ש. שפרה

"בִּתִּי, מְרוֹמֵי שָׁמַיִם בִּקְּשָׁה, מַעֲמַקֵּי אֶרֶץ בִּקְּשָׁה?!

אִנַנַּה, מְרוֹמֵי שָׁמַיִם בִּקְּשָׁה, מַעֲמַקֵּי אֶרֶץ בִּקְּשָׁה?!

מַמְשְׁלוֹת שְׁאוֹל, מַמְשְׁלוֹת – אִישׁ לֹא יַחְמְדֵם,

וַאֲשֶׁר יַשִּׂיגֵם –

בַּשְּׁאוֹל יִשָּׁאֵר!…

אַךְ בָּאָה אִנַנַּה בַּשַּׁעַר,

הֵסִיר מֵעַל רֹאשָׁהּ אֶת הַמִּצְנֶפֶת, הַנֵּזֶר הַטָּהוֹר…"

מתוך המיתוס “ירידת איננה לשאול”


אִשָּׁה מַכְנִיסָה קַיִץ

לַאֲרוֹנָהּ, מַשְׁלִיכָה חֲלִיפָה

זְהֻבָּה, צָרַת חֲצָאִית, קְטִיפָה שְׁחוֹרָה,

קְטִיפָה חוּמָה, מִכְנְסֵי הַרְמוֹן, שַׁלְמוֹנֵי

בְּגָדֶיהָ אֲשֶׁר רָכְשָׁה בִּכְפִיָּתִיּוּת לְפַתּוֹת אֶת נַפְשָׁהּ

לִחְיוֹת, גַּרְבַּיִם כַּיַּיִן וְזַיִת וְחַמְרָה וּמְפֻסְפַּסִּים

כְּמוֹ זֶבְּרָה, וְאַרְנַק עוֹר אֲדַמְדַּם וְכָסוּף, וּבַקְבּוּקֵי

בֹּשֶׂם רֵיקִים

לְמַזְכֶּרֶת וּמְלֵאִים מִפְּנֵי הָאַלֶּרְגְיָה, וְקֻפְסִיּוֹת

צְלָלִיּוֹת כְּחֻלּוֹת, יְרֻקּוֹת

וַאֲפַרְפָּרוֹת, וַחֲגוֹרוֹת מָתְנַיִם צָרוֹת, עֲשָׂרָה סֶנְטִימֶטֶר

חֲסֵרִים

לַחֲגוֹרָה עַכְשָׁו, וְחוֹמֶלֶת עַל שִׂמְלָה פִּרְחוֹנִית, אַוְרִירִית,

רַחְבַת

שַׁרְווּל, הִיא הַשִּׂמְלָה אֲשֶׁר לָבְשָׁה בְּלֶכְתָהּ לַמְּסִבָּה עִם

בַּעֲלָהּ

בְּחָמֵשׁ לִפְנוֹת עֶרֶב, הִיא לָחֲצָה עַל כַּפְתּוֹר הַמְּנוֹרָה,

שִׁירִים עַל מוּת

שַׁגְרִירָה, וְנַעֲלֵי עָקֵב עֲגֻלּוֹת חַרְטֹם, מְחֻדָּדוֹת, וְגַם זוּג

נַעֲלֵי

הַסְּפוֹרְט הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁלָּהּ בְּסֻלִּיוֹת רַכּוֹת כְּמִצְוַת

הָרוֹפֵא, וּלְבַסּוֹף אֲפִלּוּ חֲלוּק-צֶמֶר אָפֹר מְשֻׁבָּץ שֶׁל

אַבָּא, פּוֹרֶשֶׂת לָאוֹר, נִכְנָס בּוֹ הָעָשׁ, בְּיַד חֲזָקָה

הִיא מַשְׁלִיכָה חָלוּק חַם שֶׁנִּשְׁמָר בָּאָרוֹן כִּמְעַט עֶשְׂרִים

שָׁנָה בְּלֵב קַר.


