

הִנֵה בְצַלְעֵי הַיְּעָרוֹת1
מִמֶּרְחָק
עוֹד דְבֵקִים כָּל כִּתְמֵי אַרְגָּמָן,
וְרָקוּם יְמֵי קַיִץ נִשְחָפִים
בְּשַׁחַפְתָם.
עַד כִּי יֵרָחֲצוּ
בְּמֵימֵי עֶרֶב שְׁחוֹרִים,.
וְרוּחַ תַּעַבֹר
בִּמְרוֹמֵי צַמָּרוֹת
וְתָנַע בַּלָּאט דִמְמָתָן
ו
וְתֶחְדָל.
אָז יִסַע לַיְלָה לַגֵּיאָיוֹת,
שָׁטוֹף וְגָאֹה
וְעָבוֹר כָּל רָאשֵׁי הֶהָרִים.
השיר הנה בצלעי היערות:
בכתב-היד ניכרים תיקונים אחרונים – בעיקר גראפיים, לקראת הכללת השיר בספר לעבר הדממה. סימן מיוחד אחרי הבית השלישי, מציין כי לשיר יש המשך.
-
שלושת הבתים כתובים בכתב ידו של המשורר ↩
עִיר זֹאת הַיּוֹשֶׁבֶת עֲלֵי חוֹף הָאָיִן,
לָנֶצַח טְבוּעָה בִדְמָמָה, רַע זוֹמֶמֶת –
שָׁכְבוּ נִכְנָעִים כָּל דָּרֶיהָ, נַפְשָׁם עוֹד עוֹמֶמֶת,
עַד כִּי יִשָּׁלְחוּ אֱלֵי אֶרֶץ אֵין לֶחֶם וָיָיִן.
עֵדָה חֲרִישִׁית הִיא, שָׁכַח פֹּה עוֹלָם.
אוּלָם עִם עַרְבַּיִם עָלֶיהָ יִגְבַּר כֹּה הַפַּחַד –
וּפֶתַע אֶל צַד הַחַיִּים יִלְלַת נַעֲרָה מִתְלַקַּחַת,
אֲשֶׁר רָחֲקוּ וְהָלְכוּ, עַד בְּלִי יִשָּׁמֵעַ קוֹלָם.
כָּל עֶרֶב וָבֹקֶר אֶל מוֹךְ עֲרָפֶל, בּוֹ הוּלָטָה,
פּוֹרְצִים צִלְצוּלֵי פַעֲמוֹנִים כְּעוֹרְבִים שְׁחוֹרִים,
וְעַל שׁוֹכְנֵי הַמִּטָּה יִתְנַפְּלוּ לְבַשֵּׂר הַתּוֹרִים:
הַיּוֹם כְּבָר נָסַע הַשָּׁכֵן וּמָחָר כֵּן תִּסַּע גַּם אָתָּה…
[המקור האשכנזי]
עִיר זֹאת הַיּוֹשֶׁבֶת עַל חוֹפֵי הָאָיִן,
מֻשְׁקַעַת לָנֶצַח בִּדְמָמָה זוֹמֶמֶת –
שׁוֹכְבִים דָּרֶיהָ נִכְנָעִים, עוֹד נַפְשָׁם עוֹמֶמֶת
עַד כִּי יִשָּׁלְחוּ אֶל אֶרֶץ אֵין לֶחֶם וָיָיִן.
עֵדָה הִיא חֲרִישִׁית, פֹּה שְׁכֵחָהּ הָעוֹלָם.
אַךְ יִגְבַּר עָלֶיהָ הַפַּחַד עִם בּוֹא בֵּין עַרְבַּיִם –
וּפֶתַע יִמָּלֵט בְּכִי נַעֲרָה אֶל עֵבֶר הַחַיִּים,
הִרְחִיקוּ וְהָלְכוּ, עַד בְּלִי נִשְׁמַע עוֹד קוֹלָם.
כָּל עֶרֶב וָבֹקֶר יָגִיחוּ מִתּוֹךְ הָעֲלָטָה
הֲמוֹנֵי צִלְצוּלֵי פַעֲמוֹנִים כְּעוֹרְבִים שְׁחוֹרִים.
