יוליוס קיסר [מערכה ראשונה] / וויליאם שייקספיר, תרגם חיים נחמן ביאליק
מחזה ראשון 🔗
רומֵי רחוב
באים פלויוּס, מרולוס והמון אזרחים
פלָוִיוס: אִישׁ לְבֵיתוֹ, הַנִּרְפִּים. סוּרוּ מִזֶּה!
הַעֵת מוֹעֵד הַיּוֹם? הֲטֶּרֶם תֵּדְעוּ כִּי הָאֻמָּנִים, בְּאֵין אוֹתוֹת מְלַאכְתָּם עִמָּם,
אַל לָהֶם בִּימֵי הַמַּעֲשֶׂה שׁוּט בָּרְחוֹבוֹת? מַה-מְּלַאכְתְּךָ, הָאִישׁ?
אזרח ראשון: בַּנַּי אָנֹכִי.
מרולוס: אֵי אֵזוֹר הָעוֹר? וּקְנֵה הַמִּדָּה אַיֵּהוּ?
וּמָה מַּחֲלְּצוֹת אֵלֶּה אֲשֶׁר לָבַשְׁתָּ? – וְאַתָּה הָאִישׁ מָה-מְּלַאכְתֶּךָ?
אזרח שני: אֲנִי, בִּמְחִילַת כְּבוֹד הָאֻמָּנִים הַשְּׁלֵמִים, אֵינֶנִּי בִלְתִּי אִם מַטְלִיא.
מרולוס: אַךְ מְלַאכְתְּךָ מָה הִיא? עֲנֵה דָּבָר בָּרוּר!
אזרח שני: אֶתְבָּרֵךְ בִּלְבָבִי, אֲדוֹנִי, כִּי מְלַאכְתִּי מֵישָׁרִים כֻּלָּהּ, אֵין בָּהּ סֶלֶף. רוֹפֵא גְלָדוֹת אָנֹכִי.
מרולוס: מְלַאכְתְּךָ מַה הִיא, הַנּוֹכֵל! אֱמֹר, מַה-מְּלַאכְתְּךָ?
אזרח שני: אַל-נָא בַחֲמָתְךָ, אֲדוֹנִי, פֶּן תִּתְבַּקַּע מֵחֵמָה וְהָיְתָה גַם בְּךָ יָדִי לְרָפְאֶךָ.
מרולוס: הַאוֹתִי תֹּאמַר לְרַפֵּא? אִי עַז-פָּנִים!
אזרח שני: כִּדְבָרֶיךָ כֶּן-הוּא, בְּיָדִי לָשִׁים עָלֶיךָ טְלָאי.
פלויוס: אֻשְכָּף אַתָּה, הָאֵין זֹאת?
אזרח שני: כֶּן-הוּא כִדְבָרֶיךָ. עַל מַרְצְעִי אֶחְיֶה. אֵין חֶלְקִי לֹא
בְעֶסְקֵי רוֹכְלִים וְלֹא בעֶסְקֵי נָשִׁים, בְּלְתִּי אֶל הַמַּרְצֵעַ עֵינָי.
אָכֵן רוֹפֵא נְעָלוֹת בָּלוֹת וּמְבֻקָּעוֹת אָנֹכִי, נַעַל כִּי תֶחֱלֶה וְתֵאָנֵשׁ –
אָנֹכִי אֶרְפָּאֶנָּה. כָּל-אַנְשֵׁי הַכָּבוֹד אֲשֶׁר יִנְעֲלוּ עוֹר בָּקָר
לְרַגְלָם – עַל מַעֲשֵׂי יָדַי יִדְרֹכוּ.
פלויוס: מַדּוּעַ אֵפוֹא נָטַשְׁתָּ חֲנוּתְךָ הַיּוֹם? וּמָה
הָאֲסַפְסוּף הַזֶּה אֲשֶׁר הִקְהַלְתָּ?
אזרח שני: רַק לְבַעֲבוּר יַרְבּוּ יִשְׁחֲקוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵם אֶת-נַעֲלֵיהֶם
וְרָבְתָה עֲבוֹדָתִי וּמַשְׂכֻּרְתִּי. וְאוּלָם לֹא אֲכַחֵד מֵאֲדוֹנִי, כִּי רַק
לְמַעַן רְאוֹת אֶת-פְּנֵי קֵיסָר וְּלִשְׂמֹחַ בְּתַהֲלוּכַת תִּפְאַרְתּוֹ קָרָאנוּ
לָנוּ חַג הַיּוֹם.
מרולוס: מַה-לֶּחָג? פִּלְאֵי גְבוּרוֹת קֵיסָר אַיָּמוֹ?
אֵי הַשְּׁבוּיִים אֲשֶׁר יְנַהֲגֵם אַחֲרָיו רוֹמָאָה
רְתוּקִים לְמַרְכְּבוֹת הוֹדוֹ אזִקִּים? אִי לְךָ, עַם רוֹמֵי, גָּלְמֵי עֵץ
וָאָבֶן, אֲסַפְסוּף בֹּעֲרִים עַרְלֵי-לֵב וָאֹזֶן! הֲתִזְכְּרוּ
אֶת-פּוֹמְפֵּאוּס? לֹא אַחַת וּשְׁתַּיִם
תַּפֵּשׂ תִּפַּשְׂתֶּם בְּחוֹמוֹת וּבְרָאשֵׁי מִגְדָּלִים,
בְּחַלּוֹנוֹת נֶאֱחַזְתֶּם וַעֲלִי גַגוֹת עֲלִיתֶם,
אַתֶּם וְעוֹלְלֵיכֶם עַל זְרֹעוֹתֵיכֶם, וַתֵּשְׁבוּ תַחְתְּכֶם
יוֹם תָּמִים וַתּוֹחִילוּ עַד בּוֹשׁ לְמַעַן רְאוֹת אֶת-פּוֹמְפֵּאוּס הַגָּדוֹל עוֹבֵר בְּחוּצוֹת רוֹמֵי.
וִיהִי אַךְ תִּגָּלֶה לְעֵינֵיכֶם מֶרְכַּבְתּוֹ – וּתְרוּעַת עֹז תִּפְרֹץ מִפִּיכֶם אֲשֶׁר טִבֵּר הַנָּהָר
יֶחֱרַד מְלֹא אֲפִיקָיו לְרַעַם קוֹלָהּ. וְעַתָּה הִנֵּה לְבַשְׁתֶּם כֻּלְּכֶם בִּגְדֵי חֲמֻדוֹת
וְחַג קְרָאתֶם לָכֶם וַתֵּצְאוּ בְרִבֲבוֹתֵיכֶם
לְרַפֵּד בִּפְרָחִים נְתִיב אִישׁ אֲשֶׁר הִכְרִיעַ
אֶת-פּוֹמְפֵּאוּס וַיְגָאֵל כַּפָּיו בְּדָמוֹ. סוּרוּ מִזֶּה! אֶל בָּתֵּיכֶם שׁוּבוּ וְהִתְנַפַּלְתֶּם
לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, אוּלַי יִסְלְחוּ לָכֶם אֶת-חַטַּאתְכֶם הַגְּדוֹלָה, שׁוֹכְחֵי חֶסֶד,
וְהֵשִׁיבוּ מֵעֲלֵיכֶם אֶת חֲרוֹן-אַפָּם.
פלויוס: סוּרוּ, סוּרוּ מִפֹּה, אֶזְרָחִים. וְעֵקֶב חַטַּאתְכֶם
לְכוּ אִסְפוּ אֶת-כָּל-רֵעֵיכֶם מִדַּלַּת הָעָם
וְהוֹצִיאוּם אֶל נַחַל טִבֵּר, וְשַׁתֶּם דִּמְעַתְכֶם
עַל מֵימָיו נוֹסָפוֹת, עַד עֲלוֹת תְּהֹמוֹ מִתַּחַת
וְנָשְׁקָה אֶת-מְרוֹם כֵּפָיו מִמָּעַל.
הָאֶזְרָחִים נְפוֹצִים
רְאֵה, מַה-נָּמַסּוּ סִיגֵי אָדָם אֵלֶּה, נֶאֱלָמִים בְּמוּסָר כְּלִמָּתָם נָמוֹגוּ וַיֵּלֵכוּ.
עַתָּה קוּמָה וּלְכָה אֶל הַקַּפִּיטוֹלְיוֹן וַאֲנִי לְדַרְכִּי אֵלֵכָה. וְהָיָה כִּי תִמְצָא
כְּלִילֵי פְאֵר בְּרָאשֵׁי הַפְּסִילִים וַהֲסִירוֹתָם.
מרולוס: הֲיִנָּקֶה כָּל-עוֹשֵׂה זֹאת? הַלֹא יָדַעְתָּ כִי חַג לְפֶּרְקַל לָנוּ הַיּוֹם!
פלויוס: אֵין רָע! אַל תַּשְׁאֵר כָּל-זֵכֶר וּשְׁאָר
לִכְלִילַי קֵיסָר עַל הַפְּסִילִים, וַאֲנִי אָשׁוּטָה כֹה וָכֹה
וַהֲפִיצוֹתִי הָאֲסַפְסוּף מֵרְחֹבוֹת קִרְיָה.
