אהי נא זיק אחד מפרץ הר־כחותינו, הבוער באשו מקדם־לנצחים.

אנכי הגבר ראיתי אלהי־חיינו במשובתו הרעננה והתנובית ואשפוך את נשמתי אל תוך עינו: לברכת נשמתנו העתיקה, הממשמשת בעיניה לאור צפרירים חדשים.

קְרוּם־עִוְּרוֹן זִקְנָתָן שֶׁל שָׁנִים אַלְפַּיִם

אֶקְרַע מֵעֵינֵיכֶם וְאֶשְׁאַל בִּסְעָרָה:

שִׁמְעוּ נָא רַבּוֹתַי דַּיָּנִים וּמֻמְחִים,

הַעוֹד תֵּת לֹא תִתְּנוּ לַחַיִּים הַתָּרָה?

הֲלָנֶצַח יֹאכְלֵנוּ הַחֵרֶם הֶאָרוּר,

בּוֹ שְׂמָמִית הַגָּלוּת אוֹתָנוּ הֵלִיטָה?

ותָכְנוֹ שֶׁל עוֹלָם: צֵל־כָּשֵׁר וּטְרֵפָה,

וְחַיֵּי־כָל חַיִּים: הֵם פָּסוּל־בִּשְׁחִיטָה?

שִׁמְצַת עוֹלָמִים וְשִׁמּוּם־דֵּרָאוֹן,

קִרְבֵּנוּ: תֵּל־חֻרְבּוֹת, חַיֵּינוּ: מְהוּמָה;

נָא אִמְרוּ: הֶאָפְסָה כָל תִּקְוָה לְטַפֵּס

מִשִּׁבְעִים וְשִׁבְעָה שַׁעֲרֵי הַטּוּמְאָה?

הֶאָפַס כָּל חָזוֹן לִפְקוֹחַ עֵינַיִם

וּלְהַבִּיט לְרֶגַע מוּל זֹהַר הַשֶּׁמֶשׁ?

וְעַד נָמַק כָּל בָּשָׂר, וְעַד תּוֹם כָּל נְשָׁמָה

תִּהְיוּ יוֹשְׁבִים וְקוֹפְאִים עַל שִׁמְרֵי הָאֶמֶשׁ?

שְׂאוּ נָא עֵינֵיכֶם: הֲתִרְאוּ הַפֶּלֶא?

מַעֲשֵׂה־מֶרְכָּבָה פֹה הוֹלֵךְ וְקָרֵב.

נָא הַטּוּ אָזְנֵיכֶם, הֲתִשְׁמְעוּ הַשִּׁירָה

הַבּוֹקַעַת וְעוֹלָה בְּעוֹלָמֵנוּ הֶחָרֵב?

בנשׁיקת השׁחר

מאת

אביגדור המאירי

---

מנחת־חיים לישראל־הסבא, המתנה אהבים עם תנובת אדמתנו במזרח־השמש.

מנחת־חיים לישראל־הסבא, המתנה אהבים עם תנובת אדמתנו במזרח־השמש.

---

בִּנְשִׁיקַת הַשַּׁחַר

מאת

אביגדור המאירי

אוֹרוֹת רִנָּה תִּשְׁתַּפֵּכְנָה, זִיו בְּקָרִים מִכָּל עֵבֶר

וְנִשְׁמָתִי מִתְרַחֶצֶת בִּנְהָרָה נְעִימָה.

אֵל־הַשַּׁחַר עֲלֵי רֹאשִׁי וּבְאָזְנִי קוֹל הַגֶּבֶר,

וְאָנֹכִי חֲלוּץ־הַחַיִּים: קָדִימָה, קָדִימָה.

אָנָה נִטְּשׁוּ שְׁלִיחוֹת דַּרְכִּי, אֵי גְּבוּל לְאוֹר זָרוּעַ?

אָנָה אֶצְעֶה? לֹא יָדַעְתִּי, הָרוּחַ נוֹשְׂאֵנִי.

שִׁירֵי־הֵידָד בְּעַצְמוֹתַי, כָּל הַתֵּבֵל לִי תָּנוּעַ

וּלְאוֹר בּוֹקֶר יָדִי אָרִים: הִנֵּנִי, הִנֵּנִי.

הִנְנִי בִנְךָ אֵל־הַחַיִּים, הִנֵּה בִנְךָ הַבּוֹטֵחַ,

כָּל מַלְכוּתְךָ לִי נְתוּנָה: הַיְּהוּדִי אָנֹכִי.

לִי הַמֶּרְחָק שָׁלוֹם יִקְרָא, לִי הֶהָרִים יִתְּנוּ רֵיחַ,

כָּל הָעוֹלָם בִּי מִסְתָּעֵר בְּדָמִי, בְּמוֹחִי.

הִנְנִי בִנְךָ, בֶּן־הַלַּהַב, הַמִּשְׁתּוֹבֵב בֵּין פְּרָחִים,

פִּתְחוּ שַׁעֲרֵי אוֹר־יְקָרוֹת, מִמֶּרְחָק אָבֹאָה.

צְעִיף הַלַּיִל הֵן קָרַעְתִּי וּבְאוֹר מֶלֶךְ־כָּל־הַמְּלָכִים

רַעַשׁ־בְּרָכָה אֲנִי אָבִיא בָרוּחַ הַסּוֹעָה.

הֵידָד־עוֹלָם אֵל־הַסְּעָרָה! אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ,

סוֹד יִפְעָתְךָ אֲנִי אֲגַלֶּה לֶעָתִיד, לְדֹרוֹת.

סִמְפּוֹנוֹתַי לָךְ הִרְחַבְתִּי וּבְכָל עֻזְּךָ אֲגַמְּאֶךָּ,

כָּל עַצְמוֹתַי בִּי נִרְעָשׁוֹת וְעֵינַי שִׁכֹּרוֹת.

נָהָר שׁוֹטֵף מֶזֶג־דָּמַי וַעֲלֵי גַלָּיו אֳנִיַּת תְּרוּעָה,

שְׂפַת־כָּל־שָׂשׂוֹן לָהּ נִשְׁקָפָה וְשִׁירָה רוֹתַחַת;

בֹּאוּ עָדַי בַּעֲלֵי לֵבָב עַל הַבְּשׂוֹרָה, עַל הַשְּׁמוּעָה,

כָּל נְשָׁמָה בִי דְבֵקָה: שׁוֹשַׁנָּה פּוֹרַחַת.

בֹּאוּ עָדַי הָעֲלִיזִים, עוֹרְגֵי זוֹהַר וְכָל־יוֹפִי,

נְשִׁיקוֹת־חַיִּים אֲלַמֶּדְכֶם וְאַהֲבַת נִשְׂגָבוֹת,

נַחֲלֵי־טְלָלִים בִּי יִדּוֹדוּן מֵרֵאשִׁיתִי וְעַד סוֹפִי,

עֲלָמוֹת צוֹחֲקוֹת לִי תַכְתֵּרְנָה וּנְפָשׁוֹת נֶאֱהָבוֹת.

בֹּאוּ עָדַי כָּל בְּנֵי־מָשׂוֹשׂ וְהִשְׁתַּפְּכוּ אֱלֵי נַפְשִׁי,

עֵין נִשְׁמָתִי הַשּׁוֹבֵבָה כִשְׁחָקִים פְּתוּחָה;

תְּשׁוּקוֹת־כֶּלֶא תִּתְפַּתַּחְנָה וְכָל חֵשֶׁק יֵצִא חָפְשִׁי

רִגְעֵי־עוֹלָם נִחְיֶה יַחַד וּנְשִׁיקָה אֲרוּכָה.

מַה לִּי עָבָר, מַה לִּי עָתִיד, מַה לִּי רַעֲיוֹן וּמַחֲשֲׁבָה,

רֵיחַ־חֶרְמוֹן מְשַׁכְּרֵנִי וְהַר־כָּל־הֶהָרִים;

אוֹר הַבּוֹקֶר הוֹלִידַנִּי וְהוֹרָתִי: עֵת נִשְׂגָּבָה,

עֵת הִמָּלֵא תִקְוֹתֵיכֶם וְיִפָּתְחוּ הַקְּבָרִים.

הוֹי הַחֲרֵדִים לְאוֹר שֶׁמֶשׁ, הַנֶּחֱשָׁלִים לְדֵרָאוֹן,

לִנְצִיב־מֶלַח כָּל מוּג־לֵבָב – וַאֲנַחְנוּ הֶהָרָה;

וִיהִי חֶזְיוֹן הֲלוּם־חַיִּים וִיהִי עֵדֶן־שֶׁל־שִׁגָּעוֹן:

בֵּאלֹהֵינוּ נִשְׁתַּגֵעַ, בֵּאלֹהֵי־הַסְּעָרָה.

תְּשׁוּאוֹת־חֵן לְדוֹר הָרִנָּה שֶׁבְּאוֹר שִׁמְשִׁי הַמַּזְהִירָה!

בְּבַת־עֵינוֹ הִתְחַבָּקוּ אֶרֶץ וְשָׁמַיִם.

אֶחֱזוּ כֻּלְכֶם בִּקְוֻצּוֹתַי וְעַל שִׁגְּעוֹנִי שְׂאוּ שִׁירָה,

קִרְעוּ לִבִּי וּשְׁתוּ דָמִי לִבְרָכָה, לְחַיִים.

בִּרְכַּת־דֶּשֶׁן בְּכָל טִפָּה וּבְכָל מַשְּׁהוּ חַיֵּי־אֶלֶף,

חַיֵּי דּוֹרוֹת חוֹבְקֵי־זוֹהַר וַאֲדָמָה פוֹרִיָּה.

לְבֶן־נוֹגַה יִהְיֶה עַתָּה גַּם הַשַּׁבְּלוּל וְהַכֶּלֶב,

עוּשׁוּ הֵנָּה וְהַבִּיטוּ בִּפְלָאוֹת הַתְּחִיָּה.

עוּשׁוּ הֵנָּה אֶל נַפְשֵׁנוּ, אַלְפֵי מַעֲיְנוֹת בָּהּ נִפְתָּחוּ

וּבְרִנָתָה עָסִיס תִּבְכֶּה וְיֵינוֹת הִלּוּלִים.

שִׁירַת קוֹצְרִים בָּהּ הוֹמִיָּה, שִׁיר הַפֶּלֶג וְהֶאָחוּ –

מַשַּׁק יַעַר אַרְזֵי עוֹלָם, אַרְזֵי־יָהּ שְׁתוּלִים.

פִּלְאֵי שַׁחַק יִשְׁתֹּבֵבוּן, עַנְפֵי־פִּרְיוֹת אַט־נִרְעָדוֹת

הַר הַכַּרְמֶל יַחֲלוֹץ שַׁדָּיו שְׁדֵי־תְנוּבָה רַעֲנַנָה.

הוֹד שָׁמַיִם חֵן־יִצְטַחֵק, שְׁבוּ בְצִלָּם צֵל־אֲגָדוֹת

וְשִׂפְתוֹתֵיכֶם הַמִּתְנַשְׁקוֹת שִׁירָה תַבַּעְנָה.

שִׁיר עַלִּיזִים, בּוֹצְרֵי־תִקְוָה, שִׁירַת תְּפִלָּה־שֶׁנִּמְלָאָה,

לָהּ בַּחֲלוֹמִי אַט תַּעֲרִיפוּ כְגֶשֶׁם־נְדָבָה;

הַר־הֶהָרִים יִזְדּעֲזֵעַ וּמִמֶּרְחָק נֶפֶשׁ בָּאָה:

נֶפֶשׁ יִשְׂרָאֵל־הַסָּבָא.

