א. מתוך ‘כ"י לנדא’ (1911–1913?)

מאת

דוד פוגל

---

[כְּבָר קָרַם הַפֶּצַע]

מאת

דוד פוגל

כְּבָר קָרַם הַפֶּצַע

כּבָר חָלַשׁ הַכְּאֵב

כְּבָר קְטַנָּה חֲבִיבָה

הַחִלֹּת הִשָּׁכַח מִלֵב.

נִשְׁמָתִי דָלַח הַסְּתָו

הִקְשָׁהּ הַחֹרֶף הִקְפִּיאָהּ

וְלָאָבִיב הִמְתַּנְתִּי לָאָבִיב

שֶׁיְּרַכְּכָהּ, יַפְשִׁירָהּ.

בְּעַד עָבֵי יְרָחִים שָׁבוּעוֹת יָמִים

קָרַץ שִׁמְשׁוֹ וְהִבְטִיחַ

טִפּוֹת חֹם קַרְנֵי זִיו

וַיָּבֹא

---

[לֹא חִכִּיתִי וְאַתְּ בָּאָה]

מאת

דוד פוגל

לֹא חִכִּיתִי וְאַתְּ בָּאָה

לֹא בָאת כְּשֶׁחִיכִּיתִי

תָּמִיד לוֹעֲגִים לִי

אֵיזֶה מֵפִיסְטוֹפֶל מְשַׁטֶּה בִי

---

[הִנְנִי מִתְגַּעְגֵּעַ]

מאת

דוד פוגל

הִנְנִי מִתְגַּעְגֵּעַ

אָהֹב אָהַבְתִּי יַלְדָּה קְטַנָּה

אֲהַבְתִּיהָ כְּרֵעַ

עַכְשָׁו נָסְעָה לַמֶּרְחַקִּים.

אִם אֶרְאֵךְ, עוֹד אַבִּיטֵךְ —

כְּלוּם אֲנִי יוֹדֵע?

עָתִיד, עָבָר מוּל עֵינַי —:

וַאֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ — —

הִנֵּה פָנַיִךְ דִּמְעוֹתַיִךְ

הִתְיַפְּחוּתֵךְ אֲנִי שׁוֹמֵעַ —

לֶחְיִי נוֹשֵׂאת עוֹד נְשִׁיקוֹתַיךְ —

וְאֵיךְ לֹא אֶתְגַּעְגֵּעַ?

אֵצֶל אִילָן בּוֹדֵד צָץ פֶּרַח

קַל, רַךְ, חַיִּים נוֹבֵעַ

סַעַר אַכְזָר תְּלָשָׁהוּ, נשָׂאָהוּ

אוּלָם — וְכִי לֹא אֶתְגַּעְגֵּעַ?

---

[הִנֵּה אֵם וְהֲרֵי בַת]

מאת

דוד פוגל

הִנֵּה אֵם וְהֲרֵי בַת

שְׁתֵּיהֶן אוֹהֲבוֹת כְּאַחַת,

חוֹשְׁקוֹת חוֹמְדוֹת אוֹתִי אֶחָד,

הֶאָבֹר בָּאֵם אוֹ בַבַּת?

צְעִירָה רַכָּה הַבַּת לְאַהֲבָה,

הָאֵם הוֹלֶכֶת וּמַזְקִינָה;

אַהֲבַת זוֹ עוֹד לֹא כָבְתָה

וְזוֹ טֶרֶם הִתְלַבְּתָה.

וּמוּטָל אֲנִי בֵין אִשִּׁים שְׁתַּיִם

אַחַת, אַחַת מַאֲרִיכָה לָשׁוֹן

זוֹ מוֹשֶׁכֶת בְּאֹדֶם תַּאֲוָתָהּ

וְזוֹ בְּלַבְנוּנִית תֻּמָּהּ.

וַאֲנִי בָּאֶמְצַע. וְעֵינָן צָרָה.

מְקַנְּאוֹת הֵן אִשָּׁה בַחֲבֶרְתָּהּ

וּמָה אֶעֱשֶׂה, בְּמִי אֶבְחַר,

אִם בָּאֵם אוֹ בְבִתָּהּ?

נַעֲרָה הַבַּת, טֶרֶם בָּגְרָה,

וְאַהֲבַת הַיַּלְדָּה רְטֻבַּת יַלְדוּת;

אֵיךְ אֶטְעַם טַעַם נְשִׁיקָה

שְׁמָּא בְּנַשְּׁקָהּ כִּוְנָה לְבָבָה.

גְּוִיַּת הָאֵם מֻפְקָרָה לִי,

וּבְכָל פִּנַּת עָמְדִי הִיא מִתְלַבֶּטֶת,

הִיא מַרְגִּישָׁה בִכְמִישַׁת פִּרְחָהּ

בְּבֹא סְתָוָהּ, חֹרֶף שְׁנָתָהּ.

וְרוֹצָה בְּמֶשֶׁךְ נוּמָהּ

חֲלוֹם חֲלוֹמוֹת בְּהִירִים,

וְקֹדֶם הֵרָדְמָהּ עִם בָּחוּר צָעִיר

מְתַנָּה אֲהָבִים.

ב. כ"י ‘אל דודי’

מאת

דוד פוגל

---

אל דודי

מאת

דוד פוגל

הַיּוֹם יִפְנֶה

וְאַהֲבָתִי הַחֲשָׁאִית

אַךְ תַּבִּיט אֶל תּוּגַת עֵינֶיךָ הַתְּכֻלָּה.

אַהֲבָתִי הַצְּנוּעָה.

וּבְבֹא אֵלַי הַלַּיְלָה הָרַךְ,

מַה יַּעַרְגוּ שְׁנֵי שָׁדַי הַקְּטַנִּים, הַחִוְרִים

אֵלֶיךָ, דּוֹדִי!

וּפֶתַע אָז אֶתַּר מִיצוּעִי

וּבְיָדִי אֶלְחָצֵם אֶל לִבִּי. חֲרֵדָה אֶלְחַשׁ

אֶל הַלַּיְלָה

“אֲהַבְתִּיו, אֲהַבְתִּיו!”

גַּם רַחְמִי יִרְעַד חֶרֶשׁ תּוֹךְ גַּעְגּוּעִים

אֶל הַיָּלֶד. —

---

ממעמקים

מאת

דוד פוגל

תּוֹךְ בְּדִידוּת אֲפֹרָה וַעֲמוּמָה

נְשָׁמָה צָרַבְתִּי צָרֹב…

וְאֶל צְלָלִים בָּאֹפֶל הָרֹב

אוֹשֵׁט אָז יָדִי הַצְּנוּמָה.

בִּפְצָעַי מִתְפַּלֵּשׁ לִבְתָרִים

אֶת בְּשָׂרִי הִתַּרְתִּי — — —

וּכְחַיַּת פֶּרֶא בַּיְּעָרִים

מֵאָרְבִּי לַטֶּרֶף שִׁחַרְתִּי.

וְּכְשֶׁנֶּאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה —

אִמִּי לִי הוֹפִיעָה.

סַנְטֵרָהּ הַחִוֵּר אָשׁוּרָה

וֶאֶשְׁאַג שְׁאָגָה עֲצוּרָה…

---

מה כלתה לו

מאת

דוד פוגל

מַה כָּלְתָה לוֹ, הֵן יָפֶה כָּכָה —

אַךְ הָלֹךְ עִמּוֹ לֹא הָלָכָה

אֶל נָוֵהוּ, אֶל הַלַּיְלָה,

אֶל נָוֵהוּ, מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ,

מָקוֹם שָׁם סַהַר חוֹלֶה יָבֹא

וִישַׂחֵק חִוֵּר לוֹ מִלְמַעְלָה.

מַה כָּלְתָה לוֹ, חָכַם כָּךְ,

אַךְ כְּשֶׁעִמָּהּ עַל אַהֲבָה סָח —

תּוֹךְ עֵינָהּ רַעַד חֲשָׁאִי הָיָה.

אֶל הַתּוֹעֲפוֹת אִם נִמְשָׁכָה —

הָלֹךְ עִמּוֹ לֹא הָלָכָה

אֶל נָוֵהוּ, אֶל הַהֲזָיָה.

מַה כָּלְתָה לוֹ, הֵן שָׁר כֹּה נָעִים

תּוֹךְ חֶשְׁכַת חַיָּיו הַנִּקְרָעִים.

אֶל לִבָּהּ נָבַע שִׁירוֹ זְרָמִים

וּמִיצוֹ שִׁכֵּר אוֹתָה כָּכָה —

אַךְ הָלֹךְ עִמּוֹ לֹא הָלָכָה

אֶל נָוֵהוּ, אֶל הַדָּמִים.

מַה כָּלְתָה לוֹ, הֵן כָּכָה חָלָה,

כִּי בַשְׁקִיעָה מִצָּה כָלָה

רַעַל אָדֹם שֶׁל חֲמַת גְּסִיסָה.

מַה כָּלְתָה לוֹ, כֹּה יָפֶה גָּוָע —

אַךְ הָלֹךְ עִמּוֹ לֹא תָאָבָה

אֶל נָוֵהוּ, אֶל הַמִּיתָה.

*

---

כִּי בָאָה הַשֶּׁמֶשׁ

מאת

דוד פוגל

בֹּאִי, בּוֹדֵדָה, רְוַת שַׂלְמַת דִּמְדּוּמִים

אֶל הַמִּישׁוֹר.

שָׁם הַלַּיְלָה יִכְרַע חֶרֶשׁ

תּוֹךְ חֶרְדַּת אַהֲבָה

לְרַגְלָיִךְ.

וּבְעַד הַשְּׁבָכָה אֶלֶף לִבּוֹת

אָז יַעַרְגוּ

אֶל מֶבָּטֵךְ.

כִּי בָאָה השָּׁמֶשׁ. —

דרוזנדורף, 27.4.1915

מתוך פנקסי השירים

מאת

דוד פוגל

---

לילה.

מאת

דוד פוגל

תַּחַת עֲרָפֶל חִוֵּר

נָחוּ חַמִּים מֵי הַפֶּלֶג.

כִּסְפִינָה רְחוֹקָה חָלַף שָׁמָּה

הַמַּסָּע.

אֲחוֹרֵי הַגִּבְעָה

קָרְבוּ חֶרֶשׁ פַּעֲמֵי הַלְּבָנָה.

פֹּרַשׂ שָׁטִיחַ זְהַבְהַב

עַל הָעֲרָפֶל.

אַחַר צְפִירָה סְגֻלָּה, חֲרֵדָה

שָׁתַק הַלָּיִל.

מרקל, 18.6.1916 ברוידס

*

---

[אִם יַעַר הָיִיתִי]

מאת

דוד פוגל

אִם יַעַר הָיִיתִי,

שׁוֹקֵט עָמַדְתִּי עַל הַמְּסִלָּה.

צַעֲדֵי בְקָרִים זְהַבְהַבִּים

יַעֲלוּ חֶרֶשׁ עַל רֹאשִׁי.

וְשָׂאוֹן כֵּהֶה

יִסֹּךְ מַסָּע עוֹבֵר אֶל קִרְבִּי.

אֶל מַנְגִּינַת צִפֳּרָי.

וְאוּלַי תָּבֹאִי גַם אַתְּ

וְתֵשְׁבִי בְצִלִּי. —

מרקל, 24.6.1916 ברוידס

---

לילה

מאת

דוד פוגל

עַל בַּיִת נִרְדָּם, אֲפֵל עֵינַיִם,

כֵּהָה אֶתְרַפֵּקָה.

וּתְרֻגָּה תְהַבְהֵב נַפְשְׁי

כְּלַהַב פָּנָס בִּרְחוֹב שׁוֹמֵם.

מֵאֵיזֶה אִילָן נִתָּךְ עָלֶה חֲשָׁאִי

וְנוֹפֵל, נוֹפֵל אֶל הַלַּיְלָה.

וְאַתָּה,

הֵן לֹא תָבֹא אֵלַי,

הַכֵּהָה, הַבּוֹדֵדָה. —

וינה, 15.8.1916 ברוידס

*

---

[חַלּוֹנוֹת קוֹמָה עֶלְיוֹנָה]

מאת

דוד פוגל

חַלּוֹנוֹת קוֹמָה עֶלְיוֹנָה

יִבְעֲרוּ זְהוּבִים תוְךְ הַשְּׁקִיעָה.

צְלִילִים כֵּהִים, חֲרֵדֵי גַעְגּוּעִים

יִצְלְלוּ כְבֵדִים בַּלְּבָבוֹת.

אֵי בָזֶה

יֵלֵךְ בּוֹדֵד הַשָּׁמֶשׁ.

וְשַׂח חֲזֵה שַׁחַק חֲוַרְוָר

אֶל גַּגּוֹת הַכְּרָךְ

הָאֲפֹרִים —

וינה, 17.8.1916 ברוידס

*

---

[יִִלְלַת הַכְּלָבִים]

מאת

דוד פוגל

יִִלְלַת הַכְּלָבִים

לִי סָחָה בַלֵּילוֹת

עַל חֳרָבוֹת אֲבֵלוֹת

וּנְעוּרִים כָּבִים.

צִלְלֵי שַׁחֶפֶת זָרִים,

כְּאֶצְבָּעוֹת צְנוּמוֹת, שְׁחוֹרוֹת,

כִּבּוּ שְׂרִידֵי הַמְּאוֹרוֹת,

גַּם יִכְרוּ לִי קְבָרִים.

וְיָדָעְתִּי:

סְתָוִים כֵּהִים, פְּרוּעֵי רָאשִׁים,

אֵלַי כְּבָר נִגָּשִׁים

וְהֵמָּה מִפְלָטִי.

וְשׁוֹתְקִים, חִדְלֵי נְחָמָה,

יַעַבְרוּ יָמִים אַחַר יָמִים.

אַךְ עַל גַּבִּי תִכְבַּד הַשְּׁמָמָה,

תִּכְבַּד לְעוֹלָמִים. —

וינה, 17.8.1916 ברוידס

*

---

[צְהֻבָּה אֵלָיו יָצָאתִי]

מאת

דוד פוגל

צְהֻבָּה אֵלָיו יָצָאתִי,

וְקַלּוֹת רִחֲפוּ שְׁתֵּי עֵינַי עַל נַפְשִׁי

הַבְְּהִירָה

כִּתְכֻלֵּי רוּחוֹת תּוֹךְ בֹּקֶר זְהַבְהָב.