אֲגָבוֹת מוֹשִׁיטוֹת שַׁרְבִיט

עֲמוּס פְּרִיחָה לְבָנָה אֶל

סַהֲרוֹן חִוֵּר בְּתֵל-אָבִיב כְּמוֹ

בְּמִדְבָּרִיּוֹת אֲרִיזוֹנָה פְּרָחִים

חָזְרוּ לָאָפְנָה מִי מְשֻׁגַּעַת

לָשׁוּב לִתְחִיָּה אַחֲרֵי שֶׁנִּדְמֶה

שֶׁהַחוֹזֶה חָתוּם מוֹצִיאָה מִן הַמַּדָּף

הָעֶלְיוֹן בָּאָרוֹן חֻלְצָה

אֲדֻמָּה פְּרָחִים חָזְרוּ לָאָפְנָה זוֹקֶפֶת

קוֹמָה בִּרְאִי הַמַּעֲלִית אוּלַי עוֹד

פַּעַם אַחַת לִפְנֵי שֶׁהַכֹּל

אוּלַי לֹא לוֹמֶדֶת שׁוּם

דָּבָר אֵיךְ תָּשׁוּבִי חֲפוּיָה וּמָחָר

תִּלְבְּשִׁי רַק מִכְנְסֵי

גְּבָרִים אָז מָה אִם פְּרָחִים חָזְרוּ

לָאָפְנָה אִשָּׁה הִיא לֹא

פֶּרַח אֲגָבוֹת שַׁרְבִיט עֲמוּס פְּרִיחָה

לְבָנָה אֶל סַהֲרוֹן חִוֵּר בְּתֵל-אָבִיב

כְּמוֹ בְּמִדְבָּרִיּוֹת אֲרִיזוֹנָה


קְטִיפָה בַּגּוּף וּשְׂפָתַיִם חוּשָׁנִיּוּת קְרוֹבָה

קְרוֹבָה, שְׂפָתַיִם וְרַחַשׁ בַּלּוֹן

מֶשִׁי מְנַפֵּחַ הֲמוֹנֵי בַּלּוֹנִים מִתְפַּשֵּׁט בְּעוֹלָם מִתְמַלֵּא

דַּקּוּת צִבְעוֹנִית מִן הַמֶּשִׁי הַפָּרוּשׂ עַל מִטַּת

אִמָּא בַּסָּלוֹן בַּבַּיִת הַיָּשָׁן, מְבֹהֶלֶת מִפְּנֵי הַצְּחוֹק

שֶׁלָּהּ הַנּוֹשֵׁף

אֶת שֵׁם הַמֶּשִׁי: סוּרְטִיז‘, סוּרְטִיז’, זָזָה אֶל פְּאַת

הַמִּטָּה, מְאַבֶּדֶת אֶת מִשְׁקַל

הַגּוּף מְרַחֶפֶת בְּחוּט הַבַּלּוֹנִים אִשָּׁה

בְּתִסְרֹקֶת אַ-לַ-גַרְסוֹן מְרֻבֶּבֶת שֵׂיבָה, צוֹרַחַת הַצֵּל אוֹתִי

צוֹרַחַת

בְּעִבְרִית רְהוּטָה, הַצֵּל בְּצֵרֵה וְלֹא בְּחִירִיק, עֲדַיִן אֲנִי

שׁוֹמַעַת, מְצַיֶּנֶת לְעַצְמָהּ, קְרִיסְפִּין

חָטַף אוֹתִי יְשֵׁנָה, הִתְעוֹרַרְתִּי אֶל שָׂפָה

זָרָה וְדִבַּרְתִּי עִבְרִית, הוּא לֹא הֵבִין מִלָּה, אֵיפֹה

אֲנִי, לֹא רוֹאָה, רַק קְטִיפָה בַּגּוּף, שְׂפָתַיִם וְרַחַשׁ

בַּלּוֹנִים מִתְפַּשֵּׁט בְּעוֹלַם מֶשִׁי, מְאַבֶּדֶת אֶת מִשְׁקַל

הַגּוּף, צוֹרַחַת הַצֵּל אוֹתִי, וְהוּא – תִּתְעוֹרְרִי

כְּבָר, אֵיזוֹ מִלָּה, אוּלַי בְּלִי כְּבָר, שׁוֹמַעַת אוֹתוֹ חוֹזֵר

עַל עַצְמוֹ, תִּתְעוֹרְרִי כְּבָר, וְאוֹתָהּ, בְּלִי כְּבָר בְּלִי

כְּבָר, בְּבַקָּשָׁה, בְּלִי


א

סְתָם אִישׁ זָר בְּיַעַר

אֲמִתִּי, כְּמוֹ בָּאֲגָּדוֹת,

יָרֹק כִּמְעַט אַרְסִי בְּלִי סוֹף רַךְ

לְמִדְרַךְ כַּף רֶגֶל רַקְבּוּבִי אַל תָּעִירוּ

פַּעֲמוֹנֵי עֵדֶר עֲמוּמִים, רֹאשָׁהּ

סְחַרְחַר, תָּמִיד חָשַׁדְתִּי בָּהּ שֶׁיֵּשׁ לָהּ פַּחַד

גְּבָהִים, אִישׁ זָר שׁוֹמֵר מֶרְחָק מַבִּיט

עַכְשָׁו אוּלַי בַּאֲחוֹרֶיהָ הַמְּעַכְּסִים, פְּרָחִים

סְגֻלִּים-כְּחֻלִּים עֲלוּמֵי

שֵׁם כְּמוֹ הָעֵצִים, אִישׁ זָר שׁוֹמֵר

מֶרְחָק בָּטוּחַ כּוֹלֵא נְשִׁימָה

פּוֹעֶמֶת נֶגֶד רְצוֹנוֹ, רַק אַל תְּעוֹרֵר, פָּחוֹת

מִדַּי יַיִן, הַיּוֹם כְּמוֹ לִפְנֵי שְׁלשִׁים

כִּמְעַט אַרְבָּעִים שָׁנָה, פָּחוֹת

מִדַּי יַיִן וּפַחַד גְּבָהִים.


