יוליוס קיסר [מערכה ראשונה] / וויליאם שייקספיר, תרגם חיים נחמן ביאליק

מחזה ראשון

רומֵי רחוב

באים פלויוּס, מרולוס והמון אזרחים

פלָוִיוס: אִישׁ לְבֵיתוֹ, הַנִּרְפִּים. סוּרוּ מִזֶּה!

הַעֵת מוֹעֵד הַיּוֹם? הֲטֶּרֶם תֵּדְעוּ כִּי הָאֻמָּנִים, בְּאֵין אוֹתוֹת מְלַאכְתָּם עִמָּם,

אַל לָהֶם בִּימֵי הַמַּעֲשֶׂה שׁוּט בָּרְחוֹבוֹת? מַה-מְּלַאכְתְּךָ, הָאִישׁ?

אזרח ראשון: בַּנַּי אָנֹכִי.

מרולוס: אֵי אֵזוֹר הָעוֹר? וּקְנֵה הַמִּדָּה אַיֵּהוּ?

וּמָה מַּחֲלְּצוֹת אֵלֶּה אֲשֶׁר לָבַשְׁתָּ? – וְאַתָּה הָאִישׁ מָה-מְּלַאכְתֶּךָ?

אזרח שני: אֲנִי, בִּמְחִילַת כְּבוֹד הָאֻמָּנִים הַשְּׁלֵמִים, אֵינֶנִּי בִלְתִּי אִם מַטְלִיא.

מרולוס: אַךְ מְלַאכְתְּךָ מָה הִיא? עֲנֵה דָּבָר בָּרוּר!

אזרח שני: אֶתְבָּרֵךְ בִּלְבָבִי, אֲדוֹנִי, כִּי מְלַאכְתִּי מֵישָׁרִים כֻּלָּהּ, אֵין בָּהּ סֶלֶף. רוֹפֵא גְלָדוֹת אָנֹכִי.

מרולוס: מְלַאכְתְּךָ מַה הִיא, הַנּוֹכֵל! אֱמֹר, מַה-מְּלַאכְתְּךָ?

אזרח שני: אַל-נָא בַחֲמָתְךָ, אֲדוֹנִי, פֶּן תִּתְבַּקַּע מֵחֵמָה וְהָיְתָה גַם בְּךָ יָדִי לְרָפְאֶךָ.

מרולוס: הַאוֹתִי תֹּאמַר לְרַפֵּא? אִי עַז-פָּנִים!

אזרח שני: כִּדְבָרֶיךָ כֶּן-הוּא, בְּיָדִי לָשִׁים עָלֶיךָ טְלָאי.

פלויוס: אֻשְכָּף אַתָּה, הָאֵין זֹאת?

אזרח שני: כֶּן-הוּא כִדְבָרֶיךָ. עַל מַרְצְעִי אֶחְיֶה. אֵין חֶלְקִי לֹא

בְעֶסְקֵי רוֹכְלִים וְלֹא בעֶסְקֵי נָשִׁים, בְּלְתִּי אֶל הַמַּרְצֵעַ עֵינָי.

אָכֵן רוֹפֵא נְעָלוֹת בָּלוֹת וּמְבֻקָּעוֹת אָנֹכִי, נַעַל כִּי תֶחֱלֶה וְתֵאָנֵשׁ –

אָנֹכִי אֶרְפָּאֶנָּה. כָּל-אַנְשֵׁי הַכָּבוֹד אֲשֶׁר יִנְעֲלוּ עוֹר בָּקָר

לְרַגְלָם – עַל מַעֲשֵׂי יָדַי יִדְרֹכוּ.

פלויוס: מַדּוּעַ אֵפוֹא נָטַשְׁתָּ חֲנוּתְךָ הַיּוֹם? וּמָה

הָאֲסַפְסוּף הַזֶּה אֲשֶׁר הִקְהַלְתָּ?

אזרח שני: רַק לְבַעֲבוּר יַרְבּוּ יִשְׁחֲקוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵם אֶת-נַעֲלֵיהֶם

וְרָבְתָה עֲבוֹדָתִי וּמַשְׂכֻּרְתִּי. וְאוּלָם לֹא אֲכַחֵד מֵאֲדוֹנִי, כִּי רַק

לְמַעַן רְאוֹת אֶת-פְּנֵי קֵיסָר וְּלִשְׂמֹחַ בְּתַהֲלוּכַת תִּפְאַרְתּוֹ קָרָאנוּ

לָנוּ חַג הַיּוֹם.

מרולוס: מַה-לֶּחָג? פִּלְאֵי גְבוּרוֹת קֵיסָר אַיָּמוֹ?

אֵי הַשְּׁבוּיִים אֲשֶׁר יְנַהֲגֵם אַחֲרָיו רוֹמָאָה

רְתוּקִים לְמַרְכְּבוֹת הוֹדוֹ אזִקִּים? אִי לְךָ, עַם רוֹמֵי, גָּלְמֵי עֵץ

וָאָבֶן, אֲסַפְסוּף בֹּעֲרִים עַרְלֵי-לֵב וָאֹזֶן! הֲתִזְכְּרוּ

אֶת-פּוֹמְפֵּאוּס? לֹא אַחַת וּשְׁתַּיִם

תַּפֵּשׂ תִּפַּשְׂתֶּם בְּחוֹמוֹת וּבְרָאשֵׁי מִגְדָּלִים,

בְּחַלּוֹנוֹת נֶאֱחַזְתֶּם וַעֲלִי גַגוֹת עֲלִיתֶם,

אַתֶּם וְעוֹלְלֵיכֶם עַל זְרֹעוֹתֵיכֶם, וַתֵּשְׁבוּ תַחְתְּכֶם

יוֹם תָּמִים וַתּוֹחִילוּ עַד בּוֹשׁ לְמַעַן רְאוֹת אֶת-פּוֹמְפֵּאוּס הַגָּדוֹל עוֹבֵר בְּחוּצוֹת רוֹמֵי.

וִיהִי אַךְ תִּגָּלֶה לְעֵינֵיכֶם מֶרְכַּבְתּוֹ – וּתְרוּעַת עֹז תִּפְרֹץ מִפִּיכֶם אֲשֶׁר טִבֵּר הַנָּהָר

יֶחֱרַד מְלֹא אֲפִיקָיו לְרַעַם קוֹלָהּ. וְעַתָּה הִנֵּה לְבַשְׁתֶּם כֻּלְּכֶם בִּגְדֵי חֲמֻדוֹת

וְחַג קְרָאתֶם לָכֶם וַתֵּצְאוּ בְרִבֲבוֹתֵיכֶם

לְרַפֵּד בִּפְרָחִים נְתִיב אִישׁ אֲשֶׁר הִכְרִיעַ

אֶת-פּוֹמְפֵּאוּס וַיְגָאֵל כַּפָּיו בְּדָמוֹ. סוּרוּ מִזֶּה! אֶל בָּתֵּיכֶם שׁוּבוּ וְהִתְנַפַּלְתֶּם

לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, אוּלַי יִסְלְחוּ לָכֶם אֶת-חַטַּאתְכֶם הַגְּדוֹלָה, שׁוֹכְחֵי חֶסֶד,

וְהֵשִׁיבוּ מֵעֲלֵיכֶם אֶת חֲרוֹן-אַפָּם.

פלויוס: סוּרוּ, סוּרוּ מִפֹּה, אֶזְרָחִים. וְעֵקֶב חַטַּאתְכֶם

לְכוּ אִסְפוּ אֶת-כָּל-רֵעֵיכֶם מִדַּלַּת הָעָם

וְהוֹצִיאוּם אֶל נַחַל טִבֵּר, וְשַׁתֶּם דִּמְעַתְכֶם

עַל מֵימָיו נוֹסָפוֹת, עַד עֲלוֹת תְּהֹמוֹ מִתַּחַת

וְנָשְׁקָה אֶת-מְרוֹם כֵּפָיו מִמָּעַל.

הָאֶזְרָחִים נְפוֹצִים

רְאֵה, מַה-נָּמַסּוּ סִיגֵי אָדָם אֵלֶּה, נֶאֱלָמִים בְּמוּסָר כְּלִמָּתָם נָמוֹגוּ וַיֵּלֵכוּ.

עַתָּה קוּמָה וּלְכָה אֶל הַקַּפִּיטוֹלְיוֹן וַאֲנִי לְדַרְכִּי אֵלֵכָה. וְהָיָה כִּי תִמְצָא

כְּלִילֵי פְאֵר בְּרָאשֵׁי הַפְּסִילִים וַהֲסִירוֹתָם.

מרולוס: הֲיִנָּקֶה כָּל-עוֹשֵׂה זֹאת? הַלֹא יָדַעְתָּ כִי חַג לְפֶּרְקַל לָנוּ הַיּוֹם!

פלויוס: אֵין רָע! אַל תַּשְׁאֵר כָּל-זֵכֶר וּשְׁאָר

לִכְלִילַי קֵיסָר עַל הַפְּסִילִים, וַאֲנִי אָשׁוּטָה כֹה וָכֹה

וַהֲפִיצוֹתִי הָאֲסַפְסוּף מֵרְחֹבוֹת קִרְיָה.

בְּהִמָּרֵט רֵאשִׁית נוֹצָה מֵאֶבְרַת קֵיסָר –

וְשָׁפֵל מְעוּפוֹ. פֶּן לִשְׁחָקִים יַרְקִיעַ

וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד עַד לֹא תְשׁוּרֶנּוּ עָיִן

וְכָבֵד עָלֵינוּ אַכְפּוֹ וּשְׂאֵתוֹ תְבַעֲתֵנוּ.

שניהם הולכים משם

מחזה שני

הקודמים, רחבה

בתהלוכת פאר ובלוית נוגנים באים קיסר, אנטוניוס,

והוא לבוש מדי המתחרים במרוץ, קלפורניה, פורציה,

דיציאוס, ציצרו, ברוּטוּס, קַסיוס וקסקא

אחריהם המון עם ובתוכו חוזה.

קיסר: קַלְפּוּרְנִיָּה!

קסקא: הַסּוּ, קֵיסָר מְדַבֵּר!

הנוגנים משתתקים

קיסר: קַלְפּוּרְנִיָּה!

קלפורניה: הִנֵּנִי, אַלּוּפִי.

קיסר: הִתְיַצְּבִי עַל דֶּרֶךְ אַנְטוֹנְיּוּס בְּצֵאתוֹ

לִמְרוּצָתוֹ בַּמְתַחֲרִים. אַנְטוֹנְיּוּס!

אנטוניוס: הִנֵּנִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ!

קיסר: אַל תִּשְׁכַּח,

אַנְטוֹנְיּוּס, לָגַעַת בְּקַלְפּוּרְנִיָּה

בַּחֲלָפְךָ בִּמְרוּצָתְךָ עַל פָּנֶיהָ.

הֲלֹּא כָכָה זְקֵנֵינוּ הִגִּידוּ לָנוּ,

כִּי הַעֲקָרוֹת, בְּגַעַת בָּהֶן יָד

מִתּוֹךְ מְרוּצַת הַקֹּדֶשׁ, וְסָרָה מָהֵן הָאָלָה

וְנִפְקְדוּ בִּפְרִי בָטֶן.

אנטוניוס: זָכֹר אֶזְכֹּרָה!

דְּבַר קֵיסָר צָו!

קיסר: הָחֵלּוּ. וְדָבָר אַל תַּפִּילוּ

מִכָּל מִשְׁפְּטֵי הַתַּחֲרוּת וְחֻקּוֹתֶיהָ.

זמרת המנגנים

החוזה: קֵיסָר!

קיסר: מִי הַקּוֹרֵא?

קסקא: הֶחֱשׁוּ, יֶחְדַּל הָרָעַשׁ!

קיסר: מִתּוֹךְ הֶהָמוֹן קוֹל מִי יִקְרָאֵנִי?

עַז וָרָם מִשְּׁאוֹן הַזִּמְרָה בּוֹקֵעַ

הקול: קֵיסָר! – דַּבֵּר, קֵיסָר יַט אֹזֶן.

החוזה: הִזָּהֵר בְּיוֹם אִיד מַרְצִיּוּס.

קיסר: מֵי הָאִישׁ?

ברוטוס: חוֹזֶה הוּא, הַמַּזְהִירְךָ מֵאִיד מַרְצִיּוּס.

קיסר: הֲבִיאוּהוּ אֵלָי. אֶרְאֶנּוּ פָנִים.

קסקא: הָאִישׁ, צֵא הֵרָאֵה לִפְנֵי קֵיסָר!

קיסר: וּמַה בְּפִיךָ עַתָּה? שׁוּבָה דַבֵּרָה!

החוזה: הִזָּהֵר בְּיוֹם אִיד מַרְצִיּוּס.

קיסר: בַּעַל חֲלוֹמוֹת הִנֵּהוּ,

עִזְבוּהוּ וּלְדַרְכֵּנוּ נֵלֵכָה.

זמרת לכת. התהלוכה עוברת. נשארים ברוטוס וקסיוס

קסיוס: הֲתֵלֵךְ לַחֲזוֹת בִּמְרוּצַת הַמְתַחֲרִים?

ברוטוס: אֲנִי – לֹא.

קסיוס: אָנָּא לֵכָה.

ברוטוס: לֹא לִשְׂחוֹק לִבִּי,

צָהֳלַת רוּחַ אַנְטוֹנְיּוּס רְחוֹקָה מֶנִּי,

אוּלָם אַתָּה עֲשֵׂה כִלְבָבְךָ וָלֵכָה,

אָנֹכִי לֹא אֶעֶצְרֶךָּ.

קסיוס: הִתְבּוֹנַנְתִּי

אֵלֶיךָ, בְּרוּטוּס, זֶה יָמִים וָאֵרֶא

כִּי תִגְרַע מִמֶּנִי אֶת-אוֹר עֵינֶיךָ

וְאֶת חַסְדָּן, לָמוֹ מֵאָז הִסְכַּנְתִּי.

אָכֵן כְּבֵדָה גַּם קָשָׁה מְּאֹד הַזְּרֹעַ

מִדֵּי תְנִיפֶנָּה לִקְרַאת יְדִיד נָפֶשׁ.

ברוטוס: שָׁגִיתָ, קַסִּיּוּס, בְּהַקְדִּיר צְעִיף הָאֹפֶל

אוֹר עֵינַי – זָעַף פָּנַי עַל נַפְשִׁי יָחוּל.

זֶה יָמִים שָׁתוּ עָלַי וַיַּעַרְכוּנִי

שְׂעִפִּים מִשְּׂעִפִּים שׁוֹנוֹת וּמְרִיבוֹת לֵב

לִי לְבַדִּי הֵן, וְהֵן אֲשֶׁר תַּשְׁחֵתְנָה

אוֹר פָּנַי וְאֶת-רוּחִי תַּעְכֹּרְנָה.

אַל-נָא יֵרַע אֵפוֹא עַל כָּכָה

לִידִידַי רֵעַי, וּבְתוֹכָם, קַסִּיּוּס, גַּם אָתָּה;

יֵדְעוּ-נָא כִּי אִם יֵשׁ אֲשֶׁר אֶתְרַפֶּה

בְּאַהֲבָתִי, אֵין זֹאת בִּלְתִּי אִם

מֵאֲשֶׁר כָּבְדָה עַל בְּרוּטוּס הַמִּסְכֵּן

מִלְחַמְתּוֹ אֶת-נַפְשׁוֹ, עַל כֵּן יַשֶּׁה

אֶת יְדִידָיו מְאוֹר פָּנָיו.

קסיוס: אָכֵן שָׁגִיתִי, עַל-כֵּן בְּחֻבִּי צָפַנְתִּי וָאַעְלִים

מִמְּךָ מְזִמּוֹת גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת.

הַגִּידָה לִּי, בְּרוּטוּס הַטּוֹב, הֲיָכֹל תּוּכַל

לִרְאוֹת אֶת-חָזוּת פָּנֶיךָ אַתָּה?

ברוטוס: לֹא, קַסְיוּס. לֹא תוּכַל תֵּרֶא עַיִן

פְּנֵי בְעָלֶיהָ אִם לֹא בַמַּרְאָה.

קסיוס: כֵּן דִּבַּרְתָּ. אָכֵן רַעַ הַדָּבָר עָלַי

כִּי אֵין מַרְאָה לְנֶגְדְּךָ אֲשֶׁר תַּעֲרֹךְ

אֶת-כְּבוֹד נַפְשְׁךָ פְּנִימָה לְעֵינֶיךָ

וְרָאִיתָ בָהּ אֶת-צֶלֶם פָּנֶיךָ. שָׁמַעְתִּי

כִּי רַבִּים מִבְּחִירֵי רוֹמֵי וּמֵאֲצִילֶיהָ –

זוּלָתִי קֵיסָר הַנֶּאְדָּר – מִדֵּי דַבְּרָם בִּבְרוּטוּס

וּבְהֵאָנְחָם תַּחַת עֹל יָמֵינוּ יִתְפַּלְּלוּ

כִּי תָשֹׁבְנָה עֵינֵי בְּרוּטוּס אִישׁ הַנְּדִיבוֹת אֵלָיו.

ברוטוס: מָה הַמּוֹקְשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יָקשְׁתָּ לִּי, קַסִּיּוּס,

כִּי תְּצַוֵּנִי לְבַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי אֶת-אֲשֶׁר אֵין בָּהּ?

קסיוס: לָכֵן הַט אֹזֶן וּשְׁמָעֵנִי, בְּרוּטוּס הַטּוֹב!

יַעַן וּבְיַעַן, בְּאֵין צַלְמְךָ נֶגְדֶּךָ, לֹא תוּכַל אַתָּה

רְאוֹת פָּנֶיךָ, וְהָיִיתִי אֲנִי רְאִי הַזְּכוּכִית

אֲשֶׁר יְגַל לְעֵינֶיךָ, וְלִוּא אַךְ מְעַט מִזְעָר

מִכָּל אֲשֶׁר לְךָ וְלֹא יָדַעְתָּ.

אַל נָא, בְּרוּטוּס הָאָהוּב, לַשָּׁוְא תַּחְשְׁדֵנִי.

הַכְּאַחַד הַלֵּצִים אָנֹכִי? אִם הַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי

לִשְׁפֹּךְ בִּשְׁבוּעֵי שְׁבוּעוֹת אֶת-שֶׁפֶךְ אַהֲבָתִי

בְּחֵיק כָּל עוֹבֵר? הַאִם הִכַּרְתַּנִי

וַתֵּדַע כִּי אָשִׁית בַּחֲלָקוֹת אֶל אִישׁ

אַף אֶפֹּל עַל צַוָּארָיו וְאַחַר אֲשִׂימֶנּוּ בוּזָה?

אוֹ כִּי כְאַחַד הַהוֹלְלִים פַּחַז כַּמַּיִם אָנֹכִי

לְהִתְרָעוֹת אֶת כָּל-נִקְלֶה בְּמִשְׁתֶּה הַיַּיִן?

אִם כֶּן-הוּא – שְׂטֵה מֵעָלַי, פֶּן תִּלָּכֵד.

קול חצוצרות ותרועת עם

ברוטוס: מַה קּוֹל הַתְּרוּעָה? דּוֹאֵג אָנֹכִי

פֶּן הִמְלִיךְ הָעָם אֶת-קֵיסָר.

קסיוס: דּוֹאֵג אַתָּה? אִם כֵּן רַע עָלֶיךָ הַדָּבָר?

ברוטוס: אָכֵן לֹא לְפִי רוּחִי הוּא, קַסִּיּוּס, וְאִם אֲהַבְתִּיו.

אַךְ מַדוּעַ תַּעַצְרֵנִי פֹה? מָה-דְּבַר הַסֵּתֶר

בְּפִיךָ אֵלָי? אִם דְּבַר הָעָם וְּׁשלוֹמוֹ הוּא,

כִּי עַתָּה שִׂימָה-נָא כְבוֹד נַפְשִׁי מוּל עֵינִי הָאַחַת

וְאֶת הַמָּוֶת מוּל הַשְּׁנִיָּה, וְהִבַּטְתִּי אֶל שְׁנֵיהֶם

כְּאֶחָד בְרוּחַ אַמִּיץ. כֹּה יִתְּנוּ לִּי הַאֱלֹהִים

וְכֹה יוֹסִיפוּ, אִם לֹא חֶרְדָּתִי לִכְבוֹד נַפְשִׁי

עַזָּה מִיִּרְאָתִי אֶת-הַמָּוֶת.

קסיוס:אֶת-כְּבוֹד נַפְשְׁךָ, בְּרוּטוּס, יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי

כְּדַעְתִּי אֶת-חָזוּת פָּנֶיךָ, וְאַף אָמְנָם

הַכָּבוֹד הוּא דְבַר שִׂיחָתִי עִמְּךָ הַפָּעַם.

לֹא אֵדַע מַה-מִשְׁפַּט הַחַיִּים הָאֵלֶּה

בְּעֵינֶיִךָ וּבְעֵינֵי כֹל זוּלָתִי, וְאוּלָם אָנֹכִי

בּוֹחֵר אֲנִי הִמָּחוֹת מִסֵּפֶר הַחַיִּים

מֵחֲיוֹת בְּיִרְאָה מִפְּנֵי בֶן-אָדָם כְּעֶרְכִּי.

כָּמוֹנִי כְקֵיסָר בֶּן-חוֹרִין יָצָאתִי מִבָּטֶן,

וְגַם אַתָּה כֵן; מָזוֹן אֶחָד יְחַיֶּה כֻלָּנוּ

וּבְשַׂר כֻּלָּנוּ יֹאכַל קֶרַח אֶחָד בַּחֹרֶף.

פַּעַם אַחַת בְּיוֹם סַעַר וְסוּפָה,

וְטִבֵּר הַנָּהָר הִתְגָּעֵשׁ מְלֹא כָל-גְּדוֹתָיו,

וַיּאמֶר אֵלַי קֵיסָר: הֲתִמְצָא, קַסִּיּוּס, אֶת-לְבָבְךָ

וְקָפַצְתָּ עִמִּי יַחַד אֶל הַמְּצוּלָה

הָרוֹתַחַת וְשָׂחִינוּ אֶל הָעֵבֶר הַלָּז?

עוֹד הַדָּבָר בְּפִיו וַאֲנִי בִלְבוּשִׁי הִתְנַפַּלְתִּי

הַמַּיְמָה וָאֶקְרָאֵהוּ לָבוֹא אַחֲרָי.

וְהוּא אָמְנָם עָשָׂה כֵן. הַנָּהָר נָהָם.

בִּזְרֹעוֹת עֹז הִכִּינוּ בּוֹ גַלִּים

וַנְּשַׁו לְעֻמָּתוֹ אֶת-קְשִׁי חָזֵנוּ.

וַיְהִי בְּטֶרֶם נַגִּיעַ אֶל הַמַּטָּרָה

וְקֵיסָר קָרָא: “הוֹשִׁיעֵנִי, קַסִּיּוּס, פֶּן אֶטְבָּע!”

וַאֲנִי כִּנְשׁוֹא אֵנֵיאַס, אָבִינוּ הַגָּדוֹל,

מִתּוֹךְ לַהֲבוֹת טְרוֹיָה אֶת-אַנְחִיסֵס הַיָּשִׁישׁ

עַל כְּתֵפוֹ, כֵּן מְקֶּרֶב גַּלֵּי טִבֵּר הַזּוֹעֵף

מָשִׁיתִי אֶת קֵיסָר. וְהָאִישׁ הַזֶּה הָיָה עָתָּה לֵאלֹהִים!

וִקַסִּיּוּס יְצוּר נִקְלֶה וָדַל וּכְאַגְמוֹן יִשַּׁחַ

מִדֵּי יָנִיד אֵלָיו קֵיסָר עַפְעָף. שׁוּב פַּעַם אַחַת

בִּהְיוֹתוֹ בְאַסְפַּמְיָה וַיַּחַל בְּקַדַּחַת,

וַיְהִי בִּתְקֹף אוֹתוֹ הַמַּחֲלָה וָאֵרֶא

וְהִנֵּה רְעָדָה אֲחָזַתּוּ. אָכֵן

רָעֹד רָעַד הַאֱלֹהִים! שְׂפָתָיו הַצּוֹלְלוֹת

כַּשִּׂיד חָוָרוּ, וְעֵינוֹ אֲשֶׁר הֶחֱרִידָה תֵבֵל –

הוּעַם זָהֳרָהּ פִּתְאֹם. שָׁמַעְתִּי אַנְחוֹתָיו, וּלְשׁוֹנוֹ,

זוּ כָרְתָה אָזְנַיִם לְכָל-מְתֵי רוֹמֵי

וַאֲמַרֶיהָ כֻלָּם לְזֵכֶר-עַד עַל לוּחַ נֶחֱרָתוּ,

פָּעֲתָה כְיַלְדָּה חוֹלָה: טִיטִינִיּוּס, מָיִם!

אֱלֹהִים אַדִּירִים! נִשְׂגָּבָה הִיא מִמֶּנִּי,

אִישׁ רְפֵה יָדַיִם כָּמֹהוּ אֵיכָכָה

זָכָה לַעֲבֹר בְּרֹאשׁ אַדִּירֵי תֵבֵל

וּבְיָדוֹ הַשַּׁרְבִיט.

קול חצוצרות ותרועת עם

ברוטוס: שׁוּב קוֹל עֲנוֹת. אֵין זֹאת

כִּי אִם תְּרוּעַת הָעָם הִיא, בְּהַעְתִּירוֹ

שֵׁנִית עַל רֹאשׁ קֵיסָר שִׁפְעַת הוֹד וְתִפְאָרֶת.

קסיוס: אָכֵן כֶּן-הוּא, בֶּן-אָדָם, גָּדוֹל וְרָם כַּעֲנָק

הוּא עַל בָּמֳתֵי תֵבֵל, צָרָה לוֹ, יִדְרֹךְ,

וַאֲנַחְנוּ קְטַנֵּי אֶרֶץ בֵּין מְצוּקֵי רַגְלָיו נִלָּבֵט

צְפוּיִם לִקְבוּרַת נִקְלִים, לְלֹא שֵם וָזֵכֶר.

יֵשׁ אֲשֶר הָאָדָם בְּמוֹ יָדוֹ יִיצֶר-לוֹ גוֹרָלוֹ.

לֹא יַד הַכּוֹכָבִים, בְּרוּטוּס יַקִּירִי,

כִּי יָדֵנוּ אֲנַחְנוּ, הִיא אֲשֶר תַכְשִׁילֵנוּ.

בְּרוּטוּס וְקֵיסָר – בַּמֶּה נִפְלֶה קֵיסָר?

בַּמֶּה נַעֲלֶה שְׁמוֹ מִשִּמְךָ אָתָּה?

כָּתְבֵם עַל לוּחַ יַחַד – וְנָאווּ שְׁנֵיהֶם לְמַרְאֶה,

יֶהְגֵם פִּיךָ – וְעָרֵב שִׁמְךָ כִּשְׁמוֹ לָאֹזֶן,

שָקְלֵם בְּמֹאזְנַיִם – וְכָבֵד גַּם זֶה כָמֹהוּ,

קָסְמָה בָהֶם – וְהֶעֱלָה גַם שֵם בְּרוּטוּס

אֶת הָרוּחַ מְהֵרָה כְּהַעֲלוֹת שֵם קֵיסָר.

בְּשֵׁם כָּל-הָאֵלִים גַּם יָחַד! מַה וָמָה הַמַּעֲדַנִּים

אֲשֶר מִלֵּא מֵהֶם קֵיסָר הַלָּזֶה אֶת כְּרֵשֹׂו

כּי גָדֵל כָּכָה? הַדּוֹר, מַה קַלוֹתָ מְאֹד!

אָכֵן תַּם, רוֹמֵי, כֹּחֵךְ לְהָקִים זֶרַע חַיִל

וּמְתֵי כָבוֹד וָעֹז. הֶהָיְתָה כָזֹאת

מִקֶּדֶם, מִימֵי הַמַּבּוּל וְעַד עָתָּה,

וְאִם נִמְצָא כַדּוֹר הַזֶּה בַּדּוֹרוֹת כֻּלָם

אֲשֶׁר לֹא תְהִי תִפְאַרְתּוֹ בִּלְתִּי אִם עַל הָאֶחָד!

גַּם מֵאָז מֵעוֹלָם כִּי יְדֻבַּר בְּרוֹמֵי, מִי הוּא

אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּו לֵאמֹר כִּי רַחֲבֵי חוֹמָתָהּ

לֹא יָכִילוּ בְקִרְבָּם בִּלְתִּי אִם אֶת הָאֶחָד.

וְהִנֵּה עַתָּה גַם עַתָּה עוֹד דֵּי מֶרְחָב לְרוֹמֵי

וּמָקוֹם אֵין בְּקִרְבָּהּ בִּלְתִּי אִם לָאֶחָד.

אָנֹכִי וְאַתָּה, שְׁנֵינוּ מִפִּי אֲבוֹתֵינוּ

שָׁמַעְנוּ, כִּי בִימֵי קֶדֶם הָיֹה הָיָה אִישׁ

וּבְרוּטוּס שְׁמוֹ, וַיִּבְחַר לְהַמְלִיךְ בְּרוֹמֵי

אֶת-הַשָּׂטָן מֵהָקִים עָלֶיהָ מֶלֶךְ.

ברוטוס: אַהֲבָתְךָ אוֹתִי יָדַעְתִּי. גַּם אֲשֶׁר יִשְׁאַל

לִבְּךָ מֵעִמִּי אוֹתוֹ שַׁעֵר אֲשַׁעֵר,

וַאֲשֶׁר יֶהְגֶּה לִבִּי עַל זֹאת וְעַל עִתּוֹת אֵלֶּה –

אוֹתוֹ אַגִּיד לְךָ אַחֲרֵי יָמִים. אַךְ כָּעֵת עָתָּה

אָנָּא אַל תִּפְצַר בִּי וְאַל תִּגְשֵׂנִי.

