כל השירים G

דוד פוגל בעריכת אהרן קומם

פרטי מהדורת מקור: תל־אביב: הקיבוץ המאוחד; 1998

m נחלת הכלל

t שירה

כל פריטי כותר זה זמינים להלן

לפני השער האפל

מאת

דוד פוגל

[וינה 1923]

[לאט עולים סוסי]

מאת

דוד פוגל

לְאַט עוֹלִים סוּסַי

עַל מַעֲלֵה הָהָר,

לַיְלָה כְבָר שׁוֹכֵן שָׁחוֹר

בָּנוּ וּבַכֹּל.

כְּבֵדָה תַחֲרֹק עֶגְלָתִי לִרְגָעִים

כַּעֲמוּסָה אַלְפֵי מֵתִים.

זֶמֶר חֲרִישִׁי אֶשְׁלַח

עַל פְּנֵי גַלֵּי הַלַּיִל,

שֶׁיַּעֲבֹר לַמֶּרְחָק.

סוּסַי מַאֲזִינִים וְעוֹלִים לְאָט.

[ימים פונים]

מאת

דוד פוגל

יָמִים פּוֹנִים עַל יָדִי –

וַאֲנִי הוֹלֵךְ בַּקֶּשְׁךָ, אָבִי.

עַל אֶבֶן אָנוּחָה

בְּצִדֵּי אָרְחוֹתַי,

כָּל עוֹבֵר אֶשְׁאָלָה:

“אָנָה הָלַךְ אָבִי?”

דְּבַר-אֵל חָרֵד

הִנְּךָ לִי,

הַיּוֹקֵד דֶּרֶךְ כָּל חַיָּי.

הֵן עוֹד אֶעֱמֹד לְפָנֶיךָ,

נַעַרְךָ הַקָּטָן, הַטּוֹב,

וְיָדִי מוֹרְטָה חֶרֶשׁ

כַּפְתּוֹר מְעִילְךָ הַשָּׁחוֹר.

אֵיפֹה תִישַׁן, אָבִי?

נֶצַח מֶה חָפַצְתִּי שֶׁבֶת

עַל שְׂפָתֶךָ

לִשְׁמֹר נוּמְךָ הַחֲשָׁאִי.

יָמִים פּוֹנִים עַל יָדִי –

וַאֲנִי הוֹלֵךְ בַּקֶּשְׁךָ, אָבִי.

[על שפת הכרך]

מאת

דוד פוגל

עַל שְׂפַת הַכְּרַךְ אֵשֵׁבָה,

עָיֵף אֵשֵׁבָה.

פַּעַם הָיָה לִי אָב,

אַבָּא נוּגֶה, שׁוֹתֵק.

תּוֹךְ דִּמְדּוּמֵי קַיִץ

עֲרֵבִים

לָחֲשׁוּ עֵצִים כֵּהִים.

פַּעַם הָיָה לִי כְפָר.

עַל שְׂפַת הַכְּרַךְ אֵשֵׁבָה,

עָיֵף אֵשֵׁבָה.

[הן זקנך השחור]

מאת

דוד פוגל

הֵן זְקָנְךָ הַשָּׁחוֹר,

הַמְסֻלְסָל,

רִפְרֵף עַל לֶחְיִי הַרַכָּה –

וּלְבָבִי רָקָד.

וְיָדְךָ הַשְּׂעִירָה

נָחָה דוּמָם תּוֹךְ יָדַי הַקְּטַנּוֹת,

אָבִי.

אַךְ עֵינֶיךָ הַנּוּגוֹת

אֵרֶא כָּל הַיָּמִים

עָלָי.

כָּל שְׁבִילַי בָּאִים אֵלֶיךָ, אָבִי!

מָתַי אֶסֹּךְ כָּל חַיַּי

לְרַגְלֶיךָ

כְּיַיִן זָהוּב, נוֹצֵץ?

[גדולים כבריכות]

מאת

דוד פוגל

גְּדוֹלִים כִּבְרֵכוֹת וּשְׁקוּפִים

הָיוּ הַיָּמִים,

כִּי הָיִינוּ יְלָדִים.

הַרְבֵּה יָשַׁבְנוּ עַל שְׂפָתָם

וַנִּשְׂחָק,

אוֹ לִשְׂחוֹת יָרַדְנוּ

בַּמַּיִם הַצָּחִים.

אַף פְּעָמִים בָּכִינוּ

אֶל סִנַּר אִמֵּנוּ,

כִּי חַיִּים מָלֵאנוּ

כְּכַדֵּי הַיָּיִן.

[כי נצא]

מאת

דוד פוגל

כִּי נֵצֵא לַכָּרִים בַּקַּיִץ –

וְרָחַב לִבֵּנוּ

וְנֶעֱצַב לִמְאֹד.

מֵאַחֲרֵי יְמֵי הָעֲרָפֶל

יַעֲלוּ אֵלֵינוּ

כָּרֵי הַיַּלְדוּת הָרְחָבִים,

בָּם דְּרָכִים אֲפוּרוֹת

נִפְתָּלִים בַּשָּׂרָב

וְעוֹבְרִים לְאָט.

דְּבוֹרָה נִשְׁכָּחָה

אַף תֶּהֱמֶה בְאָזְנֵינוּ.

– אָכֵן מִהַרְנוּ לִטְבֹּעַ

בְּנִבְכֵי הַיָּמִים.

כִּי לֹא אָמַרְנוּ אֶל נַפְשֵׁנוּ:

הֵן זָקַנּוּ כְרָגַע. –

[ילדותנו מסכה]

מאת

דוד פוגל

יַלְדוּתֵנוּ מָסְכָה בַלֵּבָב

יָגוֹן עָמֹק וְעָרֵב –

מַה הִרְחִיקָה מֶנּוּ!

נִגּוּן גְּמָרָא,

כְּבַד חֲלוֹמוֹת וַעֲרִיגָה,

עוֹד יַעֲלֶה פְעָמִים

בְּלִי מֵשִׂים עַל שְׂפָתֵנוּ.

תּוֹךְ רוּחַ דּוֹאֵבָה

אָנוּ צוֹפִים לְאָחוֹר,

אֶל לִבֵּנוּ הַנִּבְעָר, הַתָּמִים,

וְכִמְעַט נַכִּירֶנּוּ.

אָנוּ תוֹעִים בַּחַיִּים

וּבוֹכִים,

כַּפֵּינוּ הָרֵיקוֹת

נִפְרֹשׂ חֲרֵדִים

אֶל כָּל עוֹבֵר. –

[ערב שותק]

מאת

דוד פוגל

עֶרֶב שׁוֹתֵק אַט יְפַךְ

בְּעַד הַחַלּוֹן

וִימַלֵּא אֶת הֶחָדֶר.

תַּחַת תִּלֵּי צְלָלִים זָרִים,

אֵצֶל דְּמָמָה שְׁחוֹרָה

אֶשְׁכַּב

וְלִבִּי יִכְאַב,

יִכְאָב.

מִן הַמֶּרְחָק

בּוֹדְדָה תִתְקַע לִי חֲצוֹצְרָה

שִׁירֵי יַלְדוּת בְּהִירִים.

וּכְפָרִי הָרָחוֹק,

הַנִּשְׁכָּח,

יִקְרַב חֶרֶשׁ אֶל מִשְׁכָּבִי

וְיִשְׂתָּרַע לְמַרְגְּלוֹתָי.

תַּחַת תִּלֵּי צְלָלִים זָרִים,

אֵצֶל דְּמָמָה שְׁחוֹרָה

אֶשְׁכַּב

וְלִבִּי יִכְאַב,

יִכְאָב.

[בבית]

מאת

דוד פוגל

בַּבַּיִת

עוֹד יַעַמְדוּ הַגַּנִּים לְבַדָּם

כְּמִלְּפָנִים.

בִּשְׂרַב צָהֳרַיִם יִכְבַּד מַשָּׂאָם

וְיִיעָפוּ,

וְיוֹרִידוּ רָאשֵׁיהֶם.

הַתַּרְנְגוֹלוֹת כְּבָר נִשְׁחָטוּ,

אוֹ נִטְרָפוּ,

אֶפְרוֹחֵיהֶן פָּרָחוּ.

אִמִּי הַזְּקוּפָה כְבָר הִלְבִּינָה,

אוֹ אַף מֵתָה.

אַךְ כָּל עֶרֶב עוֹד יִקְרַב

וְיִשַּׁח לָאָרֶץ,

חֲשָׁאִי וְחָבִיב

כְּמִלְּפָנִים.

הַיְלָדִים עֲיֵפִים מִן הַיּוֹם

וְיָנוּמוּ בַאֲשֶׁר הֵם שָׁם.

וְאָנֹכִי אֵינֶנִּי. –

[חלום אבי]

מאת

דוד פוגל

חֲלוֹם אָבִי עֵר בֶּעָרִים,

יָרֹן עִם לַיְלָה.

עֵינִי יוֹרְדָה כוֹכָבִים –

בְּכִי כָל הַלְּבָבוֹת.

אָמֹר אֹמְרָה אֶל הָאִשָּׁה:

חַיַּי הָאֲפֵלִים

נִמְסָכִים לְרַגְלַיִךְ

כְּגַלֵּי אֵשׁ לוֹהֵטָה –

לָמָּה תִשְׁעִי מֶנִּי?

כְּנִטְפֵי אֶבֶן

צוֹלְלִים צְעָדִים אִטִּים

בְּמַעֲמַקֵּי לָיִל.

כָּכָה הוֹלְכָה הָאִשָּׁה.

[הנה האביב]

מאת

דוד פוגל

הִנֵּה הָאָבִיב לִגְוָנָיו

כְּבָר יִשְׁכֹּן בַּלְּבָבוֹת.

שִׁירֵי רֹךְ קַלִּים

לָנוּ תִשְׁלַחְנָה

עֵינֵי הַנְּעָרוֹת,

בְּפַרְפֵּר בָּן לִבָּן

כְּגוֹזָל בַּכֶּלֶא.

לָמָּה עוֹד נֵשֵׁבָה,

עַד נִטְבַּע בְּיַמֵּי דָמֵינוּ?

קִרְבֵּנוּ מַה-יֶּהֱמֶה הָעֶרֶב

כַּיַּיִן הָאָפֵל.

וּצְלִילֵי הַמָּחוֹל נִתָּכִים בְּאֵין-שֵׁמַע

מֵעֲבָרִים.

הֵן קָרָא הָאָבִיב לַנְּעָרוֹת!

[שינך הלבנה]

מאת

דוד פוגל

שִׁנֵּךְ הַלְּבָנָה, הָרְבוּעָה,

תִּקְעִי בְאֶצְבָּעִי –

עַד אִם הֶאְדִּימָה מִדָּמָהּ.

וְעֵינֵךְ הַשְּׁחוֹרָה,

נִשְׁמַת רֹךְ הַלַּיִל,

תִּצְלָל-נָא בְנִשְׁמָתִי

וְתֶהֱמֶה בָהּ וְתִרְקֹד

כְּיַעַר אָפֵל

תּוֹךְ חִוְרוֹן לָיִל.

אוֹ כְצִפּוֹר שְׁחוֹרָה

עַל פְּנֵי שְׁחָקִים תְּכֻלִּים.

וְעִם דִּמְדּוּמִים נוּגִים

אֶכְרַע עוֹרֵג לְפָנַיִךְ,

לְפָנַי –

וְאַתְּ חֲתוּמָה בְחַיָּי.

[לפני שערייך]

מאת

דוד פוגל

לִפְנֵי שְׁעָרַיִךְ, לִבְנַת-הַשְּׂמָלוֹת,

אֶעֱמֹד נָבוֹךְ.

לִפְנֵי נֶפֶשׁ תְּכֻלָּה,

זְהוּבָה,

שֶׁל בֹּקֶר קָיִץ.

מִתּוֹךְ עֹמֶק אָפֵל

הִנְנִי עוֹלֶה

וְשָׁלֵו שְׂחוֹקֵךְ רוֹחֵף

לִקְרָאתִי.

אֵיכָה אָבֹא אֶל חֲדָרַיִךְ

הַבְּהִירִים –

וּלְבוּשִׁי שָׁחוֹר?

גַּם אֶצְבָּעִי

לֹא תִגַּע צְנוּעָה

צִיצַיִךְ הָרַכִּים.

[בין געגועי הלילה]

מאת

דוד פוגל

בֵּין גַּעְגּוּעֵי הַלַּיְלָה

הַחֲרִישִׁים, הָרַכִּים,

אָבֹא אֵלָיִךְ.

בְּצֵל זִכְרוֹן נְעוּרִים

אֵחָבֵא –

וְאַתְּ לֹא תִרְאִינִי.

אוּלָם בְּנוּמֵךְ

אֶתְרַקֵּם בַּחֲלוֹמֵךְ הַבְּתוּלִי, הַצָּחוֹר.

בִּדְמוּת זְבוּב-רִקְמָה

אֶעֱמֹד לִי דוּמָם

עַל גִּבְעַת שָׁדֵךְ הַחִוֵּר, החוֹלֵם.

דּוּמָם אֶעֱמֹדָה. –

[כל הלילה אתע]

מאת

דוד פוגל

כָּל הַלַּיְלָה

אֵתַע אִטִּי עִם הַצְּלָלִים הַחֲשָׁאִים,

הָרָזִים.

צַעַד בּוֹדֵד יִגְוַע נוּגֶה

מוּל מִשְׁכָּנֵךְ, רַעְיָה.

תּוֹךְ שְׁתִיקַת חַדְרֵךְ

הָאֲפֵלָה

רֶגַע יֵעוֹר רַעַד קַלִּיל

וְיִקְרַב חֶרֶשׁ עֲדֵי רַגְלֵךְ.

אוּלָם אֲנִי –

אֵתַע אִטִּי עִם הַצְּלָלִים הַחֲשָׁאִים,

הָרָזִים.

[יום סתו יפוח]

מאת

דוד פוגל

יוֹם סְתָו יָפוּחַ.

בְּיָדוֹ הַחִוְרָה, הָרוֹעֲדָה,

אַט יִפְשֹׁט הַשִּׂמְלָה הַשְּׁחוֹרָה

מֵעַל כְּפָרֵךְ הַנָּם.

מוּל מִשְׁכָּנֵךְ הַלָּבָן

קוֹדְרָה תַעֲמֹד הַתִּרְזָה הָעֲרֻמָּה,

הַנָּעָה.

בּוֹדֵד אָשׁוּב מִן הַלַּיְלָה,

חֶרֶשׁ לָהּ אֶשְׁתַּחֲוֶה:

“אִמְרִי שָׁלוֹם אֶל גְּבִרְתֵּךְ!”

וְאַתְּ –

עוֹד שְׁלֵוָה תָנוּמִי עַל יְצוּעֵךְ. –

[כי ייגש הליל]

מאת

דוד פוגל

כִּי יִגַּשׁ הַלַּיִל אֶל חַלּוֹנֵךְ –

צְאִי אֵלָיו עֲרֻמָּה.

רַךְ יִזַּל וְיַשְׁחִיר

סְבִיב יָפְיֵךְ הַשּׁוֹקֵט

וְיִגַּע קְצוֹת שָׁדָיִךְ.

אִתּוֹ אֶעֱמֹד אֹבַד-דֶּרֶךְ

וְחֶרֶשׁ נִתְאָו:

בֹּאִי אֶל אָפְלֵנוּ.

וְתִסַּעְנָה שְׁתֵּי עֵינַיִךְ

לְפָנֵינוּ

לָאִיר לִי וּלְרֵעִי. –

[איכה אראך]

מאת

דוד פוגל

אֵיכָה אֶרְאֵךְ, רַעְיָה,

עוֹמְדָה בוֹדֵדָה

תּוֹךְ סַעֲרוֹת הַיָּגוֹן,

וְלִבִּי לֹא יִרְעָד?

וְהֵן כְּבָר לַיִל עָמֹק,

שָׁחוֹר מִשְּׁחוֹר עֵינֵךְ,

דּוּמָם נוֹפֵל אֱלֵי תֵבֵל.

וּכְבָר נָגַע תַּלְתַּלָּיִךְ.

קוּמִי!

יָדִי תֹאחַז אֶת יָדֵךְ

הַחוֹלְמָה

וְאַט אֶנְהָגֵךְ בֵּין הַלֵּילוֹת.

תּוֹךְ עַרְפִלֵּי יַלְדוּת חִוְרִים

כֹּה נָחַנִי אָבִי

אֶל בֵּית הַתְּפִלָּה. –

[הינך יושבה]

מאת

דוד פוגל

הִנָּךְ יוֹשְׁבָה עַל יָדִי,

צְלָלֵינוּ גָדְלוּ מֶנּוּ.

הַנֵּר כָּבֶה,

הָאשֶׁר כְּבָר בָּא וּכְבָר הָלָךְ.

לִבֵּנוּ יִדְאַב,

נוּגִים נֵשֵׁבָה,

כִּילָדִים עֲנָשָׁם הָרַב.

הִנָּךְ יוֹשְׁבָה עַל יָדִי,

צְלָלֵינוּ גָדְלוּ מֶנּוּ.

[נפשי רווה]

מאת

דוד פוגל

נַפְשִׁי רָוָה זְהַב הַשְּׁקִיעָה,

סוֹלְדָה חָרֶשׁ.

שׁוֹשַׁנֵּי עֲבָרִי אַט מַחֲוִירוֹת.

אָנָה הוֹלְכוֹת רַגְלַי,

עֵת לִבִּי יֵחָם?

זָרָה רוֹאָה נַפְשִׁי

אֶל מַנְעַמָּיִךְ.

כְּנַף בְּדִידוּת כֵּהָה

רוֹעֶדֶת עַל פָּנָי.

[הנני יורד]

מאת

דוד פוגל

הִנְנִי יוֹרֵד מִן הַמַּעֲלוֹת

צִלִּי הָרָזֶה יוֹרֵד לְפָנָי –

וְאַתְּ אֵין חוֹכָה לִי.

אוּלַי לֹא תִדְאִי לָנֶצַח

דֶּרֶךְ הַחַיִּים. –

שָׁנִים נוֹסְעוֹת – – –

לַיְלָה דוֹלְקִים נֵרוֹת,

יוֹמָם צוֹלְלִים צְלִילִים כֵּהִים

בַּתֵּבֵל.

עַל עִיר וּכְפָר אֶפְסָעָה,

עַל דַּרְכִּי

רוּחוֹת חֲרֵדִים

חֶרֶשׁ בִּי יִגָּעוּ.

מְאוּם אֵין חוֹכֶה לִי.

הִנְנִי הוֹלֵךְ –

צִלִּי הָרָזֶה הוֹלֵךְ לְפָנָי.

[כפרי החיוור]

מאת

דוד פוגל

כְּפָרִי הַחִוֵּר, הַבּוֹדֵד,

נָם לוֹ בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה

עַל מַרְבַד צֵל יָעַר.

בְּחַדְרִי הַנָּהִיר

נְעוֹרָה בַלָּאט הָאַהֲבָה הַנָּמָה

וְתַבְגִּיר לִי גֵוִי הַקָּטָן,

הָרָךְ.

וַעֲרֻמָּה אֶעֱמֹדָה

וּבוֹגְרָה

תּוֹךְ גַּלֵּי אַהֲבָה חֲרֵדָה

וּכְמִיהָה כֹה טְמִירָה – – –

עַל מַעֲלֵה הָהָר

אַט לוֹ יְטַפֵּס

צֵל-נוֹדֵד עָיֵף, שָׁחוֹחַ.

הוּא יִשָּׂא בִכּוּרֵי גַעְגּוּעַי

עַל דַּרְכּוֹ הָאָפוּר הַמְעֻקָּל.

[תוך הלילות]

מאת

דוד פוגל

תּוֹךְ הַלֵּילוֹת

חֲרֵדָה תִפְעַם נַפְשִׁי

כְּהֶמְיָה זָרָה, רְחוֹקָה.

אֲנִי רוֹאָה:

שְׁנֵי שָׁדַי צוֹמְחִים,

צוֹמְחִים,

וְיָגוֹן עָרֵב בָּא אֵלָי.

כְּנַחַל לִפְנֵי אָבִיב

לִבִּי גָאָה

וְשׁוֹטְפֵנִי.

כְּפַרְפַּר רִקְמָה

עוּף חָפַצְתִּי

אֶל זְהַב הַבֹּקֶר.

וְעֵינַי אַף תָּשֵׁרְנָה

שִׁירֵי אַהֲבָה בְהִירִים

אֶל הַתֵּבֵל.

וְכִי תַעֲבֹר בֵּין הַשָּׂדוֹת

תִּגַּע חֶרֶשׁ כְּנָפִי הַזְּהוּבָה

חַיֶּיךָ הַנּוּגִים.

[בנטות היום]

מאת

דוד פוגל

בִּנְטוֹת הַיּוֹם –

הֵן תַּבִּיט אַהֲבָתִי הַחֲשָׁאִית

לִיגוֹנֵי עֵינֶיךָ הַתְּכֻלִּים,

אַהֲבָתִי הָאִלְּמָה.

אוּלָם בְּבֹא אֵלַי

הַלַּיִל הָרָךְ –

מַה יַּעַרְגוּ שְׁנֵי שָׁדַי הַקְּטַנִּים,

הַחִוְרִים,

אֵלֶיךָ, דּוֹדִי.

וּפֶתַע אָז אִתַּר מִיצוּעִי

וּבְיָדַי אֲאַמְּצֵם אֶל חָזִי.

חֲרֵדָה אֶלְחַשׁ

לִדְמִי הַלַּיִל:

אֲהַבְתִּיו, אֲהַבְתִּיו.

גַּם רַחְמִי יִרְעַד חֶרֶשׁ

בְּגַעְגּוּעָיו אֶל הַיָּלֶד.

[על שפת הנחל]

מאת

דוד פוגל

עַל שְׂפַת הַנַּחַל עֲרֻמָּה אֶעֱמֹדָה,

זְקוּפָה.

בֵּין הַמַּיִם הָרַכִּים,

הַנּוֹדְדִים,

שֶׁמֶשׁ בֹּקֶר יִרְעַד זָהוּב

מוּל יָפְיִי הַחִוֵּר, הַשּׁוֹתֵק.

אַךְ בָּעֵמֶק,

בֵּין גִּבְעוֹת שָׁדַי רְוֵי גַעְגּוּעִים,

רוּחַ תְּכֻלָּה

תֵּתַע חֶרֶשׁ,

אַף תַּחֲלִיק כְּרֵסִי הַנָּמָה.

כְּמֵהַת אַהֲבָה פֶּתַע אֶקְפֹּץ

אֶל הַשָּׁמֶשׁ.

אֶל הָאַהֲבָה הָרוֹעָדֶת. –

[מקצה הלילה]

מאת

דוד פוגל

מִקְצֵה הַלַּיְלָה הִנְנִי תוֹעָה

וּשְׂעָרִי הַפָּרוּעַ

שׁוֹטֵף שָׁחוֹר תְּכֵלֶת כְּתָנְתִּי.

לְרֶגֶל גִּבְעָה

עַיִן טְמִירָה

לוֹחֲשָׁה כֵהָה אֶל הַלַּיְלָה.

– עַיִן זָרָה,

אִם לֹא שָׁתָה דוֹדִי

מִמֵּימָיִךְ? –

כְּכֶתֶם אָפֵל

אִלְּמָה תִרְבַּץ חֹרְשָׁה

עַל הָאֹפֶק.

אוּלַי נָחָה

נַפְשׁוֹ הַיְגֵעָה

עַל שְׁטִיחֵי צִלָּהּ?

כְּשֶׁמֶשׁ צָהֳרַיִם

לוֹהֵט בְּשָׂרִי

דֶּרֶךְ הַלָּיְלָה.

וְגִצַּי נוֹפְלִים

כַּכּוֹכָבִים

אֶל הַחֲשֵׁכָה.

[על חוורת יצועי]

מאת

דוד פוגל

עַל חִוְרַת יְצוּעִי

מַזְהִיר דּוּמָם עֵירֹם גֵּוִי

כְּלַהֶבֶת לְבָנָה.

לֵיל שְׂעָרִי

כְּאֶשֶׁד אָפֵל יוֹרֵד

אֶל רִקְמַת הַמַּרְבָד.

בּוֹאָה, דּוֹדִי!

יָפְיִי הַצָּנוּעַ לוֹהֵט נֶצַח

אֶל תְּכֵלֶת עֵינֶיךָ.

בּוֹאָה – – –

אֹדֶם כְּתָלַי יַעְמִיק.

עֶרֶב בּוֹדֵד

קָרֵב אֶל יְצוּעִי

וּפוֹרֵשׂ שִׂמְלָה שְׁחוֹרָה

עָלָי.

שְׁנֵי זִרְמֵי רַגְלַי

הַבְּהִירִים

לֹא אֶרְאֶה עוֹד.

אֲנִי בוֹכָה בָאֲפֵלָה – –

[דומם הינך]

מאת

דוד פוגל

דּוּמָם הִנְּךָ עוֹמֵד לְפָנָי.

עֵינְךָ הַתְּכֻלָּה

עוֹבְרָה נוּגָה עָלַי

וְרוֹחֲפָה אֶל הָאֹפֶק.

אָנָה תִשְׁלַח עַתָּה אֶת נַפְשֶׁךָ?

כָּל גַּעְגּוּעֶיךָ

עוֹד לֹא יִדְאוּ סְבִיבִי

כְּפַרְפְּרֵי רִקְמָה.

הִנְּךָ הוֹלֵךְ מֵעִמִּי, הַנּוֹדֵד.

אַךְ מַקֶּלְךָ הֶעָקֹם

יֵרֶא דַרְכֶּךָ.

וּבִצְעֹד כְּבָר רַגְלֶיךָ בֵּין יַעֲרֵי הַמֶּרְחָק –

תּוֹךְ נַפְשִׁי הַכְּמֵהָה

צְעָדֶיךָ הַחֲשָׁאִים

דֹּם עוֹד יִרְעָשׁוּ.

נֶצַח יִרְעָשׁוּ. –

[כל הלילה אשבה]

מאת

דוד פוגל

כָּל הַלַּיְלָה

אֵשְׁבָה עֵרָה עַל יְצוּעִי

וּבְלִבִּי יִבְעַר:

“הָלַךְ מֶנִּי”.

עָבִים קַלִּים,

כְּסוּפֵי צֵלָע,

יִסְעוּ חֶרֶשׁ עַל חַלּוֹנִי.

גַּם אֶל יָמַי לֹא אֵרֶא,

בּוֹדֵד יִהְיֶה דַרְכִּי.

בֹּקֶר תֶּחֱרַד אִמִּי:

“לָמָּה חָוְרוּ פָנָיִךְ?”

כָּל הַלַּיְלָה עָבִים קַלִּים,

כְּסוּפֵי צֵלָע,

יִסְעוּ חֶרֶשׁ עַל חַלּוֹנִי. –

[אמרי לי, עלמה]

מאת

דוד פוגל

אִמְרִי לִי, עַלְמָה,

לָמָּה לא תֵצְאִי עִם רַעְיוֹתַיִךְ

אֶל הַגִּבְעָה,

לִרְאוֹת דּוּמָם בַּהֲלֹךְ הַשָּׁמֶשׁ?

הֵן כְּבָר רַד הַיּוֹם

רְעָדָה נֶעֱצֶרֶת סוֹלְדָה בַתֵּבֵל.

יָגוֹן וָרֹד אַט יִשְׁקַע בַּלְּבָבוֹת.

לָמָּה תֵשְׁבִי כֵהָה,

עַל הַחַלּוֹן

וְעֵינֵךְ תָּרָה אֶת הַגָּשֶׁר?

[עיני תרה]

מאת

דוד פוגל

עֵינִי תָרָה אֶל הַגֶּשֶׁר,

נַפְשִׁי כָלָה אֶל הַלָּיְלָה.

כָּל רַעְיוֹתַי שָׁעוּ מֶנִּי,

גַּם נָדוּ לִי חָרֶשׁ.

וַאֲנִי –

לִבִּי בוֹעֵר כַּאֲבוּקָה,

לְדוֹדִי אָאִיר הַחֲשֵׁכָה.

כְּזֶרֶם אֵשׁ זְהוּבָה

אֶסְעַר שְׁכוּרָה

תּוֹךְ הַלֵּילוֹת.

וְדוֹדִי יַחְתֹּר פֶּרֶא

בְּמוֹ גַלָּי.

עֵינִי תָרָה אֶל הַגֶּשֶׁר,

נַפְשִׁי כָלָה אֶל הַלָּיְלָה.

[פתע מחלומי]

מאת

דוד פוגל

פֶּתַע מֵחֲלוֹמִי אָקִיצָה,

בְּחָפְזִי אֶשְׁלַח שְׁתֵּי יָדַי

בָּאֲפֵלָה

אֵלֶיךָ, דּוֹדִי.

רֵיחַ גֵּוְךָ הֶחָמִים

עוֹד יָלִיט חֶלְקַת בְּשָׂרִי

כְּדֹק עַרְפִלֵּי מֶשִׁי.

אֵיפֹה תִדְרֹךְ עַתָּה

רַגְלְךָ הַיְגֵעָה? –

בֹּקֶר

יָצִיץ מֵאֲחוֹרֵי הַגְּבָעוֹת

כַּדּוּר שֶׁמֶשׁ אַרְגָּמָן.

עַל סַף בֵּיתִי הַשּׁוֹתֵק

כְּבָר אֵשְׁבָה בָדָד

וְדֹם אַזְהִיבָה:

“חֲלוֹם רָאִיתִי”.

[אצלי הינך ישן]

מאת

דוד פוגל

אֶצְלִי הִנְּךָ יָשֵׁן, יַלְדִּי,

חֶרֶשׁ לוֹטְפָה יַד אִמֶּךָ

רַגְלֶיךָ הַוְּרֻדּוֹת,

הָעֲגֻלּוֹת.

עַל בֵּיתֵנוּ נִשְׁעָן

לַיְלָה כָבֵד –

וַאֲנִי הוֹרַדְתִּי הַוִּילָאוֹת.

כְּכוֹכָב בּוֹדֵד

יִדֹּד עַתָּה אַבָּא נוּגֶה

שָׁם בֵּין הָרָיו.

מַה-יְּבַקֵּשׁ אַבָּא נוּגֶה

שָׁם בֵּין הָרָיו?

אַף בִּתְכֵלֶת עֵינֶיךָ

הָעֲמֻקָּה

כְּבָר תִּשְׁכֹּן עֲרִיגָה גְדוֹלָה,

יַלְדִּי.

מְהֵרָה תֵלְכָה מֶנִּי –

גַם אָתָּה. –

[זהב צהרי מדבר]

מאת

דוד פוגל

זְהַב צָהֳרֵי מִדְבָּר מַכְבִּיד שׁוֹתֵק

עַל שְׂדוֹת הַחוֹל.

שָׁמַיִם נִלְאִים

זָעִים חִוְרִים

עַל הַשְּׁתִיקָה.

פַּעַם שֶׁמֶשׁ

צוֹעֲדָה חֶרֶשׁ תּוֹךְ נַעַל זָהָב.

עִקְּבוֹת גָּמָל עוֹבְרִים אֶל הַמֶּרְחָק.

וְעִקְּבוֹת אָדָם.

וּנְעִימָה חֲשָׁאִית

הוֹמָה נְכֵאָה בָעֲקֵבוֹת.

עִם פְּנוֹת הַיּוֹם

יִגְלשׁ אָדֹם הַשֶּׁמֶשׁ אֶל הָאֹפֶק.

וְצֵל אָפוּר יִרְעַד

כְּאֶצְבַּע כֵּהָה, אֲרֻכַָּה,

תּוֹךְ הַמֶּרְחָק – –

[בערבי קיץ]

מאת

דוד פוגל

בְּעַרְבֵי קַיִץ,

פְּעָמִים עוֹלִים אֵדִים

תְּכַלְכַלִּים

מִן הַפְּלָגִים

וְיִשְׁהוּ חֲרֵדִים

בֵּין לַחֲשֵׁי עָרֶב.

פְּעָמִים טוֹבְלָה בָם רוּחַ

וְעוֹלָה קַלָּה בְאַפֵּינוּ

רְוַת בְּשָׂמִים חֲרִיפִים.

עַל גְּדוֹת יְעָרִים

אַחַת, אַחַת, יוֹשְׁבוֹת אָז נְעָרוֹת,

פְּרוּעוֹת שֵׂעָר,

וּבוֹכוֹת נֹעַם-דְּמָעוֹת

עַל לֹא דָבָר.

תְּנוּנִי צָעֹד אַף אָנֹכִי

חֶרֶשׁ, חֶרֶשׁ בְּעִקְּבוֹת עַרְבֵי קַיִץ,

וּבְמִסְתָּרַי תִּרְעַד נַפְשִׁי,

רְעָדִים טְמִירִים,

עַל לֹא דָבָר.

[באצבעות ענוגות]

מאת

דוד פוגל

בְּאֶצְבָּעוֹת עֲנֻגּוֹת

פּוֹרֵט הַגֶּשֶׁם

מַנְגִּינַת-נְכָאִים חֲרִישִׁית

עַל עוּגַב הַלַּיִל הַשָּׁחוֹר.

עַתָּה נֵשְׁבָה בַחֲשֵׁכָה

אִישׁ בְּבֵיתוֹ

– הַיְלָדִים הֵן נִרְדָּמוּ –

וְנִשְׁתֹּק לַגֶּשֶׁם,

כִּי יָשִׂיחַ עָצְבֵּנוּ.

כִּי אֵין עוֹד מִלָּה בְּפִינוּ,

רַגְלֵינוּ כָבְדוּ

מִן הַיּוֹם

וְאֵין בָּן הַמָּחוֹל עוֹד.

