דוד פוגל
לעבר הדממה
פרטי מהדורת מקור: תל-אביב: הקיבוץ המאוחד; תשמ"ג 1983

עם כל העניים

מאת

דוד פוגל


[שנתי ציפורים]

מאת

דוד פוגל

שְׁנָתִי צִפֳּרִים תֹּאמַרְנָה

אֶל מְלֹא בֹקֶר,

כִּי בַיִת אֵין לִי,

וּבֵעָלוֹת מֵעָלַי גַּג-לָיִל,

וַאֲנִי מִסְתָּרֵחַ בַּחֲרִיצֵי כָל אֹרַח —

וְקָרְבָה כָל עֵז וְכָל פָּרָה מְתוּנָה

לְבָרְכֵנִי.


כָּכָה יִפֹּל יוֹם תָּרֹג

עַל יוֹם פְּלָדָה,

גַּחֲלֵי מְדוּרַת הָעִתִּים,

עַל כִּבְרַת חַיָּי.


[אלוהיי, בינה]

מאת

דוד פוגל

אֱלֹהַי, בִּינָה שֶׁחָנַנְתָּ לַגִּבְּנִים וְלַפִּסְחִים

וּלְכָל מוּמֵיהֶם בָּם —

מַה תִּסְכֹּן לָהֶם?


בִּנְטוֹת יְמֵי קַיִץ יַעַנְדוּ עַל פֶּתַח בֵּיתָם

וּפְנֵיהֶם כּוֹאֲבִים וְנוּגִים,

כִּי יֵדְעוּ יָדוֹעַ:

הֶבֶל כָּל מִשְׂחָק, כָּל מִפְעָל, —

אַךְ הִנֵּה עוֹלִים כָּל הַיְלָדִים מִן הָרַחְצָה

וְתִשְׁכֹּן בְּעֵינֵיהֶם תְּכֵלֶת הַמַּיִם הָרַכִּים הַפּוֹחֲזִים, —

וְלִבָּם הַנָּבוֹן יֵלֵךְ דּוּמָם אַחֲרֵיהֶם.


כֻּלָנוּ גָדַלְנוּ וְכָבַדְנוּ,

חָכְמָתֵנוּ עָבְרָה גְדוֹתֵינוּ —

אוּלָם אֵין חֶפְצֵנוּ בָהּ.


הִנֵּה הַיְלָדוֹת הַקַּלּוֹת

בְּעָבְרָן עַל פָּנֵינוּ

תִּשְׂחַקְנָה וְתִשְׂחַקְנָה כִּי כֹה מָלֵאנוּ.


אֱלֹהַי, הָסֶר-נָא מֵעָלֵינוּ שַׂקֵּינוּ הַמְלֵאִים

וְקַח מִשְׁעַנְתֵּנוּ.


חָפַצְנוּ כִי נֵקַל וְנִבְעַר כְּכָל הַיְלָדִים,

כִּי אִתָּם נִתְרוֹצֵץ בִּזְהַב הַקֵּיצִים עַל גְּדוֹת הָאֲגַמִּים,

כִּי נִלְמַד הַשְּׂחִיָּה כָל יָמֵינוּ

בַּמַּיִם הָרַכִּים, הַפּוֹחֲזִים.

חָפַצְנוּ כִי נִשְׂחַק וְנִשְׂחַק מְלֹא פִינוּ

עַל כָּל עֵז נִלְעֶגֶת,

וְעַל זְעִירֵי הַדָּגִים, בְּנוֹעַ זַנְבוֹתָם הַקְּטַנִּים,

וְעַל לֹא דָבָר.


קַח-נָא מִמֶּנוּ אֶת רוּחַ קָדְשֶׁךָ.

תְּנֵנוּ וּנְשַׂחֵק כָּל חַיֵּינוּ —

וְאַחַר נִנָּדֵף בָּרוּחַ,

כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ. —


[אלוהי, הנערות]

מאת

דוד פוגל

אֱלֹהַי, הַנְּעָרוֹת הַהוֹלְכוֹת לְעֵת עֶרֶב לָשׂוּחַ

עִם כַּלְבֵיהֶן,

כִּי לֹא חֲנַנְתָּן מִזִּיוְךָ,

וַאֲשֶׁר שׁוֹכְבוֹת מִדֵּי לַיְלָה עַל מִשְׁכָּבָן

וְלֹא תְנוּמָה לְעֵינֵיהֶן —

מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָהֶן?


הִנֵּה גַם לִבָּן הַתָּמִים

יְקַו כָּל הַיָּמִים לְרֶגַע שֶׁל טוֹבָה —

וְאַתָּה, אֱלֹהַי,

עַל כָּל בָּשָׂר עֵרִיתָ חַסְדֶּךָ —

וְאוֹתָן לָמָּה שָׁכַחְתָּ?


כָּל בְּרוּאֶיךָ יִבְעֲרוּ בְּעוֹלָמְךָ

לְהָבִים קְטַנִּים, בְּהִירִים,

וְהֵנָּה אַךְ עֲשֵׁנוֹת כָּל יְמֵיהֶן.


הֵן יוֹדְעוֹת מְאֹד: רֵעוֹתֵיהֶן יָפוּ מֵהֶן,

הַגְּבָרִים לֹא יֵדְעוּ רַחֵם, —

וְהִנֵּה סְפוּרִים הַיָּמִים

וְלִבָּן מָה רָפֶה,

לָכֵן יֵבְךְּ זֶה הַלֵּב מִדֵּי לַיְלָה עַל מִשְׁכָּבָן

וְלֹא דֳמִי לוֹ.


אֱלֹהַי, אֱצָל-נָא גַם עֲלֵיהֶן קֶרֶן אַחַת,

וְלוּ קֶרֶן זְעִירָה,

מִשַּׁלְהֶבֶת-זִיוְךָ הַגְּדוֹלָה —

וְתִלְהַבְנָה גַם הֵן,

וְתִיפֶינָה עֵינֵיהֶן

וּפְנֵיהֶן יִצְהָלוּ.


פְּקָד-נָא נְוֵהֶן אַךְ פַּעַם,

עוֹדָן יוֹשְׁבוֹת לְתֻמָּן וּמְחַכּוֹת,

הָבֵא גַם לָהֵנָּה מִנְחָה קְטַנָּה

— הֵן רַב לְךָ רָב! —

וִיהִי לָהֶן חָג.


[פעמים תאוה]

מאת

דוד פוגל

פְּעָמִים תְּאַוֶּה בַלֵּילוֹת

גֶּשֶׁת בְּחִיל לִבְנֵי-אָדָם

הַהוֹלְכִים לְדַרְכָּם,

הוֹשֵׁט לָמוֹ אֶת לִבְּךָ,

טְבוּל-דָּמִים, חָם.


אוּלַי תִּנְעַם לְרֶגַע

דַּרְכָּם הַשְּׁחוֹרָה.


תִּתּוֹ לַבְּזוּיִים, לָרְשָׁעִים,

גַּם לַחֲזָקִים —

אוּלַי תָּהֵל רֶגַע

בַּת-צְחוֹק זַכָּה

עַל שְׂפָתַיִם

לְאֹדֶם לִבְּךָ הָרוֹעֵד בַּיָּד.


[בחדרי האחרית]

מאת

דוד פוגל

בְּחַדְרֵי הָאַחֲרִית עִם עֲרֹב יוֹם אָדֹם —

יֶחְרַד הַחוֹלֶה וְנִסָּה אֶת יָדוֹ עוֹד לָשֵׂאת;

לֹא-כֹחַ תִּצְנַח לַשְּׂמִיכָה, אַט לִגְוֹעַ בִּרְתֵת:

כֹּה לַהַב הַנֵּר עוֹד יַעְפִּיל וְיִדְעַךְ אָז עַד תֹּם.


בַּשְּׁחוֹר הִתְאַסְּפָה הַשְּׁתִיקָה הַסּוֹפִית שֶׁל הַתְּהוֹם.

זִכְרוֹן כָּל סָבִיב כְּבָר נִמְחָה וְאַף בֹּשֶׂם הָעֵת.

וַאֲנָחָה בַּגָּרוֹן נֶעֱצָרָה, לִבְלִי שׁוּב לָצֵאת:

שַׁעֲטַת הַיָּמִים כֵּן לָנֶצַח חָדְלָה מֵהֲלֹם.


וְיֵשׁ כִּי תַלְבִּין בַּזָּוִית עוֹד אָחוֹת מְאֻבֶּנֶת,

הַרְחֵק מִתֵּבֵל, וְנַפְשָׁהּ אֵי-לְאָן מְכֻוֶּנֶת,

אוּלַי אֶל הֵדֵי הַיַּלְדוּת, כְּבָר נָדַמּוּ בַקֶּרֶב, —


אָז פֶּתַע תֵּדַע, כִּי אֶל אֵלֶּה סַלְעֵי הַדְּמָמָה

הֵן נֻפְּצוּ גַם יָמֶיהָ; פֹּה סָף עוֹלָמָהּ — — —

אוּלָם הַצְּרָצַר יְנַסֵּר אֶת הַלֵּיל בְּלִי הֶרֶף.


[המקור האשכנזי]

עִם הַעֲרֵב יוֹם אָדֹם בְּבָתֵּי הַמָּוְתָה

וְחָרַד לֵב חוֹלֶה וְנִסָּה אֶת יָדוֹ עוֹד שְׂאֵת —

לֹא כֹחַ שׁוּב תִּפֹּל לַשְּׂמִיכָה וְתִגְוַע רְתֵת:

פְּלֵטַת לַהֶבֶת הֶעְפִּילָה וְסָלְדָה וְכָבְתָה.


שְׁתִיקַת הַפִּנּוֹת בָּאֹפֶל מֶה עָבְתָה!

אַף זֵכֶר כָּל סָבִיב בַּלֵּבָב כְּבָר מֵת

וַתִּגְלַד אֲנָקָה לִבְלִי הוֹסֵף צֵאת:

כֹּה הֶמְיַת הַיָּמִים לָנֶצַח פֹּה שָׁבְתָה.


וְיֵשׁ אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עוֹד אָחוֹת לְבָנָה,

נִשְׁכַּחַת מִתֵּבֵל, וְתַאֲזֵן אֵי-אָנָה,

כִּלְיִבְלֵי מֶרְחַקִּים, נָדַמָּה רִנָּתָם —


אָז תֵּדַע לְפֶתַע: אֶל חוֹף זוֹ הַדְּמָמָה

אַף נֻפְּצוּ יָמֶיהָ. בָּהּ כָּלָה עוֹלָמָהּ — — —

אַךְ אֵי-שָׁם יָהִימוּ עוֹד חֲסִילִים שִׁירָתָם.


[על מצעי כרים]

מאת

דוד פוגל

עַל מַצְּעֵי-כָרִים הִתְפַּלְּשׁוּ יְמֵיכֶן

וְחִכּוּ,

דָּלְקוּ עַד פִּתְחֵי הֶעָרִים

וְחִכּוּ עַד כְּבוֹתָם.


שָׁעָה יְתֵרָה אֵיכָה יְשַׁבְתֶּן,

כּוֹתְבוֹתַי הַחֲבִיבוֹת,

בְּבָתֵּי-הַמִּסְחָר הַגְּדוֹלִים?!


סְיָחִים גָּמְאוּ קֵיצִים לִצְמָאָם,

דָּהֲרוּ וּמוּנָף זְנָבָם.

נְמָלִים נָשְׂאוּ וְנָשְׂאוּ שַׂקִּים

אֶל לֵב הַחֹרֶף.


רָאִיתִי יְדֵיכֶן שֶׁבָּלוּ מִכְּתִיבָה,

נַעֲלֵיכֶן שֶׁחוּמוֹת לֹא הָיוּ

וְיָפוֹת לֹא הָיוּ.


רַעְיוֹתֵיכֶן בְּאִשָּׁה-וּבַעַל שִׂחֵקוּ,

אַךְ אַתֶּן עִם עֶרֶב מְקֻיָּץ

לְאֵם זְקֵנָה הִגַּשְׁתֶּן

שְׂרִיד-שְׁנוֹתֵיכֶן,

כּוֹתְבוֹתַי הַחֲבִיבוֹת!


[מלוא אורך רחובות]

מאת

דוד פוגל

מְלֹא אֹרֶךְ רְחוֹבוֹת

גֻּלְגָּלוֹת נִקְלָעוֹת

מִכַּף תְּמוֹל אֶל כַּף מָחָר.


נוֹשְׂאֵי-סֵבֶל כְּבֵדִים

תָּמִיד קְרוֹנוֹת יִמְשָׁכוּ —

בָּם תִּלֵּי שְׁנוֹתֵיכֶן הַמֵּתוֹת,

בְּנוֹתַי הַזְּקֵנוֹת!


יְשִׁישִׁים אֲשֶׁר רוֹבְצִים

עַל פִּתְחֵי מִקְדָּשִׁים —

אֶבְרֵיהֶם כְּבָר שָׁלְחוּ לִקְבוּרָה.


שָׁוְא לָכֶן עַל סִפִּים

עִם עֶרֶב

וּצְפוֹת אֶל רֵאשִׁיתְכֶן!


[מכתבים פשוטים]

מאת

דוד פוגל

מִכְתָּבִים פְּשׁוּטִים וַעֲנָוִים,

עָמְלָה יָד כְּבֵדָה לְכָתְבָם —

תָּוֵי-כָבוֹד תְּלִיתִים עַל חָזִי.


מִלַּיִךְ שֶׁצָּמְחוּ בְּעַרְבוֹת בֶּסְרַבִּיָּה

כְּקִלְחֵי הַתִּירָס הַקָּשִׁים,

אֲחוֹתִי הַשְּׁחוֹרָה!


לִפְנֵי פִתְחֵךְ בְּאֵר חָפָרְתְּ,

בָּא כֶלֶב-שְׁכֵנֵךְ הַשָּׂעִיר

לִרְאוֹת בַּמַּעֲשֶׂה.

וּבָנַיִךְ דִּמּוּ לָדוּג בָּהּ

עִם עֶרֶב

יָרֵחַ מַחֲמִיא.


זוֹחֵל הָיִיתִי —

וּמִן הַשֻּׁלְחָן לִנְפֹּל

לֹא נְתַתִּנִי.


וְעַתָּה אֹמְרָה מִלִּים זָרוֹת

מִדֵּי לַיְלָה

אֶל כְּרַךְ מִשְׁתָּאֶה —

וְאֵין יוֹדֵעַ,

כִּי אוֹתָךְ אֲדַבֵּר מִקִּרְבִּי,

אַתְּ אֲחוֹתִי הַנַּעְלָמָה

בְּעַרְבוֹת בֶּסְרַבִּיָּה.