ב

אוֹלְגָה זוֹנָה אֲדֻמָּה מְשֻׁגַּעַת שׁוֹתָה

ווֹדְקָה וְצוֹחֶקֶת צוֹחֶקֶת

צוֹחֶקֶת, חוֹלֶפֶת עַל פְּנֵי גְּבֶרֶת

חֲלוֹמוֹת בְּחָמֵשׁ דַּקּוֹת לַחֲצוֹת, פַּרְפָּרִים

בְּרֹאשָׁהּ מְנַפְנְפִים לָהּ אַהֲבָה

אַחֲרוֹנָה, מִתְחַמֶּקֶת גַּם עַכְשָׁו חָמֵשׁ

דַּקּוֹת לַחֲצוֹת, מִפְּנֵי בָּשָׂר

בְּבָשָׂר, יַלְדוּתִית כְּמוֹ לִפְנֵי הַרְבֵּה

שָׁנִים. הַגֶּבֶר הַזָּר לֹא מַבְחִין בְּקַרְסֻלֶּיהָ

הֶעָבִים שֶׁל אוֹלְגָה הָאֲדֻמָּה, מִתְנַחֶמֶת

גְּבֶרֶת הַחֲלוֹמוֹת וְהַפַּרְפָּרִים פּוֹרְחִים אֶחָד

אֶחָד, כְּדַאי שֶׁתַּעֲלִי לְחַדְרֵךְ הַשָּׁעָה

כִּמְעַט חֲצוֹת, מְשַׁלֵּם לָהּ גֶּבֶר זָר נְעוּל

מַגָּפַיִם עַל עֶלְבּוֹן בָּשָׂר שֶׁלֹּא

נָגַע בְּבָשָׂר וְשׁוֹתֶה ווֹדְקָה

ווֹדְקָה, וְאוֹלְגָה זוֹנָה אֲדֻמָּה צוֹחֶקֶת

צוֹחֶקֶת, גְּבֶרֶת חֲלוֹמוֹת לֹא יוֹדַעַת אַף

פַּעַם לָקַחַת מָה שֶׁלִּבָּהּ

חוֹמֵד.


נֵרְגַל יָרָה בָּהּ, מִי אִם לֹא נֵרְגַל מְחוּק1

פָּנִים יָרָה בָּהּ בְּחֵמָה שְׁפוּכָה, וְהִיא מִתְחַנֶּנֶת נֵרְגַל

בְּבַקָּשָׁה, לֹא, בְּבַקָּשָׁה, בָּרִאשׁוֹנָה פָּגַע

בְּרַגְלֶיהָ, וְהִיא אָמְרָה לְעַצְמָה, לֹא נוֹרָא, לְכָל

הַיּוֹתֵר אֶהְיֶה קְטוּעַת רֶגֶל, וְאַחַר כָּךְ צְרוֹרוֹת

צְרוֹרוֹת, כָּל גּוּפָהּ נֻקַּב, נֻקַּב, וְהַחַיִּים אָזְלוּ לְאַט

לְאַט, כָּל צְרוֹר סָחַט אֶת חַיֶּיהָ מֵאֵיבָר

אַחֵר, הַחַיִּים הִתְקַפְּלוּ בְּכָל פַּעַם

מֵאֵיבָר אַחֵר, נֵרְ, נֵרְ, גַל, גַל, בְּלִי בְּבַקָּשָׁה, לִקְרַאת

הַסּוֹף הֲקָלָה מֻפְלָאָה כְּמוֹ שֶׁמְּסַפְּרִים, לֹא

הֶאָרָה, אֲבָל הֲקָלָה, לֹא בְּדִיּוּק, יוֹתֵר

מִזֶּה, אֵיזוֹ קַלּוּת, רִחוּף, הִתְאַפְסוּת, שֶׁמַּפְרִיחָה

לָהּ כְּנָפַיִם וְאוּלַי אֲפִלּוּ אֵיזוֹ

שִׂמְחָה, סוֹף סוֹף הִיא נִפְטֶרֶת מִכָּל

זֶה וּמִנֵרְגַל-ל-ל-ל



  1. אל השאול המסופוטמי. אֶרֶשְׁכִּגַל, מלכת השאול, מעניקה לו את מלכותה במחיר אהבתו.  ↩