אֲשֶׁר אָמַרְתָּ אוֹתוֹ יִשְׁקֹל רוּחִי, וַאֲשֶׁר תַּגִּיד עוֹד

אוֹתוֹ אוֹסִיף אַקְשִׁיבָה, וּבְאֹרֶךְ רוּחַ.

לַמּוֹעֵד עוֹד נָשׁוּב נִפָּגֵשׁ וְהָגִינוּ יַחַד

בְּכָל-הַגְדֹלוֹת וְהַנְּצוּרוֹת הָאֵלֶּה.

אַחַת דַּע לְךָ עָתָּה רֵעַ יְקַר נֶפֶשׁ,

כִּי בְּרוּטוּס יִבְחַר לְנַפְשׁוֹ שְׁכֹן בִּכְפָר

מֵהִקָּרֵא בֶן-רוֹמֵי וָשֶׁבֶת תַּחַת הַיָּד הַקָּשָׁה

אֲשֶׁר תָּזֹם עִתֵּנוּ הָרָעָה לֶאֱֻכֹף עָלֵינוּ.

קסיוס: שָׂמַחְתִּי כִּי אִמְרָתִי רְפַת הַכֹּחַ

פָּגְעָה בְּלֵב בְּרוּטוּס וַתַּרְשִׁיפֵהוּ.

ברוטוס: תַּמּוּ הַמִּשְׂחָקִים. קֵיסָר הִנֵּה זֶה שָׁב.

קסיוס: מִדֵּי עָבְרָם וְתָפַשְׂתָּ בִכְנַף קַסְקָא

וְהִשְׁמִיעֲךָ בְזַעַף לֵב, כְּמִשְׁפָּטוֹ תָמִיד,

אֶת-כָּל הַנִּכְבָּדוֹת בְּדִבְרֵי הַיּוֹם הַזֶּה.

קיסר ורואי פניו שבים

ברוטוס: כֵּן אֶעֱשֶׂה. רְאֵה, קַסִּיּוּס, צָרֶבֶת זַעַם זָרְחָה

עַל מֵצַח קֵיסָר וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד.

לְחִי קַלְפּוּרְנִיָּה חָוָרָה, וְעֵינֵי צִיצֵרוֹ –

עֵינֵי חֻלְדָּה לוֹהֲטוֹת כַּאֲשֶׁר רְאִינוּהוּ

לֹא אַחַת בְּקַפִּיטוֹלִיּוֹן, בְּסוֹד הַמְחוֹקְקִים,

בְּהִתְנַגְּחוֹ אֶת אֶחָד מִזִּקְנֵי הָאָרֶץ.

קסיוס: קַסְקָא הֵן יַגִּיד לָנוּ מָה הַדָּבָר.

קיסר: אַנְטוֹנִיּוּס!

אנטוניוס: הִנֵּנִי קֵיסָר.

קיסר: אָהַבְתִּי כִּי יְסוֹבְבוּנִי

בְרִיאֵי בָשָׂר וַחֲלָקִים, אֲשֶׁר תֶּעֱרַב לָמוֹ

שְׁנָתָם בַּלֵּילוֹת, וְאוּלָם קַסִּיּוּס מַרְאֵהוּ

דַּל וְצָנוּם. אִישׁ שְׂעִפִּים וְעֶשְׁתּוֹנוֹת הוּא.

בְּנֵי אָדָם כָּמֹהוּ מוֹקֵשׁ טָמוּן בְּקִרְבָּם.

אנטוניוס: אַל תִּירָא, קֵיסָר! אֵין כָּל-מוֹקֵשׁ בַּלָּז,

בֶּן רוֹמֵי הוּא, אִישׁ חַיִל וְאָדָם הַמַּעֲלָה.

קיסר: לוּא שָׁמֵן מְעָט! אֲנִי אָמְנָם לֹא אִירָאֶנּוּ,

אֶפֶס לוּא אֶל שְׁמִי יְחֻבַּר הַפַּחַד –

כִּי עַתָּה לֹא אֵדַע אִישׁ אֲשֶׁר אֲמַהֵר

שְׂטוֹת מַעָלָיו וַעֲבוֹר כְּדַק הַבָּשָׂר הַלָּזֶה,

כְּקַסִּיּוּס. הַרְבֵּה יַרְבֶּה הֲגוֹת בִּסְפָרִים,

עֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת לוֹ, יִרְאֶה לִלְבַב בְּנֵי אָדָם

אַף יָבִין אֶל כָּל-מַעֲשֵׂיהֶם. שַׁעֲשׁוּעִים

לֹא יֶאֱהַב כָּמוֹךָ, אַנְטוֹנְיּוּס. שִׁיר וַזֶמֶר

לא יִשְׁמַע, שְׂחוֹק שְׂפָתָיו יַחֲשֹׂךְ, וּבְשַׂחֲקוֹ –

וִיהִי כְּלוֹעֵג וּכְבָז לְנַפְשׁוֹ עַל תִּתָּהּ

לִמְשֹׁל בּוֹ הַשְּׂחוֹק רָגַע. אֲנָשִׁים כָּמֹהוּ

לִבָּם לֹא יֵדַע שָׁלֵוֹ מִדֵּי רְאוֹתָם

אֶחָד נַעֲלֶה וּמְרוֹמָם מֵהֶם. עַל-כֵּן

הַוֹּת בְּקִרְבָּם. רְאֵה דִבַּרְתִּי לְךָ כָּל-זֹאת

רַק לְמַעַן הַזְהֵר וְלֹא מִפָּחַד. הֵן אָנֹכִי –

אָנֹכִי הוּא קֵיסָר! עֲבֹר לֵךְ לִימִינִי, –

– כְּבַד הָאֹזֶן הַזֹּאת אָנֹכִי – וְהִגַּדְתָּ לִי

דְבַר אֱמֶת, מַה-בְּלִבָּךְ אַתָּה עָלָיו?

קיסר וכל רואי פניו סרים, זולתי קסקא

קסקא: בִּכְנַף בִּגְדִי מְשֵׁכְתָּנִי: הֲדָבָר לְךָ אֵלָי?

ברוטוס: כֵּן, קַסְקָא. הֲלֹא תַגִּיד מַה-דָּבָר נָפַל הַיּוֹם

כִּי זָעֲפוּ כֹה פְנֵי קֵיסָר?

קסקא: הֲלֹא עִמּוֹ הָיִיתָ, הַאַף אֵין זֹאת?

ברוטוס: כִּי אָז לֹא שָׁאַלְתִּי אֶת-פִּי קַסְקָא עַל-כָּכָה.

קסקא: וּבְכֵן, הֻגֵּשׁ הֻגַּשׁ לוֹ אֶת-הָעֲטָרָה, וּכְהַגִּישׁ הַמַּגִּישׁ אוֹתָה –

וַיֶּהְדֳּפֶנָּה מַעָלָיו כִּלְאַחַר-יָד: כָּזֹאת –; אָז נִשְׁמַע קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה

ברוטוס: וּמַה-דְּבַר תְּרוּעַת הָעָם בַּשְׁנִיָּה?

קסקא: שׁוּב עַל כָּכָה.

ברוטוס: הָעָם הֵרִיעַ בַּשְּׁלִישִׁית. מַה-פֵּשֶׁר תְּרוּעָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה?

קסקא: עַל-כָּכָה וְעַל-כָּכָה!

ברוטוס: הַפְּעָמִים שָׁלֹשׁ הֻגְּשָׁה לוֹ הָעֲטָרָה?

קסקא: חַיֵּיךָ אִם לֹא שֻׁלַּשׁ כַּדָבָר הַזֶּה. וְהוּא גַם הוּא דָּחֹה דָּחָהּ

מֵעָלָיו שָׁלֹשׁ רְגָלִים, וּבְכָל פַּעַם – בְּנַחַת הוֹלֶכֶת וּמוֹסֶפֶת. וְעַל

כָּל-דְּחִיָּה וּדְחִיָּה הֵרִיעוּ לְעֻמָּתוֹ שְׁכֵנַי הַכְּשֵׁרִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה.

קסיוס: וּמִי הִגִּישׁ לוֹ אֶת הָעֲטָרָה?

קסקא: הֲלֹא אַנְטוֹנְיּוּס.

ברוטוס: סַפֵּר-נָא קַסְקָא יָקָר, הַדָּבָר עַל אָפְנָיו.

קסקא: נָקֵל לִי הַסְגֵּר נַפְשִׁי לַמְמִיתִים מִסַּפֵּר הַדְּבָרִים עַל

אָפְנֵיהֶם. אַךְ הֶבֶל וָרִיק כֻּלָּם. אַף נָתֹן לֹא נָתַתִּי לִבִּי עֲלֵיהֹם.

רָאִיתִי בְּהַגִּיש לוֹ מָרֵי אַנְטוֹנִי עֲטָרָה, וְלֹא עֲטָרָה, כִּי אִם מֵעֵיִן

עֲטָרָה – וְהוּא הָדֹף הֲדָפָהּ מֵעָלָיו, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אַף אִם לִבִּי

יַגִּיד לִי כִּי חָשֹׁק חָשַׁק בָּהּ עַד מְאֹד. אָז יַגִּישׁ לוֹ אַנְטוֹנְיּוּס אֶת-

הָעֲטָרָה שֵׁנִית, – וַיֶּהְדֳּפֶנָּה עוֹד הַפַּעַם. וְאוּלָם שׁוּב יַגִּיד לִבִּי לִּי,

כִּי קָשְׁתָה מְאֹד עַל אֶצְבְּעוֹתָיו הַפְּרִידָה מֵעִם הָעֲטָרָה; וְאָז תֻּגַּשׁ

לוֹ הָעֲטָרָה בַּשְּׁלִישִׁית – וַיֶּהְדֳּפֶנָּה בַשְׁלִישִׁית גַּם הוּא. וּמִדֵּי הָדְפוֹ –

הֵרִיעַ הָאֲסַפְסוּף תְּרוּעָה גְדוֹלָה, מָחָא כַּפָיו הַמְיֻבָּלוֹת, זָרַק

כּוֹבָעָיו הַמְזֻהָמִים הַשָּׁמָיְמָה, וַיַּבְאֵשׁ אֶת-הָאָרֶץ בְּרוּחַ פִּיו בָּאְשָׁה

רַבָּה וּכְבֵדָה, עֵקֶב מְשֹׁךְ קֵיסָר אֶת-יָדוֹ מִן הָעֲטָרָה, עַד אֲשֶׁר

לֹא יָכֹל עוֹד קֵיסָר עֲמֹד מִפְּנֵי הַצַּחֲנָה, כִּי הִנֵּה מִקֵּץ רֶגַע הִתְעַלֵּף

וַיִּפֹּל; וַאֲנִי גַם אֲנִי יָרֵאתִי לְמַלֵּא צְחוֹק פִּי, מִדְּאָגָה פֶּן אֶפְתַּח

שְׂפָתַי וּבָאָה הַצַּחֲנָה בְקִרָבִּי.

קסיוס: אָנָּא, לְאַט לְךָ, הַאֻמְנָם הִתְעַלֵּף קֵיסָר?

קסקא: נָפֹל נָפַל אַרְצָה בְּתוֹךְ הָרְחוֹב, פִּיו הֶעֱלָה קֶצֶף וְהַדִּבֵּר

לֹא הָיָה בוֹ.

ברוטוס: לֹא יִפָּלֵא הַדָּבָר, נִכְפֶּה הִנֵּהוּ.

קסיוס: לֹא, כִּי אַתָּה וַאֲנִי וְקַסְקָא הַנִּכְפִּים.

קסקא: לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ לֹא אָבִין, וְאוּלָם דְּבָרִי אֱמֶת וְנָכוֹן. קֵיסָר

נָפַל אָרְצָה. וְאֶהְיֶה-נָּא כִמְתַעְתֵּעַ בְּעֵינֵי כֹל, אִם לֹא מָחֲאוּ לוֹ

בְנֵי הָאֲסַפְסוּף כַּף וְגַם שָׁרְקוּ לוֹ בְּשִׂפְתֵיהֶם, הַכֹּל לְפִי מִשְׁפָּטָם

עָלָיו, אִם טוֹב וְאִם רָע, כַּעֲשׂוֹתָם לַמְשַׂחֲקִים עַל הַבָּמָה.

ברוטוס: וּבְשׁוּב אֵלָיו רוּחוֹ מֶה הָיָה דְבָרוֹ?

קסקא: אִי! עוֹד בְּטֶרֶם יִפֹּל – כִּרְאוֹתוֹ אֶת-שִׂמְחַת הָאֲסַפְסוּף

עַל הָדְפוּ מֵעָלָיו אֵת הָעֲטָרָה, וַיִּקַּח וַיִּפְרֹם אֶת-פִּי כֻתָּנְתּוֹ, וַיַּחֲשׂף

לָהֶם צַוָּארוֹ לֵאמֹר: שְׁחָטוּנִי! וְלוּא אִישׁ מַעֲשֶׂה-מְאוּמָה הָיִיתִי,

כִּי עַתָּה אֵרְדָה-נָּא עַל כָּל הַנְּבָלִים יַחַד לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיָּהָ, אִם

לֹא הֲקִימוֹתִיו עַל מוֹצָא שְׂפָתָיו. וְאַחֲרֵי-כֵן – נָפָל. וּכְשׁוּב רוּחוֹ

אֵלָיו – וַיְחַל אֶת-פְּנֵי הַקָּהָל הַנִּכְבָּד לָשֵׂאת אֶת-פָּנָיו אִם עָשָׂה

וְאִם דִבֶּר לִפְנֵיהֶם דָּבָר אֲשֶׁר לֹא כַדָּת, כִּי עַל כֵּן יָשִׁיבוּ אֶל

לִבָּם, כִּי אַךְ מַחֲלָתוֹ עָשְׂתָה לוֹ כָכָה. שָׁלֹשׁ אוֹ אַרְבַּע אִשּׁוֹת

מִן הַנִּצָּבוֹת עַל יָדִי צָוְחוּ בְקוֹל: אִי, נֶפֶשׁ יְקָרָה! – וַתִּסְלַחְנָה

לוֹ בְּכָל לְבָבָן. וְאוּלָם אַךְ נְקַלָּה הִיא: לוּא גַם אֶת אִמּוֹתֵיהֶן

לְעֵינֵיהֶן רִטֵּשׁ קֵיסָר, כִּי עַתָּה גַם עַתָּה לֹא הִמְעִיטוּ עֲשׂוֹת מִכֵּן.

ברוטוס: וְאַחֲרֵי-כֵן הָלַךְ מִשָּׁם בְּזָעַף?

קסקא: כִּדְבָרֶיךָ.

קסיוס: וְצִיצֵרוֹן נָאָם?

קסקא: נָאֹם נָאַם, וִיוָנִית.

קסיוס: וְעַל מָה נָשָׂא מַשָּׂאוֹ?

קסקא: לֹא יָדַעְתִּי. וְאִם אֶבְדָּא לָכֶם מִלִּבִּי, אֵיכָה אֶשָּׂא פָנַי

אֲלֵיכֶם כָּל-הַיָּמִים. אֵלֶּה אֲשֶׁר הֵבִינוּ גִּחֲכוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיָּנִיעוּ

רֹאשׁ. וַאֲשֶׁר לִּי אָנִי – הִנֵּה שְׂפָתוֹ יְוָנִית וְלֹא אֶשְׁמָעֶנָּה. עוֹד חֲדָשׁוֹת

בְּפִי אֲלֵיכֶם: מָרוּלוּס וּפְלָוִיּוּס, עֵקֶב הִשְׁלִיכוּ אֶת-הַכְּלִילִים

מִצַּלְמֵי קֵיסָר – נִסְכַּר פִּיהֶם, וְעַתָּה שָׁלוֹם. עוֹד דְּבָרִים תְּפֵלִים

כְּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה הָיוּ שָׁם – מִי אִישׁ וְיִזִכְּרֵם כֻּלָּם.

קסיוס: הֲתֹאכַל, קַסְקָא, אִתִּי לֶחֶם הָעָרֶב?

קסקא: לֹא, קָרוּא אֲנִי אֶל מָקוֹם אַחֵר.

קסיוס: אוּלַי תֹּאבֶה לֶאֱכֹל עִמִּי מָחָר בַּצָּהֳרָיִם?

קסקא: אָכוֹל אֹכַל, אִם אֲנִי אֶחְיֶה, וְאִם אַתָּה לֹא תְּנָּחֵם וְאִם

אֲרֻחָתְךָ תִנְעָם.

קסיוס: טוֹב הַדָּבָר, אֲנִי אֲחַכֶּה לָךְ.

קסקא: כֵּן תַּעֲשֶׂה. שָׁלוֹם לִשְׁנֵיכֶם.

קסקא הולך לו

ברוטוס: מֶה הָיָה לָאִישׁ כִּי כָבֵד כָּכָה,

וּבִנְעוּרָיו הֵן עַזָּה רוּחוֹ כְּאֵשׁ שַׁלְהָבֶת?

קסיוס: בְּכָל-כְּבֵדוּת יָדָיו לְמַרְאֵה עָיִן –

כְּרוּחוֹ אָז כֵּן עַזָּה הִיא גַּם עַתָּה

בְּבוֹא לְפָנָיו עֲלִילַת עֹז וּמִפְעַל נְדִיבוֹת.

גַּסּוּתוֹ אֵינֶנָּה בִּלְתִּי אִם תְּבָלִים

לִשְׁנִינַת שְׂפָתוֹ וְּסְגֻלָּה לְקֵבַת בְּנֵי הָאָדָם

לְעַכֵּל אֶת דְּבָרָיו בְּיֶתֶר תֵּאָבוֹן.

ברוטוס: אָכֵן נִרְאִים דְּבָרֶיךָ. עַתָּה אֵלְכָה מִזֶּה.

מָחָר, אִם דְּבָרִים לְךָ אֵלַי, אֶל בֵּיתְךָ אֲסוּרָה,

אוֹ, אִם יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁךָ, אֵלַי תָּסוּר,

אָנֹכִי אֲחַכֶּה לָךְ.

קסיוס: כֵּן אֶעֱשֶׂה. וְאַתָּה

עַד כֹּה וְעַד כֹּה הֲגֵה-נָא בְּכָל הֲנַעֲשֶׂה

עַל פְּנֵי תֵבֵל אָרֶץ.

(ברוטוס הולך לו)

אָכֵן, בְּרוּטוּס,

אִישׁ נְדִיבוֹת אָתָּה. אֶפֶס רוֹאֶה אָנֹכִי

כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר יִשְׂנֶא זְהָבְךָ וְכִתְמְךָ יוּעַם

בִּהְיוֹת בּוֹ יָד. אֵין טוֹב אֵפוֹא מֵהִתְחַבֵּר

נְדִיבוֹת לַנְּדִיבוֹת, כִּי מִי זֶה תַקִּיף

וְעָמַד בִּפְנֵי מַדּוּחִים? אוֹתִי יִשְׂטֹם קֵיסָר

וְאֶת-בְּרוּטוּס יֶאֱהָב. אַךְ לוּא גַם הָיִיתִי

אָנֹכִי בְרוּטוּס, וְהוּא – קַסִּיּוּס, חַי אֲנִי

אִם יַדִּיחֵנִי אַחֲרָיו. עוֹד הַלַּיְלָה

בְּעַד הַחַלּוֹנִים אִגְּרוֹת אֵלָיו אַפִּילָה,

שׁוֹנוֹת-כְּתָב אֵלֶּה מֵאֵלֶּה, כְּאִלּוּ מִתַּחַת

יְדֵי אֶזְרָחִים שׁוֹנִים יָצָאוּ, וּפֶה אֶחָד

יְתַנּוּ כֻלָּם מַה-גָּדוֹל וּמַה-נַּעֲרָץ

שְׁמוֹ בְּרוֹמֵי, כַּאֲשֶׁר גַּם יְרֻמַּז שָׁמָּה

עַל רוּם עֵינֵי קֵיסָר וְגֹבַהּ לִבּוֹ.

אַחֲרֵי כֵן יֵשֶׁב-לוֹ קֵיסָר עַל כִּסְאוֹ בֶּטַח:

מַגֵּר נְמַגְּרֵהוּ, אוֹ כִי יֶאֶרְכוּ יְמֵי סִבְלֵנוּ.

מחזה שלישי

הקודמים. רחוב. רעמים וברקים. קסקא, חרב שלופה בידו, וציצרון

ציצרון: שָׁלוֹם, קַסְקָא. הָעַד בֵּיתוֹ לִוִּיתָ אֶת-קֵיסָר?

לָמָה עָיַפְתָּ כֹה? וּמָה-לְךָ כִּי רוּחֲךָ נִבְהָלָה?

קסקא: וְאַתָּה הֲתַעֲמֹד בְּךָ הָרוּחַ בְּמוֹט אֶרֶץ

וְעַמּוּדֶיהָ כַּקָּנֶה יִתְנוֹדָדוּ? הוֹ, צִיצֵרוֹן,

עֵינַי רָאוּ סְעָרוֹת. רָאִיתִי סוּפוֹת זַעַם

בְפוֹצְצָן אַלּוֹנִים אַדִּירֵי יָעַר. רָאִיתִי

גְּאוֹן יָם נָפוּחַ בְּזַעְפּוֹ וּבְשֶׁצֶף קִצְפּוֹ

וּבְרוֹמְמוֹ שִׂיא גַלָּיו עַד לְעַנְנֵי אֵימָה.

אֶפֶס מֵעוֹדִי וְעַד לֵיל זֶה, מֵעוֹדִי

וְעַד עַתָּה לֹא עָבַרְתִּי בְּתוֹךְ סְעָרָה

מַמְטֶרֶת לַהֲבוֹת אֵשׁ. אֵין זֹאת כִּי אִם

צִבְאוֹת מָרוֹם אָסְרוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ מִלְחָמָה

אוֹ כִי הָאָרֶץ בִּזְדוֹן תּוֹעֲבוֹתֶיהָ הִבְעִירָה

אֶת-חֲמַת הָאֱלֹהִים וַיֹּאמְרוּ לְהַשְׁחִיתָהּ.

ציצרון: הֲגַם נִפְלָאוֹת מֵאֵלֶּה רָאִית?

קסקא: אַחֵד הָעֲבָדִים,

וְאַתָּה יְדַעְתּוֹ פָנִים, רוֹם שְׂמֹאלוֹ נָשָׂא,

וַתִּצַּת וַתִּלְהַט כְּעֶשְׂרִים לַפִּידִים יָחַד,

אַךְ הַיָּד לֹא אֻכְּלָה וְהָאֵשׁ לֹא שָׁלְטָה בָהּ.

וְעוֹד זֹאת (וּמֵאָז לֹא הֲשִׁיבוֹתִי חַרְבִּי אֶל תַּעְרָהּ),

עַל יַד הַקַּפִּיטוֹלִיּוֹן פָּגוֹשׁ פָּגַשְׁתִּי אֲרִי

וַיִּלְטֹשׁ עֵינָיו לִי, וְכֵן עָבַר וַיֵּלֶךְ לוֹ בְזַעַף

לִבְלִי פְגֹעַ בִּי. שָׁם גַּם הִתְגּוֹדְדוּ יַחַד

כִּמְאַת נָשִׁים נִבְהָלוֹת, נַעֲווֹת פָּנִים מִזְּוָעָה,

וַתִּשָּׁבַעְנָה כִּי עֵינֵיהֶן רָאוּ אֲנָשִׁים,

אֵשׁ לֶהָבָה כֻלָּם, מְשׁוֹטְטִים הֵנָּה וָהֵנָּה

בָּרְחוֹבוֹת, וְאֶתְמוֹל בְּעֶצֶם יוֹם בַּצָּהֳרַיִם

יָשְׁבָה לָהּ בְּלֵב הָעִיר לִילִית אַחַת

וַתָּרַע וַתִּצְרַח מְאֹד. וּבְבוֹא כָּל-הַפְּלָאוֹת

הָאֵלֶּה יַחַד, אַל תֹּאמְרוּ: "מָצָאנוּ פֵשֶׁר

מֵחֻקּוֹת הַטֶּבַע אֵלֶּה" – לִי יֹאמַר לִבִּי,

כִּי אֵין אֵלֶּה בִּלְתִּי אִם אוֹתוֹת שָׁמַיִם

מְבַשְּׂרִים רָעָה לַמְּדִינָה, בְּהֵרָאוֹתָם בָּהּ.

ציצרון: עֵת פְּלָאוֹת הָעֵת. אֶפֶס בְּנֵי הָאָדָם

זֶה דַרְכָּם לַחֲזוֹת בַּכֹּל מֵחֶזְיוֹן לִבָּם

וְתַת לַדְּבָרִים פִּתְרוֹנִים לֹא הֵמָּה.

הֲיָבוֹא קֵיסָר אֶל הַקַּפִּיטוֹלִיּוֹן מָחָר?

קסקא: בּוֹא יָבוֹא. גַּם שָׁאַל מֵעִם אַנְטוֹנְיּוּס

לְהוֹדִיעֲךָ כִּי מָחָר יִהְיֶה שָׁמָּה.

ציצרון: וּבְכֵן הֱיֵה שָׁלוֹם. לֵיל סַגְרִיר אֲשֶׁר כָּזֶה –

לֹא עֵת שׁוֹטֵט וָשׂוּחַ הוּא.

קסקא לֵךְ לְשָׁלוֹם, צִיצֵרוֹן.

קסיוס בא

קסיוס: מִי בָזֶה?

קסקא אִישׁ רוֹמֵי.

קסיוס: הֲקוֹלְךָ הוּא, קַסְקָא?

קסקא: אֹזֶן בּוֹחֶנֶת לָךְ. מָה-נּוֹרָא הַלַּיְלָה, קַסִּיּוּס.

קסיוס: נְעִים הַלֵּילוֹת הוּא לְיִשְׁרֵי רוּחַ.

קסקא: מִי רָאָה מֵאָז שְׁמֵי זַעַם כָּאֵלֶּה?

קסיוס: אֲשֶׁר רָאוּ אֶת-הַאֲדָמָה בְּכָל-תּוֹעֲבוֹתֶיהָ.

וְאוּלָם אֲנִי שַׁטְתִּי בִרְחוֹבוֹת קִרְיָה

וּמִבִּעוּתֵי לַיְלָה אָחוֹר לֹא נְסוּגוֹתִי.

בְּלִי אֵזוֹר וַחֲגוֹרָה, כַּאֲשֶׁר תִּרְאֵנִי בָזֶה,

חָשַׂפְתִּי לִבִּי וָאֲכוֹנְנֵהוּ לְעֻמַּת אַבְנֵי הָאֵשׁ

וְחִצֵּי הָרָעַם. וּבְהִתְרוֹצֵץ הַבָּרָק

כִּשְׁפִיפוֹן תְּכֵלֶת, וַיְהִי כְאִלּוּ נִבְקַע

לֵב הַשָּׁמַיִם פִּתְאֹם – וָאַצִּיב אֶת-לִבִּי אָנִי

כַּמַטָּרָה לְרֶשֶׁף אִשׁוֹ.

קסקא: הֲטוֹב כִּי תְנַסֶּה

אֶת-הַשָּׁמַיִם כָּכָה? בִּשְׁלֹחַ אֲלֹהִים אַדִּירִים

אֶת-מַלְאֲכֵי זַעְמָם לִפְנֵיהֶם, לְהַפְלִיאֵנוּ

בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמוֹרָאִים גְּדוֹלִים –

אֵין טוֹב לָאָדָם כִּי אִם לְבֹשׁ אֵימוֹת וַחֲרָדוֹת.

קסיוס: כְּבַד-רוּחַ אַתָּה, קַסְקָא. שְׁבִיבֵי הַחַיִּים

הַלּוֹהֲטִים בִּלְבַב כָּל-אִישׁ רוֹמֵי לֹא יְדָעוּךָ

אוֹ כִי הַסְתֵּר תַּסְתִּירֵם. חִוֵּר וְנִבְהָל

תֵּלֵךְ, אֲחוּז אֵימָה וּמֻכֵּה תִּמָּהוֹן

לְמַרְאֵה הַשָּׁמַיִם הַזָּר וְהַזּוֹעֵם.

אֶפֶס לוּאֹ חָכַמְתָּ וַתַּשְׂכֵּל לְשָׁרְשֵׁי הַדְּבָרִים:

מֵאַיִן לַהֲבוֹת הָאֵשׁ וְהָרוּחוֹת הַמְשׁוֹטְטוֹת הָאֵלֶּה?

מַדּוּעַ כָּל-חַיָּה וְעוֹף כָּנָף דַּרְכֵיהֶם סִלֵּפוּ?

מַדּוּעַ זְקֵנִים יִשְׁתּוֹלְלוּ וִילָדִים יִתְנַבָּאוּ

וְכָל-יֵשׁ שִׁחֵת דַּרְכּוֹ וַיֵּשְׁטְ מֵאֹרַח חֻקּוֹ

לִנְתִיב תַּהְפּוּכוֹת וְזָרוֹת? – וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם

כִּי אַךְ הַשָּׁמַיִם נָתְנוּ אֶת-הָרוּחַ הַהִיא

בְּכֻלָּם, רַק לְמַעַן שִׁיתָם מוֹרָא וְאוֹתוֹת אֵימָה

לְאַחַת הַמַּמְלָכוֹת בְּהַשְׁחִיתָהּ אֶת-דַּרְכָּהּ.

יָדַעְתִּי אִישׁ – גַּם בְּשֵׁם אוּכַל אֶקֳּבֶנּוּ –

אֲשֶׁר לְלֵיל בַּלָּהוֹת זֶה יִדְמֶה מְּאֹד, אִישׁ

עוֹשֵׂה חֲזִיזִים, שׁוֹלֵחַ בְּרָקִים, פּוֹתֵחַ קְבָרִים

וְּשְׁאָגָה לוֹ כִלְבִיא הַקַּפִּיטוֹלְיּוֹן, אִישׁ כְּעֶרְכֵּנוּ,

אֲשֶׁר לֹא כָל-יִתְרוֹן לוֹ בְּרוּחַ עֹז וְתַעֲצוּמוֹת

לֹא עָלֶיךָ וְלֹא עָלַי, וּבְכָל-זֹאת גָּדַל וַיִּשְׂגֶּה,

וְהוּא נוֹרָא וְאָיֹם כְּבִעוּתֵי הַלַּיְלָה הַזֶּה.