אַךְ הוּא שָׁתַק. רְוֵה לֵילָיו הַשְּׁחוֹרִים,

חִדְלֵי הַכּוֹכָבִים.

אָמַרְתִּי:

אֶל מֵימָיו אֶקְפֹּצָה

וְאֶשְׂחֶה לִי חֶרֶשׁ

כַּסַּהַר הַבָּהִיר עַל גַּלֵּי הַלָּיִל.

אַךְ הוּא שָׁתַק בּוֹדֵד. —

וינה, 19.8.1916 ברוידס

*

---

[עַל הָאִילָן]

מאת

דוד פוגל

עַל הָאִילָן

סְתָוִי יִרְעַד עָלֶה, יִרְעַד, יִרְעַד.

יוֹם כִּפּוּרִים חִוֵּר כְּבָר יִתְהַלֵּךְ

בַּנָּפֶשׁ.

וַעֲיָרַת סְתָו רְחוֹקָה,

טְבוּלַת גַּעְגּוּעִים כֵּהִים,

תִּרְאֶה בוֹכָה אֶל הַנָּפֶשׁ.

אַךְ הַדִּמְעָה הַמַּחֲנִיקָה

הֵן לֹא תַעֲלֶה אֶל הָעָיִן.

וּלְעוֹלָם לֹא תֵרֵד. —

וינה, 20.8.1916 ברוידס

---

בגן בוקר

מאת

דוד פוגל

עַל יְרַק אִילָנוֹת

צְעִיפֵי עֲרָפֶל קַלִּים,

כְּחַלְחַלִּים,

אַט יְרַפְרֵפוּ.

בֵּין צַמֶּרֶת עֵרָה

נֶאֱחָז שֶׁמֶשׁ רוֹעֵד,

וּזְהָבוֹ נוֹטֵף עַל חוֹל הַשְּׂדֵרָה.

לְאֹרֶךְ הַגָּדֵר

נִדְחָק לַיִל בּוֹדֵד, רָזֶה.

הַצִּפֳּרִים נָמוֹת. ——

וּפֶתַע נוֹדָע:

שְׁתֵּי רַגְלֵי שֵׁישֵׁך הַזְּקוּפוֹת

עַתָּה בָאוֹת

אֶל מִכְנְסֵי מֶשִׁי תְּכֻלִּים.

וּשְׁנֵי שָׁדַיךְ, טְלוּלֵי הַחֲלוֹמוֹת,

כְּשׁוֹשַׁנִּים חִוְרוֹת, נָמוֹת,

תּוֹךְ חִיל נֵעוּרִים

וְצוֹפִים פְּנֵי הַשָּׁמֶשׁ.

וְהַלֵּב צוֹהֵל חָרֶשׁ. —

וינה, 24.8.1916 ברוידס

*

---

[יְמֵי סְתָו כֵּהִים]

מאת

דוד פוגל

יְמֵי סְתָו כֵּהִים

עַל הַכְּרָךְ תּוֹלֶה שַׂחַק כָּבֵד, כּוֹאֵב.

גֶּשֶׁם מַשְׁמִים, חֲדַל מַטָּרָה רוֹעֵף,

וּנְטָפִים דְּלוּחִים עַל הַשִּׁמְשָׁה תוֹעִים.

בְּיַעַר קְדוּמִים פֶּרֶא,

תּוֹךְ מְעָרָה סְתוּמָה, שְׁחוֹרָה,

בָּדָד אֶחפֹּץ נוּחַ.

כְּדֹב אֶפֹר, נוֹרָא, עֲזוּב רֵעִים.
עֲטוּף תַּרְדֵּמָה אֶרְבַּץ תּוֹךְ מַחֲבוֹאִים,

לִבִּי יִשְׁלַו, חֲלוֹם בַּל אֶרְאֶה —

עַד כִּי אָבִיב יָפוּחַ. —

וינה, 15.9.1916 ברוידס

*

---

[עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה]

מאת

דוד פוגל

עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה

אֶבְלֹט דּוּמָם, נָזִיר חִוֵּר,

אֶל תּוֹךְ בֹּקֶר זָהוּב,

וְצִלִּי יִגְלֹשׁ אָרֹךְ מִן הַמּוֹרָד.

עַל שׁוּלֵי מְעִילִי הַשָּׁחוֹר

יַבְרִיק חָרֵד טַל לַיְלָה.

אֶל תְּכֵלֶת הַשָּׁמַיִם

אֶפְרֹשׂ כַּפַּי

וְחִוְרָה תִרְעַד שְׂפָתִי:

“הַעֲבִירִי אֶת טוּבֵךְ עַל פָּנָי”.

עֲלִי אֵלַי, לְבָנָה, צוֹהֵלָה.

הֵן כְּנַרְקִיס שִׁלְגִּי אֲשִׂימֵךְ עַל לִבִּי

וַאֲבִיאֵךְ אֶל הַיּוֹם.

וּבַעֲרֹב הַיּוֹם

אַרְעִיף חֶרֶשׁ אֶל נַפְשֵׁךְ הַשְּׁלֵוָה

גַּעְגּוּעִים חִוְרִים-תְּכֻלִּים

כְּעָבִים בְּהִירוֹת

תּוֹךְ בְּרֵכַת דִּמְדּוּמִים.

וּכְאֵב קַלִּיל, עָרֵב,

אַט יַחֲלִיק אֶת לִבֵּךְ —

בַּעֲרֹב הַיּוֹם.

וינה, 23.9.1916 ברוידס

*

---

[אָדֹם נִתָּז זָהָב...]

מאת

דוד פוגל

אָדֹם נִתָּז זָהָב תּוֹךְ דִּמְדּוּמֵי כְרָךְ.

אֲחוֹרֵי הַבָּתִּים

חוֹלְפָה שְׂרֻקָּה שֶׁמֶשׁ סְתָו.

וְאֶצְבָּעָהּ מַרְאָה כְמִיהָה

אֶל הַלֵּב.

עַל הַמִּדְרָכָה

עָלִים כְּתֻמִים

דּוּמָם לֹא יִרְעָשׁוּ.

וינה, 3.11.1916 ברוידס

*

---

[תּוֹךְ פֶּלֶג יַלְדוּת]

מאת

דוד פוגל

תּוֹךְ פֶּלֶג יַלְדוּת

תְּכַלְכֹּל

טָבְלוּ שְׁתֵּי רַגְלַי הַוְּרֻדּוֹת.

יְמֵי רִקְמָה רָאִיתִי לְפָנַי

כְּגִנַּת פִּרְחֵי אָבִיב.

אָבִי שַׂח עָלַי חָרֶשׁ.

נַפְשׁוֹ הַשּׁוֹתְקָה

נָגְעָה בִי חֲרֵדָה

כַּעֲרָפֶל חִוֵּר נוּגֶה. ——

בֵּין יַעֲרֵי עֶרֶב בָּדָד אֵלֵכָה,

עָלִים חֲרֵבִים כֵּהוֹת יִלְחָשׁוּ.

וינה, 13.3.1917 ברוידס

*

---

[כְּבָר דִּמְדּוּמֵי עֶרֶב]

מאת

דוד פוגל

כְּבָר דִּמְדּוּמֵי עֶרֶב

מִלְאוּ אֶת חַדְרִי.

לִבִּי יִשְׁאַף חָרֵד

וְלֹא אֵדַע אָנָה.

נִטְפֵי דָמִי יִפְּלוּ רוֹתְחִים

אֶל שְׁחוֹר דִּמְדּוּמִים.

מִי לִי יִפְתֹּר

כָּל חַיַּי הַפְּרוּעִים?

אֵי מִזֶּה נָבֹא

וְאָנָה נֵלֵכָה?

נִטְפֵי דָמִי יִפְּלוּ רוֹתְחִים

אֶל שְׁחוֹר דִּמְדּוּמִים. —

וינה, 6.4.1917 ברוידס

*

---

[רָאִיתִי:]

מאת

דוד פוגל

רָאִיתִי:

כָּל עָלַי נָשְׁרוּ כְתֻמִים

מֵעַל בַּדָּי.

חֲרֵדִים וְזָרִים עוֹד סָבְבוּ מַצַּבְתִּי

בְּנָפְלָם.

שׁוֹרֵק חָתַר סַעַר

בְּצַמַּרְתִּי.

וְאָמַרְתִּי אֶל לִבִּי:

אֲחוֹרֵי הַגִּבְעָה לֵילֵי סְתָו שְׁחוֹרִים,

דְּקוּרֵי מָטָר,

כְּבָר יַעַמְדוּ וִיצַפּוּ.

וְיִלְלַת כְּלָבִים נְכֵאָה

כְּבָר חַדָּה שָׁם נִמְשָׁכֶת.

וינה, 11.5.1917 ברוידס

*

---

[עֵת יִקְרַב עֶרֶב חֲשָׁאִי]

מאת

דוד פוגל

עֵת יִקְרַב עֶרֶב חֲשָׁאִי

אֶל הַתֵּבֵל —

כָּרֵי מֶרְחָב אַט יַאֲפִילוּ

מַחֲרִישִׁים.

תּוֹךְ יַעֲרוֹת רְחוֹקִים

עַתָּה יֵעוֹר

רִשְׁרוּשׁ אָפֵל, טָמִיר.

בְּכִיָּה זָרָה, אִי נִתְפֶּסֶת

נוֹהֲרָה חֲרֵדָה

מֵעֲבָרִים אֶל הַלֵּבָב.

נְשָׁמוֹת פְּרוּעוֹת

שׁוֹלְחוֹת מֶבָּט עוֹרֵג

אֶל הַמַּעֲרָב.

וּכְבָר עֶרֶב חֲשָׁאִי

יִפְסַע תּוֹךְ הַתֵּבֵל. —

וינה, 19.5.1918 ברוידס

*

---

[עַל רֹאשׁ גִּבְעָה אֵשֵׁבָה]

מאת

דוד פוגל

עַל רֹאשׁ גִּבְעָה אֵשֵׁבָה,

הַכֹּל שָׁקֵט בְּצָהֳרֵי קָיִץ.

אֶת עֵינַי אַט אֶסְגֹּרָה. –

וְהִנֵּה –:

לְרַגְלַי, לְרַחֲבֵי הַמִּישׁוֹר,

כָּל אַנְשֵׁי עוֹלָם הוֹלְכִים מֶנִּי בַסָּךְ.

שֶׁמֶשׁ שׁוֹרָה כְבֵדָה

עַל רִבּוֹא רִבְבוֹת רָאשִׁים,

וְהֵמָּה נָעִים, נָעִים

בָּעֲצַלְתַּיִם אֶל הַמֶּרְחָק.

וּבָאֹפֶק עוֹד יֵרָאוּ לִי

כִּדְבַר-מָה אָפֵל, בִּלְתִּי נִבְחָן. _ _ _

עַל רֹאשׁ גִּבְעָה אֵשֵׁבָה,

הַכֹּל שָׁקֵט בְּצָהֳרֵי קָיִץ.

וינה 7.7.1918

*

---

[כָּל הַיָּמִים הִנָּךְ רוֹחֲפָה]

מאת

דוד פוגל

כָּל הַיָּמִים הִנָּךְ רוֹחֲפָה

גֵּאָה, קַלָּה מוּל הַשֶּׁמֶשׁ

וְכַנְפֵי צְעִיפֵךְ הַתָּכֹל

אַט תִּרְעַדְנָה בָרוּחַ.

אַךְ בַּלֵּילוֹת,

בַּעֲבֹר מִרְכֶּבֶת הַדֹּאַר

בִּרְחוֹבוֹת כְּפָרֵךָ הַנָּמִים,

צוֹלְלִים זוֹגֶיהָ

אֶל חַלּוֹנֵךְ הָעֵר.

אִמֵּךְ אוֹמְרָה:

"נַפְשָׁהּ נָמָה בַיּוֹם

וּבַלַּיְלָה תֵּעוֹר וְתֵבְךְּ".

לָמָּה תִבְכִּי, רַעְיָה,

אֶל הַלֵּילוֹת הַחֲשָׁאִים?

הֵן עוֹד אוּכַל הַחֲלֵק,

חֶרֶשׁ הַחֲלֵק

יָדֵךְ הַנּוּגָה,

עַד אַרְעִיפָה חֶדְוָה בְהִירָה

אֶל דָּמָיִךְ.

לָמָּה תִבְכִּי, רַעְיָה,

אֶל הַלֵּילוֹת הַחֲשָׁאִים?

וינה, 4.8.1917

*

---

[טֶרֶם נִמְחוּ כָל הַדְּרָכִים]

מאת

דוד פוגל

טֶרֶם נִמְחוּ כָל הַדְּרָכִים,

אֵלְכָה בַקֵּשׁ עוֹד גַּם דַּרְכִּי.

הוֹלֵךְ קָרֵב לֵיל הַלֵּילוֹת,

מוֹת יָמוּתוּ כָל הַרְגָשִׁים,

תַּחְתַּי אֵשְׁבָה בַמַחֲשַׁכִּים

בְּלֵיל הַלֵּילוֹת.

עָלֶה צוֹהֵל בַּל יִנּוֹעַ,

כָּל הַצְּלִילִים דֹּם יִדַּמּוּ,

הַכְבֵּד תַּכְבֵּד הָאֲפֵלָה

עַל הַחַיִּים.

טֶרֶם נִמְחוּ כָּל הַדְּרָכִים –

אֵלְכָה בַקֵּשׁ עוֹד גַּם דַרְכִּי. –

וינה, 7.8.1918

*

---

[לֵילֵי סְתָו שְׁחוֹרִים]

מאת

דוד פוגל

לֵילֵי סְתָו שְׁחוֹרִים

צָרִים עַל מִשְׁכָּנִי –

אַךְ אֵין אֲנִי בוֹדֵדָה עוֹד.