[עם ערביים]

מאת

דוד פוגל

עִם עַרְבַּיִם חַכְלִילִים

הִנְנוּ עֲנִיִּים מְאֹד.


אָז חֲרֵדִים נְבַקְשָׁה

מִקְדָּשִׁים נְשׁוּיִים,

לִכְרֹעַ בְּלִבָּם הָאָפֵל,

לֵאלֹהִים מֵתִים.


בַּיָּמִים שָׁכָחְנוּ.


לָאָרֶץ יָשַׁבְנוּ בַּשְּׁוָקִים

וְסַלֵּי תַפּוּחִים לְפָנֵינוּ —

אוֹתָם הִלַּלְנוּ בַשֶּׁמֶשׁ

לְאָזְנֵי כָל עוֹבֵר.


וְעִם עַרְבַּיִם חַכְלִילִים

הִנְנוּ עֲנִיִּים מְאֹד.


הַרְחֵק, הַרְחֵק אָבַד מִמֶּנּוּ

כַּדּוּרֵנוּ הָאָדֹם.


וּבָכֹה חָפַצְנוּ עוֹד פַּעַם,

הַרְבֵּה בֶכֶה עִם הַיְלָדִים —

וְהִנֵּה חָרַבְנוּ מִן הַיּוֹם,

עֵינֵינוּ לֹא תֵרַדְנָה גְשָׁמִים.


[צעדי דור]

מאת

דוד פוגל

צַעֲדֵי דוֹר וָדוֹר

תּוֹךְ נַפְשִׁי הַיּוֹם יִשְׁעָטוּ.

כֻּלָּם עָבְרוּ לְפָנֵינוּ

אֶת הָאָבִיב וְאֶת הַחֹרֶף.


אֲבִיבָם הֵעִיף עֲלֵיהֶם

כָּל נוֹצוֹת נִצָּתוֹ

וַיִּשְׂמָחוּ —

וְאוֹתָנוּ לֹא זָכְרוּ וְלֹא חָלוּ.


וְהִנֵּה בָאנוּ שִׁכְבָה חֲדָשָׁה

וַנֵּשֶׁב בָּאָבִיב.


יְלָדֵינוּ רוֹקְדִים קִרְבֵּנוּ לִקְרַאת מָחָר,

שׂוֹחֲקִים לְתֻמָּם.


אוּלָם מְהֵרָה נִשְׁכַּב לְיַד הָרִאשׁוֹנִים,

שְׁחוֹרִים וּשְׁלֵוִים.

וְאַחֲרֵי אֶלֶף שָׁנָה —

הֲתֵשֵׁב גַּם אַתָּה, הַזָּר,

בִּבְדִידָתְךָ הָרְחוֹקָה, כָּמוֹנִי הַיּוֹם,

וְלִבְּךָ בָּאָבִיב אֵלֵינוּ

וְאֵלֶיךָ?


[עוד אילן]

מאת

דוד פוגל

עוֹד אִילָן עִמָּדִי וְנַעֲמֹד קוֹמְמִיּוּת

בְּלֵב עוֹלָמְךָ לֹא-הָגוּי.

שְׁבִילֵי כָל אָדָם עַל פָּנֵינוּ וָהָלְאָה יִשְׁאָפוּ,

בְּלִי דַעַת אֶל מֵימֵי-עַרְבֶּךָ אֲשֶׁר תִּשְׁתֶּה;

אֲנִי וְעוֹד אִילָן עִמָּדִי

יַחְדָּו נָגִילָה,

בֶּאֱהֹב שֶׁמֶשׁ אֲמִירֵינוּ בַצָּהֳרָיִם,

וְלִפְנֵי בֹקֶר הוֹגֵי-שְׁחוֹרִים

חִיל נָחִילָה

עִם רוּחוֹת אֲרֻכִּים.


מֶה חָפַצְנוּ מְאֹד,

כִּי תִשְׁלַח אֵלֵינוּ כָל צִפֳּרֶיךָ

לִבְנוֹת כַּדּוּרֵי-קִנֵּיהֶן עַל רָאשֵׁינוּ.

אָז יְטַפְּסוּ וִיטַפְּסוּ

בְּבָקְרֵי אֲבִיבִים

כָּל יְלָדֶיךָ הַקַּלִּים עַל גֵּוֵנוּ

לִנְגֹּעַ לֵב זָעִיר וְחָרֵד

אֶל גּוֹזָלִים חֲלָקִים.


וּבַעֲבֹר שִׂמְחָתְךָ לִבֵּנוּ —

וְשָׁטְפָה מְלֹא עוֹלָם מַיִם כַּבִּירִים

לִלְחֹךְ כַּפּוֹתֶיךָ.

אָז נָשִׁיר אַף נִצְהַל קוֹל אַדִּיר

לְבַב כָּל יֶרֶק וְכָל רֶמֶשׂ,

כָּל כֶּלֶב וְכָל פָּרָה.


[הנה בצלעי היערות]

מאת

דוד פוגל

הִנֵּה בְצַלְעֵי הַיְּעָרוֹת מִמֶּרְחָק

עוֹד דְּבֵקִים כָּל כִּתְמֵי אַרְגָּמָן,

יְרָקוּם יְמֵי-קַיִץ נִשְׁחָפִים.


עַד כִּי יֵרָחֲצוּ

בְּמֵימֵי עֶרֶב שְׁחוֹרִים,

וְרוּחַ תַּעֲבֹר בִּמְרוֹמֵי צַמָּרוֹת

וְתָנַע בַּלָּאט דִּמְמָתָן

וְתֶחְדָּל.


אָז יִסַּע לַיְלָה לַגֵּיאָיוֹת,

שָׁטוֹף וְגָאֹה,

וְעָבוֹר כָּל רָאשֵׁי הֶהָרִים.


וְאַתָּה, הַשָּׁלֵו, כִּי-תֵרֶא כָל אֵלֶּה —

וּבָאוּ אֵל יַעֲרֵי הַיְגוֹנִים מִמֶּרְחָק

אֶל-קִרְבֶּךָ

וְשָׁכְנוּ בְךָ לְעוֹלָמִים.


אַךְ רוּחַ תַּעֲבֹר בַּצַּמָּרוֹת

וְתָנַע כִּמְעַט דִּמְמָתְךָ

וְתֶחְדָּל.


[ידעתי הערים]

מאת

דוד פוגל

יָדַעְתִּי הֶעָרִים,

בָּן לֹא תּוּכְלִי בֹא חַיִּים, פָּרָתִי.


טוֹב כִּי נִקְחָה חַיֵּינוּ עִמָּנוּ

וְכָל עוֹפוֹתֵינוּ,

וְנָשׁוּבָה הַבָּיְתָה.


לְשׁוּלֵי עֲיָרוֹת נָסוּ נְהָרוֹת

אֶל לֹא-אֵדַע-אָן —

עַתָּה נֵלְכָה בַלָּאט בְּעִקְּבוֹתָם, פָּרָתִי.


[אבואה עירום]

מאת

דוד פוגל

אָבוֹאָה עֵירֹם אֶל פִּתְחֵךְ וְיָחֵף —

אַל בִּי תֵבוֹשִׁי.

יָמַי הַשְּׁלֵוִים בְּסַעֲרֵךְ הֵן תַּחֲרשִׁי,

לָכֵן אֵין-מָשׁוֹט אֶל כָּל צַד אֶסָּחֵף.


מִמְּקוֹר דָּמַיִךְ כִּי דֶמַע יִזַּל לִלְבָבִי,

נִרְוֶה גַם שְׁנֵינוּ, אֲנִי וָאָתְּ,

עַד אִם תִּשְׁקֹט נַפְשֵׁךְ וְתָרֹן אַף בַּלָּאט —

וְעֵינַיִךְ עֵינָיו שֶׁל אָבִי.


עַל פִּי בּוֹרֵנוּ עוֹד רֶגַע קָטָן נִתְמַהְמַהּ.

הִנֵּה רָפְתָה כְּבָר יָדֵנוּ וְשַׁךְ זֶה הַכַּעַשׂ,

עַתָּה רַק טוֹב לָנוּ שֶׁבֶת אֵין-מַעַשׂ —

וְתֵבֵל הֵן נָשַׁתְנוּ בַּחוּץ זֶה-כַּמָּה.


[המקור האשכנזי]

אֶל פִּתְחֵךְ אָבוֹאָה עֵירֹם וְיָחֵף —

אַל בִּי תֵבוֹשִׁי;

שִׁמְשֵׁךְ הַשְּׁחוֹרָה יָצַקְתְּ עֲלֵי רֹאשִׁי,

אָז נִשְׁבַּר מְשׁוֹטִי, לְכָל רוּחַ אֶסָּחֵף.


מִמְּקוֹר דָּמַיִךְ דֶּמַע כִּי תִשְׁאָבִי

וְרָוִינוּ שְׁנֵינוּ, אֲנִי וָאַתְּ,

עַד יִשְׁקֹט לִבֵּךְ, אַף יָרֹן אָט —

וְעֵינַיִךְ עֵינֵי אָבִי.


עַל מִפְתַּח בּוֹרֵנוּ עוֹד רֶגַע נִתְמַהְמַהּ.

הִנֵּה רָפְתָה יָדֵנוּ וְשָׁבַת הַכַּעַשׂ,

עַתָּה טוֹב לָנוּ שֶׁבֶת אֵין-מַעַשׂ —

וְתֵבֵל נָשַׁתְנוּ זֶה-כַּמָּה.

בְּזַעַף הָעוֹלָם

מאת

דוד פוגל


[שוורי הכבדים]

מאת

דוד פוגל

שְׁוָרַי הַכְּבֵדִים שָׁאֲרוּ בַבָּיִת,

לֵילוֹת חֲלָקִים

עֲלֵיהֶם יִתְרַפְּקוּ —

חֲתוּלִים שְׁחוֹרִים, חֲשָׁאִים.


אַךְ שָׁוְא לָכֶם, אַחַי, כִּי תְחַכּוּ!

נְעָלַי נָשַׁלְתִּי —

הֵן רָפָא לְרַגְלַי הַדָּווֹת

וְלִבִּי לֹא יִפֶן לַיָּיִן.


עֵירֹם וּלְנַפְשָׁהּ

רוֹבְצָה שָׁם שְׁדֵמָה,

יִקְרַח סַגְרִיר בָּהּ קָרְחָה —

וְאָנֹכִי לֹא אָשׁוּב.


רָאשֵׁי הָרִים שְׁנוּנִים

הַשָּׁמָיְמָה,

עַתָּה יֵלֶא שָׁם הֵלֶךְ,

זֶה הַהֵלֶךְ לֹא אָנִי.


רְחוֹבוֹת הוֹלֲלִים

הָרְסוּ אֶל חַדְרִי

וַיִּשָּׂאוּנִי אִתָּם.


[עם כלבים]

מאת

דוד פוגל

עִם כְּלָבִים אֶת פְּצָעַי

בַּבִּיבִים אָלֹקָּה.

כָּל בֹּקֶר יִזְרַח שֶׁמֶשׁ לִשְׁקֹעַ —

אַשְׁרֵי יִרְאֶנּוּ!


טֹרְפָה הַדַּעַת!

וּצְוָחָה וּבְכִי וָשִׁיר מִבָּיִת —

לְרַחֲבֵי הַדּוֹרוֹת

הֵמָּה יָהִידוּ בְּרִיק הַלֵּיל.


דָּלְחוּ עֵינַיִךְ לַשִּׁגָּעוֹן

וְרָחֲבוּ מִפַּחַד.

מַה-לָּךְ כִּי תַחַרְגִי אֶל אַרְמוֹנוֹת חֲרֵבִים,

בַּת-מַלְכָּה כְלוּאָה?


רְאִי, רַעְיוֹתַיִךְ לֹא שְׂנֵאוּךְ.

הוֹאִילוּ הַגֶּד-לָךְ מִדֵּי לַיְלָה פָרוּעַ:


תְּקוּעוֹת חֲרָבוֹת בַּכֶּסֶת,

תַּחְתֶּיהָ אֵין אִישׁ.


עֲרִיסָה לְבָנָה

מֵעַצְמָהּ תִּתְנַדְנֵד,

בָּהּ יֶלֶד מֵת.


כָּל אֶלֶף שָׁנָה

בָּאָה יְשִׁישָׁה מֵאֶרֶץ גְּזֵרָה,

מְצִיצָה אַחַת בַּחַלּוֹן

וְהוֹלֵכָה. —


[שבורים הפכים]

מאת

דוד פוגל

שְׁבוּרִים הַפַּכִּים

וְרֵיק הַגָּבִיעַ.

נִמְשֶׁכֶת מִגַּג הַיָּצִיעַ

יִלְלַת חֲתוּלִים נְמַקִּים.


בְּעִיר נָכְרִיָּה מִתְפַּלֶּשֶׁת אִשָּׁה,

כְּרוּתָה מִן הַבַּעַל.

אוּלַי הַלַּיְלָה כּוֹס רַעַל

אֶל פִּיהָ עוֹד הִיא מַגִּישָׁה.


שָׂרִיד אָנֹכִי וְלִי אֵין שֵׁנִי.

הַרְחֵק לֹא יָרֹן לִי עוֹד כְּרָךְ.

כִּבָּה סַעֲרִי אֶת הָאָח,

וְאָפַס כָּל יֵינִי.


הַב הַמַּאֲכֶלֶת!

הַלַּיְלָה אֶשְׂרֹט בִּבְשָׂרִי

מַדְוֵי אֶתְמוֹלִי וּמְחָרִי

וְאַךְ הַשַּׁלְשֶׁלֶת.


בַּחשֶׁךְ אַתִּיז כֹּה שְׁנוֹתַי

אַחַת אֶל אַחַת לָאָרוֹן.

וְאָחוּג מִסְּבִיבוֹ חוּג שָׁחוֹר וְאָרֹן

שִׁיר אָבְדַן תְִּקווֹתָי.

[המקור האשכנזי]

נִשְׁבְּרוּ הַפַּכִּים

וְרֵיק הַגָּבִיעַ,

קוֹלְחָה מֵעַל גַּג יָצִיעַ

יִלְלַת חֲתוּלִים נְמַקִּים.


בַּנֵּכָר מִתְפַּלְּשָׁה אִשָּׁה בּוֹכִיָּה,

כְּרוּתָה מִבַּעְלָהּ.

אוּלַי בְּזֶה הַלַּיְלָה

עוֹד תָּרִיק כּוֹס-רַעַל אֶל פִּיהָ.


שָׂרִיד הִנֵּנִי,

מִמֶּרְחָק לֹא יָרֹן לִי כְרָךְ.

סַעֲרִי כִבָּה הָאָח

וְאָפֵס כָּל יֵינִי.


הַב הַמַּאֲכֶלֶת!