קסקא: הַלֹא עַל קֵיסָר תְּדַבֵּר, – הָאֵין זֹאת, קַסִּיּוּס?

קסיוס: וִיהִי מִי, הֲלֹא בְנֵי רוֹמֵי כֻלָּם, דּוֹר יָמֵינוּ,

הֵם וַאֲבוֹתֵיהֶם עֶצֶם אַחַת וּבָשָׂר אֶחָד

וּמֵחֹמֶר אֶחָד קֹרָצוּ, אֶפֶס, הוֹי לַדּוֹר,

רוּחַ הָאָבוֹת נֶאֶסְפָה מֵאִתָּנוּ וְאֵינֶנָּה,

וְרוּחַ אִמּוֹתֵינוּ הִיא הַסּוֹכֶנֶת בָּנוּ,

כִי לֵב נָשִׁים לִבֵּנוּ לְעֹל וּלְסֶבֶל.

קסקא: אָכֵן שָׁמַעְתִּי כִּי נוֹעֲצוּ זִקְנֵי הָאָרֶץ

לְהַמְלִיךְ מָחָר אֶת קֵיסָר, וְנָשָׂא הַנֵּזֶר

בַּיָּם וּבַיַּבָּשָׁה, בִּלְעֲדֵי פֹה בְאִיטַלְיָּה.

קסיוס: אִם כֵּן, אֵפוֹא, אֵדַע עַתָּה אָנָּה אֲכוֹנֵן

אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת הַזֹּאת, יִפְדֶּה קַסִּיּוּס אֶת קַסִּיּוּס!

בְּזֹאת, הָאֱלֹהִים, תִּתְּנוּ אֶת-הַחַלָּשׁ כְּגִבּוֹר,

וּבְזֹאת, הָאֱלֹהִים, עָרִיצִים לְאַיִן תָּשִׂימוּ!

גַּם מְצוּדוֹת סְלָעִים, גַּם חֹמוֹת אֶבֶן וּנְחשֶׁת,

גַּם מְצָרֵי כְלָאִים וְגַם כֹּבֶד אֲזִקֵּי בַרְזֶל,

כָּלוֹא לֹא יִכְלְאוּ אֶת-הָרוּחַ בִּגְבוּרָתָהּ.

וְכִי יִכְבְּדוּ כַבְלֵי הַחַיִּים עַל הָאָדָם – מִי זֶה

אֲשֶׁר יַעְצְרֶנּוּ לִקְרֹא לְנַפְשׁוֹ דְרוֹר! – וְאִם אָנֹכִי

הַיִּוֹדֵעַ זֹאת – יֵדָעוּהָ-נָא גַם כָּל-בָּאֵי עוֹלָם,

כִּי אֶת-חֶלְקִי אָנִי בְּמַשָּׂא הָעֹל – אוֹתוֹ

פָּרֹק אֶפְרֹק מֵעָלַי בַּעֲבֹר עָלֵי הָרוּחַ!

הרעמים

קסקא: גַּם יָדִי תִמְצָא לִי עֲשׂוֹת כָּכָה, אֵין עֶבֶד

אֲשֶׁר לֹא תְהִי פְדוּתוֹ עִמּוֹ וּגְאֻלָּתוֹ בְיָדוֹ.

קסיוס: וּמַדּוּעַ זֶה אָחַז קֵיסָר דֶּרֶך עָרִיצִים?

הַמִּסְכֵּן! יָדַעְתִּי, גַּם הוּא לֹא נֶהְפַּךְ לִזְאֵב

לוּלֵא רָאָה בְנִי רוֹמֵי וְהִנָּם עֶדֶר כְּבָשִׁים,

וְלֹא נֶהְפַּךְ לְאַרְיֵה – לוּלֵא מְצָאָם אַיָּלִים,

אֲשֶׁר יַחְפֹּז לְהִבְעִיר מְדוּרַת אֵשׁ עֲצוּמָה –

וְהִצִּית הַקַּשׁ בַּתְּחִלָּה. אַךְ פְּסֹלֶת רוֹמֵי!

נְעֹרֶת וָסֶחִי! כִּי נִקְלְתָה הֱיוֹת דֶּלֶק נִמְאָס

לְמַעַן הַעֲלוֹת נֹגַהּ עַל שָׁפָל וְדַל-עֵרֶךְ

כְּקֵיסָר. אַךְ אֲהָהּ! אָנָה הִתְעִיתַנִי,

מְרִי שִׂיחִי? אוּלַי עַל אֹזֶן עֶבֶד-מֵאַהֲבָה

אֲדַבֵּר? – כִּי עַתָּה נָכוֹנוּ לִי שְׁפָטִים,

אַךְ אֵין פָּחַד: נִשְׁקֵי בְכַפִּי, וְלַמָּוֶת אִבֶז.

קסקא: הַלְקַסְקָא תֹאמַר זֹאת, לְאִישׁ אֲשֶׁר מֵעוֹדוֹ

לֹא רָגַל עַל לְשׁוֹנוֹ. הֵא לְךָ יָדִי! קוּמָה

וַעֲשֵׂה אֳגֻדָּה לְמַעַן קֵדֵּם פְּנֵי הָרָעָה,

וְרָאִיתָ אִם לֹא אֶהְיֶה בֵּין הָרִאשׁוֹנִים

לְמֵיטִיבֵי צַעַד וּלְמַרְחִיקֵי לָכֶת.

קסיוס: יְהִי כֵן,

הַבְּרִית כְּרוּתָה. עַתָּה דַּע לְךָ, אֵפוֹא, קַסְקָא,

כִּי הִטֵּיתִי לֵב רַבִּים מֵאַנְשֵׁי הַחַיִל בְּרוֹמֵי

תֵּת יָדָם לְמִפְעַל עֹז וְנֶהְדַּר-אֵימָה. יָדַעְתִּי

הֵם יְחַכּוּ לִּי עַתָּה בְּמִסְדְּרוֹן פּוֹמְפֵּאוּס,

כִּי בְּלֵיל זְוָעָה זֶה אֵין בִּרְחוֹבוֹת קִרְיָה

מַעֲמַד רֶגֶל לְאִישׁ, וּפְנֵי אֵיתָנֵי עוֹלָם

וּמַרְאֵיהֶם הַלַּיְלָה כִּמְזִמַּת לִבֵּנוּ הֵמָּה:

כֻּלָּם דָּם וָאֵשׁ וַּבַלְהוֹת מָוֶת.

קסקא: הַחֲרִישָׁה רָגַע. הִנֵּה אִישׁ בָּא בְחִפָּזוֹן.

קסיוס: צִינָא הוּא. בְּפַעֲמֵי רַגְלָיו אַכִּירֶנּוּ.

מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הוּא.

צינא בא

אָנָה תַחְפֹּז, צִינָא?

צינא: יָצָאתִי לְבַקְשֶׁךָ. מִי הַלָּז? מֵטֵלוּס צִמְבֵּר?

קסיוס: לֹא, קַסְקָא הוּא, אִישׁ בְּרִיתֵנוּ. הַיְחַכּוּ לִי?

צינא: שָׂמַחְתִּי מְּאֹד. מַה-נוֹרָא הַלַּיְלָה. יֵשׁ

מִשֶּׁלָּנוּ אֲשֶׁר רָאוּ מַרְאוֹת זָרִים מְאֹד.

קסיוס: הַמְחַכִּים לִי? הֲלֹא תַעַן!

צינא: אָכֵן חַכֵּה יְחַכּוּ.

הוֹ קַסִּיּוּס, לוּא מָצְאָה יָדְךְ וַתָּבֵא

גַּם אֶת בְּרוּטוּס אִישׁ הַחַיִל בִּבְרִיתֵנוּ!

קסיוס: אַל תִּדְאַג, קַח-נָא, צִינָא, אִגֶּרֶת זֹה

וְשַׂמְתָּהּ עַל כִּסֵּא הַפְּרֵיטוֹר, לְמַעַן

יִמְצָאֶנָּה בְרוּטוּס. וְאֶת הָאִגֶּרֶת הָאַחֶרֶת

תַּפִּיל אֵלָיו בְּעַד הַחַלּוֹן, וְאֶת זֹאת –

תַּדְבִּיק בְּדוֹנַג בְּפֶסֶל בְּרוּטוּס הַקַּדְמוֹן,

אַחֲרֵי כֵן לְמִסְדְּרוֹן פּוֹמְפֵּאוּס תָּבוֹא

וְשָׂם תִּמְצָאֵנוּ. הֲבָאוּ דֵיצִיּוּס בְּרוּטוּס

וּטְרֶבּוֹנְיּוּס שָׁמָּה?

צינא: כֻּלָּם, זוּלָתִי צִמְבֵּר

כִּי סָר לְבֵיתְךָ לְבַקְשֶׁךָ. טוֹב, הִנְנִי וְאָרִיצָה

אֶת הָאִגְּרוֹת לִמְקוֹם זֶה יָעַדְתָּ לָהֶן.

קסיוס: אַחֲרֵי-כֵן תָּבוֹא לְתֵיאַטְרוֹן פּוֹמְפֵּאוּס.

צינא הוֹלֵךְ לוֹ

נֵלְכָה-נָּא, קַסְקָא, וּבְטֶרֶם יֵאוֹר הַבֹּקֶר

נְשַׁחֵר פְּנֵי בְרוּטוּס בְּבֵיתוֹ. שְׁלֹשֶׁת רְבָעָיו

לָנוּ הֵם. נִפְגְּעָה-נָא בוֹ עוֹד אַחַת מְעַט

וְהָיָה כֻלּוֹ לָנוּ.

קסקא: אָכֵן מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן בְּלֵב הָעָם מִקָּצֶה,

וַאֲשֶׁר יֵרָאֶה בָנוּ כִּדְבַר שִׁמְצָה וָדֹפִי

אוֹתוֹ חֶסֶד פָּנָיו כְּאֶבֶן הַחֲכָמִים יַהַפְכֶנוּ

לִצְדָקָה וּלְיִתְרוֹן.

קסיוס: מַה הוּא וּמָה עֶרְכּוֹ

וּמַה-דָּרוּשׁ הוּא לְחֶפְצֵנוּ לְעֵת כָּזֹאת –

אוֹתָהּ בִּינוֹתָ אֶל נָכוֹן. עַתָּה נֵלֵכָה,

כִּי חֲצוֹת לַיְלָה עָבָר. וּבְטֶרֶם בֹּקֶר

נְעִירֶנוּ וּבָטַחְנוּ כִּי לָנוּ הוּא.

הולכים

זְמַן כִּיסּוּפֵי נְדֹד

ג’יאופרי צ’וסר

עֵת כִּי אַפְּרִיל בִּמְתוּקֵי-רְבִיבָיו

אֶת חֹרֶב-מַארְס עַד הַשֹּׁרֶשׁ נָקַב,

רָחוֹץ כָּל עוֹרֵק בְּכָזֶה מִשְׂרָה

אֲשֶׁר מִסְּגֻלָּתָהּ הַפֶּרַח הֹרָה;

עֵת גַּם צַפְרִיר-מַעֲרָב מִנְּשִׁימָתוֹ-נִיחוֹחַ

בְּכָל חֹרֶשׁ וַעֲרָבָה יְעָרֶה כֹחַ

עֲלֵי נְבָטִים רַכִּים, וְשֶׁמֶשׁ עוּל-יָמִים

בְּמַזַּל-טָלֶה חֲצִי-מַעְגָּלוֹ הִשְׁלִים,

וּבַעֲלֵי-כָנָף קְטָנִּים זְמִירוֹת יִתֵּנוּ

(הֵם כָּל-הַלֵּיל בְּעַין פְּקוּחָה נִמְנֵמוּ

כִּי כֵן הַטֶּבַע לִבּוֹתֵיהֶם הִפְעִים) – –

אֲזַי בְּנֵי-אֱנוֹשׁ לַעֲלוֹת-רֶגֶל נִכְסָפִים,

וְדִקְלָנִים – לְחַפֵּשׂ לָמוֹ חוֹפֵי-נֵכָר

וְשַׁחֵר בְּקַצְווֹת-אֶרֶץ קָדְשֵׁי-יְקָר…

Chaucer: Prologue, Canterbury Tales

When April with his sweet showers…

פֶּרְדִיטָה מִתְאַוָּה לִפְרָחִים

וויליאם שייקספיר

…הוֹ פְּרוֹסֶרְפִּינָה!

מִי יִתֵּן לִי כָּעֵת הַפְּרָחִים, אֲשֶׁר בַּחֲתַתֵּךְ הִשְׁלַכְתְּ

מִמֶּרְכֶּבֶת דִּיס! דַּאפוֹדִילוֹת

הַבָּאוֹת בְּטֶרֶם הַסְּנוּנִית תָּעֵז, וְצָדוֹת

רוּחוֹת-מַארְס בְּתִפְאֶרֶת; סִגָּלִיּוֹת עֲמֵמוֹת,

אַךְ מֵעַפְעַפֵּי עֵינֵי-יוּנוֹ מָתָקוּ,

אוֹ מִּנְּשִׁימַת פִּי קִיתֶרֵיאָה; בְּכוֹרוֹת-אָבִיב חִוְּרוֹת,

הַמֵּתוֹת לְלֹּא נִשּׂוּאִין, בְּטֶרֶם תֶּחֱזֶינָה

אֶת פֵיבּוּס הַקּוֹרֵן בִּגְבוּרָתוֹ – חֳלִי

רַבַּת רוֹוֵחַ בִּבְתוּלוֹת; שִׂפְתֵי-שׁוֹר עַזּוֹת

וְהַכִּתְרָה הַמַּלְכוּתִית; חֲבַצָּלוֹת לְמִינֵיהֶן,

וְאִירִיס-הָאוֹר בִּכְלָלָן. הָהּ, אֵלֶּה חֲסֵרוֹת לִי

לִקְלֹעַ לָכֶם זֵרִים, וְלִנְעִים-יְדִידַי

לִזְרוֹת עָלָיו מֵהֶן, וְהַרְבּוֹת זָרֹה!

– מָה! כְּבַר-מִנַּן?

– לֹא! כְּכַר-דֶּשֶׁא, עָלָיו אַהֲבָה תִשְׁכַּב וְתִשְׁתַּעֲשֵׁעַ;

לֹא כּבַר-מִנַּן; אוֹ, לֹא לְהִקָּבֵר

בִּלְתִּי-אִם חַי, וּבֵין זְרוֹעוֹתָי!

Shakespeare: The Winter’s Tale, Act IV, Scene III

בְּכִי-טוֹב

רוברט בראונינג

הַשָּׁנָה – בַּאֲבִיבָהּ,

וּבְבַקְרוֹ – הַיּוֹם;

הַבֹּקֶר הוּא בְּשֶׁבַע;

פְּנוּנָה בַטַּל – צֵלַע-גֶּבַע;

הָעֶפְרוֹנִי – כְּנָפוֹ לָרוֹם;

הַשַּׁבְּלוּל דַּרְדַּר אִוָּה;

הָאֵל הוּא בְּשָׁמָיו,

וְהָעוֹלָם בְּכִי-טוֹב.

Browning: Pippa Passes: Morning

אוֹדָה בְּמַאי

(ע"פ וויליאם ואטסון)

אֵצֵא-נָא וֶאֱהִי

שֻׁתָּף בַּשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹפֵעַ

עִם אֶחָד יָדִיד חָכָם

או אַחַת, טוֹבָה מִן-חָכָם,

כִּי יָפָתָה;

בַּאֲשֶׁר הַשָּׁרוֹנִי חָג וְנָחֵת

עַל בָּמֳתַי נִשְׁרָה וְאֶבְרָשׁ,

וְאֶרֶץ עַד לִקְצוֹת עַלְעָלֶיהָ

רוֹטֶטֶת מִנִּי אָבִיב.

מַה יִּנְעַם וְיֵקַר

מִבֹּקֶר נָדִיב בְּמַאי,

רֹאשׁ-הַיּוֹם הַבּוֹטֵחַ

וַעֲלוּמֵי-הַשָּׁנָה לֹא-חַתִּים;

זְמָן, בּוֹ אֵין שׁוֹאֵל לְחֶדְוָה

– אִם כַּיָּאוּת יִשְׁאַל – וְיוֹשֵׁב רֵיקָם;

וַחֲצִי-הָעוֹלָם – חָתָן,

וּמַחֲצִיתוֹ – כַּלָּה.

מִזְמוֹר-הַהִתְמַזְּגוּת זוֹרֵם

בְּכָבוֹד, בְּטֶקֶס, בְּטֹהַר,

כְּמוֹ לְפָנִים, מִשְּׂפָתַיִם לֹא-תִבְלֶינָה,

עָלְתָה מַנְגִּינַת-הַיְקוּם

עֵת כִּי אֲדוֹן זֶה-עוֹלָמֵנוּ,

בְּצַעֲדוֹ בְּדֶרֶךְ זְהָבוֹ,

לָקַח לְאִשָּׁה לוֹ בַּת-פֶּלֶא,

אֲשֶׁר לְעִדָּנִים הֱשִׁיבַתְהוּ “לֹא”.

כִּי מִקֶּדֶם הַשֶּׁמֶשׁ, הוֹרֵנוּ,

בָּא מְחַזֵּר אַחַר אֵם בְּנֵי-אֱנוֹשׁ,

אֶרֶץ, וְהִיא אָז בְּתוּלָה:

אֵשׁ-אָח כְּנֶגֶד אִשּׁוֹ שֶׁלוֹ.

דּוֹמֵם לִבָּהּ וְרוֹהֶה,

אַךְ הָאֵל הָעֵז הִפְצִיר וְלָחַץ,

וּמֵחֶדְוַת-כְּלוּלוֹתֵיהֶם הַכּוֹכָבִית

יֻלְּדוּ כָּל שׁוֹתֵי-מִשָּׁדֶיהָ.

וּתְרוּעַת-נִצָּחוֹן שֶׁלַּמַּהֲרֶה

וְצִירֵי-יוֹלֵדָה שֶׁלֶּהָרָה,

הִנֵּה הֵם תָּמִיד וְלָעַד

בְּגוֹרָלֵנוּ עֵרֶב וָשֶׁתִי,

בָּנִים אָנוּ לְהוֹד וְשַׁלְהֶבֶת

וְיַלְדֵי חֲרָדוֹת וּדְמָעוֹת;

מְרוֹמָמִים מֵעָפָר אָתָאנוּ,

וּנְחוּתִים מִגּוֹ גַלְגַּלִּים.

הוֹ אָדוֹן נוֹהֵר, אַדִּיר!

הִנְנוּ פְּרִי רֶחֶם-אֶרֶץ, אִישׁ וָאִישׁ,

אַף יוֹצְאֵי-חֲלָצֶיךָ, הַשָּׁמֶשׁ,

מִשָּׁם הַזֶּרַע שֻׁפַּךְ מֵאָז.

לְפָנֶיךָ, כְּאָב לָנוּ, נִכְרַע,

כִּי-כֵן מַרְאוֹת אָבִיךָ אֻסַּרְנוּ,

אֲשֶׁר הוּא עַתִּיק וְשַׂגִּיב מִמֶּךָ

כְּמוֹ אַתָּה מֵאִתָּנוּ עָתַקְתָּ, שָׂגָבְתָּ.

נוֹצַרְתָּ אַךְ מִלָּה בְּשֵׂחוֹ,

כִּתְנוּעָה בַּת יָדוֹ הִתְמַשַּׁלְתָּ;

תֶּחֱמַק-תִּמָחֵק כְּהִתְנֹוצֵץ הַחוֹל

בֵּין גְאוֹן-יָם לִגְאוֹן-יָם עַל הַחוֹף;

קָטֹנְתָּ מִנִּי שְׁבִיב בְּשַׁלְהַבְתּוֹ

אוֹ רִגְשַׁת-רֶגַע בְּרוּחוֹ;

אָבוּד אַתָּה, בָּלוּעַ, בַּצְּלִילִים

עַל שִׂפְתֵי מַקְהֲלוֹ, מְרַנְּנֵי רִנַּת הַכֹּל, הָאֶחָד.

Watson: Ode in May

הערות

זמן כיסופי נדוד. – זו תחילת-ההקדמה ל“מעשיות קאנטרבורי” לג’יאופרי (קרי: ג’אֶפרי) צ’וֹסר (נולד בערך 1340, מת 1400). צ’וסר נחשב אבי השירה האנגלית המודרנית – “מודרנית” לעומת השירה האנגלו-סאכסית העתיקה; למעשה, קריאת צ’וסר היום טעונה יגיעת-פיענוח או הסתייעות בפירוש טוב. זה דין-הלשון. לא כן דין-ההסתכלות, כי תיאורי הנפשות מספרות-ה“מעשיות” – גברים ונשים עולי-רגל לקאנטרבורי, וכך הם מנעימים את דרכם הארוכה בצוותא – הם ריאליסטיים-לעילא.

פרדיטה מתאווה לפרחים. – מן המחזה “אגדת-החורף” (מערכה ד‘, מעמד ג’) לוויליאם שייקספיר (נולד 1564, מת 1616). דיס הוא אחד מכינויי האדס או פלוטון, האל הממונה על שאול, מעון-המתים: דיס הוא אחד מכינויי האַדס או פלוטון, האל הממונה על שאוֹל, מעון- המתים; “דיס” פירושו העשיר, כי ברשותו גם אוצרות המתכות היקרות ואבני-החן שבעומקי-האדמה. פרוסרפינה היא בת דימטר (קרס), אֵלת-הדגן. בהיות הילדה פרוסרפינה מלקטת בפרחי-שדה, ראתה פתאום נרקיס-ארגמן, מופלא בגדלו ושכרון-ריחו. משכה ועקרה הפרח על שרשו. נתרחב החור שבאדמה, וחרג משם דיס במרכבת-זהב, רתומה לסוסים שחורים. הוא חטף את הילדה, והסיע אותה בעל-כרחה להיות לו לאשה. בגלל צערה וכעסה של דימטר, נבלו כל היבוּלים, ויהי רעב בארץ. לבסוף, על-פי משפט-אֵלים, הושגה פשרה, שתהיה פרוסרפינה כך וכך ירחים בשנה עם בעלה בממלכתו, ויתר ירחי-השנה עם אמא שלה, דימטר. – יוּנוֹ היא אשת יוּפיטר (במיתוס היווני: הרה אשת זאוּס). קיתריאה – כינוי לוונוּס (אפרוֹדיטי), על-שם אי אחד, שבקירבתו נולדה מקצף-הים. פיבוס – אפַּולון, אֵל-השמש (בגירסה הרומאית).

בכי-טוב – מן הפואימה “פּיפּה עוברת” לרובּרט בראוּנינג (נולד 1812, מת 1889). פּיפּה היא נערה (ילדה כמעט) עובדת בבית-חרושת לאריגי-משי בעיר אַסוֹלוֹ, איטליה. היה זה בטרם נחקקו חוקים להגנת ילדים מניצול. מכל ימות-השנה ניתן לה רק יום-שבתון אחד – בראש- השנה הנוצרי. מבלה הילדה את היום הזה, אשר נולד בזהב וכולו יפה, בעוברה דרך רחובות-העיר, ובדמיונה עושה עצמה שותפת לחיי-האושר של בני-אצולה ונגידים במעונותיהם. לא כאשר מדמה הילדה בלבה, כן הוא. במפתח דרמטי, פותח לפנינו המשורר קירות ושערים, ונותן לנו להציץ פנימה בתוך ארמונות וחצרות-פאר. לא אושר שם, כי-אם קטטות, משטמה, בגידה, מזימות-רצח. זימרת-הילדה, כשהיא עוברת ושרה לתומה, חודרת בעד חלונות ושיחי-גדירות, ונוגעת במתקה אל לבות אנשים מסוכסכים ושוחרי-נקמות, מעוררת מצפּוּנים, וברגעי-הכרעה מונעת פשעים. והיא לא תדע.

אודה במאי. – הימנון זה לוויליאם וואטסון (נולד 1858, מת 1935), הגם שהוא חוגג את נישואי שמש-עם-הארץ אורח-מיתוס, מרמז על השקפה פאנטיאית. מגוֹ גלגלים – מתוך גלגלי הכוכבים. ומשמעות הפסוק הפאראדוכסאלי: כשאָנו סוכים את האדם בהשוואה לדומם וליצורים הנמוכים, שמהם עלה בדרך-האבולוציה הארוכה, הריהו מרוֹמם ונישׂא; כשאָנו סוכים אותו בהשוואה לספירת הרקיעיוֹת שמהן נאצל, הריהו נחוּת וירוּד.

(אנטיפולוס, המחפש את אחיו התאום שאבד, פוגש בשוק את דרומיו, המשרת של אחיו, תאום גם הוא)

מערכה ג' תמונה ב'

אַנְטִיפוֹלוּס לְאָן זֶה, דְרוֹמְיוֹ? מָה הַבֶּהָלָה?

דְרוֹמְיוֹ אַתָּה מַכִּיר אוֹתִי, אָדוֹן? אֱמֹר לִי:

הַאִם אֲנִי הוּא דְרוֹמְיוֹ, עַבְדְּךָ?

הַאִם אֲנִי – אֲנִי?

אַנְטִיפוֹלוּס אַתָּה הוּא, דְרוֹמְיוֹ.

אַתָּה – עַבְדִּי. אַתָּה – אַתָּה. מַדּוּעַ?

דְרוֹמְיוֹ חֲמוֹר אֲנִי. רָתוּם בְּיַד אִשָּׁה.

אַנְטִיפוֹלוּס בְּיַד אִשָּׁה? מִדַּעְתְּךָ יָצָאתָ?

דְרוֹמְיוֹ כֵּן, אֲדוֹנִי. מִדַּעְתִּי יָצָאתִי,

וְלֹא יָצָאתִי מֵרְצוֹנִי הַטּוֹב.

פָּשׁוּט – הוּצֵאתִי, וּבְיַד אִשָּׁה

אֲשֶׁר רוֹדֶפֶת אַחֵר, דּוֹרֶשֶׁת.

אַנְטִיפוֹלוּס מָה הִיא דּוֹרֶשֶׁת?

דְרוֹמְיוֹ הִיא נָאֶה דּוֹרֶשֶׁת, אֲבָל לִי אֵין כּוֹחַ לְקַיֵּם. הִיא דּוֹרֶשֶׁת שֶׁאֶכָּנֵס לָעֳבִי הַקּוֹרָה. אֲבָל אִלּוּ רַק רָאִית כַּמָּה הִיא עָבָה, הַקּוֹרָה. כְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד.

אַנְטִיפוֹלוּס וּמִי הִיא הָעַלְמָה הַכְּבוּדָה?

דְרוֹמְיוֹ לֹא כְּבוּדָה, אֶלָּא כְּבֵדָה. בַּמָּקוֹם שֶׁהִיא עוֹמֶדֶת – צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲמֹד. פָּשׁוּט: אֵין מָקוֹם! הִיא כָּל כָּךְ כְּבֵדָה, הָעַלְמָה, עַד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִפְנוֹת אֵלֶיהָ מִבְּלִי לוֹמַר לָהּ: “בִּמְחִילָה מִכָּבְדֵךְ!”

אַנְטִיפוֹלוּס כְּלוֹמַר, הִיא נֵתַח שֶׁרָאוּי לְהִתְכַּבֵּד בּוֹ!

דְרוֹמְיוֹ לְהֵחָנֵק בּוֹ, כַּוָּנָתְךָ! מוּטָב לוֹמַר: הִיא עִסָּה שֶׁשּׁוּם נַחְתּוֹם לֹא יַסְכִּים לְהָעִיד עָלֶיהָ כִּי שֶׁלּוֹ הִיא. וּכְשֶׁהִיא פּוֹתַחַת אֶת פִּיהָ, הִיא יְכוֹלָה לִבְלֹעַ אֶת קֹרַח וְאֶת כָּל עֲדָתוֹ. הִיא פָּשׁוּט הוֹפֶכֶת אֶת כָּל הַקְּעָרָה אֶל פִּיהָ. פּוֹתַחַת בְּכַד – וּמְסַיֶּמֶת בְּחָבִית.

אַנְטִיפוֹלוּס בְּקִצּוּר, דָּג שָׁמֵן לַחֲתֻנָּה?

דְרוֹמְיוֹ כֵּן, דָּג שָׁמֵן מִמֶּנָּה לֹא רָאִיתָ. הַלִּוְיָתָן – סַרְדִּין לְעֻמָּתָהּ. אִלּוּ רַק רָאִיתָ אֶת חֵלֶק גּוּפָהּ, שֶׁעָלָיו הִיא יוֹשֶׁבֶת! כָּל מוֹשָׁב אֵינוֹ מוֹשָׁב סְתָם, אֶלָּא מוֹשַׁב הַמְּלִיאָה. וּכְשֶׁהִיא הוֹלֶכֶת וּמִתְנוֹעַעַת – זוֹ לֹא סְתָם תְּנוּעָה; זוֹהִי פָּשׁוּט תְּנוּעַת הַמּוֹשָׁבִים! וְאֵיךְ הִיא זָזָה! מַמָּשׁ שֵׁחֵרֵזָזָה!

אַנְטִיפוֹלוּס וּמָה שְׁמָהּ שֶׁל הַיְּפֵהפִיָּה?

דְרוֹמְיוֹ בֶּס, אֲדוֹנִי, וְהִיא עוֹזֶרֶת; אֲבָל רָחְבָּהּ יוֹתֵר מִזֶּרֶת. שִׁפְחָה, אָמָה; אֲבָל רָחְבָּהּ – כְּשֵׁשׁ אַמּוֹת.