בְּהִמָּרֵט רֵאשִׁית נוֹצָה מֵאֶבְרַת קֵיסָר –
וְשָׁפֵל מְעוּפוֹ. פֶּן לִשְׁחָקִים יַרְקִיעַ
וְנִשָּׂא וְגָבַהּ מְאֹד עַד לֹא תְשׁוּרֶנּוּ עָיִן
וְכָבֵד עָלֵינוּ אַכְפּוֹ וּשְׂאֵתוֹ תְבַעֲתֵנוּ.
שניהם הולכים משם
מחזה שני 🔗
הקודמים, רחבה
בתהלוכת פאר ובלוית נוגנים באים קיסר, אנטוניוס,
והוא לבוש מדי המתחרים במרוץ, קלפורניה, פורציה,
דיציאוס, ציצרו, ברוּטוּס, קַסיוס וקסקא
אחריהם המון עם ובתוכו חוזה.
קיסר: קַלְפּוּרְנִיָּה!
קסקא: הַסּוּ, קֵיסָר מְדַבֵּר!
הנוגנים משתתקים
קיסר: קַלְפּוּרְנִיָּה!
קלפורניה: הִנֵּנִי, אַלּוּפִי.
קיסר: הִתְיַצְּבִי עַל דֶּרֶךְ אַנְטוֹנְיּוּס בְּצֵאתוֹ
לִמְרוּצָתוֹ בַּמְתַחֲרִים. אַנְטוֹנְיּוּס!
אנטוניוס: הִנֵּנִי, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ!
קיסר: אַל תִּשְׁכַּח,
אַנְטוֹנְיּוּס, לָגַעַת בְּקַלְפּוּרְנִיָּה
בַּחֲלָפְךָ בִּמְרוּצָתְךָ עַל פָּנֶיהָ.
הֲלֹּא כָכָה זְקֵנֵינוּ הִגִּידוּ לָנוּ,
כִּי הַעֲקָרוֹת, בְּגַעַת בָּהֶן יָד
מִתּוֹךְ מְרוּצַת הַקֹּדֶשׁ, וְסָרָה מָהֵן הָאָלָה
וְנִפְקְדוּ בִּפְרִי בָטֶן.
אנטוניוס: זָכֹר אֶזְכֹּרָה!
דְּבַר קֵיסָר צָו!
קיסר: הָחֵלּוּ. וְדָבָר אַל תַּפִּילוּ
מִכָּל מִשְׁפְּטֵי הַתַּחֲרוּת וְחֻקּוֹתֶיהָ.
זמרת המנגנים
החוזה: קֵיסָר!
קיסר: מִי הַקּוֹרֵא?
קסקא: הֶחֱשׁוּ, יֶחְדַּל הָרָעַשׁ!
קיסר: מִתּוֹךְ הֶהָמוֹן קוֹל מִי יִקְרָאֵנִי?
עַז וָרָם מִשְּׁאוֹן הַזִּמְרָה בּוֹקֵעַ
הקול: קֵיסָר! – דַּבֵּר, קֵיסָר יַט אֹזֶן.
החוזה: הִזָּהֵר בְּיוֹם אִיד מַרְצִיּוּס.
קיסר: מֵי הָאִישׁ?
ברוטוס: חוֹזֶה הוּא, הַמַּזְהִירְךָ מֵאִיד מַרְצִיּוּס.
קיסר: הֲבִיאוּהוּ אֵלָי. אֶרְאֶנּוּ פָנִים.
קסקא: הָאִישׁ, צֵא הֵרָאֵה לִפְנֵי קֵיסָר!
קיסר: וּמַה בְּפִיךָ עַתָּה? שׁוּבָה דַבֵּרָה!
החוזה: הִזָּהֵר בְּיוֹם אִיד מַרְצִיּוּס.
קיסר: בַּעַל חֲלוֹמוֹת הִנֵּהוּ,
עִזְבוּהוּ וּלְדַרְכֵּנוּ נֵלֵכָה.
זמרת לכת. התהלוכה עוברת. נשארים ברוטוס וקסיוס
קסיוס: הֲתֵלֵךְ לַחֲזוֹת בִּמְרוּצַת הַמְתַחֲרִים?
ברוטוס: אֲנִי – לֹא.
קסיוס: אָנָּא לֵכָה.
ברוטוס: לֹא לִשְׂחוֹק לִבִּי,
צָהֳלַת רוּחַ אַנְטוֹנְיּוּס רְחוֹקָה מֶנִּי,
אוּלָם אַתָּה עֲשֵׂה כִלְבָבְךָ וָלֵכָה,
אָנֹכִי לֹא אֶעֶצְרֶךָּ.
קסיוס: הִתְבּוֹנַנְתִּי
אֵלֶיךָ, בְּרוּטוּס, זֶה יָמִים וָאֵרֶא
כִּי תִגְרַע מִמֶּנִי אֶת-אוֹר עֵינֶיךָ
וְאֶת חַסְדָּן, לָמוֹ מֵאָז הִסְכַּנְתִּי.
אָכֵן כְּבֵדָה גַּם קָשָׁה מְּאֹד הַזְּרֹעַ
מִדֵּי תְנִיפֶנָּה לִקְרַאת יְדִיד נָפֶשׁ.
ברוטוס: שָׁגִיתָ, קַסִּיּוּס, בְּהַקְדִּיר צְעִיף הָאֹפֶל
אוֹר עֵינַי – זָעַף פָּנַי עַל נַפְשִׁי יָחוּל.
זֶה יָמִים שָׁתוּ עָלַי וַיַּעַרְכוּנִי
שְׂעִפִּים מִשְּׂעִפִּים שׁוֹנוֹת וּמְרִיבוֹת לֵב
לִי לְבַדִּי הֵן, וְהֵן אֲשֶׁר תַּשְׁחֵתְנָה
אוֹר פָּנַי וְאֶת-רוּחִי תַּעְכֹּרְנָה.
אַל-נָא יֵרַע אֵפוֹא עַל כָּכָה
לִידִידַי רֵעַי, וּבְתוֹכָם, קַסִּיּוּס, גַּם אָתָּה;
יֵדְעוּ-נָא כִּי אִם יֵשׁ אֲשֶׁר אֶתְרַפֶּה
בְּאַהֲבָתִי, אֵין זֹאת בִּלְתִּי אִם
מֵאֲשֶׁר כָּבְדָה עַל בְּרוּטוּס הַמִּסְכֵּן
מִלְחַמְתּוֹ אֶת-נַפְשׁוֹ, עַל כֵּן יַשֶּׁה
אֶת יְדִידָיו מְאוֹר פָּנָיו.
קסיוס: אָכֵן שָׁגִיתִי, עַל-כֵּן בְּחֻבִּי צָפַנְתִּי וָאַעְלִים
מִמְּךָ מְזִמּוֹת גְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת.
הַגִּידָה לִּי, בְּרוּטוּס הַטּוֹב, הֲיָכֹל תּוּכַל
לִרְאוֹת אֶת-חָזוּת פָּנֶיךָ אַתָּה?
ברוטוס: לֹא, קַסְיוּס. לֹא תוּכַל תֵּרֶא עַיִן
פְּנֵי בְעָלֶיהָ אִם לֹא בַמַּרְאָה.
קסיוס: כֵּן דִּבַּרְתָּ. אָכֵן רַעַ הַדָּבָר עָלַי
כִּי אֵין מַרְאָה לְנֶגְדְּךָ אֲשֶׁר תַּעֲרֹךְ
אֶת-כְּבוֹד נַפְשְׁךָ פְּנִימָה לְעֵינֶיךָ
וְרָאִיתָ בָהּ אֶת-צֶלֶם פָּנֶיךָ. שָׁמַעְתִּי
כִּי רַבִּים מִבְּחִירֵי רוֹמֵי וּמֵאֲצִילֶיהָ –
זוּלָתִי קֵיסָר הַנֶּאְדָּר – מִדֵּי דַבְּרָם בִּבְרוּטוּס
וּבְהֵאָנְחָם תַּחַת עֹל יָמֵינוּ יִתְפַּלְּלוּ
כִּי תָשֹׁבְנָה עֵינֵי בְּרוּטוּס אִישׁ הַנְּדִיבוֹת אֵלָיו.
ברוטוס: מָה הַמּוֹקְשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר יָקשְׁתָּ לִּי, קַסִּיּוּס,
כִּי תְּצַוֵּנִי לְבַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי אֶת-אֲשֶׁר אֵין בָּהּ?
קסיוס: לָכֵן הַט אֹזֶן וּשְׁמָעֵנִי, בְּרוּטוּס הַטּוֹב!
יַעַן וּבְיַעַן, בְּאֵין צַלְמְךָ נֶגְדֶּךָ, לֹא תוּכַל אַתָּה
רְאוֹת פָּנֶיךָ, וְהָיִיתִי אֲנִי רְאִי הַזְּכוּכִית
אֲשֶׁר יְגַל לְעֵינֶיךָ, וְלִוּא אַךְ מְעַט מִזְעָר
מִכָּל אֲשֶׁר לְךָ וְלֹא יָדַעְתָּ.
