וְלֹא נוֹתָר לִי אֶלָּא לִכְתֹּב

שִירֵי אַהֲבָה. בִּמְקוֹם

אַהֲבָה לָדַעַת. אַהֲבָתְךָ אֵלַי

לָדַעַת וְלֹא דָבָר מִלְּבָד.

וְלֹא לִכְתֹּב אֲפִלוּ שִׁיר אַהֲבָה אֶחָד.

רַק יוֹם תָּמִים אָהֲבָתְךָ לָדַעַת.

תְּמִימָה וְעַרְמוּמָה לָדַעַת אַהֲבָה.

וְהַגַּעְגוּעִים, כִּבְתוֹךְ חֲלוֹם, שׁוֹבְרִים

כָּל מַמָּשׁוּת. שְׁבִירָה אוֹרִית כָּזֹאת

לֹא יַד אָדָם תוּכַל לָדַעַת.

וְהֵם שָׁבִים אֵלַי

לִכְתֹּב שִׁיר אַהֲבָה.

יוֹם יוֹם בֵּינֵנוּ פְּגִישָׁה נִקְבַּע

וְלֹא נָבוֹא –

וְיוֹם יוֹם צִפִּיָּה מְתוּקָה תָּבוֹא

וּתְחַכֶּה

וּבְסֵתֶר-יוֹם, וּבְסֵתֶר-לֵיל וּבְסֵתֶר-לֵב

סוֹד בֵּינֵינוּ

שֶׁלֹּא יִוָּדַע לְאַף אָדָם

רַק אַתָּה וַאֲנִי וְהַפְּגִישָׁה שֶׁבֵּינֵינוּ

שֶׁלֹּא תִּפָּסֵק לְעוֹלָם

לִהְיוֹת בַּמָקוֹם הַזֶה –

בָּאַהֲבָה.

לֹא בַּבֶּכִי. לֹא בָּדָד,

בַּיּפִׁי הַזֶּה. הֶהָרִים

הַחוֹבְקִים אֶל לִבָּם. זְרוֹעוֹת הַשִּׂיחִים

הַפְּרוּעִים לִמְעוֹד, לָמוּט

אֶל תּוֹךְ הָעֶשֶֹב הֶחָרִיף.

הַשֶׁמֶשׁ עוֹלָה בָּאֵשׁ. יוֹמִי

נִשְֹרָף. לֹא לִבְכּוֹת.

הַיּפִׁי הַזֶּה.

הַמָקוֹם הַזֶּה –

לִהְיוֹת בָּאַהֲבָה.

הָרְאִי כְּבָר אֵינוֹ רֵעִי.

לֹא עוֹד שָׁעוֹת וְיָמִים

שֶׁל מַבָּטִים אַחַת לַשֵּׁנִי בָּעֵינַים.

לֹא עוֹד אוֹמֵר לִי: כַּמָּה אַתְּ יָפָה.

רַק יֵשׁ וּבַאַפְלוּלִית הָרַכָּה

שֶׁבֵּין אוֹר וּבֵין חׂשֶׁךְ, בִּפְגִישָׁה חֲטוּפָה

פִּתְאׂם הוּא לוֹחֵש לִי מִלִּים שֶׁל פַּעַם

וּמוֹשִׁיט לִי צִלּוּם נִשְׁכָּח

אֵיךְ שֶׁהוּא וַאֲנִי חֲבוּקִים יַחַד

סְחַרְחָרִים מֵאַהֲבָה.

עִם חֲלוֹף הַשָּׁנִים

פּוֹגֶשֶת אֶת אַהֳבוֹתַי שֵׁנִית.

אֲהָהּ, הַזִּכָּרוֹן הַמָּתוֹק שֶׁל הַלֵּב הַנִּשְׁבָּר,

הַמָּכֶּה עַל הַמּוּצָקוּת הָאֵיתָנָה שֶׁל הַלֵּב

שֶׁכְּבָר אֵינוֹ נִרְעָד.

שֶׁכְּבָר אֵינוֹ נִרְעָשׁ וְאֵינוֹ נִרְגָּשׁ וְאֵינוֹ

וְהַשַּׁלְוָה בּוֹ מוּטֶלֶת כְּאֶבֶן קָשָׁה.

