שִׁירֵי־עָם: מדור ד' בשער “בציר” אינו אלא מחרוזת של שירי עם, שנכתבו בנוסח עממי ועל־פי מוטיבים עממיים.

מרבית השיריםנכתבו בשנות 1936/7. השירים “בכי־כלה”, “שיר ריקוּד”, “שיר וזמר” נכתבובשנת 1949.

כל השירים הללו לא נדפסו עדיין, ורואים כאן אוֹר לראשונה.

לִבִּי מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו,

אַךְ לֹא אֵדַע אֶת מִי אֹהַב.

לְהֵד קוֹלֹו שֶׁל אַהֲרֹן

לִבִּי דוֹפֵק, הוֹמֶה בְרֹן.

אַךְ לָמָּה כֹּה תִרְעדַ תָּמִיד

זוֹ כַּף יָדִי בְיַד דָּוִד?

וְעֵינִי כָּלֹה תִּכְלֶה

כְּשֶׁלֹּא אֶרְאֶה אֶת פְּנֵי מֹשֶה…

עוֹבֵר לִבִּי עַל כָּל גְּדוֹתָיו

וְלֹא אֵדַע אֶת מִי אֹהַב…

לִי חִידָה וּמִי יִפְתֹּר?

מֶה עָדִיף: אִם כְּחֹל אוֹ שְׁחֹר?

שְׁאֵלָה לִי מִי יָשִׁיב:

שְׁחוֹר וָפָז, וּמֶה עָדִיף?

אֹפֶל לֵיל – בְּלוֹרִית יָאִיר,

כְּחֹל הַיָּם – מַבַּט גִּדְעוֹן.

שְׁחוֹר־פֶּחָם – עֵינֵי מֵאִיר

פָּז עָנֹג – תַּלְתַּל אַמְנוֹן…

לִי חִידָה וּמִי יִפְתֹּר?

מֶה עָדִיף: אִם כְּחֹל אוֹ שְׁחוֹר?

מַבְעִיר בְּעֵרוֹת מְסֻכָּן שֶׁכָּמוֹךָ,

שׁוֹדֵד לְבָבוֹת מִתְפָּרֵץ בַּחֲצוֹת,

כָּל הַבְּרִיחִים הֵם כִּפְתִיל הַנְּעֹרֶת

לְמַבָּטֶיךָ יוֹצְקֵי מְבוּכוֹת.

כָּל הַבְּלִיחִים מַטָּרָה בָּם לִקְלֹעַ,

כָּל הַגְּדָרִים לְךָ צְחוֹק מְגָרֶה;

אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ אֵצֵא וְאָבוֹאָה –

אֶת מַבָּטְךָ בַּל אָחוּש וְאֶרְאֶה?…

כִּי בָּכִיתִי כָּל הַלָּיְלָה –

עִם אוֹר יוֹם אַף לֹא תַּכִּיר.

אֶת רִיסֵי עֵינַי אֶשְׁטֹפָה

בְּטַל בֹּקֶר הַקָּרִיר.

כִּי רַבּוֹת כֹּה נֶעֱצַבְתִּי –

בְּקוֹלִי כְּלָל לֹא תַּבְחִין;

וְעִם הֵד שִׁירִי בַּבֹּקֶר

אֶל גְּבוּלִי בּוֹא לֹא תָּהִין.

עַד אִם אֶל רַגְלַי תַּנִּיחָה

כָּל שֶׁבִּלְבָבְךָ עָצוּר –

אַף בְּנִיעַ קַל לֹא תֵּרֶךְ

בְּפָנַי קַשְׁיוּת הַצּוּר.

כְּשֶׁתַּשְׂמְאִיל – אֲנִי אַיְמִינָה,

כְּשֶׁתַּיְמִין – אַשְׂמְאִיל וַדַּאי.

אֵיךְ זֶה, אֵיךְ זֶה לֹא תָבִינָה,

חֲבִיבִי לָבוֹא אַחֲרַי?

אֵיךְ זֶה, אֵיכָה לֹא תַצְלִיחָה

אֶל דַּרְכִּי לְהִלָּווֹת,

וְכִלְאַחַר־יָד, סְתָם כָּכָה

לְשָׁאֳלֵנִי שְׁאֵלוֹת?

אֵיךְ זֶה, אֵיכָה לֹא תוּכָלָה

לְהַצִּיל מִפִּי תְשׁוּבָה,

וְהֵן הִיא, רְאֵה, תְּלוּיָה לָהּ

בִּקְצֵה צַמָּתִי עָבָה.

אִם בָּהּ אַךְ לִתְפֹּס תָּהִינָה–

וְקָטַפְתָּ תְּשׁוּבָתִי…

תַּשְׂמְאִיל – אֲנִי אַיְמִינָה,

וְאַתָּה… תַיְמִין אִתִּי!

זֶה הִתְחִיל מִקְּטֹן־צִפֹּרֶן,

וְנִגְמַר בְּלֵיל וָגֹרֶן.