אַנְטִיפוֹלוּס כְּלוֹמַר, יֵשׁ לָהּ הֶקֵּף רָחָב?

דְרוֹמְיוֹ אִם יֵשׁ לָהּ הֶקֵּף רָחָב? הֶקֵּף רָחָב כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהּ, לַזּוֹנָה, לֹא נִרְאָה מֵאָז רָחָב הַזּוֹנָה.

אַנְטִיפוֹלוּס וּמָה אָרְכָּהּ?

דְרוֹמְיוֹ אָרְכָּהּ כְּרָחְבָּהּ. וְרָחְבָּהּ כְּאָרְכָּהּ. הַמֶּרְחָק מִכַּף רַגְלָהּ לִקְצֵה גֻּלְגָּלְתָּהּ הוּא בְּדִיּוּק כְּהֶקֵּף מָתְנֶיהָ. כְּלוֹמַר: הִיא עֲגֻלָּה. כְּמוֹ כַּדּוּר הָאָרֶץ. הֲפֹךְ בָּהּ וַהֲפֹךְ בָּהּ, שֶׁהַכֹּל בָּהּ – כָּל אַרְצוֹת תֵּבֵל! בָּרַחְתִּי מִפָּנֶיהָ כְּכֶלֶב מִפְּנֵי לִילִית!

אַנְטִיפוֹלוּס מַדּוּעַ?

דְרוֹמְיוֹ מַדּוּעַ? כִּי אֵינֶנִּי רוֹצֶה יְרֵכַיִם עַל צַוָּארִי. מֵילָא, כְּשֶׁמְּדֻבָּר בִּשְׁתִילִים רַכִּים. אֲבָל אֲנִי, אֵין לִי כּוֹחַ לְהִתָּלוֹת בְּאִילָן גָּדוֹל. לָכֵן בָּרַחְתִּי. אֶלָּא שֶׁכָּל הַבּוֹרֵחַ מִן הַגְּדוֹלָה – הַגְּדוֹלָה מְחַזֶּרֶת אַחֲרָיו. וְאִלְמָלֵא כָּשְׁלָה בְּרִיצָתָהּ – הָיִיתִי כְּבָר חוֹרֵשׁ בְּעֶגְלָתָהּ.

לחן: שלמה גרוניך

שר, מוטי כץ בהצגה “קומדיה של טעויות” בתיאטרון באר שבע (1989)

יֵשׁ תַּלְיָנִים

שֶׁנֶּהֱנִים

מִכָּל פִּרְפּוּר,

מִכָּל חִרְחוּר,

וְכָל צַוָּאר

הוּא עוֹד אֶתְגָּר

שֶׁלַּגַּרְדּוֹם עוֹלֶה.

אֲבָל אֲנִי תַּלְיָן רַגְשָׁן:

תּוֹלֶה – וּבוֹכֶה.

בּוֹכֶה – וְתוֹלֶה.

וְזֶה קָשֶׁה, כֵּן, זֶה קָשֶׁה.

לֹא רַק לַקָּרְבָּן

(כִּי הוּא שׁוֹכֵחַ עִם הַזְּמַן) –

גַּם לַתַּלְיָן.

אֲנִי תַּלְיָן

מְאוֹד צַיְתָן.

יֶשְׁנוֹ שַׁלִּיט.

הוּא הַמַּחְלִיט.

הוּא הַמַּנְחִית

אֶת הַפְּקֻדּוֹת

אֲנִי רַק מְמַלֵּא.

תַּלְיָן רַגְשָׁן.

תּוֹלֶה – וּבוֹכֶה.

בּוֹכֶה – וְתוֹלֶה.

תּוֹלֶה – וּבוֹכֶה.

בּוֹכֶה – וְתוֹלֶה.

וְתוֹלֶה…

הרומן שלי עם שייקספיר התחיל בשנת 1964, כשתירגמתי בו זמנית את “גבירתי הנאווה” ואת “קומדיה של טעויות” – המחזה השייקספירי הראשון שתורגם בידי צעיר יליד הארץ. אהבתי מאוד את התרגומים של הענקים שלונסקי, אלתרמן ולאה גולדברג; אבל רציתי שהקהל הצעיר, וזה שאינו יודע ארמית או “לשון חכמים”, יצחק בקומדיה שייקספירית גם מהטקסט. הדיאלוג בין שני המשרתים ב“קומדיה” על ממדי גופה של הטבחית השמנה בס סלל, במידה מסוימת, את הדרך לתרגומים של עמיתַי הקשישים קצת יותר, והצעירים (אף שהיו כאלה שלא אהבו את הבדיחות על “תנועת המושבים” ועל “מושב המליאה”, בשוכחם שגם שייקספיר עצמו הִרבה להזכיר באותה קומדיה עצמה מאורעות פוליטיים ואקטואליים מאנגליה והעולם בימיו). התרגום הוצג עד כה שבע פעמים בתיאטרונים השונים בצד תרגומים נוספים שלי למחזות “הלילה השנים-עשר” (עריכת תרגומו של רפאל אליעז), “כטוב בעיניכם”, “חלום ליל-קיץ” ו“המלט” (עריכת ט' כרמי). כן אני משמש בהתנדבות מאז 1965 ככתב הישראלי של הרבעון “שייקספיר קווֹטֶרלי” (Shakespeare Quarterly).

רַק נֹאכַל וְנִשְׁתֶּה כָּל הַלֵּיל

וְאֶת שֵׁם הַבּוֹרֵא נְהַלֵּל.

הַבָּשָׂר זִיל הַזּוֹל,

הַנְּקֵבוֹת יְקָרוֹת

וְעֵינֵי הַגְּבָרִים

בִּתְשׁוּקָה בּוֹעֲרוֹת.

בַּחוּרִים, אִזְרוּ עֹז,

כִּי עָלוֹז נַעֲלֹז!

כֹּה לֶחָי, כֹּה לֶחָי! לִי אִשָּׁה, זֹאת לָדַעַת.

נְמוּכָה אוֹ גְּבוֹהָה כָּל אִשָּׁה הִיא מִרְשַׁעַת.

בְּמִשְׁתֶּה אֲשֶׁר בּוֹ נוֹגֵעַ

קַנְקַן בְּקַנְקָן

וְזָקָן בְּזָקָן

גַּם הַלֵּב עַד הַלֵּב נוֹגֵעַ

צַהֲלוּ בְּחַגֵּנוּ, רֵעַי!

כֹּה לֶחָי, כֹּה לֶחָי!

כּוֹס יַיִן קוֹצֵף וְאָדֹם

לְחַיֵּי עַלְמָתִי לִי אֶלְגֹּם,

כִּי הַלֵּב הָעַלִּיז חַי לָנֶצַח…

מַלְאו לִי כּוֹס –

אֶשְׁתֶּנָּה עַד תֹּם,

אֲפִלּוּ עֲמֻקָּה הִיא כַּתְּהוֹם.

הָיֹה הָיָה אִישׁ בְּבָבֶל,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

אָצִיל נִכְבָּד וּלְהַלֵּל,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

אִשָּׁה נָשָׂא לוֹ עֲדִינָה,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

וְהוּא קָרָא לָהּ שׁוֹשַׁנָּה,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

עוֹד לֹא הָיְתָה כְּשׁוֹשַׁנָּה,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

גַּם בְּהָקִיץ גַּם בַּחֲלוֹם,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

הִיא אָהֲבָה אוֹתוֹ בְּתֹם,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

גַּם בְּהָקִיץ, גַּם בַּחֲלוֹם,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

הִיא לְשַׁקֵּר לוֹ לֹא יָדְעָה,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

וּמֵעוֹלָם בּוֹ לֹא בָּגְדָה,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

הִיא רַק בִּשְּׁלָה לוֹ מַטְעַמִּים,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

וְרַק יָלְדָה לוֹ תְּאוֹמִים,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

הָיֹה הָיָה אִישׁ בְּבָבֶל,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

אָצִיל נִכְבָּד וּלְהַלֵּל,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

אֲבָל סוֹפוֹ הָיָה עָגוּם,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

כִּי מֵת הָאִישׁ מִשִּׁעֲמוּם,

עַלְמָתִי, עַלְמָתִי.

רוּבִּין נֶפֶשׁ יְקָרָה,

לְבַת-עֵינֶיךָ מַה קֶּרָה?

“מִבַּת-עֵינַי חָשְׁכוּ עֵינַי!”

“הַגֵּד מַה פֵּשֶׁר, אַלְלַי?”

“הִיא מְאֹהֶבֶת בְּאַחֵר…”

לִפְנֵי כַמָּה וְכַמָּה יוֹבְלוֹת, בְּעֵת אֲשֶׁר הַפֵיוֹת הָיוּ מְרַקְּדוֹת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת וְהָיוּ עוֹרְכוֹת מִשְׁתָּאוֹת בַּיְּעָרִים, חַי בְּאֶרֶץ יָוָן נָסִיךְ גָּדוֹל וְכַבִּיר.

בָּעִיר אַתּוּנָה, אֲשֶׁר שָׁם מָשַׁל הַנָּסִיךְ הַזֶּה, שָׂרַר חֹק, כִּי הַהוֹרִים יְכוֹלִים לְהַשִּׂיא אֶת בְּנוֹתֵיהֶם לָאִישׁ אֲשֶׁר הֵם יִבְחֲרוּ בוֹ, גַּם אִם לֹא תַחְפֹּץ בּוֹ הַנַּעֲרָה. אִם תְּסָרֵב הַבַּת לְהִנָּשֵׂא לָאִישׁ, אֲשֶׁר בָּחַר בּוֹ אָבִיהָ, אַחַת דָּתָהּ לָמוּת.

וַיְהִי הַיּוֹם וְאֶל אַרְמוֹן הַנָּסִיךְ בָּא אָב זוֹעֵם אֶחָד וְהֵבִיא עִמּוֹ אֶת בִּתּוֹ הַנְּעִימָה הֶרְמִיָּה וּשְׁנֵי בַחוּרִים, אֲשֶׁר הָאֶחָד מֵהֶם הָיָה עָצוּב כְּהֶרְמִיָּה. – בָּאתִי לְהִתְאוֹנֵן עַל בִּתִּי – אָמַר הָאִישׁ – דֶּמֶטְרִיּוּס חָפֵץ בְּבִתִּי לְאִשָּׁה וַאֲנִי נָתַתִּי הַסְכָּמָתִי, אַךְ הִיא אוֹמֶרֶת, כִּי לִבָּהּ נָתוּן לְלִיזַנְדֶּר וְלֹא תְהִי לְאִשָּׁה לְאִישׁ אַחֵר מִלְּבַדּוֹ. אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹלִי לְהִנָּשֵׂא לְדֶמֶטְרִיּוּס, אֲנִי מְבַקֵּשׁ לַהֲמִיתָהּ, כְּפִי הַחֹק בָּעִיר אַתּוּנָה.

הַנָּסִיךְ הָיָה אִישׁ טוֹב וְהוּא חָמַל מְאֹד עַל הֶרְמִיָּה. הוּא הִתְאַמֵּץ לְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָה, כִּי תַעֲשֶׂה רְצוֹן אָבִיהָ, אַךְ הִיא אָמְרָה, כִּי טוֹב לָהּ לָמוּת מִהְיוֹת לְאִשָּׁה לְדֶמֶטְרִיּוּס. אָז נִסָּה הַנָּסִיךְ לְדַבֵּר עַל לֵב לִיזַנְדֶּר. – הֶרְמִיָּה אוֹהֶבֶת אוֹתִי – עָנָה לִיזַנְדֶּר – וַאֲנִי אוֹהֵב אֶת הֶרְמִיָּה. אֲנִי בֶן אֲצִילִים וְיֵשׁ לִי נְכָסִים רַבִּים כְּמוֹ לְדֶמֶטְרִיּוּס. לָמָּה זֶה אֲוַתֵּר עַל הֶרְמִיָּה?

אַחֲרֵי כֵן הוֹסִיף וְאָמַר: – לֹא טוֹב יַעֲשֶׂה דֶּמֶטְרִיּוּס לָקַחַת אֶת הֶרְמִיָּה לְאִשָּׁה. הִנֵּה יְדִידָתוֹ הֶלֶנָה חָשְׁקָה נַפְשָׁה בּוֹ. מַדּוּעַ זֶה לֹא יִקַּח אוֹתָהּ לְאִשָּׁה תַּחַת לִגְזֹל מִמֶּנִּי אֶת הֶרְמִיָּה?

אַךְ הַנָּסִיךְ לֹא יָכֹל לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה. אָמְנָם הוּא הָיָה הַמּוֹשֵׁל, אַךְ גַּם עָלָיו לְהִכָּנַע לִפְנֵי הַחֹק בְּאַתּוּנָה. וְהוּא אָמַר, כִּי הֶרְמִיָּה מְחֻיֶּבֶת לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל אָבִיהָ, וְאִם לֹא, מוֹת תָּמוּת מִקֵּץ אַרְבָּעָה יָמִים. כַּאֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ הֶרְמִיָּה וְלִיזַנְדֶּר לְבַדָּם יַחְדָּו, נִסָּה לִיזַנְדֶּר לְנַחֵם אֶת הֶרְמִיָּה, אֲשֶׁר הָיְתָה עֲצוּבָה מְאֹד וְלֹא בָכְתָה, אַף כִּי כָּל הַשּׁוֹשַׁנִּים בִּלְחָיֶיהָ נָבֵלוּ.

– דֶּרֶךְ הָאַהֲבָה הַנֶּאֱמָנָה אֵינָה סְלוּלָה – קָרָא לִיזַנְדֶּר – שְׁמָעִינִי, הֶרְמִיָּה, יֶשׁ לִי דוֹדָה הָאוֹהֶבֶת אוֹתִי כְּבֵן לָהּ. בֵּיתָהּ עוֹמֵד בְּמֶרְחַק עֶשְׂרִים מִיל מֵאַתּוּנָה. מָחָר בַּלַּיְלָה תָּבֹאִי אֶל יַעַר הָאֲשׁוּרִים, אֲשֶׁר שָׁם טִיַּלְנוּ בְּבֹקֶר יוֹם אָבִיב עִם הֶלֶנָה. מִשָּׁם נִבְרַח יַחְדָּו אֶל בֵּית דּוֹדָתִי וְשָׁם נָחֹג חַג חֲתֻנָּתֵנוּ.

הֶרְמִיָּה הִסְכִּימָה בְשִׂמְחָה, וְכַאֲשֶׁר נוֹעֲצוּ יַחְדָּו נִכְנְסָה הֶלֶנָה. הַנַּעֲרָה שָׁפְכָה לִפְנֵיהֶם אֶת מְרִי לִבָּהּ, כִּי דֶּמֶטְרִיּוּס אֲהוּבָה חָדַל לֶאֱהֹב אוֹתָהּ. וְהֶרְמִיָּה, אֲשֶׁר לִבָּהּ הָיָה מָלֵא אשֶׁר, עַד כִּי רָצְתָה לִרְאוֹת כָּל אִישׁ וְהוּא מְאֻשָּׁר, אָמְרָה אֶל הֶלֶנָה: – אָנֹכִי לֹא אוּכַל לְעוֹלָם לִהְיוֹת לְאִשָּׁה לְדֶמֶטְרִיּוּס, כִּי לִיזַנְדֶּר וְאָנֹכִי עוֹמְדִים לִבְרֹחַ וְלָחֹג מָחָר בַּלַּיְלָה חַג חֲתֻנָּתֵנוּ.

אָז חָשְׁבָה הֶלֶנָה בְלִבָּהּ: דֶּמֶטְרִיּוּס אֵינוֹ אוֹהֵב אוֹתִי, אַךְ אִם אֲגַלֶּה לוֹ אֶת בְּרִיחַת הֶרְמִיָּה, יַכִּיר לִי תוֹדָה. אִם לֹא אוּכַל לְקַבֵּל אַהֲבָתוֹ, אֲקַבֵּל לְפָחוֹת אֶת תּוֹדָתוֹ.

עַד מְהֵרָה מָצְאָה אֶת דֶּמֶטְרִיּוּס וַתְּסַפֶּר לוֹ אֶת מַחֲשֶׁבֶת לִיזַנְדֶּר וְהֶרְמִיָּה. דֶּמֶטְרִיּוּס לֹא אָמַר לָהּ תּוֹדָה, אַךְ הוּא שָׂמַח מְאֹד, כִּי חָשְׁקָה נֶפְשׁוֹ מְאֹד בְּהֶרְמִיָּה וְהוּא קִוָּה לִמְנֹע אוֹתָהּ מִהְיוֹת לְאִשָּׁה לְלִיזַנְדֶּר.

מִמָּחֳרָת בָּעֶרֶב, בְּשָׁעָה שֶׁצִּלְלֵי הָאִילָנוֹת הָיוּ אֲרֻכִּים וְקוֹדְרִים, בְּשָׁעָה שֶׁלֵּיל־הַקַּיִץ הַחַם נָשַׁם אֶת רֵיחַ הַדֻּבְדְּבָן הַגַּמָּדִי וְהַכַּמּוֹן הַבָּר, בְּשָׁעָה שֶׁשּׁוֹשַׁנֵּי הַשָּׂדֶה סָגְרוּ עֵינֵיהֶם זָהָב וְעָמְדוּ לָנוּם, נִפְגְּשׁוּ לִיזַנְדֶּר וְהֶרְמִיָּה בַּיָּעַר. גַּם דֶּמֶטְרִיּוּס בָּא שָׁמָּה, וְהֶלֶנָה, הַהוֹלֶכֶת אַחֲרָיו בְּהַכְנָעָה וּמְצַפָּה לִשְׁמֹעַ מִפִּיו דִּבּוּר חַם, בָּאָה אַף הִיא.

אַךְ לֹא הֵם לְבַדָּם הָיוּ בַיַּעַר בַּלַּיְלָה הַהוּא. לוּ נִקְרוּ שָׁם יֶלֶד קָטֹן אוֹ יַלְדָּה קְטַנָּה – יֶלֶד אוֹ יַלְדָּה, אֲשֶׁר כָּל הַיּוֹם הַהוּא לֹא עָשׂוּ מַעֲשֶׂה רַע אוֹ גַס אוֹ אַכְזָרִי אוֹ נְבָלָה – וְשָׁמְעוּ אָזְנֵיהֶם אִוְשַׁת הָעֶשֶׂב הַיָּרֹק וְהַגָּדוֹל וְאֶת הַצְּחוֹק הָעַלִּיז וְהַמְצַלְצֵל, כְּאִלּוּ נִעַנְעוּ פַעֲמוֹנֵי ־אָבִיב בְּרָאשֵׁיהֶם מִתּוֹךְ זָמֶר. הָיוּ שׁוֹמְעִים קוֹלוֹת דַּקִּים וּנְעִימִים כְּנֹעַם רִנַּת הַצִּפֳּרִים, הָיוּ רוֹאִים גַּם בָּרָק וְזֹהַר כָּנָף נוֹצֶצֶת כְּאִלּוּ פַרְפָּרִים יָפִים עוֹדָם פּוֹרְחִים בָּאֲוִיר אוֹ כְּאִלּוּ גַחֲלִילִית גְּדוֹלָה מְשַׂחֶקֶת בְּמִשְׂחַק הַמַּחֲבֹאִים בֵּין הַשִּׂיחִים.

כִּי הִנֵּה בַיַּעַר הַהוּא הַסָּמוּךְ לְאַתּוּנָה עָרְכוּ בַלַּיְלָה הַהוּא הִלּוּלַת אוֹבֶרוֹן וְטִיטַנְיָה, הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה שֶׁל כָּל הַפֵיוֹת.

וְלוּ הָיוּ לָהֶם לְלִיזַנְדֶּר וּלְהֶרְמִיָּה, לְדֶמֶטְרִיּוּס וּלְהֶלֶנָה, אָזְנַיִם קַשּׁוּבוֹת וְלוּלֵא הָיָה לִבָּם מָלֵא מֵעִנְיְנֵי עַצְמָם, כִּי אָז שָׁמְעוּ בַלַּיְלָה הַהוּא בַּיַּעַר שִׁירַת הַפֵּיָה הַמְשָׁרֶתֶת אֶת הַמַּלְכָּה.

וְלִפְנֵי הָעֵת הַהִיא נָפְלָה קְטָטָה בֵּין הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה שֶׁל הַפֵיוֹת. טִיטַנְיָה גָנְבָה מֵאֵת אֶחָד מִמַּלְכֵי הֹדּוּ אֶת נַעֲרוֹ שְׁחוֹר הַפָּנִים וַיְהִי לָהּ לְעֶבֶד קָטֹן וְחָבִיב. וְאוֹבֶרוֹן אַף הוּא חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בַּנַּעַר הַזֶּה לְעֶבֶד לוֹ וַיְבַקֵּשׁ מֵאֵת הַמַּלְכָּה לְתִתּוֹ לוֹ בְמַתָּנָה. אַךְ הִיא מֵאֲנָה לַעֲשׂוֹת בַּקָּשָׁתוֹ, וּבְכָל עֵת אֲשֶׁר נִפְגְּשׁוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה פָּרְצָה בֵינֵיהֶם מְרִיבָה עַזָּה, עַד כִּי כָל הַגַּמָּדִים זָחֲלוּ לְתוֹךְ גְּבִיעֵי הַבַּלּוּט לְהִסָּתֵר שָׁם מִפָּחַד.

בַּלַּיְלָה הַזֶּה, כַּאֲשֶׁר נִרְדְּמוּ הַפְּרָחִים וְהַצִּפֳּרִים, נִפְגְּשׁוּ אוֹבֶרוֹן טִיטַנְיָה בַּיָּעַר. – הָבָה, טִיטַנְיָה גֵאָה, נִתְרָאֶה פָנִים לְאוֹר הַיָּרֵחַ – קָרָא אוֹבֶרוֹן. – מָה, אוֹבֶרוֹן קַנָּא? – עָנְתָה הַמַּלְכָּה – פֵיוֹת, נֵלֵךְ מִזֶּה! נָדַרְתִּי לִבְלִי הֱיוֹת בְּחֶבְרָתוֹ. – לָמָּה זֶה תַּקְנִיט טִיטַנְיָה אֶת אוֹבֶרוֹן שֶׁלָּהּ? – שָׁאַל מֶלֶךְ הַפֵיוֹת – הֲלֹא רַק דָּבָר קָטֹן אֲנִי שׁוֹאֵל, אֶת הַנַּעַר הָאֲסוּפִי לְעֶבֶד לִי. – אַל נָא – עָנְתָה טִיטַנְיָה– בְּעַד כָּל הוֹן לֹא אֶתֵּן אֶת הַנָּעַר. אִם יֵשׁ עִם לִבְּךָ לָצֵאת בִּמְחוֹל מַחֲנַיִם עִמָּנוּ וְלִרְאוֹת אֶת הַהִלּוּלָה לְנֹגַהּ הַיָּרֵחַ, לֵךְ אַחֲרֵינוּ; וְאִם לֹא סוּר מֵעָלַי וְאָנֹכִי לֹא אָבוֹא אֶל מְקוֹמוֹתֶיךָ. – אַךְ תְּנִי לִי אֶת הַנַּעַר וְאָנֹכִי אֵלֵךְ אַחֲרָיִךְ – עָמַד הַמֶּלֶךְ עַל בַּקָּשָׁתוֹ.

– לֹא אֶתֵּן בְּעַד כָּל הוֹן הָעוֹלָם – הֵשִׁיבָה טִיטַנְיָה. – פֵיוֹת נֵלֵכָה! אִם אוֹסִיף לַעֲמֹד, תִּפֹּל קְטָטָה רַבָּה.

וְטִיטַנְיָה יָצְאָה לְאוֹר הַיָּרֵחַ יַחַד עִם צְבָא בְּנוֹת הַגַּמָּדִים וְאוֹבֶרוֹן הַזּוֹעֵם עָמַד לְבַדּוֹ וְחָשַׁב בְּלִבּוֹ, מָה הָעֹנֶשׁ אֲשֶׁר יָשִׂים עָלֶיהָ. כַּאֲשֶׁר הָגָה בְלִבּוֹ מַעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, קָרָא אֵלָיו אֶת פוּק, אֶת הַגַּמָּד הַנֶּאֱמָן לְפָנָיו, אֲשֶׁר יֵדַע לַעֲשׂוֹת אֶת הַתַּעֲלוּלִים הֶחָרוּצִים.

פוּק זֶה, אוֹ רוֹבִין טוֹבְעֶלֶם, הָיָה גַּמָד קָטֹן, שׁוֹבָב וְעַלִּיז. הוּא הָיָה שָׂשׂ מְאֹד לַעֲשׂוֹת מַעֲשֵׂי קֻנְדָּס. יֵשׁ אֲשֶׁר יָבֹא וְיִגְנֹב מֵאֵת בַּעֲלַת הַבַּיִת אֶת הַזִּבְדָּה שֶׁהֵכִינָה אוֹ יֵרֵד וִירַקֵּד בְּתוֹךְ כְּלִי־הַחֲבִיצָה בְּשָׁעָה שֶׁבַּעֲלַת הַבַּיִת עֲמֵלָה וִיגֵעָה לַשָּׁוְא לְחַבֵּץ אֶת הַחֶמְאָה. וּפְעָמִים שֶׁהוּא חומֵד לוֹ לָצוֹן, וְכַאֲשֶׁר תִּקַּח אִשָּׁה זְקֵנָה סֵפֶל מָלֵא שֵׁכָר לְהַגִּישׁ אֶל פִּיהָ, יָבֹא פוּק וְיִפְגַּע בִּשְׂפָתֶיהָ בִּדְמוּת תַּפּוּחַ צָלוּי וְהַשֵּׁכָר יִשָּׁפֵךְ עַל הָאָרֶץ. וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִלְבַּשׁ צוּרַת כִּסֵּא בֶּן שָׁלשׁ רַגְלַיִם, וְכַאֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו אִשָּׁה זְקֵנָה לְסַפֵּר לְחַבְרוֹתֶיהָ סִפּוּר מָלֵא תוּגָה, יִשְׁתַּמֵּט פִּתְאֹם מִתַּחְתֶּיהָ וְהִיא תִצְנַח עַל הָרִצְפָּה, וְהַחֲבֵרוֹת תִּפְרֹצְנָה בִּשְׂחוֹק, יְדֵיהֶן בְּצִדֵּיהֶן וּפִיהֶן מָלֵא שְׂחוֹק, בְּאָמְרָן כִּי מִימֵיהֶן לֹא בִלּוּ שָׁעָה בִּנְעִימִים כָּאֵלֶּה. וּפְעָמִים שֶׁיִּקְפֹּץ לְתוֹךְ הַכֵּלִים בְּשָׁעָה שֶׁמְּבַשְּׁלִים בָּהֶם אֶת הַשֵּׁכָר וִיקַלְקֵל אֶת כָּל הַמְבֻשָּׁל. וְיֵשׁ אֲשֶׁר בַּלַּיְלָה יֵצֵא וּבְיָדוֹ מְלֹא חָפְנַיִם גַּחֲלִילִיּוֹת, יְדַלֵּג עַל אֲגַמִּים וּתְעָלוֹת וְיַתְעֶה מִן הַדֶּרֶךְ עוֹבְרֵי־אֹרַח וְיִתְבּוֹנֵן בְּחֶדְוָה אֶל הַתּוֹעִים הָעוֹמְדִים בִּמְבוּכָה.

וְאוּלָם פוּק זֶה, אוֹ רוֹבִין טוֹבְעֶלֶם, הָיָה בֶאֱמֶת עֶלֶם טוֹב לְכָל אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ עִמּוֹ בְחִבָּה. כָּל בַּעֲלַת בַּיִת, שֶׁאָמְרָה בְּפָנִים יָפוֹת “פוּק חֲבִיבִי”, לֹא הִתְחָרְטָה מֵעוֹלָם עַל שֶׁאָמְרָה כֵן. בַּבֹּקֶר קָמָה וּמָצְאָה אֵשׁ בּוֹעֶרֶת בַּתַּנּוּר, הַחֶדֶר מְטֻאטָא, הַמַּיִם שְׁאוּבִים, הָעֵצִים חֲטוּבִים, וְכָל טוּב הָיָה בָא לַבַּיִת, אֲשֶׁר פוּק הַקָּטֹן אָהַב אֶת הַדָּרִים בּוֹ.

– פוּק מַחְמַדִּי, גְּשָׁה אֵלָי! – קָרָא אוֹבֶרוֹן – לֵךְ וְהָבֵא לִי צִיץ מִן הַפֶּרַח הָאָדֹם, הַנִּקְרָא בְּפִי הַנְּעָרוֹת בְּשֵׁם אַהֲבָה־בְתַעֲנוּגִים. אִם יִסָּחֵט מִיץ הַפֶּרַח הַזֶּה לְתוֹךְ עַפְעַפֵּי אִישׁ יָשֵׁן, וְהָיָה בַהֲקִיצוֹ תַּחֲשֹׁק נַפְשׁוֹ בְּבַעַל־הַחַיִּים הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר יֵרָאֶה לְפָנָיו. אָנֹכִי אֶזְרֹק טִפּוֹת מִן הַמִּיץ הַזֶּה עַל עַפְעַפֵּי טִיטַנְיָה בִּשְׁעַת שְׁנָתָהּ, וְהִיא בַהֲקִיצָהּ תַּבִּיט עַל הַחַי הָרִאשׁוֹן – אַרְיֵה, דֹּב, זְאֵב, שׁוֹר־הַבָּר, אוֹ קוֹף – וְתֶאֱהָבֵהוּ. וּבְטֶרֶם אֶשְׁתַּמֵּשׁ בְּעֵשֶׂב אַחֵר לְהָסִיר מֵעָלֶיהָ אֶת הַקֶּסֶם הַזֶּה, אַכְרִיחַ אוֹתָהּ לָתֶת לִי אֶת הַנַּעַר הַהֹדִּי.

