לוּ רַק תַּסְכִּים גִּיסָתֵךְ הַצְּנוּעָה

לְמִזְרָן אֶחָד, אָמַר הַדּוֹד יְרֹחָם, וְקָרַץ

בְּעֵינָיו. וְהַדּוֹדָה מִרְיָם הִתְעַקְשָׁה

בָּעִנְיָן וְגַם דָּחֲתָה מִשָּׁנָה

לְשָׁנָה רָהִיטִים חֲדָשִׁים בַּחֲדַר

הָאוֹרְחִים כְּאִלּוּ הָאֲרָעִיּוּת

הָיְתָה בָּהּ תִּקְוָה לְהַשְׁאִיר אוֹתוֹ

לְבַדּוֹ עִם שְׁנֵי מִזְרָנִים, לְאָן

יָכְלָה לָלֶכֶת, סִפְּרָה אִמָּא, אַחֲרֵי

הַרְבֵּה, כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה

שָׁנִים, וְגַם כְּשֶׁקִּבְּלָה

אֶת דִּין הָאֶחָד, אָמַר הַדּוֹד יְרֹחָם, לוּ רַק

תַּסְכִּים גִּיסָתֵךְ הַצְּנוּעָה לִלְבּשׁ

כְּתֹנֶת מֶשִׁי לְלֹא שַׁרְווּלִים, וְהִלְבִּישׁוּ

לָהּ כְּתֹנֶת, אָמְרָה, אִמָּא,

וּבְקוֹלָהּ רַחֲמִים

אַחֲרֵי הַרְבֵּה הַרְבֵּה

שָׁנִים.

הַדּוֹד יְרֹחָם כָּל-כָּךְ דָּאַג

לַדּוֹדָה מִרְיָם עַד שֶׁהָיָה

מַשְׁאִיר אוֹתָהּ לְבַדָּהּ שֶׁתֵּדַע

אֵיךְ זֶה לִישֹׁן בִּלְעָדָיו סוֹגֵר

הַדֶּלֶת עָלֶיהָ וְהִיא

בַּמִּטָּה הַגְּדוֹלָה מְפַרְפֶּרֶת

כַּיּוֹנָה אוֹטֶמֶת חַלּוֹן בִּשְׂמִיכָה נוֹעֶלֶת

פַּעֲמַיִם וְשׁוּב

מַתִּירָה מִפְּנֵי שֶׁהֵעֵזָּה בַּצָּהֳרַיִם

לְהַזְכִּיר, לֹא חָשׁוּב

מָה, אִמָּא נִחֲשָׁה שֶׁאוּלַי

הוּא פָּשׁוּט קִנֵּא לְחִיּוּתָהּ מִפְּנֵי

שֶׁלְּלֹא סִבָּה נָצְצוּ

עֵינֶיהָ בְּאוֹתוֹ בֹּקֶר בְּאוֹר

שֶׁלִּפְנֵי הַחֲתֻנָּה וְאָז קָם עָלֶיהָ

לְרַסְּנָהּ, הוֹפֶכֶת אֶת

הַבַּיִת לְקֶבֶר, צָרַח

מְלוֹא גָּרוֹן, הָיִיתִי יַלְדָּה

בְּבִקּוּר מִשְׁפַּחְתִּי בְּבֵית

הַדּוֹדָה מִרְיָם וְהַדּוֹד

יְרֹחָם, סַהֲרוּרִית מְהַלֶּכֶת

בִּשְׁנָתָהּ, הִסְבִּיר הַדּוֹד

יְרֹחָם כְּשֶׁמָּצְאוּ אֶת

הַדּוֹדָה מִרְיָם מְטַיֶּלֶת

יְחֵפָה עִם הָנֵץ

הַחַמָּה, רַק אִמָּא נִחֲשָׁה

הַדּוֹדָה מִרְיָם וְהַדּוֹד יְרֹחָם אָהֲבוּ

כְּמוֹ זוּג יוֹנִים מִצַּלַּחַת אַחַת

אָכְלוּ בַּאֲרוּחַת שַׁבָּת מִצַּלַּחַת

אַחַת. הַדּוֹד יְרֹחָם דָּאַג כָּל

כָּךְ לַדּוֹדָה מִרְיָם, אַל תֵּצְאִי בְּשֶׁמֶשׁ

לוֹהֶטֶת, בַּחוּץ קֹר

אֵימִים, הוּא קָנָה וְקָנָה

וְקָנָה מִכָּל טוּב, נַעֲלַיִם וַאֲפִלּוּ לִבְנֵי

נָשִׁים. הַדּוֹדָה מִרְיָם עָבְתָה וְעָבְתָה

וְעָבְתָה, בַּסֵּתֶר זָלְלָה מַמְתַּקִּים

וְשָׁתְקָה וְשַָׁתְקָה, וְהַדּוֹד יְרֹחָם

הָרַחֲמָן מִכָּל בְּעָלִים הִרְעִים

בְּקוֹלוֹ מָלֵא חֲדָרִים, הִיא פָּשׁוּט לֹא

יוֹדַעַת לְדַבֵּר עִם בְּנֵי

אָדָם. בַּמִּטְבָּח, לִפְעָמִים

רְחוֹקוֹת, שָׁמַעְתִּי אוֹתָהּ יוֹרֶקֶת,

לַעֲזָאזֵל, בִּשְׂפָתַיִם חֲשׁוּקוֹת, וְלֹא

הֵבַנְתִּי אֵיךְ אִשָּׁה שְׁקֵטָה מַמָּשׁ יוֹנָה מַטְעִינָה מִלָּה אַחַת בְּכָל

כָּךְ הַרְבֵּה שִׂנְאָה מְשַׁנֶּנֶת הֲבָרָה

הֲבָרָה. הוּא נָהַג אֶת בֵּיתוֹ בְּיָד

רָמָה, כְּשֶׁסָּגְרוּ אַחֲרֶיהָ אֶת הַשַּׁעַר, דִּבְּרָה

וְדִבְּרָה וְדִבְּרָה עַד

שֶׁפָּרְחָה –

וְהָיוּ לָהֶם בָּנִים

הָלַכְתִּי לְמֵאָה שְׁעָרִים

לִקְנוֹת יְרָקוֹת, הַיַּרְקָנִית

הִכִּירָה אוֹתִי מִיָּד וְאָמְרָה

אַתְּ כַּלָּתוֹ שֶׁל רַבִּי אָשֵׁר,

אִישׁ צַדִּיק הָיָה, צָדִּיק

גָּדוֹל הָיָה, מְסַפֶּרֶת אִמָּא

יָצָאתִי לְטַיֵּל בְּבֵית

יִשְׂרָאֵל לִרְאוֹת

בֵּית אִמִּי וְהֶחָצֵר

וְהַחֲנוּת שֶׁל אָבִיךְ אִישׁ

לֹא בֵּרְכַנִי לְשָׁלוֹם, אוֹמֵר

אַבָּא, כְּמוֹ לֹא הִכִּירַנִי

הַמָּקוֹם