אִם הָלַכְתָּ מֶנִּי, דּוֹדִי, –

הִנְּךָ שׁוֹכֵן עָרֵב קֶרֶב חַיַּי,

וּמֶה עָנֹג, זְעִיר יְצֻרִים,

תָּשׁוּב תִּהְיֶה לִי.

דַרְכִּי אַט אֵלַי תָּשׁוּבָה.

כְּמִיהַת גֶּבֶר טְמִירָה

שָׁרֹה תִשְׁרֶה עַל חַיֵּיךָ,

כְּעָבֵי שְׁחוֹר כְּבֵדִים

אַף תִּנְהָגְךָ מֶנִּי.

אַךְ אִם הָלַכְתָּ מֶנִּי, דּוֹדִי,

אֵין אֲנִי בוֹדֵדָה עוֹד. –

וינה, 13.8.1918

*

---

[בֹּאִי עָדַי, צִפּוֹר שְׁחוֹרָה]

מאת

דוד פוגל

בֹּאִי עָדַי, צִפּוֹר שְׁחוֹרָה,

עוּפִי וַעֲלִי עַל בִּרְכִּי.

נַקְּרִי, נַּקְרִי עַל צְחִיחַ בִּרְכִּי,

אַךְ מְאוּמָה לֹא תִמְצָאִי.

רֵיחַ כְּמִישָׁה בֵּין הָעֵצִים,

סַעַר הוֹלֵל יְאַבֵּךְ פֶּרֶא

תִּימְרוֹת אָבָק וְעָלִים זְהוּבִים.

סְתָו עוֹבֵר לוֹ בֵין הַיְּעָרִים

וְעַד כְּפָר וּכְרַךְ יַגִּיעַ.

נַקְּרִי, נַקְּרִי, צִפּוֹר שְׁחוֹרָה,

אַךְ מְאוּמָה לֹא תִּמְצָאִי.

וינה 18.8.1918

*

---

[אִם תִּדְפֹּק לְפֶתַע]

מאת

דוד פוגל

אִם תִּדְפֹּק לְפֶתַע

עַל חַלּוֹנִי –

וְכִי לֹא אֶבּוֹךְ וְאֶשְׁכַּח

אֵת עָלַי לעֲשׂוֹת?

הֵן תִּיעַף נַפְשֶׁךָ

מִן הַסְּעָרוֹת

וְתִכְלֶה בַלֵּילוֹת

אֶל חוֹפַי הַשְּׁקֵטִים.

מַחֲנֶה עַל מַחֲנֶה

תִּפְרַחְנָה מֶנּוּ הַצִּפֳּרִים.

מַה תִּגְדַּל הַבְּדִידוּת

תּוֹךְ סְתָוֶךָ!

וּפֶתַע תִּדְפֹּק עַל חַלּוֹנִי.

וינה, 5.2.1919

*

---

[אִישִׁים רַבִּים יוֹרְדִים מִן הָהָר]

מאת

דוד פוגל

אִישִׁים רַבִּים יוֹרְדִים מִן הָהָר

בַּלַּיְלָה.

כְּנָפַיִם נַעְלָמוֹת

מְנַפְנְפוֹת חֶרֶשׁ בַּשְׁחוֹר.

סוֹלְדִים אוּלַי אֵי בָזֶה לְבָבוֹת גְּדוֹלִים,

לֹא-נֶחְקָרִים.

כָּבוּ הַצְּלִילִים.

וינה, 18.3.1919

*

---

[וְכִי לֹא אֶקְרָא לָנֶצַח אַחֲרֶיךָ]

מאת

דוד פוגל

וְכִי לֹא אֶקְרָא לָנֶצַח אַחֲרֶיךָ,

לוּ שָׁמַעְתָּ לִי.

אִם פָּנִיתָ לְדַרְכֶּךָ,

לֹא אִישַׁן כָּל לֵילוֹתַי

עַד אִם שַׂמְתָּ עֵינְךָ עָלָי.

לוּ יָּכֹלְתִּי וָאֶשְׁקֹט תּוֹךְ לְבָבֶךָ,

דּוּמָם וְנוּגָה¹ עָבַרְתִּי מִשְׁעוֹלִי.

נָגַעְתִּי בְּחַיִּים מַחֲוִירִים,

אַךְ לִבִּי הוֹגֶה דְבָרִים קְדוֹשִׁים אֵלֶיךָ.

וינה, 18.3.1919

*

---

[שְׁנַיִם אֲנַחְנוּ]

מאת

דוד פוגל

שְׁנַיִם אֲנַחְנוּ,

אֲנִי וְכַלְבִּי הַגָּדוֹל,

בַּעֲלוֹת נַעַר וְנַעֲרָה קְטַנָּה

מִן הָרַחְצָה.

כְּבָר הָעֵצִים בַּשַּׁלֶּכֶת,

הַיָּמִים קַלּוּ וּמְאֹד צָהָבוּ

וְאֵינָם כַּקַּיִץ הַכָּבֵד, הַתָּרֹג.

הָנָּהָר הַגָּדוֹל עוֹבֵר לְאִטּוֹ עָלֵינוּ

כְּחַיָּה אַדִּירָה

וְעוֹרוֹ רוֹעֵד רַעַד הַסְתָו.

שְׁנַיִם אֲנַחְנוּ

וּכְבָר צַמְרֵנוּ גָּדֵל לַחֹרֶף וְהוֹלֵךְ. –

וינה, 14.12.1919

*

---

[אָמַרְתִּי לַגְּבָרִים]

מאת

דוד פוגל

אָמַרְתִּי לַגְּבָרִים:

וְכִי לֹא תֵלְכוּ לָנֶצַח עִמָּדִי?

אֵי-בָזֶה יוֹרֵד הָהָר,

שָׁנִים עַל שָׁנִים

יוֹשְׁבִים שָׁם רַבִּים

וִיצַפּוּ.

– לֹא נֵרֵד עוֹד עִמָּךְ. –

הַנָּשִׁים חָרָדוּ,

אַף נָסוּ מִפָּנָי.

בָּאתִי אֶל הַיְלָדִים,

רֶגַע נָחָה עֵינָם הַבְּהִירָה

עַל פָּנַי

וְחֶרֶשׁ לִימִינִי וּשְׂמֹאלִי הָלָכוּ.

וינה, 18.5.1920

*

---

[הַיָּמִים יַעַבְרוּ לְאִטָּם]

מאת

דוד פוגל

הַיָּמִים יַעַבְרוּ לְאִטָּם

כַּמַּיִם הַנּוֹדְדִים.

בְּצָהֳרֵי הַקַּיִץ

יְלָדִים יִצְהָלוּ

בְצֶאֱלֵי הַבָּתִּים.

גְּדוֹלִים יַעַבְרוּ עַל פְּנֵיהֶם

וְחֶרֶשׁ יָנִיעוּ בְרֹאשָׁם.

יִהְיוּ קְרִירִים הַלֵּילוֹת וּשְׁחוֹרִים.

אוּלָם יִרְעֲדוּ לִמְקוֹמוֹת

כִּתְמֵי הַבָּרָק

כִּירִיעוֹת אֹהֶל צְחוֹרוֹת.

וינה, 15.7.1920

*

---

[פְּעָמִים אֲנִי יוֹשֵׁב לְרַגְלַיִךְ]

מאת

דוד פוגל

פְּעָמִים אֲנִי יוֹשֵׁב לְרַגְלַיִךְ

וּמְסַפֵּר חָרֶשׁ.

בַּמֶּרְחַק עוֹד הוֹמֶה הַכְּרַךְ

הֶמְיָה עֲמוּמָה

בְּטֶרֶם יִגְוָע.

אַתְּ רוֹאָה לְפָנַיִךְ

כָּל דַּרְכִּי הַנִּפְתָּל בַּתֵּבֵל

וְדִמְעָה כְבֵדָה יוֹרְדָה עֵינֵךְ.

הַרְבֵּה רָאִיתִי עַל דַּרְכִּי,

אָכֵן יָגוֹן חֲרִישִׁי עָבַר אֶת הַכֹּל.

אַף אֲנִי אָמַרְתִּי:

הֵן שִׂמְחָה תִמָּצֵא לָאָדָם,

אַךְ יָגוֹן חֲרִישִׁי עָבַר אֶת הַכֹּל.

בַּמֶּרְחָק עוֹד הוֹמֶה הַכְּרָךְ

וַאֲנִי יוֹשֵׁב לְרַגְלַיִךְ

וּמְסַפֵּר חָרֶשׁ.

וינה, 11.9.1920

*

---

‏[אַרְנֶבֶת נִבְהָלָה]

מאת

דוד פוגל

אַרְנֶבֶת נִבְהָלָה

תִקְפֹּץ לָעֲרָבִים

בַּקָּמָה הָרְחָבָה,

לִמְקוֹמוֹת יֵרָאוּ אָזְנֶיהָ

וְנַעְלָמוֹת.

לְרֹחַב הַדֶּרֶךְ

מְנַתְּרָה צְפַרְדֵּעַ וְעוֹבְרָה

בָּאָבָק הָאָפֹר

וְאוֹבְדָה בָעֵשֶׂב.

לְצִדֵּי הַיַּעַר הַשָּׁחוֹר

עָפוֹת לָאֲלָפִים תּוֹלְעֵי-הַזֹּהַר

כִּנְקֻדּוֹת בְּהִירוֹת.

מָה תִּקְרַב אָז נַפְשִׁי מְאֹד

אֶל עַצְמָהּ וְאֶל הַכֹּל.

וינה, 16.10.1920

*

---

[בְּזֶה יוֹם הָאָבִיב]

מאת

דוד פוגל

בְּזֶה יוֹם הָאָבִיב

שֶׁנָּפַל בַּחֹרֶף

טוֹב כִּי נֵשֵׁב דּוּמָם אֶל הַחַלּוֹן

וְנֵרֶא בָּעוֹבְרִים.

כְּצָעִיף חֲוַרְוַר וְשָׁקוּף

הֵן נָטוּי הַשַּׁחַק

עַל רָאשֵׁינוּ,

וּמָסוּר וּמְנַחֵם לַלְּבָבוֹת

בִּצְבָעָיו הַשְּׁקֵטִים, הַצְּנוּעִים.

אֲמִירֵי הָעֵצִים עוֹדָם עֲרֻמִּים

וְחוּמִים הֵם. זָעִים לֹא זָעִים

לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב.

מִגְבְּעוֹת נְעָרוֹת

סְגֻלּוֹת אוֹ כְּחֻלּוֹת

נִרְאוּ אַךְ הַיּוֹם לְעֵינֵינוּ,

וְגִיל פּוֹרֵחַ חֲרִישִׁי

עַל כָּל פָּנִים.

אַף חוֹלֶה קָם הַיּוֹם

מִמִּשְׁכָּבוֹ

וְתִקְוָה עֲרֵבָה

עוֹבֶרֶת אֶת בְּשָׂרוֹ.

בְּזֶה יוֹם הָאָבִיב

טוֹב כִּי נֵשֵׁב דּוּמָם אֶל הַחַלּוֹן.

וינה, 2.1.1921

*

---

[מִישׁוֹרֵי הַשֶּׁלֶג הָרְחָבִים]

מאת

דוד פוגל

מִישׁוֹרֵי הַשֶּׁלֶג הָרְחָבִים,

אֲשֶׁר רוֹבְצִים צְנוּעִים וְאִלְּמִים

מִבְּעוֹד לַיְלָה –

עַתָּה שֶׁמֶשׁ בֹּקֶר

מִתְפַּלְּשָׁה רְחָבָה וּכְתֻמָּה

בָּאֲבָקָם הָרָךְ.

בְּחָפְזָה

כְּבָר יָרוּץ הַמַּסָּע

מִן הַלַּיְלָה

בְּבִטְנוֹ הֵן נִשָּא אָנֹכִי,

הָרָחוֹק,

אֲלֵיכֶם, הַשְּׁקֵטִים.

אֵצֵא וְאֶצְעַד הָרִאשׁוֹן,

לְאִטִּי בַיּוֹם וּבַלַּיְלָה,

וְרַגְלִי תִצְלֹל בְּאֵין שֵׁמַע

בְּמַעֲמַקֵּיכֶם.

וינה, 12.2.1921

*

---

[נְחָלִים שְׁקֵטִים וּצְלוּלִים]

מאת

דוד פוגל

נְחָלִים שְׁקֵטִים וּצְלוּלִים

אָנוּ בַתֵּבֵל.

בָּנוּ יִשְׁתַּקֵּף כָּל דָּבָר

בְּקָרְבוֹ אֵלֵינוּ.

אוּלָם בְּהַרְעִיד הָרוּחַ עוֹרֵנוּ

וְנִשְׁבַּר כָּל דָּבָר לִרְסִיסִים

וְרָעַד עִמָּנוּ.

וינה, 15.2.1921

*

---

[חֲרָבוֹת תְּקוּעוֹת בַּכֶּסֶת]

מאת

דוד פוגל

חֲרָבוֹת תְּקוּעוֹת בַּכֶּסֶת,

תַּחְתֶּיהָ אֵין אִישׁ.

מִתְנוֹעַעַת עֲרִיסָה

מֵעַצְמָהּ,

בָּהּ יֶלֶד מֵת.

כָּל אֶלֶף שָׁנָה

בָּאָה זְקֵנָה מֵאֶרֶץ גְּזֵרָה,

מַבִּיטָה אַחַת בַּחַלּוֹן

וְהוֹלֵכָה.

וינה, 25.3.1921

*

---

[לְצִדֵּי הַחֲצֵרוֹת]

מאת

דוד פוגל

לְצִדֵּי הַחֲצֵרוֹת

יֵשְׁבוּ כָל הַחֲתוּלִים

וְיֵילִילוּ חֲרִישִׁית כִּי רָעֵבוּ,

וְלִבָּם לֹא יֶחֱרַד וְיִשְׂמַח

לִקְרַאת הָאֶחָד

הָעוֹשֶׂה בִּלְהָטָיו עַל הַגָּג.

הַבָּתִּים פְּתוּחִים מֵאָז,

הַנֵּרוֹת כָּבוּ

וְכָלְתָה הַסְּעֻדָּה –

וְאָנוּ נֶעֱלָמְנוּ.