אֲהָהּ, הַזִּכָּרוֹן הָרָחוֹק שֶׁל הַלֵּב הַמִּתְעַלֵּף

שֶׁיָדַע אֶת סִחְרוּר הָאֲדָמָה סְבִיב עַצְמָהּ,

סוֹבֶבֶת שֶׁמֶשׁ, אוֹבֶדֶת בֵּין הַמַּזָּלּוֹת,

וְעַכְשָו מְבַקֵּשׁ רָק רֶגַע

לִגְוֹעַ בַּמְּעִידָה הַהִיא.

כָּתַבְתִּי שִׁמְךָ עַל גִּלָּיוֹן.

שְׁמוֹת שְׁנֵינוּ קָרוֹב-קָרוֹב.

שְׁמִי הִתְרַפֵּק עַל שִׁמְךָ, שִׁמְךָ חִבֵּק אֶת שְׁמִי,

כָּל כָּךְ בְּקַלּוּת אֶפְשָׁר לַעֲשֹוֹת בְּשִׁיר

מַה שֶּׁבַּחַיִּים אִי אֶפְשָׁר.

הָיִיתָ נַעַר, הָיִיתִי נַעֲרָה,

יָדֵינוּ וּפִינוּ דָּבְקוּ מִתּוּתֵי-יַעַר.

נִשְׁבַּעְנוּ: כָּזׂאת תִּהְיֶה אַהֲבָתֵנוּ לָעַד.

כָּל כָּךְ בְּקַלּוּת אֶפְשָׁר זׂאת בְּשִׁיר

מַה שֶּׁבַּחַיִּים אִי אֶפְשָׁר.

בָּא עֶרֶב הָיִיתִי בּוֹדֵדָה

בָּכִיתִי אֶל הַחֹשֶׁךְ אִישׁ לִי לֹא עָנַה

רַק עֶצֶב מֵאַרְבַּע-קַצְווֹת-הָאֲדָמָה בָּא

וְרָבַץ עַל לִבּי כֶּעָפָר.

כָּל כָּךְ בְּקַלּוּת אֶפְשָׁר בַּחַיִּים

מַה שֶּׁבַּשִּׁיר אִי אֶפְשָׁר.

"שועל ראה ענבים תלויים מעל לגפן מטפסת.

רצה להגיע אליהם ולא יכול. התרחק באמרו אל נפשו:

‘בוסר הם’…"

איסופוס

אוּלַי סִפּוּרָהּ הוּא סִפּוּר

הָשּׁוּעָל וְהָעֲנָבִים

הַחֲמוּצִים:

אֵינֶנָּה טוֹעֶמֶת. פּוֹחֶדֶת

לִטְעׂם. עִנְּבֵי-הַגַּעְגּוּעִים

שֶׁבְּלִבָּהּ, מְתוּקִים לְהִתְעַלֵּף.

אוֹחֶזֶת עֵנָב בֵּין שִׁנֶּיהָ, אֵינֶנָּה נוֹגֶסֶת.

וְהֶעָסִיס אֵינוֹ נִגָּר בְּפִיהָ, וְיֵינוֹ

אֵינוֹ מַרוְוֶה צִמְאוֹנָהּ.

אֵינֶנָּה נוֹגֶסֶת.

הָעֵנָב הַשָּׁלֵם לֹא יִמָּעֵךְ, לֹא

יִקָּרַע בְּשָֹרוֹ הַתָּמִים.

שׁוֹכֶבֶת, טוֹעֶמֶת מְתִיקוּת-בּוּסְתָּנִים

וְאֵין עֲנָבִים שֶיִּשְׁווּ לָהּ.

מִמְּתִיקוּת זוֹ בָּרָא אֱלֹהִים

אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ וְאֶת

הַנְּשִׁיקָה הָרִאשׁוֹנָה.

נְתוּנָה בִּכְלוּב זָהָב.

הַגַּרְעִינִים,

הַמַּיִם הַמְּתוּקִים,

הַלִּטּוּפִים,

יוֹם יוֹם לָהּ נִתָּן. יוֹם יוֹם.

צִפּוֹר רָפָה עֲיֵפַת-כָּנָף

מְנַתֶּרֶת מְעַט עַל בְּדַל-עָנָף

חוּט נוֹצֵץ לוֹפֵת רָגְלָהּ.

שׁוֹמַעַת רוּחַ מֶרְחָק קוֹרֵא

מַבִּיטָה שָׁמַיִם גְּבוֹהִים לָעוּף.

שֶׁמֶשׁ בְּהֵחָבֵא אֵלֶיהָ מַבְרִיחַ

מַסּוֹרִיּוֹת חַדּוֹת שֶׁל אוֹר.

