דֶּרֶךְ רִבּוֹא דוֹרוֹת

נָסַעַתְּ לָגוּר אֶצְלִי –

וְאַתְּ כֹּה זְעִירָה

וְרַק נָמָה כָּל הַיּוֹם.

מִדִּמְדּוּמֵי עֲבָרֵךְ יַעַל לָךְ עוֹלָם:

דֹּב וָכֶבֶשׂ וְחַי לֹא-הָיָה,

וּשְׂחוֹק יָהֵל עֲלֵי נוּמֵךְ.

בִּבְשָׂרֵךְ כְּבָר תַּהֲרִי גַם אוֹתִי.

וְעִמֵּךְ, הַבְּרוּכָה, כִּי תָעוּרִי,

אַרְחִיקָה עַד גְּדוֹת כָּל הַחַיִּים –

אֲנִי וְאָבִי וְאָדָם הָרִאשׁוֹן.

מֵעִמְקֵי יַנְקוּתֵךְ

מוּל יָמִים בַּל אֵדָע

אֶת רֹאשֵׁךְ הַזָּהֹב תִּשְׁלָחִי –

וְזֵר שַׁחַר עֲטַרְתּוֹ.

הִנְנִי וְאוֹרֵךְ לְרִנְנַת הַשֶּׁמֶשׁ

הַצֵּג כַּף-רֶגֶל וְרֻדָּה

עַל אַדְמַת-יָהּ.

כִּי תֶחֱצִי בְחַיִּים כַּבִּירִים

מִמֶּנִּי וָהָלְאָה –

הֵן לִנְטוֹת תָּשׁוּבִי אֶת עַרְבֵּךְ

עָלַי וְעָלַיִךְ,

שֶׁנִּרְוֶה רַב נֹפֶשׁ בִּסְתָרָיו

לְרַחֲשֵׁי רוּחַ נִרְגָּשָׁה.

הִנֵּה כַּד חַיִּים קָטָן

צָפַנְתִּי בַחֲדָרַי –

וּמִדֵּי בֹקֶר תִּגְאֶה קֶרֶת,

תַּךְ גַּלֶּיהָ עַד מִפְתָּנִי.

בְּרַחֲבֵי לַיְלָה סוּסִים עֵירֻמִּים יִדְהָרוּ,

רָמוּ רוֹכְבֵיהֶם

עַל אֶרֶץ רַבָּה.

לִבִּי לַעֲרִירֵי הָאָרֶץ,

הַשּׁוֹכְבִים עֵרִים תּוֹךְ לֵילָם הַדָּווּי

וְעֵינָם צוֹפִיָּה מֵחֲרַכָּיו

עַד אַחֲרִיתָם.

אָכֵן בְּאַלְפֵי דְרָכִים נָנוּסָה –

וּבְאַחַת הַכּוֹרֵת אוֹסְפֵנוּ.

אַשְׁרֵינוּ אִם יֶלֶד נִתַּן לָנוּ,

כִּי אִתּוֹ נִחְיֶה שֵׁנִית יַלְדוּתֵנוּ.

אוֹיָה לַאֲסִירֵי הַיָּגוֹן,

אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם הָאֲרֻכּוֹת נוֹטְפוֹת נֶצַח

נִטְפֵי חשֶׁךְ

וְסֶרַח לַיְלָה בְעִקְּבוֹתָם.

אֶת יוֹמָם הַכָּבֵד

יַעַמְסוּ עַל שָׁכֶם,

וּשְׁחוֹחִים יִצְעָדוּ,

וּבַסַּנְוֵרִים,

עַד לִגְבוּלָם.

וְהֵן גַּם הֵמָּה אִוּוּ שֶׁבֶת

בְּטַבּוּר הַקַּיִץ

וְשַׂחֵק עִם יַלְדֵי הַשְּׁוָקִים,

שֶׁיִּכְרְעוּ עִם עֶרֶב

וְנָמוּ תַחְתֵּיהֶם

כְּשַׂקֵּי הַחוֹל.