וְעַל שׁוֹכְנֵי הַמִּטָּה יִתְנַפְּלוּ לְבַשֵּׂר הַתּוֹרִים:
הַיּוֹם נָסַע הַשָּׁכֵן וּמָחָר תִּסַּע גַּם אָתָּה…
בִּדְמִי הַחוּצוֹת הָרֵיקִים יִתְהַלְּכוּ נְזִירִים.
מֵעֹמֶק יְמוֹת הַבֵּינַיִם הִגִּיעוּ הֲלוֹם.
וּרְבָבִים שֶׁל שְׁתִיקָה שְׁחוֹרָה יִתְנַתְּזוּ עֲלֵי לֹבֶן הַיּוֹם,
עֵת שְׁחוֹחִים יִצְעֲדוּ כִמְלַוִּים כֵּן מֵתִים לֹא-נִרְאִים.
נֶחְפֶּזֶת אֵי-שָׁם עֲגָלָה אֶל עִיר זֹאת הַנּוּגָה,
תּוֹבִיל אֵם זְקֵנָה מֵרָחוֹק, שֶׁחָרְדָה לְבִתָּהּ.
אַךְ זוֹ – הֵן נִגְמַר פֹּה זְמַנָּהּ וַתִּשְׁבֹּק הַמִּטָּה;
וְעָמְדָה לְעֵת עֶרֶב הָאֵם וְהִנֶּהָ נֵד בֹּהוּ סוּגָה.
פָּרוֹת נִכְבָּדוֹת רַק תָּשֹׁבְנָה לְאַט מִן הַשֹּׁקֶת,
בִּסְבַךְ לֵיל עָבֶה לִדָּעֵךְ בִּתְנוּמָה מְהִירָה.
וַאֲנַחְנוּ – מַה-מֶּנּוּ תִּרְחַק הַמְּנוּחָה הַקְּרִירָה! –
בָּאֹפֶל נִבְעַר אֲדֻמִּים, עַד חִוְרִים מֵי הַבֹּקֶר יָשֹׁקּוּ.
[המקור האשכנזי]
בַּחוּצוֹת הָרֵיקִים בִּדְמָמָה יִתְהַלְּכוּ נְזִירִים.
מֵעִמְקֵי יְמֵי הַבֵּינַיִם הִגִּיעוּ הֲלֹם.
וְרִבְבֵי שְׁתִיקָה שְׁחוֹרָה יִתָּזוּ עַל לֹבֶן הַיּוֹם,
בְּצָעֳדָם כֹּה שְׁחוֹחִים כִּמְלַוִּים מֵתִים לֹא-נִרְאִים.
אֵי-שָׁם נֶחְפֶּזֶת עֲגָלָה אֶל עִיר זוֹ הָעֲגוּמָה
מוֹבִילָה מֵרָחוֹק אֵם זְקֵנָה שֶׁחָרְדָה אֶל בִּתָּהּ.
אַךְ הִנֵּה זוֹ גָמְרָה כְבָר זְמַנָּהּ וַתַּעֲזֹב הַמִּטָּה.
וְכִי תָבֹא הָאֵם לִפְנוֹת עֶרֶב, לֹא תִמְצָא עוֹד מְאוּמָה.
רַק פָּרוֹת נִכְבָּדוֹת תָּשֹׁבְנָה לְאַט מִן הַשֹּׁקֶת,
לִדָּעֵךְ תּוֹךְ מַעֲבִית הַלַּיְלָה בִתְנוּמָה מְהִירָה.
וְאָנוּ – מַה-תִּרְחַק מִמֶּנּוּ הַמְּנוּחָה הַקְּרִירָה!
כִּי נִבְעַר אֲדֻמִּים בָּאֹפֶל, עַד חָוַר עִם שַׁחַר הַמּוֹקֵד.
שְׁלשִׁים שָׁנָה
כְּבָר יֶאֱרַךְ דַּרְכִּי,
מְהֵרָה יִכְלֶה —
וְלֹא חָכָמְתִּי.
