(על פי ספר החסידים)
בארץ הגולה היה רועה בהמות אחד, אשר כל ימיו לן בשדה אצל בהמותיו, מאכילן ומשקן ועושה מלאכתו ברב אמונה. ואם באה חיה רעה לשאת שה מן העדר, היה שם נפשו בכפו להצילה לאדוניה. ויקבל רק פת קיבר בשכרו, ויותר לא רצה לקחת. במילי דעלמא ובמילי דשמיא היה בור גמור, לא ידע גם צורת ה“אלף בית” ולא הבין גם מה להתפלל. איש כשר היה. ובעלות הבוקר וכל בריה נותנת שבחה למרא עלמא, היה רוחץ פניו וידיו ואומר: אֵל השמים, לו היו לך בהמות פה ונתתן לי לשמרן, כי אז עבדתיך חנם.
ויעבור שם פעם תלמיד חכם אחד וישמע אותו מברך כך ויחר לו ויאמר אליו: הוי פתי, כלום כך מתפלל האדם לבוראו? השיב הרועה אותו: ומה אעשה, ויותר איני יודע. אמר התלמיד: בא ואלמדך. ויבוא אליו יום יום וילמדהו קרוא וצרופי-תיבות, ואחר כך החל ללמדו סדר ברכות, קריאת שמע ותפילה.
וירא ה', כי גזלו ממנו נחת רוחו האחת, שהיתה לו בעולמו – מתום הרועה ופשטותו, ויתעצב אל לבו.
בימי הרב רבי ישראל היתה בקיץ אחד עצירת גשמים ימים רבים. השמים היו כנחושת ומטר לא ירד ארצה וייבשו כל השדות והכרמים, התמעטו הנהרות ויושבי הארץ יראו מאד, כי תבוא שנת רעבון גדול, ובר מן השנים הקודמות לא הכינו להם. ויגזרו ימי תענית צבור בכל עיר ועיר ויענו בצום נפשם וישפכו לפני ה' שיחם, והוא לא שמע להם. בכל יום ויום עלה השמש ויקדח כל ירק וכל עשב. ותרעבנה הבהמות בשדה מאין מרעה, ויתיקר שער הלחם ויצעקו העניים ולא קם עוד רוח באדם.
ויבואו תלמידי הבעל-שם לפני רבם ויקבלו לפניו ויבקשו אותו, כי יתפלל לפני ה' כי יפתח את שערי השמים, ויען ויאמר להם: לא בידי מפתח הגשמים עתה. ויאמרו אליו: איך יוכל אדוננו לראות במותנו אנו וטפנו ובהמתנו לפניך? ויאיצו בו ויתחננו לאמור: עשה למען עמך, רבנו, ואם פשענו וגדול עוננו, עשה למען תינוקות של בית רבן, שלא טעמו טעם חטא. ויאמר הבעל שם: סר כוחי מעלי עתה ואינני יכול לגשת לפני האלהים, אבל הרחק עשרים פרסה מזה יושב בעיר קטנה איש, ששמו ראובן ושם אביו יעקב, לכו אליו; והיה אם יעתר לכם להתפלל בעדכם, כי אז יבוא הגשם ממעל, ולכל בני עולם תהיה הרוחה. ויתמהו האנשים על אשר לא יתפלל בעצמו לפני הקדוש ברוך הוא. אבל הם התרגלו לשמוע בקול רבם ולא להרהר אחרי מדותיו, וישימו לדרך פעמיהם ויבואו לאותה העיר, שלשה אנשים חשובים ואנשי מעשה, ועיני כל ישראל צפויות אליהם.
וישאלו בבואם את אנשי העיר ההיא לאמור: היש אצלכם איש קדוש ששמו ראובן ושם אביו יעקב? ויענו כולם: לא היה כזה בתוכנו וקדוש לא ישכון בגבולנו, אנשים פשוטים אנחנו. ויאמרו הצירים: חקרו ודרשו, כי לא לדבר ריק שלחנו רבנו הנה. ויאמרו: כנים אנחנו ואמת דוברים; האיש אשר אתם מבקשים אין ולא ידענו כמותו. ויען איש אחד מן הקהל לאמור: אמנם סמוך לבית עלמין שלנו דר איש עברי אחד, והוא שותה שיכור כל הימים, וכל תרופה לא צלחה מלהשיבו אל דרך הטוב, שמו ראובן בן יעקב.
ויאמינו האורחים, כי מורם לא התל בהם וילכו אל הבית, אשר הראה להם האיש, והבית שפל קומה, קירותיו עקומים והדלת שבורה ופתוחה. ויראו בחדר צר, שחור תארו, איש בבגדים קרועים, על רגלו האחת מנעל והשנית יחפה, ישן על גבי הקרקע, מצע התבן שמתחת לראשו נמוט – וריר יוצא מפיו ונוזל. והם באמונתם ברבם לא נסוגו אחור וינסו לעורר אותו, ולא הקיץ השוכב, וימשכו אותו בידיו, ולא נע. ויאמרו השכנים: לשוא עמלכם. אחרי ששתה הלז לרויה, הוא שוכב כל היום דומם וכל דבר שבעולם לא יקים אותו על רגליו; והיה אם דבר לכם אליו, עליכם להמתין עד הבוקר, כי אז הוא רוחץ מעט את ידיו ואת פניו ומתפלל תפלה קצרה, בטרם יחל לשתות. ויעשו האנשים כן, וילינו בעיר הלילה. ובבוקר השכם קמו וימהרו אל המקום, וימצאו את האיש כבר עומד בטליתו הקרועה וזקנו המעובת ופניו השחורים כפני שד וכמעט קט, עוד לא הספיקו לומר דבר, והוא כבר חולץ את תפיליו ומושיט ידו אל הבקבוק המלא העומד לפניו. ויחזיקו בו הבאים ולא נתנוהו לנגוע במשקה. ויאמרו לו: הרב ישראל בן אליעזר שלחנו אליך, כי תתפלל לירידת גשמים. ויגער האיש בהם ויאמר: איזה רוח עבר עליכם לבוא אלי? הניחוני ואשתה! ולא נתנוהו האנשים לעשות כן, ויאבק עמהם; וירא, כי לא יכול להם, והמה הפצירו בו, וחזרו ושלשו שאלתם; עשה מצות רבנו, כי שלחנו אליך, ויקרא האיש בקול גס ויאמר: רבונו של עולם! עמך ישראל צריכין למטר, אנא פתח ידך והמטר להם גשמי ברכה די מחסורם. הוא עוד טרם כלה לדבר, והנה התקדרו השמים בעבים, וימהרו האנשים ללכת כי כבר החל הגשם.
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.