1907

---

מְקוֹר־תְּנוּבָתֵנוּ הַנִּרְדָּם

מאת

אביגדור המאירי

גַּלֵּי דָמִי יִדּוֹדוּן, יִדּוֹדוּן, יִדּוֹדוּן,

וּמַשַּׁק מַעְיָן נִסְתָּר מוֹשְׁכֵנִי הָלְאָה־הָלְאָה;

הָרֵי לְשַׁד־סִינַי יָפִיצוּ רֵיחַ עֲגָבִים

וְשִׁירוֹת דּוֹר־הַמִּדְבָּר, בְנֵי מְרוֹן־יַעֲקֹב

גּוֹלְשׁוֹת מִלְּבָבִי כְאֵדֵי נוֹף־אֲהָבִים,

וְדֶרֶךְ כְּסוּי־דֶּשֶׁא מִתְפַּלֵּס מַעֲלָה־מַעֲלָה,

וְאָנֹכִי אַט אַעֲרוֹג וְהוֹלֵךְ.

מְחוֹז־חֲלוֹמִי: שָׁם הַרְחֵק, בְּאֵם־נַפְשְׁכֶם הַסְּבוּכָה,

שָׁם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל הוֹמִיָּה בִּבְתוּלֶיהָ.

אֶפְשׁוֹט אֶת כָּל־חוּלַי וַאֲגַשֵּׁם אֶת־נִשְׁמָתִי

לְאַהֲבָה יוֹצֶרֶת לִנְשִׁיקַת עִרְבּוּבְיָה:

מִסִּינַי נֶעְתַּקְתִּי וּלְהַפְרוֹת־כֹּל בָּאתִי,

פִּתְחוּ נָא נִשְׁמַתְכֶם וְאָבֹא עָלֶיהָ:

מְקוֹר תְּנוּבָתֵנוּ שָׁם נִרְדָם.

1910

---

וְכָזֹאת עוֹד לֹא הָיְתָה

מאת

אביגדור המאירי

מִקַּדְמֵי דוֹר־דּוֹרוֹת תְּשׁוֹטַטְנָה עֵינֵינוּ

וְהַהוֶֹה הַבָּרוּךְ מַעֲמִידֵנוּ לְרָגַע.

לַשָּׁוְא זֶה הִקְשַׁחְנוּ לִבֵּנוּ כַסֶּלַע,

לַשָּׁוְא לֹא הִבַּטְנוּ בְעֵינֵי הָעֵת,

לַשָּׁוְא לָנוּ אַחַת אִם טוֹב וְאִם נָגַע:

גָּדוֹל הוּא הַפֶּלֶא וְקָדוֹשׁ הַנֵּס –

וְכָזֹאת עוֹד לֹא הָיְתָה,

כָּזֹאת עוֹד לֹא הָיְתָה מֵעוֹלָם.

אֵינֶנִי יוֹדֵעַ, מַה זֹּאת אַרְגִישָׁה,

וְאֵין־אִישׁ יוֹדֵעַ, מֶה הָיְתָה בֵינֵינוּ.

כֻּלָּנוּ מַבִּיטִים אִישׁ בְּרֵעֵהוּ,

כֻּלָּנוּ מַרְגִּישִׁים בַּפֶּלֶא הַלָּז.

וְאֵיזֶה סוֹד גָּלוּי מְשׁוֹטֵט בְּתוֹכֵנוּ,

סוֹד חַיִּים, אוֹ אַחֵר, סוֹד שַׁחַר, סוֹד־פָּז,

וֵאֲנַחְנוּ לֹא נַדַע,

וַאֲנחְנוּ לֹא נֵדַע מַה נַעֲשֶׂה.

נִפְלָאִים הַמַּעֲשִׂים שֶׁבְּחֵיק הָאֵל יִוָּלְדוּ,

וּמַעֲשִׂים־יְהוּדִים שִׁבְעָתַיִם נִפְלָאִים.

הַצָּרוֹת הֵמִיתוּ כָל מַה שֶׁחָפַצְנוּ,

כָּל מַה שֶׁחָפַצְנוּ בְחֵפֶץ אֵשׁ־דָּת –

וְתַחַת לִקְרוֹעַ לְאַלְפֵי קְרָעִים

כָּל אִסּוּר, כָּל כֶּבֶל, כָּל זִיק וְכָל צְבָת:

אֶת הַכֹּל קִדַּשְׁנוּ,

אֶת הַכֹּל קִדַּשְׁנוּ לִבְרָכָה.

עֱזוּז־אֵיזֶה־רַעַשׁ מְפַעֲפֵעַ בְּתוֹכֵנוּ,

וֶעֱזוּז־אֵיזֶה־שָׁלוֹם, הַמִּשְׁתַּפֵּךְ כִּטְלָלִים.

עֱזוּז־שְׁלוֹם־הַכֹּל, הַשּׁוֹטֵף עֵינֵינוּ

וְגִילָה גְדוֹלָה הַמְסַמְּאָה אֶת כֹּל.

גַּעֲגוּעִים גְּדוֹלִים וְצִירִים וַחֲבָלִים,

וְחַגִּים חֲדָשִׁים וְשַבָּתוֹת שֶׁל־חוֹל,

וְאַלְפֵי מִינֵי חַיִּים,

וְאַלְפֵי מִינֵי חַיִּים מִסְתָּעֲרִים.

בִּכְלָל: עוֹד לֹא נֵדַע, מַה־טִּיב אֵל הַחֲלוֹמוֹת,

בִּכְלָל: גַּם לֹא נִשְׁאַל, מַה־טִּיבוֹ שֶׁל הָרַעַשׁ?

אַךְ אַחַת מַרְגִּישִׁים אֲנַחְנוּ מְאוֹד הֵיטֵב:

מַרְגִּישִׁים אֲנַחְנוּ, כִּי בָאָה הָעֵת.

וּמַעֲשִׂים יֵעָשׂוּ פֹה בְּהַסּח־הַדַּעַת,

מַעֲשֵׂי־מַטָּרָה, מַעֲשִׂים־שֶׁל־קֵץ.

וַחֲדָשׁוֹת עוֹד בָּאוֹת,

וַחֲדָשׁוֹת עוֹד בָּאוֹת וּזְרָמִים.

וְכָזֹאת עוֹד לֹא הָיְתָה מִקַּדְמֵי־דוֹר־דּוֹרוֹת,

וְכָזֹאת עוֹד לֹא הָיְתָה בְעוֹלָמֵנוּ הַמֻּזָּר,

אַהֲבָתֵנוּ גְלוּיָה זֶה שָׁנִים אַלְפַּיִם,

וְעוֹד לֹא הִתְנַשְּׁקָה נְשִׁיקַת־הָאוֹת,

נְשִׁיקָה שֶתְּחַבֵּשׁ כָּל שָׁבוּר וּמְפֻזָּר,

נְשִׁיקַת הָרְבָבוֹת: נְשִׁיקָה כָזֹאת;

וְכָזֹאת עוֹד לֹא הָיְתָה,

כָּזֹאת עוֹד לֹא הָיְתָה מֵעוֹלָם.

וְחֵפֶץ וּתְסִיסָה. וַאֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע

נַפְשֵׁנוּ שָׂמַתְנוּ, לֹא נֵדַע מֶה הָיָה,

רַק מִלִּים וְחֶדְוָה, הֵד־חַיִּים וְתִקְוָה,

וְאַהֲבָה גְלוּיָה עַל פִּינוּ הַלַּח,

וְשִׁכְרוֹן־הַמֹּחַ וְשִׁיר וַהֲזָיָה,

וּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה וּרְצוּיָה כָל־כַּך – הַהַרְגֵּשׁ תַּרְגִּישׁוּ,

הֲתַרְגִּישׁוּ שֶׁכָּזֹאת עוֹד לֹא הָיְתָה?

1909

---

בּוֹאִי וְצֵאתִי

מאת

אביגדור המאירי

(מרגעי־זעמו של הרצל.)

וְעָרְפּוֹ: שֶׁמִּכְּבָר, וְנוֹשָׁן הוּא הַגּוֹי,

הֵן רַבַּת גִּמְגַּמְתִּי, אִם אָבֹא וְאִם לֹא,

אָמַרְתִּי: הָעִתִּים זוֹ לְזוֹ דוֹמוֹת,

אָמַרְתִּי: לֹא יִשְׁוֶה בְּנֶזֶק הַמְּנוּחָה

וּבְנֶזֶק הַחֲלוֹמוֹת.

וַאֲסִיר תִּקְוַת־עוֹז בָּאתִי בְכָל זֹאת,

אֵיזֶה מַכְאוֹב נוֹרָא נָתַן לִי הָאוֹת,

אֵיזֶה אִי־מְנוּחָה צַו לִי נָתָנָה

לְהַצִּית בִּלְבַבְכֶם הַשִּׁירָה הַקְדוֹשָׁה,

הַשִּׁירָה הַנּוֹשָׁנָה.

וָאוֹמַר: הֵן כֹּה אָנוּשׁ וְעָצוּם הוּא הַכְּאֵב,

וָאוֹמַר: הֵן הַדִּמְעָה הֵמַסָּה אֶת הַלֵּב,

הֵמַסָּה אֶת הַצְּחִיחַ לְאַדְמַת תְּנוּבָה,

אוּלַי זֶה רַחֵם תְּרַחֲמוּ נַפְשְׁכֶם,

הַנֶּפֶשׁ הַמְשׁוּבָה.

וָאוֹמַר: יְהִי נֵס, וָאוֹמַר: יְהִי אוֹר,

וָאוֹמַר: יְהִי חֵפֶץ לְטַפֵּס מִן הַבּוֹר,

וְלַעֲזוֹב הָרַחֲמָנוּת בַּת־צַחֲנַת־הַלְבוֹנָה,

וַאֲרוּרָה הַנֶּפֶשׁ הַצְּרִיכָה לִישׁוּעָה

שֶׁאֲלֵיהֶם פּוֹנָה.

לְחִנָּם וְלַשָּׁוְא: הַקְעָרָה נֶהְפָּכָה,

לְבָבִי מְאוֹד רַךְ וְאוֹהֵב אֶת הַבְּרָכָה,

לְבָבִי מְאוֹד טוֹב חֲסַר־מְדָנִים וְחֵמָה,

וְאָנֹכִי לֹא אֵדַע לְהַצִּית מְרִיבוֹת

וּלְחַרְחַר מַשְטֵמָה.

נִשְׁמָתִי לֹא תִסְכּוֹן, בַּת־הָאוֹר הִנֶּהָ,

וּבַחֲרָמוֹת וּנְזִיפוֹת לֹא תִתֵּן עֵדֶיהָ,

נִשְׁמָתִי נָכְרִיָּה, נִשְׁמָתִי בְטֵלָה,

בֵּינֵינוּ לֹא יִסְכּוֹן מְאוּמָה לִמְאוּמָה,

רַק דּוֹמֶן וּנְבֵלָה.

בֵּינֵנוּ לֹא תִסְכּוֹן רַק מִדַּת־הַקַּבְּצָנוּת,

רַק קְלָלוֹת נִמְרָצוֹת וּשְׁבוּעַת־נֶאֱמָנוּת,

רַק פֵּרוּד הַלְבָבוֹת וּקְטָטָה וּמַגֵּפָה,

בֵּינֵנוּ לֹא תִסְכּוֹן רַק שַׁאֲלָה־וּתְשׁוּבָה,

רַק כָּשֵׁר־וּטְרֵפָה.