כַּאֲשֶׁר הִיא יוֹשֶבֶת מַבִּיטָה

מִבֵּין סוֹרְגֵי הַזָּהָב.

מְתַיֶּרֶת בָּעוֹלָם וְהַצַּעַר מְתַיֵּר אִתִּי.

יָקָר מִדַּי. כַּרְטִיס יָקָר מִכְּדֵי

לָתֵת לַצַּעַר לִתְפּׂס עָלָיו טְרֶמְפְּ.

וְרַק הַשִּׂמְחָה עִם עֵינֵי-הַתִּמָּהוֹן-חוֹמֵד-הַיּׂפִי,

רְאוּיָה הָיְתָה לְהִלָּווֹת לַטִּיּוּל.

אַךְ אֵין לִי פִּתְחוֹן-פֶּה:

גַּם כִּי מְסֻגֶרֶת יוֹשֶׁבֶת

בְּבֵיתִי – יוֹשֵׁב הַצַּעַר אִתִּי.

וְיָקָר מִדַּי. קָצָר. לְכִוּוּן אֶחָד.

בְּאׂפֶן חַד-פַּעֲמִי כַּרְטִיס לִי נִתָּן.

וְרַק הַתִּמָּהוֹן שֶׁלֹּא חָדֵל לְעוֹלָם

לֹא הַצַּעַר –

צָרִיךְ הָיָה לִהְיוֹת אִתִּי,

בַּמַּסָּע הָזֶּה.

הֲיִי שָׁלוֹם אַשְׁלָיָה שֶׁלִּי

שָׁנִים הַרְבֵּה שָׁהִית אִתִּי.

אָמַרְתְּ לִי: לֹא, לָחַשְׁתִּי: לוּא.

הֶחֱזַקְתִּי בָּךְ: אוּלַי, אוּלַי,

אָמַרְתְּ: אוּלַי. לִבִּי נִרְעָד

אוּלַי לִי דַּי, אוּלַי – וַדַּאי.

שָׁנִים הַרְבֵּה שׂוֹחַחְנוּ כָּךְ.

צְעִיפִים תְּכֻלִּים קָשַׁרְתִּי לָךְ

וַאֲנִי עוֹמֶדֶת עַל הַסַּף

וּמַבִּיטָה בָּךְ כִּבְחַלּוֹן.

לֵעוֹר, לֵעוֹר,

שָׁנִים הַרְבֵּה יִשַּׁנְתְּ אוֹתִי.

הָיָה לִי חַם, הָיָה לִי רַךְ,

וּבְכִי הָיָה לִי כְּמוֹ כַּר

רׂאשִׁי עָיֵף שֶנָּח עָלָיו

וְאֶת עוֹמֶדֶת עַל הַסַּף

שֶׁלֹּא-חֲלוֹם לֹא יַעֲבׂר.

הֲיִי שָׁלוֹם אַשְׁלָיָה שֶׁלִּי

עַכְשָׁו לְבַד.

אִישׁ הֹולֵךְ בָּרְחוֹב וּמְדַבֵּר עִם עַצְמוֹ.

אוּלַי אֵין לוֹ מִישֶׁהוּ לְדַבֵּר עִמּוֹ בַּבַּיִת.

וַדַּאי אֵין מִי שֶׁיְּדַבֵּר עִמּוֹ.

אִישׁ הֹולֵךְ בָּרְחוֹב וּמְדַבֵּר.

אֶפְשָׁר לוֹמַר: אִישׁ הֹולֵךְ בָּרְחוֹב וּמְדַבֵּר עִם אֱלֹהִים.

תְּכֵלֶת חֲמִימָה מְשַׂחֶקֶת בָּרְחוֹב

בְּבוּעוֹת-זָהָב נְמֵסוֹת מִשָּׁמַיִם

אֶפְשָׁר לוֹמַר: אֱלֹהִים מְחַיֵּךְ

אִישׁ הֹולֵךְ בָּרְחוֹב

אֲנָשִׁים מִימִינוֹ, אֲנָשִׁים מִשְֹּמֹאלוֹ,

מִלְּפָנָיו וּמֵאֲחוֹרָיו

וְהוּא אֵינוֹ מְדַבֵּר, אֶלָּא רַק עִמּוֹ.

מִישֶׁהוּ מְאֻשָּׁר מְאׂד גָּר בְּוַדַּאי

בַּבַּיִת הַזֶּה

הַלָּבָן עִם הַגַּג הָאָדֹם.