הַלַּיְלָה אֶשְׂרֹט בִּבְשָׂרִי

כָּל מַדְוֵי אֶתְמוֹלִי וּמְחָרִי

וַאֲנַתְּקָה הַשַּׁלְשֶׁלֶת!


בַּחֲשֵׁכָה אַתִּיז אֶצְבְּעוֹתַי

אַחַת אַחַת אֶל הָאָרוֹן,

וּסְבִיבוֹ חוּג שָׁחוֹר אָחוּגָה וְאָרֹן

שִׁיר אַחֲרוֹן יְמוֹתָי. —


[טבחתי אשתי]

מאת

דוד פוגל

טָבַחְתִּי אִשְׁתִּי

וָאֶשְׂרֹף אֶת בֵּיתִי —

תְּנוּנִי לִשְׁתּוֹת

וְלִבְכּוֹת אֶת מֵתִי.


מָטָר בִּי נוֹעֵץ מְחָטָיו;

תֵּבֵל הִתְפָּרְקָה אֶת הוֹדָהּ.

עֵת לִי לִזְרֹק כָּל יָמָי,

לִגְמֹר זוֹ שָׁוְא-עֲבוֹדָה!


עֵינַי הִנְחַלְתִּי לַלֵּיל —

תִּפְרַחְנָה לָעַד מְאוֹרוֹת,

לָאִיר לַעֲמוּסֵי הַיָּגוֹן

עַל עֶבְרֵי הַדּוֹרוֹת.

[המקור האשכנזי]

טָבַחְתִּי אֶת אִשְׁתִּי

וָאֶשְׂרְפָה בֵיתִי —

הָבוּ לִי לִשְׁתּוֹת

וְלִבְכּוֹת אֶת מֵתִי!


גֶּשֶׁם שׁוֹלֵחַ בִּי מְחָטָיו

וְעֵירֹם אֶעֱמֹדָה;

עֵת לִי כִי אֶזְרֹק כָּל יָמַי

וַאֲכַל הָעֲבוֹדָה!


אַךְ עֵינַי הִנְחַלְתִּי לַלַּיְלָה

וְעָפוּ לָעַד שְׁנֵי מְאוֹרוֹת,

לָאִיר לְלִבּוֹת הַדְּווּיִים

לְעֶבְרֵי הַדּוֹרוֹת. —


[חוטם יחידי]

מאת

דוד פוגל

חֹטֶם יְחִידִי טִפַּחְתֶּן,

עַתָּה אָבַד בְּאֹפֶל הַשְּׁוָקִים.


בָּתִים חֲרֵבִים

לְבַדְּכֶן תָּגֹסְנָה הַיָּמִים.

מִטְרוֹת הָעִתִּים יָרֹנּוּ

עַל גַּגְּכֶן שֶׁחוֹרָר,

זוֹנוֹתַי הָעֲנָווֹת.


אִישׁ לֹא יָבֹא עוֹד לַחֲסוֹת

בְּגֵוְכֶן הַנֶּאֱמָן

מִשְּׁרַב הַדָּמִים.


אַךְ אָנֹכִי אֲלַוְּכֶן

שְׁבִילִים שְׁחוֹרִים

וַאֲתַן לְאַפְסַיִם

לְבַבְכֶן.


[במרומי סמטה]

מאת

דוד פוגל

בִּמְרוֹמֵי סִמְטָה

תִּשְׁלַחְנָה נָשִׁים מִן הַחַלּוֹן

שְׁדֵיהֶן הַבְּצֵקִים

מִדֵּי הַעֲרֵב יוֹם.


מִדּוֹר וָדוֹר

יוֹצְקִים חֻדֵּי מִקְדָּשִׁים

עַצֶּבֶת נַעֲלָמָה

אֶל תּוֹךְ עָרַי הַשּׁוֹמֵמוֹת.


כְּבָר הוֹלֵם עֶרֶב בִּבְשָׂרֵנוּ,

נֵרֵנוּ אוֹמֵר לִדְעֹךְ, רֵעַי!

הָבָה נֹאחַז אִישׁ יַד עֲמִיתוֹ

כִּילָדִים נֶעֱזָבִים.


[עבר יום]

מאת

דוד פוגל

עָבַר יוֹם אֶת הֶהָרִים,

עָזַב רֹן גֶּשֶׁם

בַּבִּקְעָה הָרֵיקָה.


אַחַי אֲשֶׁר עָיְפוּ מִשֶּׁכְּבָר —

בִּמְעָרַת-לֵיל רְחוֹקָה

טָמְנוּ אֶבְרֵיהֶם הַנִּרְפִּים.


אַךְ עַל כָּרֵי עַרְבַּיִם

סוּס עֵירֹם עוֹד יַקְשִׁיב לְבָדָד

אֶל שִׂיחַ הַגֶּשֶׁם הַנִּרְחָב.


[כבדו עליך]

מאת

דוד פוגל

כָּבְדוּ עָלַיִךְ הַחַיִּים,

עַד כִּי טֹרְפוּ רְחוֹבוֹתַיִךְ;

בְּנֵי-אָדָם לַהַב גָּדוֹל יִלְהָבוּ —

אֵלֶּה מְאוֹרַיִךְ, פָּרִיס.


בָּדָד יִישַׁן לַיְלָה עֲלֵי גַגּוֹת —

וְאַתְּ עֵרָה וְעֶרְיָה,

עִירִי הַפְּרוּעָה.

נֶצַח תָּרֹן תַּאֲוָה מֵחֲדָרָיִךְ.


יְגוֹנֵךְ וְאִשֵּׁךְ

מֵעַל קִירוֹת גִּבְּנִים

נַחֲלֵי תָּמִיד יִנְהָרוּ

אֱלֵי לִבּוֹת חֲרֵדִים.


פַּעַם אָסֵב עֵינַי מִן הַזָּר

תָּמִיד יֵלֵךְ מֵאַחֲרָי.

לָמָּה עַל שְׁעָרִים יְחַךְ לִי

וְיִתְגַּנֵּב לָלוּן עִמִּי כָּל לָיְלָה?


[יומנו החיוור]

מאת

דוד פוגל

יוֹמֵנוּ הַחִוֵּר לָאִינוּ לַמְּכוֹנוֹת,

עַתָּה נִגְּשָׁה לָעֶרֶב בַּלָּאט,

כִּי יַבְעִיר אַלְפֵי אִשָּׁיו

תּוֹךְ גֵּוֵינוּ הַחֲמוּדִים.


נִסֹּךְ אַהֲבָה עַל פְּנֵי חוּצוֹת,

שֶׁיִּתְלַקְּחוּ וְיִסְחָרוּ,

עַד יִתְרוֹנֵן לֵיל מְיוֹמָם

וּבֹקֶר נוֹבֵל לֹא יִזְכֹּר.


אַךְ כָּל בּוֹדְדֵי דֶרֶךְ

בָּךְ יָבֹדּוּ שִׁבְעָתָיִם.


בְּקוֹמָה עֶלְיוֹנָה מַה תְּחַךְ לָהֶן

קֻבִּיַּת שְׁתִיקָה דָוָה,

כָּל לָיְלָה.


אֲטוּמֵי עָשָׁן וַאֲנָשִׁים

פָּרְצוּ בָתֵּי-קָפֶה אֶל הַשְּׁוָקִים.

וּכְתֻמֵּי נְהָרָה בָם קָפְאוּ תַחְתָּם

בּוֹדְדַיִךְ,

חֶרֶשׁ וְנִבְהָלִים.


וְאָבוּ כֹה הַאֲרֵךְ שֶׁבֶת,

יָגֵעַ וּפֹה.


אוֹ אַף לֶכֶת וְלֶכֶת,

עַד אֵין רֶגֶל וּזְמָן.


לְנַפְשָׁם יֵצְאוּ מִן הַלַּיִל

וְיִתְמָהוּ:

נִטַּשׁ בֹּקֶר אֲשֶׁר לֹא חֹרֶף —

וַחֲתִימַת כְּפוֹר עַל גַּג וַאֲדָנִים,

וְעַל פְּנֵי נְעָרוֹת חוֹפְזוֹת

מִלֵּיל אֲהָבִים

אֶל מְכוֹנַת פְּלָדָה.


וּלְשֶׁמֶשׁ חוֹלֶה רֻפְּדוּ כָרֵי אֵפֶר

וְרַךְ לוֹ.

לָשׁוֹן צְהֻבָּה יַאֲרִיךְ

מוּל קַשְׂקַשֵּׂי הַסֵּינָה.


[חדרי שישך]

מאת

דוד פוגל

חַדְרֵי שֵׁישֵׁךְ שֶׁרָוְחוּ —

תַּחַת סֵבֶל עִתִּים יָנוּחוּ.

כִּי בָם לָנוּ מִשְׁתֵּי חֶמֶד,

גֹּרַשׁ עֶרֶב בִּמְאוֹרֵי נֵרוֹת

וְאַרְכֵי רֶגֶל שָׁמְרוּ סִפָּם.


עֵינֵי נָשַׁיִךְ שְׂרָפִים עָפוּ

מְלֹא חֲלָלָם,

חָלוּ גֵוִים דַּקִּים

נִיעִים חוֹלְמִים

תּוֹךְ שַׂלְמַת-כִּפָּה מְגֻוֶּנֶת.


דֶּרֶךְ תְּמוּרוֹת שָׁנִים

חַי מַלְכֵּךְ עַד הֵנָּה.

פְּעָמִים יֵצֵא בַּסַּנְוֵרִים

אֶל כִּכַּר-עֶרֶב כֵּהָה

וּדְמוּתוֹ הָאֲרֻכָּה

שְׁחוֹרָה לוֹ נִשְׁקֶפֶת

מִמַּרְאַת הַמִּרְצֶפֶת.


בָּתִּים דְּחוּיִים יָשְׁבוּ לָאָרֶץ —

הֵמָּה כָל הֲדָרֵךְ יַחֲרִישׁוּ

אֶל חָפְזַת כִּרְכָּרוֹת גּוֹעוֹת.


סִמְטָה שְׁחוֹחָה כָזֹה

עָבַר יֶלֶד, עָבְרָה זוֹנָה, עָבַר תַּלְיָן.


וְעַתָּה אָנֹכִי,

מִשָּׁם,

מִכַּף-יַלְדוּתֵךְ עַד אַפְסָיִךְ.


תּוֹךְ לֵילַיִךְ יִשְׂחוּ

רִבּוֹא אוֹרוֹת גְּוָנִים,

שְׁחָקִים אֲדַמְדַּמִּים עֲלֵיהֶם יִשַּׁחוּ —

וְאֵלַי

נִפְנוּפֵי אֵין-שֵׁמַע יִשֹּׁבוּ

מֵאָז —

מִמְּנָפוֹת נָשַׁיִךְ הַיָּפוֹת שֶׁנָּמוּ.


[עבים ערבייך]

מאת

דוד פוגל

עָבִים עֲרָבַיִךְ בַּסְּתָוִים

וּמִשְׁקְפֵי אוֹרַיִךְ נֶעְכָּרוּ —

לַיְלָה וְלַיְלָה בְּרַעַד תִּבְלָעֵם הַסֵּינָה.


עֲבָרֵךְ מָלֵאת עַד אֵין מָקוֹם.

מִגְרָשִׁים כְּסוּפִים

תְּמוֹלֵךְ וּמְחָרֵךְ עוֹד הוֹזִים.

וְאוֹתִי יָד זָרָה

בָּךְ שָׂמַתְנִי

לִחְיוֹת עִמָּךְ כָּל יַלְדוּתֵךְ.


כָּל סִמְטוֹתַיִךְ הַנִּלְאוֹת

נוֹטוֹת אֶל קִרְבִּי

וְעָגְמַת מִקְדָּשִׁים אֲשֶׁר נִתְעוּ

אֶל תּוֹךְ צָהֳלַת חוּצוֹת.


שָׁרִים בָּךְ הָלְכוּ

וְאַךְ יָפְיָם לְעוֹרָם —

בְּנוֹתַיִךְ הַדַּקּוֹת מָה אֲהֵבוּם.

וְלֵילֵי-רִקְמָה אַף עָלַי תָּנִיפִי,

אוֹתָם עוֹד אַעַט כָּל יָמָי.


[רגליי ביון היום]

מאת

דוד פוגל

1


רַגְלַי בִּיוֵן הַיּוֹם תִּטְבַּעְנָה

וְנוֹפִי נוֹטֶה אֶל הַלָּיְלָה.


הָרִים סָבִיב לִי,

כּוֹכָבִים עַל רֹאשִׁי נוֹשְׁרִים,

נִתָּזִים מֵעַל פְּנֵי כַדּוּר קוֹדֵר.


עַתָּה נִסְּחוּ גַם אֲבוֹתַי —

אֲנִי רֵאשִׁית.

עִמָּדִי לְבַדִּי

הָאֲדָמָה עָטָה אֶל אַפְסָיִם.


בְּרַחֲבֵי הָעִתִּים

אֵרֶא עֶדְרֵי סוּסִים אֵין-בְּעָלִים

דּוֹהֲרִים אֶל הַקֵּץ.


וְלֵב הָאֲדָמָה הוֹלֵם פַּעַם

טֶרֶם יִגְוָע.


  1. השיר נמצא בכ"י A–D — אחד מארבעה שפוגל הכין לקראת כינוס שיריו בספר השירים השני, לעבר הדממה. מועד השיר (וינה, 20.5.1924) נקבע על פי פנקס השירים 'ברוידס III.  ↩


[שחו סירות]

מאת

דוד פוגל

שָׂחוּ סִירוֹת מִדֵּי עֶרֶב

בְּנַהֲרֵי יַלְדוּתֵנוּ,

שֵׁנָה חֲלָקָה פָרְשׂוּ עָלֵינוּ —

וְיָדַיִךְ הִלְבִּינוּ וְנָמוּ.


בְּקָמָה צְהֻבָּה קֵיצִים יִתְבּוֹסְסוּ

בְּחַם לָהֶם,

וְעֵת קָצִיר הִגִּיעָה.


אֵיכָה זֶה מִהַר וְחָרַב קִרְבֵּנוּ,

וְאֵין מַגִּישׁ לָנוּ

מַיִם אִם יָיִן!


כַּדִּים רֵיקִים

עַל פְּנֵי אֶרֶץ נַעֲמֹדָה —

עוֹלָמֵנוּ יְצָאָנוּ.

יָדֵינוּ תְלוּיוֹת אַרְצָה

בַּדִּים שְׁבוּרִים.


דֶּרֶךְ יְעָרוֹת

מאת

דוד פוגל

דֶּרֶךְ יְעָרוֹת

עוֹבֵר לַיְלָה הֵד חֲרִישִׁי

כְּחוּט תְּכֵלֶת.


