המהדורה השניה של הספר “כוס קטנה” יצאה בהוצאת “תומר” בחודש אב שנת חמשת אלפים ששׁ מאות שמונים ושש ליצירת עולם ונדפסה באלפים אקסמפלרים בדפוס “אחדות” תל־אביב הסמל של הציר ב. צוקרמן המהדורה הראשׁונה שׁל הספר “כוס קטנה” יצאה בהוצאת “תומר” בחדש אייר שנת תרפ"ו ונדפסה באלפים אקסמפלרים בדפוס “אחדות” תל־אביב

בקובץ השירים “כוס קטנה” ישנם כאלה החוזרים גם ב“שירים” / אלישבע. מובאים בזה השירים שקיימים הבדלים בינם לבין אלה שבספר “שירים”, ושירים שמופיעים רק בספר זה.

"כְּבָר בָּאָה הָעֵת לִשְׁכֹּחַ, —

הֵן רַבּוֹת הַשָּׁנִים.

לֹא לָנֶצַח יוֹסִיפוּ לִפְרֹחַ

פִּרְחֵי־אַהֲבָה יְשָׁנִים"…

– אַךְ מַה לִּי? נַפְשִׁי עוֹד טֶרֶם

הִרְגִישָׁה בִמְלֹא־הַחַיִּים;

הַגֶּפֶן פּוֹרַחַת בַּכֶּרֶם,

הַפֶּרַח – בְּרֹךְ דְּשָׁאִים.

וּמִי בִשְׁקָרָיו יְרַמֵּנִי?

חַי הַפֶּרַח – גֶּשׁ־נָא וּקְטֹף.

אֶת סוֹדִי יוֹדַעַת הִנֵּנִי:

חַיֵּינוּ, חַיֵּינוּ – אֵין סוֹף!

מוסקבה, תרפ"ג.

נַפְשִׁי כָלְתָה לַחֲרוּזִים,

לַחֲלִיפַת דְּבָרִים קַלִּים,

אַךְ כָּל דְּבָרִים – רַק רְמָזִים

וּצְלִילֵיהֶם בָלִים.

הַשִּׁיר כָּלוּא בְתוֹךְ הַלֵּב…

הֲלֹא תִזְכּוֹר, לִבִּי הַדַּל,

כַּמָּה עָמֹק הָיָה הַכְּאֵב,

וְגַם הַכְּאֵב חָדַל.

וְלֹא נִשְׁאַר מִכְּאֵב וּצְחוֹק

כִּי אִם הֶמְיַת יָגוֹן טָמִיר…

וְשׁוּב דְּבַר הָאֱמֶת רָחוֹק

וְלֹא הוּשַׁר הַשִּׁיר.

מוסקבה, תרפ"ה.

לֹא הָיְתָה לִי אֵם, לֹא יִהְיֶה לִי בֵן.

הַשֶּׁמֶשׁ – הוּא אוֹהֲבֵנִי אַהֲבַת־סוֹדוֹת,

הָאשֶׁר מְקַדְּמֵנִי עַל דַּרְכֵי־הַשָּׂדוֹת,

אַךְ לֹא הָיְתָה לִי אֵם וְלֹא יִהְיֶה לִי בֵן.

אֲנִי הוֹלֶכֶת לְבָדָד לְאֹרֶךְ־הַמְסִלָּה,

ראשִׁי זָקוּף וְהָרוּחַ אֶל פָּנַי…

הֲלֹא אֱמֶת הַדָּבָר, כִּי גַם אַתָּה, הָרוּחַ, חַי

כִּי אֵין יָד אוֹהֶבֶת כְּיָדְךָ הַקַּלִּילָה?…

עוֹלָמִי רַב־נְגוֹהוֹת, כְּיוֹם רֵאשִׁית־הַסְּתָו

עַל שַׁדְמוֹת קָצִיר בְּאַרְצִי הַבְּרוּכָה,

עֵת כָּל הָאָרֶץ כַּשָּׁמַיִם לִמְנוּחָה,

עֵת כַּנֵּצַח לְהָדָר כָּל רֶגַע שֶׁל זָהָב.