אַל נָא, בְּרוּטוּס הָאָהוּב, לַשָּׁוְא תַּחְשְׁדֵנִי.
הַכְּאַחַד הַלֵּצִים אָנֹכִי? אִם הַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי
לִשְׁפֹּךְ בִּשְׁבוּעֵי שְׁבוּעוֹת אֶת-שֶׁפֶךְ אַהֲבָתִי
בְּחֵיק כָּל עוֹבֵר? הַאִם הִכַּרְתַּנִי
וַתֵּדַע כִּי אָשִׁית בַּחֲלָקוֹת אֶל אִישׁ
אַף אֶפֹּל עַל צַוָּארָיו וְאַחַר אֲשִׂימֶנּוּ בוּזָה?
אוֹ כִּי כְאַחַד הַהוֹלְלִים פַּחַז כַּמַּיִם אָנֹכִי
לְהִתְרָעוֹת אֶת כָּל-נִקְלֶה בְּמִשְׁתֶּה הַיַּיִן?
אִם כֶּן-הוּא – שְׂטֵה מֵעָלַי, פֶּן תִּלָּכֵד.
קול חצוצרות ותרועת עם
ברוטוס: מַה קּוֹל הַתְּרוּעָה? דּוֹאֵג אָנֹכִי
פֶּן הִמְלִיךְ הָעָם אֶת-קֵיסָר.
קסיוס: דּוֹאֵג אַתָּה? אִם כֵּן רַע עָלֶיךָ הַדָּבָר?
ברוטוס: אָכֵן לֹא לְפִי רוּחִי הוּא, קַסִּיּוּס, וְאִם אֲהַבְתִּיו.
אַךְ מַדוּעַ תַּעַצְרֵנִי פֹה? מָה-דְּבַר הַסֵּתֶר
בְּפִיךָ אֵלָי? אִם דְּבַר הָעָם וְּׁשלוֹמוֹ הוּא,
כִּי עַתָּה שִׂימָה-נָא כְבוֹד נַפְשִׁי מוּל עֵינִי הָאַחַת
וְאֶת הַמָּוֶת מוּל הַשְּׁנִיָּה, וְהִבַּטְתִּי אֶל שְׁנֵיהֶם
כְּאֶחָד בְרוּחַ אַמִּיץ. כֹּה יִתְּנוּ לִּי הַאֱלֹהִים
וְכֹה יוֹסִיפוּ, אִם לֹא חֶרְדָּתִי לִכְבוֹד נַפְשִׁי
עַזָּה מִיִּרְאָתִי אֶת-הַמָּוֶת.
קסיוס:אֶת-כְּבוֹד נַפְשְׁךָ, בְּרוּטוּס, יָדַעְתִּי גַם יָדַעְתִּי
כְּדַעְתִּי אֶת-חָזוּת פָּנֶיךָ, וְאַף אָמְנָם
הַכָּבוֹד הוּא דְבַר שִׂיחָתִי עִמְּךָ הַפָּעַם.
לֹא אֵדַע מַה-מִשְׁפַּט הַחַיִּים הָאֵלֶּה
בְּעֵינֶיִךָ וּבְעֵינֵי כֹל זוּלָתִי, וְאוּלָם אָנֹכִי
בּוֹחֵר אֲנִי הִמָּחוֹת מִסֵּפֶר הַחַיִּים
מֵחֲיוֹת בְּיִרְאָה מִפְּנֵי בֶן-אָדָם כְּעֶרְכִּי.
כָּמוֹנִי כְקֵיסָר בֶּן-חוֹרִין יָצָאתִי מִבָּטֶן,
וְגַם אַתָּה כֵן; מָזוֹן אֶחָד יְחַיֶּה כֻלָּנוּ
וּבְשַׂר כֻּלָּנוּ יֹאכַל קֶרַח אֶחָד בַּחֹרֶף.
פַּעַם אַחַת בְּיוֹם סַעַר וְסוּפָה,
וְטִבֵּר הַנָּהָר הִתְגָּעֵשׁ מְלֹא כָל-גְּדוֹתָיו,
וַיּאמֶר אֵלַי קֵיסָר: הֲתִמְצָא, קַסִּיּוּס, אֶת-לְבָבְךָ
וְקָפַצְתָּ עִמִּי יַחַד אֶל הַמְּצוּלָה
הָרוֹתַחַת וְשָׂחִינוּ אֶל הָעֵבֶר הַלָּז?
עוֹד הַדָּבָר בְּפִיו וַאֲנִי בִלְבוּשִׁי הִתְנַפַּלְתִּי
הַמַּיְמָה וָאֶקְרָאֵהוּ לָבוֹא אַחֲרָי.
וְהוּא אָמְנָם עָשָׂה כֵן. הַנָּהָר נָהָם.
בִּזְרֹעוֹת עֹז הִכִּינוּ בּוֹ גַלִּים
וַנְּשַׁו לְעֻמָּתוֹ אֶת-קְשִׁי חָזֵנוּ.
וַיְהִי בְּטֶרֶם נַגִּיעַ אֶל הַמַּטָּרָה
וְקֵיסָר קָרָא: “הוֹשִׁיעֵנִי, קַסִּיּוּס, פֶּן אֶטְבָּע!”
וַאֲנִי כִּנְשׁוֹא אֵנֵיאַס, אָבִינוּ הַגָּדוֹל,
מִתּוֹךְ לַהֲבוֹת טְרוֹיָה אֶת-אַנְחִיסֵס הַיָּשִׁישׁ
עַל כְּתֵפוֹ, כֵּן מְקֶּרֶב גַּלֵּי טִבֵּר הַזּוֹעֵף
מָשִׁיתִי אֶת קֵיסָר. וְהָאִישׁ הַזֶּה הָיָה עָתָּה לֵאלֹהִים!
וִקַסִּיּוּס יְצוּר נִקְלֶה וָדַל וּכְאַגְמוֹן יִשַּׁחַ
מִדֵּי יָנִיד אֵלָיו קֵיסָר עַפְעָף. שׁוּב פַּעַם אַחַת
בִּהְיוֹתוֹ בְאַסְפַּמְיָה וַיַּחַל בְּקַדַּחַת,
וַיְהִי בִּתְקֹף אוֹתוֹ הַמַּחֲלָה וָאֵרֶא
וְהִנֵּה רְעָדָה אֲחָזַתּוּ. אָכֵן
רָעֹד רָעַד הַאֱלֹהִים! שְׂפָתָיו הַצּוֹלְלוֹת
כַּשִּׂיד חָוָרוּ, וְעֵינוֹ אֲשֶׁר הֶחֱרִידָה תֵבֵל –
הוּעַם זָהֳרָהּ פִּתְאֹם. שָׁמַעְתִּי אַנְחוֹתָיו, וּלְשׁוֹנוֹ,
זוּ כָרְתָה אָזְנַיִם לְכָל-מְתֵי רוֹמֵי
וַאֲמַרֶיהָ כֻלָּם לְזֵכֶר-עַד עַל לוּחַ נֶחֱרָתוּ,
פָּעֲתָה כְיַלְדָּה חוֹלָה: טִיטִינִיּוּס, מָיִם!
אֱלֹהִים אַדִּירִים! נִשְׂגָּבָה הִיא מִמֶּנִּי,
אִישׁ רְפֵה יָדַיִם כָּמֹהוּ אֵיכָכָה
זָכָה לַעֲבֹר בְּרֹאשׁ אַדִּירֵי תֵבֵל
וּבְיָדוֹ הַשַּׁרְבִיט.
קול חצוצרות ותרועת עם
ברוטוס: שׁוּב קוֹל עֲנוֹת. אֵין זֹאת
כִּי אִם תְּרוּעַת הָעָם הִיא, בְּהַעְתִּירוֹ
שֵׁנִית עַל רֹאשׁ קֵיסָר שִׁפְעַת הוֹד וְתִפְאָרֶת.
קסיוס: אָכֵן כֶּן-הוּא, בֶּן-אָדָם, גָּדוֹל וְרָם כַּעֲנָק
הוּא עַל בָּמֳתֵי תֵבֵל, צָרָה לוֹ, יִדְרֹךְ,
וַאֲנַחְנוּ קְטַנֵּי אֶרֶץ בֵּין מְצוּקֵי רַגְלָיו נִלָּבֵט
צְפוּיִם לִקְבוּרַת נִקְלִים, לְלֹא שֵם וָזֵכֶר.
יֵשׁ אֲשֶר הָאָדָם בְּמוֹ יָדוֹ יִיצֶר-לוֹ גוֹרָלוֹ.
לֹא יַד הַכּוֹכָבִים, בְּרוּטוּס יַקִּירִי,
כִּי יָדֵנוּ אֲנַחְנוּ, הִיא אֲשֶר תַכְשִׁילֵנוּ.
בְּרוּטוּס וְקֵיסָר – בַּמֶּה נִפְלֶה קֵיסָר?