מִי-זֶה יִפְתַּח שַׁעַר לָמוֹ

אֶל הַשָּׁמֶשׁ?

אַל תִּירָא, יַלְדִּי,

רַק שְׁנֵי עַכְבָּרִים הֵם,

הַקּוֹפְצִים מִן הַשֻּׁלְחָן אֶל הַכִּסֵּא.

קְטַנִּים הֵם מִמְּךָ

וְלֹא יוּכְלוּ בָלְעֶךָ.

אַל תִּירָא, יַלְדִּי,

רַק אֶצְבַּע הַגֶּשֶׁם הִיא,

הַדּוֹפֶקֶת רְטֻבָּה בַחַלּוֹן –

לֹא נִפְתַּח לוֹ.

הֵחָבֵא בִי הֵיטֵב,

אֲנִי אִמֶּךָ.

נִמְשֹׁךְ לַיִל אָפֵל מֵעַל לְרֹאשֵׁנוּ,

וְאִישׁ לֹא יִמְצָאֵנוּ.

בֻּבָּה שֶׁלָּךְ הַגִּדֶּמֶת

תֵּשֵׁב עַל מִטָּתֵךְ בּוֹכִיָּה,

כִּי כְבָר נָסָעַתְּ.

דֻּבֵּךְ הַשָּׁחוּם

יֵשֵׁב עַל מִטָּתֵךְ וּבוֹכֶה,

כִּי כְבָר נָסָעַתְּ.

הַאִם לֹא תָבֹאִי מְהֵרָה,

אִמָּא קְטַנָּה,

לְאַמְּצָם אֶל לִבֵּךְ,

אִמָּא קְטַנָּה?

אַבָּא יוֹשֵׁב בַּפִּנָּה,

צוֹפֶה אֶל עוֹלָם רֵיק.

אִמֵּךְ יוֹשְׁבָה בַפִּנָּה

וּשְׂמָלוֹת קְטַנּוֹת לֹא תִתְפֹּר

עוֹד לִילָדַיִךְ,

אִמָּא קְטַנָּה.

וְקוֹפֵץ עֶרֶב בְּעַד הַחַלּוֹן,

כֶּלֶב שָׁחוֹר,

בּוֹלֵעַ אַבָּא וְאִמָּא

וּבֻבָּה וָדֹב.

וְיוֹם לְיוֹם יֵחָרֵז –

וְאַתְּ אֵינֵךְ –

פְּנִינֵי זְכוּכִית עֲכוּרָה

בְּלִי אִשֵּׁי עֵינַיִךְ,

אִמָּא קְטַנָּה.

יַלְדִּי אוּלַי יֵבְךְּ בַּנֵּכָר –

וְעַתָּה לַיְלָה –

וְאֵין יוֹצֵק בּוֹ

תְּנוּמָה כְּחַלְחַלָּה.

וּפֹה עוֹמְדוֹת נַעֲלַיִם,

וְהֵן רֵיקוֹת מְאֹד.

נַעֲלֵי-בַיִת בְּהִירוֹת

בְּדִמְמַת הַלָּיִל.

וּשְׁלֹחַ חָפַצְתִּי אֶת יָדִי

בְּעַד רַחֲבֵי הַדְּמָמָה

וְהַרְעֵף שֶׁקֶט עָלֶיךָ

מֵעֹצֶם אַהֲבָתִי.

בֵּעָלוֹת הַגֶּשֶׁם מֵעַל הַדֶּשֶׁא

נִצְעַד שְׁנַיִם

לְפַאֲתֵי יוֹם תָּמֵהַּ –

אַתְּ בְּשֵׁשׁ שְׁנוֹתַיִךְ,

זוּ אַךְ בָּאת הֵנָּה,

וַאֲנִי הַהוֹלֵךְ כְּבָר לָשׁוּב.

אֲגַם קָטֹן זֶה

תַּחַת שְׂמִיכָה יְרֻקָּה לֹא יָזוּעַ.

אֶתְמוֹל שָׁלָה דַיָּג מִמֶּנּוּ

דָּג רוֹעֵד.