זֶה הִתְחִיל בִּנְגִיעַת־יָד,

וְנִגְמַר בַּ“הֲרֵי אַתְּ”…

הוּא חָשַׁב לְסוֹבְבֵנִי

בְּחֶלְקַת־לָשׁוֹן צֶחָה,

לְלַטְּפֵנִי, לְנַשְּׁקֵנִי,

וְלִנְטֹש לָאֲנָחָה.

אַךְ אֲנִי זְרִיזָה הֵימֶנּוּ.

לִי לִבּוֹ וְלֹא אַרְפֶּנּוּ.

זֶה הִתְחִיל בִּנְגִיעַת־יָד,

וְנִגְמַר בַּ“הֲרֵי אַתְּ”…

¹

בְּכִי, כַּלַּת־חֶמֶד, בְּכִי

לַחֻפָּה בְּדֶמַע לְכִי,

יֶאֱהַב אוֹתָךְ חֲתָנֵךְ,

עַל כַּפַּיִם יִשָּׂאֵךְ.

אִתָּךְ רַק יֵלֵךְ לְטַיֵּל,

צְעָדַיִךְ יִשְׁמֹר כַּצֵּל,

עוֹד מְעַט לַחֻפָּה יוֹבִילֵךְ,

כַּשֶּׁמֶש יָאִיר מַזָּלֵךְ.

בְּכִי בִדְמָעוֹת שָׁלִישׁ,

כִּי הָיֹה תִהְיִי לְאִישׁ,

לֹא תֵשְׁבִי עַד תַלְבִּין הַצַּמָּה,

שִׁפְכִי, כַּלַּת־חֶמֶד, דִּמְעָה.

וּרְאוּ הַכַּלָּה הַנָּאָה,

יוֹנָה הוֹמִיָּה וּצְנוּעָה,

בְּכָל הַמִּצְווֹת זְהִירָה,

בַּת יִשְׂרָאֵל כְּשֵׁרָה.

כַּלָּה נָעָה וַחֲסוּדָה,

כְּלִי בְרָכָה וְשִׂמְחָה וְחֶמְדָּה,

הִיא מַלְאָךְ תִּהְיֶה, לֹא אִשָּׁה,

רַק שִׁמְרוּהָ מֵעֵינָא בִּישָׁא.

שְמֹר, חָתָן, מִן הַשֶּׁמֶשׁ חִנָּהּ,

מֵעַיִן רָעָה, מִקִּנְאָה,

וּמִמַּבָּטֵי הַשָּׁכֵן

שְׁמֹר יַעֲלַת־הַחֵן.

וּרְאוּ־נָא כְבוֹד הֶחָתָן,

פְּאֵר רַבָּנָן דְּנָן,

חָרִיף וּבָקִי וְיַדְעָן,

מַפְלִיא בְּמַשָּׂא־וַּמַתָּן.

שִׂמְחִי, כַּלָּה, בֶּחָתָן,

בְּחֵן הַשָּׂפָם, הַזְּקַנְקָן.

רְאִי, אֵיזֶה מֵצַח אַדִּיר!

חָכְמָתוֹ בַּלַּיִל תָּאִיר.

הֲיִּי אִשָּׁה לְבַעֲלֵךְ,

לְעוֹלָם אַל תָּרִימִי קוֹלֵךְ,

בִּלְעָדָיו בֵּין לַיְלָה לְיוֹם

אַל תַּבְדִילִי, חַס וְשָׁלוֹם.

אַל תַּמְרִי אֶת פִּיו בְּדָבָר,

אַל תַּגִידִי: מָתוֹק הַסֻּכָּר,

הַפִּלְפֵּל, אַל תֹּאמְרִי, כִּי הוּא מַר,

שִׁמְרִי לְשׁוֹנֵךְ מִמִּשְׁמָר.

כִּי בַּעֲלֵךְ יוֹדֵעַ הַכֹּל,

הוּא חָכָם, יַדְעָן וְגָדוֹל.

בְּאוֹרוֹ גַם אַתְּ תִּזְרְחִי,

בְּכִי כַּלַּת־חֶמֶד, בְּכִי!

שִׁפְכִי דִמְעוֹתַיִךְ כַּטַּל,

הַשִּׂמְחָה תִּרְבֶּה וְתִגְדַּל;

רוֹקְדִים בַּבַּיִת, בָּרְחוֹב –

מַזָּל־טוֹב, מַזָּל־טוֹב, מַזָּל־טוֹב.

עֵת הָיִיתִי רַכָּה

אֲהַבְתַּנִי בְּלִי דַי,

וְשָׁאַפְתָּ צִלִּי,

וְנָשַׁקְתָּ יָדַי.

כִּי הָרִיתִי לְךָ

וְיָלַדְתִּי בֵן –

הֵן בָּכִיתָ מִגִּיל

וּמֵאֹשֶר, לֹא כֵן?

כִּי הָרִיתִי שֵׁנִית

וְיָלַדְתִּי בַּת –

נִשְׁבַּעְתָּ לִי: אַתְּ!