עֵת תֵּבֵל נִרְדָּמָה,

יֵעוֹר יָשִׁישׁ בַּשְּׁחוֹר

וְיַקְשֵׁב לְדַהֲרוֹת כָּל יָמָיו.


עַל הַר-שֶׁלֶג לֹא-הָיָה

שׁוּב רֶגַע נִפְגָּשִׁים

שְׁנֵי פָרָשִׁים

וּפוֹנִים אֵין-אֹמֶר

אִישׁ לְדַרְכּוֹ.


לַיְלָה גוֹמֵא מְהֵרָה

שְׁנֵי סוּסִים שְׁחוֹרִים.


[מתחנה אל תחנה]

מאת

דוד פוגל

מִתַּחֲנָה אֶל תַּחֲנָה כָבָה

בַּחשֶׁךְ רַכָּבוֹת תָּגַחְנָה,

זִנּוּקֵי שַׁלְהָבָה

עַל פְּנֵי אֶרֶץ נָמָה.


וְנַפְשִׁי לָאָבִיב נִפְעָמָה.

לַיְלָה אַעַט לְעוֹרִי,

שַׂלְמָה כֵהָה

עִם נְקֻדּוֹת בְּהִירוֹת.


יוֹמִי נִצָּב הַרְחֵק מִמּוּלִי,

מַרְאַת מַתֶּכֶת כְּתֻמָּה,

בָּהּ דְּמוּתִי מְעֻוָּה עַד בּוֹשׁ.


וּכְנֹס חָפַצְתִּי כָּל יְלָדַי,

כִּי נַעֲבֹר יַחְדָּו,

וְעַל חֲמוֹרֵי דְמָמָה קְטַנִּים,

מִקְצֵה הַקַּיִץ אֶל קָצֵהוּ.


בְּפִנַּת לַיְלָה לָנוּ שְׁמוּרָה

בְּרֵכַת שַׁיִשׁ שְׁחוֹרָה,

עָלֶיהָ שְׁנֵי בַרְבּוּרִים נִפְסָלוּ —

וְעוֹדָם צְחוֹרִים.


[בתים גדולים]

מאת

דוד פוגל

בָּתִים גְּדוֹלִים וְאִלְּמִים —

אוֹתָם אֶשָּׂא לְבַדִּי,

עַתָּה כִי נָסְעוּ אַחַי כֻּלָּם.


בְּאֹפֶל סִמְטוֹת

יָמִים יִתְפּוֹתְתוּ לֹא-שֶׁמֶשׁ,

אֵין אִישׁ בּוֹכֶה אוֹתָם.


אֶתְמוֹל הָיִינוּ יְלָדִים,

אָז מָחֲתָה אִמֵּנוּ זֵעַת הַמִּשְׂחָק

מֵעַל פָּנֵינוּ.


אֵיפֹה-זֶה נַחְבֵּאתֶם,

כָּל סְיָחַי הַקַּלִּים?


נֶחְפָּז סְתָו לָבֹא,

פְּעָמָיו שָׁמַעְתִּי בֵין טַרְפֵי הַשְּׁדֵרָה,

בֹּקֶר וְיִפְקֹד אֶת בֵּיתִי.


[כי יקרב הליל]

מאת

דוד פוגל

כִּי יִקְרַב הַלַּיִל הַגָּדוֹל אֶל פִּתְחִי —

תּוֹךְ חִוְרַת חֹרֶף

אֵשְׁבָה עַל הַתַּנּוּר,

עוֹטֶה סֵבֶל-שֵׂיבָה.


מֵחֲדָרִים קְרוֹבִים

מְשׁוּבַת יְלָדִים צוֹהֶלֶת

תָּגִיחַ אֶל הָאֵלֶם.


וּנְעוּרַי שֶׁנָּסְעוּ לָעַד

יַבְלִיחוּ רֶגַע בְּאֹפֶק חַיָּי,

כְּרֹאשׁ תֹּרֶן אֳנִיָּה

לְאַפְסֵי עַרְבָּיִם.


וּבְחִיל יַכִּיר הַלֵּב:

אַךְ לַשָּׁוְא עָבַרְנוּ עַד הֲלוֹם.


[אל שדותייך]

מאת

דוד פוגל

אֶל שְׂדוֹתַיִךְ הַשְּׁלֵוִים אָשׁוּבָה,

תַּחַת מַעֲטֵה עֶרֶב —

וּבְיָדִי אֵין כֹּל.


בְּזַעַף הָעוֹלָם אָבַד עוֹלָמִי.

כָּל קְרוֹבַי שָׁעוּ מִמֶּנִּי,

כִּי עָנִיתִי מְאֹד.


וְעַתָּה אָנוּעַ בְּעָנְיִי

וְאֶכְרַע אֵלַיִךְ,

בּוֹשׁ וְנִכְנָע,

שֶׁיִּמְסֹךְ יַעְרֵךְ דִּמְמָתוֹ

בְּנַפְשִׁי הָרֵיקָה,

כְּמִלְּפָנִים.

לחיי הבת

מאת

דוד פוגל


[דרך ריבוא דורות]

מאת

דוד פוגל

דֶּרֶךְ רִבּוֹא דוֹרוֹת

נָסַעַתְּ לָגוּר אֶצְלִי –

וְאַתְּ כֹּה זְעִירָה

וְרַק נָמָה כָּל הַיּוֹם.


מִדִּמְדּוּמֵי עֲבָרֵךְ יַעַל לָךְ עוֹלָם:

דֹּב וָכֶבֶשׂ וְחַי לֹא-הָיָה,

וּשְׂחוֹק יָהֵל עֲלֵי נוּמֵךְ.


בִּבְשָׂרֵךְ כְּבָר תַּהֲרִי גַם אוֹתִי.

וְעִמֵּךְ, הַבְּרוּכָה, כִּי תָעוּרִי,

אַרְחִיקָה עַד גְּדוֹת כָּל הַחַיִּים –

אֲנִי וְאָבִי וְאָדָם הָרִאשׁוֹן.


[מעמקי ינקותך]

מאת

דוד פוגל

מֵעִמְקֵי יַנְקוּתֵךְ

מוּל יָמִים בַּל אֵדָע

אֶת רֹאשֵׁךְ הַזָּהֹב תִּשְׁלָחִי –

וְזֵר שַׁחַר עֲטַרְתּוֹ.

הִנְנִי וְאוֹרֵךְ לְרִנְנַת הַשֶּׁמֶשׁ

הַצֵּג כַּף-רֶגֶל וְרֻדָּה

עַל אַדְמַת-יָהּ.


כִּי תֶחֱצִי בְחַיִּים כַּבִּירִים

מִמֶּנִּי וָהָלְאָה –

הֵן לִנְטוֹת תָּשׁוּבִי אֶת עַרְבֵּךְ

עָלַי וְעָלַיִךְ,

שֶׁנִּרְוֶה רַב נֹפֶשׁ בִּסְתָרָיו

לְרַחֲשֵׁי רוּחַ נִרְגָּשָׁה.


[הינה כד חיים]

מאת

דוד פוגל

הִנֵּה כַּד חַיִּים קָטָן

צָפַנְתִּי בַחֲדָרַי –

וּמִדֵּי בֹקֶר תִּגְאֶה קֶרֶת,

תַּךְ גַּלֶּיהָ עַד מִפְתָּנִי.


בְּרַחֲבֵי לַיְלָה סוּסִים עֵירֻמִּים יִדְהָרוּ,

רָמוּ רוֹכְבֵיהֶם

עַל אֶרֶץ רַבָּה.


לִבִּי לַעֲרִירֵי הָאָרֶץ,

הַשּׁוֹכְבִים עֵרִים תּוֹךְ לֵילָם הַדָּווּי

וְעֵינָם צוֹפִיָּה מֵחֲרַכָּיו

עַד אַחֲרִיתָם.


אָכֵן בְּאַלְפֵי דְרָכִים נָנוּסָה –

וּבְאַחַת הַכּוֹרֵת אוֹסְפֵנוּ.

אַשְׁרֵינוּ אִם יֶלֶד נִתַּן לָנוּ,

כִּי אִתּוֹ נִחְיֶה שֵׁנִית יַלְדוּתֵנוּ.


[אויה לאסירי היגון]

מאת

דוד פוגל

אוֹיָה לַאֲסִירֵי הַיָּגוֹן,

אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם הָאֲרֻכּוֹת נוֹטְפוֹת נֶצַח

נִטְפֵי חשֶׁךְ

וְסֶרַח לַיְלָה בְעִקְּבוֹתָם.


אֶת יוֹמָם הַכָּבֵד

יַעַמְסוּ עַל שָׁכֶם,

וּשְׁחוֹחִים יִצְעָדוּ,

וּבַסַּנְוֵרִים,

עַד לִגְבוּלָם.


וְהֵן גַּם הֵמָּה אִוּוּ שֶׁבֶת

בְּטַבּוּר הַקַּיִץ

וְשַׂחֵק עִם יַלְדֵי הַשְּׁוָקִים,

שֶׁיִּכְרְעוּ עִם עֶרֶב

וְנָמוּ תַחְתֵּיהֶם

כְּשַׂקֵּי הַחוֹל.


מִי-זֶה יִפְתַּח שַׁעַר לָמוֹ

אֶל הַשָּׁמֶשׁ?


[אל תירא]

מאת

דוד פוגל

אַל תִּירָא, יַלְדִּי,

רַק שְׁנֵי עַכְבָּרִים הֵם,

הַקּוֹפְצִים מִן הַשֻּׁלְחָן אֶל הַכִּסֵּא.

קְטַנִּים הֵם מִמְּךָ

וְלֹא יוּכְלוּ בָלְעֶךָ.


אַל תִּירָא, יַלְדִּי,

רַק אֶצְבַּע הַגֶּשֶׁם הִיא,

הַדּוֹפֶקֶת רְטֻבָּה בַחַלּוֹן –

לֹא נִפְתַּח לוֹ.


הֵחָבֵא בִי הֵיטֵב,

אֲנִי אִמֶּךָ.

נִמְשֹׁךְ לַיִל אָפֵל מֵעַל לְרֹאשֵׁנוּ,

וְאִישׁ לֹא יִמְצָאֵנוּ.


[בובה שלך]

מאת

דוד פוגל

בֻּבָּה שֶׁלָּךְ הַגִּדֶּמֶת

תֵּשֵׁב עַל מִטָּתֵךְ בּוֹכִיָּה,

כִּי כְבָר נָסָעַתְּ.

דֻּבֵּךְ הַשָּׁחוּם

יֵשֵׁב עַל מִטָּתֵךְ וּבוֹכֶה,

כִּי כְבָר נָסָעַתְּ.


הַאִם לֹא תָבֹאִי מְהֵרָה,

אִמָּא קְטַנָּה,

לְאַמְּצָם אֶל לִבֵּךְ,

אִמָּא קְטַנָּה?


אַבָּא יוֹשֵׁב בַּפִּנָּה,

צוֹפֶה אֶל עוֹלָם רֵיק.

אִמֵּךְ יוֹשְׁבָה בַפִּנָּה

וּשְׂמָלוֹת קְטַנּוֹת לֹא תִתְפֹּר

עוֹד לִילָדַיִךְ,

אִמָּא קְטַנָּה.


וְקוֹפֵץ עֶרֶב בְּעַד הַחַלּוֹן,

כֶּלֶב שָׁחוֹר,

בּוֹלֵעַ אַבָּא וְאִמָּא

וּבֻבָּה וָדֹב.


וְיוֹם לְיוֹם יֵחָרֵז –

וְאַתְּ אֵינֵךְ –

פְּנִינֵי זְכוּכִית עֲכוּרָה

בְּלִי אִשֵּׁי עֵינַיִךְ,

אִמָּא קְטַנָּה.


[ילדי אולי יבך]

מאת

דוד פוגל

יַלְדִּי אוּלַי יֵבְךְּ בַּנֵּכָר –

וְעַתָּה לַיְלָה –

וְאֵין יוֹצֵק בּוֹ

תְּנוּמָה כְּחַלְחַלָּה.


וּפֹה עוֹמְדוֹת נַעֲלַיִם,

וְהֵן רֵיקוֹת מְאֹד.

נַעֲלֵי-בַיִת בְּהִירוֹת

בְּדִמְמַת הַלָּיִל.


וּשְׁלֹחַ חָפַצְתִּי אֶת יָדִי

בְּעַד רַחֲבֵי הַדְּמָמָה

וְהַרְעֵף שֶׁקֶט עָלֶיךָ

מֵעֹצֶם אַהֲבָתִי.


[בעלות הגשם]

מאת

דוד פוגל

בֵּעָלוֹת הַגֶּשֶׁם מֵעַל הַדֶּשֶׁא

נִצְעַד שְׁנַיִם

לְפַאֲתֵי יוֹם תָּמֵהַּ –

אַתְּ בְּשֵׁשׁ שְׁנוֹתַיִךְ,

זוּ אַךְ בָּאת הֵנָּה,

וַאֲנִי הַהוֹלֵךְ כְּבָר לָשׁוּב.


אֲגַם קָטֹן זֶה

תַּחַת שְׂמִיכָה יְרֻקָּה לֹא יָזוּעַ.

אֶתְמוֹל שָׁלָה דַיָּג מִמֶּנּוּ

דָּג רוֹעֵד.


אֵי-שָׁם יַעֲמֹד בַּיִת

אֲשֶׁר לֹא לִי וְלֹא לָךְ.

עָלֵינוּ רַק לָלֶכֶת הָלְאָה וְלָלֶכֶת.


עַל רוּחַ בְּתֻמֵּךְ תִּשָּׁעֵנִי

לָנוּם מְעַט קָט,

אֶצְבָּעֵךְ הַזְּעִירָה לֹא תָמֹצִּי עוֹד.


אַךְ הִנֵּה כִי נִפָּרֵד

יִשֹּׁב בְּכִי חֲשָׁאִי עָלַי וְעָלָיִךְ –

אַתְּ בְּשֵׁשׁ שְׁנוֹתַיִךְ

וַאֲנִי הַהוֹלֵךְ כְּבָר לָשׁוּב.


[בעצום ערב]

מאת

דוד פוגל

בַּעֲצֹם עֶרֶב עֵינַיִךְ

תּוֹךְ אֵיזֶה כְפָר רָחוֹק,

תִּישְׁנִי כֹה זְעִירָה וּלְבַדֵּךְ.

כּוֹכָבִים רְחוּצִים

רַק יִשְּׁרוּ חֲשָׁאִים עֲלֵי נוּמֵךְ.


יוֹמֵךְ הַקָּטֹן

הֵן כְּבָר נִרְקַם חוּטֵי יָגוֹן,

וְאַף עוֹד יִתְפָּעֵם,

פַּעֲמוֹן נוּגֶה,

בִּדְמִי חֲלוֹמֵךְ.