כִּי עוֹד לֹא יָנוּחַ

לִבֵּנוּ הַנִּסְעָר

בְּבָתֵּי הַחֶמְדָּה.

אוּלָם הַמְּנוּחָה –

חִוְרָה כְעָנָן בְּשֶׁקֶט הַבְּרֵכָה

אֲחוֹרֵי הַסּוּפָה הֵן חוֹכָה.

וינה, 1.7.1921

*

---

[גַּם עָלֶיךָ לָשֶׁבֶת בַּסִּירָה]

מאת

דוד פוגל

גַּם עָלֶיךָ לָשֶׁבֶת בַּסִּירָה

– הִנֵּה הַמָּקוֹם! –

וְתִסַּע עִמָּנוּ.

דְּגֵי כָל הַדּוֹרוֹת

יִשְׁלְחוּ רָאשֵׁיהֶם הַחַדִּים

מִן חֶלְקַת הַמַּיִם

וְיֶחֶרְדוּ לִקְרָאתֵנוּ.

לְטוּשִׁים הַמַּיִם וּשְׁחוֹרִים,

לְבַדִּי אֶתְפֹּשׂ הַמְּשׁוֹטִים הַיּוֹם

וְאֶנְהַג לָבֶטַח.

אַךְ בִּגְדֵי הַפְּאֵר לַעֲדוֹת!

כִּי הִנֵּה הַיְלָדִים

יִנְהֲרוּ אֶל הַחוֹף

וְיִרְאוּ בְעֶצֶב

כִּי נָשׁוּט אֶל הַלָּיְלָה.

וינה, 5.8.1922

*

---

[שְׁחוּטִים אָנוּ שׁוֹכְבִים בִּשְׁלֹשָה]

מאת

דוד פוגל

שְׁחוּטִים אָנוּ שׁוֹכְבִים בִּשְׁלֹשָה

בָּעֲגָלָה הַכְּבֵדָה,

הַסּוּסִים יִתְנַהֲלוּ לְאִטָּם,

שְׁנֵי גְבָרִים

שׁוֹתְקִים עַל הַדּוּכָן.

דִּמְדּוּמֵי סוֹף-קַיִץ

בָּאִים חֲשָׁאִית

בָּרְחוֹבוֹת הַשְּׁקֵטִים.

אָנָה-זֶה אָנוּ מוּבָלִים?

הַלַּיְלָה נִגָּשׁ בְּאֵין-יוֹדְעִים,

מְהֵרָה יָמוּתוּ כָּל הָרְחוֹבוֹת,

הַגְּבָרִים יוֹסִיפוּ עוֹד שְׁתֹק.

אַךְ נִטְפֵי דָם בּוֹדְדִים

יְסַמְּנוּ אָרְחֵנוּ.

וינה, 19.8.1922

*

---

[מִן הַבִּקְעָה עַז יִתְאַבֵּךְ]

מאת

דוד פוגל

מִן הַבִּקְעָה עַז יִתְאַבֵּךְ

מַשַּׁק אוֹפַן טַחֲנָה.

בֵּין עַרְפִלֵּי בֹּקֶר חִוְרִים

תּוֹעֶה גֶשֶׁר כֵּהֶה.

עַל הַמִּישׁוֹר

שִׂיחַ עֲרִירִי

בּוֹלֵט אֶל הַשָּׁמֶשׁ.

אַךְ עַל רִגְבֵי שָׂדֶה חָרוּשׁ

נַעַר קָטָן אָט יְנַהֵל

עִזִּים שְׁתָּיִם. –

[1918–1916?]

*

---

[כְּחוּטֵי פְלָדָה דַקִּים]

מאת

דוד פוגל

כְּחוּטֵי פְלָדָה דַקִּים

נִרְקַם הַמָּטָר

בְּחוּץ אָפֹר.

עַל הַשְּׁמָשׁוֹת נִצְּבוּ נְטָפִים

וְצוֹפִים אֶל הֶחָדֶר.

אָדָם נִשְׁעָן אֶל הַכֹּתֶל

וְחָשׁ: “לֵיל סְתָו יָבֹא”.

וּבַחֲדָרִים כֵּהִים,

רְוֵי שִׁמָּמוֹן נוֹשָׁן,

יוֹשְׁבוֹת בְּתוּלוֹת אֵצֶל אִמּוֹתֵיהֶן

וְתַחֲרֵשְׁנָה:

“הוֹלְכִים, הוֹלְכִים הַנְּעוּרִים”.

[1918–1916?]

*

---

[דּוּמָם יָפוּחַ עָלַי סְתָו]

מאת

דוד פוגל

דּוּמָם יָפוּחַ עָלַי סְתָו

וְיַרְעִיד אֶת נִימָי.

נַפְשׁוֹ הַכֵּהָה

תִּזַּל כְּבֵדָה אֶל עֵינִי

וְתַעֲצִיבָהּ.

צְלִיל סָגֹל, חֲשָׁאִי, יִגְוַע לְרַגְלָי.
וַיהִי סְתָו, סְתָו.

[וינה, 10.10.1916]

*

---

[צַעַד עַל צַעַד]

מאת

דוד פוגל

צַעַד עַל צַעַד

קְרֵבִים אֵלֵינוּ

יָמִים נוּגִים.

שְׁאֵרִית עָלִים נוֹשְׁרִים

כְּבָר רוֹקְדָה פֶרֶא

תּוֹךְ הַיָּמִים.

יְמֵי סְתָו זְהוּבִים אַף כֵּהִים

חוֹלְפִים נְכָאִים

עַל פָּנֵינוּ.

מָה יִּלְחֲצוּ אֶת הַלְּבָבוֹת!

אַךְ רוּחַ סוֹעֲרָה

אַט לְפָנַי תְּנַפְנֵף

מָסַךְ זִכְרוֹנוֹת עָבָר

חֲרִישִׁים,

כִּבְדֵי צְבָעִים.

[וינה, 29.8.1918]

*

---

[אֲפֵלַת לֵיל קַיִץ]

מאת

דוד פוגל

אֲפֵלַת לֵיל קַיִץ

חוֹבֶקֶת בַּחֲשָׁאי

שָׂדוֹת מַהְבִּילִים אֵד חָמִים.

בַּעֲגָלָה חוֹרֶקֶת בִּכְבֵדוּת

אֶל הַנֵּכָר אֶסָּעָה,

עֲשַׁן הָעֶגְלוֹן הַמְּקַטֵּר

וְרֵיחַ גֶּלְלֵי הַסּוּסִים

יַחֲלִיקוּ עֲרֵבִים אֶת פָּנָי.

דַּרְכֵּנוּ מַחֲוִירָה כִמְעָט

וְאוֹבְדָה תוֹךְ גּוּשׁ הָאֲפֵלָה.

מִמֶּרְחָק נִשְׁלָח אֵלֵינוּ: “אוֹ-הוֹ” מְמֻשָּׁךְ –

הָבָה נָסוּרָה הַצִּדָּה.

בְּלֵיל זֶה הַשָּׁקֵט, הַמַּחְבִּיא,

אֶסַּע אֶל הַנֵּכָר, –

כֹּה אָבִיתִי לִנְסֹעַ

לָנֶצַח.

[וינה, 4.10.1919]

*

---

[ אֶל יְמֵי שְׁבָט זוֹעֲפִים]

מאת

דוד פוגל

אֶל יְמֵי שְׁבָט זוֹעֲפִים

עִתִּים יְגֻנַּב

יוֹם אָבִיב נָבוֹךְ,

בּוֹ צִפִּיָּה חֲרִישִׁית

וּתְמִיָּה,

וְעֵינוֹ כְעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת, עֲמֻקּוֹת,

לִפְנֵי כָלָה נִפְקָחוּ.

יִרְבּוּ הַהוֹלְכִים בָּרְחוֹבוֹת,

וּכְעוֹצְרִים לְפֶתַע בְּצַעֲדָם,

בְּלִי מֵשִׂים יַיְשִּׁירוּ הַגַּב.

וְיוֹם זֶה כִּי יֵט –

וְעָמַד כְּבָר שׁוֹקֵט

עַל הַגַּג

יָרֵחַ גָּדוֹל לִמְאֹד

– וּזְהָבוֹ עוֹד נִדְעָךְ –

וְחִכָּה לָעֶרֶב

לְבַדּוֹ.

[וינה, 3.2.1920]

*

---

[שְׁלֹשִים שָׁנָה]

מאת

דוד פוגל

שְׁלֹשִים שָׁנָה

כְּבָר יֶאֱרַךְ דַּרְכִּי,

מְהֵרָה יִכְלֶה –

וְלֹא חָכָמְתִּי.

אַף עַתָּה

עוֹדִי נַעַר עִקֵּשׁ,

רָץ בְּמוֹרַד הָהָר

וּמוֹשֵׁךְ עֵז זְקֵנָה

בִּזְקָנָהּ.

כָּל שֶׁחָיִיתִי

כְּיֶלֶד וְסָכָל –

יָכֹלְתִּי לִחְיוֹת שֵׁנִית,

אַף עַתָּה לֹא בְחָכְמָה.

כִּי סְכָלִים אָנוּ

וִילָדִים עַד עוֹלָם.

[וינה, 5.4.1924]

*

---

[עֵינַי פְּקוּחוֹת לָרְוָחָה]

מאת

דוד פוגל

עֵינַי פְּקוּחוֹת לָרְוָחָה

כִּשְׁנֵי חַלּוֹנוֹת

אֶל הָרְחוֹב –

וְקִרְבִּי הֵן קָרִיר וְאָפֵל.

כָּל עוֹבֵר יַבִּיט תָּמֵהַּ

אֶל חַלּוֹנִי

וּמְאוּם לֹא יֵרֶא.

לָעֲרָבִים

אֶסְגֹּר הַחַלּוֹנוֹת,

וְאַעַל לִי נֵרִי,

וְיָחֵל הַמָּחוֹל בִּמְעוֹנִי. –

[וינה, 3.7.1922]

---

וְלָנוּ אֵין חֹם

מאת

דוד פוגל

הִנֵּה עוֹד נִשְׁאַר לִי

מְעַט אֶפֶס

לְבַשֵּׁל כַּף-מָרָק.

אֶקְרָא עוֹד עָנִי

לֶאֱכֹל עִמָּדִי

וְלִשְׁכַּב עַל-יָדִי עַל מַצַּע-הַתֶּבֶן.

---

[הנני מתגעגע]

מאת

דוד פוגל

הִנְנִי מִתְגַּעְגֵּעַ

אָהֹב אָהַבְתִֹי יַלְדָּה קְטַנָּה

אֲהַבְתִּיהָ כְּרֵעַ

עַכְשָׁו נָסְעָה לַמֶּרְחַקִּים.

אִם אֶרְאֵךְ, עוֹד אַבִּיטֵךְ –

כְּלוּם אֲנִי יוֹדֵעַ?

עָתִיד, עָבָר מוּל עֵינַי –:

וַאֲנִי מִתְגַּעְגֵּעַ – –

הִנֵּה פָנַיִךְ דִּמְעוֹתַיִךְ

הִתְיַפְּחוּתֵךְ אֲנִי שׁוֹמֵעַ –

לֶחְיִי נוֹשֵׂאת עוֹד נְשִׁיקוֹתַיִךְ –

וְאֵיךְ לֹא אֶתְגַּעְגֵּעַ?

אֵצֶל אִילָן בּוֹדֵד צָץ פֶּרַח

קַל, רַךְ, חַיִּים נוֹבֵעַ

סַעַר אַכְזָר תְּלָשָׁהוּ, נְשָׂאָהוּ

אוּלָם – וְכִי לֹא אֶתְגַּעְגֵּעַ?

---

[אדום ניתז]

מאת

דוד פוגל

אָדֹם נִתָּז זָהָב תּוֹךְ דִּמְדּוּמֵי כְרָךְ.

אֲחוֹרֵי הַבָּתִּים

חוֹלְפָה שְׂרֻקָּה שֶׁמֶשׁ סְתָו.

וְאֶצְבָּעָהּ מַרְאָה כְמִיהָה

אֶל הַלֵּב.

עַל הַמִּדְרָכָה

עָלִים כְּתֻמִּים

דּוּמָם לֹא יִרְעָשׁוּ.

וינה, 3.11.1916

---

[אייכן הקטנות]

מאת

דוד פוגל

אַיֵּכֶן, הַקְּטַנּוֹת, קַלּוֹת הָרַגְלָיִם?

תּוֹךְ נַפְשִׁי הַוְּרֻדָּה כִבְרֵכַת הַשְּׁקִיעָה

מַה חַלְתֶּן בִּמְחוֹלַת מַחֲנַיִם,

חֲבַצָּלוֹת חִוְרוֹת, רַכּוֹת,

עֵת נָגַע הָרוּחַ גְּבִיעֵיכֶן!

אֶל קֶצֶב הַתְּנוּעוֹת הַזַּכּוֹת

הִקְשַׁבְתִּי תוֹךְ חֶרְדַּת דּוּמִיָּה

וְעֵינַי נָהָרוּ.

כְּבָר שָׁקְטוּ הַמְּחוֹלוֹת, עָבָרוּ.

אַיֵּכֶן?

מרקל, 1916

---

[מתוך ערפל]

מאת

דוד פוגל

מִתּוֹךְ עֲרָפֶל תָּכֹל

הִנָּךְ יוֹצְאָה אֶל הֶהָרִים,

דִּינָה הַקְּטַנָּה, הַצְּהֻבָּה.

תּוֹךְ לִבְנַת שִׂמְלָתֵךְ

הִנָּךְ עוֹבְרָה חֶרֶשׁ

כַּשֶּׁמֶשׁ בֵּין הַשְּׁלָגִים.

עַל דַּרְכֵּךְ אֶעֱמֹד, לִבְנֶה בוֹדֵד,

וְצַמַּרְתִּי רוֹעֲדָה אַחֲרָיִךְ.

אַךְ בַּלֵּילוֹת

עוֹד רוּחַ תְּנַהֵל עָב צְחוֹרָה

עַל פָּנָי.

וְעָלֶיהָ תִסְעִי אַתְּ,

דִּינָה הַקְּטַנָּה, הַצְּהֻבָּה.