בַּמֶּה נַעֲלֶה שְׁמוֹ מִשִּמְךָ אָתָּה?
כָּתְבֵם עַל לוּחַ יַחַד – וְנָאווּ שְׁנֵיהֶם לְמַרְאֶה,
יֶהְגֵם פִּיךָ – וְעָרֵב שִׁמְךָ כִּשְׁמוֹ לָאֹזֶן,
שָקְלֵם בְּמֹאזְנַיִם – וְכָבֵד גַּם זֶה כָמֹהוּ,
קָסְמָה בָהֶם – וְהֶעֱלָה גַם שֵם בְּרוּטוּס
אֶת הָרוּחַ מְהֵרָה כְּהַעֲלוֹת שֵם קֵיסָר.
בְּשֵׁם כָּל-הָאֵלִים גַּם יָחַד! מַה וָמָה הַמַּעֲדַנִּים
אֲשֶר מִלֵּא מֵהֶם קֵיסָר הַלָּזֶה אֶת כְּרֵשֹׂו
כּי גָדֵל כָּכָה? הַדּוֹר, מַה קַלוֹתָ מְאֹד!
אָכֵן תַּם, רוֹמֵי, כֹּחֵךְ לְהָקִים זֶרַע חַיִל
וּמְתֵי כָבוֹד וָעֹז. הֶהָיְתָה כָזֹאת
מִקֶּדֶם, מִימֵי הַמַּבּוּל וְעַד עָתָּה,
וְאִם נִמְצָא כַדּוֹר הַזֶּה בַּדּוֹרוֹת כֻּלָם
אֲשֶׁר לֹא תְהִי תִפְאַרְתּוֹ בִּלְתִּי אִם עַל הָאֶחָד!
גַּם מֵאָז מֵעוֹלָם כִּי יְדֻבַּר בְּרוֹמֵי, מִי הוּא
אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּו לֵאמֹר כִּי רַחֲבֵי חוֹמָתָהּ
לֹא יָכִילוּ בְקִרְבָּם בִּלְתִּי אִם אֶת הָאֶחָד.
וְהִנֵּה עַתָּה גַם עַתָּה עוֹד דֵּי מֶרְחָב לְרוֹמֵי
וּמָקוֹם אֵין בְּקִרְבָּהּ בִּלְתִּי אִם לָאֶחָד.
אָנֹכִי וְאַתָּה, שְׁנֵינוּ מִפִּי אֲבוֹתֵינוּ
שָׁמַעְנוּ, כִּי בִימֵי קֶדֶם הָיֹה הָיָה אִישׁ
וּבְרוּטוּס שְׁמוֹ, וַיִּבְחַר לְהַמְלִיךְ בְּרוֹמֵי
אֶת-הַשָּׂטָן מֵהָקִים עָלֶיהָ מֶלֶךְ.
ברוטוס: אַהֲבָתְךָ אוֹתִי יָדַעְתִּי. גַּם אֲשֶׁר יִשְׁאַל
לִבְּךָ מֵעִמִּי אוֹתוֹ שַׁעֵר אֲשַׁעֵר,
וַאֲשֶׁר יֶהְגֶּה לִבִּי עַל זֹאת וְעַל עִתּוֹת אֵלֶּה –
אוֹתוֹ אַגִּיד לְךָ אַחֲרֵי יָמִים. אַךְ כָּעֵת עָתָּה
אָנָּא אַל תִּפְצַר בִּי וְאַל תִּגְשֵׂנִי.
אֲשֶׁר אָמַרְתָּ אוֹתוֹ יִשְׁקֹל רוּחִי, וַאֲשֶׁר תַּגִּיד עוֹד
אוֹתוֹ אוֹסִיף אַקְשִׁיבָה, וּבְאֹרֶךְ רוּחַ.
לַמּוֹעֵד עוֹד נָשׁוּב נִפָּגֵשׁ וְהָגִינוּ יַחַד
בְּכָל-הַגְדֹלוֹת וְהַנְּצוּרוֹת הָאֵלֶּה.
אַחַת דַּע לְךָ עָתָּה רֵעַ יְקַר נֶפֶשׁ,
כִּי בְּרוּטוּס יִבְחַר לְנַפְשׁוֹ שְׁכֹן בִּכְפָר
מֵהִקָּרֵא בֶן-רוֹמֵי וָשֶׁבֶת תַּחַת הַיָּד הַקָּשָׁה
אֲשֶׁר תָּזֹם עִתֵּנוּ הָרָעָה לֶאֱֻכֹף עָלֵינוּ.
קסיוס: שָׂמַחְתִּי כִּי אִמְרָתִי רְפַת הַכֹּחַ
פָּגְעָה בְּלֵב בְּרוּטוּס וַתַּרְשִׁיפֵהוּ.
ברוטוס: תַּמּוּ הַמִּשְׂחָקִים. קֵיסָר הִנֵּה זֶה שָׁב.
קסיוס: מִדֵּי עָבְרָם וְתָפַשְׂתָּ בִכְנַף קַסְקָא
וְהִשְׁמִיעֲךָ בְזַעַף לֵב, כְּמִשְׁפָּטוֹ תָמִיד,
אֶת-כָּל הַנִּכְבָּדוֹת בְּדִבְרֵי הַיּוֹם הַזֶּה.
קיסר ורואי פניו שבים
ברוטוס: כֵּן אֶעֱשֶׂה. רְאֵה, קַסִּיּוּס, צָרֶבֶת זַעַם זָרְחָה
עַל מֵצַח קֵיסָר וּסְבִיבָיו נִשְׂעֲרָה מְאֹד.
לְחִי קַלְפּוּרְנִיָּה חָוָרָה, וְעֵינֵי צִיצֵרוֹ –
עֵינֵי חֻלְדָּה לוֹהֲטוֹת כַּאֲשֶׁר רְאִינוּהוּ
לֹא אַחַת בְּקַפִּיטוֹלִיּוֹן, בְּסוֹד הַמְחוֹקְקִים,
בְּהִתְנַגְּחוֹ אֶת אֶחָד מִזִּקְנֵי הָאָרֶץ.
קסיוס: קַסְקָא הֵן יַגִּיד לָנוּ מָה הַדָּבָר.
קיסר: אַנְטוֹנִיּוּס!
אנטוניוס: הִנֵּנִי קֵיסָר.
קיסר: אָהַבְתִּי כִּי יְסוֹבְבוּנִי
בְרִיאֵי בָשָׂר וַחֲלָקִים, אֲשֶׁר תֶּעֱרַב לָמוֹ
שְׁנָתָם בַּלֵּילוֹת, וְאוּלָם קַסִּיּוּס מַרְאֵהוּ
דַּל וְצָנוּם. אִישׁ שְׂעִפִּים וְעֶשְׁתּוֹנוֹת הוּא.
בְּנֵי אָדָם כָּמֹהוּ מוֹקֵשׁ טָמוּן בְּקִרְבָּם.
אנטוניוס: אַל תִּירָא, קֵיסָר! אֵין כָּל-מוֹקֵשׁ בַּלָּז,
בֶּן רוֹמֵי הוּא, אִישׁ חַיִל וְאָדָם הַמַּעֲלָה.
קיסר: לוּא שָׁמֵן מְעָט! אֲנִי אָמְנָם לֹא אִירָאֶנּוּ,
אֶפֶס לוּא אֶל שְׁמִי יְחֻבַּר הַפַּחַד –
כִּי עַתָּה לֹא אֵדַע אִישׁ אֲשֶׁר אֲמַהֵר
שְׂטוֹת מַעָלָיו וַעֲבוֹר כְּדַק הַבָּשָׂר הַלָּזֶה,
כְּקַסִּיּוּס. הַרְבֵּה יַרְבֶּה הֲגוֹת בִּסְפָרִים,
עֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת לוֹ, יִרְאֶה לִלְבַב בְּנֵי אָדָם
אַף יָבִין אֶל כָּל-מַעֲשֵׂיהֶם. שַׁעֲשׁוּעִים
לֹא יֶאֱהַב כָּמוֹךָ, אַנְטוֹנְיּוּס. שִׁיר וַזֶמֶר
לא יִשְׁמַע, שְׂחוֹק שְׂפָתָיו יַחֲשֹׂךְ, וּבְשַׂחֲקוֹ –
וִיהִי כְּלוֹעֵג וּכְבָז לְנַפְשׁוֹ עַל תִּתָּהּ
לִמְשֹׁל בּוֹ הַשְּׂחוֹק רָגַע. אֲנָשִׁים כָּמֹהוּ
לִבָּם לֹא יֵדַע שָׁלֵוֹ מִדֵּי רְאוֹתָם
אֶחָד נַעֲלֶה וּמְרוֹמָם מֵהֶם. עַל-כֵּן
הַוֹּת בְּקִרְבָּם. רְאֵה דִבַּרְתִּי לְךָ כָּל-זֹאת
רַק לְמַעַן הַזְהֵר וְלֹא מִפָּחַד. הֵן אָנֹכִי –
אָנֹכִי הוּא קֵיסָר! עֲבֹר לֵךְ לִימִינִי, –
– כְּבַד הָאֹזֶן הַזֹּאת אָנֹכִי – וְהִגַּדְתָּ לִי
דְבַר אֱמֶת, מַה-בְּלִבָּךְ אַתָּה עָלָיו?