אַף עַתָּה
עוֹדִי נַעַר עִקֵּשׁ,
רָץ בְּמוֹרַד הָהָר
וּמוֹשֵׁךְ עֵז זְקֵנָה
בִּזְקָנָהּ.
כָּל שֶׁחָיִיתִי
כְּיֶלֶד וְסָכָל —
יָכֹלְתִּי לִחְיוֹת שֵׁנִית,
אַף עַתָּה לֹא בְחָכְמָה.
כִּי סְכָלִים אָנוּ
וִילָדִים עַד עוֹלָם.
וינה, 5.4.1921
נָשִׁים חוֹלוֹת
בִּמְצוּלוֹת לַיִל זָר –
כְּלַחֲשֵׁי מְדוּרוֹת יְבֵשׁוֹת
תַּעַל זַעֲקָתָן הָאִלְּמָה
בְּדִמְמָתִי.
לְעֵינֵיהֶן הַקְּרוּעוֹת לְדַאֲבָה
תִּדְבַּק אֲפֵלָה לֶחָה.
וּבִצְעָדִים יְחֵפִים
טוֹפֵף גֶּשֶׁם בַּגָּן
וְלֹא יִדֹּם.
יָד כְּבֵדָה כָזֹה
עִתִּים עוֹד תָּרוּם בְּעָמָל,
לְלַטֵּף בָּרִיק רֹאשׁ יֶלֶד,
אֲשֶׁר לֹא פֹה.
מֵעֵבֶר לַלַּיְלָה
נִצָּב יוֹם כְּנֹאד נָפוּחַ.
אַךְ עֶרֶשׂ זֹאת
נוֹסַעַת כֹּה לְאַט
בַּדֶּרֶךְ הָרְחוֹקָה
עַד לִשְׂפָתוֹ.
בִּצְבֹר הַחוֹלֶה פֵּרוּרֵי כָל אוֹנוֹ
לִדְרֹךְ בִּמְבוּכַת יְלָדִים עַל מִפְתַּן יוֹם עוֹפָרֶת,
כְּשָׁב מֵרָחוֹק וְשׁוֹנֶה יֵרָאֶה מְעוֹנוֹ, –
יִתְמַהּ עַל יוֹמוֹ, עַל עַצְמוֹ וְעַל נֶכֶר הַקָּרֶת.
עַל יָם זוֹעֵף שֶׁגַּלָּיו כֹּה נִקְעָרוּ, נִתְלָלוּ,
בּוֹדֵד מַה-נִּקְלַע בֵּין שָׂפָה לְשָׂפָה!
דְּכָיֵי הָאֵימִים תּוֹךְ נַפְשׁוֹ עוֹד יִצְלָלוּ,
וְעוֹד תָּנוּס יַבָּשָׁה מֵרַגְלוֹ הָרָפָה.
מִישִׁימוֹן חֲלוֹמוֹ יַעֲלֶה וְהִנֵּהוּ טָלוּל אֵד כָּתֹם.
וְעָלֵינוּ יִשֹּׁב חִדָּלוֹן, כִּי יַעֲבֹר עַל-פָּנֵינוּ לְאָט.
וְחָרֵד אִם יִשָּׂא פַּךְ אָשְׁרוֹ הַיָּתוֹם –
עִמּוֹ הֵן כְּבָר מַתְנוּ אַף אָנוּ מְעָט.
[המקור האשכנזי]
וּבְלַקֵּט הַחוֹלֶה מֵעַרְשׂוֹ פֵּרוּרֵי כָל אוֹנוֹ
לִדְרֹךְ בִּמְבוּכַת יְלָדִים עַל סַף יוֹם עוֹפָרֶת –
כְּחוֹזֵר מֵרָחוֹק וְשׁוֹנֶה יֵרָאֶה מְעוֹנוֹ,
כֵּן יִתְמַהּ עַל יוֹמוֹ, עַל עַצְמוֹ, עַל נֶכֶר הַקָּרֶת.
