יוליוס קיסר [מערכה ראשונה] / וויליאם שייקספיר, תרגם חיים נחמן ביאליק

מחזה ראשון

רומֵי רחוב

באים פלויוּס, מרולוס והמון אזרחים

פלָוִיוס: אִישׁ לְבֵיתוֹ, הַנִּרְפִּים. סוּרוּ מִזֶּה!

הַעֵת מוֹעֵד הַיּוֹם? הֲטֶּרֶם תֵּדְעוּ כִּי הָאֻמָּנִים, בְּאֵין אוֹתוֹת מְלַאכְתָּם עִמָּם,

אַל לָהֶם בִּימֵי הַמַּעֲשֶׂה שׁוּט בָּרְחוֹבוֹת? מַה-מְּלַאכְתְּךָ, הָאִישׁ?

אזרח ראשון: בַּנַּי אָנֹכִי.

מרולוס: אֵי אֵזוֹר הָעוֹר? וּקְנֵה הַמִּדָּה אַיֵּהוּ?

וּמָה מַּחֲלְּצוֹת אֵלֶּה אֲשֶׁר לָבַשְׁתָּ? – וְאַתָּה הָאִישׁ מָה-מְּלַאכְתֶּךָ?

אזרח שני: אֲנִי, בִּמְחִילַת כְּבוֹד הָאֻמָּנִים הַשְּׁלֵמִים, אֵינֶנִּי בִלְתִּי אִם מַטְלִיא.

מרולוס: אַךְ מְלַאכְתְּךָ מָה הִיא? עֲנֵה דָּבָר בָּרוּר!

אזרח שני: אֶתְבָּרֵךְ בִּלְבָבִי, אֲדוֹנִי, כִּי מְלַאכְתִּי מֵישָׁרִים כֻּלָּהּ, אֵין בָּהּ סֶלֶף. רוֹפֵא גְלָדוֹת אָנֹכִי.

מרולוס: מְלַאכְתְּךָ מַה הִיא, הַנּוֹכֵל! אֱמֹר, מַה-מְּלַאכְתְּךָ?

אזרח שני: אַל-נָא בַחֲמָתְךָ, אֲדוֹנִי, פֶּן תִּתְבַּקַּע מֵחֵמָה וְהָיְתָה גַם בְּךָ יָדִי לְרָפְאֶךָ.

מרולוס: הַאוֹתִי תֹּאמַר לְרַפֵּא? אִי עַז-פָּנִים!

אזרח שני: כִּדְבָרֶיךָ כֶּן-הוּא, בְּיָדִי לָשִׁים עָלֶיךָ טְלָאי.

פלויוס: אֻשְכָּף אַתָּה, הָאֵין זֹאת?

אזרח שני: כֶּן-הוּא כִדְבָרֶיךָ. עַל מַרְצְעִי אֶחְיֶה. אֵין חֶלְקִי לֹא

בְעֶסְקֵי רוֹכְלִים וְלֹא בעֶסְקֵי נָשִׁים, בְּלְתִּי אֶל הַמַּרְצֵעַ עֵינָי.

אָכֵן רוֹפֵא נְעָלוֹת בָּלוֹת וּמְבֻקָּעוֹת אָנֹכִי, נַעַל כִּי תֶחֱלֶה וְתֵאָנֵשׁ –

אָנֹכִי אֶרְפָּאֶנָּה. כָּל-אַנְשֵׁי הַכָּבוֹד אֲשֶׁר יִנְעֲלוּ עוֹר בָּקָר

לְרַגְלָם – עַל מַעֲשֵׂי יָדַי יִדְרֹכוּ.

פלויוס: מַדּוּעַ אֵפוֹא נָטַשְׁתָּ חֲנוּתְךָ הַיּוֹם? וּמָה

הָאֲסַפְסוּף הַזֶּה אֲשֶׁר הִקְהַלְתָּ?

אזרח שני: רַק לְבַעֲבוּר יַרְבּוּ יִשְׁחֲקוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵם אֶת-נַעֲלֵיהֶם

וְרָבְתָה עֲבוֹדָתִי וּמַשְׂכֻּרְתִּי. וְאוּלָם לֹא אֲכַחֵד מֵאֲדוֹנִי, כִּי רַק

לְמַעַן רְאוֹת אֶת-פְּנֵי קֵיסָר וְּלִשְׂמֹחַ בְּתַהֲלוּכַת תִּפְאַרְתּוֹ קָרָאנוּ

לָנוּ חַג הַיּוֹם.

מרולוס: מַה-לֶּחָג? פִּלְאֵי גְבוּרוֹת קֵיסָר אַיָּמוֹ?

אֵי הַשְּׁבוּיִים אֲשֶׁר יְנַהֲגֵם אַחֲרָיו רוֹמָאָה

רְתוּקִים לְמַרְכְּבוֹת הוֹדוֹ אזִקִּים? אִי לְךָ, עַם רוֹמֵי, גָּלְמֵי עֵץ

וָאָבֶן, אֲסַפְסוּף בֹּעֲרִים עַרְלֵי-לֵב וָאֹזֶן! הֲתִזְכְּרוּ

אֶת-פּוֹמְפֵּאוּס? לֹא אַחַת וּשְׁתַּיִם

תַּפֵּשׂ תִּפַּשְׂתֶּם בְּחוֹמוֹת וּבְרָאשֵׁי מִגְדָּלִים,

בְּחַלּוֹנוֹת נֶאֱחַזְתֶּם וַעֲלִי גַגוֹת עֲלִיתֶם,

אַתֶּם וְעוֹלְלֵיכֶם עַל זְרֹעוֹתֵיכֶם, וַתֵּשְׁבוּ תַחְתְּכֶם

יוֹם תָּמִים וַתּוֹחִילוּ עַד בּוֹשׁ לְמַעַן רְאוֹת אֶת-פּוֹמְפֵּאוּס הַגָּדוֹל עוֹבֵר בְּחוּצוֹת רוֹמֵי.

וִיהִי אַךְ תִּגָּלֶה לְעֵינֵיכֶם מֶרְכַּבְתּוֹ – וּתְרוּעַת עֹז תִּפְרֹץ מִפִּיכֶם אֲשֶׁר טִבֵּר הַנָּהָר

יֶחֱרַד מְלֹא אֲפִיקָיו לְרַעַם קוֹלָהּ. וְעַתָּה הִנֵּה לְבַשְׁתֶּם כֻּלְּכֶם בִּגְדֵי חֲמֻדוֹת

וְחַג קְרָאתֶם לָכֶם וַתֵּצְאוּ בְרִבֲבוֹתֵיכֶם

לְרַפֵּד בִּפְרָחִים נְתִיב אִישׁ אֲשֶׁר הִכְרִיעַ

אֶת-פּוֹמְפֵּאוּס וַיְגָאֵל כַּפָּיו בְּדָמוֹ. סוּרוּ מִזֶּה! אֶל בָּתֵּיכֶם שׁוּבוּ וְהִתְנַפַּלְתֶּם

לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, אוּלַי יִסְלְחוּ לָכֶם אֶת-חַטַּאתְכֶם הַגְּדוֹלָה, שׁוֹכְחֵי חֶסֶד,

וְהֵשִׁיבוּ מֵעֲלֵיכֶם אֶת חֲרוֹן-אַפָּם.

פלויוס: סוּרוּ, סוּרוּ מִפֹּה, אֶזְרָחִים. וְעֵקֶב חַטַּאתְכֶם

לְכוּ אִסְפוּ אֶת-כָּל-רֵעֵיכֶם מִדַּלַּת הָעָם

וְהוֹצִיאוּם אֶל נַחַל טִבֵּר, וְשַׁתֶּם דִּמְעַתְכֶם

עַל מֵימָיו נוֹסָפוֹת, עַד עֲלוֹת תְּהֹמוֹ מִתַּחַת

וְנָשְׁקָה אֶת-מְרוֹם כֵּפָיו מִמָּעַל.

הָאֶזְרָחִים נְפוֹצִים

רְאֵה, מַה-נָּמַסּוּ סִיגֵי אָדָם אֵלֶּה, נֶאֱלָמִים בְּמוּסָר כְּלִמָּתָם נָמוֹגוּ וַיֵּלֵכוּ.

עַתָּה קוּמָה וּלְכָה אֶל הַקַּפִּיטוֹלְיוֹן וַאֲנִי לְדַרְכִּי אֵלֵכָה. וְהָיָה כִּי תִמְצָא

כְּלִילֵי פְאֵר בְּרָאשֵׁי הַפְּסִילִים וַהֲסִירוֹתָם.

מרולוס: הֲיִנָּקֶה כָּל-עוֹשֵׂה זֹאת? הַלֹא יָדַעְתָּ כִי חַג לְפֶּרְקַל לָנוּ הַיּוֹם!

פלויוס: אֵין רָע! אַל תַּשְׁאֵר כָּל-זֵכֶר וּשְׁאָר

לִכְלִילַי קֵיסָר עַל הַפְּסִילִים, וַאֲנִי אָשׁוּטָה כֹה וָכֹה

וַהֲפִיצוֹתִי הָאֲסַפְסוּף מֵרְחֹבוֹת קִרְיָה.

בְּהִמָּרֵט רֵאשִׁית נוֹצָה מֵאֶבְרַת קֵיסָר –

וְשָׁפֵל מְעוּפוֹ. פֶּן לִשְׁחָקִים יַרְקִיעַ

וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד עַד לֹא תְשׁוּרֶנּוּ עָיִן

וְכָבֵד עָלֵינוּ אַכְפּוֹ וּשְׂאֵתוֹ תְבַעֲתֵנוּ.

שניהם הולכים משם

מחזה שני

הקודמים, רחבה

בתהלוכת פאר ובלוית נוגנים באים קיסר, אנטוניוס,

והוא לבוש מדי המתחרים במרוץ, קלפורניה, פורציה,

דיציאוס, ציצרו, ברוּטוּס, קַסיוס וקסקא

אחריהם המון עם ובתוכו חוזה.

קיסר: קַלְפּוּרְנִיָּה!

קסקא: הַסּוּ, קֵיסָר מְדַבֵּר!

הנוגנים משתתקים

קיסר: קַלְפּוּרְנִיָּה!

קלפורניה: הִנֵּנִי, אַלּוּפִי.

קיסר: הִתְיַצְּבִי עַל דֶּרֶךְ אַנְטוֹנְיּוּס בְּצֵאתוֹ

לִמְרוּצָתוֹ בַּמְתַחֲרִים. אַנְטוֹנְיּוּס!

אנטוניוס: הִנֵּנִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ!

קיסר: אַל תִּשְׁכַּח,

אַנְטוֹנְיּוּס, לָגַעַת בְּקַלְפּוּרְנִיָּה

בַּחֲלָפְךָ בִּמְרוּצָתְךָ עַל פָּנֶיהָ.

הֲלֹּא כָכָה זְקֵנֵינוּ הִגִּידוּ לָנוּ,

כִּי הַעֲקָרוֹת, בְּגַעַת בָּהֶן יָד

מִתּוֹךְ מְרוּצַת הַקֹּדֶשׁ, וְסָרָה מָהֵן הָאָלָה

וְנִפְקְדוּ בִּפְרִי בָטֶן.

אנטוניוס: זָכֹר אֶזְכֹּרָה!

דְּבַר קֵיסָר צָו!

קיסר: הָחֵלּוּ. וְדָבָר אַל תַּפִּילוּ

מִכָּל מִשְׁפְּטֵי הַתַּחֲרוּת וְחֻקּוֹתֶיהָ.

זמרת המנגנים

החוזה: קֵיסָר!

קיסר: מִי הַקּוֹרֵא?

קסקא: הֶחֱשׁוּ, יֶחְדַּל הָרָעַשׁ!

קיסר: מִתּוֹךְ הֶהָמוֹן קוֹל מִי יִקְרָאֵנִי?

עַז וָרָם מִשְּׁאוֹן הַזִּמְרָה בּוֹקֵעַ

הקול: קֵיסָר! – דַּבֵּר, קֵיסָר יַט אֹזֶן.

החוזה: הִזָּהֵר בְּיוֹם אִיד מַרְצִיּוּס.

קיסר: מֵי הָאִישׁ?

ברוטוס: חוֹזֶה הוּא, הַמַּזְהִירְךָ מֵאִיד מַרְצִיּוּס.

קיסר: הֲבִיאוּהוּ אֵלָי. אֶרְאֶנּוּ פָנִים.

קסקא: הָאִישׁ, צֵא הֵרָאֵה לִפְנֵי קֵיסָר!

קיסר: וּמַה בְּפִיךָ עַתָּה? שׁוּבָה דַבֵּרָה!

החוזה: הִזָּהֵר בְּיוֹם אִיד מַרְצִיּוּס.

קיסר: בַּעַל חֲלוֹמוֹת הִנֵּהוּ,

עִזְבוּהוּ וּלְדַרְכֵּנוּ נֵלֵכָה.

זמרת לכת. התהלוכה עוברת. נשארים ברוטוס וקסיוס

קסיוס: הֲתֵלֵךְ לַחֲזוֹת בִּמְרוּצַת הַמְתַחֲרִים?

ברוטוס: אֲנִי – לֹא.

קסיוס: אָנָּא לֵכָה.

ברוטוס: לֹא לִשְׂחוֹק לִבִּי,

צָהֳלַת רוּחַ אַנְטוֹנְיּוּס רְחוֹקָה מֶנִּי,

אוּלָם אַתָּה עֲשֵׂה כִלְבָבְךָ וָלֵכָה,

אָנֹכִי לֹא אֶעֶצְרֶךָּ.

קסיוס: הִתְבּוֹנַנְתִּי

אֵלֶיךָ, בְּרוּטוּס, זֶה יָמִים וָאֵרֶא

כִּי תִגְרַע מִמֶּנִי אֶת-אוֹר עֵינֶיךָ

וְאֶת חַסְדָּן, לָמוֹ מֵאָז הִסְכַּנְתִּי.

אָכֵן כְּבֵדָה גַּם קָשָׁה מְּאֹד הַזְּרֹעַ

מִדֵּי תְנִיפֶנָּה לִקְרַאת יְדִיד נָפֶשׁ.

ברוטוס: שָׁגִיתָ, קַסִּיּוּס, בְּהַקְדִּיר צְעִיף הָאֹפֶל

אוֹר עֵינַי – זָעַף פָּנַי עַל נַפְשִׁי יָחוּל.

זֶה יָמִים שָׁתוּ עָלַי וַיַּעַרְכוּנִי

שְׂעִפִּים מִשְּׂעִפִּים שׁוֹנוֹת וּמְרִיבוֹת לֵב

לִי לְבַדִּי הֵן, וְהֵן אֲשֶׁר תַּשְׁחֵתְנָה

אוֹר פָּנַי וְאֶת-רוּחִי תַּעְכֹּרְנָה.

אַל-נָא יֵרַע אֵפוֹא עַל כָּכָה

לִידִידַי רֵעַי, וּבְתוֹכָם, קַסִּיּוּס, גַּם אָתָּה;

יֵדְעוּ-נָא כִּי אִם יֵשׁ אֲשֶׁר אֶתְרַפֶּה

בְּאַהֲבָתִי, אֵין זֹאת בִּלְתִּי אִם

מֵאֲשֶׁר כָּבְדָה עַל בְּרוּטוּס הַמִּסְכֵּן

מִלְחַמְתּוֹ אֶת-נַפְשׁוֹ, עַל כֵּן יַשֶּׁה

אֶת יְדִידָיו מְאוֹר פָּנָיו.

קסיוס: אָכֵן שָׁגִיתִי, עַל-כֵּן בְּחֻבִּי צָפַנְתִּי וָאַעְלִים

מִמְּךָ מְזִמּוֹת גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת.

הַגִּידָה לִּי, בְּרוּטוּס הַטּוֹב, הֲיָכֹל תּוּכַל

לִרְאוֹת אֶת-חָזוּת פָּנֶיךָ אַתָּה?

ברוטוס: לֹא, קַסְיוּס. לֹא תוּכַל תֵּרֶא עַיִן

פְּנֵי בְעָלֶיהָ אִם לֹא בַמַּרְאָה.

קסיוס: כֵּן דִּבַּרְתָּ. אָכֵן רַעַ הַדָּבָר עָלַי

כִּי אֵין מַרְאָה לְנֶגְדְּךָ אֲשֶׁר תַּעֲרֹךְ

אֶת-כְּבוֹד נַפְשְׁךָ פְּנִימָה לְעֵינֶיךָ

וְרָאִיתָ בָהּ אֶת-צֶלֶם פָּנֶיךָ. שָׁמַעְתִּי

כִּי רַבִּים מִבְּחִירֵי רוֹמֵי וּמֵאֲצִילֶיהָ –

זוּלָתִי קֵיסָר הַנֶּאְדָּר – מִדֵּי דַבְּרָם בִּבְרוּטוּס

וּבְהֵאָנְחָם תַּחַת עֹל יָמֵינוּ יִתְפַּלְּלוּ

כִּי תָשֹׁבְנָה עֵינֵי בְּרוּטוּס אִישׁ הַנְּדִיבוֹת אֵלָיו.

ברוטוס: מָה הַמּוֹקְשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יָקשְׁתָּ לִּי, קַסִּיּוּס,

כִּי תְּצַוֵּנִי לְבַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי אֶת-אֲשֶׁר אֵין בָּהּ?

קסיוס: לָכֵן הַט אֹזֶן וּשְׁמָעֵנִי, בְּרוּטוּס הַטּוֹב!

יַעַן וּבְיַעַן, בְּאֵין צַלְמְךָ נֶגְדֶּךָ, לֹא תוּכַל אַתָּה

רְאוֹת פָּנֶיךָ, וְהָיִיתִי אֲנִי רְאִי הַזְּכוּכִית

אֲשֶׁר יְגַל לְעֵינֶיךָ, וְלִוּא אַךְ מְעַט מִזְעָר

מִכָּל אֲשֶׁר לְךָ וְלֹא יָדַעְתָּ.

אַל נָא, בְּרוּטוּס הָאָהוּב, לַשָּׁוְא תַּחְשְׁדֵנִי.

הַכְּאַחַד הַלֵּצִים אָנֹכִי? אִם הַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי

לִשְׁפֹּךְ בִּשְׁבוּעֵי שְׁבוּעוֹת אֶת-שֶׁפֶךְ אַהֲבָתִי

בְּחֵיק כָּל עוֹבֵר? הַאִם הִכַּרְתַּנִי

וַתֵּדַע כִּי אָשִׁית בַּחֲלָקוֹת אֶל אִישׁ

אַף אֶפֹּל עַל צַוָּארָיו וְאַחַר אֲשִׂימֶנּוּ בוּזָה?

אוֹ כִּי כְאַחַד הַהוֹלְלִים פַּחַז כַּמַּיִם אָנֹכִי

לְהִתְרָעוֹת אֶת כָּל-נִקְלֶה בְּמִשְׁתֶּה הַיַּיִן?

אִם כֶּן-הוּא – שְׂטֵה מֵעָלַי, פֶּן תִּלָּכֵד.

קול חצוצרות ותרועת עם

ברוטוס: מַה קּוֹל הַתְּרוּעָה? דּוֹאֵג אָנֹכִי

פֶּן הִמְלִיךְ הָעָם אֶת-קֵיסָר.

קסיוס: דּוֹאֵג אַתָּה? אִם כֵּן רַע עָלֶיךָ הַדָּבָר?

ברוטוס: אָכֵן לֹא לְפִי רוּחִי הוּא, קַסִּיּוּס, וְאִם אֲהַבְתִּיו.

אַךְ מַדוּעַ תַּעַצְרֵנִי פֹה? מָה-דְּבַר הַסֵּתֶר

בְּפִיךָ אֵלָי? אִם דְּבַר הָעָם וְּׁשלוֹמוֹ הוּא,

כִּי עַתָּה שִׂימָה-נָא כְבוֹד נַפְשִׁי מוּל עֵינִי הָאַחַת

וְאֶת הַמָּוֶת מוּל הַשְּׁנִיָּה, וְהִבַּטְתִּי אֶל שְׁנֵיהֶם

כְּאֶחָד בְרוּחַ אַמִּיץ. כֹּה יִתְּנוּ לִּי הַאֱלֹהִים

וְכֹה יוֹסִיפוּ, אִם לֹא חֶרְדָּתִי לִכְבוֹד נַפְשִׁי

עַזָּה מִיִּרְאָתִי אֶת-הַמָּוֶת.

קסיוס:אֶת-כְּבוֹד נַפְשְׁךָ, בְּרוּטוּס, יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי

כְּדַעְתִּי אֶת-חָזוּת פָּנֶיךָ, וְאַף אָמְנָם

הַכָּבוֹד הוּא דְבַר שִׂיחָתִי עִמְּךָ הַפָּעַם.

לֹא אֵדַע מַה-מִשְׁפַּט הַחַיִּים הָאֵלֶּה

בְּעֵינֶיִךָ וּבְעֵינֵי כֹל זוּלָתִי, וְאוּלָם אָנֹכִי

בּוֹחֵר אֲנִי הִמָּחוֹת מִסֵּפֶר הַחַיִּים

מֵחֲיוֹת בְּיִרְאָה מִפְּנֵי בֶן-אָדָם כְּעֶרְכִּי.

כָּמוֹנִי כְקֵיסָר בֶּן-חוֹרִין יָצָאתִי מִבָּטֶן,

וְגַם אַתָּה כֵן; מָזוֹן אֶחָד יְחַיֶּה כֻלָּנוּ

וּבְשַׂר כֻּלָּנוּ יֹאכַל קֶרַח אֶחָד בַּחֹרֶף.

פַּעַם אַחַת בְּיוֹם סַעַר וְסוּפָה,

וְטִבֵּר הַנָּהָר הִתְגָּעֵשׁ מְלֹא כָל-גְּדוֹתָיו,

וַיּאמֶר אֵלַי קֵיסָר: הֲתִמְצָא, קַסִּיּוּס, אֶת-לְבָבְךָ

וְקָפַצְתָּ עִמִּי יַחַד אֶל הַמְּצוּלָה

הָרוֹתַחַת וְשָׂחִינוּ אֶל הָעֵבֶר הַלָּז?

עוֹד הַדָּבָר בְּפִיו וַאֲנִי בִלְבוּשִׁי הִתְנַפַּלְתִּי

הַמַּיְמָה וָאֶקְרָאֵהוּ לָבוֹא אַחֲרָי.

וְהוּא אָמְנָם עָשָׂה כֵן. הַנָּהָר נָהָם.

בִּזְרֹעוֹת עֹז הִכִּינוּ בּוֹ גַלִּים

וַנְּשַׁו לְעֻמָּתוֹ אֶת-קְשִׁי חָזֵנוּ.

וַיְהִי בְּטֶרֶם נַגִּיעַ אֶל הַמַּטָּרָה

וְקֵיסָר קָרָא: “הוֹשִׁיעֵנִי, קַסִּיּוּס, פֶּן אֶטְבָּע!”

וַאֲנִי כִּנְשׁוֹא אֵנֵיאַס, אָבִינוּ הַגָּדוֹל,

מִתּוֹךְ לַהֲבוֹת טְרוֹיָה אֶת-אַנְחִיסֵס הַיָּשִׁישׁ

עַל כְּתֵפוֹ, כֵּן מְקֶּרֶב גַּלֵּי טִבֵּר הַזּוֹעֵף

מָשִׁיתִי אֶת קֵיסָר. וְהָאִישׁ הַזֶּה הָיָה עָתָּה לֵאלֹהִים!

וִקַסִּיּוּס יְצוּר נִקְלֶה וָדַל וּכְאַגְמוֹן יִשַּׁחַ

מִדֵּי יָנִיד אֵלָיו קֵיסָר עַפְעָף. שׁוּב פַּעַם אַחַת

בִּהְיוֹתוֹ בְאַסְפַּמְיָה וַיַּחַל בְּקַדַּחַת,

וַיְהִי בִּתְקֹף אוֹתוֹ הַמַּחֲלָה וָאֵרֶא

וְהִנֵּה רְעָדָה אֲחָזַתּוּ. אָכֵן

רָעֹד רָעַד הַאֱלֹהִים! שְׂפָתָיו הַצּוֹלְלוֹת

כַּשִּׂיד חָוָרוּ, וְעֵינוֹ אֲשֶׁר הֶחֱרִידָה תֵבֵל –

הוּעַם זָהֳרָהּ פִּתְאֹם. שָׁמַעְתִּי אַנְחוֹתָיו, וּלְשׁוֹנוֹ,

זוּ כָרְתָה אָזְנַיִם לְכָל-מְתֵי רוֹמֵי

וַאֲמַרֶיהָ כֻלָּם לְזֵכֶר-עַד עַל לוּחַ נֶחֱרָתוּ,

פָּעֲתָה כְיַלְדָּה חוֹלָה: טִיטִינִיּוּס, מָיִם!

אֱלֹהִים אַדִּירִים! נִשְׂגָּבָה הִיא מִמֶּנִּי,

אִישׁ רְפֵה יָדַיִם כָּמֹהוּ אֵיכָכָה

זָכָה לַעֲבֹר בְּרֹאשׁ אַדִּירֵי תֵבֵל

וּבְיָדוֹ הַשַּׁרְבִיט.

קול חצוצרות ותרועת עם

ברוטוס: שׁוּב קוֹל עֲנוֹת. אֵין זֹאת

כִּי אִם תְּרוּעַת הָעָם הִיא, בְּהַעְתִּירוֹ

שֵׁנִית עַל רֹאשׁ קֵיסָר שִׁפְעַת הוֹד וְתִפְאָרֶת.

קסיוס: אָכֵן כֶּן-הוּא, בֶּן-אָדָם, גָּדוֹל וְרָם כַּעֲנָק

הוּא עַל בָּמֳתֵי תֵבֵל, צָרָה לוֹ, יִדְרֹךְ,

וַאֲנַחְנוּ קְטַנֵּי אֶרֶץ בֵּין מְצוּקֵי רַגְלָיו נִלָּבֵט

צְפוּיִם לִקְבוּרַת נִקְלִים, לְלֹא שֵם וָזֵכֶר.

יֵשׁ אֲשֶר הָאָדָם בְּמוֹ יָדוֹ יִיצֶר-לוֹ גוֹרָלוֹ.

לֹא יַד הַכּוֹכָבִים, בְּרוּטוּס יַקִּירִי,

כִּי יָדֵנוּ אֲנַחְנוּ, הִיא אֲשֶר תַכְשִׁילֵנוּ.

בְּרוּטוּס וְקֵיסָר – בַּמֶּה נִפְלֶה קֵיסָר?

בַּמֶּה נַעֲלֶה שְׁמוֹ מִשִּמְךָ אָתָּה?

כָּתְבֵם עַל לוּחַ יַחַד – וְנָאווּ שְׁנֵיהֶם לְמַרְאֶה,

יֶהְגֵם פִּיךָ – וְעָרֵב שִׁמְךָ כִּשְׁמוֹ לָאֹזֶן,

שָקְלֵם בְּמֹאזְנַיִם – וְכָבֵד גַּם זֶה כָמֹהוּ,

קָסְמָה בָהֶם – וְהֶעֱלָה גַם שֵם בְּרוּטוּס

אֶת הָרוּחַ מְהֵרָה כְּהַעֲלוֹת שֵם קֵיסָר.

בְּשֵׁם כָּל-הָאֵלִים גַּם יָחַד! מַה וָמָה הַמַּעֲדַנִּים

אֲשֶר מִלֵּא מֵהֶם קֵיסָר הַלָּזֶה אֶת כְּרֵשֹׂו

כּי גָדֵל כָּכָה? הַדּוֹר, מַה קַלוֹתָ מְאֹד!

אָכֵן תַּם, רוֹמֵי, כֹּחֵךְ לְהָקִים זֶרַע חַיִל

וּמְתֵי כָבוֹד וָעֹז. הֶהָיְתָה כָזֹאת

מִקֶּדֶם, מִימֵי הַמַּבּוּל וְעַד עָתָּה,

וְאִם נִמְצָא כַדּוֹר הַזֶּה בַּדּוֹרוֹת כֻּלָם

אֲשֶׁר לֹא תְהִי תִפְאַרְתּוֹ בִּלְתִּי אִם עַל הָאֶחָד!

גַּם מֵאָז מֵעוֹלָם כִּי יְדֻבַּר בְּרוֹמֵי, מִי הוּא

אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּו לֵאמֹר כִּי רַחֲבֵי חוֹמָתָהּ

לֹא יָכִילוּ בְקִרְבָּם בִּלְתִּי אִם אֶת הָאֶחָד.

וְהִנֵּה עַתָּה גַם עַתָּה עוֹד דֵּי מֶרְחָב לְרוֹמֵי

וּמָקוֹם אֵין בְּקִרְבָּהּ בִּלְתִּי אִם לָאֶחָד.

אָנֹכִי וְאַתָּה, שְׁנֵינוּ מִפִּי אֲבוֹתֵינוּ

שָׁמַעְנוּ, כִּי בִימֵי קֶדֶם הָיֹה הָיָה אִישׁ

וּבְרוּטוּס שְׁמוֹ, וַיִּבְחַר לְהַמְלִיךְ בְּרוֹמֵי

אֶת-הַשָּׂטָן מֵהָקִים עָלֶיהָ מֶלֶךְ.

ברוטוס: אַהֲבָתְךָ אוֹתִי יָדַעְתִּי. גַּם אֲשֶׁר יִשְׁאַל

לִבְּךָ מֵעִמִּי אוֹתוֹ שַׁעֵר אֲשַׁעֵר,

וַאֲשֶׁר יֶהְגֶּה לִבִּי עַל זֹאת וְעַל עִתּוֹת אֵלֶּה –

אוֹתוֹ אַגִּיד לְךָ אַחֲרֵי יָמִים. אַךְ כָּעֵת עָתָּה

אָנָּא אַל תִּפְצַר בִּי וְאַל תִּגְשֵׂנִי.

אֲשֶׁר אָמַרְתָּ אוֹתוֹ יִשְׁקֹל רוּחִי, וַאֲשֶׁר תַּגִּיד עוֹד

אוֹתוֹ אוֹסִיף אַקְשִׁיבָה, וּבְאֹרֶךְ רוּחַ.

לַמּוֹעֵד עוֹד נָשׁוּב נִפָּגֵשׁ וְהָגִינוּ יַחַד

בְּכָל-הַגְדֹלוֹת וְהַנְּצוּרוֹת הָאֵלֶּה.

אַחַת דַּע לְךָ עָתָּה רֵעַ יְקַר נֶפֶשׁ,

כִּי בְּרוּטוּס יִבְחַר לְנַפְשׁוֹ שְׁכֹן בִּכְפָר

מֵהִקָּרֵא בֶן-רוֹמֵי וָשֶׁבֶת תַּחַת הַיָּד הַקָּשָׁה

אֲשֶׁר תָּזֹם עִתֵּנוּ הָרָעָה לֶאֱֻכֹף עָלֵינוּ.

קסיוס: שָׂמַחְתִּי כִּי אִמְרָתִי רְפַת הַכֹּחַ

פָּגְעָה בְּלֵב בְּרוּטוּס וַתַּרְשִׁיפֵהוּ.

ברוטוס: תַּמּוּ הַמִּשְׂחָקִים. קֵיסָר הִנֵּה זֶה שָׁב.

קסיוס: מִדֵּי עָבְרָם וְתָפַשְׂתָּ בִכְנַף קַסְקָא

וְהִשְׁמִיעֲךָ בְזַעַף לֵב, כְּמִשְׁפָּטוֹ תָמִיד,

אֶת-כָּל הַנִּכְבָּדוֹת בְּדִבְרֵי הַיּוֹם הַזֶּה.

קיסר ורואי פניו שבים

ברוטוס: כֵּן אֶעֱשֶׂה. רְאֵה, קַסִּיּוּס, צָרֶבֶת זַעַם זָרְחָה

עַל מֵצַח קֵיסָר וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד.

לְחִי קַלְפּוּרְנִיָּה חָוָרָה, וְעֵינֵי צִיצֵרוֹ –

עֵינֵי חֻלְדָּה לוֹהֲטוֹת כַּאֲשֶׁר רְאִינוּהוּ

לֹא אַחַת בְּקַפִּיטוֹלִיּוֹן, בְּסוֹד הַמְחוֹקְקִים,

בְּהִתְנַגְּחוֹ אֶת אֶחָד מִזִּקְנֵי הָאָרֶץ.

קסיוס: קַסְקָא הֵן יַגִּיד לָנוּ מָה הַדָּבָר.

קיסר: אַנְטוֹנִיּוּס!

אנטוניוס: הִנֵּנִי קֵיסָר.

קיסר: אָהַבְתִּי כִּי יְסוֹבְבוּנִי

בְרִיאֵי בָשָׂר וַחֲלָקִים, אֲשֶׁר תֶּעֱרַב לָמוֹ

שְׁנָתָם בַּלֵּילוֹת, וְאוּלָם קַסִּיּוּס מַרְאֵהוּ

דַּל וְצָנוּם. אִישׁ שְׂעִפִּים וְעֶשְׁתּוֹנוֹת הוּא.

בְּנֵי אָדָם כָּמֹהוּ מוֹקֵשׁ טָמוּן בְּקִרְבָּם.

אנטוניוס: אַל תִּירָא, קֵיסָר! אֵין כָּל-מוֹקֵשׁ בַּלָּז,

בֶּן רוֹמֵי הוּא, אִישׁ חַיִל וְאָדָם הַמַּעֲלָה.

קיסר: לוּא שָׁמֵן מְעָט! אֲנִי אָמְנָם לֹא אִירָאֶנּוּ,

אֶפֶס לוּא אֶל שְׁמִי יְחֻבַּר הַפַּחַד –

כִּי עַתָּה לֹא אֵדַע אִישׁ אֲשֶׁר אֲמַהֵר

שְׂטוֹת מַעָלָיו וַעֲבוֹר כְּדַק הַבָּשָׂר הַלָּזֶה,

כְּקַסִּיּוּס. הַרְבֵּה יַרְבֶּה הֲגוֹת בִּסְפָרִים,

עֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת לוֹ, יִרְאֶה לִלְבַב בְּנֵי אָדָם

אַף יָבִין אֶל כָּל-מַעֲשֵׂיהֶם. שַׁעֲשׁוּעִים

לֹא יֶאֱהַב כָּמוֹךָ, אַנְטוֹנְיּוּס. שִׁיר וַזֶמֶר

לא יִשְׁמַע, שְׂחוֹק שְׂפָתָיו יַחֲשֹׂךְ, וּבְשַׂחֲקוֹ –

וִיהִי כְּלוֹעֵג וּכְבָז לְנַפְשׁוֹ עַל תִּתָּהּ

לִמְשֹׁל בּוֹ הַשְּׂחוֹק רָגַע. אֲנָשִׁים כָּמֹהוּ

לִבָּם לֹא יֵדַע שָׁלֵוֹ מִדֵּי רְאוֹתָם

אֶחָד נַעֲלֶה וּמְרוֹמָם מֵהֶם. עַל-כֵּן

הַוֹּת בְּקִרְבָּם. רְאֵה דִבַּרְתִּי לְךָ כָּל-זֹאת

רַק לְמַעַן הַזְהֵר וְלֹא מִפָּחַד. הֵן אָנֹכִי –

אָנֹכִי הוּא קֵיסָר! עֲבֹר לֵךְ לִימִינִי, –

– כְּבַד הָאֹזֶן הַזֹּאת אָנֹכִי – וְהִגַּדְתָּ לִי

דְבַר אֱמֶת, מַה-בְּלִבָּךְ אַתָּה עָלָיו?

קיסר וכל רואי פניו סרים, זולתי קסקא

קסקא: בִּכְנַף בִּגְדִי מְשֵׁכְתָּנִי: הֲדָבָר לְךָ אֵלָי?

ברוטוס: כֵּן, קַסְקָא. הֲלֹא תַגִּיד מַה-דָּבָר נָפַל הַיּוֹם

כִּי זָעֲפוּ כֹה פְנֵי קֵיסָר?

קסקא: הֲלֹא עִמּוֹ הָיִיתָ, הַאַף אֵין זֹאת?

ברוטוס: כִּי אָז לֹא שָׁאַלְתִּי אֶת-פִּי קַסְקָא עַל-כָּכָה.

קסקא: וּבְכֵן, הֻגֵּשׁ הֻגַּשׁ לוֹ אֶת-הָעֲטָרָה, וּכְהַגִּישׁ הַמַּגִּישׁ אוֹתָה –

וַיֶּהְדֳּפֶנָּה מַעָלָיו כִּלְאַחַר-יָד: כָּזֹאת –; אָז נִשְׁמַע קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה

ברוטוס: וּמַה-דְּבַר תְּרוּעַת הָעָם בַּשְׁנִיָּה?

קסקא: שׁוּב עַל כָּכָה.

ברוטוס: הָעָם הֵרִיעַ בַּשְּׁלִישִׁית. מַה-פֵּשֶׁר תְּרוּעָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה?

קסקא: עַל-כָּכָה וְעַל-כָּכָה!

ברוטוס: הַפְּעָמִים שָׁלֹשׁ הֻגְּשָׁה לוֹ הָעֲטָרָה?

קסקא: חַיֵּיךָ אִם לֹא שֻׁלַּשׁ כַּדָבָר הַזֶּה. וְהוּא גַם הוּא דָּחֹה דָּחָהּ

מֵעָלָיו שָׁלֹשׁ רְגָלִים, וּבְכָל פַּעַם – בְּנַחַת הוֹלֶכֶת וּמוֹסֶפֶת. וְעַל

כָּל-דְּחִיָּה וּדְחִיָּה הֵרִיעוּ לְעֻמָּתוֹ שְׁכֵנַי הַכְּשֵׁרִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה.

קסיוס: וּמִי הִגִּישׁ לוֹ אֶת הָעֲטָרָה?

קסקא: הֲלֹא אַנְטוֹנְיּוּס.

ברוטוס: סַפֵּר-נָא קַסְקָא יָקָר, הַדָּבָר עַל אָפְנָיו.

קסקא: נָקֵל לִי הַסְגֵּר נַפְשִׁי לַמְמִיתִים מִסַּפֵּר הַדְּבָרִים עַל

אָפְנֵיהֶם. אַךְ הֶבֶל וָרִיק כֻּלָּם. אַף נָתֹן לֹא נָתַתִּי לִבִּי עֲלֵיהֹם.

רָאִיתִי בְּהַגִּיש לוֹ מָרֵי אַנְטוֹנִי עֲטָרָה, וְלֹא עֲטָרָה, כִּי אִם מֵעֵיִן

עֲטָרָה – וְהוּא הָדֹף הֲדָפָהּ מֵעָלָיו, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אַף אִם לִבִּי

יַגִּיד לִי כִּי חָשֹׁק חָשַׁק בָּהּ עַד מְאֹד. אָז יַגִּישׁ לוֹ אַנְטוֹנְיּוּס אֶת-

הָעֲטָרָה שֵׁנִית, – וַיֶּהְדֳּפֶנָּה עוֹד הַפַּעַם. וְאוּלָם שׁוּב יַגִּיד לִבִּי לִּי,

כִּי קָשְׁתָה מְאֹד עַל אֶצְבְּעוֹתָיו הַפְּרִידָה מֵעִם הָעֲטָרָה; וְאָז תֻּגַּשׁ

לוֹ הָעֲטָרָה בַּשְּׁלִישִׁית – וַיֶּהְדֳּפֶנָּה בַשְׁלִישִׁית גַּם הוּא. וּמִדֵּי הָדְפוֹ –

הֵרִיעַ הָאֲסַפְסוּף תְּרוּעָה גְדוֹלָה, מָחָא כַּפָיו הַמְיֻבָּלוֹת, זָרַק

כּוֹבָעָיו הַמְזֻהָמִים הַשָּׁמָיְמָה, וַיַּבְאֵשׁ אֶת-הָאָרֶץ בְּרוּחַ פִּיו בָּאְשָׁה

רַבָּה וּכְבֵדָה, עֵקֶב מְשֹׁךְ קֵיסָר אֶת-יָדוֹ מִן הָעֲטָרָה, עַד אֲשֶׁר

לֹא יָכֹל עוֹד קֵיסָר עֲמֹד מִפְּנֵי הַצַּחֲנָה, כִּי הִנֵּה מִקֵּץ רֶגַע הִתְעַלֵּף

וַיִּפֹּל; וַאֲנִי גַם אֲנִי יָרֵאתִי לְמַלֵּא צְחוֹק פִּי, מִדְּאָגָה פֶּן אֶפְתַּח

שְׂפָתַי וּבָאָה הַצַּחֲנָה בְקִרָבִּי.

קסיוס: אָנָּא, לְאַט לְךָ, הַאֻמְנָם הִתְעַלֵּף קֵיסָר?

קסקא: נָפֹל נָפַל אַרְצָה בְּתוֹךְ הָרְחוֹב, פִּיו הֶעֱלָה קֶצֶף וְהַדִּבֵּר

לֹא הָיָה בוֹ.

ברוטוס: לֹא יִפָּלֵא הַדָּבָר, נִכְפֶּה הִנֵּהוּ.

קסיוס: לֹא, כִּי אַתָּה וַאֲנִי וְקַסְקָא הַנִּכְפִּים.

קסקא: לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ לֹא אָבִין, וְאוּלָם דְּבָרִי אֱמֶת וְנָכוֹן. קֵיסָר

נָפַל אָרְצָה. וְאֶהְיֶה-נָּא כִמְתַעְתֵּעַ בְּעֵינֵי כֹל, אִם לֹא מָחֲאוּ לוֹ

בְנֵי הָאֲסַפְסוּף כַּף וְגַם שָׁרְקוּ לוֹ בְּשִׂפְתֵיהֶם, הַכֹּל לְפִי מִשְׁפָּטָם

עָלָיו, אִם טוֹב וְאִם רָע, כַּעֲשׂוֹתָם לַמְשַׂחֲקִים עַל הַבָּמָה.

ברוטוס: וּבְשׁוּב אֵלָיו רוּחוֹ מֶה הָיָה דְבָרוֹ?

קסקא: אִי! עוֹד בְּטֶרֶם יִפֹּל – כִּרְאוֹתוֹ אֶת-שִׂמְחַת הָאֲסַפְסוּף

עַל הָדְפוּ מֵעָלָיו אֵת הָעֲטָרָה, וַיִּקַּח וַיִּפְרֹם אֶת-פִּי כֻתָּנְתּוֹ, וַיַּחֲשׂף

לָהֶם צַוָּארוֹ לֵאמֹר: שְׁחָטוּנִי! וְלוּא אִישׁ מַעֲשֶׂה-מְאוּמָה הָיִיתִי,

כִּי עַתָּה אֵרְדָה-נָּא עַל כָּל הַנְּבָלִים יַחַד לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיָּהָ, אִם

לֹא הֲקִימוֹתִיו עַל מוֹצָא שְׂפָתָיו. וְאַחֲרֵי-כֵן – נָפָל. וּכְשׁוּב רוּחוֹ

אֵלָיו – וַיְחַל אֶת-פְּנֵי הַקָּהָל הַנִּכְבָּד לָשֵׂאת אֶת-פָּנָיו אִם עָשָׂה

וְאִם דִבֶּר לִפְנֵיהֶם דָּבָר אֲשֶׁר לֹא כַדָּת, כִּי עַל כֵּן יָשִׁיבוּ אֶל

לִבָּם, כִּי אַךְ מַחֲלָתוֹ עָשְׂתָה לוֹ כָכָה. שָׁלֹשׁ אוֹ אַרְבַּע אִשּׁוֹת

מִן הַנִּצָּבוֹת עַל יָדִי צָוְחוּ בְקוֹל: אִי, נֶפֶשׁ יְקָרָה! – וַתִּסְלַחְנָה

לוֹ בְּכָל לְבָבָן. וְאוּלָם אַךְ נְקַלָּה הִיא: לוּא גַם אֶת אִמּוֹתֵיהֶן

לְעֵינֵיהֶן רִטֵּשׁ קֵיסָר, כִּי עַתָּה גַם עַתָּה לֹא הִמְעִיטוּ עֲשׂוֹת מִכֵּן.

ברוטוס: וְאַחֲרֵי-כֵן הָלַךְ מִשָּׁם בְּזָעַף?

קסקא: כִּדְבָרֶיךָ.

קסיוס: וְצִיצֵרוֹן נָאָם?

קסקא: נָאֹם נָאַם, וִיוָנִית.

קסיוס: וְעַל מָה נָשָׂא מַשָּׂאוֹ?

קסקא: לֹא יָדַעְתִּי. וְאִם אֶבְדָּא לָכֶם מִלִּבִּי, אֵיכָה אֶשָּׂא פָנַי

אֲלֵיכֶם כָּל-הַיָּמִים. אֵלֶּה אֲשֶׁר הֵבִינוּ גִּחֲכוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיָּנִיעוּ

רֹאשׁ. וַאֲשֶׁר לִּי אָנִי – הִנֵּה שְׂפָתוֹ יְוָנִית וְלֹא אֶשְׁמָעֶנָּה. עוֹד חֲדָשׁוֹת

בְּפִי אֲלֵיכֶם: מָרוּלוּס וּפְלָוִיּוּס, עֵקֶב הִשְׁלִיכוּ אֶת-הַכְּלִילִים

מִצַּלְמֵי קֵיסָר – נִסְכַּר פִּיהֶם, וְעַתָּה שָׁלוֹם. עוֹד דְּבָרִים תְּפֵלִים

כְּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה הָיוּ שָׁם – מִי אִישׁ וְיִזִכְּרֵם כֻּלָּם.

קסיוס: הֲתֹאכַל, קַסְקָא, אִתִּי לֶחֶם הָעָרֶב?

קסקא: לֹא, קָרוּא אֲנִי אֶל מָקוֹם אַחֵר.

קסיוס: אוּלַי תֹּאבֶה לֶאֱכֹל עִמִּי מָחָר בַּצָּהֳרָיִם?

קסקא: אָכוֹל אֹכַל, אִם אֲנִי אֶחְיֶה, וְאִם אַתָּה לֹא תְּנָּחֵם וְאִם

אֲרֻחָתְךָ תִנְעָם.

קסיוס: טוֹב הַדָּבָר, אֲנִי אֲחַכֶּה לָךְ.

קסקא: כֵּן תַּעֲשֶׂה. שָׁלוֹם לִשְׁנֵיכֶם.

קסקא הולך לו

ברוטוס: מֶה הָיָה לָאִישׁ כִּי כָבֵד כָּכָה,

וּבִנְעוּרָיו הֵן עַזָּה רוּחוֹ כְּאֵשׁ שַׁלְהָבֶת?

קסיוס: בְּכָל-כְּבֵדוּת יָדָיו לְמַרְאֵה עָיִן –

כְּרוּחוֹ אָז כֵּן עַזָּה הִיא גַּם עַתָּה

בְּבוֹא לְפָנָיו עֲלִילַת עֹז וּמִפְעַל נְדִיבוֹת.

גַּסּוּתוֹ אֵינֶנָּה בִּלְתִּי אִם תְּבָלִים

לִשְׁנִינַת שְׂפָתוֹ וְּסְגֻלָּה לְקֵבַת בְּנֵי הָאָדָם

לְעַכֵּל אֶת דְּבָרָיו בְּיֶתֶר תֵּאָבוֹן.

ברוטוס: אָכֵן נִרְאִים דְּבָרֶיךָ. עַתָּה אֵלְכָה מִזֶּה.

מָחָר, אִם דְּבָרִים לְךָ אֵלַי, אֶל בֵּיתְךָ אֲסוּרָה,

אוֹ, אִם יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁךָ, אֵלַי תָּסוּר,

אָנֹכִי אֲחַכֶּה לָךְ.

קסיוס: כֵּן אֶעֱשֶׂה. וְאַתָּה

עַד כֹּה וְעַד כֹּה הֲגֵה-נָא בְּכָל הֲנַעֲשֶׂה

עַל פְּנֵי תֵבֵל אָרֶץ.

(ברוטוס הולך לו)

אָכֵן, בְּרוּטוּס,

אִישׁ נְדִיבוֹת אָתָּה. אֶפֶס רוֹאֶה אָנֹכִי

כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר יִשְׂנֶא זְהָבְךָ וְכִתְמְךָ יוּעַם

בִּהְיוֹת בּוֹ יָד. אֵין טוֹב אֵפוֹא מֵהִתְחַבֵּר

נְדִיבוֹת לַנְּדִיבוֹת, כִּי מִי זֶה תַקִּיף

וְעָמַד בִּפְנֵי מַדּוּחִים? אוֹתִי יִשְׂטֹם קֵיסָר

וְאֶת-בְּרוּטוּס יֶאֱהָב. אַךְ לוּא גַם הָיִיתִי

אָנֹכִי בְרוּטוּס, וְהוּא – קַסִּיּוּס, חַי אֲנִי

אִם יַדִּיחֵנִי אַחֲרָיו. עוֹד הַלַּיְלָה

בְּעַד הַחַלּוֹנִים אִגְּרוֹת אֵלָיו אַפִּילָה,

שׁוֹנוֹת-כְּתָב אֵלֶּה מֵאֵלֶּה, כְּאִלּוּ מִתַּחַת

יְדֵי אֶזְרָחִים שׁוֹנִים יָצָאוּ, וּפֶה אֶחָד

יְתַנּוּ כֻלָּם מַה-גָּדוֹל וּמַה-נַּעֲרָץ

שְׁמוֹ בְּרוֹמֵי, כַּאֲשֶׁר גַּם יְרֻמַּז שָׁמָּה

עַל רוּם עֵינֵי קֵיסָר וְגֹבַהּ לִבּוֹ.

אַחֲרֵי כֵן יֵשֶׁב-לוֹ קֵיסָר עַל כִּסְאוֹ בֶּטַח:

מַגֵּר נְמַגְּרֵהוּ, אוֹ כִי יֶאֶרְכוּ יְמֵי סִבְלֵנוּ.

מחזה שלישי

הקודמים. רחוב. רעמים וברקים. קסקא, חרב שלופה בידו, וציצרון

ציצרון: שָׁלוֹם, קַסְקָא. הָעַד בֵּיתוֹ לִוִּיתָ אֶת-קֵיסָר?

לָמָה עָיַפְתָּ כֹה? וּמָה-לְךָ כִּי רוּחֲךָ נִבְהָלָה?

קסקא: וְאַתָּה הֲתַעֲמֹד בְּךָ הָרוּחַ בְּמוֹט אֶרֶץ

וְעַמּוּדֶיהָ כַּקָּנֶה יִתְנוֹדָדוּ? הוֹ, צִיצֵרוֹן,

עֵינַי רָאוּ סְעָרוֹת. רָאִיתִי סוּפוֹת זַעַם

בְפוֹצְצָן אַלּוֹנִים אַדִּירֵי יָעַר. רָאִיתִי

גְּאוֹן יָם נָפוּחַ בְּזַעְפּוֹ וּבְשֶׁצֶף קִצְפּוֹ

וּבְרוֹמְמוֹ שִׂיא גַלָּיו עַד לְעַנְנֵי אֵימָה.

אֶפֶס מֵעוֹדִי וְעַד לֵיל זֶה, מֵעוֹדִי

וְעַד עַתָּה לֹא עָבַרְתִּי בְּתוֹךְ סְעָרָה

מַמְטֶרֶת לַהֲבוֹת אֵשׁ. אֵין זֹאת כִּי אִם

צִבְאוֹת מָרוֹם אָסְרוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ מִלְחָמָה

אוֹ כִי הָאָרֶץ בִּזְדוֹן תּוֹעֲבוֹתֶיהָ הִבְעִירָה

אֶת-חֲמַת הָאֱלֹהִים וַיֹּאמְרוּ לְהַשְׁחִיתָהּ.

ציצרון: הֲגַם נִפְלָאוֹת מֵאֵלֶּה רָאִית?

קסקא: אַחֵד הָעֲבָדִים,

וְאַתָּה יְדַעְתּוֹ פָנִים, רוֹם שְׂמֹאלוֹ נָשָׂא,

וַתִּצַּת וַתִּלְהַט כְּעֶשְׂרִים לַפִּידִים יָחַד,

אַךְ הַיָּד לֹא אֻכְּלָה וְהָאֵשׁ לֹא שָׁלְטָה בָהּ.

וְעוֹד זֹאת (וּמֵאָז לֹא הֲשִׁיבוֹתִי חַרְבִּי אֶל תַּעְרָהּ),

עַל יַד הַקַּפִּיטוֹלִיּוֹן פָּגוֹשׁ פָּגַשְׁתִּי אֲרִי

וַיִּלְטֹשׁ עֵינָיו לִי, וְכֵן עָבַר וַיֵּלֶךְ לוֹ בְזַעַף

לִבְלִי פְגֹעַ בִּי. שָׁם גַּם הִתְגּוֹדְדוּ יַחַד

כִּמְאַת נָשִׁים נִבְהָלוֹת, נַעֲווֹת פָּנִים מִזְּוָעָה,

וַתִּשָּׁבַעְנָה כִּי עֵינֵיהֶן רָאוּ אֲנָשִׁים,

אֵשׁ לֶהָבָה כֻלָּם, מְשׁוֹטְטִים הֵנָּה וָהֵנָּה

בָּרְחוֹבוֹת, וְאֶתְמוֹל בְּעֶצֶם יוֹם בַּצָּהֳרַיִם

יָשְׁבָה לָהּ בְּלֵב הָעִיר לִילִית אַחַת

וַתָּרַע וַתִּצְרַח מְאֹד. וּבְבוֹא כָּל-הַפְּלָאוֹת

הָאֵלֶּה יַחַד, אַל תֹּאמְרוּ: "מָצָאנוּ פֵשֶׁר

מֵחֻקּוֹת הַטֶּבַע אֵלֶּה" – לִי יֹאמַר לִבִּי,

כִּי אֵין אֵלֶּה בִּלְתִּי אִם אוֹתוֹת שָׁמַיִם

מְבַשְּׂרִים רָעָה לַמְּדִינָה, בְּהֵרָאוֹתָם בָּהּ.

ציצרון: עֵת פְּלָאוֹת הָעֵת. אֶפֶס בְּנֵי הָאָדָם

זֶה דַרְכָּם לַחֲזוֹת בַּכֹּל מֵחֶזְיוֹן לִבָּם

וְתַת לַדְּבָרִים פִּתְרוֹנִים לֹא הֵמָּה.

הֲיָבוֹא קֵיסָר אֶל הַקַּפִּיטוֹלִיּוֹן מָחָר?

קסקא: בּוֹא יָבוֹא. גַּם שָׁאַל מֵעִם אַנְטוֹנְיּוּס

לְהוֹדִיעֲךָ כִּי מָחָר יִהְיֶה שָׁמָּה.

ציצרון: וּבְכֵן הֱיֵה שָׁלוֹם. לֵיל סַגְרִיר אֲשֶׁר כָּזֶה –

לֹא עֵת שׁוֹטֵט וָשׂוּחַ הוּא.

קסקא לֵךְ לְשָׁלוֹם, צִיצֵרוֹן.

קסיוס בא

קסיוס: מִי בָזֶה?

קסקא אִישׁ רוֹמֵי.

קסיוס: הֲקוֹלְךָ הוּא, קַסְקָא?

קסקא: אֹזֶן בּוֹחֶנֶת לָךְ. מָה-נּוֹרָא הַלַּיְלָה, קַסִּיּוּס.

קסיוס: נְעִים הַלֵּילוֹת הוּא לְיִשְׁרֵי רוּחַ.

קסקא: מִי רָאָה מֵאָז שְׁמֵי זַעַם כָּאֵלֶּה?

קסיוס: אֲשֶׁר רָאוּ אֶת-הַאֲדָמָה בְּכָל-תּוֹעֲבוֹתֶיהָ.

וְאוּלָם אֲנִי שַׁטְתִּי בִרְחוֹבוֹת קִרְיָה

וּמִבִּעוּתֵי לַיְלָה אָחוֹר לֹא נְסוּגוֹתִי.

בְּלִי אֵזוֹר וַחֲגוֹרָה, כַּאֲשֶׁר תִּרְאֵנִי בָזֶה,

חָשַׂפְתִּי לִבִּי וָאֲכוֹנְנֵהוּ לְעֻמַּת אַבְנֵי הָאֵשׁ

וְחִצֵּי הָרָעַם. וּבְהִתְרוֹצֵץ הַבָּרָק

כִּשְׁפִיפוֹן תְּכֵלֶת, וַיְהִי כְאִלּוּ נִבְקַע

לֵב הַשָּׁמַיִם פִּתְאֹם – וָאַצִּיב אֶת-לִבִּי אָנִי

כַּמַטָּרָה לְרֶשֶׁף אִשׁוֹ.

קסקא: הֲטוֹב כִּי תְנַסֶּה

אֶת-הַשָּׁמַיִם כָּכָה? בִּשְׁלֹחַ אֲלֹהִים אַדִּירִים

אֶת-מַלְאֲכֵי זַעְמָם לִפְנֵיהֶם, לְהַפְלִיאֵנוּ

בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמוֹרָאִים גְּדוֹלִים –

אֵין טוֹב לָאָדָם כִּי אִם לְבֹשׁ אֵימוֹת וַחֲרָדוֹת.

קסיוס: כְּבַד-רוּחַ אַתָּה, קַסְקָא. שְׁבִיבֵי הַחַיִּים

הַלּוֹהֲטִים בִּלְבַב כָּל-אִישׁ רוֹמֵי לֹא יְדָעוּךָ

אוֹ כִי הַסְתֵּר תַּסְתִּירֵם. חִוֵּר וְנִבְהָל

תֵּלֵךְ, אֲחוּז אֵימָה וּמֻכֵּה תִּמָּהוֹן

לְמַרְאֵה הַשָּׁמַיִם הַזָּר וְהַזּוֹעֵם.

אֶפֶס לוּאֹ חָכַמְתָּ וַתַּשְׂכֵּל לְשָׁרְשֵׁי הַדְּבָרִים:

מֵאַיִן לַהֲבוֹת הָאֵשׁ וְהָרוּחוֹת הַמְשׁוֹטְטוֹת הָאֵלֶּה?

מַדּוּעַ כָּל-חַיָּה וְעוֹף כָּנָף דַּרְכֵיהֶם סִלֵּפוּ?

מַדּוּעַ זְקֵנִים יִשְׁתּוֹלְלוּ וִילָדִים יִתְנַבָּאוּ

וְכָל-יֵשׁ שִׁחֵת דַּרְכּוֹ וַיֵּשְׁטְ מֵאֹרַח חֻקּוֹ

לִנְתִיב תַּהְפּוּכוֹת וְזָרוֹת? – וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם

כִּי אַךְ הַשָּׁמַיִם נָתְנוּ אֶת-הָרוּחַ הַהִיא

בְּכֻלָּם, רַק לְמַעַן שִׁיתָם מוֹרָא וְאוֹתוֹת אֵימָה

לְאַחַת הַמַּמְלָכוֹת בְּהַשְׁחִיתָהּ אֶת-דַּרְכָּהּ.

יָדַעְתִּי אִישׁ – גַּם בְּשֵׁם אוּכַל אֶקֳּבֶנּוּ –

אֲשֶׁר לְלֵיל בַּלָּהוֹת זֶה יִדְמֶה מְּאֹד, אִישׁ

עוֹשֵׂה חֲזִיזִים, שׁוֹלֵחַ בְּרָקִים, פּוֹתֵחַ קְבָרִים

וְּשְׁאָגָה לוֹ כִלְבִיא הַקַּפִּיטוֹלְיּוֹן, אִישׁ כְּעֶרְכֵּנוּ,

אֲשֶׁר לֹא כָל-יִתְרוֹן לוֹ בְּרוּחַ עֹז וְתַעֲצוּמוֹת

לֹא עָלֶיךָ וְלֹא עָלַי, וּבְכָל-זֹאת גָּדַל וַיִּשְׂגֶּה,

וְהוּא נוֹרָא וְאָיֹם כְּבִעוּתֵי הַלַּיְלָה הַזֶּה.

