עֵינָיו הָיְתָה הַחְלָטָתוֹ גְמוּרָה לִהְיוֹת “שׁוּעָל מְעוֹפֵף”.

"לָרִאשׁוֹנָה עָלַי לִלְמוֹד אֶת “תּוֹרַת הַתְּעוּפָה”, דִּבֵּר הַשּׁוּעָל לְעַצְמוֹ. “לְשֵׁם זֶה עָלַי לָלֶכֶת אֶל בַּעֲלֵי הַכָּנָף, שֶׁהֵם מַכִּירַי מִכְּבָר וְיוֹדְעִים פֶּרֶק בְּחָכְמָה זוֹ!” וַיְהִי בַחֲצִי הַלַּיְלָה – קָם הַשּׁוּעָל, עָשָׂה שְׂפָמוֹ הָלַךְ־אָרַב לַתַּרְנְגֹל וַיִּתְפְּשֵׂהוּ בְּכַרְבָּלְתוֹ. – שְׁמָעֵנִי נָא חָכָם בֶּן־חָכָם, הַמַּגִּיד בָּעֲלָטָה! הַכַּרְבֹּלֶת תְּהִי לְמַפֹּלֶת אִם לֹא תְלַמְּדֵנִי לָעוּף כַּהֲלָכָה! נִסָּה הַתַּרְנְגֹל לְדַבֵּר תַּחֲנוּנִים:

– לְךָ הַחָכְמָה וּלְךָ הַבִּינָה, שׁוּעָל אֲדוֹנִי, וַאֲנִי מָה? אִם לָעוּף חָשְׁקָה נַפְשֶׁךָ – סֹב וּפְנֵה לְךָ אֶל הַנֶּשֶׁר, שֶׁאֵין כָּמֹהוּ מַגְבִּיהַּ עוּף בְּכָל בַּעֲלֵי־הַכָּנָף, אוּלָם אָנֹכִי, הַדַּל בָּעוֹפוֹת, מַה כֹּחִי בְּחָכְמָה זוֹ? הֵן יָדַעְתָּ, שֶׁבּקְשִׁי גָדוֹל אָעוּף עַד לְמַעֲלֵה־הַגָּדֵר, וְאִם בִּגְבוּרוֹת – עַד עַנְפֵי הַתְּאֵנָה אֶתְרוֹמֵם – מָה, אֵיפוֹא, תִּלְמַד מִמֶּנִּי?

אַךְ הַשּׁוּעָל עָנָה: – אֶת הַנֶּשֶׁר יָדַעְתִּי וְהוּא מַגְבִּיהַּ עוּף. אֲבָל אֲנִי אוֹתְךָ תָּפַשְׂתִּי, לָכֵן תְּלַמַּדֵנִי אַתָּה אֶת תּוֹרַת הַתְּעוּפָה, וְלוּ גַם עַד עַנְפֵי־הַתְּאֵנָה, וָלֹא – –וְהַשּׁוּעָל נָעַץ אֶת שִׁנָּיו הָעֲקֻמּוֹת בַּכַּרְבֹּלֶת…

– הֶרֶף נָא, שׁוּעָל אֲדוֹנִי! – הִתְחִיל הַתַּרְנְגֹל לִצְוֹחַ. – הִנְּנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לַעֲשׂוֹת כְּכָל אֲשֶׁר תְּצַוֵּנִי!

הִרְפָּה הַשּׁוּעָל מִן הַכַּרְבֹּלֶת, רָבַץ עַל הָאָרֶץ, וְהַתַּרְנְגֹל עוֹמֵד עַל יָדוֹ עֲמִידָה דַלָּה עַל רֶגֶל אַחַת, כַּרְבָּלְתּוֹ שׁוֹתֶתֶת דָּם, עֵינוֹ הָאַחַת פּוֹזֶלֶת וּזְנָבוֹ מֻשְׁפָּל עַד לָאָרֶץ.

