חוֹטֵא תָּעִיתִי עַל אַדְמַת קְלָלָה.

דִּמִּיתִי: אֲדוֹנָהּ, הָיִיתִי שְׁלָלָהּ.

אָמַרְתִּי לְחַיֵּב, יָצְאָה מִפִּי שְׁלִילָה –

בִּשְׁמֵךְ הַפַּעֲמוֹנִי לָמַדְתִּי תְּפִלָּה.

אֶצְבְּעוֹתַי בֵּין אֶצְבְּעוֹתַיִךְ,

מִשְׂתָּרְגוֹת זְרוֹעַי עִם זְרוֹעַיִךְ:

גֶּפֶן לֵילִית בְּרוּחַ־תְּנוּמָה.

אֵלַיִךְ יוֹצְאִים דָּמַי וְשָׁבִים,

בֵּין שִׂפְתוֹתַיִךְ כּוֹכָבִים כּוֹכָבִים

בְּלַיְלָה מוּאַר־נְשִׁימָה.

הַיָּרֵחַ שָׁקַע. חֲצוֹת. הִנֵּה הַפְּלֵיאָדִים.

הַזְּמָן חוֹלֵף וְהוֹלֵךְ, וַאֲנִי שְׁכוּבָה לְבַדִּי.

(סאפפו) – בתרגום טוביה ריבנר

מִמְּרוֹמִים תֶּהֱמֶה הַתְּנוּמָה, תַּעֲצֹם עַפְעַפַּיִם.

בְּעַלְוָתָהּ דֹּם נִפְקָח הַמַּבָּט הַתּוֹהֶה.

הָאָרֶץ בִּשְׁנַת בְּהֵמָה שְׁחֹרָה רְבוּצָה אִלֶּמֶת

עַד יְמַלֵּא הַיָּרֵחַ שְׂפָתֶיהָ לַחַשׁ לָבָן.

כֶּסֶף צוֹנֵן תְּצֻפֶּה הַגֶּפֶן רוֹטֶֶטֶת בַּסַּהַר.

דַּם־הָעֵנָב לוֹהֵט תַּחַת הַסּוּת הַדַּקָּה.