קסקא: הַלֹא עַל קֵיסָר תְּדַבֵּר, – הָאֵין זֹאת, קַסִּיּוּס?

קסיוס: וִיהִי מִי, הֲלֹא בְנֵי רוֹמֵי כֻלָּם, דּוֹר יָמֵינוּ,

הֵם וַאֲבוֹתֵיהֶם עֶצֶם אַחַת וּבָשָׂר אֶחָד

וּמֵחֹמֶר אֶחָד קֹרָצוּ, אֶפֶס, הוֹי לַדּוֹר,

רוּחַ הָאָבוֹת נֶאֶסְפָה מֵאִתָּנוּ וְאֵינֶנָּה,

וְרוּחַ אִמּוֹתֵינוּ הִיא הַסּוֹכֶנֶת בָּנוּ,

כִי לֵב נָשִׁים לִבֵּנוּ לְעֹל וּלְסֶבֶל.

קסקא: אָכֵן שָׁמַעְתִּי כִּי נוֹעֲצוּ זִקְנֵי הָאָרֶץ

לְהַמְלִיךְ מָחָר אֶת קֵיסָר, וְנָשָׂא הַנֵּזֶר

בַּיָּם וּבַיַּבָּשָׁה, בִּלְעֲדֵי פֹה בְאִיטַלְיָּה.

קסיוס: אִם כֵּן, אֵפוֹא, אֵדַע עַתָּה אָנָּה אֲכוֹנֵן

אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת הַזֹּאת, יִפְדֶּה קַסִּיּוּס אֶת קַסִּיּוּס!

בְּזֹאת, הָאֱלֹהִים, תִּתְּנוּ אֶת-הַחַלָּשׁ כְּגִבּוֹר,

וּבְזֹאת, הָאֱלֹהִים, עָרִיצִים לְאַיִן תָּשִׂימוּ!

גַּם מְצוּדוֹת סְלָעִים, גַּם חֹמוֹת אֶבֶן וּנְחשֶׁת,

גַּם מְצָרֵי כְלָאִים וְגַם כֹּבֶד אֲזִקֵּי בַרְזֶל,

כָּלוֹא לֹא יִכְלְאוּ אֶת-הָרוּחַ בִּגְבוּרָתָהּ.

וְכִי יִכְבְּדוּ כַבְלֵי הַחַיִּים עַל הָאָדָם – מִי זֶה

אֲשֶׁר יַעְצְרֶנּוּ לִקְרֹא לְנַפְשׁוֹ דְרוֹר! – וְאִם אָנֹכִי

הַיִּוֹדֵעַ זֹאת – יֵדָעוּהָ-נָא גַם כָּל-בָּאֵי עוֹלָם,

כִּי אֶת-חֶלְקִי אָנִי בְּמַשָּׂא הָעֹל – אוֹתוֹ

פָּרֹק אֶפְרֹק מֵעָלַי בַּעֲבֹר עָלֵי הָרוּחַ!

הרעמים

קסקא: גַּם יָדִי תִמְצָא לִי עֲשׂוֹת כָּכָה, אֵין עֶבֶד

אֲשֶׁר לֹא תְהִי פְדוּתוֹ עִמּוֹ וּגְאֻלָּתוֹ בְיָדוֹ.

קסיוס: וּמַדּוּעַ זֶה אָחַז קֵיסָר דֶּרֶך עָרִיצִים?

הַמִּסְכֵּן! יָדַעְתִּי, גַּם הוּא לֹא נֶהְפַּךְ לִזְאֵב

לוּלֵא רָאָה בְנִי רוֹמֵי וְהִנָּם עֶדֶר כְּבָשִׁים,

וְלֹא נֶהְפַּךְ לְאַרְיֵה – לוּלֵא מְצָאָם אַיָּלִים,

אֲשֶׁר יַחְפֹּז לְהִבְעִיר מְדוּרַת אֵשׁ עֲצוּמָה –

וְהִצִּית הַקַּשׁ בַּתְּחִלָּה. אַךְ פְּסֹלֶת רוֹמֵי!

נְעֹרֶת וָסֶחִי! כִּי נִקְלְתָה הֱיוֹת דֶּלֶק נִמְאָס

לְמַעַן הַעֲלוֹת נֹגַהּ עַל שָׁפָל וְדַל-עֵרֶךְ

כְּקֵיסָר. אַךְ אֲהָהּ! אָנָה הִתְעִיתַנִי,

מְרִי שִׂיחִי? אוּלַי עַל אֹזֶן עֶבֶד-מֵאַהֲבָה

אֲדַבֵּר? – כִּי עַתָּה נָכוֹנוּ לִי שְׁפָטִים,

אַךְ אֵין פָּחַד: נִשְׁקֵי בְכַפִּי, וְלַמָּוֶת אִבֶז.

קסקא: הַלְקַסְקָא תֹאמַר זֹאת, לְאִישׁ אֲשֶׁר מֵעוֹדוֹ

לֹא רָגַל עַל לְשׁוֹנוֹ. הֵא לְךָ יָדִי! קוּמָה

וַעֲשֵׂה אֳגֻדָּה לְמַעַן קֵדֵּם פְּנֵי הָרָעָה,

וְרָאִיתָ אִם לֹא אֶהְיֶה בֵּין הָרִאשׁוֹנִים

לְמֵיטִיבֵי צַעַד וּלְמַרְחִיקֵי לָכֶת.

קסיוס: יְהִי כֵן,

הַבְּרִית כְּרוּתָה. עַתָּה דַּע לְךָ, אֵפוֹא, קַסְקָא,

כִּי הִטֵּיתִי לֵב רַבִּים מֵאַנְשֵׁי הַחַיִל בְּרוֹמֵי

תֵּת יָדָם לְמִפְעַל עֹז וְנֶהְדַּר-אֵימָה. יָדַעְתִּי

הֵם יְחַכּוּ לִּי עַתָּה בְּמִסְדְּרוֹן פּוֹמְפֵּאוּס,

כִּי בְּלֵיל זְוָעָה זֶה אֵין בִּרְחוֹבוֹת קִרְיָה

מַעֲמַד רֶגֶל לְאִישׁ, וּפְנֵי אֵיתָנֵי עוֹלָם

וּמַרְאֵיהֶם הַלַּיְלָה כִּמְזִמַּת לִבֵּנוּ הֵמָּה:

כֻּלָּם דָּם וָאֵשׁ וַּבַלְהוֹת מָוֶת.

קסקא: הַחֲרִישָׁה רָגַע. הִנֵּה אִישׁ בָּא בְחִפָּזוֹן.

קסיוס: צִינָא הוּא. בְּפַעֲמֵי רַגְלָיו אַכִּירֶנּוּ.

מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הוּא.

צינא בא

אָנָה תַחְפֹּז, צִינָא?

צינא: יָצָאתִי לְבַקְשֶׁךָ. מִי הַלָּז? מֵטֵלוּס צִמְבֵּר?

קסיוס: לֹא, קַסְקָא הוּא, אִישׁ בְּרִיתֵנוּ. הַיְחַכּוּ לִי?

צינא: שָׂמַחְתִּי מְּאֹד. מַה-נוֹרָא הַלַּיְלָה. יֵשׁ

מִשֶּׁלָּנוּ אֲשֶׁר רָאוּ מַרְאוֹת זָרִים מְאֹד.

קסיוס: הַמְחַכִּים לִי? הֲלֹא תַעַן!

צינא: אָכֵן חַכֵּה יְחַכּוּ.

הוֹ קַסִּיּוּס, לוּא מָצְאָה יָדְךְ וַתָּבֵא

גַּם אֶת בְּרוּטוּס אִישׁ הַחַיִל בִּבְרִיתֵנוּ!

קסיוס: אַל תִּדְאַג, קַח-נָא, צִינָא, אִגֶּרֶת זֹה

וְשַׂמְתָּהּ עַל כִּסֵּא הַפְּרֵיטוֹר, לְמַעַן

יִמְצָאֶנָּה בְרוּטוּס. וְאֶת הָאִגֶּרֶת הָאַחֶרֶת

תַּפִּיל אֵלָיו בְּעַד הַחַלּוֹן, וְאֶת זֹאת –

תַּדְבִּיק בְּדוֹנַג בְּפֶסֶל בְּרוּטוּס הַקַּדְמוֹן,

אַחֲרֵי כֵן לְמִסְדְּרוֹן פּוֹמְפֵּאוּס תָּבוֹא

וְשָׂם תִּמְצָאֵנוּ. הֲבָאוּ דֵיצִיּוּס בְּרוּטוּס

וּטְרֶבּוֹנְיּוּס שָׁמָּה?

צינא: כֻּלָּם, זוּלָתִי צִמְבֵּר

כִּי סָר לְבֵיתְךָ לְבַקְשֶׁךָ. טוֹב, הִנְנִי וְאָרִיצָה

אֶת הָאִגְּרוֹת לִמְקוֹם זֶה יָעַדְתָּ לָהֶן.

קסיוס: אַחֲרֵי-כֵן תָּבוֹא לְתֵיאַטְרוֹן פּוֹמְפֵּאוּס.

צינא הוֹלֵךְ לוֹ

נֵלְכָה-נָּא, קַסְקָא, וּבְטֶרֶם יֵאוֹר הַבֹּקֶר

נְשַׁחֵר פְּנֵי בְרוּטוּס בְּבֵיתוֹ. שְׁלֹשֶׁת רְבָעָיו

לָנוּ הֵם. נִפְגְּעָה-נָא בוֹ עוֹד אַחַת מְעַט

וְהָיָה כֻלּוֹ לָנוּ.

קסקא: אָכֵן מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן בְּלֵב הָעָם מִקָּצֶה,

וַאֲשֶׁר יֵרָאֶה בָנוּ כִּדְבַר שִׁמְצָה וָדֹפִי

אוֹתוֹ חֶסֶד פָּנָיו כְּאֶבֶן הַחֲכָמִים יַהַפְכֶנוּ

לִצְדָקָה וּלְיִתְרוֹן.

קסיוס: מַה הוּא וּמָה עֶרְכּוֹ

וּמַה-דָּרוּשׁ הוּא לְחֶפְצֵנוּ לְעֵת כָּזֹאת –

אוֹתָהּ בִּינוֹתָ אֶל נָכוֹן. עַתָּה נֵלֵכָה,

כִּי חֲצוֹת לַיְלָה עָבָר. וּבְטֶרֶם בֹּקֶר

נְעִירֶנוּ וּבָטַחְנוּ כִּי לָנוּ הוּא.

הולכים

(מונולוג מתוך המחזה מאת שייקספיר)

(לבדו)

הֱיוֹת אוֹ לַחְדּוֹל מִהְיוֹת? זֹאת הִיא הַשְּׁאֵלָה?

הֲטוֹב טוֹב לְאָדָם לָשֵׂאת דּוּמָם וְלִסְבּוֹל

כָּל פִּגְעֵי הַזְּמָן, כָּל מַגֵּפוֹת הַמִּקְרֶה,

אוֹ הֵחָלֵץ עֲלֵיהֶם וְלָשׂוּם קֵץ אֶל כֻּלָּמוֹ

פַּעַם אֶחָת? לִישׁוֹן שְׁנַת הַמָּוֶת

וּלְדַמּוֹת כִּי בִשְׁנָת זֹאת יִתַּמּוּ כָּל נִגְעֵי לְבָבוֹ,

כָּל תַּחֲלוּאֵי הַבָּשָׂר – חֵלֶק אָדָם מֵאֵל?

קֵץ נָעִים כָּזֶה מִי לֹא יַחְמְדֵהוּ?

לִישׁוֹן הַמָּוְתָה! – לִישׁוֹן, אַךְ אוּלַי גַּם לַחֲלוֹם?

הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׁיב אָחוֹר יְמִינֵנוּ,

הַפַּחַד פֶּן נָשׁוּב נִרְאֶה בַּחֲלוֹם הַמָּוֶת

אֶת כָּל הַחַתְחַתִּים אַחֲרֵי גֵו הִשְׁלַכְנוּ.

רַק בִּגְלָלוֹ יַאֲרִיךְ עָנְיֵנוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה;

כִּי לוּלֵא זֹאת מִי נָשָׂא כַּיּוֹם כָּל עֵת וָפֶגַע,

חֲמַת הַמֵּצִיק, הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים,

חֳלִי אַהֲבָה נְאָצָה, גֵּזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק,

לַחַץ עָרִיצִים, מַסַּת נְקִיִּים,

נַאֲקַת מֻכִּים וּמְעֻנִּים תַּחַת שֵׁבֶט הַנֹּגֵשׂ בָּם, –

אִם בְּמַחַץ חֶרֶב אַחַד תּוֹשִׁיעַ יָדוֹ לוֹ

וְנִקָּה מִכָּל אֵלֶּה? מִי יַעֲמֹס עָלָיו מַשָּׂא כָבֵד זֶה,

יֶאֱנֹק, יִתְעַטָּף וְיִקְרֹס תַּחַת עֲמַל הַחַיִּים

לוּלֵא נִתְעֶה בַּשַּׁוְא מִפַּחַד הַמָּוֶת,

פַּחַד אֶרֶץ הַנְּשִׁיָּה וְהָאֲבַדּוֹן,

אֶרֶץ לֹא יְדָעָהּ אִישׁ וְלֹא שָׁב מִגְּבוּלֶיהָ;

לוּלֵא הִשְׁאָהוּ פַּחַד שָׁוְא זֶה לִבְחַר בֶּעֱנוּת חֶלֶד

מֵהָחִישׁ מִפְלָט לוֹ לִמְקוֹם לֹא יְדָעוֹ.

הַפַּחַד הַזֶּה הוּא יַמְסֶה לִבֵּנוּ כַדּוֹנָג;

הִבּוֹק תִּבּוֹק עֲצַת אֱנוֹשׁ מִפְּנֵי מְגוֹרַת לִבּוֹ,

וְחָפְרָה גְבוּרָתוֹ וּבוֹשָׁה מַחְשַׁבְתּוֹ

וְלֹא תַעֲבֹר לִפְעֻלַּת אָדָם לְעוֹלָם.

מכתב אל המעתיק¹

וויען חמשה עשר באב תרל"ח.

ידידי הנכבד!

את דעתי שאלתני על אודות העתקת המחזה הנפלא ראָמע ויוליא, שיר השירים להאהבה כאשר כנוהו יודעי טעם, ואשר אתה בטוב טעם שנית שמו לרם ויעל, למען גם שם עברי יקרא עליו, אחרי אשר בלבוש עבר אשר הלבשתו לא יכירהו איש כי לא ידי עברי כוננוהו, ידי עברי המדבר בשפת חוזיו ומפליא לעשות כמהם בניבו, את דעתי תשאלני ואותה הלא לך לדעת גם בטרם שאלתני, כי לא נכחד ממך כי אעריך את שם החוזה הנעלה יוצר איתיאל ורם ויעל ויתר חזיונותיו (אשר אני תפלה כי יזכו גם המה לְהִכָּתֵב עברית) ואקנא בהבריטאנים, כי להם הוא, ואם אין אתנו מפליא לעשות כמהו, הנה אשגיב פֹּעל אדם ישר, אשר יקריב עתו ועמלו לעשות אך חסד את שפתנו העלובה, עלובה על ידי מחרפיה ועוד יותר עלובה על ידי רֹב אוהביה, אשר ישליכו עליה שקוצים באהבתם אותה הרבה יתר מאלה שיבזו צלמה, כי אלה ישטו ויעברו וסר צלם מעליה והיא תוסיף להפיץ נגוהות ואלה עליה יסבו ורקדו במחולות סביבה ובאבק רגליהם יכסו פניה עד כי תהי לזעוה, ואיך לא אכיר מעבדי האיש אשר עֹז בידו להראות יפיה וחנה לעיני כל, אשר קסמים בידו לשים בפי שעקספיר החוזה דברים כדברי ישעיהו הנביא, ורעיונות החוזה לא בכבדות יעברו על דל הנביא ודברי הנביא כלבוש ילבשו עשתונות החוזה וכפי כתנתם יאזרום. וכל אלה הלא כבר ידעת, כבר הגדתי והשמעתיך, כי אך אתה הוא האיש אשר בידך להביא את הַיְקָר הזה אל בית אוצר שפתנו וכבר בקשתיך והתחננתי לפניך כי כה תעשה, כי אם לא אתה תעשה זאת אין אתנו יודע לעשות זאת כמֹך, ואת ברכתי ותודתי אתן לך מקרב לבי בעד הברכה החדשה הזאת כאשר ברכתיך אז בהביאך מנחת איתיאל, כי פעלך זה לא נופל מפֹעל ההוא ואולי עוד נעלה עליו.

ואולם אם בכל אלה לא אקח עלי העבודה להוציא את הספר הזה לאור ולקרוא שמי על ההעתקה אל תתמה; הן שמעת דברי הנרגנים אשר תחת לברך אותך על פֹעל כפך ואותי על כי עוררתיך לפֹעל היקר הזה, התמלאו יחד עלינו וישימוך אותך ואותי למשל, כמו לוא שוחה עמוקה כרינו יחד לעמנו ובה יפלו ולא יקומו האבות והבנים יחד, ואף אלה אשר אבדה האמונה ונכרתה מלבם אף המה אחזו בקרדום האמונה לחפור בו עפר לעַפֵּר לעומתו ונהי יחד כחוטאים, ומה איפו אוסיף להביא עצים להגדיל המדורה?

אבל אל תדמה בנפשך כי מיראתי לנפשי פן יפגעו שנית עזי נפש בכבודי לכן זחלתי ואירא מקרוא גם שמי על ספרך, לא זאת! אני כבר הסכנתי לשמוע שריקות החצים אשר יורו בי בעלי חצים כאלה והמה יעברו ממני והלאה ובי לא יגעו גם לא אשים לב אליהם, אך ידעתי נאמנה כי לא כאשר דברו במרמה וישימו בי חטאתך כן הוא באמת כי אם להפך, אתה עוני תשא, לוא יצאת בפעם הראשונה במערכת הסופרים ולי לא נתת יד כי אז קרבוך כמו נגיד, כל אלה אשר עתה יריעו תרועה גדולה עליך ועלי, כי אז גם בקשו קרבתך וישימו כבוד תהלתך בתקותם כי יבֹא יום וגם אתה תשלם להם כפעלם ואף אתה תרים להם קרן ותודה אותם כאשר הודו אותך המה. הן בהציגך כף רגלך על מפתח שפה העבריה בלי ספק תבחר דרך כהניה, להודות ולהלל לכל מי שיודה ויהלל. אולם בהתחברך אלי, איש ריב ומדון כרבי עקיבא וחבריו וכבן מנחם וסעיתו ², אשר לא ישא פנים להמהללים ולא יֵחַת מפני המחללים לכן גם אתה עוני תשא גם אותך ישיבו למטרה לחציהם, וכאשר קצרה ידם למצוא מגרעות בפעלך לכן יבקשו מומים בך – ומה לך לעורר עוד חמת נקם? וזאת היא שנתנה בלבי למשוך ידי מספרך זה, בן יקיר לי במאד מאד, ואם טובה תהיה לך אהבתי המסתרת לפעלך זה, הנני אומר לך, כי שש הייתי מאד מאד בקראי את ההעתקה הנפלאה הזאת ומקרב לבי ברכתיך וכן אברך אותך גם בימים הבאים, וכן יברך שמך כל אוהב שערי ציון ויכיר מעבדך, כי אחד מראשי הבונים הנה הנך בשערים האלה וישאר לזכרון לעד לדור.

אוהבך הנאמן

פ. סמאלענסקין.

דברי המעתיק

שלשה מוקשים מצאתי לפני בהעתקת הספר הזה, המוקש הראשון הוא מקור הספר (ככל יתר ספרי שעקספער) מלא מפה לפה פַֹארָאנָאמַסְיָא או פַּארָאדִי, היא המליצה אשר יקראו לה סופרי היהודים, לשון נופל על לשון. ואף כי היא אחת מסגולות היקרות בשפת עבר, בכל זאת קשה הדבר מאד, להעתיק מליצה כזאת ולעשות אותה כמתכֻּנתה מלשון אל לשון. המוקש השני היא אומנת יעל אשר עמדה לשטן לי בדרך. האשה הזאת כאשר יציגנה שעקספער לעינינו, אין לה שפתי חן ולא לשון למודים ואף באלפא ביתא לא ידעה להבדיל בין אות לאות, אבל הומיה היא בשפת יתר ובלשון עלגים וכל שיחתה בלולה ומלאה שגיאות לעורר שחוק ומהתלות לעיני הרואים בה על פני הבמה. ובכל זאת לה חלק רב בכל אשר נעשה בדראמא הזאת, כי רק על ידה יכלה יעל לעשות ככל אשר יזמה לעשות. ואנכי נוכחתי כי לא תצלח בידי לשים כל דבריה בעברית כאשר הם בלעגי שפה בלשון ענגליש, על כן שמתי מקצת הדברים בפיה כמשפט הלשון ולא כמשפט העתקה נאמנה. ואם יתפשני המבקר בעון זה, אולי ישוב ירחמני מעט, כמודה על פשעיו. אך המוקש השלישי הוא ראש בשלשה, כי סגר עלי כגדר ולא נתנני לעבר בשנים שלשה מקומות, עד אשר אמרתי בלבי, בכל מקום אשר לא יתנני לעבר בו, כי אין לפרץ הגדר, אז אתנשא אדלג ואעבר עליו. ובכן דלגתי על המקומות אשר לא מצאתי בם דרך פתוחה לפני. והפגע הרע הזה אשר גדר בעדי, הוא מריות, מערקוטיא נער חרוץ מגדולי הארץ, אשר לו יד בחכמה בדעת ובלשונות זרות, רק אוהב לצון הוא ולעגו ישפך על כל הקרב אליו, כי באהבתו את הצחוק בין אוהב לאויב לא יכיר, ואין די לו להתלוצץ בשפה אחת, כי אם גם ישא מלה צרפתית על לשונו או איטאלקית ובכן יבטא בשפתיו אמרי הבל וריק כזורה מֹץ ברוח, גם אמרים נמרצים כיורה זיקים וחצים שנונים. ואני סמוך לבי כי כל קורא מבין יודה כי אין ביד סופר עברי להעתיק כל דברי מערקוטיא כאשר הם. וכבר ספרו לנו סופרי תולדות חיי שעקספער, כי איש אחד ממכיריו שאל אותו, על מה זה לא האריך ימי חיי מערקוטיא עד תֹם כל המעשה, והוא ענה לאמר: לולא השכמתי להרגו, היה הוא הורג אותי. וכן גם אני אומר, לולא הקצרתי דבריו, היה הוא מקצר חיי, כי המיתני ברוח שפתיו. –

ועתה הנני להצטדק לפני אוהבי שפת עבר. ידעתי כי עם ה' הם ואין טוב בעיניהם למצוא ערות דבר או נבול פה בשפת קדשם, ועל כן יבואו במשפט עמדי, על אשר תרגמתי במקומות אחדים בספר הזה דברים ככתבם, אשר לקולם תצלנה אזני נקיי הדעת במחנה העברים, וטוב טוב היה לי לקחת את השמלה, להסב פני אחרנית ולכסות ערות אבי המשוררים. ועל זאת אני משיב, הנה שעקספער סופר נאמן הוא לפני אלהים ואנשים, ובלהקת אנשים שונים המצחקים על פני הבמה (על פני הארץ) יציג לפנינו איש איש את שיחו כאשר הוא, ואם יש שם פוחזים ורקים המדברים דברי נבלה ומטמאים את פיהם, הם עתידים לתת את הדין, כמאמר התלמודי, כל המנבל את פיו מעמיקין לו גיהנם, אבל הסופר הנאמן, או המעתיק העושה מלאכתו באמונה נקי. כי אם לא כן קורא יקר, למה לא תריב גם באיש החכם מכל אדם, על אשר הציג לעינינו אשה זרה, אשר החליקה אמריה באזני נער חסר לב, ובמצח אשה זונה השמיעה דברים, אשר אין לבר לבב לשמוע. וכי תאמר כי רק להזהיר בא, ולהורות לנו מוסר טוב עשה כל זאת, גם אני אשאלך למה זה לא תדין לכף זכות גם את שעקספער. פתח נא את הספר הזה צד 32 והקשב לדברי מריות, אשר פער פיו לבלי חק והעתיק מפיו מלים לא בלשון נקיה, עד אשר נלאה רם לשמוע ויגער בו ויאמר: רב לך מריות לבטא הבל וריק! ומה ענה אותו מריות? על דברי חלומות הן אני מדבר, כי בנים רקים הם ילדי מחשבות שוא ותפל….. רצונו בזה להוכיח, כי חלומות והרהורים רעים באים מן הלב, כי יצר לב האדם רק רע וכל היום, על כן החי יתן אל לבו. וידעת היום ובחנת אחי, כי איש רדף טוב יקח מוסר ולקח טוב גם מדברי זדים ופי אנשי בליעל, כמו מפי צדיקים וחסידים, ולכן עולה לא תמצא עוד בשפתי שעקספער ולא ערות דבר בדבריו, כי דבריו נכחים למבין וכל דרכיו ישרים, צדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם. –

על דבר יקרת ערך הספר, אין לי לדבר דבר, כי קרוב ומודע אני לו, ואם נמצא בו דבר חפץ, יהללנו זר ולא פי. אך לקדם פני הקורא חפצתי כי ישאלני לאמר: הטוב לנערי בני ישראל להגות בספר כזה, אשר ראשיתו הוללות וענבים ואחריתו רצח הרג ואבדן? ועל זאת הנני משיב לדעתי טוב הספר מאד לנערי בני ישראל להועיל למו בדרכי חייהם, כי בו יראו, לא לבד מה פרי שנאה ומדנים אשר רבים חללים הפילו, כי אם גם מה רבו חללי האהבה ומה עצמו הרוגיה. הציגה נא קורא יקר לעיניך את בן אבירם, הוא בחור נחמד ונעים, אשר לו עשר גבורה ותפארת, אך תוכו רצוף אהבה בבלי מצרים. בתחלה נשא עיניו על נערה אחת ויתדבק נפשו בה, אך באשר היא לא שתה אליו לבה, הלך כל היום קודר בלחץ לבו ובלילה שנה בעיניו לא ראה. אחרי ימי יגון ואנחה, ימי חשך אשר קץ בחייו, פגש בנערה אחרת טובה מן הראשנה ותבער בו עוד אש אהבתו כשלהבת יה, וגם היא באה עמו במסרת הברית, אך אבותיה שנואי נפשו נכונו לדקור גם אותו גם את בתם, מתת ידם להקים את הברית הזאת. ובמסבות מתהפכות הצליח לראותה פעם אחת במסתר באישון לילה, וינשק לה בהפרדו ממנה במר נפש, בנשיקה הזאת מכר את כל עולמו, כי זה היה חלקו מכל עמלו, ומעת הזאת ומעלה, לא מצא מנוח לכף רגלו, עד אשר שלח יד בנפשו וגם בת ברית נעוריו עשתה כמוהו, ותאכל אש האהבה גם את שניהם. וזה הוא הדבר אשר אמרתי, כי תורה ודרך ארץ ומוסר טוב ישים הספר הזה לפני הנער ההוגה בו, כי ידע להזהר לשים עין פקוחה על כל דרכיו, ואם באה עתו עת דודים, יבוא רק ברית האהבה אשר יחיה בה ולא יתמכר לבת חן אשר ימות בה.

---

שמות המדברים

אֶשְׁכֹּל הנסיך בוֵירוֹנַה Verona …………………………… Escalus..

פָּרִיז בן נדיב נער ומודע לנסיך……………………………. Paris

אֳבִירָם|……………………………………………….Montague

אֲבִיעֵל| שני ראשי בתי אבות אשר ריב ומלחמה ביניהם ………Capulet

זָקֵן דוד אביעל…………………………………… Uncle to Capulet

רָם בן אבירם…………………………………………………..Romeo

מְרַיוֹת מודע לנסיך ואוהב לרם…………………………….Mercutio

בְּנָיָה בן אחי אבירם ואוהב לרם………………………………..Benvolio

תּוּבַל בן אחי אשת אביעל……………………………………Tybalt

רָצִין| …………………………………………………..Friar Laurence

חָנָן |………………………שני כהנים נוצרים………….. Friar John

בַּלְטַאזֶר עבד לרם……………………………………………Balthasar

שִׁמְשַׁי |…………………………………………….. Sampson

גֵּרָא | עבדים לאביעל …………………………………… Gregory

פֶּטֶר עבד לאומנת יעל…………………………………. Peter

בֶּרַע עבד לאבירם………………………………………………Abram

רוֹקֵחַ בסמי הרפואה……………………… An Apothecary

מנגנים……………………………………..Musicians

מקהלת משוררים……………………………….Chorns

שני נערים משרתים לפריז…………………..Two Pages

אשת אבירם ………………………………Lady Montague

אשׁת אביעל…………………………………Lady Capulet

יָעֵל בת אביעל………………………………….. Juliet

אוֹמֶנֶת ליעל…………………………………..Nurse to Juliet

בני העיר וֵירֹונָה; אנשים ונשים קרובים לשני בתי האבות; נושרי אֲפַר על עיניהם; אנשי משמר; שומרי לילה ומשרתים.

ארבעה המחזות בְּוֵירוֹנָה והמחזה החמישי בְּמַנְטוּבָה. ( Mantua

---

חלק ראשון

מחזה א'

– רחוב בוירונה –

(שמשי וגרא נושאי מגן וחגורי חרב)

שמשי

אַחַת דִּבַּרְתִּי גָּרָא, לֹא נַחְטֹב עוֹד עֵצִים.

גרא

כֵּן דִּבַרְתָּ, כִּי לָמָּה נִהְיֶה חֹטְבֵי עֵצִים.

שמשי

הֲלֹא זֶה דְּבָרִי, בַּעֲלוֹת עָשָׁן בְּאַפִּי אָרִיק חַרְבִּי.

גרא

כֹּל עוֹד נְשָׁמָה בְאַפֶּיךָ, הָרֵק צַוָּארְךָ מַעֲנָקֶיךָ.

שמשי

הִנְנִי מַכֶֹה חִיש קַל, כִּי יֵחַם לִבִּי.

גרא

אַךְ לֹא יֵחַם לִבְּךָ לְהַכּוֹת חִיש קַל.

שמשי

גַּם כֶּלֶב מִבֵּית אֲבִירָם, יָעִיר כָּל חֲמָתִי.

גרא

הַנֵּעוֹר בַּחֲמָתוֹ יָנוּעַ, וְגִבּוֹר חַיִל יָקוּם

וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר נֵעוֹר אַתָּה תָּנוּס לְנַפְשֶׁךָ.

שמשי

כֶּלֶב מִמִּשְׁפָּחָה הַזֹאת, יָעִיר חֲמָתִי לְהִתְיַצֵּב בְּפָנָי

וְכָל אִישׁ וְאִשָּׁה לְכָל בֵֹית אֲבִירָם

אַבְרִיחַ כְּמַשְׁתִּין בַּקִיר וְהָיָה לִי הַקִּיר.

גרא

וְזֶה לִי לְאוֹת כִּי רַךְ לֵבָב אָתָּה

כִּי כָל חַלָשׁ יִסָּמֵךְ אֶל הַקִּיר.

שמשי

הֵן אֱמֶת הַדָּבָר, כִּי יִדְחֶקוּן אֶת הַנָּשִׁים

כִּי רַבּוֹת הֵנָּה, לְהִסָּמֵך אֶל הַקִּיר

וְלָכֵן זֹאת אֶעֱשֶׂה לְבֵית אֲבִירָם כִּי אֶהְדֹּף

הַזְכָרִים מִן הַקִּיר והַנְקֵבוֹת אֶלְחַץ אֶל הַקִּיר.

גרא

הָרִיב בֵּין אֲדֹנֵינוּ וּבֵין אֲדֹנֵיהֶם וּבֵינֵינוּ הַגְבָרִים.

שמשי

לֹא אַבְדִּיל בֵּין אִישׁ לְאִשָּׁה כְּעָרִיץ אַכְזָרִי;

כַּאֲשֶׁר נִלְחַמְתִּי בִּנְּעָרִים אֶלְחַם בְּאַכְזָרִיוּתחֵמָה

אֵת הַנְעָרוֹת הַבְּתוּלוּת וּמָחַצְתִּי אֶת רֹאשָׁן.

גרא

הָתִמְחַץ רֹאשׁ הַבְּתוּלוֹת?

שמשי

אֲנִי אֶמְחַץ רֹאשׁ הַבְּתוּלוֹת, אוֹ רֹאשׁ בְּתוּלֵיהֶן

וְעָלֶיךָ לְהָבִין דְבָרַי לְפִי טוּב טַעֲמְךָ.

גרא

רַק אֵלֶּה יָבִינוּ דְבָרֶיךָ, אֲשֶׁר חוּשָׁם בָּם לִטְעָם טָעַם.

שמשי

וְהֵנָּה תֵּדַעְנָה טַעֲמִי וְקַשְׁתִּי כִּי בְאֵיתָן תֵּשֵׁב

וְלֹא נֶעֱלָם מֵעֵינֵי כֹּל, כִּי רַב בָּשָׂר אָנִי.

גרא

רַב בָּשָׂר אַתָּה וְלֹא דָג רָזֶה

אַךְ שָׂא אֶת כֵּלֶיךָ, הִנֵּה שְׁנֵי אֲבִיִרָמִים מִנֶּגֶד.

(ברע ובלטאזר באים)

שמשי

הֵן חַרְבִּי נְטוּיָה, הִתְגָּר בָּם וַאֲנִי אַחֲרֶיךָ.

גרא

וְאַתָּה תָּשׁוּב מֵאַחֲרַי וְתִפְנֶה עֹרֶף לִבְרֹחַ?

שמשי

אַל יַעֲלֶה עַל רוּחֲךָ כִּי יָרֵא אָנֹכִי.

גרא

כֵּן לֹא יַעֲלֶה עַל רוּחִי, הָאִישׁ כָּמוֹךָ יִבְרָח?

שמשי

יִפְתְּחוּ הֵם אֶת הָרִיב לְמַעַן לָנוּ יִהְיֶה הַמִּשְׁפָּט.

גרא

אֲנִי אֶקְרֹץ עַיִן לִקְרָאתָם וְהֵם יַעֲנוּ כַּטוֹב בְּעֵינֵיהֶם.

שמשי

לֹא כַטוֹב בְּעֵינֵיהֶם, כִּי אִם כַֹּאֲשָׁר לְאֵל יָדָם;

וַאֲנִי אָשֳׂים בֹּהֶן יָדִי בְּמוֹ פִי לְהַתֵּל בָּמוֹ

וּתְהִי לָהֶם לְחֶרְפָּהאִם לֹא יָשִׁיבוּ דָבָר

ברע

הֶשַׂמְתָּ בֹּהֶן יָדְךָ בְּפִיךָ לְהַתֵּל בָּנוּ?

שמשי

בֹּהֶן יָדִי שׂמְתִּי בְּפִי –

ברע

הַאִם לְהַתֵּל בָּנוּ שַׂמְתָּ בֹּהֶןיָדְךָ בְּפִיךָ?

שמשי

(בלחש אל גרע) אִם אֹמַר הֵן, לְמִי יִהְיֶה הַמִּשְׁפָּט?

גרא

(בלחש אל שמשי) אָז לֹא לָנוּ הַמִּשְׁפָּט.

שמשי

לֹא לְהַתֵּל בָּכֶם שַׂמְתִּי בֹּהֶן יָדִי בְּפִי

לְבַד בֹּהֶן יָדִי שַׂמְתִּי בְּפִי –

גרא

הֶתָרִיב עִמָּנוּ?

ברע

הָאָנֹכִי אָרִיב? לֹא כֵן הַדָּבָר.

שמשי

אִם תָּרִיב בָּנוּ הִנְנִי לִקְרָאתֶךָ

הָאָדוֹן אֲשֶׁר אָנִי עֹבֶד אֵינֶנּוּ נֹפֵל מֵאֲדֹנֶךָ.

ברע

וְגַם לֹא טוֹב מִמֶּנוּ.

שמשי

וּמַה תַּעֲנֶה עוֹד?

(בניה בא מנגד)

גרא

(אל שמשי) אֱמֹר טוֹב מִמֶּנּוּ; הִנֵה מוֹדַע לַאֲדֹנֵנוּ בָּא.

שמשי

טוֹב הוּא, טוֹב הוּא מִמֶּנּוּ.

ברע

שֶׁקֶר בְּפִיךָ.

שמשי

שִׁלְפוּ חַרְבְּכֶם אִם אֲנָשִׁים אַתֶּם – זְכֹר גֵּרָע

כָּל דִבְרֵי רַהַב אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ בְּפִיךָ. (נלחמים יחדו)

בניה

חִּדְלוּ חַסְרֵי לֵב! הָשִׁיבוּ חַרְבְּכֶם אֶל נְדָנָהּ

הֲלֹא אֵינְכֶם יוֹדְעִים מָה אַתֶּם עֹשִׂים. ( מכה בחרבו ומפיל חרבותם מידם)

תובל

הַאַתָּה בְּחֶרֶב שְׁלוּפָה, תִּתְעָרֵב בַּעֲבָדִים שְׁפָלִים אֵלֶּה?

חֲדָל לְךָ בְּנָיָה, כְּפֶשַׂע בֵּינְךָ וּבֵין הַמָּוֶת.

בניה

רַק לְהַשְֹקִיט הָרִיב בָּאתִי; הָשֵׁב חַרְבְּךָ בְּשָׁלוֹם

אוֹ הָנֵף אוֹתָהּ לְעָזְרֵנִי לְהַפְרִיד אֶת הַנִלְחָמִים.

תובל

מַה-לְּשָׁלוֹם וּלְחֶרֶב נְטוּיָה? מְתָעֵב אֲנִי שְֹלוֹמֶךָ

כִּשְׁאוֹל, כְּבֵית אֲבִירָם וּכְנַפְשֶׁךָהַנִּמאָסָה!

צֵא לִקְרָאתִי רְפֵה יָדָיִם! (נלחמים יחדו)

(מספר אנשים מבעלי ברית שתי המשפחות נגשים לקרבואחרי כן באים בני העיר בכשיל וכילפות)

אחד מבני העיר

מַהֲרוּ בְּנֵי הָעִיר, הַכּוּ בְּכַשִּׁיל וְכֵיַלפוֹת

הַשְׁמִידוּ אֶת הָאֲיִעֵלִים! הַשְׁמִידוּאֶתהָאֲבִירָמִים!

(אביעל עוטה מעילואשתו)

אביעל

מַה-קּוֹל הַמְּהוּמָה? תְּנוּ לִי חַרְבִּי הַגְּדֹלָה.

אשת אביעל

פֶּלֶך לְמַחֲזִיק בַּפֶּלֶך, מַה-לְךָ וְלַחֶרֶב?

אביעל

חַרְבִּי אֲמַרְתִּי לָתֶּת לִי, שָׁם אֲבִירָם הַזָקֵן

מְעוֹפֵף לַהֶבֶת חַרְבּוֹ לְהַָכְעִיסֵנִי.

(אבירם ואשתו)

אבירם

הָבָה אֲבִיעַל בְּלִיַעַל! – הַרְפִּי מִמֶנִּי וְאֵצֵא לִקְרָאתוֹ.

אשת אבירם

לֹא תִצְעַד מִזֶה אַף צְעָדָה לְבַקֶּשׁ לְָך אוֹיֵב.

(הנסיך בא עם שומרי ראשו)

הנסיך

הוֹי עֲצֶרֶת בֹּגְדִים! עַם שׂנְאֵי שָׁלוֹם!

הַמְחַלְלִים נֵשֶׁק בַּרְזֶל בִּבְשַׂר אַחֵיהֶם

הַאִם לֹא תַקְשִׁיבוּ? – פְּרָאִים לֹא אֲנָשִׁים אַתֶּם

הַמְכַבִּים אֵשׁ זַעַמְכֶם בִּמְקוֹר דָּמִים נוֹזְלִים מֵעֹרְקֵיכֶם.

הַשְׁלִיכוּ כְּלֵי חָמָס מִיְדֵיכֶם אֲשֶׁר דָּמִים מָלֵאוּ.

פֶּן תִּשְׂאוּ עֲוֹנְכֶם בְּכוּר עֹנִי וּמוּעָקָה בְּמָתְנֵיכֶם

וְשִמְעוּ דִבְרֵי אֲדֹנֵיכֶם אֲשֶׁר הִכְעַסְתֶּם הַיוֹם.

זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים קוֹל פֶּרֶץ וּצְוָחָה בִּרְחֹבֹתֵינוּ

כִּי מִיץ אַפַּיִם כִּדְבָרִים קַלִּים מֵהֶבֶל

בֵּין אֲבִיעַל וַאֲבִירָם הוֹצִיא רִיב וּמָדוֹן

עַד עֲשׂוֹת לְוֵירוֹנָה תּוֹעָה וְאֶזְרָחֶיהָ וּזְקֵנֶיהָ

הִתְנַצְּלוּ עֶדְיָם וּכְבוֹדָם וַיַחֲזִיקוּ בִּבְלוֹאֵי חֲרָבוֹת

וּכְלֵי בַרְזֶל רָקָב לְכַלּוֹת רְקַב שִׂנְאָתָם בָּם.

אִם עוֹד תִּפְרְצוּ פֶרֶץ וְתַפְרִיעוּ שְׁלוֹם הָעִיר

אַחַת דָּתִי לְהָמִית וְדִמְכֶם יְהִי בְרָאשֵׁיכֶם.

וְעַתָּה כֹּל הַנֶאֱסָפִים פֹּה, לְכוּ לָכֶם אִישׁ לְבֵיתוֹ

רַק אַתָּה אֲבִיַעל, הָלֹךְ תֵּלֵךעִמָּדִי

וְאַף אַתָּה אֲבִירָם, אֵלַיתָּבוֹא כַּעֲבֹר הַצָּהֳרַיִם

וְאַשְׁמִיֲעָך דְּבָרַי בְּשַׁעַר הַמִּשְׁפָּט בְקִרְיַת חֹרוֹן

וּלְכָל הַנִּצָבִים פֹּה, אֲנִי מְצַוֶּה עוֹד הַפַּעַם

שׁוּבוּ אִיש אִיש לְדַרְכּוֹ, כִּי בְּנַפְשְׁכֶם הוּא.

(הנסיך הולך ואחריו משרתיו, איבעל ואשו ותובל וכל בני העיר)

אבירם

יַד מִי הָיְתָה הַיוֹם, לְחַדֵּשׁ הַתִּגְרָה הַנוֹשָׁנָה?

הַגֶּד-לִי בֶּן אָחִי, הֲרָאִיתָ אֵיךְ הֵחֵלָּה?

בניה

עַבְדֵי אִישׁ אֹיְבְךָ, הָיוּ נִלְחָמִים בַּעֲבָדֶיךָ

טֶרֶם בָּאתִי אֲלֵיהֶם, כִּי הוֹאַלְתִּי לְהַפְרִידָם

וְהִנֵּהפִּתְאֹם בָּא תּוּבַל הַנִּמְהָר בְּחֶרֶב שְׁלוּפָה

וַיִתְגָּר בִּי לַעֲרוֹךְ נֶגְדוֹ; וְהוּא מַעֲלֶה וּמוֹרִיד חַרְבּוֹ

מֶנִיף לְכָל עֵבֶר, כְּמַכָּה אֶתהָרוּחַ סְבִיבוֹ

וְהָרוּחַ לֹא הֻכָּה מִיַד מַכֵּהוּ וַיִשְׁרֹק כְּלֹעֵג לוֹ

וּבְעוֹד חַשְׁנוֹ לְהִתְעַשֵּׂק בְּמַדְחֵפוֹת וּמַהָלֻמוֹת חֲלִיפוֹת

בָּא הָמוֹן רָב וַיַכּוּ אִישׁ נֶגְדּוֹ בְּיָד רָמָה.

עַד אֲשֶׁר בָּא הַנָּסִיךְ וַיָפֶץ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה.

אשת אבירם

אֵי רָם בְּנִי? הֲרָאִיתָ אֹתוֹ הַיּוֹם בְּנָיָה?

רב לִי כִּי בַּמְרִיבָה הַזֹאת לֹא הָיָה.

בניה

עַד לֹא עָלָה הַשַׁחַר, טֶרֶם יָצִיץ מֵחַלוֹנִי רָקִיעַ

הוֹד שֶׁמֶש מִקָּדִים, קַמְתִּי לָשׂוּחַ בַּשָׂדֶה.

כִּי הֱצִיקַתְנִי רוּחִי וָאֶרְאֶה אָז אֶת בְּנֵךְ

מִתְהַלֵּךְ הֵנָּה וָהֵנָּה בֵּין שְׂדֵרוֹת הַשִּׁקְמִים

אֲשֶׁר מִמַּעֲרַב לָעִיר וְכַאֲשֶׁר פָּנִיתִי לִקְרָאתוֹ

רָאַתְנִי עֵינוֹ וַיִתְגַּנַב תַּחַתצְאֱלִים בַּחֹרְשָׁה

וַאֲנִי מִמְּגַמַּת פָּנַי הִכַּרְתִּי מַה מְגַמַּת פָּנָיו

כִּי אֲנִי כָמוֹהוּ בִּיקַּשְׁתִּי לָשִׂיחַ עִם נַפְשִׁי לְבַדִּי

לְבַל יְהִי לִי אָדָם לְמִפְגָּע, כִּי אֲנִי עָלַי לְמַשָׂא

וְלָכֵן הָלַכְתִּי לְדַרְכִּי וָאֵט מֵעָלָיו בְּאַוַּת נַפְשִׁי

כַּאֲשֶׁר הוּא בְּאַוַּת נַפְשׁוֹ נָס וַיַּט מִפָּנָי.

אבירם

כֵּן נִרְאֶה פַּעֲמַיִם שָׁלֹשׁ, מִתְהַלֵּךְ שָׁם בַּחֹרְשָה

עֵינָיו תִּטֹּפְנָה מַיִם לָשִׁית נוֹסָפוֹת עַל אֶגְלֵי טָל

וּבְאֶנְקַת רוּחוֹ יָעִיב סְבִיבוֹ לְהַכְבִּיר עַנְנֵי בֹקֶר

וְכַאֲשֶׁר יֵעוֹר הַשַּׁחַר וְגָלַל אֶת הַמָּסָךְ

מֵעַל חַדְרֵי מִזְרָח וְהַשֶׁמֶשׁ יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ

לְשַׂמֵּחַ נֶפֶשׁ כָּל חַי, כֵּן יָשׁוּב בְּנִי הַבַּיְתָה

קֹדֵר בְּלַחַץ לִבּוֹ, יִסְגֹּר יַאְטֵם חַלוֹנִי חַדְרוֹ

לְבַל יָבוֹא אוֹר בְּמוֹשָׁבוֹ וְשָׂם לוֹ בֹּקֶר לְצַלְמָוֶת.

רוּחַ נְכֵאָה זוֹ, מַחֲלָה אָנוּשָׁה הִיא לְמִבָּרִאשֹׁנָה

וְאִם לֹא נִמְצָא אֲרוּכָה, מָרָה תִּהְיֶה בָּאַחֲרֹנָה.

בניה

דּוֹדִי הַנָדִיב, הֲיָדַעְתָּ מַה-מָּרַת נַּפְשׁוֹ?

אבירם

כַּמֶּה פְּעָמִים דָּרַשְׁתִּי אֲנִי וְגַם רַבִּים אֲחֵרִים

אַךְ הוּא מַסְתִּיר דָּבָר וְאֶת סוֹדוֹ לֹא יְגַלֶּה

וְכָל דֹּרֵשׁ וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנוּ כְּדֹרֵשׁ אֶל צִיץ הַשָּׂדֶה

אֲשֶׁר רִמָּה אָכְלָה תוֹכוֹ וְהוּא יְמוֹלֵל וְיָבֵשׁ

בְּטֶרֶם פִּתַּח עָלֵהוּ לְמַרְאֶה וּצְבִי תִפְאַרְתּוֹ לַשֶּׁמֶשׁ.

לוּ מָצָאנוּ שֹׁרֶש דָּבָר, עַל מָה נַפְשׁוֹ אֻמְלָלָה

לֹא יִבָּצֵר מִמֶּנּוּ לִמְצֹא לוֹ רְפֻאוֹת תְּעָלָה.

(רם נראה מרחוק)

בניה

סוּרָה נָּא אֲדֹנִי הַצִּדָּה, הִנֵּה הוּא בָא לִקְרָאתִי

וַאֲנִי אֶחְקְרֵהוּ אָבוֹא בְּסוֹדוֹ, כִּי אֶפְצַר בּוֹ בְּאַהֲבָתִי.

אבירם

מִי יִתֵּן וְדָלֹה תִדְלֶה דְּאָגָה עָמֻקָה מִבּוֹר מָיִם

קוּמִי אִשְׁתִּי וְנֵלְכָה מִזֶה לְמַעַן תֵּת לָהֶם יָדָיִם

(אבירם ואשתו הולכים)

בניה

לְשִׂמְחָתִי פְּגַשְׁתִּיךְ בַּבֹּקֶר זֶה, הֲשָׁלוֹם לְךָ אָחִי?

רם

וַאֲנִי דִמִּיתִי כִּי אַשְׁמֹרֶת הָבֹּקֶר עָבָרָה

אֲרֻכָּה הָעֵת לַגֶּבֶר אֲשֶׁר דַרְכּוֹ נִסְתָּרָה.

אַךְ מִי נֶחְפָּז לָלֶכֶת מִזֶה? הַאִם אָבִי הוּא?

בניה

הֵן. אַךְ מִי מֵשִׂים יָמֶיךָ מְמֻשָּׁכִים וְרָעִים?

רם

כִּי אֶחְסַר הַחֵלֶק בּוֹ יַעַבְרוּ יָמִים כִּרְגָעִים.

בניה

הַחֹלֵה אַהֲבָה אָתָּה?

רם

חָסֵר אַהֲבָה אָנִי

בניה

הַאִם אַהֲבָה תֶּחְסַר לְנַפְשֶׁךָ?

רם

אֹתָה שֶאָהֲבָה נַפְשִׁיאֶחְסָר, כִּי הִיא עֲזָבַתְנִי.

בניה

מַה-נָעִים מֵאַהֲבָה עֲדִינָה, בְּעֵת רָצוֹן עַל שְׂפָתֶיהָ?

וּמִי כָמוֹהָ אַכְזָר בְּלִי חֲנִינָה, לְעֵת תַּסְתִּיר פָּנֶיהָ?

רם

וְאֵיך אַהֲבָה זוֹ בִּכְסוּת עֵינַיִם דְרָכֶיהָ מְשָׂרֶכֶת

וּבְעִוָּרוֹן תָּסוֹל מְסִלָּה אֶל אֲשֶׁר תַּחְפֹּץ לָלֶכֶת? –

אָנָה נֹאכַל בַּצָּהֳרָיִם? – אוֹי. כִּי רִיב וְחָמָס בָּעִיר

אַךְ חָדַל לְךָ מִסַּפֶּר לִי, כִּי שָׁמַעְתִּי אֶתכֹּל.

יֵש לָנוּ רַב לְהִתְגָּרוֹת בְּאֵיבָה וְכִפְלַיִם בְּאַהֲבָה.

הוֹי אַהֲבָה מְלֵאָה תִּגְרָה! מַשְׂטֵמָה בְּלוּלָה בִּידִידוּת!

הִנָךְ יֵש נִבְרָא מֵאַיִן, דָּבָר קַל וְכָבֵד מִנְשׂא

הֶבֶל מָלֵא נִכְבָּדוֹת, פֶּסֶל נִמְאָס וְנֶחְמָד לְמַרְאֶה

כְּנַף עֹפֶרֶת, עָשָׁן בָּהִיר וְשַׁלְהֶבֶת קָרָה

בְּרִיאַת בָּשָׂר וְחוֹלַת נֶפֶשׁ, רוּח תַּרְדֵּמָה וְלֶב עֵר;

זֹאת אַהֲבָתִי מוּזָרָה וּמִתְהפֶּכֶת למַרְאֵה עָיִן

וְזֶה חֵלֶק לְנַפְשִׁי שְׁכֻרַתוְלֹא מִיָיִן. –

וְאַתָּה לֹא תִצְחָק?

בניה

לֹא כֵן אָחִי, מְבַקֶּשׁ אָנִי לִבְכּוֹת.

רם

וְעַל מָה יְדִיד לִבֵּי?

בניה

עַל צָרַת נַפְשְׁךָ כִּי יָדַעְתִּי מַכְאֹבָהּ.

רם

הֲלֹא זֹאת חֻקַּת הָאַהֲבָה חֻקָּה לֹא טוֹבָה.

לַחַץ לְבָבִי קָשָׁה וְרוּחִי כְּפֶלַח רֶכֶב תִּלְחָצֵנִי

וְאַתָּה כִּי צַר לְךָ בְּצָרָתִי, תָּשִׁית נוֹסָפוֹת לְהַצִּיקֵנִי

וְאַהֲבָתְךָ הַנֶּאֱמָנָה לִי, אֲשֶׁר לָדַעַת הָרְאֵיתִי

תוֹסִיף מְצוּקָה עַל מְצוּקָתִי, אֲשֶׁר מִנְשׂא נִלְאֵיתִי.

הָאַהֲבָה הִיא עֲשַׁן הַלְבָבוֹת, מֵאֲנָחוֹת כִֹי יַכְבִּירוּ

וְכִי יְזֻקַּק הֶעָשָׁן יִבְעַר וְעֵינֵי הַנֶּאֱהָבִים יַזְהִירוּ

וּמִקּוֹל גְּעָרָה יִתְהַפֵּךְ וְהָיָה לְנַחַל דִּמְעָה.

וּמָה הָאַהֲבָה עוֹד? שִׁגָּעוֹן בְּרֹב מְזִמָּה

מַר מֵרוֹשׁ פְּתָנִים וּמָתוֹק מִכָּל עֲדָנִים.

וְעַתָּה שָׁלוֹם –

(הוא רוצה ללכת)

בניה

הוֹחִילָה וְנֵלְכָה יַחְדָּו, בְּחֶבְרָתְךָ חָפֵץ הִנְנִי

שְׁמַע נָא בְּקוֹלִי אַל נָא תַּעַזְבֵנִי.

רם

גַּם אֲנִי נֶעֱזַבְתִּי וְאֵיפוֹ אֲנִי לֹא אָבִינָה

רָם אֵינֶנּוּ פֹּה תֹּעֶה הוּא אֵצֶל כָּל פִּנָּה.

בניה

הַגִּידָה לִי מִי הִיא אֲשֶׁר חָשַׁקְתָּ בָּהּ?

רם

הֲכִי אֵאָנַח בִּמְרִירוּת לְהַגִּיד לְךָ מִי הִיא?

בניה

אַל תֵּאָנַח בִּמְרִירוּת' שְׁפוֹך לִבְּךָ וֶאֱמֹר מִי הִיא.

רם

כִּי תֹאמַר לְאִישׁ מַכְאֹבוֹת: צַו לְבֵיתְךָ חוּשָׁה:

לַדָּבָר הַזֶה יִמַּס לִבּוֹ, כִּי יַחְשֹׁב מַכָּתוֹ אֲנוּשָׁה

רַק זֹאת אַגִּידָה בְּעֹצֶב, כִּי אִשָּׁה אֲנִי אֹהֵב.

בניה

בְּטֶרֶם הִגַּדְתָּ לִי, חָשַׁבְתִּי כֵּן גַּם אָנִי.

רם

חֹשֵב נָבוֹן אַתָּה וַאֲהוּבָתִי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא.

בניה

לְמַטָּרָה טוֹבַת מַרְאֶה נָקֵל לִירוֹת וְהֵיטֵב קִלַעְתָּ.

רם

חִנָּם יָרִיתָ דְבָרְךָ וּבְמַטָרָה לֹא נָגַעְתָּ

הִיא תִשְׂחַק לְבַעֲלֵי חִצִּים וְתַעֲמֹד כְּעִיר בְּצוּרָה

לִבָּה כְּלֵב אֱלֹהִים, לְנֶגְדָּה אֵין עֵצָה וּגְבוּרָה

מָגֵן תֻּמָּתָהּ חָזָק וְכָל מִבְצַר עֻזָהּ אֶבֶן

לֹא תִירָא מִקֶּשֶׁת דְרוּכָה, חִצֵּי אַהֲבָה תַּחְשֹׁב לְתֶבֶן

לֹא יוֹעִילוּ תַחֲנוּנִים, לֹא תִשְׁעֶה לְדִבְרֵי אֲהָבִים

דְּמָעוֹת לֹא תַּבִּיט וְתָסֵב עֵינֶיהָ מֵעֵינֵי רְהָבִים

זָהָב לֹא תַחְפֹּץ בּוֹ, בְּעֹשֶׁר תִּתֶּן דֹּפִי

עָשְׁרָהּ רַב בְּחֵן פָּנֶיהָ וְעֹנִי יָבוֹא אַחֲרֶיהָ

כִּי בְיוֹם מוּתָהּ עִמָּהּ יָמוּת יֹפִי.

בניה

הַאִם נָדְרָה לְהִנָּזֵר מֵאִישׁ, לָשֶׁבֶת כָּל יָמֶיהָ עֲקֶרֶת?

רם

בְּנִזְרָה מֹנַעַת דֹּדֶיהָ וְהִיא אַךְ מְחַסֶּרֶת

כִּי הַיָפָה בִּבְתוּלֶיהָ אֲשֶׁר תְּמָאֵן לִבְנוֹת בָּיִת

לֹא תַנְחִיל לַדּוֹר פְּרִי בִטְנָהּ כִּשְׁתִילֵי זָיִת.

לְיָפְיָהּ כִּי רַב תִּתְעַקֵּשׁ וְתִקְרָא לְחַיֵי בְּשָׂרִים צַלְמָוֶת

בְּתִקְוָתָהּ לִנְחֹל חַיֵי עד, הֱבִיַאְתִני עַד שַעֲרֵי מָוֶת

מִנְגֹעַ בְּעֵץ הַדַּעַת אָסְרָה אִסָּר עַל אַפִּי וַחֲמָתִי

וּבְאִסָּר זֶה גֹוֵעַ אֲנִי וְרַק חַי לְהַגִּיד לְךָ אַהֲבָתִי.

בניה

הַקְשֵׁב וּשְַׁכח מִלֵב וְאַל תֶּהְגֶּה בְּבַת שִׁגָיוֹן.

רם

הוֹרֵנִי אֵיךְ לִשְׁכֹּחַ, לְבַל אֶהְגֶּה כָּל הִגָּיוֹן.

בניה

שָׂא אֶת עֵינֶיךָ מִסָּבִיב וּרְאֵה בִּבְנוֹת אַרְצֶךָ

אִם לֹא טֹבֹת הֵנָּה כְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ.

רם

אַךְ זֹה הַדֶּרֶךְ

לְהוֹרוֹת לִי כִּי יָפָתִי, אַחַת הִיא בַּנָּשִׁים.

מָה אֹמַר לְמַסְוֶה שָׁחֹר עַל פְּנֵי בַת חֵן?

בִּלְתִּי לְהַבְדִּיל בֵּין הַמַּסְוֶה וּבֵין אֲשֶׁר מִבַּעַד לַמַסְוֶה

הֲיִשְׁכַּח עִוֵּר עֵינַיִם מַה-מָּתוֹק אוֹר הַשֶׁמֶשׁ

אֲשֶׁר רָאָה לְפָנִים טֶרֶם הֻכָּה בָּעִוָּרוֹן?

אִם אֶמְצָא נַעֲרָה יָפָה, תִּהְיֶה לִי רַק לְאוֹת

הַמַּעֲלָה אֶת הַמִּסְפָּר לַעֲשָרוֹת וְעַד הַמִּסְפָּר לֹא בָא

וְאֵיךְ תִּיעֲצֵנִי לִשְׁכֹּח אֹתָהּ, אֲשֶׁר עַל כֻּלָּנָה עֹלָה!