[מול השקיעה]

מאת

דוד פוגל

מוּל הַשְּׁקִיעָה

תִּרְבַּץ זְהוּבָה, חֲרֵדָה,

קָמַת הַמּוֹרָד.

מִבֵּין חֲרַכֵּי תִרְזָה כֵהָה

יִזַּל עָלַי חֶרֶשׁ

זָהָב נִתָּךְ.

יְחִידָה תִנְהַר דֶּרֶךְ עֲרֻמָּה

אֶל הָעֶרֶב.

וּצְלָלִים רַכִּים

יִשְׁכְּבוּ אֲרֻכִּים עַל יְרַק הַמִּישׁוֹר.

אָז אֹמְרָה לְנַפְשִׁי:

"שִׁכְבִי אֶל הַצְּלָלִים,

כִּי עָיָפְתְּ!"

[אחר הגשם]

מאת

דוד פוגל

אַחַר הַגֶּשֶׁם

רִפְרֵף תִּמָּהוֹן בָּהִיר

עַל הַשָּׂדוֹת הַחֲרֵדִים.

רוּחַ חָתַר כֵּהֶה

בֵּין קִפְלֵי דֶגֶל חִוֵּר.

וּבֵין אֶשְׁכְּלוֹת נִצָּה סְגֻלָּה.

עֲנָנִים נוֹסְעִים

נָסְכוּ קִרְעֵי לֹבֶן

אֶל הַבְּרֵכָה הַנְּכֵאָה.

וְרַעֲפֵי גַג

שָׂחֲקוּ אֲדֻמִּים

תּוֹךְ דְּמָעוֹת.

[ראה, כל מי הנחל]

מאת

דוד פוגל

רְאֵה,

כָּל מֵי הַנַּחַל

חָפְזוּ לִשְׁטֹף לַמֶּרְחַקִּים,

אַךְ אִילָן עַתִּיק

עוֹדוֹ מַכְבִּיד עַל מַצַּבְתּוֹ,

שָׁחוֹחַ.

קֵיצִים רַבִּים

גָּוְעוּ נוּגִים בִּדְמִי אַרְגָּמָן,

אַלְפֵי נוֹדְדִים חָנוּ חֶרֶשׁ

תּוֹךְ מַאֲפֵל צְלָלָיו.

אִילָן עַתִּיק

עוֹדוֹ מַכְבִּיד עַל מַצַּבְתּוֹ,

שָׁחוֹחַ.

חָפְזוּ לִשְׁטֹף לַמֶּרְחַקִּים. –

[בשעת דמדומים]

מאת

דוד פוגל

בִּשְׁעַת דִּמְדּוּמִים,

עַל עַרְפִלֵּי סְתָו אֲפוּרִים,

יִסְעוּ חֶרֶשׁ מֶנִּי, חֶרֶשׁ,

הַנְּעוּרִים.

שָׁחוֹחַ אֶעֱמֹד עַל הַחַלּוֹן

וְנוּגֶה אֹמַר:

“סְעוּ לְשָׁלוֹם!”

עַל גֵּוִי הָרוֹעֵד

אַט יְטַפֵּס הַלָּיְלָה.

גַּם יִזְחַל בֵּין קִמְטֵי פָנָי.

וְשָׁם

יִסְעוּ חֶרֶשׁ מֶנִּי, חֶרֶשׁ,

הַנְּעוּרִים.

[בלילות הסתיו]

מאת

דוד פוגל

בְּלֵילוֹת הַסְּתָו

נוֹפֵל בַּיְּעָרִים עָלֶה לֹא-נִרְאֶה

וְשׁוֹכֵב דּוּמָם לָאָרֶץ.

בַּנְּחָלִים

יִקְפֹּץ הַדָּג מִן הַמַּיִם

וְהֵד נְקִישָׁה לַחָה

יַעַן בָּאֹפֶל.

בַּמֶּרְחָק הַשָּׁחוֹר

נִזְרָעוֹת דַּהֲרוֹת סוּסִים לֹא-נִרְאִים

הַנְּמַסִּים וְהוֹלְכִים.

כָּל אֵלֶּה יִשְמַע

הַהֵלֶךְ הֶעָיֵף

וְרַעַד יַעֲבֹר אֶת בְּשָׂרוֹ.

[עתה בחורף]

מאת

דוד פוגל

עַתָּה בַּחֹרֶף,

בִּנְגֹהַּ עִם עַרְבַּיִם

זְגוּגִית הַקּוֹמוֹת מִלְמַעְלָה

בְּצִבְעֵי הַצֶּדֶף הָרַכִּים –

בָּאִים חֲרִישִׁים וְעוֹטְרִים אוֹתָנוּ

כָּל רִגְעֵי הַיֹּפִי הָרַבִּים,

שֶׁעָבְרוּ כְאֶגְלֵי פְנִינִים

חַיֵּינוּ הַכֵּהִים.

עֵת נֵשְׁבָה תְמֵהִים

בִּדְמֵי עֲלוּמֵינוּ

עַל פְּנֵי דִמְדּוּמֵי אַרְגָּמָן חֲרֵדִים

וְרַחֲמִים רַבִּים

יַבְהִירוּ לְפֶתַע נַפְשֵׁנוּ

אֶל כָּל נִבְזֶה

אַף נִתְעָב,

שֶׁיָּפוּ לְאֹדֶם הַשְּׁקִיעָה.

עַתָּה בַחֹרֶף

בָּאִים חֲרִישִׁים

כָּל רִגְעֵי הַיֹּפִי הָרַבִּים – – –

[איש על איש]

מאת

דוד פוגל

אִישׁ עַל אִישׁ נוֹפֵל הַבּוֹרָה –

עַל מִי אֵעָזֵב

תּוֹךְ הַסְּעָרוֹת?

דְּשָׁאִים רַכִּים

עוֹלִים לַבְּקָרִים

וּבְטֶרֶם שֶׁמֶשׁ יִבֹּלוּ.

בִּנְפֹל נִטְפֵי מָטָר גְּדוֹלִים,

כַּדּוּרֵי זְכוּכִית דְּלוּחִים,

מַחֲסֶה אֲבַקֵּשָׁה.

אֶל חַלּוֹן צוֹהֵל אֶחָד

עוֹד אֶשָּׂא עֵינַי,

אוּלַי תִּקְרָא לִי

אֶצְבַּע רַכָּה, לְבָנָה. –

[תוך שלווה]

מאת

דוד פוגל

תּוֹךְ שַׁלְוָה חַכְלִילַת דִּמְדּוּמִים,

עַל מִישׁוֹר הֶחָרֵד בִּבְדִידוּת,

קוֹפֵא עָמַד לוֹ הַכֶּלֶב

בְּעוֹרוֹ הַשָּחוֹר.

אִם יָבֹא עוֹד אָחִי,

אִם יָבֹא?

אִם יָשׁוּב מִנְּדוּדָיו הַבּוֹדְדִים?

עָזוּב עַמד לוֹ הַכֶּלֶב

עַל צִלּוֹ

שֶׁרָעָד.

[כלבי הטוב]

מאת

דוד פוגל

כַּלְבִּי הַטּוֹב,

הִנְנִי כוֹרֵעַ לִפְנֵי הוֹד אַהֲבָתֶךָ!

תְּנֵנִי – וְנִשְׁעַן רֹאשִׁי הַנִּלְאֶה

עַל גַּבְּךָ

וְאֶזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה – – –

וְאַחַר נָקוּמָה,

דּוּמָם נָקוּמָה,

וְנֵלְכָה שְׁחוֹחֵי-גַב

וּמוּרְדֵי-רֹאשׁ,

נִדֹּד יוֹמָם וָלֵיל,

עַד נַגִּיעָה לְאֶבֶן אֲפוּרָה

בּוֹדֵדָה,

עָלֶיהָ נַנִּיחַ רֹאשֵׁינוּ

וְנִגְוַע שְׁלוּבֵי-נְשָמָה.

[נפתלים הדרכים]

מאת

דוד פוגל

נִפְתָּלִים הַדְּרָכִים וְרַבִּים,

רַגְלַי יָגֵעוּ,

וְדַרְכִּי הַיְחִידִי

מִמֶּנִּי יִסָּתֵר.

לַבֹּקֶר הָמָה בִי לִבִּי,

כִּי נִצַּב לְפָנַי יוֹם רָם

כְּסֻלָּם וְזָהָב שְׁלַבָּיו.

וְהִנֵּה עָלִיתִי לְצָהֳרָיו,

קַלּוֹתִי מְאֹד, –

שֶׁטַח כָּל שְׁנוֹתַי לְעֵינַי,

כָּל הַדְּרָכִים הוֹלְכִים

אֶל הָעֶרֶב

וְאֵי-לִי דַרְכִּי הַקָּצֵר?

[הנני יוצא]

מאת

דוד פוגל

הִנְנִי יוֹצֵא כְבָר אֶת עָרַי

וְאֶת כְּפָרָי.

וְאַט אֶנְהָרָה

דֶּרֶךְ חַיַּי הַשְּׁלֵוִים,

כִּנְהֹר פֶּלֶג בָּהִיר

תּוֹךְ שַׁלְוַת עֲרָבָה, –

עַד אָבֹאָה אֶל הַשְּׁקִיעָה.

עַל הָהָר הָאַחֲרוֹן,

עַל הָאֹפֶק, עוֹד אַעַל,

וְאֶעֱמֹד דּוּמָם

עַל רֹאשׁוֹ

לִפְנֵי שְׁנִי הַמַּעֲרָב.

מֵאֲחוֹרַי

יִגְלשׁ צִלִּי הַזָּקוּף.

וְיַאֲפִיר חָרֵד

עַל רֹחַב הַבְּרֵכָה הַשּׁוֹתְקָה

וְרֹאשׁוֹ יֵאָחֵז

בַּאֲמִירֵי עֲרָבוֹת.

לִפְנֵי שְׁנִי הַמַּעֲרָב

אֶעֱמֹד דּוּמָם.

אוּלַי אֶפְרֹשׂ עוֹד כַּפַּי

אֶל אֵבֶל הַלַּיְלָה הֶעָרֵב.

אַחַר אֵרְדָה שָׁלֵו

אֶל בִּקְעַת הַלָּיְלָה.

אַךְ אִישׁ לֹא יַפְנֶה מֶבָּטוֹ

אֶל עֶבְרִי. –

[לחמי אזל]

מאת

דוד פוגל

לַחְמִי אָזַל, רַגְלַי פְּצוּעוֹת,

אֵי תִשְקֹט נַפְשִׁי

בַּדִּמְדּוּמִים?

יְחִידִי אָבֹא אֶל הַמַּעֲבִית,

אֶל אִילָן עַתִּיק

אִשָּׁעֵנָה –

וְתוֹכִי אָפֵל.

בִּמְרוֹמֵי עֶרֶב

רוּחוֹת יָשׁוּטוּ

וְיִפְרְעוּ צַמְּרוֹתֵינוּ.

אֶל הַלַּיְלָה

אֶבְלֹט דּוּמָם

וְיַעַר וָלַיְלָה אֶהִי.

כֹּה אֶעֱמֹדָה

שְׁנוֹת-מַרְגּוֹעַ –

וְתוֹכִי אָפֵל.

[ראיתי את אבי]

מאת

דוד פוגל

רָאִיתִי אֶת אָבִי אֲשֶׁר טָבַע

בְּמִשְׁבְּרֵי הַיָּמִים;

יָדוֹ הָרָפָה הִלְבִּינָה עוֹד פַּעַם

אֶל הַמֶּרְחָק –

וְאֵינוֹ.

לְבָדָד נֶהֱלַכְתִּי עַל גְּדוֹתָם

– וְנַעַר עוֹדֶנִּי

וְרַגְלַי זְעִירוֹת וְדַקּוֹת –

וָאֶגְדַּל עַד כֹּה.

וְהִנֵּה אָנֹכִי אָבִי,

גַּם כָּל מִשְׁבָּרָיו

עָלַי עָבָרוּ,

עַד כִּי עָיְפָה נַפְשִׁי לָהֶם.

אַךְ כָּל קְדוֹשַׁי

הָלְכוּ הַמִּדְבָּרָה,

וְיָדִי לֹא אֶשְׁלַח לְאִיׁש.

אַשְׁרַי כִּי אִנָּפֵשׁ

בְּעֶרֶשׂ-לֵיל שָׁחוֹר

וְעָלַי חֻפַּת הַשַּחַק

עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף.

[עתה אני רואה]

מאת

דוד פוגל

עַתָּה אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַיָּם,

וַאֲנִי אוֹמֵר אֵלָיו:

מַה-גָּאִיתָ מְאֹד! –

וְאֵין לְךָ דְבָרִים.

אָנוּ הַשְּׁנַיִם,

כָּכָה יָכֹלְנוּ לִחְיוֹת יַחְדָּו

אַלְפֵי שָׁנָה.

כִּי אַל לָנוּ דַבֵּר,

אַךְ יֶהֱמֶה הָאֶחָד בִּכְאֹב לוֹ

הָמוֹן נֶאְדָּרִי וּפְרָאִי,

וְאֶחָד יִנְהַם חֲרִישִׁי,

בְּאֵין דְּבָרִים –

אָנוּ הַשְּׁנַיִם.

[איש לעברו]

מאת

דוד פוגל

אִישׁ לְעֶבְרוֹ

תּוֹעִים אִישִים בָּדָד

עַל שְׁבִילֵי עוֹלָם.

לִבּוֹת כֵּהִים

אַךְ נוֹגְעִים זֶה אֶל זֶה,

כְּצִפֳּרִים גְּדוֹלוֹת, שְׁחוֹרוֹת,

וְנִרְחָקִים.

יוֹם עַל יוֹם גֹּוֵעַ חֶרֶשׁ,

רוּחוֹת זָרִים יַחֲרִידוּ

לֵב הַיְּעָרִים.

תּוֹך לֵילוֹת-אֹפֶל

עִתִּים נִרְגָּז עוֹלָל מֵחֲלוֹמוֹ

וְיֵילִיל נְכָאִים אֶל הַחֲשֵׁכָה.

כִּבְדֵי יָגוֹן

אָנוּ תוֹעִים בָּדָד

אִישׁ לְעֶבְרוֹ.

[הצלילים הנמים]

מאת

דוד פוגל

הַצְּלִילִים הַנָּמִים בַּפְּסַנְתֵּר,

כִּי יֵעוֹרוּ לָעֲרָבִים,

דּוּמָם נֵשְׁבָה וּתְמֵהִים.

כִּי פֶתַע יִנָּסְכוּ בַאֲפֵלָה חֲשָׁאִית

וְאַט מִן הַמֶּרְחָק יִפְרָחוּ

וְנָגְעוּ בַצְּלִילִים הַנָּמִים בַּנֶּפֶשׁ

מֵעוֹלָם,

כִּנְגֹעַ פַּרְפְּרֵי-צִבְעוֹנִים

בְּפִרְחֵי הַשָּׂדֶה.

לֹא נֵדַע עוֹד תְּחִלָּה וְאַחֲרִית,

לֹא נֵדַע אוֹתָנוּ– – –

הַצְּלִילִים הַנָּמִים בַּפְּסַנְתֵּר.

[שברי נגינה]

מאת

דוד פוגל

שִׁבְרֵי נְגִינָה עֲצֵבָה

נִשָּׂאִים בָּעֲרָבִים

וְנוֹגְעִים חֶרֶשׁ אַף בּוֹשִׁים

אֶל חַלּוֹנֶךָ.

הִנְּךָ שׁוֹקֵט תּוֹךְ אֲפֵלָה רְוָיָה.

הַאִם לֹא זָעוּ לְפֶתַע

רַחֲמִים עֲמֻקִּים

בְּלִבֶּךָ,

וְגָאוּ וְטָהָרוּ

כִּבְרֵכַת צָהֳרַיִם קְרוּנַת שָׁמֶשׁ?

רֶגַע מִשֵּׁשׁ לְבָבְךָ

בְּעַד הַחֲשֵׁכָה לְמֵרָחוֹק,

רֶגַע הֶעְמִיק חָזֹה,

עָבַר יְחִידִי אֶת הַגְּבוּלִים.

וּכְבָר נַחְשׁוֹלִים כְּבֵדִים

יָשׁוּבוּ יַסְעִירוּהוּ,

רָפֶה הִנּוֹ נֶהְדָּף

לְכָל עֵבֶר.

[עתה ינוחו]

מאת

דוד פוגל

עַתָּה יָנוּחוּ מְתֵי עוֹלָם

עַל מִשְׁכְּבוֹתָם,

יָגוֹן שָׁחוֹר יִרְעַד נֶעְלָם

דֶּרֶךְ הַלָּיְלָה.

בַּיָּמִים

הָמוּ, עָמְלוּ אַף שִׂחֵקוּ.

רַבִּים חָרְגוּ

מִשִּׂבְכַת הַכֶּלֶא

אֶל כֶּתֶם שָׁמַיִם חֲוַרְוָר.

עַתָּה גוֹנְזָם הַלַּיְלָה

תּוֹךְ עַצְמָם,

בַּלָּאט נִפְתָּחִים לִבּוֹתָם

לָעֶצֶב:

סְתוּמָה דַרְכֵּנוּ – – –

מָחָר

יֶהֱמוּ, יַעַמְלוּ אַף יְשַׂחֵקוּ.

רַבִּים יוּמָתוּ.

[בלילות ירח]

מאת

דוד פוגל

בְּלֵילוֹת יָרֵחַ –:

אֵי-בָזֶה דוֹהֵר פָּרָשׁ

בַּאֲבַק-דֶּרֶךְ מְרֻבָּץ,

שְׁעָטָה עֲמוּמָה

הוֹיָה אָז שָעָה

בְּכֶסֶף לָיִל.

צֵל אָרֹךְ חוֹלֵף מְהֵרָה

לְרֹחַב קָמָה חֲרֵדָה.

תּוֹךְ אֹפֶל חֲדָרִים

מְגַשְּׁשָׁה סַהֲרוּרִית

בִּצְעָדִים נְבְוּכִים

אֶת הַקַּרְקָע.

בֹּקֶר קָמִים בְּנֵי אָדָם –

וְלֹא הָיָה דָבָר.

[בוקר יעלף]

מאת

דוד פוגל

בֹּקֶר יְעַלֵּף קְרוּם שֶׁלֶג

אֶת הַחוּצוֹת.

כִּתְמֵי דָם שְׂרוּעִים

יַאְדִּימוּ מְקוֹמוֹת אֶת הַשָּׁלֶג.

אֶצְבָּעוֹת, יָדַיִם, רַגְלַיִם,

פּוֹרְחוֹת בָּרְחוֹבוֹת,

עֲמוּמוֹת תִּפֹּלְנָה

כְּגִזְרֵי עֵץ מֵתִים

עַל הַשָּׁלֶג.

עֵינַיִם יְחִידוֹת

תָּצֵצְנָה שְׁחוֹרוֹת, תְּכֻלּוֹת,

תּוֹךְ דַּאֲבוֹן זְכוּכִית

מֵעֲבָרִים.

הָרֶגֶל נִזְהֶרֶת בְּצַעְדָּהּ,

תִּינוֹקוֹת נִפְחָדִים

כּוֹבְשִׁים הַפָּנִים בְּסִנַּר אִמּוֹתָם

וּבוֹכִים,

בּוֹכִים בַּחֲשָׁאִי.

בֹּקֶר כְּבָר יְעַלֵּף קְרוּם שֶׁלֶג

אֶת הַחוּצוֹת.

[בני אדם יישחו]

מאת

דוד פוגל

בְּנֵי אָדָם יִשַּׁחוּ אִישׁ אִישׁ עַל מַצַּבְתּוֹ,

הַשְּׁלָדִים יִשְלָיוּ בִנְשִׁיָּה אֲפֵלָה;

הַיְּעָרוֹת – כְּבָר תַּצְהִיב שַׁלַּכְתָּם הַקְּמֵלָה

וְאָסַר הַקַּיִץ לִסְעָרוֹת מֶרְכַּבְתּוֹ.

תִּינוֹקוֹת נְבוּכִים בָּרְחוֹבוֹת הַנְּעוּרִים

וּבָכֹה רַב בֶּכֶה עַל אָבְדַן אִמּוֹתָם;

עִם עֶרֶב יָבֹאוּ בַבָּתִּים הַפְּעוּרִים,

שֶׁעָזְבוּ הַגְּדוֹלִים, כִּי כָמְהוּ לְמוֹתָם.

וִירֻקֵּי-עֵינַיִם הַחֲתוּלִים מְהַלְּכִים

וְקוֹפְצִים לְפֶתַע לַקְּדֵרוֹת בַּכִּירָה

כַּעֲבָדִים לִשְׁיָרֵי סְעוּדָה כַבִּירָה;

קוֹלוֹת הַכְּלָבִים הַחֲשֵׁכָה מְפַלְּחִים

וְיַעַן הַגֶּבֶר בִּקְרִיאָה בוֹדֵדָה –

אַךְ אִישׁ עוֹד לֹא יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ הַכְּבֵדָה.

[בעלייה]

מאת

דוד פוגל

בָּעֲלִיָּה

נִתְלִים מֵתֵינוּ עֲרֻמִּים

אִישׁ עַל רֵעֵהוּ.

לַיְלָה עַל לַיְלָה

הֵם תְּלוּיִים בַּחֲבוּרָה

וְשׁוֹתְקִים.

כִּי רַבּוּ הַיָּמִים

יִכְחַשׁ בְּשָׂרָם וְיִבֹּל.

הַגְּוִיוֹת תֶּאֱרַכְנָה מְאֹד.

הַשּׁוֹמֵר הָעִוֵּר

יוֹשֵׁב לָנֶצַח עֲלֵיהֶם

וִיצַוֶּה הַמְּנוּחָה. –

[ארונות שחורים]

מאת

דוד פוגל

אֲרוֹנוֹת שְׁחוֹרִים לִרְבָבוֹת

רֵיקִים יְחַכּוּ

עַל פְּנֵי אָרֶץ.

עַל יָדָם זְקֵנִים,

חַסְרֵי רַגְלַיִם,

יַעַמְדוּ חֲצָאִים

וְשׁוֹלְחִים

יָדַיִם אֲרֻכּוֹת וְרָזוֹת.

בְּנֵי אָדָם זְהִירִים,

נֶחְבָּאִים בַּבָּתִּים

וְחַיִּים בְּלִבָּם.

בַּלֵּילוֹת

קְרֵבָה אֶל הַחַלּוֹן

אֶצְבַּע אֲרֻכָּה וְרָזָה

וְדוֹפְקָה בַחֲשָאִי.

[ראשי ההרים]

מאת

דוד פוגל

רָאשֵׁי הֶהָרִים כָּסּוּ שְׁלָגִים,

אַךְ הִנֵּה קַיִץ הַיּוֹם,

וּזְאֵבִים אֵינָם.

כָּל הָעֲלָמוֹת הִתְפָּרְקוּ שִׂמְלוֹתָן

אֶל הַלַּיְלָה,

וְלִבָּן יַךְ

כִּשְׁעוֹנוֹת לֹא-נִרְאִים

בַּדּוּמִיָּה.

אֵיכָה יֵרָדֵם הַלַּיִל –

וִיגוֹן כָּל הַלְּבָבוֹת

מְפַכֶּה וְשׁוֹאֵן

וְלֹא דֳמִי לוֹ?

הַמָּחָר לֹא יָבֹא,

הַלַּיְלָה יֶאֱרַךְ מְאֹד,

עוֹלְלִים יָקִיצוּ וְעוֹד חשֶׁךְ

וְלֹא יֵדְעוּ עַד מָה. –

[יריעה שחורה]

מאת

דוד פוגל

יְרִיעָה שְׁחוֹרָה

תְּכַס אֶת הַיּוֹם,

אֲבֵלִים נֵשְׁבָה מִן הַיּוֹם.

מַה-נֹּאמַר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ?

בַּנְּהָרוֹת

יָנוּחוּ כֵהִים

הַטְּבוּעִים הַצָּבִים,

נְקֻדּוֹת קְטַנּוֹת, בְּהִירוֹת,

לֹא יָאִירוּ מֵעָל.

מִן הַסְּפִינוֹת

שֶׁשָּׁקְעוּ מֵעוֹלָם

תִּפְרֹץ הַדְּמָמָה הֶעָבָה

וְתַעַל אֶל הָעוֹלָם.

עוֹלָל חָרֵב

יוֹצִיא נִשְׁמָתוֹ בַחֲשָׁאִי

וְתָבֹא וְתִדְפֹּק

בְּנַפְשֵׁנוּ.

אָכֵן, אָנוּ הָאִלְּמִים

מַה-נֹּאמַר אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ? –

[שחקים נופלים]

מאת

דוד פוגל

שְׁחָקִים נוֹפְלִים עִם עַרְבַּיִם

וְיַגִּיעוּ בְאֵין-שֵׁמַע

עַד אָרֶץ.

מְהֵרָה תַכְבִּיד הָאֲפֵלָה

עַל אוֹרֵנוּ.

אָנוּ יוֹשְׁבִים כְּפוּפִים

אִישׁ עַל מֵתוֹ,

הַשּׁוֹכְבִים מַאֲלִיפִים עַל הַמִּישׁוֹר

וּמַכְהִים דּוּמָם עִם עַרְבָּיִם.

אֵין צִפֳּרִים שְׁחוֹרוֹת

עוֹד פּוֹרְחוֹת עַל פָּנֵינוּ,

כְּבָר נִמְחוּ בָאֲפֵלָה.

רִפְרוּף גַּפַּיִם חֲשָׁאִי

נוֹשֵׁב מֵעֲבָרִים וְהוֹלֵךְ.

אַט אָנוּ נִרְדָּמִים – – –

[אולמי החיכוי]

מאת

דוד פוגל

אוּלַמֵּי הַחִכּוּי לָרוֹפְאִים הַגְּדוֹלִים,

בָּם כִּבְדֵי וִילָאוֹת לָסֹךְ הַחַלּוֹנוֹת;

הֲמֻלַּת בְּנֵי אָדָם וּמַשַּׁק הַקְּרוֹנוֹת

מִתַּחְתִּית הָרְחוֹבוֹת אֲלֵיהֶם אֵין עוֹלִים.

מִסָּבִיב צִיּוּרֵי-זְמַן-חָלַף אֲפֵלִים,

דֹּם קָפְאוּ אַנְדַּרְטוֹת לְזִנּוּק נְכוֹנוֹת;

עָמֹק הָאֹדֶם שֶׁל קִיר וַאֲרוֹנוֹת

וּדְמָמָה עַתִּיקָה תְכַס כָּל הַכֵּלִים.

בִּדְמִי זֶה הַכָּבֵד הָאָדָם כִּי טָבָע,

וְאָבַד בִּרְפִידַת הַכִּסֵּא וְכָבָה –

וְדָמָה אַף הוּא פֹה לִכְלִי עַתִּיק-יָמִים;

עַל רֹךְ הַמַּרְבַדִּים בִּקְרַב חֶרֶשׁ צַעַד –

וְנִרְגַּז מִנּוּחוֹ, וַעֲבָרוֹ הָרַעַד,

וְהֵישִׁיר לָרוֹפֵא מֶבָּטָיו הַקָּמִים.

[בני אדם - לא שכנה]

מאת

דוד פוגל

בְּנֵי אָדָם – לֹא שָׁכְנָה הַשִּמְחָה

בִּלְבָבָם,

נֶצַח יִשְׁמָעוּ:

צַעֲדֵי-אֵין-שֵׁמַע

אַחֲרֵיהֶם יָנוּעוּ.

אָכֵן,

פְּעָמִים וְחָבְקוּ אִשָּׁה אוֹ יֶלֶד,

אַךְ פֶּתַע יִמְלְאוּ חֲרָדָה

כְיַעַר אָפֵל,

וְיָדְעוּ מְאֹד:

חַיֵּי-אֵין-שֵׁמַע

עוֹמְדִים עַל גַּבָּם

כְּלֵילוֹת פְּתוּחִים.

בַּמִּטּוֹת יִתְכַּנְּסוּ בַחֲשֵׁכָה

וּשְׁמִיכָה עַל רֹאשָׁם,

וְרוֹבְצִים עֵרִים,

נִפְחָדִים,

כָּל לֵילוֹתָם.

[דגלים שחורים]

מאת

דוד פוגל

דְּגָלִים שְׁחוֹרִים מְפַרְפְּרִים

בָּרוּחַ

כְּכַנְפֵי צִפֳּרִים אֲסוּרוֹת.

דֶּרֶךְ יָמִים וְלֵילוֹת

כֻּלָּנוּ שְׁחוֹחִים נֵלֵךְ

וּבַחֲשָׁאי

עַד הִגַּעְנוּ

אֶל הַשַּׁעַר הָאָפֵל, הַגָּדוֹל.

כִּילָדִים נִבְעָרִים

שָׁם נַעֲמֹד בַּחֲרָדָה

וּנְצַפֶּה

לִפְנֵי הִפָּתַח

הַשַּׁעַר הָאָפֵל, הַגָּדוֹל.

[רחוקה ממנו]

מאת

דוד פוגל

רְחוֹקָה מִמֶּנּוּ הַסְּפִינָה,

הַמַּיִם יַשְׁחִירוּ לַלַּיְלָה –

אַךְ לָנוּ חֲתֹר וַחֲתֹר.

שְׁנַיִם יְשִׁישִׁים אָמְרוּ בְלִבָּם:

בְּעֶצֶם יוֹם קַיִץ

יְשַׂחֲקוּ הַנְּכָדִים

כְּגוּרֵי אֲרָיוֹת צוֹהֲלִים –

אַךְ לָנוּ טוֹבָה הַמְּנוּחָה

מִסֵּבֶל הַשָּׁנִים.

כִּי יַכְחִיל הַשַּׁחַק לַבֹּקֶר –

תְּנוּ לַיְלָדִים עוֹד תְּנוּמָה,

עַד תַּעֲבֹר הַסְּפִינָה הַשְּׁחוֹרָה.

[לאיטם, כנחשים]

מאת

דוד פוגל

לְאִטָּם

כִּנְחָשִׁים מַבְהִיקִים,

הִתְפַּתְּלוּ הַיָּמִים אֲרֻכִּים

לְפָנֵינוּ.

מְאוּם לֹא עָשִׂינוּ,

אֲנִי, אַתָּה וָהִיא,

לְצִדָּם עָמַדְנוּ

וַנֵּרֶא אַךְ מַחֲרִישִׁים.

כָּכָה אָרְכוּ בָנוּ הַחַיִּים.

וְכִי הֶאֱפִילוּ לִרְגָעִים –

הֵן הִפִּילוּ הַמַּחֲזוֹת הָעוֹבְרִים

כָּל בִּרְקֵי צִבְעוֹנִים

בְּאָפְלֵנוּ.

עַתָּה כְבָר קָרֵב הַלַּיְלָה הָאָרֹךְ

אֶל פִּתְחֵנוּ,

עוֹד רֶגַע יִתְמַהְמַהּ בְּצַעְדּוֹ

וְרוֹאֶה, אִם נָכוֹן לִבֵּנוּ.

כֶּן-הוּא!

סַלֵּינוּ מִלֵּאנוּ כָל מַרְאוֹת הָעוֹלָם –

רַב לָנוּ!

עַתָּה כְבָר נוּכַל רֶדֶת

אֶל מֵימֶיךָ הָאֲפֵלִים,

הַקְּרִירִים.

כִּי כָכָה אָרְכוּ בָנוּ הַחַיִּים.

[בנטוף כל ימינו]

מאת

דוד פוגל

בִּנְטֹף כָּל יָמֵינוּ מִמֶּנּוּ –

הֵן יִפְּלוּ נִטְפֵי צִבְעוֹנִים

אֶל פִּי בוֹרֵנוּ הַשָּׁחוֹר.

אַךְ אָנוּ אֶת חֲתוּלִים

בְּשַׁלְוֵנוּ נִשְׂחָקָה.

נִצְהָלָה.

אַף יֶלֶד אֵין אוֹמֵר:

יוֹם-אֶתְמוֹל אָפַס לִי,

יוֹם-מָחָר אָפַס לִי,

אָנָה הֵם בָּאִים,

יָמֵינוּ הַיְחִידִים?

אָכֵן בְּלַהֲבֵי נֵרוֹת

נֵבְךְּ אֶת מֵתֵינוּ,

הַחֲשֵׁכָה מַה-יָּרֵאנוּ מְאֹד!

בּוֹרֵנוּ הַשָּׁחוֹר

פָּתוּחַ לָנֶצַח,

כֻּלָּנוּ מִפַּחַד נִצְהָלָה

וְלַהֲבֵי הַנֵּרוֹת אוֹרֵנוּ.

[גביע הזהב]

מאת

דוד פוגל

גְּבִיעַ הַזָּהָב לְפָנָי,

בּוֹ שָׁתוּ אֲנָשִׁים רַבִּים

מֵי-רַעַל.

חֶרֶשׁ הֵן שָׂחֲקוּ פְנֵיהֶם

לִפְנֵי הַמָּוֶת שֶׁחָוַר וְשָׁקָט.

אֲרוֹן עֵץ אָרֹךְ לְפָנָי,

בּוֹ נִשְּׂאוּ גְבָרִים וְנָשִׁים,

שֶׁהִשְׁחִיר בְּשָׂרָם מִנָּגֶף.

וְאָנוּ?

בַּלֵּילוֹת עוֹד נֶחֱזֶה כָל אֵלֶּה.

וְזָרִים יִפְּלוּ הַיָּמִים

לְרַגְלֵינוּ,

כְּפִרְחֵי-כָרִים,

צְהֻבִּים אוֹ לְבָנִים,

כִּי יִפְּלוּ מִן הַזֵּרִים.

וּבָהִיר אַף לָנוּ הָרֶגַע,

בּוֹ נִכְרַע בַּחֲרָדָה

לִפְנֵי הַמָּוֶת שֶׁחָוַר וְשָׁקָט.