קיסר וכל רואי פניו סרים, זולתי קסקא
קסקא: בִּכְנַף בִּגְדִי מְשֵׁכְתָּנִי: הֲדָבָר לְךָ אֵלָי?
ברוטוס: כֵּן, קַסְקָא. הֲלֹא תַגִּיד מַה-דָּבָר נָפַל הַיּוֹם
כִּי זָעֲפוּ כֹה פְנֵי קֵיסָר?
קסקא: הֲלֹא עִמּוֹ הָיִיתָ, הַאַף אֵין זֹאת?
ברוטוס: כִּי אָז לֹא שָׁאַלְתִּי אֶת-פִּי קַסְקָא עַל-כָּכָה.
קסקא: וּבְכֵן, הֻגֵּשׁ הֻגַּשׁ לוֹ אֶת-הָעֲטָרָה, וּכְהַגִּישׁ הַמַּגִּישׁ אוֹתָה –
וַיֶּהְדֳּפֶנָּה מַעָלָיו כִּלְאַחַר-יָד: כָּזֹאת –; אָז נִשְׁמַע קוֹל הָעָם בְּרֵעֹה
ברוטוס: וּמַה-דְּבַר תְּרוּעַת הָעָם בַּשְׁנִיָּה?
קסקא: שׁוּב עַל כָּכָה.
ברוטוס: הָעָם הֵרִיעַ בַּשְּׁלִישִׁית. מַה-פֵּשֶׁר תְּרוּעָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה?
קסקא: עַל-כָּכָה וְעַל-כָּכָה!
ברוטוס: הַפְּעָמִים שָׁלֹשׁ הֻגְּשָׁה לוֹ הָעֲטָרָה?
קסקא: חַיֵּיךָ אִם לֹא שֻׁלַּשׁ כַּדָבָר הַזֶּה. וְהוּא גַם הוּא דָּחֹה דָּחָהּ
מֵעָלָיו שָׁלֹשׁ רְגָלִים, וּבְכָל פַּעַם – בְּנַחַת הוֹלֶכֶת וּמוֹסֶפֶת. וְעַל
כָּל-דְּחִיָּה וּדְחִיָּה הֵרִיעוּ לְעֻמָּתוֹ שְׁכֵנַי הַכְּשֵׁרִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה.
קסיוס: וּמִי הִגִּישׁ לוֹ אֶת הָעֲטָרָה?
קסקא: הֲלֹא אַנְטוֹנְיּוּס.
ברוטוס: סַפֵּר-נָא קַסְקָא יָקָר, הַדָּבָר עַל אָפְנָיו.
קסקא: נָקֵל לִי הַסְגֵּר נַפְשִׁי לַמְמִיתִים מִסַּפֵּר הַדְּבָרִים עַל
אָפְנֵיהֶם. אַךְ הֶבֶל וָרִיק כֻּלָּם. אַף נָתֹן לֹא נָתַתִּי לִבִּי עֲלֵיהֹם.
רָאִיתִי בְּהַגִּיש לוֹ מָרֵי אַנְטוֹנִי עֲטָרָה, וְלֹא עֲטָרָה, כִּי אִם מֵעֵיִן
עֲטָרָה – וְהוּא הָדֹף הֲדָפָהּ מֵעָלָיו, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אַף אִם לִבִּי
יַגִּיד לִי כִּי חָשֹׁק חָשַׁק בָּהּ עַד מְאֹד. אָז יַגִּישׁ לוֹ אַנְטוֹנְיּוּס אֶת-
הָעֲטָרָה שֵׁנִית, – וַיֶּהְדֳּפֶנָּה עוֹד הַפַּעַם. וְאוּלָם שׁוּב יַגִּיד לִבִּי לִּי,
כִּי קָשְׁתָה מְאֹד עַל אֶצְבְּעוֹתָיו הַפְּרִידָה מֵעִם הָעֲטָרָה; וְאָז תֻּגַּשׁ
לוֹ הָעֲטָרָה בַּשְּׁלִישִׁית – וַיֶּהְדֳּפֶנָּה בַשְׁלִישִׁית גַּם הוּא. וּמִדֵּי הָדְפוֹ –
הֵרִיעַ הָאֲסַפְסוּף תְּרוּעָה גְדוֹלָה, מָחָא כַּפָיו הַמְיֻבָּלוֹת, זָרַק
כּוֹבָעָיו הַמְזֻהָמִים הַשָּׁמָיְמָה, וַיַּבְאֵשׁ אֶת-הָאָרֶץ בְּרוּחַ פִּיו בָּאְשָׁה
רַבָּה וּכְבֵדָה, עֵקֶב מְשֹׁךְ קֵיסָר אֶת-יָדוֹ מִן הָעֲטָרָה, עַד אֲשֶׁר
לֹא יָכֹל עוֹד קֵיסָר עֲמֹד מִפְּנֵי הַצַּחֲנָה, כִּי הִנֵּה מִקֵּץ רֶגַע הִתְעַלֵּף
וַיִּפֹּל; וַאֲנִי גַם אֲנִי יָרֵאתִי לְמַלֵּא צְחוֹק פִּי, מִדְּאָגָה פֶּן אֶפְתַּח
שְׂפָתַי וּבָאָה הַצַּחֲנָה בְקִרָבִּי.
קסיוס: אָנָּא, לְאַט לְךָ, הַאֻמְנָם הִתְעַלֵּף קֵיסָר?
קסקא: נָפֹל נָפַל אַרְצָה בְּתוֹךְ הָרְחוֹב, פִּיו הֶעֱלָה קֶצֶף וְהַדִּבֵּר
לֹא הָיָה בוֹ.
ברוטוס: לֹא יִפָּלֵא הַדָּבָר, נִכְפֶּה הִנֵּהוּ.
קסיוס: לֹא, כִּי אַתָּה וַאֲנִי וְקַסְקָא הַנִּכְפִּים.
קסקא: לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ לֹא אָבִין, וְאוּלָם דְּבָרִי אֱמֶת וְנָכוֹן. קֵיסָר
נָפַל אָרְצָה. וְאֶהְיֶה-נָּא כִמְתַעְתֵּעַ בְּעֵינֵי כֹל, אִם לֹא מָחֲאוּ לוֹ
בְנֵי הָאֲסַפְסוּף כַּף וְגַם שָׁרְקוּ לוֹ בְּשִׂפְתֵיהֶם, הַכֹּל לְפִי מִשְׁפָּטָם
עָלָיו, אִם טוֹב וְאִם רָע, כַּעֲשׂוֹתָם לַמְשַׂחֲקִים עַל הַבָּמָה.
ברוטוס: וּבְשׁוּב אֵלָיו רוּחוֹ מֶה הָיָה דְבָרוֹ?
קסקא: אִי! עוֹד בְּטֶרֶם יִפֹּל – כִּרְאוֹתוֹ אֶת-שִׂמְחַת הָאֲסַפְסוּף
עַל הָדְפוּ מֵעָלָיו אֵת הָעֲטָרָה, וַיִּקַּח וַיִּפְרֹם אֶת-פִּי כֻתָּנְתּוֹ, וַיַּחֲשׂף
לָהֶם צַוָּארוֹ לֵאמֹר: שְׁחָטוּנִי! וְלוּא אִישׁ מַעֲשֶׂה-מְאוּמָה הָיִיתִי,
כִּי עַתָּה אֵרְדָה-נָּא עַל כָּל הַנְּבָלִים יַחַד לִשְׁאוֹל תַּחְתִּיָּהָ, אִם
לֹא הֲקִימוֹתִיו עַל מוֹצָא שְׂפָתָיו. וְאַחֲרֵי-כֵן – נָפָל. וּכְשׁוּב רוּחוֹ
אֵלָיו – וַיְחַל אֶת-פְּנֵי הַקָּהָל הַנִּכְבָּד לָשֵׂאת אֶת-פָּנָיו אִם עָשָׂה
וְאִם דִבֶּר לִפְנֵיהֶם דָּבָר אֲשֶׁר לֹא כַדָּת, כִּי עַל כֵּן יָשִׁיבוּ אֶל
לִבָּם, כִּי אַךְ מַחֲלָתוֹ עָשְׂתָה לוֹ כָכָה. שָׁלֹשׁ אוֹ אַרְבַּע אִשּׁוֹת
מִן הַנִּצָּבוֹת עַל יָדִי צָוְחוּ בְקוֹל: אִי, נֶפֶשׁ יְקָרָה! – וַתִּסְלַחְנָה
לוֹ בְּכָל לְבָבָן. וְאוּלָם אַךְ נְקַלָּה הִיא: לוּא גַם אֶת אִמּוֹתֵיהֶן
לְעֵינֵיהֶן רִטֵּשׁ קֵיסָר, כִּי עַתָּה גַם עַתָּה לֹא הִמְעִיטוּ עֲשׂוֹת מִכֵּן.