בניה

אִם לֹא טוֹבָה עֲצָתִי, אֵרֵד אָבֵל שְׁאוֹלָה.

(הולכים)

מחזה שני

רחוב

אביעל פריז ומשרתים

אביעל

גַם אֲבִיָרם נִזְהָר כָּמוֹנִי, פֶּן עֹנֶשׁ יוּשַׁת עָלָיו

וּמִשְׁפָּט מָדַד לִשְׁנֵינוּ בְּקַו אֶחָד; אַךְ לִזְקֵנִים כָּמוֹנוּ

לֹא לְמַשָּׂא חָשַבְתִּי לְבַקֵשׁ דַּרְכֵי שָׁלוֹם.

פריז

הֲלֹא שְׁנֵיכֶם נֶחְשַׁבְתֶּם מִגְּדוֹלֵי הָעִיר וְנִכְבַּדֶיהּ

לַכֵן צַר לָנוּ מְאֹד, כִּי לֹא הִשְׁלַמְתֶּם מֵאָז.

אַךְ מַה-תֹאמַר לְנַפְשִׁי אֲשֶׁר חָשְׁקָה בְּבִתֶּךָ?

אביעל

הִנְנִי אֹמֵר הַיוֹם אֶת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי מֵאָז

בִּתִּי עוֹד לֹא רָאֲתָה יָמִים רַבִּים בְּחֶלְדָּהּ

אַרְבַּע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה עוֹד לּא עָבְרוּ עָלֶיהָ

לָכֵן נִתֶּן לָהּ לִרְאוֹת עוֹד שְׁנָתַיִם בְּאִבָּהּ

אָז יִמְלְאוּן יָמֶיהָ לְהִנָּשֵׂא לְאִישׁ בְּאַהֲבָת לִבָּהּ.

פריז

צְעִירָה מִמֶּנָּה רָאִיתִי, אֵם-הַבָּנִים שְׂמֵחָה.

אביעל

צְעִירָה כִּי תִבָּעֵל תִּזְקַן בְּלֹא עֵת-זִקְנָתָהּ.

כָּל מַחֲמְדַּי מִקֶּדֶם נִבְלְעוּ הָלְכוּ לַאֲבַדוֹן

וְרָק בִּתִּי לְבַדָּהּ מְשִׁיַבת נַפְשִׁי וְיוּרֶשֶׁת נַחֲלָתִי.

וְאַתָּה פָּרִיז הַיָקָר, לֵךְ הִתְרוֹעֵעַ אִתָּהּ

וְהַטֵּה אֶת לִבָּהּ אֵלֶיךָ בִּדְבָרִים טוֹביִם וְנֶאֱמָנִים

וְאִם הִיא תַחְפָּץ בְּךָ וְתֹאבֶה אַחֲרֵי שְֹתֵּי שָׁנִים

לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָֹּה, אֲנִי אֶמְנַע לְתִתָּהּ.

בָּעֶרֶב הַזֶּה מִשְֹתֶּה לִי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי מִיָמִים יָמִימָה

וְרַבִּים הֵם הַקְּרוּאִים אֲשֶׁר חֶבְרָתָם לִי נְעִימָה

וְגַם אַתָּה כְּאֶחָד נִמְנָה בֵּין הַקְרוּאִים

לְהַגְדִּיל אֶת מִסְפָּרָם וּלְהוֹסִיף לָנוּ שַׁעֲשׁוּעִים

בּוֹאָה נָּא הַלַּיְלָה לְבֵיתִי בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי הֶחָיִל

וְשָׁם תִּרְאֶה מְאֹרֹת הָאָרֶץ הַמְּאִירִים חֶשְׁכַּת הַלָּיִל.

כִּנְעָרִים אֹהֲבֵי גִיל הַשְׂמֵחִים עַל כָּלדָּבָר,

יָשִׂישׂוּ לְעֵת הַזִָמיר אַחֲרֵי אֲשֶׁר הַסְּתָיו עָבָר

כֵּן תָּשׂישׂ בַּלַיְלָה הַזֶה עַל חֶמְדָּה וּפְאֵר מִסָּבִיב

הֵן הֵנָּה הַנָּשִׁים הָרַכּוֹת, הָעֲנֻגוֹת כַּנִּצָּנִים בָּאָבִיב.

תֵּן עֵינֶיךָ בְּיֹפִי וּשְׁמַע אֵת אֲשֶׁר עָרֵב לְאָזְנַיִם.

וְאַחֲרֵי כֵןתִּשְׁקֹל מִי הַטּוֹבָה בְכֻלָּן בְּ­­מֹאזְנַיִם

וְכַאֲשֶׁר תִּשָּׂא עֵינֶיךָ שֵׁנִית, כְּבַקָּרַת רֹעֶה עֵדֶר

לָדַעַת לְמִי רָזוֹן וּמִנְעֶרֶת וּלְמִי יְקָר וְאֵדֶר

חֲשֹׁב בִּתִּי כְּכִבְשָׂה מֵהָעֲטֻפִים וְלֹא מֵהַקְשֻׁרִים

וּבְחַר לְךָ רֵאשִׁית הַצֹּאן, כִּי כֵן יַעֲשׂוּ הַבַּחוּרִים.

(נותן כתב אל עבדו) לֵךְ סֹב בָּעִיר וּקְרָא לָאֲנָשִׁים הַנְּקוּבִים

כַּאֲשֶׁר בֱּגִלְיוֹן זֶה הֵם בִּשְׁמוֹתָם בַּכְּתוּבִים

אֱמֹר כֵּי שֻׁלְחָנִי עָרוֹך וּבֵיתִי פָּתוּחַ לִרְוָחָה

וַאֲנִי מְחַכֶּה לְבוֹאָם אֶל זֶבַח הַמִּשְׁפָּחָה.

(אביעל ופריז הולכים)

העבד

עָלַי לִמְצֹא אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הֵם בַּכְּתוּבִים

יָדַעְתִּי אֶת הַכָּתוּב: אֵין אָמָן בְּלֹא כֵלִים;

אֵין תֹּפֶר בְּגָדִים בִּבְלִי מַרְצֵעַ; אֵין עוֹשֶׂה

נְעָלִים בִּבְלְיִ מַחַט; אֵין דַיָג בִּבְלִי חֶרֶט

וְאֵין צַיָּר בִּבְלִי מְצוּדָה, וְאֵיךְ אֶמְצָא אֶת הָאֲנָשִׁים

אֲשֶׁר הֵם בַּכְּתוּבִים וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי מַה-כָּתַב

הַכֹּתֵב בִּכְתָב זֶה? –אַךְ אֵלְכָה לִי לְהִוָּעֵץ

אֶת יוֹדְעֵי סֵפֶר, אוּלַי יִצְלַח חֶפְצִי בְּיָדִי.

בניה ורם

בניה

הֲלֹא כְוִיָה תֵּרָפֵא בִּכְוִיָּה, בְּהוֹסֵף אֵשׁ בֹּעֶרֶת

וּמַכְאֹב נַפְשְׁךָ יָסוּר בְּמַכְאֹב נֶפֶשׁ אַחֶרֶת;

אִם לִבְּךָ סְחַרְחַר, תָּחוֹג וְתָנוּעַ לְהַרְגִּעֶךָ

וּלְחַבֻּרוֹת פִּצְעֲךָ תַּמְרוּק חַבֻּרוֹת פֶּצַע רֵעֵךָ;

אִם רָעָה בָּאַתְךָ אֲשֶׁר לֹא תֵדַע שַׁחְרָהּ

בַּקֵּשׁ לְהַפִּיל הֹוָה עָלֶיךָ וְאֶתהָרָעָה תּוּכַל כַּפְּרָהּ.

רם

עָלְךָ מָזוֹר טוֹב וּמַרְפֵּא לַשֶׁבֶר הַזֶּה.

בניה

לְאֵיזֶה שֶׁבֶר?

רם

לְרַגְלְךָ הַנִּשְׁבָּרָה.

בניה

הַמְשֻׁגַּע אָתָּה?

רם

מְשֻׁגָּע אֵינֶנִּי, רַק אָסוּר אֲנִי כְּאַחַד הַמְּשֻׁגָּעִים

וְעָצוּר בְּבֵית כֶּלֶא בִּבְלִי מָזוֹן וּמִחְיָה

גֵּוִי נָתוּן לְמַכִּים וְנַפְשִׁי לְלֹחָצִים וְגַם –

(אל העבד) מַה-תְּבַקֵּשׁ רֵעִי? הֲשָֹלוֹם?

העבד

שְׁלוֹם אֲדֹנָי עְִּמָך אֲדֹנִי, הַגִּידָה הָתוּכַל קְרֹא?

רם

מִכָּל הַמֹצְאוֹת אֹתִי, אוּכַל קְרֹא עֲתִידֹתַי.

העבד

זֹאת לָמַדְתָּ בִּבְלִי סֵפֶר, אַךְ הַגֶּד-לִי

הֲמֵבִין אַתָּה לִקְרֹא כָּל כְּתָב אֲשֶׁר תִּרְאֶה?

רם

אִם יֹדֵעַ אֲנִי אוֹתוֹת הַכְּתָב וּמִלּוֹת הַלָּשׁוֹן.

העבד

כֵּן דִבַּרְתָּ בָּזֶה – וְעַתָּה שָׁלוֹם לָךְ.

רם

אַל תֵּלֵך מִזֶּה בֵּן אָדָם, יֹדֵעַ אֲנִי לִקְרֹא.

(לוקח את הכתב וקורא בו)

הָאַלוּף מַרְסְנֶה עִם אִשְׁתּוֹ וּבְנוֹתָיו

הַשַׂר שַׁלְמוֹן וְאַחְיוֹתָיו הַנְּעִימוֹת

הָאִשָּׁה הַגְּבִירָה אַלְמָנַת אֲחִיטוּב

הָאַלּוּף פְּלַטְיָה וּבְנוֹת אָחִיו הַנֶּחֱמָדוֹת

מְרָיוֹת וְגִבְּתוֹן אָחִיו

אֲבִיֵעל דוֹדִי עִם אִשְׁתּוֹ וּבְנוֹתָיו

שושָׁנָּה בַּת אֲחִי הַיָפָה בַּבָּנוֹת עִם לִוְיָה

הָרֹזֶן עִירָד עִם תּוּבָל שְׁאֵרוֹ הַקָּרוֹב לוֹ

לוּץ עִם הִילְנֵי בַּת חָיִל.

(בהשיבו את הכתב) אֲסֵפָה נִבְחָרָה, וְאָנָה יִתְאַסָּפוּ?

העבד

בַּעֲלִיָּה.

רם

בְֵּאֶיזה בָּיִת?

העבד

בְּבֵיֵתנוּ אֶל מִשְׁתֵּה הָעֶרֶב.

רם

בְּבֵית מִי?

העבד

בְּבֵית אֲדֹנִי.

רם

לוּ שָׁאַלְתִּי זֹאת בַּתְּחִלָּה.

העבד

אֲנִי אֶעֱנֶה טֶרֶם תִּשְׁאַל: אָדֹנִי הוּא אֲבִיֵעל

הַגָּדוֹל וְהַנִכְבָּד; וְאִם אַתָּה אֵינְךָ מִבֵּית אֲבִיָרם

בֹּא גַּם אַתָּה לְהָרִיק כּוֹס יַיִן – וְשָׁלוֹם לָךְ. (הולך)

בניה

הַמִּשְׁתֶּה הַזֶּה אָבִיַעל עֹשֶׂה מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה

וְשָׁם תִּהְיֶה גַם שׁוֹשַׁנָּה אֲשֶׁר נַפְשְׁךְ אֹהֶבֶת

בִֹין בְּנוֹת וִירוֹנָה הַיְקָרוֹת הַמְּסֻלָּאוֹת בַּפָּז

בֹּא וְהִתְבּוֹנֵן בְּעַיִן זַכָּה, מַה-בֵּין פָּנֶיהָ

וּבֵין פְּנֵי אַחֵרוֹת אֲשֶׁר תַּרְאֶךָ יַד הָאוֹרֵב

וְאָז יוֹנָתְךָ יָפָתְךָ תִּהְיֶה בְעֵינֶיךָ כְּעֹרֵב.

רם

אִם עֵינַי תֶּחֱזֶינָה כַּחֲזוֹת לִבְּךָ סָר טָעַם

יֵהָפֵךְ מְקוֹר דִמְעָתִי לִיקוֹד אֵשׁ צָרָבֶת

וְעֵינַי אֲשֶׁר טָבְעוּ בִדְמָעוֹת וְנִמְלְטוּ כְּפַעַם בְּפָעַם

שָׂרֹף תִּשָּׂרַפְנָה כְּמִינִים וְאַפִּיקֹרְסִים בְּשַׁלְהֶבֶת.

גַּם שֶׁמֶשׁ מִמַּעַל, הָרֹאֶה אֶת כֹּל לָעֵינָיִם

לֹא רָאָה יָפָה מִיָפָתִי, מִיוֹם בְּרֹא אֶרֶץ וְשָמָיִם.

בניה

יָפָה מָצָאתָ אֹתָה בַּפֶּלֶס, בַּמֹאזְנַיִם אֲשֶׁרעָשִׂיתָ

כַּפּוֹת מֹאזְנֶיךָ הָיוּ הָעֵינַיִם וְאֹתָה בְּאַחַת רָאִיתָ.

בִּבְלִי אֶבֶן מִשְׁקַל בַּשְׁנִיָּה, לָהוֹרוֹתְךָ כִּי שָׁגִיתָ.

לוּ תִשָׁקֵל יָפָתְךָ לְעֻמַּת נַעֲרָה אַחֶרֶת

אַשֶׁר אַרְאֵךְ בַּמִּשְׁתֶּה כְּעֶצֶם הַשָׁמַיִם לָטֹהַר

וְהַטֹבָה בְּעֵינֶיךָ עַתָּה מִכָּל בְּנוֹת חֵן וְתִפְאֶרֶת

תֹּאמַר כִּי לָהּ אֵין הָדָר אַף לֹא זֹהַר.

רם

אֲנִי אֵלֵךְ אִתְּךָ, לֹא לִרְאֹות אוֹר אַחֵר

כִּי אִם לְהִתְעַנֵּג בְּאוֹרִי, כְּהֵילֵל בֶּן-שָׁחַר.

(הולכים)

מחזה שלישי

חבר בבית אביעל

אשת אביעל והאומנת

אשת אביעל

אֹמֶנֶת! אַיֵּה בִתִּי? קִרְאִי לָהּ לָבוֹא אֵלָי.

האומנת

חֵי נַפְשִׁי! כִּי בַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה –

קָרָאתִי לָהּ אָז – אַךְ מַה-לָּךְ יַעֲלַת חֵן!

מַה-לָּךְ צִפּוֹר דְּרוֹר! –חָלִלָה לָךְ מֵאלֹהִים! –

אַיֵּה אֵיפֹא הַיַלְדָּה? – הַאִם בָּאת יָעֵל?

יעל

מִי קָרָא לִי?

האומנת

אִמֵּךְ קָרְאָה לָךְ.

יעל

הִנְנִי אִמִּי הַגְּבִירָה, מָה חֶפְצֵךְ עִמָּדִי?

אשת אביעל

זֶה דְבַר חֶפְצִי – לְכִי לָךְ אֹמֶנֶת מִזֶּה

דְּבַר סֵתֶר לָנוּ – שׁוּבִי אֹמֶנֶת וְיַחְדָו נַמְתִּיק סוֹד

הֲלֹא יָדַעַתְּ כִּי בִּתִּי, בָּאָה עֵת נְעוּרֶיהָ.

האומנת

הִנְנִי יָדַעַת מִסְפַּר יְמֵי חַיֶיהָ מִיוֹם אֶל יוֹם.

אשת אביעל

הֲלֹא בַּת אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הִיא הַיוֹם.

האומנת

אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שִׁנַּי אֶתֵּן,אִם הִיא אַרְבַּע עֶשְׂרֵה הַיוֹם

אַף כִּי אֵין בְּפִי כִּי אִם אַרְבַּע;

הִיא אֵינֶנָּה אַרְבַּע עֶשְׂרֵה, כִּי חַג פְּלֹנִי אַלְמֹנִי

בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן לַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי עוֹדֶנוּ לֹא בָא

מָתַי יָבוֹא הֶחָג הַהוּא?

אשת אביעל

אַחֲרֵי שִׁבֻעַיִם וְיָמִים שְׁנַיִם אוֹ שְׁלֹשָה.

האומנת

יוֹם הֶחָג הַהוּא הוּא יוֹם הֻלֶדֶת אֹתָהּ

לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לִי בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה

וְאָז יִמְלְאוּן לָהּ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה.

וְשׁוֹשַנָּה בַּת גִּילָהּ נוֹלְדָה עִמָּהּ בְּשָׁנָה אֶחָת.

וְהִיא אֵינֶנָּה אִתָּנוּ, כִּי תִתְהַלֵּךְ אֶת-הָאֱלֹהִים.

וּכְבַר אָמַרְתִּי בְּרִאשׁוֹן לַחֲמִישִׁי תְּהִי בַּתאַרְבַּע עֶשְׂרֵה

כִּי זֹכֶרֶתאֲנִי הֵיֵטב: זֶה עֶשְׁתֵּי עֶשְׁרֵה אַחֲרֵי הָרַעַשׁ

בְּיוֹם הִגָּמֵל אֹתָהּ וְאֶת הָיוֹם הַהוּא לֹא אֶשְׁכַּח לְעוֹלָם

כִּי אֶחָד הוּא בַּשָּׁנָה,אֵין כָּמוֹהוּ בְּכָל הַיָמִים.

כִּי לְגָמְלָהּ מֵחֲלֵב שָׁדַי, שַׂמְתִּי לַעֲנָה עַל דַּדַּי

בְּעוֹד אֲנִי יֹשֶׁבֶת תַּחַת שׁוֹבָךְ הַיוֹנִים בֶּחָצֵר

וְאַתְּ גְּבִרְתִּי, הָיִית עִם אֲדֹנִי אָז בְּמַנְטוּבָה

וַאֲנִי זֹכֶרֶת הֵיטֵב, כֵּאֲשֶׁר כְּבַר הִגַּדְתִּי הַדָבָר

כּי כִּמְעַט נָגְעָה בְּפִיהָ וַתָּמָץ רֹאש הַדַּד

הִשְׁתוֹלְלָה הַפְּתַיָה הַנְּעִימָה בְּטָעֲמָהּ אֶת הַלַעֲנָה

וַתִּתְרַגֵּז אֶל שָׁדַי כִּי מָרָה לָה מְאֹד

וּפִתְאֹם הִתְפּוֹרֵר שׁוֹבָךְ הַיוֹנִים כִּי הֵחֵל הָרַעַשׁ

וָאֵרֶא כִּי אֵין פְּלֵטָה, כִּי אִם לָנוּס מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה

וְזֶה עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיוֹם הַמַּעֲשֶׂה הַהוּא

וְהִיא יָכְלָה אָז לָלֶכֶת וְלָרוּץ לְכָל פִּנָּה

כִּי לִפְנֵי הַיוֹם הַהוּא, נָפְלָה עַל מִצְחָהּ אָרְצָהּ

וּבַעֲלִי עָלָיו הַשָׁלוֹם (אִיש טוֹב הָיָה וְלֵב שָׂמֵחַ)

הֵקִים אֶת הַיַלְדָה וַיְדַבֵּר עַל לִבָּהּ לֵאמֹר

"הַיוֹם נָפַלְתְּ עַל אַפַּיִךְ וְכַאֲשֶׁר תַּשְׂכִּילִי תִּפְּלִי אֲחֹרַנִּית

הַאִם לֹא כֵן יָעֵל?" וַאֲנִי בִּי נִשְׁבַּעְתִּי

כִּי הַפּוֹתָה הַזֹאת שָׁמְעָה וַתִּדֹּם וַתֹּאמֶר “הֵן”

וְעַתָּה הֲלֹא תָבִינִי אֶת הַצְחֹק אֲשֶׁר עָשְׂתָה לָנוּ,

אִם אֶלֶף שָׁנִים אֶחְיֶה, חֵי נַפְשִׁי אִם אֶשְׁכַּח זֹאת

כִּי בְּאֹמְרוֹ כַּדָּבָר הַזֶּה “הָאִם לֹא כֵן יָעֵל?”

חָדְלָה בְּסִכְלוּתָה לִבְכּוֹת וַתִּדֹּם וַתֹּאמֶר “הֵן”.

אשת אביעל

רב לָךְ עַתָּה, אַל תּוֹסִיפִי דַבֵּר בַּדָּבָר הַזֶה.

האומנת

אַךְ אֵיך גְּבִרְתִּי אֶתְאַפַּק וְלֹא אֶשְׂחַק

בְּזָכְרִי כִּי חָדְלָה לִבְכּוֹת וּבְפִיהָ אָמְרָה “הֵן”

וּבְכָל זֹאתעַל אֱמוּנָתִי, כִּי חַבֻּרָה גְדוֹלָה כְּבֵיצָה

הָיְתָה לָהּ עַל מִצְחָהּ וּנְהִי בְכִי תַמְרֻרִים הִשְׁמִיעָה

אַךְ כַּאֲשֶׁר אָמַר בַּעֲלִי "הֵן נָפַלְתְּ עַל אַפַּיִךְ

חַכִּי עַד בּוֹאֵךְ בַּיָּמִים וְאָז תִּפְּלִי אֲחֹרַנִּית

הַאִם לֹא כֵן יָעֵל?" חָדְלָה הִיא וַתֹּאמֶר “הֵן”.

יעל

שִׁמְעִי נָא לִי אֹמֶנֶת וְחִדְלִי גַם אָתְּ.

האומנת

הֵן שָׁמַעְתִּי וֶאֶחְדָּל וְהָאֱלֹהִים יִהְיֶה בְעֶזְרֵךְ!

מַה –יָפִית מַה-נָעַמְתְּ מִכָּל הָעוֹלְלִים אֲשֶׁר הֵינַקְתִּי!

וְרַק זֶה כָּל חֶפְצִי לִרְאוֹתֵךְ בְּעֻלַת בָּעל.

אשת אביעל

עַל דְּבַר הַבְּעָלִים חָפַצְתִּי לְדַבֵּר גַּם אֲנִי

מַה-תֹאמְרִי יָעֵל בִּתִּי, כִּי יְדֻבַּר בָּךְ לְהִבָּעֵל.

יעל

כָּבוֹד כָּזֶה לֹא עָלָה עַל לִבִּי לֹא בְהָקִיץ וְלֹא בַחֲלוֹם.

האומנת

מִי יִנְחַל הַכָּבוֹד הַזֶה? – לוּלֵא הָיִיתִי מֵינִקְתֵּךְ

אָמַרְתִּי מִשְׁדֵי בִינָה יָנַקְתְּ מֵעֵת צֵאתֵךְ מִבָּטֶן.

אשת אביעל

שִׁיתִי לִבֵּךְ לִדְבַר הַחֲתֻנָּה, צְעִירֹות מִמֵּךְ בְּוִירוֹנָה

מִבְּנוֹת נְדִיבֵי הָעִיר, חֹבְקוֹתהֵנָּה אֶת עוּלֵיהֶן.

וַאֲנִי אִמֵּךְ הָיִיתִי כִּמְלֹאת לִי מִסְפַּר הַשָׁנִים

אֲשֶׁר עוֹדֵךְ אַתְ בִּבְתוּלַיִךְ; וּלְהַגִּיד לָךְ כֹּל אֹמֵר:

הִנֵּה פָּרִיז אִישׁ חַיִל, חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בָּךְ לְקַחְתֵּךְ.

האומנת

הֶאָח בַּת נָדִיב! אִישׁ חַיִל הוּא אֵין כָּמוֹהוּ

הָדוּר וּכָלִיל הוּא בְּיָפְיוֹ כְּפֶסֶל נָסַךְ חָרָשׁ.

אשת אביעל

גַּם בְּוִירוֹנָה בַּקַיִץ, אֵין צִיץ נֶחְמָד כָּמוֹהוּ.

האומנת

צִיץ נֶחְמָד וְנָעִים הוּא! אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר בְּכַרְמֵי וֵירוֹנָה!

אשת אביעל

הַגִּיִדי לִי בִּתִּי, הָתִרְצִי לִהְיוֹת לְאִישׁ כָּמוֹהוּ?

הַלַיְלָה תִּרְאִי אוֹתֹו בַּמִּשְׁתֶּה, כִּי אֶחָד הוּא מֵאֶלֶף

הִתְבּוֹנְנִי בוֹ כְּמוֹ בְסֵפֶר, כִּי אוֹצָר טוֹב בּוֹ הוּא

חָכְמָה עֲמֻקָּה וְאִמְרֵי שֶׁפֶר, אֵין בּוֹ סֶלֶף

כֵּן תִּמְצְאִי אֶת הַפְּרִיזִי בִּרְאוֹתֵךְ אוֹתוֹת פָּנָיו לַאֲחָדִים

אֶחָד לָאֶחָד נָאוֶה וְכֻלָּם כְּאֶחָד נֶחְמָדִים

וְאִם תִּמְצְאִי בַּסֵּפֶר הַזֶּה דָּבָר סָתוּם אוֹ תָפֵל

הַבִּיטִי בְגִלְיוֹן עֵינָיו וּשְׁבִיב אִשׁוֹ יַגִּיהַּ אָפֵל

וְהַסֵּפֶר הַיָקָר הַזֶּה, עָשָׂה לוֹ שֵֹם לְתִפְאֶרֶת

וְאֵין לוֹ מַחְסֹר, כִּי אִם דֶּבֶק טוֹב בְּמַחְבֶּרֶת.

הֵן הוּא הוֹלֵךְ בַּמֶּרְחָב, כַּדָּג יָשֹוּט בַּמְּצוּלָה

וּלְמִי יָאֳתָה לָצוּד אֹתוֹ, אִם לֹא לְבִתִּי הַבְּתוּלָה!

רַבִּים יַחְשְׁבֻהוּ כִּכְלִי-פָז, תַּאֲוָה הוּא לָעֵיִָנים

וְתוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה לֹא תְסֻלֶּה בִּזְהַב פַּרְוָיִם

וְלָכֵן לָךְ הַכֹּל, אִם יִהְיֶה לָךְ לְבַעַל

וּמֵאֲשֶׁר לָךְ לֹא יִקַּח, מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ-נַעַל.

האומנת

אִשָּׁה תִקַח חֵיִל בְּעָלֶיהָ; וּמַה-יִקַּח מִיָּדֶיהָ?

אשת אביעל

דַּבְּרִי בִּתִּי, הֲטוֹב פָּרִיז בְּעֵינַיִךְ אִם אֵין?

יעל

הִנֵּה אֶשָּׂא עֵינִי אֵלָיו אִם יִמְשְכֵנִי לְמַרְאֶה עָיִן.

אֶפֶס כִּי אֶמְשֹׁל בְּרוּחִי וְלֹא אָתוּרָה אַחָרֵי עֵינַי

יֶתֶר מֵאָשֶׁר יִהְיֶה לִרְצוֹנֵךְ וּמֵאֲשֶׁר עֲצָתֵךְ תַּנְחֵנִי.

העבד

גְּבִרְתִּי, הֵן הַקְּרוּאִים בָּאוּ; הַשֻׁלְחָן כְּבַר עָרוּךְ

הַנֶּאֶסָפִים מְחַכִּים לְבוֹאֵךְ וְדֹרְשִׁים אַיֵה בַּת הַגְּבִיָרה

בְּבֵית הַמְּבַשְׁלוֹת יָאֹרוּ אֶת הָאֹמֶנֶת וְכֻלָּם בְּמְבוּכָה גְדוֹלָה

וַאֲנִי אָץ לָשׁוּב אֶל מִשְׁמַרְתִּי; אָנָּא מַהֵרְנָה לָבוֹא אַחֲרָי.

אשת אביעל

אֲנַחְנוּ בָאוֹת אַחֲרֶיךָ – יָעֵל, הַשַׂר יִרְאֶה פָנָיִךְ.

האומנת

לְכִי וְתִמְצְאִי לָךְ לֵילוֹת תַּעֲנֻגִּים לִימֵי תַעֲנֻגָּיִךְ.

(הולכות)

מחזה רביעי

רחוב

רם, מריות, בניה עם אנשים מתחפשים בַאֶפֵר ונושאי לפידים ואנשים אחרים.

רם

הֲיֵשׁ לָנוּ לְדַבֵּר דָּבָר, עַל מֶה אָנַחְנוּ בָאִים?

אוֹ נָבוֹא אֶל הַבַּיִת בִּבְלִי פִּתְחוֹן פֶֹה?

בניה

כְּבַר חָדַל הַמִּנְהָג הַיָשָׁן לָבוֹא בְּפִתְחוֹן פֶּה

וְלֹא אֶחָד מֵאִתָּנוּ יָבוֹא בֶּאֱלִיל בִּכְסוּת עֵינַיִם

אֲשֶׁר קַשְׁתּוֹ מְשׁוּחָה בְּשָׁשַׁר כְּקֶשֶׁת בְּנֵי קַדָר

וְעָלָיו תִּרְנֶה אַשְׁפָּה לְהַטִּיל אֵימָה עַל הַנָּשִׁים

כִּדְמוּת רֹבֶה קַשָּׁת לְעֵינֵי עוֹף כָּל כָּנָף

וְגַם לֹא בִּלְשׁוֹן לִמֻּדִים נְקַדֵּם אֶת פְּנֵי הַנֶּאֱסָפִים

כִּי מַה-לָנוּ וּלְמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם אֲשֶׁר יַחְשְׁבוּ עָלֵינוּ

הֲלֹא יָבִינוּ כִּי עֵת רְקוֹד וְלֹא עֵת לְדַבֵּר

וְלָצֵאת בִּמְחוֹל מְשַׂחְקִים בָּאנוּ עַד אֲשֶׁר נֵצֵא.

רם

וַאֲנִי לַפִּיד אֶשָּׂא, כִּי אֵין נַפְשִׁי לדְהַרֲוֹת אֵלֶּה;

אוֹר-חָשַׁךְ בְּאָהֳלִי וְלַפִּיד אֶשָׂא לְהָאֶר לִי.

מריות

לֹא כֵן רָם יְדִידִי, אַתָּה תְּפַזֵז עִמָּנוּ.

רם

כָּבֵד הָדָּבָר מִמֶּנִי; פְּעָמֶיךָ בַּנְּעָלַיִם קַלִּים

וְאַתָּה קַל בְּרַגְלֶיךָ לֹא כֵן אָנֹכִי עִמָּדִי

נַפְשִׁי בְקִרְבִּי עֹפֶרֶת וּפְעָמַי לֹא יָמוּשׁוּ מִתַּחְתָּי.

מריות

יְדוּעַ אַהֲבָה הִנְּךָ, קוּם שְׁאַל לְךָ מִמֶּנָּה כְּנָפַיִם

וְהַגְבֵּעַּ לָעוּף לְמַעְלָה וְאַל תִּשַּׁח לֶעָפָר נַפְשֶֹךָ.

רם

חִצֵי אַהֲבָה נִחֲתוּ בִי וּבַרְזֶל בָּאָה נַפְשִׁי

וְאֵיך יָעוּף אָסוּר כָּמוֹנִי עַל אֶבְרָה וָנוֹצָה?

הָאַהֲבָה עָלַי לְמַשָּׂא וְרֹבֵץ אֲנִי תַּחַת מַשָּׂאִי.

מריות

אִם רֹבֵץ אַתָּה, הֱיֶה לְמַשָּׂא עַל אַהֲבָתְךָ

אֲשֶֹר רַכָּה הִיא מִנְשֹׁא מַשָּׂא כָבֵד כָּמוֹךָ.

רם

הַאִם הָאַהֲבָה רַכָּה הִיא? כְּבֵדָה הִיא מִנֵטֶּל הַחוֹל

קָשָׁה מִמְּטִיל בַּרְזֶל וְדֹקֶרֶת כְּקוֹץ מַכְאֵיב.

מריות

אִם הָאַהֲבָה כְּבֵדָה עָלֶיךָ, הַכְבֵּד אַכְפְּךָ עָלֶיהָ

וְדָקֹר תִּדְקַר אֹתָה, מַדְקֵרָה תַּחַת מַדְקֵרָה. –

תְּנוּ לִי אֲפֵר לְכַסּוֹת אֶת פָּנַי (משים אפר על פניו)

מִתְחַפֵּשׂ לְנֶגֶד מִתְחַפֵּשׂ! וּמָה אֶדְאַג עוֹד?

אִם עַיִן חֹדְרָה תִּמְצָא שֶׁמֶץ דָּבָר בְּפָנַי

הֲלֹא תַּבְנִית פָּנַי עַל פָּנַי, יַאֲדִימוּ פָנֶיהָ בַּעֲדִי.

בניה

קוּמוּ דִפְקוּ עַל הַדֶּלֶת וְנָבוֹאָה הַבַּיְתָה

וְשָׁם יָחוֹג יָנוּעַ אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר לוֹ שֹׁקַיִם.

רם

אַךְ תְּנוּ לַפִּיד בְּיָדִי; נְעָרִים אֹהֲבֵי גִיל יְרַקְּדוּן

וּמִשְׁטַח קָנֶה וָסוּף עַל פְּנֵי הַקַּרְקַע יִרְמָסוּן

וַאֲנִי אֲשַׁנֶּה בְּמוֹפִי פִּתְגָּם יָשָׁן נוֹשָׁן

“הָאֹחֵז נֵר לַאֲחֵרִים, יִרְאֶה וְלֹא יִתְעָרֵב בְּשִׂמְחָתָם”

כִּי לְשִׂמְחָה מַה-זֹה עֹשָׂה וַאֲנִי אֶת מְחוֹלִי גָּמַרְתִּי.

מריות

מָחוֹל רִאשׁוֹן גָּמַרְתָּ וּמָחוֹל שֵּנִי תָּחֵל;

וְאִם כְּכַדּוּר מִשְׂחַק הַיְלָדִים, נִדַּחְתָּ לִמְקוֹם רֶפֶשׁ

נִמְשֶׁכְךָ לְהַדִּיחַ מִקִרְבְּךָ זוֹב הָאַהֲבָה וְחֶלְאַת הַנֶּפֶשׁ –

אַךְ לְכָה אִתָּנוּ, לְבַל יִבְעָרוּ הַלַּפִּידִים בַּשַּׁחַר.

רם

לָמָּה תְּבַטֶּא בִּשְׂפָתֶיךָ כַּדָּבָר אֲשֶׁר אֵין לוֹ שַׁחַר?

מריות

זֶה דְּבָרִי: אִם נִתְמַהְמַהּ בַּעֲבוּר דְּבַר שְׂפָתַיִם

הַלַּפִּידִים דֹלְקִים לְלֹא הוֹעִיל כְּנֵּר בַּצָּהֱרַיִם

אַךְ רְצֵה אֶת הֶגְיוֹנִי, כִּי חָמֵשׁ פְּעָמִים בַּמִּדָּה

הָגוּת לִבֵּנוּ נְכֹחָה מִכָּל מְלִיצָה חִידָה.

רם

גַּם בְּלֶכְתֵֹנוּ אֶל הַמְחוֹלוֹת הָגוּת לִבֵּנוּ נְכֹחָה

אַךְ הַמֵּבִין חִידֹות לֹא יִרְצֶה לָלֶכֶת.

מריות

וּמַדּוּעַ?

רם

כִּי חֲלוֹם חָלַמְתִּי הַלָּיִלָה.

מריות

גַּם אֲנִי בַּחֲלוֹמִי.

רם

וּמֶה רָאִיתָ?

מריות

רָאִיתִי כֵּי הַחֹלְמִים יֶחְזוּ מַשְּׂאוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים.

רם

וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִרְאוּ נְכֹחוֹת בְּעוֹדָם עַל עַרְשׂתָם סְרֻחִים.

מריות

אוּלַי בָּאָה אֵלֶיךָ הָרוּחַ, הַמּוֹשֶׁלֶת בְּחֶזְיוֹנוּת לָיְלָה

הֲלֹא הִיא הַמְיַלֶּדֶת לִבְנוֹת הַשֵׁדִים יָפוֹת תֹּאַר

וּקְטָנָּה הִיא כְּלֶשֶׁם בְּטַּבַּעַת אֲשֶׁר זְקַן הָעִיר

יִשָּׁא עַל אֶצְבָּעוֹ; צֶמֶד סוּסֶיהָ כְּאָבָק דָּק

וְהִיא תָבוֹא אֶל הָאֲנָשִׁים הַיְשֵנִים דֶּרֶך נְחִירֵיהֶם.

בַּדֵּי מִרְכַּבְתָּהּ רַגְלֵי שְׂמָמִית וּרְפִידָתָהּ כַּנְפֵי יֶלֶק

מֶרְכָּבָהּ קוּרֵי עַכָּבִישׁ וַעֲדִי הַסּוּסִים וְקִישֹּוּרֵיהֶם

כְּקַוֵי אוֹר הַלְבָנָה לַחִים מֵרְסִיסֵי לָיְלָה.

הַשּׁוֹט הוּא שֵׂעָר דַּק אָחוּז בְּשׁוֹק הַצְלָצַל

הָרַכָּב נְמָלָה קְטַנָּה כְּסָס הָאֹכֵל צֶמֶר

וְהַמֶּרְכָּבָה זַג אֱגוֹז קָטֹן אֲשֶׁר תוֹכוּ אָכְלוּ תוֹלָעִים

כִּי הֵם בּוֹנֵי הַמֶּרְכָּבָה לִבְנוֹת הַשֵּׁדִים יְפוֹת תֹּאַר.

בְּמֶרְכָּבָה מְרַקְּדָה זֹאת תִּסַּע הַמְּיַלֶּדֶת בְּכָל לַיְלָה

וּתְבֵַקּר בְּבָתֵּי הַמַּחֲשָׁבָה אֲשֶׁר לְיוֹדְעֵי אַהֲבָה

וְאַחֲרֵי כֵן יַחְלְמוּ אִישׁ אִישׁ כְּאַוַּת נַפְשׁוֹ.

הַבָּאִים בַּחֲצַר מַלְכוּת, יַחְלְמוּ אֵיךְ לִכְרֹעַ בִּרְכָּם;

הַמְּלִיצִים בְּבָתֵּי מִשְׁפָּט, יַחְשְׁבוּ בְּאֶצְבָּעָם מַה-שְׂכָרָם

וְכַאֲשֶֹר תִּגַּע בְּשִׂפְתֵי הַנָּשִׁים, הֵן רֹאֹות נְשִׁיקֹות בַּחֲלוֹם

וְכַאֲשֶׁר תִּקְצֹף עֲלֵיהֶן כִּי הֲבֵל פִּיהֶן נִשְׁחָת

מִמַּמְתָּקִּים אֲשֶּר אָכְלוּ לָרֹב, תַּעֲנשֹ בַּאֲבַעְבֻּעוֹת עֲוֹנָן.

וְכִי תַעֲבֹר וְתִגַּע בְּאַף הָרֹאִים פְּנֵי מֶלֶךְ

חִישׁ מַהֵר יְרִיחוּן כִּי בָּאָה עִתָּם לְהִתְנַשֵׂא

וְאִם בְּאַף כֹּהֲנֵי הָעֵדָה, תִּגַּע בְּשֵׂעָר אוֹ בְנוֹצָה

יירְאוּ בַּחֲלוֹם כִּי אַחַת הַכְּהֻנּוֹת נוֹסְפָה עַל חֶלְקָם.

וְכִי תַעֲבֹר בְּמֶרְכַּבְתָּהּ עַל צַוַּארֵי אַנְשֵׁי הַצָּבָא

יַחְלְמוּ חֲלוֹם כִּי כָרְתוּ רָאשֵֹי בַּעֲלֵי מִלְחַמְתָּם

וְכִי פָּרְצוּ אָרְבוּ וְשָׁלְלוּ הוֹן וּכְלֵי נֶשֶׁק

וְהֵם שׁוֹתִים יַיִן מִמָּקוֹר נֶאֱמָן אֲשֶׁר לֹא יְכַזֵב;

אַךְ פִֹתְאֹם יִתְעוֹרְרוּ יָקִיצוּ לְקוֹל הַתֹּף בְאָזְנֵיהֶם

אָז יִרְגְּזוּ יְקַלְלוּ קְלָלָה נִמְרֶצֶת וְיִישְׁנוּ שֵׁנִית.

זֹאת הַמְכַשֵׁפָה הַשֹּׁלַחַת יָד בְּשַׂעֲרוֹת צַוְּארֵי הַסּוּסִים לָיְלָה

אוֹ בְמַחְלְפוֹת רָאשֵׁי אֲנָשִׁים עַד אֲשֶׁר יִשְׂתָּרְגוּ

וְהָיוּ לַעֲבוֹתִים עָבִים מְצֻמָּדִים מֻדְבָּקִים בְּחֶלְאַת רֹאשָֹם

וְאִם יִפָּרְדוּ אוֹ יְגֻלחוּ, יַחְשְֹבוּ בַעֲלֵיהֶם לְאוֹת רָע לָמוֹ.

וְהִיא הַלֹחֶצֶת הַבְּתוּלוֹת עַל גַּבָּן בַּמִּטָּה

לְבַעֲבוּר תִּלְמַדְנָה לָשֵׂאת מַשָׂא הָאֲנָשִׁים עֲלֵיהֶן

וְגַם הִיא…..

רם

רַב לְךָ מְרָיוֹת, לְבַטֵא הֶבֶל וָרִיק.

מריות

עַל דִּבְרֵי חֲלוֹמוֹת הֵן אֲנִי מְדַבֵֹר

כִּי בָנִים רֵקִים הֵם, יַלְדֵי מַחְשְׁבוֹת שָׁוְא וֶתָפֵל

יְסוֹדָם דַּק כַּצֵל וְקַל מֵרוּחַ נֹשֶׁבֶת

הוּא הָרוֹחַ אֲשֶׁר פַּעַם יְחַבֵּק חֵיק הַקֶּרַח

הַשֹּׁכֵב עָרוּם נֶגְדּוֹ בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן וּפַעַם יְשַׁנֶה פָנָיו

וְיִתְגּוֹלֵל עַל שִׁכְבַת הַטַֹל בְּחַדְרֵי תֵימָן.

בניה

וְהוּא הָרוּחַ אֲשֶׁר יֶהְדֹּף וְיַרְחִיק אֶת לִבֵּנוּ

מִחוּץ לִגְבוּל נַפְשֵׁנוּ. אַךְ עֵת הָאֹכֶל עָבָרָה

וְנַחְנוּ נָבוֹא כַּעֲבֹר הַמּוֹעֵד.

רם

הִנְנִי יָרֵא כִּי אָצִים אָנוּ לִפְנֵי הַמּוֹעֵד

לְבָבִי יַגֶּד לִי, כִּי רָעָה נִשְׁקָפָה מֵאֵת הַכּוֹכָבִים

וּבְלֵיל שְׂמָחוֹת זֶה תָּחֵל לָרוּץ אֹרַח תְּקוּפָתָהּ

וְתָשֵׂם קֵץ לְנַפְשִׁי אֲשֶֹר קָצָה בְחַיִים חַיָתָהּ

וַאֲשֶׁר הָיְתָה לְמוֹקֵשׁ לְהָבִיא מָוֶת בְּלֹא יוֹמוֹ;

אַךְ סְפִינָתִי בְּיַד הַמַּלָּח אֶל אֲשֶׁר יִרְצֶה יַטָּנָּה.

לְכוּ חֲבֵרִים עַלִיזִים! נָבוֹאָה אֶל הַמְחוֹלוֹת.

בניה

הָבוּ הַכּוּ בַּתֹּף. (הולכים כלם)

מחזה חמישי

ארמון בית אביעל

מנגנים עומדים ומשרתים באים.

משרת א'

אַיֶכָּה בֶּן מַחְבִּי? עֲזָר לָנוּ לְפַנוֹת אֶת הַבַּיִת;

הַעֵת לִלְקֹק הַקְעָרוֹת, וְלֶאֱכֹל הַנּוֹתָר בְּיָדָיִם?

משרת ב'

אִלּוּ הַמִּדּוֹת הַטּוֹבֹות לִי הָיוּ נְתוּנוֹת

לְשָׁמְרָן בְּיָדִי אֵלֶה הַמְּגֹאָלוֹת בְּחֶלְאַת הַמְּגָדִים

מַה-יִהיֶה מִתִּפְאֶרֶת הַמִּדּוֹת? –

משרת א'

שְׂאוּ מִזֶּה כְּלֵי הַבַּיִת וְהָשִׁיבוּ כְּלֵי הַכֶּסֶף בָּאַרְגָּז

וְאַתָּה טוֹב תַּעֲשֶׂה כִּי תִמְצָא לִי שׁתֵּי לְבַבוֹת

וְאָמַרְתָּ אֶל הַשׁוֹעֶר לִפְתֹחַ לְשׁוֹשַׁנָּה וּשְׂבָבָה בְּנוֹת רֵכָב.

אַיֶּכָּה פּוּטִי בֶּן מַחְבִּי? –

משרת ב'

עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר צִוִיתָנִי.

משרת א'

מַהֲרָה אֶל הַחֶדֶר פְּנִימָה, כִּי שָּאֲלוּ עָלֶיךָ

וְעֵינָם צוֹפִיָּה לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיךָ.

משרת ב'

לֹא נוּכַל לִהְיוֹת בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת כְּאֶחָד,

שִׂישׂוּ גִילוּ בַּחוּרִים! אַל תֵּעָצְבוּ הַיוֹם

הִכָּנְעוּ בְּעַנְוַת חֵן לַאֲדֹנֵיכֶם, כִּי עֲנָוִים יִירְשׁוּ אָרֶץ.

(המשרתים שבים לאחור)

(אביעל, אשת אביעל, יעל, תובל ובני הבית עם הקרואים נושאי אֶפֵר על פניהם)

אביעל

בּוֹאוּ לְשָׁלוֹם יְדִידִים! הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בְּהֹנוּת רַגְלֵיהֶן

לֹא יְנֻגְּעוּ בְשֹׁרֶש מַכְאִיב, צוֹפוֹת לָצֵאת בִּמְחוֹל מְשַׂחֲקִים

בֹּאנָה בְּנוֹת חַיִל! מִי מִכֶּן תְּמָאֵן לִרְקוֹד

הִיא הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נֶגַע לָהּ בִּבְהֹנוֹת רַגְלֶיהָ.

וְגַם אַתֶּם פָּנִים חֲדָשִׁים! יְדִידִים בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם

זָכַרְתִּי אֶת הַיּוֹם אֲשָׁר נָשָׂאתִי אֲפֵר עַל עֵינַי

וָאָשִׂים דְּבָרִים נְעִימִים בְּאָזְנֵי יְפַת תֹּאַר

אַךְהַיוֹם עָבַר, עָבַר הַיוֹם וְלֹא יָשׁוּב.

בֹּאוּ לְשָׁלוֹם יְדִידִים!מְנָגְנִים הֵיטִיבוּ נַגֵּן

פַּנּוּ מָקוֹם! פָּנּוּ מָקוֹם! צְאֶינָה עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת!

(המנגנים מנגנים ושנים שנים יוצאים במחול)

(אל המשרתים) הָבִיאוּ נֵרוֹת עוֹד וּשְׂאוּ הַשֻׁלְחָנוֹת מִזֶה

וְכַבּוּ אֶתהָאֵשׁ בַּתַּנוּר, כִּי חָזָק הַחֹםבַּבָּיִת.

מַה-יִּשְׂמַח לִבִּי לִרְאוֹת בִּרְקוֹד הָאֹרְחִים

אֲשֶׁר לֹא קְרָאתִים – שְׁבָה אִתִּי אֲבִיֵעל אָחִי

כִּי חָלְפוּ יְמֵי מְחוֹלֵנוּ. מַה-מִּסְפַּר הַשָׁנִים

מִיוֹם אֲשֶׁר רָקַדְנוּ יַחְדָּו וְהַמַּסְוֶה עַל פָּנֵינוּ?

אביעל השני

כִּשְׁלֹשִׁים שָֹנָה.

אביעל

מָה אַתָּה דֹבֵר? הֲלֹא הוֹסַפְתָּ עַל הַמִּסְפַּר

כִּי בְּחַג הַשָׁבֻעוֹת הַבָּא יִהְיֶה עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים

לְיוֹם חֲתֻנַּת לוּץ וְהוּא הַיּוֹם אֲשֶׁר רָקַדְנוּ בָּאַחֲרֹנָה.

אביעל השני

לְמְַעָלה מֵעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ, כִּי בְנוֹ לְמַעְלָה מִזֶּה,

בְּנוֹ הוּא כְּבֵן שְׁלֹשִׁים.

אביעל

אַל תְּדַבֵּר כַּדָּבָר הַזֶּה כִּי זֶה שְׁנָתַיִם

מִיוֹם רָאִיתִי אֶת בְּנוֹ וְהוּא עוֹדֶנּוּ נָעַר.

רם

(אל אחד המשרתים)

מִי זֹאת הָעַלְמָה

הַמִּתְרַפֶּקֶת שָׁמָּה עַל יַד הַשָׁלִישׁ בַּמָּחוֹל?

המשרת

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֲדֹנִי, מִי הִיא.

רם

הִיא תוֹרֶה לַנֵרוֹת, לְהָאִיר וּלְהָפִיץ אוֹרָה

בְּרַק יִפְעָתָה יֵרָאֶה עַל פְּנֵי הַלָּיִל

כְּמוֹ אֶבֶן בָּרֶקֶת בְּאֹזֶן כּוּשִׁית שְׁחוֹרָה

מִשֹּׁכְנֵי בָתֵּי חֶֹמר נִשְׂגָּבָה, לֹא תְסֻלָּא בְּהוֹן וָחָיִל.

כְּיוֹנָה זַכָּה מִשֶּׁלֶג בְּקֶרֶב עוֹרְבִים מְרַחֶפֶת

כֵֹן בַּת נָדִיב זוֹ מִבֵּין רֵעוֹתֶיהָ נִשְׁקֶפֶת.

אַחַר הַמָּחוֹל הַזֶּה אֶשְׁמֹר אֵיפֹה תָנוּחַ מֵעֲמָלָהּ

וְאִם אַךְ אֶגַּע בְּיָדָהּ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלָהּ.

חֵיאֲנִי! אִם אֹהַב אַחֶרֶת מִיוֹם זֶה וָמָעְלָה

כִּי מֵעוֹדִי לֹא רָאִיתִי כְּלִילַת יֹפִי בִּלְתִּי הַלָיְלָה.

תובל

קוֹלוֹ יַעֲנֶה בּוֹ, כִּי הוּא מִבֵּית אֲבִירָם –

מִי אִתִּי מִי? הָבֵא לִי חַרְבִּי – הַבְּלִיַּעַל הַזֶּה

מַה-לוֹ פֹה כִּי הִתְחַפֵּשׂ בַּאֲפֵר זָר

וַיָבוֹא לִרְאוֹת עֶרְוָתֵנוּ וּלְהָתֵל בָּנוּ בְּחַגֵּנוּ.

בְּשֵׁם בֵּית אָבִי נִשְׁבַּעְתִּי וּבִכְבוֹד מִשְׁפַּחְתִּי הַגְדוֹלָה

אִם לְעָוֹן יֵחָשֶׁב לִי, לְהוֹרִידוֹ בְדָם שְׁאוֹלָה.

אביעל

מַה-לְךָ שְׁאֵרִי וּבְשָׂרִי? מַה-לְךָ כִּי נִזְעָקְתָּ?

תובל

רְאֵה דוֹדִי, אֶחָד מֵהָאֲבִירָמִים שְׂנוּאֵי נַפְשֵׁנוּ

בָּא הֵנָּה לְמֹרַת רוּחַ, לְצַחֵק בָּנוּ בְּלֵיל חַגֵנוּ.

אביעל

הַאִם רָם בֶּן אֲבִירָם הוּא?

תובל

הוּא רָם הַבְּלִיַעַל.

אביעל

נָא הֶרֶף מִמֶּנוּ בְּנִי הֶרֶף הַנַּח-לוֹ

כִּי מִדְבָּרוֹ נָאוֶה וְהֲלִיכוֹתָיו בְּפַעֲמֵי נָדִיב

וְגַם כָּל בְּנֵי הָעִיר יְסַפְּרוּ תְהִלָתוֹ בַּשָּׁעַר.

כִּי בֶן חַיִל הוּא, בֵּן מַשְׂכִּיל מֹשֵל בְּרוּחוֹ

אִם תִּתֶּן לִי אוֹצְרוֹת כָּל הָעִיר הַזֹּאת

לֹא אַפִּיל מִשַׂעֲרָתוֹ אַרְצָה אַחֲרֵי בוֹאוֹ בְּצֵל קֹרָתִי.

לָכֵן תְּנָה מַעֲצֹר לְרוּחֲךָ וְאַל תָּשִׂים אֵלָיו לִבֶּךָ

וְאִם שְׁלוֹמִי אַתָּה דֹרֵשׁ הוֹאֶל-נָא וְיִיטַב לִבֶּךָ

הַעֲבֵר פָּנִים נִזְעָמִים וְאַל תַּשְׁבֵּת מְשׂוֹש חַגֵּנוּ.

תובל

נְכוֹנִים לִי פָּנִים נִזְעָמִים, אִם אִיש נָבָל כָּמוֹהוּ

יִתְעָרֵב בְּשִׂמְחַת חַגֵּנוּ; אָנֹכִי לֹא אֶשָּׂא פָנָיו.

אביעל

וַאֲנִי פָּנָיו אֶשָּׂא.

וּמַה-תֹּאמַר אִישׁ נַעַר? הֵן אֲנֹכִי אָמַרְתִּי

כִּי פָנָיו אֶשָּׂא. הַאַתָּה הוּא בַּעַלהַבַּיִת

אוֹ בַּעַל הֹבַּיִת אֲנִי? צֵא הִתְפָּאֵר כִּי לֹא תִשָּׂא פָנָיו

יָדַעתִּי כִּי חָפַצְתָּ לְהָבִיא מְבוּכָה בֵּין הַקְּרוּאִים

וְלַעֲמֹד בְּרֹאשׁ כֻּלָּם, כְּתַרְנְגֹל עַז בָּעוֹף.

תובל

חֶרְפָּה הִיא דּוֹדִי, חֶרְפָּה הִיא לָנוּ.

אביעל

רַב לְךָ נַעַר עִקֵּשׁ, זֶה דַרְכְּךָ לְהַכְעִיסֵנִי תָּמִיד

הִשָׁמֶר לְךָ מִתִּגְרַת יָדְךָ, פֶּן יְבֻלַּע לַךְ –

הֵיטִיבוּ לִבְּכֶם יְדִידִים, הֵיטִיבוּ לָחוֹג בַּמָּחוֹל! –

דּוֹם אָמַרְתִּי לְךָ חֲסַר לֵב, שֶׂכְוִי אֵין בִּינָה! –

הָבִיאוּ נֵרוֹת עוֹד מְשָׁרְתִים – וְדוּמָם תֵּשֵׁב אָתָּה –

הֵיטִיבוּ לִבְּכֶם יְדִידִים!

תובל

מַעְצֹר לָרוּחַ בְּחֶזְקַת הַיָּד וְאֵשׁ חַמָה עֲצוּרָה

נִפְגְּשׁוּ יַחְדָּו בְּעַצְמוֹתַי, כְּמַפֻּחַ בְּמוֹ מְדוּרָה

אַךְ אֶתְאַפֵּק וְאֵצֶא וְהַמִּתְעָרֵב בָּנוּ לֹא לִרְצוֹנִי

רֶגַע יֶעֱרַב לוֹ הַמָּחוֹל, אַחַר יֳשֹּׁךְ כְּצִפְעוֹנִי.

  (יוצא)

רם (אל יעל)

כִּי תִגַּע יָדִי בַּקֹּדֶשׁ, בִּכְנַף בָּרָה אֲיֻמָּה

כֹּפֶר זֶה אֶתֵּן וְחוֹל מִקֹדֶשׁ אַרְחִיקָה

הֵן גַּר אֲנִי עִמְךָ וּבְשָׂפָה מִבֹּשֶת אֲדֻמָּה

אֶמְחֶה מַגַּע יָדִי וַאֲכַפֵּר עַל עֲוֹנִי בִּנְשִׁיקָה.

יעל

אַל תִּגְרַע מֵעֵרֶךְ יָדְךָ אֹרַח יַקִּיר וְנָעִים

לֹא פָרַעְתָּ מוּסָר וְלֹא יָדְךָ עָלַי לָטֹרַח

גֵּרִים יִגְּעוּ בִידֵי קְדוֹשִֹים וְהַקְּדוֹשִׁים בִּידֵי הַבָּאִים

כִּי זֶה דֶּרֶך שָׁלוֹם לְכָל עֹבְרֵי אֹרַח.

רם

הֲלֹא לִקְדוֹשִׁים וְאֹרְחִים גַּם שְׂפָתַיִם יֵש כִּשְׂפָתַיִךְ.

יעל

יֵשׁ לָהֶם שְׂפָתַיִם כְּשִׂפָתַי אֲשֶׁר אֶפְתַּח לִתְפִלָתִי.

רם

לָכֵן אֵיפוֹא אֶפְרֹשׂ כַּפַּי וּבִשְׂפָתִי אֲחַלֶּה-פָּנֶיךָ!

וְאַתְּ בְּעִיר וְקַדִּישׁ תִּשְׁמָעִי, פֶּן אֵבוֹשׁ מֵאֱמוּנָתִי.

יעל

הַקְּדוֹשִׁים לֹא יָנוּעוּ אַף כִּי יִשְׁמְעוּ תְחִנָּה.

רם

לָכֵן עִמְדִי הָכֵן וְאֶבְחָנֵךְ בְּאֶבֶן הַבְּחִנָּה

הִנֵּה נָגְעוּ שְפָתַי בִּשְׂפָתַיִךְ וְסָר עֲוֹנִי.

(נושק אותה)

יעל

וְעַתָּה אָנִי חָטָאתִי בִּשְׂפָתַי עַל פִּיךָ אֲדֹנִי.

רם

הִנְנִי מֹחֶה הַחֵטְא, כִּי נִחַמְתִּי עַל עָפָר וָאֵפֶר.

(נושק אותה שנית)

אַתָּה יוֹדֵעַ לְנַשֵׁק לְפִי הַכָּתוּב בַּסֲּפֶר.

האומנת

בַּת נָדִיב, אִמֵּךְ חָפֵצָה לְדַבֵּר דָּבָר אֵלָיִךְ.

רם

מִי הִיא אִמָּהּ?

האומנת

אִמָּהּ הִיא בַּעֲלַת הַבַּיִת, אֵשֶׁת חַיִל מַשְׂכֶּלֶת

וַאֲנִי מֵינֶקֶת לְבִתָּהּ הַנִצֶּבֶת עִמְּךָ בָּזֶה;

וְאַתָּה בָּחוּר דַּע לְךָ, דָּבָר יָצָא מִפִּי

כִּי מוֹצְאָהּ מָצָא חַיִּים.

רם

הֲבַת אָבִיעַל הִיא?

נַעֲוֵיתִי מִשְּׁמֹעַ כִּי נִסְגַּרְתִּי בְּיַד אוֹיֵב.

בניה

לְכָה וְנֵלְכָה בְּעוֹדָם רֹקְדִים לְקוֹל תֹּף וָנֵבֶל.

רם

יָרֵאתִי כִּי הַמָּחוֹל הַזֶּה יֵהָפֶךְ לִי לְאֵבֶל.

אביעל

אַל לָכֶם יְדִידִים, אַל תָּאִיצוּ לָלֶכֶת מִזֶּה

עוֹד מְגָדִים שׁוֹנִים לְהָשִׁיב נֶפֶשׁ נְכוֹנִים.