– ה –

פָּתַח הַתַּרְנְגֹל וְאָמָר:

“יִשְׁתַּבַּח הַיּוֹצֵר וְיִתְבָּרַךְ הַבּוֹרֵא, אֲשֶׁרנָתַן לַשֶּׂכְוִי כְנָפַיִם לָעוּף וְלַשּׁוּעָל נָתַן זָנָב שָׂעִיר וּמְגֻדָּל לְחֵן וּלְתִפְאֶרֶת. וְאִם אָמְנָם לֹא נִשְׁמַע כַּדָבָר הַזֶּה, אֲשֶׁר שׁוּעָל יָעוּף בִּזְנָבוֹ, וּמַה גַם כְּשֶׁהוּא מְכֻרְסָם, בְּכָל זֹאת לֹא יִפָּלֵא מֵאֱלֹהִים דָּבָר, וּמִי שֶׁאָמַר לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וְיָעוּף – יֹאמַר לְשׁוּעָל קְצוּץ־זָנָב–וְיָעוּף!”

הַקְדָּמָה קְצָרָה זֹאת מָצְאָה, כַּנִּרְאֶה, חֵן

בְּעֵינֵי הַשּׁוּעָל, כִּי הוֹצִיא אֶת לְשׁוֹנוֹ הַחוּצָה וַיְנַעֲנַע בְּחָזְקָה. וְהַתַּרְנְגֹל נָשָׂא עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם וּבִרְאוֹתוֹ כִּי עוֹד הַלַּיְלָה גָדוֹל, נֶאֱנָח, הֶחֱלִיף אֶת רַגְלוֹ וְהוֹסִיף:

– אַךְ קֹדֶם כָּל, אֲדוֹנִי הַשּׁוּעָל, עָלַי לְלַמֶּדְךָ אֶת כָּל הַהֲלָכוֹת הַתְּלוּיוֹת בִּתְעוּפָה, כִּי הַהֲלָכָה קוֹדֶמֶת לְמַעֲשֶׂה. וְעַתָּה הַסְכֵּת וּשְׁמָע:

דִּינֵי תְעוּפָה בָּאַוִּיר וּבָהֶם ה' סְעִיפִים:

סְעִיף א'.	הַכֹּל עָפִים: הַנֶּשֶׁר, הַפֶּרֶס וְהָעָזְנִיָּה; גַּם שׁוֹכְנֵי בָתֵּי־לוּל עָפִים; אֲפִלּוּ קְצוּצֵי־זָנָב וְחַסְרֵי־כְנָפַיִם עָפִים. וְאֵין בֵּין אֵלֶּה לְאֵלֶּה, שֶׁאֵלֶּה עָפִים עִיפָה שֶׁל מַמָּשׁ, וְאֵלֶּה עָפִים בַּחֲלוֹמוֹת וּבְדִמְיוֹנוֹת־שָׁוְא.

סְעִיף ב'.	הַמַּתְחִיל לָעוּף – אִם בַּעַל־כְּנָפַיִם הוּא – עָף לְּמַטָּה לְמַעֲלָה עַד כַּמָּה שֶׁכְּנָפָיו מַגִּיעוֹת. וְאִם חֲסַר־כְּנָפַיִם הוּא – עָף מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. כֵּיצָד? עוֹלֶה עַל הַגָּדֵר וְעָף לְמַטָּה. עוֹלֶה עַל הָאִילָן וְעָף לָאָרֶץ.

סְעִיף ג'.	הַבָּא לָעוּף צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן אֶת לִבּוֹ וְיַעֲצֹם אֶת עֵינָיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי בִלְבּוּל, שֶׁאִם אֵינוֹ עוֹשֶׂה כֵּן – הֲרֵיהוּ צָפוּי לְרִסּוּק אֲבָרִים.

סְעִיף ד'.	עֲמִידָה קוֹדֶמֶת לַהֲלִיכָה, וַהֲלִיכָה קוֹדֶמֶת לְרִיצָה, וְרִיצָה – לִקְפִיצָה, וּקְפִיצָה – לְעִיפָה, וְעִיפָה – לִנְפִילָה, וּנְפִילָה – לִשְׁכִיבָה, וּשְׁכִיבָה – לְקִימָה, וְקִימָה קוֹדֶמֶת לַעֲמִידָה. אַשְׁרֵי מִי שֶׁפָּתַח בַּעֲמִידָה וְסִיֵּם בַּעֲמִידָה, וְאוֹי לְמִי שֶׁפָּתַח בַּעֲמִידָה וְסִיֵּם בִּנְפִילָה!…

סְעִיף ה'.	כְּלָל אָמְרוּ חֲכָמִים בִּתְעוּפָה: הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב יֵלֵךְ וְיֵשֵׁב בִּמְחִלַּת הֶעָפָר אֲשֶׁר בַּכֶּרֶם וְאַל יִשָּׂא עֵינָיו לַשָּׁמָיִם…

מְעַטִּים, אַךְ אֲרֻכִּים הָיוּ דִינֵי הַתְּעוּפָה, וְהַשּׁוּעָל הָיָה אָנוּס לַחֲזֹר עֲלֵיהֶם מֵאָה פְּעָמִים וְאַחַת, עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ שְׁגוּרִים בְּפִיו, וְרַק אָז הָלְכוּ לָתוּר מָקוֹם רָאוּי לַעֲסֹק בַּתְּעוּפָה הַמַּעֲשִׂית.

