רקע
אהרן אמיר
חוֹזֵר חֲלִילָה
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: ירושלים, תל אביב: מוסד ביאליק, זמורה ביתן; 1991

הוּא מְאֹהָב מַמָּשׁ, הַבֶּנְאָדָם —

לֹא בְּרַעְיוֹנוֹ כִּי אִם

בִּדְמוּתוֹ שֶׁלּוֹ כְּמִי שֶׁמַּחֲזִיק

בָּרַעְיוֹן הַהוּא וּמְשַׁמֵּשׁ לוֹ

פֶּה, שׁוֹפָר, וְגַם יַחְצָ"ן.


סְבָרָה שֶׁאֵינוֹ פְּרִימִיטִיבִי עַד כְּדֵי

כָּךְ שֶׁיַּעֲמֹד מוּל הָרְאִי וְיִבְחַן

אֶת עַצְמוֹ כְּשֶׁהוּא מֵשִׂים עַצְמוֹ כְּמִי

שֶׁמַּחֲזִיק בָּרַעְיוֹן הַהוּא (וְשֶׁמָּא אֲנִי

זוֹקֵף לִזְכוּתוֹ יוֹתֵר מִדַּי, תּוֹלֶה

בּוֹ מַה שֶּׁאֵין בּוֹ וּמַשִּׁיל מַה יֵּשׁ?);

מִכָּל מָקוֹם, דַּיּוֹ שֶׁבְּעֵינֵי רוּחוֹ

רוֹאֶה הוּא אֶת עַצְמוֹ

נִסְעָר, מַסְעִיר, קוֹלֵט בַּלִּיסְטְרָאוֹת

בְּכַף־יָדוֹ הַפְּתוּחָה וְשָׁב

וּמַטִּיחָן בְּחֹזֶק־יָד בְּשׁוֹלְחֵיהֶן —

הַקְּצָרָה: בְּעִצּוּמָהּ שֶׁל סָמָטוֹכָה תִּקְשָׁרְתִּית.


הֲאִם רָאוּי הוּא שֶׁנָּנוּד לוֹ,

שֶׁנָּבוּז לוֹ,

שֶׁתִּבְחַל נַפְשֵׁנוּ בּוֹ,

שֶׁנִּשְׂטֹם אוֹתוֹ (חֲלִילָה),

רַק עַל שׁוּם שֶׁהוּא כָּזֶה וְלֹא אַחֵר?

— הֲלֹא עֵינֵינוּ הָרוֹאוֹת שֶׁאָכֵן

תִּקְצַר יָדוֹ מִלְּשַׁנּוֹת

אֶת נְתוּנֵי־הַיְסוֹד אֲשֶׁר בָּאֹפִי, בַּחִנּוּךְ,

בַּגֵּנִים, בַּהֲוָיָה אַף גַּם בַּהָכָּרָה!

גַּם לֹא יִקְשֶׁה עָלֵינוּ לְהָבִין, רַחֲבֵי־דַּעַת

שֶׁכָּמוֹנוּ, מָה שֶּׁמֵּרִיץ אוֹתוֹ עַל־אֱמֶת:

אֶת מְנִיעֵי־הַיְסוֹד

שֶׁל תַּאֲוַת כָּבוֹד וּבֶצַע

(שֶׁלֹּא מֻלְּאָה עוֹד אַף כְּדֵי מַחֲצִית

וְשָׂבְעָה, אֲבוֹי, לֹא תֵּדַע לְעוֹלָם)

שֶׁמִּכֹּחָם אִמֵּץ לוֹ, זֹאת הַפַּעַם,

אֶת הַקְּלַסְתֵּר הַמְּיֻסָּר וְהַדָּווּי

הַמִּתְיַשֵּׁב יָפֶה כָּל־כָּךְ עִם

הֶקֵּפָה שֶׁל כֶּרֶס וַעֲבִי הַפַּרְשְׁדוֹן.


בְּכָל הַקָּדוֹשׁ לְךָ, בִּי נִשְׁבַּעְתִּי:

אֲנַחְנוּ מְבִינִים אוֹתְךָ, מָתוֹק שֶׁלָּנוּ,

וְאֵין אָנוּ רוֹאִים לְעַצְמֵנוּ שׁוּם צִדּוּק

לְהִתְנַשֵּׂא אוֹ לְהַלְעִיג עָלֶיךָ —

וְרַק הַלֵּב נוֹקֵף מְעַט

לַמַּחֲשָׁבָה אֵיךְ, בְּשׁוּבְךָ הַבַּיְתָּה,

עָלוּל אַתָּה לָחוּשׁ בְּמוּעָקָה מְפֹרָשָׁה

אֵצֶל נְוַת־בֵּיתְךָ, בִּנְךָ, בִּתְּךָ, שֶׁמָּא אַף

אִמְּךָ הוֹרָתְךָ, כְּשֶׁבִּמְחִצָּתָם אַתָּה

מִתְרַוֵּחַ וּמֵסִיר אֶת מַסֵּכַת־הַכָּזָב

(הַחֲדָשָׁה עִמָּהֶם וְעִמְּךָ), אֶת זוֹ הַמְּנַטֶּפֶת

דַּם־לֵבָב מָשְׁחָר, מָהוּל בְּשֶׁמֶן־זַיִת

שֶׁל יִסּוּרֵי־מַצְפּוּן, וְחוֹזֵר לִהְיוֹת

אוֹתוֹ חֲזִיר־חֲזִירָתַיִם

הַמֻּכָּר לָהֶם מֵאָז

וּמִתָּמִיד.


22.5.1989

המלצות קוראים
תגיות