נָס קוּרְבְּסְקִי הַשּׁוֹעַ מִקֶּצֶף מַלְכּוֹ,

עִמּוֹ רַק שִׁבָּנוֹב וַסִּילִי.

דָּשֵׁן הַנָּסִיךְ, מָט סוּסוֹ בְּדַרְכּוֹ.

לֵיל אֹפֶל. אֵי יֶשַׁע? רָזִי לִי!…

שִׁבָּנוֹב, סַיָּס, עֶבֶד טוֹב – הוּא נִגַּשׁ,

נָתַן אֶת סוּסוֹ לַמַּצְבִּיא הַנִּרְגָּשׁ:

"מָרִי, דְּהַר אֶל חֵיל הָאוֹיֵב לְהַבְקִיעַ –

אוּלַי אָנֹכִי גַּם בָּרֶגֶל אַגִּיעַ".

דָּהַר הַנָּסִיךְ – וְהִנֵּי לִיטָאִים!

בָּאֹהֶל יוֹשֵׁב הַמַּצְבִּיא הַבּוֹרֵחַ.

בְּנֵי לִיטָא בַּפֶּתַח צוֹבְאִים, מִשְׁתָּאִים,

כָּל פֶּה אֶת אַבִּיר הָרוּסִים מְשַׁבֵּחַ.

עוֹמְדִים גְּלוּיִי רֹאשׁ וְחוֹזִים וְתוֹהִים,

סְחַרְחַר לְבָבָם: "הוֹי, אָדוֹן אֱלֹהִים:

הַאֵין חֲזוֹן־שָׁוְא מְתַעְתְּעֵנוּ?

זֶה קוּרְבְּסְקִי נִהְיָה בֶן־בְּרִיתֵנוּ!"

אַךְ אֵין הַכָּבוֹד הֶחָדָשׁ מַרְנִינוֹ,

לִבּוֹ מָלֵא כַּעַס וָרָעַל.

עַתָּה הוּא יַגִּישׁ לוֹ, לַצָּאר, חֶשְׁבּוֹנוֹ,

יִמְנֶה לוֹ כָּל עָוֶל, כָּל מָעַל.

"כָּל מַה שֶׁטָּמַנְתִּי זְמַן רַב בְּקִרְבִּי

אֶכְתֹּב, אֲפָרֵט לוֹ, אֶשְׁפֹּךְ אֶת לִבִּי;

עַל כָּל הַטּוֹבָה וְהַחֶסֶד

אֹמַר לוֹ תוֹדָה לֹא־נִפְחֵסֵת".

כּוֹתֵב כָּל הַלַּיְלָה הַשָּׂר, בְּלִי הֶפְסֵק,

כָּל אוֹת – נְקִימָה הִיא נוֹשֶׁמֶת.

קוֹרֵא, מְגַּחֵך, שׁוּב קוֹרֵא וְשׂוֹחֵק,

וְשָׁבָה הַיָּד וְרוֹשֶׁמֶת.

מַלְכּוֹ בְּמִלִּים זְדוֹנִיּוֹת הוּא עוֹקֵץ.

הַשַּׁחַר עָלָה. לֵב הַשּׁוֹעַ עוֹלֵץ.

הִנֵּה הָשְׁלְמָה הָאִגֶּרֶת –

אַרְסִית כְּחֶפְצוֹ וּמַמְאֶרֶת.

אַךְ מִי זֶה יָבִיא לְיוֹאָן הַדְּבָרִים,

מִכְתָּב מָלֵא רַהַב קַטִּיעַ?

אֵי אִישׁ שֶׁחַיָּיו לוֹ אֵינָם יְקָרִים,

לִבּוֹ לֹא יִרְעַד, לֹא יַרְתִּיעַ?

עָגַם הַנָּסִיךְ וְהַסֶּפֶק בּוֹ זָע.