וְאוּלָם אָז עָלָה כְּבָר הַשָּׁחַר…

– ו –

וְהַמָּקוֹם הַנִּבְחָר הָיָה עַל יַד עֵץ הַתְּאֵנָה אֲשֶׁר עִם הַגֹּרֶן בִּקְצֵה הַמּוֹשָׁבָה. וְהַתְּאֵנָה זְקֵנָה לְיָמִים וַעֲנָפֶיהָ רַבִּים וְעָבִים וּמִתְפַּשְּׁטִים לְכָל צָד.

וְהַיָּמִים יְמֵי דָיִשׁ. גָּדִישׁ שֶׁל אֲלֻמּוֹת־קַש עוֹלֶה וּמִתְרוֹמֵם מֵעֵבֶר מִזֶּה וְכָל כְּלֵי־הַדַּיִשׁ: מוֹרַג, טַרְבָּל, מָגוֹב וְקִלְשׁוֹן שְׁלֹש־הַשִּׁנַּיִם, צְבוּרִים יַחַד עֲרֵמָה מֵעֵבֶר מִזֶּה, וְהַתְּאֵנָה הַזְּקֵנָה בַתָּוֶךְ.

פָּנָה הַתַּרְנְגֹל אֶל הַשּׁוּעָל וַיֹּאמֶר:

– לֹא הַהֲלָכָה עִיקָר, כִּי אִם הַמַּעֲשֶׂה, וְעַתָּה שְׁמָע:“עָלֶיךָ לַעֲלוֹת עַל רֹאשׁ הַגָּדִישׁ מֵעֵבֶר מִזֶּה לִקְפֹּץ עַל רֹאשׁ הַתְּאֵנָה, וְלָעוּף מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה עַד צִבּוּר כְּלֵי־הַדַּיִשׁ מֵעֵבֶר מִזֶּה – וְהָיָה זֶה לְךָ הַתַּרְגִּיל הָרִאשׁוֹן”.

– קַצֵּר בִּדְבָרִים, תַּרְנְגֹל מְכֻרְבָּל! – קָרָא הַשּׁוּעָל – הִנֵּה קוֹל פַּעֲמוֹן הַמּוֹשָׁבָה עוֹלֶה, עוֹד מְעַט וְיָבֹאוּ הַדַּיָּשִׁים וְהָיִינוּ בְּכָל רָע!…

– אָכֵן צָדַקַתָּ, יְדִידִי הַשּׁוּעָל! – עָנָה הַתַּרְנְגֹל: – לַכֹּל עֵת: עֵת לְהַאֲרִיךְ וְעֵת לְקַצֵּר, וְאַתָּה אַל תִּפְחַד, כִּי בְטֶרֶם יָבֹאוּ הַדַּיָּשִׁים נִגְמֹר אֶת הַתַּרְגִּיל הָרִאשׁוֹן, וְהוּא הָעִיקָר, עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַבְּרִיוֹת: “כָּל הַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת!”

הַדְּבָרִים הָאֲרֻכִּים הָאֵלֶּה הִרְגִּיזוּ מְאֹד אֶת הַשּׁוּעָל וְכִמְעַט אָמַר לִתְפֹּשׂ אֶת הַתַּרְנְגֹל בְּכַרְבָּלְתּוֹ, אַךְ זֶה הִקְדִּים וְקָרָא:

– וּבְכֵן שְׁמַע לִפְקֻדָּתִי וַעֲשֵׂה כְּכָל אֲשֶׁר לִמַּדְתִּיךָ! וְהַתַּרְנְגֹל הִתְחִיל מְפַקֵּד: “עֲמִידָה קוֹדֶמֶת לַהֲלִיכָה – יָשָׁר עֲמֹד!”