וְאִם מוֹעֵד צֵאתְכֶם בָּא, שְׂאוּ אֶתבִּרְכָתִי

וּצְאוּ לְשָׁלוֹם יְדִידִים! – הָבִיאוּ לַפִּידִים הֵנָּה

בּוֹאוּ לְבָתֵּיכֶם לְשָׁלוֹם!

(לאביעל השני)

צֵא לְשָׁלוֹם אָחִי

הֵן הַלַיְלָה קָרוֹב לַעֲבוֹר וּמְנוּחָה אֲנִי מְבַקֵּשׁ.

  (כלם הולכים לבד יעל והאומנת)

יעל

רְאִי שָׁמָֹה אֹמָנְתִּי, מִי הוּא הָאִישׁ הַהוּא?

האומנת

הוּא בֶּן טַבְרִימוֹן הַיּוֹרֵשׁ.

יעל

וּבֵן מִי זֶה הָעֶלֶם, הַיוֹצֵא בַפֶּתַח?

האומנת

זֶה הוּא בֶּן פֶּרֶץ הַפִּרְעָתוֹנִי.

יעל

וּמִי זֶה הַיוֹצֵא אַחֲרָיו, אֲשָׁר מֵאֵן לִרְקֹד?

האומנת

אֵינֶנִי יוֹדַעַת.

יעל

שַׁאֲלִי מַה-שְׁמוֹ; אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא הַגֶבֶר

יָדַעְתִּי כִּי אַפִּרְיוֹן לַחֲתֻנָּתִי, יִהְיֶה לִּי הַקֶּבֶר.

האומנת

זֶה רָם בֵּן יָחִיד לַאֲבִירָם רֹאש שׂנְאֵיכֶם.

יעל

מִמַּקֶּבֶת שִׂנְאָה נוֹשָׁנָה, אַהֲבָה רַבָּה לִי נֻקָּרָה

קִדַּמְתִּי לִרְאוֹת פָּנָיו וְלָדַעַת שְׁמוֹ אֵחַרְתִּי

זֶה דוֹר תַּהָפֻּכֹת וְזוּ אַהֲבָה זָרָה

לָאִישׁ שָׂנֵאתִי כַּמָּוֶת “חַיָּתִי אַתָּה” אָמַרְתִּי.

האומנת

מָה הַדָּבָר הַזֶה? מַה-תֶּהְגֶה לְשׁוֹנְךָ?

יעל

טוּרִים חֲרוּזִים שְׁנַיִם, אָשֶׁר לָמַדְתִּי בָּזֶה

מִפִּי בֶן גִּילִי בַּמָּחוֹל.

(קול קורא מבפנים)

יָעֵל!

האומנת

הןֵ בָּאוֹת אֲנַחְנוּ כְּהֶרֶף עַיִן –

לְכִי וְנֵלְכָה מִזֶּה כִּי אִישׁ פֹּה אַיִן

    (הולכות)

מקהלת משוררים

חֵשֶׁק הָרִאשׁוֹן נָפַל וְקָרוֹב לָמוּת עַל מִטָּתוֹ

וְחֵשֶׁק בֶּן חֵשֶׁק לְהוֹרִישׁוֹ עֵינוֹ צוֹפִיָּה.

מִי מִלֵּל לְרָם, אֲשֶׁר חָלָה וַיְאָנֵשׁ בְּאַהֲבָתוֹ

כִּי יָקוּם וְיִתְנַעֵר, לְחַבֵּק חֵיק נָכְרִיָּה.

אָמְנָם בִּן-לַיְלָה עָלְתָה אַהֲבָת רָם וְיָעֵל

כִי נִמְשְׁכוּ בְּחַבְלֵי קֶסֶם, בְּרֶגֶשׁ וְאֵין נָחַת

הוּא יִרְגַּז וְיִתְאוֹנֵן, אֵיךְ שְׂנוּאָה תִּבָּעֵל

וְהִיא תְלַקּט פְּתוֹתֵי אֲהָבִים מֵעֶבְרֵי פִי-פָחַת.

אֶל בֵּית אֲבִיֵעל שֹנְאוֹ, לֹא יוּכַל קְרֹב מִפַּחַד

וְאֵיפוֹ יִשָּׁבַע לְבִתּוֹ כִּי אַהֲבָתוֹ זַכָּה וַעֲצוּמָה?

וְהִיא נַפְשָׁהּ כְּנַפְשׁוֹ, מְלֵאָה אַהֲבָה וּמָגוֹר יַחַד

וַיִּפָּלֵא בְּעֵינֵי הַבְּתוּלָה לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה.

אַךְ כְּנָפַיִם לָאַהֲבָה וְהַנֶּאֱהָבִים יָעוּפוּ עֲלֵיהֶן.

וּשְׁתֵּי קְצָוֹת תִּפָּגֵשְׁנָה, אִם רוּחַ אַחַת לִשְׁתֵּיהֶן.

(הולכים)

תם חלק ראשון.

חלק שני

מחזה א'

רחוב פתוח לפני כרם אביעל המוקף חומה

רם

אֵיךְ אָשׁוּב לְדַרְכִּי וְנַפְשִׁי יְחִידָתִי שָׁמָּה?

בֵּית חֹמֶר אָנֹכִי בְּלֹא נֶפֶשׁ וָרוּחַ

אֲבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי —

(עולה על החומה ודולג אל הכרם פנימה)

בניה ומריות

בניה

אַיֶּכָּה רָם? אַיֶּכָּה רָם אָחִי?

מריות

אִישׁ נָבוֹן הוּא, כִּי הָלַךְ חֶרֶשׁ לְבֵיתוֹ

וַיִּשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ.

בניה

הוּא עָלָה עַל הַחוֹמָה וַיְדַלֵּג אֶל הַכֶּרֶם פְּנִימָה

קְרָא נָא לוֹ.

מריות

הִנְנִי גַם לְהַשְׁבִּיעֵהוּ כִּי יִשְׁמַע בְּקוֹל מְלַחֲשִׁים —

רָם! מְהִיר אַהֲבָה! אֱוִילִי! מְשֻׁגָּע אִישׁ הָרוּחַ!

הַשְׁמִיעֵנִי קוֹל אֶנְקָתְךָ; אוֹ מִלָּה אַחַת וּשְׁתַּיִם

מֵהֲמוֹן שִׁירֶיךָ אֲשֶׁר יֶהֱמוּ מֵעֶיךָ וְדַי לִי;

קְרָא כְּדרְכְּךָ מֵאָז “אֲהָהּ יוֹנָתִי תַּמָּתִי!”

אוֹ קְרָא בְּשֵׁם עַשְׁתֹּרֶת בָּלָה נִאֻפִים

וּבְשֵׁם יוֹרֵשׁ בֵּיתָהּ יֶלֶד עִוֵּר וְרֹבֶה קַשָּׁת

אֲשֶׁר יָרָה זִיקָיו בְּלֵב מֶלֶך פְּלֹנִי אַלְמֹנִי

עַד אֲשֶׁר חָלָה בְּאַהֲבָתוֹ אֶת בַּת עָנִי וָאֶבְיוֹן. —

אַךְ מֶה הָיָה לוֹ, כִּי אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ לִי?

קָרָאתִי וְאֵין עֹנֶה, צָעַקְתִּי וְאֵין קוֹל וְאֵין קָשֶׁב

עֹפֶר הָאַיָּלִים מֵת הוּא; וַאֲנִי אַעֲלֶנוּ בִּלְחָשִׁים.

הִנְנִי מַשְׁבִּיעֲךָ בְּשֵׁם שׁוֹשַׁנָּה אֲשֶׁר נַפְשְׁךָ אֹהֶבֶת

בִּבְרַק אוֹר עֵינֶיהָ בַּהֲדַר מִצְחָהּ וּבְחֵן שְׂפָתֶיהָ

בְּתִפְאֶרֶת שׁוֹקֶיהָ וִירֵכָהּ וּבְאוֹצַר כָּל חֲדָרֶיהָ

בְּכָל אֵלֶּה אֲנִי מַשְׁבִּיעֲךָ לְהִגָּלוֹת אֵלֵינוּ כְּרֶגַע.

בניה

בִּדְבָרִים כָּאֵלֶּה תַּרְגִּיזֶנּוּ וְתַעֲלֶה אֶת חֲמָתוֹ.

מריות

לֹא אַעֲלֶה חֲמָתוֹ בָּזֹאת. לוּ הִשְׁבַּעְתִּי אַחַד הָרְפָאִים

לָבוֹא עַד מַעְגַּל אֲהֻבָתוֹ וּמִשָּׁם לֹא יָמוּשׁ

עַד אֲשֶׁר בִּקְסָמֶיהָ תַּכְרִיעֵהוּ לְרַגְלֶיהָ אַרְצָה

אָז תַּעֲלֶה חֲמָתוֹ בְּאַפּוֹ; אַךְ לַחַשׁ שְׂפָתַי יִרְצֶה

כִּי אֹתוֹ הִשְׁבַּעְתִּי בְּשֵׁם אֲהֻבָתוֹ בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים

לַעֲלוֹת מִן הַמֵּתִים.

בניה

לְכָה וְנֵלְכָה, כִּי הוּא הִתְחַבֵּא בַּעֲצֵי הַגָּן

וְעֵינוֹ שָׁמְרָה נֶשֶׁף לְהִתְרֹעֵעַ אֶת צַלְמָוֶת

אַהֲבָתוֹ אֵין לָהּ עֵינַיִם וְלָכֵן מֵאוֹר יִבְחַר חשֶׁךְ.

מריות

אִם אֵין עֵינַיִם לָאַהֲבָה, אֵיךְ תִּשְׁלַח חִצֶּיהָ לְמַטָּרָה?

וְהוּא יוֹשֵׁב תַּחַת הָעֵץ וְכָל חֶפְצוֹ עַתָּה

כִּי יָפָתוֹ תִהְיֶה לְרִמּוֹן וְהוּא לְכַף תֹּמֶר

אוֹ הִיא לְפֶרַח וְהוּא לְכַפְתֹּר בַּתָּוֶךְ.

יְהִי לְךָ רָם כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ וְיֶעֱרַב לְךָ הַלַּיְלָה

וַאֲנִי הוֹלֵךְ לְמִשְׁכָּבִי וְלֹא אָלִין בָּרְחוֹב בַּקָּרָה.

קוּמָה בְּנָיָה וְנֵלֵכָה.

בניה

הִנְנִי הוֹלֵךְ אִתֶּךָ;

כִּי חִנָּם יְבֻקַּשׁ אִישׁ, הַמְּבַקֵּשׁ בְּמִסְתָּר שָׁבֶת.

(הולכים)

מחזה ב'

כרם אביעל

רם

אִישׁ לֹא יָדַע נֶגַע, יִשְׂחַק לְבַהֶרֶת וְצָרָבֶת.

(יעל נשקפה בעד החלון)

אַךְ מֶה הָאוֹר הַהוּא שָׁם בְּעַד הַחַלּוֹן יִבָּקֵעַ?

הַחַלּוֹן הוּא פְּנֵי הַמִּזְרָח וְיָעֵל שָׁם שֶׁמֶשׁ זֹרַחַת

קוּמִי אוֹרִי שִׁמְשִׁי! וְהַלְּבָנָה לֹא תַגִּיהַּ אוֹרָהּ

מִקִּנְאָתָהּ בְּיָפְיֵךְ נְכֵאָה הִיא וּפָנֶיהָ יֶחֱוָרוּ

כִּי בְלִבָּהּ תֹּאמַר שִׁפְחָתָהּ אַתְּ וְיָפָה מִמֶּנָּה.

אַל לָךְ הֱיוֹת שִׁפְחָה לְבַעֲלַת קִנְאָה כָּמוֹהָ.

כִּי אַךְ מִקִּנְאָה הִיא מְלֵאָה בֶּהָרוֹת יְרַקְרַקּוֹת

לֹא כֵן אַתְּ, כִּי כֻלָּךְ יָפָה וּבָרָה —

זוֹ הִיא רַעֲיָתִי! זוֹ הִיא שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי!

מִי יִתֵּן וְגַם הִיא תֹאמַר, דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ.

שְׂפָתֶיהָ נָעוֹת כִּמְדַבֶּרֶת אַךְ קוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ

עַפְעַפֶּיהָ הִיא מְשַׂקֶּרֶת, הִנְנִי לַהֲשִׁיבָה דָּבָר;

אָכֵן מִלֶּיהָ לֹא אֵלַי, וְאֵיךְ אָבוֹא כְּעַז פָּנִים?

אֵין זֹאת כִּי אִם שְׁנֵי כוֹכָבִים נֹצְצִים

אֲשֶׁר שִׂיחַ וָשִׂיג לָמוֹ, בִּקְּשׁוּהָ לַעֲמֹד בִּמְקוֹמָם

וּלְהָאִיר בִּשְׁתֵּי עֵינֶיהָ, עַד אֲשֶׁר יָשׁוּבוּ לִמְסִלּוֹתָם.

מַה-נָּאוָה הַתְּמוּרָה הַזֹּאת! עֵינֶיהָ מְאִירוֹת בָּרָקִיעַ

וְהַכּוֹכָבִים תְּקוּעִים בְּרֹאשָׁהּ; הֵם יֵבוֹשׁוּ מֵאוֹר פָּנֶיהָ

כְּלַפִּיד יֵבוֹשׁ מֵאוֹר יוֹם, וּמֵעֵינֶיהָ בְּרוּם שְׁחָקִים

יִזַּל נֹגַהּ וּנְהָרָה עַד אֲשֶׁר עוֹף הַשָּׁמַיִם

מִבֵּן עֳפָאִים יִתְּנוּ קוֹל, כִּי הַלַּיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר.

וְעַתָּה סָמְכָה אֶת לֶחֱיָהּ עַל כַּף יָדָהּ

לוּ הָיִיתִי אֲנִי לְעֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים

וּלְבָתֵּי כַף עַל יָדֶיהָ. וְעָלַי תִּסְמֹךְ לֶחֱיָהּ.

יעל

אַלְלַי לִי!

רם

הִיא פָּתְחָה לְדַבֵּר.

הוֹסִיפִי, מַלְאַךְ אֱלֹהִים! הוֹסִיפִי דַּבְּרִי דַּבֵּרִי

כִּי נִגְלֵית אֵלַי הַלַּיְלָה בְּכָל הוֹד וְתִפְאָרֶת.

כְּצִיר בַּעַל כְּנָפַיִם מִמָּרוֹם רֹכֵב עַל עָב קַל

יָעוּף יַבְקִיעַ שְׁחָקִים לְעֵינֵי בְנֵי תְמוּתָה

אֲשֶׁר יֶחֱזוּ יַבִּיטוּ בוֹ וְעַל מַרְאֵהוּ יִשְׁתָּאוּ

כֵּן תַּעַמְדִי מִמַּעַל לִי וְאֵלַיִךְ עֵינִי נָשָׂאתִי.

יעל

הוֹי בֶּן אֲבִירָם! לָמָּה קָרְאוּ לְךָ רָם?

אֱמֹר לְאָבִיךָ לֹא רְאִיתִיךָ וְלֹא רָם יֵאָמֵר עוֹד שְׁמֶךָ

וְאִם אַיִן, הִשָּׁבְעָה לִּי בִּשְׁבוּעַת הָאַהֲבָה

וַאֲנִי בַּת אֲבִיעֵל לֹא אֶהְיֶה, אֵין זֵכֶר לוֹ בִּשְׁמִי.

רם

(אל עצמו)

הַאוֹסִיף לִשְׁמֹעַ, אוֹ אָשֶׁב לָהּ עָתָּה?

יעל

רַק שִׁמְּךָ הוּא הַנִּצָּב לְשָׂטָן לִי בַּדָּרֶךְ

לוּ אֲבִירָמִי לֹא נִקְרֵאתָ, אוֹקִירְךָ כַּאֲשֶׁר יָקַרְתָּ.

מַה שֵּׁם אֲבִירָם? לֹא יָד וְלֹא רֶגֶל הוּא

לֹא זְרוֹעַ וְלֹא פָנִים וְלֹא חֵלֶק אַחֵר

מֵחֶלְקֵי נֶפֶשׁ הָאָדָם; בְּחַר לְךָ שֵׁם חָדָשׁ

כִּי מָה הוּא הַשֵּׁם? אִם תְּשַׁנֶּה שֵׁם הַשּׁוֹשַׁנָּה

הִיא לֹא תְשַׁנֶּה אֶת פָּנֶיהָ וְרֵיחָהּ יֶעֱרַב כְּבַתְּחִלָּה

וְכֵן טַעַם רָם יַעֲמָד בּוֹ, אִם רָם לֹא עוֹד יִקָּרֵא

וְחִין עֶרְכּוֹ לֹא יָמֵר בְּהָמִיר אֶת שְׁמוֹ

מְחֵה רָם אֶת שִׁמְּךָ וְתַחַת הַשֵּׁם הַזֶּה

אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ עַצְמְךָ ובְשָׂרְךָ, עַצְמְךָ וּבְשָׂרְךָ אֶהְיֶה אָנִי.

רם

לְקַחְתִּיךְ הַיּוֹם בִּדְבָרֵךְ

אַתְּ לִי וַאֲנִי לָךְ וּבְשֵׁם חָדָשׁ כָּרַתִּי בְרִיתֵךְ

וְשֵׁם רָם לֹא יִזָּכֵר, לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּי.

יעל

אַךְ מִי וּמָה אַתָּה, כִּי בָאתָ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה

לְהִתְנַקֵּשׁ בִּי וְלָבוֹא בְּסוֹדִי?

רם

בֵּן בְּלִי שֵׁם אָנִי

כִּי שְׁמִי נִבְזֶה בְּעֵינַי כַּאֲשֶׁר נִמְאָס הוּא בְּעֵינַיִךְ

לוּ הָיָה כָתוּב בִּדְיוֹ מָחִיתִי אוֹתוֹ מִן הַסֵּפֶר.

יעל

מֵאָה מִלִּין עוֹד לֹא שָׁמְעָה אָזְנִי מִפִּיךָ

אַךְ יָדַעְתִּי אֶת הַקּוֹל הֲלֹא רָם בֶּן אֲבִירָם אָתָּה!

רם

מִי רָם וּמִי אֲבִירָם? הֲלֹא שָׂנֵאת אֶת שְׁנֵיהֶם.

יעל

אַךְ הַגֵּד אֵיךְ בָּאתָ וְלָמָּה בָּאתָ פֹּה?

הֵן הַחוֹמָה רָמָה מִי יוּכַל לַעֲלוֹת עָלֶיהָ

וְהַמָּוֶת אֹרֵב לְךָ בַּכֶּרֶם; אִם יִמְצְאוּךָ בְּנֵי בֵיתִי וַהֲרָגוּךָ.

רם

כַּנְפֵי אַהֲבָה נְשָׂאוּנִי וְהֶעֱלוּנִי עַל הַחוֹמָה

כִּי חוֹמָה וָגֶדֶר, לֹא יַעַצְרוּן אֶת הָאַהֲבָה.

הָאַהֲבָה כֹּחָהּ רַב לָהּ וְיָדָהּ כֹּל תּוּכָל

וְלָכֵן כָּל שׂנְאֵי נַפְשִׁי אֵינָם לִי לִמְחִתָּה.

יעל

אִם הֵם יִרְאוּךָ כְּרֶגַע אַתָּה מוּמָת.

רם

מֵאַחַת מֵעֵינַיִךְ אֵחַתָּה וְלֹא מֵעֶשְׂרִים חַרְבוֹת שׂנְאָי

שִׂימִי עֵינֵךְ עָלי לְטוֹבָה וְשִׂנְאָתָם לְעֵינַי כְּקַשׁ לְאָבֶן.

יעל

בְּכָל זֹאת יָרֵאתִי לְנַפְשְׁךָ, פֶּן יִרְאוּךָ הֲלֹם.

רם

הַלַּיְלָה לְסֵתֶר לִי בִּכְנָפָיו יַסְתִּירֵנִי מֵעֵינֵיהֶם

אִם אַךְ אַתְּ אֲהַבְתִּנִי, לֹא אִירָא כִּי יִמְצָאֻנְנִי

טוֹב לִי לִנְפֹּל חָלָל לְפִי חֶרֶב שִׂנְאָתָם

מֵהַאֲרִיךְ יָמִים רַבִּים וִידִידוּת נַפְשִׁי אֶחְסָר.

יעל

מִי הֶרְאָה לְךָ הַמָּקוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר מָצָאתָ?

רם

אַהֲבַת לִבִּי הִטַּתְנִי לָתוּר וְלִדְרשׁ לְשִׁכְנֵךְ

הִיא נָתְנָה לִי עֵצָה וַאֲנִי נָתַתִּי עֵינַי וָאֶמְצָא.

כִּי אִם שָׁכַנְתְּ בַּמֶּרְחַקִּים לְחוֹף הַיָּם הָאַחֲרוֹן

אָז יָרַדְתִּי הַיָּם בָּאֳנִיָּה, אַף כִּי מַלָּח וְחֹבֵל אֵינֶנִּי

וָאַשְׁלִיךְ נַפְשִׁי מִנֶּגֶד לִמְצוֹא אוֹצָר רָב כָּמוֹךְ.

יעל

הֲלֹא יָדַעְתִּי כִּי הַלַּיְלָה כַּצָּעִיף עַל פָּנַי

כִּי לוּלֵי כֵן אָדְמוּ לְחָיַי מִבּוּשָׁה

עַל כָּל אֲשֶׁר הִשְׁמַעְתִּיךָ מִפִּי בָּזֶה הַלַּיְלָה.

לוּ דִבַּרְתִּי אֵלֶיךָ אַחַת בְּפֶה וְאַחַת בְּלֵב;

לוּ יָכֹלְתִּי לְכַחֵשׁ עַתָּה כֹּל אֲשֶׁר הִשְׁמַעְתִּיךָ בָּזֶה —

אַךְ מַה לְנַעֲרָה כָּמֹנִי וּלְדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ! —

הַאַתָּה בֶּאֱמֶת אֲהַבְתַּנִי? יָדַעְתִּי כִּי תֹאמַר “הֵן”

וַאֲנִי אַאֲמִין בִּדְבָרֶיךָ אָכֵן אַל תִּשָּׁבַע לִי

פֶּן תַּשְׁלֶה אֹתִי, כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים

צְבָא הַמָּרוֹם יִשְׂחֲקוּ לִתְנוּאַת בְּרִית אֲהָבִים.

נָא רָם הַיָּקָר, אִם אַהֲבָתְךָ תְּמִימָה

הַגֶּד לִי כֵּן בְּשָׂפָה בְּרוּרָה נֶאֱמָנָה.

וְכִי תֹאמַר בְּלִבְּךָ כִּי עַל נְקַלָּה נִשְׁבֵּיתִי

גַּם אֲנִי אֶעֱשֶׂה זֹאת: אֶלְבַּשׁ פָּנִים נִזְעָמִים

אֶבְחַר בְּדֶרֶךְ עִקְּשׁוּת וְהָלַכְתִּי עִמְּךָ בְּקֶרִי

אָז תִּפֹּל לְרַגְלִי וְתִתְחַנֵּן אֵלַי בְּאַהֲבָתֶךָ.

הֵן אֱמֶת בֶּן אֲבִירָם, כִּי אֶרְחָמְךָ עַד מְאֹד

וְלָכֵן תּוּכַל לְהוֹכִיחַ לֵאמֹר כִּי קַלָּה אָנִי

אַךְ דַּע לְךָ יְדִידִי, כִּי תִמְצָא לְבָבִי נֶאֱמָן לְפָנֶיךָ

מִלֵּב כָּל הַנָּשִׁים הַיֹּדְעוֹת לְהִתְנַכֵּר לְמַרְאֵה עָיִן.

וַאֲנִי אוֹדֶה, כִּי מִתְנַכֵּרָה מְצָאַתְנִי גַּם אָנִי

לוּלַא קִדַּמְתָּ לְהַקְשִׁיב דְּבָרַי מִמְּקוֹר לְבָבִי

בְּטֶרֶם נוֹדַע לִי כִּי מַקְשִׁיב אַתָּה בַּסָּתֶר.

וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר בָּאתָ בְּסוֹדִי בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה

אַל נָא תֹאמַר כִּי אַהֲבָתִי מְבֹהֶלֶת וָקַלָּה.

רם

הֵן נִשְׁבַּע אֲנִי גְּבִרְתִּי, בַּיָּרֵחַ שָׁם יָקָר הוֹלֵךְ

אֲשֶׁר מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ יַלְבִּינוּ רָאשֵׁי הָעֵצִים כַּכָּסֶף —

יעל

אַל נָא תִשָּׁבַע בַּיָּרֵחַ, בַּיָּרֵחַ אֲשֶׁר חֲלִיפוֹת לוֹ

וַאֲשֶׁר יְשַׁנֶּה פָּנָיו מֵעֵת אֶל עֵת בִּתְקוֹפָתוֹ

פֶּן אַהֲבָתְךָ תְּשַׁנֶּה פָנֶיהָ גַּם הִיא כָּמוֹהוּ.

רם

וּבַמֶּה אִשָּׁבֵעַ?

יעל

אַל תִּשָּׁבַע בִּמְאוּמָה

אָכֵן אִם חָפַצְתָּ, הִשָּׁבְעָה לִּי בְּנַפְשֶׁךָ

אֲשֶׁר אֲכַבְּדֶנָּה כֵּאלֹהִים, וַאֲנִי בִּדְבָרֶיךָ אֶבְטָח.

רם

חֵי נַפְשִׁי הַקְּשׁוּרָה בְּנַפְשֵׁךְ —

יעל

הֶרֶף, אַל תּוֹצִיא שְׁבוּעָה מִפִּיךָ —

אַף כִּי שַׂשְׂתִּי עָלֶיךָ, לֹא אָשִׂישׂ עַל בְּרִיתֵנוּ

אֲשֶׁר עָשִׂינוּ הַלַּיְלָה כִּי נֶעֶשְׂתָה בְּחִפָּזוֹן

בְּלִי עֵצָה נְכוֹנָה וּמְבֹהֶלֶת הִיא כַּבָּרָק

אֲשֶׁר רֶגַע יִבְרֹק וְאֵינֶנּוּ טֶרֶם יַגִּיד הָרֹאֶה

“עֵינַי רָאוּ אוֹר” — לֶךְ לְךָ לְשָׁלוֹם יְדִידִי

וַאֲנִי אֲצַפֶּה אוֹחִילָה כִּי תָשׁוּב כָּעֵת חַיָּה

וְנֵץ אַהֲבָתֵנוּ בְּחֹם צַח יִהְיֶה בֹסֶר גֹּמֵל.

לֵךְ הָשֵׁב נַפְשְׁךָ בַּשֵּׁנָה אַחֲרֵי הֶעָמָל עָמַלְתָּ

כַּאֲשֶׁר הֵשַׁבְתָּ נַפְשִׁי וּמֵרוּחֲךָ עָלַי אָצַלְתָּ.

רם

הַאִם תַּעַזְבִינִי עַתָּה, חִנָּם אֵין גְּמוּל?

יעל

מַה-יֵשׁ בְּיָדִי לִגְמֹל עִמְּךָ הַלַּיְלָה?

רם

שְׁבוּעַת בְּרִיתֵךְ הַנֶּאֱמָנָה תְּמוּרַת שְׁבוּעָתִי.

יעל

הֲרִימוֹתִי יָדִי בִּשְׁבוּעָה טֶרֶם שָׁאַלְתָּ מִמֶּנִי

אַךְ מִי יִתֵּן וְלֹא יָצְאָה מִפִּי עַד כֹּה.

רם

הֲנִחַמְתְּ כִּי יָצְאָה מִפִּיךְ? הַגִּידִי נָא מַדּוּעַ.

יעל

יַעַן חָפַצְתִּי לְהוֹצִיא הַשְּׁבוּעָה עוֹד בְּרוּחַ נְדִיבָה

כִּי בְּכָל אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי עוֹד נִשְׁאַר רַב עִמָּדִי

רְחָבָה נִדְבָתִי מִנִּי יָם וְאַהֲבָתִי מִתְּהוֹם עֲמֻקָה

וְכַאֲשֶׁר אוֹסִיף לְהוֹצִיאָהּ, כֵּן תִּרְבֶּה וְתִפְרֹץ בְּקִרְבִּי.

(האומנת קוראת מלפנים)

קוֹל אֲנִי שֹׁמַעַת מִלִּפְנִים; לֵךְ לְשָׁלוֹם יְדִיד נַפְשִׁי —

הִנְנִי בָאָה אֹמֶנֶת — הֱיֵה תָמִים בֶּן אֲבִירָם!

אַךְ עֲמֹד עוֹד מְעַט, כִּי עוֹד אָבוֹא הֵנָּה.

(היא הולכת מעל החלון)

רם

הֶאָח נֶשֶׁף חִשְׁקִי, לֵיל שִׁמֻּרִים! יָרֵאתִי מְאֹד

כִּי חֲלוֹם אֲנִי רֹאֶה בְּחֶזְיוֹן הַלַּיְלָה הַזֶּה

נֶחְמָד וְנָעִים הַמַּחֲזֶה מֵהֱיוֹת כֵּן בְּהָקִיץ.

יעל שבה

יעל

עוֹד דָּבָר אֶחָד לְהַגֵּדְךָ, אַחַר תֵּלֵךְ לְשָׁלוֹם.

אִם אַהֲבָתְךָ זַכָּה וְלָקַחַת אֹתִי חָפַצְתָּ.

הַגְבֵּל אֶת הַמָּקוֹם וְאֶת הַיּוֹם לַחֲתֻנָתֵנוּ

וְהוֹדִיעֵנִי כָּל זֶה לְמָחָר בְּיַד אַחַד הַנְּעָרִים

אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֶנּוּ אֵלֶיךָ; וּלְךָ אֲנִי וְכָל אֲשֶׁר לִי

אַתָּה אַלּוּף לְרֹאשִׁי וּבַאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֵלֵכָה.

האומנת (מלפנים)

יֶעֵל גְּבִרְתִּי!

יעל

אֲנִי אָבוֹאָה כְּרָגַע — וְאִם רוּחַ אַחֶרֶת אִתְּךָ

נָא שְׁמָעֵנִי —

האומנת (מלפנים)

גְּבִרְתִּי!

יעל

חַכִּי לִי מְעַט רֶגַע וְאָבוֹאָה —

חֲדַל לְךָ מִמֶּנִּי וְעָזְבֵנִי בְּמַר נַפְשִׁי

וּלְמָחָר אֶשְׁלַח לְךָ אֶת הַנָּעַר.

רם

הֵן בִּי נִשְֹבַּעְתִּי —

יעל

לְכָה וְעָרְבָה שְׁנָתְךָ, אֶלֶף פְּעָמִים כְּבִרְכָתִי.

(הולכת מעל החלון)

רם

בִּלְעֲדֵי אוֹר פָּנַיִךְ, אֵיךְ תֶּעֱרַב שְׁנָתִי.

יֶלֶד יֵלֵךְ לְבֵית סִפְרוֹ בְּעֹצֶב, אַחַר יֵצֵא לִרְוָחָה

וְאִישׁ יִפְגּשׁ אֲהֻבָתוֹ בְּשָׂשׂוֹן וְיִפָּרֵד בְּיָגוֹן וַאֲנָחָה.

(הוא הולך אט לדרכו)

יעל שבה

יעל

הַקְשִׁיבָה רָם; שׁוּבָה! מִי יִתֶּן לִי קוֹל אַיָּה

לִשְׁרֹק וּלְהָשִׁיב אֶת הַנֵּץ הַנָּעִים הַזֶּה.

אַךְ נַעֲרָה עֲצוּרָה כָּמוֹנִי אֵין לָהּ לְהַשְׁמִיעַ קוֹלָהּ

כִּי אִם כְּאוֹב מֵאֶרֶץ! כִּי לוּלֵי כֵן

הֲרִימֹתִי קוֹלִי בַּכֹּחַ וָאֶקְרָא בְּשֵׁם רָם בְּחִירִי

עַד אֲשֶׁר הַבִּקְעָה מִנֶּגֶד תִּבָּקַע לְקוֹלִי.

רם

הַקּוֹל קוֹל יְדִידוּת נַפְשִׁי, הִיא קֹרַאַת בִּשְׁמִי

מֶה עָרֵב וְנָעִים קוֹל דֹּדִים בַּלַּיְלָה.

כְּקוֹל מֵטִיב נַגֵּן עֲלֵי אֹזֶן שֹׁמָעַת.

יעל

רָם!

רם

הִנְנִי יַעֲלַת חֵן.

יעל

בְּאֵיזֶה זְמָן לְמָחָר, אֶשְׁלַח לְךָ אֶת הַנָעַר?

רם

בַּבֹּקֶר.

יעל

וְהָעֵת עַד הַבֹּקֶר תִּמָּשֵׁךְ לִי כְּעֶשְׂרִים שָׁנָה

אוּלָם שָׁכַחְתִּי לָמָּה זֶה קְרָאתִיךָ לָשׁוּב.

רם

הִנְנִי אֶעֱמֹד פֹּה, עַד עֲלוֹת הַדָּבָר עַל לִבֵּךְ.

יעל

וַאֲנִי אוֹסִיף לִשְׁכֹּחַ לְמַעַן תּוֹסֵף לַעֲמֹד

וְרַק זֹאת אֶזְכְּרָה, כִּי קִרְבָתְךָ תָּאַבְתִּי.

רם

וַאֲנִי אוֹסִיף לַעֲמֹד לְמַעַן תּוֹסִיפִי לִשְׁכֹּחַ

וְגַם אֲנִי אֶשְׁכַּח הַכֹּל, בִּלְתִי מְקוֹמִי זֶה.

יעל

הוֹאַלְתִּי כִּי תֵלֵךְ, יַעַן הַבֹּקֶר קָרוֹב

אֶפֶס לֹא תִרְחַק לָלֶכֶת, כִּי אִם כִּרְחֹק הַצִּפּוֹר

הָאֲחוּזָה בְּתִקְוַת שָׁנִי אֲשֶׁר בְּיַד גְּבִרְתָּהּ

הַצִּפּוֹר תְּדַדֶּה מְעַט מְעַט, כְּאַסִּיר רַגְלוֹ בַּכֶּבֶל

וְתָשׁוּב כְּפַעַם בְּפַעַם כִּי תִמָּשֵׁךְ בַּחֶבֶל

יַעַן גְּבִרְתָּהּ מִקִּנְאַת אַהֲבָה לֹא תְשַׁלְּחֶנָּה לַחָפְשִׁי.

רם

מִי יִתֵּן וְהָיִיתִי אֲנִי הַצִּפּוֹר.

יעל

חֶפְצִי כְּחֶפְצְךָ בְּחִיר נַפְשִׁי;

אֶפָס דָּאַגְתִּי פֶּן אֲמִיתְךָ בְּרֹב שַׁעֲשֻׁעָי.

עַתָּה רְדָה רָם, סֹב לֶךְ-לְךָ לְשָׁלוֹם.

לְבָרֶכְךָ וּלְשַׁלֵּחֲךָ בְּשָׁלוֹם, מָשׂוֹשׂ הוּא וְאַחֲרִיתוֹ אֲנָחָה

לָכֵן אֶעֱצָרְךָ וַאֲבָרֶכְךָ עַד אֲשֶׁר הַשֶּׁמֶשׁ זָרָחָה.

(הולכת מעל החלון)

רם

יִשְׁכּוֹן שָׁלוֹם בְּלִבֵּךְ וּתְנוּמָה עַל עַפְעַפַּיִךְ רֻחָמָה!

לוּ הָיִיתִי אֲנִי שָׁלוֹם וּתְנוּמָה וְשָׁכַנְתִּי בַּנְּעִימִים שָׁמָּה —

עַתָּה אֵלֵךְ לְלִשְׁכַּת הַכֹּהֵן, הַמּוֹרֶה סוֹד הַגְּאֻלָה.

לְסַפֶּר לוֹ דִבְרֵי הַבְּרִית וְלִשְׁאוֹל מִפִּיו עֵצָה וְתַחְבֻּלָה.

(הולך)

מחזה ג'

לשכת רצין הכהן

רצין וסל על ידו

רצין

הַשַּׁחַר פָּקַח עַפְעַפָּיו, יָצִיץ מִבֵּין הַחֲרַכִּים

יָפִיץ עַנְנֵי קָדִים, יִתֵּן עֵינוֹ בַּמַּחֲשַׁכִּים

הַלַּיְלָה יָנוּעַ כַּשִּׁכּוֹר וְלֹא יַעֲמֹד אָמֶשׁ

כִּי יִסּוֹג לְאָחוֹר מִגַּלְּגַּלֵּי מֶרְכֶּבֶת הַשָּׁמֶשׁ.

אַךְ טֶרֶם יִבָּקַע אוֹר, עַד לֹא יִשְׁלַח חֻמּוֹ

לְשַׂמַּח אֶת הַיּוֹם, לְיַבֵּשׁ כָּל לֵחַ עַד תֻּמּוֹ.

אֲלַקֵּט אוֹרוֹת בְּסַלִּי, סַמִּים רָעִים וּמָרִים

וְנִצָּנִים נֹתְנֵי רֵיחַ עִם בְּשָׂמִים יְקָרִים.

הָאֲדָמָה אֵם לְטֶבַע וְהַטֶּבַע בָּאֲדָמָה תִּקָּבֵר

הִיא רֶחֶם לְכָל נוֹלָד וְגַם אֲחֻזַּת קָבֶר

רַחְמָהּ הֲרַת עוֹלָם וְשׁוֹנִים שׁוֹנִים יְלָדֶיהָ

כֻּלָּם מִלַּחְמָהּ יִשְׂבָּעוּ יִרְווּן מֵחֲלֵב שָׁדֶיהָ

רַבִּים מֵהֶם נִכְבָּדִים וְאִישׁ אִישׁ הַיִּתְרוֹן בּוֹ הוּא

וְהֵם שׁוֹנִים לְמִינֵיהֶם, אֵין אֶחָד נִבְרָא לַתֹּהוּ

מִי יַעֲרֹךְ יִתְרוֹן הַסַּמִּים, פְּעֻלָתָם מַה-נִּשְׁגָּבָה!

אוֹ כֹחַ אֲבָנִים לָאֲלָפִים, וְצֶמַח הַשָּׂדֶה לִרְבָבָה!

גַּם שָׁפָל בַּשְּׁפָלִים אֲשֶׁר אֶרֶץ זִהֲמַתּוּ

שֹׁרֶשׁ דָּבָר נִמְצָא בוֹ לְהוֹעִיל לְאֵם יְלָדַתּוּ

וְכָל הַנּוֹצָר בָּאָרֶץ הַנֶּחְשָׁב לְמַתָּנָה יְקָרָה

יִתְהַפֵּךְ לְאֶבֶן נֶגֶף בְּהַשְׁחִיתוֹ אֶת דַּרְכּוֹ הַיְשָׁרָה.

גַּם צֶדֶק לֹא בְעִתּוֹ יֵחָשֵׁב כְּמוֹ רֶשַׁע

וְעַוָּל עֹשֶׂה נְדִיבוֹת יְרוֹמָם כִּנְשׂוּי פֶּשַׁע.

הִתְבּוֹנֵן בַּצִּיץ הָרַךְ הַזֶּה עוֹדוֹ בְאִבּוֹ

בּוֹ סָפוּן סַם מָוֶת וְגַם סַם חַיִּים בְּלִבּוֹ

אִם יָרִיחַ בּוֹ אִישׁ, רֵיחוֹ הַטּוֹב יְשַׂמְּחֶנּוּ

וְאִם יִטְעַם שִׁקּוּיוֹ, רוֹשׁ הוּא וִימִיתֶנּוּ

כֵּן יֵצֶר טוֹב וָרָע, שְׁנֵי גִבּוֹרִים נִצִּים

נִלְחָמִים בְּלֵב הָאָדָם כְּמוֹ בְּלֵב סַמִּים וָצִיצִים

וְאִם הָרַע יָרִים רֹאשׁ וְהַטּוֹב יִשְׁקַע מִתָּחַת

אָז קָרוֹב קֵץ הָאָדָם וְהַמַּטָּע יָמוּת לַשָּׁחַת.

רם

הֲשָׁלוֹם לְךָ אַבָּא!

רצין

בָּרוּךְ הַבָּא!

מִי דֹרֵשׁ שְׁלוֹמִי בַּשַּׁחַר, בְּמֶתֶק וּנְעִימָה רַבָּה?

הַאַתָּה בְּנִי בְּעוֹד לַיְלָה עָזַבְתָּ מִשְׁכָּבֶךָ?

אֵין זֶה כִּי אִם כְּאֵב נֶעְכָּר בִּלְבָבֶךָ.

לֵב זָקֵן מָלֵא דְאָגָה יְבַקֵּשׁ מָנוֹחַ וָאָיִן

בַּאֲשֶׁר הַדְּאָגָה תִּשְׁכֹּן, שָׁם תִּדַּד שֵׁנָה מֵעָיִן.

אַךְ בַּעַל כֹּחַ נְעוּרִים וְנֶפֶשׁ לֹא תֵדַע מְצוּקָה

הוּא יִשְׁכַּב לָבֶטַח וּשְׁנָתוֹ עָלָיו מְתוּקָה.

וְאַתָּה כִּי הִשְׁכַּמְתָּ וַתָּבוֹא אֵלַי בַּאֲפֵלָה

בָּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי עֻנֵּיתָ וְעָמָל מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה

וְאִם לֹא כֵן רָם, אַגֵּדְךָ אֵיפֹה הָיִיתָ

כִּי נָדַדְתָּ כָּל הַלַּיְלָה וְעַל יָצוּעַ לֹא עָלִיתָ.

רם

מְנוּחָתִי עָרְבָה לִי, אַף כִּי לֹא רָאִיתִי שֵׁנָה.

רצין

הָאֱלֹהִים, יְכַפֵּר עָוֹן — הַאִם הָיִיתָ עִם שׁוֹשַׁנָּה?

רם

עִם שׁוֹשַׁנָּה לֹא הָיִיתִי, לֹא כֵן אָבִי,

הַשֵּׁם הַהוּא הַמַּזְכִּיר עָמָל שָׁכַחְתִּי כַּמֵּת מִלְּבָבִי.

רצין

טוֹב הַדָּבָר בְּנִי, וְאֵיפֹה הָיִיתָ הוֹדִיעֵנִי.

רם

זֹאת אַגִּיד לְךָ, טֶרֶם שֵׁנִית תִּשְׁאָלֵנִי;

אֲנִי לְעֵת מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה אֶת אוֹיְבִי פָּגַעְתִּי

הוּא דָרַךְ קַשְׁתּוֹ וּסְגוֹר לְבָבִי הִבְקִיעַ

וַאֲנִי יָרִיתִי חִצִּי וּפֶצַע בּוֹ פָּצַעְתִּי

אַךְ אַתָּה רוֹפֵא נֶאֱמָן לִשְׁנֵינוּ יָדְךָ תּוֹשִׁיעַ

דֶּרֶךְ נְקָמָה רָחֲקָה מֶנִּי, רְאֵה נָא רְאֵה אָבִי

תְּרוּפָה לְנֶגַע אוֹיֵב אֲבַקֵּשׁ כְּמוֹ לְנֶגַע לְבָבִי.

רצין

דַּבֵּר בְּנִי בְּשָׂפָה בְרוּרָה לִמְלִיצָה חִידָה הַנִּיחָה

מוֹדֶה וְעֹזֵב בְּחִידוֹת, כַּחִידָה תְהִי גַּם הַסְּלִיחָה.

רם

לָכֵן דַּע נֶאֱמָנָה, כִּי בַת אֲבִיעֵל הַיְחִידָה

חָשְׁקָה נַפְשִׁי בָּהּ בְּאַהֲבָה רַבָּה וּטְהוֹרָה

וְגַם הִיא קְשׁוּרָה בִי, לִי הִיא הַיְדִידָה

אֵין מַחְסֹר כָּל דָּבָר, בִּלְתִּי הַקֶּשֶׁר לְפִי הַתּוֹרָה

אַךְ מָתַי, אָנָה וְאֵיךְ רְאִיתִיהָ, אֲהַבְתִּיהָ וְאֵרַשְׂתִּיהָ

אַשְׁמִיעֲךָ לְעֵת אַחֶרֶת, אוֹ תִּשְׁמַע מִפִּיהָ.

רַק אָנָּא הוֹאֶל נָא, מוֹרֶה צֶדֶק וֶאֱמוּנָה!

לַהֲבִיאֵנוּ בַּיוֹם הַזֶּה, בְּמָסֹרֶת בְּרִית הַחֲתֻנָּה.

רצין

אֲהָהּ! לִבִּי יִשְׁתּוֹנֵן לִתְמוּרָה זוֹ מְבֹהֶלֶת

אֵיךְ שׁוֹשַׁנָּה אֲהֻבָתְךָ, עָזַבְתָּ כְּשׁוֹשַׁנָּה נֹבֶלֶת.

בְּנֵי הַנְּעוּרִים בְּאַהֲבָתָם יִשְׁתַּגְּעוּ כַּהֲלוּמֵי יָיִן

וְאַהֲבָה לֹא תָלִין בְּלִבָּם, רַק רֹבֶצֶת עֲלַי עָיִן.

כַּמָּה מֵי דִמְעָה שָׁפַכְתָּ כַּמָּטָר עַל גַּנָּה

לְעוֹרֵר חֶסֶד וְרַחֲמִים לְהַטּוֹת אֶת לֵב שׁוֹשַׁנָּה.

מַה-בֶּצַע בְּנִטְפֵי מַיִם, מִמְּקוֹר עֵינֶיךָ זָרַמְתָּ

לְהַצְמִיחַ צֶמַח אַהֲבָה, מִמֶּנָּה לֹא טָעַמְתָּ

עוֹד לֹא יָבְשׁוּ אַנְחוֹתֶיךָ עָלוּ כְּאֵד לְעֵין הַשֶּׁמֶשׁ

עוֹד תִּצַּלְנָה אָזְנַי לְקוֹל יִלְלָתְךָ הֵילַלְתָּ אֶמֶשׁ

אַיֵּה אֵיפוֹ נָס הַיָּגוֹן? אֵיךְ נִשְׁכַּח הַבֶּכִי?

עוֹד נִכְתָּם הַדֶּמַע, לֹא נִמְחָה מֵעַל הַלֶּחִי.

אִם אַתָּה הוּא רָם, וּמִפִּיךָ יָצָא הֶגֶה וָהִי

אֵין לְךָ אִשָּׁה בָּאָרֶץ, בִּלְתִּי שׁוֹשַׁנָּה לְבַדָּהּ הִיא

ועַתָּה הַאִם שָׁנִיתָ? — הַגֶּד לִי בָּחוּר בְּמֵישָׁרִים!

מִי יָבוּז לַנָּשִׁים נֹפְלוֹת, אִם אֵין כֹּחַ בַּגְּבָרִים.

רם

כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי אֶת שׁוֹשַׁנָּה יִסַּרְתַּנִי מֵאֵין הֲפֻגָה.

רצין

לֹא בַאֲשֶׁר אָהַבְתָּ, בִּלְתִּי בַּאֲשֶׁר הָיִיתָ כִּמְשֻׁגָּע.

רם

הֲלֹא צִוִּיתָ לְקַבֵּר אַהֲבָתִי בְּנַחַל הַנְּשִׁיָּה.

רצין

לֹא לְקַבֵּר אַחַת וּלְהַעֲלוֹת מִקֶּבֶר אֶת הַשְּׁנִיָּה.

רם

עֲזֹב תּוֹכֵחָה הַפַּעַם וַחֲשׂךְ שֵׁבֶט בִּקֹּרֶת

עַלְמָה זוּ אִוִּיתִיהָ, אֵינֶנָּה כָּעַלְמָה הָעֲזוּבָה

הִיא מְרַחֶמֶת וְרֻחָמָה וְאֹהֶבֶת כַּאֲשֶׁר הִיא אֲהוּבָה

לֹא כֵן הָיְתָה הָאַחֶרֶת.

רצין

הִיא יָדְעָה כִּי אַהֲבָתְךָ כְּקוֹל רִנָּה וּתְפִלָּה

כִּלְשׁוֹן לִמּוּדִים בְּפִי יֶלֶד, מִבְּלִי הָבִין פִּתְרוֹן הַמִּלָּה

אַךְ לְכָה אִתִּי בֵּן קַל כַּמֹּץ בַּסְּעָרָה

בַּעֲבוּר דָּבָר אֶחָד אֶהְיֶה לְךָ לְעֵזֶר בַּצָּרָה

אוּלַי עֵקֶב חֲתֻנָּתְךָ, יֶחְדַּל רִיב וּמְדָנִים

וְאֵיבַת אֲבוֹתֵיכֶם תָּסוּר מִפְּנֵי אַהֲבַת הַבָּנִים.

רם

אָץ אֲנִי מְאֹד וּבְחָפְזִי אֲנִי בוֹטֶה.

רצין

עָרוּם יְפַלֵּס דַּרְכּוֹ וְאָץ בְּרַגְלַיִם חוֹטֵא.

(הולכים)

מחזה ד'

רחוב

בניה ומריות

מריות

אָן רָם מִסְתַּתֵּר? הֲלָן הַלַּיְלָה הַזֶּה בְּבֵיתוֹ?

בניה

לֹא לָן בְּבֵית אָבִיו, כֵּן שָׁמַעְתִּי מִפִּי אֲנָשָׁיו.

מריות

הַנֲּעָרה הַהִיא שׁוֹשַׁנָּה, קְשַׁת עֹרֶף וּלְבֶנֶת פָּנִים

עַנֵּה תְעַנֶּה אֶת נַפְשׁוֹ, עַד לְשַׁנּוֹת אֶת טַעְמוֹ.

בניה

תּוּבַל הַקָּרוֹב לַאֲבִיעֵל הַזָּקֵן, שָׁלַח מִכְתָּב לְבֵית אָבִיו.

מריות

מִכְתַּב קְרִיאָה הוּא, לְהִתְרָאוֹת פָּנִים אִתּוֹ בַּקְּרָב.

בניה

וְרָם יַעֲנֶה אֶת הַקְּרִיאָה.

מריות

כָּל אִישׁ הַיֹּדֵעַ לִכְתֹּב יוּכַל לִכְתֹּב מַעֲנֶה.

בניה

הוּא יַעֲנֶה אֶת הַקְּרִיאַה וְיָבוֹא לְהתְרָאוֹת פָּנִים.

מריות

צַר לִי עַל הָאֻמְלָל, כִּי טָרֹף טֹרַף הוּא.

נַעֲרָה זַכָּה דְּקָרַתְהוּ בְּזִיקֵי עֵינֶיהָ הַשְּׁחֹרוֹת

חֵץ שִׁיר עֲגָבִים בָּא בִּבְשָׂרוֹ דֶּרֶךְ אָזְנוֹ

וּלְבָבוֹ נִבְקַע בִּבְנֵי אַשְׁפָּה מִיַּד הָעִוֵּר הָרֹבֶה קַשָּׁת

וְאֵיךְ יִתְעָרֶב הוּא לְהִלָּחֵם עִם תּוּבַל?

בניה

אַךְ מִי תּוּבַל וּמַה-כֹּחוֹ?

מריות

רַב כֹּחַ הוּא מִשַּׂר צְבָא הַחֲגָבִים

וּמְהֻלָּל הוּא בַּתִּשְׁבָּחוֹת בְּתוֹךְ עֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת

כִּי יַעֲשֶׂה מִלְחָמָה כְּפֹרֵט עַל פִּי הַנָּבֶל

אֲשֶׁר יִשְׁמֹר מוֹעֵד הַנְּגִינָה אוֹת בְּאוֹת מִפִּי הַסֵּפֶר

יָרִים יוֹרִיד קוֹלוֹ וְיָנוּחַ אַחַת וּשְׁתַּיִם כַּמִּשְׁפָּט.

וּבַשְּׁלִישִׁית יִתְקַע חַרְבּוֹ בְּלֵב אִישׁ מִלְחַמְתּוֹ

מִי הִקְרִיב אֵלָיו וַיִּשְׁלָם? גַּם כַּפְתּוֹר וָפֶרַח

לֹא יִתְיַצְבוּ בְּפָנָיו וּבְכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה יַרְשִׁיעַ

אִישׁ נַגָּח הוּא, אִישׁ נַגָּח הוּא מִנְּעֻרָיו

שׁוֹעַ וּבֶן גְּדוֹלִים, יֹדֵעַ שִׂיחַת דְּקָלִים וְשֵׁדִים

וְכָל מִלּוֹת הַצָּרְפָתִים אֲשֶׁר יִקְרְאוּ בְּיוֹם נֶשֶׁק

לֹא נֶעֶלְמוּ מֵאִתּוֹ.

בניה

הִנֵּה רָם בָּא, רָם הִנֵּה בָא.

מריות

רָם פָּנָיו רָעִים, שָׁפֵל הוּא וְלֹא רָם

מַדּוּעַ הוּא כָּכָה דַל? דַּל בָּשָׂר כְּדָג רָזֶה.

וְהַכָּרַת פָּנָיו תַּעֲנֶה בּוֹ כָּעֵת יְחַבֵּר שִׁירִים

כְּשִׁירוֹת פֶּטְרַארְךְּ הַמְּשׁוֹרֵר אֶל לוֹרָה אֲהוּבָתוֹ

אַךְ מָה עֵרֶךְ לוֹרָה לַאֲהוּבַת רָם הַיְפֵה-פִיָּה

הֲלֹא כְאַחַת הָרַקָּחוֹת תַּעֲמֹד הִיא לְפָנֶיהָ.

דִּידָה נוֹדֵדָה תִּתְיַפֶּה לַשָּׁוְא וְחֵן קְלֵיאָפַּטְרָה שָׁקֶר

וּמִי הֵילֶנִי וְהֵירָה, בְּנוֹת זְנוּנִים וְאִשֹּׁת הַזִּמָּה!

וטִסְבֵּי, עַיִן אַחַת בַּפּוּךְ, בַּמֶּה נֶחְשְׁבָה הִיא?

(אל רם בבואו)

הֲשָׁלוֹם לְךָ צָרְפָתִי! הֲשָׁלוֹם לְמִכְנְסֶיךָ הָאֲדֻמּוֹת!

רם

שָׂמַחְתִּי לִרְאוֹת פְּנֵיכֶם אַחַי וְרֵעַי גַּם שְׁנֵיכֶם.

מִכְנְסַי הָאֲדֻמּוֹת לָבַשְׁתִּי, לֹא בַּעֲבוּר תַּבִּיטוּ בִי אַתֶּם

כִּי אִם לִמְשׁוֹךְ עֵינֵי הַזֹּאת הַבָּאָה לִקְרָאתֵנוּ

אֲשֶׁר עֶדְיָהּ עָלֶיהָ וּלְבוּשָׁה שָׁנִי וְאַרְגָּמָן

הַנִּשְׁקָפָה כָּאֳנִיַת סוֹחֵר וַאֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת.

מריות

פַּנּוּ מָקוֹם לָאֳנִיָּה! אֳנִיָּה וּמָשׁוֹט אַחֲרֶיהָ.

(האומנת עם פֶטֶר משרתה)

האומנת

פֶּטֶר!

פטר

הִנֵּנִי.

האומנת

תֶּן לִי אֶת הַמְּנַשֵּׁב רוּחַ.

מריות

תֶּן לָהּ פֶּטֶר הַיָּקָר, אֶת הַמְּנַשֵּׁב רוּחַ

וְהָיָה לָהּ לִכְסוּת עֵינַיִם, כִּי פָנָיו טוֹבִים מִפָּנֶיהָ.

האומנת

מִי הוּא הָאִישׁ הַזֶּה אֲשֶׁר יָעֹז לְהִתְגָּרוֹת בִּי?

רם

הוּא כְלִי יוּצַר, אֲשֶׁר יָצַר אֱלֹהִים

לְהַשְׁחִית מַעֲשֵׂה יָדָיו.

מריות

הֵטִיבָה לְשׁוֹנְךָ צָרְפָתִי וְדַבֵּר נֶגֶד הַזְּקֵנָה כָּבוֹד

כְּבוּדָה הִיא הַגְּבִירָה (בקול שיר) גְּבִירָה, גְּבִירָה, גְּבִירָה!

(מריות ובניה הולכים)

האומנת

הֲתַגִּיד לִי אָנָה אֶמְצָא אֶת רָם הַנָּעַר?

רם

הִנְנִי מַגִּיד לָךְ, כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא;

צַר לִי מְאֹד כִּי אֵין לִי שֵׁם אַחֵר.

האומנת

הֲטִיבֹתָ לְדַבֵּר.

אַךְ מַה-לִּי וּלְבֵן בְּלִיַּעַל הַזֶּה

אֲשֶׁר הֵפִיחַ לָצוֹן וְשָׁפַךְ בּוּז כְּאַחַד הָרֵקִים?

הַאֲנִי כְּאַחַת הָעֲלָמוֹת, כְּאַחַת מִבְּנוֹת גִּילוֹ

אֲשֶׁר רֶגַע יִשְׁתַּעֲשַׁע וְרֶגַע יְצַחֵק בָּהֵן?

חֲמָתִי עָלֶיךָ פֶּטֶר, כִּי רָאִיתָ אִישׁ זָר

הַבָּא לְהַשְׂבִיעַ עֵינוֹ בִי וְאַתָּה עָמַדְתָּ מִנֶּגֶד

כְּגֶבֶר לֹא יוּכַל לְהוֹשִׁיעַ.

פטר

מֵעוֹדִי לֹא רָאִיתִי אִישׁ בָּא לְהַשְׂבִּיעַ עֵינוֹ בָךְ;

לוּ רָאִיתִי אוֹתוֹ, לֹא קָצְרָה יָדִי מֵהָרִיק חַרְבִּי

וּלְהַרְאוֹתוֹ מִי אָנִי. כִּי לְהַצִּיל עָשׁוּק מִיַּד עשְׁקוֹ

אִם רַק כַּתּוֹרָה וְכַמִּצְוָה הוּא, אֵין טוֹב מִמֶּנִּי.

האומנת

הַלֵּץ הַנָּבָל הַהוּא, הִכְעִיס אֹתִי תַּמְרוּרִים

אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וְאַרְכֻּבוֹתַי דָּא לְדָא נָקְשָׁן

אַךְ עוֹד יָבֹא יוֹמוֹ וַאֲנִי אֶרְאֶה בְרָעָתוֹ.

עַתָּה בִּי אֲדֹנִי, תֵּן לִי לְדַבֵּר דָּבָר בְּאָזְנֶיךָ

כַּאֲשֶׁר כְּבָר אָמַרְתִּי, גְּבִרְתִּי שְׁלָחַתְנִי לִרְאוֹת פָּנֶיךָ

וְהַדָּבָר אֲשֶׁר צִוְּתָה לְהַגֵּדְךָ, אֹתוֹ אֶשְׁמֹר בִּלְבָבִי;

אֶפֶס זֹאת אַגִּיד בַּתְּחִלָּה, אִם תַּנְחֶה אֶת גְּבִרְתִּי

אֶל גַּן עֵדֶן אַכְזָב, כִּי תַשְׁלֶה אֹתָהּ בָּאַחֲרוֹנָה

לֹא תִהְיֶה תִפְאַרְתְּךָ עַל הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת

כִּי הָעַלְמָה רַכָּה וַעֲנֻגָה וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ לְרָעָה

כְּנֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינִי.

רם

פִּקְדִי נָא אֶת גְּבִרְתֵּךְ בִּשְׁמִי לְשָׁלוֹם

וַאֲנִי אֹמֵר לָךְ: אִישׁ מַשְׁגֶּה בְּאַהֲבָה —

האומנת

מַה יָּפוּ דְּבָרֶיךָ הַיּוֹצְאִים מִלֵּב נֶאֱמָן

כַּמֶּה תִשְׂמַח וְתִתְעַלֵּס, לִהְיוֹת שֹׁכֶבֶת חֵיקֶךָ.