ברוטוס: וְאַחֲרֵי-כֵן הָלַךְ מִשָּׁם בְּזָעַף?
קסקא: כִּדְבָרֶיךָ.
קסיוס: וְצִיצֵרוֹן נָאָם?
קסקא: נָאֹם נָאַם, וִיוָנִית.
קסיוס: וְעַל מָה נָשָׂא מַשָּׂאוֹ?
קסקא: לֹא יָדַעְתִּי. וְאִם אֶבְדָּא לָכֶם מִלִּבִּי, אֵיכָה אֶשָּׂא פָנַי
אֲלֵיכֶם כָּל-הַיָּמִים. אֵלֶּה אֲשֶׁר הֵבִינוּ גִּחֲכוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיָּנִיעוּ
רֹאשׁ. וַאֲשֶׁר לִּי אָנִי – הִנֵּה שְׂפָתוֹ יְוָנִית וְלֹא אֶשְׁמָעֶנָּה. עוֹד חֲדָשׁוֹת
בְּפִי אֲלֵיכֶם: מָרוּלוּס וּפְלָוִיּוּס, עֵקֶב הִשְׁלִיכוּ אֶת-הַכְּלִילִים
מִצַּלְמֵי קֵיסָר – נִסְכַּר פִּיהֶם, וְעַתָּה שָׁלוֹם. עוֹד דְּבָרִים תְּפֵלִים
כְּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה הָיוּ שָׁם – מִי אִישׁ וְיִזִכְּרֵם כֻּלָּם.
קסיוס: הֲתֹאכַל, קַסְקָא, אִתִּי לֶחֶם הָעָרֶב?
קסקא: לֹא, קָרוּא אֲנִי אֶל מָקוֹם אַחֵר.
קסיוס: אוּלַי תֹּאבֶה לֶאֱכֹל עִמִּי מָחָר בַּצָּהֳרָיִם?
קסקא: אָכוֹל אֹכַל, אִם אֲנִי אֶחְיֶה, וְאִם אַתָּה לֹא תְּנָּחֵם וְאִם
אֲרֻחָתְךָ תִנְעָם.
קסיוס: טוֹב הַדָּבָר, אֲנִי אֲחַכֶּה לָךְ.
קסקא: כֵּן תַּעֲשֶׂה. שָׁלוֹם לִשְׁנֵיכֶם.
קסקא הולך לו
ברוטוס: מֶה הָיָה לָאִישׁ כִּי כָבֵד כָּכָה,
וּבִנְעוּרָיו הֵן עַזָּה רוּחוֹ כְּאֵשׁ שַׁלְהָבֶת?
קסיוס: בְּכָל-כְּבֵדוּת יָדָיו לְמַרְאֵה עָיִן –
כְּרוּחוֹ אָז כֵּן עַזָּה הִיא גַּם עַתָּה
בְּבוֹא לְפָנָיו עֲלִילַת עֹז וּמִפְעַל נְדִיבוֹת.
גַּסּוּתוֹ אֵינֶנָּה בִּלְתִּי אִם תְּבָלִים
לִשְׁנִינַת שְׂפָתוֹ וְּסְגֻלָּה לְקֵבַת בְּנֵי הָאָדָם
לְעַכֵּל אֶת דְּבָרָיו בְּיֶתֶר תֵּאָבוֹן.
ברוטוס: אָכֵן נִרְאִים דְּבָרֶיךָ. עַתָּה אֵלְכָה מִזֶּה.
מָחָר, אִם דְּבָרִים לְךָ אֵלַי, אֶל בֵּיתְךָ אֲסוּרָה,
אוֹ, אִם יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁךָ, אֵלַי תָּסוּר,
אָנֹכִי אֲחַכֶּה לָךְ.
קסיוס: כֵּן אֶעֱשֶׂה. וְאַתָּה
עַד כֹּה וְעַד כֹּה הֲגֵה-נָא בְּכָל הֲנַעֲשֶׂה
עַל פְּנֵי תֵבֵל אָרֶץ.
(ברוטוס הולך לו)
אָכֵן, בְּרוּטוּס,
אִישׁ נְדִיבוֹת אָתָּה. אֶפֶס רוֹאֶה אָנֹכִי
כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר יִשְׂנֶא זְהָבְךָ וְכִתְמְךָ יוּעַם
בִּהְיוֹת בּוֹ יָד. אֵין טוֹב אֵפוֹא מֵהִתְחַבֵּר
נְדִיבוֹת לַנְּדִיבוֹת, כִּי מִי זֶה תַקִּיף
וְעָמַד בִּפְנֵי מַדּוּחִים? אוֹתִי יִשְׂטֹם קֵיסָר
וְאֶת-בְּרוּטוּס יֶאֱהָב. אַךְ לוּא גַם הָיִיתִי
אָנֹכִי בְרוּטוּס, וְהוּא – קַסִּיּוּס, חַי אֲנִי
אִם יַדִּיחֵנִי אַחֲרָיו. עוֹד הַלַּיְלָה
בְּעַד הַחַלּוֹנִים אִגְּרוֹת אֵלָיו אַפִּילָה,
שׁוֹנוֹת-כְּתָב אֵלֶּה מֵאֵלֶּה, כְּאִלּוּ מִתַּחַת
יְדֵי אֶזְרָחִים שׁוֹנִים יָצָאוּ, וּפֶה אֶחָד
יְתַנּוּ כֻלָּם מַה-גָּדוֹל וּמַה-נַּעֲרָץ
שְׁמוֹ בְּרוֹמֵי, כַּאֲשֶׁר גַּם יְרֻמַּז שָׁמָּה
עַל רוּם עֵינֵי קֵיסָר וְגֹבַהּ לִבּוֹ.
אַחֲרֵי כֵן יֵשֶׁב-לוֹ קֵיסָר עַל כִּסְאוֹ בֶּטַח:
מַגֵּר נְמַגְּרֵהוּ, אוֹ כִי יֶאֶרְכוּ יְמֵי סִבְלֵנוּ.
מחזה שלישי 🔗
הקודמים. רחוב. רעמים וברקים. קסקא, חרב שלופה בידו, וציצרון
ציצרון: שָׁלוֹם, קַסְקָא. הָעַד בֵּיתוֹ לִוִּיתָ אֶת-קֵיסָר?
לָמָה עָיַפְתָּ כֹה? וּמָה-לְךָ כִּי רוּחֲךָ נִבְהָלָה?
קסקא: וְאַתָּה הֲתַעֲמֹד בְּךָ הָרוּחַ בְּמוֹט אֶרֶץ
וְעַמּוּדֶיהָ כַּקָּנֶה יִתְנוֹדָדוּ? הוֹ, צִיצֵרוֹן,
עֵינַי רָאוּ סְעָרוֹת. רָאִיתִי סוּפוֹת זַעַם
בְפוֹצְצָן אַלּוֹנִים אַדִּירֵי יָעַר. רָאִיתִי
גְּאוֹן יָם נָפוּחַ בְּזַעְפּוֹ וּבְשֶׁצֶף קִצְפּוֹ
וּבְרוֹמְמוֹ שִׂיא גַלָּיו עַד לְעַנְנֵי אֵימָה.
אֶפֶס מֵעוֹדִי וְעַד לֵיל זֶה, מֵעוֹדִי
וְעַד עַתָּה לֹא עָבַרְתִּי בְּתוֹךְ סְעָרָה
מַמְטֶרֶת לַהֲבוֹת אֵשׁ. אֵין זֹאת כִּי אִם
צִבְאוֹת מָרוֹם אָסְרוּ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ מִלְחָמָה
אוֹ כִי הָאָרֶץ בִּזְדוֹן תּוֹעֲבוֹתֶיהָ הִבְעִירָה
אֶת-חֲמַת הָאֱלֹהִים וַיֹּאמְרוּ לְהַשְׁחִיתָהּ.
ציצרון: הֲגַם נִפְלָאוֹת מֵאֵלֶּה רָאִית?
קסקא: אַחֵד הָעֲבָדִים,
וְאַתָּה יְדַעְתּוֹ פָנִים, רוֹם שְׂמֹאלוֹ נָשָׂא,
וַתִּצַּת וַתִּלְהַט כְּעֶשְׂרִים לַפִּידִים יָחַד,
אַךְ הַיָּד לֹא אֻכְּלָה וְהָאֵשׁ לֹא שָׁלְטָה בָהּ.