לְחִנָּם וְלַשָּׁוְא: הָעוֹרֶף שֶׁמִּכְּבָר,

הַצָּרוֹת צָרוֹת־קֶדֶם שֶׁטַּעֲמָן עוֹד לֹא סָר;

אָמְנָם כֵּן: הָעִתִּים זוֹ לְזוֹ דוֹמוֹת,

וּלְדַבֵּר לֹא יִשְׁוֶה בְנֶזֶק הַמְּנוּחָה

וּבְנֶזֶק הַחֲלוֹמוֹת.

1906

---

בִּתְנוּמָה עֲלֵי־צוֹק

מאת

אביגדור המאירי

אַפִּרְיוֹן שֶׁל־חֲזִיזִים וַהֲבַל־אֵלִים.

שָׁם הִיא שׁוֹכֶבֶת כְּבַת־עֲנָק נִרְדָּמָה

וּנְשִׁימָתָהּ הַמְנַגֶּנֶת שׁוֹפַעַת בָּעֲנָנִים;

בְּעֵמֶק לֵיל־אֱלִילִים חִבְּקָה הָאֲדָמָה,

נַפְשִׁי בַת שֵׁם וְיָפֶת,

וּבְעוֹדָהּ בַּחֲתוּלֶיהָ בָאוּ שָׂרֵי־פָנִים

וֵיִּשְׁבּוּ אוֹתָהּ שֶׁבִי עֲלֵי־צוֹק.

צַלְמִי פֹה בַּמִּישׁוֹר הַמַּדַּיארִי,

וְהִיא: בִּשְׁכוּנַת שַׁדַּי, אֵל כָּל־אוֹר־צְמֵאִים,

הַרְחֵק אַלְפֵי דוֹרוֹת וְאַלְפֵי מִיל־שְׁחָקִים

מִקְרָבוֹת־חָם נֹאָשִׁים, מֵחֲלוֹמוֹת־שָׁוְא נְכֵאִים,

נַפְשִׁי בַת שֵׁם וְיָפֶת,

שֶׁנִּשְׁבָּה בֵין הֶהָרִים מִזְּרוֹעוֹת הָעֲמָקִים

לְהִתְיַחֵד עִם אֵל שַׁדַּי עֲלֵי־צוֹק.

1911

---

חֶבְלֵי לֶדֶת־חַיִּים

מאת

אביגדור המאירי

מִצְחֲכֶם זֶה־כַבִּיר לֹא טָעַם טַעַם נְשִׁיקָה

וּפִיכֶם כִּמְעַט שֶׁנִּתְיַבֵּשׁ;

יָדַעְתִּי, יָדַעְתִּי, כִּי אוֹיְבֵי־רֶגַע אַתֶּם

לְכָל אוֹהֵב וּמְחַבֵּשׁ.

וּדְבָרַי, יָדַעְתִּי, כְּזָרִים לָכֶם יִהְיוּ,

וּמַחֲנוֹת צִבְאוֹתַי כְּגֵרִים;

וְנַפְשִׁי הָעַתִּיקָה: חֲדָשָׁה וְנֶחֱשָׁדָה,

וְשִׁירַי – אֲחֵרִים.

הֵן אֲהָבוֹת נַעְתָּרוֹת וּנְשִׁיקוֹת שֶׁל־רַעַל

עֵינֵיכֶם הַבְּהִירוֹת עִוֵּרוּ;

וְאֶל אֲסוֹנְכֶם הָאַכְזָר לַבְּקָרִים תִּתְוַדָּעוּ,

וְאֵלַי תִּתְנַכֵּרוּ.

וִיהִי נָא, הִתְנַכְּרוּ, לֹא לִצְחוֹק־חֵן בָּאתִי,

בָּאתִי לְטַהֵר הַנְּגָעִים:

לְהָקֵל וּלְחַבֵּשׁ חֶבְלֵי הֲרַת־עָתִיד –

הַחַיִּים הַבָּאִים.

וְעַז הוּא הַצַּעַר עֲלֵי הָאָבְנָיִם,

וְקָשָׁה, וְקָשָׁה הַלֵּידָה;

וּמְעַט הוּא הַחַיִל הַמַּצְבִּיא קָדִימָה,

וּקְטַנָּה הָעֵדָה.

וּגְדוֹלָה הַנְּהָרָה הַבּוֹקַעַת מִמִּזְרָח,

וְעַזָּה, וּמְסַמְּאָה עֵינָיִם;

וְאֶת עֵינְכֶם בִּצְעִיפֵי הַגָּלוּת תָּלִיטוּ,

מִלִּרְאוֹת בֶּחָיִּים.

וּדְבָרַי, יָדַעְתִּי, כְּזָרִים לָכֶם יִהְיוּ

וּמַחֲנוֹת צִבְאוֹתַי כְּגֵרִים;

וְנַפְשִׁי הָעַתִּיקָה: חֲדָשָׁה וְנֶחֱשָׁדָה,

וְשִׁירַי – אֲחֵרִים.

1908

---

כִּי לִי אַתֶּם

מאת

אביגדור המאירי

וְעֵינְכֶם הָרְטוּבָה שֶׁלְנָכְרִים מַזְהֶרֶת:

בַּחֲלוֹמִי־אָנֹכִי אָלִיטָה.

וּבְעִמְקֵי תְהוֹמָהּ לְבַדִּי, לְבַדִּי

אַבִּיטָה.

וּלְבַבְכֶם הַנִּשְׂגָּב בֶּן־צַעַר־אַלְפַּיִם

בְּדָמַי הַחַמִּים אֲקַדֵּשׁ;

וְהָהֶן בַּל יָהִין כָּל זָר, תְּפִלַּתְכֶם

לְחַדֵּשׁ.

וְסוֹדְכֶם, סוֹד־חַיִּים, סוֹד־שֶׁפַע וּבְרָכָה:

אָנֹכִי אֱהִי לוֹ לְגוֹאֵל,

וְסָקוֹל יִסָּקֵל כָּל דּוֹפֵק שְׁעָרָיו

וְשׁוֹאֵל.

כִּי לִי אַתֶּם, כֻּלְּכֶם, בַּחַיִּים, בַּמָּוֶת,

וְאַתֶּם: אָנֹכִי, נִשְׁמָתִי,

וְאוֹי לוֹ לַנָּכְרִי הַקָּרֵב אֲלֵיכֶם

זוּלָתִי.

1905

---

עָרִים נִכְחָדוֹת בְּעִקְבוֹתַי

מאת

אביגדור המאירי

חֲנֻכּוֹת מִזְבַּח־חַיִּים מִתְחוֹגְגוֹת בִּלְבָבִי

וּקְלָלָה עֲדִינָה מְחַיְּכָה עָלַי דּוּמָם:

קִלְלַת יְפִי־חֻרְבָּן, זִו־סָבִי.

אֵל בּוֹרֵא עוֹלָמוֹת מְפַתֵּנִי בְאוֹר שֶׁמֶשׁ,

וּמִתְיָרֵא אָנֹכִי לְהַבִּיט לַאֲחוֹרִי,

לְבַל יְשוּפֵנִי הָאֶמֶשׁ.

לְבִנְיַן מִגְדְּלוֹת־פֶּלֶא שְׁתֵּי רַגְלַי מוּעָדוֹת

לְקוֹמֵם מְעוֹז־שָׂשׂוֹן וְהֵיכַל כָּל־חָדָשׁ:

וּבְעִקְבוֹתַי זִו עָרִים נִכְחָדוֹת.

1909

---

קַדַּחַת הַמּוֹחַ

מאת

אביגדור המאירי

וְאַלְפֵי הַנְּבוּאוֹת, וְרִבְבוֹת הַצְּעָקוֹת

מְאֵרַת גּוֹרָלָן הִיא אַחַת.

וְאַחַת הִיא לָהֵן, אִם תָּבֹאנָה מִשָּׁמַיִם,

אוֹ זָעוֹק תִּזְעַקְנָה מִשַּׁחַת.

אַחַת הִיא הַקְּלָלָה: שׁוֹמֵעַ אֵין לָהֵנָה,

וְאֵין לָהֶן פֹּה אָזְנַיִם.

וְאַחַת הִיא לָהֵנָה: לְחֵפֶץ הֵן נִרְעָשׁוֹת,

לְחֵפֶץ, לְאִי־מְנוּחָה, לְחַיִּים.

וְלַשָּׁוְא אַתָּה חָפֵץ, לְחִנָּם פֹּה תִּתְמַרְמַר,

הָרַעַל: פֹּה נוֹפֶת וְדוֹדִים.

וְלַשָּׁוְא אַתָּה מוֹרְטָם עַל לֶחֱיָם הַפְּצוּעָה:

וּלְרֻקְךָ הֵם מִשְׁתַּחֲוִים וּמוֹדִים.

וְלַשָּׁוְא אַתָּה מְיַלֵּל: פֹּה הַכֹּל כְּבָר נִרְקָב,

וְלַשָּׁוְא אַתָּה מַרְבֶּה אֲמָרִים.

וְלַשָּׁוְא אַתָּה קוֹרֵעַ אֶת לִבְּךָ וְאֶת לְבָבָם,

וְלַשָּׁוְא אַתָּה דוֹפֵק בִּשְׁעָרִים.

וְאַלְפֵי הַנְּבוּאוֹת וְרִבְבוֹת הַצְּעָקוֹת:

גּוֹרָלָן, מְאֵרָתָן הִיא אַחַת.

וְאַל תִּתְמַהּ עַל הַפֶּתִי הָעוֹמֵד פֹּה וְצוֹעֵק,

קַדַּחַת הִיא בְמֹחוֹ, קַדַּחַת.

1906

---

בְּתוֹךְ לִבִּי

מאת

אביגדור המאירי

וְאוֹצַר־בִּרְכַּתְכֶם בְּתוֹךְ־לִבִּי אֶשְׁמוֹרָה

כְּסוֹד כָּל הַחַיִּים,

וְאִם אַלְפֵי אֶגְרוֹפִים עַל פִּתְחִי יָבֹאוּ:

אֲנִי אַעֲצִים עֵינַיִם.

וְלַבַּת כּוּר־צָרְפִי בִּלְבַבְכֶם אַשְׁלִיחָה

עִם חֲרוֹן לְשׁוֹנוֹתָהּ.

וְאִם יַם־שֶׁל־דְּמָעוֹת עָלֶיהָ תִשְׁפּוֹכוּ,

לֹא תוּכְלוּ כַבּוֹתָהּ.

1905

---

אָנֹכִי הָרֹאֶה

מאת

אביגדור המאירי

מִמּוֹחִי הַשִּׁכּוֹר, הַמָּלֵא זָהֳרֵי־תוֹרוֹת,

עֵינַיִם לִרְבָבוֹת נִשְׁקָפוֹת לְכָל עֵבֶר,

עֵינַיִם לִרְבָבוֹת, הַמְּלֵאוֹת טַלֵּי אֹרוֹת,

הָרוֹאוֹת כָּל צְפוּנוֹת, הַחוֹדְרוֹת כָּל גֶּדֶר.

אָנֹכִי הַנֹּדֵד לִתְקוּפַת תּוֹר־פָּז,

אָנֹכִי הַפָּלִיט הַמָּלֵא כָל רָז,

יְגוֹן־עוֹלָם, שִׁיר־עָתִיד, אוֹר־פֶּלֶא, לֵב עָז –

אָנֹכִי הָרֹאֶה.