[מי זה ירעה]

מאת

דוד פוגל

מִי זֶה יִרְעֶה הָאַוָּזִים,

כִּי מָתְנוּ?

הַנְּעָרוֹת עוֹטוֹת כָּל יָפְיָן

וְשׂוֹחֲקוֹת –

אַךְ מוֹתָן בְּקִרְבָּן.

יָמִים עַל שָׁנָה הֵן מֵתוֹת וְהוֹלְכוֹת –

מִי זֶה יֹאמַר לָנוּ:

הַשְׁכִּימוּ לְמָחָר,

כִּי רָבְתָה הָעֲבוֹדָה?

הָעֲבוֹדָה תֵעָזֵב

לֹא-עֲבוּדָה,

הַיּוֹנְקִים לֹא-מוּנָקִים –

וְאָנוּ נֵלֵכָה.

כִּי עִתֵּנוּ לֹא לָנוּ. –

[קרון יחידי]

מאת

דוד פוגל

קָרוֹן יְחִידִי וְאַחֲרוֹן כְּבָר נָכוֹן לַדֶּרֶךְ,

הָבָה נַעֲלֶה וְנִסַּע,

כִּי לֹא יְחַכֶּה.

רָאִיתִי נְעָרוֹת רַכּוֹת בְּלֶכְתָּן

וּפְנֵיהֶן הַצָּרִים

הֶאְדִּימוּ וְאָבְלוּ

כִּשְׁקִיעוֹת אַרְגָּמָן.

– יְלָדִים עֲגֻלִּים וּוְרֻדִּים

שֶׁהָלְכוּ לְתֻמָּם,

כִּי נִקְרָאוּ.

רָאִיתִי אֲנָשִׁים,

גֵּאִים וּזְקוּפִים עָבְרוּ בִרְחוֹבוֹת-תֵּבֵל,

עֵינֵיהֶם הַגְּדוֹלוֹת הִרְחִיקוּ

מֵאֶצְלָם וָהָלְאָה –

גַּם הֵמָּה כְבָר עָלוּ בְנַחַת

וַיִּסָּעוּ.

אַחֲרוֹנִים אֲנַחְנוּ,

הַיּוֹם יַעֲרֹב,

קָרוֹן יְחִידִי וְאַחֲרוֹן כְּבָר נָכוֹן לַדֶּרֶךְ,

הָבָה נַעֲלֶה דוּמָם

וְנִסַּע אַף אָנוּ,

כִּי לֹא יְחַכֶּה.–

[נפשי יצאה]

מאת

דוד פוגל

נַפְשִׁי יָצְאָה אֶל הַמֶּרְחָק

מְצֹא לֵב רוֹעֵד.

אוּלַי תִּשְׁתֶּה מֶנָּה נַעֲרָה

וְתִבְכֶּה חֶרֶשׁ אֶל הַלָּיְלָה.

אוֹ בֹקֶר

יִשְׁאַף עֶלֶם אֶל חַלּוֹנִי

וְיוֹבִיל לִבּוֹ לִי בִכּוּרִים.

נַפְשִׁי יָצְאָה אֶל הַמֶּרְחָק –

אֵי אֲבַקְשֶׁנָּה?

לעבר הדממה

מאת

דוד פוגל

[תל־אביב, 1983]

עם כל העניים

מאת

דוד פוגל

עם כל העניים

מאת

דוד פוגל

[שנתי ציפורים]

מאת

דוד פוגל

שְׁנָתִי צִפֳּרִים תֹּאמַרְנָה

אֶל מְלֹא בֹקֶר,

כִּי בַיִת אֵין לִי,

וּבֵעָלוֹת מֵעָלַי גַּג-לָיִל,

וַאֲנִי מִסְתָּרֵחַ בַּחֲרִיצֵי כָל אֹרַח —

וְקָרְבָה כָל עֵז וְכָל פָּרָה מְתוּנָה

לְבָרְכֵנִי.

כָּכָה יִפֹּל יוֹם תָּרֹג

עַל יוֹם פְּלָדָה,

גַּחֲלֵי מְדוּרַת הָעִתִּים,

עַל כִּבְרַת חַיָּי.

[אלוהיי, בינה]

מאת

דוד פוגל

אֱלֹהַי, בִּינָה שֶׁחָנַנְתָּ לַגִּבְּנִים וְלַפִּסְחִים

וּלְכָל מוּמֵיהֶם בָּם —

מַה תִּסְכֹּן לָהֶם?

בִּנְטוֹת יְמֵי קַיִץ יַעַנְדוּ עַל פֶּתַח בֵּיתָם

וּפְנֵיהֶם כּוֹאֲבִים וְנוּגִים,

כִּי יֵדְעוּ יָדוֹעַ:

הֶבֶל כָּל מִשְׂחָק, כָּל מִפְעָל, —

אַךְ הִנֵּה עוֹלִים כָּל הַיְלָדִים מִן הָרַחְצָה

וְתִשְׁכֹּן בְּעֵינֵיהֶם תְּכֵלֶת הַמַּיִם הָרַכִּים הַפּוֹחֲזִים, —

וְלִבָּם הַנָּבוֹן יֵלֵךְ דּוּמָם אַחֲרֵיהֶם.

כֻּלָנוּ גָדַלְנוּ וְכָבַדְנוּ,

חָכְמָתֵנוּ עָבְרָה גְדוֹתֵינוּ —

אוּלָם אֵין חֶפְצֵנוּ בָהּ.

הִנֵּה הַיְלָדוֹת הַקַּלּוֹת

בְּעָבְרָן עַל פָּנֵינוּ

תִּשְׂחַקְנָה וְתִשְׂחַקְנָה כִּי כֹה מָלֵאנוּ.

אֱלֹהַי, הָסֶר-נָא מֵעָלֵינוּ שַׂקֵּינוּ הַמְלֵאִים

וְקַח מִשְׁעַנְתֵּנוּ.

חָפַצְנוּ כִי נֵקַל וְנִבְעַר כְּכָל הַיְלָדִים,

כִּי אִתָּם נִתְרוֹצֵץ בִּזְהַב הַקֵּיצִים עַל גְּדוֹת הָאֲגַמִּים,

כִּי נִלְמַד הַשְּׂחִיָּה כָל יָמֵינוּ

בַּמַּיִם הָרַכִּים, הַפּוֹחֲזִים.

חָפַצְנוּ כִי נִשְׂחַק וְנִשְׂחַק מְלֹא פִינוּ

עַל כָּל עֵז נִלְעֶגֶת,

וְעַל זְעִירֵי הַדָּגִים, בְּנוֹעַ זַנְבוֹתָם הַקְּטַנִּים,

וְעַל לֹא דָבָר.

קַח-נָא מִמֶּנוּ אֶת רוּחַ קָדְשֶׁךָ.

תְּנֵנוּ וּנְשַׂחֵק כָּל חַיֵּינוּ —

וְאַחַר נִנָּדֵף בָּרוּחַ,

כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ. —

[אלוהי, הנערות]

מאת

דוד פוגל

אֱלֹהַי, הַנְּעָרוֹת הַהוֹלְכוֹת לְעֵת עֶרֶב לָשׂוּחַ

עִם כַּלְבֵיהֶן,

כִּי לֹא חֲנַנְתָּן מִזִּיוְךָ,

וַאֲשֶׁר שׁוֹכְבוֹת מִדֵּי לַיְלָה עַל מִשְׁכָּבָן

וְלֹא תְנוּמָה לְעֵינֵיהֶן —

מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָהֶן?

הִנֵּה גַם לִבָּן הַתָּמִים

יְקַו כָּל הַיָּמִים לְרֶגַע שֶׁל טוֹבָה —

וְאַתָּה, אֱלֹהַי,

עַל כָּל בָּשָׂר עֵרִיתָ חַסְדֶּךָ —

וְאוֹתָן לָמָּה שָׁכַחְתָּ?

כָּל בְּרוּאֶיךָ יִבְעֲרוּ בְּעוֹלָמְךָ

לְהָבִים קְטַנִּים, בְּהִירִים,

וְהֵנָּה אַךְ עֲשֵׁנוֹת כָּל יְמֵיהֶן.

הֵן יוֹדְעוֹת מְאֹד: רֵעוֹתֵיהֶן יָפוּ מֵהֶן,

הַגְּבָרִים לֹא יֵדְעוּ רַחֵם, —

וְהִנֵּה סְפוּרִים הַיָּמִים

וְלִבָּן מָה רָפֶה,

לָכֵן יֵבְךְּ זֶה הַלֵּב מִדֵּי לַיְלָה עַל מִשְׁכָּבָן

וְלֹא דֳמִי לוֹ.

אֱלֹהַי, אֱצָל-נָא גַם עֲלֵיהֶן קֶרֶן אַחַת,

וְלוּ קֶרֶן זְעִירָה,

מִשַּׁלְהֶבֶת-זִיוְךָ הַגְּדוֹלָה —

וְתִלְהַבְנָה גַם הֵן,

וְתִיפֶינָה עֵינֵיהֶן

וּפְנֵיהֶן יִצְהָלוּ.

פְּקָד-נָא נְוֵהֶן אַךְ פַּעַם,

עוֹדָן יוֹשְׁבוֹת לְתֻמָּן וּמְחַכּוֹת,

הָבֵא גַם לָהֵנָּה מִנְחָה קְטַנָּה

— הֵן רַב לְךָ רָב! —

וִיהִי לָהֶן חָג.

[פעמים תאוה]

מאת

דוד פוגל

פְּעָמִים תְּאַוֶּה בַלֵּילוֹת

גֶּשֶׁת בְּחִיל לִבְנֵי-אָדָם

הַהוֹלְכִים לְדַרְכָּם,

הוֹשֵׁט לָמוֹ אֶת לִבְּךָ,

טְבוּל-דָּמִים, חָם.

אוּלַי תִּנְעַם לְרֶגַע

דַּרְכָּם הַשְּׁחוֹרָה.

תִּתּוֹ לַבְּזוּיִים, לָרְשָׁעִים,

גַּם לַחֲזָקִים —

אוּלַי תָּהֵל רֶגַע

בַּת-צְחוֹק זַכָּה

עַל שְׂפָתַיִם

לְאֹדֶם לִבְּךָ הָרוֹעֵד בַּיָּד.

[בחדרי האחרית]

מאת

דוד פוגל

בְּחַדְרֵי הָאַחֲרִית עִם עֲרֹב יוֹם אָדֹם —

יֶחְרַד הַחוֹלֶה וְנִסָּה אֶת יָדוֹ עוֹד לָשֵׂאת;

לֹא־כֹחַ תִּצְנַח לַשְּׂמִיכָה, אַט לִגְוֹעַ בִּרְתֵת:

כֹּה לַהַב הַנֵּר עוֹד יַעְפִּיל וְיִדְעַךְ אָז עַד תֹּם.

בַּשְּׁחוֹר הִתְאַסְּפָה הַשְּׁתִיקָה הַסּוֹפִית שֶׁל הַתְּהוֹם.

זִכְרוֹן כָּל סָבִיב כְּבָר נִמְחָה וְאַף בֹּשֶׂם הָעֵת.

וַאֲנָחָה בַּגָּרוֹן נֶעֱצָרָה, לִבְלִי שׁוּב לָצֵאת:

שַׁעֲטַת הַיָּמִים כֵּן לָנֶצַח חָדְלָה מֵהֲלֹם.

וְיֵשׁ כִּי תַלְבִּין בַּזָּוִית עוֹד אָחוֹת מְאֻבֶּנֶת,

הַרְחֵק מִתֵּבֵל, וְנַפְשָׁהּ אֵי־לְאָן מְכֻוֶּנֶת,

אוּלַי אֶל הֵדֵי הַיַּלְדוּת, כְּבָר נָדַמּוּ בַקֶּרֶב, —

אָז פֶּתַע תֵּדַע, כִּי אֶל אֵלֶּה סַלְעֵי הַדְּמָמָה

הֵן נֻפְּצוּ גַם יָמֶיהָ; פֹּה סָף עוֹלָמָהּ — — —

אוּלָם הַצְּרָצַר יְנַסֵּר אֶת הַלֵּיל בְּלִי הֶרֶף.

[המקור האשכנזי: עם הערב היום]

עִם הַעֲרֵב יוֹם אָדֹם בְּבָתֵּי הַמָּוְתָה

וְחָרַד לֵב חוֹלֶה וְנִסָּה אֶת יָדוֹ עוֹד שְׂאֵת —

לֹא כֹחַ שׁוּב תִּפֹּל לַשְּׂמִיכָה וְתִגְוַע רְתֵת:

פְּלֵטַת לַהֶבֶת הֶעְפִּילָה וְסָלְדָה וְכָבְתָה.

שְׁתִיקַת הַפִּנּוֹת בָּאֹפֶל מֶה עָבְתָה!

אַף זֵכֶר כָּל סָבִיב בַּלֵּבָב כְּבָר מֵת

וַתִּגְלַד אֲנָקָה לִבְלִי הוֹסֵף צֵאת:

כֹּה הֶמְיַת הַיָּמִים לָנֶצַח פֹּה שָׁבְתָה.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עוֹד אָחוֹת לְבָנָה,

נִשְׁכַּחַת מִתֵּבֵל, וְתַאֲזֵן אֵי־אָנָה,

כִּלְיִבְלֵי מֶרְחַקִּים, נָדַמָּה רִנָּתָם —

אָז תֵּדַע לְפֶתַע: אֶל חוֹף זוֹ הַדְּמָמָה

אַף נֻפְּצוּ יָמֶיהָ. בָּהּ כָּלָה עוֹלָמָהּ — — —

אַךְ אֵי־שָׁם יָהִימוּ עוֹד חֲסִילִים שִׁירָתָם.

[על מצעי כרים]

מאת

דוד פוגל

עַל מַצְּעֵי-כָרִים הִתְפַּלְּשׁוּ יְמֵיכֶן

וְחִכּוּ,

דָּלְקוּ עַד פִּתְחֵי הֶעָרִים

וְחִכּוּ עַד כְּבוֹתָם.

שָׁעָה יְתֵרָה אֵיכָה יְשַׁבְתֶּן,

כּוֹתְבוֹתַי הַחֲבִיבוֹת,

בְּבָתֵּי-הַמִּסְחָר הַגְּדוֹלִים?!

סְיָחִים גָּמְאוּ קֵיצִים לִצְמָאָם,

דָּהֲרוּ וּמוּנָף זְנָבָם.

נְמָלִים נָשְׂאוּ וְנָשְׂאוּ שַׂקִּים

אֶל לֵב הַחֹרֶף.

רָאִיתִי יְדֵיכֶן שֶׁבָּלוּ מִכְּתִיבָה,

נַעֲלֵיכֶן שֶׁחוּמוֹת לֹא הָיוּ

וְיָפוֹת לֹא הָיוּ.

רַעְיוֹתֵיכֶן בְּאִשָּׁה-וּבַעַל שִׂחֵקוּ,

אַךְ אַתֶּן עִם עֶרֶב מְקֻיָּץ

לְאֵם זְקֵנָה הִגַּשְׁתֶּן

שְׂרִיד-שְׁנוֹתֵיכֶן,

כּוֹתְבוֹתַי הַחֲבִיבוֹת!

[מלוא אורך רחובות]

מאת

דוד פוגל

מְלֹא אֹרֶךְ רְחוֹבוֹת

גֻּלְגָּלוֹת נִקְלָעוֹת

מִכַּף תְּמוֹל אֶל כַּף מָחָר.

נוֹשְׂאֵי-סֵבֶל כְּבֵדִים

תָּמִיד קְרוֹנוֹת יִמְשָׁכוּ —

בָּם תִּלֵּי שְׁנוֹתֵיכֶן הַמֵּתוֹת,

בְּנוֹתַי הַזְּקֵנוֹת!

יְשִׁישִׁים אֲשֶׁר רוֹבְצִים

עַל פִּתְחֵי מִקְדָּשִׁים —

אֶבְרֵיהֶם כְּבָר שָׁלְחוּ לִקְבוּרָה.

שָׁוְא לָכֶן עַל סִפִּים

עִם עֶרֶב

וּצְפוֹת אֶל רֵאשִׁיתְכֶן!

[מכתבים פשוטים]

מאת

דוד פוגל

מִכְתָּבִים פְּשׁוּטִים וַעֲנָוִים,

עָמְלָה יָד כְּבֵדָה לְכָתְבָם —

תָּוֵי-כָבוֹד תְּלִיתִים עַל חָזִי.

מִלַּיִךְ שֶׁצָּמְחוּ בְּעַרְבוֹת בֶּסְרַבִּיָּה

כְּקִלְחֵי הַתִּירָס הַקָּשִׁים,

אֲחוֹתִי הַשְּׁחוֹרָה!

לִפְנֵי פִתְחֵךְ בְּאֵר חָפָרְתְּ,

בָּא כֶלֶב-שְׁכֵנֵךְ הַשָּׂעִיר

לִרְאוֹת בַּמַּעֲשֶׂה.

וּבָנַיִךְ דִּמּוּ לָדוּג בָּהּ

עִם עֶרֶב

יָרֵחַ מַחֲמִיא.

זוֹחֵל הָיִיתִי —

וּמִן הַשֻּׁלְחָן לִנְפֹּל

לֹא נְתַתִּנִי.

וְעַתָּה אֹמְרָה מִלִּים זָרוֹת

מִדֵּי לַיְלָה

אֶל כְּרַךְ מִשְׁתָּאֶה —

וְאֵין יוֹדֵעַ,

כִּי אוֹתָךְ אֲדַבֵּר מִקִּרְבִּי,

אַתְּ אֲחוֹתִי הַנַּעְלָמָה

בְּעַרְבוֹת בֶּסְרַבִּיָּה.

[עם ערביים]

מאת

דוד פוגל

עִם עַרְבַּיִם חַכְלִילִים

הִנְנוּ עֲנִיִּים מְאֹד.

אָז חֲרֵדִים נְבַקְשָׁה

מִקְדָּשִׁים נְשׁוּיִים,

לִכְרֹעַ בְּלִבָּם הָאָפֵל,

לֵאלֹהִים מֵתִים.

בַּיָּמִים שָׁכָחְנוּ.

לָאָרֶץ יָשַׁבְנוּ בַּשְּׁוָקִים

וְסַלֵּי תַפּוּחִים לְפָנֵינוּ —

אוֹתָם הִלַּלְנוּ בַשֶּׁמֶשׁ

לְאָזְנֵי כָל עוֹבֵר.

וְעִם עַרְבַּיִם חַכְלִילִים

הִנְנוּ עֲנִיִּים מְאֹד.

הַרְחֵק, הַרְחֵק אָבַד מִמֶּנּוּ

כַּדּוּרֵנוּ הָאָדֹם.

וּבָכֹה חָפַצְנוּ עוֹד פַּעַם,

הַרְבֵּה בֶכֶה עִם הַיְלָדִים —

וְהִנֵּה חָרַבְנוּ מִן הַיּוֹם,

עֵינֵינוּ לֹא תֵרַדְנָה גְשָׁמִים.

[צעדי דור]

מאת

דוד פוגל

צַעֲדֵי דוֹר וָדוֹר

תּוֹךְ נַפְשִׁי הַיּוֹם יִשְׁעָטוּ.

כֻּלָּם עָבְרוּ לְפָנֵינוּ

אֶת הָאָבִיב וְאֶת הַחֹרֶף.

אֲבִיבָם הֵעִיף עֲלֵיהֶם

כָּל נוֹצוֹת נִצָּתוֹ

וַיִּשְׂמָחוּ —

וְאוֹתָנוּ לֹא זָכְרוּ וְלֹא חָלוּ.

וְהִנֵּה בָאנוּ שִׁכְבָה חֲדָשָׁה

וַנֵּשֶׁב בָּאָבִיב.

יְלָדֵינוּ רוֹקְדִים קִרְבֵּנוּ לִקְרַאת מָחָר,

שׂוֹחֲקִים לְתֻמָּם.

אוּלָם מְהֵרָה נִשְׁכַּב לְיַד הָרִאשׁוֹנִים,

שְׁחוֹרִים וּשְׁלֵוִים.

וְאַחֲרֵי אֶלֶף שָׁנָה —

הֲתֵשֵׁב גַּם אַתָּה, הַזָּר,

בִּבְדִידָתְךָ הָרְחוֹקָה, כָּמוֹנִי הַיּוֹם,

וְלִבְּךָ בָּאָבִיב אֵלֵינוּ

וְאֵלֶיךָ?

[עוד אילן]

מאת

דוד פוגל

עוֹד אִילָן עִמָּדִי וְנַעֲמֹד קוֹמְמִיּוּת

בְּלֵב עוֹלָמְךָ לֹא-הָגוּי.

שְׁבִילֵי כָל אָדָם עַל פָּנֵינוּ וָהָלְאָה יִשְׁאָפוּ,

בְּלִי דַעַת אֶל מֵימֵי-עַרְבֶּךָ אֲשֶׁר תִּשְׁתֶּה;

אֲנִי וְעוֹד אִילָן עִמָּדִי

יַחְדָּו נָגִילָה,

בֶּאֱהֹב שֶׁמֶשׁ אֲמִירֵינוּ בַצָּהֳרָיִם,

וְלִפְנֵי בֹקֶר הוֹגֵי-שְׁחוֹרִים

חִיל נָחִילָה

עִם רוּחוֹת אֲרֻכִּים.

מֶה חָפַצְנוּ מְאֹד,

כִּי תִשְׁלַח אֵלֵינוּ כָל צִפֳּרֶיךָ

לִבְנוֹת כַּדּוּרֵי-קִנֵּיהֶן עַל רָאשֵׁינוּ.

אָז יְטַפְּסוּ וִיטַפְּסוּ

בְּבָקְרֵי אֲבִיבִים

כָּל יְלָדֶיךָ הַקַּלִּים עַל גֵּוֵנוּ

לִנְגֹּעַ לֵב זָעִיר וְחָרֵד

אֶל גּוֹזָלִים חֲלָקִים.

וּבַעֲבֹר שִׂמְחָתְךָ לִבֵּנוּ —

וְשָׁטְפָה מְלֹא עוֹלָם מַיִם כַּבִּירִים

לִלְחֹךְ כַּפּוֹתֶיךָ.

אָז נָשִׁיר אַף נִצְהַל קוֹל אַדִּיר

לְבַב כָּל יֶרֶק וְכָל רֶמֶשׂ,

כָּל כֶּלֶב וְכָל פָּרָה.

[הנה בצלעי היערות]

מאת

דוד פוגל

הִנֵּה בְצַלְעֵי הַיְּעָרוֹת מִמֶּרְחָק

עוֹד דְּבֵקִים כָּל כִּתְמֵי אַרְגָּמָן,

יְרָקוּם יְמֵי-קַיִץ נִשְׁחָפִים.

עַד כִּי יֵרָחֲצוּ

בְּמֵימֵי עֶרֶב שְׁחוֹרִים,

וְרוּחַ תַּעֲבֹר בִּמְרוֹמֵי צַמָּרוֹת

וְתָנַע בַּלָּאט דִּמְמָתָן

וְתֶחְדָּל.

אָז יִסַּע לַיְלָה לַגֵּיאָיוֹת,

שָׁטוֹף וְגָאֹה,

וְעָבוֹר כָּל רָאשֵׁי הֶהָרִים.

וְאַתָּה, הַשָּׁלֵו, כִּי-תֵרֶא כָל אֵלֶּה —

וּבָאוּ אֵל יַעֲרֵי הַיְגוֹנִים מִמֶּרְחָק

אֶל-קִרְבֶּךָ

וְשָׁכְנוּ בְךָ לְעוֹלָמִים.

אַךְ רוּחַ תַּעֲבֹר בַּצַּמָּרוֹת

וְתָנַע כִּמְעַט דִּמְמָתְךָ

וְתֶחְדָּל.

[ידעתי הערים]

מאת

דוד פוגל

יָדַעְתִּי הֶעָרִים,

בָּן לֹא תּוּכְלִי בֹא חַיִּים, פָּרָתִי.

טוֹב כִּי נִקְחָה חַיֵּינוּ עִמָּנוּ

וְכָל עוֹפוֹתֵינוּ,

וְנָשׁוּבָה הַבָּיְתָה.

לְשׁוּלֵי עֲיָרוֹת נָסוּ נְהָרוֹת

אֶל לֹא-אֵדַע-אָן —

עַתָּה נֵלְכָה בַלָּאט בְּעִקְּבוֹתָם, פָּרָתִי.

[אבואה עירום]

מאת

דוד פוגל

אָבוֹאָה עֵירֹם אֶל פִּתְחֵךְ וְיָחֵף —

אַל בִּי תֵבוֹשִׁי.

יָמַי הַשְּׁלֵוִים בְּסַעֲרֵךְ הֵן תַּחֲרשִׁי,

לָכֵן אֵין־מָשׁוֹט אֶל כָּל צַד אֶסָּחֵף.

מִמְּקוֹר דָּמַיִךְ כִּי דֶמַע יִזַּל לִלְבָבִי,

נִרְוֶה גַם שְׁנֵינוּ, אֲנִי וָאָתְּ,

עַד אִם תִּשְׁקֹט נַפְשֵׁךְ וְתָרֹן אַף בַּלָּאט —

וְעֵינַיִךְ עֵינָיו שֶׁל אָבִי.

עַל פִּי בּוֹרֵנוּ עוֹד רֶגַע קָטָן נִתְמַהְמַהּ.

הִנֵּה רָפְתָה כְּבָר יָדֵנוּ וְשַׁךְ זֶה הַכַּעַשׂ,

עַתָּה רַק טוֹב לָנוּ שֶׁבֶת אֵין־מַעַשׂ —

וְתֵבֵל הֵן נָשַׁתְנוּ בַּחוּץ זֶה־כַּמָּה.

[המקור האשכנזי: אל פתחך]

אֶל פִּתְחֵךְ אָבוֹאָה עֵירֹם וְיָחֵף —

אַל בִּי תֵבוֹשִׁי;

שִׁמְשֵׁךְ הַשְּׁחוֹרָה יָצַקְתְּ עֲלֵי רֹאשִׁי,

אָז נִשְׁבַּר מְשׁוֹטִי, לְכָל רוּחַ אֶסָּחֵף.

מִמְּקוֹר דָּמַיִךְ דֶּמַע כִּי תִשְׁאָבִי

וְרָוִינוּ שְׁנֵינוּ, אֲנִי וָאַתְּ,

עַד יִשְׁקֹט לִבֵּךְ, אַף יָרֹן אָט —

וְעֵינַיִךְ עֵינֵי אָבִי.

עַל מִפְתַּח בּוֹרֵנוּ עוֹד רֶגַע נִתְמַהְמַהּ.

הִנֵּה רָפְתָה יָדֵנוּ וְשָׁבַת הַכַּעַשׂ,

עַתָּה טוֹב לָנוּ שֶׁבֶת אֵין־מַעַשׂ —

וְתֵבֵל נָשַׁתְנוּ זֶה־כַּמָּה.

בזעף העולם

מאת

דוד פוגל

בזעף העולם

מאת

דוד פוגל

[שוורי הכבדים]

מאת

דוד פוגל

שְׁוָרַי הַכְּבֵדִים שָׁאֲרוּ בַבָּיִת,

לֵילוֹת חֲלָקִים

עֲלֵיהֶם יִתְרַפְּקוּ —

חֲתוּלִים שְׁחוֹרִים, חֲשָׁאִים.

אַךְ שָׁוְא לָכֶם, אַחַי, כִּי תְחַכּוּ!

נְעָלַי נָשַׁלְתִּי —

הֵן רָפָא לְרַגְלַי הַדָּווֹת

וְלִבִּי לֹא יִפֶן לַיָּיִן.

עֵירֹם וּלְנַפְשָׁהּ

רוֹבְצָה שָׁם שְׁדֵמָה,

יִקְרַח סַגְרִיר בָּהּ קָרְחָה —

וְאָנֹכִי לֹא אָשׁוּב.

רָאשֵׁי הָרִים שְׁנוּנִים

הַשָּׁמָיְמָה,

עַתָּה יֵלֶא שָׁם הֵלֶךְ,

זֶה הַהֵלֶךְ לֹא אָנִי.

רְחוֹבוֹת הוֹלֲלִים

הָרְסוּ אֶל חַדְרִי

וַיִּשָּׂאוּנִי אִתָּם.

[עם כלבים]

מאת

דוד פוגל

עִם כְּלָבִים אֶת פְּצָעַי

בַּבִּיבִים אָלֹקָּה.

כָּל בֹּקֶר יִזְרַח שֶׁמֶשׁ לִשְׁקֹעַ —

אַשְׁרֵי יִרְאֶנּוּ!

טֹרְפָה הַדַּעַת!

וּצְוָחָה וּבְכִי וָשִׁיר מִבָּיִת —

לְרַחֲבֵי הַדּוֹרוֹת

הֵמָּה יָהִידוּ בְּרִיק הַלֵּיל.

דָּלְחוּ עֵינַיִךְ לַשִּׁגָּעוֹן

וְרָחֲבוּ מִפַּחַד.

מַה-לָּךְ כִּי תַחַרְגִי אֶל אַרְמוֹנוֹת חֲרֵבִים,

בַּת-מַלְכָּה כְלוּאָה?

רְאִי, רַעְיוֹתַיִךְ לֹא שְׂנֵאוּךְ.

הוֹאִילוּ הַגֶּד-לָךְ מִדֵּי לַיְלָה פָרוּעַ:

תְּקוּעוֹת חֲרָבוֹת בַּכֶּסֶת,

תַּחְתֶּיהָ אֵין אִישׁ.

עֲרִיסָה לְבָנָה

מֵעַצְמָהּ תִּתְנַדְנֵד,

בָּהּ יֶלֶד מֵת.

כָּל אֶלֶף שָׁנָה

בָּאָה יְשִׁישָׁה מֵאֶרֶץ גְּזֵרָה,

מְצִיצָה אַחַת בַּחַלּוֹן

וְהוֹלֵכָה. —

[שבורים הפכים]

מאת

דוד פוגל

שְׁבוּרִים הַפַּכִּים

וְרֵיק הַגָּבִיעַ.

נִמְשֶׁכֶת מִגַּג הַיָּצִיעַ

יִלְלַת חֲתוּלִים נְמַקִּים.

בְּעִיר נָכְרִיָּה מִתְפַּלֶּשֶׁת אִשָּׁה,

כְּרוּתָה מִן הַבַּעַל.

אוּלַי הַלַּיְלָה כּוֹס רַעַל

אֶל פִּיהָ עוֹד הִיא מַגִּישָׁה.

שָׂרִיד אָנֹכִי וְלִי אֵין שֵׁנִי.

הַרְחֵק לֹא יָרֹן לִי עוֹד כְּרָךְ.

כִּבָּה סַעֲרִי אֶת הָאָח,

וְאָפַס כָּל יֵינִי.

הַב הַמַּאֲכֶלֶת!

הַלַּיְלָה אֶשְׂרֹט בִּבְשָׂרִי

מַדְוֵי אֶתְמוֹלִי וּמְחָרִי

וְאַךְ הַשַּׁלְשֶׁלֶת.

בַּחשֶׁךְ אַתִּיז כֹּה שְׁנוֹתַי

אַחַת אֶל אַחַת לָאָרוֹן.

וְאָחוּג מִסְּבִיבוֹ חוּג שָׁחוֹר וְאָרֹן

שִׁיר אָבְדַן תְִּקווֹתָי.

[המקור האשכנזי: נשברו הפכים]

נִשְׁבְּרוּ הַפַּכִּים

וְרֵיק הַגָּבִיעַ,

קוֹלְחָה מֵעַל גַּג יָצִיעַ

יִלְלַת חֲתוּלִים נְמַקִּים.

בַּנֵּכָר מִתְפַּלְּשָׁה אִשָּׁה בּוֹכִיָּה,

כְּרוּתָה מִבַּעְלָהּ.

אוּלַי בְּזֶה הַלַּיְלָה

עוֹד תָּרִיק כּוֹס־רַעַל אֶל פִּיהָ.

שָׂרִיד הִנֵּנִי,

מִמֶּרְחָק לֹא יָרֹן לִי כְרָךְ.

סַעֲרִי כִבָּה הָאָח

וְאָפֵס כָּל יֵינִי.

הַב הַמַּאֲכֶלֶת!

הַלַּיְלָה אֶשְׂרֹט בִּבְשָׂרִי

כָּל מַדְוֵי אֶתְמוֹלִי וּמְחָרִי

וַאֲנַתְּקָה הַשַּׁלְשֶׁלֶת!

בַּחֲשֵׁכָה אַתִּיז אֶצְבְּעוֹתַי

אַחַת אַחַת אֶל הָאָרוֹן,

וּסְבִיבוֹ חוּג שָׁחוֹר אָחוּגָה וְאָרֹן

שִׁיר אַחֲרוֹן יְמוֹתָי. —

[טבחתי אשתי]

מאת

דוד פוגל

טָבַחְתִּי אִשְׁתִּי

וָאֶשְׂרֹף אֶת בֵּיתִי —

תְּנוּנִי לִשְׁתּוֹת

וְלִבְכּוֹת אֶת מֵתִי.

מָטָר בִּי נוֹעֵץ מְחָטָיו;

תֵּבֵל הִתְפָּרְקָה אֶת הוֹדָהּ.

עֵת לִי לִזְרֹק כָּל יָמָי,

לִגְמֹר זוֹ שָׁוְא-עֲבוֹדָה!

עֵינַי הִנְחַלְתִּי לַלֵּיל —

תִּפְרַחְנָה לָעַד מְאוֹרוֹת,

לָאִיר לַעֲמוּסֵי הַיָּגוֹן

עַל עֶבְרֵי הַדּוֹרוֹת.