מרקל, 1916

---

[על שפת הבריכה]

מאת

דוד פוגל

עַל שְׂפַת הַבְּרֵכָה

מִשְּׁשָׁה עֲרָבָה בְאֶצְבָּעוֹת חִוְרוֹת

בָּעֲרָפֶל הָעָב.

עִם רַעְיוֹתַיִךְ יָצָאת אֶל הַקֶּרַח,

דִּינָה הַקְּטַנָּה, הַצְּהֻבָּה.

עַל סַנְדָּלַיִךְ הַחֲלָקִים

דָּאִית לִפְנֵיהֶם זְקוּפָה, קַלָּה

וְאֶל הַגִּבְעָה לֹא הִבַּטְתְּ.

שָׁמָּה עָמַד דּוֹדֵךְ

תּוֹךְ חֲלוֹם חֲוַרְוָר

וְנַפְשׁוֹ רָעֲדָה אֶל תְּנוּעוֹתָיִךְ. –

מרקל, 1916

---

[עבים כהות]

מאת

דוד פוגל

עָבִים כֵּהוֹת הִכְבִּידוּ עַל כְּפָרִי

וַאֲנִי תָּעִיתִי אַחֲרֶיךָ.

נִטְפֵי מָטָר שְׁטָפוּנִי

וְלֹא כִבּוּ שַׁלְהַבְתִי.

אֶת שַׂלְמַת מִשְׁיִי

הַתְּכֻלָּה לֹא חָשַׂכְתִּי.

כִּי הָלַךְ לִבִּי לְפָנָי.

– יֶלֶד, יֶלֶד!

אִם לֹא עָבַר נוֹדֵד

תּכֹל-עֵינַיִם עַל פָּנֶיךָ? – –

כְּבָר יַרְעִיד לַיְלָה כָּנָף שְׁחוֹרָה

עַל הַיַּעַר.

מֹרֶךְ חִוֵּר בָּא אֶל גֵּוִי.

אֵיכָה אֵלְכָה בָּדָד

לְבַקֶּשְׁךָ?

וינה, 18.2.1917

---

[תוך פלג ילדות]

מאת

דוד פוגל

תּוֹךְ פֶּלֶג יַלְדוּת

תְּכַלְכֹל

טָבְלוּ שְׁתֵּי רַגְלַי הַוְּרֻדּוֹת.

יְמֵי רִקְמָה רָאִיתִי לְפָנַי

כְּגִנַּת פִּרְחֵי אָבִיב.

אָבִי שַׁח עָלַי חָרֶשׁ.

נַפְשׁוֹ הַשּׁוֹתְקָה

נָגְעָה בִי חֲרֵדָה

כַּעֲרָפֶל חִוֵּר נוּגֶה. — —

בֵּין יַעֲרֵי עֶרֶב בָּדָד אֵלֵכָה,

עָלִים חֲרֵבִים כֵּהוֹת יִלְחָשׁוּ.

וינה, 13.3.1917

---

[כבר דמדומי ערב]

מאת

דוד פוגל

כְּבָר דִּמְדּוּמֵי עֶרֶב

מִלְאוּ אֶת חַדְרִי.

לִבִּי יִשְׁאַף חָרֵד

וְלֹא אֵדַע אָנָה.

נִטְפֵי דָמִי יִפְּלוּ רוֹתְחִים

אֶל שְׁחוֹר דִּמְדּוּמִים.

מִי לִי יִפְתֹּר

כָּל חַיַּי הַפְּרוּעִים?

אֵי מִזֶּה נָבֹא

וְאָנָה נֵלֵכָה?

נִטְפֵי דָמִי יִפְּלוּ רוֹתְחִים

אֶל שְׁחוֹר דִּמְדּוּמִים. —

וינה, 6.4.1917

---

[ראיתי כל עליי]

מאת

דוד פוגל

רָאִיתִי:

כָּל עָלַי נָשְׁרוּ כְתֻמִּים

מֵעַל בַּדָּי.

חֲרֵדִים וְזָרִים עוֹד סָבְבוּ מַצַּבְתִּי

בְּנָפְלָם.

שׁוֹרֵק חָתַר סַעַר

בְּצַמַּרְתִּי.

וְאָמַרְתִּי אֶל לִבִּי:

אֲחוֹרֵי הַגִּבְעָה לֵילֵי סְתָו שְׁחוֹרִים,

דְּקוּרֵי מָטָר,

כְּבָר יַעַמְדוּ וִיצַפּוּ.

וְיִלְלַת כְּלָבִים נְכֵאָה

כְּבָר חַדָּה שָׁם נִמְשָׁכֶת.

וינה, 11.5.1917

---

[כל הימים]

מאת

דוד פוגל

כָּל הַיָּמִים הִנָּךְ רוֹחֲפָה

גֵּאָה, קַלָּה מוּל הַשֶּׁמֶשׁ

וְכַנְפֵי צְעִיפֵךְ הַתָּכֹל

אַט תִּרְעַדְנָה בָרוּחַ.

אַךְ בַּלֵּילוֹת,

בַּעֲבֹר מִרְכֶּבֶת הַדֹּאַר

בִּרְחוֹבוֹת כְּפָרֵךְ הַנָּמִים,

צוֹלְלִים זוֹגֶיהָ

אֶל חַלּוֹנֵךְ הָעֵר.

אִמֵּךְ אוֹמְרָה:

"נַפְשָׁהּ נָמָה בַיּוֹם

וּבַלַּיְלָה תֵעוֹר וְתֵבְךְּ".

לָמָּה תִבְכִּי, רַעְיָה,

אֶל הַלֵּילוֹת הַחֲשָׁאִים?

הֵן עוֹד אוּכַל הַחֲלֵק,

חֶרֶשׁ הַחֲלֵק

יָדֵךְ הַנּוּגָה,

עַד אַרְעִיפָה חֶדְוָה בְהִירָה

אֶל דָּמַיִךְ.

לָמָּה תִבְכִּי, רַעְיָה,

אֶל הַלֵּילוֹת הַחֲשָׁאִים?

וינה, 4.8.1917

---

[עשנים תכולים]

מאת

דוד פוגל

עֲשָׁנִים תְּכֻלִּים אַט יִתַּמְּרוּ

מֵעַל גַּגּוֹת כְּפָרִי

אֶל דְּמִי עַרְבָּיִם.

עַל הַמַּעֲרָב

תַּאְדִּים רְצוּעַת שָׁנִי

וְנוֹהֲרָה חֶרֶשׁ אֶל הַלֵּבָב.

שַׁחַק יַכְחִיל עָמֹק

וְלֹא יִרְעָד.

נַעַר שָׁזוּף יִנְהַג

אַוָּזָה צְחוֹרָה מִן הָאָחוּ

עִם אֶפְרוֹחֶיהָ יְרֻקֵּי נוֹצָה.

פַּעֲמֵי עֶרֶב קַיִץ

קְרֵבוֹת חֶרֶשׁ אֶל הַכְּפָר.

עַלְמָה זְקוּפָה חָלָה יְחֵפָה

תַּחַת דְּלָיֵי מַיִם כֵּהִים

בַּאֲבַק הָרְחוֹב הַלּוֹטֵף.

מְהֵרָה יֵשְׁבוּ בַחֲצֵרוֹת

סְבִיב קְעָרוֹת מְלֵאוֹת

מַעֲלוֹת הָבֶל.

אַחַר יִזְרֹק בַּמֶּרְחָק

חָלִיל בּוֹדֵד

סִלְסוּלִים נוּגִים, עוֹרְגִים,

אֶל עֶרֶב קָיִץ.

וינה, 4.9.1917

---

[דרך לילה שחור]

מאת

דוד פוגל

דֶּרֶך לַיְלָה שָׁחוֹר

יֵדֶא הַמַּסָּע

וְאֵי-לְאָן יִשָּׂאֵנִי.

נַחֲרָה כְבֵדָה

אַט תְּמַלֵּא אֶת הַקָּרוֹן.

בַּמֶּרְחַק יַבְרִיק רֶגַע

אוֹר בּוֹדֵד, כֵּהֶה,

וְיֵעָלֵם.

אֵיפֹה תִהְיֶה אָז רַעְיָתִי?

אוּלַי גַּם יִלְחַשׁ

נַחַל אָפֵל עַל דַּרְכִּי.

תַּחֲנָה מֵתָה

תַּבִּיט עוֹרְגָה אַחֲרָי.

דֶּרֶך לַיְלָה שָׁחוֹר

יֵדֶא הַמַּסָּע

וינה, 1.1.1918

---

[למה תריץ]

מאת

דוד פוגל

לָמָּה תָרִיץ כֹּה סוּסֶיךָ,

הָרַכָּב?

— גְּבִרְתִּי, נְהֹג אָחִישָׁה

הָאַרְמוֹנָה.

רְצוּעַת-שָׁנִי אָחֲרוֹנָה

כְּבָר מַאֲפִילָה בַמַּעֲרָב.

עֶרֶב טָמִיר יִרְחַשׁ אִטִּי

מֵעֲבָרִים.

מְהֵרָה גַם יֵרְדוּ

טַלְלֵי כֶסֶף קְרִירִים.

רוּצוּ, סוּסַי!

גְּבִרְתִּי נְהֹג אָחִישָׁה

הָאַרְמוֹנָה.

וינה, 17.1.1918

---

[הבה נצא]

מאת

דוד פוגל

הָבָה נֵצֵא וְנִרְאֶה

בְּסֹךְ מָסָךְ שָׁחוֹר

אֶת הַתֵּבֵל.

שָׁעָה כְבֵדָה נַבִּיט,

עוֹד נַבִּיט,

בִּכְהוֹת נוּגֶה

אֹדֶם עַרְבָּיִם.

תּוֹךְ חֶרְדַּת קֹדֶשׁ

נָכֹף אָז רָאשֵׁינוּ,

נָכֹף דּוּמָם רָאשֵׁינוּ

לִפְנֵי גֹדֶל הַפֶּלֶא.

וְאִישׁ לֹא יֵדַע אִם הִנֵּהוּ — —

אַחַר נֵעוֹרָה

שְׁחוֹרִים, נוּגִים,

וְלֹא יַחְדֹּר מֶבָּט

אֶל תּוֹכֵנוּ.

הָבָה נֵצֵא וְנִרְאֶה

בְּסֹךְ מָסָךְ שָׁחוֹר

אֶת הַתֵּבֵל.

וינה, 20.1.1918

---

[הנני שב אלייך]

מאת

דוד פוגל

הִנְנִי שָׁב אֵלַיִךְ, אִמִּי.

דִּמְדּוּמִים חֲרֵדִים

אַט יַאֲפִילוּ בָעֲיָרָה.

מִטְפַּחַת רֹאשֵׁךְ הַלְּבָנָה

יְחִידָה לִי תָהֵל

תּוֹךְ מֶרְחַקִּים כֵּהִים.

עַל סִדּוּרֵךְ הִנָּךְ שַׁחָה,

דִּמְעָתֵךְ נוֹפְלָה בְהִירָה

אֶל דִּמְדּוּמָי.

הִנְנִי שָׁב אֵלַיִךְ, אִמִּי.

עַל יָדֵךְ אֵשְׁבָה בָעֲרָבִים,

יָדֵךְ הַקְּמוּטָה, הָרָפָה,

אַחֲלִיק דּוּמָם, בְּנֵךְ הַגָּדוֹל.

וְאַתְּ תִּשָּׁקִינִי חֲרֵדָה

עַל מִצְחִי

וְתִבְכִּי חָרֶשׁ.

וינה, 21.2.1918

---

[שמש ארגמן]

מאת

דוד פוגל

שֶׁמֶשׁ אַרְגָּמָן גְּדוֹלָה

תִּשְׁקַע הַיּוֹם.

דֶּרֶךְ רְחוֹבוֹת עַרְבַּיִם

פּוֹסְעִים חֶרֶשׁ זְקֵנִים,

לְבוּשֵׁי שְׁחוֹרִים.

וִילָדוֹת קְטַנּוֹת,

לִבְנוֹת שְׂמָלוֹת,

אֶל הַשְּׁקִיעָה אַט יִנְהָגוּ.

זִקְנֵי שֵׂיבָה מַכְסִיפִים

בַּדִּמְדּוּמִים יִרְעָדוּ.

וינה, 25.4.1918

---

[עת יקרב ערב]

מאת

דוד פוגל

עֵת יִקְרַב עֶרֶב חֲשָׁאִי

אֶל הַתֵּבֵל —

כָּרֵי מֶרְחָב אַט יַאֲפִילוּ

מַחֲרִישִׁים.

תּוֹךְ יַעֲרוֹת אֹפֶק רְחוֹקִים

עַתָּה יֵעוֹר

רִשְׁרוּשׁ אָפֵל, טָמִיר.

בְּכִיָּה זָרָה, אִי נִתְפֶּסֶת

נוֹהֲרָה חֲרֵדָה

מֵעֲבָרִים אֶל הַלֵּבָב.

נְשָׁמוֹת פְּרוּעוֹת

שׁוֹלְחוֹת מֶבָּט עוֹרֵג

אֶל הַמַּעֲרָב.

וּכְבָר עֶרֶב חֲשָׁאִי

יִפְסַע תּוֹךְ הַתֵּבֵל. —

וינה, 19.5.1918

---

[העלו מהרה]

מאת

דוד פוגל

הַעֲלוּ מְהֵרָה אֶת הַנֵּרוֹת,

אִטְמוּ יָפֶה הַחַלּוֹנוֹת,

בִּמְחוֹלוֹת אֵצֵא אֶת הַמַּלְכָּה!

נַגְּנוּ לִי מַנְגִּינָה שְׁחוֹרָה,

מַנְגִּינָה פִרְאִית, כִּבְדַת-מוֹרָא,

בִּמְחוֹלוֹת אֵצֵא אֶת הַמַּלְכָּה

לִקְרַאת הַמָּוֶת.

עַל הַכְּתָלִים הָאֲדֻמִּים

רוֹקְדִים צְלָלִים כֵּהִים-חוּמִים

וְשׁוֹלְחִים לָשׁוֹן לְמוּלֵנוּ.