עֵת אָסוּר אֶל כְּפָרֵךְ

לֶאֱכֹל לָחֶם,

מַה תַּצְנִיעִי תוֹךְ חָזִי

רֹאשֵׁךְ הַזָּהֹב, הֶחָם,

לִבְכּוֹת חֶרֶשׁ וְהַרְבֵּה,

כִּי כָבַד עָלַיִךְ הֶעָמָל.


הַכֹּל אוֹמְרִים:

בֵּית-סֵפֶר דָּבָר טוֹב.

אַךְ אֲנִי וָאָתְּ –

רַק אוֹרְחִים אָנוּ פֹה,

וּבַל נֵדָע,

אִם בֵּית-סֵפֶר דָּבָר טוֹב.


כְּפָר רָחוֹק,

בּוֹ נִצְּבָה בִתִּי אֲלֻמָּה דַקָּה –

עִמִּי אֶשָּׂאֶנּוּ כָכָה.

רֹאשָׁהּ הַזָּהֹב, הֶחָם,

יִכֹּף בְּעֶצֶב אַחֲרָי,

עַד יַעֲצֹם עֶרֶב עֵינֶיהָ.


[כי תרקדי]

מאת

דוד פוגל

כִּי תִרְקְדִי תוֹךְ גַּלֵּי יַלְדוּתֵךְ

וְעָלַיִךְ

שַׁלְוַת תְּכֵלֶת וָקַיִץ,

אָז אֶפְרֹק לְרֶגַע

שַׂקִּי הַכָּבֵד.


וְאַחַר כִּי תִיעָפִי,

אֶפְרֹשׂ עָלַיִךְ כָּל-חַיַּי

וְהֵיטֵב אֲכַסֵּךְ

בְּלֵילֵךְ הַפּוֹחֵז,

עֵת חֶרֶשׁ עוֹד יָרֹנּוּ

דָּמַיִךְ הַזְּעִירִים

כְּיַיִן חָדָשׁ.


אֲנִי בָא מֵרָחוֹק

וּכְבָר שָׁכַחְתִּי מִשְׂחָקֵךְ.

אַךְ יַעַן נֶאֱחַזְתִּי

בְּמַעְגַּל שִׂמְחָתֵךְ,

וְרֵיחָהּ הַוָּרֹד מָלֵאתִי עַד פִּי,

אוּלַי אֶדְמֶה לָךְ מְעָט.


וּבַת-צְחוֹק זַכָּה,

זוּ בָךְ שָׁאָבְתִּי –

אַל נַגִּיד לְאִישׁ.

אוֹתָהּ נִגְנֹזָה רַק לִי וְרַק לָךְ.

לערב צפים הלאה כל הרחובות

מאת

דוד פוגל


[משוקי נערות]

מאת

דוד פוגל

מִשּׁוּקֵי נַעֲרוּת נִמְהָרָה

חָתַף אוֹתִי לַיְלָה

אֶל מֶלְתָּחָה שְׁחוֹרָה.


וּלְשׁוּלֵי יְמֵי כְפָר רַכִּים

עוֹד תַּהֲלֹךְ נַעֲרָה שְׁחוֹרָה בִגְלָלִי –

וּכְבָר לְיַעַר סֶרַח-עֶרֶב אָרֹךְ.


אַף אֵלֵינוּ,

הַכְּבֵדִים מִדּוֹר וָדוֹר,

עִתִּים טְלָאִים זְעִירִים בָּאִים,

שְׁחוֹרִים וּלְבָנִים,

וְשָׂמוּ סַנְטֵר חָלָק

בְּכַפֵּינוּ.


אַךְ לָעֶרֶב צָפִים הָלְאָה כָל הָרְחוֹבוֹת.

בִּטְלָאֵינוּ הַזְּעִירִים

מָסְכוּ שֵׁנָה עָבָה עַד פִּיהֶם –

וְלֹא יָבֹאוּ עוֹד.


[אל תוך יומי]

מאת

דוד פוגל

אֶל תּוֹךְ יוֹמִי

תְּקַרְקֵר עִתִּים תַּרְנְגֹלֶת,

יֵילִיל עוֹלָל, אָמָה רָנָּה.


תּוֹכִי רָצוּף

סִמְטָה צָרָה וְרָמָה

זֶה אֶלֶף שָׁנָה.


שׁוֹקְקִים בִּי קְרוֹנוֹת אֵי-אָנָה –


אַחַר שָׁב עֶרֶב מִדַּרְכּוֹ

וְיוֹצֵק בִּי עִיר אֵשׁ שְׁחוֹרָה,

וְאַתְּ נֵעוֹרָה,

זוּ נַמְתְּ בִּי כָּל יוֹמִי.


אָז אַדְלִיק שְׁנֵי נֵרוֹת

וְאֶפְרֹשׂ הַמַּרְבָד,

כִּי תָחוּלִי לִי אַהֲבָה.


[החורשים]

מאת

דוד פוגל

הַחוֹרְשִׁים עַל שָׂדוֹת רְחוֹקִים

כְּבָר פָּשְׁטוּ מְעִילָם.

שַׁרְווּלֵי כֻתָּנְתָּם יַלְבִּינוּ

אַחַר הַמַּחֲרֵשָׁה.


מִפֶּתַח הָרֶפֶת

תִּשְׁלַח פָּרָתִי הַמְּלֵאָה אֶת רֹאשָׁהּ,

הַלַּיְלָה תַמְלִיט בֶּטַח

עֵגֶל לַח.


עַל סַפְסָלִים חַמִּים

הִתְיַשְּׁבוּ יְשִׁישִׁים בְּגַנֵּי הַקִּרְיָה

לְזוֹרֵר אֶת חָרְפָּם

לְעֵין הַשָּׁמֶשׁ.


וַחֲמוֹרַי הַקְּטַנִּים,

חֲמוֹרַי הָעֲנָוִים –

עֲלֵיהֶם יִרְכְּבוּ הַיְלָדִים בְּשִׂמְחָה

מִסָּבִיב לִבְרֵכַת הָאָבִיב.


[בעצם יום טרדה]

מאת

דוד פוגל

בְּעֶצֶם יוֹם טִרְדָּה

חוֹצָה רְחוֹב הוֹמֶה

תַּרְנְגֹלֶת נִפְחָדָה

בִּכְרַךְ חָבִיב וְרָחוֹק.


לִפְנֵי עֶרֶב

פּוֹרְשִׁים שְׁנֵי טוּרֵי עַרְמוֹנִים

לְעֵבֶר הַדְּמָמָה –

וַאֲמִירֵיהֶם טְבוּלֵי לָיִל.


אָנוּ דוֹרְכִים שְׁנַיִם

עַל מַרְבַדֵּי יָרֵחַ,

וּכְבָר פָּשַׁטְנוּ מֵעָלֵינוּ

בְּלוֹאֵי יוֹם-עֲיֵפָה.


אַךְ הָעֶגְלוֹן הַחֲשָׁאִי

יְנוֹפֵף שׁוֹטוֹ עַל הַלָּיְלָה.

וְשֵׁנִית נִגְמָא לָרְוָיָה

חִוְרַת יַלְדוּת גָּזָה.


[לילה יחיד]

מאת

דוד פוגל

לַיְלָה יָחִיד זֶה,

גְּנַבְתִּיו מִן הָעוֹלָם.

אֵי-בָזֶה נַחְבֵּאתִי

עִמּוֹ וְעִמָּךְ.


הֲמִית הָעִתִּים

הֵלִיטָה תָמִיד פָּנַיִךְ,

חַיִּים שְׁלֵמִים לֹא רְאִיתִיךְ.


אַל-נָא תְּכַבִּי אֶת הָאוֹר.

מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר

רְאוֹתֵךְ אִוִּיתִי

נֶפֶשׁ אֶל נָפֶשׁ.


בְּכָל דְּרָכַי

רַק אוֹתָךְ הֵן בִּקַּשְׁתִּי,

וְעַתָּה אַף לֹא אֵדַע,

אִם כְּבָר מְצָאתִיךְ.


וּבֹקֶר וְשׁוּב אֶל חַיִּים זָרִים תֵּאָסֵפִי,

שָׁם יְלָדִים יְהַלֵּכוּן,

לִדְתָּם עָלַיִךְ כָּל יוֹם.


לַיְלָה יָחִיד זֶה –

כְּרוּחַ כֵּהֶה לוּ יָכֹל וְיִשֹּׁב

דֶּרֶךְ יָמַי הָאֲטוּמִים

לִפְרֹעַ שְׁכוֹלִי עַד מָה.


[על הגבע]

מאת

דוד פוגל

עַל הַגֶּבַע כָּרַע קַיִץ –

אָז בִּלְבַב עֲיָרָה

גָּדַלְתִּי עִמָּךְ.


סִנָּר חוּם עָטִית

לִרְקֹד מוּל הַשֶּׁמֶשׁ,

וְעֵינַיִךְ תְּכֻלּוֹת אוֹ יְרֻקּוֹת.


עַל פֶּתַח בֵּית-סִפְרֵךְ חִכִּיתִי,

וְתָמִיד חִכִּיתִי,

אִם תָּבִיאִי לִי שִׂמְחָה קְטַנָּה.


אַךְ עִוְרִים יָרַדְנוּ בָּאֳנִיּוֹת

לִקְנוֹת לָנוּ עוֹלָם –

וּשְׁנוֹתֵינוּ סָרוּ מֶנּוּ.


וְעַתָּה בֵּין הַרֲרֵי שֶׁלֶג

לִקְרַאת עֶרֶב נִרְבָּצָה.

רַגְלֵינוּ בָלוּ מִן הַתְּלָאוֹת

וּמְאוּם לֹא קָנִינוּ.


[הה, ימיי]

מאת

דוד פוגל

הָהּ, יָמַי הַנִּרְגָּשִׁים,

אֲשֶׁר נִגְּרוּ פַעַם

תּוֹךְ סִמְטוֹת אֵיזוֹ קִרְיָה

כְּנַהֲרֵי סְתָו חֲרוּשִׁים!

לָנֶצַח הֵן חָמְקוּ אֵי-אָנָה –

וְעַל חוֹמוֹת פְּצוּעוֹת עוֹדָם חֲקוּקִים.


עִם שׁוּבִי אֶרְאֵם עַד אֶחָד.

כֻּלָּם שֶׁלִּי הֵם

וְלֹא שֶׁלִּי.


עֵינַי אֶשָּׂא אֶל עָל,

אִם לֹא אֶרְאֵנִי מֵצִיץ מִן הַחַלּוֹן.

אַךְ הַסַּפָּה כְבָר שִׁנְּתָה מְקוֹמָהּ,

וְאַף אֲנִי אֵינֶנִּי.


וְשֶׁלֶג יוֹרֵד,

שֶׁלֶג כְּמִקֶּדֶם.

אֲנִי זוֹקֵף צַוְּארוֹן לְבוּשִׁי

וְהוֹלֵךְ מִמֶּנִּי,

הַרְחֵק מִמֶּנִּי.


[אל נחלי החדווה]

מאת

דוד פוגל

אֵל נַחֲלֵי הַחֶדְוָה הַדַּלָּה, נִשְׁתַּפְּכוּ עַל שְׁבִילָי –

לִשְׁתּוֹת אִם כָּרַעְתִּי, הִרְווּ אֶת נַפְשִׁי רַק מְעָט.

עַל נָשִׁים פָּסַחְתִּי, הָיוּ כְמוֹתֵךְ וַתִּהְיֶינָה לֹא-אָתְּ,

עַד אָבֹא לִגְבוּלֵךְ – וְאַתְּ שִׁקּוּי לִצְמָאִי מְכִילָה.


תֵּבֵל כִּי הִכְבִּידָה עָלֵינוּ – וַנֵּפֶן לָהּ עֹרֶף.

מִמַּעְיְנֵי הֱיוֹתֵךְ תַּאֲוָה עֵירֻמָּה אָז תָּנִיפִי,

וְהֵן כָּכָה לָאָרֶץ דָּמִית וַתִּשְׂגִּי אַף כָּמוֹהָ וַתִּיפִי, –

וַאֲנִי בָךְ אָמוּת וְאֶחְיֶה, בְּדָמַיִךְ דָּמִי כִי תָצֹרִי.

[המקור האשכנזי]

אֵל נַחֲלֵי הַחֶדְוָה הַדַּלָּה שֶׁזָּרְמוּ עַל שְׁבִילָי –

לִשְׁתּוֹת אִם כָּרַעְתִּי, הֵן הִרְווּ אֶת נַפְשִׁי רַק מְעָט.

פָּסַחְתִּי עַל נָשִׁים שֶׁהָיוּ כְמוֹתֵךְ וְהָיוּ לֹא אַתְּ –

עַד אָבֹא אֶל גְּבוּלֵךְ – וְשִׁקּוּי לִצְמָאִי תָּכִילִי.


עֵת כָּבַד מִמֶּנּוּ הָעוֹלָם פָּנִינוּ לוֹ עֹרֶף.

מִמַּעְיְנֵי הֱיוֹתֵךְ כֹּה תַאֲוָה עֵירֻמָּה תָנִיפִי,

וַתִּדְמִי לָאָרֶץ וַתִּשְׂגִּי כָמוֹהָ וַתִּיפִי –

וַאֲנִי בָךְ אָמוּת אַף אֶחְיֶה, דָּמִי בְדָמֵךְ כִּי טֹרָף.


[ספינות באות]

מאת

דוד פוגל

סְפִינוֹת בָּאוֹת

תִּפְרֹקְנָה מִדֵּי בֹקֶר

מַשָּׂא דְמָמָה אֶל הַחוֹף.

וְהִיא תִתְגּוֹלֵל הָלְאָה

בְּחוּצוֹת קִרְיָה רֵיקָה.


הָהּ, רְגָעֵינוּ הַקְּטַנִים,

אֲשֶׁר נִדְּפוּ פַּעַם מִכַּפֵּינוּ

כְּנִצָּה חֲשָׁאִית.


עִתִּים עוֹד נָנִיפָה

כְּמַרְאָה עֲבָרֵנוּ,

בּוֹ זַכִּים שָׂגִינוּ

אֶל תּוֹךְ יוֹם גָּבוֹהַּ.


וְאָז נוֹסֶף לֶכֶת בְּעֶצֶב,

בַּקֵּשׁ אוֹתָנוּ לַשָּׁוְא

בְּרַחֲבֵי עוֹלָם.


[גביעים מלאים]

מאת

דוד פוגל

גְּבִיעִים מְלֵאִים נָשָׂאנוּ,

עֵת עָלִינוּ מִתּוֹךְ יַלְדוּת כְּחֻלָּה.


חַיֵּינוּ הַנּוֹצְצִים

אֵיךְ שָׁפַכְנוּ אַרְצָה בְּחָפְזֵנוּ,

לְאֹרֶךְ כָּל הַדָּרֶךְ!


