בְּצָהֳרֵי שַׁבָּת אֲבִיבִית אֲנִי שׁוֹמֵעַ,

בְּשֵׁרוּת הַשִּׁדּוּר הַבְּרִיטִי, שִׂיחָה

עִם דֵּיוִיד רוֹבֶּרְטְסוֹן, מְבַקֵּר־סְרָטִים

שֶׁל הַטַּיְמְז הַלּוֹנְדּוֹנִי, בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם,

עַל סִפְרוֹ שֶׁעַתָּה־זֶה הוֹפִיעַ:

בִּיוֹגְרַפְיָה מַקִּיפָה, מְמַצָּה שֶׁל צַ’רְלִי צַ’פְּלִין.

הָיָה מְעַנְיֵן לִשְׁמֹעַ.

נִפְלָא הָיָה לִשְׁמֹעַ אֶת מַר רוֹבֶּרְטְסוֹן מְתָאֵר

אֵיךְ מַגִּיעַ צַ’רְלִי בָּרִאשׁוֹנָה לְאַרְצוֹת־הַבְּרִית

(הַשָּׁנָה 1914, וְהַיָּמִים יְמֵי הַסֶּרֶט הָאִלֵּם, כַּמּוּבָן,

וְהוּא בַּדְּרָן צָעִיר בֶּן־בְּלִי־שֵׁם שֶׁל מוּזִיקוֹל)

וְלִכְעֵין מִבְחַן־בַּד רִאשׁוֹן

הוּא מְאַלְתֵּר לוֹ מִמֶּנּוּ־וּבוֹ

אֶת צֵרוּף הָאַבְזָרִים שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ

מֵאָז וָהָלְאָה, וְעַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה,

כְּעֵין סֵמֶל מִסְחָרִי, דְּמוּת בַּל־תְּשֻׁנֶּה,

טֶבַע שֵׁנִי, אִם תִּרְצוּ:

הַכּוֹבָע הֶעָגֹל הַשָּׁחֹר, הַשָּׂפָם הָרָבוּעַ, הַמַּקְלוֹן,

הַמִּקְטֹרֶן הַצַּר וְהַקָּצָר, מְהֻדָּק מִדַּי עַל הַכְּתֵפַיִם,

עִם הַמִּכְנָסַיִם הָרְחָבִים מִדַּי בְּשׁוּלֵיהֶם,

הַיּוֹרְדִים תְּפוּחִים אֶל חַרְטֻמֵּי־הַנַּעַל הַפְּחוּסִים —

אֵיךְ הוּא יוֹצֵר, בְּעֶצֶם, בְּרֶגַע

שֶׁל הַבְרָקָה גְּאוֹנִית, בִּלְתִּי־מוּדַעַת,

אֶת זֵהוּתוֹ הַחֲדָשָׁה כְּצַ’רְלִי צַ’פְּלִין;

אִם תִּרְצוּ: בּוֹרֵא אֶת עַצְמוֹ יֵשׁ־מֵאַיִן,

בִּמְחִי אֶחָד, כְּמוֹ מִבְּלִי מֵשִׂים.

לְיָמִים, מַזְכִּיר לָנוּ מַר רוֹבֶּרְטְסוֹן,

אוֹתוֹ צַ’רְלִי עַצְמוֹ מִתְקַשֶּׁה לְהִסְתַּגֵּל לַחִדּוּשׁ

שֶׁבַּסֶּרֶט הַמְדַבֵּר, הַמְזַמֵּר. בִּשְׁבִילוֹ

זֶהוּ סִפּוּר אַחֵר לְגַמְרֵי.

הָאֵלֶם מַשְׁאִיר הֲלֹא הַרְבֵּה כָּל־כָּךְ לְדִמְיוֹנוֹ שֶׁל הַצּוֹפֶה,

גַּם לְכִשְׁרוֹן־הַהַבָּעָה שֶׁל הַשַּׂחְקָן בִּתְנוּעוֹתָיו, גּוּפוֹ, תָּוֵי פָּנָיו.

שְׂפָתַיִם נָעוֹת עַל הַבַּד, וְקוֹל בַּל יִשָּׁמַע; אַתָּה חָפְשִׁי

לְשַׁעֵר בְּנַפְשְׁךָ אֶת הַמִּצְלוֹל, עָצְמַת הַקּוֹל, הָרֶגֶשׁ.