פִּתְאֹם בָּא עַבְדּוֹ, מְאֻבָּק, מְיֻזָּע:

"מָרִי, הֲנָחוּץ מָה? הִגַּעְתִּי גַּם אָנִי;

שֶׁלָּנוּ – הוּא לֹא הִשִּׂיגָנִי".

שָׂמֵחַ הַשָּׂר, בַּסַּיָּס הוּא מֵאִיץ

לָצֵאת בְּלִי שְׁהִיוֹת בַּשְּׁלִיחוּת הַמְבוּקֶשֶׁת:

"אַתָּה אִישׁ בָּרִיא וּלְךָ לֵב אַמִּיץ,

וְהֵא לָךְ שְׁקָלִים – קַח, שְׂכָרְךָ הֵמָּה…"

“קֹשֶׁט!”

שִׁבָּנוֹב עוֹנֶה לוֹ: "הַנַּח כַּסְפְּךָ.

יוֹתֵר, אֲדוֹנִי, הוּא יוֹעִיל פֹּה לְךָ.

וְאֶת מִכְתָּבְךָ זֶה לַמֶּלֶךְ גַּם כָּכָה –

בִּשְׂכַר דְּוַי וָעֹנִי אֶקָּחָה!"

קוֹלוֹת נְחוּשִׁים מְנַסְּרִים בְּמוֹסְקְבָה.

הַמֶּלֶךְ מַקִּישׁ – מִתְנַזֵּר. כֻּלּוֹ שֶׁבֶר.

הַעוֹד לְהָשִׁיב שְׁלוֹם נַפְשׁוֹ לוֹ תִקְוָה?

הַאִם מַצְפּוּנוֹ הוּא מוֹלִיךְ אֱלֵי קֶבֶר?

בְּקֶצֶב מַקִּישׁ הוּא, עוֹמֵד וְהוֹלֵם;

הָעָם מַאֲזִין, מְיוֹרָא וְאִלֵּם.

הָעָם מִתְפַּלֵּל: מִי יִתֵּן לָנוּ רֶוַח –

שֶׁיּוֹם זֶה יַחֲלֹף בְּלִי גַרְדֹּם וּבְלִי טֶבַח!

הוֹמִים וְעוֹנִים לַשַּׁלִּיט מִגְדָּלִים;

זֶה וְיָזֶמְסְקִי־רָע וְחַבְרוּתָא,

כָּל בְּנֵי הָאוֹפְּרִיצְ’נִינָה שָׁם צוֹלְלִים,

גַּם וַסְקָה גְרְיַזְנוֹי, גַּם מַלוּטָא.

בַּסְמָנוֹב, חֲבִיב צָאר־אִיבָן, חִנָּנִי,

חִיּוּךְ שֶׁל עַלְמָה לוֹ וְלֵב צִפְעוֹנִי,

גֵּאֶה בְּיָפְיוֹ וּמְנֻדֶּה מִשָּׁמָיִם –

מַקִּישׁ עִמָּהֶם, בֶּן דְּלָמָיִם.¹

הַמֶּלֶךְ כִּלָּה; בְּמַטֵּהוּ יוֹצֵא.

עִמּוֹ גְּנוּסְיָתוֹ אַט נִגְרֶרֶת.

פִּתְאֹם בָּא רַכָּב – הַקָּהָל הוּא חוֹצֶה,

בַּיָּד הַמּוּרֶמֶת אִגֶּרֶת.

מַהֵר מִסּוּסוֹ אֶל הָאָרֶץ גָּלַשׁ,

פָּנָה אֶל הַצָּאר וּבָרֶגֶל נִגַּשׁ,

אָמַר, בְּלִי הַחֲוֵר וּבְלִי דֶלַח:

“מִקּוּרְבְּסְקִי הַשָּׂר אֶל הַמֶּלֶךְ!”

עֵינָיו שֶׁל הַצָּאר מִתְלַקְּחוֹת וְיוֹקְדוֹת:

"אֵלָי? מֵאוֹתוֹ בֶן בְּלִיָּעַל?