[המקור האשכנזי: טבחתי את אשתי]

טָבַחְתִּי אֶת אִשְׁתִּי

וָאֶשְׂרְפָה בֵיתִי —

הָבוּ לִי לִשְׁתּוֹת

וְלִבְכּוֹת אֶת מֵתִי!

גֶּשֶׁם שׁוֹלֵחַ בִּי מְחָטָיו

וְעֵירֹם אֶעֱמֹדָה;

עֵת לִי כִי אֶזְרֹק כָּל יָמַי

וַאֲכַל הָעֲבוֹדָה!

אַךְ עֵינַי הִנְחַלְתִּי לַלַּיְלָה

וְעָפוּ לָעַד שְׁנֵי מְאוֹרוֹת,

לָאִיר לְלִבּוֹת הַדְּווּיִים

לְעֶבְרֵי הַדּוֹרוֹת. —

[חוטם יחידי]

מאת

דוד פוגל

חֹטֶם יְחִידִי טִפַּחְתֶּן,

עַתָּה אָבַד בְּאֹפֶל הַשְּׁוָקִים.

בָּתִים חֲרֵבִים

לְבַדְּכֶן תָּגֹסְנָה הַיָּמִים.

מִטְרוֹת הָעִתִּים יָרֹנּוּ

עַל גַּגְּכֶן שֶׁחוֹרָר,

זוֹנוֹתַי הָעֲנָווֹת.

אִישׁ לֹא יָבֹא עוֹד לַחֲסוֹת

בְּגֵוְכֶן הַנֶּאֱמָן

מִשְּׁרַב הַדָּמִים.

אַךְ אָנֹכִי אֲלַוְּכֶן

שְׁבִילִים שְׁחוֹרִים

וַאֲתַן לְאַפְסַיִם

לְבַבְכֶן.

[במרומי סמטה]

מאת

דוד פוגל

בִּמְרוֹמֵי סִמְטָה

תִּשְׁלַחְנָה נָשִׁים מִן הַחַלּוֹן

שְׁדֵיהֶן הַבְּצֵקִים

מִדֵּי הַעֲרֵב יוֹם.

מִדּוֹר וָדוֹר

יוֹצְקִים חֻדֵּי מִקְדָּשִׁים

עַצֶּבֶת נַעֲלָמָה

אֶל תּוֹךְ עָרַי הַשּׁוֹמֵמוֹת.

כְּבָר הוֹלֵם עֶרֶב בִּבְשָׂרֵנוּ,

נֵרֵנוּ אוֹמֵר לִדְעֹךְ, רֵעַי!

הָבָה נֹאחַז אִישׁ יַד עֲמִיתוֹ

כִּילָדִים נֶעֱזָבִים.

[עבר יום]

מאת

דוד פוגל

עָבַר יוֹם אֶת הֶהָרִים,

עָזַב רֹן גֶּשֶׁם

בַּבִּקְעָה הָרֵיקָה.

אַחַי אֲשֶׁר עָיְפוּ מִשֶּׁכְּבָר —

בִּמְעָרַת-לֵיל רְחוֹקָה

טָמְנוּ אֶבְרֵיהֶם הַנִּרְפִּים.

אַךְ עַל כָּרֵי עַרְבַּיִם

סוּס עֵירֹם עוֹד יַקְשִׁיב לְבָדָד

אֶל שִׂיחַ הַגֶּשֶׁם הַנִּרְחָב.

[כבדו עליך]

מאת

דוד פוגל

כָּבְדוּ עָלַיִךְ הַחַיִּים,

עַד כִּי טֹרְפוּ רְחוֹבוֹתַיִךְ;

בְּנֵי-אָדָם לַהַב גָּדוֹל יִלְהָבוּ —

אֵלֶּה מְאוֹרַיִךְ, פָּרִיס.

בָּדָד יִישַׁן לַיְלָה עֲלֵי גַגּוֹת —

וְאַתְּ עֵרָה וְעֶרְיָה,

עִירִי הַפְּרוּעָה.

נֶצַח תָּרֹן תַּאֲוָה מֵחֲדָרָיִךְ.

יְגוֹנֵךְ וְאִשֵּׁךְ

מֵעַל קִירוֹת גִּבְּנִים

נַחֲלֵי תָּמִיד יִנְהָרוּ

אֱלֵי לִבּוֹת חֲרֵדִים.

פַּעַם אָסֵב עֵינַי מִן הַזָּר

תָּמִיד יֵלֵךְ מֵאַחֲרָי.

לָמָּה עַל שְׁעָרִים יְחַךְ לִי

וְיִתְגַּנֵּב לָלוּן עִמִּי כָּל לָיְלָה?

[יומנו החיוור]

מאת

דוד פוגל

יוֹמֵנוּ הַחִוֵּר לָאִינוּ לַמְּכוֹנוֹת,

עַתָּה נִגְּשָׁה לָעֶרֶב בַּלָּאט,

כִּי יַבְעִיר אַלְפֵי אִשָּׁיו

תּוֹךְ גֵּוֵינוּ הַחֲמוּדִים.

נִסֹּךְ אַהֲבָה עַל פְּנֵי חוּצוֹת,

שֶׁיִּתְלַקְּחוּ וְיִסְחָרוּ,

עַד יִתְרוֹנֵן לֵיל מְיוֹמָם

וּבֹקֶר נוֹבֵל לֹא יִזְכֹּר.

אַךְ כָּל בּוֹדְדֵי דֶרֶךְ

בָּךְ יָבֹדּוּ שִׁבְעָתָיִם.

בְּקוֹמָה עֶלְיוֹנָה מַה תְּחַךְ לָהֶן

קֻבִּיַּת שְׁתִיקָה דָוָה,

כָּל לָיְלָה.

אֲטוּמֵי עָשָׁן וַאֲנָשִׁים

פָּרְצוּ בָתֵּי-קָפֶה אֶל הַשְּׁוָקִים.

וּכְתֻמֵּי נְהָרָה בָם קָפְאוּ תַחְתָּם

בּוֹדְדַיִךְ,

חֶרֶשׁ וְנִבְהָלִים.

וְאָבוּ כֹה הַאֲרֵךְ שֶׁבֶת,

יָגֵעַ וּפֹה.

אוֹ אַף לֶכֶת וְלֶכֶת,

עַד אֵין רֶגֶל וּזְמָן.

לְנַפְשָׁם יֵצְאוּ מִן הַלַּיִל

וְיִתְמָהוּ:

נִטַּשׁ בֹּקֶר אֲשֶׁר לֹא חֹרֶף —

וַחֲתִימַת כְּפוֹר עַל גַּג וַאֲדָנִים,

וְעַל פְּנֵי נְעָרוֹת חוֹפְזוֹת

מִלֵּיל אֲהָבִים

אֶל מְכוֹנַת פְּלָדָה.

וּלְשֶׁמֶשׁ חוֹלֶה רֻפְּדוּ כָרֵי אֵפֶר

וְרַךְ לוֹ.

לָשׁוֹן צְהֻבָּה יַאֲרִיךְ

מוּל קַשְׂקַשֵּׂי הַסֵּינָה.

[חדרי שישך]

מאת

דוד פוגל

חַדְרֵי שֵׁישֵׁךְ שֶׁרָוְחוּ —

תַּחַת סֵבֶל עִתִּים יָנוּחוּ.

כִּי בָם לָנוּ מִשְׁתֵּי חֶמֶד,

גֹּרַשׁ עֶרֶב בִּמְאוֹרֵי נֵרוֹת

וְאַרְכֵי רֶגֶל שָׁמְרוּ סִפָּם.

עֵינֵי נָשַׁיִךְ שְׂרָפִים עָפוּ

מְלֹא חֲלָלָם,

חָלוּ גֵוִים דַּקִּים

נִיעִים חוֹלְמִים

תּוֹךְ שַׂלְמַת-כִּפָּה מְגֻוֶּנֶת.

דֶּרֶךְ תְּמוּרוֹת שָׁנִים

חַי מַלְכֵּךְ עַד הֵנָּה.

פְּעָמִים יֵצֵא בַּסַּנְוֵרִים

אֶל כִּכַּר-עֶרֶב כֵּהָה

וּדְמוּתוֹ הָאֲרֻכָּה

שְׁחוֹרָה לוֹ נִשְׁקֶפֶת

מִמַּרְאַת הַמִּרְצֶפֶת.

בָּתִּים דְּחוּיִים יָשְׁבוּ לָאָרֶץ —

הֵמָּה כָל הֲדָרֵךְ יַחֲרִישׁוּ

אֶל חָפְזַת כִּרְכָּרוֹת גּוֹעוֹת.

סִמְטָה שְׁחוֹחָה כָזֹה

עָבַר יֶלֶד, עָבְרָה זוֹנָה, עָבַר תַּלְיָן.

וְעַתָּה אָנֹכִי,

מִשָּׁם,

מִכַּף-יַלְדוּתֵךְ עַד אַפְסָיִךְ.

תּוֹךְ לֵילַיִךְ יִשְׂחוּ

רִבּוֹא אוֹרוֹת גְּוָנִים,

שְׁחָקִים אֲדַמְדַּמִּים עֲלֵיהֶם יִשַּׁחוּ —

וְאֵלַי

נִפְנוּפֵי אֵין-שֵׁמַע יִשֹּׁבוּ

מֵאָז —

מִמְּנָפוֹת נָשַׁיִךְ הַיָּפוֹת שֶׁנָּמוּ.

[עבים ערבייך]

מאת

דוד פוגל

עָבִים עֲרָבַיִךְ בַּסְּתָוִים

וּמִשְׁקְפֵי אוֹרַיִךְ נֶעְכָּרוּ —

לַיְלָה וְלַיְלָה בְּרַעַד תִּבְלָעֵם הַסֵּינָה.

עֲבָרֵךְ מָלֵאת עַד אֵין מָקוֹם.

מִגְרָשִׁים כְּסוּפִים

תְּמוֹלֵךְ וּמְחָרֵךְ עוֹד הוֹזִים.

וְאוֹתִי יָד זָרָה

בָּךְ שָׂמַתְנִי

לִחְיוֹת עִמָּךְ כָּל יַלְדוּתֵךְ.

כָּל סִמְטוֹתַיִךְ הַנִּלְאוֹת

נוֹטוֹת אֶל קִרְבִּי

וְעָגְמַת מִקְדָּשִׁים אֲשֶׁר נִתְעוּ

אֶל תּוֹךְ צָהֳלַת חוּצוֹת.

שָׁרִים בָּךְ הָלְכוּ

וְאַךְ יָפְיָם לְעוֹרָם —

בְּנוֹתַיִךְ הַדַּקּוֹת מָה אֲהֵבוּם.

וְלֵילֵי-רִקְמָה אַף עָלַי תָּנִיפִי,

אוֹתָם עוֹד אַעַט כָּל יָמָי.

[רגליי ביון היום]

מאת

דוד פוגל

רַגְלַי בִּיוֵן הַיּוֹם תִּטְבַּעְנָה

וְנוֹפִי נוֹטֶה אֶל הַלָּיְלָה.

הָרִים סָבִיב לִי,

כּוֹכָבִים עַל רֹאשִׁי נוֹשְׁרִים,

נִתָּזִים מֵעַל פְּנֵי כַדּוּר קוֹדֵר.

עַתָּה נִסְּחוּ גַם אֲבוֹתַי —

אֲנִי רֵאשִׁית.

עִמָּדִי לְבַדִּי

הָאֲדָמָה עָטָה אֶל אַפְסָיִם.

בְּרַחֲבֵי הָעִתִּים

אֵרֶא עֶדְרֵי סוּסִים אֵין-בְּעָלִים

דּוֹהֲרִים אֶל הַקֵּץ.

וְלֵב הָאֲדָמָה הוֹלֵם פַּעַם

טֶרֶם יִגְוָע.

השיר נמצא בכ"י A–D — אחד מארבעה שפוגל הכין לקראת כינוס שיריו בספר השירים השני, לעבר הדממה. מועד השיר (וינה, 20.5.1924) נקבע על פי פנקס השירים 'ברוידס III. ↩

[שחו סירות]

מאת

דוד פוגל

שָׂחוּ סִירוֹת מִדֵּי עֶרֶב

בְּנַהֲרֵי יַלְדוּתֵנוּ,

שֵׁנָה חֲלָקָה פָרְשׂוּ עָלֵינוּ —

וְיָדַיִךְ הִלְבִּינוּ וְנָמוּ.

בְּקָמָה צְהֻבָּה קֵיצִים יִתְבּוֹסְסוּ

בְּחַם לָהֶם,

וְעֵת קָצִיר הִגִּיעָה.

אֵיכָה זֶה מִהַר וְחָרַב קִרְבֵּנוּ,

וְאֵין מַגִּישׁ לָנוּ

מַיִם אִם יָיִן!

כַּדִּים רֵיקִים

עַל פְּנֵי אֶרֶץ נַעֲמֹדָה —

עוֹלָמֵנוּ יְצָאָנוּ.

יָדֵינוּ תְלוּיוֹת אַרְצָה

בַּדִּים שְׁבוּרִים.

[דרך יערות]

מאת

דוד פוגל

דֶּרֶךְ יְעָרוֹת

עוֹבֵר לַיְלָה הֵד חֲרִישִׁי

כְּחוּט תְּכֵלֶת.

עֵת תֵּבֵל נִרְדָּמָה,

יֵעוֹר יָשִׁישׁ בַּשְּׁחוֹר

וְיַקְשֵׁב לְדַהֲרוֹת כָּל יָמָיו.

עַל הַר-שֶׁלֶג לֹא-הָיָה

שׁוּב רֶגַע נִפְגָּשִׁים

שְׁנֵי פָרָשִׁים

וּפוֹנִים אֵין-אֹמֶר

אִישׁ לְדַרְכּוֹ.

לַיְלָה גוֹמֵא מְהֵרָה

שְׁנֵי סוּסִים שְׁחוֹרִים.

[מתחנה אל תחנה]

מאת

דוד פוגל

מִתַּחֲנָה אֶל תַּחֲנָה כָבָה

בַּחשֶׁךְ רַכָּבוֹת תָּגַחְנָה,

זִנּוּקֵי שַׁלְהָבָה

עַל פְּנֵי אֶרֶץ נָמָה.

וְנַפְשִׁי לָאָבִיב נִפְעָמָה.

לַיְלָה אַעַט לְעוֹרִי,

שַׂלְמָה כֵהָה

עִם נְקֻדּוֹת בְּהִירוֹת.

יוֹמִי נִצָּב הַרְחֵק מִמּוּלִי,

מַרְאַת מַתֶּכֶת כְּתֻמָּה,

בָּהּ דְּמוּתִי מְעֻוָּה עַד בּוֹשׁ.

וּכְנֹס חָפַצְתִּי כָּל יְלָדַי,

כִּי נַעֲבֹר יַחְדָּו,

וְעַל חֲמוֹרֵי דְמָמָה קְטַנִּים,

מִקְצֵה הַקַּיִץ אֶל קָצֵהוּ.

בְּפִנַּת לַיְלָה לָנוּ שְׁמוּרָה

בְּרֵכַת שַׁיִשׁ שְׁחוֹרָה,

עָלֶיהָ שְׁנֵי בַרְבּוּרִים נִפְסָלוּ —

וְעוֹדָם צְחוֹרִים.

[בתים גדולים]

מאת

דוד פוגל

בָּתִים גְּדוֹלִים וְאִלְּמִים —

אוֹתָם אֶשָּׂא לְבַדִּי,

עַתָּה כִי נָסְעוּ אַחַי כֻּלָּם.

בְּאֹפֶל סִמְטוֹת

יָמִים יִתְפּוֹתְתוּ לֹא-שֶׁמֶשׁ,

אֵין אִישׁ בּוֹכֶה אוֹתָם.

אֶתְמוֹל הָיִינוּ יְלָדִים,

אָז מָחֲתָה אִמֵּנוּ זֵעַת הַמִּשְׂחָק

מֵעַל פָּנֵינוּ.

אֵיפֹה-זֶה נַחְבֵּאתֶם,

כָּל סְיָחַי הַקַּלִּים?

נֶחְפָּז סְתָו לָבֹא,

פְּעָמָיו שָׁמַעְתִּי בֵין טַרְפֵי הַשְּׁדֵרָה,

בֹּקֶר וְיִפְקֹד אֶת בֵּיתִי.

[כי יקרב הליל]

מאת

דוד פוגל

כִּי יִקְרַב הַלַּיִל הַגָּדוֹל אֶל פִּתְחִי —

תּוֹךְ חִוְרַת חֹרֶף

אֵשְׁבָה עַל הַתַּנּוּר,

עוֹטֶה סֵבֶל-שֵׂיבָה.

מֵחֲדָרִים קְרוֹבִים

מְשׁוּבַת יְלָדִים צוֹהֶלֶת

תָּגִיחַ אֶל הָאֵלֶם.

וּנְעוּרַי שֶׁנָּסְעוּ לָעַד

יַבְלִיחוּ רֶגַע בְּאֹפֶק חַיָּי,

כְּרֹאשׁ תֹּרֶן אֳנִיָּה

לְאַפְסֵי עַרְבָּיִם.

וּבְחִיל יַכִּיר הַלֵּב:

אַךְ לַשָּׁוְא עָבַרְנוּ עַד הֲלוֹם.

[אל שדותייך]

מאת

דוד פוגל

אֶל שְׂדוֹתַיִךְ הַשְּׁלֵוִים אָשׁוּבָה,

תַּחַת מַעֲטֵה עֶרֶב —

וּבְיָדִי אֵין כֹּל.

בְּזַעַף הָעוֹלָם אָבַד עוֹלָמִי.

כָּל קְרוֹבַי שָׁעוּ מִמֶּנִּי,

כִּי עָנִיתִי מְאֹד.

וְעַתָּה אָנוּעַ בְּעָנְיִי

וְאֶכְרַע אֵלַיִךְ,

בּוֹשׁ וְנִכְנָע,

שֶׁיִּמְסֹךְ יַעְרֵךְ דִּמְמָתוֹ

בְּנַפְשִׁי הָרֵיקָה,

כְּמִלְּפָנִים.

לחיי הבת

מאת

דוד פוגל

לחיי הבת

מאת

דוד פוגל

[דרך ריבוא דורות]

מאת

דוד פוגל

דֶּרֶךְ רִבּוֹא דוֹרוֹת

נָסַעַתְּ לָגוּר אֶצְלִי –

וְאַתְּ כֹּה זְעִירָה

וְרַק נָמָה כָּל הַיּוֹם.

מִדִּמְדּוּמֵי עֲבָרֵךְ יַעַל לָךְ עוֹלָם:

דֹּב וָכֶבֶשׂ וְחַי לֹא-הָיָה,

וּשְׂחוֹק יָהֵל עֲלֵי נוּמֵךְ.

בִּבְשָׂרֵךְ כְּבָר תַּהֲרִי גַם אוֹתִי.

וְעִמֵּךְ, הַבְּרוּכָה, כִּי תָעוּרִי,

אַרְחִיקָה עַד גְּדוֹת כָּל הַחַיִּים –

אֲנִי וְאָבִי וְאָדָם הָרִאשׁוֹן.

[מעמקי ינקותך]

מאת

דוד פוגל

מֵעִמְקֵי יַנְקוּתֵךְ

מוּל יָמִים בַּל אֵדָע

אֶת רֹאשֵׁךְ הַזָּהֹב תִּשְׁלָחִי –

וְזֵר שַׁחַר עֲטַרְתּוֹ.

הִנְנִי וְאוֹרֵךְ לְרִנְנַת הַשֶּׁמֶשׁ

הַצֵּג כַּף-רֶגֶל וְרֻדָּה

עַל אַדְמַת-יָהּ.

כִּי תֶחֱצִי בְחַיִּים כַּבִּירִים

מִמֶּנִּי וָהָלְאָה –

הֵן לִנְטוֹת תָּשׁוּבִי אֶת עַרְבֵּךְ

עָלַי וְעָלַיִךְ,

שֶׁנִּרְוֶה רַב נֹפֶשׁ בִּסְתָרָיו

לְרַחֲשֵׁי רוּחַ נִרְגָּשָׁה.

[הינה כד חיים]

מאת

דוד פוגל

הִנֵּה כַּד חַיִּים קָטָן

צָפַנְתִּי בַחֲדָרַי –

וּמִדֵּי בֹקֶר תִּגְאֶה קֶרֶת,

תַּךְ גַּלֶּיהָ עַד מִפְתָּנִי.

בְּרַחֲבֵי לַיְלָה סוּסִים עֵירֻמִּים יִדְהָרוּ,

רָמוּ רוֹכְבֵיהֶם

עַל אֶרֶץ רַבָּה.

לִבִּי לַעֲרִירֵי הָאָרֶץ,

הַשּׁוֹכְבִים עֵרִים תּוֹךְ לֵילָם הַדָּווּי

וְעֵינָם צוֹפִיָּה מֵחֲרַכָּיו

עַד אַחֲרִיתָם.

אָכֵן בְּאַלְפֵי דְרָכִים נָנוּסָה –

וּבְאַחַת הַכּוֹרֵת אוֹסְפֵנוּ.

אַשְׁרֵינוּ אִם יֶלֶד נִתַּן לָנוּ,

כִּי אִתּוֹ נִחְיֶה שֵׁנִית יַלְדוּתֵנוּ.

[אויה לאסירי היגון]

מאת

דוד פוגל

אוֹיָה לַאֲסִירֵי הַיָּגוֹן,

אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם הָאֲרֻכּוֹת נוֹטְפוֹת נֶצַח

נִטְפֵי חשֶׁךְ

וְסֶרַח לַיְלָה בְעִקְּבוֹתָם.

אֶת יוֹמָם הַכָּבֵד

יַעַמְסוּ עַל שָׁכֶם,

וּשְׁחוֹחִים יִצְעָדוּ,

וּבַסַּנְוֵרִים,

עַד לִגְבוּלָם.

וְהֵן גַּם הֵמָּה אִוּוּ שֶׁבֶת

בְּטַבּוּר הַקַּיִץ

וְשַׂחֵק עִם יַלְדֵי הַשְּׁוָקִים,

שֶׁיִּכְרְעוּ עִם עֶרֶב

וְנָמוּ תַחְתֵּיהֶם

כְּשַׂקֵּי הַחוֹל.

מִי-זֶה יִפְתַּח שַׁעַר לָמוֹ

אֶל הַשָּׁמֶשׁ?

[אל תירא]

מאת

דוד פוגל

אַל תִּירָא, יַלְדִּי,

רַק שְׁנֵי עַכְבָּרִים הֵם,

הַקּוֹפְצִים מִן הַשֻּׁלְחָן אֶל הַכִּסֵּא.

קְטַנִּים הֵם מִמְּךָ

וְלֹא יוּכְלוּ בָלְעֶךָ.

אַל תִּירָא, יַלְדִּי,

רַק אֶצְבַּע הַגֶּשֶׁם הִיא,

הַדּוֹפֶקֶת רְטֻבָּה בַחַלּוֹן –

לֹא נִפְתַּח לוֹ.

הֵחָבֵא בִי הֵיטֵב,

אֲנִי אִמֶּךָ.

נִמְשֹׁךְ לַיִל אָפֵל מֵעַל לְרֹאשֵׁנוּ,

וְאִישׁ לֹא יִמְצָאֵנוּ.

[בובה שלך]

מאת

דוד פוגל

בֻּבָּה שֶׁלָּךְ הַגִּדֶּמֶת

תֵּשֵׁב עַל מִטָּתֵךְ בּוֹכִיָּה,

כִּי כְבָר נָסָעַתְּ.

דֻּבֵּךְ הַשָּׁחוּם

יֵשֵׁב עַל מִטָּתֵךְ וּבוֹכֶה,

כִּי כְבָר נָסָעַתְּ.

הַאִם לֹא תָבֹאִי מְהֵרָה,

אִמָּא קְטַנָּה,

לְאַמְּצָם אֶל לִבֵּךְ,

אִמָּא קְטַנָּה?

אַבָּא יוֹשֵׁב בַּפִּנָּה,

צוֹפֶה אֶל עוֹלָם רֵיק.

אִמֵּךְ יוֹשְׁבָה בַפִּנָּה

וּשְׂמָלוֹת קְטַנּוֹת לֹא תִתְפֹּר

עוֹד לִילָדַיִךְ,

אִמָּא קְטַנָּה.

וְקוֹפֵץ עֶרֶב בְּעַד הַחַלּוֹן,

כֶּלֶב שָׁחוֹר,

בּוֹלֵעַ אַבָּא וְאִמָּא

וּבֻבָּה וָדֹב.

וְיוֹם לְיוֹם יֵחָרֵז –

וְאַתְּ אֵינֵךְ –

פְּנִינֵי זְכוּכִית עֲכוּרָה

בְּלִי אִשֵּׁי עֵינַיִךְ,

אִמָּא קְטַנָּה.

[ילדי אולי יבך]

מאת

דוד פוגל

יַלְדִּי אוּלַי יֵבְךְּ בַּנֵּכָר –

וְעַתָּה לַיְלָה –

וְאֵין יוֹצֵק בּוֹ

תְּנוּמָה כְּחַלְחַלָּה.

וּפֹה עוֹמְדוֹת נַעֲלַיִם,

וְהֵן רֵיקוֹת מְאֹד.

נַעֲלֵי-בַיִת בְּהִירוֹת

בְּדִמְמַת הַלָּיִל.

וּשְׁלֹחַ חָפַצְתִּי אֶת יָדִי

בְּעַד רַחֲבֵי הַדְּמָמָה

וְהַרְעֵף שֶׁקֶט עָלֶיךָ

מֵעֹצֶם אַהֲבָתִי.

[בעלות הגשם]

מאת

דוד פוגל

בֵּעָלוֹת הַגֶּשֶׁם מֵעַל הַדֶּשֶׁא

נִצְעַד שְׁנַיִם

לְפַאֲתֵי יוֹם תָּמֵהַּ –

אַתְּ בְּשֵׁשׁ שְׁנוֹתַיִךְ,

זוּ אַךְ בָּאת הֵנָּה,

וַאֲנִי הַהוֹלֵךְ כְּבָר לָשׁוּב.

אֲגַם קָטֹן זֶה

תַּחַת שְׂמִיכָה יְרֻקָּה לֹא יָזוּעַ.

אֶתְמוֹל שָׁלָה דַיָּג מִמֶּנּוּ

דָּג רוֹעֵד.

אֵי-שָׁם יַעֲמֹד בַּיִת

אֲשֶׁר לֹא לִי וְלֹא לָךְ.

עָלֵינוּ רַק לָלֶכֶת הָלְאָה וְלָלֶכֶת.

עַל רוּחַ בְּתֻמֵּךְ תִּשָּׁעֵנִי

לָנוּם מְעַט קָט,

אֶצְבָּעֵךְ הַזְּעִירָה לֹא תָמֹצִּי עוֹד.

אַךְ הִנֵּה כִי נִפָּרֵד

יִשֹּׁב בְּכִי חֲשָׁאִי עָלַי וְעָלָיִךְ –

אַתְּ בְּשֵׁשׁ שְׁנוֹתַיִךְ

וַאֲנִי הַהוֹלֵךְ כְּבָר לָשׁוּב.

[בעצום ערב]

מאת

דוד פוגל

בַּעֲצֹם עֶרֶב עֵינַיִךְ

תּוֹךְ אֵיזֶה כְפָר רָחוֹק,

תִּישְׁנִי כֹה זְעִירָה וּלְבַדֵּךְ.

כּוֹכָבִים רְחוּצִים

רַק יִשְּׁרוּ חֲשָׁאִים עֲלֵי נוּמֵךְ.

יוֹמֵךְ הַקָּטֹן

הֵן כְּבָר נִרְקַם חוּטֵי יָגוֹן,

וְאַף עוֹד יִתְפָּעֵם,

פַּעֲמוֹן נוּגֶה,

בִּדְמִי חֲלוֹמֵךְ.

עֵת אָסוּר אֶל כְּפָרֵךְ

לֶאֱכֹל לָחֶם,

מַה תַּצְנִיעִי תוֹךְ חָזִי

רֹאשֵׁךְ הַזָּהֹב, הֶחָם,

לִבְכּוֹת חֶרֶשׁ וְהַרְבֵּה,

כִּי כָבַד עָלַיִךְ הֶעָמָל.

הַכֹּל אוֹמְרִים:

בֵּית-סֵפֶר דָּבָר טוֹב.

אַךְ אֲנִי וָאָתְּ –

רַק אוֹרְחִים אָנוּ פֹה,

וּבַל נֵדָע,

אִם בֵּית-סֵפֶר דָּבָר טוֹב.

כְּפָר רָחוֹק,

בּוֹ נִצְּבָה בִתִּי אֲלֻמָּה דַקָּה –

עִמִּי אֶשָּׂאֶנּוּ כָכָה.

רֹאשָׁהּ הַזָּהֹב, הֶחָם,

יִכֹּף בְּעֶצֶב אַחֲרָי,

עַד יַעֲצֹם עֶרֶב עֵינֶיהָ.

[כי תרקדי]

מאת

דוד פוגל

כִּי תִרְקְדִי תוֹךְ גַּלֵּי יַלְדוּתֵךְ

וְעָלַיִךְ

שַׁלְוַת תְּכֵלֶת וָקַיִץ,

אָז אֶפְרֹק לְרֶגַע

שַׂקִּי הַכָּבֵד.

וְאַחַר כִּי תִיעָפִי,

אֶפְרֹשׂ עָלַיִךְ כָּל-חַיַּי

וְהֵיטֵב אֲכַסֵּךְ

בְּלֵילֵךְ הַפּוֹחֵז,

עֵת חֶרֶשׁ עוֹד יָרֹנּוּ

דָּמַיִךְ הַזְּעִירִים

כְּיַיִן חָדָשׁ.

אֲנִי בָא מֵרָחוֹק

וּכְבָר שָׁכַחְתִּי מִשְׂחָקֵךְ.

אַךְ יַעַן נֶאֱחַזְתִּי

בְּמַעְגַּל שִׂמְחָתֵךְ,

וְרֵיחָהּ הַוָּרֹד מָלֵאתִי עַד פִּי,

אוּלַי אֶדְמֶה לָךְ מְעָט.

וּבַת-צְחוֹק זַכָּה,

זוּ בָךְ שָׁאָבְתִּי –

אַל נַגִּיד לְאִישׁ.

אוֹתָהּ נִגְנֹזָה רַק לִי וְרַק לָךְ.

לערב צפים הלאה כל הרחובות

מאת

דוד פוגל

לערב צפים הלאה כל הרחובות

מאת

דוד פוגל

[משוקי נערות]

מאת

דוד פוגל

מִשּׁוּקֵי נַעֲרוּת נִמְהָרָה

חָתַף אוֹתִי לַיְלָה

אֶל מֶלְתָּחָה שְׁחוֹרָה.

וּלְשׁוּלֵי יְמֵי כְפָר רַכִּים

עוֹד תַּהֲלֹךְ נַעֲרָה שְׁחוֹרָה בִגְלָלִי –

וּכְבָר לְיַעַר סֶרַח-עֶרֶב אָרֹךְ.

אַף אֵלֵינוּ,

הַכְּבֵדִים מִדּוֹר וָדוֹר,

עִתִּים טְלָאִים זְעִירִים בָּאִים,

שְׁחוֹרִים וּלְבָנִים,

וְשָׂמוּ סַנְטֵר חָלָק

בְּכַפֵּינוּ.

אַךְ לָעֶרֶב צָפִים הָלְאָה כָל הָרְחוֹבוֹת.

בִּטְלָאֵינוּ הַזְּעִירִים

מָסְכוּ שֵׁנָה עָבָה עַד פִּיהֶם –

וְלֹא יָבֹאוּ עוֹד.

[אל תוך יומי]

מאת

דוד פוגל

אֶל תּוֹךְ יוֹמִי

תְּקַרְקֵר עִתִּים תַּרְנְגֹלֶת,

יֵילִיל עוֹלָל, אָמָה רָנָּה.

תּוֹכִי רָצוּף

סִמְטָה צָרָה וְרָמָה

זֶה אֶלֶף שָׁנָה.

שׁוֹקְקִים בִּי קְרוֹנוֹת אֵי-אָנָה –

אַחַר שָׁב עֶרֶב מִדַּרְכּוֹ

וְיוֹצֵק בִּי עִיר אֵשׁ שְׁחוֹרָה,

וְאַתְּ נֵעוֹרָה,

זוּ נַמְתְּ בִּי כָּל יוֹמִי.

אָז אַדְלִיק שְׁנֵי נֵרוֹת

וְאֶפְרֹשׂ הַמַּרְבָד,

כִּי תָחוּלִי לִי אַהֲבָה.

[החורשים]

מאת

דוד פוגל

הַחוֹרְשִׁים עַל שָׂדוֹת רְחוֹקִים

כְּבָר פָּשְׁטוּ מְעִילָם.

שַׁרְווּלֵי כֻתָּנְתָּם יַלְבִּינוּ

אַחַר הַמַּחֲרֵשָׁה.

מִפֶּתַח הָרֶפֶת

תִּשְׁלַח פָּרָתִי הַמְּלֵאָה אֶת רֹאשָׁהּ,

הַלַּיְלָה תַמְלִיט בֶּטַח

עֵגֶל לַח.

עַל סַפְסָלִים חַמִּים

הִתְיַשְּׁבוּ יְשִׁישִׁים בְּגַנֵּי הַקִּרְיָה

לְזוֹרֵר אֶת חָרְפָּם

לְעֵין הַשָּׁמֶשׁ.

וַחֲמוֹרַי הַקְּטַנִּים,

חֲמוֹרַי הָעֲנָוִים –

עֲלֵיהֶם יִרְכְּבוּ הַיְלָדִים בְּשִׂמְחָה

מִסָּבִיב לִבְרֵכַת הָאָבִיב.