אָנֹכִי הַחוֹלֵם, הַבּוֹדֵד בְּמֶרְחַקִּים,

הַמֵּשִׁיב נִרְדָּמִים לַבְּקָרִים לִתְחִיָּה;

נִשְׁמָתִי הַצְּלוּלָה טְווּיָה צְלָלִים דַּקִּים,

מִתְעוֹפְפִים בִּמְרוֹמִים וְחוֹתְרִים בְּמַעֲמַקִּים,

בְּסוֹדוֹת כְּמוּסִים וּבַאֲצִילוּת הַבְּרִיאָה;

וּמֵחֶבְיוֹן־יָהּ כִּי אָשׁוּב, מְלֵא שִׁפְעַת־חַיִּים,

הֲלוּם־אוֹר הַסְּפִירוֹת אֶשְׁתַּפֵּךְ עֲלֵיכֶם,

לְקַדֵּשׁ לְבַבְכֶם, לְטַהֵר נַפְשׁוֹתֵיכֶם:

אָנֹכִי הַמַּרְגִּישׁ כָּל שִׂמְחָה, כָּל כְּאֵב,

אָנֹכִי הָרֹאֶה, הַמַּבִּיט בְּכָל לֵב.

אָנֹכִי הַרֹאֶה.

אָנֹכִי הַגּוֹלֶה, הַנִּשְׁכָּח מִן הַלְּבָבוֹת,

שֶׁלְּמַעֲנָם אֲנִי מֵבִיא אוֹר בָּהִיר וְחַיִּים;

בְּשִׁמְשִׁי הֵן אוֹבִישׁ אֶת דִּמְעַת עֵין־הָאָבוֹת

וּמִמֵּצַח הַבָּנִים אֶמְחֶה אוֹת־הַקַּיִן;

אָנֹכִי הַמְּחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרֵיכֶם,

הַמְּחַדֵּשׁ חַיֵּיכֶם, עוֹלַמְכֶם, תִּקְוֹתֵיכֶם.

אָנֹכִי הָרֹאֶה.

אָנֹכִי הַמְּהָרֵס אֶת בִּנְיַן מְהַרְסֵיכֶם,

הַבּוֹנֶה לְמַעַנְכֶם בֵּית־חַיִּים עֲדֵי־עַד;

אָנֹכִי הָרֹאֶה תּוֹךְ נִשְׁמַת מְאַשְּׁרֵיכֶם,

הַמַּתְעִים, הַכּוֹפְתִים אֶת לִבְּכֶם בַּסַּד.

אָנֹכִי הַיְהוּדִי הַזָּקֵן־הַנַּעַר,

הַקָּלוּט מֵחַיִּים, מִשַּׁלְוַת־הַצַּעַר,

הַבּוֹזֶה לַמָּוֶת, לְאוֹיֵב, לַחֵץ;

בֶּן עָבָר אֵין־רֵאשִׁית, בֶּן אַחֲרִית אֵין־קֵץ.

אָנֹכִי הַדֶּרֶךְ, הֶעָתִיד, הַגְּבוּל

וּמֵעֵבֶר אַלְפֵי יוֹבְלוֹת בָּנִיתִי לִי זְבוּל;

אָנֹכִי הָרֹאֶה לַיָּמִים הַבָּאִים,

הָרֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד, אֲבִי קִצִּים נוֹרָאִים,

וּבְיָדִי הַנְטוּיָה הַחֶרֶב הַנּוֹרָאָה,

מַחְרֶבֶת הַלַּיִל, וּמְבַשֶּׂרֶת עֵת־בָּאָה –

אָנֹכִי הַכֹּכָב הַמְנַהֵל אֶת־הַתּוֹעֶה,

אָנֹכִי הָרֹאֶה.

אָנֹכִי הָרֹאֶה,

אָנֹכִי הֶעָתִיד, אָנֹכִי הָעֲלוּמִים,

הַמֵּבִיא בְשַׁלְדֵּיכֶם מַרְפֵּא וַאֲרוּכָה.

הִתְאַחֲזוּ בִכְנָפַי, נָעוּפָה כַּנְשָׁרִים

אֶל עֵבֶר הַגָּלוּת, אֶל אַדְמַת הַבְּרָכָה.

חַבְּקוּנִי, אַמְּצוּנִי, בֶּן־לִבְּכֶם אָנֹכִי,

עַל מִזְבַּח נַפְשְׁכֶם אַקְרִיבָה כָל כֹּחִי,

חַבְּקוּנִי;

וְאִם תָּסֵבוּ עֵינֵיכֶם מִמֶּנִּי:

עוֹד אַרְחִיב גְּבוּלִי, עוֹד חַי, חַי עוֹדֶנִּי,

וְחַיִּים אֲבַשֵּׂר בְּגַלֵּי הַיַּמִּים וּבַסַּעַר הַסּוֹעֶה:

אָנֹכִי הָרֹאֶה.

1904

---

שְׁבוּעָתִי

מאת

אביגדור המאירי

I.

וְעַצְמוֹתַי אָנֹכִי אַל תַּעֲלוּ מִזֶּה אִתְּכֶם,

וְעַצְמוֹתַי הַיְּבֵשׁוֹת תִּשָּׁאַרְנָה בְכַאַן.

וְשָׁכוֹב פֹּה תִשְׁכַּבְנָה עַל דַּרְכְּכֶם לְשָׂטָן,

וְרָעוֹשׁ פֹּה תִרְעַשְׁנָה

עַד בֹּא זִיק־חַיֵּיכֶם, עַד יַעֲבָר־הַזַּעַם.

לֹא יָבֹא עוֹד קֶרֶץ בִּמְהֵרָה־בְּקָרוֹב

לַמְּאֵרָה הַפּוֹרָה עַל תַּחְתִּית הַלֵּב;

לֹא יָבֹא עוֹד כְּרֶגַע סַעַר עַז וְצוֹרֵב,

הַמְטַהֵר אֶת דָּמֵיכֶם

לַעֲרוֹג לְחַיִּים וּלְהַרְגִישׁ כָּל כְּאֵב.

וּלְבָבִי כְבָר נִשְׂרַף עַל מוֹקְדֵי עוֹלוֹתֵיכֶם:

וְעֵינְכֶם עוֹד עֲצוּמָה וּלְבַבְכֶם עוֹד מֵת,

וְאַלְפֵי סַעֲרוֹת־מָוֶת יִשְׁתַּגְּעוּ סְבִיבֵיכֶם,

וְאִם אֲזַי לֹא תַרְגִישׁוּ:

תִּרְעַשְׁנָה פֹּה עַצְמוֹתַי, כִּי בָאָה הָעֵת.

תִּרְעַשְׁנָה פֹה לָכֶם שִׁיר־חַיִּים עַז וְנוֹרָא,

אַזְהָרָה אֲיוּמָה וּשְׁבוּעָה וְצָו.

וְעַל דַּרְכְּכֶם בַּגּוֹלָה תִּשְׁכַּבְנָה פֹה לְמִכְשׁוֹל,

לְשָׂטָן הַמִּתְקוֹמֵם,

הַצּוֹעֵק בְּאָזְנֵיכֶם, וְעִם לִבְּכֶם הוּא רָב.

וּבְעָזְבְכֶם אוֹתִי: אָח אֱהִי לַשְּׂרִידִים,

וּלְשִׁירַת־חַיֵּיכֶם שִׁלְדִי חֶרֶשׁ יַעַן –

וְעַצְמוֹתַי הַיְבֵשׁוֹת אַל תַּעֲלוּ מִזֶּה אִתְּכֶם,

רַב לָכֶם בְּמֵתִים,

וְעַצְמוֹתַי הַיְבֵשׁוֹת תִּשָּׁאַרְנָה בְּכַאַן.

1908

II

וְאִם סַעֲרוֹת לְבָבִי: הֵד־הָרִים, הֵד־הָרִים,

וְאֶת הַכֹּל, אֶת הַכֹּל שְׁכַחְתֶּם,

וְאַחֲרֵי כָּל מַתְעֶה עוֹד תִּזְנוּ לַבְּקָרִים:

וְנִדַּחְתֶּם.

אָז מַחֲקוּ אֶת זִכְרִי מִקֶּרֶב קָדְשֵׁיכֶם

וּלְבַדִּי אָז אֵרְדָה שְׁאוֹלָה;

אֱהִי שָׁם לְצִלְּכֶם הַנּוֹדֵד אַחֲרֵיכֶם

בַּגּוֹלָה.

1909

III

וְאָז… בִּרְסִיס־עֵינֵיכֶם הַמֵּפִיק זִו אֵל־אוֹרָה,

נָא בוֹאוּ עֲלֵי קִבְרִי וּבַשְּׂרוּ לִי הַבְּשׂוֹרָה.

וּבַשְּׂרוּ לִי הַבְּשׂוֹרָה.

מְתוּקָה לִי דִמְעַתְכֶם: טַל שׁוֹשַׁנָּה עוֹלָה

עַל שִׁמֲמוֹת הֶעָבָר, עֲלֵי חוֹרְבוֹת הַגּוֹלָה,

עֲלֵי חוֹרְבוֹת הַגּוֹלָה.

נָא בוֹאוּ וְהִתְפַּלְלוּ תְפִלַּתְכֶם הַנּוֹשָׁנָה,

תְּפִלַּתְכֶם הַבְּרוּכָה, בַּת אַלְפַּיִם שָׁנָה,

בַּת אַלְפַּיִם שָׁנָה.

וְנַפְשִׁי אַט תִּתְקַדֵּשׁ וְתִבְרַק עוֹד הַפַּעַם,

וְתִשַּׁק לָכֶם חֶרֶשׁ בְּלִי צַעַר וּבְלִי זַעַם,

בְּלִי צַעַר וּבְלִי זַעַם.

1910

IV

וּבְיִפְעַת אֵל־הַמָּוֶת כִּי אֶשְׁכַּב לְתֻמָּתִי

בַּקֶּבֶר הַנִּדְהָם, הַדּוֹמֵם, הַמֵּת,

אֲלֵיכֶם בְּנֵי־חֲלוֹמִי, אֶשְׁלַח אֶת נִשְׁמָתִי:

אֶת נִשְׁמַת אֲבוֹתֵיכֶם,

אֶת נִשְׁמַת צֶאֱצָאֵיכֶם,

אֶת נִשְׁמַת כָּל־יִשְׂרָאֵל שֶׁחָיְתָה בְלֹא־עֵת.

וְאֶתְכֶם בְּנֵי־חֲלוֹמִי מְבִינֵי־הָרְמִיזָה,

אֶתְכֶם אָז אֲנַשֵּׁק מֵעוֹלָם־הַתּוֹהוּ.

וְשִׁלְדִי אָז אֲרַוֶּה דִמְעַתְכֶם הָעַלִּיזָה,

נָא בוֹאוּ עֲלֵי קִבְרִי

וְשִׁירוּ לִי שִׁיר עִבְרִי,

נָא בוֹאוּ, נָא בוֹאוּ, נָא בוֹאוּ.

1909

---

וְאָמֹר לִי אָמְרוּ...

מאת

אביגדור המאירי

וְאָמֹר לִי אָמְרוּ: נַפְשֵׁנוּ נֶפֶשׁ־לָבִיא,

וְעַזִּים כֹּחוֹתֵינוּ;

נָא אִמְרוּ לִי בַעֲלֵי תְּרֵיסִין:

מַה טִּיבָם שֶׁל הַכֹּחוֹת, וּמַה תְּהֵא עָלֵינוּ?