אָכֵן, זוֹ אֳמָנוּת מִסּוּג אַחֵר, שֶׁגְּדֻלָּתָה (כָּךְ צַ’רְלִי)

כְּגֹדֶל מִגְבְּלוֹתֶיהָ.

גְּדֻלָּתָהּ (כָּךְ אֲנִי חוֹזֵר לְנַפְשִׁי) כְּגֹדֶל מִגְבְּלוֹתֶיהָ.

טבריה, ינואר 1985

שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים

נֶחְבָּא אֶל

הַקּוּרִים:

עֵינַיִם

לִצְפּוֹת

גַּפַּיִם

לִצְבֹּט

חַף מֵעֹל

רָשׁ מִכֹּל

הַס

וְאֵין־קוֹל

שׁוֹטֵט

רוֹטֵט

נוֹטֵט

שׁוֹקֵד —

מָצִיתִי

פִּטְמָתִי

רָדִיתִי

רִירִי עִם

אַרְסִי

כִּי מִמֶּנִי

וּבִי —

מוֹשֵׁךְ לִי

חוּט

אֶל חוּט

מַשְׁלִיחַ

קוּר

אֶל קוּר

מְקָרֶה

לַתֹּהוּ

עֲלִיָּה —

כּוֹבֵשׁ

עַכָּבוֹתַי

נוֹטֶה

יְרִיעוֹתַי:

מִגַּשְׁמוּתִי

הַדַּקְדַּקָּה

מֵאַפְסוּתִי

הַנְּבוֹקָה

טוֹוֶה לִי

אֹהָלַי

בּוֹנֶה לִי

הֵיכָלַי

עַל

בְּלִימָה —

אֲדוֹן

עוֹלָם!

טבריה, 16.12.1986

מראיין: ובכן, התשובה היא לעוף מהם והלאה.

מרואיין: כן, לעוף מהם והלאה. להימנע ממצבים שימרטו את בשרך. ולהסתתר.

סם שפארד, המחזאי, בראיון ל“רולינג סטוֹנז”

תִּבְרַח מֵהֶם

תָּעוּף מֵהֶם וָהָלְאָה:

תִּבְרַח מֵהֶם

תִּסַּק מֵהֶם וָמַעְלָה

וּבִמְרוֹמֵי־אֵינְסוֹף

שָׁם תִּסָּתֵר —

אֶבְרָה תִּפְרשׁ

וּקְפוּץ־מַקּוֹר, שְׁלוּף־צִפֹּרֶן

קָרְחַת רֹאשְׁךָ תִּזְקֹף מוּל שֶׁמֶשׁ:

גֵּוְךָ כְּחֵץ שָׁחוּט

שָׁלוּחַ עָל

נִשָּׂא בָּדָד בַּתְּכוֹל

זִרְמֵי־אֲוִיר יִפְלַח

יֵרֹם אֵיתָן וּבַל־יִלְאֶה —

וְלִרְגָעִים

תִּקְפָּא תַּחְתֶּיךָ

תַּשְׁפִּיל מַבָּט אֶל דָּרֵי־מַטָּה:

גֵּאֶה תִּצְפֶּה בְּנוֹדְדֵי־כָּנָף

אֲשֶׁר צָרָה עֵינָם בְּמֻטָּתְךָ, וְהֵם

חָגִים בְּמַעְגְּלוֹת־לַהֲקוֹתָם

מַרְבֵּי טִרְחָה וָטֹרַח

תָּרִים טֶרֶף לָמוֹ

מִתּוֹלֵעָה עַד זְבוּבֵי־בְּאוֹשׁ —

אֶבְרָה תִּפְרֹשׂ

תַּגְבִּיהַּ לִבְלִי־חֹק

עֲדֵי תִּצַּת בְּלַהַב שֶׁמֶשׁ:

וּכְמוֹ זִקּוּק שֶׁל אֵשׁ

תִּתְרַסֵּק לִמְכִתּוֹת שֶׁל זֹהַר

בִּסְחַרְחָרוֹת־חָלָל — —

טבריה, מאי 1987

אַתָּה עוֹד תִּרְאֶה

כַּמָּה טוֹב יִהְיֶה

אִם רַק תִּתֵּן לָהֶן לָאֶצְבָּעוֹת

לָלֶכֶת בִּמְקוֹמְךָ

וְאֶת הַבְּעָיוֹת (אִם יֵשׁ)