הַשּׁוּעָל עָמַד יָשָׁר, זָקַף רֹאשׁוֹ, וְהַתַּרְנְגֹל הִמְשִׁיךְ. “הֲלִיכָה קוֹדֶמֶת לְרִיצָה, – צָעֹד!” הַשּׁוּעָל הִתְחִיל צוֹעֵד בְּקֶצֶב. “וְרִיצָה – לִקְפִיצָה!” פָּקַד שׁוּב הַתַּרְנְגֹל. “רוּץ”! הַשּׁוּעָל רָץ בְּכָל כֹּחוֹ, טִפֵּס וְעָלָה עַד לְמַעֲלֵה הַגָּדִישׁ. “וּקְפִיצָה – לִתְעוּפָה!” פָּקַד הַתַּרְנְגֹל. “אַחַת שְׁתַּיִם – קְפָץ!”

הַשּׁוּעָל אָזַר כָּל כֹּחוֹתָיו וְקָפַץ קְפִיצָה אַחַת עַד רֹאשׁ הַתְּאֵנָה. אָמְנָם כָּל גּוּפוֹ נִשְׂרַט שְׂרִיטוֹת אֲרֻכּוֹת וַעֲמֻקּוֹת, אַךְ הַתַּרְנְגֹל לֹא נָתַן לוֹ לְהִתְבּוֹנֵן בַּדָּבָר וַיְמַהֵר לְפַקֵּד:

“וּתְעוּפָה קוֹדֶמֶת לִנְפִילָה – אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹש – עוּף!”

הַשּׁוּעָל עָצַם עֵינָיו כַּדָּת, קָפַץ וָעָף – – –

“וּנְפִילָה קוֹדֶמֶת לִשְׁכִיבָה!” פָּקַד הַתַּרְנְגֹל כְּהֶרֶף עַיִן וְרָץ אֶל מְקוֹם נְפִילַת הַשּׁוּעָל, וּבִרְאוֹתוֹ אוֹתוֹ שׁוֹכֵב, הוֹסִיף לְפַקֵּד: “וּשְׁכִיבָה קוֹדֶמֶת לְקִימָה, וְקִימָה – לַעֲמִידָה!” – אֵינִי יָכוֹל! – יִלֵּל הַשּׁוּעָל מָרָה, – כָּל עַצְמוֹתַי נִשְׁבָּרוּ!…

אַךְ הַתַּרְנְגֹל עָשָׂה אֶת עַצְמוֹ כְּאֵינוֹ רוֹאֶה וּכְאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וַיּוֹסֶף:

עַתָּה נַחֲזֹר עַל הַתַּרְגִּיל מֵחָדָשׁ: “עֲמִידָה קוֹדֶמֶת לַהֲלִיכָה!…”

הַשּׁוּעָל הִתְאַמֵּץ בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹ, קָם כֻּלּוֹ מֻכֶּה וּפָצוּעַ, וּמִהֵר לְהִתְרַחֵק מִמְּקוֹם הַמַּעֲשֶׂה, אַף לֹא הִבִּיט אַחֲרָיו… והַתַּרְנְגֹל קָרָא אַחֲרָיו בְּקוֹל: “אוֹי לוֹ לָזֶה שֶׁפָּתַח בַּעֲמִידָה וְסִיֵּם בִּנְפִילָה!…”

אַף הוּא נָשָׂא רַגְלָיו וַיְמַהֵר לָשׁוּב אֶל הַמּוֹשָׁבָה.

– א –

כָּל הַיָּמִים שֶׁלְּאַחֲרֵי הַפֶּסַח הָיָה יִגְאָל כְּחוֹלֵם וּכְמַסְתִּיר סוֹד, וּבְהַגִּיעַ יוֹם ל' בָּעֹמֶר כִּנֵּס אֶת חֲבֵרָיו, וְהִרְצָה לִפְנֵיהֶם תָּכְנִית מְפֹרֶטֶת שֶׁל סֵדֶר הַהַדְלָקָה.

וְסִיֵּם:

– עָלֵינוּ לְהִצְטַיֵּן הַשָּׁנָּה בְּהַדְלָקָה אֲשֶׁר כָּמוֹהָ לֹא הָיָתָה!

הַחֲבֵרִים הִבִּיעוּ הַסְכָּמָתָם בִּתְרוּעָה גְדוֹלָה וְחָזְרוּ עַל הַדְּבָרִים:

– הַדְלָקָה אֲשֶׁר כָּמוֹהָ עוֹד לֹא הָיָתָה!