וְאָמֹר לִי אָמְרוּ: כָּל בִּרְכַּת הַתֵּבֵל

פְּרִי מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ;

נָא אִמְרוּ לִי בַעֲלֵי תְּרֵיסִין:

מַדּוּעַ כֹּה אֻמְלָלִים וְדַלִּים הִנֵּנוּ?

וְאָמֹר לִי אָמְרוּ: חַיֵּינוּ חַיֵּי־פֶּלֶא,

חַיֵּי בְּרָכָה וְאוֹרָה:

נָא אִמְרוּ לִי בַעֲלֵי תְּרֵיסִין:

הַעֵינִי־אֲנִי בְלוּלָה, אוֹ נַפְשִׁי שִׁכּוֹרָה?

וְאָמֹר לִי אָמְרוּ: עֲתִידִים עוֹד אֲנַחְנוּ

הִזָּכוֹת בְּקֵץ־אוֹשֶר;

נָא אִמְרוּ לִי בַּעֲלֵי תְּרֵיסִין:

הַעוֹד לֹא הִגִּיעָה שְׁעַת הַכֹּשֶׁר?

1909

---

בֶּן־כָּשֵׁר וּטְרֵפָה

מאת

אביגדור המאירי

צִנּוֹרוֹת שֶׁפַע־דֵּעָה, נִצּוֹצֵי אוֹר־כָּל־רָז,

וִיסוֹד כָּל מַחֲשָׁבָה: זוֹ נַפְשׁוֹ הַכַּבִּירָה.

שִׂכְלוֹ: עֵין־הַדַּעַת, חוֹדֶרֶת סִתְרֵי־עַד,

וּמֹחוֹ: זֶה סוֹד הַיְּצִירָה.

מֵעֵינָיו אַט יִלָּפֵת מַעֲיַן יַם־דִּי־נוּר,

הַמְחַטֵּט סִבְכֵי עוֹלָם, הַחוֹצֵב וּמְזַעֲזֵעַ;

הַמְּסַקֵּל לוֹ הַדֶּרֶךְ בְּחֶבְיוֹן מֶרְחַב־יָהּ

וּבְקֶדֶם, וּבְאָחוֹר טוֹבֵעַ.

אֵיזֶה כֹחַ־פֶּלְאִי, אֵיזֶה רוּחַ־עוֹז,

אֵיזוֹ נֶפֶשׁ־עָתִיד לִנְצוּרוֹת שׁוֹאֵפָה;

נָבִיא חַי בְקִרְבּוֹ, מְחוֹקֵק סָפוּן בוֹ –

וַיְהִי לְבֶן־כָּשֵר־וּטְרֵפָה.

1908

---

וּמִקִּבְרִי אָז אַעֲלֶה אֲלֵיכֶם

מאת

אביגדור המאירי

יְמוֹתַי: אֵין־מִסְפָּר, כְּמִסְפַּר דִּמְעוֹתֵיכֶם,

הָרוֹתְחוֹת כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר,

כָּל־עוֹד שֶׁמַּכַּתְכֶם בְּעֵינַי מִתְאַדֶּמֶת:

דַּבֵּר אֲנִי אֲדַבֵּר.

וְדַבֵּר אֲנִי אֲדַבֵּר לְשׁוֹנְכֶם בְּעוֹד דָּבֵקָה,

וְאַבִּיטָה בְעוֹד עֵינְכֶם סְתוּמָה;

וְרוּח אֲנִי אֶשְׁאַף רֵיאַתְכֶם בְּעוֹד רֵיקָה

וְאֵין בָּה מְאוּמָה.

וְלָחוֹם אֲנִי אֶלָּחֵם בִּתְמוֹלְכֶם עַז־הַפָּנִים,

וּבַעֲתִידְכֶם הַמֵּבִיא לָכֶם מָוֶת,

וּבְעוֹד שֶׁעַל שִׁמְרֵיכֶם בִּדְמָמָה תִשְׁקוֹטוּ:

לֹא אוּכַל לָשָׁבֶת.

וּשְׁבוּעָה נִשְׁבַּעְתִּי: בְּדָמִי שָׁם לַחֲרוֹט

תָּו־עַד עֲלֵי תְכֵלֶת שְׁמֵיכֶם;

וּמֵאֶרֶץ הָרְפָאִים אֶת קוֹלִי אַשְׁמִיעַ,

וּמִקִּבְרִי אָז אַעֲלֶה אֲלֵיכֶם.

1907

---

גָּלוּת הַשְּׁכִינָה

מאת

אביגדור המאירי

וּבְרֶגַע אִי־מְנוּחָה אֶת צְעִיפָהּ הֲרִימוֹתִי

וָאֶרְאֶה אֶת פָּנֶיהָ עַיִן־בְּעַיִן;

וָאֶשַּׁק לָהּ עַל מִצְחָה: אִמִּי הָאֻמְלָלָה,

הֲיָבֹאוּ הַחַיִּים?

הֲיָבֹאוּ עוֹד הַחַיִּים הַקְדוֹשִׁים וְהָרָמִים,

הַיְקַוֶּה בֶן־דִּמְעָתֵךְ, בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת הָרָעִים?

הַחַכֵּה עוֹד אֲחַכֶּה לַיָּמִים הַנִּשְׂגָּבִים,

לַיָּמִים הַבָּאִים?

הֲבֹא תָבֹא הַבְּרָכָה בְזַרְעֵךְ שֶׁכֹּה נִרְקָב?

הֲבֹא יָבֹא הָרָצוֹן, הַחֵשֶק, הַשָּׁלוֹם?

הֲיֵשׁ עוֹד בְּשָׁדַיִךְ לְשַׁד־חַיִּים וּתְנוּבָה?

הֲשׁוֶֹה חֲלוֹם־חָלוֹם?

נָא אִמְרִי: הֲתִשְׁתַּחֲרֵר הַנֶּפֶשׁ הַמְשֻׁעְבָּדָה,

הֲיִשָּׁמֵד הֶאָסוּר, הֶחָלִילָה, הַלֹּא־נָכוֹן?

הַלְעוֹלָם פֹּה לֹא יָצִיץ שׁוּם שַׁחַר וְשׁוּם חֵפֶץ,

וְלֹא יִהְיֶה נִצָּחוֹן?

נָא דַבְּרִי בִי אִמָּתִי, הֲאֶתֵּן קוֹל־פְּלָאוֹת,

הֲאָעִיר, הַאֲחַיֶּה, הֲאֶשְׁפּוֹךְ אֶת חֲמָתִי?

אוֹ כָּכָה יִשָּׁאֵר פֹּה הַכֹּל לְעוֹלָמִים,

הוֹי, אִמִּי, אִמָּתִי! –

וָאֶחֱרַד מֵהֵד קוֹלִי – וָאַבִּיט בְּפָנֶיהָ,

וְדוּמָם הִיא יוֹשֶׁבֶת עֲגוּמָה וְשׁוֹמֵמָה.

וְעֵינָהּ לִי לוחֶשֶׁת: הַנַּח לָהֶם לְבָנַי,

שְׁנָתָם לָהֶם נָעֵמָה.

1907

---

לִי לֵבָב...

מאת

אביגדור המאירי

לִי לֵבָב לֵב־רַגָּשׁ הַמַּרְגִּישׁ אֶת כֹּל,

הַמְפָרֵק מֵעַצְמוֹ כָל עַבְדּוּת, כָּל עוֹל.

לִי נֶפֶשׁ אַדִּירָה וּנְשָׁמָה שֶׁל אוֹר,

שֶׁתִּשְׂנָא, שֶׁתְּתָעֵב אֶת חֶשְׁכַּת הַבּוֹר.

לִי כֹּחַ כֹּה אַבִּיר, כֹּה עָצוּם, כֹּה עָז,

שֶׁמִּפְּנֵי כָל חֵילְכֶם הַנִּבְזֶה לֹא זָז.

לֹא חֶרֶב בְּיָדִי, לֹא בַרְזֶל, לֹא עֵץ,

לֹא חֶרֶב לַגִּבּוֹר, לַגִּבּוֹר אֵין־קֵץ.

לִי לַהַב אֵל־אֵלִים, הַבּוֹעֵר כִּשְׁאוֹל,

לִי אוֹרָה וְחַיִּים, לִי הַכֹּל, לִי כֹּל.

וְאַחַת כִּי אֲנוֹפֵף אֶת רוּחִי בָרוֹם,

גַּם אֶחָד מִכֶּם בַּל יִשָּׁאֵר הֲלוֹם.

גַּם אֶחָד בַּל אַשְׁאִיר וּסְבִיבִי אָז אוֹר,

אַךְ חַכֵּה אֲחַכֶּה – עוֹד יָבֹא הַתּוֹר.

1905

---

וְשָׁם הַרְחֵק

מאת

אביגדור המאירי

וְשָׁם הַרְחֵק יֵשׁ אֶרֶץ בְּרוּכַת כֹּחַ־הָרִים.

(וְאָנֹכִי פֹה יוֹשֵׁב וְחוֹלֵם זִו־שְׁקָרִים)

וְשָׁם הַרְחַק יֵשׁ אֶרֶץ בְּרוּכַת כֹּחַ־הָרִים.

וְשָׁם הַרְחֵק יֵשׁ נוֹף, בּוֹ עֵין־שַׁדַּי מִשְׁתַּקֶּפֶת.

(וְאָנֹכִי פֹה יוֹשֵׁב בְּטוּמְאַת־דַּם, בָּרֶפֶת)

וְשָׁם הַרְחֵק יֵשׁ נוֹף, בּוֹ עֵין־שַׁדַּי מִשְׁתַּקֶּפֶת.

וְשָׁם הַרְחֵק יֵשׁ פֶּלֶא, וּשְׁמוֹ: הַר־הַתְּמָרִים.

(וְאָנֹכִי פֹה יוֹשֵׁב וְשׁוֹקֵט עַל שְׁמָרִים)

וְשָׁם הַרְחֵק יֵשׁ פֶּלֶא, וּשְׁמוֹ: הַר־הַתְּמָרִים.

וְשָׁם הַרְחֵק טַל נוֹזֵל בְּגַלֵּי הַשִּׁלֹחַ,

(וְאָנֹכִי פֹה יוֹשֵׁב צְמוּק־הַלֵּב וּמֹחַ).

וְשָׁם הַרְחֵק טַל נוֹזֵל בְּגַלֵּי הַשִּׁלֹחַ.

וְשָׁם הַרְחֵק: אַדְמָתִי, נַחֲלָתִי, וּבֵיתִי –

(אֵלִי בַשָּׁמַיִם, הֲקָפֹא פֹה נִקְפֵּאתִי?)

וְשָׁם הַרְחַק: אַדְמָתִי – נַחֲלָתִי – וּבֵיתִי.

1908

---

בְּשֵׁם אֵל אוֹר־הַחֶסֶד

מאת

אביגדור המאירי

וּמִדִּמְכֶם הַנִּשְׁפָּךְ אַזֶּה עַל לְבַבְכֶם,

אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְׁתַּיִם.

בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם בְּשֵׁם אֵל אוֹר־הַחֶסֶד,

שׁוּבוּ אֶל הַחַיִּים.