שִׁטָּה כְּחַלְחֶלֶת צוֹמַחַת

בְּבִטְנָהּ, נִשְׁפֶּכֶת מִנְּחִירֶיהָ לְהָרִיחַ

רַק עוֹד פַּעַם

אַחַת, נִשְׁפֶּכֶת מֵאֲרֻבּוֹת

עֵינֶיהָ, לְהֵרָאוֹת רַק עוֹד

פַּעַם אַחַת, נִשְׁפֶּכֶת

מִכָּרִיּוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ לִנְגֹּעַ

לִנְגֹּעַ רַק

עוֹד


רֹאשָׁהּ שֶׁל יָעֵלִי עַל

בִּרְכַּי מַגַּע שַׂעֲרוֹתֶיהָ

כִּפְקַעַת פַּרְפַּר הַמֶּשִׁי נִרְדֶּמֶת

בְּחֶשְׁכַת הַמּוֹנִית בַּדֶּרֶךְ מִירוּשָׁלַיִם, וְכָל

שְׁנוֹתַי צֵל עֲשַׁן אֲרֻבָּה מִסְתַּלְסֵל עַל מִדְרֶכֶת

הַמִּצְפֶּה בֶּהָרִים וּמַנְחֶה אֶת הַמַּסִּיק

אִם אָחֲזָה הָאֵשׁ בְּזִרְדֵי הַסִּירָה

הַקּוֹצָנִית אוֹ לֹא אָחֲזָה, כָּל

שְׁנוֹתַי צֵל עָשָׁן


הַחֲגוֹרָה הַזּוֹ הָיְתָה שִׂמְלָה

הוֹדִית אַוְרִירִית וְעַל

מַחְשׂוֹפָהּ חֲרוּזֵי עִנְבָּר

אֲדֻמִּים כַּיַּיִן, הַשִּׂמְלָה הַזּוֹ הָיְתָה

אִשָּׁה, מָתְנַיִם

כַּחֲבִיקַת שְׁתֵּי כַּפּוֹת

יָדַיִם, הַבֹּקֶר הִיא רוֹכֶסֶת

בָּהּ חָלוּק מְרֻפָּט נְשׁוּר

כַּפְתּוֹרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֶחָלוּק

הֶחָדָשׁ נִשְׁמָר בָּאָרוֹן לְחַס

וְחָלִילָה


הַיּוֹם מִכָּל הַיָּמִים אוּלַי בִּגְלַל צְלִילוּת

הָאוֹר הַסְּתָוִי הַחוֹרֶצֶת גּוֹרָל, חָשַׁבְתִּי שָׁלשׁ

פְּעָמִים עַל הַמָּוֶת, חָשַׁבְתִּי מָה יִכְתְּבוּ

עַל הָאֶבֶן הַלְּבָנָה, שׁ.שִׁפְרָה וְאוּלַי אִם לֹא אַזְהִיר

בִּמְפֹרָשׁ יִכְתְּבוּ לִרְצוֹנוֹ שְׁמוּאֵלֵבִיץ כְּמוֹ הַהוֹדָעָה

עַל סְלִיל הַמְּשִׁיבוֹן, וְאוּלַי, לָמָּה לֹא, הַשָּׁנִים

דְּמוּמוֹת עָבְרוּ עַל חַלּוֹנֵךְ וְצֶמֶד עֲגִילַיִךְ

מֵת בְּתוֹךְ קֻפְסָה, תֵּבָה נִשְׁמָע לִי

מְגֻנְדָּר מִדַּי, וּבְעִקָּר שֶׁבֶּאֱמֶת עוֹמֶדֶת קֻפְסָה

כָּזֹאת יְרוּשָׁה מִסַּבְתָּא אֶסְתֵּר-שְׁפְּרִינְצֶה עַל שֻׁלְחַן

הַטּוּאָלֶט שֶׁלִּי, וְאַחַר כָּךְ חָשַׁבְתִּי עַל צְרוֹר

מִכְתְּבֵי אַהֲבָה בַּעֲלִיַּת הַגַּג, אוּלַי

בְּיָד אִישׁ סוֹדִי, אֲבָל אֵין לִי מִי, וּמָה בִּכְלָל

חָשׁוּב אַחֲרֵי מוֹתִי, וְהִתְפַּלֵּאתִי אֵיךְ דַּוְקָא הַיּוֹם בָּאוֹר

הַצָּלוּל הַסְּתָוִי פּוֹקְדוֹת אוֹתִי מַחְשָׁבוֹת עַל מוֹתִי, אוּלַי

בִּגְלַל אוֹתוֹת הַהִתְפּוֹרְרוּת שֶׁמְּשַׁדֵּר הַגּוּף כְּמוֹ גֶּזַע

עֵץ חָלוּל, וְאַחַר כָּךְ חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי מֻכְרָחָה לֶאֱזֹר

אֹמֶץ וּלְצַוּוֹת אֶת הַדִּירָה וְהַתְּמוּנוֹת וְחֶפְצֵי

הַנּוֹי כָּל מַה שֶׁאָגַרְתִּי בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים, וּבְעִקָּר דַּפֵּי