רם

מַה-תֹּאמְרִי לָהּ, הֵן לֹא הֵבַנְתְּ דְּבָרִי.

האומנת

הֵבַנְתִּי דְבָרְךָ הֵיטֵב וְאֹתוֹ אַגִּיד לָהּ

כַּאֲשֶׁר הִגַּדְתָּ בָּזֶה, כִּי תִשְׁגֶּה בְּאַהֲבָתָהּ.

כָּזֹאת יְדַבֵּר אִישׁ נִכְבָּד הֶחָפֵץ לָקַחַת אִשָּׁה.

רם

אִמְרִי לָהּ לְבַקֵּשׁ רִשְׁיוֹן לָבֹא הַיּוֹם לְבֵית הַתְּפִלָּה

לְהִתְוַדּוֹת בַּצָהֳרַיִם וְשָׁם בְּלִשְׁכַּת רְצִין הַכֹּהֵן

תִּתְוַדֶּה וְתָבוֹא בִּבְרִית אִתִּי —

וְהֵא לָךְ זֹאת בִּשְׂכָרֵךְ.

האומנת

לֹא אֶקַּח מִיָּדְךָ מְאוּמָה, אַף לֹא אֲגוֹרָה אֶחָת.

רם

וַאֲנִי הִנְנִי מַגִּיד כִּי תִקְּחִי מִיָּדִי.

האומנת

הַאִם הַיּוֹם בַּצָהֳרָיִם? הֲלֹא תָבֹא כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ.

רם

וְאַתְּ אֹמֶנֶת הַיְקָרָה תַּעַמְדִי מֵאַחֲרֵי הַכֹּתֶל

אֵצֶל לִשְׁכַּת הַכֹּהֵן וְשָׁם תִּמְצְאִי אֶת עַבְדִּי

אֲשֶׁר יָבִיא לָךְ עֲבֹתִים קְשׁוּרִים כְּמַעֲשֵׂה הַסֻּלָם

הוּא הַסֻּלָּם אֶעֱלֶה בוֹ אֶל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי הַלָּיְלָה.

רַק שִׁמְרִי אֶת הַסּוֹד וּדְעִי כִּי יֵשׁ שָׂכָר לַעֲמָלֵךְ.

עַתָּה לְכִי לְשָׁלוֹם וּפִקְדִי אֶת גְּבִרְתֵּךְ.

האומנת

יְצַו הַשֵּׁם בִּרְכָתוֹ עָלֶיךָ; אַךְ אָנָּא שְׁמָעֵנִי.

רם

דַּבְּרִי אֵשֶׁת חַיִל.

האומנת

הַאִם עַבְדְּךָ נֶאֱמָן הוּא וְלֹא יְגַלֶּה סוֹד?

הַאִם לֹא שָׁמַעְתָּ מִמִּשְׁלֵי הֶהָמוֹן מְאוּמָה?

“שְׁנַיִם יִצְפְּנוּ סוֹד, אִם אֶחָד מֵהֶם יֵרֵד דּוּמָה”.

רם

אֶת עַבְדִּי בְּנַפְשִׁי אֶעֶרְבֶנּוּ, כְּאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו.

האומנת

גְּבִרְתִּי אַחַת הִיא בַנָּשִׁים, אַחַת בְּכָל בְּנוֹת חֵן

לוּ רָאִיתָ אֹתָהּ בְּיַלְדּוּתָה, כַּאֲשֶׁר הֵחֵלָה אָז לְבַטֵּא!

לוּ שָׁמַעְתָּ לַהַג שְׂפָתֶיהָ, אֲשֶׁר עָרֵב מִכָּל אִמְרֵי נֹעַם,

וְגַם פָּרִיז מִבְּנֵי הָאֲצִילִים, מֵהַפַּרְתְּמִים אֲשֶׁר בְּעִירֵנוּ

יִתְאָו יֶאֱרֹב לִמְשוֹךְ הַדָּגָה הַזֹּאת בְּחַכָּתוֹ

אַךְ הִיא תִּמְאַס בּוֹ וְלֹא תַבִּיט אֵלָיו

כִּי תַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ, כְּשֶׁקֶץ שִׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ.

כַּמֶּה פְּעָמִים הֵתַלְתִּי בָהּ, עַד אֲשֶׁר הִכְעַסְתִּיהָ

לֵאמֹר פָּרִיז הוּא הָאִישׁ אֲשֶׁר בִּכְנָפָיו תֶּחְסֶה

וְהִיא חָוְרוּ פָנֶיהָ מִכַּעַס כְּמִטְפַּחַת לְבָנָה

כְּמוֹ אֵטוּן מִצְרַיִם עַל שֻׁלְחַן פָּרָה.

רם

פָּרָה אֵין לָהּ שֻׁלְחָן, אוּלַי פַּרְעֹה הַמֶּלֶךְ.

האומנת

אַךְ הַגִּידָה לִי, מֶה הָאוֹת הָרִאשׁוֹן מִשְּׁמֶךָ?

הַאִם כְּאוֹת הָרִאשׁוֹן הוּא מִשְּׁמוֹת רֵעַוָרֹעֶה?

רם

לָמָּה תִדְרְשִׁי כָזֹאת? ר הוּא הָרִאשׁוֹן לִשְׁלשֶׁת הַשֵּׁמוֹת.

האומנת

גֶּשׁ-הָלְאָה מִתְלוֹצֵץ, יָדַעְתִּי כִּי אוֹת ר

הוּא הָרִאשׁוֹן לְשֵׁם כֶּלֶב קָטֹן אֲשֶׁר לִגְבִרְתִּי

אַךְ אֵין ר בִּשְׁמֶךָ. אוּלָם בֵּין כֹּה וָכֹה

לוּ שָׁמַעְתָּ בְּאָזְנֶיךָ עֵת תָּשִׁיר גְּבִרְתִי

"רָם רֵעִי רֹעִי — רָם רֵעִי רֹעִי "

יָדַעְתִּי כִּי הִתְעַנַּגְתָּ. וְהִיא הִגִּידָה לִּי

כִּי הָאוֹת הָרִאשׁוֹן לִשְׁלשֶׁת הַשֵּׁמוֹת הָאֵלֶּה אֶחָד.

רם

הַזְכִּירִנִי נָא אֶל גְּבִרְתֵּךְ.

האומנת

אֶת שִׁמְךָ אַזְכִּיר עֶרֶב בֹּקֶר וְצָהֳרָיִם —

(רם הולך)

פֶּטֶר!

פטר

הִנֵּנִי.

האומנת

קַח לְךָ אֶת הַמְּנַשֵּׁב רוּחַ וְלֵךְ לְפָנָי.

   (הולכים)

מחזה ה'

כרם אביעל

יעל

הֵן בְּשָׁעָה הַתְּשִׁיעִית שָׁלַחְתִּי אֶת הָאֹמֶנֶת

וּבְמֶשֶׁךְ חֲצִי שָׁעָה הִבְטִיחָה לִי לָשׁוּב

אוּלַי לֹא מָצְאָה אֹתוֹ — אַךְ לֹא כֵן הַדָּבָר

רַק צֹלֵעָה הִיא וְהָאַהֲבָה דֹּרֶשֶׁת צִירִים קַלִּים

כְּמַחְשָׁבוֹת הַמְּמַהֲרוֹת לָרוּץ עֶשֶׂר פְּעָמִים מִקַּוֵּי הַשֶּׁמֶשׁ

הָרָצִים לְהַבְרִיחַ הַצְּלָלִים מֵעַל הָרֵי נָשֶׁף.

בַּעֲבוּר זֹאת נִבְחֲרוּ תּוֹרִים וּבְנֵי יוֹנָה

בַּעֲלֵי אֵבֶר וָנֹצָה, לִמְשׁוֹךְ הָעֲגָלָה לְאַהֲבַת דֹּדִים

וְכָל מַלְאֲכֵי הָאַהֲבָה בַּעֲלֵי חִצִּים וּכְנָפַיִם לָמוֹ

וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ בִּתְקוּפָתוֹ עָלָה עַד מְרוֹם הַגַּלְגָּל

וּמִשָּׁעָה הַתְּשִׁיעִית עַד הֵנָּה שָׁלשׁ שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת

וְעוֹדֶנָּה לֹא שָׁבָה. לוּ הָיָה לָהּ לֶב חַם

וּדְמֵי נְעוּרִים בְּעוֹרְקֶיהָ לֹא אֶחֱרוּ פְּעָמֶיהָ עַד הֵנָּה

כִּי הָיְתָה מְבֹהֶלֶת בְּדַרְכָּהּ כְּכַדּוּר מִיַּד הַקֹּלֵעַ

לְהָבִיא אֶת הַדְּבָרִים אֶל שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי

וְלָשוּב לְהַשְׁמִיעֵנִי כְּרֶגַע, מֶה עָנָה וּמַה-דִּבֵּר.

אַךְ הַזְּקֵנִים אֵינָם חַיִּים, אִתָּם רוּחַ אַחֶרֶת

בִּכְבֵדוּת יָמוּשׁוּ מִמְּקוֹמָם נַפְשָׁם מַעֲמָסָה וְרַגְלָם עֹפָרֶת.

אַךְ הִנֵּה בָּאָה —

(האומנת ופטר)

אֹמַנְתִּי! אֹמַנְתִּי! הֲשָׁלוֹם? מַה-בְּשׂוֹרָה בְּפִיךְ

הֲרָאִית אֶת פָּנָיו? אִמְרִי לַנַּעַר וְיַעֲבֹר.

האומנת

פֶּטֶר לֵךְ וַעֲמֹד עַל יַד הַשָּׁעַר.

(פטר הולך)

יעל

עַתָּה אֹמַנְתִּי נֶחָמָתִי — אַךְ מַדוּעַ פָּנַיִךְ רָעִים?

אִם בְּשׂוֹרָה רָעָה בְּפִיךְ, הַשְׁמִיעִנִי בְּשִׂפְתֵי רָצוֹן

וְאִם טוֹבָה הִיא, לָמָּה תְּעַצְּבִנִי בְּרוּחַ נְכֵאָה.

האומנת

הֵן נַפְשִׁי עָיְפָה, חַכִּי לִי מְעַט רֶגַע

עֲמַל הַדֶּרֶךְ רַב מִמֶּנִי, כָּל עֲצָמַי עָשֵׁשׁוּ.

יעל

תְּנִי לִי דְּבַר בְּשׂרָתֵךְ וַאֲנִי אֶתֵּן לָךְ עֲצָמָי

אַךְ אָנָּא אֹמַנְתִּי, אֹמַנְתִּי הֲיְקָרָה, נָא דַּבֵּרִי.

האומנת

לָמָּה זֶּה תָּאִיצִי בִי? חַכִּי לִי עוֹד מְעָט.

הַאִם לֹא תִרְאִי, כִּי לֹא נוֹתְרָה בִּי נְשָׁמָה?

יעל

אֵיךְ תּוּכְלִי לְהַגִּיד, כִּי לֹא נוֹתְרָה בָךְ נְשָׁמָה

וּנְשָׁמָה בָךְ לְהַגִּיד, כִּי לֹא נוֹתְרָה בָךְ נְשָׁמָה?

מִקֹּצֶר רוּחַ תִמָּנְעִי מִתֵּת מַעֲנֶה לְשַׁאֲלָתִי

וּמִלִּין תַּכְבִּירִי חִנָּם עַל דְּבַר קֹצֶר רוּחַ

רַק זֹאת הַגִּידִי לִי, הֲטוֹבָה בְּשׁרָתֵךְ אוֹ רָעָה?

אִמְרִי טוֹבָה אוֹ רָעָה וַאֲנִי אֶשְׁקֹט וְאֶתְחוֹלֵל לָךְ,

אָנָּא אִמְרִי וְהַרְגִּיעִנִי. הֲטוֹבָה הִיא אִם רָעָה?

האומנת

נָקֵל לִי לִבְחֹר אַחַת מִשְּׁתֵי הַדְּרָכִים הָאֵלֶּה

כַּאֲשֶׁר נָקֵל לָךְ לִבְחֹר אִישׁ מֵהָאֲנָשִׁים לְהִבָּעֶל לוֹ.

הִנֵּה רָם בְּחִירֵךְ יְפֵה עֵינַיִם הוּא מֵרַבִּים

אַךְ שׁוֹקָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, אֵין עַל עָפָר מְשָׁלָם

הוּא חֲלָקוֹת לֹא יֵדַע וְאִמְרֵי נֹעַם לֹא יַרְבֶּה

וְכָל רֹאָיו יֶחֱזוּ בוֹ כִּי הוּא שֶׂה תָּמִים.

לְכִי לָךְ בַּת שַׁעֲשׁוּעַי, עִבְדִי אֶת אֲדֹנָי וְטוֹב לָךְ

אָנָה אָכַלְתְּ בַּצָּהֳרָיִם?

יעל

הַרְפִּי, כָּל אֵלֶּה יָדַעְתִּי מֵאָז

אַךְ מַה עָנה הוּא עַל דְּבַר הַחֲתֻנָּה?

מַה-דִּבֶּר עַל זֹאת?

האומנת

הָהּ רֹאשִׁי רֹאשִׁי! רֹאשִׁי יִבָּקַע לִבְקִיעִים

וּכְתֵפִי מְחַשֶּׁבֶת לְהִשָּׁבֵר, כְּתֵפִי מִשִּׁכְמָהּ תִּפּוֹל.

אַל יִגְמָלֵךְ הַגֹּמֵל גְּמוּל כַּאֲשֶׁר גָּמַלְתְּ עָלַי

כִּי שְׁלַחְתִּנִי הֵנָּה וָהֵנָּה לַהֲבִיאֵנִי עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת.

יעל

צַר לִי, צַר לִי מְאֹד, כִּי אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמָיִךְ

אַךְ אִמְרִי לִי אֹמַנְתִּי מַה-דִּבֵּר אִישׁ בְּרִיתִי?

האומנת

אִישׁ בְּרִיתֵךְ מְדַבֵּר, כְּאִישׁ תָּם וְיָשָׁר

כְּנֶאֱמָן רוּחַ, כִּנְדִיב לֵב, כִּיְפֵה עֵינַיִם

וְגַם חֵי נַפְשִׁי! כִּי כְּבֶן חַיִל יְדַבֵּר?

אֵיפֹה הִיא אִמֵּךְ?

יעל

אֵיפֹה הִיא אִמִּי? אֵיפֹה הָיֹה תִהְיֶה?

הִיא ישֶׁבֶת בְּתוֹךְ הַבָּיִת.

מֶה הָיָה לָךְ, כִּי תָשִׁיבִי זָרוֹת כָּאֵלֶה?

“אִישׁ בְּרִיתֵךְ כְּבֶן חַיִל יְדַבֵּר — אֵיפֹה הִיא אִמֵּךְ?”

האומנת

וּמדוּעַ בְּחִפָּזוֹן תְּדַבֵּרִי? הַהוֹאַלְתְּ לְהִתְקוֹטֵט בִּי?

הֲזֶה הוּא הַצֳּרִי לְמַכְאֹבִי וְרִפְאוּת לְעַצְמוֹתָי?

בְּמַלְאֲכוּת זֹאת שֵׁנִית, תֵּלְכִי אַתְּ וְלֹא אָנִי.

יעל

רַב לָנוּ מְבוּכָה זוּ; הַגִּידִי מַה-דִּבֶּר רָם?

האומנת

הֲיֵשׁ רִשְׁיוֹן בְּיָדֵךְ לָלֶכֶת הַיּוֹם לְבֵית הַתְּפִלָּה?

יעל

הֵן.

האומנת

אִם כֵּן מַהֲרִי לְכִי אֶל לִשְׁכַּת רְצִין הַכֹּהֵן

שָׁם תִּמְצְאִי אֶת הָאִישׁ וְגַם שָׁם תִּהְיִי לוֹ לְאִשָּׁה.

רְאִי אֵיךְ אָדְמוּ לְחָיַיִךְ מֵחֹם דְּמֵי נְעוּרָיִךְ

יָדַעְתִּי כִּי לְדָבָר חָדָשׁ פָּנַיִךְ כַּשָּׁנִים יַאֲדִימוּ.

מַהֲרִי לְבֵית הַתְּפִלָּה וַאֲנִי אֵלֵךְ דָּרֶךְ אַחֶרֶת

עָלַי לְהָבִיא אֶת הַסֻּלָּם, בּוֹ יַעֲלֶה יְדִידֵךְ

בְּאִישׁוֹן לַיְלָה וַאֲפֵלָה, כְּעֹלֶה אֶל קַן צִפּוֹר.

אֲנִי חֲמוֹר לְמַשָּׂא וּבַעֲמָלִי מְאַהֲבֵךְ יִמְצָאֵךְ

אַךְ בְּבוֹא הַלַּיְלָה תִּרְבְּצִי אַתְּ תַּחַת מַשָּׂאֵךְ.

לְכִי בִתִּי לְבֵית הַתְּפִלָּה וַאֲנִי עֵת אֲרֻחָתִי קְרוֹבָה.

יעל

אָחִישָׁה לְרֹאשׁ שִׂמְחָתִי וְשָׁלוֹם לְאֹמַנְתִּי הַטּוֹבָה!

(הולכות)

מחזה ו'

לשכת בית התפלה

רצין ורם

רצין

הַשָּׁמַיִם יָרִיקוּ בְרָכָה וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי עָלֵינוּ

לִבְלִי יִפְקֹד בִּנְגָעִים מַעֲשֵׂנוּ שֶׁאָנוּ עֹשִׂים הַיּוֹם.

רם

אָמֵן וְאָמֵן! אַךְ כָּל נְגָעִים וּמַכְאוֹבוֹת

בַּמֶּה נֶחְשְׁבוּ הֵם לְנֶגֶד רֹאשׁ הַתַּעֲנוּגִים

אֲשֶׁר רְאוֹת פָּנֶיהָ תִּתֶּן לִי בְּרֶגַע אֶחָד?

יַחֶד נָא לִבּוֹת שְׁנֵינוּ בְּקֶשֶׁר בְּרִית הַקֹּדֶשׁ

וּמִפְּנֵי חֶרֶב מַלְאַךְ הַמָּוֶת לֹא אִירָא כִּי יָבוֹא

רַב לִי, רַב, לֵאמֹר: יָעֵל לִי הִיא.

רצין

תַּאֲוָה פְּרוּצָה כָּזֹאת, אַחֲרִיתָהּ פֶּרֶץ עַל פָּרֶץ

כִּי כָּאֵשׁ וַאֲבַק הַשְּׂרֵפָה יִתְפָּרְצוּ בְּנֵי הַחֵשֶׁק

יִתְאַחְדּוּ יִשְּׁקוּ זֶה לָזֶה וְכֶעָשָׁן יַחְדָּו יָסוּפוּ.

גַּם הַדְּבָשׁ יִהְיֶה לְזָרָא מִפְּנֵי מִתְקוֹ כִּי רָב

וְכִי נֹאכַל מִמֶּנּוּ יֶתֶר מִדַּי, נִשְׂבְּעֶנוּ וּנְקִיאֶנוּ.

לָכֵן אֱהַב בְּנַחַת וְאַהֲבָתְךָ לֹא תִהְיֶה לְזָרָא

וְהַנִּמְהָר יְאַחֵר כְּעָצֵל מִבּוֹא אֶל הַמַּטָּרָה.

יעל באה

הִנֵּה הַכַּלָּה בָאָה, קַלָּה בְּרַגְלֶיהָ כְּאַחַד הָאַיָּלִים

אַךְ מַה-קַּל מֵהֶבֶל? וְרַבִּים יֶהְבְּלוּ בַּהֲבֵל הֲבָלִים.

(יעל נותנת ידה אל רם ואחרי כן אל רצין)

יעל

שָׁלוֹם לְמוֹרִי הַנִּכְבָּד.

רצין

רָם יַעֲנֶה שָׁלוֹם לָךְ בִּתִּי, בַּעֲדוֹ וְגַם בַּעֲדִי.

יעל

בִּרְכַת שְׁלוֹמִי לִשְׁנֵיכֶם, לוּלֵא כֵן בִּרְכָתוֹ אֵלָיו תָּשׁוּב.

רם

אִם כּוֹס שִׂמְחָתֵךְ, כַּלָּתִי, רְוָיָה כְּכוֹס שִׂמְחָתִי

וּלְשׁוֹן לִמּוּדִים בְּפִיךְ לְהַגְדִּיל וּלְהַאֲדִיר הַשִּׂמְחָה.

הַשְׁמִיעִינוּ נָא קוֹלֵךְ כִּי עָרֵב לְהַרְנִין אֶת לִבֵּנוּ

בְּעֵת רָצוֹן זֹאת וְהַדֶּבֶק הַטּוֹב הַזֶּה.

יעל

הֶעָשִׁיר יִתְהַלֵּל בִּנְכָסָיו וְלֹא בְּפִרְחֵי שָׂדֵהוּ

וְהַיּוֹדֵעַ לִמְנוֹת מִסִפָּר קִנְיָנָיו הוּא עָנִי וְאֶבְיוֹן

וַאֲנִי בְּאַהֲבָתִי מָצָאתִי הוֹן לְאֵין מִדָּה וּמִשְׁקָל.

וְאִם אָבוֹא לִמְנוֹתוֹ לֹא יִסָּפֵר אַף הַחֵצִי.

רצין

עִמְדוּ וַאֲבִיאֲכֶם בַּבְּרִית, כִּי אֵין לְאַחֵר הַמּוֹעֵד.

הִנֵּה כְּשָׁמְעֲכֶם יֹצְאִים מִפִּי דְבָרִים שְׁנַיִם שְׁלשָׁה

וִהְיִיתֶם לְבָשָׂר אֶחָד לְפִי תוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה.

(הולכים)

תם חלק שני.

חלק שלישי

מחזה א'

– רחוב בוירונה –

(מריות בניה ומשרתים)

בניה

נָא מְרָיוֹת יְדִידִי, לְכָה וְנָשׁוּבָה הַבַּיְתָה

הִנֵּה חֹם הַיּוֹם גָּדוֹל וְהָאֲבִיעֵלִים סֹבְבִים בַּחוּץ

וְאִם נִפְגֹּשׁ אֹתָם יְחַרְחֲרוּ רִיב וּמָדוֹן

כִּי הַחֹם יַרְתִּיחַ דָּמָם וְיַכֶּה אֹתָם בְּשִׁגָּעוֹן.

מריות

אַתָּה כְּאַחַד הָאֲנָשִׁים הַבָּא אֶל בֵּית הַיַּיִן

שָׁם יִתְלֶה חַרְבּוֹ עַל הַיָּתֵד לֵאמֹר הֵרָגְעִי וָדֹמִּי

וּבְטֶרֶם יָרִיק הַכּוֹס לְתוֹךְ פִּיו פַּעֲמַיִם

יָקוּם כְּאִיש חַיִל וְיָרִיק חַרְבּוֹ לִקְרַאת מַשְׁקֵהוּ.

בניה

הַאֲנִי הוּא כְּאִישׁ חַיִל הַזֶּה.

מריות

אַתָּה הוּא מְהִיר-חֵמָה, כְּאַחַד מִבְּנֵי אִטַּלִּיאָה

לִבִּךָ יֵחַם בְּעֶבְרָתְךָ וּמִתְעַבֵּר כַּאֲשֶׁר יֵחַם לִבְּךָ.

בניה

וּמָה עוֹד תַּחַת לְשׁוֹנֶךָ?

מריות

לוּ הָיוּ שְׁנַיִם כָּמוֹךָ, לֹא נִשְׁאַר אַף אֶחָד

כִּי יַחֲזִיקוּ אִישׁ בְּצַד רֵעֵהוּ וְיָמוּתוּ שְׁנֵיהֶם כְּרָגַע.

הֲלֹא אַתָּה תָּרִיב בְּאִישׁ עַל אֲשֶׁר יֵשׁ לוֹ

שֵׂעָר אֶחָד יֶתֶר בִּזְקָנוֹ, אוֹ אֶחָד חָסֵר מֵאֲשֶׁר לָךְ;

עִם הַשֵּׁנִי תָּרִיב עַל אֲשֶׁר נִפֵּץ אֱגוֹז אֶחָד

בְּאָמְרְךָ כִּי מַרְאֵה עֵינֵֶיךָ כְּעֵין הָאֱגוֹז הַהוּא;

כְּבֵיצָה מְלֵאָה חֶלְמוֹן, כֵּן רֹאשְׁךָ מָלֵא מְדָנִים

אַף כִּי הָלְמוּ רֹאשׁךָ וְנִפְעַמְתָּ כְּחֶלְמוֹן בֵּיצָה בִּמְדָנֶיךָ;

פַּעַם אַחַת הֲלִינֹתָ עַל זָקֵן עֹבֵר אֹרַח

יַעַן כִּי בַּעֲטִישֹׁתָיו הֵקִיץ כַּלְבְּךָ הַיָּשֵׁן בָּרְחוֹב;

אֶת לֵב חַיָּט פְּלֹנִי הִכְאַבְתָּ בִּדְבָרִים יֹרְדִים חַדְרֵי בָטֵֶן

וּמֶה הָיָה פִּשְׁעוֹ? כִּי לָבַשׁ כְּתֹנֶת בַּד חֲדָשָׁה

וְלֹא שָׁמַר עַד חַג הַמַּצּוֹת. גַּם רַצְעָן אֶחָד לֹא נִקֵּיתָ

בַּעֲבוּר כִּי קָשַׁר בִּשְׂרוֹךְ חָדָשׁ אֶת מַנְעָלָיו הַיְשָׁנִים

וְאַתָּה הוּא הָאִישׁ הַבָּא לְהוֹרוֹת לִי מוּסָר

לַחְדֹּל מֵרִיב וָמַצָּה.

בניה

אִם אִישׁ מָדוֹן כָּמוֹךָ הָיִיתִי גַּם אָנִי

חֹמֶר שְׂעֹרִים לֹא יִתֵּן אִישׁ בְּעַד אֹרֶךְ חַיָּתִי

כִּי עִתִּי לֹא תִמָּשֵׁךְ יוֹתֵר מִטֵֶּפַח וָרֹבַע.

מריות

חֹמֶר שְׂעֹרִים לַחֲמוֹר.

בניה

בְּחַיֵּי רֹאשִׁי! כִּי הָאֲבִיעֵלִים בָּאִים.

מריות

בְּחַיֵּי רַגְלִי! כִּי אֵינֶנִּי יָרֵא מִפְּנֵיהֶם.

תובל ואנשיו

תובל

לְכוּ אַחֲרַי וַאֲדַבֵּר אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה –

שְׁלוֹמְכֶם יִשְׂגֶּה מְכֻבָּדִים! דָּבָר לִי אֶל אֶחָד מִכֶּם

מריות

רַק דָּבָר אֶחָד? וְרַק אֶל אֶחָד מֵאִתָּנוּ?

הוֹסֵף דָּבָר מַה אֶל הַדָּבָר הָאֶחָד

אֱמֹר מִלָּה קְצָרָה וְהַךְ מַכָּה רַבָּה.

תובל

נָכוֹן אֲנִי לַעֲשׂוֹת כִּדְבָרְךָ, אִם תִּתֶּן לִי תֹּאֲנָה.

מריות

לָמָּה לֹא תִמְצָא לְךָ תֹּאֲנָה, מִבְּלִי תִתָּהּ אֲנִי לְיָדֶךָ?

תובל

נְגִינוֹת רָם אֲנִי שֹׁמֵעַ מִפִּיךָ, הַאַתָּה עֹזֵר לוֹ?

מריות

אֲנִי עֹזֶר לוֹ לְנַגֵּן, לְמַעַן תִּרְקֹד לָנוֹ אַָתָּה

וְאִם לֹא תִרְקֹד, אֶהְפֹּךְ מְחוֹלְךָ לְאֵבֶל.

בניה

פֹּה אֲנַחֲנוּ בָּרְחוֹב וְרַבִּים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵנוּ

לְכוּ וְנֵלְכָה מִזֶּה לְאַחַד הַמְּקוֹמוֹת הַשְּקֵטִים

וּבְהַשְׁקֵט הַגִּישׁוּ שַָׁם עַצֻּמוֹתֵיכֶם וְדִין וּדְבָרִים בְּאֵין מוֹנֵעַ

אוֹ סוּרוּ אִישׁ אִישׁ לְבֵיתוֹ כִּי עֵינֵי כָל הָעָם עָלֵינוּ.

מריות

עֵינַיִם נִתְּנוּ לָעָם לִרְאוֹת וְלָמָּה לֹא יִרְאוּ כִּרְצוֹנָם?

לְמַעַן עֵינֵי הָעָם וְאָזְנֵיהֶם, לֹא אָסוּרָה אָנִי.

רם בא.

תובל

לֶךְ-לְךָ לְשָׁלוֹם אֲדֹנִי, הֵן מָצָאתִי שָׁם אֶת נַעֲרִי.

מריות

יִקָּחֵנִי מֶלֶךְ בַּלָּהוֹת! אִם הַנַּעַר הַזֶּה מְשָׁרְתֶךָ

בִּלְתִּי בְּצֵאתְךָ אֶל הַמַּעֲרָכָה אָז יֵצֵא אַחֲרֶיךָ

כְּנַעַר אַחֲרֵי אֲדֹנָיו.

תובל

הֲלֹא יָדַעְתָּ רָם, כִּי שִׂנְאַת מָוֶת שְׂנאתִיךָ

וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד שִׁמְךָ רָם וְהָיָה שִׁמְּךָ נָבָל.

רם

יֵשׁ אֶת נַפְשִׁי לֶאֱהֹב אֹתְךָ אַהֲבָה גְדוֹלָה מִשִּׂנְאָתְךָ

לָכֵן אַשְׁבִּיחַ חֲמָתִי וְלֹא אֶחְשָׁב לְךָ לְעָוֹן

כַּאֲשֶׁר בָּזִיתָ אֶת שְׁמִי וַאֲנִי נָבָל אֵינֶנִּי

לָכֵן סֹב לְךָ בְּשָׁלוֹם, כִּי לֹא יָדַעְתָּ מִי אָנִי.

תובל

כָּל אֵלֶּה לֹא יוֹעִילוּךָ וְלֹא אֶשָּׂא פָּנֶיךָ

בַּעֲבוּר הָרָעָה שֶׁעָשִׂיתָ לִי – שְׁלֹף חַרְבְּךָ וָצֵאָה.

רם

לֹא כֵן הַדָּבָר; מֵעוֹדִי לֹא עָשׂיתִי לְךָ רָעָה

וְגַם אַהֲבָתִי גְדוֹלָה אֵלֶיךָ מֵאֲשֶׁר תַּחְשֹׁב אַתָּה

כִּי אֵינְךָ יֹדֵעַ מִמִּי הָיְתָה סִבָּה לְאַהֲבָה זוּ.

דַע לְךָ אֲבִיעֵלִי, כִּי שִׁמְּךָ יָקָר לִי מִשְּׁמִי

וְלָכֵן אוֹחִילָה כִּי תִרְצֵנִי.

מריות

מִי יִכָּנַע בַּעֲנָוָה בְּזוּיָה וְנִמְאָסָה כָּזֹאת

פִּי הַחֶרֶב יְחַוֶּה לָנוּ מִי צַדִּיק בְּרִיבוֹ

הָבָה גִּבּוֹר חַיִל, אֲשֶׁר שָׂרִיתָ עִם חֲגָבִים וַתּוּכָל

שְׁלֹף – וְנִתְרָאֶה פָנִים!

תובל

הִנְנִי לִקְרָאתֶךָ.

(שניהם שולפים חרבותם)

רם

מְרָיוֹת יְדִיד נַפְשִׁי, הֶרֶף, הָשֵׁב חַרְבְּךָ אֶל נְדָנָהּ.

מריות

מַהֲרָה חוּשָׁה תּוּבַל, פֶּן תִּדָּקֵר כְּרָגַע.

(נלחמים יחדו)

רם

בֹא בְּנָיָה בֵּינֵיהֶם, הַפֵּל כְּלֵי הַנֶּשֶׁק מִיָּדָם –

בּוֹשׁוּ הִכָּלְמוּ מִמַּעֲשֵׂיכֶם, עַל תַּעֲשׂוּ נְאָצָה כָּזֹאת

תּוּבַל! מְרָיוֹת! לָמָּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי הַנָּסִיךְ

לְהִתְגּוֹדֵד וְלַעֲרֹךְ קְרָב בְּחוּצוֹת וֵירוֹנָה?

הֶרֶף תּוּבַל, הַנִּיחָה מְרָיוֹת יְדִידִי.

(תובל ואנשיו הולכים)

מריות

נִגָּפְתִּי. –

אֲרוּרִים שְׁנֵי בָתֵּי הָאָבוֹת יַחְדָּו! הִנְנִי מֵת.

הַהוּא יָצָא מִזֶּה וְלֹא נָפַל מִשַּׂעֲרָתוֹ אָרְצָה?

בניה

מָה הַדָּבָר הַזֶּה, הַאִם נִגָּפְתָּ?

מריות

שֶׂרֶט אֶחָד בִּבְשָׂרִי, שֶׂרֶט אֲשֶׁר בְּנַפְשִׁי הוּא

(אל משרתו)

לֵךְ וּקְרָא לִי אֶת הָרֹפֵא.

(המשרת הולך)

רם

הִתְחַזֵּק נָא מְרָיוֹת הַפֶּצַע אֵינֶנוּ גָדוֹל.

מריות

אֵינֶנּוּ עָמֹק כִּבְאֵר וְאֵינֶנּוּ רַָחָב כְּפֶתַח הָאוּלָם

אַךְ דַּי הוּא לְבַצְּעֵנִי. בּוֹאוּ הֵנָּה וְשַׁאֲלוּ לְמָחָר

וְתִמְצְאוּנִי כְּאִישׁ מַחֲרִישׁ אֲשֶׁר לְחָכָם יֵחָשֵׁב.

אָפֵס הַלֵּץ, כָּלָה לָצוֹן – אֲרוֹרִים שְׁנֵי בָתֵי הָאָבוֹת!

אֵיךְ כֶּלֶב נִמְאָס, אֵיךְ חָתוּל חֹלֶד וָעַכְבַָּר

יִשְׂרֹט שָׂרֶטֶת בְּנֶפֶשׁ אָדָם אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ

הֵן הַכֶּלֶב הַהוּא לָמַד לִנְבּוֹחַ וְלֹא לִנְשֹׂךְ

אַךְ אַתֶּם אַנְשֵׁי הַבֵּינַיִם, כַּאֲשֶׁר בָּאתֶם בֵּינֵינוּ

עֲזַרְתֶּם בִּזְּרוֹעוֹתֵיכֶם לְדַָקְרֵנִי.

רם

מַחֲשַׁבְתִּי הָיְתָה לְטוֹבָה.

מריות

הֲבִיאֵנִי נָא בְּנָיָה, אֶל אֵיזֶה בַּיִת

כִּי גוֵֹעַ אָנִי – אֲרוּרִים שְׁנֵי בָתֵּי אֲבוֹתֵיכֶם!

הֵם נָתְנוּ בְשָׂרִי לְמַאֲכַל רִמָּה וְתוֹלֵעָה

וְחֶרֶב תּאֹכַל אֵת שְׁנֵי הַבָּתִּים. –

(בניה ומשרתיו מוליכים את מריות)

רם

מְרָיוֹת הַקָּרוֹב לְבֵית הַנָּסִיךְ וְרֵעַ כְּאָח לִי

הֻכָּה מַכַת מָוֶת כַּאֲשֶׁר רָב אֶת רִיבִי

וְתוּבַל אֲשֶׁר כִּמְעַט חֲשַׁבְתִּיו לִשְׁאֵרִי וּבְשָׂרִי

נָתַן אֶת שְׁמִי לְשִׁמְצָה וַיַּשְׁלֵךְ עָלַי שִׁקּוּצִים.

הוֹי יָעֵל יָפָתִי! יָפְיֵךְ הֵרַךְ לִבִּי

חֵץ גְּבוּרָתִי הָפַכְתְּ לְקַשׁ וְאַבְנֵי קַלְעִי לַמֹּץ.

בניה שב

בניה

רָם, רָם אָחִי! מְרָיוֹת נִסְפָּה בְּלֹא יוֹמוֹ

בְּעֹז רוּחוֹ הַנַּעֲלֶה בָּקַע עָבִים וַיַּעַל

בָּז לָשֶׁבֶת בָּאָרֵֶץ וַיִתֵּן כִּסְאוֹ בַּשְּׁחָקִים.

רם

הַמַּשְׁחִית הֵחֵל בְּאֶחָד וְעוֹד יִגֹּף אֲחָדִים

אַשְׁפַּת הַזְּמָן פְּתוּחָה, כַּבֶּטֶן מְלֵאָה יְלָדִים;

זֶה פָּרַץ רִאשׁוֹנָה, בֵּן בְּכוֹר לְאָבִיהוּ

וְיַד יֶלֶד יֶלֶד, אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב אָחִיהוּ.

תובל שב

בניה

הִנֵּה תוּבַל בְּזַעְמוֹ בָּא עוֹד הַפָּעַם.

רם

הוּא חַי בְּגַאֲוָתוֹ וּמְרָיוֹת נָפַל לְפִי חָרֶב –

סוּרִי חֶמְלָה מֵעֵינַי, חֲנִינַָה צְאִי מֵעַל פָּנַי

קִנְאָה אֶלְבַּשׁ כְּמַדִּי וּבְאֵשׁ אֹכְלָה אֲכַלֶּה חֲמָתִי –

תּוּבָל! אִתָּה חֵרַפְתַּנִי חִנָּם, אֱמֹר כִּי נִחַמְתָּ

כִּי נֶפֶשׁ מְרָיוֹת עוֹד מְרַחֶפֶת מֵעַל לְרֹאשֵׁנוּ

וּמְיַחֶלֶת עַד צֵאת נַפְשְׁךָ, לְהִתְרֹעֵעַ שָׁם עִמָּהּ

כִּי אַתָּה אוֹ אָנִי, אוֹ שְׁנֵינוּ יַחְדָּו

נִתְרֹעֵעַ עִמָּהּ כְּרָגַע.

תובל

נַעַר שָׁדוּד! הֵן רֵעוֹ הָיִיתָ בַּחַיִּים

עַל כֵּן בְּמוֹתוֹ, לֹא תִפָּרֵד מִמֶּנּוּ אָתָּה.

רם

הַחֶרֶב תַּחֲרֹץ דִּינֵנוּ.

(נלחמים יחדו ותובל נופל)

בניה

לֵךְ מִזֶּה רָם, בְּרַח לְךָ כְּרַָגַע

הִנֵּה בְּנֵי הָעִיר בָּאִים וְתוּבַל שׁוֹכֵב מֵת.

אַל תַּעֲמֹד כְּמִשְׁתּוֹנֵן – אִם תִּמָּצֵא פֹה

מוֹת תָּמוּת כַּיוֹם לְפִי מִצְוַת הַנָּסִיךְ

קוּם הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ.

רם

אוֹי לְבֵן כְּסִיל מַצְלִיחַ כָּמֹנִי!

בניה

לָמָּה זֶה עוֹד תִּתְמַהְמֵהַּ?

(רם הולך)

המון העם ושוטרי העיר

ראש השוטרים

אֵיזֶה דֶרֶךְ נָס הוּא אֲשֶׁר הִכָּה אֶת מְרָיוֹת

הוּא תוּבַל הָרֹצֵחַ, אֵיזֶה דֶּרֶךְ נָס?

בניה

שָּם שׁוּכֵב תּוּבַל, הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ.

השוטר

קוּם בֹּא אִתִּי, מַהֵר עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ

הֲלֹא בְשֵׁם הַנָּסִיךְ צִוִּיתִיךָ.

(הנסיך עם אנשיו ואבירם ואביעל ונשותיהם עם בני ביתם)

הנסיך

מִי הֵמָּה אֲשֶׁר פָּרְצוּ לִפְרֹעַ פְּרָעוֹת בִּרְחוֹבוֹתֵינוּ?

בניה

בִּי אֲדֹנִי הַנָּסִיךְ! הִנְנִי נָכוֹן לְהַגִּיד בְּמַר נַפְשִׁי

הַמּוֹרַָאִים אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ מֵהָחֵל וְעַד כָּלָה.

שָׁם שׁוֹכֵב הָאִישׁ אֲשֶׁר רָם הַנַּעַר הֲרָגוֹ

עַל אֲשֶׁר הָרַג אֶת מְרָיוֹת אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל

הַקָּרוֹב לַאֲדֹנִי הַנָסִיךְ.

אשת אביעל

תּוּבַל – תּוּבַל מֵת – תּוּבַל בֶּן אָחִי –

רְאֵה אֲדֹנִי הַנָּסִּיךְ! רְאֵה הַבִּיטָה בַּעֲלִי!

הָהּ שָׁם שָׁפוּךְ דַּם בֶּן אָחִי אֲשֶׁר אָהַבְתִּי

הוֹאֵֶל-נָא אֲדֹנִי! צַוֵּה כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ

וְדַם בֵּית אֲבִירָם יִשָּׁפֵךְ לְכַפֵּר עַל הַדָּם הַזֶּה.

בֶּן אָחִי! – בֶּן אָחִי עַצְמִי וּבְשָׂרִי!

הנסיך

הַגֵּד בְּנָיָה, מָה הָיָה הַדָּבָר מֵהָחֵל וְעַד כַּלֵּה?

בניה

תּוּבַל הַנֹּפֵל פֹּה נָפַל בְּיַד רָם

הוּא רָם אֲשֶׁר בְּפִגְעוֹ בוֹ, דִּבֶּר אֵלָיו רַכּוֹת

לֵאמֹר לַחְשֹךְ מֵרִיב אֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּל יְסוֹד

וְכִי נָכוֹן לוֹ לְהִשָּׁמֵר, לִבְלִי עֲבֹר מִצְוַת הַנָּסִיךְ

וְאַף כִּי הִפְצִיר בּוֹ בְּרוּחַ נְדִיבָה וּבִלְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים

נָפְלוּ דְבָרָיו אַרְצָה, כִּי תוּבַל בְּחָפְזוֹ הִקְשָׁה עָרְפּוֹ

וַיְהִי כְּחֵרֵשׁ לֹא יִשְׁמַע לְדִבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת

וַיְעוֹפֵף בְּאִבְחַת חַרְבּוֹ, לִקְרֹעַ סְגוֹר לֵב מְרָיוֹת

וּמְרָיוֹת הֵנִיף נִשְׁקוֹ גַּם הוּא, נֶשֶׁק לִקְרַאת נֶשֶׁק

וַיַעֲמֹד נֶגְדּוֹ כְּגִבּוֹר מַשְׂכִּיל הֶעָשׂוּי לִבְלִי חָת

בְּיָדוֹ הָאַחַת מֵשִׁיב אֶת הַמְּבַקֵּשׁ נַפְשׁוֹ, לִסְפּוֹתָהּ

וּבְיָדוֹ הַשֵּׁנִית מְבַקֵּשׁ אֶת נֶפֶשׁ אִישׁ מִלְחַמְתּוֹ

אַךְ גַּם תּוּבַל הֱשִׁיבוֹ אָחוֹר כִּי יָדַע לְהִזָּהֵר

וּבֵין כֹּה וָכֹה וְרָם נָתַן קוֹלוֹ בַּכֹּחַ

“חִדְלוּ אַחִים! חִדְלוּ הָרֵעַ!” וְקַל כַּנֶּשֶׁר שָׁט

וַיַּעֲמֹד בֵּין הַלֹחֲמִים לְהַפִּיל כְּלֵי הַמָּוֶת מִיָּדָם

וַתִּפְגַּע אָז חֶרֶב תּוּבַל בְּנֶפֶשׁ חַיַּת מְרָיוֹת

וְתּוּבַל רָאָה וַיָּנָס וְאַחַר שָׁב אֶל רָם

אֲשֶׁר רוּחַ קִנְאָה עֲבָרוֹ וְנָקָם שָׁמַר בְּלִבּוֹ

אָז פָּרְצוּ שְׁנֵיהֶם כַּבְּרָקִים אִישׁ לִקְרַאת רֵעֵהוּ

וּבְטֶרֶם יָכֹלְתִּי לְהַפְרִידָם כָּרַע תּוּבַל נָפַל מֵת.

וְרָם בָּרַח לוֹ, לֹא רָאַתְהוּ עוֹד עֵינִי

אֵלֶּה דִּבְרֵי אֱמֶת, וְאִם שֶׁקֶר הָרֹג הָרְגֵנִי.

אשת אביעל

הוּא מִמִּשְׁפַּחַת אֲבִירָם וּבְאַהֲבָתוֹ יְסַלֵּף דְּבָרָיו

לְשׁוֹנוֹ תְדַבֵּר כְּזָבִים וּבְפָנָיו יַעֲנוּ שְׁקָרָיו

לֹא בְיַד אֶחָד הֻכָּה תוּבַל מַכָּה נִצַּחַת

כְּעֶשְׂרִים אֲנָשִׁים נִלְחֲמוּ וְרָצְחוּ נֶפֶש אַחַת

וְקוֹל דָּמָיו צֹעֲקִים לַנָּסִיךְ, לֹא יִתְּנוּ לְךָ דֳּמִי

“רָם הֵמִית אֹתִי וְדַם רָם יִשָּׁפֵךְ כְּדָמִי”.

הנסיך

תּוּבַל הִכָּה אֶת מְרָיוֹת וְרָם הִכָּה אֶת תּוּבַָל

וּבְרֹאשׁ מִי הַדָּם? מִי לַטֶּבַח יוֹבַָל?

אבירם

וְקוֹל דְּמֵי מְרָיוֹת מִן הָאֲדָמָה מַר צֹרֵחַ

"לֹא רָם אֹהֲבִי, אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֶת הָרֹצֵחַ

כִּי עָשָׂה כַּשּׁוֹפֵט בְּקִנְאָתוֹ וְזֶה כָּל חַטָּאתוֹ"

הנסיך

עֵקֶב חַטָּאתוֹ זֹאת אֲשֶׁר לֹא גְדוֹלָה

חָרַצְנוּ מִשְׁפָּט זֶה כִּי יֵלֵךְ בַּגּוֹלָה

תִּגְרַת יֶדְכֶם אַנְשֵׁי חָמָס, רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה

וְגַם עַצְמִי וּבְשָׂרִי, מִתְגּוֹלֵל בַּדָּם בַּמְּסִלָּה

אַךְ כֹּפֶר שַׁתִּי עֲלֵיכֶם וְכֶסֶף עֲנוּשִׁים הִרְבֵּתִי

לְמַעַן תִּסְפְּקוּ עַל יָרֵךְ וְתֵילִילוּ עַל מֵתִי

תְּפִלָּה לֹא אֶשְׁמַע כְּחֵרֵשׁ, לֹא אָחֹן רֶשַׁע

וְנַחֲלֵי דִמְעָה וְתַחֲנוּנִים לֹא יִמְחוּ פֶשַׁע

וְאַתֶּם אַל תִּפְגְּעוּ בִי, אַל תִּשְּׂאוּ קוֹל נֶהִי

רָם גָּלֹה יִגְלֶה, אוֹ דָמוֹ בְרֹאשׁוֹ יֶהִי.

שְׂאוּ עַצְמוֹת הַמֻּכֶּה מִזֶּה וּקְחוּ מוּסָר מִדְּבַר הַמָּדוֹן

וּדְעוּ כִּי הַחֹנֵן רֹצֵחַ, הוּא כְּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּזָדוֹן.

(הולכים)

מחזה ב'

חדר בבית אביעל

יעל

חוּשִׁי מֶרְכֶּבֶת הַשֶּׁמֶשׁ, כַּלִּי אֵת תְּקוּפַת הַיּוֹם

מִי יָנִיף שׁוֹט לְסוּסֵי אֵשׁ וְהָאוֹפַנִּים יַעֲלוּ כַּסּוֹפָה

כִּי הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹאֵף לִמְלוּנָתוֹ, לְאָהֳלוֹ בְּאַחְרִית יָם

וְנַחְנוּ לְלַיְלָה נִתְאַוֶּה, לְלַיְלָה הָאֹמֵן אֶת הַנֶּאֱהָבִים

כִּי הוּא יִפְרֹשׂ הַמַּסֵּכָה הַנְּסוּכָה עַל כָּל פָּנִים

לְמַעַן יָבוֹא רָם לְחַבְּקֵנִי וְאֵין עַיִן רֹאָה.

הַנֶּאֱהָבִים לְעוֹנַת לַיְלָה יְחַכּוּ, לֵאמֹר לֹא תְשׁוּרֵנוּ עָיִן

הֵם בְּיָפְיָם יִרְאוּ אוֹר, וּמַה לָּהֶם וּלְאוֹר שֶׁמֶשׁ?

הָאַהֲבָה מֻכָּה בְּסַנְוֵרִים וְהַלַּיְלָה לָהּ יָאָתָה

לָכֵן אֵלֶיךָ הַלַּיְלָה אֶקְרָא, לְהוֹרוֹת לִי דֶרֶךְ נָשִׁים

כִּי כְאִשָּׁה שְׁחוֹרָה וְנָאוָה הִנְּךָ מָלֵא דַעַת.

לְלַמְּדֵנִי לִקְנוֹת אַלּוּף לְרֹאשִׁי בִּדְמֵי בְתוּלַי הַטְּהוֹרִים

אַךְ כַּסֵה בַּצָּעִיף פָּנַי, כִּי יַאֲדִימוּ מִבּוּשָׁה

עַד אֲשֶׁר עַל יַָד עַל יָד, אֶלְמַד לָדַעַת אִישׁ.

הָעֹשֶׂה דָבָר וְשׁוֹנֶה נַעֲשֶׂה לּוֹ כְּחֹק בְּאַחֲרִיתוֹ:

בֹּא אֵלַי הַלַּיְלָה, בֹּא אֵלַי רָם בְּחִירִי

אַתָּה אוֹר זוֹרֵחַ, אַתָּה שִׁמְשִׁי בְּחָשְׁכַּי

כַּשֶּׁלֶג עַל גַּב עוֹרֵב, כֵּן תָּנוּחַ עַל כַּנְפֵי לַיְלָה

בּוֹא נָא לֵיל חִשְׁקִי וְהָבֵא לִי אֶת רָם

וְכַאֲשֶׁר יָבוֹא יוֹמוֹ וְנִסְפָּה נַתַּח אֹתוֹ לִנְתָחָיו

וְהַנְּתָחִים תִּתְקַע בַּגַּלְגָּל וְיַזְהִרוּ כַּכּוֹכָבִים בָּרָקִיעַ

וּמְיּוֹם הַהוּא וָמַעְלָה כָּל בְּנֵי הָאָדָם

לַיְלָה מִיּוֹם יֶאֱהָבוּ, כִּי יָשִׂישׂוּ בְּכוֹכְבֵי אוֹר

וְלֹא יִשְׁתַּחֲווּ עוֹד לַשֶּׁמֶשׁ, בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ. –

וַאֲנִי קָנִיתִי מִשְׁכַּן יְדִידוֹת וְלֹא שָׁכַנְתִּי בוֹ

הִתְמַכַּרְתִּי כַּחֹמֶר לְיַד הַיּוֹצֵר וְלֹא עָשַׁנִי כֶּלִי

כְּאֹרֶךְ הַלַּיְלָה לַיֶּלֶד לִפְנֵי יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה

אֲשֶׁר אֲבוֹתָיו עָשׂוּ לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים חֲדָשָׁה

וְאֵין לוֹ לִלְבּשׁ אֹתָהּ טֶרֶם בָּא הַמּוֹעֵד

כֵּן יֶאֱרַךְ לִי הַיּוֹם הַזֶּה – אַךְ אֹמַנְתִּי לִקְרָאתִי

וּפִיהָ מָלֵא חֲדָשׁוֹת וְכָל פֶּה הַמַּזְכִּיר שֵׁם רָם

הוּא דֹבֵר צַחוֹת בְּאָזְנַי כְּמַלְאָךְ מֵלִיץ בַּמָּרוֹם.

(האמנת באה ועבותים בידיה)

מַה-בְּפִיךְ אֹמַנְתִּי?מָה אֵלֶּה בְּיָדָיִךְ?

הַאִם הָעֲבֹתִים הֵם, אֲשֶׁר צִוָּה רָם לַהֲבִיאָם?

האומנת

הֵם הָעֲבֹתִים לְהֵחָנֵק בָּם –

(משלכת אותם ארצה)

יעל

אוֹי לִי! מַה-קָּרָה לָנוּ? לָמָּה תִּסְפְּקִי כַפָּיִךְ?

האומנת

אוֹי לָנוּ הַיּוֹם! הוּא מֵת, הוּא מֵת, הוּא מֵת!

אוֹי לָנוּ כִּי אָבָדְנוּ! אָבַדְנוּ אָבַדְנוּ גְּבִרְתִּי!

אָרוּר הַיּוֹם הַזֶּה! הוּא נָפַל חָלָל מֵת!

יעל

הַאִם מִן הַשָּׁמַיִם תֵּצֵא חֵמָה, אַכְזְרִיּוּת כָּזֹאת?

האומנת

לֹא מִן הַשָּׁמַיִם, כִּי אִם מִיַּד רָם יָצְאָה

מִי מִלֵּל לָנוּ כִּי רָם יַעֲשֶׂה כָּזֹאת –

אֲהָהּ בֶּן אֲבִירָם!

יעל

מַה-לִּי וָלָךְ אֲרוּרָה! כִּי בָאת לְעַנּוֹתֵנִי כַּיּוֹם הַזֶּה?

כְּאַחַת מִבְּנוֹת הַשְּׁאוֹל תְּדַבְּרִי לַהֲמִתֵנִי בְּרוּחַ שְׂפָתָיִךְ.

הֲשָֹלַח רָם יָד בְּנַפְשׁוֹ? הַגִּידִי אִם כֵּן הוּא

וְהַמִּלָּה הַזֹּאת תִּהְיֶה כְּחֶרֶב חַדָּה לְהוֹסִיף חֲלָלִים

חַיִּים וָמָוֶת בְּיַד הַלָּשׁוֹן בְּיַד מִלָּה אַחַת

הוֹצִיאִי אֶת הַמִּלָּה וְהִיא תוֹרִידֵנִי לִבְאֵר שָׁחַת.

האומנת

אֲנִי רָאִיתִי אֶת מַכָּתוֹ, עֵינַי רָאוּ אֶת הַמַּכָּה

מַכָּה טְרִיָּה בִּבְשָׂרוֹ, לְנֹכַח לִבּוֹ הַכַּבִּיר

לְבֶן פָּנָיו כָּאִפֶר וְכֻתָּנְתּוֹ מְגוֹלָלָה בְּדָמִים

חֲלַל חֶרֶב, חָלָל מֵת, פֶּגֶר, פֶּגֶר מוּבָס

כָּל זֹאת רָאוּ עֵינַי, עַד אֲשֶׁר אֲחָזַנִי הַשָּׁבָץ.

יעל

הִתְבַּקַּע לְבָבִי לִבְקִיעִים, הִתְפּוֹרַרְנָה כָּל עַצְמוֹתַי

רַב לָכֶן עֵינַי מֵרְאוֹת, חִדְלִי מִמֶּנִּי נִשְׁמַת אַפִּי

לְגוּשׁ עָפָר כָּמוֹנִי, הַצִּיבוּ מַצֶּבֶת קְבֻרָה לְזִכָּרוֹן

וּמַה חֶפְצִי עוֹד, בִּלְתִּי לִשְׁכַּב עִמּוֹ בָּאָרוֹן.

האומנת

תּוֹבַל, תּוּבַל אֹהֲבִי, תּוּבַל רֹאשׁ מְאַהֲבַי בְּעוֹלָמִי

מַה-נָּעַמְתָּ לִי, מַה-נִּכְבַּדְתָּ אִישׁ נִכְבָּד,

הֲבַעֲבוּר זֹאת הֶאֱרַכְתִּי יָמִים לִרְאוֹת מוֹתְךָ אָתָּה?

יעל

מָה הַסַּעַר הַזֶּה הַנֵּעוֹר מֵעֵבֶר הַשֵּׁנִי?

הַאִם רָם נֶהֱרַג וְגַם תּוּבַל מֵת?

תּוּבַל בֶּן גִּילִי וְאָחִי וְרָם אַלּוּף נְעוּרַָי

וְלָמָּה לֹא יִתָּקַע בַּשּׁוֹפָר כִּי יוֹם הַנּוֹרָא בָּא?

מִי יִחְיֶה עוֹד, אִם שְׁנֵיהֶם הָלְכוּ וְאֵינָם?

האומנת

תּוּבַל הֻכָּה וָמֵת וְרָם מַכֵּהוּ גָּלֹה יִגְלֶה.

יעל

הַאִם דְּמֵי תוּבַל, יַד רָם שָׁפָכָה?

האומנת

יָדוֹ עָשְׂתָה זֹאת יָדוֹ שָׁפְכָה אֶת הַדָּם.

יעל

הוֹי לֵב תַּנִּין וְהַפָּנִים פְּנֵי אִישׁ חֲמֻדוֹת

מִי רָאָה מְאוּרַת צִפְעוֹנִי בְּתַבְנִית הֵיכָל כִּגְוִיָּתְךָ?

אַכְזָר יְפֵה עֵינַיִם, צַר וָאוֹיֵב בִּדְמוּת פְּנֵי מַלְאָךְ

עוֹרֵב בְּנוּצַת יוֹנָה, זְאֵב טֹרֵף בְּעוֹר כִּבְשָׂה

חַיָּה רָעָה מִיַּעַר בְּצֶלֶם פְּנֵי אֱלֹהִים.

הֶפֶךְ אַתָּה לַלֵּבָב מֵאֲשֶׁר תֵּרָאֶה לְעֵינַיִם

קְדוֹשׁ אֲדֹנָי מְכֻבָּד מִחוּץ וְתוֹכְךָ שִׁקּוּץ מְשׁוֹמֵם.

אֵיךְ לָקַח הַצּוּר עָפָר מֵאַדְמַת גַּן הָעֵדֶן

וַיַּפְלִיא לַעֲשׂוֹת גְּוִיָּתְךָ כְּחוֹתַם תָּכְנִית לְהִתְפָּאֵר

וְאַחֲרֵי כֵן נָפַח בְּאַפֶּיךָ רוּחַ מֵעֵמֶק רְפָאִים –

מִי רָאָה סֵפֶר מָלֵא דִבְרֵי בָלַע

בְּמִטְפַּחַת זָהָב וָרִקְמָה? אֵיךְ בְּמִגְדַּל עֹז,

בְּהֵיכָל כֻּלוֹ אֹמֵר כָּבוֹד תֵּשֵׁב מִרְמָה כָּמֹהַָ?

האומנת

אֵין בִּטָּחוֹן עוֹד, כִּי כָל הָאָדָם כֹּזֵב

אֵין אֱמֶת, אֵין אֱמוֹנָה, פַּסּוּ אֱמֻנִים מִבְּנֵי אָדָם

כֻּלָּם שָׁוְא יְדַבֵּרוּ, כֻּלָּם נִשְׁבָּעִים לַשָּׁקֶר

כֻּלָּם חַנְפֵי לֵב – אַךְ חוּשָׁה מְשָׁרְתִי, אַיֶּכָּה?

חוּשָׁה סַמְכֵנִי בָּאֲשִׁישָׁה – כָּל הַצָּרוֹת וְהַמְּצוּקוֹת וְהָאֲנָחוֹת

עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה וֶאֶזְקַן בְּלֹא עֵת זִקְנָתִי

חֶרְפָּה תִּפֹּל עַל פְּנֵי רָם!