אֶת הַמַּלְכָּה אֶסְעַר, אֵדֶא,

מְאוּם לֹא אֶרְאֶה, מְאוּם לֹא אֵדָע —

וְהִנְנוּ נוֹפְלִים, נוֹפְלִים — — —

וינה, 5.7.1918

---

[על ראש גבעה אשבה]

מאת

דוד פוגל

עַל רֹאשׁ גִּבְעָה אֵשֵׁבָה,

הַכֹּל שָׁקֵט בְּצָהֳרֵי קָיִץ.

אֶת עֵינַי אַט אֶסְגֹּרָה. —

וְהִנֵּה —:

לְרַגְלַי, לְרַחֲבֵי הַמִּישׁוֹר,

כָּל אַנְשֵׁי עוֹלָם הוֹלְכִים מֶנִּי בַסָּךְ.

שֶׁמֶשׁ שׁוֹרָה כְבֵדָה

עַל רִבּוֹא רְבָבוֹת רָאשִׁים,

וְהֵמָּה נָעִים, נָעִים

בַּעֲצַלְתַּיִם אֶל הַמֶּרְחָק.

וּבָאֹפֶק עוֹד יֵרָאוּ לִי

כִּדְבַר-מָה אָפֵל, בִּלְתִּי נִבְחָן — — —

עַל רֹאשׁ גִּבְעָה אֵשֵׁבָה,

הַכֹּל שָׁקֵט בְּצָהֳרֵי קָיִץ.

וינה, 7.7.1918

---

[טרם נמחו]

מאת

דוד פוגל

טֶרֶם נִמְחוּ כָל הַדְּרָכִים,

אֵלְכָה בַקֵּשׁ עוֹד גַּם דַּרְכִּי.

הוֹלֵךְ קָרֵב לֵיל הַלֵּילוֹת,

מוֹת יָמוּתוּ כָל הָרְגָשִׁים,

תַּחְתַּי אֵשְׁבָה בַמַּחֲשַׁכִּים

בְּלֵיל הַלֵּילוֹת.

עָלֶה צוֹהֵל בַּל יִנּוֹעַ,

כָּל הַצְּלִילִים דֹּם יִדַּמּוּ,

הַכְבֵּד תַּכְבֵּד הָאֲפֵלָה

עַל הַחַיִּים.

טֶרֶם נִמְחוּ כָל הַדְּרָכִים —

אֵלְכָה בַקֵּשׁ עוֹד גַּם דַּרְכִּי. —

וינה, 7.8.1918

---

[לילי סתיו]

מאת

דוד פוגל

לֵילֵי סְתָו שְׁחוֹרִים

צָרִים עַל מִשְׁכָּנִי —

אַךְ אֵין אֲנִי בוֹדֵדָה עוֹד.

אִם הָלַכְתָּ מֶנִּי, דּוֹדִי, —

הִנְּךָ שׁוֹכֵן עָרֵב קֶרֶב חַיַּי,

וּמֶה עָנֹג, זְעִיר יְצוּרִים,

תָּשׁוּב תִּהְיֶה לִי.

דַּרְכִּי אַט אֵלַי תָּשׁוּבָה.

כְּמִיהַת גֶּבֶר טְמִירָה

שָׁרֹה תִשְׁרֶה עַל חַיֶּיךָ,

כְּעָבֵי שְׁחוֹר כְּבֵדִים

אַף תִּנְהָגְךָ מֶנִּי.

אַךְ אִם הָלַכְתָּ מֶנִּי, דּוֹדִי,

אֵין אֲנִי בוֹדֵדָה עוֹד. —

וינה, 13.8.1918

---

[בואי עדי]

מאת

דוד פוגל

בֹּאִי עָדַי, צִפּוֹר שְׁחוֹרָה,

עוּפִי וַעֲלִי עַל בִּרְכִּי.

נַקְּרִי, נַקְּרִי עַל צְחִיחַ בִּרְכִּי,

אַךְ מְאוּמָה לֹא תִמְצָאִי.

רֵיחַ כְּמִישָׁה בֵּין הָעֵצִים,

סַעַר הוֹלֵל יְאַבֵּךְ פֶּרֶא

תִּימְרוֹת אָבָק וְעָלִים זְהוּבִים.

סְתָו עוֹבֵר לוֹ בֵין הַיְּעָרִים

וְעַד כְּפָר וּכְרַךְ יַגִּיעַ.

נַקְּרִי, נַקְּרִי, צִפּוֹר שְׁחוֹרָה,

אַךְ מְאוּמָה לֹא תִמְצָאִי.

וינה, 18.8.1918

---

[צעד על צעד]

מאת

דוד פוגל

צַעַד עַל צַעַד

קְרֵבִים אֵלֵינוּ

יָמִים נוּגִים.

שְׁאֵרִית עָלִים נוֹשְׁרִים

כְּבָר רוֹקְדָה פֶרֶא

תּוֹךְ הַיָּמִים.

יְמֵי סְתָו זְהוּבִים אַף כֵּהִים

חוֹלְפִים נְכָאִים

עַל פָּנֵינוּ.

מַה יִּלְחֲצוּ אֶת הַלְּבָבוֹת!

אַךְ רוּחַ סוֹעֲרָה

אַט לְפָנַי תְּנַפְנֵף

מָסַךְ זִכְרוֹנוֹת עָבָר

חֲרִישִׁים,

כִּבְדֵי צְבָעִים.

וינה, 29.8.1918

---

[מן הבקעה]

מאת

דוד פוגל

מִן הַבִּקְעָה עַז יִתְאַבֵּךְ

מַשַּׁק אוֹפַן טַחֲנָה.

בֵּין עַרְפִלֵּי בֹּקֶר חִוְרִים

תּוֹעֶה גֶשֶׁר כֵּהֶה.

עַל הַמִּישׁוֹר

שִׂיחַ עֲרִירִי

בּוֹלֵט אֶל הַשָּׁמֶשׁ.

אַךְ עַל רִגְבֵי שָׂדֶה חָרוּשׁ

נַעַר קָטָן אַט יְנַהֵל

עִזִּים שְׁתָּיִם. —

1918–1916

---

[כחוטי פלדה]

מאת

דוד פוגל

כְּחוּטֵי פְלָדָה דַקִּים

נִרְקָם הַמָּטָר

בְּחוּץ אָפוּר.

עַל הַשְּׁמָשׁוֹת נִצְּבוּ נְטָפִים

וְצוֹפִים אֶל הֶחָדֶר.

אָדָם נִשְׁעָן אֶל הַכֹּתֶל

וְחָשׁ: “לֵיל סְתָו יָבֹא”.

וּבַחֲדָרִים כֵּהִים,

רְוֵי שִׁמָּמוֹן נוֹשָׁן,

יוֹשְׁבוֹת בְּתוּלוֹת אֵצֶל אִמּוֹתֵיהֶן

וְתַחֲרֵשְׁנָה:

“הוֹלְכִים, הוֹלְכִים הַנְּעוּרִים”.

1918–1916

---

[אם תדפוק]

מאת

דוד פוגל

אִם תִּדְפֹּק לְפֶתַע

עַל חַלּוֹנִי —

וְכִי לֹא אֶבּוֹךְ וְאֶשְׁכַּח

אֵת עָלַי לַעֲשׂוֹת?

הֵן תִּיעַף נַפְשֶׁךָ

מִן הַסְּעָרוֹת

וְתִכְלֶה בַלֵּילוֹת

אֶל חוֹפַי הַשְּׁקֵטִים.

מַחֲנֶה עַל מַחֲנֶה

תִּפְרַחְנָה מֶנּוּ הַצִּפֳּרִים.

מַה תִּגְדַּל הַבְּדִידוּת

תּוֹךְ סְתָוֶךָ!

וּפֶתַע תִּדְפֹּק עַל חַלּוֹנִי.

וינה 5.2.1919

---

[אישים רבים]

מאת

דוד פוגל

אִישִׁים רַבִּים יוֹרְדִים מִן הָהָר

בַּלַּיְלָה.

כְּנָפַיִם נַעְלָמוֹת

מְנַפְנְפוֹת חֶרֶשׁ בַּשְּׁחוֹר.

סוֹלְדִים אוּלַי אֵי בָזֶה לְבָבוֹת גְּדוֹלִים,

לֹא-נֶחְקָרִים.

כָּבוּ הַצְּלִילִים…

וינה, 18.3.1919

---

[וכי לא אקרא]

מאת

דוד פוגל

וְכִי לֹא אֶקְרָא לָנֶצַח אַחֲרֶיךָ,

לוּ שָׁמַעְתָּ לִי.

אִם פָּנִיתָ לְדַרְכֶּךָ,

לֹא אִישַׁן כָּל לֵילוֹתַי

עַד אִם שַׂמְתָּ עֵינְךָ עָלָי.

לוּ יָכֹלְתִּי וָאֶשְׁקֹט תּוֹךְ לְבָבֶךָ,

דּוּמָם וְנוּגָה עָבַרְתִּי מִשְׁעוֹלִי.

נָגַעְתִּי בְחַיִּים מַחֲוִירִים,

אַךְ לִבִּי הוֹגֶה דְבָרִים קְדוֹשִׁים אֵלֶיךָ.

וינה, 18.3.1919

---

[ילדים משחקים]

מאת

דוד פוגל

יְלָדִים מְשַׂחֲקִים לְיַד הַגָּדֵר,

צָהֳרֵי קַיִץ פּוֹסְעִים כְּבֵדִים וְשׁוֹתְקִים

דֶּרֶךְ הַכְּפָר.

קְרִיאַת גֶּבֶר עֲקֻלָּה

פּוֹרְצָה לְפֶתַע בַּשֶּׁקֶט

כִּבְרַק חֶרְמֵשׁ מוּפָז

לְעֹמֶק תְּכֵלֶת שְׁחָקִים.

הָאָבוֹת לֹא יֵרָאוּ עָתָּה,

פָּנוּ אִישׁ לְפָעֳלוֹ.

כֶּלֶב שָׂעִיר וְשָׁחוֹר

רוֹבֵץ בְּצֵל הַגָּדֵר,

לְשׁוֹנוֹ שְׁלוּחָה נִרְשֶׁלֶת

וּוְרֻדָּה תָנוּעַ בַּצֵּל.

הַיְלָדִים מְשַׂחֲקִים וְנִרְפִּים,

זְבוּב מְזַמְזֵם וְעוֹבֵר,

מְזַמְזֵם וְעוֹבֵר.

וינה, 30.3.1919

---

[אֲנִי בְאֵר]

מאת

דוד פוגל

אֲנִי בְאֵר,

הֵקֵרָה מֵימֶיהָ וְעָלוּ עַד פִּיהָ.

מֵימַי אֲפֵלִים,

נֶצַח לֹא אוּכַל רְאוֹת אֶל קַרְקָעִי.

כָּל בְּנֵי אָדָם קְרֵבִים וְשׁוֹתִים,

קְרֵבִים וְשׁוֹתִים.

יֵשׁ זוֹרֵק אֶבֶן אֶל תּוֹכִי,

כְּבֵדָה וְרוֹגְשָׁה

תִּצְלֹל בְּמַעֲמַקָּי.

וינה, 20.4.1919

---

[השמשות מאפילות]

מאת

דוד פוגל

הַשְּׁמָשׁוֹת מַאֲפִילוֹת בַּכְּפָר.

מִמֶּרְחַק הָאֹפֶק

יַגִּיעַ אֵלֵינוּ

זֶמֶר מְמֻשָּׁךְ וְנוּגֶה

וּמַעֲלֶה עַרְבֵי הַיַּלְדוּת.

עַרְבֵי הַקַּיִץ,

שֶׁפָּרְחוּ חִוְרִים וּפוֹשְׁרִים

עַל פָּנֵינוּ

וְהִשִּׁיבוּ רוּחוֹת קַלִּים

אֶל הַנֶּפֶשׁ —

וְלֹא יָדָעְנוּ.

חֲרִיקַת מוֹט חָלוּד

שֶׁל בְּאֵר

בַּשְּׁתִיקָה אָז רָעָדָה,

דְּלִי עֵץ נָקַשׁ

בְּנָפְלוֹ

נְקִישָׁה עֲמוּמָה, שְׁחוֹרָה. —

הַשְּׁמָשׁוֹת מַאֲפִילוֹת בַּכְּפָר.

וינה, 4.10.1919

---

[אפלת ליל קיץ]

מאת

דוד פוגל

אֲפֵלַת לֵיל קַיִץ

חוֹבֶקֶת בַּחֲשָׁאִי

שָׂדוֹת מַהְבִּילִים אֵד חָמִים.

בַּעֲגָלָה חוֹרֶקֶת בִּכְבֵדוּת

אֶל הַנֵּכָר אֶסָּעָה,

עֲשַׁן הָעֶגְלוֹן הַמְקַטֵּר

וְרֵיחַ גֶּלְלֵי הַסּוּסִים

יַחֲלִיקוּ עֲרֵבִים אֶת פָּנָי.

דַּרְכֵּנוּ מַחֲוִירָה כִמְעָט

וְאוֹבְדָה תוֹךְ גּוּשׁ הָאֲפֵלָה.

מִמֶּרְחָק נִשְׁלַח אֵלֵינוּ: “אוֹ-הוֹ” מְמֻשָּׁךְ —

הָבָה נָסוּרָה הַצִּדָּה.

בְּלֵיל זֶה הַשָּׁקֵט, הַמַּחְבִּיא,

אֶסַּע אֶל הַנֵּכָר, —

כֹּה אָבִיתִי לִנְסֹעַ

לָנֶצַח.

וינה, 4.10.1919

---

[שניים אנחנו]

מאת

דוד פוגל

שְׁנַיִם אֲנַחְנוּ,

אֲנִי וְכַלְבִּי הַגָּדוֹל,

וְיוֹרְדִים לִרְאוֹת

בַּעֲלוֹת נַעַר וְנַעֲרָה קְטַנָּה

מִן הָרַחְצָה.

כְּבָר הָעֵצִים בַּשַּׁלֶּכֶת,

הַיָּמִים קַלּוּ וּמְאֹד צָהָבוּ

וְאֵינָם כַּקַּיִץ הַכָּבֵד, הַתָּרֹג.