פָּשׁוּט תִּשְׁלַח

אַחֲרֵיהֶן —

עַכְשָׁו תָּנוּחַ

אַל תִּדְאַג

וְתֵן לָזֶה לִקְרוֹת:

הַכֹּל יָבוֹא כְּמֵאֵלָיו

אִם רַק תִּתֵּן לָהֶן לָאֶצְבָּעוֹת

לָלֶכֶת בִּמְקוֹמְךָ

אִם רַק אִתִּי פֹּה תִּשָּׁאֵר

בִּמְקוֹמְךָ —

מרס 1985

אַתָּה צַרְכָן קָטָן

אַתָּה עוֹסֵק זָעִיר

אַתָּה קוֹנֶה שַׁקְדָן

אַךְ לֹא בְּכָל מְחִיר:

אַתָּה אָדָם נָאוֹר

אַתָּה נֶהָג זָהִיר

לָכֵן תֵּיטִיב אֲגֹר

אַךְ לֹא בְּכָל מְחִיר:

אַתָּה אֶזְרָח מָסוּר

וּבְמִלּוּאִים אִישׁ־חִי"ר

בְּמִזְגְּךָ עָצוּר

וּבְרוּחֲךָ צָעִיר

וְדִינָרִים תִּמְנֶה

בְּמַחְשֵׁב־כִּיס מָהִיר

וָעֲתִידְךָ תִּבְנֶה

בְּפֶלֶס עֲלֵי־קִיר —

אֲבָל “שָׁלוֹם” תִּקְנֶה

כִּמְעַט בְּכָל מְחִיר:

מרס 1985

זֶה שֶׁעִמִּי אֵינָהּ נוֹהֶגֶת בְּישֶׁר,

שֶׁאֵינָהּ כֵּנָה עִמָּדִי, עִמְּךָ, עִם כֻּלָּנוּ,

אֲנִי יָכוֹל, פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר, לְהָבִין

אַף גַּם לִסְלֹחַ:

דַּרְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם

צָרְכּוֹ שֶׁל אָדָם,

וְכֵן הָלְאָה —

חָמוּר יוֹתֵר מִזֶּה אִם הִיא מַשְׁלָה עַצְמָהּ

לְהַאֲמִין שֶׁעִם עַצְמָהּ כֵּנָה הִיא וּשְׁלֵמָה

בְּמִשְׂחָקָהּ הַנַּרְקִיסִי עִם הָאֱמֶת,

בְּתֹם־הַלֵּב הַמְּעֻשֶּׂה שֶׁלָּהּ —

אֲבָל חָמוּר הוּא שִׁבְעָתַיִם

אִם אָמְנָם הַשֶּׁקֶר הַזֶּה הַמִּתְיַפְיֵף

הוּא אֲמִתָּהּ וְאֵין בִּלְתָּהּ,

אִם פִּיהָ וְלִבָּהּ שָׁוִים הֵם בָּעִנְיָן הָרַע הַזֶּה

וּכְבָרָהּ כֵּן גַּם תּוֹכָהּ —

הֲרֵי זֶה מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקוֹן,

לֹא יְסֻלַּח, לֹא יְכֻפַּר!

מרס 1985

הוּא מְאֹהָב מַמָּשׁ, הַבֶּנְאָדָם —

לֹא בְּרַעְיוֹנוֹ כִּי אִם

בִּדְמוּתוֹ שֶׁלּוֹ כְּמִי שֶׁמַּחֲזִיק

בָּרַעְיוֹן הַהוּא וּמְשַׁמֵּשׁ לוֹ

פֶּה, שׁוֹפָר, וְגַם יַחְצָ"ן.