גַּמְלוֹנָיו הַתְּכֻלִּים אֵינָם יוֹדְעִים

אֵיךְ יֵרָאוּ יָפִים יוֹתֵר:

אִם יִצְטַלְּמוּ עַל רֶקַע הַשָּׁמַיִם

אוֹ בְּמַבָּט מְהֻרְהָר

אֶל רְאִי הַמַּיִם הַכָּחֹל,

הַסִּירָה הַצְּהֻבָּה

הַמִּתְעַרְסֶלֶת בֵּין שְׁנֵי הָאֳרָנִים

הַיְרֻקִּים,

עוֹשֶׂה לוֹ בַּבַּיִת

סִחְרוּר לֵב מָתוֹק

וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ –

אִם לִשְׁכַּב לִשְׁלַו לָעַד בָּעַרְסָל הַזֶּה

אוֹ לָשִׂים אֶת רַגְלוֹ

בַּנַּעַל הַזּׂאת

וְלָצֵאת לְשׁוֹטֵט בַּיָּם הַגָּדוֹל.

מִישֶׁהוּ מְאֻשָּׁר מְאׂד גָּר בְּוַדַּאי

בַּמָּקוֹם הַזֶּה

שֶׁאֲפִלּוּ הָאֱלֹהִים בְּעַצְמוֹ,

בַּיֹּפִי הַזֶּה

לְרֶגַע שָׁכַח חֻקָּיו הַנֻּקְשִׁים

וְשָׁפַךְ יָם לְיַבָּשָׁה

וְאַחַר

(שֶׁלֹּא יִרְאוּ אוֹתוֹ בְּקַלְקָלָתוֹ)

שָׂם אֲדָמָה וּפְרָחִים וְעֵצִים וּדְשָׁאִים

אֶל הַמַּיִם הָרַבִּים.

וַעֲדַיִן נִכָּרִים כָּאן עִקְּבוֹת מִשְׂחָקוֹ

שֶׁל אֱלֹהִים-הַנַּעַר הַתָּם

וְעִקְּבוֹת הַמְּבוּכָה הָהִיא.

מִישֶׁהוּ מְאֻשָּׁר מְאׂד גָּר בְּוַדַּאי בָּעוֹלָם הַזֶּה.

נוֹרְוֶגְיָה, בֶּרְגֶּן, 1979

לֹא פְּרָחִים, לֹא מְחִיאוֹת כַּף, לֹא

קְרִיאוֹת הֵידָד, יְחִידִי

אַתָּה נִצָּב בָּאוּלָם הָאָפֵל, אוֹמֵר

אֶת תַּפְקִידְךָ, אוֹמֵר לְאַט, בְּרֶגֶשׁ

כָּל מִלָּה, לֹא בְּפָתוֹס, לֹא

בְּהַגְזָמָה, מִשַׂחֵק אֶת הַחַיִּים.

הַתַּפְאוּרָה יָפָה. יֵשׁ לְהוֹדוֹת

עָשׂוּ לְךָ תַּפְאוּרָה יָפָה. רָקִיעַ כָּחֹל וָשֶׁמֶשׁ

יָרֵחַ וְכוֹכָבִים.

קַיִץ וַחֹרֶַף, אָבִיב וּסְתָו עוֹבְרִים בַּבָּמָה הַמִּסְתּוֹבֶבֶת.

בֹּשֶׂם נִיחוֹחַ הַפְּרָחִים, קַיִץ כָּבֵד מִפֶּרִי.

אָבִיב מְפַזֵּז בְּרַגְלַיִם יְחֵפוֹת לִצְחוֹקֵי מַפּוּחִית,

סְתָו מִתְיַפֵּחַ בְּכִנּוֹר.

עֵצִים רוֹעֲדִים בַּקֹּר וְצִפֳּרִים שׁוֹתְקוֹת בַּחֹרֶף הַלָּבָן.

הַתַּפְאוּרָה מֻשְׁלֶמֶת. כַּמָּה וְכַמָּה דִּבְרֵי בִּקֹּרֶת מְהֻלָּלִים

כְּבָר נִכְתְּבוּ עַל אוֹדוֹת הַתַּפְאוּרָה הַזֹּאת.

רַק בְּשֶׁלְךָ הַהַצָּגָה כָּל פַּעַם עוֹלָה אֶל רָקִיעַ נוֹסָף.