וְעוֹד זֹאת (וּמֵאָז לֹא הֲשִׁיבוֹתִי חַרְבִּי אֶל תַּעְרָהּ),
עַל יַד הַקַּפִּיטוֹלִיּוֹן פָּגוֹשׁ פָּגַשְׁתִּי אֲרִי
וַיִּלְטֹשׁ עֵינָיו לִי, וְכֵן עָבַר וַיֵּלֶךְ לוֹ בְזַעַף
לִבְלִי פְגֹעַ בִּי. שָׁם גַּם הִתְגּוֹדְדוּ יַחַד
כִּמְאַת נָשִׁים נִבְהָלוֹת, נַעֲווֹת פָּנִים מִזְּוָעָה,
וַתִּשָּׁבַעְנָה כִּי עֵינֵיהֶן רָאוּ אֲנָשִׁים,
אֵשׁ לֶהָבָה כֻלָּם, מְשׁוֹטְטִים הֵנָּה וָהֵנָּה
בָּרְחוֹבוֹת, וְאֶתְמוֹל בְּעֶצֶם יוֹם בַּצָּהֳרַיִם
יָשְׁבָה לָהּ בְּלֵב הָעִיר לִילִית אַחַת
וַתָּרַע וַתִּצְרַח מְאֹד. וּבְבוֹא כָּל-הַפְּלָאוֹת
הָאֵלֶּה יַחַד, אַל תֹּאמְרוּ: "מָצָאנוּ פֵשֶׁר
מֵחֻקּוֹת הַטֶּבַע אֵלֶּה" – לִי יֹאמַר לִבִּי,
כִּי אֵין אֵלֶּה בִּלְתִּי אִם אוֹתוֹת שָׁמַיִם
מְבַשְּׂרִים רָעָה לַמְּדִינָה, בְּהֵרָאוֹתָם בָּהּ.
ציצרון: עֵת פְּלָאוֹת הָעֵת. אֶפֶס בְּנֵי הָאָדָם
זֶה דַרְכָּם לַחֲזוֹת בַּכֹּל מֵחֶזְיוֹן לִבָּם
וְתַת לַדְּבָרִים פִּתְרוֹנִים לֹא הֵמָּה.
הֲיָבוֹא קֵיסָר אֶל הַקַּפִּיטוֹלִיּוֹן מָחָר?
קסקא: בּוֹא יָבוֹא. גַּם שָׁאַל מֵעִם אַנְטוֹנְיּוּס
לְהוֹדִיעֲךָ כִּי מָחָר יִהְיֶה שָׁמָּה.
ציצרון: וּבְכֵן הֱיֵה שָׁלוֹם. לֵיל סַגְרִיר אֲשֶׁר כָּזֶה –
לֹא עֵת שׁוֹטֵט וָשׂוּחַ הוּא.
קסקא לֵךְ לְשָׁלוֹם, צִיצֵרוֹן.
קסיוס בא
קסיוס: מִי בָזֶה?
קסקא אִישׁ רוֹמֵי.
קסיוס: הֲקוֹלְךָ הוּא, קַסְקָא?
קסקא: אֹזֶן בּוֹחֶנֶת לָךְ. מָה-נּוֹרָא הַלַּיְלָה, קַסִּיּוּס.
קסיוס: נְעִים הַלֵּילוֹת הוּא לְיִשְׁרֵי רוּחַ.
קסקא: מִי רָאָה מֵאָז שְׁמֵי זַעַם כָּאֵלֶּה?
קסיוס: אֲשֶׁר רָאוּ אֶת-הַאֲדָמָה בְּכָל-תּוֹעֲבוֹתֶיהָ.
וְאוּלָם אֲנִי שַׁטְתִּי בִרְחוֹבוֹת קִרְיָה
וּמִבִּעוּתֵי לַיְלָה אָחוֹר לֹא נְסוּגוֹתִי.
בְּלִי אֵזוֹר וַחֲגוֹרָה, כַּאֲשֶׁר תִּרְאֵנִי בָזֶה,
חָשַׂפְתִּי לִבִּי וָאֲכוֹנְנֵהוּ לְעֻמַּת אַבְנֵי הָאֵשׁ
וְחִצֵּי הָרָעַם. וּבְהִתְרוֹצֵץ הַבָּרָק
כִּשְׁפִיפוֹן תְּכֵלֶת, וַיְהִי כְאִלּוּ נִבְקַע
לֵב הַשָּׁמַיִם פִּתְאֹם – וָאַצִּיב אֶת-לִבִּי אָנִי
כַּמַטָּרָה לְרֶשֶׁף אִשׁוֹ.
קסקא: הֲטוֹב כִּי תְנַסֶּה
אֶת-הַשָּׁמַיִם כָּכָה? בִּשְׁלֹחַ אֲלֹהִים אַדִּירִים
אֶת-מַלְאֲכֵי זַעְמָם לִפְנֵיהֶם, לְהַפְלִיאֵנוּ
בְּאוֹתוֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמוֹרָאִים גְּדוֹלִים –
אֵין טוֹב לָאָדָם כִּי אִם לְבֹשׁ אֵימוֹת וַחֲרָדוֹת.
קסיוס: כְּבַד-רוּחַ אַתָּה, קַסְקָא. שְׁבִיבֵי הַחַיִּים
הַלּוֹהֲטִים בִּלְבַב כָּל-אִישׁ רוֹמֵי לֹא יְדָעוּךָ
אוֹ כִי הַסְתֵּר תַּסְתִּירֵם. חִוֵּר וְנִבְהָל
תֵּלֵךְ, אֲחוּז אֵימָה וּמֻכֵּה תִּמָּהוֹן
לְמַרְאֵה הַשָּׁמַיִם הַזָּר וְהַזּוֹעֵם.
אֶפֶס לוּאֹ חָכַמְתָּ וַתַּשְׂכֵּל לְשָׁרְשֵׁי הַדְּבָרִים:
מֵאַיִן לַהֲבוֹת הָאֵשׁ וְהָרוּחוֹת הַמְשׁוֹטְטוֹת הָאֵלֶּה?
מַדּוּעַ כָּל-חַיָּה וְעוֹף כָּנָף דַּרְכֵיהֶם סִלֵּפוּ?
מַדּוּעַ זְקֵנִים יִשְׁתּוֹלְלוּ וִילָדִים יִתְנַבָּאוּ
וְכָל-יֵשׁ שִׁחֵת דַּרְכּוֹ וַיֵּשְׁטְ מֵאֹרַח חֻקּוֹ
לִנְתִיב תַּהְפּוּכוֹת וְזָרוֹת? – וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם
כִּי אַךְ הַשָּׁמַיִם נָתְנוּ אֶת-הָרוּחַ הַהִיא
בְּכֻלָּם, רַק לְמַעַן שִׁיתָם מוֹרָא וְאוֹתוֹת אֵימָה
לְאַחַת הַמַּמְלָכוֹת בְּהַשְׁחִיתָהּ אֶת-דַּרְכָּהּ.
יָדַעְתִּי אִישׁ – גַּם בְּשֵׁם אוּכַל אֶקֳּבֶנּוּ –
אֲשֶׁר לְלֵיל בַּלָּהוֹת זֶה יִדְמֶה מְּאֹד, אִישׁ
עוֹשֵׂה חֲזִיזִים, שׁוֹלֵחַ בְּרָקִים, פּוֹתֵחַ קְבָרִים
וְּשְׁאָגָה לוֹ כִלְבִיא הַקַּפִּיטוֹלְיּוֹן, אִישׁ כְּעֶרְכֵּנוּ,
אֲשֶׁר לֹא כָל-יִתְרוֹן לוֹ בְּרוּחַ עֹז וְתַעֲצוּמוֹת
לֹא עָלֶיךָ וְלֹא עָלַי, וּבְכָל-זֹאת גָּדַל וַיִּשְׂגֶּה,
וְהוּא נוֹרָא וְאָיֹם כְּבִעוּתֵי הַלַּיְלָה הַזֶּה.
קסקא: הַלֹא עַל קֵיסָר תְּדַבֵּר, – הָאֵין זֹאת, קַסִּיּוּס?
קסיוס: וִיהִי מִי, הֲלֹא בְנֵי רוֹמֵי כֻלָּם, דּוֹר יָמֵינוּ,
הֵם וַאֲבוֹתֵיהֶם עֶצֶם אַחַת וּבָשָׂר אֶחָד
וּמֵחֹמֶר אֶחָד קֹרָצוּ, אֶפֶס, הוֹי לַדּוֹר,
רוּחַ הָאָבוֹת נֶאֶסְפָה מֵאִתָּנוּ וְאֵינֶנָּה,
וְרוּחַ אִמּוֹתֵינוּ הִיא הַסּוֹכֶנֶת בָּנוּ,
כִי לֵב נָשִׁים לִבֵּנוּ לְעֹל וּלְסֶבֶל.
קסקא: אָכֵן שָׁמַעְתִּי כִּי נוֹעֲצוּ זִקְנֵי הָאָרֶץ
לְהַמְלִיךְ מָחָר אֶת קֵיסָר, וְנָשָׂא הַנֵּזֶר
בַּיָּם וּבַיַּבָּשָׁה, בִּלְעֲדֵי פֹה בְאִיטַלְיָּה.
קסיוס: אִם כֵּן, אֵפוֹא, אֵדַע עַתָּה אָנָּה אֲכוֹנֵן
אֶת-הַמַּאֲכֶלֶת הַזֹּאת, יִפְדֶּה קַסִּיּוּס אֶת קַסִּיּוּס!