אֵי-שָׁם יַעֲמֹד בַּיִת

אֲשֶׁר לֹא לִי וְלֹא לָךְ.

עָלֵינוּ רַק לָלֶכֶת הָלְאָה וְלָלֶכֶת.

עַל רוּחַ בְּתֻמֵּךְ תִּשָּׁעֵנִי

לָנוּם מְעַט קָט,

אֶצְבָּעֵךְ הַזְּעִירָה לֹא תָמֹצִּי עוֹד.

אַךְ הִנֵּה כִי נִפָּרֵד

יִשֹּׁב בְּכִי חֲשָׁאִי עָלַי וְעָלָיִךְ –

אַתְּ בְּשֵׁשׁ שְׁנוֹתַיִךְ

וַאֲנִי הַהוֹלֵךְ כְּבָר לָשׁוּב.

בַּעֲצֹם עֶרֶב עֵינַיִךְ

תּוֹךְ אֵיזֶה כְפָר רָחוֹק,

תִּישְׁנִי כֹה זְעִירָה וּלְבַדֵּךְ.

כּוֹכָבִים רְחוּצִים

רַק יִשְּׁרוּ חֲשָׁאִים עֲלֵי נוּמֵךְ.

יוֹמֵךְ הַקָּטֹן

הֵן כְּבָר נִרְקַם חוּטֵי יָגוֹן,

וְאַף עוֹד יִתְפָּעֵם,

פַּעֲמוֹן נוּגֶה,

בִּדְמִי חֲלוֹמֵךְ.

עֵת אָסוּר אֶל כְּפָרֵךְ

לֶאֱכֹל לָחֶם,

מַה תַּצְנִיעִי תוֹךְ חָזִי

רֹאשֵׁךְ הַזָּהֹב, הֶחָם,

לִבְכּוֹת חֶרֶשׁ וְהַרְבֵּה,

כִּי כָבַד עָלַיִךְ הֶעָמָל.

הַכֹּל אוֹמְרִים:

בֵּית-סֵפֶר דָּבָר טוֹב.

אַךְ אֲנִי וָאָתְּ –

רַק אוֹרְחִים אָנוּ פֹה,

וּבַל נֵדָע,

אִם בֵּית-סֵפֶר דָּבָר טוֹב.

כְּפָר רָחוֹק,

בּוֹ נִצְּבָה בִתִּי אֲלֻמָּה דַקָּה –

עִמִּי אֶשָּׂאֶנּוּ כָכָה.

רֹאשָׁהּ הַזָּהֹב, הֶחָם,

יִכֹּף בְּעֶצֶב אַחֲרָי,

עַד יַעֲצֹם עֶרֶב עֵינֶיהָ.

כִּי תִרְקְדִי תוֹךְ גַּלֵּי יַלְדוּתֵךְ

וְעָלַיִךְ

שַׁלְוַת תְּכֵלֶת וָקַיִץ,

אָז אֶפְרֹק לְרֶגַע

שַׂקִּי הַכָּבֵד.

וְאַחַר כִּי תִיעָפִי,

אֶפְרֹשׂ עָלַיִךְ כָּל-חַיַּי

וְהֵיטֵב אֲכַסֵּךְ

בְּלֵילֵךְ הַפּוֹחֵז,

עֵת חֶרֶשׁ עוֹד יָרֹנּוּ

דָּמַיִךְ הַזְּעִירִים

כְּיַיִן חָדָשׁ.

אֲנִי בָא מֵרָחוֹק

וּכְבָר שָׁכַחְתִּי מִשְׂחָקֵךְ.

אַךְ יַעַן נֶאֱחַזְתִּי

בְּמַעְגַּל שִׂמְחָתֵךְ,

וְרֵיחָהּ הַוָּרֹד מָלֵאתִי עַד פִּי,

אוּלַי אֶדְמֶה לָךְ מְעָט.

וּבַת-צְחוֹק זַכָּה,

זוּ בָךְ שָׁאָבְתִּי –

אַל נַגִּיד לְאִישׁ.

אוֹתָהּ נִגְנֹזָה רַק לִי וְרַק לָךְ.