וְהִנֵּה עִם רֶדֶת הַיּוֹם

אַט נִתְנַהֵלָה,

וְעַל לַיִל נִשָּׁעֵן,

כִּי עָיָפְנוּ –

וְכֵלֵינוּ כְּבָר רֵיקִים מִפֶּה אֶל פֶּה.


וּפַחַד יִשְׂגֶּה בָעֵינַיִם,

אִם לְאָחוֹר נַבִּיט

וְאִם לְפָנִים.


[טרם יינעל]

מאת

דוד פוגל

טֶרֶם יִנָּעֵל שַׁעַר הַיּוֹם

מְלֵאוֹת הַפָּרוֹת תָּשֹׁבְנָה

אֶל הַכְּפָרִים.

מִן הַמִּרְעֶה שַׁלְוָה צְהֻבָּה הֵבִיאוּ.


וְלֹעַ הַלַּיְלָה לְפָנַי יִפָּעֵר,

וְהוּא שָׁחוֹר וָרֵיק.


צֹמֶת מַאֲוַיִּים יוֹקְדִים,

אֶצְלִי תִשְׁכָּבִי –

וְהֵם יִשְׂתָּרְגוּ מִמֶּנִּי וָהָלְאָה.


שְׂפָתַיִךְ הֵן כָּזְבוּ בְנָשְׁקָן,

כִּי כְבָר רָחַקְתְּ מֶנִּי אֶלֶף שָׁנָה.


רֵיק הַלַּיִל וְעָגֹל.

מִמַּעֲמַקֵּי שֵׁנָה שְׁחוֹרָה

לוּ יָכֹלְתִּי וַאֲדוּגֵךְ,

נְשִׁימָתֵךְ לִזְרֹעַ

בְּאֵלֶם יְגוֹנִי.


[אי־בזה אלכה]

מאת

דוד פוגל

אֵי-בָזֶה אֵלְכָה בָעוֹלָם,

לֹא מֵאַיִן וְלֹא אֶל אָן.

אוּלַי יִפְגָּשׁ-בִּי יֶלֶד

בְּמוֹרַד הַיּוֹם

וְדִמָּה לִרְאוֹת אֶת אָבִיו.


נַעֲרוֹת הַבֹּקֶר

כִּי רַנּוּ לְפָנִים לְרוּחַ הַקָּיִץ –

הֵן עָבְרָה שִׂמְחָתָן עַל עֵינָי.


וְהִנֵּה נָסְעוּ הָעִתִּים

אֶל אַפְסָיִם.

אֵי-בָזֶה אֵלְכָה בָעוֹלָם.

וְכִי לַיְלָה יְבוֹאֵנִי,

לֹא אֵדַע אֵי אֲנִי לָן.


[הה, ספינותי]

מאת

דוד פוגל

הָהּ, סְפִינוֹתַי הַשְּׁחוֹרוֹת,

מַה-נִּרְדַּמְתֶּן חֶרֶשׁ

בְּרַחֲבֵי הַלַּיְלָה

כְּתַרְנְגוֹלוֹת נָמוֹת!


לִנְשִׁימַת מַלָּחֵי אֵין-שֵׁמַע

מִכְּנַף הָעִתִּים אַאֲזִינָה,

כִּי אִתָּם אִוִּיתִי לִנְסֹעַ מְעָט. –


מִשַּׂלְמוֹת קֵיצִים פְּרוּעִים

נָשְׁרוּ זְמִירוֹת נְעָרוֹת

כְּנִצָּה לְבָנָה.


עַל שְׁבִילֵי תֵבֵל עֲרֻמָּה

עוֹד יִדְלֹק כֶּלֶב יְחִידִי

אַחֲרֵי לֹא-מְאוּמָה.


וְשֶׁמֶשׁ בּוֹרַחַת מִכְּפָר אֲשֶׁר חָלַף,

מַה נֶּאֶנְחָה בְחָפְזָהּ

בִּדְלִי מֵי בְאֵרוֹת. –


הַאִם לֹא נִמְתַּח עוֹד פַּעַם,

הוֹי מַלָּחַי הַיְגֵעִים,

מִפְרָשֵׂינוּ הַשְּׁחוֹרִים,

כִּי נָסוּר אֶל הַבֹּקֶר?


[אביב זהב]

מאת

דוד פוגל

אָבִיב זָהֹב אֲשֶׁר יִזְרֹם

מֵעַל הֶהָרִים

וּמִזְּקַן-יַעַר חוּם –

אַחֲרָיו אַט נִתְהַלֵּכָה.


אֵיכָה עוֹד נָשִׁיר

אֶל אַרְבַּע רוּחוֹתָיו,

בִּגְאוֹתוֹ עַל פָּנֵינוּ?


כִּי הִנֵּה שַׂקִּים מְלֵאִים דְּמָמָה

אָסַפְנוּ בַדָּרֶךְ –

אוֹתָם עָלֵינוּ לָשֵׂאת.


וְאַט עָלֵינוּ לְהַלֵּךְ,

כְּבָשִׂים שׁוֹתְקִים עִמָּנוּ

וְכָל עַנְוֵי הָעוֹפוֹת.


אָבִיב זָהֹב

תּוֹךְ אַגָּן כָּחֹל זֶה –

לֹא נוּכַל עוֹד הִכֹּף אֶל שְׂפָתוֹ

לִגְמֹעַ מִמֶּנוּ מְעָט.


[אחת אחת]

מאת

דוד פוגל

אַחַת אַחַת נָשְׁרוּ הַשְּׂמָחוֹת –

וְרֹאשֵׁנוּ נָבֵל.


דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה עָבַרְנוּ,

עַד הִגַּעְנוּ שְׁחוֹחִים

לֹא אֶל אָן.


עַתָּה עוֹלָם רֵיק

שָׂם מָצוֹר סָבִיב,

וְגֶשֶׁם יְרַקֶּד-בּוֹ.


בְּפִנַּת לַיִל עָב

הָבָה מִפַּחַד נִסָּתֵר –

אֲנִי וָאָתְּ.


[רב הלאנו]

מאת

דוד פוגל

רַב הֶלְאָנוּ זֶה הָרְחוֹב! נָשׁוּבָה אֶל קִרְבֵּנוּ!

יַעַר הוּא עָבֹת, מְלֵא-שֶׁקֶט, בּוֹ נַעֲמִיקָה שָׁבֶת,

קְרוֹבִים יוֹתֵר אֶל הַחַיִּים, קְרוֹבִים יוֹתֵר לַמָּוֶת.

עָלֶה נִדָּף יָנוּעַ בָּנוּ – וְדַיֵּנוּ.


מִבֵּין סִדְקֵי אוֹתָהּ חִנְגָּה אֵימָה כְבֵדָה נִדְחֶקֶת.

כֹּה בָדָד תָּמִיד הָיִינוּ עִם הַהוֹלְלִים פֹּה יָחַד, –

עַתָּה נַעֲזֹב הֶמְיַת-הַשָּׁוְא, הִרְעִיפָה בָּנוּ פָּחַד;

אֱלֵי יְחִידוּת נִפְרשָׁה, כִּי הֶלְאַתְנוּ זוֹ עֵדָה צוֹעֶקֶת.


[נח: המקור האשכנזי]

רַב הֶלְאָנוּ זֶה הָרְחוֹב! נָשׁוּבָה אֶל קִרְבֵּנוּ!

יַעַר עָבֹת הוּא וְשָׁקֵט, בּוֹ נַעֲמִיקָה שָׁבֶת,

קְרוֹבִים יוֹתֵר אֶל הַחַיִּים, קְרוֹבִים אֶל הַמָּוֶת.

יָנַע בָּנוּ עָלֶה נִדָּף – וְדַיֵּנוּ.


מֵחֲרַכֵּי חִנְגָּה זוֹ הַזָּרָה תָצִיץ אֵימָה כְבֵדָה.

בָּדָד כֹּה הָיִינוּ תָמִיד עִם הַהוֹלְלִים יָחַד –

עַתָּה נַעֲזֹב הֶמְיַת שָׁוְא, הִרְעִיפָה בָנוּ פָחַד.

אֶל הַיְחִידוּת נִפְרשׁ, כִּי הֶלְאַתְנוּ זוֹ הָעֵדָה.

תחנת הגבול…

מאת

דוד פוגל


[הנה בצלעי]

מאת

דוד פוגל

הִנֵה בְצַלְעֵי הַיְּעָרוֹת1

מִמֶּרְחָק

עוֹד דְבֵקִים כָּל כִּתְמֵי אַרְגָּמָן,

וְרָקוּם יְמֵי קַיִץ נִשְחָפִים

בְּשַׁחַפְתָם.


עַד כִּי יֵרָחֲצוּ

בְּמֵימֵי עֶרֶב שְׁחוֹרִים,.

וְרוּחַ תַּעַבֹר

בִּמְרוֹמֵי צַמָּרוֹת

וְתָנַע בַּלָּאט דִמְמָתָן ו

וְתֶחְדָל.


אָז יִסַע לַיְלָה לַגֵּיאָיוֹת,

שָׁטוֹף וְגָאֹה

וְעָבוֹר כָּל רָאשֵׁי הֶהָרִים.


השיר הנה בצלעי היערות:

בכתב-היד ניכרים תיקונים אחרונים – בעיקר גראפיים, לקראת הכללת השיר בספר לעבר הדממה. סימן מיוחד אחרי הבית השלישי, מציין כי לשיר יש המשך.


  1. שלושת הבתים כתובים בכתב ידו של המשורר  ↩


[עיר זאת]

מאת

דוד פוגל

עִיר זֹאת הַיּוֹשֶׁבֶת עֲלֵי חוֹף הָאָיִן,

לָנֶצַח טְבוּעָה בִדְמָמָה, רַע זוֹמֶמֶת –

שָׁכְבוּ נִכְנָעִים כָּל דָּרֶיהָ, נַפְשָׁם עוֹד עוֹמֶמֶת,

עַד כִּי יִשָּׁלְחוּ אֱלֵי אֶרֶץ אֵין לֶחֶם וָיָיִן.


עֵדָה חֲרִישִׁית הִיא, שָׁכַח פֹּה עוֹלָם.

אוּלָם עִם עַרְבַּיִם עָלֶיהָ יִגְבַּר כֹּה הַפַּחַד –

וּפֶתַע אֶל צַד הַחַיִּים יִלְלַת נַעֲרָה מִתְלַקַּחַת,

אֲשֶׁר רָחֲקוּ וְהָלְכוּ, עַד בְּלִי יִשָּׁמֵעַ קוֹלָם.


כָּל עֶרֶב וָבֹקֶר אֶל מוֹךְ עֲרָפֶל, בּוֹ הוּלָטָה,

פּוֹרְצִים צִלְצוּלֵי פַעֲמוֹנִים כְּעוֹרְבִים שְׁחוֹרִים,

וְעַל שׁוֹכְנֵי הַמִּטָּה יִתְנַפְּלוּ לְבַשֵּׂר הַתּוֹרִים:

הַיּוֹם כְּבָר נָסַע הַשָּׁכֵן וּמָחָר כֵּן תִּסַּע גַּם אָתָּה…

[המקור האשכנזי]

עִיר זֹאת הַיּוֹשֶׁבֶת עַל חוֹפֵי הָאָיִן,

מֻשְׁקַעַת לָנֶצַח בִּדְמָמָה זוֹמֶמֶת –

שׁוֹכְבִים דָּרֶיהָ נִכְנָעִים, עוֹד נַפְשָׁם עוֹמֶמֶת

עַד כִּי יִשָּׁלְחוּ אֶל אֶרֶץ אֵין לֶחֶם וָיָיִן.


עֵדָה הִיא חֲרִישִׁית, פֹּה שְׁכֵחָהּ הָעוֹלָם.

אַךְ יִגְבַּר עָלֶיהָ הַפַּחַד עִם בּוֹא בֵּין עַרְבַּיִם –

וּפֶתַע יִמָּלֵט בְּכִי נַעֲרָה אֶל עֵבֶר הַחַיִּים,

הִרְחִיקוּ וְהָלְכוּ, עַד בְּלִי נִשְׁמַע עוֹד קוֹלָם.


כָּל עֶרֶב וָבֹקֶר יָגִיחוּ מִתּוֹךְ הָעֲלָטָה

הֲמוֹנֵי צִלְצוּלֵי פַעֲמוֹנִים כְּעוֹרְבִים שְׁחוֹרִים.

וְעַל שׁוֹכְנֵי הַמִּטָּה יִתְנַפְּלוּ לְבַשֵּׂר הַתּוֹרִים:

הַיּוֹם נָסַע הַשָּׁכֵן וּמָחָר תִּסַּע גַּם אָתָּה…


[בדמי החוצות]

מאת

דוד פוגל

בִּדְמִי הַחוּצוֹת הָרֵיקִים יִתְהַלְּכוּ נְזִירִים.

מֵעֹמֶק יְמוֹת הַבֵּינַיִם הִגִּיעוּ הֲלוֹם.

וּרְבָבִים שֶׁל שְׁתִיקָה שְׁחוֹרָה יִתְנַתְּזוּ עֲלֵי לֹבֶן הַיּוֹם,

עֵת שְׁחוֹחִים יִצְעֲדוּ כִמְלַוִּים כֵּן מֵתִים לֹא-נִרְאִים.


נֶחְפֶּזֶת אֵי-שָׁם עֲגָלָה אֶל עִיר זֹאת הַנּוּגָה,

תּוֹבִיל אֵם זְקֵנָה מֵרָחוֹק, שֶׁחָרְדָה לְבִתָּהּ.

אַךְ זוֹ – הֵן נִגְמַר פֹּה זְמַנָּהּ וַתִּשְׁבֹּק הַמִּטָּה;

וְעָמְדָה לְעֵת עֶרֶב הָאֵם וְהִנֶּהָ נֵד בֹּהוּ סוּגָה.


פָּרוֹת נִכְבָּדוֹת רַק תָּשֹׁבְנָה לְאַט מִן הַשֹּׁקֶת,

בִּסְבַךְ לֵיל עָבֶה לִדָּעֵךְ בִּתְנוּמָה מְהִירָה.

וַאֲנַחְנוּ – מַה-מֶּנּוּ תִּרְחַק הַמְּנוּחָה הַקְּרִירָה! –

בָּאֹפֶל נִבְעַר אֲדֻמִּים, עַד חִוְרִים מֵי הַבֹּקֶר יָשֹׁקּוּ.

[המקור האשכנזי]

בַּחוּצוֹת הָרֵיקִים בִּדְמָמָה יִתְהַלְּכוּ נְזִירִים.

מֵעִמְקֵי יְמֵי הַבֵּינַיִם הִגִּיעוּ הֲלֹם.