נְיָר מַצְהִיבִים מְגֻבָּבִים בְּתִיקִים חוּמִים, לֹא

אָטִיל אֶת הַחוֹבָה עַל אֶחָד מִילָדַי הָאֲהוּבִים לְהִתְעַסֵּק

בְּדַפֵּי נְיָר מַצְהִיבִים, אֲבָל מַדּוּעַ פָּשׁוּט

לֹא לְהַשְׁמִיד אוֹתָם בְּמוֹ יָדַי, וְשָׁכַבְתִּי

בְּשֶׁקֶט לְיָדוֹ חוֹבֶקֶת אֶת הַסָּדִין כְּמוֹ

בֻּבָּה, כְּמוֹ יַלְדָּה, וְגַם תְּמוּנָתוֹ שֶׁל אַבָּא קְרוֹבָה

אֶל פָּנַי הִדְאִיגָה אוֹתִי, לָמָּה דַּוְקָא

הַיּוֹם מִכָּל הַיָּמִים וּבְעִקָּר אִתּוּתֵי

הַגּוּף הַמִּתְפּוֹרֵר כְּמוֹ גֶּזַע עֵץ חָלוּל שֶׁנָּגְעוּ

בִּקְלִפָּתוֹ.


"אִם אֶל הַשְּׁאוֹל תֵּרֵד,

עֲצָתִי קַח אֶת לִבְּךָ:…..

אַל תְּנַשֵּׁק אֶת אִשְׁתְּךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ,

אַל תַּכֶּה אֶת אִשְׁתְּךָ אֲשֶׁר שָׂנֵאתָ…

פֶּן זַעֲקַת הַשְּׁאוֹל תִּתְפֹּשׂ אוֹתְךָ."

(“עלילות גלגמש”, לוח שנים-עשר)


א

כָּל יוֹם הוֹלֶכֶת וּמִתְגַּבֶרֶת, זֹאת

אוֹמֶרֶת נַעֲשֵׂית יוֹתֵר גֶּבֶר, יוֹתֵר

וְיוֹתֵר גֶּבֶר, לֹא אֶתְפַּלֵּא אִם תַּצְמִיחַ

שָׂפָם, מִתְגַּבֶרֶת, זֹאת אוֹמֶרֶת, כְּמוֹ גִלְגַמֶשׁ שָׂשָׂה1

לַעֲשׂוֹת לָהּ שֵׁם, לַהֲרֹג אֶת חֻ’מְבַּבַּה נוֹטֵר

הָהָר, בַּלַּיְלָה הִיא לוֹבֶשֶׁת אֶת עוֹר

הַחַיָּה שֶׁל אֶנְכִּדוּ וְאָזְנֶיהָ צוֹלְלוֹת מֵאַזְהָרוֹתָיו,

חֻ’מְבַּבַּה

נְשִׁימָתוֹ מָוֶת.


ב

כַּמָּה זְמָן יְכוֹלָה אִשָּׁה לְהִתְחַפֵּשׂ לְרוּחַ

רְפָאָה, לֹא לִלְבֹּש שִׂמְלָה צֶחָה, לֹא

לִמְשֹׁחַ בְּשָׂרָהּ בְּבֹשֶׂם, לִנְעֹל נַעֲלֵי סְפּוֹרְט רַכּוֹת, לֹא

לְנַשֵּׁק

אֶת אִישָׁהּ הָאָהוּב, לֹא לְהַכּוֹת אֶת אִישָׁהּ

הַשָּׂנוּא, לֹא לְנַשֵּׁק אֶת בְּנָהּ הָאָהוּב, לֹא לְהַכּוֹת אֶת

בְּנָהּ הַשָּׂנוּא, כַּמָּה זְמָן, כַּמָּה זְמָן, הִיא מִתְהַלֶּכֶת

בְּלֹא קוֹל בְּנַעֲלֵי

סְפּוֹרְט רַכּוֹת בְּאֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת, שֶׁיִּהְיֶה שֶׁקֶט, עַד

שֶׁבֹּקֶר אֶחָד יוֹרֶדֶת אֶל

אַפָּהּ פְּרִיחַת הֶהָדָר, הִיא לוֹבֶשֶׁת שִׂמְלָה צֶחָה, הִיא נוֹעֶלֶת

נַעֲלֵי

עָקֵב, הִיא מוֹשַׁחַת בְּבֹשֶׂם אֶת תְּנוּכֵי אָזְנֶיהָ, וְלַעֲזָאזֵל

הָאַלֶּרְגִיָה, הִיא נוֹשֶׁקֶת לְאִישָׁהּ הָאָהוּב, מַסֵּכַת

הַמֵּתִים נוֹפֶלֶת מֵעַל פָּנֶיהָ, זַעֲקַת

אֶרֶשְׁכִּגַל, תּוֹפֶשֶׂת אוֹתָהּ, לְמַעְלָה

מַמְתִּין גִלְגַמֶשׁ, קְצַר רוּחַ לְצַחֵק – לֹא בְּמִקְרֶה פֶּרַע

מַחְלְפוֹת אֶנְכִּדוּ כְּשִׁבֳּלֵי קָמָה, כִּשְׂעַר אִשָּׁה.


