לכבוד החכם הנכבד וכו' מו“ה צבי אלעזר טעללער הלוי הי”ו שלום!
קח נא תודתי על אשר כבדתני לקרא לי כי אעבור בסך אלה אשר תאסוף שיריהם למחברת אחת לכבוד הזדמנות יקרה אף נכבדה, רבת תפארת ונאדרה בהדרת קדש. אולם צר לי מאד כי אין כעת לאל ידי לעשות רצונך אשר בו חפצתי גם אני יען נקבצו ובאו טרדות שונות המרגיזות אותי גם תמלאמו נפשי, ואין לבי פנוי לשיר בשירים הצריכים דעת צלולה והרחבת הלב. על כן אמרתי עת לחשות, לבל אהפך הוד שירי תפארתך למשחית בְהִמָצֵא בהם פסול על ידי העדר ערך השוי בין כל חלקיהם, ואהיה כמטיל מום בקדשים. לפי דעתי חשבתי למשפט כי כמו שאמרו רז“ל: כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל, שנאמר בצר אל יורה (עירובין ס“ה ע”א), כן בענין שלפנינו, כל בעל נפש לא יגש להקריב איזה שיר אם מרגיש בעצמו כי לעת כזאת נתקו מיתרי כנורו וישחו בנות השיר. עם לבבי אשיחה ורוח מבינתי יענני לאמר: קום קרא נא דברי רז”ל: תניא שמעון העמסוני ואמרי לה נחמיה העמסוני היה דורש כל אתין שבתורה, כיון שהגיע לאת ד' אלהיך תירא פירש וכו' אמר להם כשם שקבלתי שכר על הדרישה כך קבלתי שכר על הפרישה (בבא קמא מ“א ע”ב). אף אנכי אשיב אמרי לי: כשם שהיה לי לקבל שכר על השיר, כן ראוי לי לקבל שכר על העדרו; ואם לא פעלתי כל מאומה בדרך חיוב, ליפות מחברת שירי תפארתך, להיותם כלילים בהדרם, הנה עכ"פ אועיל לה בדרך שלילה במה שחדלתי להשבית מִטָהֳרָהּ.
אבל אם לא משירי אברכנו לבן מלכנו האדיר הזה הפעם, ולא בזמירות אריע לו, הנה שפתי לא אכלא ואביע רחשי לבי כאשר יש לאל ידי עתה, ואברך אותו בשם ד‘: יְהִי בוֹאֲךָ לְשָׁלוֹם, שַׂר צְבָא ד’! נֵצֶר נֶחְמָד מִשֹּׁרֶשׁ יָקָר! וּבִרְכַּת ד' הַחוֹפֶפֶת תָּמִיד עַל
בֵּית־הַבְּסְבּוּרְג לֹא תָמוּש מִבֵּית אָבִיךָ וּמִבֵּיתְךָ וְזַרְעֶיךָ כָּל־הַיָּמִים, וִיקֻיַּם בְּךָ בִרְכַּת מַנְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל דָּוִד מְשִׁיחַ ד': תַּחַת אֲבוֹתֶיךָ יִהְיוּ בָּנֶיךָ תְשִׁיתַמוֹ לְשָׂרִים בְּכָל־הָאָרֶץ. וִיהִי רָצוֹן שֶׁיִּהְיֶה אַךְ שָׁלוֹם וּמְנוּחָה בִּימֵי אָבִיךָ בְּחִיר אֱלֹהִים וּבְיָמֶיךָ סְגֻלַּת בְּנֵי הַמְּלָכִים וְהָיְתָה מְנוּחַתְכֶם כָּבוֹד. וְעוֹד תַּעֲמוֹד לִימִין אָבִיךָ מַלְכֵּנוּ וַאֲדוֹנֵנוּ לְאֹרֶךְ יָמִים, וְאַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְפוּכֶם כָּל־יְמֵי חַיֵּיכֶם, כַּאֲשֶׁר אֲנַחְנוּ כָל־בֵית יִשְׂרָאֵל מִתְפַּלְּלִים כָּל־עֵת בִּשְׁלוֹמְכֶם כְּבָנִים נֶאֱמָנִים לַאֲבִיהֶם עֲטֶרֶת רֹאשָׁם אָמֵן!