יעל

תִּמַּק לְשׁוֹנֵךְ בְּפִיךְ תַּחַת קִלְלָתֵךְ זֹאת

חֶרְפָּה לֹא תִּפֹּל עַל פָּנָיו, כִּי יְרֵאָה לָגֶשֶׁת אֵלָיו

אַךְ כָּבוֹד וְהָדָר יְעַטְּרֻהוּ וְכִסֵּא נָכוֹן לוֹ

כְּמֶלֶךְ מֹשֵׁל בַּכֹּל. –ּ אֵיךְ נִבְעַרְתִּי לְנַבֵּל שְׁמוֹ!

האומנת

הֲתִתְּנִי כָּבוֹד לִשְׁמוֹ אֲשֶׁר רָצַח נֶפֶשׁ אָחִיךְ?

יעל

הַאֶתֵּן שֵׁם בַּעֲלִי לִנְאַָצָה? – הוֹי בַּעֲלִי!

מִי יִשָּׂא שִׂמְּךָ עַל שְׂפָתָיו לְכָבוֹד וְלִתְהִלָּה

וְאִשְׁתְּךָ בְּיוֹם חֲתֻנָּתָהּ תַּזְכִּירֶנּוּ בַּחֲרֹק שִׁנָּיִם?

אַךְ עַל מַה בְּלִיַּעַל הִכִּיתָ נֶפֶשׁ אָחִי?

אוֹלָם לוּלֵא הִכִּיתוֹ, הָיָה אָחִי הַבְּלִיַּעַל לֹקֵחַ נַפְשֶׁךָ.

לָכֵן אֵיפֹה לֹא לִסְפֹּד תֵּרַדְנָה עֵינַי דִּמְעָה

כִּי דִמְעוֹת שִׂמְחָה הֵנָּה וְעֵת רְקוֹד

כִּי בַּעֲלִי חַי אֲשֶׁר תּוּבַל בִּקֵּשׁ לְהָרְגוֹ

וְכִי תּוּבַל מֵת אֲשֶׁר בֵּקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת בַּעֲלִי

וְלָמָּה אֲנִי בֹכִיָּה עוֹד, לָמַָּה זֶּה לִבִּי דַּוָּי

וְלֹא אֶשְׂמַח בְּחֶבְלִי אֲשֶׁר נָפַל לִי בַּנְעִימִים?

אַךְ עוֹד דָּבָר שָׁמַעְתִּי, דָּבָר מַר מִמּוֹת תּוֹבָל

וְהוּא כְרֶצַח בְּעַצְמוֹתַי, לַהֲסִירוֹ מִלִּבִּי לֹא אוּכָל

כִּי יְצִיקֵנִי כְּפֶלַח תַּחְתִּית, כְּחֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת

אֲשֶׁר יָצִיק לֵב הַחַטָּאִים: הוּא הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה

כִּי אַחֲרֵי מוֹת תּוּבַל יֵלֵךְ רַָם בַּגּוֹלָה.

אֹמֶר הַזֶּה יְפַלַּח כִּלְיוֹתַי רִבְבוֹת פְּעָמִים מִמּוֹת תּוּבַָל

בְּמוֹת תּוּבַל אָחִי, צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא לְמַדַּי.

וְאִם דֶּרֶךְ הַצָּרוֹת לֶאֱהֹב אִשָּׁה אֶת רְעוּתָהּ

וְצָרָה עַל צָרָה תָּבוֹא, הֹוָה עַל הֹוָה

מַדּוּעַ חָדְלָה הַמְּבַשֶּׂרֶת, לְעֵת בִּשְּׂרָה לִי הַבְּשׂרָה

כִּי תּוּבַל מֵת, וְלֹא הוֹסִיפָה לֵאמֹר

גַּם אָבִי מֵת אוֹ אִמִּי, אוֹ גַם שְׁנֵיהֶם?

אַךְ הִיא אָמְרָה כִּי רָם גָּלֹה יִגְלֶה

דְּבַר הַשְּׁמוּעָה הַזֹּאת, הוּא כְּאִלּוּ שָׁמַעְתִּי לֵאמֹר

אָבִי וְאִמִּי וְתוּבַל וְרָם וְיָעֵל כֻּלָּם חֲלָלִים מֵתִים.

“רָם גָּלֹה יִגְלֶה” וְיָעֵל בְּאַלְמְנוּת חַיּוּת תִּשָּׁאֵר

זֶה כַּחֲנִית בְּבִטְנִי, מֵחֵץ לִבִּי יִדָּקֵר

גָּדוֹל שִׁבְרִי כַּיָּם, לֹא יִמַּד לֹא יֵחָקֵר

אֵין מִלָּה בִּלְשׁוֹנִי, לְהַגִּיד צָרָתִי דֵּי בָאֵר. –

הַגִּידִי לִי אֹמַנְתִּי, אַיֵּה אָבִי וְאִמִּי?

האומנת

הֵם הָלְכוּ לִסְפֹּד לְתּוּבַל, לִשְׁפֹּךְ דִּמְעָה עַל דָּמוֹ

וַאֲנִי אוֹלִיכֵךְ אֲלֵיהֶם, אִם תֵּלְכִי עִמִּי.

יעל

יִשְׁפְּכוּ הֵם דִּמְעָתָם עַל הַהוֹלֵךְ לְבֵית עוֹלָמוֹ

וַאֲנִי דִּמְעָתִי אֶשְֹמֹר לַיּוֹרֵד חַיִּים שְׁאוֹלָה

שְׂאִי אֶת הָעֲבֹתִים מִזֶּה, הָעֲבֹתִים הַנִּכְלָמִים כָּמוֹנִי

כִּי הוּבָאוּ לִהְיוֹת לְסֻלָּם, לְהַעֲלוֹת אֶת רָם לְאַפִּרְיוֹנִי

וְהֵם נֶאֱנָחִים עִמָּדִי, כִּי רָם הוֹלֵךְ בַּגּוֹלָה.

הֲבִיאִנִי נָא אֶל יְצוּעִי, שָׁם קִוִּיתִי לִהְיוֹת בְּעוּלָה

וְשָׁם אֶגְוָעָה אָמוּתָה אִשָּׁה אַלְמָנָה בְּתוּלָה.

לֹא לְרָם הִיא, כִּי אִם לַמָּוֶת תִּבָּעֵל.

האומנת

לְכִי בֹּאִי בְּחַדְרֵךְ וַאֲנִי אָבִיא לָךְ נֹחַם

אֶת רָם תִּירְאִי הַלַּיְלָה כִּי אֶת מְקוֹמוֹ יָדַעְתִּי

הוּא נֶחְבָּא בְּלִשְׁכַּת הַכֹּהֵן, אֵלֵךְ וְאֵלַיִךְ אֲבִיאֶנּוּ.

יעל

לְכִי בִּקְּשִׁי פָנָיו וּתְנִי לוֹ אֶת טַבַּעְתִּי

אִמְרִי לוֹ כִּי יְשַׁחֲרֵנִי טֶרֶם יֵלֵךְ וְאֵינֶנּוּ.

(הולכות שתיהן)

מחזה שלישי

לשכת הכהן

רצין ורם

רצין

גְּשָׁה לִי רָם, גְּשָׁה לִי גֶּבֶר לֹא יִצְלָח

אֵיד וָשֶׁבֶר יִרְדְּפוּךָ וְיַד הָאַהֲבָה בְּךָ לְרָעָה

אֲחוֹתִי תִּקְרָא לְתוּגָה וּלְצָרָה אֵשֶׁת בְּרִיתִי.

רם

מַה-תַּשְׁמִיעֵנִי אָבִי? מַה מִּשְֹפַּט הַנָּסִיךְ?

הֲיֵשׁ עוֹד צָרָה חֲדָשָׁה, אֲשֶׁר תִּמְצָא בִי חֵפֶץ

אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי עַד כֹּה?

רצין

הַחֲסַר צָרוֹת אַתָּה? – שְׁמָעֵנִי בְּנִי הַיָּקָר

כִּי אַשְׁמִיעֲךָ מַה-נִּגְזַר עָלֶיךָ מִפִּי הַנָּסִיךְ.

רם

מָה הִיא הַגְּזֵרָה, אִם לֹא גְּזֵרָה שָׁוָה לְמִשְׁפַּט מָוֶת?

רצין

הַנָּסִיךְ הֵקַל מִשְׁפָּטְךָ כִּי הִטָּה אֵלֶיךָ חָסֶד

לֹא בְּגֵיא צַלְמָוֶת כִּי אִם בַּגּוֹלָה תֵלֵֶךְ.

רם

חָנֵּנִי וֶאֱמֹר מָוֶת וְאַל תִּזְכֶּר-לִי שֵׁם גּוֹלָה

טוֹב לִי גֵּיא צַלְמָוֶת מִנּוֹעַ וָנוּד בַּגּוֹלָה

שֵׁם גּוֹלָה נוֹרָא וְאָיֹם וּמַר לִי מִמַּר הַמָּוֶת.

רצין

רַק מֵעִיר וֵירוֹנָה נִגְרַשְׁתָּ, לָכֵן אַל תִּירָא

כִּי הָאָרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם וְעוֹד יֶשׁ לְךָ תִּקְוָה.

רם

כָּל הָאָרֶץ מִחוּץ לָעִיר וֵירוֹנָה תֹּהוּ וָבֹהוּ

כִּשְׁאוֹל וַאֲבַדּוֹן תֵּחָשֵׁב, כְּזַלְעֲפוֹת אֵשׁ בְּגֵיהִנֹּם

וְכִי אֶגָּרֵשׁ מֵעִיר וֵירוֹנָה לִשְׁכֹּן בְּאַחַד הַמְּקוֹמוֹת

הִנְנִי נִגְרַשְׁתִּי מֵאֶרֶץ חַיִּים לִשְׁכֹּן כַּמֵּת בַּקֶּבֶר

כִּי וֵירוֹנָה בֵּית חַיַּי וְגָלוּתִי הוּא הַמָּוֶת

וְאַתָּה תִּכְרֹת רֹאשִׁי כַּיּוֹם בְּגַרְזֶן זָהָב

וְתִתֵּן קוֹלְךָ בִּשְׂחוֹק לֵאמֹר כִּי לְךָ הַחָסֶד.

רצין

הֲיֻחַן בּוֹזֶה חֲנִינָה? לֹעֵג לְרַחֲמִים הַיְרֻחָם?

הֵן חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת בָּךְ כִּי דָם שָׁפָכְתָּ

וְהַנָּסִיךְ חָפֵץ חֶסֶד הוּא נָתַן לְךָ יָדַיִם לָנוּס

לְמַעַן תִּנָּצֵל נַפְשְׁךָ כְּמוֹ בְּאַחַת עָרֵי מִקְלָט

וְאַתָּה אֶת חַסְדּוֹ לֹא תַכִּיר.

רם

כּוּר עֹנִי הוּא וְלֹא חֶסֶד וַחֲנִינָה

הֵן יָעֵל ישֶׁבֶת פֹּה וְהָעִיר הַזֹּאת כְּגַן אֲדֹנָי

וְכָל רֶמֶשׂ שֶׁקֶץ וָעַכְבָּר, כָּל דָּבָר טָמֵא

יוּכַל לְהִתְהַלֵּךְ בַּגָּן וְלַחֲזוֹת בְּנֹעַם פָּנֶיהָ

אַךְ רָם אֵין לוֹ פֹה מִדְרַךְ כַּף רָגֶל.

הַזְּבוּבִים כִּבְנֵי חוֹרִים נִכְבָּדִים חָפְשִׁים הֵם

לָגֶשֶׁת אֶל יָעֵל, לְהִתְעַנֵּג עַל לִבְנַת יָדֶיהָ

וְגַם לְעֵת מְצֹא בַּשֵּׁנָה, אוֹ גַּם בְּהָקִיץ

יִתְגַּנְּבוּ לְנַשֵּׁק אֶת פִּיהָ וְלָמֹץ נֹפֶת שְׂפָתֶיָה

אַךְ רָם לְבַדּוֹ עָצוּר כַּנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת בִּשְׁאוֹל

לֹא יוּכַל לָבוֹא בָּעִיר, בַּל קְרֹב אֵלֶיהָ

הַזְּבוּבִים יִקְרְבוּ יִגְּעוּ בָהּ אַךְ רָם בַּל יִקְרַב

כִּי מֻדָּח וּמְנֻדָּח הוּא וְנִדּוּי וְשַׁמְתָּא עָלָיו.

וְאֵיךְ תֹּאמַר אַתָּה כִּי גָלוּתִי לֹא מוּתִי הוּא?

הַאֵין לְךָ סַף רַעַל, אוֹ מַאֲכֶלֶת חַדָּה

אוֹ אֵיזֶה כְלִי-מָוֶת לַהֲמִיתֵנִי בְּמַכָּה אַחַת

וְלֹא לְעַנּוֹת נַפְשִׁי בְּגָלוּת נִדּוּי וָשַׁמְתָּא

מִשְׁפָּטִים נוֹרָאִים אֵלֶּה אֲשֶׁר רַק לְזִכְרָם

הָרְפָאִים יְחֹלְלוּ מִתַּחַת וּשְׁאוֹל תִּרְגַּז לִקְרָאתָם?

הֲלֹא אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ אַתָּה, רֹפֵא תַחֲלוּאֵי הַנֶּפֶשׁ

הַסֹּלֵחַ עֲוֹנוֹת לְשָׁבֵי פֶשַׁע וְגַם אֹהֵב נֶאֱמָן לְנַפְשִׁי

אֵיךְ מְלָאֲךָ לִבְּךָ לְדַכְּאֵנִי בְּמִלִּים כָּאֵלֶּה?

ִרצין

נַעַר סָר טַעַם, שְׁמָעֵנִי מַה בְּפִי גַּם אָנִי.

רם

כִּי תִפְתַּח שְׂפָתֶיךָ עַל גָּלוּת תִּשְׁמִיעֵנִי עוֹד.

רצין

אֲנִי אֶתֵּן לְךָ שֶׁמֶן וָצֳרִי לְמַכַּת הַגָּלוּת

לִהְיוֹת לְמַרְפֵּאלְךָ אַף כִּי תֵלֵךְ בַּגּוֹלָה

הוּא צֳרִי הַשֵּׁכֶל וְהַשֶּׁמֶן הַטּוֹב מִמְּקוֹר הַחָכְמָה.

רם

עוֹד הַפַּעַם בָּאתָ לְהַזְכִּירֵנִי עַל דְּבַר הַגָּלוּת

מַה-לִּי וְלַחָכְמָה? הוֹקַע אֹתָהּ נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ

הֲיֵשׁ לְאֵל יָדָהּ לִבְנוֹת לִי וֵירוֹנָה חֲדָשָׁה

וְלִבְרוֹא יָעֵל אַחֶרֶת, אוֹ לְהַטּוֹת לֵב הַנָּסִיךְ

לְהַעֲבִיר רֹעַ הַגְּזֵרָה? אֵין כָּל אֵלֶּה בְּיָדָהּ

כִּי מוֹתָר הַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת אָיִן

לָכֵן שְׁמָעֵנִי וְהַחֶרֵשׁ וּלְאִישׁ חָכָם תֵּחָשֵׁב.

רצין

יָדַעְתִּי כִּי הַמְּשֻׁגָּעִים אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ.

רם

יַעַן כִּי הַפִּקְּחִים עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ.

רצין

לְכָה נָּא וְנִוָּעֲצָה רָם, עַל אֹדֹת מַעֲמָדֶךָ.

רם

אַל תְּדַבֵּר דָּבָר אֲשֶׁר בְּנַפְשְׁךָ לֹא תֵדָעֶנּוּ

וְאַל תָּדִין מַעֲמַד אִישׁ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ.

לוּ בָחוּר הָיִיתָ כָּמוֹנִי וְנֶפֶשׁ יָעֵל קְשׁוּרָה בְנַפְשֶׁךָ

וּבְיוֹם זֶה יוֹם חֲתֻנָּתְךָ הֻכָּה תוּבַל בְּיָדֶיךָ:

אַהֲבָתְךָ עַזָּה כַמָּוֶת וְנִגְזַר עָלֶיךָ לָלֶכֶת גּוֹלָה,

אָז הָיְתָה לְךָ הַצְּדָקָה לְדַבֵּר, לִמְרֹט שְׂעַר רֹאשֶׁךָ

לְהִתְפַּלֵּשׁ בֶּעָפָר וּלְהִשְׁתַּטֵּחַ, כַּאֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה בָּזֶה

לִנְטוֹת קַו מִדָּתִי עַל הָאָרֶץ לִהְיוֹת לִי לְמִדַּת קָבֶר.

(נופל ומשתטח על הארץ)
(קול דופק מחוץ)

רצין

הִנֵּה אִישׁ דֹּפֵק, קוּם לְךָ וְהִסָּתֵר.

רם

אֲנִי לֹא אֶסָּתֵר, בִּלְתִּי אִם שִׂיחִי וְאֶנְקָתִי

כָּאֵד יַעֲלוּ מֵעֹמֶק לִבִּי וְהֵם יִהְיוּ לִי לְסִתְרָה

(קול דופק מחוץ)

רצין

אֲנָשִׁים מִתְדַּפְּקִים עַל הַדֶּלֶת, הִסָּתֵר פֶּן תִּלָּכֵד –

מִי דֹפֵק שָׁמָּה? הִנֵּה אֲנִי בָא כְּרָגַע –

לֵךְ מַהֵר וְהֵחָבֵא בְּבֵית עֵקֶד הַסְּפָרִים –

מִי דֹפֵק שָׁם בְּחָזְקָה? מִי אַתָּה שָׁמָּה?

אֵי מִזֶּה תָבוֹא וּמַה-תְּבַקֵּשׁ הֲלֹם?

האומנת

(מחוץ)

פְּתַח לִי וְתֵדַע מִי אֲנִי וּמַה-בְּפִי

הֲלֹא מִיָּעֵל הַגְּבִירָה אֲנִי בָאָה.

רצין

בּוֹאִי הַבַּיְתָה בְּשָׁלוֹם.

האומנת

הַגִּידָה לִּי אִישׁ הָאֱלֹהִים! הַגֶּד-נָא קְדוֹשׁ אֲדֹנָי!

אֵיכֹה בַּעַל הַגְּבִירָה? אֵיכֹה בֶּן אֲבִירָם?

רצין

הוּא שֹׁכֵב בְּדִמְעָתוֹ שָׁם שִׁכּוֹר וְלֹא מִיָּיִן.

האומנת

הוּא כְמוֹ הַגְּבִירָה וְהַגְּבִירָה גַּם הִיא כָּמוֹהוּ.

רצין

נֶפֶשׁ אַחַת לִשְׁנֵיהֶם וְרוּחַ אֶחָד וְלֵב אֶחָד.

האומנת

גַּם הִיא שׁוֹכֶבֶת כָּמוֹהוּ;

זָעֹק הֵילֵל וּבָכֹה, בָּכֹה הֵילֵל וָזָעֹק –

קוּמָה אֲדֹנִי, עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ הֱיֵה לְאִישׁ

קוּם רָם לְמַעַן יָעֵל, לְמַעֲנָהּ הֱיֵה לְאִישׁ

אֵיךְ נָפַלְתָּ פְּלָאִים וַתִּשְׁכַּב כְּגֶבֶר אֵין אֱיָל.

רם

(בקומו)

הָאֹמֶנֶת?!

האומנת

אֲדֹנִי אֲדֹנִי, זֹאת כָּל נֶחָמָתִי בְעָנְיִי

כִּי לְכָל דָּבָר יֶשׁ קֵץ, הֲלֹא הוּא הַמָּוֶת.

רם

עַל אֹדֹת יָעֵל תְּדַבֵּרִי? אֵיךְ הִיא עָתָּה?

הֲתַחֲשֹׁב אֹתִי לְרֹצֵחַ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר דָּם שָׁפַכְתִּי

דַּם שְׁאֵרָהּ וּבְשָׂרָהּ, וּשְׂשׂוֹן נְעוּרֵנוּ לְאֵבֶל הָפַכְתִּי?

אָנָה אֵיפוֹ הִיא הָעֲצוּבָה? מָה הִיא עֹשָׂה?

מָה אֵשֶׁת סִתְרִי אֹמֶרֶת לְאַהֲבָתֵנוּ הַמְּסֻתָּרֶת?

האומנת

הִיא אֵינֶנָּה אֹמֶרֶת מְאוּמָה וּבָכֹה תִבְכֶּה כָּל הַלַּיְלָה

תָּקוּם מֵעַל הַמִּטָּה וְתִפֹּל וְתָקוּם עוֹד הַפַּעַם.

תּוּבַל תַּעֲלֶה עַל שְׂפָתֶיהָ וְדָמֹעַ תִּדְמַע עֵינָהּ

וְאַחֲרֵי כֵן תִּזְעַק רָם וְתִפֹּל עוֹד הַפָּעַם.

רם

שְׁמִי הוּא כַּדּוּר עֹפֶרֶת מִקְּנֵה רֹבֶה

אֲשֶׁר קָרַע סְגוּר לִבָּהּ, כְּמוֹ יָדִי הָאֱרוּרָה

אֲשֶׁר קָרְעָה לֵב אָחִיהָ. הַגֶּד לִי כֹּהֵן צֶדֶק

בְּאֵיזֶה חֵלֶק מִגְּוִיָּתִי יִשְׁכֹּן שְׁמִי שָׁם?

וְאַחֲרִיב אֶת הַמִּשְׁכָּן הַהוּא אֲשֶׁר הָיָה לִי

עַל אַפִּי וְעַל חֲמָתִי.

(שולף את חרבו)

רצין

הָשֵׁב יָדֵךָ אִישׁ נוֹאָשׁ, אִישׁ נָבוּב וְאֵין לֵב

הַאִם אִישׁ אַתָּה? תֹּאַר פָּנֶיךָ כִּפְנֵי אִישׁ

וְנִאְפֵי עֵינֶיךָ יֹאמְרוּן כִּי הָיִיתָ לְאִשָּׁה

חֲמַת אַפְּךָ כְּפֶרֶא אָדָם, כַּחֲמַת חַיַּת לְבָנוֹן

נֶפֶשׁ חַיָּה מֵחַיְתוֹ יַעַר בִּדְמוּת פְּנֵי גֶבֶר.

נִבְהַלְתִּי מֵרְאוֹת שֶׁכָּכָה לְּךָ, לֹא יְאֻמַּן כִּי יְסֻפָּר.

הָעֲבוֹדָה! כִּי נֹפֵל אַתָּה מֵאֲשֶׁר חֲשַׁבְתִּיךָ עַד כֹּה

הֵן נֶפֶשׁ תּוּבַל לָקַחְתָּ, הֲתֹאמַר לָקַחַת גַּם נַפְשֶׁךָ

וְלָקַחַת גַּם נֶפֶשׁ יָעֵל אֲשֶׁר קְשׁוּרָה הִיא בְּנַפְשֶׁךָ

כִּי חַיָּתְךָ חַיֶּיהָ וְעִמְּךָ תָּמוּת גַּם הִיא.

לָמָּה זֶה תְּקַלֵּל לֵדָתְךָ וְתָאֹר אֶרֶץ וְשָׁמַיִם

כְּמוֹ לְהִתְנַעֵר מִשְּׁלָשְׁתָּם חָפַצְתָּ וְהֵם כֻּלָּם כְּאֶחָד

נְתוּנִים לְךָ לִבְרָכָה? בּוֹשׁ וְהִכָּלֵם מִמַּעֲשֶׂיךָ

כִּי עַל הַדְרַת פָּנֶיךָ וְעַל רֹב אַהֲבָתְךָ וְשִׂכְלֶךָ

הֶעֱטִיתָ בּוּשָׁה גְדוֹלָה וְחֶרְפָּה אֲשֶׁר לֹא תִמָּחֶה.

הֵן בְּשֵׂכֶל בְּיֹפִי וּבְאַהֲבָה לְךָ עֶשֶׂר יָדוֹת

וְאֵין אַתָּה יֹדֵעַ לִמְצוֹא יִתְרוֹן בְּאֶחָד מֵהֶם.

עָשִׁיר כִּילַי אַתָּה וְכַסְפְּךָ לֹא לְהוֹעִיל לְךָ

יִפְעַתהֲדַר פָּנֶיךָ כִּפְנֵי מַסֵּכַת דּוֹנָג

יָפָה הִיא לָעֵינַיִם וְכָל רוּחַ אֵין בָּהּ

וְרֹב אַהֲבָתְךָ לְיָעֵל אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהּ בְּנַפְשֶׁךָ

נִשְׁבַּעְתָּ לַשָּׁוְא וָשֶׁקֶר, כִּי בְיָדְךָ הֵמַתָּה אֹתָהּ

וְשִׂכְלְךָ כְּלִיל תִּפְאֶרֶת לְרֹאשׁ יֹפִי וָאַהֲבָה

שִׁחַתָּ אֹתוֹ כָּלִיל, כִּכְלִי אֵין חֵפֶץ בּוֹ

וְנֶהְפַּךְ כַּאֲבַק הַשְּׂרֵפָה בְּיַלְקוּט אִישׁ חַיִל אֱוִילִי

אֲשֶׁר יָצָא כַבָּרָק וַיֹּאכַל אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו

כֵּן אוֹר שִׂכְלְךָ הָיָה לְלַהַב אֵשׁ אֹכֵלָה

לֹא לֶאֱכֹל אֶת צָרֶיךָ, כִּי אִם אֶת נַפְשֶׁךָ.

לָכֵן עוּרָה בֶּן אֲבִירָם! אֱזָר כַּגֶּבֶר חֲלָצֶיךָ

יַעֲלַת חֵן אֲשֶׁר אָהַבְתָּ וַאֲשֶׁר לְמַעֲנָהּ תִּשְׁכַּב כַּמֵּת

עוֹדֶנָּה בַּחַיִּים חַיָּתָהּ! זְכָר-זֹאת וּשְׂמַח בָּחוּר!

תּוּבַל בָּא לַהֲרָגְךָ וְאַתָּה הִשְׁכַּמְתָּ וַתַּהַרְגֵהוּ

זְכָר-זֹאת וּשְׂמַח בָּחוּר! לְפִי מִשְׁפַּט הָאָרֶץ

בֶּן מָוֶת הָיִיתָ וּבְתוֹרַת חֶסֶד נִגְרַשְׁתָּ מֵעִיר

וַתְּהִי לְךָ נַפְשְׁךָ לְשָׁלָל; זְכָר-זֹאת וּשְׂמַח בָּחוּר!

הֵן צְרוֹר בְּרָכוֹת רַבּוֹת תִּשָּׁא עַל שִׁכְמֶךָ

וּבְכָל אֲשֶׁר אַתָּה הוֹלֵךְ חֶסֶד וִידִידוֹת יִרְדְּפוּךָ

רַק כְּיַלְדָּה שׁוֹבֵבָה חֹרֶקֶת שֹׁרֶקֶת מֵרֹב כֹּל

כֵּן תִּתְאוֹנֵן עַל אַהֲבָתְךָ וְעַל אָשְׁרְךָ כִּי רָב

עַל כֵּן אֲנִי אֹמֵר, הִשָּׁמֶר לְךָ יְדִידִי

כִּי אֲנָשִׁים מִתְאוֹנְנִים חִנָּם אַחֲרִיתָם לֹא טוֹבָה

קוּם לֵךְ אֶל שֶׁאָהֲבָה נַפְשֶׁךָ כְּפִי הַמְּדֻבָּר

עֲלֵה אֵלֶיהָ אֶל הָעֲלִיָּה וְדַבֵּר תַּנְחוּמִים עַל לִבָּהּ

אָכֵן אַל תִּתְמַהְמַהּ שָׁם פֶּן יָבוֹאוּ הַשֹּׁמְרִים

כִּי הֵם לֹא יִתְּנוּךָ לַעֲבֹר לָעִיר מַנְטוּבָה

וְאַתָּה בָּעִיר הַהִיא תֵּשֵׁב, עַד נִמְצָא לָנוּ עֵת רָצוֹן

לְהַגִּיד בְּשַׁעַר בַּת רַבִּים, כִּי חֲתֻנָּתְךָ הָיְתָה כַּדָּת

וְגַם לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין כָּל אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ

וּלְהִתְרַצּוֹת אֶל הַנָּסִיךְ עַד אֲשֶׁריְשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ

אָז יִרְחַב לִבְּךָ מִשָּׂשׂוֹן בְּשׁוּבְךָ לְעִיר מוֹלַדְתֶּךָ

כִּי גְדוֹלָה תִּהְיֶה הַשִּׂמְחָה עֶשְׂרִים אֶלֶף פְּעָמִים

מִיגוֹנְךָ בַּיּוֹם הַזֶּה, יוֹם צֵאתְךָ לְעִיר הַמִּקְלָט –

וְאַתְּ אֹמֶנֶת צְאִי לְפָנָיו וְהִזְכַּרְתִּנִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ

אִמְרִי לָהּ לְהִתְחַכֵּם וּלְהָחִישׁ לִשְׁלֹחַ בְּנֵי הַבַּיִת לְמִשְׁכָּבָם

וְהֵם מֵעֹצֶב וְיָגוֹן יֵאֹתוּ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ

כִּי רָם הִנֵּה בָא.

האומנת

גָּדוֹל הָעֵצָה? לְךָ חָכְמָה עֵצָה וְתוּשִׁיָּה

פֹּה אִוִּתִי שֶׁבֶת כָּל הַלַּיְלָה, כִּי עֲרֵבִים דְּבָרֶיךָ

מֶתֶק עֲצַת נָפֶשׁ. – הֲלֹא תָבוֹא רָם אֲדֹנִי

הִנְנִי הוֹלֶכֶת לִגְבִרְתִּי לֵאמֹר לָהּ כִּי בָא אָתָּה.

רם

עֲשִׂי נָא כִּדְבָרֵךְ וְאִמְרִי לָהּ כִּי נָכוֹן אֲנִי

לִשְׁמֹעַ גְּעָרָה מִפִּיהָ.

האומנת

הֵא לְךָ טַבַּעַת גְּבִרְתִּי, אֲשֶׁר שָׁלְחָה לְךָ לְאוֹת

אַךְ חוּשָׁה וָבוֹאָה, כִּי הַלַּיְלָה הוֹלֵךְ וְעֹבֵר.

רם

בָּזֹאת חָיְתָה רוּחִי וַתָּשָׁב נַפְשִׁי לְאֵיתָנָהּ.

רצין

עַתָּה לֵךְ לְשָׁלוֹם, חֲזַק וֶאֱמַץ וְטוֹב לְךָ.

בְּטֶרֶם אוֹר הַבֹּקֶר תַּשְׁכִּים וְתָשִׂים לְמַנְטוּבָה פְּעָמֶיךָ

וְאִם לֹא תַשְׁכִּים, הִתְחַפֵּשׂ בְּשִׂמְלַת אִשָּׁה

לִבְלִי יַכִּירוּךָ הַשֹּׁמְרִים. וַאֲנִי אֶמְצָא נֶאֱמַן בֵּיתֶךָ

אֲשֶׁר עַל יָדוֹ אוֹדִיעֲךָ כְּפַעַם בְּפַעַם

כָּל אֲשֶׁר יִקְרֶה פֹּה עַד חֶפְצְךָ לָאוֹר יֵצֵא.

הַב לִי יָדְךָ וְלַךְ בְּשָׁלוֹם כִּי בָא מוֹעֵד.

רם

וְגַם אַתָּה שָׁלוֹם. – לוּלֵא לְבוֹאִי מְיַחֶלֶת שָׁם

הַצְּפִירָה בְּעַד הָאֶשְׁנָב, כְּמַלְאַךְ אֵל בֶּחָזוֹן

לֹא נְתָנַנִי לִבִּי לְהִתְפָּרֵד מִמְּךָ בְּחִפָּזוֹן.

(הולכים)

מחזה רביעי

בית אביעל

אביעל ואשתו עם פריז

אביעל

צָרוֹת רַבּוֹת אֲפָפוּנוּ וּרְוָחָהלֹא רָאִינוּ עַד כֹּה

וְלֹא מָצָאנוּ עֵת רָצוֹן לְבִתֵּנוּ שֶׁיְדֻבַּר בָּהּ

נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ לְתוּבַל בֶּן גִּילָהּ וּמִשְׁפַּחְתָּהּ

וְגַם אָנֹכִי אֲהַבְתִּיהוּּ, אַךְ סוֹף הָאָדָם לָמוּת.

אֶת בִּתִּי לֹא תִרְאֶה הַלַּיְלָה, כִּי לֹא תֵצֵא מֵחָדֶר

וְלוּלֵא הָיִיתָ פֹּה כְּבַר הָיִיתִי בַּמִּטָּה גַּם אָנִי

כִּי חֲצִי הַלַּיְלָה קָרוֹב.

פריז

דִּבְרֵי חֵשֶׁק בְּעֵת צָרָה הֵם דְּבָרִים לֹא בְעִתָּם

קְחִי אֶת בִּרְכָתִי גְּבִרְתִּי, וְשָׁכַבְתְּ וְעָרְבָה שְׁנָתֵךְ

וּלְמָחָר הַזְִּכִּירִנִי אֶל בִּתֵּךְ.

אשת אביעל

כֵּן אֶעֱשֶׂה כִּדְבָרְךָ וּלְמָחָר בַּבֹּקֶר אֶשְׁאַל אֶת פִּיהָ

כִּי כָעֵת כֻּלָּנוּ שׁוֹמֵמִים וְהִיא מַר לָהּ.

אביעל

שְׁמָעֵנִי פָּרִיז הַשָּׂר, הֵן רְצוֹן בִּתִּי כִּרְצוֹנִי

כִּי תָסוּר לְמִשְׁמַעְתִּי, לָכֵן נָכוֹן אֲנִי לְתִתָּהּ לְךָ

כִּי אֶל אֲשֶׁר אֶתְּנֶנָּה, יָדַעְתִּי כִּי לוֹ תֶהִי.

בּוֹאִי אִשְׁתִּי אֵלֶיהָ הַחַדְרָה טֶרֶם תֵּלְכִי לְמִשְׁכָּבֵךְ

וְהַגִּידִי לָהּ אֶת חֵפֶץ לֵב פָּרִיז בְּנִי

כִּי יוֹם הָרְבִיעִי בִּשְׁבוּעַ – הַאִם הֶאֱזַנְתְּ אֵלָי?

יוֹם הָרְבִיעִי בִּשְׁבוּעַ הוּא – אַךְ הֶרֶף

מָה הַיּוֹם הַזֶּה?

פריז

הַיוֹם יוֹם שֵׁנִי.

אביעל

לֹא נָכוֹן יוֹם הָרְבִיעִי, כִּי קָרוֹב הוּא

אֲבָל יוֹם הַחֲמִישִׁי, הוּא יוֹם חֲתֻנָּתָהּ

בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַהוּא תִּבָּעֵל אֶל הַשָּׂר הַזֶּה

אַךְ מַה-תֹּאמַר אַתָּה, הֲתִהְיֶה נָכוֹן לַיּוֹם הַחֲמִישִׁי

אוֹ חָפַצְתָּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד? מִסְפַּר קְרוּאֵי הַחֲתֻנָּה

יִהְיֶה לָּנוּ מְעַט מְאֹד, שְׁנַיִם שְׁלשָׁה רֵעִים לֹא יוֹתֵר

פֶּן יֹאמְרוּ הָאֹמְרִים: אָנוּ עֹשִׂים מִשְׁתֶּה וְהִלּוּלִים

וְלֹא נָשִׂים לֵב לְתוּבַל עַצְמֵנוּ וּבְשָׂרֵנוּ כִּי מֵת

לָכֵן יִתְאַסְּפוּ שִׁשָּׁה אוֹ שִׁבְעָה קְרוּאִים וְדַיְּנוּ.

דַּבֵּר פָּרִיז הַיָּקָר, הֲיִיטַב בְּעֵינֶיךָ יוֹם הַחֲמִישִׁי?

פריז

מָה אֲדַבֵּר: מִי יִתֵּן וְהָיָה יוֹם הַחֲמִישִׁי לְמָחָר.

אביעל

עַתָּה לֵךְ בְּשָׁלוֹם וְיוֹם הַחֲמִישִׁי הוּא הַיּוֹם.

דַּבְּרִי אִשְׁתִּי עִם יָעֵל, טֶרֶם תֵּלְכִי לְמִטָּתֵךְ

לְמַעַן תֵּדַע כִּי יוֹם הַחֲמִישִׁי הוּא יוֹם כְּלוּלוֹתֵֶיהָ.

לֶךְ-לְךָ לְשָׁלוֹם אֲדֹנִי – הָבִיאוּ נֵר לַחֲדַר הַמִּטּוֹת

הַלַּיְלָה כִּמְעַט עָבַר, עוֹד מְעַט וְנִרְאֶה שָֹחַר,

לְכוּ שִׁכְבוּ בְשָׁלוֹם.

(הולכים כולם)

מחזה ה'³

שבכה בעלית יעל הנשקפה אל הכרם

רם ויעל

יעל

הַשַּׁחַר עוֹד לּא עָלָה, הַאִם תֵּלֵךְ עָתָּה?

הַקּוֹל אֲשֶׁר יְצַלְצֵל בְּאָזְנֶיךָ הוּא קוֹל הַזָּמִיר

הַנֹּתֵן זְמִירוֹתָיו בַּלַּיְלָה מֵעֵץ הָרִמּוֹן שָׁמָּה

וְלֹא קוֹל הַצִּפּוֹר אֲשֶׁר יְצַפְצֵף לִפְנוֹת בֹּקֶר

כַּאֲשֶׁר חָשַׁבְתָּ בְּחֶרְדָתֶךָ. הַאֲמֶן לִי יְדִיד נַפְשִׁי

הוּא קוֹל הַזָּמִיר וְעוֹד הַלַּיְלָה גָּדוֹל.

רם

הוּא קוֹל הַצִּפּוֹר הַמֵּעִיר אֶת הַשַּׁחַר

וְלֹא קוֹל הַזָּמִיר; רְאִי אֲהֻבַת נַפְשִׁי

שָׁם בֶּהָרוֹת לְבָנוֹת, כִּי מְקַנְּאוֹת בָּנוּ,

תְּסֻפַּחְנָה כַּזַּר עַל שׁוּלֵי הָעֲנָנִים מִקָּדִים

נֵרוֹת הַלַּיְלָה תַּמּוּ וְעַמּוּד הַשַּׁחַר מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים

אִם אֶעֱבֹר מִזֶּה לֹא אָמוּת וְאִם אֶעֱמֹד לֹא אֶחְיֶה.

יעל

הָאוֹר הַהוּא יָדַעְתִּי כִּי אֵינֶנּוּ אוֹר בֹּקֶר

הוּא לַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר הֵקִיא הַשֶּׁמֶשׁ מִקִּרְבּוֹ

לִהְיוֹת נֵר לְרַגְלְךָ הַלַּיְלָה לְהוֹרוֹתְךָ הַדֶּרֶךְ לְמַנְטוּבָה

לָכֵן עֲמֹד עוֹד אֶצְלִי, כִּי אֵין עֵת לַעֲבֹר.

רם

פֹּה הִנְנִי עֹמֵד; וְכִי יִמְצָאוּנִי וְיִקְטְלוּנִי

אָמוּת בְּלֵב שָׂמֵחַ, יַעַן לִרְצוֹנֵךְ עָמַדְתִּי פֹה

וְעַתָּה אֲנִי אֹמֶר, הַבֶּהָרוֹת הַלְּבָנוֹת שָׁם

אֵינָן עַפְעַפֵּי שַׁחַר, גַּם הַקּוֹל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי

מְצַפְצֵף בָּרָקִיעַ מֵעַל לְרֹאשֵׁנוּ, הוּא קוֹל הַזָּמִיר

וְלֹא קוֹל הַצִּפּוֹר אֲשֶׁר יָשִׁיר שִׁיר הַבֹּקֶר

וְגַם נִכְסֹף נִכְסַפְתִּי לַעֲמֹד עִמֵּךְ מִלֶּכֶת מִזֶּה.

הַבֹּקֶר לֹא אָתָא, נִרְוֶה דֹדִים רַעְיָתִי בְּמַחֲשַׁכִּים.

יעל

בְּרַח לְךָ דּוֹדִי, הַשֶּׁמֶשׁ מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים

גַּם קוֹל הַצִּפּוֹר הוּא, קוֹל קֹרֵעַ אֹזֶן וָלֵב

הוּא הָיָה מֵעוֹדוֹ יְפֵה קוֹל מֵטִיב נַגֵּן

וְעַתָּה אֵין לִי חֵפֶץ בּוֹ, כִּי נֶהְפַּךְ לְקוֹל שׁוֹפַָר

לְקוֹל שֶֹבֶר וּרְעָדָה, הַבַָּא לְהַפְרִיד בֵּין הַדְּבֵקִים

אַךְ עַמּוּד הַשַּׁחַר הוֹלֵךְ וָאוֹר בָּהָר וּבַשָּׁפֶל

מַהֲרָה חוּשָׁה לְמַנְטוּבָה וְאַל תִּתֵּן נַפְשְׁךָ לַמָּוֶת.

רם

עַמּוּד עָנָן הוּא לִי, עָנָן חשֶׁךְ וַעֲרָפֶל

חָשַׁךְ עָלַי הַיּוֹם וּבֹקֶר נֶהְפַּךְ לִי לְצַלְמָוֶת.

האומנת

יָעֵל!

יעל

אֹמַנְתִּי?

האומנת

הִשָּׁמְרִי לָךְ יָעֵל, אִמֵּךְ הַגְּבִירָה בָּאָה הַחֶדְרָה

הַשֶּׁמֶשׁ יֹצֵא עַל הָאָרֶץ וְעוֹד לֹא יָצָא רָם אֲדֹנִי.

יעל

(פותחת את החלון)

בּוֹא נָא אוֹר הַיּוֹם וְאוֹר נַפְשִׁי צֵא מֵחַלּוֹנִי.

רם

חֲיִי נַפְשִׁי יְחִידָתִי! יָעֵל עַצְמִי וּבְשָׂרִי!

אֶשָּׁקֵךְ אַךְ הַפַּעַם וְאֵצֵא כִּי זֶה כָּל שְׂכָרִי.

(יוצא מן החלון)

יעל

הֲתֵצֵא הֲתַעַזְבֵנִי עַתָּה אַלּוּפִי בַּעַל נְעוּרָי

הֲלֹא תוֹדִיעֵנִי מִשְּׁלוֹמְךָ יוֹם יוֹם בְּכָל שָׁעָה

כִּי כָל שָׁעָה בְּאַהֲבָתִי תִּהְיֶה בְעֵינַי כְּיָמִים רַבִּים

וְלָכֵן תִּמְצְאֵנִי בְּשׁוּבְךָ כִּי זָקַנְתִּי בָּאתִי בַּיָּמִים.

רם

בִּטְחִי בִי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, כַּאֲשֶׁר אֶמְצָא לִי יָדַיִם

לֹא אֶרֶף מִדְּרשׁ שְׁלוֹמֵךְ וּמֵהוֹדִיעֵךְ מָה עִמָּדִי.

יעל

הֲתַחְשֹׁב כִּי תָשׁוּב אֵלַי וְעוֹד אוֹסִיף רְאוֹת פַָּנֶיךָ?

רם

בָּטַחְתִּי כִּי נִרְאֶה הָרְוָחָה, וְזֹאת הַצָּרָה וְהַמְּצוּקָה

תִּהְיֶה לָּנוּ בַּיָּמִים הַבָּאִים לְשִׂיחָה טוֹבָה וּמְתוּקָה.

יעל

וּלְבָבִי יַגִּיד לִי נוֹרָאוֹת, בִּעוּתֵי אֱלוֹהַּ יַעַרְכוּנִי

כִּי כַאֲשֶׁר יָרַדְתָּ וַתַּעֲמֹד בִּשְׁפַל הַמַּדְרֵגָה

נִרְאוּ לִי פָנֶיךָ כַּמֵּת, כְּחָלָל שֹׁכֵב בְּגֵיא הַהֲרֵגָה

וְלֹא יָדַעְתִּי אִם חָוְרוּ פָנֶיךָ, אוֹ עֵינַי רִמּוּנִי.

רם

כָּזֹאת חָזִיתִי בְּפָנַיִךְ גַּם אֲנִי מִמַּעֲמָדִי

פַּלָּצוּת בִּעֲתָתְנִי וְלֹא יָדַעְתִּי מָה עִמָּדִי

אֵין זֶה כִּי אִם הַיָּגוֹן, יוֹנֵק דַּם חַיֵּינוּ

חֲיִי רַעְיַת נַפְשִׁי! וַאֲבִי הָרַחֲמִים יְרַחֲמֵנוּ.

(הולך דרך הכרם)

יעל

בְּנֵי אָדָם אֹמְרִים בַּעַל גַּד שַׂר הַמַּזָּלוֹת

הוּא הֲפַכְפַּךְ וָזָר וְקַל בְּדַעְתּוֹ לְהֵיטִיב וּלְהָרַע

אִם כֵּן מַה-לּוֹ וּלְבַעֲלִי אִישׁ עֹמֵד עַל דַּעְתּוֹ?

אַךְ גַּד מָהִיר לְהֵיטִיב וּמָהִיר לִשְׁפֹּךְ חֲרוֹנוֹ

הוּא הֲדָפוֹ בְזַעְמוֹ וְהוּא יְשִׁיבֶנּוּ בִּרְצוֹנוֹ.

אשת אביעל

(מחוץ)

בִּתִּי הַאִם לֹא יְשֵׁנָה אָתְּ?

יעל

הֲקוֹל אִמִּי הוּא?

הַאִם קָמָה מִמִּשְׁכָּבָהּ, אוֹ לֹא שָׁכְבָה הַלָּיְלָה

דַּעַת לֹא אוּכַל, מַה חֶפְצָהּ לְעֵת כָּזֹאת.

(אשת אביעל באה)

אשת אביעל

מַה לָּךְ יָעֵל?

יעל

אֵין שָׁלוֹם לִי אִמִּי.

אשת אביעל

עַד מָתַי תִּתְאַבְּלִי עַל מוֹת תּוּבַל

אִם תִּרְחֲצִי בְשָׂרוֹ בְּדִמְעָתֵךְ קוּם לֹא יָקוּם

לָכֵן תְּנִי פוּגַת לָךְ, אַל תּוֹרִידִי דִמְעָה לַשָּׁוְא.

אֵבֶל לְפִי הַמִּדָּה, הוּא אוֹת לְאַהֲבָה רַבָּה

וְאֵבֶל יֶתֶר עַל הַמִּדָּה, אוֹת לְשֵׂכָל מְעָט.

יעל

הַשֶּׁבֶר גָּדוֹל מִנְּשׂא וְאֵיךְ לֹא אֶתְאַבֵּל.

אשת אביעל

אֶבְלֵךְ לֹא לְהוֹעִיל לַאֲשֶׁר עָלָיו תִּתְאַבֵּלִי

כִּי יוֹרֵד דּוּמָה אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ מְאוּמָה.

יעל

לִבִּי יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשִׁי, הִתְאַפֵּק לֹא אוּכַל

עַל כֵּן בָּכֹה אֶבְכֶּה עַל שֶׁבֶר אֹהֲבִי.

אשת אביעל

לֹא עַל מוֹתוֹ בִּתִּי, עֵינֵךְ נִגְּרָה מֵאֵין הֲפֻגוֹת

בִּלְתִּי עַל הַבְּלִיַּעַל שֶׁהֱמִיתוֹ וְהוּא עוֹדֶנּוּ חָי.

יעל

מִי הוּא הַבְּלִיַּעַל אִמִּי?

אשת אביעל

הוּא רָם הַבְּלִיַּעַל.

יעל

(אל עצמה)

רָחוֹק הוּא מִבְּלִיַעַל כִּרְחֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב –

(אל אמה)

הָאֱלֹהִים יְכַפֵּר בַּעֲדוֹ וַאֲנִי כְּבַר נָשָׂאתִי פָנָיו

אַף כִּי אֵין אִישׁ אֲשֶׁר יַכְאִיב לִבִּי כָּמוֹהוּ.

אשת אביעל

יַעַן הֹרֵג נְפָשׁוֹת הוּא.

יעל

מַה-גָּדְלָה תְשׁוּקָתִי לִבְלִי תְגַּע בּוֹ יַד אֲחֵרִים

כִּי אִם יִפֹּל בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת בּוֹ כִּרְצוֹנִי

לִנְקֹם נָקָם מִמֶּנּוּ וְלִגְאֹל דַּם אָחִי הַשָּׁפוּךְ.

אשת אביעל

אַל תִּירְאִי בִתִּי, הִנֵּה נִמְצָא לָנוּ יָדַיִם

לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בוֹ אַךְ מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי

הִנֵּה אֶשְׁלַח לְמַנְטוּבָה, לַאֲשֶׁר גָּלָה שָׁם הָרֹצֵחַ

וְשָׁם אִישׁ יָדוּעַ לָנוּ אֲשֶׁר יַשְׁקֶנּוּ כּוֹס חֲמָתֵנוּ

וְאֶל אֲשֶׁר הָלַךְ תּוּבַל יֵלֵךְ גַּם הוּא לִהְיוֹת עִמּוֹ

אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ וְעֵינַךְ תִּשְׂבַּע בְּאוֹיְבֵנוּ.

יעל

עֵינִי לֹא תִשְׂבַּע בְּרָם עַד אֲשֶׁר אֶרְאֶנּוּ מֵת

כִּי מוֹת שְׁאֵרִי וּבְשָׂרִי לֹא יִתֶּן לִי מְנוּחָה

וְעַתָּה אִם יֶשׁ לְךָ אִישׁ, צִיר נֶאֱמָן לְשֹׁלְחָיו

אָכִין אֲנִי כּוֹס רַעַל לְהַשְׁקוֹת אֶת רָם

וְכִי יִטְעַם מִמֶּנּוּּ מְאוּמָה יִישַׁן וְלֹא יִיקַץ עוֹד.

מַה-יִּתְמַרְמַר לִבִּי בְּשָׁמְעִי שֵׁם רָם מִפִּי זוּלָתִי

וַאֲנִי לֹא אוּכַל לָבוֹא לְשַׁכֵּךְ אֵשׁ קִנְאָתִי בוֹ

וּלְכַפֵּר עַל הַדָּם, דַּם אָחִי אֲשֶׁר אָהַבְתִּי.

אשת אביעל

הָכִינִי אֶת סַם הַמָּוֶת וְאֶת מַלְאַךְ הַמָּוֶת אֶשְׁלַח אָנִי

וְעַתָּה שִׁמְעִי לִי בִתִּי, כִּי בְּשׂרָה טוֹבָה בְּפִי.

יעל

בְּשׂרָה טוֹבָה נָאוָה לְעֵת צָרָה כָּזֹאת

אַךְ מָה הִיא הַבְּשׂרָה? סַפְּרִי לִי אִמִּי הַגְּבִירָה.

אשת אביעל

יָדַעַתְּ כִּי אָבִיךְ דֹּרֵשׁ שְׁלוֹמֵךְ וְטוּבֵךְ כַָּל הַיָּמִים

וְהוּא בִּקֵּשׁ וַיִּמְצָא יוֹם נָכוֹן לַהֲפֹךְ אֶבְלֵךְ לְשָׁשׂוֹן

הוּא הַיּוֹם שֶׁלֹא קִוִּית וְלֹא עָלָה עַל לִבִּי גַּם אָנִי.

יעל

מִי יִתֵּן וְהָיָה לְיוֹם טוֹב; אַךְ אֵיזֶה הוּא?

אשת אביעל

בְּיוֹם הַחֲמִישִׁי בַּשְּׁבוּעַ בַּבֹּקֶר הַבָּא עָלֵינוּ לְטוֹבָה

יָבוֹא לְבֵיתֵנוּ בָּחוּר מְהֻלָּל בְּחֵן בְּיֹפִי וּבְעשֶׁר

הוּא פָּרִיז הַשָּׂר, חֹטֶר מִגֶּזַע הַנָּסִיךְ

וְהוּא יוֹלִיכֵךְ לְמִקְדָּשׁ אֲשֶׁר לְמִיכָאֵל שַׂר הַפָּנִּים

כְּכַלָּה הֲדוּרָה וּשְׂמֵחָה לָבוֹא שָׁם אִתֵּךְ בַּבְּרִית.

יעל

בְּשֵׁם בֵּית הַמִּקְדָּשׁ! וּבְשֵׁם מִיכָאֵל שַׂר הַפָּנִים!

כִּי לֹא יוֹלִיכֵנִי כְּכַלָּה שְׂמֵחָה לָבוֹא אִתּוֹ בַּבְּרִית

פְּלִיאָה דַעַת מִמֶּנִּי לָמָּה אָחִישׁ לְהִנָּשֵׂא לָאִישׁ

טֶרֶם הִגִּיד לִי כִּי נַפְשׁוֹ חָשְׁקָה בִי

וְטֶרֵֶם שָׁאַל אֶת פִּי, אִם חָפַצְתִּי בוֹ.

בִּי אִמִּי הַגְּבִירָה, הַגִּידִי לְאָבִי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה

רַכָּה בְשָׁנִים אֲנִי וְעוֹד לֹא בָאָה עִתִּי

וְאִם יָבוֹא יוֹמִי אֶנָּשֵׂא לְרָם אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי

מֵהִנָּשֵׂא לְפָרִיז בְּחִירוֹ – זֹאת הִיא בְּשׂרָתִי

בְּשֹרָה תַּחַת בְּשׂרָה.

אשת אביעל

הִנֵּה אָבִיךְ בָּא, הַגִּידִי לוֹ מַה-בְּפִיךְ

וְאַחֲרֵי כֵן תִּרְאִי מַה-בְּשׂרָה לָךְ מֹצֵאת.

אביעל והאומנת

אביעל

אַחֲרֵי בוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, שְׁחָקִים יַרְעִיפוּ רְסִיסֵי טָל

וְכַאֲשֶׁר שָׁקַע בֶּן אָחִי, הַגֶּשֶׁם שֹׁטֵף מֵאֵין הֲפֻגוֹת

עוֹד הַמַּיִם שֹׁטְפִים דֶּרֶךְ צִנּוֹרַיִךְ בִּתִּי

כְּנַחַל נוֹבֵעַ וְלֹא יְכַזֵּב. הֵן גְּוִיָּתֵךְ קְטַנָּה

וְהִיא תָכִיל בְּקִרְבָּהּ יָם וְרוּחַ סְעָרָה וּסְפִינָה

מֵימֵי עֵינַיִךְ הַהוֹלְכִים הָלוֹךְ וָשׁוֹב דֹּמִים לַיָּם

אֶנְקָתֵךְ לְרוּחַ סְעָרָה וְנַפְשֵׁךְ לָאֳנִיָּה סֹעֲרָה

בַּמַּיִם הַמְּלוּחִים הָאֵלֶּה, וּבְאֵין מֵקִים הַסְּעָרָה לִדְמָמָה

אֳנִיָּתֵךְ תָּחוֹג וְתָנוּעַ וְתִשָּׁבֵר בְּלֶב-הַיָּם. –

הֲהִגַּדְתְּ לָהּ אִשְׁתִּי, אֵת הַדָּבָר אֲשֶׁר חָרַצְנוּ?

אשת אביעל

הִיא עָנְתָה לְהוֹדוֹת לָךְ וּלְמַלֵּא רְצוֹנְךָ לֹא תוּכָל

הַנַּח לְאִוֶּלֶת הַזֹּאת, קֶבֶר וְלֹא גֶבֶר יִקָּחֶנָּה.

(היא רוצה ללכת)

אביעל

הֵיטַבְתְּ לְדַבֵּר אִשְׁתִּי, הִנְנִי הוֹלֵךְ עִמֵּךְ –

הַאֵין נַפְשָׁהּ לְהִנַָּשֵׂא וּלְהוֹדוֹת לָנוּ עַל תַּגְמוּלֵנוּ?

הַאִם לֹא תַחְשֹׁב לִבְרָכָה לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת

כִּי מָצָאנוּ לָהּ בַּעַל כָּלִיל בְּחִין עֶרְכּוֹ

וְלָהּ אֵין צְדָקָה לִהְיוֹת אַף כְּאַחַת הַשְּׁפָחוֹת?

יעל

לְהִתְגָּאוֹת לֹא אוּכַל עַל אֲשֶׁר גְּמַלְתֶּם עָלָי

רַק לְהוֹדוֹת לָכֶם חָפַצְתִּי עֵקֶב אֲשֶׁר עֲמַלְתָּם

אֵיך אֶתְגָּאֶה עַל דָּבָר אֲשֶׁר שָׂנְאָה נַפְשִׁי

אַף כִּי אוֹדֶה לָכֶם עַל זֶה אֲשֶׁר שָׂנֵאתִי

אַחֲרֵי אֲשֶׁר יָדַעְתִּי כִּי חֲשַׁבְתֶּם לְטוֹבָה.

אביעל

מִזֶּה אֲנִי שֹׁמֵעַ? הִגָּיוֹן עָמֹק עָמֹק מֵחֲקֹר

מִי יָבִין אֵלֶּה "אֶתְגָּאֶה, וּלְהוֹדוֹת חָפַצְתִּי,

וּבְכָל זֹאת לֹא אֶתְגָּאֶה, אַף לֹא אוֹדֶה,

אַף כִּי אוֹדֶה" שְׁמָעְנִי בַּת נָדִיב

אַל תּוֹסִיפִי לִי לְהוֹדוֹת, אַל תּוֹסִיפִי לְהִתְגָּאוֹת

רַק הָבִינִי אֶת גַל הָעֲצָמוֹת אֲשֶׁר לְנַפְשֵׁךְ

עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ לְיוֹם הַחֲמִישִׁי בַּבֹּקֶר

לָלֶכֶת עִם פָּרִיז לְמִקְדַּשׁ שַׂר הַפָּנִים

וְאִם תְּמָאֳנִי לָלֶכֶת, אֶסְחָבֵךְ כְּנֵצֶר נִתְעָב

כְּפֶגֶר מוּבָס, נְבֵלָה סְרוּחָה, קְלוֹן בֵֵּית אָבִיךְ!

אשת אביעל

בּוֹשׁ וְהִכָּלֵם מִדְּבָרֶיךָ, הַאִם שִׁנִּיתָ טַעֲמֶךַָ?

יעל

אַךְ אָנָּא אָבִי, עַל בִּרְכַּי הִנְּנִי כֹּרָעַת

הוֹאֶל-נָא בְּחַסְדְּךָ וְתֶן לִי לְדַבֵּר דָּבָר.

אביעל

הֵחָנְקִי וָדֹמִּי זֶרַע שָׁקֶר! בַּת נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת!

מַה-לִּי וְלִבְלוֹאֵי סְכָבוֹת, לְבֶגֶד עִדִּים כָּמוֹךְ?

עַתָּה בַּחֲרִי לָךְ: צְאִי כְּכַלָּה לִקְרַאת הֶחָתָן

אוֹ צְאִי מֵעַל פָּנַי וְלֹא אוֹסִיף לִרְאוֹתֵךְ

אַל תְּדַבְּרִי דָבָר, אַל תָּשִׁיבִי לִי מַעֲנֶה

וְאַל תִּפְצִי פֶה, פֶּן אֶשְׁלַח יָדִי הַנְּטוּיָה. –

אֵיךְ שָֹגִינוּ לְהִתְאוֹנֵן, כִּי אֲדֹנָי מָנַע מִמֶּנּוּ

פְּרִי בֶטֶן בִּלְעֲדֵי זֹאת. עַתָּה רָאִינוּ בְעֵינֵינוּ

כִּי גַם זֹאת לְיִתְרָה לָנוּ, כִּי לִקְלָלָה הָיְתָה

וְלֹא לִבְרָכָה בְּבֵיתֵנוּ – אֲרוּרָה בַּת הַבְּלִיַּעַל! –

האומנת

אֵל אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם יַרִיק עָלֶיהָ בִּרְכָתוֹ –

לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲדֹנִי, לַהֲדִיחָהּ בִּשְׁתֵּי יָדָיִם.