וְאִם יָדַע לִבִּי, – כְּבָר שָׁכַח לְהִתְלוֹנֵן

עַל כִּי אֵין לוֹ אוֹהֵב מִלְּבַד הַיֹּפִי הַקָּר

עַל כִּי רֶטֶט דָּמִי – גַּם הוּא לִי כְמוֹ זָר

וְלֹא הָיְתָה לִי אֵם, וְלֹא יִהְיֶה לִי בֵן…

מוסקבה, תרפ"ד.

נַפְשִׁי אָבְדָה וְאֵינֶנָּה,

וְעָלֶיהָ – גַּעְגּוּעַי…

לֹא אֵדַע אֵיפֹה אֶמְצָאֶנָּה –

הֲבַיַּעַר אִם בַּגַּיְא?

הֲלֹא הִיא נִלְכְּדָה בְרֶשֶׁת

הַסְּבָכִים בְּמוֹרַד הָהָר?

הֲלֹא הִיא רוֹעֶדֶת, לוֹחֶשֶׁת

בְּמֵרוּץ מֵי הַנָּהָר?…

הַיּוֹם לַיַּעַר הָלַכְתִּי

לְחַפֵּשׂ אֶת נִשְׁמָתִי,

וְהִנֵּה – אֶת דְּרָכָיו שָׁכַחְתִּי

וְשָׁכַחְתִּי אֶת שִׁירָתִי.

וּמֵעִיק עָלַי הַצַּעַר,

וְהַשֶּׁמֶשׁ לֹא מְאִירָה…

אֵיפֹה טָמַנְתָּ, הַיַּעַר,

אֶת נַפְשִׁי הַצְּעִירָה?

מוסקבה, תרפ"ג.

שַלֶכֶת… כִּמְטַר־זָהָב הֶעָלִים

נוֹפְלִים עַל הָאֲדָמָה.

כָּל הַיּוֹם הֵם נוֹפְלִים, נוֹפְלִים,

מִסְתּוֹבְבִים בִּדְמָמָה…

לָמָּה תָמוּת כָּל הַתִּפְאֶרֶת

שֶׁל חַיִּים יְרוֹקִים?

לָמָּה נַפְשִׁי לְרַבִּים נִקְשֶׁרֶת –

וְכֻלָּם, כֻּלָּם רְחוֹקִים?

מְשָׁכוּנִי עֵינַיִם, קוֹלוֹת לִבְּבוּנִי, –

עוֹד מְעַט וְאֵהָב…

רוּחַ עָבְרָה – כֻּלָּם עֲזָבוּנִי,

כִּנְפֹל הֶעָלִים בַּסְּתָו…

וְעוֹד אֶחָד לַדֶּרֶךְ בֵּרַכְתִּי –

וּשְׂפָתַי דּוֹמְמוֹת לְפָנָיו;

לֹא בָכִיתִי גַם לֹא נֶאֱנַחְתִּי,

וְרַק לִבִּי כָאָב.

בְּדַרְכֵי הַמֶּרְחָב לֹא עָלַי לָלֶכֶת!

לָמָּה, נַפְשִׁי, תֶּחֶרְדִי?

בֵּין צִלְלֵי הֶעָבָר, בֵּין עֲלֵי הַשַּׁלֶּכֶת

אֶשָּׁאֵר לְבַדִּי, לְבַדִּי…

מוסקבה, תרפ"ג.

גַם אוֹתְךָ לֹא יָדַעְתִּי,

לְעֵינֶיךָ הַזַּכּוֹת

אַף פַּעַם לֹא נָגַעְתִּי

בִנְשִׁיקוֹת.

הַקּוֹל הַמַּגִּיעַ

עַד תְּהוֹם־נַפְשִׁי

בְּאָזְנַי לֹא הִשְׁמִיעַ

דְּבַר־חִבָּה חֲרִישִׁי.

רַק דִּבְרֵי־חוֹל דִּבַּרְנוּ, –

אֵין עַל מָה לַחֲלוֹם.

בַּדִּמְדּוּמִים עָבַרְנוּ,

וְלֹא נִדְלַק הַיּוֹם.

אוֹמְרִים שֶׁלֹּא תִּשְׁכָּחֵנִי…

וְלִי – מַה לֵאמֹר?

גַּם לֹא תִזְכְּרֵנִי, –

כִּי אֵין מַה לִזְכּוֹר.