אִם אוֹמְרִים לְךָ לִצְחֹק אַתָּה צוֹחֵק, אִם לִבְכּוֹת – אַתָּה בּוֹכֶה.

יֵשׁ וְאַתָּה בּוֹכֶה בְּקוֹל, יֵשׁ וְאַתָּה בּוֹכֶה בְּלִי הֶגֶה.

גַם הַחֲרִיפִים שֶׁבַּמְּבַקְּרִים, מֻכְרָחִים לְהוֹדוֹת כִּי צְחוֹקְךָ

הוּא צְחוֹק וְהַבְּכִי מָלֵא אֶת בִּכְיְךָ.

יֵשׁ וּמוֹצְאִים אוֹתְךָ יוֹשֵׁב עַל הַגִּבְעָה בָּאֵפֶר

בְּלִי יָדַיִם לְהִתְגָּרֵד.

וְהוּא אֵינוֹ קָם לְהוֹשִׁיט לְךָ חֶרֶס

וְהוּא אֵינוֹ קָם לִקְרַאתְךָ, לִמְחֹא לְךָ בְּכַפַּיִם שֶׁל שֶׁמֶשׁ,

לְךָ, הָעוֹשֶׂה בִּשְׁבִילוֹ אֶת הֶעָמֹק שֶׁבְּמַחֲזוֹתָיו.

אֶנְקוֹת יַעַר. צִפֳּרִים שְׁחוֹרוֹת

צוֹנְחוֹת פְּצוּעוֹת

אֶל גּוּפוֹת גּוֹזְלֵיהֶן הַמֵּתִים. ה' נָתַן

וה' לוֹקֵחַ: לֹא! לֹא לָתֵת! לְהַצִּיל –

אֵל חֲסַר רַחֲמִים שָׁר

אֶת גְּזַר הַדִּין.

הֶמְיַת יַעַר. דִּמְמַת יַעַר.

הַבְּכִי פְּנִימָה.

לִפְנֵי שָׁנִים שָׁאֲלָה אוֹתִי בִּתִּי:

מַה זֶּה לָמוּת וְהַאִם?

עַכְשָׁו שׁוֹאֵל אוֹתָהּ בְּנָהּ.

הַתְּשׁוּבָה שֶלֹּא נָתַתִּי לָהּ

אוֹתָהּ נוֹתֶנֶת הִיא לְיַלְדָּהּ.

מָחָר תִּשְׁאַל אוֹתוֹ בִּתּוֹ

וְיַלְדָּהּ יִשְׁאַל

יֶלֶד, יֶלֶד, מְרַמִּים אוֹתְךָ יֶלֶד.

וְאִמָּא שֶׁלְּךָ כָּל כָּךְ דָּאֲגָה

שֶלֹּא יִנָּזֵק קְצֵה צִפָּרְנְךָ הָוְּרֻדָּה.

הַהֲלִיכָה הַמּוֹעֶדֶת שֶׁל הַתִּינוֹקוֹת, בְּלִי

הַחֵן וּבְלִי הַמְּתִיקוּת וּבְלִי

הַהִשְׁתָּאוּת הַנִּפְעֶמֶת שֶׁל עֵינֵי אִמָּא-אַבָּא.

עֵינַיִם צְעִירוֹת רוֹשְׁמוֹת כָּל מְעִידָה.

בְּפִכָּחוֹן שָׁלֵו אֶת הַזְּחִילָה וְהַצְּלִיעָה רוֹשְׁמוֹת.

אִמָּא הָלְכָה מִזְּמָן-מִזְּמָן וְאַבָּא רָחוֹק.

גָּבוֹהַּ וְרָחוֹק יוֹשֵׁב אַבָּא

מַקְטִיר עֲנָנִים צָחִים,

מַקְשִׁיב אֶל שִׁירַת הַמַּלְאָכִים,

מַבִּיט אֶל הָרִקּוּד.

וּכְבָר שֶׁבַע שָׁנִים וּשְׁמוֹנֶה

וְעוֹד לֹא מָלְאָה צְבָאִי

וְעוֹד לֹא נִרְצָה.

וַעֲדַיִן אֲנִי עוֹבֶדֶת זִכְרֵךְ.

אוֹבֶדֶת בְּסִמְטְאוֹת-הַכְּאֵב

דּוֹפֶקֶת עַל שַׁעַר נָעוּל.