אם יש את נפשך, פנה מרום במחברתך לתשובתי זאת, הנה היא לי כסות עינים על אשר יפקד שם בין השירים מקומי, ואתה שלום. ויהי נעם ד' עליך ויפעל ידך ירצה כחפץ מוקירך דו"ש.
אלכסנדר לאנגבאנק.
יאראסלוי כ“ה סיון התרמ”ז.
בְּנֵי צִיוֹן יָגִילוּ בְּמַלְכָּם
(תהלים קמ"ט ב')
ישראל ישמח היום אל גיל כעמים, כי הנה בן מלכנו יורש העצר ערצהערצאָג רודאָלף יר"ה הופיע בהוד מלכותו בשערי ארצנו בא בגבולנו! חג גדול היום לכל יושבי גליציה! כלם אומרים כבוד והוד לאורח הנכבד הזה, בלב אחד כאיש אחד חברים! כל בעלי ריב ישכחו דברי ריבותם, וכאחים ובנים מתרפקים על אמם האחת, יתרועעו יחד באהבה לנשק ידי בן־מלכם בן אלהים זה בהדרת קדש! שמחה על כל פנים! כל לב עלז ושמח וכל פה יביע ברכה וכל לשון תָרֹן!
כעץ כן פריו, ושורק זרע אמת, יעשה ענבי נעם! כן כל חטר אשר יצא מגזע רודאלף הראשון הצדיק והישר במלכים, וכל נצר אשר פרח משרשיו היו לברכה ולתהלה בארץ אסטריה. זכור עמו ימות עולם, בינו שנות דור המלך האדיר יוסף השני סגלת כל מלכי ארץ, אשר אין שני לו מיום מלך־מלך בארץ, איכה הגדיל הוא לעשות לכל עמו, וכאב האוהב את כל בניו להצמיח קרנם בכבוד, הטה חסדו גם לנו עם קטן ודל, הרואה כל עת רק עני בשבט עברתו, והוא ראה ענינו ולחצנו וקם כמלאך מושיע להפך לנו את הקללה לברכה! ומלכנו האדיר פראנץ יוסף הראשון יר"ה זה ילך בעקבותיו, צדיק מושל באהבה וחסד ושבט מישור שבט מלכותו, ולשמו ולזכרו תאות נפש כל העמים השונים החוסים תחת שבטו; גם הוא באהבתו ובחמלתו עלינו סתרה ולא תאנה אלינו רעה! גם בימיו יפרח צדק ויפרה ישר וישע, ובקום עלינו אדם רב בני־בלי־שם לבלענו חיים, ושטי כזב ימיטו עלינו און ובאף ישטמונו; יוסף הוא השליט ויוכיח בצדק לענוי ארץ לא יתן למוט רגלינו. לא רבים במלכים כמוהו יחוס על העם החלש מכל העמים כמלכנו ידידיה זה! בימים האלה, עת שוט שוטף האנטזמטזמוס עובר בארץ, ולהשמיד בלבבם, להשיב את ימי הבינים, ימי מסעי־הצלב, לְשָׁרֵשׁ גזענו (ראססע) מן הארץ; המשטמה העזה, אשר כבר אבד עליה כלח, החלה עוד הפעם להרים ראשה כנחש בריח (הידרא) ולרקוד על במת החזיון; ותלך הלוך ונסוע מארץ אל ארץ וממדינה למדינה, היה מלכנו הראשון אשר קרא כל פעם: “אני אוהב ומוקיר את כל העמים היושבים בארץ ממשלתי באהבה נאמנה בלי כל יתרון עם על עם אחר, ובאין כל הבדל בין גזע לגזע, כי כלם בני אל אחד” דברים של טעם ואהבה טהורה אלה היוצאים מלב מלך חסד זה מצאו מסלות בלבות כל השרים היושבים ראשונה במלכות! אמרותיו הטהורות נכנסו בלב כל החורים והסגנים באי שער המלך, וגם כל העם רואים את הקולות האלה ופני האנטיזימיטוזמוז חפו! וכל המלאכים הרעים בעל כרחם יענו אמן, ולא יחרצו לבני ישראל לאיש את לשונו לפסוק הלכותיהם המוטעות ומשפטיהם הרעים הלכה למעשה ולהוציא את נכליהם לפועל, כי אימתא דמלכותא עליהם.