מוסקבה, תרפ"ג

עֵינֵי־עוֹפֶרֶת הָיוּ לִבְחִיר־אַהֲבָתִי:

עָנָן כָּבֵד הֶאֱפִיל אֶת יוֹם־נְעוּרַי…

אוּלָם בְּצֵל הֶעָנָן פָּרְחָה נִשְׁמָתִי,

כְּחֵץ־בָּרָק מִתּוֹךְ הָעָב – שִׂמְחַת־אַהֲבָתִי.

כִּשְׁמוֹעַ לְגַלֵּי־הַיָּם שָׁמַעְתִּי לְקוֹלוֹ;

קְרִיאַת חֵרוּת וְחֶדְוָה שָׁמַעְתִּי מֵרָחוֹק,

וְשֶׁקֶר – קוֹל־הַקְּרִיאָה, וְשֶׁקֶר – כֻּלּוֹ,

וְלִי עָרַב עַד־מְאֹד, – וְהֶאֱמַנְתִּי לוֹ.

יֵשׁ שׁוֹאֲלִים אוֹתִי: מַדּוּעַ נָעִים לָךְ הַסְּתָו

עִם שְׁמֵי־עוֹפֶרֶת שֶׁלּוֹ וְעֶצֶב־רוּחוֹתָיו?

– אֵינָם יוֹדְעִים, אֵינָם יוֹדְעִים: קוֹל רוּחַ – קוֹל דּוֹדִי,

בְּשַׁחַק יוֹם מְעֻנָּן תָּמִיד אֶרְאֶה עֵינָיו!

מוסקבה, תרפ"ב.

דִּבְרֵי שִׁירָה מָרִים וּגְאֵיוֹנִים

אוֹמְרִים לִי: אַהֲבָה מָרָה מִמָּוֶת.

בְּחשֶׁךְ לֵיל הַלְּבָבוֹת תּוֹעִים

וּמִתְלַבְּטִים בְּאַחֲרִית עַצָּבֶת.

הִנְנִי רוֹאָה אֶת תְּהוֹם הַיֵּאוּשׁ וְהַכְּאֵב,

אֶת קוֹל הַתְּלוּנָה אֲנִי שׁוֹמַעַת,

אֶת רֶטֶט הַקְּלָלָה שֶׁל נִשְׁבְּרֵי־הַלֵּב

וְאִם צָדְקוּ – אֵינִי יוֹדַעַת.

אֲנִי יוֹדַעַת רַק דָּבָר אֶחָד:

כִּי עַל חַיַּי זָרוּעַ אוֹר עֵינֶיךָ,

כִּי חַם הַבַּיִת בּוֹ אָשְׁרִי נוֹלַד,

וְלֹא אֶשְׁאַל אִם זֹאת – אַהֲבָתֶךְ.

מוסקבה, תרפ"ד.

לִפְנוֹת־עֶרֶב מַחֲרִישִׁים הָאִילָנוֹת,

חֲלוֹמוֹת תּוֹעִים בַּיָּעַר.

לִפְנוֹת־עֶרֶב מִתְאַבְּלִים הָאִילָנוֹת,

מְחַכִּים לְאוֹר הַסָּהַר, –

כִּי יוֹפִיעַ וְיָאִיר עַל כָּל־נָתִיב,

עַל כָּל־גֶּזַע וְצַמֶּרֶת,

וְתִרְעַד שֵׁנִית הַתֵּבֵל מְלֵאַת־זִיו,

וְתִלְבַּשׁ גְּאוֹן תִּפְאֶרֶת.

לִפְנוֹת עֶרֶב כִּי תֵלֵךְ בִּשְׁבִיל בּוֹדֵד

זָר לְךָ יְגוֹן־הַיַּעַר;

אֵין מַקְשִׁיב לְהֶמְיַת־לֵב נוּגֶה־נוֹדֵד,

אֵין מֵבִין לְסוֹד־הַצָּעַר.

וְהַלֵּב בִּבְדִידוּתוֹ, בְּחשֶׁךְ־יִסּוּרָיו

מִתְיַפֵּחַ בְּדוּמִיָּה,

וְעוֹרֵג אֶל זִכְרוֹנוֹת, אֶל זֹהַר־נְעוּרָיו, –

אֶל הַסַּהַר כִּי יוֹפִיעַ …

מוסקבה, תרפ"ג.

בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר נִגַּשְׁתִּי

אֶל חַלּוֹנִי.

אַךְ בִּנְשִׁיבַת הָרוּחַ הִרְגַּשְׁתִּי

וַאֲנִי – לֹא אֲנִי.

בַּיַּעַר, בְּמִסְגֶּרֶת הַיֶּרֶק

גַּרְגְּרִים אֲדֻמִּים;

רְצוּעַת הַשַּׁחַר בּוֹעֶרֶת

בַּדִּמְדּוּמִים.

עוֹד יֵשׁ לַהֲבַת דָּם שְׁבוּיָה

תַּחַת אֵפֶר שָׁנִים;

עוֹד יָפָה מַחֲרֹזֶת יָמַי, הַתְּלוּיָה

עַל חוּט הַשָּׁנִי.

עוֹד בַּיַּעַר רַגְלִי צוֹעֶדֶת

בַּדֶּרֶךְ הַיְרוֹקָה,

וּבְכָל אֵגֶל טַּל רוֹעֶדֶת

נִשְׁמָתִי – קְדֻשַּׁת נְשִׁיקָה.

וְהָרוּחַ בְּפָנַי נוֹגַעַת

נְגִיעָה קַלָּה…

מַה טּוֹב, מַה טּוֹב לָדַעַת,

כִּי הַשֶּׁמֶשׁ עָלָה!

מוסקבה, תרפ"ד.

אַט מְצַלְצֵל פַּעֲמוֹן־הָעַרְבִּית.

חֶרֶשׁ עוֹנֶה לוֹ בַּיַּעַר הַהֵד:

תַּחַת הָאֹרֶן רֹאשׁוֹ מְנַדְנֵד

פֶּרַח־הַפַּעֲמוֹנִית.

כְּחוֹל־הָעֵינַיִם, נוּגֶה וְחוֹלֵם,

הוּא לֹא יָזוּז בִּשְׁרַב־צָהֲרַיִם;

הוּא מִתְעוֹרֵר עִם רוּחוֹת בֵּין־עַרְבָּיִם

עֵת מְצַלְצֵל פַּעֲמוֹן־הָעַרְבִּית.

עוֹד לוֹהֲטִים עַנְנֵי־מַעֲרָב,

אַךְ בַּחֹרְשָׁה צְלִיל־הַכֶּסֶף עוֹבֵר:

תַּם יוֹם־הַקַּיִץ… עֵת לְזַמֵּר

שִׁיר אַגָּדַת־הָעַרְבִּית.

קוֹל־פַּעֲמוֹן אֶת הַלַּיְלָה מַכְנִיס.

אֶת הַשָּׁלוֹם לֹא יַפְרִיעַ אָדָם.

חַג לוֹ לַיַּעַר, – וְטֶרֶם נִרְדַּם

הוּא מְזַמֵּר אֶת שִׁירַת־הָעַרְבִּית.

מוסקבה, תרפ"ג.

הַיּוֹם הַשֶּׁמֶשׁ כֹּה צְנוּעָה, –

רַק בִּגְנֵבָה תָצִיץ;

מַחֲרִישׁ הַיַּעַר, אֵין תְּנוּעָה;

נִרְדַּם כָּל צִיץ,

נִכְלָם כָּל פֶּרַח וְעָצֵב,

נִשְׁקַע בְּהִרְהוּרָיו…

וְעַל־כָּרְחוֹ חוֹזֵר הַלֵּב

אֶל יִסּוּרָיו.

מֵאָז הַבֹּקֶר עַל הַיְקוּם

יָרַד וִילוֹן

שֶׁל עֲיֵפוּת וְשִׁעֲמוּם,

כֹּה דַק וְכֹה עָגוּם…

וּמַשֶּׁהוּ הַלֵּב לוֹחֵץ:

אֵין עוֹד תְּשׁוּבָה,

לְכָל יְמֵי־הַחַג יֵשׁ קֵץ, –

הוּא מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא…

מוסקבה, תרפ"ג.

אֳרָנִים יְרוֹקִים בְּיַעֲרוֹת מוֹלַדְתִּי!

שִׁמְרוּ מְנוּחָתִי וְשִׂמְחַת־נִשְׁמָתִי.