ג

שַׁמְחַ’ת הַקְּדֵשָׁה פִּתְּתָה אוֹתוֹ

בִּבְשָׂרָה, פִּתְּתָה אוֹתוֹ לֶאֱכֹל

לֶחֶם, פְּתְּתָה אוֹתוֹ לִשְׁתּוֹת שֵׁכָר, נִמְלְטוּ

מִפָּנָיו אַיְלוֹת הַשָּׂדֶה, רֵיחַ

אֱנוֹשׁ דָּבַק בִּבְשָׂרוֹ, שַׁמְחַ’ת

עֲרִיסַת מוֹתוֹ, קִלְלָתוֹ עַל רֹאשָׁהּ, בַּבֹּקֶר

הוּא שׂוֹנֵא אוֹתָהּ עַל

לֵילוֹתֶיהָ.


  1. גלגמש, שבעורקיו זורם דם אלים, הוא מלך בעל רוח סוערת ועל כן רודה בבני עמו.האלים בוראים את אנכידו, פרא האדם, כדי שיתחרה במלך. הקדשה שמח‘ת מפתה את אנכידו ומביאה אותו לאֶרֶך. גלגמש ואנכידו נאבקים זה בזה והופכים לבסוף לידידי נפש. האלים גזורים על אנכידו מוות בעוון הריגת ח’ומבבה, שומר יער הארזים, והריגת פר השמים. גלגמש המתיירא מפני סופו יוצא לחפש חיי נצח. על פי גירסה אחרת מוצא אנכידו את מותו כאשר הוא מתנדב להעלות מן השאול את הכדור והאַלה, כלי המשחק של גלגמש, שנפלו לשאול. גלגמש מזהיר אותו לבל ינהג בשאול כבן אנוש, ואולם אנכידו אינו שועה לאזהרותיו, ואֶרֶשכּיגַל מלכת השאול לוכדת אותו וממיתה אותו.  ↩

זַעַם מִצְטַבֵּר כְּמוֹ עַקְרָב

עוֹקֵץ אֶת עַצְמוֹ בַּמֶּרְכָּז בְּמִקְלַעַת

הַשֶּׁמֶשׁ בֵּין הַלֵּב וְהַבֶּטֶן זוֹהֵר זַעַם

מִצְטַבֵּר שָׁנִים עַל שָׁנִים מַקְרִין עַל כָּל

הָאֵיבָרִים בַּחֲמַת עַקְרָב עוֹקֵץ אֶת עַצְמוֹ וּמִסָּבִיב

מַדְלִיקִים הַיְּלָדִים בִּסְפִּירְט כָּחֹל

מַעְגָּל שֶׁל אֵשׁ, מִי חָשַׁב שֶׁבַּקֹּר הַזֶּה אֶפְשָׁר

לַחְתּוֹת גֶּחָלִים לוֹחֲשׁוֹת בְּזַעַם מִצְטַבֵּר


t אשם

שֶׁיַּכֶּה הַחַמְסִין אֶת פִּרְחֵי

הַבַּבּוֹנָג בְּצִדֵּי

הַכְּבִישׁ, שֶׁיַּכֶּה אֶת הַשִּׁטָּה

הַכְּחַלְחֶלֶת הַנִּשְׁפֶּכֶת כְּמוֹ

חֵיק, שֶׁיַּכֶּה אֶת יְרַק

עֲנָפֶיהָ, יֵהָפְכוּ עֲלֵי

הַכּוֹתֶרֶת לְאָבָק, שֶׁיָּמוּת

הַתַּמּוּז כְּבָר עַכְשָׁו מַהֵר – כָּמוֹנִי 1



  1. דומוזי–תמוז אל האהבה המסופוטמי. אשתו, האלה איננה–אשתר מורידה אותו לשאול. כדי לקיים את הפריון הוא עולה אל הארץ מדי חצי שנה, ועמו מבצבץ העשב הרך.  ↩