– וּמִנַּיִן נִקַּח עֵצִים? – שָאֲלוּ אֲחָדִים.

הָעוֹנִים רַבּוּ עַל הַשּׁוֹאֲלִים:

– דָּבָר גָּדוֹל בְּתֵל-אָבִיב! כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה תִּמְצָא עַל יַד כָּל בִּנְיָן הוֹלֵךְ
וְנִבְנֶה: שְׁבָבִים, קִסְמִים, שִׁבְרֵי אַרְגָּזִים וְלִמּוּדֵי חָבִיּוֹת – עָלֵינוּ רַק לְאָסְפָם אֶל מָקוֹם אֶחָד! וְהַמָּקוֹם הָאֶחָד, – הוֹסִיף יִגְאָל, הוּא הַמִּגְרָשׁ הַפָּנוּי מֵאֲחוֹרֵי בֵּית-הַסֵּפֶר; רְחַב-יָדַיִם הוּא, אֵין טוֹב מִמֶּנּוּ!

נִמְצְאוּ, אָמְנָם, מְעַרְעֲרִים עַל הַמִּגְרָשׁ הַזֶּה, וְדַוְקָא בְּשֶׁל קִרְבָתוֹ לְבֵית-הַסֵּפֶר, אַךְ סוֹף סוֹף הִכְרִיעָה דַעְתּוֹ שֶׁל יִגְאָל, וְהוּא הוֹסִיף:

– רַק שְׁלֹשָה יָמִים נִשְׁאֲרוּ לָנוּ; הַזְּמָן קָצָר

וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה. צְאוּ וְלִקְטוּ – וְכָל הַמַּרְבֶּה הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח!

יָצְאוּ הַיְלָדִים וְלִקְּטוּ; יוֹם-יוֹם, גַּם בְּלֶכְתָּם לְבֵית-הַסֵּפֶר, גַּם בְּשַׁעַת הַהַפְסָקוֹת, וּבְיִחוּד לְאַחַר שְׁקִיעַת הַחַמָּה, פָּשְׁטוּ בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר וְאָסְפוּ מִן הַהֶפְקֵר כְּכָל אֲשֶׁר הִשִּׂיגָה יָדָם. וְלֹא רַק שְׁבָבִים וְקִסְמִים – גַּם קְרָשִׁים וְקוֹרוֹת, תֵּבוֹת וְחָבִיּוֹת סָחֲבוּ מִמֶּרְחַקִּים וְהֵבִיאוּ אֶל הַמִּגְרָשׁ וּצְבָרוּם שָׁם לַעֲרֵמָה גְדוֹלָה.

וּבְעֶרֶב לַ"ג-בָּעֹמֶר, מִבְּעוֹד יוֹם הִתְאַסְּפוּ כָּל הַיְלָדִים עַל הַמִּגְרָש לַעֲסֹק בַּהֲכָנוֹת לַהַדְלָקָה, וְיִגְאָל מְנַצֵּחַ עֲלֵיהֶם. רַבּוֹת טָרְחוּ הַיָּדַיִם וְלֹא פָּחוֹת מִזֶּה יָגְעוּ הַגְּרוֹנוֹת, אֲשֶׁר צָהֲלוּ בְּקוֹלוֹת מְצַלְצְלִים לְמֵרָחוֹק, עַד אֲשֶׁר הוּקַם צְרִיף כִּצְרִיחַ בָּנוּי חָבִיּוֹת עַל גַּבֵּי חָבִיּוֹת תַּחְתִּיִּים, שְׁנִיִּים וּשְׁלִישִׁים. וְהַצְּרִיחַ נִתְמָךְ בִּקְרָשִׁים וּבְקוֹרוֹת וְעַל גַּבּוֹ כִּפָּה שֶׁל זְרָדִים, נְיָרוֹת, סְמַרְטוּטִים וְעוֹד חֳמָרִים הַנּוֹחִים לְהִשְׁתַּלְהֵב.

עִם צֵאת הַכּוֹכָבִים שָׁלְמָה הַמְּלָאכָה.

