דוד פוגל
א. מתוך ‘כ"י לנדא’ (1911–1913?)
בתוך: שירים ראשונים

כְּבָר קָרַם הַפֶּצַע

כּבָר חָלַשׁ הַכְּאֵב

כְּבָר קְטַנָּה חֲבִיבָה

הַחִלֹּת הִשָּׁכַח מִלֵב.


נִשְׁמָתִי דָלַח הַסְּתָו

הִקְשָׁהּ הַחֹרֶף הִקְפִּיאָהּ

וְלָאָבִיב הִמְתַּנְתִּי לָאָבִיב

שֶׁיְּרַכְּכָהּ, יַפְשִׁירָהּ.


בְּעַד עָבֵי יְרָחִים שָׁבוּעוֹת יָמִים

קָרַץ שִׁמְשׁוֹ וְהִבְטִיחַ

טִפּוֹת חֹם קַרְנֵי זִיו

וַיָּבֹא


לֹא חִכִּיתִי וְאַתְּ בָּאָה

לֹא בָאת כְּשֶׁחִיכִּיתִי

תָּמִיד לוֹעֲגִים לִי

אֵיזֶה מֵפִיסְטוֹפֶל מְשַׁטֶּה בִי

הִנְנִי מִתְגַּעְגֵּעַ

אָהֹב אָהַבְתִּי יַלְדָּה קְטַנָּה

אֲהַבְתִּיהָ כְּרֵעַ

עַכְשָׁו נָסְעָה לַמֶּרְחַקִּים.


אִם אֶרְאֵךְ, עוֹד אַבִּיטֵךְ —

כְּלוּם אֲנִי יוֹדֵע?

עָתִיד, עָבָר מוּל עֵינַי —:

וַאֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ — —


הִנֵּה פָנַיִךְ דִּמְעוֹתַיִךְ

הִתְיַפְּחוּתֵךְ אֲנִי שׁוֹמֵעַ —

לֶחְיִי נוֹשֵׂאת עוֹד נְשִׁיקוֹתַיךְ —

וְאֵיךְ לֹא אֶתְגַּעְגֵּעַ?


אֵצֶל אִילָן בּוֹדֵד צָץ פֶּרַח

קַל, רַךְ, חַיִּים נוֹבֵעַ

סַעַר אַכְזָר תְּלָשָׁהוּ, נשָׂאָהוּ

אוּלָם — וְכִי לֹא אֶתְגַּעְגֵּעַ?


הִנֵּה אֵם וְהֲרֵי בַת

שְׁתֵּיהֶן אוֹהֲבוֹת כְּאַחַת,

חוֹשְׁקוֹת חוֹמְדוֹת אוֹתִי אֶחָד,

הֶאָבֹר בָּאֵם אוֹ בַבַּת?


צְעִירָה רַכָּה הַבַּת לְאַהֲבָה,

הָאֵם הוֹלֶכֶת וּמַזְקִינָה;

אַהֲבַת זוֹ עוֹד לֹא כָבְתָה

וְזוֹ טֶרֶם הִתְלַבְּתָה.


וּמוּטָל אֲנִי בֵין אִשִּׁים שְׁתַּיִם

אַחַת, אַחַת מַאֲרִיכָה לָשׁוֹן

זוֹ מוֹשֶׁכֶת בְּאֹדֶם תַּאֲוָתָהּ

וְזוֹ בְּלַבְנוּנִית תֻּמָּהּ.


וַאֲנִי בָּאֶמְצַע. וְעֵינָן צָרָה.

מְקַנְּאוֹת הֵן אִשָּׁה בַחֲבֶרְתָּהּ

וּמָה אֶעֱשֶׂה, בְּמִי אֶבְחַר,

אִם בָּאֵם אוֹ בְבִתָּהּ?


נַעֲרָה הַבַּת, טֶרֶם בָּגְרָה,

וְאַהֲבַת הַיַּלְדָּה רְטֻבַּת יַלְדוּת;

אֵיךְ אֶטְעַם טַעַם נְשִׁיקָה

שְׁמָּא בְּנַשְּׁקָהּ כִּוְנָה לְבָבָה.


גְּוִיַּת הָאֵם מֻפְקָרָה לִי,

וּבְכָל פִּנַּת עָמְדִי הִיא מִתְלַבֶּטֶת,

הִיא מַרְגִּישָׁה בִכְמִישַׁת פִּרְחָהּ

בְּבֹא סְתָוָהּ, חֹרֶף שְׁנָתָהּ.


וְרוֹצָה בְּמֶשֶׁךְ נוּמָהּ

חֲלוֹם חֲלוֹמוֹת בְּהִירִים,

וְקֹדֶם הֵרָדְמָהּ עִם בָּחוּר צָעִיר

מְתַנָּה אֲהָבִים.


תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!