[בעצם יום טרדה]

מאת

דוד פוגל

בְּעֶצֶם יוֹם טִרְדָּה

חוֹצָה רְחוֹב הוֹמֶה

תַּרְנְגֹלֶת נִפְחָדָה

בִּכְרַךְ חָבִיב וְרָחוֹק.

לִפְנֵי עֶרֶב

פּוֹרְשִׁים שְׁנֵי טוּרֵי עַרְמוֹנִים

לְעֵבֶר הַדְּמָמָה –

וַאֲמִירֵיהֶם טְבוּלֵי לָיִל.

אָנוּ דוֹרְכִים שְׁנַיִם

עַל מַרְבַדֵּי יָרֵחַ,

וּכְבָר פָּשַׁטְנוּ מֵעָלֵינוּ

בְּלוֹאֵי יוֹם-עֲיֵפָה.

אַךְ הָעֶגְלוֹן הַחֲשָׁאִי

יְנוֹפֵף שׁוֹטוֹ עַל הַלָּיְלָה.

וְשֵׁנִית נִגְמָא לָרְוָיָה

חִוְרַת יַלְדוּת גָּזָה.

[לילה יחיד]

מאת

דוד פוגל

לַיְלָה יָחִיד זֶה,

גְּנַבְתִּיו מִן הָעוֹלָם.

אֵי-בָזֶה נַחְבֵּאתִי

עִמּוֹ וְעִמָּךְ.

הֲמִית הָעִתִּים

הֵלִיטָה תָמִיד פָּנַיִךְ,

חַיִּים שְׁלֵמִים לֹא רְאִיתִיךְ.

אַל-נָא תְּכַבִּי אֶת הָאוֹר.

מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר

רְאוֹתֵךְ אִוִּיתִי

נֶפֶשׁ אֶל נָפֶשׁ.

בְּכָל דְּרָכַי

רַק אוֹתָךְ הֵן בִּקַּשְׁתִּי,

וְעַתָּה אַף לֹא אֵדַע,

אִם כְּבָר מְצָאתִיךְ.

וּבֹקֶר וְשׁוּב אֶל חַיִּים זָרִים תֵּאָסֵפִי,

שָׁם יְלָדִים יְהַלֵּכוּן,

לִדְתָּם עָלַיִךְ כָּל יוֹם.

לַיְלָה יָחִיד זֶה –

כְּרוּחַ כֵּהֶה לוּ יָכֹל וְיִשֹּׁב

דֶּרֶךְ יָמַי הָאֲטוּמִים

לִפְרֹעַ שְׁכוֹלִי עַד מָה.

[על הגבע]

מאת

דוד פוגל

עַל הַגֶּבַע כָּרַע קַיִץ –

אָז בִּלְבַב עֲיָרָה

גָּדַלְתִּי עִמָּךְ.

סִנָּר חוּם עָטִית

לִרְקֹד מוּל הַשֶּׁמֶשׁ,

וְעֵינַיִךְ תְּכֻלּוֹת אוֹ יְרֻקּוֹת.

עַל פֶּתַח בֵּית-סִפְרֵךְ חִכִּיתִי,

וְתָמִיד חִכִּיתִי,

אִם תָּבִיאִי לִי שִׂמְחָה קְטַנָּה.

אַךְ עִוְרִים יָרַדְנוּ בָּאֳנִיּוֹת

לִקְנוֹת לָנוּ עוֹלָם –

וּשְׁנוֹתֵינוּ סָרוּ מֶנּוּ.

וְעַתָּה בֵּין הַרֲרֵי שֶׁלֶג

לִקְרַאת עֶרֶב נִרְבָּצָה.

רַגְלֵינוּ בָלוּ מִן הַתְּלָאוֹת

וּמְאוּם לֹא קָנִינוּ.

[הה, ימיי]

מאת

דוד פוגל

הָהּ, יָמַי הַנִּרְגָּשִׁים,

אֲשֶׁר נִגְּרוּ פַעַם

תּוֹךְ סִמְטוֹת אֵיזוֹ קִרְיָה

כְּנַהֲרֵי סְתָו חֲרוּשִׁים!

לָנֶצַח הֵן חָמְקוּ אֵי-אָנָה –

וְעַל חוֹמוֹת פְּצוּעוֹת עוֹדָם חֲקוּקִים.

עִם שׁוּבִי אֶרְאֵם עַד אֶחָד.

כֻּלָּם שֶׁלִּי הֵם

וְלֹא שֶׁלִּי.

עֵינַי אֶשָּׂא אֶל עָל,

אִם לֹא אֶרְאֵנִי מֵצִיץ מִן הַחַלּוֹן.

אַךְ הַסַּפָּה כְבָר שִׁנְּתָה מְקוֹמָהּ,

וְאַף אֲנִי אֵינֶנִּי.

וְשֶׁלֶג יוֹרֵד,

שֶׁלֶג כְּמִקֶּדֶם.

אֲנִי זוֹקֵף צַוְּארוֹן לְבוּשִׁי

וְהוֹלֵךְ מִמֶּנִּי,

הַרְחֵק מִמֶּנִּי.

[אל נחלי החדווה]

מאת

דוד פוגל

אֵל נַחֲלֵי הַחֶדְוָה הַדַּלָּה, נִשְׁתַּפְּכוּ עַל שְׁבִילָי –

לִשְׁתּוֹת אִם כָּרַעְתִּי, הִרְווּ אֶת נַפְשִׁי רַק מְעָט.

עַל נָשִׁים פָּסַחְתִּי, הָיוּ כְמוֹתֵךְ וַתִּהְיֶינָה לֹא-אָתְּ,

עַד אָבֹא לִגְבוּלֵךְ – וְאַתְּ שִׁקּוּי לִצְמָאִי מְכִילָה.

תֵּבֵל כִּי הִכְבִּידָה עָלֵינוּ – וַנֵּפֶן לָהּ עֹרֶף.

מִמַּעְיְנֵי הֱיוֹתֵךְ תַּאֲוָה עֵירֻמָּה אָז תָּנִיפִי,

וְהֵן כָּכָה לָאָרֶץ דָּמִית וַתִּשְׂגִּי אַף כָּמוֹהָ וַתִּיפִי, –

וַאֲנִי בָךְ אָמוּת וְאֶחְיֶה, בְּדָמַיִךְ דָּמִי כִי תָצֹרִי.

[המקור האשכנזי]

אֵל נַחֲלֵי הַחֶדְוָה הַדַּלָּה שֶׁזָּרְמוּ עַל שְׁבִילָי –

לִשְׁתּוֹת אִם כָּרַעְתִּי, הֵן הִרְווּ אֶת נַפְשִׁי רַק מְעָט.

פָּסַחְתִּי עַל נָשִׁים שֶׁהָיוּ כְמוֹתֵךְ וְהָיוּ לֹא אַתְּ –

עַד אָבֹא אֶל גְּבוּלֵךְ – וְשִׁקּוּי לִצְמָאִי תָּכִילִי.

עֵת כָּבַד מִמֶּנּוּ הָעוֹלָם פָּנִינוּ לוֹ עֹרֶף.

מִמַּעְיְנֵי הֱיוֹתֵךְ כֹּה תַאֲוָה עֵירֻמָּה תָנִיפִי,

וַתִּדְמִי לָאָרֶץ וַתִּשְׂגִּי כָמוֹהָ וַתִּיפִי –

וַאֲנִי בָךְ אָמוּת אַף אֶחְיֶה, דָּמִי בְדָמֵךְ כִּי טֹרָף.

[ספינות באות]

מאת

דוד פוגל

סְפִינוֹת בָּאוֹת

תִּפְרֹקְנָה מִדֵּי בֹקֶר

מַשָּׂא דְמָמָה אֶל הַחוֹף.

וְהִיא תִתְגּוֹלֵל הָלְאָה

בְּחוּצוֹת קִרְיָה רֵיקָה.

הָהּ, רְגָעֵינוּ הַקְּטַנִים,

אֲשֶׁר נִדְּפוּ פַּעַם מִכַּפֵּינוּ

כְּנִצָּה חֲשָׁאִית.

עִתִּים עוֹד נָנִיפָה

כְּמַרְאָה עֲבָרֵנוּ,

בּוֹ זַכִּים שָׂגִינוּ

אֶל תּוֹךְ יוֹם גָּבוֹהַּ.

וְאָז נוֹסֶף לֶכֶת בְּעֶצֶב,

בַּקֵּשׁ אוֹתָנוּ לַשָּׁוְא

בְּרַחֲבֵי עוֹלָם.

[גביעים מלאים]

מאת

דוד פוגל

גְּבִיעִים מְלֵאִים נָשָׂאנוּ,

עֵת עָלִינוּ מִתּוֹךְ יַלְדוּת כְּחֻלָּה.

חַיֵּינוּ הַנּוֹצְצִים

אֵיךְ שָׁפַכְנוּ אַרְצָה בְּחָפְזֵנוּ,

לְאֹרֶךְ כָּל הַדָּרֶךְ!

וְהִנֵּה עִם רֶדֶת הַיּוֹם

אַט נִתְנַהֵלָה,

וְעַל לַיִל נִשָּׁעֵן,

כִּי עָיָפְנוּ –

וְכֵלֵינוּ כְּבָר רֵיקִים מִפֶּה אֶל פֶּה.

וּפַחַד יִשְׂגֶּה בָעֵינַיִם,

אִם לְאָחוֹר נַבִּיט

וְאִם לְפָנִים.

[טרם יינעל]

מאת

דוד פוגל

טֶרֶם יִנָּעֵל שַׁעַר הַיּוֹם

מְלֵאוֹת הַפָּרוֹת תָּשֹׁבְנָה

אֶל הַכְּפָרִים.

מִן הַמִּרְעֶה שַׁלְוָה צְהֻבָּה הֵבִיאוּ.

וְלֹעַ הַלַּיְלָה לְפָנַי יִפָּעֵר,

וְהוּא שָׁחוֹר וָרֵיק.

צֹמֶת מַאֲוַיִּים יוֹקְדִים,

אֶצְלִי תִשְׁכָּבִי –

וְהֵם יִשְׂתָּרְגוּ מִמֶּנִּי וָהָלְאָה.

שְׂפָתַיִךְ הֵן כָּזְבוּ בְנָשְׁקָן,

כִּי כְבָר רָחַקְתְּ מֶנִּי אֶלֶף שָׁנָה.

רֵיק הַלַּיִל וְעָגֹל.

מִמַּעֲמַקֵּי שֵׁנָה שְׁחוֹרָה

לוּ יָכֹלְתִּי וַאֲדוּגֵךְ,

נְשִׁימָתֵךְ לִזְרֹעַ

בְּאֵלֶם יְגוֹנִי.

[אי־בזה אלכה]

מאת

דוד פוגל

אֵי-בָזֶה אֵלְכָה בָעוֹלָם,

לֹא מֵאַיִן וְלֹא אֶל אָן.

אוּלַי יִפְגָּשׁ-בִּי יֶלֶד

בְּמוֹרַד הַיּוֹם

וְדִמָּה לִרְאוֹת אֶת אָבִיו.

נַעֲרוֹת הַבֹּקֶר

כִּי רַנּוּ לְפָנִים לְרוּחַ הַקָּיִץ –

הֵן עָבְרָה שִׂמְחָתָן עַל עֵינָי.

וְהִנֵּה נָסְעוּ הָעִתִּים

אֶל אַפְסָיִם.

אֵי-בָזֶה אֵלְכָה בָעוֹלָם.

וְכִי לַיְלָה יְבוֹאֵנִי,

לֹא אֵדַע אֵי אֲנִי לָן.

[הה, ספינותי]

מאת

דוד פוגל

הָהּ, סְפִינוֹתַי הַשְּׁחוֹרוֹת,

מַה-נִּרְדַּמְתֶּן חֶרֶשׁ

בְּרַחֲבֵי הַלַּיְלָה

כְּתַרְנְגוֹלוֹת נָמוֹת!

לִנְשִׁימַת מַלָּחֵי אֵין-שֵׁמַע

מִכְּנַף הָעִתִּים אַאֲזִינָה,

כִּי אִתָּם אִוִּיתִי לִנְסֹעַ מְעָט. –

מִשַּׂלְמוֹת קֵיצִים פְּרוּעִים

נָשְׁרוּ זְמִירוֹת נְעָרוֹת

כְּנִצָּה לְבָנָה.

עַל שְׁבִילֵי תֵבֵל עֲרֻמָּה

עוֹד יִדְלֹק כֶּלֶב יְחִידִי

אַחֲרֵי לֹא-מְאוּמָה.

וְשֶׁמֶשׁ בּוֹרַחַת מִכְּפָר אֲשֶׁר חָלַף,

מַה נֶּאֶנְחָה בְחָפְזָהּ

בִּדְלִי מֵי בְאֵרוֹת. –

הַאִם לֹא נִמְתַּח עוֹד פַּעַם,

הוֹי מַלָּחַי הַיְגֵעִים,

מִפְרָשֵׂינוּ הַשְּׁחוֹרִים,

כִּי נָסוּר אֶל הַבֹּקֶר?

[אביב זהב]

מאת

דוד פוגל

אָבִיב זָהֹב אֲשֶׁר יִזְרֹם

מֵעַל הֶהָרִים

וּמִזְּקַן-יַעַר חוּם –

אַחֲרָיו אַט נִתְהַלֵּכָה.

אֵיכָה עוֹד נָשִׁיר

אֶל אַרְבַּע רוּחוֹתָיו,

בִּגְאוֹתוֹ עַל פָּנֵינוּ?

כִּי הִנֵּה שַׂקִּים מְלֵאִים דְּמָמָה

אָסַפְנוּ בַדָּרֶךְ –

אוֹתָם עָלֵינוּ לָשֵׂאת.

וְאַט עָלֵינוּ לְהַלֵּךְ,

כְּבָשִׂים שׁוֹתְקִים עִמָּנוּ

וְכָל עַנְוֵי הָעוֹפוֹת.

אָבִיב זָהֹב

תּוֹךְ אַגָּן כָּחֹל זֶה –

לֹא נוּכַל עוֹד הִכֹּף אֶל שְׂפָתוֹ

לִגְמֹעַ מִמֶּנוּ מְעָט.

[אחת אחת]

מאת

דוד פוגל

אַחַת אַחַת נָשְׁרוּ הַשְּׂמָחוֹת –

וְרֹאשֵׁנוּ נָבֵל.

דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה עָבַרְנוּ,

עַד הִגַּעְנוּ שְׁחוֹחִים

לֹא אֶל אָן.

עַתָּה עוֹלָם רֵיק

שָׂם מָצוֹר סָבִיב,

וְגֶשֶׁם יְרַקֶּד-בּוֹ.

בְּפִנַּת לַיִל עָב

הָבָה מִפַּחַד נִסָּתֵר –

אֲנִי וָאָתְּ.

[רב הלאנו]

מאת

דוד פוגל

רַב הֶלְאָנוּ זֶה הָרְחוֹב! נָשׁוּבָה אֶל קִרְבֵּנוּ!

יַעַר הוּא עָבֹת, מְלֵא-שֶׁקֶט, בּוֹ נַעֲמִיקָה שָׁבֶת,

קְרוֹבִים יוֹתֵר אֶל הַחַיִּים, קְרוֹבִים יוֹתֵר לַמָּוֶת.

עָלֶה נִדָּף יָנוּעַ בָּנוּ – וְדַיֵּנוּ.

מִבֵּין סִדְקֵי אוֹתָהּ חִנְגָּה אֵימָה כְבֵדָה נִדְחֶקֶת.

כֹּה בָדָד תָּמִיד הָיִינוּ עִם הַהוֹלְלִים פֹּה יָחַד, –

עַתָּה נַעֲזֹב הֶמְיַת-הַשָּׁוְא, הִרְעִיפָה בָּנוּ פָּחַד;

אֱלֵי יְחִידוּת נִפְרשָׁה, כִּי הֶלְאַתְנוּ זוֹ עֵדָה צוֹעֶקֶת.

[נח: המקור האשכנזי]

רַב הֶלְאָנוּ זֶה הָרְחוֹב! נָשׁוּבָה אֶל קִרְבֵּנוּ!

יַעַר עָבֹת הוּא וְשָׁקֵט, בּוֹ נַעֲמִיקָה שָׁבֶת,

קְרוֹבִים יוֹתֵר אֶל הַחַיִּים, קְרוֹבִים אֶל הַמָּוֶת.

יָנַע בָּנוּ עָלֶה נִדָּף – וְדַיֵּנוּ.

מֵחֲרַכֵּי חִנְגָּה זוֹ הַזָּרָה תָצִיץ אֵימָה כְבֵדָה.

בָּדָד כֹּה הָיִינוּ תָמִיד עִם הַהוֹלְלִים יָחַד –

עַתָּה נַעֲזֹב הֶמְיַת שָׁוְא, הִרְעִיפָה בָנוּ פָחַד.

אֶל הַיְחִידוּת נִפְרשׁ, כִּי הֶלְאַתְנוּ זוֹ הָעֵדָה.

תחנת הגבול

מאת

דוד פוגל

תחנת הגבול

מאת

דוד פוגל

[עיר זאת]

מאת

דוד פוגל

עִיר זֹאת הַיּוֹשֶׁבֶת עֲלֵי חוֹף הָאָיִן,

לָנֶצַח טְבוּעָה בִדְמָמָה, רַע זוֹמֶמֶת –

שָׁכְבוּ נִכְנָעִים כָּל דָּרֶיהָ, נַפְשָׁם עוֹד עוֹמֶמֶת,

עַד כִּי יִשָּׁלְחוּ אֱלֵי אֶרֶץ אֵין לֶחֶם וָיָיִן.

עֵדָה חֲרִישִׁית הִיא, שָׁכַח פֹּה עוֹלָם.

אוּלָם עִם עַרְבַּיִם עָלֶיהָ יִגְבַּר כֹּה הַפַּחַד –

וּפֶתַע אֶל צַד הַחַיִּים יִלְלַת נַעֲרָה מִתְלַקַּחַת,

אֲשֶׁר רָחֲקוּ וְהָלְכוּ, עַד בְּלִי יִשָּׁמֵעַ קוֹלָם.

כָּל עֶרֶב וָבֹקֶר אֶל מוֹךְ עֲרָפֶל, בּוֹ הוּלָטָה,

פּוֹרְצִים צִלְצוּלֵי פַעֲמוֹנִים כְּעוֹרְבִים שְׁחוֹרִים,

וְעַל שׁוֹכְנֵי הַמִּטָּה יִתְנַפְּלוּ לְבַשֵּׂר הַתּוֹרִים:

הַיּוֹם כְּבָר נָסַע הַשָּׁכֵן וּמָחָר כֵּן תִּסַּע גַּם אָתָּה…

[המקור האשכנזי]

עִיר זֹאת הַיּוֹשֶׁבֶת עַל חוֹפֵי הָאָיִן,

מֻשְׁקַעַת לָנֶצַח בִּדְמָמָה זוֹמֶמֶת –

שׁוֹכְבִים דָּרֶיהָ נִכְנָעִים, עוֹד נַפְשָׁם עוֹמֶמֶת

עַד כִּי יִשָּׁלְחוּ אֶל אֶרֶץ אֵין לֶחֶם וָיָיִן.

עֵדָה הִיא חֲרִישִׁית, פֹּה שְׁכֵחָהּ הָעוֹלָם.

אַךְ יִגְבַּר עָלֶיהָ הַפַּחַד עִם בּוֹא בֵּין עַרְבַּיִם –

וּפֶתַע יִמָּלֵט בְּכִי נַעֲרָה אֶל עֵבֶר הַחַיִּים,

הִרְחִיקוּ וְהָלְכוּ, עַד בְּלִי נִשְׁמַע עוֹד קוֹלָם.

כָּל עֶרֶב וָבֹקֶר יָגִיחוּ מִתּוֹךְ הָעֲלָטָה

הֲמוֹנֵי צִלְצוּלֵי פַעֲמוֹנִים כְּעוֹרְבִים שְׁחוֹרִים.

וְעַל שׁוֹכְנֵי הַמִּטָּה יִתְנַפְּלוּ לְבַשֵּׂר הַתּוֹרִים:

הַיּוֹם נָסַע הַשָּׁכֵן וּמָחָר תִּסַּע גַּם אָתָּה…

[בדמי החוצות]

מאת

דוד פוגל

בִּדְמִי הַחוּצוֹת הָרֵיקִים יִתְהַלְּכוּ נְזִירִים.

מֵעֹמֶק יְמוֹת הַבֵּינַיִם הִגִּיעוּ הֲלוֹם.

וּרְבָבִים שֶׁל שְׁתִיקָה שְׁחוֹרָה יִתְנַתְּזוּ עֲלֵי לֹבֶן הַיּוֹם,

עֵת שְׁחוֹחִים יִצְעֲדוּ כִמְלַוִּים כֵּן מֵתִים לֹא-נִרְאִים.

נֶחְפֶּזֶת אֵי-שָׁם עֲגָלָה אֶל עִיר זֹאת הַנּוּגָה,

תּוֹבִיל אֵם זְקֵנָה מֵרָחוֹק, שֶׁחָרְדָה לְבִתָּהּ.

אַךְ זוֹ – הֵן נִגְמַר פֹּה זְמַנָּהּ וַתִּשְׁבֹּק הַמִּטָּה;

וְעָמְדָה לְעֵת עֶרֶב הָאֵם וְהִנֶּהָ נֵד בֹּהוּ סוּגָה.

פָּרוֹת נִכְבָּדוֹת רַק תָּשֹׁבְנָה לְאַט מִן הַשֹּׁקֶת,

בִּסְבַךְ לֵיל עָבֶה לִדָּעֵךְ בִּתְנוּמָה מְהִירָה.

וַאֲנַחְנוּ – מַה-מֶּנּוּ תִּרְחַק הַמְּנוּחָה הַקְּרִירָה! –

בָּאֹפֶל נִבְעַר אֲדֻמִּים, עַד חִוְרִים מֵי הַבֹּקֶר יָשֹׁקּוּ.

[המקור האשכנזי]

בַּחוּצוֹת הָרֵיקִים בִּדְמָמָה יִתְהַלְּכוּ נְזִירִים.

מֵעִמְקֵי יְמֵי הַבֵּינַיִם הִגִּיעוּ הֲלֹם.

וְרִבְבֵי שְׁתִיקָה שְׁחוֹרָה יִתָּזוּ עַל לֹבֶן הַיּוֹם,

בְּצָעֳדָם כֹּה שְׁחוֹחִים כִּמְלַוִּים מֵתִים לֹא-נִרְאִים.

אֵי-שָׁם נֶחְפֶּזֶת עֲגָלָה אֶל עִיר זוֹ הָעֲגוּמָה

מוֹבִילָה מֵרָחוֹק אֵם זְקֵנָה שֶׁחָרְדָה אֶל בִּתָּהּ.

אַךְ הִנֵּה זוֹ גָמְרָה כְבָר זְמַנָּהּ וַתַּעֲזֹב הַמִּטָּה.

וְכִי תָבֹא הָאֵם לִפְנוֹת עֶרֶב, לֹא תִמְצָא עוֹד מְאוּמָה.

רַק פָּרוֹת נִכְבָּדוֹת תָּשֹׁבְנָה לְאַט מִן הַשֹּׁקֶת,

לִדָּעֵךְ תּוֹךְ מַעֲבִית הַלַּיְלָה בִתְנוּמָה מְהִירָה.

וְאָנוּ – מַה-תִּרְחַק מִמֶּנּוּ הַמְּנוּחָה הַקְּרִירָה!

כִּי נִבְעַר אֲדֻמִּים בָּאֹפֶל, עַד חָוַר עִם שַׁחַר הַמּוֹקֵד.

[נשים חולות]

מאת

דוד פוגל

נָשִׁים חוֹלוֹת

בִּמְצוּלוֹת לַיִל זָר –

כְּלַחֲשֵׁי מְדוּרוֹת יְבֵשׁוֹת

תַּעַל זַעֲקָתָן הָאִלְּמָה

בְּדִמְמָתִי.

לְעֵינֵיהֶן הַקְּרוּעוֹת לְדַאֲבָה

תִּדְבַּק אֲפֵלָה לֶחָה.

וּבִצְעָדִים יְחֵפִים

טוֹפֵף גֶּשֶׁם בַּגָּן

וְלֹא יִדֹּם.

יָד כְּבֵדָה כָזֹה

עִתִּים עוֹד תָּרוּם בְּעָמָל,

לְלַטֵּף בָּרִיק רֹאשׁ יֶלֶד,

אֲשֶׁר לֹא פֹה.

מֵעֵבֶר לַלַּיְלָה

נִצָּב יוֹם כְּנֹאד נָפוּחַ.

אַךְ עֶרֶשׂ זֹאת

נוֹסַעַת כֹּה לְאַט

בַּדֶּרֶךְ הָרְחוֹקָה

עַד לִשְׂפָתוֹ.

[בצבור החולה]

מאת

דוד פוגל

בִּצְבֹר הַחוֹלֶה פֵּרוּרֵי כָל אוֹנוֹ

לִדְרֹךְ בִּמְבוּכַת יְלָדִים עַל מִפְתַּן יוֹם עוֹפָרֶת,

כְּשָׁב מֵרָחוֹק וְשׁוֹנֶה יֵרָאֶה מְעוֹנוֹ, –

יִתְמַהּ עַל יוֹמוֹ, עַל עַצְמוֹ וְעַל נֶכֶר הַקָּרֶת.

עַל יָם זוֹעֵף שֶׁגַּלָּיו כֹּה נִקְעָרוּ, נִתְלָלוּ,

בּוֹדֵד מַה-נִּקְלַע בֵּין שָׂפָה לְשָׂפָה!

דְּכָיֵי הָאֵימִים תּוֹךְ נַפְשׁוֹ עוֹד יִצְלָלוּ,

וְעוֹד תָּנוּס יַבָּשָׁה מֵרַגְלוֹ הָרָפָה.

מִישִׁימוֹן חֲלוֹמוֹ יַעֲלֶה וְהִנֵּהוּ טָלוּל אֵד כָּתֹם.

וְעָלֵינוּ יִשֹּׁב חִדָּלוֹן, כִּי יַעֲבֹר עַל-פָּנֵינוּ לְאָט.

וְחָרֵד אִם יִשָּׂא פַּךְ אָשְׁרוֹ הַיָּתוֹם –

עִמּוֹ הֵן כְּבָר מַתְנוּ אַף אָנוּ מְעָט.

[המקור האשכנזי]

וּבְלַקֵּט הַחוֹלֶה מֵעַרְשׂוֹ פֵּרוּרֵי כָל אוֹנוֹ

לִדְרֹךְ בִּמְבוּכַת יְלָדִים עַל סַף יוֹם עוֹפָרֶת –

כְּחוֹזֵר מֵרָחוֹק וְשׁוֹנֶה יֵרָאֶה מְעוֹנוֹ,

כֵּן יִתְמַהּ עַל יוֹמוֹ, עַל עַצְמוֹ, עַל נֶכֶר הַקָּרֶת.

עַל אוֹתוֹ יָם זוֹעֵף שֶׁגַּלָּיו נִקְעָרוּ, נִתְלָלוּ,

מַה-נִּקְלַע, הַבּוֹדֵד, בֵּין שָׂפָה לְשָׂפָה!

עוֹד דְּכָיֵי הָאֵימִים תּוֹךְ נַפְשׁוֹ יִצְלָלוּ

וְתִבְרַח יַבָּשָׁה מֵרַגְלוֹ הָרָפָה.

הוּא עוֹלֶה מִישִׁימוֹן חֲלוֹמוֹ טָלוּל אֵד כָּתֹם,

וְנוֹשֵׁב חִדָּלוֹן עָלֵינוּ, כִּי יַעֲבֹר לְאָט,

וְחָרֵד אִם יִשָּׂא פַּךְ אָשְׁרוֹ הַיָּתוֹם –

עִמּוֹ כְּבָר מַתְנוּ אַף אָנוּ מְעָט.

[מפה לעולם]

מאת

דוד פוגל

מִפֹּה לָעוֹלָם הַנָּתִיב מָה אָרָךְ!

יָמֵינוּ נִלְאִים – וְהוֹלֵךְ הַמֶּרְחָק וְגָדֵל.

מַהֵר יִכְרְעוּ תַחְתֵּיהֶם וְתִקְוָה אַחֲרוֹנָה תִבָּדֵל –

וּלְשׁוּלֵי זוֹ קִרְיָה קִיצוֹנָה אָז לָעַד נִסְתָּרַח.

כִּי פֹה נִגְנְזָה עֲבוּרֵנוּ שֵׁנָה עֲמֻקָּה וּבְטוּחָה.

הַאִם נִתְאַבֵּל עַל אָבְדַן כָּל רֵעֵינוּ? –

הֲלֹא רַק נָמִים הֵם, נָמִים פֹּה קָרוֹב עַל-יָדֵנוּ.

נִיעַף עוֹד יוֹתֵר – וְאַף לָנוּ תִנְעַם הַמְּנוּחָה.

בַּחוּץ – אֶת קֵיצָיו יִרְקֹם שֶׁמֶשׁ, חָזוֹר וְרָקוֹם,

עַל מַסֶּכֶת חִוְרָה שֶׁל עִתִּים.

אַךְ אָנוּ יַחְדָּו אָז נִשְׁלָוָה רֵעִים אֲמִתִּים,

קְרִירִים וְשׁוֹתְקִים. וּלְכֻלָּנוּ יִרְחַב הַמָּקוֹם.

[סג: המקור האשכנזי]

מִפֹּה אֶל הָעוֹלָם מָה רַבָּה הַדָּרֶךְ!

יָמֵינוּ כֹּה נִלְאִים, וְהוֹלֵךְ הַמֶּרְחָק וְגָדֵל.

מְהֵרָה יִכְרְעוּ תַחְתָּם, וּמֶנּוּ שְׂרִיד תִּקְוָה יִבָּדֵל –

וּלְשׁוּלֵי עִיר זוֹ הַקִּיצוֹנָה לָעַד אָז נִסְתָּרַח.

כִּי פֹה שְׁמוּרָה לָנוּ שֵׁנָה עֲמֻקָּה וּבְטוּחָה.

לָמָּה נִתְאַבֵּל עַל אָבְדַן רֵעֵינוּ?

הֵן רַק נָמִים הֵם, נָמִים קָרוֹב אֶצְלֵנוּ.

כִּי נִיעַף עוֹד יוֹתֵר, וְתִנְעַם אַף לָנוּ הַמְּנוּחָה.

בַּחוּץ יִרְקֹם שֶׁמֶשׁ אֶת קֵיצָיו, חָזוֹר וְרָקוֹם,

עַל חִוְרוֹן מַסֶּכֶת הָעִתִּים.

אַךְ אָנוּ יַחְדָּו נִשְׁלָוָה יְדִידִים אֲמִתִּים,

קְרִירִים וְשׁוֹתְקִים. וְיִרְחַב לָנוּ הַמָּקוֹם.

[טפנו יקיצו]

מאת

דוד פוגל

טַפֵּנוּ יָקִיצוּ לַבֹּקֶר – וּפֶתַע יֶחְרָדוּ:

בַּלַּיְלָה חָמַקְנוּ, וּמֶנּוּ עֵירֹם הַיָּצוּעַ.

מֵהֶבֶל טִרְדָּה הֵן פָּנִינוּ בִשְׂדוֹת הַהֶעְדֵּר שׁוּב לָנוּעַ –

וְאֶרֶץ מַחֲשָׁה וּלְבָנָה הִיא, קַלִּים וּשְׁקוּפִים בָּהּ נִצְעָדָה.

אַךְ בָּאנוּ – וּרְאֵה: כְּבָר הָעֵת לָנוּ תַמָּה.

נִדַּרְדְּרוּ הַחַיִּים וְאָבְדוּ כְדַרְדֵּר חִישׁ הָרַעַם.

זִכְרוֹן הַמָּקוֹם אַף לִוָּנוּ, כְּבָר גַּרְנוּ בוֹ פַעַם,

וּלְכָל צַד שֶׁהָלַכְנוּ, הוֹבִילָה הַדֶּרֶךְ רַק שָׁמָּה.

יָנִיפוּ טַפֵּנוּ לְרֶגַע נֵס אֵבֶל שָׁחוֹר

עַל רָאשֵׁי יְמֵיהֶם, שֶׁתְּכֻלִּים יִפְרְחוּ וּכְתֻמִּים,

וְלִדְהֹר מִן הָעֶצֶב יָחוּשׁוּ אֶל לֵב עֲלוּמִים –

וְהֵן זוֹ הַמְּנוּסָה לְפָנִים רַק אֵלֵינוּ תוֹלִיךְ לְאָחוֹר…

[המקור האשכנזי]

עִם בֹּקֶר יָקִיצוּ טַפֵּנוּ וְיִמְלְאוּ חֲרָדָה:

בַּלַּיְלָה חָמַקְנוּ וְעֵירֹם מִמֶּנּוּ הַיָּצוּעַ.

מֵהַבְלֵי הַטִּרְדָּה פָּנִינוּ בְּמֶרְחַב הַהֶעְדֵּר לָנוּעַ –

וְאֶרֶץ הִיא לְבָנָה, מַחֲרִישָׁה, בָּהּ קַלִּים וּשְׁקוּפִים נִצְעָדָה.

אַךְ בָּאנוּ – וְהִנֵּה עִתֵּנוּ כְבָר תַּמָּה.

נִדַּרְדְּרוּ הַחַיִּים וְאָבְדוּ כְדַרְדֵּר הָרַעַם.

זֵכֶר הַמָּקוֹם לִוָּנוּ, כְּבָר גַּרְנוּ בוֹ פַעַם,

וּבַאֲשֶׁר הָלַכְנוּ, נָטְתָה הַדֶּרֶךְ רַק שָׁמָּה.