בְּזֹאת, הָאֱלֹהִים, תִּתְּנוּ אֶת-הַחַלָּשׁ כְּגִבּוֹר,
וּבְזֹאת, הָאֱלֹהִים, עָרִיצִים לְאַיִן תָּשִׂימוּ!
גַּם מְצוּדוֹת סְלָעִים, גַּם חֹמוֹת אֶבֶן וּנְחשֶׁת,
גַּם מְצָרֵי כְלָאִים וְגַם כֹּבֶד אֲזִקֵּי בַרְזֶל,
כָּלוֹא לֹא יִכְלְאוּ אֶת-הָרוּחַ בִּגְבוּרָתָהּ.
וְכִי יִכְבְּדוּ כַבְלֵי הַחַיִּים עַל הָאָדָם – מִי זֶה
אֲשֶׁר יַעְצְרֶנּוּ לִקְרֹא לְנַפְשׁוֹ דְרוֹר! – וְאִם אָנֹכִי
הַיִּוֹדֵעַ זֹאת – יֵדָעוּהָ-נָא גַם כָּל-בָּאֵי עוֹלָם,
כִּי אֶת-חֶלְקִי אָנִי בְּמַשָּׂא הָעֹל – אוֹתוֹ
פָּרֹק אֶפְרֹק מֵעָלַי בַּעֲבֹר עָלֵי הָרוּחַ!
הרעמים
קסקא: גַּם יָדִי תִמְצָא לִי עֲשׂוֹת כָּכָה, אֵין עֶבֶד
אֲשֶׁר לֹא תְהִי פְדוּתוֹ עִמּוֹ וּגְאֻלָּתוֹ בְיָדוֹ.
קסיוס: וּמַדּוּעַ זֶה אָחַז קֵיסָר דֶּרֶך עָרִיצִים?
הַמִּסְכֵּן! יָדַעְתִּי, גַּם הוּא לֹא נֶהְפַּךְ לִזְאֵב
לוּלֵא רָאָה בְנִי רוֹמֵי וְהִנָּם עֶדֶר כְּבָשִׁים,
וְלֹא נֶהְפַּךְ לְאַרְיֵה – לוּלֵא מְצָאָם אַיָּלִים,
אֲשֶׁר יַחְפֹּז לְהִבְעִיר מְדוּרַת אֵשׁ עֲצוּמָה –
וְהִצִּית הַקַּשׁ בַּתְּחִלָּה. אַךְ פְּסֹלֶת רוֹמֵי!
נְעֹרֶת וָסֶחִי! כִּי נִקְלְתָה הֱיוֹת דֶּלֶק נִמְאָס
לְמַעַן הַעֲלוֹת נֹגַהּ עַל שָׁפָל וְדַל-עֵרֶךְ
כְּקֵיסָר. אַךְ אֲהָהּ! אָנָה הִתְעִיתַנִי,
מְרִי שִׂיחִי? אוּלַי עַל אֹזֶן עֶבֶד-מֵאַהֲבָה
אֲדַבֵּר? – כִּי עַתָּה נָכוֹנוּ לִי שְׁפָטִים,
אַךְ אֵין פָּחַד: נִשְׁקֵי בְכַפִּי, וְלַמָּוֶת אִבֶז.
קסקא: הַלְקַסְקָא תֹאמַר זֹאת, לְאִישׁ אֲשֶׁר מֵעוֹדוֹ
לֹא רָגַל עַל לְשׁוֹנוֹ. הֵא לְךָ יָדִי! קוּמָה
וַעֲשֵׂה אֳגֻדָּה לְמַעַן קֵדֵּם פְּנֵי הָרָעָה,
וְרָאִיתָ אִם לֹא אֶהְיֶה בֵּין הָרִאשׁוֹנִים
לְמֵיטִיבֵי צַעַד וּלְמַרְחִיקֵי לָכֶת.
קסיוס: יְהִי כֵן,
הַבְּרִית כְּרוּתָה. עַתָּה דַּע לְךָ, אֵפוֹא, קַסְקָא,
כִּי הִטֵּיתִי לֵב רַבִּים מֵאַנְשֵׁי הַחַיִל בְּרוֹמֵי
תֵּת יָדָם לְמִפְעַל עֹז וְנֶהְדַּר-אֵימָה. יָדַעְתִּי
הֵם יְחַכּוּ לִּי עַתָּה בְּמִסְדְּרוֹן פּוֹמְפֵּאוּס,
כִּי בְּלֵיל זְוָעָה זֶה אֵין בִּרְחוֹבוֹת קִרְיָה
מַעֲמַד רֶגֶל לְאִישׁ, וּפְנֵי אֵיתָנֵי עוֹלָם
וּמַרְאֵיהֶם הַלַּיְלָה כִּמְזִמַּת לִבֵּנוּ הֵמָּה:
כֻּלָּם דָּם וָאֵשׁ וַּבַלְהוֹת מָוֶת.
קסקא: הַחֲרִישָׁה רָגַע. הִנֵּה אִישׁ בָּא בְחִפָּזוֹן.
קסיוס: צִינָא הוּא. בְּפַעֲמֵי רַגְלָיו אַכִּירֶנּוּ.
מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ הוּא.
צינא בא
אָנָה תַחְפֹּז, צִינָא?
צינא: יָצָאתִי לְבַקְשֶׁךָ. מִי הַלָּז? מֵטֵלוּס צִמְבֵּר?
קסיוס: לֹא, קַסְקָא הוּא, אִישׁ בְּרִיתֵנוּ. הַיְחַכּוּ לִי?
צינא: שָׂמַחְתִּי מְּאֹד. מַה-נוֹרָא הַלַּיְלָה. יֵשׁ
מִשֶּׁלָּנוּ אֲשֶׁר רָאוּ מַרְאוֹת זָרִים מְאֹד.
קסיוס: הַמְחַכִּים לִי? הֲלֹא תַעַן!
צינא: אָכֵן חַכֵּה יְחַכּוּ.
הוֹ קַסִּיּוּס, לוּא מָצְאָה יָדְךְ וַתָּבֵא
גַּם אֶת בְּרוּטוּס אִישׁ הַחַיִל בִּבְרִיתֵנוּ!
קסיוס: אַל תִּדְאַג, קַח-נָא, צִינָא, אִגֶּרֶת זֹה
וְשַׂמְתָּהּ עַל כִּסֵּא הַפְּרֵיטוֹר, לְמַעַן
יִמְצָאֶנָּה בְרוּטוּס. וְאֶת הָאִגֶּרֶת הָאַחֶרֶת
תַּפִּיל אֵלָיו בְּעַד הַחַלּוֹן, וְאֶת זֹאת –
תַּדְבִּיק בְּדוֹנַג בְּפֶסֶל בְּרוּטוּס הַקַּדְמוֹן,
אַחֲרֵי כֵן לְמִסְדְּרוֹן פּוֹמְפֵּאוּס תָּבוֹא
וְשָׂם תִּמְצָאֵנוּ. הֲבָאוּ דֵיצִיּוּס בְּרוּטוּס
וּטְרֶבּוֹנְיּוּס שָׁמָּה?
צינא: כֻּלָּם, זוּלָתִי צִמְבֵּר
כִּי סָר לְבֵיתְךָ לְבַקְשֶׁךָ. טוֹב, הִנְנִי וְאָרִיצָה
אֶת הָאִגְּרוֹת לִמְקוֹם זֶה יָעַדְתָּ לָהֶן.
קסיוס: אַחֲרֵי-כֵן תָּבוֹא לְתֵיאַטְרוֹן פּוֹמְפֵּאוּס.
צינא הוֹלֵךְ לוֹ
נֵלְכָה-נָּא, קַסְקָא, וּבְטֶרֶם יֵאוֹר הַבֹּקֶר
נְשַׁחֵר פְּנֵי בְרוּטוּס בְּבֵיתוֹ. שְׁלֹשֶׁת רְבָעָיו
לָנוּ הֵם. נִפְגְּעָה-נָא בוֹ עוֹד אַחַת מְעַט
וְהָיָה כֻלּוֹ לָנוּ.
קסקא: אָכֵן מְרוֹמִים יִשְׁכֹּן בְּלֵב הָעָם מִקָּצֶה,
וַאֲשֶׁר יֵרָאֶה בָנוּ כִּדְבַר שִׁמְצָה וָדֹפִי
אוֹתוֹ חֶסֶד פָּנָיו כְּאֶבֶן הַחֲכָמִים יַהַפְכֶנוּ
לִצְדָקָה וּלְיִתְרוֹן.
קסיוס: מַה הוּא וּמָה עֶרְכּוֹ
וּמַה-דָּרוּשׁ הוּא לְחֶפְצֵנוּ לְעֵת כָּזֹאת –
אוֹתָהּ בִּינוֹתָ אֶל נָכוֹן. עַתָּה נֵלֵכָה,
כִּי חֲצוֹת לַיְלָה עָבָר. וּבְטֶרֶם בֹּקֶר
נְעִירֶנוּ וּבָטַחְנוּ כִּי לָנוּ הוּא.
הולכים
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.