נִדְלְקוּ הַכּוֹכָבִים בַּשָּׁמַיִם – עָלָה יִגְאָל וְהִדְלִיק בַּאֲבוּקָה אֶת הַכִּפָּה שֶׁעַל הַצְּרִיחַ; נִדְלְקָה הַכִּפָּה – נִדְלְקוּ שְׁבִיבֵי-אֵשׁ בְּעֵינֵי כָּל הַיְלָדִים אֲשֶׁר מִסָּבִיב וּתְרוּעָה גְדוֹלָה פָּרְצָה מִפִּיהֶם.

מִן הַבָּתִּים הַסְּמוּכִים עָלוּ עַל הַגַּגּוֹת וְעַל הַגְּזוֹזְטְרָאוֹת לִרְאוֹת בַּמַּחֲזֶה וּמִכָּל הַצְּדָדִים נָהֲרוּ הֲמוֹנִים אֶל מְקוֹם הַהַדְלָקָה וְהָעֵינַיִם מְאִירוֹת. וְהַלֶּהָבָה הוֹלֶכֶת וּמִתְלַהֶבֶת וְגַם הַיְלָדִים הוֹלְכִים וּמִתְלַהֲבִים, שָׁרִים וְרוֹקְדִים וּמַקִּיפִים אֶת הַמְּדוּרָה בְּעִגּוּל הַהוֹלֵךְ וְחוֹזֵר. וְנוֹסְפוּ יְלָדִים רַבִּים אֲשֶׁר בָּאוּ בִּמְרוּצָה לְהִשְׁתַּתֵּף בְּמִצְוַת הַהַדְלָקָה וְזָרְקוּ לְתוֹךְ הָאֵשׁ מִכָּל אֲשֶׁר הֵבִיאוּ: עִתּוֹנִים יְשָׁנִים, מַחְבָּרוֹת וּבְגָדִים מְשֻׁמָּשִׁים – וְהַשִּׂמְחָה הוֹלֶכֶת וְרַבָּה.

וְיֶלֶד אֶחָד מִן הַגִּבּוֹרִים תָּפַשׂ אֶת יִגְאָל, הִרְכִּיבָהוּ עַל כְּתֵפָיו וְהִתְחִיל רוֹקֵד וְשָׁר כְּאֶחָד:

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא:

אַשְׁרֵיכֶם, יִשְׂרָאֵל!

וּקְהַל הַיְלָדִים הִקִּיף אֶת יִגְאָל הָרוֹכֵב, כֻּלָּם רוֹקְדִים עַל מְקוֹמָם שׁוֹאֲלִים אֶת יִגְאָל וְזֶה עוֹנֶה כְּנֶגְדָּם:

“מִי אָתָּה?”

– יִשְׂרָאֵל!

“מִי אָבִיךָ?”

– יִשְׂרָאֵל!

“מִי עַמֶּךָ?”

– יִשְׂרָאֵל!

“וְאַרְצֶךָ?”

– אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל!

וּלְשׁוֹנוֹת הָאֵשׁ נִשְּׂאוּ לְמַעְלָה, הַהִתְלַהֲבוּת

הוֹלֶכֶת וְגוֹבֶרֶת. הַמַּעְגָּל הוֹלֵךְ וְגָדוֹל וְהַשִּׁירָה הוֹלֶכֶת

וַחֲזָקָה:

“אַשְׁרֵיכֶם, יִשְׂרָאֵל!”

– ב –

…שַׁלְהֶבֶת אַדִּירָה זִנְּקָה לְמַעְלָה וּמִתּוֹכָהּ

הִתְחִילָה מִתְבַּהֶרֶת דְּמוּת נִפְלָאָה הָלֹךְ וְהִתְבַּהֵר, הָלֹךְ וְהִשְׁתַּקֵּף – וְאִישׁ זָקֵן הוֹפִיעַ בְּלַבַּת הָאֵשׁ וּמַרְאֵהוּ הוֹד. רֶגַע עָמַד הַזָּקֵן כְּשֶׁהוּא מְרַחֵף בָּאֲוִיר וְסָקַר עַל סְבִיבוֹ בְּעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת וְאַחַר יָצָא מִן הַלֶּהָבָה, צָעַד קוֹמְמִיּוּת עַד יִגְאָל וְשָׂם אֶת יָדוֹ עַל שִׁכְמוֹ.

– מִי אַתָּה? – שָׁאַל יִגְאָל וְלִבּוֹ פָּג מֵהַמַּרְאֶה.