פוּק הָיָה תָמִיד מָלֵא רוּחַ הוֹלֶלוּת וּבְדִיחוּת, עַד כִּי בְּשִׂמְחָה רָץ כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת לְבַקֵּשׁ אֶת הַפֶּרַח הַקָּטן וְהָאָדֹם הַהוּא.

וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הָלַךְ, עָבְרוּ בַדֶּרֶךְ הַזֹּאת דֶּמֶטְרִיּוּס וְהֶלֶנָה, וּמֶלֶךְ הַגַּמָּדִים, שֶׁרָאָה וְשָׁמַע אוֹתָם וְהֵם לֹא רָאוּהוּ וְלֹא שְׁמָעוּהוּ, הִקְשִׁיב לְתַחֲנוּנֵי הֶלֶנָה, אֲשֶׁר דִּבְּרָה אֶל דֶּמֶטְרִיּוּס אוֹהֲבָה לְפָנִים וְלַמַּעֲנֶה הַקָּשֶׁה שֶׁעָנָה לָהּ דֶּמֶטְרִיּוּס. כַּאֲשֶׁר יָשׁוּב פוּק עִם הַפֶּרַח – אָמַר הַמֶּלֶךְ הַטּוֹב בְּלִבּוֹ – אָבֹא לְעֶזְרַת הֶלֶנָה לְהָשִׁיב אֵלֶיהָ אֶת לֵב דֶּמֶטְרִיּוּס.

עַד מְהֵרָה, כְּפַרְפָּר בְּהִיר כְּנָפַיִם מְרַחֵף בְּעַד הַחשֶׁךְ, שָׁב פוּק וּבְיָדוֹ מְלֹא הַקֹּמֶץ צִיצֵי הַפֶּרַח הָאָדֹם. אוֹבֶרוֹן שָׂמַח מְאֹד וַיְצַו אֶת פוּק: – קַח מְעַט מִן הַצִּיצִים הָאֵלֶּה וְלֵךְ הַיַּעְרָה לְבַקֵּשׁ בֵּין הָעֵצִים, עַד אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת הָעֶלֶם דֶּמֶטְרִיּוּס שׁוֹכֵב יָשֵׁן, וְסָחַטְתָּ אֶת הַמִּיץ אֶל עֵינָיו, כִּי יֶאֱהַב אֶת הָעַלְמָה הַיָּפָה הֶלֶנָה, אֲשֶׁר תֵּשֵׁב קָרוֹב אֵלָיו בַּהֲקִיצוֹ.

וְאוֹבֶרוֹן עַצְמוֹ הָלַךְ בַּיַּעַר אָנֶה וָאָנָה, עַד אֲשֶׁר שָׁמַע צְלִיל כִּצְלִיל פַּעֲמוֹן כָּסֶף, וְהַקּוֹל הֵבִיא אוֹתוֹ אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר שָׁם נָתְנָה טִיטַנְיָה פְקֻדּוֹת לְנַעֲרוֹתֶיהָ מִבְּנוֹת הַגַּמָּדִים. חֵלֶק מֵהֶן הָלְכוּ לַעֲשׂוֹת אֶת שְׁלִיחוּתָהּ, מִקְצָתָן עָמְדוּ לָשִׁיר לְפָנֶיהָ שִׁיר וָזֶמֶר בַּעֲלוֹתָהּ עַל מִשְׁכָּבָהּ לָנוּחַ. וְהַקּוֹלוֹת הָיוּ כֹה עֲרֵבִים, עַד כִּי קִנְּאוּ בָהֶם הַצִּפֳּרִים הַמְנַמְנְמוֹת וְהַפְּרָחִים הֵקִיצוּ לְהַקְשִׁיב אֶל רִנַּת הַפֵיוֹת.

עַד מְהֵרָה נִרְדְּמָה טִיטַנְיָה לְקוֹל הַזְּמָרוֹת וְהִיא שׁוֹכֶבֶת בֵּין פִּרְחֵי הַסִּגָּל וְכַמּוֹן הַבָּר. אָז קָרַב אֵלֶיהָ אוֹבֶרוֹן וּפֶרַח אָדֹם בְּיָדוֹ. וּבְזָרְקוֹ בַּלָּאט אֶת הַמִּיץ עַל עַפְעַפֶּיהָ קָרָא: “בָּזֶה שֶׁתִּרְאִי בַּהֲקִיצֵךְ מִשְּׁנָתֵךְ תִּדְבַּק נַפְשֵׁךְ בְּאַהֲבָתֵךְ”. אַחֲרֵי כֵן הָלַךְ לוֹ אוֹבֶרוֹן וַיַּעֲזֹב אֶת פוּק לַעֲשׂוֹת אֶת שְׁאָר הַדְּבָרִים. וּבְהִתְהַלְּכוֹ בַיַּעַר, פָּגַע פוּק בְּכָפְרִי גַס וּשְׁמוֹ נִיק בָּטָם. בְּרֶגַע אֶחָד הָפַךְ פוּק אֶת פָּנָיו הָאֲדֻמִּים וְאֶת רֹאשׁוֹ הַשָּׂעִיר שֶׁל בָּטָם לְרֹאשׁ חֲמוֹר, וְהַכָּפְרִי הָלַךְ לוֹ בֵּין הָעֵצִים הָלֹךְ וְנָעֹר בְּקוֹל חֲמוֹר וְהוּא לֹא יָדַע אֶת אֲשֶׁר קָרָהוּ.

קוֹל הַנְּעִירָה עוֹרֵר אֶת טִיטַנְיָה מִשְּׁנָתָהּ, וּבְקוּמָהּ וּבְפָקְחָה אֶת עֵינֶיהָ, רָאֲתָה פָנִים גַּסִּים וּשְׂעִירִים בְּעַד עַנְפֵי הָעֵצִים. וְאַךְ הִבִּיטָה אֵלָיו בְּעֵינֶיהָ וְהִנֵּה הֵחֵל לִפְעֹל הַקֶּסֶם שֶׁל הַפֶּרַח הַקָּטֹן הָאָדֹם. טִיטַנְיָה חָשְׁבָה בְּלִבָּהּ, כִּי זֶה הַכָּפְרִי הַגַּס וְהַמְכֹעָר, נִיק בָּטָם, עִם רֹאשׁ הַחֲמוֹר וְהָאָזְנַיִם הָאֲרֻכּוֹת, הוּא הָאִישׁ הַיָּפֶה מִכָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר רָאֲתָה בְיָמֶיהָ וְנַפְשָׁה דָּבְקָה בוֹ בְּאַהֲבָה.

– מִי הַמַּלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר עוֹרְרַנִי מִשְּׁנָתִי? – שָׁאָלָה – אָנָּא, אָדָם אָצִיל, שִׁירָה לִי שׁוּב.

וְכַאֲשֶׁר פָּנָה אֵלֶיהָ בָּטָם בְּשִׂיחָה, נִרְאוּ לָהּ כָּל הַדְּבָרִים הַטִּפְּשִׁיִּים שֶׁיָּצְאוּ מִפִּיו מְחֻכָּמִים יוֹתֵר מִכָּל מַה שֶּׁשָּׁמְעָה מִפִּי חֲכָמִים וּנְבוֹנִים. – כִּיפִי פָנֶיךָ כֵּן חָכְמַת לִבֶּךָ – קָרְאָה אֵלָיו – שְׁבָה עִמִּי, כִּי אַהֲבְתִּיךָ. אָנֹכִי אֶתֶּן לְךָ נְעָרוֹת לְשָׁרְתֶךָ.

וְהִיא קָרְאָה לְאַרְבַּע מִבְּנוֹת הַגַּמָּדִים וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶן: – אַתֶּן תְּשָׁרֵתְנָה לִפְנֵי הָאָדוֹן הַזֶּה! אֲפַרְסְקִים וְדֻבְדְּבָנִים, עֲנָבִים וּתְאֵנִים קְטֹפנָה לוֹ לְמַאֲכָל, וּמִדְּבַשׁ הַדְּבוֹרִים הֲבִיאֶינָה לוֹ לְעַנֵּג נַפְשׁוֹ, וְכָל אֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ מִכֶּן עֲשֶׂינָה כִּי כֵן צִוִּיתִי. וְכַאֲשֶׁר טָסוּ בְּנוֹת הַגַּמָּדִים לַעֲשׂוֹת כִּפְקֻדָּתָהּ יָשְׁבָה טִיטַנְיָה עַל יַד בָּטָם עַל גַּל פְּרָחִים וַתְּלַטֵּף אֶת פָּנָיו הַשְּׂעִירִים וְאֶת רֹאשׁוֹ כִּסְּתָה בְשׁוֹשַׁנִים. וּבָטָם, אֲשֶׁר הָיָה חֶצְיוֹ אָדָם וְחֶצְיוֹ חֲמוֹר, וְחֵלֶק מִן הַחֲמוֹר רַב בּוֹ מֵחֵלֶק הָאָדָם, הִתְגָּאָה בְלִבּוֹ כִּי יֵשׁ נְעָרוֹת רַבּוֹת לְשָׁרְתוֹ.

וּמַלְכַּת הַגַּמָּדִים אַף הִיא עָמְדָה לִפְנֵי בָטָם וְשָׁאָלָה: – מַה תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל, מַחְמַדִּי? – מִי יִתֶּן לִי מְעַט שַׁחַת אוֹ מִסְפּוֹא – קָרָא הָאִישׁ בְּצוּרַת חֲמוֹר. – עַד מְהֵרָה אֶשְׁלַח אַחַת מִנַּעֲרוֹתַי לְהָבִיא לְךָ אֱגוֹזִים יָפִים מִגִּנְזֵי הַסְּנָאִי – אָמְרָה טִיטַנְיָה. – בּוֹחֵר אֲנִי בִמְלֹא הַכַּף מִסְפּוֹא – קָרָא בָטָם – וְאוּלָם, אָנָּא, אַל תַּפְרִיעוּ אוֹתִי מִמְּנוּחָתִי, כִּי רוֹצֶה אֲנִי לָנוּם.

– נוּמָה אֵפוֹא וַאֲנִי אֲנַדְנֵד אוֹתְךָ בִּזְרוֹעוֹתָי – אָמְרָה טִיטַנְיָה – הוֹי, מָה אַהֲבְתִּיךָ! מַה קְּשׁוּרָה נַפְשִׁי בָךְ!

וּבְעוֹד טִיטַנְיָה הוֹגָה אַהֲבָה לְאִישׁ טִפֵּשׁ בַּעַל רֹאשׁ חֲמוֹר, עָבַר פוּק בַּיַּעַר לְבַקֵּשׁ אֶת דֶּמֶטְרִיּוּס. אַךְ בִּמְקוֹם דֶּמֶטְרִיּוּס וְהֶלֶנָה בָּא עַד לִיזַנְדֶּר וְהֶרְמִיָּה, אֲשֶׁר עָיְפוּ מְאֹד בִּנְדוּדֵיהֶם וַיִּשְׁכְּבוּ לָנוּחַ עַד הַבֹּקֶר.

– הָאִישׁ הַזֶּה וַדַּאי דֶּמֶטְרִיּוּס הוּא! – אָמַר פוּק בְּלִבּוֹ, בִּרְאוֹתוֹ אֶת לִיזַנְדֶּר, וּבְשִׂמְחָה סָחַט אֶת מִיץ הַפֶּרַח לְתוֹךְ עֵינֵי לִיזַנְדֶּר וַיָּרָץ לְהַגִּיד לַאדוֹנוֹ. לוּ רָאָה לִיזַנְדֶּר אֶת הֶרְמִיָּה בַּהֲקִיצוֹ כִּי אָז לֹא הָיָה כְלוּם בְּטָעוּתוֹ שֶׁל פוּק, אַךְ הִנֵּה קָרָה הַמִּקְרֶה, כִּי עָבְרוּ דֶּמֶטְרִיּוּס וְהֶלֶנָה בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת, וְקוֹלָהּ הֶעָצוּב שֶׁל הֶלֶנָה עוֹרֵר אֶת לִיזַנְדֶּר. וְאַךְ פָּקַח אֶת עֵינָיו וְרָאָה אֶת הֶלֶנָה, הֵחֵל הַקֶּסֶם לִפְעֹל פְּעֻלָּתוֹ, וְהָאִישׁ הֶאֱמִין כִּי הֶלֶנָה הִיא הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אָהַב וְכִי מֵעוֹלָם לֹא אָהַב אֶת הֶרְמִיָּה.

כַּאֲשֶׁר אָמַר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הִתְעַצְּבָה מְאֹד אֶל לִבָּהּ בְּחָשְׁבָהּ, כִּי לִיזַנְדֶּר לוֹעֵג לָהּ. אַךְ כַּאֲשֶׁר לֹא הִרְפָּה מִמֶּנָּה וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ דִּבְרֵי אַהֲבָה, נִסְּתָה לִבְרֹחַ מִפָּנָיו.

כַּאֲשֶׁר הֵקִיצָה הֶרְמִיָּה, רָאֲתָה כִּי הָלַךְ מִמֶּנָּה לִיזַנְדֶּר, אַךְ דֶּמֶטְרִיּוּס יוֹשֵׁב עַל יָדָהּ, וְעַד מְהֵרָה הֵחֵל לְסַפֵּר לָהּ עַל אַהֲבָתוֹ הָרַבָּה אֵלֶיהָ וַיְבַקֵּשׁ אוֹתָהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה.

וְכֵן עָבְרוּ בַיַּעַר שְׁנֵי זוּגוֹת אֲנָשִׁים אֻמְלָלִים בְּאַהֲבָתָם. מֵעַל לְרֹאשָׁם אוֹר הַיָּרֵחַ וְתַחַת רַגְלֵיהֶם פְּרָחִים רְווּיֵי טַל לַיְלָה וּמִסָּבִיב לָהֶם רִנְנַת הַפֵיוֹת, אַךְ הֵם לֹא רָאוּ דָבָר וְלֹא שָׁמְעוּ דָבָר, כִּי הָיָה לִבָּם מָלֵא אֲסוֹנָם. דֶּמֶטְרִיּוּס דִּבֶּר אֶל הֶרְמִיָּה עַל אַהֲבָתוֹ אֵלֶיהָ וְנַפְשָׁה הִיא עָרְגָה אֶל לִיזַנְדֶּר; וְלִיזַנְדֶּר דִּבֶּר עַל אַהֲבָתוֹ לְהֶלֶנָה וְהִיא נַפְשָׁה כָּלְתָה אֶל דֶּמֶטְרִיּוּס.

אַךְ אַף כִּי הֵם לֹא רָאוּ וְלֹא שָׁמְעוּ אֶת הַפֵיוֹת, וְאוּלָם מֶלֶךְ הַגַּמָּדִים רָאָה וְשָׁמַע אוֹתָם וְהוּא יָדַע, כִּי פוּק עָשָׂה מִשְׁגֶּה וְסָחַט אֶת הַמִּיץ לְתוֹךְ עֶינֵי אִישׁ אַחֵר.

וּבְכֵן כַּאֲשֶׁר עָיַף דֶּמֶטְרִיּוּס לָאַחֲרוֹנָה וַיִשְׁכַּב לָנוּם, הִזָּה אוֹבֶרוֹן נִטְפֵי מִיץ הַפֶּרַח אֶל עַפְעַפֵּי עֵינָיו וַיִּשְׁלַח אֶת פוּק לָעוּף בַּיַּעַר וְלִתְפֹּשׂ אֶת הֶלֶנָה, כִּי תָבֹא וְתֵשֵׁב עַל יְמִינוֹ בָּרֶגַע אֲשֶׁר יָקִיץ מִשְּׁנָתוֹ.

אַךְ אַחֲרֵי הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה נִרְאוּ הַדְּבָרִים גְּרוּעִים מִשֶּׁהָיוּ, כִּי הִנֵּה שְׁנֵי הַגְּבָרִים, דֶּמֶטְרִיּוּס ולִיזַנְדֶּר, אָהֲבוּ עַתָּה שְׁנֵיהֶם אֶת הֶלֶנָה, וְכַאֲשֶׁר בָּאָה הֶרְמִיָּה, לֹא שָׂם אִישׁ אֶת לִבּוֹ אֵלֶיהָ, וְלִיזַנְדֶּר דִּבֶּר אֵלֶיהָ קָשׁוֹת, עַד כִּי נִמְלָא לֵב אוֹבֶרוֹן רַחֲמִים עָלֶיהָ, אַף כִּי פוּק הַנּוֹכֵל הַקָּטֹן עָלַץ מְאֹד בַּמַּעֲשֶׂה הָרַע אֲשֶׁר עָשָׂה. דֶּמֶטְרִיּוּס ולִיזַנְדֶּר קָצְפוּ זֶה עַל זֶה, עַד כִּי שָׁלְפוּ חַרְבוֹתֵיהֶם לְהִלָּחֵם יַחְדָּו.

וְאוֹבֶרוֹן אָמַר אֶל פוּק: הַקְדֵּר אֶת הַשָּׁמַיִם עֲרָפֶל שָׁחוֹר, וְאֶת שְׁנֵי הַנִּצִּים הָאֵלֶּה תּוֹלִיךְ שׁוֹלָל בַּחשֶׁךְ, עַד כִּי לֹא יִרְאֶה אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ. וְאַתָּה תְחַקֶּה אֶת קוֹלָם, תִּקְרָא נְזִיפוֹת פַּעַם בְּאָזְנֵי לִיזַנְדֶּר וּפַעַם בְּאָזְנֵי דֶּמֶטְרִיּוּס, עַד אֲשֶׁר יִיעֲפוּ מֵרְדוֹף אִישׁ אַחֲרֵי אָחִיו וְיִשְׁכְּבוּ שְׁנֵיהֶם לִישֹׁן. וְכַאֲשֶׁר יֵרָדְמוּ, תִּקַּח אֶת הָעֵשֶׂב הַזֶּה וְסָחַטְתָּ אֶת מִיצוֹ אֶל עֵינֵי לִיזַנְדֶּר. אַחֲרֵי אֲשֶׁר יִיקַץ יָפוּג קֶסֶם הַפֶּרַח הָאָדֹם, פֶּרַח הָאַהֲבָה, וְחָלַף כֻּלּוֹ, וְכָל אֲשֶׁר עָבַר יֵרָאֶה רַק כַּחֲלוֹם, וְהוּא יָשׁוּב לֶאֱהֹב אֶת הֶרְמִיָּה כְּמִקֹּדֶם.

פוּק עָף בְּשִׂמְחָה כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת, וּבְפִיו זֶמֶר עַלִּיז, לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר צֻוָּה. וְהָעֲרָפֶל יָרַד וְהוּא שָׁחוֹר וְעָבֶה מִסָּבִיב, וּבְעַד הָעֲרָפֶל חִפְּשׂוּ לִיזַנְדֶּר וְדֶמֶטְרִיּוּס, הֶרְמִיָּה וְהֶלֶנָה, אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִשָּׁה אֶת אֲחוֹתָהּ. לָאַחֲרוֹנָה עָיְפוּ עַד מָוֶת, וּרְטֻבִּים מִטַּל וּדְקוּרִים בְּקוֹצִים נָפְלוּ כֻלָּם לָאָרֶץ לָנוּחַ, וְאִישׁ לֹא יָדַע מְקוֹם חֲבֵרוֹ, אַף כִּי שָׁכְבוּ כֻלָּם סְמוּכִים זֶה לָזֶה, בְּקֵרוּב מָקוֹם אֶל גַּל הַפְּרָחִים, שֶׁשָּׁם נָחַר בָּטָם וְטִיטַנְיָה יָשֵׁנָה. פוּק קָרַב וְסָחַט אֶת הָעֶשֶׂב לְתוֹךְ עֶינֵי לִיזַנְדֶּר וַיָּעָף לָשׁוּב אֶל אוֹבֶרוֹן. וְאוֹבֶרוֹן מָצָא אֶת טִיטַנְיָה יוֹשֶׁבֶת לְיָד בָּטָם, וְהוּא פָנָה אֵלֶיהָ שׁוּב לְבַקֵּשׁ מִמֶּנָּה, כִּי תִתֶּן לוֹ אֶת הַנַּעַר הַהֹדִּי. טִיטַנְיָה חָשָׁה כִּי אֵין לִבָּהּ עוֹד אֶל מְשָׁרְתָהּ הַקָּטָן. הִיא לֹא אָהֲבָה אִישׁ, הִיא לֹא רָצְתָה בְאִישׁ מִלְּבַד הַגֶּבֶר הַבָּרִיא וְהַגַּס וְהַמְכֹעָר בַּעַל הַפָּנִים הַשְּׂעִירִים, אֲשֶׁר קוֹלוֹ צָרוּד וְאָזְנֵי חֲמוֹר לוֹ. וּבְכֵן נָתְנָה לְאוֹבֶרוֹן אֶת הַנַּעַר אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ, וְאָז חָרָה לוֹ לְאוֹבֶרוֹן אַף נִכְלַם לִרְאוֹת כִּי טִיטַנְיָה נִסְכְּלָה כָל כָּךְ לַחְשֹׁב, לוּ גַם לְשָׁעוֹת מְעַטּוֹת, כִּי אוֹהֶבֶת הִיא אִישׁ בַּעַל רֹאשׁ חֲמוֹר. כַּאֲשֶׁר נִרְדְּמָה, זָרַק אֶת מִיץ הָעֶשֶׂב אֶל עַפְעַפֶּיהָ וְאַחֲרֵי כֵן עוֹרֵר אוֹתָהּ מִשְּׁנָתָהּ.

– אוֹבֶרוֹן מַחְמַדִּי! – קָרְאָה הַמַּלְכָּה בִּרְאוֹתָהּ אֶת הַמֶּלֶךְ הַנָּאֶה עוֹמֵד עַל יָדָהּ – חֲלוֹם נוֹרָא חָלַמְתִּי: בַּחֲלוֹם וְהִנֵּה אָהַבְתִּי חֲמוֹר. – הִנֵּה הוּא רוֹבֵץ – קָרָא אוֹבֶרוֹן. – מַה נִּתְעָב מַרְאֵהוּ! – אָמְרָה טִיטַנְיָה. אָז צִוָּה אוֹבֶרוֹן אֶת פוּק, לְהָסִיר אֶת רֹאשׁ הַחֲמוֹר מֵעַל כִּתְפֵי נִיק בָּטָם וַיַּעֲזֹב אוֹתוֹ שׁוֹכֵב וְנוֹחֵר.

אַחֲרֵי כֵן הִתְחִילָה מַנְגִּינַת הַגַּמָּדִים וְאוֹבֶרוֹן וְטִיטַנְיָה שִׁלְּבוּ זְרוֹעוֹתֵיהֶם וַיֵּצְאוּ בְמָחוֹל עַד עֲלוֹת הַשֶּׁמֶשׁ לִרְאוֹת בַּמַּחֲזֶה הַנִּפְלָא הַזֶּה, וְקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת הֵעִירוּ אֶת הַסְּנוּנִית. וְיָד אֶל יָד עָפוּ הַפֵיוֹת אֶל הַמַּעֲרָב, בְּטֶרֶם הָפְכוּ קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ אֶת הַטַּל לְכָסֶף, בְּעֵת אֲשֶׁר הַשַּׁחַר נָגַע רַק בִּקְצֵה אֶצְבְּעוֹתָיו הַוְּרֻדּוֹת בִּשְׁמֵי הַמִּזְרָח.

בַּבֹּקֶר הַזֶּה בָּאוּ הַנָּסִיךְ מֵאַתּוּנָה וַאֲבִי הֶרְמִיָּה עִם סוּסֵיהֶם וְכַלְבֵיהֶם לָצוּד צַיִד בַּיָּעַר. קוֹל הַשּׁוֹפָרוֹת הֵעִיר אֶת הֶרְמִיָּה וְלִיזַנְדֶּר וְהֶלֶנָה וְדֶמֶטְרִיּוּס, וְכַאֲשֶׁר הֵקִיצוּ מָצְאוּ וְהִנֵּה כָל הַדְּבָרִים הָיוּ כְּמוֹ שֶׁצְּרִיכִים לִהְיוֹת.

לִיזַנְדֶּר אָהַב אֶת הֶרְמִיָּה לְבַדָּהּ, וְאַהֲבָתוֹ אֵלֶיהָ גָּדְלָה כְאַהֲבָתָהּ אֵלָיו. דֶּמֶטְרִיּוּס אָהַב רַק אֶת הֶלֶנָה וְחָשַׁב, כִּי תָמִיד אָהַב רַק אוֹתָהּ. כָּל אֲשֶׁר קָרָה אוֹתָם בַּיַּעַר נִדְמָה לָהֶם רַק כַּחֲלוֹם מְשֻׁנֶּה בְּלֵיל קָיִץ. הֵם סִפְּרוּ אֶת הַמַּעֲשִׂיָּה בְּאָזְנֵי הַנָּסִיךְ וַאֲבִי הֶרְמִיָּה, וְהַנָּסִיךְ שָׂמַח עַל זֶה, כִּי הַלַּיְלָה הָפַךְ אֶת הָרַע לְטוֹב. וּבְכֵן הָיוּ כֻלָּם מְאֻשָּׁרִים, וְיַחְדָּו שָׁבוּ לְאַתּוּנָה, וּבַיּוֹם הַזֶּה חָגְגוּ חֲתֻנָּתָם בְּרֹב שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן.

לְפָנִים יָשַׁב בָּעִיר מִילַנוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ אִיטָלִיָּה נָסִיךְ אֶחָד וּשְׁמוֹ פְּרוֹסְפֶּרוֹ. וְהָאִישׁ הָיָה אוֹהֵב חָכְמָה וָדַעַת, וּבְעֵת אֲשֶׁר יָשַׁב וְהָגָה בִּסְפָרִים, מָשַׁל בְּמִילַנוֹ תַּחְתָּיו אָחִיו אַנְטוֹנִיּוֹ. פְּרוֹסְפֶּרוֹ הֶאֱמִין בְּאָחִיו וְחָשַׁב, כִּי אִישׁ תָּם וְיָשָׁר הוּא כָמוֹהוּ; אַךְ אַנְטוֹנִיּוֹ הָיָה אִישׁ רַע, וְהוּא לֹא הָיָה רָאוּי, כִּי פְּרוֹסְפֶּרוֹ יִתֵּן אֵמוּן בּוֹ. אַנְטוֹנִיּוֹ רָדַף אַחֲרֵי הַכָּבוֹד לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּמִילַנוֹ, וְלָכֵן קָשַׁר קֶשֶׁר עִם מֶלֶךְ נֵיאַפּוֹל וְהִבְטִיחַ לוֹ דְּבָרִים רַבִּים, אִם יַעֲזָר לוֹ לְהֵחָלֵץ מֵאָחִיו פְּרוֹסְפֶּרוֹ וְאָז יִהְיֶה הוּא, אַנְטוֹנִיּוֹ, לְנָסִיךְ בְּמִילַנוֹ.

בְּלֵיל חשֶׁךְ אֶחָד פָּתַח הָאִישׁ הָרַע הַזֶּה אֶת שַׁעֲרֵי הָעִיר וּמֶלֶךְ נֵיאַפּוֹל עִם חֵילוֹ בָּא אֶל תּוֹכָהּ. הֵם לֹא הָרְגוּ אֶת פְּרוֹסְפֶּרוֹ, אַךְ לָקְחוּ אוֹתוֹ אֶל הַיָּם וְעִמּוֹ בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה מִירַנְדָּה, יַלְדָּה בַּת שָׁלשׁ, שָׂמוּ אוֹתָם בְּתוֹךְ אֳנִיָּה, יְשָׁנָה, אֵין לָהּ תֹרֶן וְלֹא מִפְרָשׂ וְלֹא מְשׁוֹטִים. זוֹ הָיְתָה סְפִינָה רְעוּעָה, עַד כִּי גַם הָעַכְבָּרִים פָּחֲדוּ לָשֶׁבֶת בָּהּ פֶּן יִטְבְּעוּ וְלָכֵן בָּרְחוּ מִמֶּנָּה. וְאַנְטוֹנִיּוֹ לֹא שָׂם בָּאֳנִיָּה לֹא מָזוֹן וְלֹא בְגָדִים, כִּי אָמַר בְּלִבּוֹ: פְּרוֹסְפֶּרוֹ וּבִתּוֹ יִטְבְּעוּ בַּמַּיִם אוֹ יָמוּתוּ מֵרָעָב וּמִקֹּר.

אַךְ הָיָה שָׁם אִישׁ זָקֵן נְדִיב־לֵב, אֲשֶׁר חָמַל מְאֹד עַל פְּרוֹסְפֶּרוֹ הַטּוֹב וְעַל יַלְדָּתוֹ הַקְּטַנָּה וְהַיָּפָה, וְהוּא עָשָׂה כָּל מַה שֶּׁבְּיָדוֹ לַעֲזֹר לָהֶם. הוּא שָׂם לֶחֶם וָמַיִם בְּתוֹךְ הָאֳנִיָּה, גַּם בְּגָדִים, גַּם כָּל מִינֵי דְבָרִים כְּחֵפֶץ לִבָּם. וְיַעַן כִּי יָדַע, מָה אָהַב מְאֹד פְּרוֹסְפֶּרוֹ לִקְרֹא בִּסְפָרִים, שָׂם בַּסְּפִינָה גַּם סְפָרִים לָרֹב. כַּאֲשֶׁר הִפְלִיגָה הַסְּפִינָה בַּיָּם, נָשְׁבוּ רוּחוֹת וְהַגַּלִּים זָעֲפוּ מְאֹד, יֵשׁ אֲשֶׁר הִתְרוֹמְמוּ גַלִּים גְּדוֹלִים וּפָגְעוּ בְּסִפּוּן הָאֳנִיָּה, וְדִמְעוֹת פְּרוֹסְפֶּרוֹ הָיוּ מְלוּחוֹת כְּמֵי הַיָּם, בִּבְכוֹתוֹ מִתּוֹךְ צַעַר עַל גּוֹרַל בִּתּוֹ מִירַנְדָּה הַקְּטַנָּה, הָעוֹמֶדֶת בְּסַכָּנָה.