אביעל

מַה-לָּךְ חַכְמַת הַנָּשִׁים? שִׂימִי מַסְגֵּר לְפִיךְ

אוֹ הַטִּיפִי שֵׂכֶל מִלַּיִךְ בְּבֵית מִשְׁתֵּה הַנָּשִׁים.

האומנת

שְׂפָתַי לֹא תְדַבֵּרְנָה עַוְלָה.

אביעל

לְכִי לָךְ בְּשֵׁם אֲדֹנָי.

האומנת

הַאֵין לִי לְדַבֵּר דָּבָר?

אביעל

הַחֲרִישִׁי פְּתַיָּה, אִשָּׁה הֹמִיָּה!

עַל סֵפֶל יַיִן בְּבָתֵּי הַשְּׁכֵנוֹת תִּנְאֲמִי נְאֻם

וְלָנוּ אֵין מַחְסֹר עָתָּה.

אשת אביעל

לִבְּךָ חַם בְּקִרְבְּךָ רַב לְךָ בַּעֲלִי.

אביעל

לִבִּי בֹעֵר בְּקִרְבִּי וּמְשֻׁגַָּע אֲנִי מִמַּרְאֵה עֵינִי

הֵן בַּיּוֹם אוֹ בַלַּיְלָה בַּנָּשֶׁף אוֹ בַבֹּקֶר

בֵּבַּיִת אוֹ בַחוּץ, בְּשִׁבְתִּי בָדָד וּבְקָהָל

בֵּין עֵר בֵּין יָשֵׁן חָשַׁבְתִּי רַק מַחֲשָׁבָה אַחַת

לְמָתַי יִצְלַח חָפְצִי בְיָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְבַעַל

וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר מָצָאתִי אִישׁ כִּלְבָבִי מִמִּשְׁפָּחַת שָׂרִים

בַּעַל עשֶׁר וּנְכָסִים רַךְ בְּשָׁנִים וְאַב בְּחָכְמָה

גַּם גִּבּוֹר חַיִל הוּא, יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי

כִּי כָלִיל הוּא בַּהֲדָרוֹ – וְאַחֲרֵי כָל אֵלֶּה

תָּעִיז בַּת אֹנִי הַזֹּאת, כַּאֲנָקָה בְּנַאֲקוֹתֶיהָ לֵאמֹר

"לֹא אֶקַּח הַבְּרָכָה הַזֹּאת, רַכָּה אֲנִי בְשָׁנִים

עֵת דֹּדִים לֹא בָאָה וּלְהִנָּשֵׂא לֹא אוּכַָל

סְלַח לִי אָבִי, כִּי לֹא חָפַצְתִּי בוֹ"

וַאֲנִי אֹמַר לָךְ, אִם תְּמָאֲנִי לְהִנָּשֵׂא

סָלַחְתִּי לָךְ כִּדְבָרֵךְ, רַק לְכִי לִרְעוֹת בַּאֲשֶׁר תִּמְצָאִי

וְאִתִּי לֹא תֵשְׁבִי בַּבָּיִת. רְאִי אֶת אֲשֶׁר לְפָנַיִךְ

הִתְבּוֹנְנִי עוֹד הַפַּעַם, כִּי לֹא הִסְכַּנְתִּי לְצַחֵק

הֵן יוֹם הַחֲמִישִׁי קָרוֹב, שִׁיתִי לִבֵּךְ וְעֻצִי עֵצָה

אִם תִּהְיִי לִי לְבַת אָז אֶתְּנַךְ לְאִישׁ בְּחִירִי

וְאִם אַיִן, לְכִי הֵחָנְקִי, אוֹ סֹבִּי עַל הַפְּתָחִים

וּמוּתִי בְרָעָב בִּרְחוֹבוֹת קִרְיָה, כִּי חֵי נַפְשִׁי!

אִם אֶהְיֶה לָךְ לְאָב וְאִם אֶתֵּן לָךְ חֵלֶק וָנַחֲלָה

מֵאֲשֶׁר חֲנַנִי אֱלֹהִים. עַתָּה דְעִי לָךְ וְהַאֲמִינִי

כִּי לֹא נִשְׁבַּעְתִּי לַשָּׁקֶר.

(הולך)

יעל

הַאֵין עֵינֵי רַחֲמִים בַּשְּׁחָקִים לִרְאוֹת אֶת מַכְאֹבִי

וְאֶת נֶגַע לְבָבִי? הוֹי אִמִּי, אֵם הוֹרָתִי!

אַל תַּשְׁלִיכִינִי אַתְּ! הַעֲבִירִי מוֹעֵד הַחֲתֻנָּה

חֹדֶשׁ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר וְאִם לֹא תַעֲשִׂי לִי כָּכָה

שִׂימִי אֶת יְצוּעִי בְּקֶבֶר תּוּבַל אָחִי

וְשָׁם אֶשְׁכְּבָה עִמּוֹ לְיוֹם מוֹעֵד חֲתֻנָּתִי.

אשת אביעל

אַל תִּפְגְּעִי בִי כִּי לֹא אֲדַבֵּר דָּבָר

עֲשִׂי אֶת הַטּוֹב בְּעֵינַיִךְ, כִּי לֹא בִתִּי אָתְּ.

(הולכת)

יעל

אֲהָהּ אִל אֱלֹהִים! מָה אֶעֱשֶׂה אֹמַנְתִּי?

אֵיךְ אֶמָּלֵט מִפָּח, בּוֹ כְּצִפּוֹר נִלְכָּדְתִּי?

הֵן בַּעֲלִי חַי בָּאָרֶץ וּשְׁבוּעָתִי עֵדוּת בַּמָּרוֹם

וְכַָל עוֹד הוּא חַי וְלַמָּרוֹם לֹא עָלָה

מִי יָנִיא שְׁבוּעָתִי, מִי יַתִּיר קֶשֶׁר בְּרִיתִי?

תְּנִי לִי עֵצָה, תְּנִי לִי עֶזְרָה בַּצָּרָה:

הֲמִפִּי עֶלְיוֹן יֵצֵא לִטְמוֹן מוֹקְשִׁים לְרַגְלַי,

לִרְדֹּף קַשׁ יָבֵש, לַעֲרֹץ עָלֶה נִדָּף כָּמוֹנִי?

אֶל מִי אֶפְנֶה עַתָּה, מֵאַיִן יָבוֹא עֶזְרִי?

הֵאֵין דָּבָר אֹמַנְתִּי, הַאֵין דָּבָר בְּפִיךְ לְנַחֲמֵנִי?

האומנת

אָמְנָם יֵשׁ וָיֵשׁ, אַךְ לוּ שְׁמָעִנִי:

הֵן רָם עָצוּר בַּגּוֹלָה וּמוּדַעַת זֹאת בְּכָל הָאָרֶץ

כִּי לֹא יָעִיז לָשׁוּב לִרְאוֹת אֶת פָּנַיִךְ

וְאִם בּוֹא יָבוֹא, יָבוֹא אַךְ כְּגַנָּב בַּסָּתֶר.

אֲשֶׁר לְזֹאת עֲצָתִי, לִהְיוֹת לְאִשָּׁה לְפָרִיז הַשָּׂר

כִּי הוּא אִישׁ נִכְבָּד וְנֶחְמָד עַד לְהַפְלִיא

וְאַף רָם לִקְרָאתוֹ רַק חֶרֶס לִקְרַאת זָהָב

עֵינָיו לַפִּידִים בֹּעֲרִים וְנֹצְצִים מֵעֵינֵי הַנֶּשֶׁר

מֵעוֹדִי לֹא רָאִיתִי יְפֵה עֵינַיִם כָּמוֹהוּ

כֹּה יַעֲשׂוּן לִי אֱלֹהִים! אִם לֹא הַבַּעַל הַשֵּׁנִי

הוּא טוֹב מִן הָרִאשׁוֹן וְאִם לֹא כֵן הוּא בְּעֵינַיִךְ

הֲלֹא הָרִאשׁוֹן מֵת: כִּי אַף אִם חַי הוּא

נֶחְשָׁב לָךְ כַּמֵּת, כִּי לָךְ הוּא לֹא לְהוֹעִיל.

יעל

הַאִם בְּכָל לְבָבֵךְ אַתְּ דֹּבֶרֶת כָּאֵלֶּה?

האומנת

כֹּה יַעֲשׂוּן לִי אֱלֹהִים וְכֵן יוֹסִיפוּן לִי

אִם לֹא בְּכָל לְבָבִי וּבְכָל נַפְשִׁי דִּבַּרְתִּי כָּאֵלֶּה.

יעל

אָמֵן!

האומנת

מַָה עָנִית?

יעל

הֲלֹא עֲצָתֵךְ טוֹבָה הַפְלֵא וָפֶלֶא עַד מְאֹד

לְכִי וְאִמְרִי לְאִמִּי: יַעַן כִּי הִכְעַסְתִּי אֶת אָבִי

אֵלְכָה בֵּית הָאֱלֹהִים לְהִתְוַדּוֹת אֶת עֲוֹנִי

וְנִסְלַח לִי.

האומנת

כֵּן תַּעֲשִׂי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַאֲנִי הִנְנִי הוֹלֶכֶת. (הולכת)

יעל

הַנָּחָשׁ הַקַּדְמֹנִי דֹּבֵר בְּפִיהָ, הַצָּר הַצֹּרֵר נֶפֶשׁ הָאָדָם

אֲשֶׁר אֵרֶרוֹ אֲדֹנָי – וַתְּהִי הַנְּקַלָּה בְעֵינֶיהָ לְהַשִּׁיאֵנִי

לְהָפֵר שְׁבוּעַת הַבְּרִית, כִּי גַם שָֹלְחָה לְשׁוֹנָהּ

לָתֵת שֵׁם בַּעֲלִי לָבוּז: אֶלֶף פְּעָמִים אָמְרָה אֶתְמוֹל

כִּי לֹא יְסֻלָּה בְּכֶתֶם אוֹפִיר וְהַיּוֹם חֶרֶס הוּא אֵת חַרְסֵי אֲדָמָה

רַב לִי נֹחַם עֵצָה וְתוּשִׁיָּה מִפִּיךְ אֹמַנְתִּי

פֹּה הוּא סֶלַע הַמַּחְלְקוֹת, כִּי נִתְפַּרְדָּה הַחֲבִילָה.

עַתָּה אֵלְכָה לִּי אֶל הַכֹּהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן

אוּלַי יַעֲזָר-לִי לְחַלֵּץ נַפְשִׁי מִמְּצוּקָתִי

וְאִם אַיִן, יָדִי תוֹשִׁיעַ לִי לָמוּת בְּתֻמָּתִי.

(הולכת)

חלק רביעי

מחזה א'

רצין ופריז

רצין

הַאִם בַּיּוֹם הַחֲמִישׁי? הֲלֹא קָרוֹב הוּא מְאֹד

פריז

כֵּן חָפֵץ אֲבִיעֵל אָבִי וַאֲנִי אֵין לִי חֵפֶץ

לַעֲצֹר וּלְפַתּוֹתוֹ כִּי יַרְחִיק אֶת הַמּוֹעֵד.

רצין

אַתָּה אֲדֹנִי אָמַרְתָּ לִי, כִּי פִי הַנַּעֲרָה לֹא שָׁאַלְתָּ

וְלֹא יָדַעְתָּ אֶת לִבָּהּ: לֹא נָכוֹן הַדָּבָר בְּעֵיני

כִּי לֹא זֹה הַדֶּרֶךְ.

פריז

הִיא מְבַכָּה עַל תּוּבַל, מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַד כֹּה

וַאֲנִי לֹא דִבַּרְתִּי עִמָּהּ כִּי אִם מְעַט מִזְעָר

כִּי דִבְרֵי אַהֲבָה אֵינָם נְעִימִים לְמָרַת נָפֶשׁ

אֶפֶס אָבִיהָ דָּאַג לָהּ פֶּן תִּגְבַּר עָלֶיהָ הַתּוּגָה

לָכֵן יָעַד הוּא בְּחָכְמָתוֹ יוֹם חֲתֻנָּתָה מִקָּרוֹב

כִּי רַק בְּשִׁבְתָהּ בָּדָד תִּתְעַצֵּב אֶל לִבָּהּ

אַךְ בְּבֵית בַּעֲלָהּ חִישׁ קַל תִּשְׁכַּח יָגוֹן וַאֲנָחָה.

זֶה הוּא סוֹד הַדָּבָר, לָמָּה הַחֲתֻנָּה קְרוֹבָה.

רצין

(אל עצמו)

מִי יִתֵּן וְלֹא יָדַעְתִּי הַסּוֹד, לָמָּה הַחֲתֻנָּה רְחוֹקָה –

רְאֵה נָא אֲדֹנִי, הִנֵּה הָעַלְמָה בָּאָה אֶל הַלִּשְׁכָּה.

(יעל באה)

פריז

שָׂמַחְתִּי לִרְאוֹת פָּנַיִךְ פֹּה כַּלָּתִי יָפָתִי.

יעל

כֵּן יִהְיֶה שְׁמִי כַּאֲשֶׁר יָבוֹא יוֹם חֲתֻנָּתִי.

פריז

יוֹם הַחֲמִישִׁי קָרוֹב וְאָז יָבוֹא וְיָקוּם הַדָּבָר.

יעל

כַּאֲשֶׁר נָכוֹן לָבוֹא, כֵּן יָבוֹא וְכֵן יָקוּם.

רצין

פֵּתַח דְּבַרְכֶם רַב לְמֵבִין.

פריז

הֲבָאתְ לְהִתְוַדּוֹת פֹּה לִפְנֵי הַכֹּהֵן?

יעל

לְהָשִׁיב לְךָ זֹאת, הוּא כְּהִתְוַדּוֹת לְפָנֶיךָ.

פריז

לְכִי וְהִתְוַדִּי לְפָנָיו וְהַגִּידִי לוֹ כִּי אֲהַבְתִּנִי.

יעל

הִנְנִּי לְהִתְוַדּוֹת לְפָנֶיךָ, כִּי אָהַבְתִּי אֹתוֹ.

פריז

וְכֵן תִּתְוַדִּי לְפָנָיו, כִּי אֹתִי אָהַבְתְּ.

יעל

טוֹב יִהְיֶה הַדָּבָר, אִם אַגִּיד כֵּן אֵצֶל הַקִּירוֹת

מֵאֲשֶׁר אַגִּיד בְּפָנֶיךָ.

פריז

הַכָּרַת פָּנַיִךְ תַּעֲנֶה בָם כִּי סָבְלוּ מֵרֹב דִּמְעָה.

יעל

אֵין לְדִמְעוֹתַי לְהִתְפָּאֵר כִּי גָבְרוּ עַל פָּנַי

אַחֲרֵי אֲשֶׁר גַּם בַּתְּחִלָּה פָּנַי בַּמֶּה נֶחְשָׁבוּ.

פריז

בְּזֹאת הוֹצֵאת דִּבָּה רָעָה עַל פָּנַיִךְ.

יעל

נֶגֶד פָּנַי דִּבַּרְתִּי וְלֹא דִבַּת שֶׁקֶר הִיא.

פריז

פָּנַיִךְ לִי הֵם, כִּי הָיִיתְ לִי סְגֻלָּה

וְדִבָּה רָעָה הוֹצֵאתְ עַל חֶבֶל נַחֲלָתִי.

יעל

אוּלַי כֵּן הַדָּבָר, כִּי פָנַי לֹא לִי הֵמָּה –

וְעַתָּה אָבִי וּמוֹרִי, הַנְכוֹנָה לְךָ הָעֵת הַזֹּאת

אוֹ אָשׁוּב אָבוֹא אֵלֶיךָ בֵּין הָעַרְבָּיִם?

רצין

הִנְנִי נָכוֹן לְשָׁרְתֵךְ בִּתִּי עֲצוּבַת רוּחַ –

בִּי הַשָּׂר הַנִּיחֵנִי נָא לְמַלֵּא מִשְׁמֶרֶת פְּקוּדָתִי.

פריז

חָלִילִה לִּי לִהְיוֹת לְשָׂטָן לְהַפְרִיעַ עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ –

בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי בַּבֹּקֶר אָבוֹא לְהָעִירֵךְ יָעֵל מִשְּׁנָתֵךְ

הִנְּנִי יוֹצֵא מֵאֵת פָּנָיִךְ.

(נושק לה והולך)

יעל

סְגוֹר אֶת הַדֶּלֶת וְשֵׁב לִבְכּוֹת עִמִּי

אֵין תִּקְוָה עוֹד, אֵין תְּרוּפָה וְאֵין עֵזֶר.

רצין

הוֹי יָעֵל בִּתִּי! נַפְשִׁי יֹדַעַת מַכְאוֹבֵךְ

צַר לִי בְּצָרָתֵךְ, כִּי נָגְעָה עַד לִבִּי

בֵּין הַמְּצָרִים הוּבֵאת וְאֵין לָךְ מָנוֹס וּמִפְלָט

כִּי הַיּוֹם הַחֲמִישִׁי הוּא הַיּוֹם אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי

אֲשֶׁר קָרְאוּ עָלַיִךְ מוֹעֵד, כִּי יִבְעָלֵךְ הַשָּׂר הַזֶּה.

יעל

אָנָּא אַל תַּגֶּד-לִי, כִּי שָׁמַעְתִּי הַדָּבָר הַזֶּה

בִּלְתִּי אִם מָזוֹר יָדַעְתָּ וְתַעֲלֶה אֲרֻכָה לְשִׁבְרִי.

אִם חָכְמָתְךָ אֵין דֵּי לְהָבִיא לִי תְשׁוּעָה

אֱמֹר כִּי חָכַמְתִּי אֲנִי לִמְצוֹא לִי תַחְבּוּלָה

וְזֹאת הַמַּאֲכֶלֶת תַּחֲבשׁ בְּמַכָּה אַחַת אֶת מַכָּתִי.

הֵן לִבִּי וְלֵב רָם חִבֵּר אֱלֹהִים בְּחֹבְרוֹת אַהֲבָה

וּבְמָסֹרֶת הַבְּרִית וְהַקֶּשֶׁר חִבַּרְתָּ אֶת יָדֵינוּ אָתָּה

וּבְטֶרֶם תְּנַתֵּק יָדִי הַקֶּשֶׁר לַעֲשׂוֹת קֶשֶׁר אַחֵר

בְּטֶרֶם לִבִּי יִמְעָל מַעַל לִזְנוֹת אַחֲרֵי אִישׁ זָר

הַמַּאֲכֶלֶת הַזֹּאת נְטוּיָה לֶאֱכֹל אֶת שְׁנֵיהֶם.

וְעַתָּה עֻצָה לִּי עֵצָה, כִּי בִישִׁישִׁים חָכְמָה

וְאִם אַיִן, רְאֵה הַשַּׂכִּין הַזֶּה יוֹצִיאֵנִי לַמֶּרְחָב

וְאֶת אֲשֶׁר לֹא יָכֹלְתָּ עֲשׂוֹת בְּדֶרֶךְ עֵצָה וְתוּשִׁיָּה

עִם כָּל יָמֶיךָ וְחָכְמָתֶךָ, יָדִי יָכֹל תּוּכָל.

עַתָּה דַּבֵּר חוּשָׁה, כִּי מִשְׁפָּטִי כְּבָר חָרַצְתִּי

וְאִם אֵין עֵצָה בְּפִיךָ, אֲנִי לָמוּת חָפַצְתִּי.

רצין

הוֹחִילִי בִתִּי, כְּפֶתַח תִּקְוָה נִרְאֶה לִּי מֵרָחוֹק

אַךְ לָבוֹא לִמְחוֹז הַחֵפֶץ עָלַיִךְ לַעֲשׂוֹת דָּבָר נוֹרָא

כִּמְעַט כַּדָּבָר הַזֶּה שֶׁאָנוּ חֹתְרִים לְהִמָּלֵט מִיָּדוֹ.

הֵן יֶשׁ-לָךְ אֹמֶץ רוּחַ לְאַבֵּד אֶת נַפְשֵׁךְ

לְמַעַן בַּל תִּנָּשְׂאִי לְפָרִיז, יַעַן חֶרְפָה הִיא בְּעֵינַיִךְ

אַף כִּי תִמְצְאִי אֹמֶץ לְהַשְׁלִיךְ נַפְשֵׁךְ מִנֶּגֶד

לְמַעַן תִּמָּלְטִי מִן הַחֶרְפָּה אֲשֶׁר מָרָה הִיא לָךְ מִמָּוֶת.

וְעַתָּה אִם לִבֵּךְ נָכוֹן, צַוִּי וְהִנְנִי לָךְ לַעֲזֹר.

יעל

צַוֵּה לִי לְהִתְנַפֵּל מֵעַל רֹאשׁ הַמִּגְדָּל שָׁמָּה

מִהְיוֹת לְפָרִיז לְאִשָּׁה; צַוֵּה לִי לָגוּר בִּמְעוֹנוֹת שׁוֹדְדִים

בְּמִדְבַּר נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, בְּחֻר פֶּתֶן וּמְאוּרַת צִפְעוֹנִי;

אוֹ אָסְרֵנִי בְזֵקּים וְהַשְׁלִיכֵנִי בֵּין דֻּבִּים שׁוֹקֵקִים;

אוֹ לִהְיוֹת עֲצוּרָה לָלוּן כָּל הַלַּיְלָה בְּבָתֵי מֵתִים

מְלֵאִים עֲצָמוֹת מְמֻחִים, גֻּלְגָּלוֹת, וְשׁוֹקַיִם נִסְרָחוֹת;

אוֹ תְּנָה לִּי אֹמֶר לָרֶדֶת בְּקֶבֶר חָדָשׁ

לְהִתְעַטֵּף בְּתַכְרִיךְ אֶחָד עִם הַמֵּת הַשּׁוֹכֵב שָׁם –

דְּבָרִים אֲשֶׁר לִשֵׁמַע אֹזֶן רְעָדָה אֲחָזַתְנִי וָאֶתְחַלְחָל –

כָּל אֵלֶּה אֶעֱשֶׂה הַיּוֹם וְלֹא אֶזְעַק וְלֹא אֶתְאוֹנָן

רַק אִם יֶשׁ לִי תִקְוָה לָשֶׁבֶת כְּאִשָּׁה יְשָׁרָה וּנְקִיָּה

עִם בַּעֲלִי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי.

רצין

שׁוּבִי לְבֵיתֵךְ בְּפָנִים שׂחֲקִים וְהִתְרַצִּי אֶל אָבִיךְ לֵאמֹר

כִּי תִנָּשְׂאִי לְפָרִיז; וּלְמָחָר הוּא יוֹם הָרְבִיעִי

אַל תִּתְּנִי לְאֹמַנְתֵּךְ בַּלַּיְלָה לִשְׁכַּב עִמֵּךְ בַּחֲדַר הַמִּטּוֹת

כִּי אִם שִׁכְבִי לְבָדָד וְצִנְצֶנֶת הַזֹּאת קְחִי לְמַטָּתֵךְ

וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תִּשְׁכְבִי תִּשְׁתִּי אֶת הַמֶּסֶךְ מֵהַצִּנְצֶנֶת

חִישׁ קַל יִמָּלְאוּ גִידַיִךְ רוּחַ קָרָה רוּחַ תַּרְדֵּמָה

הַדָּם יִקְפָּא לֹא יָרוּץ וְלֹא יִדִפֹּק בְּעוֹרְקַיִךְ

חֹם הַבָּשָׂר יַעֲבֹר וְאֹדֶם הַשְּׂפָתַיִם וְהַלְּחָיַיִם יָסוּר

לֹא תִשָּׁאֶר בָּךְ נְשָׁמָה וְעַל עַפְעַפֵּי עֵינַיִךְ צַלְמָוֶת

כָּל הַמַּמְלָכָה הַקְּטַנָּה בִּגְוִיָּתֵךְ הַקְּטַנָּה הַזֹּאת

תַּפְקִיד רוּחַ חַיֶּיהָ, אֵין שַׂר וְאֵין עֶבֶד עוֹד

אֵין מִשְׂרָה וְאֵין עֲבֹדָה וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב

כָּל פֶּרֶק כָּל אֵבֶר קַר וְכָבֵד לֹא יָנוּעַ כַּמֵּת

וּבִדְמוּת תַּבְנִית הַמָּוְתָה תִּשְׁכְּבִי אַרְבָּעִים וּשְׁתֵּי שָׁעוֹת

וְאַחֲרֵי כֵן תָּקִיצִי וְתָקוּמִי כְּמוֹ מִשֵּׁנָה מְתוּקָה.

וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָבוֹא פָּרִיז בְּיוֹם הַחֲמִישִׁי בַּבֹּקֶר

לְהָעִיר אֹתָךְ מִשֵּׁנָה יִמְצְאֵךְ מֵתָה בַּמִּטָּה

אָז יִלְבְּשׁוּךְ בִּגְדֵי בַד וְיִשְׂאוּךְ בְּאָרוֹן פָּתוּחַ

כְּדֶרֶךְ אַנְשֵׁי מְקוֹמֵנוּ – אֶל מְעָרַת קִבְרֵי אֲבוֹתַיִךְ

הֵם הָאֲבִיעֵלִים מִדֹּר דֹּר. וַאֲנִי בֵּין כֹּה וָכֹה

עַד לֹא תָקִיצִי מִשְּׁנָתֵךְ אֶשְׁלַח מִכְתָּב אֶל רָם

וְאוֹדִיעֶנוּ כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה וְהוּא יָחִישׁ לָבוֹא הֲלֹם

וַאֲנִי וְהוּא יַחְדָּו נִשְׁמֹר עֵת תִּתְעוֹרְרִי מִתַּרְדְּמָתֵךְ

וּבְעֶצֶם הַלַּיְלָה הַהוּא תַּעַבְרִי עִם רָם לְמַנִטוּבָה.

זֹאת הִיא הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נָגֹל מֵעָלַיִךְ הַחֶרְפָּה

אִם רַק לִבֵּךְ בְּאֵיתָן יֵשֵׁב, וְלֹא תֵדְעִי מְחִתָּה

וְלֹא פַחַד לֵב נָשִׁים לְבַצַּע אֶת הַמְּזִמָּה הַזֹּאת.

יעל

תֶּן לִי תֶּן לִי, וְאַל תִּזְכֹּר שֵׁם פַּחַד.

רצין

הֵא לָךְ וּלְכִי לְשָׁלוֹם, לְכִי בְּכֹחֵךְ זֶה וְתִוָּשֵׁעִי

וַאֲנִי אֶשְׁלַח מְהֵרָה אֶחָד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים לְמַנְטוּבָה.

יעל

הָאַהֲבָה תִּתֵּן אֱיָל וְלֵאלֹהֵי הָאַהֲבָה הַתְּשׁוּעָה.

וְאַתָּה אָבִי הַיָּקָר שָׁלוֹם!

(הולכים שניהם)

מחזה ב'

בית אביעל

אביעל ואשתו והאומנת עם עבדים

אביעל

(לעבד אחד)

לֵךְ וּקְרָא אֵת כָּל הָאֲנָשִׁים הַנְּקוּבִים פֹּה בִּשְׁמוֹתָם.

(לעבד שני) לֵךְ וּשְׂכָר לִי עֶשְׂרִים אֹפִים וּמְבַשְּׁלִים מְבִינִים.

העבד השני

כֻּלָּם יִהְיוּ מְבִינִים כִּי אֶבְחֲנֵם בַּתְּחִלָּה

אִם מְבִינִים הֵם לִלְקֹק אֵת אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם.

אביעל

אֵיךְ יִבָּחֲנוּ בָּזֹאת?

העבד השני

מְבַשֵּׁל בִּלְתִּי מֵבִין לִלְקֹק אֶצְבְּעוֹתָיו הוּא חֲסַר טָעַם

וּמְבַשֵּׁל חֲסַר טַעַם כָּזֶה לֹא אֱקָּחֶנוּ עִמָּדִי.

אביעל

צֵא צֵא לְדַרְכֶּךָ –

(העבד השני הולך)

לֹא נוּכַל לְהָכִין כָּל דֵּי מַחְסֹרֵנוּ בְּעֵת קְצָרָה כָּזֹאת

הַאִם הָלְכָה בִתִּי אֶל רְצִין הַכֹּהֵן?

האומנת

הֵן, הִיא הָלָכָה.

אביעל

אוּלַי הַכֹּהֵן הַזֶּה יוֹעִיל לְנַעֲוַת לֵב וּקְשַׁת עֹרֶף

הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה הַזֹּאת.

האומנת

הִנֵּה הִיא שָׁבָה וּפָנֶיהָ מְפִיקִים רָצוֹן

הַכֹּהֵן הָרֹדֵף שָׁלוֹם הֵשִׁיב לִבָּהּ אֶל אֲבוֹתֶיהָ.

(יעל באה)

אביעל

מֵאַיִן עֶגְלָה סֹרֵרָה? מֵאֵיזֶה גֵיא חִזָּיון בָּאת?

יעל

מִבֵּית הָאֱלֹהִים בָּאתִי, שָׁם לָמַדְתִּי לָשׁוּב מֵעֲוֹנִי

כִּי מָרִיתִי אֶת פִּיךָ וְלֹא שָׁמַעְתִּי בְּקול הוֹרָי

וְהִנְנִי נֹפֶלֶת עַל אַפִּי כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים

לֵאמֹר: אָנָּא שָׂא נָא אֵת חַטָּאתִי אַךְ הַפָּעַם

וּמִיּוֹם הַזֶּה וָמַעְלָה אֵת מִצְוַת פִּיךָ אֶשְׁמֹרָה.

אביעל

קִרְאוּ לִי לְפָרִיז, לְכוּ הַגִּידוּ לוֹ זֹאת

וַאֲנִי לֹא אֶשְׁקֹט עַד אוֹר הַבֹּקֶר לְמָחָר

אֲשֶׁר יָאִיר עֵינַי לִרְאוֹתָם יוֹצְאִים מֵחֻפָּתָם.

יעל

אֶת פְּנֵי הַשָּׂר רָאִיתִי בְּלִשְׁכַּת רְצִין הַכֹּהֵן

וְשָׁם הִרְבֵּיתִי לְדַבֵּר עִמּוֹ דִּבְרֵי יְדִידוֹת וַאֲהָבִים

מִבְּלִי עֲבֹר אֶת הַגְּבוּל אֲשֶׁר לְחֹק הָעֲנָוָה.

אביעל

מַה-טּוֹב וּמַה-נָּעִים הַדָּבָר, קוּמִי לָךְ בִּתִּי

זֶה הוּא אֲשֶׁר חָפַצְתִּי – קִרְאוּ לִי לְפָרִיז

מַהֲרוּ לְכוּ הֲלֹא צִוִּיתִיכֶם, הָבִיאוּ אֹתוֹ אֵלָי

חֵי נַפְשִׁי! כִּי הַכֹּהֵן קְדוֹשׁ אֲדֹנָי מְכֻבָּד הוּא

וְכָל יוֹשְׁבֵי הָעִיר יִתְּנוּ כָבוֹד לִשְׁמוֹ.

יעל

הֲתֵלְכִי אִתִּי אֹמַנְתִּי, אֶל חֲדַר הָעֲלִיָּה

לִרְאוֹת אֶת הַבְּגָדִים, אֶת הָעֲדָיִם וְאֵת הַקִּשּׁוּרִים

אֵיזֶה מֵהֶם טוֹבִים, כִּי אֶשָּׂאֵם בְּיוֹם מָחָר.

אשת אביעל

לֹא בַיּוֹם הַזֶּה, עוֹד עֵת רַב לָנוּ

לִרְאוֹתָם בְּיוֹם מָחָר.

אביעל

לְכִי אִתָּהּ אֹמֶנֶת, לְמָחָר בַּבֹּקֶר בֵּיתָה הַתְּפִלָּה נֵלֵךְ.

(יעל והאומנת הולכות)

אשת אביעל

הֲלֹא הָעֵת תִּקְצַר לָנוּ מֵהָכִין אֶת הַכֹּל

כִּי הַלַּיְלָה קָרוֹב.

אביעל

הַרְפִּי, אֲנִי הִנְנִי נָכוֹן לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה

בִּטְחִי בִי אִשָּׁה, כִּי דָבָר לֹא יֶחְסָר.

לְכִי לַעֲזֹר לְיָעֵל לִבְחֹר בִּגְדֵי כְלוּלוֹתֶיהָ

וַאֲנִי אֶשְׁקֹד פֹּה כָּל הַלַּיְלָה – אַל תִּלְעֲגִי לִי

הִנֵּה חָפַצְתִּי הַפַּעַם לִהְיוֹת בַּעֲלַת הַבַּיִת תַּחְתָּיִךְ.

אַךְ מֶה הָיָה לָהֶם? כֻּלָּם הָלְכוּ וְאֵינָם

אֲנִי אֵלֵךְ בְּרַגְלַי לִרְאוֹת וּלְדַבֵּר עִם פָּרִיז הַשָּׂר

לְמַעַן יִהְיֶה נָכוֹן לַבֹּקֶר – הֵן שָׁב אֵלַי כֹּחַ נְעוּרִים

מֵעֵת שָׁבָה הַנַּעֲרָה לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַטּוֹב בַּבַּחוּרִים.

(אביעל ואשתו הולכים)

מחזה ג'

חדר יעל

יעל והאומנת

יעל

מַלְבּוּשֵׁי שֵׁשׁ אֵלֶּה הֵם הַטּוֹבִים מִכֻּלָּם

אַךְ אֹמַנְתִּי הַיְקָרָה, הַנִּיחִנִי לְבָדָד בַּלַּיְלָה הַזֶּה

כִּי אַתְּ הֲלֹא יָדַעְתְּ מַעֲמָדִי וְכָל חַטְּאֹתנְעוּרָי

וְרַבּוֹת לִי לְהַעְתִּיר אֶל אֱלֹהֵי הָרַחֲמִים

לְהַדְרִיכֵנִי בְדֶרֶךְ אֵלֵךְ, כִּי דַרְכִּי לֹא סְלוּלָה.

(אשת אביעל באה)

אשת אביעל

הַעוֹד לֹא כִלִּיתֶן מַעֲשֵׂיכֶן? הַאוּכַל לַעֲזֹר לָכֶן?

יעל

אַל נָא אִמִּי הַגְּבִירָה, כְּבַר בָּחַרְנוּ לָנוּ

דָּבָר דָּבָר אֶל נָכוֹן כְּנָאוָה לָנוּ לְיוֹם מָחָר.

עַתָּה אָנָּא הַנִּיחִנִי נָא לִהְיוֹת לְבַדִּי

וְאֶת הָאֹמֶנֶת קְחִי לִשְׁקֹד עִמֵּךְ בַּלַּיְלָה הַזֶּה

כִּי הַמְּלָאכָה רַבָּה מִכֶּן לְהָכִין כָּל דָּבָר

לַמּוֹעֵד הַבָּא עָלֵינוּ פִּתְאֹם.

אשת אביעל

לְכִי אֶל מִשְׁכָּבֵךְ בְּשָׁלוֹם וְהַמְּנוּחָה תֶּעֱרַב לָךְ

כִּי אֹתָהּ אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת.

( אשת אביעל והאומנת הולכות)

יעל

לֵכְנָה בְשָׁלוֹם! – הָאֱלֹהִים יֹדֵעַ מָתַי אוֹסִיף לִרְאוֹתְכֶן –

כְּרוּחַ קַר יָפוּחַ בְּגִידַי וְעוֹרְקַי לֹא יִשְׁכָּבוּן

חֻמִּי נִדְעַךְ מִמְּקוֹמוֹ וְדָמִי כְּקִפָּאוֹן וָקָרַח

אֶקְרָא לְאִמִּי לָשׁוּב אֵלַי לְנַחֲמֵנִי בְּעֵת צָרָה.

אֹמַנְתִּי! – אַךְ מַה-לִּי וְלָאֹמֶנֶת עָתָּה?

כּוֹס הַחֵמָה לְבַדִּי אֶשְׁתֶּה וְזָר לֹא יִתְעָרֵב עִמִּי

פֹּה הִיא הַצִּנְצֶנֶת, פֹּה הַשִּׁקּוּי לְעַצְמוֹתַי.

אַךְ אִם הַשִּׁקּוּי תָּפֵל וּפְעוּלָתוֹ תָשׁוּב רֵיקָם

אָז הֵם יְאַלְּצוּנִי לְהִבָּעֵל לְפָרִיז בְּיָד חֲזָקָה

זֹאת הָיֹה לֹא תִהְיֶה, הַכִּידוֹן הַזֶּה נָכוֹן לְעָזְרֵנִי.

(תניח את הכידון אצלה)

אַךְ אוּלַי מָוֶת בַּצִּנְצֶנֶת, כִּי הַכֹּהֵן עָרֹם יַעְרִים

וְחָפֵץ הוּא לַהֲמִיתֵנִי, כִּי יָרֵא הוּא לְנַפְשׁוֹ

פֶּן אֶנָּשֵׂא לְפָרִיז וְחֶרְפָּתוֹ תִּגָּלֶה בַּקָּהָל

בְּהִוָּדַע חֲתֻנָּתִי הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהָיְתָה עַל יָדוֹ בַּסָּתֶר.

מִדָּבָר הַזֶּה פָּחַד לִבִּי; בְּכָל זֹאת פָּחַדְתִּי לַשָּׁוְא

עַד הֵנָּה מָצָאתִי אֶת לְבָבוֹ נֶאֱמָן בְּכָל דְּרָכָיו

וְעַתָּה נֶהְפַּךְ כֹּהֵן צֶדֶק לְאִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה?

זֹאת לֹא זֹאת, לֹא אֲחַפֵּא עָלָיו דְּבָרִים

אֲשֶׁר לֹא כֵן. –

אַךְ מַה-יִּהְיֶה כַּאֲשֶׁר יוֹרִידוּנִי בְּקֶבֶר הַמְּעָרָה

וַאֲנִי אָקִיץ טֶרֶם יָבוֹא רָם לִגְאֹל אֶת גְּאֻלָּתוֹ?

הֲלֹא אָז תֵּחָנֵק נַפְשִׁי בַּחֲצַר מָוֶת הַזֶּה

כִּי הַמְּעָרָה מְלֵאָה אֵד עָב מִפֶּה אֶל פֶּה

רוּחַ צַח לֹא יָבוֹא שָׁם וְכַאֲשֶׁר רָם יָבוֹא שָׁמָּה

יִמְצָא אֹתִי מֵתָה. וְאַף אִם עוֹדֶנִּי בַּחַיִּים

הֲלֹא אֵימַת מָוֶת תְּבַעֲתֵנִי מִפַּחַד בַּלַּיְלָה

בַּמָּקוֹם הַנּוֹרָא הַזֶּה אֲשֶׁר שָׁם קְבוּרִים

עַצְמוֹת אֲבוֹת אֲבוֹתַי וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתִּי מִשָּׁנִים קַדְמֹנִיּוֹת;

שָׁם הוּרַד תּוּבַל בְּדָמוֹ וְהָמֵק בְּשָׂרוֹ בְּתַכְרִיכָיו;

שָׁם הָרְפָאִים שָׁמַעְתִּי יִתְאַסְּפוּ יַחְדָּו בַּלֵּילוֹת.

אוֹי מִי יִחְיֶה בְּחַתְחַתִּים וּבַלְהוֹת צַלְמָוֶת

בִּמְעוּף צוּקָה וַאֲפֵלָה מְנֻדָּח קִיטוֹר צַחֲנָה וּבָאְשָׁה;

מִי יוּכַל לַעֲמֹד וְלִשְׁמֹעַ שְׁרִיקוֹת הָרְפָאִים

הֲלֹא הֵנָּה כְּנַאֲקוֹת הַדּוּדָאִים⁴ לְעֵת יֵעָקְרוּ מִשָּׁרְשָׁם

אֲשֶׁר כָּל הַשּׁוֹמֵעַ יִשְׁתַּגֵּעַ. וְאַף אִם אֵין זֹאת

הֲלֹא רוּחַ רָעָה הַשֹּׁכֶנֶת בֵּין הַקְּבָרִים תְבַעֲתֵנִי,

אוֹרִיד רִירֵי עַל שְׂפָתַי וּבְעַצְמוֹת הַמֵּתִים אֶתְהוֹלָל,

אֶת תּוּבַל אַשְׁלִיךְ מֵאֲרוֹנוֹ לְהִתְגָּרוֹת בּוֹ

וּבַחֲרוֹת אַפִּי אַחֲזִיק בְּשׁוֹק אוֹ בִלְחִי מֵאַחַד אֲבוֹתַי

וַאֲרֹצֵץ אֶת גֻּלְגָּלְתִּי – אַךְ מַה-זֶּה אֲנִי רֹאָה

רוּחַ תּוּבַל יֵעוֹר בְּזַעְמוֹ, יָשׁוּט לִקְרַאת רָם

עַל אֲשֶׁר דְּקָרוֹ בְּפִי חַרְבּוֹ – גֶּשׁ-הָלְאָה תּוּבָל!

לַעֲזָרְךָ בַּעֲלִי בָאתי, לְמַעַנְךָ אֲנִי שׁוֹתָה הַצִּנְצֶנֶת.

(מריקה את הצנצנת לתוך פיה ונופלת על המטה)

מחזה ד'

בית אביעל

אשת אביעל והאומנת

אשת אביעל

קְחִי אֶת הַמַּפְתְּחוֹת וְהָבִיאִי לָנוּ זְנִים וּבְשָׂמִים.

האומנת

הָאֹפִים מְבַקְּשִׁים שָׁם שֶׁמֶן וּדְבַשׁ לְתֻפִינִים

וּשְׁקֵדִים וְרִמּוֹנִים לִמְגָדִים.

אביעל

עוּשׁוּ חוּשׁוּ אֹפִים – מַהֵרְנָה בְּנוֹת חֵן

הַתַּרְנְגוֹל קָרָא זֶה פַּעֲמֵיִם וְהַפַּעֲמוֹן נָתַן קוֹלוֹ

כִּי אַשִׁמֹרֶת הַשְּׁלִישִׁית בָּאָה – לְכִי רְאִי יְפֵה-פִיָה

אִם מַאֲפֵה הַתַּנּוּר כַּמִּשְׁפָּט.

האומנת

מַה-תַּבִּיט בַּפָּרוּר אֲדֹנִי? מַה-תַּבִּיט בְכִירַיִם?

הֲדֶרֶךְ נָשִׁים לָךְ? לֶךְ-נָא אֶל מִשְׁכָּבְךָ

וּרְאֵה שֵׁנָה בְעֵינֶיךָ פֶּן תֶּחֱלֶה בְּיוֹם מָחָר.

אביעל

כַּמֶּה לֵילוֹת שָׁמַרְתִּי וְלֹא רָאִיתִי שֵׁנָה בְעֵינָי

כִּי רָדַפְתִּי תַעֲנוּגוֹת קְטַנּוֹת וְלֹא חָלִיתִי מֵעוֹדִי

וְעַתָּה אֶחֱלֶה לְמָחָר כִּי לֹא יָשַׁנְתִּי הַלַּיְלָה?

אשת אביעל

יָדַעְתִּי כִּי אוֹרֵב בַּלֵּילוֹת הָיִיתָ מִימֵי נְעוּרֶיךָ

וְלָצוּד יוֹנָה פוֹתָה שָׁמַרְתָּ אַשְׁמֻרוֹת עַל הַמִּשְׁמָר

אַךְ עִתּוֹת כָּאֵלֶּה אֵין עוֹד וּמֵאַשְׁמֻרוֹת אֲנִי אֶשְׁמִרֶךָּ.

(אשת אביעל והאומנת הולכות)

אביעל

זֹאת דֶּרֶךְ נָשִׁים, קִנְאָה הִיא וַתְּהִי לְקִינָה –

(עבדים נושאים מזלגות עצים וסלים)

מָה אַתֶּם נֹשְׂאִים?

עבד אחד

סַל לְבֵית הַמְּבַשְּׁלוֹת וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַה-בְּתוֹכוֹ.

אביעל

סֹלּוּ מִסָּלה לְנֹשֵׂא סַל, לְמַעַן יְמַהֵר לָכֶת

(לעבד שני)

עֵצֶיךָ לַחִים הֵם לְכָה קְרָא אֶל פֶּטֶר

וְהוּא יוֹרְךָ עֵצִים יְבֵשִׁים.

העבד השני

מַה-לְּךָ אֲדֹנִי וּלְפֶטֶר? אֲנִי הִנְנִי פֹה

וּבוּל עֵץ יָבֵשׁ לֹא יֶחְסָר.

אביעל

פִּיךָ עָנָה בְךָ כִּי בּוּל עֵץ אָתָּה –

אַךְ הַבֹּקֶר אוֹר וּפָרִיז יָבוֹא עִם הַמְּנַגְּנִים

כִּי כֵן הִגִּיד לִי וְגַם קוֹל פְּעָמָיו אֲנִי שׁוֹמֵעַ.

(קול זמרה מחוץ)

אֹמֶנֶת! – אִשָּׁה! – אַיֵּה אֵיפֹה אַתְּ אֹמֶנֶת?

(האומנת שבה)

לְכִי הָעִירִי אֶת יָעֵל, שִׁיתִי בִגְדֵי כְלוּלוֹתֶיהָ עָלֶיהָ

וַאֲנִי אֵלֵךְ לִקְרַאת פָּרִיז וְאָשִׂיחָה עִמּוֹ מְעָט

מַהֲרִי חוּשִׁי לָמָּה תַעֲמֹדִי, הֶחָתָן הִנֵּה בָא

מַהֲרִי הֲלֹא צִוִּיתִיךְ.

(הולכים)

מחזה ה'

יעל שוכבת בחדר מטתה

(האומנת באה)

האומנת

גְּבִירָה! כַּלָּה עֲדִינָה! – תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל! –

כִּבְשָׂה תְּמִימָה יְשֵׁנָה – הַעֵת לָךְ לִישׁוֹן? חֶרְפָּה הִיא

חֶרְפָּה הִיא לָךְ יְחִידָתִי, מָתַי תָּקוּמִי כַּלָּה?

אֵין מִלָּה בִלְשׁוֹנֵךְ, כִּי הַשֵּׁנָה לָךְ מְתוּקָה

הוֹסִיפִי לִישׁוֹן שֵׁנָה אֲרֻכָּה עַד שִׁבְעַת יָמִים

כִּי נַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד, כִּי בַלַּיְלָה הַבָּא

יִגְזַל פָּרִיז שְׁנָתֵךְ מֵעֵינַיִךְ וְלֹא יִתֶּן לָךְ מְנוּחָה

אוּלַי חָטָאתִי בִּשְׂפָתַי, אַךְ עִם אֲדֹנָי הַסְּלִיחָה –

אֵיךְ גָּבְרָה עָלֶיהָ הַשֵּׁנָה – אָעִירָהּ כִּי בָא מוֹעֵד

קוּמִי לָךְ גְּבִרְתִּי קוּמִי פֶּן תֵּבוֹשִׁי מִפְּנֵי הַשָׂר

כִּי יִמְצְאֵךְ בַּמִּטָּה? הַאֵין זֹאת יָעֵל?

אַךְ מַה-זּאֹת? הַאִם לָבְשָׁה בִּגְדֵי שֵׁשׁ

וַתַּעַד עֶדְיָהּ וְקִשּוּרֶיהָ וַתִּישַׁן פַּעַם שֵׁנִית?

פְּליאָה דַעַת מִמֶּנִּי, אָעִירָהּ מַהֵר וְאֵדָעָה

גְּבִרְתִּי, גְּבִרְתִּי, גְּבִרְתִּי קוּמִי! –

מָה עֵינַי תִּרְאֶינָה? הוֹ הוֹ! בּוֹאוּ הוֹשִׁיעוּ!

הַכַּלָּה מֵתָה הִיא, מֵתָה הִיא בַּמִּטָּה

אוֹי לִי כִּי נוֹלַדְתִּי – סַמְכוּנִי פֶּן אֶגְוָע

הוֹי אָדוֹן! הוֹי גְּבִירָה;!

(אשת אביעל באה)

אשת אביעל

מָה הַקּוֹל הַזֶּה?

האומנת

יוֹם צָרָה הַיּוֹם הַזֶּה.

אשת אביעל

מַה-נִּהְיָתָה?

האומנת

רְאִי מַה-נִּהְיָתָה – יוֹם צָרָה וְצוּקָה!

אשת אביעל

אוֹיָה אוֹיָה אוֹיָה! – בִּתִּי בִּתִּי יְחִידָתִי

שׁוּבִי, חֲיִי בִתִּי, פִּקְחִי עֵינַיִךְ, אוֹ עִמֵּךְ אָמוּתָה –

הוֹשִׁיעָה! – הוֹשִׁיעָה! –

(אביעל בא)

אביעל

לָמָּה זֶה תְּאַחֵרְנָה? הֲבִיאֶינָה אֶת יָעֵל

הֶחָתָן הִנֵּה בָא.

האומנת

הִיא גָוְעָה וַתָּמָת – אוֹי לַיּוֹם הַזֶּה.

אשת אביעל

אוֹי לַיּוֹם הַזֶּה! מֵתָה הִיא מֵתָה!

אביעל

הֲנִיחֶינָה לִי וְאֶרְאֶה – בְּשָׂרָה קַר כַּקָּרַח

דָּמֶיהָ קָפְאוּ בְעוֹרְקֶיהָ, כָּל אֵבֶר וָפֶרֶק קָשֶׁה

רוּחָהּ עָזְבָה אֹתָהּ, עָזְבָה אֶת שְׂפָתֶיהָ זֶה-כַּמָּה

כִּכְפוֹר שָׁמַיִם נֹפֵל עֲלֵי צִיץ הַשָּׂדֶה

כֵּן רָבַץ הַמָּוֶת עָלֶיהָ.

האומנת

הוֹי יוֹם צָרָה וָצוּקָה.

אשת אביעל

עֵת חֹשֶךְ וְצַלְמָוֶת.

אביעל

הַמָּוֶת טָרַף יְחִידָתִי וַיִּקְרְאֵנִי לִבְכִי וּלְאֵבֶל

וְהוּא הִדְבִּיק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי, כְּאִלֵּם לֹא אוּכַל דַּבֵּר.

(רצין הכהן ופריז עם מנגנים באים)

רצין

הָבָה! הַנְכוֹנָה הַכַּלָּה לָבוֹא לְבֵית הָאֱלֹהִים?

אביעל

הִיא נְכוֹנָה לָבוֹא וְלֹא תָשׁוּב מִשָּׁם עַד עוֹלָם –

הוֹי בְּנִי בְּנִי, הַלַּיְלָה לִפְנֵי יוֹם הַחֲתֻנָּה

בָּא הַמָּוֶת אֶל כַּלָּתְךָ, רְאֵה שָׁם הִיא שֹׁכֶבֶת

כַּחֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן פָּרְחָה וְהוּא הֶחֱזִיק בָּהּ וַיְעֲנֶּהָ

הַמָּוֶת הוּא חַתְנִי, הַמָּוֶת הוּא יוֹרֵשׁ אֹתִי

הוּא לָקַח לוֹ אֶת בִּתִּי, הוּא יִקַּח אֶת נַפְשִׁי

אָמוּתָה הַפַּעַם וְאֶעֱזֹב אֶת כֹּל בְּיָדוֹ.

פריז

עַד כַּמָּה הוֹחַלְתִּי, עַד כַּמָּה צִפִּיתִי

מָתַי יָבוֹא הַיּוֹם הַזֶּה וְהוּא הַיּוֹם שֶׁקִּוִּיתִי.

אשת אביעל

אָרוּר הַיּוֹם הַזֶּה! יְהִי לִמְאֵרָה וְלִקְלָלָה בָּאָרֶץ

יְבַעֲתֻהוּ מַלְאֲכֵירָעִים וּבְרָכָה אַל תָּבוֹא בּוֹ

הוּא יוֹם רַע וָמָר מִכָּל יְמוֹת עָמָל בֶּחָלֶד.

רַק בַּת אַחַת, רַק יַלְדָּה רַכָּה יְחִידָה

הָיְתָה לִּי בְּעוֹלָמִי לִהְיוֹת לִי לִמְשִׁיבַת נָפֶשׁ

וְהַמָּוֶת מַר וְאַכְזָרִי טָרַף אֹתָהּ מִיָּדִי.

האומנת

אַלְלַי לִי, אוֹי וַאֲבוֹי! אוֹי לַיּוֹם הַזֶּה!

אוֹי לְעֵינַי הָרֹאוֹת זֹאת, לֹא רָאִיתִי כֵן מֵעוֹדִי

אֲהָהּ יוֹם זַעַף וְחָרוֹן, יוֹם רֹגֶז וּנְאָצָה

מִי רָאָה יוֹם כָּזֶה, אָיֹם וְנוֹרָא הוּא

כְּשׁוֹד מִשַּׁדַּי בָּא, הַיּוֹם הַהוּא אַל יְהִי בָרוּךְ.

פריז

בָּלַעִני אֲכָלַנִי הֲמָמַנִי הַמָּוֶת מֶלֶךְ בַּלָּהוֹת

כְּלִי רִיק הִצִּיגַנִי, כְּלִי מָלֵא בוּשָׁה וּכְלִמָּה

מֶה חַיַּי כִּי אֲיַחֵל, מַה-תּוֹחַלְתִּי כִּי אֶחְיֶה

אֵי אַהֲבָתִי! אֵי חַיָּתִי! חַיָּתִי אֵינֶנָּה בַּחַיִּים

וְאַהֲבָתִי יֹרֶדֶת קָבֶר.

אביעל

נִמְאַסְתִּי נִדְכֵּיתִי נְפוּגֹתִי, נָפַלְתִּי לֹא אוּכַל קוּם

הוֹי יוֹם זַעַם! מַדּוּעַ קָרָאתָ עָלַי מוֹעֵד

לְהַשְׁמִידֵנִי, לְהַשְמִיד בֵּיתִי וְלַהֲפֹךְ חַגִּי לְאֵבֶל?

בִּתִּי בִּתִּי יָעֵל! – לֹא יָעֵל, בִּלְתִּי נַפְשִׁי אָתְּ

כִּי מוּתֵךְ מוּתִי וְכַאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי אָבָדְתִּי –

בִּתִּי בִּתִּי אָבְדָה וְעִם בִּתִּי נִקְבְּרָה תַּאֲוָתִי.

רצין

רַב לָכֶם אֹרְרֵי יוֹם! אַל תַּשְׁמִיעוּ קוֹל יִלְלַתְכֶם

בְּקוֹל יִלְלַת שֶׁבֶר לֹא תַעֲלֶה אֲרֻכָה לַשֶּׁבֶר.

שְׁלֹשָׁה אֲדֹנִים הָיוּ לְיָעֵל: אִמָּהּ אָבִיהָ וֵאלֹהֶיהָ

וְעַתָּה אָדוֹן אֶחָד לָהּ, כִּי לָקַח אֹתָהּ אֱלֹהִים

וְטוֹב לָהּ עַתָּה מֵאָז, טוֹב אָדוֹן אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה.

חֶלְקְכֶם בָּהּ אַתֶּם, לֹא יְכָלְתֶּם לְהַצִּיל מִמָּוֶת

וְהַחֵלֶק אֲשֶׁר לַאֲדֹנָי הוּא שָׁמוּר לְחַיֵּי נֶצַח

הֵן לְגַדֵּל וּלְרוֹמֵם אֹתָהּ, הָיָה כָּל חֶפְצֵכֶם

וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר רָמָה הִיא, כִּי עָלְתָה לַמָּרוֹם

תִּבְכּוּ אַתֶּם וְתִתְמַרְמְרוּ כְּמוֹ רָעָה עֵינְכֶם בְּאָשְׁרָהּ.

שְׁגִיתֶם בְּאַהֲבַת בִּתְכֶם, לֹא טוֹבָה הָאַהֲבָה הַזֹּאת

הִיא צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים וּמַה-תַּחְפְּצוּ עוֹד?

אִשָּׁה בְּעוּלַת בַּעַל לֹא תִתְעַנֵּג בְּאַהֲבָתוֹ לָנֶצַח

אַךְ אַשְׁרֵי הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בֹּעֲלֶיהָ עֹשֶׂיהָ אֲדֹנָי.

עַל כֵּן מְחוּ דִמְעַתְכֶם; שִׂימוּ צִיצִים וּפְרָחִים

עַל בִּתְכֶם הָאֲהוּבָה וּשְׂאוּ אֹתָהּ בְּבִגְדֵי כְלוּלוֹתֶיהָ

מְקֻטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה לְבֵית מוֹעֵד לְכָל חָי.

עֵינֵי בָשָׂר יוֹרְדוֹת בַּבֶּכִי, לַהוֹלֵךְ אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ

אַךְ יֹדְעֵי דַעַת עֶלְיוֹן, דְּמָעוֹת מִשְׂחָק לָמוֹ.

אביעל

בֵּיתִי בֵּית מִשְׁתֶּה נֶהְפַּךְ לְבֵית אֵבֶל

הִלּוּלִים וּמְחוֹלוֹת לְקִינוֹת וַעֲלָמוֹת תּוֹפֵפוֹת לִמְקֹנְנוֹת

שְׂמָלוֹת וּמִגְדָּנוֹת לְשַׂק וָאֵפֶר וְחֻפָּה לְאָרוֹן וְתַכְרִיכִים

מִצְהֲלוֹת בַּחוּרִים לְמִסְפֵּד וְשִׁירֵי שָׂשׂוֹן לְיָגוֹן וַאֲנָחָה

בְּשָׂמִים וּזְנִים מְרֻקָּחִים לְמַלֵּא מִשְׁכַּב מֵתִי בַּקֶּבֶר

וְצִיצִים וּפְרָחִים וְקִשּׁוּרִים לְלִוְיַת חֵן לִקְבוּרָה

כָּל הַכְּבֻדָּה אֲשֶׁר הֲכִינוֹתִי שִׁנְּתָה פָנֶיהָ וַתְּהִי לְהֶפֶךְ.

רצין

לֵךְ אֲבִיעֵל אֲדֹנִי, הִכּוֹן לְךָ אַתָּה וְאִשְׁתֶּךָ

וְהַשָּׂר פָּרִיז עִמָּכֶם; הֱיוּ נְכוֹנִים שְׁלָשְׁתְּכֶם

לָצֵאת אַחֲרֵי הָאָרוֹן אֶל הַקֶּבֶר שָׁם בַּמְּעָרָה.

הִנֵּה קֶצֶף נִשְׁקָף מֵעָל וְשָׁמַיִם רָעֲמוּ רָעַם

הַצְדִּיקוּ דִּין שָׁמַיִם וּמוּסַר אֲדֹנַי אַל תִּשְׂנָאוּ

כִּי אִם עוֹד תַּקְצִיפוּ, לֹא יַעֲבֹר זָעַם

לָכֵן הִוָּסְרוּ הִכָּנְעוּ רִגְזוּ אַל תֶּחֱטָאוּ.

(כלם הולכים)

חלק חמישי

מחזה א'

– רחוב במנטובה –

רם

אִם חֶזְיוֹנוֹת לַיְלָה כֵּנִים הֵם וְנֶאֱמָנִים

וַחֲלוֹמוֹת בִּנְפֹל תַּרְדֵּמָה לֹא שָׁוְא יְדַבֵּרוּ

אָז לֹא תִמָּשֵׁךְ תּוֹחַלְתִּי וּתְשׁוּעָתִי קְרוֹבָה לָבוֹא.