וּמִלִּים שֶׁהָיוּ לִי מַעְיָן לִשְׁתּוֹת

הָפְכוּ פֶּצַע שׁוֹתֵת

כְּמוֹ: "יֵשׁ קוֹנֶה עוֹלָמוֹ

בְּשָׁעָה אַחַת". וְיֵשׁ מְאַבֵּד.

וַאֲנִי כְּבָר יוֹדַעַת מְאֹד:

וַי לוֹ לְאִישׁ שֶׁאִבֵּד עוֹלָמוֹ

בְּשָׁעָה אַחַת.

עַכְשָׁו אֲנִי חוֹבֶקֶת אֲוִיר, צוֹעֶקֶת

אֶל הָאֶבֶן

שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲנוֹת.

וְהֶחָרוּז שֶׁלִּי הוּא: לֵב-כְּאֵב.

הוֹלֵךְ סוֹבֵב

מְבַקֵּשׁ

שִֹמְחָה.

– מְעַט שִֹמְחָה לַשִּׁיר הֶעָצֵב.

וְהֵן צָ"ל: שָׁלֵו וְעָרֵב.

הֵן בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא

עַל מֵי מְנוּחוֹת

נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב.

אַךְ הֶחָרוּז שֶׁלִּי הוּא: רָעֵב.

הוֹלֵך סוֹבֵב לוֹ לִבִּי

וְעַל עִקְּבוֹתָיו שָׁב.

מְבַקֵּשׁ.

שִׁיר צָרִיךְ לִהְיוֹת כָּתוּב

בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם

כְּמוֹ בְּשִׁירָת סְפָרַד

הַתְּמִיהָה הָגְּדוׂלָה.

אֵיכָה יְכוֹלִים יַחַד אֵשׁ קֶרַח וּמַיִם

וַהֲרֵי מְדַבְּרִים רַק עַל יַיִן.

יַיִן בּוֹעֵר בְּתוֹך כּוֹס בְּדֹלַח.

כָּךְ שִׁיר

כְּאֵב שָׁחוֹר וְאָדֹם שֶׁל לֵב

הוֹפֵךְ אוֹתִיּוֹת

שֶׁמַּדְלִיקוֹת אֶת הַנְּיָר

וּפוֹרְחוֹת.

אֶל לֵב אַחֵר פּוֹרְחוֹת.

כְּאֵב אָדֹם מִתּוֹךְ הַלֵּב

בְּגָבִיעַ תּוֹאֵם

כְּאֵב. לֹא צוֹעֵק מִדַּי

כִּי הַצְּעָקָה מַחֲרִישָׁה

לֹא דּוֹמֵם כִּי הַשֶּׁקֶט עָלוּל

לְיַשֵּׁן אֶת הַכְּאֵב.

אֵשׁ שֶׁתַּדְלִיק אֶת הַקּוֹרֵא

שֶׁתַּדְלִיק אֶת הָעוֹלָם

וְתַדְלִיק גַּם אוֹתִי.

עַד כִּי הַכְּאֵב הַשָּׁחוֹר שֶׁל

הַלֵּב

יֵהָפֵךְ אֲבוּקָה דוֹלֶקֶת

אֵשׁ שֶׁמֵּתָה בַּלֵּב

שֶׁבָּהּ אֵדָּלֵק גַּם אָנִי.

מִתְקַדֶּמֶת עִם הַזְּמָן וְכוֹתֶבֶת: “מוֹדֶרְנִי”,

“לִתְפֹּס טְרֶמְפְּ”, “לִתְפֹּס שַׁלְוָה”.

לַשִּׁירָה הַנֶּאֱצָלָה בַּת-הַשָּׁמַיִם

מַפְשִׁיטָה לָהּ חוּלְצָתָהּ הָרְכוּסָה

שֶׁכֹּה נָאוָה לָהּ, לְמַבָּטָהּ הָרַךְ.

מִפְּנֵי שֶׁגַּם לִי מִתְחַשֵּׁק פַּעַם

לְהַלְבִּישׁ בֶּגֶד מְחֻסְפָּס וְשׁוֹבָב.

מִתְקַדֶּמֶת עִם הַזְּמָן וְכוֹתֶבֶת: “מִתְחַשֵּׁק לִי וּבָא לִי”

וּמְנַסָּה בִּשְׂרוֹכִים וְסִכּוֹת

אֶת בְּגָדֶיהָ לִקְשׁוֹר

בִּמְקוֹם לִתְפֹּר כַּדָּת וְכַדִּין.