עַל אוֹתוֹ יָם זוֹעֵף שֶׁגַּלָּיו נִקְעָרוּ, נִתְלָלוּ,
מַה-נִּקְלַע, הַבּוֹדֵד, בֵּין שָׂפָה לְשָׂפָה!
עוֹד דְּכָיֵי הָאֵימִים תּוֹךְ נַפְשׁוֹ יִצְלָלוּ
וְתִבְרַח יַבָּשָׁה מֵרַגְלוֹ הָרָפָה.
הוּא עוֹלֶה מִישִׁימוֹן חֲלוֹמוֹ טָלוּל אֵד כָּתֹם,
וְנוֹשֵׁב חִדָּלוֹן עָלֵינוּ, כִּי יַעֲבֹר לְאָט,
וְחָרֵד אִם יִשָּׂא פַּךְ אָשְׁרוֹ הַיָּתוֹם –
עִמּוֹ כְּבָר מַתְנוּ אַף אָנוּ מְעָט.
מִפֹּה לָעוֹלָם הַנָּתִיב מָה אָרָךְ!
יָמֵינוּ נִלְאִים – וְהוֹלֵךְ הַמֶּרְחָק וְגָדֵל.
מַהֵר יִכְרְעוּ תַחְתֵּיהֶם וְתִקְוָה אַחֲרוֹנָה תִבָּדֵל –
וּלְשׁוּלֵי זוֹ קִרְיָה קִיצוֹנָה אָז לָעַד נִסְתָּרַח.
כִּי פֹה נִגְנְזָה עֲבוּרֵנוּ שֵׁנָה עֲמֻקָּה וּבְטוּחָה.
הַאִם נִתְאַבֵּל עַל אָבְדַן כָּל רֵעֵינוּ? –
הֲלֹא רַק נָמִים הֵם, נָמִים פֹּה קָרוֹב עַל-יָדֵנוּ.
נִיעַף עוֹד יוֹתֵר – וְאַף לָנוּ תִנְעַם הַמְּנוּחָה.
בַּחוּץ – אֶת קֵיצָיו יִרְקֹם שֶׁמֶשׁ, חָזוֹר וְרָקוֹם,
עַל מַסֶּכֶת חִוְרָה שֶׁל עִתִּים.
אַךְ אָנוּ יַחְדָּו אָז נִשְׁלָוָה רֵעִים אֲמִתִּים,
קְרִירִים וְשׁוֹתְקִים. וּלְכֻלָּנוּ יִרְחַב הַמָּקוֹם.
[סג: המקור האשכנזי]
מִפֹּה אֶל הָעוֹלָם מָה רַבָּה הַדָּרֶךְ!
יָמֵינוּ כֹּה נִלְאִים, וְהוֹלֵךְ הַמֶּרְחָק וְגָדֵל.
מְהֵרָה יִכְרְעוּ תַחְתָּם, וּמֶנּוּ שְׂרִיד תִּקְוָה יִבָּדֵל –
וּלְשׁוּלֵי עִיר זוֹ הַקִּיצוֹנָה לָעַד אָז נִסְתָּרַח.
כִּי פֹה שְׁמוּרָה לָנוּ שֵׁנָה עֲמֻקָּה וּבְטוּחָה.
לָמָּה נִתְאַבֵּל עַל אָבְדַן רֵעֵינוּ?
הֵן רַק נָמִים הֵם, נָמִים קָרוֹב אֶצְלֵנוּ.
כִּי נִיעַף עוֹד יוֹתֵר, וְתִנְעַם אַף לָנוּ הַמְּנוּחָה.
בַּחוּץ יִרְקֹם שֶׁמֶשׁ אֶת קֵיצָיו, חָזוֹר וְרָקוֹם,
עַל חִוְרוֹן מַסֶּכֶת הָעִתִּים.
אַךְ אָנוּ יַחְדָּו נִשְׁלָוָה יְדִידִים אֲמִתִּים,
קְרִירִים וְשׁוֹתְקִים. וְיִרְחַב לָנוּ הַמָּקוֹם.
טַפֵּנוּ יָקִיצוּ לַבֹּקֶר – וּפֶתַע יֶחְרָדוּ:
בַּלַּיְלָה חָמַקְנוּ, וּמֶנּוּ עֵירֹם הַיָּצוּעַ.
