לכבוד

רבי מורי ואלופי

הרב החכם הנעלה בעל “דור ודורשיו” מוהר“ר אייזיק הירש ווייס הי”ו מקטר ומגש

מאת

תלמידו מכבדו ומוקירו כערכו הרם

“איש־מדהבא”.

שֶׂה תַמָּה, פְּזוּרָה, נִדָּחָה,

עָמְדָה עַל הַר גָּבוֹהַ וְתָלוּל;

וְהַזְּאֵב, אֲשֶׁר לִטְרוֹף הִנֵּהוּ עָלוּל,

עָבַר מִתַּחְתָּיו וְנַפְשׁוֹ נֶאֱנָחָה…

אֶת עֵינָיו נָשָׂא הַבְּלִיַעַל,

וַיַּרְא אֶת הַשֶּׂה עוֹמֶדֶת מִמַּעַל,

וַיֹאמֶר: אֵיךְ אוֹרִידָהּ מַטָּה

וָאֶשְׂבַּע מִבְּשָׂרָהּ עַתָּה??

הָאוֹהֵב לָשׁוּט בֵּין עַרְבָּיִם

חָרַק שִׁנַּיִם,

וַיִּזְעַק זְעָקָה גְּדוֹלָה:

בַּת־בְּליַּעַל, רְדִי שְׁאֹלָה!

אֵיךְ הִרְהַבְתְּ עוֹז בְּנַפְשַׁיִךְ

לָשׂוּם בְּשֶׁן סֶלַע קִנַּיִךְ"!

הַשֶּׂה לֹא שָׂמָה לֵב לְדִבְרָתוֹ

וְלֹא חָרְדָה מִקּוֹל גַּעַרָתוֹ,

אַךְ עָנְתָה בְּדַעַת וְטוּב טַעַם:

הוֹי זְאֵב, טוֹב־לֵב אִישׁ־תָּם!

לַשָּׁוְא חָרַדְּתָּ וַתִּקְצוֹף הַפָּעַם.

מֶה חֳרִי וָכַעַשׂ? מַה קוֹל הַגְּעָָרָה?!

עֲלֵה נָא אֵלַי הֶהָרָה

וְנַעֲמוֹד שְׁלוּבִים כִּבְנֵי עַם־רָם…

הַזְּאֵב רָאָה, כִּי לֹא טוֹב לְגָרֶה מִלְחָמָה

וְלִלְחוֹם עִם הַשֶּׂה בְּיָד רָמָה,

כִּי חֶפְצוֹ בְיָדוֹ לֹא יַצְלִיחַ

מֵרֹאשׁ הַפִּסְגָה הַשֶּׂה לְהַדִּיחַ:

כִּי נְכֵה רַגְלַיִם הִנֵּהוּ, פִּסֵּחַ.

וְלַעֲלוֹת אֵין אוֹנִים לִמְרַצֵּחַ,

וַיִּתְהַפֵּךְ בְּתַחֲבוּלוֹתָיו הַשּׁוֹאֵף לְדָם,

וַיִּפְתַּח אֶת פִּיו וַיֹּאמֶר:

הֲאִם שָׁפַכְתִִּי עָלַיִּךְ בּוּז וְגֹמֶר…?

הֲלֹא מְגַמָּתִי רַק לְתַקֵּן כָּל בֶּדֶק

וְלִרְדּוֹף צֶֶדֶק צֶדֶק,

לָכֵן דַּעַת דֶּרֶךְ הָעוֹלָם לִמַּדְתִּיךְ,

כִּי לֹא יָאֶה לְהִתְרוֹמֵם עַל אָחִיךְ.

רְדִי נָא אֵלַי בַשְּׁפֵלָה מִתַּחַת,

וְנִחְיֶה בְשָׁלוֹם, עֹנֶג וָנַחַת,

וְלֹא נִפָּרֵד נֶצַח כִתְאוֹמֵי סְיָאם.

הַשֶּׂה פּוֹתָה אֵין לֵב,

הִטְּתָה אֹזֶן קַשֶּׁבֶת לְדִבְרֵי הַזְּאֵב

וַתֵּרֶד מַטָּה… מִמַּעַל…

לָלֶכֶת בְּעִקְּבוֹתָיו בְּכָל צַעַד וָשַׁעַל.

לֹא אָרְכוּ הָרְגָעִים וַיִּפֹּל הָרוֹצֵחַ

עַל הַשֶּׂה הַתַּמָה הָאֻמְלָלָה,

אֲשֶׁר הִנֶּהָ מֵאָז בְּפִי הַזְּאֵבִים – לִקְלָלָה,

וַיֹאכַל בְּשָׂרָהּ וְעֲצָמֶיהָ פִצֵּחַ..

* * *

שֵׂיוֹת נוֹתָרוֹת! הֶחָפוֹת מִפֶּשַׁע,

הַרְחִיקוּ לֶכֶת מִזְּאֵבֵי עֲרָבוֹת

הַמְּחַפְּשִׂים כָּל הַיּוֹם עֲלִילוֹת בְּרֶשַׁע

וּמְגַמָּתָם רַק לְעוֹרֵר קְרָבוֹת…

בְּיָמִים עָבָרוּ וּבְשָׁנִים הָלָכוּ,

עֵת צְרוֹר כַּסְפֵּיהֶם עֲשִׁירֵי־עָם פָּתָחוּ,

וּלְכָל עָנִי, הַסּוֹבֵל עוֹנִי וָחֶסֶר,

דֵּי אֹכֶל הוֹשִיטוּ גַם מַתָּן בְּּסֵתֶר;

בָּא רַב פּוֹלָנִי מִגַּת, עִיר הַפֶּלֶךְ,

אֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה, הִיא עִיר הַמֶּלֶךְ,

לְבַקֵּשׁ עֶזְרָה מִנְּדִיבִים וְאַנְשֵׁי אֲמָנָה

כְּמוֹ דַרְכּוֹ תָמִיד, מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה.