הַנָּהָר הַגָּדוֹל עוֹבֵר לְאִטּוֹ עָלֵינוּ

כְּחַיָּה אַדִּירָה

וְעוֹרוֹ רוֹעֵד רַעַד הַסְּתָו.

שְׁנַיִם אֲנַחְנוּ

וּכְבָר צַמְרֵנוּ גָדֵל לַחֹרֶף וְהוֹלֵךְ. —

וינה, 14.12.1919

---

[סביבי עוד צוהל]

מאת

דוד פוגל

סְבִיבִי עוֹד צוֹהֵל נִצְחוֹן עֲלוּמִים

צְלִילָיו הַוְּרֻדִּים

חָלִים תּוֹךְ דִּמְמַת חַדְרִי

הַקּוֹדְרָה.

בְּפִנָּה שְׁחוֹרָה

אֶרְבַּץ עִם כַּלְבִּי הַבּוֹדֵד,

הַטּוֹב.

שְׁלֵוִים נִרְבָּצָה

וְחוֹלְמִים.

עַל עַרְפִלִּים חִוְרִים,

פּוֹשְׁרִים,

צָפִים תּוֹךְ בֹּקֶר סְתָו.

עַל מְהַלֵּךְ יְחִידִי

בְּמִשְׁעוֹל הַגִּבְעָה.

עַל קִיטוֹר הַמַּסָּע

הָאָפוּר, הָעָב.

שְׁלֵוִים נִרְבָּצָה

וְחוֹלְמִים.

וינה, 1919–1918

---

[בהצלת הלילה]

מאת

דוד פוגל

בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה

יִישַׁן לוֹ כְפָרִי הַחִוֵּר,

הַבּוֹדֵד,

עַל מַרְבַד צֵל יָעַר.

בְּחַדְרִי הַנָּהִיר

חֶרֶשׁ אָז תֵּעוֹר הָאַהֲבָה הַנָּמָה

וְתַבְגִּיר לִי גֵוִי הַקָּטָן, הָרָךְ.

וַעֲרֻמָּה אֶעֱמֹדָה,

וּבוֹגְרָה,

תּוֹךְ גַלֵּי אַהֲבָה חֲרֵדָה

וּכְמִיהָה כֹה טְמִירָה — — —

עַל מַעֲלֵה הָהָר

אַט לוֹ יְטַפֵּס

צֵל נוֹדֵד עָיֵף, שָׁחוֹחַ.

הוּא יִשָּׂא בִכּוּרֵי גַעְגּוּעַי

עַל דַּרְכּוֹ הָאָפוּר, הַמְעֻקָּל.

וינה, 1919–1918

---

[תוך חרדת צהריים]

מאת

דוד פוגל

תּוֹךְ חֶרְדַּת צָהֳרַיִם

עֲיֵפָה

נָמָה הַשֶּׁמֶשׁ עַל אֳרָנִים צְפוּפִים.

שְׁבִיל עֲקַלְקַל עוֹבֵר בּוֹדֵד

אֶת הַגֶּשֶׁר הָרָעוּעַ.

גַּם קָרֵב בֵּיתֵךְ הַלָּבָן

וְלוֹחֵךְ כַּף נַעֲלֵךְ

הַכְּתֻמָּה.

כִּי שָׁם הִנָּךְ עוֹמְדָה,

הַזָּרָה,

וְנוֹטְפָה חִוְרֵי הִרְהוּרִים

אֶל צְרוֹר סִגָּלִים.

וינה, 1919–1918

---

[אל ימי שבט]

מאת

דוד פוגל

אֶל יְמֵי שְׁבָט זוֹעֲפִים

עִתִּים יְגֻנַּב

יוֹם אָבִיב נָבוֹךְ,

בּוֹ צִפִּיָּה חֲרִישִׁית

וּתְמִיָּה,

וְעֵינוֹ כְעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת, עֲמֻקּוֹת,

לִפְנֵי כָלָה נִפְקָחוּ.

יִרְבּוּ הַהוֹלְכִים בָּרְחוֹבוֹת,

וּכְעוֹצְרִים לְפֶתַע בְּצַעֲדָם,

בְּלִי מֵשִׂים יַיְשִׁירוּ הַגַּב.

וְיוֹם זֶה כִּי יֵט —

וְעָמַד כְּבָר שׁוֹקֵט

עַל הַגָּג

יָרֵחַ גָּדוֹל לִמְאֹד

— וּזְהָבוֹ עוֹד נִדְעָךְ —

וְחִכָּה לָעֶרֶב

לְבַדּוֹ.

וינה 3.2.1920

---

[אמרתי לגברים]

מאת

דוד פוגל

אָמַרְתִּי לַגְּבָרִים:

וְכִי לֹא תֵלְכוּ לָנֶצַח עִמָּדִי?

אֵי-בָזֶה יוֹרֵד הָהָר,

שָׁנִים עַל שָׁנִים

יוֹשְׁבִים שָׁם רַבִּים

וִיצַפּוּ.

— לֹא נֵרֵד עוֹד עִמָּךְ. —

הַנָּשִׁים חָרָדוּ,

אַף נָסוּ מִפָּנָי.

בָּאתִי אֶל הַיְלָדִים,

רֶגַע נָחָה עֵינָם הַבְּהִירָה

עַל פָּנַי

וְחֶרֶשׁ לִימִינִי וּשְׂמֹאלִי הָלָכוּ.

וינה, 18.5.1920

---

[הימים יעברו]

מאת

דוד פוגל

הַיָּמִים יַעַבְרוּ לְאִטָּם

כַּמַּיִם הַנּוֹדְדִים.

בְּצָהֳרֵי הַקַּיִץ

יְלָדִים יִצְהָלוּ

בְּצֶאֱלֵי הַבָּתִּים.

גְּדוֹלִים יַעַבְרוּ עַל פְּנֵיהֶם

וְחֶרֶשׁ יָנִיעוּ בְרֹאשָׁם.

יִהְיוּ קְרִירִים הַלֵּילוֹת וּשְׁחוֹרִים.

אוּלָם יִרְעֲדוּ לִמְקוֹמוֹת

כִּתְמֵי הַבָּרָק

כִּירִיעוֹת אֹהֶל צְחוֹרוֹת.

וינה, 15.7.1920

---

[פעמים אני]

מאת

דוד פוגל

פְּעָמִים אֲנִי יוֹשֵׁב לְרַגְלַיִךְ

וּמְסַפֵּר חָרֶשׁ.

בַּמֶּרְחָק עוֹד הוֹמֶה הַכְּרַךְ

הֶמְיָה עֲמוּמָה

בְּטֶרֶם יִגְוָע.

אַתְּ רוֹאָה לְפָנַיִךְ

כָּל דַּרְכִּי הַנִּפְתָּל בַּתֵּבֵל

וְדִמְעָה כְבֵדָה יוֹרְדָה עֵינֵךְ.

הַרְבֵּה רָאִיתִי עַל דַּרְכִּי,

אָכֵן יָגוֹן חֲרִישִׁי עָבַר אֶת הַכֹּל.

אַף אֲנִי אָמַרְתִּי:

הֵן שִׂמְחָה תִמָּצֵא לָאָדָם,

אַךְ יָגוֹן חֲרִישִׁי עָבַר אֶת הַכֹּל.

בַּמֶּרְחָק עוֹד הוֹמֶה הַכְּרָךְ,

וַאֲנִי יוֹשֵׁב לְרַגְלַיִךְ

וּמְסַפֵּר חָרֶשׁ.

וינה, 11.9.1920

---

[ארנבת נבהלה]

מאת

דוד פוגל

אַרְנֶבֶת נִבְהָלָה

תִּקְפֹּץ לָעֲרָבִים

בַּקָּמָה הָרְחָבָה,

לִמְקוֹמוֹת יֵרָאוּ אָזְנֶיהָ

וְנַעְלָמוֹת.

לְרֹחַב הַדֶּרֶךְ

מְנַתְּרָה צְפַרְדֵּעַ וְעוֹבְרָה

בָּאָבָק הָאָפוּר

וְאוֹבְדָה בָעֵשֶׂב.

לְצִדֵּי הַיַּעַר הַשָׁחוֹר

עָפוֹת לָאֲלָפִים תּוֹלְעֵי-הַזֹּהַר

כִּנְקֻדּוֹת בְּהִירוֹת.

מַה תִּקְרַב אָז נַפְשִׁי מְאֹד

אֶל עַצְמָהּ וְאֶל הַכֹּל.

וינה, 16.10.1920

---

[בזה יום האביב]

מאת

דוד פוגל

בְּזֶה יוֹם הָאָבִיב

שֶׁנָּפַל בַּחֹרֶף

טוֹב כִּי נֵשֵׁב דּוּמָם אֶל הַחַלּוֹן

וְנֵרֶא בָעוֹבְרִים.

כְּצָעִיף חֲוַרְוַר וְשָׁקוּף

הֵן נָטוּי הַשַּׁחַק

עַל רָאשֵׁינוּ,

וּמָסוּר וּמְנַחֵם לַלְּבָבוֹת

בִּצְבָעָיו הַשְּׁקֵטִים, הַצְּנוּעִים.

אֲמִירֵי הָעֵצִים עוֹדָם עֲרֻמִּים

וְחוּמִים הֵם. זָעִים לֹא זָעִים

לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב.

מִגְבְּעוֹת נְעָרוֹת

סְגֻלּוֹת אוֹ כְּחֻלּוֹת

נִרְאוּ אַךְ הַיּוֹם לְעֵינֵינוּ,

וְגִיל פּוֹרֵחַ חֲרִישִׁי

עַל כָּל פָּנִים.

אַף חוֹלֶה קָם הַיּוֹם

מִמִּשְׁכָּבוֹ

וְתִקְוָה עֲרֵבָה

עוֹבֶרֶת אֶת בְּשָׂרוֹ.

בְּזֶה יוֹם הָאָבִיב

טוֹב כִּי נֵשֵׁב דּוּמָם אֶל הַחַלּוֹן.

וינה, 2.1.1921

---

[מישורי השלג]

מאת

דוד פוגל

מִישׁוֹרֵי הַשֶּׁלֶג הָרְחָבִים,

אֲשֶׁר רוֹבְצִים צְנוּעִים וְאִלְּמִים

מִבְּעוֹד לַיְלָה —

עַתָּה שֶׁמֶשׁ בֹּקֶר

מִתְפַּלְּשָׁה רְחָבָה וּכְתֻמָּה

בַּאֲבָקָם הָרָךְ.

בְּחָפְזָה

כְּבָר יָרוּץ הַמַּסָּע

מִן הַלַּיְלָה.

בְּבִטְנוֹ הֵן נִשָּׂא אָנֹכִי,

הָרָחוֹק,

אֲלֵיכֶם, הַשְּׁקֵטִים.

אֵצֵא וְאֶצְעַד הָרִאשׁוֹן,

לְאִטִּי בַיּוֹם וּבַלַּיְלָה

וְרַגְלִי תִצְלֹל בְּאֵין שֵׁמַע

בְּמַעֲמַקֵּיכֶם.

וינה, 12.2.1921

---

[נחלים שקטים]

מאת

דוד פוגל

נְחָלִים שְׁקֵטִים וּצְלוּלִים

אָנוּ בַתֵּבֵל.

בָּנוּ יִשְׁתַּקֵּף כָּל דָּבָר

בְּקָרְבוֹ אֵלֵינוּ.

אוּלָם בְּהַרְעִיד הָרוּחַ עוֹרֵנוּ

וְנִשְׁבַּר כָּל דָּבָר לִרְסִיסִים

וְרָעַד עִמָּנוּ.

וינה, 15.2.1921

---

[חרבות תקועות]

מאת

דוד פוגל

חֲרָבוֹת תְּקוּעוֹת בַּכֶּסֶת,

תַּחְתֶּיהָ אֵין אִישׁ.

מִתְנוֹעַעַת עֲרִיסָה

מֵעַצְמָהּ,

בָּהּ יֶלֶד מֵת.

כָּל אֶלֶף שָׁנָה

בָּאָה זְקֵנָה מֵאֶרֶץ גְּזֵרָה,

מַבִּיטָה אַחַת בַּחַלּוֹן

וְהוֹלֵכָה.

וינה, 25.3.1921

---

[לצידי החצרות]

מאת

דוד פוגל

לְצִדֵּי הַחֲצֵרוֹת

יֵשְׁבוּ כָל הַחֲתוּלִים

וְיֵילִילוּ חֲרִישִׁית כִּי רָעֵבוּ,

וְלִבָּם לֹא יֶחֱרַד וְיִשְׂמַח

לִקְרַאת הָאֶחָד

הָעוֹשֶׂה בִּלְהָטָיו עַל הַגָּג.

הַבָּתִּים פְּתוּחִים מֵאָז,

הַנֵּרוֹת כָּבוּ

וְכָלְתָה הַסְּעֻדָּה —

וְאָנוּ נֶעֱלָמְנוּ.

כִּי עוֹד לֹא יָנוּחַ

לִבֵּנוּ הַנִּסְעָר

בְּבָתֵּי הַחֶמְדָּה.

אוּלָם הַמְּנוּחָה —

חִוְרָה כְעָנָן בְּשֶׁקֶט הַבְּרֵכָה

אֲחוֹרֵי הַסּוּפָה הֵן חוֹכָה.

וינה, 1.7.1922

---

[עיניי פקוחות]

מאת

דוד פוגל

עֵינַי פְּקוּחוֹת לָרְוָחָה

כִּשְׁנֵי חַלּוֹנוֹת

אֶל הָרְחוֹב —

וְקִרְבִּי הֵן קָרִיר וְאָפֵל.

כָּל עוֹבֵר יַבִּיט תָּמֵהַּ

אֶל חַלּוֹנַי

וּמְאוּם לֹא יֵרֶא.

לָעֲרָבִים

אֶסְגֹּר הַחַלּוֹנוֹת,

וְאַעַל לִי נֵרִי,

וְיָחֵל הַמָּחוֹל בִּמְעוֹנִי. —

וינה, 3.7.1922

---

[גם עליך]

מאת

דוד פוגל

גַּם עָלֶיךָ לָשֶׁבֶת בַּסִּירָה

— הִנֵּה הַמָּקוֹם! —

וְתִסַּע עִמָּנוּ.