קִרְאוּ לִי, סוֹפְרִים, כָּל מִלָּה וְכָל אוֹת,

כָּל מַה שֶׁכָּתַב זֶה הַתַּעַל.

שָׁלִיחַ חָצוּף, אֶת הַכְּתָב לָנוּ הָב!" –.

בְּחֹד שֶׁל מַטֵּהוּ רַגְלוֹ הוּא נָקָב;

נִשְׁעַן בִּכְבֵדוּת עַל הַשֵּׁבֶט –

שׁוֹמֵעַ בְּאֹזֶן קַשֶּׁבֶת;

"לַמֶּלֶךְ, כָּל גֶּבֶר הִלֵּל וְכִבֵּד,

וְהוּא – הוּא טוֹבֵעַ בָּרֶפֶשׁ.

אֱמֹר, מְטֹרָף: הֵיךְ, עַל מַה זֶה אַבֵּד

אִבַּדְתָּ כָּל טוֹב, כָּל עַז־נֶפֶשׁ?

אֱמֹר לִי: לֹא הֵם שֶׁנָּתְצוּ מְצָדִים

אֵין סְפֹר בִּקְרָבוֹת יְגֵעִים וּכְבֵדִים?

וְלֹא גְבוּרָתָם שֶׁהֵרִימָה קַרְנֶךָ?

וּמִי נֶאֱמָן כְּמוֹהֶם לְפָנֶיךָ?

"אֱוִיל! הַתְּדַמֶּה כִּי אֵינְךָ בֶּן־תְּמוּתָה

כָּמוֹנוּ? תִּשְׁגֶה בְּמִינוּת סָרַת טָעַם?

יָדֹעַ תֵּדַע: יוֹם הַדִּין יֶאֱתָא,

כְּכֹל הַכָּתוּב: הָהּ, יוֹם זָעַם!

לִפְנֵי הַשּׁוֹפֵט תַּעֲמֹד אָז עִמִּי –

אַתָּה, שֶׁשָּׁפַכְתִּי כַּמַּיִם דָּמִי

בְּעַד כִּסְאֲךָ, לֹא חָדַלְתִּי מִשֶּׁלַח…"

כָּךְ קוּרְבְּסְקִי כָּתַב אֶל הַמֶּלֶךְ.

שִׁבָּנוֹב שָׁתָק. מִרַגְלוֹ הַנְּקוּבָה

שְׁלוּלִית אֲדֻמָּה מִסְתַּנֶּנֶת.

מַבִּיט הַשַּׁלִיט אֶל עֵינוֹ הַשְּׁלֵוָה

שֶׁל עֶבֶד – בְּעַיִן בּוֹחֶנֶת.

נָדְמוּ בְּנֵי אוֹפְּרִיצְ’נִינָה, כֹּל נֶעֱצָר.

קוֹדֵר מַבָּטוֹ הַסָּתוּם שֶׁל הַצָּאר,

דּוֹמֶה שֶׁטָּעוּן הוּא מִין עֶצֶב.

כֹּל הַסּוּ, אֵין קוֹל וְאֵין נֶצֶף.²

וַיֹּאמַר הַצָּאר: "כֵּן, צוֹדֵק הוּא שָׂרְךָ,

וְאֵין בַּחַיִּים לִי עוֹד נָחַת!

רַגְלִי זֹה כָּל טוֹב, כָּל בֶּן חַיִל, דָּרְכָה –

בּוֹאֵשׁ אֲנִי, כֶּלֶב, בֶּן שָׁחַת!

לֹא עֶבֶד אַתָּה לוֹ, לְקוּרְבְּסְקִי, כִּי אָח

וָרֵעַ: וְאִם הוּא מָסַר אוֹתְךָ כָּךְ –

וַדַּי יֵשׁ רַבִּים לוֹ כָּאֵלֶּה…

סֹב, לֵךְ עִם מָלוּטָא לַכֶּלֶא!"