גם ממדינת אונגריה זמירות שמענו צבי לישראל, כי נפש הבוחרים נבחרים לבית ועד הממשלה בחלה עתה בבני־בלי־שם (אנטיזעמיטען) ויתנו את ידיהם לקאנדידאטיס ליעבעראלים ועברים, ומורדי אור הציויליזציה יכרעו ויפולו! כי נוכחו לדעת שאין רוח מלכם ואדונם נוחה מֵהַנֵכִים האלה. ע"כ מתפללים אנחנו כל בני ישראל בשלומה של מלכות זאת, כי באור פני מלך ישר זה נראה חיים! ובהופיע עתה בן מלכנו סגלת בני מלכי ארץ בהוד מלכותו בארצנו נקדמה פניו בברכה ונבוא לפניו ברננה! חג לישראל הוא היום הזה לצאת לקראת האורח הנכבד הזה בבואו לשכון כבוד בארצנו! הכי קרא שמו רודאלף? כרודאלף הראשון החסיד והישר במלכים כן גם נינו נכדו זה אוהב מישרים ורודף מישרים. אבל מלבד כתר המלכות אשר ינחל, עוד קנה לו כתר התורה והחכמה, ועתה פי שנים ברוחו על כסא אסטריה! ועל שני הכותרות האלה יציץ נזר כתר שם טוב! שלשת הכותרות האלה ישוו עליו הוד והדר. עתה יְחַדֵנוּ בשמחה את פניו, ויבוא להראות בהדר גאונו, לב מי ימלאו שמחה וגיל לראות פניו כפני אלהים?
הקול קול יעקב, אנחנו אין כחנו אלא בפינו, וכן אנחנו תפלה לאלהינו כי הוא יפרוש כנפי חסדיו על כל בית האבסבורג ולא יסיר שבט מגזע רודאלף ומלכים ישרים ומצליחים מקרבם יצאו כי ישיתם ברכות לעד. בימיו יפרח צדק ויפרה ישע, וישמח ישראל בשריו, בני ציון יגילו במלכם.
ישראל בריסטיגער.
לעמבערג כ“ח סיון התרמ”ז.
כִּסְאֲךָ אֱלֹהִים עוֹלָם וָעָד
שֵׁבֶט מִישׁוֹר שֵבֶט מַלְכוּתֶךָ.
(תהלים מ"ס ז.)
“מַה־יָּקָר חַסְדְּךָ מֶלֶךְ יָשָׁר! וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יְחֶסְיוּן!”
הדברים האלה קראתי ברגש קדש, בשובי עתה לארצי ולמולדתי, אחרי עזבי אותה זה כעשרים שנה! הדברים האלה אני שומע יום יום מפי כל אחינו היושבים בטח בארצות ממשלתך, מלך רם ונשא! בכל עת ובכל מקום נברך את שם כבודך ומתפללים לאלהינו להצליח מלכותך להאריך ימיך, לגדל את שמך, לתת כל אויביך אליך ערף, להניס משנאיך מפניך מלכנו אבינו פרנץ יוסף הראשון סגלת המלכים!