מִירַנְדָּה עָצְמָהּ הָיְתָה קְטַנָּה מְאֹד וְלֹא יָדְעָה מַה זֹּאת סַכָּנָה. פָּנֶיהָ הָיוּ כִּפְנֵי כְרוּב קָטָן, בְּשִׁבְתָּהּ מִתּוֹךְ בַּת־צְחוֹק לְיַד אָבִיהָ וּבְצָחֲקָהּ לְמוּל הַגַּלִּים הַדּוֹהֲרִים כְּסוּסִים גְּדוֹלִים לִבְנֵי־רַעְמָה וּמַזִּים עָלֶיהָ טִפּוֹת מָיִם אַךְ הָאֳנִיָּה עָבְרָה בְּשָׁלוֹם בַּיָּם הַסּוֹעֵר וְהִגִּיעָה אֶל אִי אֶחָד. שָׁם עָלָה פְּרוֹסְפֶּרוֹ וְנָשָׂא עִמּוֹ אֶל הַחוֹף אֶת מִירַנְדָּה הַקְּטַנָּה.

עֵצִים רַבִּים גָּדְלוּ בָאִי הַזֶּה, וּפְּרוֹסְפֶּרוֹ וּמִירַנְדָּה שָׁמְעוּ קוֹלוֹת וַאֲנָחוֹת יוֹצְאוֹת מִתּוֹךְ אֹרֶן גָּדוֹל וְעַתִּיק. הַקּוֹלוֹת הָיוּ רָמִים וְנוּגִים כָּל כָּךְ עַד כִּי עוֹרְרוּ יִלְלַת הַזְּאֵבִים וְהֵטִילוּ פַּחַד עַל הַדֻּבִּים. וְפְּרוֹסְפֶּרוֹ הָיָה לֹא רַק אִישׁ חָכָם וְנָבוֹן, כִּי אִם גַּם קוֹסֵם. בִּקְסָמָיו בִּקַּע אֶת הָעֵץ וּמִתּוֹכוֹ יָצָא בֶּן־פֵיָה נֶחְמָד וּשְׁמוֹ אֲרִיאֵל.

אֲרִיאֵל סָח לוֹ לִפְּרוֹסְפֶּרוֹ, כִּי לִפְנֵי שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה הוּבָא הוּא וְעִמּוֹ עוֹד פֵיוֹת רַבּוֹת אֶל כֶּלֶא הָעֵץ עַל יְדֵי מְכַשֵּׁפָה זְקֵנָה אֲשֶׁר מֵתָה זֶה יָמִים רַבִּים. אָז הוֹצִיא פְּרוֹסְפֶּרוֹ גַּם אֶת יֶתֶר הַפֵיוֹת. וְהֵן עִם אֲרִיאֵל הָיוּ לוֹ לִידִידִים וְעָמְדוּ לְשָׁרֵת לְפָנָיו. מִלְּבַד הַפֵיוֹת הָאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ בָּאִי הַזֶּה, חוּץ מִבְּנָהּ יְחִידָה שֶׁל הַמְכַשֵּׁפָה הַזְּקֵנָה. שְׁמוֹ הָיָה קַלִּבַּן, אִישׁ מְכֹעָר מְאֹד וּכְסִיל, דּוֹמֶה יוֹתֵר לְחַיָּה רָעָה מֵאֲשֶׁר לְבֶן אָדָם.

פְּרוֹסְפֶּרוֹ הִתְאַמֵּץ לְחַנֵּךְ אֶת קַלִּבַּן. הוּא לִמֵּד אוֹתוֹ אֶת שֵׁם הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְעוֹד דְּבָרִים רַבִּים, אַף כִּלְכֵּל אוֹתוֹ בְּגַרְגְּרִים וּבְמַיִם. וְהִתְהַלֵּךְ עִמּוֹ כְּרֵעַ. אַךְ קַלִּבַּן הִתְנַהֵג בְּרָע מְאֹד וְהָיָה כְפוּי טוֹבָה, זוֹעֵף וּפֶרֶא אָדָם, עַד כִּי לֹא יָכֹל פְּרוֹסְפֶּרוֹ לַהֲפֹךְ אוֹתוֹ לְרֵעַ לוֹ, וּבְכֵן הָיָה קַלִּבַּן לְעֶבֶד לַחְטֹב עֵצִים וּלְהַבְעִיר אֵשׁ, וְהוּא גָר לְבַדּוֹ בִּמְעָרָה מְזֹהָמָה, תַּחַת לָשֶׁבֶת יַחְדָּו עִם פְּרוֹסְפֶּרוֹ וּמִירַנְדָּה בִּמְעָרָתָם.

וּמִירַנְדָּה גָדְלָה בָּאִי הַבּוֹדֵד הַזֶּה וּמִיַּלְדָּה קְטַנָּה וּנְעִימָה נֶהֶפְכָה לְנַעֲרָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה. אָבִיהָ שִׁנֵּן לָהּ לִמּוּדִים, אַךְ לֹא הָיָה לָהּ חָבֵר לְדַבֵּר עִמּוֹ, מִלְּבַד אָבִיהָ וּבֶן־הַפֵיָה הַקָּטֹן אֲרִיאֵל. קַלִּבַּן הָיָה מְכֹעָר כָּל כָּךְ וְגַס כָּל כָּךְ, עַד כִּי יָרְאָה הַנַּעֲרָה לָגֶשֶׁת אֵלָיו.

פַּעַם אַחַת, וּמִירַנְדָּה לֹא הָיְתָה עוֹד יַלְדָּה קְטַנָּה, עָבְרָה סְעָרָה אֲיֻמָּה עַל פְּנֵי הַיָּם סָמוּךְ לָאִי. הִרְעִים הָרַעַם, הִבְרִיק הַבָּרָק; רָעֲדוּ הַחַלּוֹנוֹת וּמַרְאֵה הַשָּׁמַיִם שָׁחוֹר כִּדְיוֹ.

פְּרוֹסְפֶּרוֹ בִּקְסָמָיו הוּא אֲשֶׁר הֵבִיא אֶת הַסְּעָרָה הַזֹּאת. הוּא יָדַע, כִּי אֳנִיָּה עָבְרָה בַיָּם, וּבָאֳנִיָּה הַזֹּאת נוֹסֵעַ אָחִיו אַנְטוֹנִיּוֹ הָרָשָׁע. בָּהּ הָיוּ גַּם מֶלֶךְ נֵיאַפּוֹל וּבְנוֹ פֶרְדִּינַנְדְּ, גַּם הָאָצִיל הַזָּקֵן וְהַטּוֹב, אֲשֶׁר עָשָׂה חֶסֶד עִם פְּרוֹסְפֶּרוֹ וּמִירַנְדָּה, בְּעֵת אֲשֶׁר נֶעֶזְבוּ בְלֶב־יָם, וְעִמָּהֶם עוֹד אֲצִילִים וּמַלָּחִים רַבִּים. הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה חָשְׁבוּ, כִּי הָאֳנִיָּה תִּפְגַע בַּסְּלָעִים עַל חוֹף הָאִי וּתְנֻפַּץ לִרְסִיסִים בְּסַעֲרַת הַיָּם וְכָל הַיּוֹשְׁבִים בְּתוֹכָהּ אָבֹד יֹאבֵדוּ. אַךְ פְּרוֹסְפֶּרוֹ בִּקְסָמָיו הֵטִיל כָּל הַזְּמָן רַק אֵימָה וְעַל דַּעְתּוֹ לֹא עָלָה כְלָל לְנַפֵּץ אֶת הָאֳנִיָּה אוֹ כִּי אִישׁ מִן הַנּוֹסְעִים יִטְבַּע בַּיָּם. הוּא שָׁלַח אֶת בֶּן־הַפֵיָה הַקָּטֹן אֲרִיאֵל לְרַחֵף מֵעַל הָאֳנִיָּה וְלִזְרֹק זִיקִים עַל הַסִּפּוּן. אִישׁ לֹא יָכֹל לִרְאוֹת אֶת אֲרִיאֵל בְּעוּפוֹ כְּחֵץ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּבַהֲטִילוֹ אֵימָה עַל הַמַּלָּחִים בְּזַעַף הַגַּלִּים. לָאַחֲרוֹנָה נִדְמָה לָאֲנָשִׁים, כִּי סִפּוּן הָאֳנִיָּה עוֹלֶה בְאֵשׁ, וְהַמַּלָּחִים אֲשֶׁר לֹא נֶחְבְּאוּ בְתַחְתִּית הָאֳנִיָּה נִבְהֲלוּ מְאֹד, עַד כִּי קָפְצוּ לְתוֹךְ הַיָּם הַסּוֹעֵר לְהַצִּיל אֶת נַפְשָׁם. גַּם מֶלֶךְ נֵיאַפּוֹל וּבְנוֹ הַנָּסִיךְ פֶרְדִּינַנְדְּ, גַּם הָאָצִיל הַזָּקֵן וְאַנְטוֹנִיּוֹ הָרָשָׁע קָפְצוּ אֶל הַיָּם, וְנִדְמֶה הָיָה, כִּי כֻלָּם יֵרְדוּ מְצוּלוֹת.

וְאוּלָם פְּרוֹסְפֶּרוֹ וַאֲרִיאֵל יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת כָּל מִינֵי נִפְלָאוֹת בְּקִסְמֵיהֶם וּבְיָדָם עָלָה לְהַצִּיל אֶת הָאֳנִיָּה אֶל מִפְרָץ קָטֹן בָּאִי וְשָׁם עָמְדָה בְשָׁלוֹם בְּמֵי מְנוּחוֹת. עַל הַמַּלָּחִים אֲשֶׁר נֶחְבְּאוּ בְתַחְתִּית הָאֳנִיָּה הִפִּיל תַּרְדֵּמָה, עַד אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ מַה קָּרָה וְאֵיפֹה הֵם.

וְהַמַּלָּחִים אֲשֶׁר קָפְצוּ לְתוֹךְ הַיָּם אֻסְּפוּ אֶל אֳנִיּוֹת אֲחֵרוֹת וְהוּשְׁבוּ לְנֵיאַפּוֹל. וַאֲשֶׁר לְמֶלֶךְ נֵיאַפּוֹל וּבְנוֹ פֶרְדִּינַנְדְּ וְאַנְטוֹנִיּוֹ וְהָאָצִיל הַנָּדִיב וְעוֹד אֲחֵרִים הִנֵּה הוֹלִיךְ אוֹתָם אֲרִיאֵל בְּשָׁלוֹם דֶּרֶךְ הַכְּרִית, עַד כִּי גַם בִּגְדֵיהֶם לֹא נִפְסָדוּ.

הַנָּסִיךְ פֶרְדִּינַנְדְּ הִגִּיעַ לְחוֹף הָאִי בְּחֵלֶק אַחֵר מֵאֲשֶׁר יֶתֶר הָאֲנָשִׁים, וְלָכֵן הֶאֱמִינוּ אָבִיו וִידִידָיו, כִּי טָבַע בַיָּם, וּפֶרְדִּינַנְדְּ אַף הוּא חָשַׁב כִּי רַק הוּא לְבַדּוֹ נִמְלַט מִמָּוֶת. בְּעֵת אֲשֶׁר הַנִּטְרָפִים הָאֵלֶּה שׁוֹטְטוּ מִסָּבִיב לָאִי וְלִבָּם מָלֵא צַעַר וְיָגוֹן, צִוָּה פְּרוֹסְפֶּרוֹ עַל אֲרִיאֵל לִלְבּשׁ צוּרָה שֶׁל בַּת־גַּלִּים יְפֵהפִיָּה. רַק פְּרוֹסְפֶּרוֹ אֲדוֹנוֹ לְבַדּוֹ יָכוֹל הָיָה לִרְאוֹתוֹ, אַךְ הָאֲחֵרִים יָכְלוּ רַק לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹלוֹ הַדַּק בְּזַמְּרוֹ וּבְצַלְצְלוֹ כְּפַעֲמוֹן בָּהִיר וְנָעִים.

וְכַאֲשֶׁר הִתְהַלֵּךְ פֶרְדִּינַנְדְּ לְבַדּוֹ מָלֵא יָגוֹן עַל אָבְדַן אָבִיו, הִתְעוֹדֵד בְּשָׁמְעוֹ אֶת קוֹל אֲרִיאֵל בְּשׁוֹרְרוֹ שִׁיר נָעִים וְהוּא נִסָּה לִמְצֹא מֵאַיִן בָּא הַקּוֹל.

וְכֹה הָיְתָה רֵאשִׁית הַשִּׁיר:

"בֹּא נָא אֶל הַחוֹלוֹת הַצְּהֻבִּים,

אָז תֵּדַע דַּרְכֶּךָ".

הַנְּגִינָה הָיְתָה כְּמַחֲלִיקָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם וּבֶן־הַמֶּלֶךְ הִקְשִׁיב מִשְׁתָּאֶה לָדַעַת מֵאַיִן בָּאָה הַשִּׁירָה, הֲמִן הָאָרֶץ אוֹ מִן הַשָּׁמָיִם.

וְאֲרִיאֵל שָׁב וַיְשׁוֹרֵר:

"אָבִיךָ שׁוֹכֵב בְּמַעֲמַקִּים,

בְּעַצְמוֹתָיו עָלוּ אַלְמֻגִּים,

עֵינָיו לְפָנִים, פְּנִינִים הַיּוֹם,

מְאוּם בּוֹ לֹא בָלָה,

אַךְ בִּמְצוּלוֹת יָם נֶהְפַּךְ

וְהָיָה לְרַב־אוֹצָרוֹת.

בְּנוֹת גַּלִּים בְּכָל עֵת

תְּרִימֶינָה עָלָיו קִינָה:

הַסְכֵּת! אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹלָן –

דִּין־דָּן, דִּין־דָּן, דִּין־דָּן.

וְיֶתֶר בְּנוֹת הַגַּלִּים עָנוּ כְּקוֹל מְצִלְתַּיִם:

דִּין־דָּן, דִּין־דָּן, דִּין־דָּן!

לֵב בֶּן־הַמֶּלֶךְ נִמְלָא דְאָבָה. יָרֵא הָיָה, כִּי הַקּוֹל קוֹל בְּנוֹת הַגַּלִּים, הַמְסַפְּרוֹת לוֹ כִּי טָבַע אָבִיו הַמֶּלֶךְ וְכִי לֹא יָשׁוּב לִרְאוֹתוֹ עַד עוֹלָם. וְכַאֲשֶׁר יָשַׁב פֶרְדִּינַנְדְּ מָלֵא צַעַר, עָבְרוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה פְּרוֹסְפֶּרוֹ וּמִירַנְדָּה בִּתּוֹ. מֵאָז הֱיוֹתָהּ יַלְדָּה קְטַנָּה, לֹא רָאֲתָה מִירַנְדָּה פְּנֵי גֶבֶר מִלְּבַד אָבִיהָ; וּבִרְאוֹתָהּ אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ הַצָּעִיר וְהַיָּפֶה, חָשְׁבָה בְּלִבָּהּ, כִּי מַלְאָךְ מִן הַשָּׁמַיִם הוּא. וְפֶרְדִּינַנְדְּ אַף הוּא, בִּרְאוֹתוֹ אֶת מִירַנְדָּה, חָשַׁב כִּי בַת שָׁמַיִם הִיא וְלָהּ הָאִי וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ. הִיא הָיְתָה כֹה יָפָה, עַד כִּי בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בָהּ. וְכַאֲשֶׁר רָאָה, כִּי לֹא בַת שָׁמַיִם הִיא וְכִי כָּמֹהוּ תְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן בְּנֵי הָאָדָם, גִּלָּה לְפָנֶיהָ אֶת לִבּוֹ, כִּי אוֹהֵב הוּא אוֹתָהּ וּמְבַקֵּשׁ לְקַחְתָּהּ לוֹ לְאִשָּׁה.

פְּרוֹסְפֶּרוֹ שָׂמַח מְאֹד עַל הַדָּבָר, אַךְ הוּא אָמַר לְנַסּוֹת אִם פֶרְדִּינַנְדְּ ומִירַנְדָּה אוֹהֲבִים אָמְנָם זֶה אֶת זֶה בְּלֵב שָׁלֵם. וְלָכֵן הִתְחַפֵּשׂ וַיְדַבֵּר אֶל פֶרְדִּינַנְדְּ קָשׁוֹת, כִּי מְרַגֵּל הוּא, אֲשֶׁר בָּא לִגְזֹל אֶת הָאִי מִיָּדוֹ.

– קוּם – קָרָא אֵלָיו – אָנֹכִי אָשִׂים כְּבָלִים עַל צַוָּארֶיךָ וְעַל רַגְלֶיךָ, שָׁרָשִׁים שְׁזוּפִים וּקְלִפּוֹת בַּלּוּט תֹּאכַל וּמֵי יָם מְלוּחִים תִּשְׁתֶּה. לֵך אַחֲרָי! בֶּן הַמֶּלֶךְ נֶעֱלַב מְאֹד בְּדַבֵּר אֵלָיו פְּרוֹסְפֶּרוֹ כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהוּא הוֹצִיא חַרְבּוֹ מִתַּעְרָהּ וַיֹּאמֶר לְהִלָּחֵם עִמּוֹ. אַךְ פְּרוֹסְפֶּרוֹ עָשָׂה בִקְסָמָיו וְהַחֶרֶב עָמְדָה בְתַעְרָהּ וְרַגְלֵי בֶן־הַמֶּלֶךְ כְּאִלּוּ רֻתְּקוּ אֶל הָאֲדָמָה.

פֶרְדִּינַנְדְּ רָאָה, כִּי נָפַל בִּידֵי קוֹסֵם וְאֵין בּוֹ כֹחַ לְהִלָּחֵם עִמּוֹ. וּבְכָל זֹאת הָיָה מוֹסִיף עוֹד לַעֲמֹד בִּפְנֵי פְּרוֹסְפֶּרוֹ, לוּלֵא אָהַב אַהֲבָה עַזָּה אֶת מִירַנְדָּה, עַד כִּי חָשׁ רָצוֹן לִהְיוֹת שָׁבוּי בִּידֵי אָבִיהָ, לוּ רַק יוּכַל לִרְאוֹת מֵחֲדַר כִּלְאוֹ אֶת פָּנֶיהָ אַחַת בַּיּוֹם.

וּמִירַנְדָּה נִכְלְמָה מְאֹד וְלִבָּהּ דָּאַב, בְּשָׁמְעָהּ מִפִּי אָבִיהָ אֶת הַדְּבָרִים הַקָּשִׁים וְהַגַּסִּים. הִיא לֹא יָכְלָה לְהָבִין, מַדּוּעַ חָרָה אַף אָבִיהָ בָּאִישׁ הַנִּטְרָף הֶעָלוּב הַזֶּה.

– הִשָּׁקֶט נָא – קָרְאָה הַנַּעֲרָה אֶל בֶּן־הַמֶּלֶךְ – לֵב אָבִי טוֹב מִפִּיו. מִיָּמַי לֹא שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ מְדַבֵּר קָשׁוֹת כָּאֵלֶּה. וּבְכֵן הָלַךְ פֶרְדִּינַנְדְּ עִם פְּרוֹסְפֶּרוֹ וּמִירַנְדָּה אֶל חֵלֶק הָאִי אֲשֶׁר יָשְׁבוּ שָׁם. וְאַף כִּי פְּרוֹסְפֶּרוֹ שָׂם עֹל כָּבֵד עַל צַוָּאר הַנָּסִיךְ וְהֶעֱבִיד אוֹתוֹ בְּפֶרֶךְ, כִּי עָשָׂה אֶת עֲבוֹדַת קַלִּבַּן, בְּכָל זֹאת הָיָה בֶן־הַמֶּלֶךְ מְאֻשָּׁר כִּמְעַט, כִּי עַל כֵּן הָיָה קָרוֹב לְמִירַנְדָּה.

בֵּין כֹּה וָכֹה וּמֶלֶךְ נֵיאַפּוֹל הִתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ. הוּא הֶאֱמִין כִּי פֶרְדִּינַנְדְּ טָבַע. חֲבֵרָיו נִסּוּ לְנַחֲמוֹ בְּאָמְרָם, כִּי הַנָּסִיךְ הוּא שַׁיָּט נִפְלָא וּבְעֵינֵיהֶם רָאוּ אוֹתוֹ בְּהֵאָבְקוֹ עִם הַגַּלִּים וּבְחָתְרוֹ אֶל הַחוֹף. וּבְלֵב הַמֶּלֶךְ נוֹלְדָה תִּקְוָה קַלָּה. כִּי אוּלַי עוֹד יָשׁוּב יוֹם אֶחָד לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי בְנוֹ.

וּבְעוֹדֶנּוּ מְבַקֵּשׁ בְּיָגוֹן אֶת בְּנוֹ, בָּא אֲרִיאֵל, בִּפְקֻדַּת פְּרוֹסְפֶּרוֹ, לְהַפְחִיד אוֹתוֹ וְאֶת בְּנֵי לִוְיָתוֹ בְּכָל מִינֵי פְּחָדִים. הוּא מִלֵּא אֶת לִבָּם אֵימָה בְּקוֹלוֹת מְשֻׁנִּים וּבְמַרְאוֹת אֲיֻמִּים, בְּרָדְפוֹ אַחֲרֵיהֶם עִם עֲדַת כְּלָבִים עַזִּים לּא־נִרְאִים, אֲשֶׁר אָמְרוּ לִקְרֹעַ אוֹתָם לִגְזָרִים.

כַּאֲשֶׁר עָיְפוּ הָאֲנָשִׁים וְרָעֲבוּ מְאֹד, הִתְחַפְּשׂוּ אֲרִיאֵל וַחֲבֵרָיו וְלָבְשׁוּ צוּרוֹת מוּזָרוֹת, עָרְכוּ לִפְנֵיהֶם שֻׁלְחָן מָלֵא מַעֲדַנִּים וְנִגְּנוּ מַנְגִּינוֹת נִפְלָאוֹת. אַךְ כַּאֲשֶׁר נִגְּשׁוּ הָאֲנָשִׁים לֶאֱכֹל נֶהְפַּךְ אֲרִיאֵל וְהָיָה לְעוֹף נוֹרָא, אֲשֶׁר נִפְנֵף בִּכְנָפָיו עַל הַשֻּׁלְחָן וְהַכֹּל גָּז וְנֶעְלָם.

בְּנֵי הַחֲבוּרָה הוֹצִיאוּ חַרְבוֹתֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ לַהֲרוֹג אֶת הָעוֹף, אַךְ קִסְמֵי פְּרוֹסְפֶּרוֹ עָשׂוּ אֶת עֲמָלָם לַשָּׁוְא.

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הִגִּיד אֲרִיאֵל, בְּעוֹדֶנּוּ לָבוּשׁ צוּרַת עוֹף נוֹרָא, לְמֶלֶךְ נֵיאַפּוֹל וּלְאַנְטוֹנִיּוֹ הָרָשָׁע, כִּי כָל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר עָבְרָה עֲלֵיהֶם הִיא עֹנֶשׁ עַל הָרָעָה שֶׁעָשׂוּ לַנָּסִיךְ הַטּוֹב פְּרוֹסְפֶּרוֹ.

כַּאֲשֶׁר חָדַל מִדַּבֵּר, הִתְגַּלְגֵּל הָרַעַם וְהַפֵיוֹת רָקְדוּ סְבִיבוֹתֵיהֶם בְּקוֹלוֹת מְשֻׁנִּים וּבְפָנִים אֲיֻמִּים. לֵב מֶלֶךְ נֵיאַפּוֹל וַחֲבֵרָיו נִמְלָא פַחַד, כִּי יָדֹעַ יָדְעוּ אֶת עֲווֹנָם הַגָּדוֹל. אַךְ הָאָצִיל הַזָּקֵן וְהַנָּדִיב הוּא לְבַדּוֹ שָׁלֵו, יַעַן כִּי הוּא גָמַל רַק טוֹב לַקּוֹסֵם פְּרוֹסְפֶּרוֹ.

לָאַחֲרוֹנָה הוֹפִיעַ לִפְנֵיהֶם פְּרוֹסְפֶּרוֹ בִּלְבוּשׁ קוֹסֵם. הוּא אָמַר אֶל נַפְשׁוֹ, כִּי רַב הָעֹנֶשׁ לָאֲנָשִׁים, אַחֲרֵי כָל הַפְּגָעִים וְכָל הַפְּחָדִים אֲשֶׁר בָּאוּ עֲלֵיהֶם מֵרֵאשִׁית הַסְּעָרָה, אַף רָאָה כִּי אָחִיו אַנְטוֹנִיּוֹ וּמֶלֶךְ נֵיאַפּוֹל נִחֲמוּ עַל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ. וּבְכֵן כַּאֲשֶׁר בִּקְשׁוּ מִמֶּנּוּ, כִּי יִסְלַח לָהֶם וְיָשׁוּב עִמָּהֶם לְמִילַנּוֹ, סָלַח לַעֲווֹנָם.

אַךְ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ בְּיָגוֹן, כִּי בַּעֲווֹנוֹ טָבַע בְּנוֹ יְחִידוֹ בַמַּיִם, קָרָא אֵלָיו פְּרוֹסְפֶּרוֹ: – אַתָּה הֲשִׁיבוֹתָ לִי אֶת נְסִיכוּתִי, אַף אֲנִי אָשִׁיב לְךָ מַחְמַד עֵינֶיךָ. וְהוּא לָקַח אוֹתוֹ אֶל פִּי הַמְּעָרָה, אֲשֶׁר שָׁם בֵּיתוֹ, וַיְצַו עָלָיו לְהַבִּיט פְּנִימָה. מֶלֶךְ נֵיאַפּוֹל הִבִּיט וַיַּרְא אֶת בְּנוֹ פֶרְדִּינַנְדְּ בָּרִיא וְשָׁלֵם וְהוּא מְשַׂחֵק עִם מִירַנְדָּה הַיָּפָה.> שִׂמְחַת הַמֶּלֶךְ הָיְתָה גְדוֹלָה מְאֹד. הוּא בִקֵּשׁ מֵאֵת מִירַנְדָּה, כִּי תִסְלַח לוֹ עַל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה עִם אָבִיהָ. וְכַאֲשֶׁר אָמַר פֶרְדִּינַנְדְּ לְאָבִיו, כִּי מִירַנְדָּה תְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה, גָּדְלָה שִׂמְחָתוֹ שִׁבְעָתָיִם.

וּבְעֵת אֲשֶׁר הִשְׁתַּעַשְׁעוּ יַחְדָּו הֵעִיר אֲרִיאֵל אֶת הַמַּלָּחִים מִשְּׁנָתָם בְּתַחְתִּית הָאֳנִיָּה וְכֻלָּם עָלוּ אֶל הַחוֹף לְהִשְׁתַּתֵּף בַּשִּׂמְחָה. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה יָשְׁבוּ כֻלָּם בָּאֳנִיָּה לָשׁוּב לְנֵיאַפּוֹל, אֲשֶׁר שָׁם חָגְגוּ פֶרְדִּינַנְדְּ וּמִירַנְדָּה אֶת חַג חֲתֻנָּתָם. פְּרוֹסְפֶּרוֹ עָזַב אֶת מַעֲשֵׂה קְסָמָיו בָּאִי וַיָּשָׁב אֶל מִילַנוֹ מוֹלַדְתּוֹ לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בָּהּ וְלִחְיוֹת בְּשָׁלוֹם וְשַׁלְוָה.

הַיָּם הָיָה שָׁקֵט וְתָכֹל, הַשָּׁמַיִם הִבִּיטוּ מִמַּעַל בְּבַת צְחוֹק נְעִימָה. וְרוּחוֹת קַלִּים נָשְׁבוּ בַּמִּפְרָשִׂים וַיִּשְׂאוּ אֶת הָאֳנִיָּה בְּנַחַת עַל פְּנֵי הַמָּיִם.

זֶה הָיָה מַעֲשֶׂה הַחֶסֶד הָאַחֲרוֹן, אֲשֶׁר עָשָׂה אֲרִיאֵל עִם פְּרוֹסְפֶּרוֹ. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר הֵבִיא אֶת הָאֳנִיָּה בְּשָׁלוֹם אֶל הַיַּבָּשָׁה, יָצָא לַחָפְשִׁי לְעוֹלָם וַיָּעָף לוֹ בְּקוֹל רִנָּה:

בַּאֲשֶׁר תָּמֹץ הַדְּבוֹרָה אָמֹץ גַּם אֲנִי,

בְּכוֹס הַפֶּרַח אָשִׂים מִשְׁכָּנִי,

שָׁם אֶשְׁכַּב עִם יִלְלַת הַיַּנְשׁוּף,

עַל גַּב הָעֲטַלֵּף אָעוּף,

אֲבַקֵּשׁ אֶת הַקַּיִץ הַנָּעִים;

אַךְ שָׂמֵחַ, אַךְ שָׂמֵחַ אֶהְיֶה

תַּחַת הַצִּיצִים בֵּין הָעֳפָאִים.

בְּאֶרֶץ צָרְפַת, לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, יָשְׁבוּ שְׁתֵּי נְעָרוֹת וְהֵן יְדִידוֹת נֶאֱמָנוֹת זוֹ לְזוֹ. הֵן הָיוּ בְנוֹת אַחִים, שְׁתֵּיהֶן יְפוֹת מַרְאֶה. שֵׁם הַגְּדוֹלָה מֵהֶן רוֹזַלִּינְדְּ וְשֵׁם הַשֵּׁנִית צֶלְיָה. אֲבִי רוֹזַלִּינְדְּ הָיָה נָסִיךְ גָּדוֹל, אַךְ אָחִיו, אֲבִי צֶלְיָה, עָשַׁק מִמֶּנּוּ אֶת כָּל אַרְצוֹ וַיְגָרֶשׁ אוֹתוֹ מִנַּחֲלָתוֹ. אֲצִילִים וְרוֹזְנִים רַבִּים, אֲשֶׁר שָׂנְאוּ אֶת הָאָח הָרַע וְאָהֲבוּ אֶת אֲבִי רוֹזַלִּינְדְּ, הָלְכוּ עִמּוֹ וְעָשׂוּ לוֹ חֲצַר־מַלְכוּת בַּנֵּכָר, תַּחַת עֵץ רַעֲנָן בְּיַעַר אַרְדֶּן.