סוֹכְפִים אֶת שִׁבָּנוֹב סָכֹף וְנַגֵּד,

חוֹקְרִים מַחֲלִיפִים אִישׁ רֵעֵהוּ:

"מִי הֵם חֲבֵרָיו פֹּה שֶׁל קוּרְבְּסְקִי, הַגֵּד!

קִשְׁרָם הַכַּלְבִּי – חִישׁ גַּלֵּהוּ!"

הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל: "מַה בְּפִי הָרַכָּב?

הָאִם שְׁמוֹת רֵעָיו שֶׁל הָרֵיק כְּבָר נָקָב?"

"הַמֶּלֶךְ, תְּשׁוּבָה כָּל הַזְּמָן יְחִידָה לוֹ –

שִׁבְחֵי אֲדוֹנָיו מִשְּׂפָתָיו לֹא יֶחְדָּלוּ! –

בָּא עֶרֶב, הִתְחִיל פְּנֵי תֵבֵל לְשַׁנּוֹת,

וְשַׁעַר הַכֶּלֶא סוֹבֵב וְצוֹרֵחַ:

שָׁב חֶבֶר מֻמְחִים־לְסַגֵּף, לְעַנּוֹת,

וְשׁוּב בִּמְלַאכְתּוֹ הוּא טוֹרֵחַ.

“וּמָה הָרַכָּב – כְּבָר מָסַר הַנְכָלִים?”

"הַמֶּלֶךְ, חַיָּיו דּוֹעֲכִים וְכָלִים,

וְהוּא בְּאֶחָד וְדִבְרָה יְחִידָה לוֹ –

שִׁבְחֵי אֲדוֹנָיו מִשְּׂפָתָיו לֹא יֶחְדָּלוּ!"

הערות

הגראף אלכסיי בן קונסטנטין טולסטוי, שאר־בשרו הרחוק של לב טולסטוי ובן זמנו (ימי חייו 75 – 1817) סופר מזהיר ורבגוני, קנה לו שם בספרות הרוסית בבלדות היסטוריות, בסאטירות שנונות, ב“כתבי קוזמה פרוטקוב” – סאטירה מיוחדת במינה על “חכמת המכביר מלים בבלי דעת” (שחיבר בשותפות עם המשורר ז’מצ’וז’ניקוב ואחיו), ברומן היסטורי “הנסיך סרבריאני” ובשלש טראגדיות היסטוריות (“מות איוון האיום”, “המלך בוריס”, “המלך פיודור בן איוון”), המצטרפות לטרילוגיה גדולה.

את שני הבתים האחרונים לא תרגמתי. בבתים האלה סולח שיבאנוב הגוסס לאדוניו על מסרו אותו בידי המלך האכזר, ומתפלל (ברוח פטריוטית־מלוכנית ונוצרית מוסכמת – ומזויפת) בעדו ובעד המלך, המענה אותו עינויי מות. יתכן שבלי סוף זה לא היו מתירים – ברוסיה, בזמן ההוא – פרסום הבלדה. אבל צורך אמתי אין בו: אינו אבר מגופה כי אם דלדול מעכרה.

מִישׁוֹר מִתְפַּשֵּׁט לְכָל עֵבֶר;

קוּרְגָּן, תֵּל בּוֹדֵד, בִּישִׁימוֹן;

גִּבּוֹר מְהֻלָּל שָׁם בַּקֶּבֶר

מִתַּחַת לַתֵּל הַקַּדְמוֹן.

הֵם שְׁלשֶׁת יָמִים הִסְפִּידוּהוּ

בִּשְׁתִי וּקְרָבוֹת – אֲנָשָׁיו;

וּבָאוּ כְּמָרִים וְכִבְּדוּהוּ

בְּזֶבַח סוּסוֹ וְנָשָׁיו.

שָׁכַךְ הַשָּׁאוֹן וְהַפֶּצַח,

וּשְׂדֵה הַקְּבוּרָה נֶעֱזָב.

שָׁרִים לָאַבִּיר נִבְּאוּ נֶצַח,

נִגְּנוּ בְּכֵלִים שֶׁל זָהָב.