א

חַבִּיבֻּלַה מַרִיחוּרַה מַבִּיט

בְּאִשָּׁה כְּאִלּוּ הִיא אִשָּׁה מַגִּישׁ

לָהּ אַגָּסִים מְפַתֶּה כִּמְעַט

בְּאִיּוּם לִשְׁתּוֹת וִיסְקִי בֶּן חֲמִשִּׁים, רְפוּאָה

עוֹשֶׂה אוֹתָנוּ נְקִיִּים וְזַכָּאִים, בִּבְלִיל

בֶּן חָמֵשׁ לְשׁוֹנוֹת מַגִּישׁ

לָהּ פִיסְטוּק חַלַּבִּי וְעֵינָיו חַרְצַנִּים

קְבוּעוֹת בְּפָנֶיהָ, לֹא לְמַטָּה מִזֶּה, קוֹלוֹ

עוֹלֶה וְגוֹבֵהַּ, גּוּפוֹ מִתְרוֹמֵם מִן

הַמּוֹשָׁב, יְהוּדִים צָרִיךְ יִהְיוּ

יְשָׁרִים וּמִזֶּה חֲזָקִים אֲבָל

לֹא כָּכָה, וְיָדוֹ מִתְפַּתֶּלֶת כְּנָחָשׁ, גּוּפוֹ הַקָּצָר

מִתְרוֹמֵם מְעַט מֵעַל הַמּוֹשָׁב, חַבִּיבֻּלַה

מַרִיחוּרַה מַבִּיט בְּאִשָּׁה כְּמוֹ בְּאִשָּׁה


ב

חַבִּיבֻּלַה מַרִיחוּרַה בְּחוּשׁ בָּרִיא מַזְהִיר

אִשָּׁה, צָרִיךְ מִלְחָמָה כָּל הַזְּמָן אִם

לֹא הַמַּחֲלָה לוֹקַחַת אֶת הַגּוּף, כְּאִלּוּ מְנַחֵשׁ

אֵיךְ אֶמֶשׁ אָמְרָה לְעַצְמָהּ אִשָּׁה שֶׁהִיא

חַיֶּבֶת לְהִתְגּוֹנֵן מִפְּנֵי הָאֶרֶס

הַזּוֹרֵם מִמֶּנָּה אֶל עַצְמָהּ


בת מלך

מאת

ש. שפרה


שלושה שירים לשיבּתו בת ירים-לים

מאת

ש. שפרה

א

שִׁבְּתוּ בַּת יַרִם-לִם מֶלֶךְ

יַמְחַד, אֵשֶׁת זִמְרִי-לִם

מֶלֶךְ מָארִי*, בַּלַּיְלָה, אֲדוֹנָהּ הַמֶּלֶךְ1

אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה רָחוֹק, בַּיָּמִים

הִיא מוֹנָה אֶת רָאשֵׁי

עֲדָרָיו הִיא שׁוֹמֶרֶת

תֻּמַּת שְׁבוּיוֹתָיו הִיא

פּוֹקַחַת עַיִן עַל הַטּוֹווֹת וְהָאוֹרְגוֹת מַטָּה

אֹזֶן לִלְחִישׁוֹת הַשּׁוֹמְרִים עוֹקֶבֶת

אַחַר מְזִמּוֹת-קֶשֶׁר שׁוֹלַחַת אִגְּרוֹת

בְּיַד אַנְשֵׁי סוֹד, תָּמִיד

בִּשְׁנַיִם, בַּלַּיְלָה עַל מִשְׁכָּבָהּ

מְקוֹר-הָעֹנֶג מִתְלַחְלֵחַ בִּדְבַשׁ

נִשְׁכָּח, שִׁבְּתוּ בַּת מֶלֶךְ

בַּלַּיְלָה, בְּצִפִּיָּה לְגֶשֶׁם

רִאשׁוֹן מְכַדְרֶרֶת יְרִיעַת

פִּשְׁתָּן לְבָנָה אֶל חֵיקָהּ, שִׁבְּתוּ

בַּת מֶלֶךְ חָתְמָה הַלַּיְלָה

אִגֶּרֶת שִׁפְחַתְךָ הַנֶּאֱמָנָה

תָּמִיד שִׁבְּתוּ בַּת מֶלֶךְ,

ב

שִׁבְּתוּ בַּת יַרִם-לִם מֶלֶךְ

יַמְחַד, אֵשֶׁת זִמְרִי-לִם מֶלֶךְ מָארִי אִגְּרוֹת

שׁוֹלַחַת לַמֶּלֶךְ בָּאוֹתוֹת

הִיא רוֹאָה, דְּאָגָה הָסֵר

מִלִּבְּךָ, עַל מִשְׁמֶרֶת הַנָּשִׁים

הַטּוֹווֹת הִיא מֻפְקֶדֶת, עַל הַיַּיִן

וְעַל הַשּׁוּמִים הִיא מֻפְקֶדֶת, כָּל סוֹדוֹת

הַמַּמְלָכָה בְּלִבָּהּ יַפְקִיד הַמֶּלֶךְ, שָׁנִים

הַרְבֵּה לְבַדָּהּ, אֲמָתְךָ

הַנִּכְנַעַת, הִיא חוֹתֶמֶת, הַמֶּלֶךְ

נְעָרוֹת שְׁבוּיוֹת שָׁלַח, מִצִּפֹּרֶן

וְעַד שְׂעַר רֹאשׁ תְּמִימוֹת תִּהְיֶינָה

מַמְתִּינוֹת לְשׁוּב

הַמֶּלֶךְ מִמַּסְּעוֹת הַמִּלְחָמָה, שִׁבְּתוּ אֵשֶׁת זִמְרִי-לִם

מֻפְקֶדֶת עַל

תֻּמָתָן, אֲמָתְךָ לְעוֹלָם שִׁבְּתוּ בַּת

יַרִם-לִם מֶלֶךְ

יַמְחַד.