“תַּחַת אֲבוֹתֶיךָ יִהְיוּ בָנֶיךָ תְּשִׁיתֵמוֹ לְמוֹשְׁלִים אַדִּירִים בְּכָל הָאָרֶץ”! זאת תפלת ישראל יום יום כי בית הבסבורג בחר לו יה, ממנו מלכי סגלתו על ארץ אסטריה! כל המשוררים והמליצים מאחינו, אשר רוח השירה דובר בם, כבוד מלכותך יאמרו וחסדך ואהבתך ידברו. ומי נתן עלינו עין לאהבה? מי שם אלינו לב לחמלה ולחסד? מי החל להכירנו ולהרימנו מאשפות בה שכבנו למעצבה ימים רבים? יוסף השני מבית הבסבורג, צדיק מושל במשפט וחסד, גבור חיל כביר כח, הוא הופיע כמלאך מושיע, שש לעשות צדק לדכאי רוח, ויתן חקים ומשפטים צדיקים בכל הארץ להסיר חומת הנחשת אשר היתה מסך מבדיל ביננו ובין כל עמי הארץ, ויגדע וישבר בחזקת היד בריחי הברזל אשר סגרו שערי הגהעטא מתת לנו מהלכים בין בני אדם כמונו, אשר כמוהם גם אנחנו נבראנו בצלם אלהים ויפתח לפנינו שערי ארצותיו לשבת, וכל בתי החכמה והמדע ללמוד; ויתננו לגשת אל כל משרה אשר יעשה אותה האדם באמונה וחי בה; להיות לבני חיל לעבוד בצבא! אמר יהי אור במבואות האפלות, ולכל בני ישראל היה אור במושבותיהם! אז ישיר ישראל את השירה הזאת:
“הָעָם הַהוֹלְכִים בַּחשֶׁךְ רָאוּ אוֹר גָדוֹל!” בצאתו מאפלה לאורה, משפלות לנשיאות, ממצוקה לרוחה! ובני ישראל יצאו ביד רמה!
ומלכנו האדיר פרנץ יוסף הראשון יר"ה, מופת המלכים כמוהו, אוהב משפט וחסד, ושבט מישור שבט מלכותו יוסיף עשות חסד, אסף גם הוא את חרפתנו ויפאר ענוים בישועה בגבורת ישע ימינו! ובקום עלינו בני אדם בחרות אפס בנו, לעשות אתנו כלה; מלכי־צדק זה יעצור בעד הרעה ולא יתן המשחית לבוא אל בתינו להשמיד! ויכר יוסף את בניו, והם הכירוהו ויוקירוהו ויאהבוהו בלב תמים, ולפני ד' ישפכו רנה ותפלה לעשות כל עת חסד למשיחו לפרנץ יוסף ולביתו ולזרעו עד עולם!
אתה בהשמע דבר בן־המלך הישר הזה, רודאלף יורש העצר, כי ישים פניו ארצה גליציה, לראות את שלום אחיו, עבדיו עושי רצונונ וירא ישראל ויריעו וישישו לקראתו! וכל המשוררים והמליצים ישירו לו דברי שיר הגות לבם תודה וברכה לקדם פנו ברננה! האח, מה יקר היום הזה בהופיע בן מלך הכבוד הזה בכבוד מלכותו, ובן מלך ביפיו תחזינה עינינו! ולמי כל חמדת אסטריה? לך יורש העצר נזיר אחיך נשיא אלהים! ולכבוד שמך יקר יתנו כל אחינו היום כאשר לך יאתה! – בהדרת קדש אני מגיש לפניך בזה, בשם כל משוררי ארצנו, מנחת פרי עשתנותינו, משירינו נברכך ובזמירות נריע לך, כי רק שפתנו אתנו, ורק ללשוננו נגביר להראות לך אותות יקר וגדלה אשר אנחנו חיבים לך ולכל בית אביך מלכנו ואדוננו! תערב נא עליך ארשת שפתנו רחשי לבנו כריח נחוח; ותקותנו חזקה כי כאב גם הבן ירצנו ויאיר פניו אלינו! ולמען אחי ורעי אדברה נא שלום לך ולכל בית אביך בית המלכות!
אני עבדך הנאמן הכותב ברגשי כבוד ומשתחוה לפניך בהדרת קדש.
צבי אלעזר טעללער הלוי המו"ל.
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.