– אֲנִי עֲקִיבָא! – עָנָה הַזָּקֵן. – עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף תַּלְמִידִים פָּחוֹת אֶחָד יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה בַּיְשִיבָה שֶׁלִּי, כֻּלָּם חֲכָמִים, כֻּלָם גִּבּוֹרִים. וַאֲנִי הוֹלֵךְ מֵהַדְלָקָה לְהַדְלָקָה, מְבַקֵּש וּמְחַפֵּשׂ, אוּלַי אֶמְצָא אֶת הַתַּלְמִיד הָאֶחָד כְּדֵי לְהַשְׁלִים אֶת הַמִּסְפָּר עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף…

הַזָּקֵן נִשְׁתַּתֵּק לְרֶגַע, הֵצִיץ לְתוֹךְ עֵינֵי יִגְאָל וְאָמָר:

– וְהִנֵּה מְצָאתִיךָ! שָׁמֹע שָׁמַעְתִּי אֶת שִׁירָתְךָ וְרָאֹה רָאִיתִי אֶת לִבְּךָ הַטָּהוֹר וְהַנֶּאֱמָן לְעַמְּךָ וּמָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי. הֲתֵאוֹת לָלֶכֶת עִמִּי?

– הִנֵּנִי! – קָרָא יִגְאָל בְּשִׂמְחָה וּפָשַט אֶת יָדָיו.

נָשַק לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא עַל מִצְחוֹ, לְקָחוֹ וְהִרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפָיו, שָׁט וְגָז אִתּוֹ בֵּין הָרִים גְּבוֹהִים, בֵּין סְלָעִים זְקוּפִים וִיעָרוֹת עֲבֻתִּים, שָׁט וָשָׁר:

<<אַשְׁרֵיכֶם, יִשְׂרָאֵל! >>

לְקוֹל הַשִּׁירָה יָצְאוּ אַלְפֵי תַּלְמִידִים מִבֵּין הָעֵצִים, הִקִּיפוּ אֶת יִגְאָל וְשָׁרוּ כְּנֶגְדּוֹ:

<<מִי אָתָּה?>>

וְיִגְאָל עוֹנֶה:

– יִשְׂרָאֵל!

<<מִי אָבִיךָ?>>

יִשְׂרָאֵל – – –

פִּתְאֹם נִשְׁמַע קוֹל:

<<פַּנּוּ דֶרֶךְ! פַּנּוּ דֶרֶךְ! דָּרַךְ כּוֹכָב, דָּרַךְ כּוֹכָב!>>

וּבָחוּר גִּבּוֹר-חַיִל הוֹפִיעַ רָכוּב עַל אַרְיֵה, פָּנָיו מְפִיקִים עֹז וָהוֹד וּשְׁאָגָה לוֹ כָּאַרְיֵה:

– אֲנִי בַּר כּוֹכְבָא! מִי מִכֶּם הָרוֹצֶה לִפְרֹק אֶת עֹל רוֹמָא מֵעַל צַוַּאר יִשְׂרָאֵל – אֵלָי

– כֻּלָּנוּ, כֻּלָּנוּ! – קָרְאוּ רַבִּי עֲקִיבָא וְתַלְמִידָיו פֶּה אֶחָד! – הִנְּנוּ בְּעַד חֵרוּת עַמֵּנוּ וְאַרְצֵנוּ!

<<כֻּ-לָּ-נוּ!>>… עָנָה הֵד הַיַּעַר מִסָּבִיב.

וּבַר-כּוֹכְבָא אָחַז בְּרַעְמַת הָאַרְיֵה וַיִּדְהַר בֵּין שׁוּרוֹת הַתַּלְמִידִים וּבִרְאוֹתוֹ אֶת יִגְאָל עָמָד.

– מִי אַתָּה, בְּנִי? – שְׁאֵלָהוּ בַּר-כּוֹכְבָא.

– הַצָּעִיר בְּאַלְפֵי תַּלְמִידָי! – עָנָה בִּמְקוֹמוֹ רַבִּי עֲקִיבָא.

– לֹא יוּכַל זֶה לְהִלָּחֵם עִם הָרוֹמָאִים, כִּי נַעַר קָטֹן הוּא! – אָמַר בַּר-כּוֹכְבָא.

דְּמָעוֹת נִרְאוּ בְּעֵינֵי יִגְאָל וְעָנָה:

– אָמְנָם קָטֹן אֲנִי, אֲבָל גַּם דָּוִד הַמֶּלֶךְ נַעַר הָיָה בְּהַכּוֹתוֹ אֶת גָּלְיַת הַפְּלִשְׁתִּי.