אַךְ תָּמִיד מְהַלֶּכֶת עִם סֵפֶר יָשָׁן בְּיָדָהּ

עִם אַבִּירִים וְטִירוֹת

רוֹקֶמֶת יַעֲרוֹת-עַד וּפְרָחִים אֲפֵלִים וְדוֹקֶרֶת

אֶצְבְּעוֹתֶיהָ עַד דָּם –

רַק לְמַעַן נַסּוֹת אַבִּירֶיהָ

מַשְׁלִיכֵי-נַפְשָׁם-מִנֶּגֶד-לְמַעֲנָהּ

כִּי יָבוֹאוּ

לְהָרִים מִטְפַּחְתָּהּ אֲשֶׁר הִשְׁלִיכָה

בִּמְשׁוּבָה רְצִינִית עַד אֵימָה

מִבַּעַד לְחַלּוֹן-מִגְדָּלָהּ

לָאָרֶץ הִשְׁלִיכָה

כְּמוֹ כָּל חַיֶּיהָ בָּהּ תְּלוּיִים.

כָּל עָשׂוֹר מִשְׁתַּנָּה הַפּוֹאֵטִיקָה שֶׁל הַשִּׁירָה

וְגַם שִׁירַי קְצָת

וְגַם שְׂנוֹתַי שֶׁבְּדַלּוּתִי

אֵינִי יְכוֹלָה לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמִי

לִמְנוֹת אוֹתָן בַּעֲשׂוֹרִים

מִשְׁתַּנּוֹת

וְרַק הַלֵּב בֶּחָרוּז וּבְלִי חָרוּז, בְּפָּתוֹס

וּבְאִירוֹנְיָה, בְּשָׂפָה גְּבוֹהָה וּבְשָׂפָה יְרוּדָה

נֶאֱמָן אֵלַי עִם הַכְּאֵב

וְעֲדַיִן אֵינִי יוֹדַעַת וְעֲדַיִן תוֹהָה

וְעֲדַיִן תְּמִימָה

וְשׁוּם דָּבָר לֹא מִשְׁתַּנֶּה.

יָכֹלְתִּי לִכְתֹּב אֶת שִׁירַי עַל נְיָר מְלֻכְלָךְ.

וְהָיְתָה זוֹ אֱמֶת. אֲהָהּ,

כַּמָּה הָיְתָה זוֹ אֱמֶת. אַךְ

בּוֹחֶרֶת אֲנִי עַל דַּף צַח וְטָהוֹר

כְּאוֹר שַׁחַר

מִי אָמַר כִּי שִׁירִים הֵם אֱמֶת?

כּוֹתֶבֶת שִׁירִים עַל דַּף צַח

וְחָדָשׁ כְּאוֹר שַׁחַר

תִּינוֹקִית וְתַמָּה כְּמוֹ לִפְנֵי, לִפְנֵי.

וְשׁוֹכַחַת אֵלִי. אֲהָהּ, כַּמָּה שׁוֹכַחַת

אֶת הַדַּף הַמּוּנָח

עַל שֻׁלְחָן הַכְּתִיבָה הַיָּשָׁן.

מָחָר, מָחָר אֶכְתֹּב אֶת הַיָּפֶה בְּשִׁירַי

וְכָל חֲלוֹמוֹתַי הַגּוֹלִים יָשׁוּבוּ אֵלַי

מִנֵּכַר מַחֲבוֹאָם, לִלְחשׁ לִי:

"יַלְדָּה עֲנִיָּה, הִנֵּה

הִגִּיעָה שְׁעָתֵךְ לַעֲזֹב אֶת בֵּיתֵךְ הַחוֹרֵג

עִם עֲשַׁן הַכִּירָה הַמְפֻיַּחַת

וְלָלֶכֶת עִמָּנוּ לָחֹג אֶת נִשְׁפֵּךְ בַּשָּׂדֶה הָרָחָב".

וְהַנַּחַל יִלְחַן: "יוֹם-יוֹם, בְּבוֹאָהּ אֶל מֵימַי

בִּדְלָיֶיהָ כְּבֵדִים מִיַּתְמוּת,

מִבַּעַד לְקִרְעֵי לְבוּשָׁהּ, עֵינֶיהָ – יָם שֶׁנֶּעְגַּם –

רָאִיתִי אוֹתָהּ! בְּרַאֲיִי הַצָּלוּל

רָאִיתִי בִגְדֵי מַלְכוּתָהּ עִם נִצְנוּץ הַזָּהָב בִּשְׂעָרָהּ".