מוֹתֵנוּ יָנִיפוּ טַפֵּנוּ נֵס שָׁחוֹר

עַל רָאשֵׁי יְמֵיהֶם, שֶׁתְּכֻלִּים יָנֵצּוּ וּכְתֻמִּים,

וְלִדְהֹר מֵאֶבְלָם יָחוּשׁוּ אֶל לֵב הָעֲלוּמִים –

וְהֵן נוּסָם לְפָנִים יוֹלִיכֵם אֵלֵינוּ, אֵלֵינוּ לְאָחוֹר…

[אך הנה לילה]

מאת

דוד פוגל

אַךְ הִנֵּה לַיְלָה –

מִלְּבַדּוֹ אֵין אִישׁ.

אֵי-בָזֶה

בּוֹרַחַת עֲגָלָה רֵיקָה בְמוֹרַד הָהָר

מִקֶּרֶב יַלְדוּתֵנוּ.

לִפְנֵי רִבּוֹא שָׁנָה

חָיְתָה פֹה עִיר –

עַתָּה בוֹלְטָה נַעַל הֲפוּכָה

אֶל הָעִתִּים.

מַתְנוּ כֻלָּנוּ.

וְרֶגֶל כְּרוּתָה תְטַיֵּל לְבָדָד

וְתַלְבִּין לִמְלֹא כָל הַתֵּבֵל. –

חלק שני

מאת

דוד פוגל

חלק שני

מאת

דוד פוגל

[בכפרך עתה שקט]

מאת

דוד פוגל

בִּכְפָרֵךְ עַתָּה שֶׁקֶט.

בָּתָּיו צְבוּעִים

שֶׁמֶשׁ חֹרֶף.

בְּזֶה הַזֹּךְ הַקַּר

יְחִידָה נַפְשֵׁךְ נָמָה,

עַד אָבוֹאָה, בָּך תְּשׁוּקָה לָצֶקֶת –

בִּכְפָרֵךְ עַתָּה שֶׁקֶט.

מִן הַמַּפָּחָה יֵצֵא גֵץ

אֶל שֶׁלֶג כָּחֹל.

עִקְּבוֹת כֶּלֶב כֵּהִים

אֶל יַעַר אִלֵּם יָרוּצוּ.

הֵן גַּם אַתְּ כָּמוֹנִי

בְּלוּלָה חַיִּים וָמָוֶת.

וְדוּמָם עוֹד תְּחַכִּי, כִּי אֲעִירֵךְ –

אֶל שֶׁלֶג כָּחֹל.

[נבוך המבט]

מאת

דוד פוגל

נָבוֹךְ הַמֶּבָּט. עֲלָטָה אֶת הַכֹּל מְכַסָּה.

אוּלַי בְּעֵינוֹ הָעוֹלָם מִקָּרוֹב עוֹד קַיָּם,

אַךְ מֶנִי בַלָּאט הֵן נִסַּח, כִּלְעֵת שֵׁפֶל הַיָּם.

וְגוּף זֶה הַדָּווּי, אֵיךְ הָיָה כֹה עָלַי לְמַשָּׂא!

כָּל מַה שֶּׁהוֹקַרְתִּי עַתָּה יֵרָאֶה חֶזְיוֹן-שָׁוְא –

מֵעֵבֶר לַגְּבוּל בַּעֲרֹב הַמִּישׁוֹר אֶל אֵין סוֹף.

אִם כִּי נִצַּחְתִּי – מְנֻצָּח אֶעֱמֹד מוּל הַחוֹף.

וּכְצֵאתִי לְבַדִי, כֵּן רֵיקָם וּלְבַדִּי אֲנִי שָׁב.

[תוך טרדת נעורי]

מאת

דוד פוגל

תּוֹךְ טִרְדַּת נְעוּרַי הַפּוֹחֲזִים

אוֹתְךָ, אֵלִי, הוֹרַנִי אָבִי.

אַךְ אָנֹכִי אֶל הַמִּשְׂחָק

מִפָּנֶיךָ בָּרַחְתִּי

כִּי כֹה קָצַר לִי זְמַנִּי.

וְאַתָּה –

מֵחָכְמָה תָמִיד נַחְבֵּאתָ

לִבְלִי מִשְׂחָקִי הַפְרִיעַ,

עַד כִּי כִמְעַט נְשִׁיתִיךָ.

וְהִנֵּה עִם שׁוּבִי יְחִידִי הַבָּיְתָה –

וְכָל מְלַוַּי כְּבָר נָמוּ בַדֶּרֶךְ –

אוֹתְךָ הִכַּרְתִּי הוֹלֵךְ עַל-יָדִי,

זָקֵן וְעָנִי

כָּמוֹנִי הַיּוֹם.

אֶת מַקְלִי לְךָ אַשְׁאִילָה

עַד סַפְסָל בְּגַנֵּי עַרְבָּיִם.

רֵיחַ אַרְגָּמָן חֲרִישִׁי עוֹד נָרַח

שֶׁל שָׁמַיִם רְחוֹקִים,

וְנֵרֶא בְּשַׂחֵק יְלָדִים מִמֶּנוּ וָהָלְאָה,

מִמֶּנוּ וְהָלְאָה.

אַחַר נָסוּרָה אֶל הָעֶרֶב,

יַחְדָּו וּלְבַדֵּנוּ,

לָנוּחַ.

[את פשוטה]

מאת

דוד פוגל

אַתְּ פְּשׁוּטָה וּגְדוֹלָה בַּהֲדַר מַלְכוּתֵךְ!

וְאַתְּ יוֹדַעַת: לִבִּי הַסּוֹרֵר הוּא, בִּלַּע מַעְלָלִי.

דּוּמָם אִם תָּגִילִי, שְׁלֵוָה אִם תִּהְיִי בִגְלָלִי –

אֶשְׁכַּח אֶת מוּתִי הַתְּמִידִי וְאֶשְׁכַּח אֶת מוּתֵךְ.

דִּגְלֵךְ קֵיצֵי תְכֵלֶת וְשֶׁמֶשׁ בַּתָּוֶךְ.

וְדֶגֶל שֶׁלִּי – לֵיל אָרֹך וּנְקֻדָּה.

בָּאתִי חַפֵּשׂ בָּךְ תֵּבֵל אֲבוּדָה –:

מִסְכִי בִי גִילֵךְ וַאֲנִי תוּגָתִי אֲרַיָּוֶךְ.

אַל-נָא תַשְׁלִיכִי דַלַּת מִנְחָתִי.

הַכֹּל הֵן אָבַד לִי בַדֶּרֶךְ הָרַב אֶל נָוֵךְ.

אַךְ הִנֵּה אָמַצְתִּי מִמֶּנִּי, כִּי כֹה אֶאֱהָבֵךְ –

שָׂרֵךְ לִהְיוֹת גַּם יָכֹלְתִּי, עַל-כֵּן תִּהְיִי שָׂרָתִי.

[פעמון כסף]

מאת

דוד פוגל

פַּעֲמוֹן כֶּסֶף קָטֹן

תּוֹךְ יוֹמִי הַנָּבוּב

מַה-צָּלַלְתְּ לִי!

עַתָּה נִלְקַחַתְּ

אֶל צַהֲלַת הָעוֹלָם –

וְעָצְבִּי גָאָה.

כִּי הִנֵּה נוֹדַע הַדָּבָר:

גַּם אֲנִי הוֹלֵךְ לָמוּת,

אֲנִי מִכַּף רֶגֶל עַד רֹאשׁ.

יִפְקֹד הַמָּוֶת שְׁכֵנַי –

הֵן עַל פִּתְחִי לֹא יִפְסַח.

וְאָז אֶהְיֶה מֵת מְאֹד,

זְמַן רָב.

[בקצה ימי קיץ]

מאת

דוד פוגל

בִּקְצֵה יְמֵי קַיִץ

יְלָדַי הַשְּׂמֵחִים

מֵעוֹלָם אֶל עוֹלָם יְדַלֵּגוּ.

סְפִינַת-הַלֵּיל

כְּבָר בַּחוֹף תְּחַכֶּה –

וְהִיא קַלַּת-שַׁיִט מְאֹד –

אֲשֶׁר תַּעֲבִירֵם מֵי הָאַיִן

אֶל שְׂפַת יוֹם טָהוֹר –

וּבֹשֶׂם וָרֹד הֵם טְלוּלִים.

וְאָנוּ –

לֵילֵנוּ יָשָׁן.

כָּל סַעַר יַרְחִיב פִּרְצוֹתָיו.

וְכָכָה נַחְתֹּר בִּכְבֵדוּת

וְנַחְתֹּר לְאִטֵּנוּ,

וְיגֵעִים אֶל הַבֹּקֶר נַגִּיעַ –

אוֹ אַף לֹא נַגִּיעַ.

[זה העולם]

מאת

דוד פוגל

זֶה הָעוֹלָם הִנֵּה קָם לִדְמָמָה –

וַעֲרֵמַת לַיְלָה כְּסוּתוֹ.

מֵרָחוֹק אָשׁוּבָה אֵלָי.

בָּאֹפֶל אַעֲמִיק בִּי חָזֹה –:

כַּלֵּיל הֵן רָחָב גַּם אָנֹכִי,

וְכָמוֹהוּ אֶנְהַר לְאִטִּי

אֶל אֵין-סוֹף.

שֶׁקֶט זַך זֶה –

מִתַּחַת לְכָל הַחַיִּים

אֶל קִרְבִּי יְפַכְפֵּךְ.

אֵשְׁבָה בְשִׁקְטִי כֹּה לָנוּחַ

מֵעֹצֶב יָמִים נִסְעָרִים.

וְיֶלֶד כָּחֹל בִּי יָנוּם,

וְעֵז עֲנוּדָה מַחֲרֹזֶת כּוֹכָבִים.

[לזמן אקשיבה]

מאת

דוד פוגל

לַזְּמַן אַקְשִׁיבָה,

טִפָּה, טִפָּה הוּא נוֹטֵף וְעוֹבֵר –

וְאֲנִי פֹה תָמִיד הִנֵּנִי.

עַל גְּחוֹנוֹ יִזְחַל הַלַּיְלָה,

חַיָּה עָבָה, חֲלָקָה,

וְלוֹ סֶרַח לַח.

יְלָדִים גְּדֵלִים וְעוֹבְרִים,

עַל-פָּנַי וָהָלְאָה,

וּכְבָר יַלְבִּין שְׂעָרָם.

מְעַפְעֵף הַבֹּקֶר וְעוֹלֶה,

צָהֳרַיִם נָמִים וְעוֹבְרִים,

אֶל גִּיגִית תְּכֻלָּה

כְּבָר עֶרֶב שָׁקֵט

כְּיַיִן אָפֵל יִמְזֹגוּ –

וַאֲנִי פֹה תָמִיד הִנְּנִי.

[עייפים אנחנו]

מאת

דוד פוגל

עֲיֵפִים אֲנַחְנוּ,

נֵלְכָה-נָּא לִישׁׂן.

קְצוֹת הַיָּמִים תְּחוּבִים בַּלַּיְלָה,

תְּחוּבִים בַּמָוֶת.

שַׁלְפּוּחוֹת-צִבְעוֹנִים תָּמִיד נִפַּחְנוּ,

דֶּרֶךְ חֹרֶף וָקָיִץ –

עַתָּה אֵין בְּכַפֵּינוּ מְאוּמָה.

זֶה הַבַּיִת

יַעֲמֹד עוֹד מְעַט אַחֲרָי.

יָבֹא מִי לָגוּר בּוֹ,

אוּלַי לֹא יֵדַע כִּי הָיִיתִי.

אֲבָל עֲיֵפִים אֲנַחְנוּ,

נֵלְכָה-נָּא לִישׁׂן.

[סתווים רחוקים]

מאת

דוד פוגל

סְתָוִים רְחוֹקִים,

שְׁחוּמֵי-גַב וַחֲבִיבִים –

פְּעָמִים יַעַבְרוּ שֵׁנִית עַל-פָּנַי,

וְרֵיחָם הַנִּשְׁכָּח עוֹלֶה בְאַפִּי

מִבֵּין סִדְקֵי חֹרֶף לָבָן.

עַל-יַד הָאֹפֶק לְאַט הִתְהַלַּכְנוּ,

עַל-יַד שְׁמֵי עַרְבַּיִם

שֶׁהָיוּ יְרַקְרַקִּים,

וְגַם אֲדֻמִּים

כִּלְחִי הַתַּפּוּחַ.

נִשָּׂא רֵיחַ חֲרִישִׁי שֶׁל עוֹלָם בָּשֵׁל,

שֶׁל דַּיִשׁ זָרִיז,

שֶׁל פֵּרוֹת כְּבֵדִים.

אַגָּסִים עֲיֵפִים

נָשְׁרוּ אַרְצָה בְאֵין-רוֹאֶה.

מְחֻמָּמוֹת הֵיטֵב

שָׁבוּ פָרוֹת מִן הַקַּיִץ;

הַנָּשִׁים כְּבָר הָיוּ מְלֵאוֹת

יְלָדִים חֲדָשִׁים.

לִהְיוֹת עֲצֵבִים אָז דִּמִּינוּ,

בְּהִשָׁפֵךְ עָלֵינוּ עֶרֶב חוּם,

וּבְלַטֵּף רוּחַ קַלָּה שְׂעָרֵנוּ.

אוּלָם שִׂמְחָה בוֹשָׁה

הֵן בָּנוּ הָיְתָה צְפוּנָה.

וְעַתָּה עוֹד תַּרְנִין אֶת לִבֵּנוּ,

בִּרְאוֹתֵנוּ שֵׁנִית

אֹרְחַת סְתָוִים רְחוֹקִים

בְּעַד סִדְקֵי חֹרֶף לָבָן.

[אים הגנים]

מאת

דוד פוגל

אַיָּם הַגַּנִּים מֵאָז,

אֲשֶׁר עוֹד יוֹסִיפוּ אֵלַי לְהַחֲרִישׁ,

עֵת עֶרֶב בּוֹדֵד

עֲלֵיהֶם יִתְנוֹפֵף?

דְּרָכִים בְּהִירִים אֵי-שָׁם עוֹד יִנְהָרוּ.

אַחַר עַד כְּפָרִים שְׁקֵטִים

כֹּה יַגִּיעוּ,

רֵיחַ תַּבְשִׁילֵי עֲרָבִים

עַתָּה בָם זָרוּעַ.

מֵהֶם פְּעָמַי

זֶה-כְּבָר הֵן נִדָּפוּ.

וְאַף לֹא אוֹסִיף עוֹד

עֲבֹר בָּם לָנֶצַח.

כִּי עִתִּי מְדוּדָה,

וְרַק דֶּרֶךְ אַחַת אַחְרוֹנָה לְפָנָי.

[בדמי הלילות]

מאת

דוד פוגל

בִּדְמִי הַלֵּילוֹת

נִגָּר בְּכִי יֶלֶד אֶל אֵם רְחוֹקָה

וְלֹא יִדֹּם.

אָדָם כִּי יָמוּת בָּעוֹלָם –

עָלֵינוּ הֵן מֵת.

עֵת יָצָאנוּ קְטַנִּים אֶל הַיּוֹם,

אוּלַי עַלִּיזִים עוֹד הָיִינוּ.

וְאֶל עֶרֶב עָזוּב כִּי נִגַּשׁ –

נָוֵהוּ הָרֵיק מַה-נִּירָא.

מַחֲשָׁבוֹת עֵירֻמּוֹת

בּוֹ מִתְּמוֹל וְשִׁלְשׁוֹם תְּחַכֶּינָה,

לְהִתְעַלֵל בָּנוּ כָל לָיְלָה.

אֵי נִסָּתֵר מִפָּנֵינוּ?

[מלים קלילות]

מאת

דוד פוגל

מִלִּים קַלִּילוֹת וּשְׁקוּפוֹת,

כְּמוֹ בִצְעִיפֵי מֶשִׁי

חַיַּי בָּן צָרָרְתִּי.

וְהִנֵּה כִּי שֵׁנִית אֶפְתָּחֵן –

חַיַּי הַשּׁוֹקְקִים מֵאָז

לֹא אַכִּירָה עוֹד.

הַאֲנִי הוּא,

אֲשֶׁר הֶאֱמִין פַּעַם,

לֹא נִשְׂבַּע לָעַד?

בַּשּׁוּק עֲרוּכִים כְּמִקֶּדֶם

כָּל חֶפְצֵי-יְקָר –

וַאֲנִי לֹא אֶחְפֹּץ עוֹד

לִקְנוֹת פֹּה מְאוּמָה.

עַתָּה כִּי יָפוּחַ הָעֶרֶב,

גַּבֵּנוּ כָפוּף בְּעַנְוָה.

וְגַם שִׂמְחָה קְטַנָּה

עָלֵינוּ יִקְשֶׁה מִנְּשׂוֹא.

שירים אחרונים

מאת

דוד פוגל

[ערי נעורי]

מאת

דוד פוגל

עָרֵי נְעוּרַי,

עַתָּה אֶת כֻּלָּן כְּבָר שָׁכָחְתִּי.

וְאוֹתָךְ בְּאַחַת מֵהֵנָּה.

תּוֹךְ שְׁלוּלִית מֵי-גֶשֶׁם

יְחֵפָה בִשְׁבִילִי עוֹד תִּרְקֹדִי –

וְהִנֵּה בֶּטַח כְּבָר מַתְּ.

מִתּוֹךְ יַלְדוּתִי הָרְחוֹקָה

לִדְהֹר אֵיךְ נֶחְפַּזְתִּי,

עַד-בּוֹא אֶל הֵיכַל הַזִּקְנָה הַלָּבָן –

וְהוּא רָחָב וָרֵיק.

רֵאשִׁית דַּרְכִּי

שׁוּב לֹא אֵרֶא,

וְאוֹתָךְ לֹא אֵרֶא,

וְלֹא אוֹתִי מֵאָז.

אֹרְחַת הַיָּמִים,

מֵרָחוֹק,

לָנוּעַ תּוֹסִיף הָלְאָה,

מֵאַיִן אֶל אָן,

בִּלְעָדָי.

[שעטת צבאות]

מאת

דוד פוגל

שַׁעֲטַת צְבָאוֹת בִּמְלוֹא תֵבֵל,

כֻּלָּם יָצְאוּ לַקְּרָב.

רוּחַ־קֶטֶל בָּעוֹלָם תִּתְהוֹלֵל –

וַאֲנִי עוֹד רֶגַע נִשְׁאַרְתִּי פֹּה.

גַּם עָלַי יָדַעְתִּי, לֹא תִפְסַח,

וְלֹא עַל אִשָּׁה וְיֶלֶד.

עַל־מָה אָמִית וְאוּמָת?

מִמָּוֶת אָרֹךְ זֶה יָצָאנוּ,

גֶּשֶׁר-חַיִים קָצָר

לַעֲבֹר בְּחָפְזָה –

אֶל מָוֶת אָרֹךְ.

וַעֲנִיִּים אֲנַחְנוּ

וּרְעֵבִים.

עֲרָפֶל עִוֵּר

בְּשֶׁלֶג רַךְ יִתְפַּלֵּשׁ.

סָכַר לְעֵינַי אֶת הָרְחוֹב

וְגַלֵּי־הַיַּעַר

הַגּוֹלְשִׁים מִן הָהָר.

וְלָנוּ אֵין חֹם

הִנֵּה עוֹד נִשְׁאַר לִי

מְעַט אֶפֶס

לְבַשֵּׁל כַּף־מָרָק.

אֶקְרָא עוֹד עָנִי

לֶאֱכֹל עִמָּדִי

וְלִשְׁכַּב עַל־יָדִי עַל מַצַּע־הַתֶּבֶן.

[ולנו אין חם]

מאת

דוד פוגל

הִנֵּה עוֹד נִשְׁאַר לִי

מְעַט אֶפֶס

לְבַשֵּׁל כַּף-מָרָק.

אֶקְרָא עוֹד עָנִי

לֶאֱכֹל עִמָּדִי

וְלִשְׁכַּב עַל-יָדִי עַל מַצַּע-הַתֶּבֶן.

השירים הגנוזים

מאת

דוד פוגל

[הנני מתגעגע]

מאת

דוד פוגל

הִנְנִי מִתְגַּעְגֵּעַ

אָהֹב אָהַבְתִֹי יַלְדָּה קְטַנָּה

אֲהַבְתִּיהָ כְּרֵעַ

עַכְשָׁו נָסְעָה לַמֶּרְחַקִּים.

אִם אֶרְאֵךְ, עוֹד אַבִּיטֵךְ –

כְּלוּם אֲנִי יוֹדֵעַ?

עָתִיד, עָבָר מוּל עֵינַי –:

וַאֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ – –

הִנֵּה פָנַיִךְ דִּמְעוֹתַיִךְ

הִתְיַפְּחוּתֵךְ אֲנִי שׁוֹמֵעַ –

לֶחְיִי נוֹשֵׂאת עוֹד נְשִׁיקוֹתַיִךְ –

וְאֵיךְ לֹא אֶתְגַּעְגֵּעַ?

אֵצֶל אִילָן בּוֹדֵד צָץ פֶּרַח

קַל, רַךְ, חַיִּים נוֹבֵעַ

סַעַר אַכְזָר תְּלָשָׁהוּ, נְשָׂאָהוּ

אוּלָם – וְכִי לֹא אֶתְגַּעְגֵּעַ?

[הנה אם]

מאת

דוד פוגל

הִנֵה אֵם וַהֲרֵי בַת

שְׁתֵּיהֶן אוֹהֲבוֹת כְּאַחַת,

חוֹשְׁקוֹת חוֹמְדוֹת אוֹתִי אֶחָד,

הֶאָבֹר בָּאֵם אוֹ בַבַּת?

צְעִירָה רַכָּה הַבַּת לְאַהֲבָה,

הָאֵם הוֹלֶכֶת וּמַזְקִינָה;

אַהֲבַת זוֹ עוֹד לֹא כָבְתָה

וְזוֹ טֶרֶם הִתְלַבְּתָה.

וּמוּטָל אֲנִי בֵין אִשִּׁים שְׁתַּיִם

אַחַת, אַחַת מַאֲרִיכָה לָשׁוֹן

זוֹ מוֹשֶׁכֶת בְּאֹדֶם תַּאֲוָתָהּ

וְזוֹ בְּלַבְנוּנִית תֻּמָּהּ.

וַאֲנִי בָּאֶמְצַע. וְעֵינָן צָרָה.

מְקַנְּאוֹת הֵן אִשָּׁה בַחֲבֶרְתָּהּ

וּמָה אֶעֱשֶׂה, בְּמִי אֶבְחָר,

אִם בָּאֵם אוֹ בְּבִתָּהּ?

נַעֲרָה הַבַּת, טֶרֶם בָּגְרָה,

וְאַהֲבַת הַיַּלְדָּה רְטֻבַּת יַלְדוּת;

אֵיךְ אֶטְעַם טַעַם נְשִׁיקָה

שֶׁמָּא בְּנַשְּׁקָהּ כִּוְּנָה לְבָבָהּ.

גְּוִיַּת הָאֵם מֻפְקָרָה לִי

וּבְכָל פִּנַּת עָמְדִי הִיא מִתְלַבֶּטֶת,

הִיא מַרְגִּישָׁה בִכְמִישַׁת פִּרְחָהּ

בְּבֹא סְתָוָהּ, חֹרֶף שְׁנָתָהּ.

וְרוֹצָה בְּמֶשֶׁךְ נוּמָהּ

חָלוֹם חֲלוֹמוֹת בְּהִירִים,

וְקֹדֶם הֵרָדְמָהּ עִם בָּחוּר צָעִיר

מַתְנָת אֲהָבִים.

[אל דודי]

מאת

דוד פוגל

הַיּוֹם יִפְנֶה

וְאַהֲבָתִי הַחֲשָׁאִית

אַךְ תַּבִּיט אֶל תּוּגַת עֵינֶיךָ הַתְּכֻלָּה.

אַהֲבָתִי הַצְּנוּעָה.

וּבְבֹא אֵלַי הַלַּיְלָה הָרַךְ,

מַה יַּעַרְגוּ שְׁנֵי שָׁדַי הַקְּטַנִּים, הַחִוְרִים

אֵלֶיךָ דּוֹדִי!

וּפֶתַע אָז אֶתַּר מִיצוּעִי

וּבְיָדִי אֶלְחָצֵם אֶל לִבִּי. חֲרֵדָה אֶלְחַשׁ

אֶל הַלַּיְלָה:

"אֲהַבְתִּיו, אֲהַבְתִּיו! "

גַּם רַחְמִי יִרְעַד חֶרֶשׁ תּוֹךְ גַּעְגּוּעִים

אֶל הַיָּלֶד. –

דרוזנדורף, 1915

[ממעמקים]

מאת

דוד פוגל

תּוֹךְ בְּדִידוּת אֲפוּרָה וַעֲמוּמָה

נְשָׁמָה צָרַבְתִּי צָרֹב…

וְאֶל צְלָלִים בָּאֹפֶל הָרֹב

אוֹשֵׁט אַז יָדִי הַצְּנוּמָה.

בִּפְצָעַי מִתְפַּלֵּשׁ לִבְתָרִים

אֶת בְּשָׂרִי הִתָּרְתִּי – – –

וּכְחַיַּת פֶּרֶא בַּיְּעָרִים

מֵאָרְבִּי לַטֶּרֶף שִׁחָרְתִּי.

וְּכשֶׁנֶּאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה –

אִמִּי לִי הוֹפִיעָה.

סַנְטֵרָהּ הַחִוֵּר אָשׁוּרָה

וְאֶשְׁאַג שְׁאָגָה אֲצוּרָה…

דרוזנדורף, 1915

[מה כלתה לו]

מאת

דוד פוגל

מַה כָּלְתָה לוֹ, הֵן יָפֶה כָּכָה –

אַךְ הָלֹךְ עִמּוֹ לֹא הָלָכָה

אֶל נָוֵהוּ, אֶל הַלַּיְלָה,

אֶל נָוֵהוּ, מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ,

מָקוֹם שָׁם סַהַר חוֹלֶה יָבֹא

וִישַׂחֵק חִוֵּר לוֹ מִלְמַעְלָה.

מַה כָּלְתָה לוֹ, הֵן חָכַם כָּךְ,

אַךְ כְּשֶׁעִמָּה עַל אַהֲבָה סָח –

תּוֹךְ עֵינָהּ רַעַד חֲשָׁאִי הָיָה.

אֶל הַתּוֹעָפוֹת אִם נִמְשָׁכָה –

הָלֹךְ עִמּוֹ לֹא הָלָכָה

אֶל נָוֵהוּ, אֶל הַהֲזָיָה.

מַה כָּלְתָה לוֹ, הֵן שָׁר כֹּה נָעִים

תּוֹךְ חֶשְׁכַת חַיָּיו הַנִּקְרָעִים.

אֶל לִבָּה נָבַע שִׁירוֹ זְרָמִים

וּמִיצוֹ שִׁכֵּר אוֹתָהּ כָּכָה –

אַךְ הָלֹךְ עִמּוֹ לֹא הָלָכָה

אֶל נָוֵהוּ, אֶל הַדָּמִים.

מַה כָּלְתָה לוֹ, הֵן כָּכָה חָלָה,

כִּי בַשְׁקִיעָה מִצָּה כָלָה

רַעַל אָדֹם שֶׁל חֲמַת גְּסִיסָה.

מַה כָּלְתָה לוֹ, כֹּה יָפֶה גָוָע –

אַךְ הָלֹךְ עִמּוֹ לֹא תָאָבָה

אֶל נָוֵהוּ, אֶל הַמִּיתָה.

דרוזנדורף, 1915

[כי באה השמש]

מאת

דוד פוגל

כִּי בָאָה הַשֶּׁמֶשׁ

בֹּאִי, בּוֹדֵדָה, רְוַת שַׂלְמַת דִּמְדּוּמִים

אֶל הַמִּישׁוֹר.

שָׁם הַלַּיְלָה יִכְרַע חֶרֶשׁ

תּוֹךְ חֶרְדַּת אַהֲבָה

לְרַגְלָיִךְ.

וּבעד הַשְּׁבָכָה אֶלֶף לִבּוֹת

אָז יַעַרְגוּ

דֹּם יַעַרְגוּ

אֶל מֶבָּטֵךְ.

כִּי בָאָה הַשָּׁמֶשׁ. –

דרוזונדורף, 27.4.1915

[רוה חלומות]

מאת

דוד פוגל

רְוֵה חֲלוֹמוֹת חֲוַרְוָרִים

כְּפָרִי נָם עוֹדֶנּוּ.

בַּתַּחֲנָה

גְּלִילֵי עָשָׁן אָפוּר

חֶרֶשׁ נוֹבְעִים

אֶל שִׁירַת צִפֳּרִים.

צְלִילֵי פַּעֲמוֹן עָבִים

יִתְעוּ חֲרֵדִים

תּוֹךְ זְהַב הַבֹּקֶר.

פֶּתַע צְפִירָה כֵהָה

עַל קְרִיאַת שֶׂכְוִי צְרוּדָה

נָפְלָה בַמֶּרְחַקִּים.

וּכְבָר הַמַּסָּע הָלַךְ מֶנִּי.

אֶל יַעַר הָאֹפֶק הָלַךְ מֶנִּי. –

מרקל, 1915

[Purpurn schlief der Himmelsaum]

מאת

דוד פוגל

Purpurn schlief der Himmelsaum

In gelben Feuern stieg die Sonne nieder.

Einsam stand ich

auf breit-verlassenem Gefilde.

Da kamts Du wie ein blasser Traum,

In sehnsuchtsvoller Milde,

Und sahst dem Untergang trauring zu.

Ein leichtes Beben fuhr durch meine Glieder

Und Leis empfand ich:

“Du, O Du!”

[ בתרגום חופשי]

אַרְגְּמָנִים נָמוּ שׁוּלֵי הַשָּׁמַיִם

בְּשַׁלְהָבוֹת צְהֻבּוֹת שַׁחָה הַשָּׁמֶשׁ.

בּוֹדֵד עָמַדְתִּי

בִּשְׁדֵמָה עֲזוּבָה, רְחָבָה.

וְהִנֵּה בָאת כַּחֲלוֹם חִוֵּר,

רַכָּה וּמְלֵאַת עֶרְגָּה,

וְנוּגָה בַּשְּׁקִיעָה הִבַּטְתְּ.

רַעַד קַל חָלַף בָּאֲבָרַי

וּבַלָּאט חַשְׁתִּי:

“אַתְּ, הוֹ אַתְּ!”

מרקל, 19.5.1916

[לילה [תחת ערפל]]

מאת

דוד פוגל

תַּחַת עֲרָפֶל חִוֵּר

נָחוּ חַמִּים מֵי הַפֶּלֶג.

כִּסְפִינָה רְחוֹקָה חָלַף שָׁמָּה

הַמַּסָּע.

אֲחוֹרֵי הַגִּבְעָה

קָרְבוּ חֶרֶשׁ פַּעֲמֵי הַלְּבָנָה.

פֹּרַשׂ שָׁטִיחַ זְהַבְהַב

עַל הָעֲרָפֶל.

אַחַר צְפִירָה סְגֻלָּה, חֲרֵדָה

שָׁתַק הַלָּיִל.

מרקל, 18.6.1916

[אם יער]

מאת

דוד פוגל

אִם יַעַר הָיִיתִי,

שׁוֹקֵט עָמַדְתִּי עַל הַמְסִלָּה.

צַעֲדֵי בְקָרִים זְהַבְהָבִים

יַעֲלוּ חֶרֶשׁ עַל רֹאשִׁי.

וְשָׁאוֹן כֵּהֶה

יִסֹּך מַסָּע עוֹבֵר אֶל קִרְבִּי.

אֶל מַנְגִּינַת צִפֳּרָי.

וְאוּלַי תָּבֹאִי גַם אַתְּ

וְתֵשְׁבִי בְצִלִּי. –

מרקל, 24.6.1916

[לילה [על בית]]

מאת

דוד פוגל

עַל בַּיִת נִרְדָּם, אֲפֵל עֵינַיִם,

כֵּהָה אֶתְרַפֵּקָה.

וּתְרֻגָּה תְהַבְהֵב נַפְשִׁי

כְּלַהַב פָּנָס בִּרְחוֹב שׁוֹמֵם.

מֵאֵיזֶה אִילָן נִתָּק עָלֶה חֲשָׁאִי

וְנוֹפֵל, נוֹפֵל אֶל הַלָּיְלָה.

וְאַתָּה,

הֵן לֹא תָבֹא אֵלַי,

הַכֵּהָה, הַבּוֹדֵדָה. –

וינה, 15.8.1916

[חלונות קומה]

מאת

דוד פוגל

חַלּוֹנוֹת קוֹמָה עֶלְיוֹנָה

יִבְעֲרוּ זְהוּבִים תּוֹךְ הַשְּׁקִיעָה,

צְלִילִים כֵּהִים, חֲרֵדֵי גַעְגּוּעִים

יִצְלְלוּ כְבֵדִים בַּלְּבָבוֹת.

אֵי-בָזֶה

יֵלֵךְ בּוֹדֵד הַשָּׁמֶשׁ.

וְשַׁח חֲזֵה שַׁחַק חֲוַרְוָר

אֶל גַּגּוֹת הַכְּרַךְ

הָאֲפוּרִים –

וינה, 17.8.1916

[יללת הכלבים]

מאת

דוד פוגל

יִלְלַת הַכְּלָבִים

לִי סָחָה בַלֵּילוֹת

עַל חֳרָבוֹת אֲבֵלוֹת

וּנְעוּרִים כָּבִים.

צִלְלֵי שַׁחֶפֶת זָרִים,

כְּאֶצְבָּעוֹת צְנוּמוֹת, שְׁחוֹרוֹת,

כִּבּוּ שְׂרִידֵי הַמְּאוֹרוֹת,

גַּם יִכְרוּ לִי קְבָרִים.