– וּבַמֶּה אֵדַע, כִּי בֶּן-חַיִל אַתָּה? – שְׁאֵלָהוּ בַּר-כּוֹכְבָא.

יִגְאָל שָׁלַף חֶרֶב וְקִטַּע אֶת בֹּהֶן יָדוֹ…

– עַז כַּנָּמֵר! –קָרָא בַּר-כּוֹכְבָא. – וְגַם גִּבּוֹר כָּאֲרִי? יִגְאָל עָלָה עַל הַסּוּס וּבְדָהֳרוֹ בּיַּעַר עָקַר אֶרֶז עַל שָׁרָשָׁיו…

– גִּבּוֹר-חַיִל! – קָרְאוּ כָּל הַתַּלְמִידִים.

וּבַר-כּוֹכְבָא הוֹסִיף:

– יִגְאָלִים כָּמוֹךָ יִגְאֲלוּ אֶת יִשְׂרָאֵל! –

וְהַמִּלְחָמָה הֵחֵלָּה–

– ג –

עַלִּיזֵי נִצָּחוֹן, שָׁבוּ גְדוּדֵי בַּר-כּוֹכְבָא מִשְּׂדֵה הַקְּרָב, דִגְלֵי חֵרוּת בְּיָדָם וְשִׁירֵי תְּרוּעָה בְּפִיהֶם וּבְבֹאָם עַד מִגְרָשׁ רְחַב-יָדַיִם עָרְכוּ עֵצִים וְהִדְלִיקוּ מְדוּרָה; זֹאת הָיְתָה הַדְלָקָה לִכְבוֹד הַנִּצָּחוֹן.

וּבְשַׁעַת הַהַדְלָקָה קָם בַּר-כּוֹכְבָא וְקָרָא:

– אָנָה הָלַךְ יִגְאָל הַנַּעַר אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל?

וּבַר-כּוֹכְבָא הִתְחִיל מְסַפֵּר וְכָל הָעָם עוֹמֵד וְשׁוֹמֵע: – הָרוֹמָאִים הָיוּ כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם, כֻּלָּם מְזֻיָּנִים מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ וְהַמִּלְחָמָה הָיְתָה לָנוּ מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר, וְהַמַּצְבִּיא הָרוֹמָאִי דָהַר עַל סוּסוֹ הָאַבִּיר וּבְחַרְבּוֹ אֲשֶׁר בְּיָדוֹ נוֹפֵף וְקָרָא: “מָוֶת לַמּוֹרְדִים!”–פִּתְאֹם הוֹפִיעַ זֶה הַנַּעַר יִגְאָל, חָצָה בֵּין חֲרָבוֹת שְׁלוּפוֹת וְהִגִּיעַ עַד הַמַּצְבִּיא, כְּהֶרֶף עַיִן הוֹצִיא אֶת חַרְבּוֹ מִיָּדוֹ וּבְקוֹל קוֹרֵא מָוֶת לֶעָרִיץ! הִפִּילָהוּ אָרְצָה…

וְאָז הָיְתָה תְּבוּסַת הָרוֹמָאִים רַבָּה…

– יְחִי יִגְאָל! – נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת מִכָּל צָד – אָנָה זֶה נֶחְבָּא?

וְרָצִים פָּשְׁטוּ בַּמַּחֲנֶה לִמְצֹא אֶת הַגִּבּוֹר הַקָּטָן.

הִנֵּהוּ! – – –

יִגְאָל הִתְעוֹרֵר וְהִנֵּה הוּא אָחוּז בִּידֵי חֲבֵרָיו וְהֵם אוֹמְרִים:

– אָנָה זֶה נַחְבֵּאתָ? רְאֵה, הַהַדְלָקָה הִגִּיעָה לְקִצָּהּ…

*

לְמָחָר סִפֵּר יִגְאָל לַחֲבֵרָיו אֶת דְּבַר הַחֲלוֹם הַנִּפְלָא; כֻּלָּם פָּתְרוּ אוֹתוֹ לְטוֹבָה, וּבוֹ בַּמָּקוֹם יִסְּדוּ פְּלֻגָּה שֶׁל צוֹפִים בְּשֵׁם <<בַּר-כּוֹכְבָא>>, וְיִגְאָל הָיָה לָהֶם לְרֹאשׁ.