וְרִבְבֵי שְׁתִיקָה שְׁחוֹרָה יִתָּזוּ עַל לֹבֶן הַיּוֹם,

בְּצָעֳדָם כֹּה שְׁחוֹחִים כִּמְלַוִּים מֵתִים לֹא-נִרְאִים.


אֵי-שָׁם נֶחְפֶּזֶת עֲגָלָה אֶל עִיר זוֹ הָעֲגוּמָה

מוֹבִילָה מֵרָחוֹק אֵם זְקֵנָה שֶׁחָרְדָה אֶל בִּתָּהּ.

אַךְ הִנֵּה זוֹ גָמְרָה כְבָר זְמַנָּהּ וַתַּעֲזֹב הַמִּטָּה.

וְכִי תָבֹא הָאֵם לִפְנוֹת עֶרֶב, לֹא תִמְצָא עוֹד מְאוּמָה.


רַק פָּרוֹת נִכְבָּדוֹת תָּשֹׁבְנָה לְאַט מִן הַשֹּׁקֶת,

לִדָּעֵךְ תּוֹךְ מַעֲבִית הַלַּיְלָה בִתְנוּמָה מְהִירָה.

וְאָנוּ – מַה-תִּרְחַק מִמֶּנּוּ הַמְּנוּחָה הַקְּרִירָה!

כִּי נִבְעַר אֲדֻמִּים בָּאֹפֶל, עַד חָוַר עִם שַׁחַר הַמּוֹקֵד.


[שלושים שנה]

מאת

דוד פוגל

שְׁלשִׁים שָׁנָה

כְּבָר יֶאֱרַךְ דַּרְכִּי,

מְהֵרָה יִכְלֶה —

וְלֹא חָכָמְתִּי.


אַף עַתָּה

עוֹדִי נַעַר עִקֵּשׁ,

רָץ בְּמוֹרַד הָהָר

וּמוֹשֵׁךְ עֵז זְקֵנָה

בִּזְקָנָהּ.


כָּל שֶׁחָיִיתִי

כְּיֶלֶד וְסָכָל —

יָכֹלְתִּי לִחְיוֹת שֵׁנִית,

אַף עַתָּה לֹא בְחָכְמָה.


כִּי סְכָלִים אָנוּ

וִילָדִים עַד עוֹלָם.


וינה, 5.4.1921


[נשים חולות]

מאת

דוד פוגל

נָשִׁים חוֹלוֹת

בִּמְצוּלוֹת לַיִל זָר –

כְּלַחֲשֵׁי מְדוּרוֹת יְבֵשׁוֹת

תַּעַל זַעֲקָתָן הָאִלְּמָה

בְּדִמְמָתִי.


לְעֵינֵיהֶן הַקְּרוּעוֹת לְדַאֲבָה

תִּדְבַּק אֲפֵלָה לֶחָה.

וּבִצְעָדִים יְחֵפִים

טוֹפֵף גֶּשֶׁם בַּגָּן

וְלֹא יִדֹּם.


יָד כְּבֵדָה כָזֹה

עִתִּים עוֹד תָּרוּם בְּעָמָל,

לְלַטֵּף בָּרִיק רֹאשׁ יֶלֶד,

אֲשֶׁר לֹא פֹה.


מֵעֵבֶר לַלַּיְלָה

נִצָּב יוֹם כְּנֹאד נָפוּחַ.

אַךְ עֶרֶשׂ זֹאת

נוֹסַעַת כֹּה לְאַט

בַּדֶּרֶךְ הָרְחוֹקָה

עַד לִשְׂפָתוֹ.


[בצבור החולה]

מאת

דוד פוגל

בִּצְבֹר הַחוֹלֶה פֵּרוּרֵי כָל אוֹנוֹ

לִדְרֹךְ בִּמְבוּכַת יְלָדִים עַל מִפְתַּן יוֹם עוֹפָרֶת,

כְּשָׁב מֵרָחוֹק וְשׁוֹנֶה יֵרָאֶה מְעוֹנוֹ, –

יִתְמַהּ עַל יוֹמוֹ, עַל עַצְמוֹ וְעַל נֶכֶר הַקָּרֶת.


עַל יָם זוֹעֵף שֶׁגַּלָּיו כֹּה נִקְעָרוּ, נִתְלָלוּ,

בּוֹדֵד מַה-נִּקְלַע בֵּין שָׂפָה לְשָׂפָה!

דְּכָיֵי הָאֵימִים תּוֹךְ נַפְשׁוֹ עוֹד יִצְלָלוּ,

וְעוֹד תָּנוּס יַבָּשָׁה מֵרַגְלוֹ הָרָפָה.


מִישִׁימוֹן חֲלוֹמוֹ יַעֲלֶה וְהִנֵּהוּ טָלוּל אֵד כָּתֹם.

וְעָלֵינוּ יִשֹּׁב חִדָּלוֹן, כִּי יַעֲבֹר עַל-פָּנֵינוּ לְאָט.

וְחָרֵד אִם יִשָּׂא פַּךְ אָשְׁרוֹ הַיָּתוֹם –

עִמּוֹ הֵן כְּבָר מַתְנוּ אַף אָנוּ מְעָט.

[המקור האשכנזי]

וּבְלַקֵּט הַחוֹלֶה מֵעַרְשׂוֹ פֵּרוּרֵי כָל אוֹנוֹ

לִדְרֹךְ בִּמְבוּכַת יְלָדִים עַל סַף יוֹם עוֹפָרֶת –

כְּחוֹזֵר מֵרָחוֹק וְשׁוֹנֶה יֵרָאֶה מְעוֹנוֹ,

כֵּן יִתְמַהּ עַל יוֹמוֹ, עַל עַצְמוֹ, עַל נֶכֶר הַקָּרֶת.


עַל אוֹתוֹ יָם זוֹעֵף שֶׁגַּלָּיו נִקְעָרוּ, נִתְלָלוּ,

מַה-נִּקְלַע, הַבּוֹדֵד, בֵּין שָׂפָה לְשָׂפָה!

עוֹד דְּכָיֵי הָאֵימִים תּוֹךְ נַפְשׁוֹ יִצְלָלוּ

וְתִבְרַח יַבָּשָׁה מֵרַגְלוֹ הָרָפָה.


הוּא עוֹלֶה מִישִׁימוֹן חֲלוֹמוֹ טָלוּל אֵד כָּתֹם,

וְנוֹשֵׁב חִדָּלוֹן עָלֵינוּ, כִּי יַעֲבֹר לְאָט,

וְחָרֵד אִם יִשָּׂא פַּךְ אָשְׁרוֹ הַיָּתוֹם –

עִמּוֹ כְּבָר מַתְנוּ אַף אָנוּ מְעָט.


[מפה לעולם]

מאת

דוד פוגל

מִפֹּה לָעוֹלָם הַנָּתִיב מָה אָרָךְ!

יָמֵינוּ נִלְאִים – וְהוֹלֵךְ הַמֶּרְחָק וְגָדֵל.

מַהֵר יִכְרְעוּ תַחְתֵּיהֶם וְתִקְוָה אַחֲרוֹנָה תִבָּדֵל –

וּלְשׁוּלֵי זוֹ קִרְיָה קִיצוֹנָה אָז לָעַד נִסְתָּרַח.


כִּי פֹה נִגְנְזָה עֲבוּרֵנוּ שֵׁנָה עֲמֻקָּה וּבְטוּחָה.

הַאִם נִתְאַבֵּל עַל אָבְדַן כָּל רֵעֵינוּ? –

הֲלֹא רַק נָמִים הֵם, נָמִים פֹּה קָרוֹב עַל-יָדֵנוּ.

נִיעַף עוֹד יוֹתֵר – וְאַף לָנוּ תִנְעַם הַמְּנוּחָה.


בַּחוּץ – אֶת קֵיצָיו יִרְקֹם שֶׁמֶשׁ, חָזוֹר וְרָקוֹם,

עַל מַסֶּכֶת חִוְרָה שֶׁל עִתִּים.

אַךְ אָנוּ יַחְדָּו אָז נִשְׁלָוָה רֵעִים אֲמִתִּים,

קְרִירִים וְשׁוֹתְקִים. וּלְכֻלָּנוּ יִרְחַב הַמָּקוֹם.

[סג: המקור האשכנזי]

מִפֹּה אֶל הָעוֹלָם מָה רַבָּה הַדָּרֶךְ!

יָמֵינוּ כֹּה נִלְאִים, וְהוֹלֵךְ הַמֶּרְחָק וְגָדֵל.

מְהֵרָה יִכְרְעוּ תַחְתָּם, וּמֶנּוּ שְׂרִיד תִּקְוָה יִבָּדֵל –

וּלְשׁוּלֵי עִיר זוֹ הַקִּיצוֹנָה לָעַד אָז נִסְתָּרַח.


כִּי פֹה שְׁמוּרָה לָנוּ שֵׁנָה עֲמֻקָּה וּבְטוּחָה.

לָמָּה נִתְאַבֵּל עַל אָבְדַן רֵעֵינוּ?

הֵן רַק נָמִים הֵם, נָמִים קָרוֹב אֶצְלֵנוּ.

כִּי נִיעַף עוֹד יוֹתֵר, וְתִנְעַם אַף לָנוּ הַמְּנוּחָה.


בַּחוּץ יִרְקֹם שֶׁמֶשׁ אֶת קֵיצָיו, חָזוֹר וְרָקוֹם,

עַל חִוְרוֹן מַסֶּכֶת הָעִתִּים.

אַךְ אָנוּ יַחְדָּו נִשְׁלָוָה יְדִידִים אֲמִתִּים,

קְרִירִים וְשׁוֹתְקִים. וְיִרְחַב לָנוּ הַמָּקוֹם.


[טפנו יקיצו]

מאת

דוד פוגל

טַפֵּנוּ יָקִיצוּ לַבֹּקֶר – וּפֶתַע יֶחְרָדוּ:

בַּלַּיְלָה חָמַקְנוּ, וּמֶנּוּ עֵירֹם הַיָּצוּעַ.

מֵהֶבֶל טִרְדָּה הֵן פָּנִינוּ בִשְׂדוֹת הַהֶעְדֵּר שׁוּב לָנוּעַ –

וְאֶרֶץ מַחֲשָׁה וּלְבָנָה הִיא, קַלִּים וּשְׁקוּפִים בָּהּ נִצְעָדָה.


אַךְ בָּאנוּ – וּרְאֵה: כְּבָר הָעֵת לָנוּ תַמָּה.

נִדַּרְדְּרוּ הַחַיִּים וְאָבְדוּ כְדַרְדֵּר חִישׁ הָרַעַם.

זִכְרוֹן הַמָּקוֹם אַף לִוָּנוּ, כְּבָר גַּרְנוּ בוֹ פַעַם,

וּלְכָל צַד שֶׁהָלַכְנוּ, הוֹבִילָה הַדֶּרֶךְ רַק שָׁמָּה.


יָנִיפוּ טַפֵּנוּ לְרֶגַע נֵס אֵבֶל שָׁחוֹר

עַל רָאשֵׁי יְמֵיהֶם, שֶׁתְּכֻלִּים יִפְרְחוּ וּכְתֻמִּים,

וְלִדְהֹר מִן הָעֶצֶב יָחוּשׁוּ אֶל לֵב עֲלוּמִים –

וְהֵן זוֹ הַמְּנוּסָה לְפָנִים רַק אֵלֵינוּ תוֹלִיךְ לְאָחוֹר…

[המקור האשכנזי]

עִם בֹּקֶר יָקִיצוּ טַפֵּנוּ וְיִמְלְאוּ חֲרָדָה:

בַּלַּיְלָה חָמַקְנוּ וְעֵירֹם מִמֶּנּוּ הַיָּצוּעַ.

מֵהַבְלֵי הַטִּרְדָּה פָּנִינוּ בְּמֶרְחַב הַהֶעְדֵּר לָנוּעַ –

וְאֶרֶץ הִיא לְבָנָה, מַחֲרִישָׁה, בָּהּ קַלִּים וּשְׁקוּפִים נִצְעָדָה.


אַךְ בָּאנוּ – וְהִנֵּה עִתֵּנוּ כְבָר תַּמָּה.

נִדַּרְדְּרוּ הַחַיִּים וְאָבְדוּ כְדַרְדֵּר הָרַעַם.

זֵכֶר הַמָּקוֹם לִוָּנוּ, כְּבָר גַּרְנוּ בוֹ פַעַם,

וּבַאֲשֶׁר הָלַכְנוּ, נָטְתָה הַדֶּרֶךְ רַק שָׁמָּה.


מוֹתֵנוּ יָנִיפוּ טַפֵּנוּ נֵס שָׁחוֹר

עַל רָאשֵׁי יְמֵיהֶם, שֶׁתְּכֻלִּים יָנֵצּוּ וּכְתֻמִּים,

וְלִדְהֹר מֵאֶבְלָם יָחוּשׁוּ אֶל לֵב הָעֲלוּמִים –

וְהֵן נוּסָם לְפָנִים יוֹלִיכֵם אֵלֵינוּ, אֵלֵינוּ לְאָחוֹר…


[אך הנה לילה]

מאת

דוד פוגל

אַךְ הִנֵּה לַיְלָה –

מִלְּבַדּוֹ אֵין אִישׁ.


אֵי-בָזֶה

בּוֹרַחַת עֲגָלָה רֵיקָה בְמוֹרַד הָהָר

מִקֶּרֶב יַלְדוּתֵנוּ.


לִפְנֵי רִבּוֹא שָׁנָה

חָיְתָה פֹה עִיר –

עַתָּה בוֹלְטָה נַעַל הֲפוּכָה

אֶל הָעִתִּים.


מַתְנוּ כֻלָּנוּ.

וְרֶגֶל כְּרוּתָה תְטַיֵּל לְבָדָד

וְתַלְבִּין לִמְלֹא כָל הַתֵּבֵל. –

חלק שני

מאת

דוד פוגל


[בכפרך עתה שקט]

מאת

דוד פוגל

בִּכְפָרֵךְ עַתָּה שֶׁקֶט.

בָּתָּיו צְבוּעִים

שֶׁמֶשׁ חֹרֶף.

בְּזֶה הַזֹּךְ הַקַּר

יְחִידָה נַפְשֵׁךְ נָמָה,

עַד אָבוֹאָה, בָּך תְּשׁוּקָה לָצֶקֶת –

בִּכְפָרֵךְ עַתָּה שֶׁקֶט.


מִן הַמַּפָּחָה יֵצֵא גֵץ

אֶל שֶׁלֶג כָּחֹל.

עִקְּבוֹת כֶּלֶב כֵּהִים

אֶל יַעַר אִלֵּם יָרוּצוּ.