רַחֲצוּ בְטַל אוֹרוֹת הַתְּחִיָּה הָרַעֲנַנָּה,

תְּנוּ לָהּ הַפַּעַם יֶדְכֶם הַצְּנוּמָה.

פִּתְחוּ נָא אֵלַמּוֹת מִקְדַּשְׁכֶם הַשָּׁמֵם:

נִשְׁמַתְכֶם הָעֲגוּמָה.

שׁוּבוּ אֶל הַחַיִּים. כָּל קָדְשֵׁי הַבְּרִיאָה

מֵחֶדְוָה עַלִּיזָה יָצִיצוּ אֵלֵינוּ.

וּפִרְחֵי זִו־שָׂשׂוֹן וּשְׂמָחוֹת גִּיל־אָבִיב:

הֵם חַיֵּי אֱלֹהֵינוּ.

שׁוּבוּ אֶל הַיּוֹפִי. הָסִירוּ מֵעֵינֵיכֶם

מַחֲשַׁכֵּי הַגָּלוּת שֶׁנַּפְשְׁכֶם הֵלִיטוּ.

מִשְׁמְשׁוּ בְעַפְעַפֵּי אִישׁוֹנְכֶם הַחוֹלֵם

וְהַבִּיטוּ, וְהַבִּיטוּ.

שׁוּבוּ אֶל הַשִּׁירָה, בַּת־נַפְשְׁכֶם הַחַיָּה,

הֵן סוֹד תְּפִלַּתְכֶם הִיא מַנְגִּינָה כַבִּירָה.

כָּל זִיז: הֵד הַשְּׁכִינָה וְכָל הֵד: קוֹל אֲדֹנָי,

וְכָל חַי אוֹמֵר שִׁירָה.

הוֹי גָּדְלָה הַשַּׁעֲרוּרִיָּה שֶׁנַּפְשְׁכֶם הֶחֱרִיבָה

וְרַבָּה הָעֲזוּבָה בְקֶרֶב חַיֵּיכֶם,

שׁוּבוּ אֶל הַנְשָׁמָה שֶׁמִּצְחֲכֶם מְנַשֶּׁקֶת:

שׁוּבוּ אֶל עַצְמֵכֶם.

שׁוּבוּ אֶל הַחַיִּים, הִתְקַדְּשׁוּ לְאֵל־אוֹרָה:

חַג־תְּחִיָּה אַט יָרוֹן מֵאֲחוֹרֵי הַלַּיִל.

בְּאֵר־כֹּחוֹת, שְׁלוֹם הַכֹּל, אוֹר־שֶׁפַע, דַּם־תְּנוּבָה

וּבְרָכָה וָחַיִל.

וּמִדִּמְכֶם הַנִּשְׁפָּךְ אַזֶּה עַל לְבַבְכֶם

אַחַת וְאַחַת, אַחַת וּשְׁתַּיִם.

בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם בְּשֵׁם אֵל אוֹר־הַחֶסֶד:

שׁוּבוּ אֶל הַחַיִּים.

1909

---

בְּשׂוֹרָה

מאת

אביגדור המאירי

עַנְנֵי שֶׁפַע, הַמְמַהֲרִים קָדִימָה,

נָא חוּשׁוּ אֶל אַרְצִי, אֶל אֶרֶץ־הַבְּלִימָה.

חוּשׁוּ נָא חוּשׁוּ אֶל אֶרֶץ־הַבְּלִימָה,

וְכַסּוּ שָׁם נַפְשִׁי הַנּוּגָה, הַתְּמִימָה.

וְכַסּוּ שָׁם שְׁכִינָתִי הַחֲשֵׁכָה־הַזַּכָּה,

הַלְּבוּשָׁה שְׁחוֹרִים וּמְבַכָּה, וּמְבַכָּה.

אִם שָׁלֹום בְּקִרְבָּהּ, אִם חֶסֶד וְחַיִּים:

הָרִיעוּ בְקוֹלְכֶם עַד לֵב־הַשָּׁמַיִם.

וְאִם צִלְלֵי־נְכָאִים מֵעֵינֶיהָ נִשְׁקָפִים:

הִתְפַּרְדוּ וְהַזִּילוּ נְטָפִים, נְטָפִים.

1904

---

חִידַת עֹז לְבַבְכֶם

מאת

אביגדור המאירי

וּבְכָל זֹאת: אַחַת אֲנִי מַרְגִּישׁ,

הָאַחַת, שֶׁלַּשָּׁוְא בַּל אַגִּידָה.

וְאַחַת הַזּוֹרֶמֶת בְּתִקְוֹתַי:

הִיא פִתְרוֹן הַחִידָה.

יָדַעְתִּי: לֹא לִפְלָאוֹת יִתְרוֹמֵמוּ

עֲבָדִים הַמְחַבְּבִים הַשָּׁבֶט;

יָדַעְתִּי, לֹא אֲכַּחֵד, כִּי לַשָּׁוְא הוּא:

הָעֶבֶד הוּא עָבֶד.

אַךְ נִצּוֹץ הַגְּאֻלָה הַנִּפְלָאָה

הוּא חִדֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי כְנֶשֶׁר,

וְחִידַת עֹז לְבַבְכֶם הַנִּקְפָּאָה

הָעוֹמֶדֶת בְּלִי פֶשֶׁר.

חִידַת עֹז לְבַבְכֶם הָאֲטוּמָה,

שֶׁתְּנַקֵּר בְּמֹחַ, בִּנְשָׁמָה,

חִידַת חַיֵּי־רֶגֶב עוֹלָמִים:

חִידַתְכֶם הָרָמָה.

וְאֵדַע: זוֹ חִידַת נֶפֶשׁ־נַפְשִׁי,

וְאֵדַע: לֹא תִהְיֶה לְבָעֵר;

וְאֵדַע, כִּי הַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה

וְחִידַתְכֶם תִּשָּׁאֵר.

וְאֵדַע, כִּי חִידַתְכֶם זֹאת הַקָּשָׁה

לֹא תִמַּס בְּמַבּוּל־תְּפִלַּתְכֶם,

וְאֵדַע, כִּי הַחִידָה הָאֲרוּרָה

לֹא תִגְזוֹל שְׁנַתְכֶם.

וְאִם הַכֹּל כְּבָר נִרְקַב פֹּה וְעָבַר,

חִידַתְכֶם לְהִגָּלוֹת עֲתִידָה,

וְאַחַת הַמְפַרְנֶסֶת אֶת תִּקְוָתִי:

הוּא פִתְרוֹן הַחִידָה.

1906

---

לִמְנַשְּׁקֵי־הַשָּׁבֶט

מאת

אביגדור המאירי

וְעֵינַי אַל תְּעַוְרוּ וּלְנַפְשִׁי אַל תְּשַׁקְרוּ,

וּבְעֵינְכֶם אֲנִי מַבִּיט וּבִלְבַבְכֶם שָׁם אָנִי.

שִׂנְאַתְכֶם הָעֲצוּרָה שְׁלָחַתְנִי אֲלֵיכֶם

וְצַעַרְכֶם הַמִּסְתַּתֵּר לְפֶה לָכֶם שָׂמָנִי.

וְרוֹאֶה הֵן אָנֹכִי אוּר אֶשְׁכֶם הַצּוֹרֶבֶת,

שֶׁבְּתַמְצִית נִשְׁמַתְכֶם שָׁם הוֹמֶה מֵעוֹלָם,

וְרוֹאֶה הֵן אָנֹכִי שִׂנְאַתְכֶם לִמְנַדֵּיכֶם,

תּוֹעֲבַתְכֶם לַחֲסִידֵי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם.

וְרוֹאֶה גַם אָנֹכִי הַגַּעַל שֶׁבְּחֻבְּכֶם,

הַגַּעַל לְפִתּוֹתֵי שֻׁלְחַן הָאֲדוֹנִים;

וּמָלֵא גַם לְבַבְכֶם כִּלְבַב כָּל אֲחֵיכֶם

לַעַג לִמְרַחֲמֵיכֶם וּבוּז לִגְאֵיוֹנִים.

וָאוֹמַר לָכֶם: אַחַי, הֵן לִבְּכֶם אֵשׁ לוֹחֶשֶׁת,

וְעָתִיד הוּא הַלַּהַב, עָתִיד לְהִתְפָּרֵץ;

וְתִשְׂבּע גַּם נִשְׁמַתְכֶם וְתִהְיֶה לָהּ לְזָרָא,

וַעֲתִידָה גַם הַמָּרָה לְהִשָּׁפֵךְ עֲלֵי אָרֶץ.

וָאוֹמַר לָכֶם: אַחַי, הַגִּיעוּ בְעַצְמֵכֶם,

הִתְאַזְרוּ בְעוֹד־מוֹעֵד וְאִמְרוּ נָא: רַב לָנוּ;

וְאִמְרוּ לִמְחַבְּקֵיכֶם: לָמָה זֶה אֲדוֹנַי,

וְאַתֶּם הֵן אַתֶּם שְׂנֵאתֶם אוֹתָנוּ.

וָאוֹמַר לָכֶם: אַחַי, לְרוּחֲכֶם הַקְשִׁיבוּ,

הָאֵיבָה כֹה עֲצוּמָה וְנוֹרָא הוּא הַזַּעַם;

הַשְׁלִיכוּ אַחֲרֵי גֵוְכֶם אֶת חַיֵּי־הָרַחֲמָנוּת,

וָאוֹמַר לָכֶם: אַחַי, הִתְאַזְרוּ נָא הַפַּעַם.

וְשָנִים זֶה אַלְפַּיִם, וְאֵין בָּכֶם זֹאת יָחוּש,

וְדָם עַד הַמָּתְנַיִם: וְתוֹנוּ אֶת נַפְשֵׁכֶם;

וְרוֹאֶה הֵן אָנֹכִי שִׂנְאַתְכֶם הָעֲצוּרָה

וְצַעַרְכֶם הַמִּסְתַּתֵּר שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם.

וָאוֹמַר לָכֶם: אַחַי, כּוֹס הַדָּם עוֹבָרֶת

הַשָּׁלוֹם, שְׁלוֹם־דָּמִים, הָאֵיבָה כֹה נוֹשָׁנָה,

וְאִמְרוּ נָא לִי, אַחַי: הַעוֹדְכֶם בְּבָשְׁתֵּכֶם?

וְאִמְרוּ נָא לִי, אַחַי: עַד אָנָה, עַד אָנָה?

1904

בן העתיד

מאת

אביגדור המאירי

---

לצרור המור: מיננה ראזנבלט, צפרה גרין ואברהם ברונשטין, שהתנשקו עם נפשי בחלום־נצחים אחד בשם תחיתנו העליזה.

לצרור המור: מיננה ראזנבלט, צפרה גרין ואברהם ברונשטין, שהתנשקו עם נפשי בחלום־נצחים אחד בשם תחיתנו העליזה.

---

בֶּן־הֶעָתִיד.

מאת

אביגדור המאירי

(מזור־מעט לפצוּע־מלחמתנו: ש. מ. לַזר.)

עֲרִיסָתוֹ הָרְעוּעָה בְמַעֲרָב נֶאֱנָחָה

וְקִינוֹת לוֹ בָכְתָה חֲבַצֶּלֶת־הַשָּׁרוֹן:

מִין־מַכְבִּי הוּא הָיָה, בַּעַל עֵינֵי־תְכֵלֶת

וּבְלִבּוֹ דוֹר־חַיִּים הִתְמַרְמַר בֶּחָרוֹן.