וְיָדָעְתִּי:

סְתָוִים כֵּהִים, פְּרוּעֵי רָאשִׁים,

אֵלַי כְּבָר נִגָּשִׁים

וְהֵמָּה מִפְלָטִי.

וְשׁוֹתְקִים, חִדְלֵי נֶחָמָה,

יַעַבְרוּ יָמִים אַחַר יָמִים.

אַך עַל גַּבִּי תִכְבַּד הַשְּׁמָמָה,

תִּכְבַּד לְעוֹלָמִים. –

וינה, 17.8.1916

[צהובה אליו]

מאת

דוד פוגל

צְהֻבָּה אֵלָיו יָצָאתִי,

וְקַלּוֹת רִחֲפוּ שְׁתֵּי עֵינַי עַל נַפְשִׁי

הַבְּהִירָה

כִּתְכֻלֵּי רוּחוֹת תּוֹךְ בֹּקֶר זְהַבְהָב.

אַךְ הוּא שָׁתַק. רְוֵה לֵילָיו הַשְּׁחוֹרִים,

חִדְלֵי הַכּוֹכָבִים.

אָמַרְתִּי:

אֶל מֵימָיו אֶקְפֹּצָה

וְאֶשְׁחֶה לִי חֶרֶשׁ

כַּסַהַר הַבָּהִיר עַל גַּלֵּי הַלָּיִל.

אַךְ הוּא שָׁתַק בּוֹדֵד. –

וינה, 19.8.1916

[על האילן]

מאת

דוד פוגל

עַל הָאִילָן

סְתָוִי יִרְעַד עָלֶה, יִרְעַד, יִרְעַד.

יוֹם כִּפּוּרִים חִוֵּר כְּבָר יִתְהַלֵּךְ

בַּנָּפֶשׁ.

וַעֲיָרַת סְתָו רְחוֹקָה,

טְבוּלַת גַּעְגּוּעִים כֵּהִים,

תִּרְאֶה בוֹכָה אֶל הַנָּפֶשׁ.

אַךְ הַדִּמְעָה הַמַּחֲנִיקָה

הֵן לֹא תַעֲלֶה אֶל הָעָיִן.

וּלְעוֹלָם לֹא תֵרֵד. –

וינה, 20.8.1916

[בגן בוקר]

מאת

דוד פוגל

עַל יְרַק אִילָנוֹת

צְעִיפֵי עֲרָפֶל קַלִּים,

כְּחַלְחַלִּים,

אַט יְרַפְרֵפוּ.

בֵּין צַמֶּרֶת עֵרָה

נֶאֱחָז שֶׁמֶשׁ רוֹעֵד,

וּזְהָבוֹ נוֹטֵף עַל חוֹל הַשְּׁדֵרָה.

לְאֹרֶךְ הַגָּדֵר

נִדְחָק לַיִל בּוֹדֵד, רָזֶה.

הַצִּפֳּרִים נָמוֹת, – –

וּפֶתַע נוֹדָע:

שְׁתֵּי רַגְלֵי שֵׁישֵׁךְ הַזְּקוּפוֹת

עַתָּה בָאוֹת

אֶל מִכְנְסֵי מֶשִׁי תְּכֻלִּים.

וּשְׁנֵי שָׁדַיִךְ, טְלוּלֵי הַחֲלוֹמוֹת,

כְּשׁוֹשַׁנִּים חִוְרוֹת, נָמוֹת,

תּוֹךְ חִיל נֵעוֹרִים

וְצוֹפִים פְּנֵי הַשָּׁמֶשׁ.

וְהַלֵּב צוֹהֵל חָרֶשׁ. –

וינה, 24.8.1916

[בין ערביים]

מאת

דוד פוגל

בֵּין עַרְבַּיִם

תִּשְׂחֶה נַפְשִׁי בִּתְכֵלֶת הָרָקִיעַ

כַּעֲנָנָה קַלָּה, צְחוֹרָה,

מוּל הַשְּׁקִיעָה –

וְאַתְּ תִּרְאִיָה.

אַחַר יִגַּע אֹדֶם קַל

שׁוּלֶיהָ הַפְּרוּעִים, הַחֲרֵדִים –

וְאַתְּ תֵּעָצֵבִי.

וְכִי יֵצְאוּ הַכּוֹכָבִים

כְּבָר תַּעֲמֹד שְׁלֵוָה, כֵּהָה,

עַל גַּג בֵּיתֵךְ,

וְאַתְּ תִּבְכִּי חָרֶשׁ.

רוּחַ לֹא תִרְעָד.

וינה, 6.9.1916

[כנחל בוקר]

מאת

דוד פוגל

כְּנַחַל בֹּקֶר שָׁקוּף,

מְעֻלַּף תְּכֵלֶת שָׁמַיִם,

שׁוֹטְפָה אַהֲבָתֵךְ לְאִטָּהּ.

עָיֵף הִנְנִי יוֹרֵד אֶל שְׂפָתָהּ,

שַׁח אֶל מֶימֶיהָ הַצְּלוּלִים

וְשׁוֹתֶה חָרֶשׁ.

וְנַפְשִׁי הָאֲפֵלָה,

טְבוּלַת שְׁחוֹר הַלַּיְלָה,

בְּהִירָה זוֹרַחַת וְשָׁרָה.

שׁוֹטְפָה אַהֲבָתֵךְ לְאִטָּהּ.

וינה, 15.9.1916

[ימי סתיו]

מאת

דוד פוגל

יְמֵי סְתָו כֵּהִים.

עַל הַכְּרַךְ תּוֹלֶה שַׁחַק כָּבֵד, כּוֹאֵב.

גֶּשֶׁם מַשְׁמִים, חֲדַל מַטָּרָה רוֹעֵף,

וּנְטָפִים דְּלוּחִים עַל הַשִּׁמְשָׁה תוֹעִים.

בְּיַעַר קְדוּמִים פֶּרֶא,

תּוֹךְ מְעָרָה סְתוּמָה, שְׁחוֹרָה,

בָּדָד אֶחְפֹּץ נוּחַ.

כְּדֹב אָפוּר, נוֹרָא,

עֲזוּב רֵעִים.

עֲטוּף תַּרְדֵּמָה אֶרְבַּץ תּוֹךְ מַחֲבוֹאִים,

לִבִּי יִשְׁלַו, חֲלוֹם בַּל אֶרְאֶה –

עַד כִּי אָבִיב יָפוּחַ. –

וינה, 15.9.1916

[על ראש הגבעה אבלוט]

מאת

דוד פוגל

עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה

אֶבְלֹט דּוּמָם, נָזִיר חִוֵּר,

אֶל תּוֹךְ בֹּקֶר זָהוּב,

וְצִלִּי יִגְלֹש אָרֹךְ מִן הַמּוֹרָד.

עַל שׁוּלֵי מְעִילִי הַשָּׁחוֹר

יַבְרִיק חָרֵד טַל לָיְלָה.

אֶל תְּכֵלֶת הַשָּׁמַיִם

אֶפְרֹשׂ כַּפַּי

וְחִוְרָה תִרְעַד שְׂפָתִי:

“הַעֲבִירִי אֶת טוּבֵךְ עַל פָּנָי”.

עֲלִי אֵלַי, לְבָנָה, צוֹהֵלָה.

הֵן כְּנַרְקִיס שִׁלְגִּי אֲשִׁימֵךְ עַל לִבִּי

וְאֲבִיאֵךְ אֶל הַיּוֹם.

וּבַעֲרֹב הַיּוֹם

אַרְעִיף חֶרֶשׁ אֶל נַפְשֵׁךְ הַשְּׁלֵוָה

גַּעְגּוּעִים חִוְרִים-תְּכֻלִּים

כְּעָבִים בְּהִירוֹת

תּוֹךְ בְּרֵכַת דִּמְדּוּמִים.

וּכְאֵב קַלִּיל, עָרֵב,

אַט יַחֲלִיק אֶת לִבֵּךְ –

בַּעֲרֹב הַיּוֹם.

וינה, 23.9.1916

[דומם יפוח]

מאת

דוד פוגל

דּוּמָם יָפוּחַ עָלַי סְתָו

וְיַרְעִיד אֶת נִימָי.

נַפְשׁוֹ הַכֵּהָה

תִּזַּל כְּבֵדָה אֶל עֵינִי

וְתַעֲצִיבָהּ.

צְלִיל סָגֹל, חֲשָׁאִי,

יִגְוַע לְרַגְלָי.

וִיהִי סְתָו, סְתָו.

וינה, 10.10.1916

[אדום ניתז]

מאת

דוד פוגל

אָדֹם נִתָּז זָהָב תּוֹךְ דִּמְדּוּמֵי כְרָךְ.

אֲחוֹרֵי הַבָּתִּים

חוֹלְפָה שְׂרֻקָּה שֶׁמֶשׁ סְתָו.

וְאֶצְבָּעָהּ מַרְאָה כְמִיהָה

אֶל הַלֵּב.

עַל הַמִּדְרָכָה

עָלִים כְּתֻמִּים

דּוּמָם לֹא יִרְעָשׁוּ.

וינה, 3.11.1916

[אייכן הקטנות]

מאת

דוד פוגל

אַיֵּכֶן, הַקְּטַנּוֹת, קַלּוֹת הָרַגְלָיִם?

תּוֹךְ נַפְשִׁי הַוְּרֻדָּה כִבְרֵכַת הַשְּׁקִיעָה

מַה חַלְתֶּן בִּמְחוֹלַת מַחֲנַיִם,

חֲבַצָּלוֹת חִוְרוֹת, רַכּוֹת,

עֵת נָגַע הָרוּחַ גְּבִיעֵיכֶן!

אֶל קֶצֶב הַתְּנוּעוֹת הַזַּכּוֹת

הִקְשַׁבְתִּי תוֹךְ חֶרְדַּת דּוּמִיָּה

וְעֵינַי נָהָרוּ.

כְּבָר שָׁקְטוּ הַמְּחוֹלוֹת, עָבָרוּ.

אַיֵּכֶן?

מרקל, 1916

[מתוך ערפל]

מאת

דוד פוגל

מִתּוֹךְ עֲרָפֶל תָּכֹל

הִנָּךְ יוֹצְאָה אֶל הֶהָרִים,

דִּינָה הַקְּטַנָּה, הַצְּהֻבָּה.

תּוֹךְ לִבְנַת שִׂמְלָתֵךְ

הִנָּךְ עוֹבְרָה חֶרֶשׁ

כַּשֶּׁמֶשׁ בֵּין הַשְּׁלָגִים.

עַל דַּרְכֵּךְ אֶעֱמֹד, לִבְנֶה בוֹדֵד,

וְצַמַּרְתִּי רוֹעֲדָה אַחֲרָיִךְ.

אַךְ בַּלֵּילוֹת

עוֹד רוּחַ תְּנַהֵל עָב צְחוֹרָה

עַל פָּנָי.

וְעָלֶיהָ תִסְעִי אַתְּ,

דִּינָה הַקְּטַנָּה, הַצְּהֻבָּה.

מרקל, 1916

[על שפת הבריכה]

מאת

דוד פוגל

עַל שְׂפַת הַבְּרֵכָה

מִשְּׁשָׁה עֲרָבָה בְאֶצְבָּעוֹת חִוְרוֹת

בָּעֲרָפֶל הָעָב.

עִם רַעְיוֹתַיִךְ יָצָאת אֶל הַקֶּרַח,

דִּינָה הַקְּטַנָּה, הַצְּהֻבָּה.

עַל סַנְדָּלַיִךְ הַחֲלָקִים

דָּאִית לִפְנֵיהֶם זְקוּפָה, קַלָּה

וְאֶל הַגִּבְעָה לֹא הִבַּטְתְּ.

שָׁמָּה עָמַד דּוֹדֵךְ

תּוֹךְ חֲלוֹם חֲוַרְוָר

וְנַפְשׁוֹ רָעֲדָה אֶל תְּנוּעוֹתָיִךְ. –

מרקל, 1916

[עבים כהות]

מאת

דוד פוגל

עָבִים כֵּהוֹת הִכְבִּידוּ עַל כְּפָרִי

וַאֲנִי תָּעִיתִי אַחֲרֶיךָ.

נִטְפֵי מָטָר שְׁטָפוּנִי

וְלֹא כִבּוּ שַׁלְהַבְתִי.

אֶת שַׂלְמַת מִשְׁיִי

הַתְּכֻלָּה לֹא חָשַׂכְתִּי.

כִּי הָלַךְ לִבִּי לְפָנָי.

– יֶלֶד, יֶלֶד!

אִם לֹא עָבַר נוֹדֵד

תּכֹל-עֵינַיִם עַל פָּנֶיךָ? – –

כְּבָר יַרְעִיד לַיְלָה כָּנָף שְׁחוֹרָה

עַל הַיַּעַר.

מֹרֶךְ חִוֵּר בָּא אֶל גֵּוִי.

אֵיכָה אֵלְכָה בָּדָד

לְבַקֶּשְׁךָ?

וינה, 18.2.1917

[תוך פלג ילדות]

מאת

דוד פוגל

תּוֹךְ פֶּלֶג יַלְדוּת

תְּכַלְכֹל

טָבְלוּ שְׁתֵּי רַגְלַי הַוְּרֻדּוֹת.

יְמֵי רִקְמָה רָאִיתִי לְפָנַי

כְּגִנַּת פִּרְחֵי אָבִיב.

אָבִי שַׁח עָלַי חָרֶשׁ.

נַפְשׁוֹ הַשּׁוֹתְקָה

נָגְעָה בִי חֲרֵדָה

כַּעֲרָפֶל חִוֵּר נוּגֶה. — —

בֵּין יַעֲרֵי עֶרֶב בָּדָד אֵלֵכָה,

עָלִים חֲרֵבִים כֵּהוֹת יִלְחָשׁוּ.

וינה, 13.3.1917

[כבר דמדומי ערב]

מאת

דוד פוגל

כְּבָר דִּמְדּוּמֵי עֶרֶב

מִלְאוּ אֶת חַדְרִי.

לִבִּי יִשְׁאַף חָרֵד

וְלֹא אֵדַע אָנָה.

נִטְפֵי דָמִי יִפְּלוּ רוֹתְחִים

אֶל שְׁחוֹר דִּמְדּוּמִים.

מִי לִי יִפְתֹּר

כָּל חַיַּי הַפְּרוּעִים?

אֵי מִזֶּה נָבֹא

וְאָנָה נֵלֵכָה?

נִטְפֵי דָמִי יִפְּלוּ רוֹתְחִים

אֶל שְׁחוֹר דִּמְדּוּמִים. —

וינה, 6.4.1917

[ראיתי כל עליי]

מאת

דוד פוגל

רָאִיתִי:

כָּל עָלַי נָשְׁרוּ כְתֻמִּים

מֵעַל בַּדָּי.

חֲרֵדִים וְזָרִים עוֹד סָבְבוּ מַצַּבְתִּי

בְּנָפְלָם.

שׁוֹרֵק חָתַר סַעַר

בְּצַמַּרְתִּי.

וְאָמַרְתִּי אֶל לִבִּי:

אֲחוֹרֵי הַגִּבְעָה לֵילֵי סְתָו שְׁחוֹרִים,

דְּקוּרֵי מָטָר,

כְּבָר יַעַמְדוּ וִיצַפּוּ.

וְיִלְלַת כְּלָבִים נְכֵאָה

כְּבָר חַדָּה שָׁם נִמְשָׁכֶת.

וינה, 11.5.1917

[כל הימים]

מאת

דוד פוגל

כָּל הַיָּמִים הִנָּךְ רוֹחֲפָה

גֵּאָה, קַלָּה מוּל הַשֶּׁמֶשׁ

וְכַנְפֵי צְעִיפֵךְ הַתָּכֹל

אַט תִּרְעַדְנָה בָרוּחַ.

אַךְ בַּלֵּילוֹת,

בַּעֲבֹר מִרְכֶּבֶת הַדֹּאַר

בִּרְחוֹבוֹת כְּפָרֵךְ הַנָּמִים,

צוֹלְלִים זוֹגֶיהָ

אֶל חַלּוֹנֵךְ הָעֵר.

אִמֵּךְ אוֹמְרָה:

"נַפְשָׁהּ נָמָה בַיּוֹם

וּבַלַּיְלָה תֵעוֹר וְתֵבְךְּ".

לָמָּה תִבְכִּי, רַעְיָה,

אֶל הַלֵּילוֹת הַחֲשָׁאִים?

הֵן עוֹד אוּכַל הַחֲלֵק,

חֶרֶשׁ הַחֲלֵק

יָדֵךְ הַנּוּגָה,

עַד אַרְעִיפָה חֶדְוָה בְהִירָה

אֶל דָּמַיִךְ.

לָמָּה תִבְכִּי, רַעְיָה,

אֶל הַלֵּילוֹת הַחֲשָׁאִים?

וינה, 4.8.1917

[עשנים תכולים]

מאת

דוד פוגל

עֲשָׁנִים תְּכֻלִּים אַט יִתַּמְּרוּ

מֵעַל גַּגּוֹת כְּפָרִי

אֶל דְּמִי עַרְבָּיִם.

עַל הַמַּעֲרָב

תַּאְדִּים רְצוּעַת שָׁנִי

וְנוֹהֲרָה חֶרֶשׁ אֶל הַלֵּבָב.

שַׁחַק יַכְחִיל עָמֹק

וְלֹא יִרְעָד.

נַעַר שָׁזוּף יִנְהַג

אַוָּזָה צְחוֹרָה מִן הָאָחוּ

עִם אֶפְרוֹחֶיהָ יְרֻקֵּי נוֹצָה.

פַּעֲמֵי עֶרֶב קַיִץ

קְרֵבוֹת חֶרֶשׁ אֶל הַכְּפָר.

עַלְמָה זְקוּפָה חָלָה יְחֵפָה

תַּחַת דְּלָיֵי מַיִם כֵּהִים

בַּאֲבַק הָרְחוֹב הַלּוֹטֵף.

מְהֵרָה יֵשְׁבוּ בַחֲצֵרוֹת

סְבִיב קְעָרוֹת מְלֵאוֹת

מַעֲלוֹת הָבֶל.

אַחַר יִזְרֹק בַּמֶּרְחָק

חָלִיל בּוֹדֵד

סִלְסוּלִים נוּגִים, עוֹרְגִים,

אֶל עֶרֶב קָיִץ.

וינה, 4.9.1917

[דרך לילה שחור]

מאת

דוד פוגל

דֶּרֶך לַיְלָה שָׁחוֹר

יֵדֶא הַמַּסָּע

וְאֵי-לְאָן יִשָּׂאֵנִי.

נַחֲרָה כְבֵדָה

אַט תְּמַלֵּא אֶת הַקָּרוֹן.

בַּמֶּרְחַק יַבְרִיק רֶגַע

אוֹר בּוֹדֵד, כֵּהֶה,

וְיֵעָלֵם.

אֵיפֹה תִהְיֶה אָז רַעְיָתִי?

אוּלַי גַּם יִלְחַשׁ

נַחַל אָפֵל עַל דַּרְכִּי.

תַּחֲנָה מֵתָה

תַּבִּיט עוֹרְגָה אַחֲרָי.

דֶּרֶך לַיְלָה שָׁחוֹר

יֵדֶא הַמַּסָּע

וינה, 1.1.1918

[למה תריץ]

מאת

דוד פוגל

לָמָּה תָרִיץ כֹּה סוּסֶיךָ,

הָרַכָּב?

— גְּבִרְתִּי, נְהֹג אָחִישָׁה

הָאַרְמוֹנָה.

רְצוּעַת-שָׁנִי אָחֲרוֹנָה

כְּבָר מַאֲפִילָה בַמַּעֲרָב.

עֶרֶב טָמִיר יִרְחַשׁ אִטִּי

מֵעֲבָרִים.

מְהֵרָה גַם יֵרְדוּ

טַלְלֵי כֶסֶף קְרִירִים.

רוּצוּ, סוּסַי!

גְּבִרְתִּי נְהֹג אָחִישָׁה

הָאַרְמוֹנָה.

וינה, 17.1.1918

[הבה נצא]

מאת

דוד פוגל

הָבָה נֵצֵא וְנִרְאֶה

בְּסֹךְ מָסָךְ שָׁחוֹר

אֶת הַתֵּבֵל.

שָׁעָה כְבֵדָה נַבִּיט,

עוֹד נַבִּיט,

בִּכְהוֹת נוּגֶה

אֹדֶם עַרְבָּיִם.

תּוֹךְ חֶרְדַּת קֹדֶשׁ

נָכֹף אָז רָאשֵׁינוּ,

נָכֹף דּוּמָם רָאשֵׁינוּ

לִפְנֵי גֹדֶל הַפֶּלֶא.

וְאִישׁ לֹא יֵדַע אִם הִנֵּהוּ — —

אַחַר נֵעוֹרָה

שְׁחוֹרִים, נוּגִים,

וְלֹא יַחְדֹּר מֶבָּט

אֶל תּוֹכֵנוּ.

הָבָה נֵצֵא וְנִרְאֶה

בְּסֹךְ מָסָךְ שָׁחוֹר

אֶת הַתֵּבֵל.

וינה, 20.1.1918

[הנני שב אלייך]

מאת

דוד פוגל

הִנְנִי שָׁב אֵלַיִךְ, אִמִּי.

דִּמְדּוּמִים חֲרֵדִים

אַט יַאֲפִילוּ בָעֲיָרָה.

מִטְפַּחַת רֹאשֵׁךְ הַלְּבָנָה

יְחִידָה לִי תָהֵל

תּוֹךְ מֶרְחַקִּים כֵּהִים.

עַל סִדּוּרֵךְ הִנָּךְ שַׁחָה,

דִּמְעָתֵךְ נוֹפְלָה בְהִירָה

אֶל דִּמְדּוּמָי.

הִנְנִי שָׁב אֵלַיִךְ, אִמִּי.

עַל יָדֵךְ אֵשְׁבָה בָעֲרָבִים,

יָדֵךְ הַקְּמוּטָה, הָרָפָה,

אַחֲלִיק דּוּמָם, בְּנֵךְ הַגָּדוֹל.

וְאַתְּ תִּשָּׁקִינִי חֲרֵדָה

עַל מִצְחִי

וְתִבְכִּי חָרֶשׁ.

וינה, 21.2.1918

[שמש ארגמן]

מאת

דוד פוגל

שֶׁמֶשׁ אַרְגָּמָן גְּדוֹלָה

תִּשְׁקַע הַיּוֹם.

דֶּרֶךְ רְחוֹבוֹת עַרְבַּיִם

פּוֹסְעִים חֶרֶשׁ זְקֵנִים,

לְבוּשֵׁי שְׁחוֹרִים.

וִילָדוֹת קְטַנּוֹת,

לִבְנוֹת שְׂמָלוֹת,

אֶל הַשְּׁקִיעָה אַט יִנְהָגוּ.

זִקְנֵי שֵׂיבָה מַכְסִיפִים

בַּדִּמְדּוּמִים יִרְעָדוּ.

וינה, 25.4.1918

[עת יקרב ערב]

מאת

דוד פוגל

עֵת יִקְרַב עֶרֶב חֲשָׁאִי

אֶל הַתֵּבֵל —

כָּרֵי מֶרְחָב אַט יַאֲפִילוּ

מַחֲרִישִׁים.

תּוֹךְ יַעֲרוֹת אֹפֶק רְחוֹקִים

עַתָּה יֵעוֹר

רִשְׁרוּשׁ אָפֵל, טָמִיר.

בְּכִיָּה זָרָה, אִי נִתְפֶּסֶת

נוֹהֲרָה חֲרֵדָה

מֵעֲבָרִים אֶל הַלֵּבָב.

נְשָׁמוֹת פְּרוּעוֹת

שׁוֹלְחוֹת מֶבָּט עוֹרֵג

אֶל הַמַּעֲרָב.

וּכְבָר עֶרֶב חֲשָׁאִי

יִפְסַע תּוֹךְ הַתֵּבֵל. —

וינה, 19.5.1918

[העלו מהרה]

מאת

דוד פוגל

הַעֲלוּ מְהֵרָה אֶת הַנֵּרוֹת,

אִטְמוּ יָפֶה הַחַלּוֹנוֹת,

בִּמְחוֹלוֹת אֵצֵא אֶת הַמַּלְכָּה!

נַגְּנוּ לִי מַנְגִּינָה שְׁחוֹרָה,

מַנְגִּינָה פִרְאִית, כִּבְדַת-מוֹרָא,

בִּמְחוֹלוֹת אֵצֵא אֶת הַמַּלְכָּה

לִקְרַאת הַמָּוֶת.

עַל הַכְּתָלִים הָאֲדֻמִּים

רוֹקְדִים צְלָלִים כֵּהִים-חוּמִים

וְשׁוֹלְחִים לָשׁוֹן לְמוּלֵנוּ.

אֶת הַמַּלְכָּה אֶסְעַר, אֵדֶא,

מְאוּם לֹא אֶרְאֶה, מְאוּם לֹא אֵדָע —

וְהִנְנוּ נוֹפְלִים, נוֹפְלִים — — —

וינה, 5.7.1918

[על ראש גבעה אשבה]

מאת

דוד פוגל

עַל רֹאשׁ גִּבְעָה אֵשֵׁבָה,

הַכֹּל שָׁקֵט בְּצָהֳרֵי קָיִץ.

אֶת עֵינַי אַט אֶסְגֹּרָה. —

וְהִנֵּה —:

לְרַגְלַי, לְרַחֲבֵי הַמִּישׁוֹר,

כָּל אַנְשֵׁי עוֹלָם הוֹלְכִים מֶנִּי בַסָּךְ.

שֶׁמֶשׁ שׁוֹרָה כְבֵדָה

עַל רִבּוֹא רְבָבוֹת רָאשִׁים,

וְהֵמָּה נָעִים, נָעִים

בַּעֲצַלְתַּיִם אֶל הַמֶּרְחָק.

וּבָאֹפֶק עוֹד יֵרָאוּ לִי

כִּדְבַר-מָה אָפֵל, בִּלְתִּי נִבְחָן — — —

עַל רֹאשׁ גִּבְעָה אֵשֵׁבָה,

הַכֹּל שָׁקֵט בְּצָהֳרֵי קָיִץ.

וינה, 7.7.1918

[טרם נמחו]

מאת

דוד פוגל

טֶרֶם נִמְחוּ כָל הַדְּרָכִים,

אֵלְכָה בַקֵּשׁ עוֹד גַּם דַּרְכִּי.

הוֹלֵךְ קָרֵב לֵיל הַלֵּילוֹת,

מוֹת יָמוּתוּ כָל הָרְגָשִׁים,

תַּחְתַּי אֵשְׁבָה בַמַּחֲשַׁכִּים

בְּלֵיל הַלֵּילוֹת.

עָלֶה צוֹהֵל בַּל יִנּוֹעַ,

כָּל הַצְּלִילִים דֹּם יִדַּמּוּ,

הַכְבֵּד תַּכְבֵּד הָאֲפֵלָה

עַל הַחַיִּים.

טֶרֶם נִמְחוּ כָל הַדְּרָכִים —

אֵלְכָה בַקֵּשׁ עוֹד גַּם דַּרְכִּי. —

וינה, 7.8.1918

[לילי סתיו]

מאת

דוד פוגל

לֵילֵי סְתָו שְׁחוֹרִים

צָרִים עַל מִשְׁכָּנִי —

אַךְ אֵין אֲנִי בוֹדֵדָה עוֹד.

אִם הָלַכְתָּ מֶנִּי, דּוֹדִי, —

הִנְּךָ שׁוֹכֵן עָרֵב קֶרֶב חַיַּי,

וּמֶה עָנֹג, זְעִיר יְצוּרִים,

תָּשׁוּב תִּהְיֶה לִי.

דַּרְכִּי אַט אֵלַי תָּשׁוּבָה.

כְּמִיהַת גֶּבֶר טְמִירָה

שָׁרֹה תִשְׁרֶה עַל חַיֶּיךָ,

כְּעָבֵי שְׁחוֹר כְּבֵדִים

אַף תִּנְהָגְךָ מֶנִּי.

אַךְ אִם הָלַכְתָּ מֶנִּי, דּוֹדִי,

אֵין אֲנִי בוֹדֵדָה עוֹד. —

וינה, 13.8.1918

[בואי עדי]

מאת

דוד פוגל

בֹּאִי עָדַי, צִפּוֹר שְׁחוֹרָה,

עוּפִי וַעֲלִי עַל בִּרְכִּי.

נַקְּרִי, נַקְּרִי עַל צְחִיחַ בִּרְכִּי,

אַךְ מְאוּמָה לֹא תִמְצָאִי.

רֵיחַ כְּמִישָׁה בֵּין הָעֵצִים,

סַעַר הוֹלֵל יְאַבֵּךְ פֶּרֶא

תִּימְרוֹת אָבָק וְעָלִים זְהוּבִים.

סְתָו עוֹבֵר לוֹ בֵין הַיְּעָרִים

וְעַד כְּפָר וּכְרַךְ יַגִּיעַ.

נַקְּרִי, נַקְּרִי, צִפּוֹר שְׁחוֹרָה,

אַךְ מְאוּמָה לֹא תִמְצָאִי.

וינה, 18.8.1918

[צעד על צעד]

מאת

דוד פוגל

צַעַד עַל צַעַד

קְרֵבִים אֵלֵינוּ

יָמִים נוּגִים.

שְׁאֵרִית עָלִים נוֹשְׁרִים

כְּבָר רוֹקְדָה פֶרֶא

תּוֹךְ הַיָּמִים.

יְמֵי סְתָו זְהוּבִים אַף כֵּהִים

חוֹלְפִים נְכָאִים

עַל פָּנֵינוּ.

מַה יִּלְחֲצוּ אֶת הַלְּבָבוֹת!

אַךְ רוּחַ סוֹעֲרָה

אַט לְפָנַי תְּנַפְנֵף

מָסַךְ זִכְרוֹנוֹת עָבָר

חֲרִישִׁים,

כִּבְדֵי צְבָעִים.

וינה, 29.8.1918

[מן הבקעה]

מאת

דוד פוגל

מִן הַבִּקְעָה עַז יִתְאַבֵּךְ

מַשַּׁק אוֹפַן טַחֲנָה.

בֵּין עַרְפִלֵּי בֹּקֶר חִוְרִים

תּוֹעֶה גֶשֶׁר כֵּהֶה.

עַל הַמִּישׁוֹר

שִׂיחַ עֲרִירִי

בּוֹלֵט אֶל הַשָּׁמֶשׁ.

אַךְ עַל רִגְבֵי שָׂדֶה חָרוּשׁ

נַעַר קָטָן אַט יְנַהֵל

עִזִּים שְׁתָּיִם. —

1918–1916

[כחוטי פלדה]

מאת

דוד פוגל

כְּחוּטֵי פְלָדָה דַקִּים

נִרְקָם הַמָּטָר

בְּחוּץ אָפוּר.

עַל הַשְּׁמָשׁוֹת נִצְּבוּ נְטָפִים

וְצוֹפִים אֶל הֶחָדֶר.

אָדָם נִשְׁעָן אֶל הַכֹּתֶל

וְחָשׁ: “לֵיל סְתָו יָבֹא”.

וּבַחֲדָרִים כֵּהִים,

רְוֵי שִׁמָּמוֹן נוֹשָׁן,

יוֹשְׁבוֹת בְּתוּלוֹת אֵצֶל אִמּוֹתֵיהֶן

וְתַחֲרֵשְׁנָה:

“הוֹלְכִים, הוֹלְכִים הַנְּעוּרִים”.

1918–1916

[אם תדפוק]

מאת

דוד פוגל

אִם תִּדְפֹּק לְפֶתַע

עַל חַלּוֹנִי —

וְכִי לֹא אֶבּוֹךְ וְאֶשְׁכַּח

אֵת עָלַי לַעֲשׂוֹת?

הֵן תִּיעַף נַפְשֶׁךָ

מִן הַסְּעָרוֹת

וְתִכְלֶה בַלֵּילוֹת

אֶל חוֹפַי הַשְּׁקֵטִים.

מַחֲנֶה עַל מַחֲנֶה

תִּפְרַחְנָה מֶנּוּ הַצִּפֳּרִים.

מַה תִּגְדַּל הַבְּדִידוּת

תּוֹךְ סְתָוֶךָ!

וּפֶתַע תִּדְפֹּק עַל חַלּוֹנִי.

וינה 5.2.1919

[אישים רבים]

מאת

דוד פוגל

אִישִׁים רַבִּים יוֹרְדִים מִן הָהָר

בַּלַּיְלָה.

כְּנָפַיִם נַעְלָמוֹת

מְנַפְנְפוֹת חֶרֶשׁ בַּשְּׁחוֹר.

סוֹלְדִים אוּלַי אֵי בָזֶה לְבָבוֹת גְּדוֹלִים,

לֹא-נֶחְקָרִים.

כָּבוּ הַצְּלִילִים…

וינה, 18.3.1919

[וכי לא אקרא]

מאת

דוד פוגל

וְכִי לֹא אֶקְרָא לָנֶצַח אַחֲרֶיךָ,

לוּ שָׁמַעְתָּ לִי.

אִם פָּנִיתָ לְדַרְכֶּךָ,

לֹא אִישַׁן כָּל לֵילוֹתַי

עַד אִם שַׂמְתָּ עֵינְךָ עָלָי.

לוּ יָכֹלְתִּי וָאֶשְׁקֹט תּוֹךְ לְבָבֶךָ,

דּוּמָם וְנוּגָה עָבַרְתִּי מִשְׁעוֹלִי.

נָגַעְתִּי בְחַיִּים מַחֲוִירִים,

אַךְ לִבִּי הוֹגֶה דְבָרִים קְדוֹשִׁים אֵלֶיךָ.

