שָׁבוּעַ שְׁבוּעַיִם שָׁנָה, הוּא נוֹשֵׁק

לָהּ לַיְלָה עַל לֶחְיָהּ, חוּץ מִימֵי

מְרִיבָה, זֶה הָאוֹת

הַמֻּסְכָּם. שְׁנָתַיִם שָׁלשׁ אַרְבַּע חוֹפֵן

כְּתֵפָהּ בְּכַף יָדוֹ לַיְלָה לַיְלָה חוּץ מִימֵי

מְרִיבָה, זֶה הָאוֹת הַמֻּסְכָּם. נוֹקֵף

הַזְּמַן, הוּא בִּכְלָל לֹא טוֹרֵחַ לִבְדֹּק

אִם עוֹדֶנָּה שָׁם – בַּעַל דּוֹדָתִי שִׂמְחָה

הוּא אִישׁ שֶׁל הַפְגָּנוֹת.

אֲנִי אֲמָרֵר לָךְ אֶת

הַחַיִּים כְּדֵי שֶׁאַתְּ תְּמָרְרִי

לִי וְאוּכַל

לִשְׂנֹא אוֹתָךְ בְּנֶפֶשׁ

חֲפֵצָה, כָּךְ וַדַּאי

אָמַר בִּלְבָבוֹ בַּעַל

דּוֹדָתִי שִׂמְחָה, לֹא אֶכָּנַע

לְטוּבֵךְ, חַי חַי חַי יוֹתֵר

מִדַּי אֲנִי רוֹצֶה שֶׁקֶט שֶׁקֶט.

אֲחוֹת סָבָתֵךְ, דּוֹדָתִי שִׂמְחָה, הָיְתָה

גַּנְדְּרָנִית כְּמוֹ טַוָּס מְיַחֶדֶת שִׂמְלָה

לְכָל חַג, כְּשֶׁהִגִּיעָה לַחֲמִשִּׁים לָבְשָׁה גַּלַבִּיָּה

לְבָנָה שֶׁל כֻּתְנָה, לֹא מֶשִׁי יָאֶה לִי עַכְשָׁו, לְמִי

אֶזְרֶה חוֹל בָּעֵינַיִם, אָמְרָה, כָּל תַּכְשִׁיטֶיהָ

הַצְּרוּרִים בַּכַּד חִלְקָה לִבְנוֹתֶיהָ, בְּתוֹךְ סִפְרֵי קֹדֶשׁ

שִׁמְּרָה פְּרָחִים יְבֵשִׁים וְעִטְּרָה מֵהִרְהוּרֵי

לִבָּהּ פַּרְפָּרִים, לוּ רַק יָדַעְתִּי לִקְרֹא

בִּשְׁמָם, כֹּה תַּעֲשֶׁה כָּל הַיָּמִים, וְדוֹדִי הַכֹּהֵן, שֶׁאוֹתוֹ

פִּטְּמָה עַד שֶׁלֹּא יָכֹל לַעֲבֹר בְּדֶלֶת

שְׁתֵּי כְּנָפַיִם, שָׁאַל אַחֲרֵי שָׁנָה

שְׁנָתַיִם, פַּרְפָּרִי, מַדּוּעַ לֹא תַּעַנְדִי לְצַוָּארֵךְ

אֶת שְׁעוֹן הַזָּהָב לְנִשּׂוּאֵי

הַנֶּכְדָּה.