לֹא אַחַת הִתְפַּתַּח מִזִּיקֵי הַלַּיִל

וַיָּעָף כְּשָׁבִיט צָפוֹנָה וְיָמָה:

וַיִּשָּׂא אֶת קוֹלוֹ וַיִּקְרָא בְגָרוֹן

וּדְבָרָיו נִבְלָעוּ בְחֵיק הָאֲדָמָה.

וַיַּחֲרוֹק אֶת שִׁנָּיו וַיְּקַלֵּל כְּנוֹאָשׁ

וַיַּז אֶת מַכְאוֹבוֹ עַד לֵב־הַשָּׁמַיִם:

ויַּכֵּר אֶת אֶחָיו, וְהֵם לֹא הִכִּירוּ

אֲחִיהֶם הַצּוֹעֵק: הָקִיצוּ, חֲיוּ־חַיִּים!

וַיָּבֹא ויְחַבֵּק לִשְׁארֵי בְשָׂרוֹ

וַיְנַשֵּׁק לַבּוֹגֵד, לַהֶדְיוֹט, לֶחָסִיד,

וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה וַיַּרְא, כִּי אֵין אִישׁ:

וַיַּךְ אֶת לְבָבוֹ וַיִּטְמְנֵהוּ לֶעָתִיד.

1906

---

כֹּחוֹתַי נְבוֹכִים.

מאת

אביגדור המאירי

כֹּחוֹתַי נְבוֹכִים, אֶשְׁתּוֹלְלוּ כָל חוּשַׁי:

נְגָעִים וַחֲלָיִים סוֹרֵרִים.

אֵלִי אֵל־הַנְקָמוֹת, קַח לִי אֶת בַּת־עֵינִי,

הַכֵּנִי בְסַנְוֵרִים.

נָא הַפֵּל עָלַי שֵׁנָה וְקַח לִי אֶת אִישׁוֹנִי,

אִישׁוֹנִי הָרוֹאֶה הַנְגָעִים.

קַח לִי אֶת תִּקְוֹתַי, קַח לִי חֲלוֹמוֹתַי

הַקְדוֹשִׁים וְהַפְּרָאִים.

קַח לִי אֶת שִׁמְשִׁי הַמֵּאִיר לִי בַחֲשֵׁכָה,

אֶת כֹּחִי הַמְפַרְכֵּס כְּלָבִיא;

קַח לִי אֶת שִׁירָתִי, קַח לִי אֶת נִשְׁמָתִי,

אֶת לְבָבִי, אֶת לְבָבִי.

קַח לִי אֶת הַכֹּל, בַּל אֶרְאֶה, בַּל אֵדַע,

בַּל אַבִּיט, בַּל אֶשְׁכּוֹן חֲרֵרִים:

אֵלִי אֵל־הַנְקָמוֹת, קַח לִי אֶת שְׁתֵּי עֵינַי

הַכֵּנִי בְסַנְוֵרִים.

1909

---

אַתֶּם.

מאת

אביגדור המאירי

(לאבי היקר, בנשיקת בן־אובד.)

וְיֵשׁ עוֹד גַּם לְנַפְשִׁי מַשְׂאַת־נֶפֶשׁ רָמָה,

שֶׁלֹא חָלְפָה בַעֲנַן עֲשַׁן־קְטוֹרֶת־זָרָה,

וּקְדוֹשִים לִי הַנִּצּוֹצוֹת, שְׁבִיבֵי אוֹר־נִשְׁפְּכֶם,

הַנּוֹצְצִים בִּלְבָבִי לְעִתּוֹת־בַּצָּרָה.

וּקְדוֹשִׁים לִי הַקּוֹלוֹת הָאִלְמִים וְהַמְתוּקִים,

שֶׁמִּתּוֹךְ בֵּית־הַמִּדְרָשׁ בְּאָזְנַי אַט־יֶחֱמָיוּן;

וּקְדוֹשׁוֹת לִי הַדְּמָעוֹת שֶׁמִּנַּחֲלָן הַמְבֹרָךְ

כָּל עוֹרְקַי וְאֵבָרַי כֹּחַ־עַד יִשְׁתָּיוּן.

וּקְדוֹשׁוֹת לִי הַפֵּאוֹת הַפְּרוּעוֹת וְהַמְרוּטוֹת,

הַטָּווֹת בְּנִשְׁמָתִי חֲלוֹם־אוֹר זַךְ וְתָמִים;

וּקְדוֹשִׁים לִי הַסְּחָבוֹת, הַפָּנִים הַנֶּעֱלָבִים,

הַמְלַוִּים אוֹתִי חֶרֶשׁ עַד סוֹף כָּל הַיָּמִים.

וְקָדוֹשׁ לִי הָאֵל: יְצִיר נַפְשְׁכֶם הַגְּדוֹלָה,

זִו־יְגוֹנְכֶם, הֶעָתִיד לַגְּדִּילְכֶם עַד אֵין חֵקֶר.

שֶׁנַּפְשִׁי הַנִּטְמָאָה תִּשְׁתַּפֵּךְ לוֹ בִרְעָדָה,

וְלַהֲדוֹמוֹ אֶשְׁתַּטֵּחַ עֵת יָאִיר בִּי הַבּוֹקֶר

1908

---

וַאֲנִי: קַו־הַזְּמַנִּים.

מאת

אביגדור המאירי

עָבָר שֶׁל־חֲלָקִים, וְהוֶֹה מְפוֹרָד,

וְעָתִיד מִתְרַקֵּם בַּחֲלוֹמוֹת:

אָנֹכִי קַו־נֶצַח, הַמְחַבֵּר הַזְּמַנִּים,

הַמְרַכֵּס הַנְפָשׁוֹת, הַמְקוֹמוֹת.

לֹא רֵאשִׁית הִנֵּנִי, לֹא אַחֲרִית לְעִתִּי:

יֵשׁוּתִי הִיא בַת־הַבֵּינָיִם;

רֹאשׁ שִׁירִי: הֵד־קַדְמוֹן, וְסוֹפוֹ בִנְצָחִים,

וְתָכְנוֹ: שַׁלְשֶׁלֶת־הַחַיִּים.

חוֹמֶר־הִיוּלִי: אֲבִי־אֲבוֹת לִבִּי,

וִילִידֵי הָאַחֲרִית הֵם נִינַי.

כָּל דֶּפֶק לֵב־חוֹזֶה, כָּל חֵפֶץ יְהוּדִי:

הֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי.

לֹא חָדָשׁ הֵבֵאתִי בְּטֶנֶא־הַשִּׁירָה,

לֹא שִׁירֵי־הָרֶגַע וּרְנָנוֹת:

שִׁיר־יוּבָל, אַף־חַגַּי, דַּם־מַכְבִּי, קוֹל־שׁוֹפָר:

מִלְחָמוֹת עֲתִידוֹת־נוֹשָׁנוֹת.

וְרֹאשׁ אֵין לְשִׁירַי, וְסוֹף אֵין לְחֶפְצִי,

לְחַיֵּי אֵין־קֵץ הֵם נִצְמָדִים.

וְאַנְחַת יוֹם־מוֹתִי: הִיא בִרְכַּת־הַפְּרֵידָה

לְשָׁעוֹת, לִרְגָעִים אֲחָדִים.

1908

---

וּלְבָבוֹת מְנַשֵּׁק אָנֹכִי.

מאת

אביגדור המאירי

וְהַמַּטֶּה אֶת אָזְנוֹ אֲחוֹרֵי נִשְׁמָתִי:

אֶת שִׁירַת לְבָבוֹ שָׁם יִשְׁמַע בִּדְמִי;

וְאֶת נַפְשׁוֹ יְרַפֵּא בְשֶׁמֶן־הַמּוֹר

הַמְּחַבֵּשׁ לְעַצְבוֹתַי־אֲנִי.

וְהַמַּבִּיט בְּאִישׁוֹן בַּת־עֵינִי־אָנֹכִי:

בְּעֶצֶם נִשְׁמָתוֹ, בְּעַצְמוֹ הוּא שָׁר;

וְהַדּוֹפֵק עַל פִּתְחֵי לְבָבִי בַלָּט:

אֶל בֵּיתוֹ הוּא סָר.

כִּי נֶפֶשׁ־כֹּל נַפְשִׁי וְנֶפֶשׁ כָּל־בִּרְיָה.

וְעֶרֶשׂ כָּל רוּחַ יִנּוֹעַ בְּמֹחִי;

וְנֶפֶשׁ־הַנְפָשׁוֹת מְחַבֵּק אֲנִי,

וּלְבָבוֹת מְנַשֵּׁק אָנֹכִי.

1903

---

לָרוֹן, לָרוֹן וְלָרוֹן

מאת

אביגדור המאירי

לָשֶׁבֶת עַל הַגְּבָעוֹת בְּרוּחַ שְׁפָיִם

וּלְחַבֵּק הָעֲנָנִים וְטֹהַר הַשָּׁמָיִם.

לְהַבִּיט בְּזִיו־שֶׁמֶשׁ עַלִּיזָה־מַזְהִירָה,

בְּעַיִן מִתְגַּעְגַעַת וּבְנֶפֶשׁ כַּבִּירָה.

לְגַמֵּא אֶת הָרוּחוֹת הַמְּנַשְּׁבוֹת וּבָאוֹת

וְלִשְׁפּוֹךְ שִׁירַת־חַיִּים עַל כָּל הַגֵּיָאוֹת.

לִפְרוֹשׂ צְעִיף־בְּרָכָה עַל רַחֲבֵי הָאֲדָמָה,

עַל גּוֹי וְעַל אָדָם, עַל רוּחַ וּנְשָׁמָה.

לְהָעִיר חַיֵּי־עוֹלָם בַּנְפָשׁוֹת הַמְקַוֹּת

וּלְהַשְׁקוֹת צְמֵאֵי־זוֹהַר וּלְרַוֹּת וּלְרַוֹּת.

לִלְקוֹט פִּרְחֵי־פֶלֶא וְלִשְׁתּוֹת טַל־אוֹרוֹת

וּלְקַשֵּׁר זֵר־אַהֲבָה לִמְבַשְּׂרֵי הַבְּשׂוֹרוֹת.

לְקַסֵּם אֶת אַיֶּלֶת־הַשַּׁחַר בְּקוֹל עָרֵב,

וּלְהוֹשִׁיט יְדֵי־שָׁלוֹם לְדוֹר הוֹלֵךְ וְקָרֵב.

לִקְרוֹעַ אֶת הַלַּיִל, לְגַלּוֹת אֶת הָרָזִים,

אֶת דִּמְמַת הַפְּרָחִים וְאֶת רַעַשׁ הָאֲרָזִים.

לִבְרֹא כֹּחוֹת־אוֹרָה חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים,

לְהִשְׁתַּפֵּךְ בַּצְּבָעִים, בָּרֵיחוֹת, בֶּהָרִים.

לְנַשֵּׁק אֶת הַתֵּבֵל וְלִקְרֹא בְגָרוֹן,

וְלָרוֹן, וְלָרוֹן, וְלָרוֹן, וְלָרוֹן.

1904

---

הֵידָד!

מאת

אביגדור המאירי

מִבֵּין שַׁלְשְׁלָאוֹת נִמְלַטְתִּי,

הָנִיחוּ לִי לָנוּס, אֲרוּרִים;

שָׁם הַרְחֵק בַּמִּדְבָּר הַנּוֹרָא

לִי כֹחוֹת אֵין־חֵקֶר שְׁמוּרִים.