וינה, 18.3.1919

[ילדים משחקים]

מאת

דוד פוגל

יְלָדִים מְשַׂחֲקִים לְיַד הַגָּדֵר,

צָהֳרֵי קַיִץ פּוֹסְעִים כְּבֵדִים וְשׁוֹתְקִים

דֶּרֶךְ הַכְּפָר.

קְרִיאַת גֶּבֶר עֲקֻלָּה

פּוֹרְצָה לְפֶתַע בַּשֶּׁקֶט

כִּבְרַק חֶרְמֵשׁ מוּפָז

לְעֹמֶק תְּכֵלֶת שְׁחָקִים.

הָאָבוֹת לֹא יֵרָאוּ עָתָּה,

פָּנוּ אִישׁ לְפָעֳלוֹ.

כֶּלֶב שָׂעִיר וְשָׁחוֹר

רוֹבֵץ בְּצֵל הַגָּדֵר,

לְשׁוֹנוֹ שְׁלוּחָה נִרְשֶׁלֶת

וּוְרֻדָּה תָנוּעַ בַּצֵּל.

הַיְלָדִים מְשַׂחֲקִים וְנִרְפִּים,

זְבוּב מְזַמְזֵם וְעוֹבֵר,

מְזַמְזֵם וְעוֹבֵר.

וינה, 30.3.1919

[אני באר]

מאת

דוד פוגל

אֲנִי בְאֵר,

הֵקֵרָה מֵימֶיהָ וְעָלוּ עַד פִּיהָ.

מֵימַי אֲפֵלִים,

נֶצַח לֹא אוּכַל רְאוֹת אֶל קַרְקָעִי.

כָּל בְּנֵי אָדָם קְרֵבִים וְשׁוֹתִים,

קְרֵבִים וְשׁוֹתִים.

יֵשׁ זוֹרֵק אֶבֶן אֶל תּוֹכִי,

כְּבֵדָה וְרוֹגְשָׁה

תִּצְלֹל בְּמַעֲמַקָּי.

וינה, 20.4.1919

[השמשות מאפילות]

מאת

דוד פוגל

הַשְּׁמָשׁוֹת מַאֲפִילוֹת בַּכְּפָר.

מִמֶּרְחַק הָאֹפֶק

יַגִּיעַ אֵלֵינוּ

זֶמֶר מְמֻשָּׁךְ וְנוּגֶה

וּמַעֲלֶה עַרְבֵי הַיַּלְדוּת.

עַרְבֵי הַקַּיִץ,

שֶׁפָּרְחוּ חִוְרִים וּפוֹשְׁרִים

עַל פָּנֵינוּ

וְהִשִּׁיבוּ רוּחוֹת קַלִּים

אֶל הַנֶּפֶשׁ —

וְלֹא יָדָעְנוּ.

חֲרִיקַת מוֹט חָלוּד

שֶׁל בְּאֵר

בַּשְּׁתִיקָה אָז רָעָדָה,

דְּלִי עֵץ נָקַשׁ

בְּנָפְלוֹ

נְקִישָׁה עֲמוּמָה, שְׁחוֹרָה. —

הַשְּׁמָשׁוֹת מַאֲפִילוֹת בַּכְּפָר.

וינה, 4.10.1919

[אפלת ליל קיץ]

מאת

דוד פוגל

אֲפֵלַת לֵיל קַיִץ

חוֹבֶקֶת בַּחֲשָׁאִי

שָׂדוֹת מַהְבִּילִים אֵד חָמִים.

בַּעֲגָלָה חוֹרֶקֶת בִּכְבֵדוּת

אֶל הַנֵּכָר אֶסָּעָה,

עֲשַׁן הָעֶגְלוֹן הַמְקַטֵּר

וְרֵיחַ גֶּלְלֵי הַסּוּסִים

יַחֲלִיקוּ עֲרֵבִים אֶת פָּנָי.

דַּרְכֵּנוּ מַחֲוִירָה כִמְעָט

וְאוֹבְדָה תוֹךְ גּוּשׁ הָאֲפֵלָה.

מִמֶּרְחָק נִשְׁלַח אֵלֵינוּ: “אוֹ-הוֹ” מְמֻשָּׁךְ —

הָבָה נָסוּרָה הַצִּדָּה.

בְּלֵיל זֶה הַשָּׁקֵט, הַמַּחְבִּיא,

אֶסַּע אֶל הַנֵּכָר, —

כֹּה אָבִיתִי לִנְסֹעַ

לָנֶצַח.

וינה, 4.10.1919

[שניים אנחנו]

מאת

דוד פוגל

שְׁנַיִם אֲנַחְנוּ,

אֲנִי וְכַלְבִּי הַגָּדוֹל,

וְיוֹרְדִים לִרְאוֹת

בַּעֲלוֹת נַעַר וְנַעֲרָה קְטַנָּה

מִן הָרַחְצָה.

כְּבָר הָעֵצִים בַּשַּׁלֶּכֶת,

הַיָּמִים קַלּוּ וּמְאֹד צָהָבוּ

וְאֵינָם כַּקַּיִץ הַכָּבֵד, הַתָּרֹג.

הַנָּהָר הַגָּדוֹל עוֹבֵר לְאִטּוֹ עָלֵינוּ

כְּחַיָּה אַדִּירָה

וְעוֹרוֹ רוֹעֵד רַעַד הַסְּתָו.

שְׁנַיִם אֲנַחְנוּ

וּכְבָר צַמְרֵנוּ גָדֵל לַחֹרֶף וְהוֹלֵךְ. —

וינה, 14.12.1919

[סביבי עוד צוהל]

מאת

דוד פוגל

סְבִיבִי עוֹד צוֹהֵל נִצְחוֹן עֲלוּמִים

צְלִילָיו הַוְּרֻדִּים

חָלִים תּוֹךְ דִּמְמַת חַדְרִי

הַקּוֹדְרָה.

בְּפִנָּה שְׁחוֹרָה

אֶרְבַּץ עִם כַּלְבִּי הַבּוֹדֵד,

הַטּוֹב.

שְׁלֵוִים נִרְבָּצָה

וְחוֹלְמִים.

עַל עַרְפִלִּים חִוְרִים,

פּוֹשְׁרִים,

צָפִים תּוֹךְ בֹּקֶר סְתָו.

עַל מְהַלֵּךְ יְחִידִי

בְּמִשְׁעוֹל הַגִּבְעָה.

עַל קִיטוֹר הַמַּסָּע

הָאָפוּר, הָעָב.

שְׁלֵוִים נִרְבָּצָה

וְחוֹלְמִים.

וינה, 1919–1918

[בחצות הלילה]

מאת

דוד פוגל

בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה

יִישַׁן לוֹ כְפָרִי הַחִוֵּר,

הַבּוֹדֵד,

עַל מַרְבַד צֵל יָעַר.

בְּחַדְרִי הַנָּהִיר

חֶרֶשׁ אָז תֵּעוֹר הָאַהֲבָה הַנָּמָה

וְתַבְגִּיר לִי גֵוִי הַקָּטָן, הָרָךְ.

וַעֲרֻמָּה אֶעֱמֹדָה,

וּבוֹגְרָה,

תּוֹךְ גַלֵּי אַהֲבָה חֲרֵדָה

וּכְמִיהָה כֹה טְמִירָה — — —

עַל מַעֲלֵה הָהָר

אַט לוֹ יְטַפֵּס

צֵל נוֹדֵד עָיֵף, שָׁחוֹחַ.

הוּא יִשָּׂא בִכּוּרֵי גַעְגּוּעַי

עַל דַּרְכּוֹ הָאָפוּר, הַמְעֻקָּל.

וינה, 1919–1918

[תוך חרדת צהריים]

מאת

דוד פוגל

תּוֹךְ חֶרְדַּת צָהֳרַיִם

עֲיֵפָה

נָמָה הַשֶּׁמֶשׁ עַל אֳרָנִים צְפוּפִים.

שְׁבִיל עֲקַלְקַל עוֹבֵר בּוֹדֵד

אֶת הַגֶּשֶׁר הָרָעוּעַ.

גַּם קָרֵב בֵּיתֵךְ הַלָּבָן

וְלוֹחֵךְ כַּף נַעֲלֵךְ

הַכְּתֻמָּה.

כִּי שָׁם הִנָּךְ עוֹמְדָה,

הַזָּרָה,

וְנוֹטְפָה חִוְרֵי הִרְהוּרִים

אֶל צְרוֹר סִגָּלִים.

וינה, 1919–1918

[אל ימי שבט]

מאת

דוד פוגל

אֶל יְמֵי שְׁבָט זוֹעֲפִים

עִתִּים יְגֻנַּב

יוֹם אָבִיב נָבוֹךְ,

בּוֹ צִפִּיָּה חֲרִישִׁית

וּתְמִיָּה,

וְעֵינוֹ כְעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת, עֲמֻקּוֹת,

לִפְנֵי כָלָה נִפְקָחוּ.

יִרְבּוּ הַהוֹלְכִים בָּרְחוֹבוֹת,

וּכְעוֹצְרִים לְפֶתַע בְּצַעֲדָם,

בְּלִי מֵשִׂים יַיְשִׁירוּ הַגַּב.

וְיוֹם זֶה כִּי יֵט —

וְעָמַד כְּבָר שׁוֹקֵט

עַל הַגָּג

יָרֵחַ גָּדוֹל לִמְאֹד

— וּזְהָבוֹ עוֹד נִדְעָךְ —

וְחִכָּה לָעֶרֶב

לְבַדּוֹ.

וינה 3.2.1920

[אמרתי לגברים]

מאת

דוד פוגל

אָמַרְתִּי לַגְּבָרִים:

וְכִי לֹא תֵלְכוּ לָנֶצַח עִמָּדִי?

אֵי-בָזֶה יוֹרֵד הָהָר,

שָׁנִים עַל שָׁנִים

יוֹשְׁבִים שָׁם רַבִּים

וִיצַפּוּ.

— לֹא נֵרֵד עוֹד עִמָּךְ. —

הַנָּשִׁים חָרָדוּ,

אַף נָסוּ מִפָּנָי.

בָּאתִי אֶל הַיְלָדִים,

רֶגַע נָחָה עֵינָם הַבְּהִירָה

עַל פָּנַי

וְחֶרֶשׁ לִימִינִי וּשְׂמֹאלִי הָלָכוּ.

וינה, 18.5.1920

[הימים יעברו]

מאת

דוד פוגל

הַיָּמִים יַעַבְרוּ לְאִטָּם

כַּמַּיִם הַנּוֹדְדִים.

בְּצָהֳרֵי הַקַּיִץ

יְלָדִים יִצְהָלוּ

בְּצֶאֱלֵי הַבָּתִּים.

גְּדוֹלִים יַעַבְרוּ עַל פְּנֵיהֶם

וְחֶרֶשׁ יָנִיעוּ בְרֹאשָׁם.

יִהְיוּ קְרִירִים הַלֵּילוֹת וּשְׁחוֹרִים.

אוּלָם יִרְעֲדוּ לִמְקוֹמוֹת

כִּתְמֵי הַבָּרָק

כִּירִיעוֹת אֹהֶל צְחוֹרוֹת.

וינה, 15.7.1920

[פעמים אני]

מאת

דוד פוגל

פְּעָמִים אֲנִי יוֹשֵׁב לְרַגְלַיִךְ

וּמְסַפֵּר חָרֶשׁ.

בַּמֶּרְחָק עוֹד הוֹמֶה הַכְּרַךְ

הֶמְיָה עֲמוּמָה

בְּטֶרֶם יִגְוָע.

אַתְּ רוֹאָה לְפָנַיִךְ

כָּל דַּרְכִּי הַנִּפְתָּל בַּתֵּבֵל

וְדִמְעָה כְבֵדָה יוֹרְדָה עֵינֵךְ.

הַרְבֵּה רָאִיתִי עַל דַּרְכִּי,

אָכֵן יָגוֹן חֲרִישִׁי עָבַר אֶת הַכֹּל.

אַף אֲנִי אָמַרְתִּי:

הֵן שִׂמְחָה תִמָּצֵא לָאָדָם,

אַךְ יָגוֹן חֲרִישִׁי עָבַר אֶת הַכֹּל.

בַּמֶּרְחָק עוֹד הוֹמֶה הַכְּרָךְ,

וַאֲנִי יוֹשֵׁב לְרַגְלַיִךְ

וּמְסַפֵּר חָרֶשׁ.

וינה, 11.9.1920

[ארנבת נבהלה]

מאת

דוד פוגל

אַרְנֶבֶת נִבְהָלָה

תִּקְפֹּץ לָעֲרָבִים

בַּקָּמָה הָרְחָבָה,

לִמְקוֹמוֹת יֵרָאוּ אָזְנֶיהָ

וְנַעְלָמוֹת.

לְרֹחַב הַדֶּרֶךְ

מְנַתְּרָה צְפַרְדֵּעַ וְעוֹבְרָה

בָּאָבָק הָאָפוּר

וְאוֹבְדָה בָעֵשֶׂב.

לְצִדֵּי הַיַּעַר הַשָׁחוֹר

עָפוֹת לָאֲלָפִים תּוֹלְעֵי-הַזֹּהַר

כִּנְקֻדּוֹת בְּהִירוֹת.

מַה תִּקְרַב אָז נַפְשִׁי מְאֹד

אֶל עַצְמָהּ וְאֶל הַכֹּל.

וינה, 16.10.1920

[בזה יום האביב]

מאת

דוד פוגל

בְּזֶה יוֹם הָאָבִיב

שֶׁנָּפַל בַּחֹרֶף

טוֹב כִּי נֵשֵׁב דּוּמָם אֶל הַחַלּוֹן

וְנֵרֶא בָעוֹבְרִים.

כְּצָעִיף חֲוַרְוַר וְשָׁקוּף

הֵן נָטוּי הַשַּׁחַק

עַל רָאשֵׁינוּ,

וּמָסוּר וּמְנַחֵם לַלְּבָבוֹת

בִּצְבָעָיו הַשְּׁקֵטִים, הַצְּנוּעִים.

אֲמִירֵי הָעֵצִים עוֹדָם עֲרֻמִּים

וְחוּמִים הֵם. זָעִים לֹא זָעִים

לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב.

מִגְבְּעוֹת נְעָרוֹת

סְגֻלּוֹת אוֹ כְּחֻלּוֹת

נִרְאוּ אַךְ הַיּוֹם לְעֵינֵינוּ,

וְגִיל פּוֹרֵחַ חֲרִישִׁי

עַל כָּל פָּנִים.

אַף חוֹלֶה קָם הַיּוֹם

מִמִּשְׁכָּבוֹ

וְתִקְוָה עֲרֵבָה

עוֹבֶרֶת אֶת בְּשָׂרוֹ.

בְּזֶה יוֹם הָאָבִיב

טוֹב כִּי נֵשֵׁב דּוּמָם אֶל הַחַלּוֹן.

וינה, 2.1.1921

[מישורי השלג]

מאת

דוד פוגל

מִישׁוֹרֵי הַשֶּׁלֶג הָרְחָבִים,

אֲשֶׁר רוֹבְצִים צְנוּעִים וְאִלְּמִים

מִבְּעוֹד לַיְלָה —

עַתָּה שֶׁמֶשׁ בֹּקֶר

מִתְפַּלְּשָׁה רְחָבָה וּכְתֻמָּה

בַּאֲבָקָם הָרָךְ.

בְּחָפְזָה

כְּבָר יָרוּץ הַמַּסָּע

מִן הַלַּיְלָה.

בְּבִטְנוֹ הֵן נִשָּׂא אָנֹכִי,

הָרָחוֹק,

אֲלֵיכֶם, הַשְּׁקֵטִים.

אֵצֵא וְאֶצְעַד הָרִאשׁוֹן,

לְאִטִּי בַיּוֹם וּבַלַּיְלָה

וְרַגְלִי תִצְלֹל בְּאֵין שֵׁמַע

בְּמַעֲמַקֵּיכֶם.

וינה, 12.2.1921

[נחלים שקטים]

מאת

דוד פוגל

נְחָלִים שְׁקֵטִים וּצְלוּלִים

אָנוּ בַתֵּבֵל.

בָּנוּ יִשְׁתַּקֵּף כָּל דָּבָר

בְּקָרְבוֹ אֵלֵינוּ.

אוּלָם בְּהַרְעִיד הָרוּחַ עוֹרֵנוּ

וְנִשְׁבַּר כָּל דָּבָר לִרְסִיסִים

וְרָעַד עִמָּנוּ.

וינה, 15.2.1921

[חרבות תקועות]

מאת

דוד פוגל

חֲרָבוֹת תְּקוּעוֹת בַּכֶּסֶת,

תַּחְתֶּיהָ אֵין אִישׁ.

מִתְנוֹעַעַת עֲרִיסָה

מֵעַצְמָהּ,

בָּהּ יֶלֶד מֵת.

כָּל אֶלֶף שָׁנָה

בָּאָה זְקֵנָה מֵאֶרֶץ גְּזֵרָה,

מַבִּיטָה אַחַת בַּחַלּוֹן

וְהוֹלֵכָה.

וינה, 25.3.1921

[שלושים שנה]

מאת

דוד פוגל

שְׁלשִׁים שָׁנָה

כְּבָר יֶאֱרַךְ דַּרְכִּי,

מְהֵרָה יִכְלֶה —

וְלֹא חָכָמְתִּי.

אַף עַתָּה

עוֹדִי נַעַר עִקֵּשׁ,

רָץ בְּמוֹרַד הָהָר

וּמוֹשֵׁךְ עֵז זְקֵנָה

בִּזְקָנָהּ.

כָּל שֶׁחָיִיתִי

כְּיֶלֶד וְסָכָל —

יָכֹלְתִּי לִחְיוֹת שֵׁנִית,

אַף עַתָּה לֹא בְחָכְמָה.

כִּי סְכָלִים אָנוּ

וִילָדִים עַד עוֹלָם.

וינה, 5.4.1921

[לצידי החצרות]

מאת

דוד פוגל

לְצִדֵּי הַחֲצֵרוֹת

יֵשְׁבוּ כָל הַחֲתוּלִים

וְיֵילִילוּ חֲרִישִׁית כִּי רָעֵבוּ,

וְלִבָּם לֹא יֶחֱרַד וְיִשְׂמַח

לִקְרַאת הָאֶחָד

הָעוֹשֶׂה בִּלְהָטָיו עַל הַגָּג.

הַבָּתִּים פְּתוּחִים מֵאָז,

הַנֵּרוֹת כָּבוּ

וְכָלְתָה הַסְּעֻדָּה —

וְאָנוּ נֶעֱלָמְנוּ.

כִּי עוֹד לֹא יָנוּחַ

לִבֵּנוּ הַנִּסְעָר

בְּבָתֵּי הַחֶמְדָּה.

אוּלָם הַמְּנוּחָה —

חִוְרָה כְעָנָן בְּשֶׁקֶט הַבְּרֵכָה

אֲחוֹרֵי הַסּוּפָה הֵן חוֹכָה.

וינה, 1.7.1922

[עיניי פקוחות]

מאת

דוד פוגל

עֵינַי פְּקוּחוֹת לָרְוָחָה

כִּשְׁנֵי חַלּוֹנוֹת

אֶל הָרְחוֹב —

וְקִרְבִּי הֵן קָרִיר וְאָפֵל.

כָּל עוֹבֵר יַבִּיט תָּמֵהַּ

אֶל חַלּוֹנַי

וּמְאוּם לֹא יֵרֶא.

לָעֲרָבִים

אֶסְגֹּר הַחַלּוֹנוֹת,

וְאַעַל לִי נֵרִי,

וְיָחֵל הַמָּחוֹל בִּמְעוֹנִי. —

וינה, 3.7.1922

[גם עליך]

מאת

דוד פוגל

גַּם עָלֶיךָ לָשֶׁבֶת בַּסִּירָה

— הִנֵּה הַמָּקוֹם! —

וְתִסַּע עִמָּנוּ.

דְּגֵי כָל הַדּוֹרוֹת

יִשְׁלְחוּ רָאשֵׁיהֶם הַחַדִּים

מִן חֶלְקַת הַמַּיִם

וְיֶחֶרְדוּ לִקְרָאתֵנוּ.

לְטוּשִׁים הַמַּיִם וּשְׁחוֹרִים,

לְבַדִּי אֶתְפֹּשׂ הַמְּשׁוֹטִים הַיּוֹם

וְאֶנְהַג לָבֶטַח.

אַךְ בִּגְדֵי הַפְּאֵר לַעֲדוֹת!

כִּי הִנֵּה הַיְלָדִים

יִנְהֲרוּ אֶל הַחוֹף

וְיִרְאוּ בְעֶצֶב

כִּי נָשׁוּט אֶל הַלָּיְלָה.

וינה, 5.8.1922

[שחוטים אנו]

מאת

דוד פוגל

שְׁחוּטִים אָנוּ שׁוֹכְבִים בִּשְׁלשָׁה

בָּעֲגָלָה הַכְּבֵדָה,

הַסּוּסִים יִתְנַהֲלוּ לְאִטָּם,

שְׁנֵי גְבָרִים

שׁוֹתְקִים עַל הַדּוּכָן.

דִּמְדּוּמֵי סוֹף-קַיִץ

בָּאִים חֲשָׁאִית

בָּרְחוֹבוֹת הַשְּׁקֵטִים.

אָנָה-זֶה אָנוּ מוּבָלִים?

הַלַּיְלָה נִגָּשׁ בְּאֵין-יוֹדְעִים,

מְהֵרָה יָמוּתוּ כָּל הָרְחוֹבוֹת,

הַגְּבָרִים יוֹסִיפוּ עוֹד שְׁתֹק.

אַךְ נִטְפֵי דָם בּוֹדְדִים

יְסַמְּנוּ אָרְחֵנוּ.

וינה, 19.8.1922

[מניפים שחורים]

מאת

דוד פוגל

מְנִיפִים שְׁחוֹרִים

יַשִּׁיבוּ לָעֲרָבִים קָרָתָם

אֶל לַהַט מִצְחֵנוּ.

שִׂמְחוֹתֵינוּ אַךְ כּוֹכָב וְכוֹכָב —

בֵּינוֹתָם מִישׁוֹרֵי לֵיל-חֲשֵׁכִים.

כָּל גֶּבֶר דַּרְכּוֹ לְבָד,

אַחֲרָיו תִּרְגַּזְנָה נָשִׁים,

תִּבְכֶּינָה.

הוֹמֶה הַכְּרָךְ,

הַמָּוֶת לֹא יֵדַע,

אַךְ לַיְלָה לַיְלָה יַשְׁחִירוּ קְבָרִים רְבוּעִים

לִגְדוֹת רְחוֹבוֹת.

בָּם יָמוּתוּ אִישׁ וְאִשָּׁה

בַּחֲשָׁאִי.

וינה, 6.1.1923

[הערב, אך הערב]

מאת

דוד פוגל

הָעֶרֶב,

אַךְ הָעֶרֶב עוֹד נִשְׁגֶּה בַיָּיִן!

נָשֵׁינוּ בָגְדוּ בָנוּ

לִבְלִי שׁוּב,

עוֹלָלֵינוּ מֵתוּ כֻלָּם.

יָמֵינוּ הַזְּהֻבִּים אָבְדוּ

מֵאַחֲרֵינוּ,

כְּפָרֵינוּ נֶהֶרְסוּ בְּשַׁלְוָם.

וְלֶכֶת אִם חָפַצְנוּ —

הֵן סָגַר עָלֵינוּ הָאֹפֶל.

הָעֶרֶב,

אַךְ הָעֶרֶב עוֹד נִשְׁגֶּה בַיַּיִן,

עַד נִשְׁכַּח,

וְנִתְהוֹלֵל,

וְנֵבְךְּ,

וְנִשְׂחַק בַּחֲשֵׁכָה.

וינה, 17.1.1923

[על מורד ההר]

מאת

דוד פוגל

עַל מוֹרַד הָהָר

עוֹד יְסַלְסֵל הַיַּעַר תַּלְתַּלָּיו הַשְּׁחוֹרִים

סְבִיב לִבְנַת פְּנֵי כְפָר.

אַךְ בַּבִּקְעָה אֵדִים צְחוֹרִים

כַּחֲלוֹם שֶׁל לֵיל-שֶׁלֶג

שׂוֹחִים חֶרֶשׁ עַל הַפֶּלֶג,

הַנּוֹהֵר יְחִידִי אֶל מֶרְחַקִּים זָרִים.

אַט אָז יִזְּלוּ זִרְמֵי-אֹפֶל קַלִּים

מִמַּעְיְנוֹת-פֶּלֶא מֵעֲבָרִים.

אֶל חִוְרַת הָעַרְפִלִּים

גַּלֵּי-עֶרֶב דֹּם נִגָּרִים.

וינה, 1923–1918 (?)

[יום אחר יום]

מאת

דוד פוגל

יוֹם אַחַר יוֹם נִסַּךְ עָלֵינוּ,

פַּכֵּי שֶׁמֶן-מִשְׁחָה;

שְׁלֵוִים עָבַרְנוּ וַנִּפְסַח עַל סַף-עַרְבַּיִם —

אֶל אַרְמוֹן הַלֵּיל הַמְרֻוָּח.

וְלֹא עָיָפְנוּ.

מִדֵּי לַיְלָה הָפְכוּ כָל נִשְׁמוֹת-תֵּבֵל

אַדְמַת אֵלֶם שְׁחוֹרָה —

וַנִּצְהַל אַךְ אָנוּ

וְעוֹלְלִים נִרְחָקִים —

אֲבוּקוֹת מַצְהִיבוֹת בְּרָעַד.

וְעַתָּה כִי נֵצֵא מִפֶּתַח הַשַּׁחַר

וְנַעַל יוֹם-מָחָר לְהָאִיר —

— אוֹיָה! —

הֵן חָפַר אוֹרֵנוּ לְעֵינֵי הַשָּׁמֶשׁ.

רְחוּצִים וְאוֹרִים

אַךְ יוֹנְקִים יִזְחָלוּ

מְלֹא כָל הַיּוֹם.

וְאָנוּ כָבִינוּ לְעֵינֵי הַשָּׁמֶשׁ.

וינה, 4.3.1924

[הנני רץ]

מאת

דוד פוגל

הִנְנִי רָץ וְרָץ בַּמּוֹרָד,

גֻּלְגָּלְתִּי מַלְבִּינָה

מוּל שַׁחַק שָׁחוֹר.

הַרְחֵק עָמְדוּ הַנְּעָרוֹת מֵאַחֲרָי,

אִתָּן שְׂעָרִי הַשָּׁחוֹר כִּכְנַף עָרֶב.

עַרְבַּיִם עֲרֵבִים עֲלֵיהֶן יִשֹּׁבוּ

יַוְרִידוּ פְנֵיהֶן,

עֵת בַּחֲשֵׁכָה אֶל הַנִּקְרָה אֶפֹּלָה.

מִקִּרְבִּי תְּשַׂגְשֵׂג אָז תִּרְזָה

וּתְכַדֵּר צַמַּרְתָּהּ;

נַעֲרוֹת-מָחָר תָּבֹאנָה תֵשַׁבְנָה בְצֵל צַמַּרְתִּי,

בְּחֹם הַיּוֹם

מִבְּלִי דַעַת תִּצְהַלְנָה.

וינה, 9.6.1924

[ימים ירוקים]

מאת

דוד פוגל

יָמִים יְרֻקִּים יִשָּׂא אָבִיב אֶל חַלּוֹנֵךְ;

בַּיָּצִיעַ תִּשְׁחִי לְשֶׁטֶף רוּחוֹת רַכִּים

וִילַטֵּף הַמַּבָּט צְרִיחֵי אֹדֶם שְׁמוּשִׁים,

בָּאּו הֵנָּה מִימֵי קֶדֶם.

קראקוב, 1925

[על בית נרדם]

מאת

דוד פוגל

עַל בַּיִת נִרְדָּם,

אֲפֵל-עֵינַיִם,

כֵּהָה אֶתְרַפֵּקָה.

תְּרֻגָּה תְהַבְהֵב בִּי נַפְשִׁי

כְּלַהַב פָּנָס

בִּרְחוֹב שׁוֹמֵם.

אֵי-שָׁם נִתַּק עָלֶה חֲשָׁאִי

וְנוֹפֵל, נוֹפֵל

אֶל הַלָּיְלָה.

מַחֲנֶה עַל מַחֲנֶה

פָּרְחוּ מֶנִּי כָּל צִפֳּרַי.

מָתַי תִיעַף נַפְשֶׁךָ

מִן הַסְּעָרוֹת

וְתִכְלֶה בַלֵילוֹת אֶל חוֹפַי הַשְּׁקֵטִים.

אַשְׁרַי אִם תִּדְפֹּק לְפֶתַע עַל חַלּוֹנִי!

וינה, 1925–1916

[נבוכה אעמודה]

מאת

דוד פוגל

נְבוֹכָה אֶעֲמֹדָה וְלֹא אֵדַע נַפְשִׁי.

בַּמֶּרְחָק יִגְלשׁ צִלְּךָ הַזָּקוּף

בַּעֲצַלְתַּיִם מִן הַגֶּבַע.

מְהֵרָה תַעֲמֹד לְפָנַי

וְתֵרֶא מַחֲרִישׁ

בְּהוֹנוֹת רַגְלַי הַוְּרֻדּוֹת.

לֹא אֵדַע מָה אַגִּידָה לָךְ.

אוֹרֵד עֵינַי אַרְצָה

וּפָנַי יִלְהָבוּ.

אוּלַי אֶלְחַשׁ שְׁכוּרָה:

מָה רָאִיתָ עַל דַּרְכֶּךָ? —

אַךְ כֻּלִּי אֹמַר:

הִנֵּה זֶה בָא!

וּזְבוּב לֹא יְרוֹנֵן

חֶדְוַת נַפְשִׁי הַבְּהִירָה.

וינה, 1925–1917

נוסח נוסף

נְבוֹכָה אֶעֱמֹדָה

וְלֹא אֵדַע נַפְשִׁי.

צִלְּךָ הַזָּקוּף

גוֹלֵש אִטִּי מִן הַגִּבְעָה.

מְהֵרָה תַעֲמֹד לְפָנַי

וְתֵרֶא מַחֲרִישׁ

בְּהוֹנוֹת רַגְלַי הַוְּרֻדּוֹת.

לֹא אֵדַע מָה אַגִּידָה לָךְ.

אוֹרֵד עֵינִי אַרְצָה

וּפָנַי יִלְהָבוּ.

אוּלַי אֶלְחַשׁ שְׁכוּרָה:

"מָה רָאִיתָ עַל דַּרְכֶּךָ? "

אַךְ כֻּלִּי אֹמַר:

“הִנֵּה זֶה בָא”. —

נְבוֹכָה אֶעֲמֹדָה

וְלֹא אֵדַע נַפְשִׁי.

[אראך צועד]

מאת

דוד פוגל

אֶרְאֶךָ צוֹעֵד שָׁלֵו

לְמַסָּעֶיךָ —

וּמְאוּם לֹא אֵרֶא בִלְעָדֶיךָ.

הֵן סַכּוֹתָ בַעֲדִי מְלֹא עוֹלָם,

הַגָּדוֹל, הַטּוֹב!

שְׁתֵּי יָדֶיךָ הַחִוְרוֹת

אוֹחֲזוֹת בַּשֶּׁמֶשׁ —

חֶרֶשׁ תִּכְרַע אֲמָתְךָ לְפָנֶיךָ

וְלֹא תָעֵז שְׂאֵת עֵינֶיהָ אֵלֶיךָ.

יָדַעְתִּי כִּי תַּעֲבֹר מִמֶּנִּי וָהָלְאָה —

אוּלַי יִגַּע מֶבָּט קַל

בְּרֹאשִׁי הַשָּׁחוֹר,

אָז יִצְהַל לִבִּי כָל יָמָי.

אוּלַי תִּתְּנֵנִי לֶכֶת אַחֲרֶיךָ,

לֶכֶת מְעַט אַחֲרֶיךָ,

הַגָּדוֹל, הַטּוֹב!

וינה, 1925–1918

[חדרי החיכוי]

מאת

דוד פוגל

חַדְרֵי הַחִכּוּי לָרוֹפְאִים הַגְּדוֹלִים,

כִּבְדֵי וִילָאוֹת בָּם לָסֹךְ חַלּוֹנוֹת;

הֶמְיַת בְּנֵי-אָדָם וּמַשַּׁק הַקְּרוֹנוֹת

מֵעֹמֶק הָרְחוֹב אֲלֵיהֶם אֵין עוֹלִים.

מִסָּבִיב צִיּוּרֵי-זְמַן-חָלַף אֲפֵלִים,

דֹּם קָפְאוּ אַנְדַּרְטוֹת לְזִנּוּק נְכוֹנוֹת,

עָמֹק כֹּה הָאֹדֶם שֶׁל קִיר וַאֲרוֹנוֹת

וּדְמָמָה עַתִּיקָה תַעֲטֹף הַכֵּלִים.

בִּדְמִי כָבֵד זֶה הָאָדָם כִּי טָבַע,

וְאָבַד בִּרְדִיפַת הַכִּסֵּא וְכָבָה —

גַּם הוּא יִדְמֶה פֹה לִכְלִי שְׂבַע-יָמִים;

עַל רֹךְ הַמַּרְבַד כִּי יִקְרַב חֶרֶשׁ צַעַד —

וְנִרְגַּז מִנּוּחוֹ, וְעָבַר אוֹתוֹ רַעַד,

וְהֵישִׁיר לָרוֹפֵא מֶבָּטָיו הַקָּמִים.

עוּבד לספרדית: 24.5.39

תגיות

חדש!

עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

לפריט זה טרם הוצעו תגיות