ג

שִׁבְּתוּ אֵשֶׁת זִמְרִי

לִם עַל שְׂפַת הַנַּחַל הִיא יוֹשֶׁבֶת, הַמֶּלֶךְ

חָמֵשׁ, עֶשֶׂר, וְכֵן הָלְאָה, מִמֶּנָּה

וָהָלְאָה, עַל שְׂפַת הַנַּחַל

הִיא יוֹשֶׁבֶת, יָרֵחַ מַרְחֶשְׁוָן כִּמְעַט

לָגַם מְלוֹא הַכּוֹס מְמוֹסֵס אֶת

בְּשָׂרָהּ לְאוֹר, עַל שְׂפַת הַנַּחַל הִיא יוֹשֶׁבֶת.



  1. * מארי– עיר ממלכה על נהר פרת, בעלת תרבות אכדית, שנחרבה על ידי ח'מורבי כשבע–מאות שנה בטרם נכונה מלכות ישראל. שבתו, מלכת מארי בסוף האלף השני לפני הספירה, הותירה חליפת מכתבים ענפה, חלקם לבעלה המלך, שנעדר מעירו לתקופות ממושכות לרגל מסעות מלחמה.  ↩


חראם

מאת

ש. שפרה

עֶצֶב כָּזֶה חוֹתֵר

בַּסֵּתֶר קוֹדֵחַ

קוֹדֵחַ כָּל חֶלְקַת

בָּשָׂר חַרַאם לֹא

חֲבָל, עוֹד נְשִׁימַת

טַיּוּן אַחַת

בְּדֶרֶךְ הָאַלּוֹן

וְהָאֵלָה.



מכאב

מאת

ש. שפרה

הַיַּחְמוּר בְּתַאֲנָתוֹ בּוֹכֶה

מִכְּאֵב שָׁחוֹר בְּזִרְמָתוֹ דּוֹהֵר

אַחֲרֶיהָ



קדמון

מאת

ש. שפרה

הַחֶבְרָה לַהֲגַנַּת הָשָּׁרָשִׁים עוֹשָׂה

כָּל שֶׁבִּיכָלְתָּהּ לְחוֹפֵי הָאוֹקְיָנוֹס הַצְּפוֹנִי לְהַצִּיל

מִמָּוֶת לִוְיָתָן קַדְמוֹן אֶחָד שֶׁנִּמְאָס

לוֹ לְהַרְגִּישׁ אֵיךְ הוּא הוֹלֵךְ

וּמִתְנַדֵּף עִם מֵי

הַיָּם וְהַמֶּלַח, הוּא פָּשׁוּט מְבַקֵּשׁ

לִמְצֹא מְנוּחָה לִנְחִירָיו

הָעֲיֵפִים מִסִּילוֹנֵי מַיִם שֶׁחוֹזְרִים

וְשׁוֹטְפִים, לַמַּצִּיל אָסוּר לְגַלּוֹת

סִימָנֵי עֲיֵפוּת, אוֹ קֹצֶר רוּחַ, חוֹבָה

לְהַצִּיל לִוְיָתָן נָדִיר הַמְּבַקֵּשׁ

נַפְשׁוֹ לָמוּת.



בחיים

מאת

ש. שפרה

עֵין הַמָּוֶת מַבִּיטָה

בְּאִשָּׁה, שְׁאֵרִית אִשָּׁה

בַּחַיִּים, עַיִן מִתְרַחֶבֶת

וְהוֹלֶכֶת בְּהִשְׁתָּאוּת אוּלַי

אֲפִלּוֹ בְּעֹנֶג

נִסְתָּר, מִפְּנֵי שֶׁאִשָּׁה, שְׁאֵרִית

אִשָּׁה, זְנַב

לְטָאָה, מְפַרְפֶּרֶת,

מְפַרְכֶּסֶת, כְּמוֹ בִּנְבוּאַת הָאִישׁ, חַכִּי,

חַכִּי, עַד שֶׁתִּשָּׁאֲרִי

בַּחַיִּים לְבַד



עד

מאת

ש. שפרה

אֲנִי לֹא יְכוֹלָה לָלֶכֶת

אִתְּךָ לְשָׁם הוֹלְכִים

לְבַד

רַק לְלַוּוֹת עַד וְלִקְשֹׁר

לַפַּחַד עֵינַיִם



בשר מבשרי

מאת

ש. שפרה

בָּשָׂר מִבְּשָׂרִי אַרְבַּע אַמּוֹת

בָּאֲדָמָה כְּבָר אַרְבָּעָה

חֳדָשִׁים וְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה

יוֹם מִבְּשָׂרִי אַרְבָּעִים

וְאַרְבַּע שָׁנִים וְאוּלַי חָמֵשׁ


תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!
המלצות על הסדרה, מחזור, או שער או על היצירות הכלולות
0 קוראות וקוראים אהבו את הסדרה, מחזור, או שער
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.