יֵשׁ הַרְבֵּה אִילָנוֹת בְּאַרְצִי הַנָּאוָה,

רַק לָכֶם יְדוּעָה חָכְמַת הַשַּׁלְוָה.

עם הָנֵץ הַחַמָּה אֶל רְקִיעַ אוֹרוֹת

תִּשְׂאוּ כַּפֵּיכֶם – קְנֵי־מְנוֹרוֹת.

כָּךְ מִקֶּדֶם עָמְדוּ בְּהֵיכַל־אֱלֹהִים

אֲחֵיכֶם – אַרְזֵי־לְבָנוֹן גְבוֹהִים.

מוסקבה, תרפ"ד.

מִי אַתְּ הַיּוֹצֵאת עִם עֶרֶב

לִתְעוֹת בְּדַרְכֵי־הַסְּתָו,

עֵת בַּשָּׁמַיִם בּוֹעֶרֶת

עֲטֶרֶת־הַמַּעֲרָב?

מִי אַתְּ כִּי חָוְרוּ פָּנַיִךְ,

עֵינַיִךְ עוֹרְגוֹת־כָּלוֹת?

לָמָּה הִסְתַּרְתְּ אֶת כְּנָפַיִךְ

הָרְחָבוֹת, הַקַּלּוֹת?

– עַלְמָה צְעִירָה הִנֵּנִי,

עַלְמָה תַּמָּה, עֲנֻגָּה;

אֵין אִישׁ בָּעוֹלָם אוֹהֲבֵנִי,

לָכֵן גּוֹרָלִי – תּוּגָה.

מִשַּׁחַר עַד כְּלוֹת הָעֶרֶב

אֶרְאֶה – אִילָנוֹת, עֲשָׂבִים,

הַפְּרָחִים עַל־יַד הַדֶּרֶךְ

הַדַּלִּים – גַם הֵם אוֹהֲבִים!

וַאֲנִי בֵין חוֹמוֹת נוֹלַדְתִּי

בָּעֶרֶב, בִּימֵי־הַסְּתָו;

חַיַּי בַּשֶׁקֶר אִבַּדְתִּי,

וְהִנְנִי גַלְמוּדָה עַכְשָׁיו.

אָמְנָם הָיוּ לִי כְּנָפַיִם, –

וְלֹא הִרְגַּשְׁתִּי בָּהֵן…

וְעַכְשָׁיו בָּעֶרֶב־בָּעֶרֶב

לִבִּי בּוֹכֶה עֲלֵיהֶן.

אַךְ טוֹב, כִּי הַשֶּׁמֶשׁ נוֹשֶׁקֶת

לִפְעָמִים חִוְרוֹן־לְחָיַי,

וְיָדַעְתִּי: בְּיַם־הַשֶּׁקֶט

יִשְׁקוֹט גַּם יְגוֹן־חַיַּי

מוסקבה, תשרי תרפ"ג.

הֶמְיָה עֲגוּמָה וְדַקָּה

בֵּין חוּטֵי־טֵלֶגְרַף הוֹמָה.

הוֹי, הַיּוֹם הַדֶּרֶךְ כֹּה אֲרֻכָּה

וְהַתֵּבֵל כֹּה שׁוֹמֵמָה!

הִתְכַּסּוּ הַשָּׁמַיִם עָבִים,

וְלֹא זֹהַר וְלֹא חֶדְוָה.

בְּמוֹרַד־הַגִּבְעָה הִתְעַצְּבוּ עֲשָׂבִים,

כְּסוּת־אָבָק עֲלֵיהֶם שָׁכְבָה.

הָאֹפֶק כֻּלּוֹ עֲרָפֶל.

הוּא רוֹעֵד, רוֹמֵז, מְהַבְהֵב..

וְהוֹמֶה, וְהוֹמֶה שִׁעֲמוּם־בַּרְזֶל

אֶת נִגּוּנוֹ הֶעָצֵב.

לִקְרַאת־מִי יָצָאתִי הַיּוֹם?

אֵין עוֹבֵר בַּדֶּרֶךְ, אֵין שָׁב…

וַאֲנִי קוֹטֶפֶת פֶּרַח אָדֹם

וּשְׁפָתַי לוֹחֲשׁוֹת: לַשָּׁוְא.

מוסקבה, תרפ"ד.