כַּאֲשֶׁר גֹּרַשׁ אֲבִי רוֹזַלִּינְדְּ מִטִּירָתוֹ, לָקַח אוֹתָהּ דּוֹדָהּ לִהְיוֹת לְרֵעָה לְבִתּוֹ הַקְּטַנָּה צֶלְיָה. שְׁתֵּי הַיְלָדוֹת גָּדְלוּ יַחַד, וְצֶלְיָה הָיְתָה כֹּה טוֹבָה וְכֹה חֲבִיבָה לְרוֹזַלִּינְדְּ, עַד כִּי שָׁכְחָה לִפְעָמִים אֶת יְגוֹנָהּ עַל גָּלוּת אָבִיהָ וְאֶת כַּעְסָהּ עַל דּוֹדָהּ, שֶׁהָיָה כֹּה אַכְזָרִי.

אֶחָד מִידִידָיו הַנֶּאֱמָנִים שֶׁל הַנָּסִיךְ הַמְגֹרָשׁ הָיָה אַבִּיר אַמִּיץ וּשְׁמוֹ סֵיר רוֹלַנְדְּ דֵּי בוּאָה. בְּמוֹתוֹ הִשְׁאִיר אַחֲרָיו שְׁלשָׁה בָנִים. אוֹלִיבֶר, הַבְּכוֹר, לֹא הָיָה אָח טוֹב. תַּחַת לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיו וְלִהְיוֹת טוֹב לְאָחִיו הַצָּעִיר, אוֹרְלַנְדּוֹ שְׁמוֹ, לֹא נָתַן לוֹ פְּרוּטָה וְלֹא מָקוֹם לִלְמֹד מָה, אַף הוֹשִׁיב אוֹתוֹ לֶאֱכֹל יַחַד עִם עֲבָדָיו. הוּא קִנֵּא בְּאוֹרְלַנְדּוֹ וְשָׂנֵא אוֹתוֹ עַל כִּי הָיָה אַמִּיץ־רוּחַ וְרַב־כֹּחַ וִיפֵה־תֹאַר, וְהוּא הָיָה טוֹב לְסוּסָיו מֵאֲשֶׁר לְאָחִיו.

וְלַסֵּיר רוֹלַנְדְּ דֵּי בוּאָה הָיָה עֶבֶד זָקֵן וּשְׁמוֹ אָדָם. הוּא שֵׁרֵת לִפְנֵי סֵיר רוֹלַנְדְּ בֶּאֱמוּנָה רַבָּה וְאָהַב אֶת אוֹרְלַנְדּוֹ, וְלִבּוֹ דָאַב עַל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה אוֹלִיבֶר לְאָחִיו הַצָּעִיר. וַיְהִי הַיּוֹם, אַחֲרֵי אֲשֶׁר רָאָה אוֹרְלַנְדּוֹ, כִּי לֹא יוּכַל עוֹד נְשׂא אֶת עֹל אָחִיו, שָׁאַל מִמֶּנּוּ לָתֵת לוֹ אֶת הַכֶּסֶף יְרֻשַּׁת אָבִיו וְלִשְׁלֹחַ אוֹתוֹ לְבַקֵּשׁ אֶת מַזָּלוֹ. קָצָה נַפְשׁוֹ – אָמַר – לָלֶכֶת בָּטֵל, לִבְלִי עֲשׂוֹת מְאוּמָה וּלִבְלִי לְמֹד מְאוּמָה.

אַךְ אוֹלִיבֶר לָעַג לוֹ, וּבְכֵן פָּרַץ רִיב בֵּין הָאַחִים. כַּאֲשֶׁר אָמַר אָדָם לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם לְמַעַן אֲבִיהֶם הַמֵּת, כָּעַס אוֹלִיבֶר עַל הָעֶבֶד הַזָּקֵן וַיְצַו עָלָיו לָצֵאת.

– צֵא מִבֵּיתִי, כֶּלֶב זָקֵן! – קָרָא. – כֶּלֶב זָקֵן אַתָּה קוֹרֵא לִי – הֵשִׁיב אָדָם – וְאָנֹכִי נָתַתִּי אֶת חַיַּי בְּעָבְדִי אֶתְכֶם. אֲדֹנִי הַזָּקֵן, אָבִיךָ, לֹא הָיָה מוֹצִיא מִפִּיו דְּבָרִים קָשִׁים כָּאֵלֶּה. אַחֲרֵי הָרִיב הַזֶּה שָׂנֵא אוֹלִיבֶר אֶת אוֹרְלַנְדּוֹ עוֹד יוֹתֵר. הוּא בִקֵּשׁ תַּחְבּוּלוֹת לַהֲמִיתוֹ וְלָקַחַת לוֹ אֶת הָרְכוּשׁ, אֲשֶׁר הִשְׁאִיר אָבִיו לְאוֹרְלַנְדּוֹ.

בָּעֵת הַהִיא עָרַךְ הַנָּסִיךְ הָרַע, אֲבִי צֶלְיָה, הִתְחָרוּת גְּדוֹלָה שֶׁל מִתְגּוֹשְׁשִׁים.> וְלוֹ הָיָה מִתְגּוֹשֵׁשׁ שָׂכִיר בַּעַל כֹּחַ עָצוּם. הָאִישׁ הַזֶּה הָיָה מִתְגּוֹשֵׁשׁ בְּאוֹן, עַד כִּי רַק גִּבּוֹר בְּגִבּוֹרִים הִרְהִיב עֹז לְהֵאָבֵק עִמּוֹ, וְכַמָּה פְעָמִים הָרַג אֶת אֵלֶּה שֶׁהִתְגּוֹשְׁשׁוּ עִמּוֹ. אוֹרְלַנְדּוֹ הָיָה מִתְגּוֹשֵׁשׁ עָצוּם מְאֹד וְלֹא פָּחַד מִפְּנֵי אִישׁ, וְלָכֵן גָּמַר בְּלִבּוֹ לָלֶכֶת אֶל הַהִתְחָרוּת וּלְהֵאָבֵק עִם הָאִישׁ הַזֶּה. כַּאֲשֶׁר נוֹדַע הַדָּבָר לְאוֹלִיבֶר, כִּי אָחִיו הוֹלֵךְ לַעֲשׂוֹת אֶת זֹאת, שָׁלַח לִקְרֹא אֶל טִירָתוֹ אֶת הַמִּתְגּוֹשֵׁשׁ שֶׁל הַנָּסִיךְ. הוּא סִפֵּר לַמִּתְגּוֹשֵׁשׁ כָּל מִינֵי כְזָבִים וּשְׁקָרִים עַל דְּבַר אוֹרְלַנְדּוֹ. הוּא הָיָה, לְפִי דְבָרָיו, הָעֶלֶם הָרַע בְּרָעִים בְּאֶרֶץ צָרְפַת וְכָל דְּרָכָיו רֶשַׁע, עַד כִּי טוֹב יַעֲשֶׂה הַמִּתְגּוֹשֵׁשׁ, אִם יְשַׁבֵּר אֶת מַפְרַקְתּוֹ.

הַמִּתְגּוֹשֵׁשׁ הִבְטִיחַ לַעֲשׂוֹת כָּל מַה שֶּׁבְּיָדוֹ לְהָמִית אֶת אוֹרְלַנְדּוֹ. “אִם בְּרַגְלָיו יָשׁוּב מִן הַמַּעֲרָכָה אַחֲרֵי הֵאָבְקוֹ עִמִּי – אָמַר – לֹא אֶתְגּוֹשֵׁשׁ עוֹד עַד עוֹלָם”.

בְּיוֹם הַמָּחֳרָת נֶעֶרְכָה הַהִתְחָרוּת שֶׁל הַמִּתְגּוֹשְׁשִׁים עַל פְּנֵי הַכִּכָּר מִמּוּל טִירַת הַנָּסִיךְ. הַנָּסִיךְ וְכָל רוֹזְנָיו בָּאוּ לִרְאוֹת בַּמַּחֲזֶה. גַּם צֶלְיָה וְרוֹזַלִּינְדְּ בָּאוּ. כִּי בַיָּמִים הָהֵם, הָרְחוֹקִים מִמֶּנּוּ, הָיָה הַמִּנְהָג לִבְנוֹת הָאֲצִילִים לְהִתְבּוֹנֵן אֶל מַחֲזוֹת, אֲשֶׁר בְּיָמֵינוּ הֵם נִרְאִים לָנוּ קָשִׁים מְאֹד וְאַכְזָרִים מְאֹד.

וְאִישׁ זָקֵן בָּא אֶל הַמַּעֲרָכָה, כִּי שְׁלשֶׁת בָּנָיו, בַּחוּרִים נָאִים, נִגְּשׁוּ לְהִתְגּוֹשֵׁשׁ עִם הַגִּבּוֹר הַמְהֻלָּל. הֵם הִתְגּוֹשְׁשׁוּ אִישׁ אַחֲרֵי אָחִיו, וְאִישׁ אַחֲרֵי אָחִיו נָפְלוּ לָאָרֶץ וְצַלְעוֹתֵיהֶם רְצוּצוֹת. הֵם הָיוּ פְּצוּעִים קָשֶׁה, עַד אֲשֶׁר חָשַׁב אֲבִיהֶם הַזָּקֵן, כִּי הוֹלְכִים הֵם לָמוּת וַיֵּבְךְּ וַיִּתְאַבֵּל עֲלֵיהֶם בְּקוֹל נְהִי, וְכָל הַשּׁוֹמְעִים בָּכוּ עִמּוֹ.

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָמַר כָּל אִישׁ, כִּי אִוֶּלֶת הִיא לְאָדָם לְנַסּוֹת אֶת כֹּחוֹ וּלְהֵאָבֵק עִם גִּבּוֹר כֹּחַ כַּמִּתְגּוֹשֵׁשׁ אֲשֶׁר לַנָּסִיךְ, וְרַק אָדָם אֶחָד גָּמַר בְּנַפְשׁוֹ לְנַסּוֹת. הָאִישׁ הַזֶּה הָיָה אוֹרְלַנְדּוֹ דֵּי בוּאָה. כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּעֲרָכָה, הָיָה מַרְאֵהוּ כֹּה אָדִיב וְרַךְ וְאָמִיץ וְנָאֶה, עַד כִּי גַּם הַנָּסִיךְ הָרָשָׁע, אֲשֶׁר לֹא יָדַע מִי הוּא הָעֶלֶם, דָּאַב מִפְּנֵי הַמַּחֲשָׁבָה, כִּי עוֹד מְעַט וְהַמִּתְגּוֹשֵׁשׁ יְדַכֵּא אֶת חַיָּיו. – דַּבֵּרְנָה נָא עַל לֵב הָעֶלֶם, כִּי לֹא יֵאָבֵק – אָמַר הַנָּסִיךְ אֶל צֶלְיָה וְרוֹזַלִּינְדְּ – הֵן הוּא לֹא יִצְלָח. גִּבּוֹרִי הֵן הָמֵת יְמִיתֵהוּ.

בִּדְבָרִים נוֹחִים וַעֲדִינִים פָּנוּ שְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת לְבַקֵּשׁ אֶת אוֹרְלַנְדּוֹ, לְבַל יֵצֵא אֶל הַמַּעֲרָכָה. – הֵן רָאִיתָ וְנוֹכַחְתָּ, מָה רַב כֹּחַ הָאִישׁ הַזֶּה –קָרְאָה צֶלְיָה – לוּ יָכֹלְתָּ לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיךָ בְּעֵינֶיךָֹ, כִּי אָז לֹא הָיִיתָ מְסַכֵּן אֶת נַפְשְׁךָ לָצֵאת לִקְרָב זֶה. אָנָּא עֲשֵׂה זֹאת לְמַעַנְךָ וְשׁוּב מִמַּחֲשַׁבְתֶּךָ. – שׁוּב נָא – אָמְרָה רוֹזַלִּינְדְּ – אִישׁ לֹא יֹאמַר עָלֶיךָ, כִּי מוּג לֵב אַתָּה בַּעֲשׂוֹתְךָ זֹאת. בַּקֵּשׁ נְבַקֵּשׁ אֶת הַנָּסִיךְ כִּי יַפְסִיק אֶת הַהִתְגּוֹשְׁשׁוּת.

אַך אוֹרְלַנְדּוֹ הֵשִׁיב: – אַל נָא תַחְשֹׁבְנָה רָעָה עָלַי, גְּבִירוֹתַי, אִם אִמָּנַע מֵעֲשׂוֹת רְצוֹנְכֶן. לֹא קַל הַדָּבָר לְהָשִׁיב פְּנֵי עֲלָמוֹת כֹּה חֲבִיבוֹת וְכֹה יָפוֹת. תֵּלַכְנָה נָא עֵינֵיכֶן הַיָּפוֹת וּבִרְכוֹתֵיכֶן הַטּוֹבוֹת עִמָּדִי בַּקְּרָב. אִם אוּמַת, אֵין לִי אִישׁ אֲשֶׁר יִסְפָּד־לִי וְאֶת מְקוֹמִי הַפָּנוּי אַחֲרַי יְמַלֵּא אִישׁ אַחֵר הַטּוֹב מִמֶּנִּי.

– מִי יִתֵּן וְיָכֹלְתִּי לְנַדֵּב לְךָ אֶת מְעַט הַכֹּחַ אֲשֶׁר לִי – קָרְאָה צֶלְיָה. וְרוֹזַלִּינְדְּ אָמְרָה: – גַּם אֶת כֹּחִי אֲנִי לִהְיוֹת לְעֵזֶר. – מִי יִתֵּן וְהָיִיתִי רוֹאָה וְאֵינָהּ נִרְאָה – קָרְאָה צֶלְיָה הַקְּטַנָּה – לְמַעַן אוּכַל לֶאֱחֹז בַּעֲקֵב הַבָּחוּר הַגִּבּוֹר וּלְהַכְשִׁילוֹ, בְּעָמְדוֹ לְהֵאָבֵק עִמְּךָ. וְהַהִתְגּוֹשְׁשׁוּת הֵחֵלָה. כָּל אִישׁ מִן הָעוֹמְדִים הִבִּיט לִרְאוֹת, בַּהֲרוֹג הַמִּתְגּוֹשֵׁשׁ שֶׁל הַנָּסִיךְ אֶת אוֹרְלַנְדּוֹ. אַךְ תַּחַת לִהְיוֹת מוּמָת בִּידֵי הַגִּבּוֹר, הֵרִים אוֹרְלַנְדּוֹ אֶת הָאִישׁ רַב־הַכֹּחַ בִּזְרוֹעוֹתָיו וְהִשְׁלִיכוֹ לָאָרֶץ.

כָּל הָעָם הֵרִיעַ בְּקוֹל דִּיצָה, וְהַנָּסִיךְ קָרָא: – תַּם הַמַּחֲזֶה! תַּם הַמַּחֲזֶה! – יַעֲשֶׂה נָא אֲדוֹנִי חֶסֶד – הִתְחַנֵּן אוֹרְלַנְדּוֹ – תֶּן לָנוּ לְהַמְשִׁיךְ! הֲלֹא זֶה רַק הֵחֵל הַקְּרָב. הַנָּסִיךְ פָּנָה אֶל גִּבּוֹרוֹ לְשָׁאֲלוֹ מַה שְּׁלוֹמוֹ. אַךְ הָאִישׁ שָׁכַב דּוּמָם וְלֹא יָכֹל לְדַבֵּר אוֹ לָנוּעַ.> – הוּא נֶאֱלַם, אֲדוֹנִי – קָרָא אַחַד הַשָּׂרִים. וְלָכֵן צִוָּה הַנָּסִיךְ לָשֵׂאת אוֹתוֹ מִן הַמָּקוֹם. – מַה שִּׁמְךָ, הָעֶלֶם? – שָׁאַל אֶת אוֹרְלַנְדּוֹ. – אוֹרְלַנְדּוֹ, אֲדוֹנִי, הַבֵּן הַצָּעִיר אֲשֶׁר לְסֵיר רוֹלַנְדְּ דֵּי בוּאָה. – אָבִיךָ הָיָה אוֹיֵב לִי – קָרָא הַנָּסִיךְ –שִׂמְחָתִי הָיְתָה רַבָּה יוֹתֵר בְּמַעֲשֵׂה גְבוּרָתְךָ, לוּ קָרָאתָ לִי בְּשֵׁם אָב אַחֵר.

– מִתְגָּאֶה אֲנִי, כִּי בֶן הַסֵּיר רוֹלַנְדְּ אָנֹכִי – קָרָא אוֹרְלַנְדּוֹ – וְלֹא הָיִיתִי מֵמִיר אֶת כְּבוֹדִי בַּכָּבוֹד לִהְיוֹת יוֹרְשׁוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ. הַנָּסִיךְ וְרוֹזְנָיו וּמְשָׁרְתָיו הָלְכוּ לְבֵיתָם וְאוֹרְלַנְדּוֹ נִשְׁאַר לְבַדּוֹ עִם צֶלְיָה וְרוֹזַלִּינְדְּ. לֵב צֶלְיָה דָּאַב עַל אֲשֶׁר דִּבֶּר אָבִיהָ קָשׁוֹת אֶל אוֹרְלַנְדּוֹ. – לוּ הָיִיתִי אֲנִי בִּמְקוֹם אָבִי, אֲחוֹתִי, הַאִם הָיִיתִי עוֹשָׂה זֹאת? – שָׁאֲלָה הַנַּעֲרָה אֶת רוֹזַלִּינְדְּ. וְרוֹזַלִּינְדְּ פָּתְחָה וְאָמְרָה: – אָבִי אָהַב אֶת הַסֵּיר רוֹלַנְדְּ כְּנַפְשׁוֹ, וְכָל הָעוֹלָם יָדַע, מָה רַבָּה נְדִיבוּת הַסֵּיר רוֹלַנְדְּ. לוּ יָדַעְתִּי, כִּי הָעֶלֶם הַזֶּה בֶּן הַסֵּיר רוֹלַנְדְּ הוּא, כִּי אָז בִּקַּשְׁתִּיו בִּדְמָעוֹת לִבְלִי יֵלֵךְ לִקְרַאת סַכָּנָה גְדוֹלָה כָּזֹאת.

– הָבָה, נֵלֵךְ לְדַבֵּר עִם אוֹרְלַנְדּוֹ – קָרְאָה צֶלְיָה הָעֲדִינָה – נִכְלַמְתִּי מִדִּבְרֵי אָבִי הַקָּשִׁים. וְהִיא הָלְכָה עִם רוֹזַלִּינְדְּ אֶל אוֹרְלַנְדּוֹ וַתְּהַלֵּלְנָה אוֹתוֹ עַל מַעֲשֶׂה גְבוּרָתוֹ. רוֹזַלִּינְדְּ הֵסִירָה מֵעַל צַוָּארָהּ שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב וַתִּתֶּן לוֹ. הִיא הָיְתָה נוֹתֶנֶת לוֹ – אָמְרָה – תְּשׁוּרָה יְקָרָה מִזּוֹ, לוּלֵא הָיְתָה נַעֲרָה עֲנִיָּה.

אוֹרְלַנְדּוֹ אָהַב אֶת שְׁתֵּי הַנְּעָרוֹת עַל טוּב לִבָּן, וְאוּלָם אֶת רוֹזַלִּינְדְּ אָהַב אַהֲבָה עַזָּה, עַד כִּי גָמַר בְּלִבּוֹ לָקַחַת אוֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה, אִם תֹּאבֶה לָלֶכֶת אַחֲרָיו.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְהַנָּסִיךְ קָצַף עַל אוֹרְלַנְדּוֹ, בֶּן אוֹיְבוֹ, עַל אֲשֶׁר הִכְרִיעַ אֶת מִתְגּוֹשְׁשׁוֹ. גַּם בְּרוֹזַלִּינְדְּ חָרָה אַפּוֹ עַל אֲשֶׁר נָתְנָה לְאוֹרְלַנְדּוֹ אֶת שַׁרְשֶׁרֶת הַזָּהָב. וּכְכֹל אֲשֶׁר הִרְבָּה הַנָּסִיךְ לַחְשֹׁב בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כֵּן גָּדְלָה חֲמָתוֹ. וְאֶחָד מִשָּׁלִישָׁיו, אִישׁ טוֹב, אָמַר לְאוֹרְלַנְדּוֹ, כִּי טוֹב יַעֲשֶׂה אִם יְמַהֵר לִבְרֹחַ, יַעַן כִּי הַנָּסִיךְ מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשׁוֹ. וְהַנָּסִיךְ גָּעַר בִּנְזִיפָה בְּרוֹזַלִּינְדְּ וַיְצַו עָלֶיהָ לַעֲזֹב אֶת אַרְמוֹנוֹ. – אִם יִמְצָאוּךְ גַּם בְּמֶרְחַק עֶשְׂרִים מִיל מִזֶּה בְּמֶשֶׁךְ עֲשָׂרָה יָמִים מֵהַיּוֹם מוֹת תָּמוּתִי –קָרָא הַנָּסִיךְ.

וְצֶלְיָה הִצְטָעֲרָה מְאֹד עַל אַכְזְרִיּוּת אָבִיהָ לְרוֹזַלִּינְדְּ, אֲשֶׁר כְּאָחוֹת הָיְתָה לָהּ. הִיא הִתְחַנְּנָה לִפְנֵי הַנָּסִיךְ לְבַל יַעֲשֶׂה עָוֶל, אַךְ הוּא לֹא שָׁמַע לִדְבָרֶיהָ.

אָז אָמְרָה לוֹ, כִּי אִם יְשַׁלַּח מֵעָלָיו אֶת רוֹזַלִּינְדְּ, יְגָרֵשׁ גַּם אוֹתָהּ, יַעַן כִּי בִלְעָדֶיהָ חַיֶּיהָ אֵינָם חַיִּים. – שׁוֹטָה אַתְּ! – גָּעַר בָּהּ אָבִיהָ, וְהוּא פָקַד בְּחֵמָה עַל רוֹזַלִּינְדְּ לָלֶכֶת מִיָּד, וְאִם לֹא – יְמִיתֶנָּה.

אַךְ צֶלְיָה מֵאֲנָה לְהִפָּרֵד מֵעִם רוֹזַלִּינְדְּ. וְלָכֵן גָּמְרוּ שְׁתֵּיהֶן בְּדַעְתָּן לָלֶכֶת יַחְדָּו אֶל יַעַר אַרְדֶּן, אֲשֶׁר שָׁם נֶחְבְּאוּ אֲבִי רוֹזַלִּינְדְּ וְרֵעָיו. הֵן יָדְעוּ כִּי שׁוֹדְדִים בַּדֶּרֶךְ, וְלָכֵן צָבְעָה צֶלְיָה אֶת פָּנֶיהָ וּמַרְאֶהָ כִּשְׁזוּפַת שֶׁמֶשׁ, אַף לָבְשָׁה בִּגְדֵי נַעֲרָה כָפְרִית עֲנִיָּה, אֲשֶׁר אֵין לָהּ כֹּל. וְרוֹזַלִּינְדְּ הִתְחַפְּשָׂה וַתִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי עֶלֶם וַתִּקַּח עִמָּהּ גַּרְזֶן קָטֹן וַחֲנִית.

וְלַנָּסִיךְ, אֲבִי צֶלְיָה, בַּדְּחָן אֶחָד וּשְׁמוֹ טוּשְׁסְטוֹן. הַבַּדְּחָן הַזֶּה הָיָה בַּרְ־נַשׁ מַצְחִיק וּפִיו מָלֵא תָמִיד שְׁנִינוּת וַהֲלָצוֹת, וְהוּא אָהַב מְאֹד אֶת אֲדוֹנָתוֹ הַקְּטַנָּה, אֶת צֶלְיָה. – הֲלֹא נִקַּח עִמָּנוּ אֶת טוּשְׁסְטוֹן? –קָרְאָה רוֹזַלִּינְדְּ, כַּאֲשֶׁר לָבְשׁוּ הַנְּעָרוֹת בִּגְדֵיהֶן וְהָיוּ נְכוֹנוֹת לָצֵאת לַדֶּרֶךְ – הַאִם לֹא יִהְיֶה לִבְרָכָה לָנוּ? – הוּא יֵלֵךְ עִמִּי עַד קְצֵה תֵבֵל – אָמְרָה צֶלְיָה – תְּנוּ לִי לְבַקְשׁוֹ כִּי יָבֹא. וְאָכֵן, כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ רוֹזַלִּינְדְּ וְצֶלְיָה אֶל הַיַּעַר, הָלַךְ טוּשְׁסְטוֹן הֶחָבִיב לְהוֹרוֹת לָהֶן אֶת הַדֶּרֶךְ. לָבוּשׁ בְּגָדָיו הָאֲדֻמִּים, בְּרֹאשׁוֹ הַמִּצְנֶפֶת עִם הַפַּעֲמוֹנִים הַמְצַלְצְלִים, עַל שִׁכְמוֹ הַכַּדּוּר הַפּוֹרֵחַ עִם הַקִּטְנִיּוֹת הַמְקַשְׁקְשׁוֹת בּוֹ, צָעַד הַבַּדְּחָן בְּדִיצָה בְּראֹשׁ הַנְּעָרוֹת הַנּוֹדְדוֹת וְהוּא נוֹשֵׂא אֶת צְרוֹרָן עִם הַמָּזוֹן וְעִם הַשְּׂמָלוֹת. וְכַאֲשֶׁר יָרַד הַלַּיְלָה וּבַיַּעַר הָיָה חשֶׁךְ וְרוֹזַלִּינְדְּ וְצֶלְיָה עָיְפוּ בְלֶכְתָּן וְהִתְעַצְּבוּ אֶל לִבָּן, עוֹדְדוּ אוֹתָן פְּנֵי טוּשְׁסְטוֹן הָעַלִּיזִים וַהֲלָצוֹתָיו.

וּבְעֵת אֲשֶׁר קָרוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בִּקֵּשׁ אֲחִי אוֹרְלַנְדּוֹ תַּתְבּוּלוֹת לְהָמִית אֶת אוֹרְלַנְדּוֹ. קִנְאָתוֹ בוֹ הָיְתָה רַבָּה עַד כִּי גָבְרָה שִׂנְאָתוֹ אֵלָיו, בְּשָׁמְעוֹ אֶת הָאֲנָשִׁים מְהַלְלִים וּמְפָאֲרִים אוֹתוֹ עַל גְּבוּרָתוֹ בְּמִלְחַמְתּוֹ עִם הַמִּתְגּוֹשֵׁשׁ. הוּא גָמַר בְּלִבּוֹ לְשַׁלַּח אֵשׁ בְּבֵיתוֹ וְלִשְׂרֹף אוֹתוֹ, וְאִם יִמָּלֵט מִמָּוֶת, יִרְצַח אוֹתוֹ בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת.

אָדָם, הָעֶבֶד הַזָּקֵן, שָׁמַע אֶת דְּבַר הַהִתְנַכְּלוּת וַיְמַהֵר לְהַזְהִיר אֶת אוֹרְלַנְדּוֹ. אוֹרְלַנְדּוֹ גָּמַר בְּלִבּוֹ לִבְרֹחַ אֶל יַעַר אַרְדֶּן, וְאָדָם אָמַר, כִּי גַם הוּא יֵלֵךְ עִמּוֹ. בִּידֵי אוֹרְלַנְדּוֹ לֹא הָיָה כֶסֶף, אַךְ אָדָם אָמַר, כִּי יִקַּח מִמֶּנּוּ אֶת כֹּל אֲשֶׁר חָשָׂךְ. אַחֲרֵי כֵן הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו אֶל הַיַּעַר.

שָׁם בַּמֶּרְחַקִּים בַּיַּעַר הֶעָבֹת חָיוּ אֲבִי רוֹזַלִּינְדְּ וְרֵעָיו בְּרֹב אשֶׁר יַחְדָּו. הֵם עָרְכוּ צֵיד צְבָאִים וְצֵידָה טוֹבָה מָצְאוּ לָהֶם רַב וּבְשִׁבְתָּם לָנוּחַ תַּחַת צֵל הָעֵצִים הָרַעֲנַנִּים, נָתְנוּ קוֹלָם בְּשִׁירִים עַלִּיזִים. הִנֵּה אַחַד הַשִּׁירִים אֲשֶׁר הָיוּ שָׁרִים:

תַּחַת עֵץ רַעֲנָן,

שָׁכֹב אֶשְׁכַּב שַׁאֲנָן.

אָרִים קוֹלִי בְּרןֹ,

אֶקְרָא בְּגָרוֹן:

בֹּאוּ הֲלוֹם, בֹּאוּ הֲלוֹם

פֹּה אֵין רוֹדֵף,

פֹּה אֵין אוֹיֵב,

לְבַד הַקֹּר וְרוּחַ הַיּוֹם.