מֵהֶבֶל טִרְדָּה הֵן פָּנִינוּ בִשְׂדוֹת הַהֶעְדֵּר שׁוּב לָנוּעַ –
וְאֶרֶץ מַחֲשָׁה וּלְבָנָה הִיא, קַלִּים וּשְׁקוּפִים בָּהּ נִצְעָדָה.
אַךְ בָּאנוּ – וּרְאֵה: כְּבָר הָעֵת לָנוּ תַמָּה.
נִדַּרְדְּרוּ הַחַיִּים וְאָבְדוּ כְדַרְדֵּר חִישׁ הָרַעַם.
זִכְרוֹן הַמָּקוֹם אַף לִוָּנוּ, כְּבָר גַּרְנוּ בוֹ פַעַם,
וּלְכָל צַד שֶׁהָלַכְנוּ, הוֹבִילָה הַדֶּרֶךְ רַק שָׁמָּה.
יָנִיפוּ טַפֵּנוּ לְרֶגַע נֵס אֵבֶל שָׁחוֹר
עַל רָאשֵׁי יְמֵיהֶם, שֶׁתְּכֻלִּים יִפְרְחוּ וּכְתֻמִּים,
וְלִדְהֹר מִן הָעֶצֶב יָחוּשׁוּ אֶל לֵב עֲלוּמִים –
וְהֵן זוֹ הַמְּנוּסָה לְפָנִים רַק אֵלֵינוּ תוֹלִיךְ לְאָחוֹר…
[המקור האשכנזי]
עִם בֹּקֶר יָקִיצוּ טַפֵּנוּ וְיִמְלְאוּ חֲרָדָה:
בַּלַּיְלָה חָמַקְנוּ וְעֵירֹם מִמֶּנּוּ הַיָּצוּעַ.
מֵהַבְלֵי הַטִּרְדָּה פָּנִינוּ בְּמֶרְחַב הַהֶעְדֵּר לָנוּעַ –
וְאֶרֶץ הִיא לְבָנָה, מַחֲרִישָׁה, בָּהּ קַלִּים וּשְׁקוּפִים נִצְעָדָה.
אַךְ בָּאנוּ – וְהִנֵּה עִתֵּנוּ כְבָר תַּמָּה.
נִדַּרְדְּרוּ הַחַיִּים וְאָבְדוּ כְדַרְדֵּר הָרַעַם.
זֵכֶר הַמָּקוֹם לִוָּנוּ, כְּבָר גַּרְנוּ בוֹ פַעַם,
וּבַאֲשֶׁר הָלַכְנוּ, נָטְתָה הַדֶּרֶךְ רַק שָׁמָּה.
מוֹתֵנוּ יָנִיפוּ טַפֵּנוּ נֵס שָׁחוֹר
עַל רָאשֵׁי יְמֵיהֶם, שֶׁתְּכֻלִּים יָנֵצּוּ וּכְתֻמִּים,
וְלִדְהֹר מֵאֶבְלָם יָחוּשׁוּ אֶל לֵב הָעֲלוּמִים –
וְהֵן נוּסָם לְפָנִים יוֹלִיכֵם אֵלֵינוּ, אֵלֵינוּ לְאָחוֹר…
אַךְ הִנֵּה לַיְלָה –
מִלְּבַדּוֹ אֵין אִישׁ.
אֵי-בָזֶה
בּוֹרַחַת עֲגָלָה רֵיקָה בְמוֹרַד הָהָר
מִקֶּרֶב יַלְדוּתֵנוּ.
לִפְנֵי רִבּוֹא שָׁנָה
חָיְתָה פֹה עִיר –
עַתָּה בוֹלְטָה נַעַל הֲפוּכָה
אֶל הָעִתִּים.
מַתְנוּ כֻלָּנוּ.
וְרֶגֶל כְּרוּתָה תְטַיֵּל לְבָדָד
וְתַלְבִּין לִמְלֹא כָל הַתֵּבֵל. –
לפריט זה טרם הוצעו תגיות
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.