קָשֶׁה לִחְיוֹת בְּעוֹלָמִי –

עוֹלָם אַחֵר אֵינִי יוֹדַעַת.

הַיּוֹם בָּהִיר, וְתַם יוֹמִי

עִם מוֹת הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת.

מָה אֲיַחֵל מִשְּׁחוֹר הַלֵּיל?

גַּם חֲלוֹמוֹת גֹּוְעִים עִם שַׁחַר…

וּפֶרַח קָט יָקָר לַלֵּב

מִכָּל רִקְמַת דִּמְיוֹן נִשְׁכַּחַת.

לא שָׁם, מֵעֵבֶר גְּבוּל הַיּוֹם,

אֶמְצָא פִּתְרוֹן חִידַת הַנֶּפֶשׁ;

פֹּה בְּחֶבְלֵי הַכִּלָּיוֹן

פְּנִינַת אֱמֶת צְפוּנָה בָרֶפֶשׁ.

דַרְכִּי סְלוּלָה בַּאֲבַק חֻלִּין,

וְשֶׁמֶשׁ־עַד עָלַי זוֹרַחַת.

לֹא אֶמָּלֵט מִכְּאֵב וָפַחַד,

וְלֹא אֶבְגוֹד בְּגוֹרָלִי.

מוסקבה, תרפ"ג.

הַמֵּיתָרִים שָׁרִים, קוֹבְלִים…

לִבִּי, מָה אַתָּה חָפֵץ?

יָשָׁן הַפִּזְמוֹן: הַפְּרָחִים נוֹבְלִים,

הַיָּמִים יָעוּפוּ כַּחֵץ.

הָאִילָן הוּא יָרוֹק, עַל כָּל בַּד וָבַד

מְהַבְהֶבֶת שַׁלְהֶבֶת הַנֵּר.

עוֹד מְעַט – וַחֲלוֹם־יַלְדוּת נֶחְמָד –

עם עֲשַׁן־הַנֵּרוֹת יִתְפַּזֵּר.

וְהַלֵּב טוֹעֵן: הַאִם הוּא אָשֵׁם

כִּי קוֹבְלִים הַמֵּיתָרִים,

כִּי לְסֵתֶר חֶפְצוֹ אֵין תַּכְלִית, אֵין שֵׁם,

כִּי חַיִּים גַּם הַקְּבָרִים?

עַל קֶבֶר אִמִּי, עַל קֶבֶר יַלְדוּת

הַשֶׁלֶג יִמַּס עִם אָבִיב.

וְהֵם אוֹמְרִים – גַּם אֲנִי אָמוּת…

מַה בְּכָךְ, אִילָנִי הֶחָבִיב?

מוסקבה, תרפ"ג.

“כָּךְ אָמַר לְבָבִי, וְאַחַר נֶאֱנָח”…

אֵי־מִזֶּה נִכְנְסוּ הַדְּבָרִים אֶל נַפְשִׁי.

כָּל הַיּוֹם הִיא נִשְׁמַעַת לְקוֹל־חֲרִישִׁי

הַלּוֹחֵשׁ בְּלִי־הֶרֶף עַל דָּבָר שֶׁנִּשְׁכָּח.

מִי יוֹדֵעַ לְמָה אַנְחַת־לְבָבִי?

לְפִרְחֵי־תַאֲוָה שֶׁל לֵילוֹת־הַזָּהָב

לְמִשְׁמֶרֶת־הָאשֶׁר שֶׁל לֵב נֶאֱהָב,

לַחֲלַל־הָרָקִיעַ בְּאֵין כּוֹכָבִי?…

יֵש לִי פְּנַאי לְהַקְשִׁיב… יוֹם הַחֹרֶף לָבָן,

עַד שָׁמַיִם עוֹלִים עַמּוּדֵי־הֶעָשָׁן,

גַּם בַּחוּץ גַּם בַּחֶדֶר רַבָּה הַדְּמָמָה…

כֵּן, לִבִּי מְרַחֵשׁ וְלוֹחֵשׁ לִי דְבַר־מָה…

בְּקִפְאוֹן הַשָּׁמַיִם נָמוֹג הֶעָשָׁן,

עוֹד פַּעַם נִסְתַּלֵּק הַדָּבָר הַיָּשָׁן,

וְנִשְׁאַר רַק הֵדוֹ בַּחֲרוּז הַנִּמְשָׁךְ:

“כָּךְ אָמַר לְבָבִי, וְאַחַר נֶאֱנָח”…

מוסקבה, תרפ"ד.