הֵן גַּם אַתְּ כָּמוֹנִי

בְּלוּלָה חַיִּים וָמָוֶת.

וְדוּמָם עוֹד תְּחַכִּי, כִּי אֲעִירֵךְ –

אֶל שֶׁלֶג כָּחֹל.


[נבוך המבט]

מאת

דוד פוגל

נָבוֹךְ הַמֶּבָּט. עֲלָטָה אֶת הַכֹּל מְכַסָּה.

אוּלַי בְּעֵינוֹ הָעוֹלָם מִקָּרוֹב עוֹד קַיָּם,

אַךְ מֶנִי בַלָּאט הֵן נִסַּח, כִּלְעֵת שֵׁפֶל הַיָּם.

וְגוּף זֶה הַדָּווּי, אֵיךְ הָיָה כֹה עָלַי לְמַשָּׂא!


כָּל מַה שֶּׁהוֹקַרְתִּי עַתָּה יֵרָאֶה חֶזְיוֹן-שָׁוְא –

מֵעֵבֶר לַגְּבוּל בַּעֲרֹב הַמִּישׁוֹר אֶל אֵין סוֹף.

אִם כִּי נִצַּחְתִּי – מְנֻצָּח אֶעֱמֹד מוּל הַחוֹף.

וּכְצֵאתִי לְבַדִי, כֵּן רֵיקָם וּלְבַדִּי אֲנִי שָׁב.


[תוך טרדת נעורי]

מאת

דוד פוגל

תּוֹךְ טִרְדַּת נְעוּרַי הַפּוֹחֲזִים

אוֹתְךָ, אֵלִי, הוֹרַנִי אָבִי.


אַךְ אָנֹכִי אֶל הַמִּשְׂחָק

מִפָּנֶיךָ בָּרַחְתִּי

כִּי כֹה קָצַר לִי זְמַנִּי.


וְאַתָּה –

מֵחָכְמָה תָמִיד נַחְבֵּאתָ

לִבְלִי מִשְׂחָקִי הַפְרִיעַ,

עַד כִּי כִמְעַט נְשִׁיתִיךָ.


וְהִנֵּה עִם שׁוּבִי יְחִידִי הַבָּיְתָה –

וְכָל מְלַוַּי כְּבָר נָמוּ בַדֶּרֶךְ –

אוֹתְךָ הִכַּרְתִּי הוֹלֵךְ עַל-יָדִי,

זָקֵן וְעָנִי

כָּמוֹנִי הַיּוֹם.


אֶת מַקְלִי לְךָ אַשְׁאִילָה

עַד סַפְסָל בְּגַנֵּי עַרְבָּיִם.

רֵיחַ אַרְגָּמָן חֲרִישִׁי עוֹד נָרַח

שֶׁל שָׁמַיִם רְחוֹקִים,

וְנֵרֶא בְּשַׂחֵק יְלָדִים מִמֶּנוּ וָהָלְאָה,

מִמֶּנוּ וְהָלְאָה.


אַחַר נָסוּרָה אֶל הָעֶרֶב,

יַחְדָּו וּלְבַדֵּנוּ,

לָנוּחַ.


[את פשוטה]

מאת

דוד פוגל

אַתְּ פְּשׁוּטָה וּגְדוֹלָה בַּהֲדַר מַלְכוּתֵךְ!

וְאַתְּ יוֹדַעַת: לִבִּי הַסּוֹרֵר הוּא, בִּלַּע מַעְלָלִי.

דּוּמָם אִם תָּגִילִי, שְׁלֵוָה אִם תִּהְיִי בִגְלָלִי –

אֶשְׁכַּח אֶת מוּתִי הַתְּמִידִי וְאֶשְׁכַּח אֶת מוּתֵךְ.


דִּגְלֵךְ קֵיצֵי תְכֵלֶת וְשֶׁמֶשׁ בַּתָּוֶךְ.

וְדֶגֶל שֶׁלִּי – לֵיל אָרֹך וּנְקֻדָּה.

בָּאתִי חַפֵּשׂ בָּךְ תֵּבֵל אֲבוּדָה –:

מִסְכִי בִי גִילֵךְ וַאֲנִי תוּגָתִי אֲרַיָּוֶךְ.


אַל-נָא תַשְׁלִיכִי דַלַּת מִנְחָתִי.

הַכֹּל הֵן אָבַד לִי בַדֶּרֶךְ הָרַב אֶל נָוֵךְ.

אַךְ הִנֵּה אָמַצְתִּי מִמֶּנִּי, כִּי כֹה אֶאֱהָבֵךְ –

שָׂרֵךְ לִהְיוֹת גַּם יָכֹלְתִּי, עַל-כֵּן תִּהְיִי שָׂרָתִי.


[פעמון כסף]

מאת

דוד פוגל

פַּעֲמוֹן כֶּסֶף קָטֹן

תּוֹךְ יוֹמִי הַנָּבוּב

מַה-צָּלַלְתְּ לִי!


עַתָּה נִלְקַחַתְּ

אֶל צַהֲלַת הָעוֹלָם –

וְעָצְבִּי גָאָה.


כִּי הִנֵּה נוֹדַע הַדָּבָר:

גַּם אֲנִי הוֹלֵךְ לָמוּת,

אֲנִי מִכַּף רֶגֶל עַד רֹאשׁ.

יִפְקֹד הַמָּוֶת שְׁכֵנַי –

הֵן עַל פִּתְחִי לֹא יִפְסַח.


וְאָז אֶהְיֶה מֵת מְאֹד,

זְמַן רָב.


[בקצה ימי קיץ]

מאת

דוד פוגל

בִּקְצֵה יְמֵי קַיִץ

יְלָדַי הַשְּׂמֵחִים

מֵעוֹלָם אֶל עוֹלָם יְדַלֵּגוּ.


סְפִינַת-הַלֵּיל

כְּבָר בַּחוֹף תְּחַכֶּה –

וְהִיא קַלַּת-שַׁיִט מְאֹד –

אֲשֶׁר תַּעֲבִירֵם מֵי הָאַיִן

אֶל שְׂפַת יוֹם טָהוֹר –

וּבֹשֶׂם וָרֹד הֵם טְלוּלִים.


וְאָנוּ –

לֵילֵנוּ יָשָׁן.

כָּל סַעַר יַרְחִיב פִּרְצוֹתָיו.

וְכָכָה נַחְתֹּר בִּכְבֵדוּת

וְנַחְתֹּר לְאִטֵּנוּ,

וְיגֵעִים אֶל הַבֹּקֶר נַגִּיעַ –

אוֹ אַף לֹא נַגִּיעַ.


[זה העולם]

מאת

דוד פוגל

זֶה הָעוֹלָם הִנֵּה קָם לִדְמָמָה –

וַעֲרֵמַת לַיְלָה כְּסוּתוֹ.


מֵרָחוֹק אָשׁוּבָה אֵלָי.

בָּאֹפֶל אַעֲמִיק בִּי חָזֹה –:

כַּלֵּיל הֵן רָחָב גַּם אָנֹכִי,

וְכָמוֹהוּ אֶנְהַר לְאִטִּי

אֶל אֵין-סוֹף.


שֶׁקֶט זַך זֶה –

מִתַּחַת לְכָל הַחַיִּים

אֶל קִרְבִּי יְפַכְפֵּךְ.


אֵשְׁבָה בְשִׁקְטִי כֹּה לָנוּחַ

מֵעֹצֶב יָמִים נִסְעָרִים.

וְיֶלֶד כָּחֹל בִּי יָנוּם,

וְעֵז עֲנוּדָה מַחֲרֹזֶת כּוֹכָבִים.


[לזמן אקשיבה]

מאת

דוד פוגל

לַזְּמַן אַקְשִׁיבָה,

טִפָּה, טִפָּה הוּא נוֹטֵף וְעוֹבֵר –

וְאֲנִי פֹה תָמִיד הִנֵּנִי.


עַל גְּחוֹנוֹ יִזְחַל הַלַּיְלָה,

חַיָּה עָבָה, חֲלָקָה,

וְלוֹ סֶרַח לַח.


יְלָדִים גְּדֵלִים וְעוֹבְרִים,

עַל-פָּנַי וָהָלְאָה,

וּכְבָר יַלְבִּין שְׂעָרָם.


מְעַפְעֵף הַבֹּקֶר וְעוֹלֶה,

צָהֳרַיִם נָמִים וְעוֹבְרִים,

אֶל גִּיגִית תְּכֻלָּה

כְּבָר עֶרֶב שָׁקֵט

כְּיַיִן אָפֵל יִמְזֹגוּ –

וַאֲנִי פֹה תָמִיד הִנְּנִי.


[עייפים אנחנו]

מאת

דוד פוגל

עֲיֵפִים אֲנַחְנוּ,

נֵלְכָה-נָּא לִישׁׂן.


קְצוֹת הַיָּמִים תְּחוּבִים בַּלַּיְלָה,

תְּחוּבִים בַּמָוֶת.


שַׁלְפּוּחוֹת-צִבְעוֹנִים תָּמִיד נִפַּחְנוּ,

דֶּרֶךְ חֹרֶף וָקָיִץ –

עַתָּה אֵין בְּכַפֵּינוּ מְאוּמָה.


זֶה הַבַּיִת

יַעֲמֹד עוֹד מְעַט אַחֲרָי.

יָבֹא מִי לָגוּר בּוֹ,

אוּלַי לֹא יֵדַע כִּי הָיִיתִי.


אֲבָל עֲיֵפִים אֲנַחְנוּ,

נֵלְכָה-נָּא לִישׁׂן.


[סְתָוִים רְחוֹקִים

מאת

דוד פוגל

סְתָוִים רְחוֹקִים,

שְׁחוּמֵי-גַב וַחֲבִיבִים –

פְּעָמִים יַעַבְרוּ שֵׁנִית עַל-פָּנַי,

וְרֵיחָם הַנִּשְׁכָּח עוֹלֶה בְאַפִּי

מִבֵּין סִדְקֵי חֹרֶף לָבָן.


עַל-יַד הָאֹפֶק לְאַט הִתְהַלַּכְנוּ,

עַל-יַד שְׁמֵי עַרְבַּיִם

שֶׁהָיוּ יְרַקְרַקִּים,

וְגַם אֲדֻמִּים

כִּלְחִי הַתַּפּוּחַ.


נִשָּׂא רֵיחַ חֲרִישִׁי שֶׁל עוֹלָם בָּשֵׁל,

שֶׁל דַּיִשׁ זָרִיז,

שֶׁל פֵּרוֹת כְּבֵדִים.

אַגָּסִים עֲיֵפִים

נָשְׁרוּ אַרְצָה בְאֵין-רוֹאֶה.


מְחֻמָּמוֹת הֵיטֵב

שָׁבוּ פָרוֹת מִן הַקַּיִץ;

הַנָּשִׁים כְּבָר הָיוּ מְלֵאוֹת

יְלָדִים חֲדָשִׁים.


לִהְיוֹת עֲצֵבִים אָז דִּמִּינוּ,

בְּהִשָׁפֵךְ עָלֵינוּ עֶרֶב חוּם,

וּבְלַטֵּף רוּחַ קַלָּה שְׂעָרֵנוּ.


אוּלָם שִׂמְחָה בוֹשָׁה

הֵן בָּנוּ הָיְתָה צְפוּנָה.

וְעַתָּה עוֹד תַּרְנִין אֶת לִבֵּנוּ,

בִּרְאוֹתֵנוּ שֵׁנִית

אֹרְחַת סְתָוִים רְחוֹקִים

בְּעַד סִדְקֵי חֹרֶף לָבָן.


[אים הגנים]

מאת

דוד פוגל

אַיָּם הַגַּנִּים מֵאָז,

אֲשֶׁר עוֹד יוֹסִיפוּ אֵלַי לְהַחֲרִישׁ,

עֵת עֶרֶב בּוֹדֵד

עֲלֵיהֶם יִתְנוֹפֵף?


דְּרָכִים בְּהִירִים אֵי-שָׁם עוֹד יִנְהָרוּ.

אַחַר עַד כְּפָרִים שְׁקֵטִים

כֹּה יַגִּיעוּ,

רֵיחַ תַּבְשִׁילֵי עֲרָבִים

עַתָּה בָם זָרוּעַ.


מֵהֶם פְּעָמַי

זֶה-כְּבָר הֵן נִדָּפוּ.

וְאַף לֹא אוֹסִיף עוֹד

עֲבֹר בָּם לָנֶצַח.


כִּי עִתִּי מְדוּדָה,

וְרַק דֶּרֶךְ אַחַת אַחְרוֹנָה לְפָנָי.


[בדמי הלילות]

מאת

דוד פוגל

בִּדְמִי הַלֵּילוֹת

נִגָּר בְּכִי יֶלֶד אֶל אֵם רְחוֹקָה

וְלֹא יִדֹּם.


אָדָם כִּי יָמוּת בָּעוֹלָם –

עָלֵינוּ הֵן מֵת.


עֵת יָצָאנוּ קְטַנִּים אֶל הַיּוֹם,

אוּלַי עַלִּיזִים עוֹד הָיִינוּ.

וְאֶל עֶרֶב עָזוּב כִּי נִגַּשׁ –

נָוֵהוּ הָרֵיק מַה-נִּירָא.


מַחֲשָׁבוֹת עֵירֻמּוֹת

בּוֹ מִתְּמוֹל וְשִׁלְשׁוֹם תְּחַכֶּינָה,

לְהִתְעַלֵל בָּנוּ כָל לָיְלָה.


אֵי נִסָּתֵר מִפָּנֵינוּ?


[מלים קלילות]

מאת

דוד פוגל

מִלִּים קַלִּילוֹת וּשְׁקוּפוֹת,

כְּמוֹ בִצְעִיפֵי מֶשִׁי

חַיַּי בָּן צָרָרְתִּי.


וְהִנֵּה כִּי שֵׁנִית אֶפְתָּחֵן –

חַיַּי הַשּׁוֹקְקִים מֵאָז

לֹא אַכִּירָה עוֹד.


הַאֲנִי הוּא,

אֲשֶׁר הֶאֱמִין פַּעַם,

לֹא נִשְׂבַּע לָעַד?


בַּשּׁוּק עֲרוּכִים כְּמִקֶּדֶם

כָּל חֶפְצֵי-יְקָר –

וַאֲנִי לֹא אֶחְפֹּץ עוֹד

לִקְנוֹת פֹּה מְאוּמָה.


עַתָּה כִּי יָפוּחַ הָעֶרֶב,

גַּבֵּנוּ כָפוּף בְּעַנְוָה.

וְגַם שִׂמְחָה קְטַנָּה

עָלֵינוּ יִקְשֶׁה מִנְּשׂוֹא.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!
המלצות על הכותר או על היצירות הכלולות
0 קוראות וקוראים אהבו את הכותר
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.