פַּעַם אַחַת בְּשִׁבְתָּם יַחַד לֶאֱכֹל, הִתְפָּרֵץ אַחַד הַבַּחוּרִים מִבֵּין הָעֵצִים וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְיָדוֹ. – חִדְלוּ, אַל תֹּאכֵלוּ! –קָרָא הַבָּחוּר. הַנָּסִיךְ וְרֵעָיו שָׁאֲלוּ אוֹתוֹ מַה לּוֹ. – מָזוֹן – קָרָא – אֲנִי גוֹוֵעַ מֵרָעָב. הֵם בִּקְשׁוּ אוֹתוֹ לָשֶׁבֶת וְלֶאֱכֹל, אַךְ הוּא לֹא אָבָה, בְּאָמְרוֹ, כִּי אִישׁ זָקֵן אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרָיו מֵאַהֲבָה נֶאֲמָנָה עוֹמֵד בַּיַּעַר וְגוֹוֵעַ בְּרָעָב, וּבְטֶרֶם יַאֲכִיל אוֹתוֹ לֹא יוּכַל לִטְעֹם מְאוּמָה. הַבָּחוּר הַזֶּה הָיָה אוֹרְלַנְדּוֹ; וְכַאֲשֶׁר אָמְרוּ לוֹ הַנָּסִיךְ וְרֵעָיו לְהָבִיא אֶת אָדָם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָשְׁבוּ שָׁם וַיִּתְּנוּ לָהֶם לֶאֱכוֹל וְלִשְׁתּוֹת, הֶחֱלִיפוּ כֹחַ גַּם הָאִישׁ הַזָּקֵן גַּם אֲדוֹנוֹ הַצָּעִיר. וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר נוֹדַע לַנָּסִיךְ, כִּי אוֹרְלַנְדּוֹ הוּא בֶן יְדִידוֹ סֵיר רוֹלַנְדְּ דֵּי בוּאָה, קִדֵּם אֶת פָּנָיו בִּבְרָכָה וְהֶרְאָה חִבָּה רַבָּה לְעַבְדּוֹ הַזָּקֵן הַנֶּאֱמָן.

הִנֵּה כִּי כֵן חַי אוֹרְלַנְדּוֹ עִם הַנָּסִיךְ וִידִידָיו בְּעָמְקֵי הַיַּעַר, אַךְ כָּל הַיָּמִים הָיָה הוֹגֶה בְּרוֹזַלִּינְדְּ. יוֹם יוֹם הָיָה כוֹתֵב חֲרוּזִים לִכְבוֹדָהּ וְאֶת הַחֲרוּזִים הָיָה חוֹרֵת עַל עֲצֵי הַיַּעַר אוֹ חוֹקְקָם עָמֹק בִּקְלִפַּת הָאִילָן. הוּא לֹא חָשַׁב עַל אִישׁ מִלְּבַדָּהּ, עַד כֹּה אָהַב אוֹתָהּ.

בֵּין כֹּה וָכֹה וְרוֹזַלִּינְדְּ עִם צֶלְיָה וְעִם טוּשְׁסְטוֹן גַּם הֵם בָּאוּ שְׁלֵמִים אֶל הַיַּעַר וַיִּשְׂכְּרוּ לָהֶם אֹהֶל קָטֹן אֲשֶׁר לְאַחַד הָרוֹעִים שָׁם. רוֹזַלִּינְדְּ אָהֲבָה אֶת אוֹרְלַנְדּוֹ כַּאֲשֶׁר אָהַב אוֹתָהּ הוּא, וְכַאֲשֶׁר קָרְאָה אֶת חֲרוּזֵי אוֹרְלַנְדּוֹ עַל הָעֵצִים, שָׂמַח לִבָּהּ לָדַעַת, כִּי הוּא לֹא שְׁכָחָה. בְּאַחַד הַיָּמִים פָּגְשָׁה הִיא וְצֶלְיָה אֶת אוֹרְלַנְדּוֹ, אַךְ הוּא לֹא הִכִּיר אֶת הַנְּעָרוֹת בִּלְבוּשָׁן וּבִפְנֵיהֶן הַצְּבוּעִים בְּצֶבַע חוּם. וְהוּא חָשַׁב אוֹתָן לְנַעַר רוֹעֶה וַאֲחוֹתוֹ, כִּי כֵן אָמְרוּ עַל עַצְמָן. הוּא הִתְוַדַּע אֲלֵיהֶן וְהָיָה בָא לְעִתִּים אֶל אָהֳלָן הַקָּטֹן לְדַבֵּר עִמָּהֶן עַל רוֹזַלִּינְדְּ שֶׁאָהֲבָה נַפְשׁוֹ.

וּבָעֵת הַהִיא בָּאָה רָעָה עַל אֲחִי אוֹרְלַנְדּוֹ בִּגְלַל רִשְׁעָתוֹ. כַּאֲשֶׁר הָלַךְ אוֹרְלַנְדּוֹ, חָשַׁב הַנָּסִיךְ הַנָּבָל, אֲבִי צֶלְיָה, כִּי אוֹלִיבֶר שָׁלַח אוֹתוֹ. הוּא לָקַח אֶת אַדְמַת אוֹלִיבֶר מִמֶּנּוּ וַיְצַו עָלָיו לְבַל יָעֵז לָשׁוּב אֶל חֲצֵרוֹ עַד כִּי יִמְצָא אֶת אוֹרְלַנְדּוֹ.

וּבְכֵן נָדַד אוֹלִיבֶר לְבַדּוֹ לְבַקֵּשׁ אֶת אוֹרְלַנְדּוֹ. הוּא בִקֵּשׁ אוֹתוֹ יָמִים וְשָׁבוּעוֹת, עַד כִּי בָלוּ בְגָדָיו עָלָיו וּשְׂעָרוֹ גָּדַל פֶּרֶא וּמַרְאֵהוּ הָיָה כְּקַבְּצָן. פַּעַם אַחַת הָלַךְ אוֹרְלַנְדּוֹ מֵאֹהֶל רוֹזַלִּינְדְּ וּמָצָא אוֹתוֹ שׁוֹכֵב יָשֵׁן תַּחַת אַלּוֹן עַתִּיק. עַל עָרְפּוֹ הִתְפַּתֵּל נָחָשׁ גָּדוֹל וְעוֹד מְעַט וְנָשַׁךְ אוֹתוֹ נְשִׁיכַת מָוֶת, לוּלֵא רָאָה אֶת אוֹרְלַנְדּוֹ וּבָרָח. וּבְרֶגַע זֶה רָאָה אוֹרְלַנְדּוֹ סַכָּנָה נוֹרָאָה אַחֶרֶת אוֹרֶבֶת לְאָחִיו הָרָע. אֲרִי רָעֵב עָלָה מִסֻבְּכוֹ נָכוֹן לִטְרֹף אֶת הָאִישׁ הַנִּרְדָּם. רֶגַע אֶחָד חָשַׁב אוֹרְלַנְדּוֹ עַל רִשְׁעַת אָחִיו וְכִי רָאוּי הוּא לִהְיוֹת לְטֶרֶף לְשִׁנֵּי הָאֲרִי. שְׁתֵּי פְעָמִים הִפְנָה שִׁכְמוֹ לָלֶכֶת, אַךְ לִבּוֹ הַטּוֹב לֹא נְתָנוֹ לַעֲשׂוֹת הָרָעָה הַזֹּאת גַּם לְאוֹיְבוֹ. הוּא נֶאֱבַק עִם הָאֲרִי וַיַּהֲרֹג אוֹתוֹ, אַךְ הַחַיָּה הָרָעָה שִׁלְּחָה אֶת שִׁנֶּיהָ הַחַדּוֹת בִּזְרוֹעוֹ.

רַעַשׁ הַמִּלְחָמָה עוֹרֵר אֶת אוֹלִיבֶר מִשְּׁנָתוֹ וַיַּרְא אֶת אוֹרְלַנְדּוֹ שָׂם נַפְשׁוֹ בְּכַפּוֹ לְהַצִּיל אֶת חַיָּיו. הוּא נִכְלַם מְאֹד עַל רִשְׁעָתוֹ לְאָחִיו, אֲשֶׁר גָּמַל חֶסֶד עִמּוֹ, וַיְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ סְלִיחָה, וּשְׁנֵי הָאַחִים הָיוּ לִידִידִים זֶה לָזֶה.

אוֹרְלַנְדּוֹ הֵבִיא אֶת אָחִיו אֶל הַנָּסִיךְ וַיִּתֶּן אֶל אֹכֶל וּבְגָדִים, וְאֶת דְּבַר הַפֶּצַע לֹא הִגִּיד לְאִישׁ. אַךְ כָּל הַזְּמָן הָיָה דָמוֹ זָב, וּפִתְאֹם נָפַל לָאָרֶץ וַיִּתְעַלֵּף מֵאֲבֵדַת דָּם. כַּאֲשֶׁר שָׁמְעָה רוֹזַלִּינְדְּ עַל דְּבַר פֶּצַע אוֹרְלַנְדּוֹ וּבִרְאוֹתָהּ מִטְפַּחַת אֲדֻמָּה מִדָּמוֹ הִתְעַלְּפָה גַם הִיא, וְאֵלֶּה אֲשֶׁר יָדְעוּ אוֹתָהּ וְחָשְׁבו כִּי נַעַר לִפְנֵיהֶם, שָׂחֲקוּ עָלֶיהָ, כִּי כְאִשָּׁה הָיָתָה. אַךְ עַד מְהֵרָה גִלְּתָה רוֹזַלִּינְדְּ אֶת סוֹדָהּ. – בְּיָדְךָ אַפְקִיד נַפְשִׁי, כִּי לְךָ אֲנִי – קָרְאָה אֶל הַנָּסִיךְ. וּבִפְנוֹתָהּ אֶל אוֹרְלַנְדּוֹ, קָרְאָה: – בְּיָדְךָ אַפְקִיד נַפְשִׁי, כִּי לְךָ אָנִי. אָז יָדַע הַנָּסִיךְ, כִּי הַנַּעַר הָרוֹעֶה בִּתּוֹ הִיא, וְאוֹרְלַנְדּוֹ יָדַע כִּי רוֹזַלִּינְדְּ יָפָתוֹ עוֹמֶדֶת לְפָנָיו. וְלֹא הָיָה אִישׁ בְּכָל אֶרֶץ צָרְפַת מְאֻשָּׁר מִן הַנָּסִיךְ וּמִאוֹרְלַנְדּוֹ דֵּי בוּאָה.

רוֹזַלִּינְדְּ וְאוֹרְלַנְדּוֹ חָגְגוּ בַּיּוֹם הַהוּא אֶת חֲתֻנָּתָם. הָעֵצִים רַבֵּי הָעֲנָפִים הָיוּ לָהֶם לְחֻפָּה וְצִפָּרֵי הָרֹן – לְלַהֲקַת מְשׁוֹרְרִים. וְאוֹלִיבֶר, אֲשֶׁר שָׁב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה מִמַּעֲשָׂיו הָרָעִים, נָשָׂא לְאִשָּׁה בַּיּוֹם הַהוּא אֶת צֶלְיָה. בְּרֶגַע כְּלוּלוֹתֵיהֶם בָּא רָץ אֶל הַנָּסִיך לְהַגִּיד לוֹ, כִּי אָחִיו, הוּא אֲבִי צֶלְיָה, הַנָּסִיךְ הַמְזֻיָּף, נִחַם עַל עֲוֹנוֹ. הוּא הֵשִׁיב אֶת כִּסֵּא נְסִיכוּתוֹ לְאָחִיו. הַיּוֹם הַהוּא הָיוּ כֻלָּם מְלֵאֵי שִׂמְחָה וָאשֶׁר, בְּשִׁבְתָּם תַּחַת הָעֵץ הָרַעֲנָן.

ג’וֹנִי נִצְטַוָּה בִּן־לַיְלָה

לְהַפְלִיג לְיָם רָחוֹק

וְעָזַב בְּחִירַת לִבֵּהוּ

חֶרֶשׁ בּוֹכִיָּה בַּחוֹף.

מֵרְרָה בִּבְכִי יוֹמַיִם,

תַּלְתַּלֶּיהָ הִיא תָּלְשָׁה,

עַד שֶׁבְּסַפָּן בֶּן־חַיִל

שָׁם, עַל שְׂפַת הַיָּם, פָּגְשָׁה.

"יָפָתִי, הַאִם בּוֹכָה אַתְּ

עַל כִּי ג’וֹן נָסַע מִכָּאן?

הִנָּשְׂאִי לִי וְאֶהְיֶה לָךְ

בַּעַל טוֹב גַּם נֶאֱמָן!

שְׁתֵּי שְׂמִיכוֹת חַמּוֹת אֶקְנֶה לָךְ

וְטַבַּעַת קִדּוּשִׁים.

עֲרִישָׂה שֶׁל פָּז אֶקְנֶה לָךְ,

יֶלֶד־פָּז בָּהּ תְּיַשְׁנִי."

מִמַּסָּע אָרֹךְ שָׁב ג’וֹנִי,

מִמֶּרְחָב שֶׁל יָם סוֹעֵר

וּמָצָא בְּחִירַת לִבֵּהוּ

בְּחֵיקוֹ שֶׁל אִישׁ אַחֵר.

אִם תַּפְלִיג, בָּחוּר, הַיַּמָּה

לְשָׁרֵת אֶת אַרְצֶךָ,

אַל תִּהְיֶה שׁוֹטֶה כְּג’וֹנִי,

הִתְחַתֵּן לִפְנֵי צֵאתְךָ!

נוּמָה בְּשֶׁקֶט, יַלְדִּי הַקָּט

אִמָּא תִּקְנֶה לְךָ דּוּכִיפַת.

הַדּוּכִיפַת אִם לֹא תָּשִׁיר,

אִמָּא תִּקְנֶה לְךָ סַפִּיר.

אִם הַסַּפִּיר הוּא מְזֻיָּף,

אִמָּא תִּקְנֶה רְאִי שֶׁל זָהָב.

אִם הָרְאִי יִהְיֶה לִרְסִיסִים

אִמָּא תִּקְנֶה תַּיִשׁ מַקְסִים.

אִם הַתַּיִשׁ יִצְלַח לְכַפָּרָה,

אִמָּא תִּקְנֶה לְךָ פָּרָה.

אִם הַפָּרָה לֹא תִּתֵּן חָלָב,

אִמָּא תִּקְנֶה לְךָ כְּלַבְלָב.

אִם הַכְּלַבְלָב לֹא יָנִיעַ זָנָב,

אִמָּא תִּקְנֶה סוּס שֶׁתִּרְכַּב.

אִם הַסּוּס יִכָּשֵׁל,

כִּי עוֹדֶנּוּ צָעִיר,

שׁוּב תִּהְיֶה הַמָּתוֹק

מִכָּל יַלְדֵי הָעִיר.

(שיר־עם אנגלי)

הָיֹה הָיָה חַיָּט פָּעוּט

וְלַחַיָּט עַכְבָּר חָמוּד.

בְּבַיִת קָט מוּל הַנָּהָר

חַי הַחַיָּט עִם הָעַכְבָּר.

זֶה הַחַיָּט לְפֶתַע חָשׁ

כִּי הָעַכְבָּר הַטּוֹב נֶחְלָשׁ.

נָתַן בְּפִיו גְּלוּלָה כְּחֻלָּה

שֶׁיִּתְרַפֵּא מִן הַמַּחֲלָה.

מִיָּד הֵבִין: עָשָׂה הוּא שְׁטוּת,

כִּי הָעַכְבָּר נָטָה לָמוּת.

אָז הַחַיָּט בְּרֹב תְּבוּנָה

עוּגָה אָפָה לוֹ שֶׁל גְּבִינָה.

"פְּרוּסָה אֱכֹל־נָא, עַכְבָּרִי!

אֱכֹל, אֱכֹל עַד שֶׁתַּבְרִיא".

וְעַכְבָּרֵנוּ הָאֻמְלָל

מִן הַכָּבוֹד הַזֶּה נִבְהַל.

נִבְהַל וְעַל נַפְשׁוֹ נִמְלַט

וְאַחֲרָיו רָץ הַחַיָּט.

רָץ הַחַיָּט, רָץ כָּל הָעֵת

וּכְשֶׁתְּפָשׂוֹ הָיָה הוּא מֵת.

אָז הַחַיָּט מִהֵר מִהֵר

לִקְנוֹת בַּשּׁוּק עַכְבָּר אַחֵר.

אֲבוֹי! — קָרָא עֲטַלֵּף קָטֹן —

אָסוֹן קָרָה לִי, אֵי אָסוֹן:

אָבְדָה אֲהוּבָתִי שֶׁלִּי,

לָכֵן אֲנִי יְצוּר לֵילִי!

מָה רַע, מַה מַּר הוּא מַזָּלִי:

הַלַּיְלָה הוּא לִי יוֹם

וְהַיּוֹם — לֵילִי!

אֲבוֹי! — קָרָא אֲדֹם הֶחָזֶה, —

גַּם לִי קָרָה אָסוֹן שֶׁכָּזֶה:

עַלְמָה חִבְּקָה לִי וַתִּבְרַח —

מֵאָז חָזִי אָדֹם וְצַח כָּל־כָּךְ!

מָה רַע, מַה מַּר הוּא מַזָּלִי:

הַלַּיְלָה הוּא לִי יוֹם

וְהַיּוֹם — לֵילִי!

אֲבוֹי! — קָרָא קִיכְלִי מִסְכֵּן —

לוּלֵי הָיִיתִי כֹּה זָקֵן,

נָשָׂאתִי שְׁתַּיִם קִיכְלִיּוֹת,

אַחַת תִּבְגֹּד, שְׁנִיָּה — בַּתּוֹר!

מָה רַע, מַה מַּר…

אֲבוֹי! — קָרָא עוֹרֵב — קְרָא, קְרָא!

אָהַבְתִּי נַעֲרָה צְחוֹרָה,

אַךְ הִיא הָלְכָה וְלֹא תַּחֲזֹר:

מֵאַז אֲנִי שָׁחֹר מִשְׁחֹר!

מָה רַע, מַה מַּר…

אֲבוֹי! — קָרָא יַנְשׁוּף־שֵׂיבָה —

אָהַבְתִּי אַלְמָנָה נָאוָה,

אַךְ הִיא אָמְרָה דָּבָר אָיֹם:

לֵילוֹת תֹּאהַב, יָמִים תַּחֲלֹם!

מָה רַע, מַה מַּר…

יוֹנָה הֵשִׁיבָה חֲבִיבָה:

לֹא כָּךְ תִּזְכּוּ בְּאַהֲבָה.

אִם לֹא תִּרְצוּ שֶׁתִּמָּלֵט,

בַּלֵּב שִׁמְרוּהָ כָּל הָעֵת!

בְּלֶכְתִּי לַמִּכְרֶה עִם רֵעִי הַקָּטָן

פָּגַשְׁנוּ לְפֶתַע בִּכְבוֹד הַשָּׂטָן.

הֲרִימוֹתִי מַכּוֹשׁ וּבַחשֶׁךְ הָעָב

עָקַרְתִּי קַרְנָיו וְתָלַשְׁתִּי טְלָפָיו.

חֲבֵרִי, זֶה לֹא טוֹב, כִּי נָפַלְתִּי בַּפַּח.

הַבַּקְבּוּק נִשְׁבַּר וְהַוִּיסְקִי נִשְׁפַּךְ

הַמַּכּוֹשׁ בֵּין אַבְנֵי הַפֶּחָם נִקְבַּר,

אָז נָשׁוּבָה הַבַּיְתָה, רֵעִי הַיָּקָר!

גָּרַפְנוּ פֶּחָם מְלֹא קְרוֹנִית וְיוֹתֵר.

הַמְּנוֹרָה כָּבְתָה וְרֵעִי הִתְפַּגֵּר.

זֶהוּ צְחוֹק הַשָּׂטָן! הֲלָצָה אַכְזָרִית:

אֶת נַפְשׁוֹ הוּא לָקַח וַאֲנִי — הַקְּרוֹנִית!

וְהִנֵּה הַקְּרוֹנִית וְרֵעִי פֹּה מֻטָּל.

אֲשַׁמֵּן אוֹתָהּ קְצָת וְאֶסַּע וַחֲסָל.

כִּי רֵעִי כֹּה שָׁקֵט, הוּא גָמַר אֶת מְלַאכְתּוֹ

וְתוּכְלוּ, אִם תִּרְצוּ, כְּבָר לִפְשֹׁט כֻּתָּנְתּוֹ.

אָדָם אֲנִי

קָטָן־קָטָן

וְכָל הוֹנִי

הוּא הַקַּנְקַּן.

אִם קַר בַּלֵּב וְקַר בַּבַּיִת

וְאֵין פַּת־לֶחֶם לִי וְזַיִת

אֲנִי נוֹתֵן עֵינִי

בְּקַנְקַנִּי

וְשׁוּב אֲנִי בָּחוּר בֶּן־חַיִל.

כִּי בַּקַּנְקַן שׁוֹכֵן קֵיסָר

הוּא לְבֶן־זָקָן, צְהֹב שֵׂעָר

וּשְׁמוֹ שֵׁכָר.

אֵי, אֵי שֵׁכָר בָּהִיר!

אֵי, אֵי שֵׁכָר, שֵׁכָר מָרִיר!

אַתָּה רוֹמֵז, אַתָּה קוֹרֵא לִי

לִלְגֹּם, לִלְגֹּם מִסַּם־הַפֶּלִי.

— חַיֶּיךָ, כָּאן, חַיֶּיךָ כָּאן, —

עוֹנֶה בְּקֶצֶף הַקַּנְקַן.

אָדָם אֲנִי

קָטָן־קָטָן

וְכָל הוֹנִי

הוּא הַקַּנְקַּן.

אִם יַךְ הַגֶּשֶׁם בְּחָזִי לִי

וְרוּחַ פַּח בְּעַכּוּזִי לִי

אֲנִי נוֹתֵן עֵינִי

בְּקַנְקַנִּי

וְלֹא אִכְפַּת לִי מָה וְמִי לִי.

כִּי בַּקַּנְקַן שׁוֹכֵן קֵיסָר…

אָדָם אֲנִי

קָטָן־קָטָן

וְכָל הוֹנִי

הוּא הַקַּנְקַּן.

אִם אֵין בַּכִּיס פְּרוּטַת־נְחֹשֶׁת

וְהָעוֹלָם נִרְאֶה בֵּית־בּשֶׁת

אֲנִי נוֹתֵן עֵינִי

בְּקַנְקַנִּי

וְשׁוּב כּוֹכָב נִדְלָק בַּחשֶׁךְ.

כִּי בַּקַּנְקַן שׁוֹכֵן קֵיסָר…

אָדָם אֲנִי

קָטָן־קָטָן

וְכָל הוֹנִי

הוּא הַקַּנְקַּן.

אִם אֲהוּבַת־לִבִּי זוֹעֶפֶת

וּמְרִי נַפְשָׁהּ עָלַי שׁוֹפֶכֶת

אֲנִי נוֹתֵן עֵינִי

בְּקַנְקַנִּי

וְכָל עַלְמָה לִי מְחַיֶּכֶת.

כִּי בַּקַּנְקַן שׁוֹכֵן קֵיסָר…

מאת ויליאם שקספיר

כִּי אֶעֱצֹם עֵינַי — הֵן מֵיטִיבוֹת לִרְאוֹת.

הַכֹּל סָמוּי מֵהֶן בָּאוֹר — וַחֲסַר־עֵרֶךְ,

אַךְ בִּשְׁנָתִי יַבִּיטוּ בָּךְ מֵחֲלוֹמוֹת,

וְאַף כִּי הֵן חָשְׁבוּ — בַּחשֶׁךְ אַתְּ מוּאֶרֶת.

וְאַתְּ, אֲשֶׁר צְלָלִים תָּאִירִי בְּצִלֵּךְ,

אִמְרִי מַה בְּגוּפֵךְ יָכוֹל לָתֵת תִּפְאֶרֶת

לְאוֹר הַיּוֹם, שֶׁהוּא קוֹדֵר לְעֻמָּתֵךְ,

אִם לְעֵינַיִם עֲצוּמוֹת אַתְּ כֹּה זוֹהֶרֶת!

הוֹ, מַה גָּדוֹל הָיָה הָאשֶׁר בְּעֵינַי,

לוּ הִתְעוֹרַרְתִּי בֹּקֶר וְזָכִיתִי פֶּתַע

לִרְאוֹת דְּמוּתֵךְ שֶׁלָךְ לְאוֹר הַיּוֹם הַחַי,

דְּמוּת שֶׁזָּרְחָה אֵלַי בַּחֲשֵׁכָה הַמֵּתָה!

יוֹם בִּלְעָדַיִךְ הוּא לַיְלָה וְלֹא יוֹם,

וְלַיְלָה — יוֹם, בְּהוֹפִיעֵךְ לִי בַּחֲלוֹם.

מאת ויליאם שקספיר

לַשָּׁוְא תֹּאמַר לִי הַמַּרְאָה שֶׁכְּבָר זָקַנְתִּי

כָּל עוֹד אַתָּה וּנְעוּרִים הֵם הַיְנוּ הָךְ.

רַק אִם הַזְּמַן יַחֲרֹשׁ פָּנֶיךָ וְהִבְחַנְתִּי

בְּמַר הַמָּוֶת, שֶׁאֶת פְּתִיל־חַיַּי חָתַךְ.

הֵן כְּלִיל־הַיֹּפִי, הָעוֹטֵף אֶת דְּמוּת־מַרְאֶיךָ

אֵינוֹ אֶלָּא כְּתֹנֶת לִבִּי הַמְבֹרָכָה,

כִּי לְבָבִי שׁוֹכֵן בְּךָ, — וּבִי — לִבֶּךָ, —

אֵיכָה, אֵפוֹא, אוּכַל לִהְיוֹת זָקֵן מִמֶּךָ?

הוֹ, אֲהוּבִי, חָרֵד לְעַצְמְךָ הֱיֵה־נָא,

כִּי נֶפֶשׁ לִבְשָׂרְךָ תֶּחְרַד, לֹא לִבְשָׂרָהּ.

עַל לְבָבְךָ אֶפְקַח עֵינַי כְּמוֹ אוֹמֶנֶת,

שֶׁאֶת יַלְדָּהּ הָרָךְ תִּשְׁמֹר מִפֶּגַע רַע.

בְּמוֹת לִבִּי אַל תִּתְרַעֵם עַל לְבָבְךָ.

אִם עַל שֶׁלִּי בָּא קֵץ, — הַקֵּץ גַּם עַל שֶּׁלְּךָ.

מתוך הלילה ה־12 / ויליאם שקספיר

בּוֹא הַמָּוֶת וְקַח עֲלוּמַי:

תַּחַת בְּרוֹשׁ לִי אֶשְׁכַּב בְּקִבְרִי.

נִשְׁמָתִי, עוּפִי נָא בִּלְעָדַי,

כִּי פְּצָעַתְנִי עַלְמָה אַכְזָרִית!

תַּכְרִיךְ לָבָן וְרוֹזְמָרִין,

הָכִינוּ לִי וּבוֹאוּ!

כָּמוֹנִי אִישׁ לֹא הֶאֱמִין

בָּאַהֲבָה לַתֹּהוּ,

אַל יוּטַל פֶּרַח רַךְ וּבָהִיר

עַל גַּבֵּי אֲרוֹנִי הַשָּׁחוֹר,

וּמִלָּה שֶׁל נִחוּם בַּל תָּעִיר

אֶת מִשְׁכַּן עַצְמוֹתַי לִי בַּבּוֹר.

יְהִי קִבְרִי שֶׁלִּי נֶחְצָב

בְּצֵל פִּנָּה שׁוֹמֶמֶת

וְאִישׁ אוֹהֵב בְּתֹם לֵבָב

אַל יַגְמִיעֵנִי דֶמַע.

מתוך הלילה ה־12 / ויליאם שקספיר

בִּהְיוֹתִי נַעַר קָט וְחָמוּד

מַה לִּי רוּחַ וְגֶשֶׁם הוֹ־הַאי!

כָּל טֵרוּף לִי נֶחְשַׁב כִּדְבַר־שְׁטוּת,

כִּי הַגֶּשֶׁם יָרַד עַד בְּלִי דַי.

אַךְ בָּא יוֹם וָאֶגְדַּל וָאֶבְגַּר,

מַה לִּי רוּחַ וְגֶשֶׁם הוֹ־הַאי!

לַגַּנָּב אָז כָּל שַׁעַר נִסְגַּר,

כִּי הַגֶּשֶׁם יָרַד עַד בְּלִי דַי.

אַךְ בָּא יוֹם וָאֶשָּׂא לִי אִשָּׁה,

מַה לִּי רוּחַ וְגֶשֶׁם, הוֹ־הַאי!

לֹא פְּטָרַנִי שִׂכְלִי מֵעָנְשָׁהּ,

כִּי הַגֶּשֶׁם יָרַד עַד בְּלִי דַי.

אַךְ בָּא יוֹם וָאָבוֹא בַּיָּמִים,

מַה לִּי רוּחַ וְגֶשֶׁם,הוֹ־הַאי!

וְאֶלְגֹּם יוֹם תָּמִים, לֵיל תָּמִים,

כִּי הַגֶּשֶׁם יָרַד עַד בְּלִי דַי.

מַה קַּדְמוֹן, מַה קַּדְמוֹן, הָעוֹלָם,

מַה לִּי רוּחַ וְגֶשֶׁם, הוֹ־הַאי!

הַיְנוּ הַךְ. מִשְׂחָקֵנוּ כְּבָר תָּם,

מִי יִתֵּן וְנָעַם עַד בְּלִי דַי.

מתוך הלילה ה־12 / ויליאם שקספיר

יַקִּירָתִי, לְאָן פָּנַיִךְ?

הִנֵּה דּוֹדֵךְ שׁוֹחֵר דּוֹדַיִךְ.

דּוֹדֵךְ יָשִׁיר בְּשֵׁפֶל־בֶּרֶךְ,

הוֹ, אַל תֵּלְכִי, כִּי חֲמוּדָה אַתְּ!

פְּגִישַׁת־דּוֹדִים הִיא סוֹף הַדֶּרֶךְ,

זֶה סוֹד גָּלוּי לְכָל בַּר־דַּעַת.

לֹא בֶּעָתִיד הַלֵּב יֹאהַב לוֹ,

כִּי גִיל־עַכְשָׁו גַּם צְחוֹק־עַכְשָׁו לוֹ,

אֲשֶׁר יָבוֹא רָחוֹק עֲדַיִן.

אִם לֹא נִשְׁתֶּה יֶחְמַץ הַיַּיִן.

נַשְּׁקִי בְּעֹז יְפַת־הַמֵּצַח,

אֵין עֲלוּמִים פּוֹרְחִים לָנֶצַח!