"אִישׁ עָז, נַעֲלִים פְּעָלֶיךָ,

בָּהֶם עַם גָּדוֹל יִתְהַלֵּל;

שִׁמְךָ הַמַּרְעִים הוּא דִּגְלֶךָ,

עַל פְּנֵי כָּל דּוֹרוֹת יִתָּלֵל.

וְאִם לְקַרְקַע מְשׁוֹמֶמֶת

תִּלְּךָ הַגָּבֹהַּ יֻשְׁפַּל,

תְּהִלָּה מַרְחִיקָה, מֵרוֹמֶמֶת,

תָּקִים לָךְ תֵּל־עַד מְעֻפָּל".

יָמִים וְשָׁנִים נָסוּ עָפוּ;

עָבְרוּ עִדָּנֵי עִדָּנִים;

עַמִּים בְּעַמִּים הִתְחַלָּפוּ,

וּפְנֵי אֲדָמָה מִשְׁתַּנִּים.

הַתֵּל הַגָּבֹהַּ, תַּחְתֵּיהוּ

קָבוּר אִישׁ הַחַיִל הָעָז,

עֲדַיִן עוֹמֵד עַל שָׁתֵהוּ,

תָּלוּל וְזָקוּף כְּמוֹ אָז.

וְשֵׁם הָאֵרְאֵל לֹא הִגִּיעַ

עָדֵינוּ, נִשָּׁא וְחָדָל;

וּמִי הוּא? בַּמֶּה כֹּה הִפְגִּיעַ?

וּמַה פְּעָלָיו, בָּם גָּדָל?

דַּם־מִי כְּמוֹ מַיִם קִלֵּחַ?

וְאֵיזֶה עָרִים הוּא שָׂרָף?

וְאֵיךְ אֶת חַיָּיו הוּא קִפֵּחַ?

מָתַי הִסְפִּידוּהוּ קוֹבְרָיו?

צִיָּה, תֵּל גַּלְמוּד, וְאֵין־קֶשֶׁב;

נִשְׁכַּח הַנָּסִיךְ הָאַלִּים,

לֹא עוֹד יַעַרְכוּ לוֹ בַּנֶּשֶׁף

הֶסְפֵּד וּמִשְׁתֵּה־הִלּוּלִים.

אַיָּל יַחֲלֹף – חֵץ מִקֶּשֶׁת –

עַל פְּנֵי הַקּוּרְגָּן הֶעָזוּב;

וְיֵשׁ שֶׁאַרְבֶּה, כְּמִין אֶשֶׁד,

יֵרֵד, מִשְׁתַּקְשֵׁק, וְיָזוּב.

עֲדַת עָגוּרִים מְיֻגַּעַת

מִקֵּץ מְעוֹפָהּ בַּמְּרוֹמִים

בְּרֹב קִעְקוּעַ מַגַּעַת

וְנָחָה עַל רֹאשׁ תֵּל מַשְׁמִים.

אַרְנֶבֶת תִּדְלֹג בּוֹ וָהָלְאָה,

לְאוֹר דִּמְדּוּמִים, אוֹ רוֹכֵב

בְּדַהַר יָטוּס עַד לְמָעְלָה

עַל גַּב אַבִּירוֹ הָרוֹחֵף.

וְדֶמַע יַזִּיל עָב־אוֹרֵחַ

עַל תֵּל זֶה וְעַל שִׁפּוּלָיו;

וְאֶת הָאָבָק הַפּוֹרֵחַ

תִּשּׂאֶנָה רוּחוֹת מֵעָלָיו.

א

אֵצֶל בֵּית הַשְּׂרָרָה

הָמוֹן רַב שָׁם נִקְרָה,

שֶׁפַע;

לְתֻמָּם נָשְׂאוּ קוֹל:

רֵיק לִבָּם, אֵין בּוֹ כֹּל,

אֶפַע

סָח הַשָּׂר: "הוֹי שׁוֹטִים:

מָה אֵינְכֶם מֻלְעָטִים?