לָזֹאת בַּבֹּקֶר הַזֶּה, רוּחַ חֲדָשָׁה לָבְשָׁה אֹתִי

וּבְקֶרֶב לְבָבִי דִּמִּיתִי כִּי אֲהֻבָתִי לְפָנַי יֹשֶׁבֶת

כְּמַלְכָּה בְּהֵיכָל פְּנִימָה וָאֱהִי בְעֵינַי כְּמֶלֶךְ

כִּי בַּחֲלוֹמִי רָאִיתִי וְהִנֵּה אָנֹכִי מֵת

(מַה־זָּר הַחֲלוֹם אֲשֶׁר הַמֵּת יוּכַל לִרְאוֹת)

וְהִנֵּה יָעֵל בָּאָה וַתְּנַשְּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהָ

וּבִנְגֹעַ שְׂפָתֶיהָ בִּשְׂפָתַי הֵשִׁיבָה לִי אֶת נִשְׁמָתִי

וָאֶטְעַם מֶתֶק שְׂפָתֶיהָ וְנֹפֶת פִּיהָ כְּמֶגֶד שָׁמַיִם

אֲשֶׁר לֹא יְסֻפָּר. וְעַתָּה מָה אֹמַר וַאֲדַבֵּר

אִם צֵל הָאַהֲבָה מָתוֹק מִכָּל נֹפֶת

מַה מְּתוּקָה הִיא הָאַהֲבָה!

(בלטאזר בא)

הֲשָׁלוֹם בֵּלְטַאזָר? מָה הֵבֵאתָ לִי מִוֵּירוֹנָה?

הַאֵין בְּיָדְךָ אִגָּרוֹת מֵאֵת הַכֹּהֵן אֵלָי?

מַה־שְּׁלוֹם כַּלָּתִי? הַעוֹד אָבִי חָי?

וְהִנְנִי מוֹסִיף לִשְׁאוֹל: הֲשָׁלוֹם לְיָעֵל כַּלָּתִי?

כיִּ הִיא כָּל חֶפְצִי וְאִם שָׁלוֹם לָהּ

שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי וְלֹא אֵדַע כָּל רָע.

בלטאזר

שָׁלוֹם גַּם לָהּ וָלָךְ וְלֹא תֵדַע כָּל רָע

כִּי הִיא נֶאֶסְפָה בְשָׁלוֹם אֶל קִבְרוֹת אֲבוֹתֶיהָ

וְרוּחָהּ עָלְתָה לַמָּרוֹם אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר נְתָנָהּ

אֲנִי בִּרְאוֹתִי זֹאת מִהַרְתִּי לָבוֹא וּלְהַגֶּד לָךְ

אַף כִּי צַר לִי לְבַשֶּׂרְךָ בְּשׂרָה כָּזֹאת

אַךְ אַתָּה צִוִּיתַנִי לְהַגֵּדְךָ כָּל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה.

רם

אִם כֵּן הַדָּבָר, מִמִּי אִירָא עוֹד?

יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כְּאַיִן לִי וּבִצְבָא הַמָּרוֹם אָשִׂים תָּהֳלָה –

וְאַתָּה הָבֵא לְבֵית מְלוֹנִי גִּלָּיוֹן עֵט וּדְיוֹ

וּשְׂכָר לִי סוּסִים כִּי עָלַי לָבוֹא לְוֵירוֹנָה הַלָּיְלָה.

בלטאזר

אָנָּא אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי, טֶרֶם תַּעֲשֶׂה דָּבָר

פַּלֵּס מַעְגַּל דְּרָכֶיךָ, כִּי פָנֶיךָ יְעִידוּן בְּךָ

כִּי חשֵׁב אַתָּה לַעֲשׂוֹת דָּבָר רָע.

רם

הֶרֶף, שִׂים יָדְךָ עַל פִּיךָ וַעֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתָ

כִּי שָׁגִיתָ לְמַרְאֵה עֵינֶיךָ. אַךְ הַגִּידָה לִּי

הַאֵין אִגָּרוֹת הַכֹּהֵן בְּיָדֶךָ?

בלטאזר

אֵין אִגָּרוֹת בְּיָדִי אֲדֹנִי.

רם

אִם כֵּן אֵיפֹא צֵא וְהָבֵא לִי אֶת הַסּוּסִים

וַאֲנִי אָבוֹא אַחֲרֶיךָ מְהֵרָה.

(בלטאזר הולך)

הִנְנִי בָא אֵלַיִךְ יָעֵל, וְשָׁכַבְתִּי עִמֵּךְ הַלַּיְלָה.

וְעַתָּה אָשִׂים לֵב בַּמֶּה יִצְלַח חֶפְצִי בְּיָדִי.

הֲלֹא גֶבֶר נוֹאָשׁ מֵחַיִּים כָּמוֹנִי הַיּוֹם הַזֶּה

מְהִיר תַּחְבּוּלָה הוּא בַּמֶּה לְאַבֵּד אֶת נַפְשׁוֹ.

הִנֵּה זֹכֵר אֲנִי אֶת הָרֹקֵחַ אֲשֶׁר רָאִיתִי

דַּל וְאֶבְיוֹן הוּא וּמְלַקֵּט עִשְׂבּוֹת הָרִים

גַּבּוֹת עֵינָיו אֲרֻכּוֹת וּבְגָדָיו בָּלִים וּמְטֻלָּאִים

רָזוֹן וּמִגְעֶרֶת יְקַדְּמוּ פָנָיו וְיֵצֵא מַחְסֹר לְרַגְלָיו

וּבַחֲנוּתוֹ רָאִיתִי צָב וְשָׂרָף עַל נֵס

דָּגִים חֲנֻטִים אֲחָדִים וְכַדִּים רֵיקִים יְשָׁנִים

גַּם שִׁבְרֵי כֵלִים וְנֹאדוֹת מְבֻקָּעִים וּמְצֹרָרִים

וְעַל סְעִיף הַחַלּוֹן מְעַט זֶרַע מְפֻזָּר וּמְפֹרָד

גַּרְגְּרִים אַרְבָּעָה חֲמִשָּׁה וּקְצוֹת יְתָרִים וּפְתִילִים

וּמֶרְקְחוֹת שׁוֹשַׁנִּים יְשָׁנוֹת לִמְשׁוֹךְ עֵינֵי הַקּוֹנִים.

וְכַאֲשֶׁר הִתְבּוֹנַנְתִּי בַּחֲנוּת זוּ, דִּבַּרְתִּי עִם לִבִּי

לוּ יִדְרֹש אִישׁ לָקַחַת סַם הַמָּוֶת הַיּוֹם

בַּעַל הַחֲנוּת בְּרִישׁוֹ זֶה יִהְיֶה נָכוֹן לְמָכְרוֹ

אַף כִּי בְּמַנְטוּבָה חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת הוּא לְמוֹכְרָיו.

מַחְשָׁבָה זוּ עָלְתָה עַל לִבִּי טֶרֶם יָדְעָה נַפְשִׁי

כִּי אֲנִי אֶהְיֶה הַקּוֹנֶה מִיַּד הַמּוֹכֵר הַזֶּה.

פֹּה הוּא בֵיתוֹ אַךְ הַמִּסְכֵּן נָעַל חֲנוּתוֹ

כִּי חַג הַיּוֹם הַזֶּה.

(דופק אל הדלת)

אֵי אַתָּה רֹקֵחַ? פְּתַח לִי הַדָּלֶת!

בניה

מִי הוּא הַקֹּרֵא שָׁם בִּמְלֹא קוֹלוֹ?

רם

בּוֹא אֵלַי בֶּן אָדָם – יָדַעְתִּי כִּי רָשׁ אָתָּה

הֵא לְךָ אַרְבָּעִים שִׁקְלֵי זָהָב וְאַתָּה תִתֶּן לִי תַּחְתָּם

מְעַט נִטְפֵי רַעַל אֲשֶׁר יָמִית אֶת שֹׁתֵהוּ

אֲשֶר קָץ בְּחַיָּיו וְנַפְשׁוֹ לוֹ לְמַעֲמָסָה

כִּי יִתְעָרֵב בְּדָמוֹ וְיִגַּע בְּכָל עוֹרְקָיו

עַד אֲשֶׁר יָחִישׁ לִגְוֹעַ וְרוּחוֹ תֵצֵא מִגְּוִיָּתוֹ

כַּאֲבַק הַשְּׂרֵפָה מִתּוֹךְ קָנֶה הָרֹבֶה בַּהֲרִיחוֹ אֵשׁ.

הרוקח

יֶשׁ לִי סַמִּים כָּאֵלֶּה אַךְ לֹא אוַּכל לְמָכְרָם

כִּי לְפִי מִשְׁפַּט הָאָרֶץ מוֹת יוּמַת הַמּוֹכֵר.

רם

רָשׁ אֵין כֹּל לְךָ וּמִפְּנֵי הַמָּוֶת אַתָּה יָרֵא?

הֵן לֶחֶם תֶּחְסַר וְשִׂמְלָה לְךָ אָיִן.

יָבְשׁוּ כַּחֶרֶשׂ עַצְמוֹתֶיךָ וּבְשָׂרְךָ כְּנֹאד בְּקִיטוֹר

שָׂנוּא אַתָּה לִבְנֵי אָדָם וּקְרוֹבִים לֹא יֶאֱהָבוּך

כְּלָבִים נֹבְחִים אַחֲרֶיךָ וּנְעָרִים יַדּוּ אֶבֶן בָּךְ.

חֻקֵּי הָאָרֶץ לֹא נַעֲשׂוּ לְמַעַן תֶּעְשַׁר אַתָּה

וְהָאָרֶץ לֹא תָחוּשׁ לָדַעַת אִם תִּשְׂבַּע וְאִם תִּרְעָב

וְלָמָּה תָּחוּשׁ אַתָּה לִשְׁמֹר מִשְׁפַּט הָאָרֶץ?

קַח אֶת הַזָּהָב מִיָּדִי וְעֳנִי אַל תִּהְיֶה עוֹד.

הרוקח

הִנְנִי לֹקֵחַ אֶת הַזָּהָב מֵאֲשֶׁר אֲנִי עָנִי

וְלֹא בְּחֵפֶץ לִבִּי.

רם

אֶל הֶעָנִי אֲנִי מְשַׁלֵּם וְלֹא אֶל חֵפֶץ לִבֶּךָ.

הרוקח

שִׂים הַסַּמִּים הָאֵלֶּה בְּכוֹס מַיִם אוֹ מִמְסָךְ

עַד אֲשֶׁר יִמַּסּוּ, אַחַר תִּשְׁתֶּה מִן הַמָּזֶג

וְאִם גַּם כֹּחַ אֲבָנִים כֹּחֲךָ תִּכָּחֵד מִן הָאָרֶץ כְּרָגַע.

רם

הַזָּהָב אֲשֶׁר לָקַחְתָּ הוּא סַף רַעַל לְאָדָם

רַבִּים חֲלָלִים הִפִּיל וַעֲצוּמַים הֲרֻגָּיו בְּתֵבֵל

מֵחַלְלֵי הַסַּמִּים כָּאֵלֶּה שֶׁאֵין מִשְׁפָּט לְךָ לְמָכְרָם

סַם הַמָּוֶת מָכַרְתִּי לְךָ אָנֹכִי וְלֹא אָתָּה

לֶךְ־לְךָ לְשָׁלוֹם! קְנֵה לְךָ מָזוֹן וּבֶגֶד

וֶהֱיֵה בָּרִיא אוּלָם –

וְאַתְּ צִנְצֶנֶת הַסַּמִּים לֹא סַם מָוֶת שְׁמֵךְ

כִּי אִם סַם חַיִּים כִּי מַרְפֵּא לְנַפְשִׁי אָתְּ

וְעַד קֶבֶר יָעֵל אֲבִיאֵךְ, לְכַלּוֹת מִשְׁתֶּה וַאֲרוּחָה

שָׁם תִּהְיִי לְנֹפֶת בְּפִי וְשָׁם אֶמְצָא לִי מְנוּחָה. (הולכים)

מחזה ב'

וירונה

לשכת רצין הכהן

(חנן הכהן בא)

חנן

אֵי רְצִין אָחִי? אֵי כֹּהֵן צֶדֶק?

(רצין בא)

רצין

הַקּוֹל קוֹל חָנָן הוּא – הַאִם מִמַּנְטוָּבה בָּאתָ?

מַה־ דִּבֶּר אֵלֶיךָ רָם? אוֹ הֲיֵשׁ מִכְתָּבוֹ בְּיָדֶךָ?

חנן

הָלוֹךְ הָלַכְתִּי לְבַקֵּשׁ אָח הוֹלֵךְ יָחֵף כָּמוֹנִי

לָלֶכֶת אִתִּי לְמַנְטוּבָה וָאֶמְצָאֵהוּ בְּבַיִת אֶחָד

אֲשֶׁר בָּא שָׁם לְבַקֵּר שֹׁכֵב עַל עֶרֶשׂ דַּוָּי

וְנֹטְרֵי הָעִיר רָאוּ וַיֹּאמְרוּ כִּי בָאנוּ לְבַיִת

אֲשֶׁר הַחֳלִי־רַע בְּתוֹכוֹ וְלָכֵן סָגְרוּ עָלֵינוּ הַדֶּלֶת

וְלֹא נְתָנוּנוּ לָצֵאת פֶּן תִּפְרֹץ הַמַּגֵּפָה לְרַגְלֵנוּ

וַנִּהְיֶה עֲצוּרִים שָׁם וְלֹא יָכֹלְתִּי לָלֶכֶת לְמַנְטוָּבה.

רצין

וְעַל יַד מִי שָׁלַחְתָּ אֶת מִכְתָּבִי אֶל רָם?

חנן

לֹא נְתָנוּנִי לְשָׁלְחֵהוּ, הִנֵּה הוּא פֹּה לְפָנֶיךָ

וְגַם שָׁלִיחַ לַהֲשִׁיבוֹ אֶל יָדְךָ לֹא מָצָאתִי

כִּי יִרְאַת הַמַּגֵּפָה הָיְתָה גְדוֹלָה בָּעִיר.

רצין

מִקְרֶה לֹא טוֹב הוּא; הָעֲבוֹדָה! כִּי הַמִּכְתָּב הַזֶּה

הוּא יָקָר וְנִכְבָּד מְאֹד וְנָחוּץ הָיָה לְהִשְׁתַּלֵּחַ.

עַתָּה יָרֵאתִי מְאֹד פֶּן יִמְצְאֵנוּ אָסון.

חוּשָׁה נָּא חָנָן אָחִי, וּבַקֵּשׁ מַעֲצָר וּמַקָּבוֹת

וַהֲבִיאֵם אֵלַי אֶל הַלִּשְׁכָּה.

חנן

הִנְנִי הֹולֵךְ אָחִי, וַאֲבִיאֵם אֵלֶיךָ כִּדְבָרֶךָ.

(הולך)

רצין

וַאֲנִי אֵלֵךְ לְבַדִּי אֶל הַקֶּבֶר בַּמְּעָרָה

כִּי בְּעוֹד שָׁלֹשׁ שׁעוֹת תָּשׁוּב נֶפֶשׁ יָעֵל אֶל קִרְבָּהּ

וְהִיא תָלִין עָלַי כִּי לֹא בָא רָם לַמּוֹעֵד

כִּי לֹא הוֹדַעְתִּי אֹתוֹ דָבָר מִכֹּל אֲשֶׁר נָפָל

אַךְ אֲנִי אֶכְתֹּב עוֹד וְצִיר אֶשְׁלַח לְמַנְטוּבָה.

נֶפֶשׁ יְקָרָה שֹׁכֶבֶת בְּאָרוֹן, כְּנֶפֶשׁ מֵאֶרֶץ חַיִּים נִגְזֶרֶת

וְעַד בּוֹא רָם בַּלִּשְׁכָּה אִתִּי תִּהְיֶה לְמִשְׁמֶרֶת. (הולך)

מחזה ג'

(שדה קברות ובתוכו מגדל ומערה אחוזת קברי האביעלים

פריז עם נער אשר בידו לפיד וצרור פרחים)

פריז

תֶּן לִי אֶת הַלַּפִּיד וְאַתָּה לֶךְ־לְךָ מִנֶּגֶד

אַךְ לֹא כֵן דִּבַּרְתִּי, כַּבֵּה אֶת הַלַּפִּיד

לִבְלִי תִרְאֵנִי עֵין אָדָם וְּשְׁכַב שָׁם עַל הָאָרֶץ

וְהַטֵּה אָזְנֶיךָ מֵאַחֲרֵי הַסְּבָךְ וְהָיָה כִּי יָבוֹא אִישׁ

וְיִצְעַד עַל פְּנֵי הַקַּרְקַע אֲשֶׁר רְגָבָיו הִתְפּוֹרָרוּ

וְנָקוּב הוּא כַּכְּבָרָה וּנְבוּב מְחִלּוֹת וּקְבָרִים

הֲלֹא תִשְׁמַע קוֹל הַצְּעָדָה וְשָׁרַקְתָּ בְּמוֹ פִיךָ

לִהְיוֹת לִי לְאוֹת כִּי רַגְלֵי אָדָם בַּחֲצַר מָוֶת

וְעַתָּה תֶּן לִי הַפְּרָחִים וְלֵךָ עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ.

הנער

(אל עצמו)

כִּמְעַט יָרֵאתִי לַעֲמֹד בַּחֲצַר מָוֶת לְבַדִּי

אַךְ אֵלֵךְ וְאֶעֱשֶׂה כַּאֲשֶׁר צִוַּנִי אֲדֹנִי.

(הולך)

פריז

הַצְּבִי כָל פֶּרַח! חֻפָּתֵךְ אֲפָאֵר בַּנִּצָּנִים

אוֹי לִי אוֹי לִי! חֻפָּתֵךְ עָפָר וַאֲבָנִים

פֹּה בְּכָל לַיְלָה אֶשְׁפֹּךְ לִבִּי בְּאַנְחָתִי

מִסְפְּדִי יַעֲרֹף כַּמָּטָר כַּטַּל אֲרַיָּוֵךְ דִּמְעָתִי

חֲצוֹת לַיְלָה תָּקוּם נַפְשִי הָעֲזוּבָה הַשֹּׁמֵמָה

וּבִבְכִי וַאֲנָקָה אַקְרִיב לְךָ שַׁרְשֹׁת גַּבְלֻת פֶּרַח

וְאֶשָּׂא נְהִי וְקִינָה מֶשֶׁךְ שְׁנֵים עָשָׂר יֶרַח

זֶה נָדַרְתִּי יָעֵל, וַאֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה.

(הנער שורק בפיו)

הַנַּעַר נָתַן לִי אוֹת כִּי שָׁמַע קוֹל צְעָדָה

מִי יָעִיז לָגֶשֶׁת הֲלֹם לִהְיוֹת לְשָׂטָן לִי הַלַּיְלָה

וַאֲנִי בָאתִי אֶל הַקֶּבֶר, לְשַׁלֵּם נֶדֶר אַהֲבָתִי

אַךְ אִיש הִנֵּה בא וְגַם לַפִּיד בְּיָדוֹ

אָשׁוּב לְאָחוֹר רֶגַע וְאֶסָּתֵר בְּכַנְפֵי לָיְלָה.

(שב לאחור)

(רם ובלטאזר באים עם לפיד וקרדומות וכלי ברזל שונים)

רם

תֶּן לִי כְּלֵי הַבַּרְזֶל וְקַח אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה

וּלְמָחָר בַּבֹּקֶר רְאֵה לְמָסְרוֹ לְיַד אָבִי אֲדֹנִי

תְּנָה לִי אֶת הַלַּפִּיד וְהִנְנִי מַשְׁבִּיעֲךָ לַעֲמֹד מֵרָחוֹק

הִשָּׁמֶר־לְךָ מֵרֶדֶת אַחֲרַי כִּי דָמְךָ יִהְיֶה בְרֹאשֶׁךָ.

אִם תִּרְאֶה וְתִשְׁמַע דָּבָר אַל תָּנוּעַ מִמְּקוֹמְךָ

וְאַל תִּגַּשׁ לְהַשְׁבִּית מְלַאכְתִּי כִּי בְנַפְשְׁךָ הוּא

וַאֲנִי יֹרֵד בִּחַדְרֵי מָוֶת לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי כַלָּתִי

וְגַם לְהָסִיר מֵאֶצְבָּעָהּ טַבַּעַת אֶבֶן יְקָרָה

אֲשֶׁר תִּהְיֶה לְהוֹעִיל לִי כִּי נַחֵש אֲנַחֵשׁ בָּהּ

עַתָּה לֵךְ וַעֲמֹד מִנֶּגֶד וְאַל תִּשְׁכַּח כִּי הִזְהַרְתִּיךָ

כִּי אִם תָּזִיד לָגֶשֶׁת וְלִרְאוֹת מָה אוֹסִיף לַעֲשֹׂות

הֲעִידֹתִי בְךָ הַיּוֹם כִּי אֶגְזֹר בְּשָׂרְךָ לִגְזָרִים

וְזֵרִיתִים עַל פְּנֵי הָקְּבָרִים לְמַעַן יְדֻשַּׁן עֲפָרָם.

נוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה, לְבָבִי סֹעֵר כַּיָּם

וְּלרוּחִי אֵין מַעְצוֹר כְּנָמֵר רָעֵב בַּיָּעַר.

בלטאזר

אֶת פְּקוּדָתְךָ אֶשְׁמֹר וְלֹא אֶהְיֶה עָלֶיךָ לְמַשָּׂא.

רם

זֹאת אֶחְשָׁב לְךָ לִצְדָקָה וְהֵא לְךָ זֹאת לְמַתָּת

וְעַתָּה לֵךְ לְשָׁלוֹם וְּצַלח אִישׁ טוֹב וְנֶאֱמָן.

בלטאזר (אל עצמו)

וַאֲנִי אֶסְתַּתֵּר וְאֶרְאֶנּוּ כִּי יָגוֹרְתִּי מִפְּנֵי הַחֵמָה

לאֹ אַאֲמִין בִּדְבָרוֹ, כִּי יְדַבֵּר בְּעָרְמָה

פָּנָיו יַעֲנוּ רָעָה וְּסִביבוֹת עֵינָיו אֵימָה

כְּחֹשֵב בְּלִבּוֹ לְהַכּוֹת נַפְשׁוֹ עַד חָרְמָה.

(הולך ומסתתר)

רם

הוֹי קֶבֶר רָעֵב לְטֶרֶף! בֶּטֶן שְׁאוֹל זוֹלֵלָה!

הַטּוֹב בְּמַעֲדַנֵּי אֶרֶץ בָּלַעַתְּ וְלֹא אָמַרְתְּ הוֹן

הִנֵּה אֶפְתַּח פִּיךְ בְּחָזְקָה וְלֹא לִרְצוֹנֵךְ

וְאָשִׁית נוֹסָפוֹת בְּלֹעֵךְ.

(שובר ופותח הדלת במגדל)

פריז

זֶה הוּא בֶּן אֲבִירָם אֲשֶׁר הָגְלָה בְּאַשְׁמָתוֹ

אֲשֶׁר הֵמִית אֲחִי כַלָּתִי וְהִיא מֵתָה מֵעֹצֶב וָיָגוֹן

וְהִנֵּה הוּא בָא הֲלֹם לְבָתֵּי עַצְמוֹת הַמֵּתִים

לַעֲשׂוֹת דְּבַר בְּלִיַּעַל – הֲלֹא אֶתְפֹּס בַּבְּלִיַּעַל הַזֶּה –

מַה־לְּךָ פֹּה בֶּן אֲבִירָם? מַה־לְּךָ פֹּה נָבָל?

הַעַצְמוֹת הַמֵּתִים תִּרְדֹּף? וִּמישֵׁנֵי עָפָר תִּקַּח נָקָם?

לְכָה אִתִּי בֶּן מָוֶת, כִּי מוֹת תָּמוּת.

רם

כֵּן דִּבַּרְתָּ הִנְנִי אָמוּת כִּי לָכֵן בָּאתִי הֵנָּה

אַךְ אִיעָצְךָ בֶּן נָדִיב, לִבְלִי תִתְגָּר בִּי

פָּגוֹשׁ דֹּב שַׁכּוּל וְאַל גבֶּרֶ נוֹאָשׁ מֵחַיָּיו

שְׂטֵה מֵעָלַי וַעֲבֹר, אַל תּוֹסֵף לְהַכְעִיסֵנִי

זְכֹר אֶת אֵלֶּה הַשֹּׁכְבִים פֹּה בְּקִבְרֵיהֶם

הִשָּׁמֶר־לְךָ מְאֹד פֶן תִּהְיֶה אַחֲרִיתְךָ כְּמוֹהֶם.

עוֹד הַפַּעַם אֶפְצַר בְּךָ בָּחוּר נֶחְמָד וְנָעִים

אַל תַּצִּית חֲמָתִי וְאַל תְּאַלְּצֵנִי לַחֲטֹא עוֹד

לְהוֹסִיף עָוֹן עַל עֲוֹנִי. שְׁמַע נָא בְּקוֹלִי וֶחְיֵה

הִמָּלֵט עַל נַפְשְׁךָ אֲשֶׁר הוֹקַרְתִּיהָ מִנַּפְשִׁי

כִּי לְנַפְשִׁי וְלֹא לְנַפְשְׁךָ כְּלֵי חָמָס הֵבֵאתִי.

אָנָּא שְׁמַע לַעֲצָתִי עֲבֹר מִזֶּה וֶחְיֵה

וְעַל בֶּן אֲבִיָרם, פְּתַח פִּיךָ וּקְרָא־נָא

כִּי הַמְּשֻׁגָּע בְּחֶמְלָתוֹ יָעַץ לְךָ עֵצָה נֶאֱמָנָה.

פריז

לֹא אָחוּשׁ לִדְבָרֶיךָ וְכָל שְׁבוּעוֹתֶיךָ לָרִיק

כִּי אוֹבִילְךָ פֹּשֵעַ וְאַצִּיגְךָ בְּשַׁעַר מִשְׁפָּט.

רם

נִקֵּיתִי הַפָּעַם מִדָּמְךָ, שְׁלֹף חַרְבְּךָ נַעַר!

(נלחמים יחדיו)

נער פריז

אֲהָהּ! הֵם נִלְחָמִים אֵלְכָה וְאֶקְרָא לְשֹׁמְרֵי הָעִיר.

(הוא הולך ופריז נופל)

פריז

מַכַּת מָוֶת הֻכֵּיתִי – עֲשֵׂה עִמָּדִי חֶסֶד

פְּתַח אֶת הַקֶּבֶר וְהַשְׁכִּיבֵנִי אֵצֶל יָעֵל.

(מת)

רם

אָמְנָם כֵּן אֶעֱשֶׂה – אַךְ אֶתְבּוֹנֵן בְּפָנָיו

שְׁאֵר בְּשַׂר מְרָיוֹת הוּא, פָּרִיז מִזֵּרַע הַפַּרְתְּמִים

מַה־דִּבֶּר אֵלַי נַעֲרִי, כַּאֲשֶׁר רָכַבְתִּי בַּדֶּרֶךְ

וּמֵרֹב רִגְשַׁת נַפְשִׁי לֹא הִקְשַׁבְתִּי לִדְבָרוֹ?

אִם שֹׁגֶה אֵינֶנִּי, הֲלֹא הוּא הִגִּיד לִי

כִּי נוֹעַד פָּרִיז לָקַחַת לוֹ אֶת יָעֵל.

הַאִם הִגִּיד לִי כָּזֹאת? אוֹ כְּחֹלֵם הָיִיתִי? –

אוֹ אוּלַי מֵאֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי, כִּי יְדֻבַּר בְּיָעֵל

סָר טַעֲמִי מִמֶּנִּי וַאֲדַמֶּה שֶׁכֵּן הִגִּיד לִי? –

הָבָה לִּי אֶת יָדְךָ, אָח אַתָּה לַצָּרָה

בְּסֵפֶר אֶחַד נִגְזַר דִּינְךָ כַּאֲשֶׁר נִגְזַר עָלָי

וַאֲנִי בְּקֶבֶר עֹז אֶקְבְּרֶךָ: אַךְ לֹא קֶבֶר הוּא

הוּא אַרְמוֹן מָלֵא אוֹר כִּי שָׁם יָעֵל שֹׁכֶבֶת

וּבַאֲשֶׁר הִיא שָׁם יָפְיָהּ כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר.

שְׁכַב פֹּה בָּחוּר, אֲנִי אֹתְךָ הָרַגְתִּי

אֲנִי הִנְנִי מְקַבֶּרְךָ וְגַם אֲנִי מֵת כָּמוֹךָ.

(משכיב את פריז אצל יעל)

הֵן שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים אָדָם לִפְנֵי מוֹתוֹ

יִרְוַח לוֹ מְעָט, וְאַיֵּה אֵיפֹה רַוְחָתִי?

הוֹי יָעֵל אִשְׁתִּי! יָעֵל שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי!

גַּם הַמָּוֶת אֲשֶׁר מָצַץ מֶתֶק רוּחַ שְׂפָתַיִךְ

לֹא שָׁלַט עַל יָפְיֵךְ וַהֲדָרֵךְ עוֹד לֹא סָר

עוֹד שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּשָּׁנִים וְחֵן יָלִין עַל פָּנָיִךְ

חֶרֶב הַמָּוֶת נָגְעָה בָךְ וְעוֹד לֹא נִכְחַדְתְּ –

הַאַתָּה שָׁם תּוּבַל בְּשִׂמְלָה מְגֹלָלָה בְדָמִים!

יָדִי שָׁלַחְתִּי בְךָ וְאֵת נַפְשְׁךָ הִפָּחְתִּי

הִפַּלְתִּיךָ לְפִי חַרְבִּי וִימֵי עֲלוּמֶיךָ הִקְצַרְתִּי

הנִנְיִ שׁוֹלֵח יָד בְּנַפְשִׁי נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ

רְאֵה נֶפֶשׁ אוֹיִבְךָ עִמְּךָ תִּהְיֶה כְּרָגַע

וֶּמה אוּכַל עֲשׂוֹת עוֹד בַּמֶּה אֶתְרַצֶּה אֵלֶיךָ

סְלַח לִי אָחִי הַפַּעַם וֶאֱמֹר כִּי חֲמָתְךָ הֲנִיחוֹתִי –

לְמַרְאֵךְ יָעֵל הַיְקָרָה, לְמַרְאֵךְ כִּי נָאוֶה אֶשְׁתּוֹנָן

שַׂר הַמָּוֶת הִכְרִיעֵךְ וְזִיו פָּנַיִךְ לֹא הֶחְשִׁיךְ

לְפָנָיו כָּרַעַתְּ נָפַלְתְּ וּבְיָפְיֵךְ לֹא שָׁלַח יָדוֹ;

הֲגַם הוּא אֲשֶׁר גְּרָמָיו אֵין בָּשָׂר עָלֵימוֹ

יֶאֱהַב בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה

וַיְבִיאֵךְ לְבֵית הַבּוֹר לְמַעַן יָבוֹא אֵלָיִךְ?

זֶה פָּחַדְתִּי וָאָבוֹא; לֹא אֶפָּרֵד מִמֵּךְ עוֹד.

בֵּין רִמָּה וְתוֹלֵעָה הַמְּשָׁרְתוֹת פֹּה לְפָנַיִךְ

אֶהְיֶה שׁוֹמֵר לְרֹאשֵׁךְ, לֹא אָמוּשׁ מִזֶּה לָנֶצַח

פֹּה אִוִּיתִי שֶׁבֶת, זֹאת מְנוּחָתִי עֲדֵי עַד

פֹּה אֶפְרֹק עלֹ חַיַּי וְכָל צָרוֹתַי תִּכְלֶינָה.

עֵינַי! רְאֶינָה אַךְ הַפַּעַם טֶרֶם אוֹרְכֶן יֵאָסֵף

וְאַתֶּן זְרוֹעוֹתַי חַבֵּקְנָה, חַבֵּקְנָה חִבּוּק אַחֲרוֹן

וְאַף אַתֵּן שִׂפְתֵי פִי, אַתֶּן דַּלְתֵי נִשְׁמָתִי

נַשֵׁקְנָה נְשִׁיקָה אַחֲרֹנָה טֶרֶם אֶגְוַע וְאֵינֶנִּי;

לְאוֹת כִּי שִׁלַּמְתִּי חוֹבִי אֶל שַׂר הַמַּשְׁחִית

אֲשֶׁר עָשָׂה חֹזֶה עִם הָאָדָם מִימוֹת עוֹלָם.

בּוֹא אַתָּה מְנַהֵל! בּוֹא מְנַהֵג בְּגֵיא צַלְמָוֶת

וּכְמַלָּח בְּיָם זֹעֵף נְהַג אֳנִיָּתִי הַסֹּעֲרָה

דֶּרֶך כֵּפִים וּסְלָעִים לְמַעַן תִּשָּׁבֵר לִרְסִיסִים.

(שותה את סם המות) לְאַהֲבָתֵךְ יָעֵל אֲנִי שֹתֶה כּוֹס הַחֵמָה הַזֹּאת! –

צָדְקוּ דִבְרֵי הָרֹקֵחַ; בְּעָנְיוֹ לֹא רִמָּנִי

סַמָּיו בִּצְּעוּנִי כְרֶגַע וּבִנְשִׁיקָה גֹוֵעַ אָנִי. (מת)

(רצין בא מעבר אחר אל שדה הקברות ולפיד בידו עם מעצר ומקבות)

רצין

קְדוֹשׁ עֶלְיוֹן בַּמָּרוֹם! הֱיֵה לְמָגֵן לִי הַלַּיְלָה

וְתַלְמֵי קְבָרִים אֵלֶּה לֹא יִהְיוּ לִי לְמוֹקֵש

מִי אַתָּה שָׁמָּה?

בלטאזר

אִישׁ שֶׁלִּבּוֹ נֶאֱמָן אִתְּךָ, כִּי יְדַעְתִּיָך אֲדֹנִי.

רצין

יָשֵׂם לְךָ אֲדֹנָי שָלוֹם; אַךְ הַגִּידָה לִּי

מָה הַלַּפִּיד הַהוּא הַבֹּעֵר מֵרָחוֹק שָׁמָּה

כַּנֵּר מֵאִיר לִישֵׁנֵי עָפָר, אוֹ לְרִמָּה וְתוֹלֵעָה?

אִם לֹא שָׁגִיתִי בָרֹאֶה הֲלֹא בְּמִגְדַּל הָאֲבִיעֵלִים הוּא.

בלטאזר

לֹא שָׁגִיתָ בָרֹאֶה וְשָׁם אֲדֹנִי אֲשֶׁר אָהַבְתָּ.

רצין

וּמַה־שֵּׁם אֲדֹנֶךָ?

בלטאזר

רָם.

רצין

מָתַי בָּא אֶל הַמִּגְדָּל?

בלטאזר

זֶה יוֹתֶר מֵחֲצִי שָׁעָה.

רצין

לְכָה אִתִּי אֶל הַמִּגְדָּל.

בלטאזר

לֹא אוּכַל לָלֶכֶת כִּי בְנַפְשִׁי הוּא

כִּי מִצְוַת אֲדֹנִי עָלַי לָשׁוּב וְלֹא לְהַבִּיט אַחֲרָיו

כִּי אִם אַבִּיט מָה הוּא עֹשֶׂה שָׁם

דָּמִי יִהְיֶה בְרֹאשִׁי.

רצין

אִם כֵּן עֲמֹד פֹּה וַאֲנִי אֵלֵךְ לְבַדִּי

יָרֵא אֲנִי מְאֹד כִּי רָעָה נֶעֶשְׂתָה שָׁם.

בלטאזר

כַּאֲשֶׁר שָׁכַבְתִּי פֹה אֵצֶל הַסְּבָךְ הַזֶּה.

רָאִיתִי כְּמוֹ בַחֲלוֹם אֲשֶׁר אֲדֹנִי פָגַע בְּאִישׁ

וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר נִלְחֲמוּ שְׁנֵיהֶם נָפַל הַשֵּׁנִי לְפִי חָרֶב.

רצין (בבואו לפני המגדל)

אַיֶּכָּה רָם?

אֲהָהּ! דָּם אֲנִי רֹאֶה עַל אַבְנֵי הַמְּסִלָּה

לִפְנֵי מְבוֹא הַמִּגְדָּל; מָה הַחֲרָבוֹת הָאֵלֶּה.

בְּבָתֵּי מְנוּחוֹת הַמֵּתִים וְדַם חָלָל עֲלֵיהֶן?

(בבואו בתוך המגדל)

רָם! אֲהָהּ מֵת אָתָּה

וְגַם אַתָּה פָּרִיז, פֹּה נָפַלְתָּ לְפִי חָרֶב

יוֹם רַע הַיּוֹם הַהוּא, עֵת רָעָה הִיא –

אַךְ יָעֵל הִנֵּה מִתְעוֹרָרֶת.

(יעל קמה)

יעל

רְצִין מֵשִׁיב נַפְשִׁי! מִלֵּאתָ אֶת דְּבָרֶיךָ

וַאֲנִי הֱקִיצֹתִי בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יָעַדְתָּ לִּי

אַיֵּה אֵיפֹה רָם? אַיֵּה רָם בַּעֲלִי?

(קול רגלי אנשים נשמע מחוץ)

רצין

קוֹל צַעֲדֵי אֲנָשִׁים אֲנִי שֹׁמֵעַ מִחוּץ

קוּמִי יָעֵל וְנֵלְכָה מִגֵּיא צַלְמָוֶת זֶה

לֹא זֶה הַמָּקוֹם לָנוּ וְלֹא זֹאת הַמַּרְגֵעָה.

הַשַּׁלִּיט בְּמַעֲשֵׂי אֱנוֹשׁ, הֵנִיא מַחְשְׁבוֹת לִבֵּנוּ

קוּמִי לְכִי עִמָּדִי; בַּעֲלֵךְ נֹפֵל פֹּה מֵת

וְגַם פָּרִיז מֵת הוּא וַאֲנִי אוֹלִיכֵךְ לְבֵית הַנָּשִׁים

הֲלֹא הֵנָּה נְשֵׁי קֹדֶשׁ הַיּשְבוֹת לִפְנֵי אֲדֹנָי תָּמִיד.

אַל תִּשְׁאֲלִנִי פֹה דָּבָר, כִּי הַשֹּׁמְרִים בָּאִים.

(קול רגלי אנשים מחוץ)

מַהֲרִי לְכִי אִתִּי, לֹא אוֹכַל לַעֲמֹד פֹּה.

יעל

לֶךְ־לְךָ לְבַדְּךָ, אֲנִי לֹא אֵלֵךְ עִמָּךְ.

(רצין הולך)

אַךְ מָה הַכּוֹס הַזֹּאת בְּיַד שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי?

מִמְסַךְ סַמִּים בְּתוֹכָהּ וּבָזֶה גָּז חִישׁ וַיָּעָף

אֵיךְ שָׁתִיתָ מָצִיתָ קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה

וּמְאוּמָה לֹא הִנַּחְתָּ לִי לִשְׁתּוֹת וְלָבוֹא אַחֲרֶיךָ.

פִּיךָ אֲנַשֵּׁק רָם, אָמֹץ מִיץ שְׂפָתֶיךָ

אוּלַי אֶמְצָא דֵּי חֶלְקִי בַּנּוֹתָר עַל הַשְּׂפָתָיִם.

(נושקת אותו) שְׂפָתֶיךָ לַחוֹת וְחַמּוֹת.

פקיד השומרים

(מחוץ)

לֵךְ נְחֵנִי נַעַר, אֵיזֶה דֶרֶךְ נַעֲלֶה?

יעל

הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאִים אֲמַהֵר לְכַלּוֹת מְלַאכְתִּי.

טוֹב כִּי חָגַרְתָּ חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ.

(שולפת החרב מעל ירכו)

הֵאָסְפִי חֶרֶב אֶל תַּעְרֵךְ! זֶה הַתַּעַר הַנָּכוֹן לָךְ!

(תוקעת החרב בבשרה ונופלת על רם במותה)

(פקיד השומרים עם הנער אשר לפריז)

הנער

שָׁם הוּא הַמָּקוֹם בַּאֲשֶׁר הַלַּפִּיד בֹּעֵר.

פקיד השומרים

זֶה הוּא שְׂדֵה דָמִים; לְכוּ חַפְּשׂוּ בִּשְׂדֵה הַקְּבָרוֹת

אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ, הָבִיאוּ אֹתוֹ הֵנָּה.

(אחדים מן השומרים הולכים)

לֶב מִי לֹא יִדְוֶה לִרְאוֹת גֵּיא הַהֲרֵגָה

פֹּה הֻכָּה הַשָּׂר וְרָם נֹפֵל מֵת

וְעָלָיו יָעֵל מְדֻּקָרָה זָבַת דָּם חַם

כְּמוֹ מֵתָה עַתָּה וְהִיא מֵתָה וַתִּקָּבֵר

זֶה יָמִים שְׁנַיִם. – לְכוּ הַגִּידוּ אֶל הַנָּסִיךְ

קִרְאוּ לָאֲבִיעֵלִים וְיָבוֹאוּ, הַגִּידוּ בְּבֵית אֲבִירָם

וְהַנּוֹתָרִים מִכֶּם לְכוּ וְחַפְּשׁוּ בַּאֲשֶׁר תִּמְצָאוּ.

(מקצת השומרים הולכים)

בַּמָּקוֹם הַזֶּה נֶעֱשְׂתָה עֲלִילָה נוֹרָאָה אֲיֻמָּה

אַךְ אֵיךְ נֶעֶשְׂתָה זֹאת דַּעַת לֹא אוּכָלָה

עַד נִדְרֹש וְנַחְקֹר וְנוֹצִיא לְאוֹר תַּעֲלֻמָה.

(השומרים מביאים את בלטאזר)

אחד השומרים

זֶה עֶבֶד לְרָם אֲשֶׁר מְצָאנֻהוּ בִּשְׂדֵה הַקְּבָרוֹת.

פקיד השומרים

שִׂימוּ עָלָיו מִשְׁמָר עַד בּוֹא הַנָּסִיךְ.

(שומרים אחרים עם רצין)

אחד השומרים

כֹּהֵן זֶה מָצָאנוּ יוֹצֵא מִשְּׂדֵה הַקְּבָרוֹת

וְהוּא סָר וְזָעֵף נֶאְנַח וְיוֹרֵד בַּבֶּכִי

וּבְיָדוֹ מַעֲצָד וּמַקָּבוֹת, אֵלֶּה אֲשֶׁר לָקַחְנוּ מִמֶּנּוּ.

פקיד השומרים

לַכֹּהֵן הַזֶּה וּלְכֵלָיו גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב

שִמְרוּ גַם אֹתוֹ.

(הנסיך בא עם משרתיו)

הנסיך

מַה־קָּרָה פֹּה, מֶה הָיָה הַדָּבָר

כִּי הִפְרִיעוּנִי מִמְּנוּחָתִי לָבוֹא כְּאוֹר הַבֹּקֶר?

(אביאל ואשתו באים עם אנשים אחרים)

אביעל

מָה הַמְּהוּמָה הַזֹּאת? מַדּוּעַ קוֹל הַקִּרְיָה הוֹמֶה.

אשת אביעל

אֲנָשִׁים בָּרְחוֹב קֹרְאִים רָם, אֲנָשִׁים אֲחֵרִים יָעֵל

וְאֵלֶּה קֹרְאִים פָּרִיז וְכֻלָּם מְבֹהָלִים וּדְחוּפִים

רֹגְשִׁים וְרָצִים אֶל מִגְדָּלֵנוּ בִּשְׂדֵה הַקְּבָרוֹת.

הנסיך

מַה־קּוֹל הַחֲרָדָה אֲשֶׁר יְצַלְצֵל בְּאָזְנָי?

פקיד השומרים

אֲדֹנִי הַנָּסִיךְ! אֶת פָּרִיז הַשָּׂר מָצָאנוּ

פֹּה חֲלַל חֶרֶב, אֶצְלוֹ בֶּן אֲבִירָם מֵת

וְיָעֵל בַּת אֲבִיעֵל אֲשֶׁר מֵתָה זֶה יוֹמַיִם

זָבַת דָּם חַם, כְּמוֹ מְדֻקָּרָה עָתָּה.

הנסיך

דְּרֹש וַחֲקֹר הַדָּבָר מֵאַיִן בָּא הָרֶצַח הַזֶּה.

פקיד השומרים

פֹּה הַכֹּהֵן הַזֶּה וְזֶה עֶבֶד לְרָם הַמֵּת

וּבִידֵי שְׁנֵיהֶם מָצָאנוּ כְּלֵי בַרְזֶל אֵלֶּה

לִפְתֹּחַ אֶת הַקְּבָרוֹת.

אביעל

הַבִּיטִי אִשְׁתִּי אֲהָהּ! הֲלֹא בִתֵּנוּ זָבַת דָּם

הַחֶרֶב הוְּרָקה מִתַּעֲרָהּ אֲשֶׁר עַל יֶרֶךְ רָם

וְּתקוּעָה בְּתוֹךְ לִבָּהּ.

אשת אביעל

הַמַּחֲזֶה הַזֶּה לְעֵינַי, כְּפַעֲמוֹן אֲשֶׁר יִתֵּן קוֹלוֹ

לַמְּקוֹנְנוֹת וְלַיֹּדְעֵי נֶהִי לָבוֹא לְהוֹרִיד שֵׂיבָתִי שְׁאוֹלָה.

(אבירם ואנשיו באים)

הנסיך

בּוֹא הֵנָּה אֲבִירָם, בַּשַּׁחַר הִשְׁכַּמְתָּ הַיּוֹם

לִרְאוֹת בִּנְךָ אֲשֶׁר הִשְׁכִּים לִסְגֹּור יוֹמוֹ בְּשַׁחֲרוּתוּ.

אבירם

אוֹיָה אֲדֹנִי הַנָּסִיךְ! אִשְׁתִּי מֵתָה עָלַי הַלַּיְלָה

כִּי הִתְעַצְּבָה בְּצָרַת בְּנָהּ אֲשֶׁר גָּלָה וְאֵינֶנּו.

הֲיֵשׁ עוֹד מַכְאֹב לְהַכְאִיב אֶת נַפְשִׁי לְזִקְנָתִי?

הנסיך

פְּקַח עֵינֶיךָ וּרְאֵה.

אבירם

בֵּן נִמְהָר! מַדּוּעַ כָּכָה עָשִׂיתָ לִּי?

מַדוּעַ מִהַרְתָּ לִפְנֵי אָבִיךָ לִמְצֹא לְךָ קָבֶר?

הנסיך

שִׂים יָדְךָ עַל פֶּה, אַל תַּשְׁמִיעַ קוֹל זְעָקָה

עֵת לָנוּ לְהִתְאַפֵּק וְלֹא לְהוֹצִיא כָּל רוּחֵנוּ

עַד אֲשֶׁר נִמְצָא הַמָּקוֹר, מִמֶּנּוּ יָצְאָה הָרָעָה

וְנָסִיר אֶת פְּנֵי הַלּוֹט הַלּוֹט הַלּוֹט עַל שְׂדֵה הַקְּבָרוֹת

וְאֶת הַמַּסֵּכָה הַנְּסוּכָה עַל הַמַּעֲשִׂים נַעֲשׂוּ פֹה

אָז אֵלֵךְ לִפְנֵיכֶם כְּאָב בְּרֹאשׁ אֲבֵלִים

לְנַהֵג אֶתְכֶם עַלְמוּת –

הָבֵא נָא אֵת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אַתָּה עוֹיֵן אֹתָם

לְמַעַן יִבָּחֲנוּ לְפָנָי.

רצין

עָלַי שַׂמְתֶּם עֵינֵיכֶם וַאֲנִי הוּא הָרִאשׁוֹן.

אֲשֶׁר תִּדְרְשוּ מִיָּדִי דַּם הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה

אַךְ דְּעוּ נָא כִּי אֵין אִישׁ בָּאָרֶץ

אֲשֶׁר יִשְׁמֹר אֶת נַפְשׁוֹ מִבּוֹא בְדָמִים כָּמוֹנִי

וַאֲנִי הִנְנִי עֹמֵד לִפְנֵיכֶם לְהַרְשִׁיעַ אֶת נַפְשִׁי

וְגַם צִדְקָתִי תֵּצֵא לָאוֹר כִּי נָקִי אָנֹכִי

אֲנִי הוּא הַמַּרְשִׁיעַ וַאֲנִי הוּא הַמַּצְדִּיק כְּאֶחָד.

הנסיך

אִם כֵּן סַפֶּר לָנוּ שֹׁרֶשׁ הַדָּבָר אֲשֶׁר יָדַעְתָּ.

רצין

אֲנִי אַגִּיד אֶת כֹּל וְלֹא אַאֲרִיךְ לָשׁוֹן

כִּי מִקֹּצֶר רוּחַ לְהַרְבּוֹת שִׂיחַ לֹא אוּכָל.

רָם הַמֵּת הַזֶּה הָיָה בַּעַל לְיָעֵל

וְיָעֵל הַמֵּתָה שָׁם היָתְהָ אֵשֶׁת בְּרִיתוֹ

כִּי אֲנִי הֵבֵאתִים בִּבְרִית הַחֲתֻנָּה כַּמִּשְׁפָּט

וְּביוֹם חֲתֻנָּתָם הַמְּסֻתָּרָה נִסְפָּה תובַּל בְּלֹא יוֹמוֹ

וְרָם אֲשֶׁר הֵמִיתוֹ, גָּלָה מֵעִירוֹ בְּנֶשֶׁף חִשְׁקוֹ

וְעָלָיו הִתְאַבְּלָה יָעֵל וְלֹא עַל מוֹת תּוּבָל.

וַאֲבוֹתֶיהָ אֲשֶׁר דִּמּוּ לְהָסִיר עֹצֶב מִלִּבָּהּ

יָעֲדוּ אֹתָהּ לְפָרִיז וַיְאַלְּצוּהָ לְהִנָּשֵׂא לוֹ

וּבְהָצֵר לָהּ מְאֹד בָּאָה אֵלַי בִּמְבוּכָה גְדוֹלָה

לֵאמֹר אִם יָדִי מַשֶּׂגֶת לְהַצִּילָהּ מֵחֲתֻנָּה הַשֵּׁנִית

וְאִם אַיִן, תִּשְׁלַח יָד בְּנַפְשָׁהּ כְּרָגַע

לָכֵן נָתַתִּי מֶסֶךְ בְּיָדָהּ אֲשֶׁר לָמַדְתִּי לַעֲשׂוֹתוֹ

וְכִשְׁתוֹתָהּ מִמֶּנּוּ נָפְלָה עָלֶיהָ שֵׁנָה כִּשְׁנַת הַמָּוֶת

וַתִּשְׁכַּב בְּתַרְדֵּמָתָהּ כְּמֵתָה יוֹמַיִם כַּאֲשֶׁר זָמַמְתִּי

ואַנֲיִ כָתַבְתִּי אֶל רָם לָבוֹא בְּלֵיל צָרָה הַזֶּה

לַמּוֹעֵד תָּקוּם מִקִּבְרָהּ לְמַעַן יוֹלִיכֶנָּה לִמְקוֹמוֹ

כִּי אַחֲרֵי שְׁנֵי יָמִים תִּנָּעֵר מִיֵּין מִסְכִּי

אֶפֶס שְׁלִיחַ הַמִּכְתָּב, הוּא חָנָן הַכֹּהֵן

נִתְפַּס וְנֶעְצַר בָּעִיר וּבְיוֹם אֶתְמוֹל בָּעָרֶב

הֵשִׁיב לִי אֶת מִכְתָּבִי, לָכֵן הָלַכְתִּי לְבַדִּי

לִפְנֵי חֲצוֹת הַלַּיְלָה לִהְיוֹת שָׁם בַּמְּעָרָה

לְעֵת תָּעִיר מִשְּׁנָתָהּ, כִּי הָיָה עִם לְבָבִי

לְהוֹלִיכָהּ וּלְהַסְתִּירָה בְּבֵיתִי עַד אֶמְצָע לִי יָדַיִם

לִשְׁלֹחַ וּלְהַגִּיד לְרָם; אַךְ בְּבוֹאִי אֶל הַמָּקוֹם

טֶרֶם קָמָה מִקִּבְרָהּ, מָצָאתִי אֶת פָּרִיז הַשָּׂר

וְאֶת רָם אִישׁ אֱמֻנִים שְׁנֵיהֶם חֲלָלִים מֵתִים.

אָז שָׁבָה נַפְשָׁהּ אֶל קִרְבָּהּ וַיָּחָם בְּשָׂרָהּ וַתֶּחִי.

וְאָנֹכִי הִפְצַרְתִּי בָהּ לְהִתְחַזֵּק לָלֶכֶת עִמִּי

וְלֹא לָקוּץ בְּשֵׁבֶט מוּסָר, כיִּ מוַּסר אֲדֹנָי הוּא.

אַךְ קוֹל רַעַשׁ מִחוּץ הִבְרִיחַ אֹתִי מִן הַמְּעָרָה

וְהִיא נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ וַתְּמָאֵן לָלֶכֶת עִמִּי

וּלְפִי הַנִּרְאֶה בְעֵינַי שָׁלְחָה יָד בְּנַפְשָׁהּ.

וְעַל דְּבַר חֲתֻנָּתָהּ אֲשֶׁר נֶעֶשְׂתָה כַּדָּת

אֹמַנְתָּהּ יֹדַעַת זֹאת כִּי הִיא הָיְתָה לְעֵדָה.

כָּל זֹאת יָדַעְתִּי וְסִפַּרְתִּי לָכֶם בֶּאֱמוּנָה

וְאִם עָוֶל מְצָאתֶם בְּמַעֲשַׂי וְתָשִׁיתוּ עָלַי חַטָּאת

עֲשׂוּ לִי כַּמִּשְׁפָּט, לֹא אֲבַקֵּשׁ חֶסֶד

וְנָכוֹן אֲנִי בְּשֵׂיבָתִי לָרֶדֶת בְּדָם שְׁאוֹלָה.

הנסיך

עַד הֵנָּה יְדַעְתִּיךָ לִקְדוֹשׁ אֲדֹנָי מְכֻבָּד –

הַגִּישׁוּ אֶת עֶבֶד רָם וְנִשְׁמַע מַה-בְּפִיו.

בלטאזר

כַּאֲשֶׁר בִּשַּׂרְתִּי אֶת אֲדֹנִי כִּי יָעֵל מֵתָה

אָץ לָשׁוּב הֵנָּה עַל סוּסִים מִמַּנְטוּבָה

וַיָבוֹא אֶל שְׂדֵה הַקְּבָרוֹת לִפְנֵי הַמִּגְדָּל הַזֶּה

וְלִי נָתַן סֵפֶר לְהָחִישׁ לְמָסְרוֹ בְיַד אָבִיו

וְגַם צִוַּנִי לָשׁוּב לְבֵיתִי, לִבְלִי הַבֵּט אַחֲרָיו

בְּבוֹאוֹ אֶל הַמְּעָרָה כִּי בְנַפְשִׁי הוּא.

הנסיך

תֶּן לִי אֶת הַסֵּפֶר וְאֶרְאֶה מַה־כָּתוּב בּוֹ –

אַיֵּה הַנַּעַר לְפָרִיז אֲשֶׁר קָרָא לְשֹׁמְרֵי הָעִיר?

הַגֶּד לִי פְּלֹנִי אַלְמֹנִי, מֶה עָשָׂה אֲדֹנְךָ פֹּה?

הנער

נִצָּנִים הֵבִיא בְּיַדוֹ לִזְרוֹת עַל קֶבֶר כַּלָּתוֹ

וַאֲנִי עָמַדְתִּי מֵרָחוֹק כִּי כֵן צֻוֵּיִתי

וְהִנֵּה אִישׁ וְלַפִּיד בְּיָדוֹ פָּתַח אֶת הַקֶּבֶר

וַיָּרֶב אֲדֹנִי בוֹ וַיְעוֹפְפוּ חַרְבָּם עַל פְּנֵיהֶם

וַאֲנִי יָגוֹרְתִּי רַצְתִּי וָאֶקְרָא אֶת הַשֹּׁמְרִים.

הנסיך

הַסֵּפֶר הַזֶּה לְעֵדוּת כִּי כֵנִים דִּבְרֵי הַכֹּהֵן

עַל אֹדֹת הָאַהֲבָה הַמְּסֻתָּרָה וּשְׁמוּעַת מוֹת יָעֵל

וְגַם הוּא מַגִּיד כִּי קָנָה סַם הַמָּוֶת

מֵאֵת רֹקֵחַ עָנִי וְכִי בָא אֶל הַקֶּבֶר

לָמוּת וְלִשְׁכַּב עִם יָעֵל – אַיֵּכֶם נֹטְרֵי אֵיבָה!

אַיֵּכֶם אֲבִיעֵל וַאֲבִירָם! זֹאת הִיא הַקְּלָלָה

הָרֹבֶצֶת עַל מְדָנִים וְזֶה פְּרִי הָאֵיבָה

וְתַחַת חֲמַת שִׂנְאַתְכֶם אֲשֶׁר בָּעֲרָה כָאֵשׁ

יָצְאָה אֵשׁ הָאַהֲבָה וַתֹּאכַל אֶת מַחְמַדֵּי עֵינֵיכֶם.

וַאֲנִי עֵקֶב הֶעֱלַמְתִּי עֵינִי מֵהַשְבּית רִיב וָמָדוֹן

אָבְדוּ לִי בַּחוּרִים שְׁנַיִם מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי

כֻלָּנוּ אֲשֵׁמִים הָיִינוּ וְעַל כֻּלָנוּ יָצָא הַקָּצֶף.

אביעל

הָבָה אֲבִירָם אָחִי! הָבָה לִּי יָדְךָ לְשָׁלוֹם

זֶה חֵלֶק בִּתִּי, זֶה הַשָּׁלוֹם לְבָד

הִשְׁאִירָה אַחֲרֶיהָ לְזִכָּרוֹן – וּלְבַקֵּשׁ יֹתֵר לֹא אוּכָל.

אבירם

וַאֲנִי הִנְנִי נָכוֹן לָתֵת יֹתֵר מֵחֶפְצֶךָ

כִּי מִזְּהַב אוֹפִיר אָקִים פֶּסֶל תְּמוּנָתָהּ

עַל יְדֵי הָאָמָן הַגָּדוֹל בְּכָל חַכְמֵי חָרָשִׁים

וְכָל עוֹד עִיר וֵירוֹנָה תַּעֲמֹד עַל תִּלָּהּ

יִהְיֶה הַפֶּסֶל הַזֶּה רִאשׁוֹן לְכָל מַחֲמֻדֶּיהָ

לְאוֹת זִכָּרוֹן לְיָעֵל הַבַּת אֱמֶת וְאֱמוּנָה.

אביעל

וְכֵן גַּם פֶּסֶל רָם, יִפְסֹל הָאָמָן הַהוּא

וּשְׁתֵּי הַתְּמוּנוֹת תַּעֲמֹדְנָה מַשִּׁיקוֹת אִשָּׁה אֶת אֲחוֹתָהּ

בַּעֲבוּר הַזְכִּיר שֵׁם בָּנֵינוּ אֲשֶׁר נָפְלוּ בַּעֲוֹנֵינוּ.

הנסיך

הַבֹּקֶר הֵבִיא לָנוּ שָׁלוֹם וְדִמְעָתֵנוּ לֹא מָחָה

וְהַשֶּׁמֶשׁ בּוֹשׁ מִזְּרֹחַ בְּיוֹם אֵבֶל וַאֲנָחָה.

לְכוּ עַתָּה אִישׁ לְבֵיתוֹ עוֹד נִתְאַסֵּף וְנָשִׂיחָה

עַל הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה, עַל מַעֲשֵׂה הָאֲצִילִים

כְּמַעַלְלֵיכֶם אָשִׁיב לָכֶם, אִם לְעֹנֶשׁ וְאִם לִסְלִיחָה

חֶסֶד נָכוֹן לַנָּבָר וְלַנָּבָל מוּסַר פְּלִילִים.

אַךְ פֹּה נָקִים מַצֵבָה לְצִיּוּן בִּשְׂדֵה הַקְּבָרוֹת

קִינָה הִיא לְדֹר דֹּר וְקוֹנְנוּהָ הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת

אֲהָהּ רָם וְיָעֵל! בְּעֶצֶם אַהֲבָתָם נִכְחָדוּ

הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ.

(הולכים)

תם הספר.