דְּגֵי כָל הַדּוֹרוֹת

יִשְׁלְחוּ רָאשֵׁיהֶם הַחַדִּים

מִן חֶלְקַת הַמַּיִם

וְיֶחֶרְדוּ לִקְרָאתֵנוּ.

לְטוּשִׁים הַמַּיִם וּשְׁחוֹרִים,

לְבַדִּי אֶתְפֹּשׂ הַמְּשׁוֹטִים הַיּוֹם

וְאֶנְהַג לָבֶטַח.

אַךְ בִּגְדֵי הַפְּאֵר לַעֲדוֹת!

כִּי הִנֵּה הַיְלָדִים

יִנְהֲרוּ אֶל הַחוֹף

וְיִרְאוּ בְעֶצֶב

כִּי נָשׁוּט אֶל הַלָּיְלָה.

וינה, 5.8.1922

---

[שחוטים אנו]

מאת

דוד פוגל

שְׁחוּטִים אָנוּ שׁוֹכְבִים בִּשְׁלשָׁה

בָּעֲגָלָה הַכְּבֵדָה,

הַסּוּסִים יִתְנַהֲלוּ לְאִטָּם,

שְׁנֵי גְבָרִים

שׁוֹתְקִים עַל הַדּוּכָן.

דִּמְדּוּמֵי סוֹף-קַיִץ

בָּאִים חֲשָׁאִית

בָּרְחוֹבוֹת הַשְּׁקֵטִים.

אָנָה-זֶה אָנוּ מוּבָלִים?

הַלַּיְלָה נִגָּשׁ בְּאֵין-יוֹדְעִים,

מְהֵרָה יָמוּתוּ כָּל הָרְחוֹבוֹת,

הַגְּבָרִים יוֹסִיפוּ עוֹד שְׁתֹק.

אַךְ נִטְפֵי דָם בּוֹדְדִים

יְסַמְּנוּ אָרְחֵנוּ.

וינה, 19.8.1922

---

[מניפים שחורים]

מאת

דוד פוגל

מְנִיפִים שְׁחוֹרִים

יַשִּׁיבוּ לָעֲרָבִים קָרָתָם

אֶל לַהַט מִצְחֵנוּ.

שִׂמְחוֹתֵינוּ אַךְ כּוֹכָב וְכוֹכָב —

בֵּינוֹתָם מִישׁוֹרֵי לֵיל-חֲשֵׁכִים.

כָּל גֶּבֶר דַּרְכּוֹ לְבָד,

אַחֲרָיו תִּרְגַּזְנָה נָשִׁים,

תִּבְכֶּינָה.

הוֹמֶה הַכְּרָךְ,

הַמָּוֶת לֹא יֵדַע,

אַךְ לַיְלָה לַיְלָה יַשְׁחִירוּ קְבָרִים רְבוּעִים

לִגְדוֹת רְחוֹבוֹת.

בָּם יָמוּתוּ אִישׁ וְאִשָּׁה

בַּחֲשָׁאִי.

וינה, 6.1.1923

---

[הערב, אך הערב]

מאת

דוד פוגל

הָעֶרֶב,

אַךְ הָעֶרֶב עוֹד נִשְׁגֶּה בַיָּיִן!

נָשֵׁינוּ בָגְדוּ בָנוּ

לִבְלִי שׁוּב,

עוֹלָלֵינוּ מֵתוּ כֻלָּם.

יָמֵינוּ הַזְּהֻבִּים אָבְדוּ

מֵאַחֲרֵינוּ,

כְּפָרֵינוּ נֶהֶרְסוּ בְּשַׁלְוָם.

וְלֶכֶת אִם חָפַצְנוּ —

הֵן סָגַר עָלֵינוּ הָאֹפֶל.

הָעֶרֶב,

אַךְ הָעֶרֶב עוֹד נִשְׁגֶּה בַיַּיִן,

עַד נִשְׁכַּח,

וְנִתְהוֹלֵל,

וְנֵבְךְּ,

וְנִשְׂחַק בַּחֲשֵׁכָה.

וינה, 17.1.1923

---

[על מורד ההר]

מאת

דוד פוגל

עַל מוֹרַד הָהָר

עוֹד יְסַלְסֵל הַיַּעַר תַּלְתַּלָּיו הַשְּׁחוֹרִים

סְבִיב לִבְנַת פְּנֵי כְפָר.

אַךְ בַּבִּקְעָה אֵדִים צְחוֹרִים

כַּחֲלוֹם שֶׁל לֵיל-שֶׁלֶג

שׂוֹחִים חֶרֶשׁ עַל הַפֶּלֶג,

הַנּוֹהֵר יְחִידִי אֶל מֶרְחַקִּים זָרִים.

אַט אָז יִזְּלוּ זִרְמֵי-אֹפֶל קַלִּים

מִמַּעְיְנוֹת-פֶּלֶא מֵעֲבָרִים.

אֶל חִוְרַת הָעַרְפִלִּים

גַּלֵּי-עֶרֶב דֹּם נִגָּרִים.

וינה, 1923–1918 (?)

---

[יום אחר יום]

מאת

דוד פוגל

יוֹם אַחַר יוֹם נִסַּךְ עָלֵינוּ,

פַּכֵּי שֶׁמֶן-מִשְׁחָה;

שְׁלֵוִים עָבַרְנוּ וַנִּפְסַח עַל סַף-עַרְבַּיִם —

אֶל אַרְמוֹן הַלֵּיל הַמְרֻוָּח.

וְלֹא עָיָפְנוּ.

מִדֵּי לַיְלָה הָפְכוּ כָל נִשְׁמוֹת-תֵּבֵל

אַדְמַת אֵלֶם שְׁחוֹרָה —

וַנִּצְהַל אַךְ אָנוּ

וְעוֹלְלִים נִרְחָקִים —

אֲבוּקוֹת מַצְהִיבוֹת בְּרָעַד.

וְעַתָּה כִי נֵצֵא מִפֶּתַח הַשַּׁחַר

וְנַעַל יוֹם-מָחָר לְהָאִיר —

— אוֹיָה! —

הֵן חָפַר אוֹרֵנוּ לְעֵינֵי הַשָּׁמֶשׁ.

רְחוּצִים וְאוֹרִים

אַךְ יוֹנְקִים יִזְחָלוּ

מְלֹא כָל הַיּוֹם.

וְאָנוּ כָבִינוּ לְעֵינֵי הַשָּׁמֶשׁ.

וינה, 4.3.1924

---

[הנני רץ]

מאת

דוד פוגל

הִנְנִי רָץ וְרָץ בַּמּוֹרָד,

גֻּלְגָּלְתִּי מַלְבִּינָה

מוּל שַׁחַק שָׁחוֹר.

הַרְחֵק עָמְדוּ הַנְּעָרוֹת מֵאַחֲרָי,

אִתָּן שְׂעָרִי הַשָּׁחוֹר כִּכְנַף עָרֶב.

עַרְבַּיִם עֲרֵבִים עֲלֵיהֶן יִשֹּׁבוּ

יַוְרִידוּ פְנֵיהֶן,

עֵת בַּחֲשֵׁכָה אֶל הַנִּקְרָה אֶפֹּלָה.

מִקִּרְבִּי תְּשַׂגְשֵׂג אָז תִּרְזָה

וּתְכַדֵּר צַמַּרְתָּהּ;

נַעֲרוֹת-מָחָר תָּבֹאנָה תֵשַׁבְנָה בְצֵל צַמַּרְתִּי,

בְּחֹם הַיּוֹם

מִבְּלִי דַעַת תִּצְהַלְנָה.

וינה, 9.6.1924

---

[ימים ירוקים]

מאת

דוד פוגל

יָמִים יְרֻקִּים יִשָּׂא אָבִיב אֶל חַלּוֹנֵךְ;

בַּיָּצִיעַ תִּשְׁחִי לְשֶׁטֶף רוּחוֹת רַכִּים

וִילַטֵּף הַמַּבָּט צְרִיחֵי אֹדֶם שְׁמוּשִׁים,

בָּאּו הֵנָּה מִימֵי קֶדֶם.

קראקוב, 1925

---

[על בית נרדם]

מאת

דוד פוגל

עַל בַּיִת נִרְדָּם,

אֲפֵל-עֵינַיִם,

כֵּהָה אֶתְרַפֵּקָה.

תְּרֻגָּה תְהַבְהֵב בִּי נַפְשִׁי

כְּלַהַב פָּנָס

בִּרְחוֹב שׁוֹמֵם.

אֵי-שָׁם נִתַּק עָלֶה חֲשָׁאִי

וְנוֹפֵל, נוֹפֵל

אֶל הַלָּיְלָה.

מַחֲנֶה עַל מַחֲנֶה

פָּרְחוּ מֶנִּי כָּל צִפֳּרַי.

מָתַי תִיעַף נַפְשֶׁךָ

מִן הַסְּעָרוֹת

וְתִכְלֶה בַלֵילוֹת אֶל חוֹפַי הַשְּׁקֵטִים.

אַשְׁרַי אִם תִּדְפֹּק לְפֶתַע עַל חַלּוֹנִי!

וינה, 1925–1916

---

[נבוכה אעמודה]

מאת

דוד פוגל

נְבוֹכָה אֶעֲמֹדָה וְלֹא אֵדַע נַפְשִׁי.

בַּמֶּרְחָק יִגְלשׁ צִלְּךָ הַזָּקוּף

בַּעֲצַלְתַּיִם מִן הַגֶּבַע.

מְהֵרָה תַעֲמֹד לְפָנַי

וְתֵרֶא מַחֲרִישׁ

בְּהוֹנוֹת רַגְלַי הַוְּרֻדּוֹת.

לֹא אֵדַע מָה אַגִּידָה לָךְ.

אוֹרֵד עֵינַי אַרְצָה

וּפָנַי יִלְהָבוּ.

אוּלַי אֶלְחַשׁ שְׁכוּרָה:

מָה רָאִיתָ עַל דַּרְכֶּךָ? —

אַךְ כֻּלִּי אֹמַר:

הִנֵּה זֶה בָא!

וּזְבוּב לֹא יְרוֹנֵן

חֶדְוַת נַפְשִׁי הַבְּהִירָה.

וינה, 1925–1917

נוסח נוסף

נְבוֹכָה אֶעֱמֹדָה

וְלֹא אֵדַע נַפְשִׁי.

צִלְּךָ הַזָּקוּף

גוֹלֵש אִטִּי מִן הַגִּבְעָה.

מְהֵרָה תַעֲמֹד לְפָנַי

וְתֵרֶא מַחֲרִישׁ

בְּהוֹנוֹת רַגְלַי הַוְּרֻדּוֹת.

לֹא אֵדַע מָה אַגִּידָה לָךְ.

אוֹרֵד עֵינִי אַרְצָה

וּפָנַי יִלְהָבוּ.

אוּלַי אֶלְחַשׁ שְׁכוּרָה:

"מָה רָאִיתָ עַל דַּרְכֶּךָ? "

אַךְ כֻּלִּי אֹמַר:

“הִנֵּה זֶה בָא”. —

נְבוֹכָה אֶעֲמֹדָה

וְלֹא אֵדַע נַפְשִׁי.

---

[אראך צועד]

מאת

דוד פוגל

אֶרְאֶךָ צוֹעֵד שָׁלֵו

לְמַסָּעֶיךָ —

וּמְאוּם לֹא אֵרֶא בִלְעָדֶיךָ.

הֵן סַכּוֹתָ בַעֲדִי מְלֹא עוֹלָם,

הַגָּדוֹל, הַטּוֹב!

שְׁתֵּי יָדֶיךָ הַחִוְרוֹת

אוֹחֲזוֹת בַּשֶּׁמֶשׁ —

חֶרֶשׁ תִּכְרַע אֲמָתְךָ לְפָנֶיךָ

וְלֹא תָעֵז שְׂאֵת עֵינֶיהָ אֵלֶיךָ.

יָדַעְתִּי כִּי תַּעֲבֹר מִמֶּנִּי וָהָלְאָה —

אוּלַי יִגַּע מֶבָּט קַל

בְּרֹאשִׁי הַשָּׁחוֹר,

אָז יִצְהַל לִבִּי כָל יָמָי.

אוּלַי תִּתְּנֵנִי לֶכֶת אַחֲרֶיךָ,

לֶכֶת מְעַט אַחֲרֶיךָ,

הַגָּדוֹל, הַטּוֹב!

וינה, 1925–1918

---

[חדרי החיכוי]

מאת

דוד פוגל

חַדְרֵי הַחִכּוּי לָרוֹפְאִים הַגְּדוֹלִים,

כִּבְדֵי וִילָאוֹת בָּם לָסֹךְ חַלּוֹנוֹת;

הֶמְיַת בְּנֵי-אָדָם וּמַשַּׁק הַקְּרוֹנוֹת

מֵעֹמֶק הָרְחוֹב אֲלֵיהֶם אֵין עוֹלִים.

מִסָּבִיב צִיּוּרֵי-זְמַן-חָלַף אֲפֵלִים,

דֹּם קָפְאוּ אַנְדַּרְטוֹת לְזִנּוּק נְכוֹנוֹת,

עָמֹק כֹּה הָאֹדֶם שֶׁל קִיר וַאֲרוֹנוֹת

וּדְמָמָה עַתִּיקָה תַעֲטֹף הַכֵּלִים.

בִּדְמִי כָבֵד זֶה הָאָדָם כִּי טָבַע,

וְאָבַד בִּרְדִיפַת הַכִּסֵּא וְכָבָה —

גַּם הוּא יִדְמֶה פֹה לִכְלִי שְׂבַע-יָמִים;

עַל רֹךְ הַמַּרְבַד כִּי יִקְרַב חֶרֶשׁ צַעַד —

וְנִרְגַּז מִנּוּחוֹ, וְעָבַר אוֹתוֹ רַעַד,

וְהֵישִׁיר לָרוֹפֵא מֶבָּטָיו הַקָּמִים.

עוּבד לספרדית: 24.5.39