סְבָרָה שֶׁאֵינוֹ פְּרִימִיטִיבִי עַד כְּדֵי

כָּךְ שֶׁיַּעֲמֹד מוּל הָרְאִי וְיִבְחַן

אֶת עַצְמוֹ כְּשֶׁהוּא מֵשִׂים עַצְמוֹ כְּמִי

שֶׁמַּחֲזִיק בָּרַעְיוֹן הַהוּא (וְשֶׁמָּא אֲנִי

זוֹקֵף לִזְכוּתוֹ יוֹתֵר מִדַּי, תּוֹלֶה

בּוֹ מַה שֶּׁאֵין בּוֹ וּמַשִּׁיל מַה יֵּשׁ?);

מִכָּל מָקוֹם, דַּיּוֹ שֶׁבְּעֵינֵי רוּחוֹ

רוֹאֶה הוּא אֶת עַצְמוֹ

נִסְעָר, מַסְעִיר, קוֹלֵט בַּלִּיסְטְרָאוֹת

בְּכַף־יָדוֹ הַפְּתוּחָה וְשָׁב

וּמַטִּיחָן בְּחֹזֶק־יָד בְּשׁוֹלְחֵיהֶן —

הַקְּצָרָה: בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל סָמָטוֹכָה תִּקְשָׁרְתִּית.

הֲאִם רָאוּי הוּא שֶׁנָּנוּד לוֹ,

שֶׁנָּבוּז לוֹ,

שֶׁתִּבְחַל נַפְשֵׁנוּ בּוֹ,

שֶׁנִּשְׂטֹם אוֹתוֹ (חֲלִילָה),

רַק עַל שׁוּם שֶׁהוּא כָּזֶה וְלֹא אַחֵר?

— הֲלֹא עֵינֵינוּ הָרוֹאוֹת שֶׁאָכֵן

תִּקְצַר יָדוֹ מִלְּשַׁנּוֹת

אֶת נְתוּנֵי־הַיְסוֹד אֲשֶׁר בָּאֹפִי, בַּחִנּוּךְ,

בַּגֵּנִים, בַּהֲוָיָה אַף גַּם בַּהָכָּרָה!

גַּם לֹא יִקְשֶׁה עָלֵינוּ לְהָבִין, רַחֲבֵי־דַּעַת

שֶׁכָּמוֹנוּ, מָה שֶּׁמֵּרִיץ אוֹתוֹ עַל־אֱמֶת:

אֶת מְנִיעֵי־הַיְסוֹד

שֶׁל תַּאֲוַת כָּבוֹד וּבֶצַע

(שֶׁלֹּא מֻלְּאָה עוֹד אַף כְּדֵי מַחֲצִית

וְשָׂבְעָה, אֲבוֹי, לֹא תֵּדַע לְעוֹלָם)

שֶׁמִּכֹּחָם אִמֵּץ לוֹ, זֹאת הַפַּעַם,

אֶת הַקְּלַסְתֵּר הַמְּיֻסָּר וְהַדָּווּי

הַמִּתְיַשֵּׁב יָפֶה כָּל־כָּךְ עִם

הֶקֵּפָה שֶׁל כֶּרֶס וַעֲבִי הַפַּרְשְׁדוֹן.

בְּכָל הַקָּדוֹשׁ לְךָ, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי:

אֲנַחְנוּ מְבִינִים אוֹתְךָ, מָתוֹק שֶׁלָּנוּ,

וְאֵין אָנוּ רוֹאִים לְעַצְמֵנוּ שׁוּם צִדּוּק

לְהִתְנַשֵּׂא אוֹ לְהַלְעִיג עָלֶיךָ —

וְרַק הַלֵּב נוֹקֵף מְעַט

לַמַּחֲשָׁבָה אֵיךְ, בְּשׁוּבְךָ הַבַּיְתָּה,

עָלוּל אַתָּה לָחוּשׁ בְּמוּעָקָה מְפֹרָשָׁה

אֵצֶל נְוַת־בֵּיתְךָ, בִּנְךָ, בִּתְּךָ, שֶׁמָּא אַף

אִמְּךָ הוֹרָתְךָ, כְּשֶׁבִּמְחִצָּתָם אַתָּה

מִתְרַוֵּחַ וּמֵסִיר אֶת מַסֵּכַת־הַכָּזָב

(הַחֲדָשָׁה עִמָּהֶם וְעִמְּךָ), אֶת זוֹ הַמְּנַטֶּפֶת

דַּם־לֵבָב מָשְׁחָר, מָהוּל בְּשֶׁמֶן־זַיִת

שֶׁל יִסּוּרֵי־מַצְפּוּן, וְחוֹזֵר לִהְיוֹת

אוֹתוֹ חֲזִיר־חֲזִירָתַיִם

הַמֻּכָּר לָהֶם מֵאָז

וּמִתָּמִיד.

22.5.1989