הָאַחַת, הָאַחַת!

כִּי עָיַפְתִּי מְאֹד

וְגָדְלוּ יְלָדַי –

חָדַלְתָּ לַטֵּף

וְנַשֵּׁק אֶת יָדַי.

כִּי עָיַפְתִּי יוֹתֵר

וְזָקַנְתִּי מְעַט –

הֵן שָׁכַחְתָּ כָּלִיל

כִּי אֲנִי הָאַחַת…

אַךְ זָכַרְתָּ זָכוֹר

הָאַחֶרֶת, הַהִיא,

הַנָּאָה וְרַכָּה

כְּמוֹ פֶּרַח וַרְדִּי.

הֲגַּם לָהּ תְּנַשֵּׁק

בְּכָל רֶגַע הַיָּד,

וּשְׁבוּעוֹת תִּשָׁבַע

כִּי אַךְ הִיא הָאַחַת?

הֲגַם לָהּ, גַּם אוֹתָהּ

בְּבוֹא יוֹם עוֹד תִּזְנַח,

וְאֶת כָּל הַשְּׁבוּעוֹת

לָהּ נִשְׁבַּעְתָּ תִּשְׁכַּח?

עֵת הָיִיתִי רַכָּה…

כַּף יָדֵךְ הוֹשִׁיטִי לִי,

אוֹר פָּנַיִךְ לִי גַלִּי.

אוֹר פָּנַיִךְ כַּחַמָּה,

יוֹנָתִי שֶׁלִי תַּמָּה.

יְדִידִי, קוֹלְךָ עָרֵב,

לְשִׁירְךָ עוֹנֶה הַלֵּב.

בִּלְעָדֶיךָ אֵעָצֵבָה,

בּוֹדֵדָה בֵיתִי אֵשֵׁב.

יַלְדָּתִי, אִמְרִי לִי “הֵן”,

בַּעֲדֵךְ חַיַּי אֶתֵּן.

לָךְ לָנֶצַח אֶשָּׁבַע,

הֲשִׁיבִינִי אַהֲבָה!

אָזְנְךָ הַטֵּה בַלָּאט,

לְבָבִי סוֹדִי יִלְאַט.

אַךְ אַתָּה סוֹדִי יָדַעְתָּ,

וְּלָך לִבִּי לָעַד.

“לִי בָּחוּר מֵרְבָבָה!”

“לִי יוֹנַת הָאַהֲבָה!”

וְאַחַת הַלֶּהָבָה –

מֵאָדָם וְעַד חַוָּה.

¹

אוֹר הַיּוֹם כָּבָה, כָּבָה,

הַצְּלָלִים הִשְׁחִירוּ.

לְמַלְכַּת־לִבִּי נָאוָה

מִזְמוֹרִים אָשִׁירָה.

יַעֲלַת־חֵן אֲהוּבָתִי,

שְׁחוֹר עֵינֵךְ יוֹקֶדֶת.

לָךְ אָשִׁיר, שׁוּלַמִּיתִי,

מִנִּי אָז, מִקֶּדֶם.

עוֹד הַשֶּמֶש מְצִיצָה

וְאֵינָה שׁוֹקַעַת.

וְאִמִּי כֹּה חָרוּצָה,

וְאִמִּי עֵרָה עוֹד.

אַל תָּשִׁיר לִי, אֲהוּבִי,

גַּם לַכֹּתֶל אֹזֶן.

מִזְמוֹרֶיךָ, חֲבִיבִי,

אַל־נָא אלַ תַּחְרֹזָה.

הַיָּרֵחַ כְּבָר עָלָה

בִּמְרוֹמֵי שָׁמַיִם.

בֹּאִי עִמָּדִי, כַּלָּה,

אֶל מַעְיַן הַמַּיִם.

לַמַּעְיָן נֵרֵד בַּלָּאט,

נַשְׁתְּ מִמֵּי הָעַיִן.

בַּבָּנוֹת יָפִית, הַבַּת,

וּשְׁנִיָּה לָךְ אָיִן.

אִילָנוֹת נָמִים מִזְּמָן,

גַּם אִמִּי נִרְדָּמָה.

אֵיפֹה הוּא הַמַּעְיָן,

אֵי הַדֶּרֶךְ שָׁמָּה?

אֵין שׁוֹמֵעַ, אֵין רוֹאֶה,

בּוֹא וְהוֹלִיכֵנִי.

הָעוֹלָם הָדוּר, נָאֶה,

הָעוֹלָם לִשְׁנֵינוּ.

לָנוּ אוֹר הַכּוֹכָבִים,

זֹהַר צָהֳרַיִם.

לָנוּ זֶמֶר אוֹהֲבִים,

אֶרֶץ וְשָׁמַיִם.

בִּמְצִלְתַּיִם וְּבתֹף

לָנוּ שִׁיר הַנְעִימוּ.

וְיֹאמְרוּ לַדֶּבֶק טוֹב

אַבָּא וְגַם אִמָּא.