וְהָיָה דִמְיוֹנִי לִמְצִיאוּת,

וּבֵינֵינוּ – יַמִּים רוֹעֲשִׁים,

וּבַלַּיְלָה זוֹרְחִים – אֵין מִסְפָּר –

על רֹאשִׁי כוֹכָבִים חֲדָשִׁים.

מָה אֹמַר? – כָּךְ הָיָה רְצוֹנִי.

מֵעוֹלָם לֹא נָטַעְתִּי פְּרָחִים,

לֹא גִדַּלְתִּי דָבָר מֵעוֹלָם, –

חוּץ מִכֶּם, חֲלוֹמוֹת נִשְׁכָּחִים!

אם שָׁגָה גּוֹרָלִי הַפַּעַם,

וְנָגַעְתִּי בְסוֹד חֲלוֹמִי, –

הַאוֹשִׁיטָה יָדִי לְחַלֵּל,

לְהַחֲרִיב אַגָּדַת עוֹלָמִי?

וְכִי מַה בַּפִּתְגָּם הַיָּפֶה:

“אוֹהֲבִים וְאֵינָם נִפְגָשִׁים”?

………..

– שׁוּב הַלַּיְלָה. וְזֵכֶר צוֹרֵב.

וּבֵינֵינוּ – יַמִּים רוֹעֲשִׁים…

תל־אביב ל“ג בעמר תרפ”ה.

לִפְנֵי בֵיתִי עוֹבְרִים גְּמַלִּים

בַּבֹּקֶר, בָּעֶרֶב, בַּיּוֹם…

חַיֵּי אָדָם – עֲמַל נְמָלִים,

חַיֵּי כָּל לֵבָב – חֲלוֹם.

בִּשְׁקוֹעַ הַשֶּׁמֶשׁ עַל יוֹם עֲבוֹדָה,

כּוֹכְבֵי זִכְרוֹנוֹת עוֹלִים –

לְהַשְׁקִיט כָּל נֶפֶשׁ גַּלְמוּדָה

לְאַחֵד לְבָבוֹת נִבְדָּלִים.

זָכוֹר אֶזְכָּרְךָ, וְלֹא אַאֲמִין,

כִּי זָר לִי אַתָּה וְנִבְדָּל…

אוּלָם – מָתַי תּוּכַל לְהָבִין

אֶת הַחֵן שֶׁבְּרֹאשׁ גָּמָל?

תל־אביב, תשרי, תרפ"ו.

מַה שֶׁהָיָה מֵעֵבֶר לַיָּם, –

לָמָּה הַיּוֹם לֹא יִהְיֶה עוֹד פַּעַם?

…לִתְפֹּשׂ מֶבַּט עֵינַיִם זָרוֹת,

זָרוֹת עוֹד אֶתְמוֹל, וְהַיּוֹם – יְקָרוֹת.

לְהַקְשִׁיב בִּקְרִירוּת לְקוֹל מְדַבֵּר

וְלִשְׁמֹעַ דָּבָר – לְגַמְרֵי אַחֵר;

וְלַהֲגוֹת בֵּינָתַיִם בְּסֵתֶר לִבִּי:

בִּשְׁעַת הַפְּרִידָה אֵיךְ יִלְחַץ יָדִי?…

אַךְ חֲבַל! כֹּה מְעַט לָנוּ נִתַּן

מִמִּשְׂחָק זֶה נָעִים וְיָשָׁן!

רֶגַע אֶחָד – שָׁבוּעוֹת הַפְסָקָה –

וְאַחַר כָּךְ, – מִי יוֹדֵעַ? – גַּם הַשִּׁכְחָה.

וְתָמִיד אֵיזֶה שִׁיר שֶׁבְּסֵתֶר נוֹלָד,

וַאֲשֶׁר בְּוַדַּאי לֹא יִשְׁמַע רַק אֶחָד…

כָּל זֶה הָיָה עוֹד מֵעֵבֶר לַיָּם,

אַךְ כָּל זֶה חָדָשׁ וְיָפֶה לְעוֹלָם!

תל־אביב, סיון תרפ"ה.