אָז יָבוֹא הַנָּסִיךְ הַיָּפֶה וְיָבִיא אֶת הַנַּעַל מֵאָז.

וְיִתְמַהּ – –

"כַּמָּה זְמַן! כַּמָּה זְמַן מְבַקֵּשׁ אֲנִי כָּךְ אֶת הָרֶגֶל הַזֹּאת

שֶׁתּוֹאֶמֶת כָּל כָּךְ – –

לְהָבִיא בַּת מַלְכָּה זוֹ קְטָנָּה לָאַרְמוֹן הַמְחַכֶּה לָהּ זֶה כְּבָר".

וְיִקַּח אֶת יָדִי הַבּוֹכָה בְיָדוֹ הַבּוֹטְחָה, הַטּוֹבָה

וְנָשְׁרוּ אָז מֵרוֹם כּוֹכָבִים, לִכְתֹּב הַיָּפֶה בַּשִּׁירִים.

עֲנָנִים הוֹלְכִים בְּשַׁלְוָה בָּרָקִיעַ.

נִיעַ לֹא נִיעַ, נוּעַ

לֹא רוּחַ. רוּחַ אֵינָהּ יְכוֹלָה

כָּכָה.

אוּלַי אֱלֹהִים בְּכַפּוֹ הָאוֹרָה

רַק הוּא

יָכוֹל לְהוֹלִיךְ אוֹתָם כָּכָה.

וּבְחַבְלֵי-רׂךְ לִבִּי לִמְשֹׁךְ

מַעְלָה. לִהְיוֹת עֲנָנָה לְבָנָה

שׁוֹתָה אוֹר.

עֲנָנָה לְבָנָה בָּאָרֶץ

שֶׁרוּחַ רַכָּה מְנִיעָה אוֹתָהּ

נֶצַח

כתיבת שירים והוצאתם לאור הן, במידה רבה, חשיפה, בעיקר למי שעיקר כתיבתו היא על עצמו.

חשיפה עצמית זו לא תמיד קלה היא. לעיתים קרובות קשה מאד לחשוף את הנפש ולהציגה במערומיה ובענייה. יותר קל לעטות אותה בלבוש של חכמה או אפילו של אירוניה ולהראותה עשירה ומעניינת.

שירים יכולים שיהיה להם לבוש אמנותי זה או אחר, כל אחד לפי כשרונו אשר ניחן בו ולפי יכלתו, אך דבר אחד מוכרח שיהיה בשירה והוא בעיני העיקר – אמת וכנות. בלעדיהם הדברים הם העמדת פנים. אשרי מי שיש ביצירתו יכולת אמנותית וגם כנות.

אבל יכולת אמנותית שמאחוריה אין פועם ליבו המיוסר או המאושר של המשורר, לעולם לא תגיע אל לב האנשים. היא תהיה שעשוע אינטלקטואלי ריק אף בדברה על בדידות ועל חוסר אפשרות להידבר ועל עולם שאין בו ניחומים.

רק חשיפה עצמית אמיתית של המשורר יש בה סיכוי. בהציגה לעין כל את בדידותו ומצוקתו ושמחתו, נעשות הבדידות והמצוקה של הקורא פחותות, ובדידות נוגעת בבדידות ולרגע אחד העצב שבעולם נעשה רך יותר ומפוייס מעט. כי אפילו האדם השמח ביותר בחלקו, יש בו עצבות המשותפת לכל בני האדמה שנולדו לחיים והם נידונים למות.

המלים שהמשורר כותב, הן ממשיות בשבילו כמו המציאות. לעיתים קרובות הן אפילו ממשיות בשבילו יותר מן המציאות. אבל יש אשר הוא מרגיש שהמלים הן רק מלים ואילו המציאות היא היֵש האמיתי. ואז הוא שונא את המלים והשירים החוצצים בינו לבין החיים האמיתיים. אהבה ושנאה זו למלים, אמונה עזה בהן וכפירה ביכולתן לשנות משהו – קיימות בו כל הזמן ומתרוצצות ונלחמות בקרבו.

ולמרות זאת, נדמה לי שקסם המלים הוא הקסם שבו הוא שבוי, והעולם שנוצר בכוחן ממשי אצלו יותר מכל ממשות.

1923–1982

רחל נגב

• גלי אחיטוב
• צחה וקנין-כרמל
• מיה קיסרי