וַיִּמְצָא נְתִיבוֹת זֶה הָרַב, הָאֹרֵחַ,

בֵּית בַּעַל אוֹצָרוֹת, מְאֻשָּׁר וְצוֹלֵחַ,

אִישׁ שֵׂיבָה כְּכֶסֶף הִלְבִּינוּ שַׂעֲרוֹתָיו

וַאֲשֶׁר אֵין אֱלֹהִים כָּל מְזִמּוֹתָיו –

וַיַּבֵּט עַל הָרַב בְּבוּז וְשָׁאט נֶפֶשׁ,

וַיֹּאמַר: שְׁמַע בֶּן־בּוּזִי, שְׁמַע בֶּן־רֶפֶשׂ!

אִם תִּפְתּוֹר לִי אֶת הַחִידָה הָעֲמוּקָה,

אֲשֶׁר מֵעוֹלָם עַל סֵפֶר אִיּוֹב חֲקוּקָה:

"מַדּוּעַ צַדִּיק וְרַע לוֹ, יֵלֶךְ שָׁחוֹחַ,

וְרָשָׁע וְטוֹב לוֹ, עַל דְּרָכָיו אֵין חוֹחַ?"

אָז אַעֲנִיק בְּיַד נְדִיבָה לְךָ מִכָּל טוֹב

יַיִן, דָּגָן, תִּירוֹשׁ גַּם כֶּסֶף לָרוֹב.

רְאֵה! אָנֹכִי נוֹתֵן לֵאלֹהִים תִּפְלָה

וּקְדוֹשָׁיו אָשִׂים לְמַטָּרַת הַשִּׁפְלָה

וּבְכָל זֹאת מִכָּל טוּב מָלְאוּ אֲסָמַי

וְעַל פִּסְגַּת הָאשֶׁר אָרִימָה פְעָמַי,

וְאַתָּה הַמַּאֲמִין בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים

חֶלְקְךָ רַק לַחַץ וּפָנִים נִזְעָמִים." – –

אַנִי אֶפְתֹּר לְךָ הַחִידָה, עָנָהוּ הָרָב,

אַךְ אַל יִחַר בִּי אַפְּךָ, אַתָּה הַשָּׂב! –

שָׁם בְּעִיר מוֹלַדְתִּי, עִיר גְּדוֹלָה וּבְצוּרָה

יִשְׁכּוֹן עָשִׁיר בַּעַל מִדּוֹת וְצוּרָה

וְהוּא מִכָּל בָּנָיו, אֲשֶׁר עִמּוֹ בִּמְּעוֹנוֹ,

אָהַב בְּנוֹ הַקָּטֹן אֶת מַחֲמַד עֵינוֹ.

הָרוֹפֵא צִוָּה בְּמַפְגִּיעַ עָלֵיהוּ,

כִּי בָּשָׂר שָׁמֵן לֹא יְהִי מַאֲכָלֵהוּ,

וְאִם לַמְרוֹת פִּיו יֹאכְלֶנּוּ פַּעַם אַחַת,

אָז נָכוֹן יִהְיֶה לָרֶדֶת אֶל שַׁחַת.

פַּעַם אַחַת, עֵת אֲרוּחַת הַצָּהֳרָיִם

הוּשָׂם עַל הַשֻּׁלְחָן בְּתָרִים מְמֻחָיִם,

וְכִרְאוֹת הַבֵּן אֶת זֹאת צָעַק מָרָה:

“תֵּן נָא אָבִי גַם לִי מִבְּשַׂר הַקְּעָרָה!”

“אַל לְךָ אֱכֹל בָּשָׂר זֶה”, עָנָהוּ הָאָב,

כִּי כֵן צִוָּה הָרוֹפֵא, צַו לָצָו."

קְשֵׁה הָעֹרֶף הוֹסִיף לִבְכּוֹת וַיָפֵחַ:

"רַק מִשִּׂנְאָה אָבִי חֶלְקִי תְקַפֵּחַ.

הָאָב לָקַח הַבָּשָׂר, הַמְּכֻסֶּה בְּחֶלֶב,

וַיַּשְׁלִיכֵהוּ בְּקִצְפּוֹ אַרְצָה לְכֶלֶב.

"הָה! בֵּן לֹא אֵמוּן, מוּסָר זוֹנֵחַ,

הֲאִם אַהֲבָתִי יוֹתֵר לְכֶלֶב נוֹבֵחַ?

בָּשָׂר זֶה אֲשֶׁר לְךָ הוּא מַחְלַת מֵעָיִם

לְעַצְמוֹת הַכֶּלֶב הוּא מַרְפֵּא כִפְלָיִם."

* * *

הֶעָשִׁיר הֵבִין עַל מַה יִרְזְמוּן מִלֵּיהוּ

וַיִּפְתַּח אֶת יָדוֹ וַיַּעֲנִיקֵהוּ.