בֹּשֶׁת!

בַּדָּגָה, אֵין מָשְׁלָהּ,

תְּמוֹל לוֹעֵנוּ נִמְלָא…

קֹשֶׁט!"

ב

שַׁיָּרַת פַּקּוּלָה

אֶל נָהָר נֻהֲלָה…

גֶּשֶׁר.

הָרַכָּב, אִישׁ פּוֹתֶה,

אֶל הַגֶּשֶׁר נוֹטֶה,

יֶשֶׁר.

סָח הַשָּׂר: "בֶּן־בָּקָר!

גֶּשֶׁר – צְחוֹק? לֹא יָקָר

לָךְ הוּא?

אַט לְךָ… הֵן עוֹבְרִים

בַּרְוָזִים בְּלִי גְשָׁרִים…

כָּךְ־הוּא!"

ג

מֵעִם וַסְקָה נִגְנַב

אַוָּזוֹ. הַגַּנָּב –

רֵיקָא! –

בְּלוֹנְטִית עֲטָפוֹ.

אַךְ מִשְׁמָר תְּכָפוֹ…

תֵּיקוּ.

סָח הַשָּׂר: מוֹחוֹת־טִיט!

לֹא שֶׁל וַסְקָה לוֹנְטִית?..

יֶרֶק!…

וַסְקָה הוּא שֶׁשָּׁמַט,

וְרָאוּי שֶׁיִּלְמַד

פֶּרֶק!"

ד

סָר אֵלָיו אִישׁ־מְרַע:

– אוֹי לִי, אוֹי, יוֹם צָרָה

בָּא לִי;

כָּל קְרָבַי – יִסּוּרִים;

לַבְּקָרִים, לַבְּקָרִים

רַע לִי;

אֵין לִשְׁכַּב, אֵין לָקוּם,

אֵין לִטְעֹם – לֹא מְאוּם,

אַחָא… –

סָח הַשָּׂר: "הוֹי, סָכָל!

עַל לֵב רֵיק אַל תֹּאכַל…

כָּכָה!"

ה

בָּא לַשָּׂר בַּעַל דְּבָב:

– הֵן לַדַּל אַתָּה אָב…

אָנָּא!..

אִם־נָא רַק לִי תֵּאוֹת –

הִנֵּה כִּיס שֶׁל מָעוֹת…

שָׂא־נָא!..

הָא אֶשְׁקֹל עַל יָדְךָ

יוֹ"ד שְׁקָלִים שְׂכַר־טִרְחָה.

רְאֵה־נָא!..

סָח הַשָּׂר: שְׁקֹל מִיָּד! –

מִצְנַפְתּוֹ לוֹ פָּשַׁט:

הֵנָּה!"

מְהַלֵּךְ יוּהֲרָא, מִתְנַפֵּחַ,

כְּמוֹ אַוָּז עַל כְּרָעָיו מִתְנַעְנֵעַ.

גָּבְהוֹ אַמָּה וְעוֹד רֶבַע,

כּוֹבָעוֹ אַמָּתַיִם וָמָעְלָה.

כְּרֵסוֹ כֻּלָּהּ בִּפְנִינִים מְשֻׁבֶּצֶת,

אֲחֹרָיו מְצֻלְהָבִים בְּפַז וּבְכֶתֶם.

אַף כִּי תַחֲשֹׁק נַפְשׁוֹ לָסוּר בֵּית אָבִיהוּ –

אֵין הַשַּׁעַר צָבוּעַ! –

לָבוֹא בֵּית הַתְּפִלָּה, לִסְגֹּד לַשָּׁמָיִם –

אֵין הָרִצְפָּה מְכֻבֶּדֶת!

מְהַלֵּךְ יוּהֲרָא, רוֹאֶה: בֶּעָנָן קֶשֶׁת.

שָׁב יוּהֲרָא מִדַּרְכּוֹ, נָטָה הַצִּדָּה:

הָאִישׁ כָּמוֹנִי יִתְכּוֹפֵף?