הָנִיחוּ לִי לָנוּס – אָנוּסָה,

אִמָּלְטָה מִזְּרוֹעוֹת הַמָּוֶת;

שָׁם הַרְחֵק הַחַיִּים לִי קוֹרְאִים,

לֹא אוּכַל בֵּינֵיכֶם לָשָבֶת.

1904

---

סֵפֶר הַיְצִירָה.

מאת

אביגדור המאירי

וְשָׁם: בִּתְהוֹם נִשְׁמָתִי, עוֹלָמוֹת לִי אֵין־חֵקֶר,

עוֹלָמוֹת חִידוֹת־עוֹלָם קַלִּים וְנִפְלָאִים.

וְשָׁם: בְּתָאֵי־לִבִּי, לִי רִבֲבוֹת זְרָעִים,

לִי שֶׁפַע אוֹר־זְרָעִים.

וְשָׁם: בְּבָבַת עֵינִי, צְבָעִים לִי וּגְוָנִים,

וְאַלְפֵי הַשַּׁרְטוּטִים מִשְׁתַּעְשְׁעִים, מִתְפַּלְסִים;

וְשָׁם: בְּחֶדְרֵי־אָזְנִי, לִי קוֹלוֹת־סוֹד־דְּמָמָה

מִתְפַּלְלִים וּמְקַלְסִים.

וְשָׁם: בִּרְסִיסֵי דָמִי, לִי חַיֵּי־פֶלֶא שׁוֹנִים,

חַיֵּי הוֹד־שֶׁל־צַעַר, חַיֵּי מְאַת־פַּרְצוּפִים;

וּנְחָלִים שָׁם מִתְלַחֲשִׁים, וּבְבוּאוֹת שָׁם מִצְטַחֲקִים,

וַחֲלוֹנוֹת שָׁם שְׁקוּפִים.

וּבְמֶרְחֲקֵי נוֹף־מוֹחִי: יְצוּרִים וְצִנּוֹרוֹת

וַאֲבִיבִים וְהֵד־שִׁירִים וְרוּחוֹת בְּנֵי־פִקּוּדִי;

וּבִנְפוֹל עָלֵי תַּרְדֵּמָה: אָז אֶמְלוֹךְ בְּעוֹלָמִי,

בָּעוֹלָם הַיְהוּדִי.

1907

---

וְעַתָּה.

מאת

אביגדור המאירי

וְעַתָּה:

הָעֵת שֶׁבָּעִתִּים הַקְדוֹשוֹת

לִגְוֹעַ.

וְלָרֶדֶת כִּמְטִיל־בַּרְזֶל בִּמְצוֹלוֹת,

בְּלִי דִמְעָה וּבְלִי קוֹלוֹת,

וּבְלִי נֹהַּ.

וְעַתָּה:

הַחֵטְא שֶׁבַּחֲטָאִים הָעַזִּים,

הִנָּבֵא.

עָלַי לַעֲזוֹב אֶת הַשְּׁמָשׁוֹת הָעוֹלוֹת,

בְּלִי דִמְעָה וּבְלִי קוֹלוֹת,

וּלְהֵחָבֵא.

כִּי חֵטְא הוּא,

לֶאֱסֹר אֶת גִּבּוֹרֵי הֶעָתִיד

בְּזִיקִים.

וְאֶת הַחַיִּים שֶׁבָּרְאוּ בַעֲשַׁן־עוֹלוֹת,

בְּלִי דִמְעָה וּבְלִי קוֹלוֹת,

הַצַּדִּיקִים.

וְעַתָּה:

אֶת הַכֹּל עָלַי לַעֲזוֹב לַאֲחֵרִים,

וּמַה נָעִים.

כַּךְ לְהוֹרִישׁ אֶת הַתְּשׁוּקוֹת הַגְּדוֹלוֹת,

בְּלִי דִמְעָה וּבְלִי קוֹלוֹת,

לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים.

1909

---

תְּשׁוּבָה.

מאת

אביגדור המאירי

בָּעֶרֶב אַטְבִּיעַ שַׂרְעַפַּי

בַּחשֶׁךְ הַמָּלֵא כָּל־רָז

וְאֶשְׁאַל מֵעֹמֶק הַלַּיִל:

הֲיָבֹא הַבֹּקֶר הַלָּז?

וּבַבֹּקֶר אָקִיצָה כֹה עָיֵף

בַּזּוֹהַר הַמֵּפִיץ אוֹר־עָז,

וּבְדִמְעָה אֲבַקֵּשׁ: אַיֵּהוּ

הַחשֶׁךְ הַמָּלֵא כָּל־רָז?

1908

---

שִׁגָּעוֹן, שִׁגָּעוֹן.

מאת

אביגדור המאירי

בְּמוֹחִי כִּי יִסְעַר הַדָּם

וְעֵינִי בַמָּוֶת חוֹדֶרֶת;

וְאָנּכִי לְבַדִּי אַרְגִּישָׁה,

כִּי קְלָלָה בְקִרְבִּי, מִגְּעֶרֶת.

וְרָצוֹן פָּרוּעַ כִּי תִרְאוּ

בְּאִישׁוֹן בַּת־עֵינִי הַמָּטָה,

וְנַפְשִׁי הַכְּפוּתָה, הַחוֹלָה

בְּיַם דִּמְעוֹתֵיכֶם הִיא שָׁטָה.

וְטִפָּה תִשְׁתַּפֵּךְ לְאִטָּהּ

עַל מִצְחִי הַנִּבְקַע מֵחֲלוֹמוֹת:

וּרְצוֹן־כָּל־רְצוֹנִי: לְהִמֵּס

וְלָצוֹל בִּתְהוֹם כָּל הַתְּהוֹמוֹת:

אָז סוּרוּ מִמֶּנִי, הִבָּדְלוּ,

אָז אָפַס כָּל הֵידָד, כָּל שָׁאוֹן –

אָז שׁוֹמוּ בְלַחַשׁ וְאִמְרוּ:

שִׁגָּעוֹן, שִׁגָּעוֹן, שִׁגָּעוֹן.

1909

---

וְאַחֲרֵי הַשִּׁגָּעוֹן.

מאת

אביגדור המאירי

וְאַחֲרֵי הַשִּׁגָּעוֹן:

וּמְנוּחַת־עַד עֲיֵפָה עָלַי בָאָה

וּמַמְתֶּקֶת לִי הַשָּׁעָה.

וְאַחֲרֵי הַשִּׁגָּעוֹן:

וּלְבָבִי: גַן־שׁוֹשַנִּים וְעֵינַיִם,

הַמִּשְׁתַּפְּכוֹת אַט בַּחַיִּים.

וְאַחֲרֵי הַשִּׁגָּעוֹן:

נָא בוֹאוּ אֶל תּוֹךָ חֵיקִי לְהִזָּכוֹת

וַאֲחַלֵּק לָכֶם בְּרָכוֹת.

1911

---

בַּדֶּרֶךְ.

מאת

אביגדור המאירי

וְתִשְׁאֲלוּ בְּחָפְזִי: מִי אָנִי? – מְאוּמָה.

זִיק־עָנָן מִתְנַשֵּׂא עַל רוּחַ: עַל נַפְשׁוֹ הָרְתוּמָה.

וְתִשְׁאֲלוּ בְחָפְזִי: מַה חֶפְצִי? – מְאוּמָה.

נִשְׁמָתִי מְעַט־קָט שִׁכּוֹרָה וּמְעַט־קָט עֲגוּמָה.

וְתִשְׁאֲלוּ בְחָפְזִי: אֵי מָחוֹז? – מְאוּמָה.

לְמַעַנְכֶם נִרְאֵיתִי כְרֶגַע וְדַרְכִּי סְתוּמָה.

1909

---

נִשְׁמָתִי.

מאת

אביגדור המאירי

לידידי המהנדס: י. י. קֶפִּיךְ.

אוּלַי הִיא אֲגָדַת־צֵל נוּגָה,

וְאוּלַי רַק מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה,

גַם אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי תֵּת־אֵמוּן

וָאוֹמַר: אַךְ צֵל הוּא, הַזָּיָה.

אוּלַי הִיא נְשִׁיקַת אִמָּתִי,

שֶׁהָלְכָה בִדְמִי לְעוֹלָמָהּ,

אוּלַי הִיא נְשָׁמָה נֶחֱרָמָה

שֶׁתִּשְׁפּוֹךְ בַּזּוֹהַר אֶת דָּמָהּ.

אֶתְוַדֶּה: זֶה חֶטְאִי, זֶה פִּשְׁעִי:

מֵעוֹלָם אָהַבְתִּי חֲלוֹם־חָלוֹם,

וָאֶשְׂנָא הָאֶמֶת הַיָּפָה,

וָאֶתְעַב הֶחָלָק, הַשָּׁלוֹם.

אֶתְוַדֶּה: מֵעוֹדִי בִקַּשְׁתִּי

הַמַּכְאוֹב הֶעָצוּר בַּחַיִּים,

מֵעוֹדִי חִטַּטְתִּי בְנִסְתָּר,

וְסוֹדוֹת חָפַשְׂתִּי בָאַיִן.

אֶתְוַדֶּה: כָּל רַע וְעִקְמִימוּת

בְּחִבָּה יְתֵרָה אֶאֱהָבָה,

וְאוֹדֶה עַל חֵטְא כָּל חֲטאׂתַי:

דַּם־נִשְׁפָּךְ: לִי גֶשֶׁם־נְדָבָה.

וּבְכָל זֹאת שִׁירָתִי לִי זָרָה

וּסְתוּמָה כְחֶשְׁכַּת־עֲלָטָה,

כְּאִילוּ כָל חַיַּי: תְּשׁוּבָה,

כְּאִילוּ כָּל חַיַּי: חֲרָטָה.

וּבְכָל זֹאת: לֹא אֶכְלָא שְׂפָתַי,

וּבְכָל זֹאת: לִי חוֹבָה לְדַבֵּר,

וְחוֹבָה הִיא לִרְעוֹשׁ וּלְקַלֵּל,

וְחוֹבָה הִיא לִבְנוֹת וּלְשַׁבֵּר.

וְדַעַת לֹא אֵדַע: מַדּוּעַ,

כָּל חַיַּי רַק צֵל וַהֲזָיָה;

וּבִנְתּוֹק פְּתִיל־הַשָּׁנִי, אָשׁוּבָה

וַאֲסַפֵּר לִי: מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה.

1907

---

מַחֲשָׁבָה שׁוֹשַׁנִּית.

מאת

אביגדור המאירי

מַחֲשָׁבָה עֲדִינָה עוֹמֶדֶת עַל דַּרְכִּי,

מַחֲשָׁבָה מוּזָרָה, מַחֲשָׁבָה נֶחֱמָדָה;

עַל דַּרְכִּי עוֹמֶדֶת כְּיַלְדָּה נְצוּרָה,

כְּאוֹר מְתַעְתֵּעַ לְמִכְשׁוֹל, לְשָׂטָן,

וּתְגַדֵּר בְּפָנַי בְמַעְגְּלֵי הַתְּנוּבָה,

בְּתַלְמֵי הַשִּׁירִים.

מַחֲשָׁבָה נוֹצֶצֶת, מַחֲשָׁבָה שׁוֹשַׁנִּית

עוֹמֶדֶת עַל דַּרְכִּי וְתֹאחֵז בִּבְגָדַי,

וּתְנַקֵּר בְּמֹחִי, וּתְנַקֵּר בְּמֹחִי.

בְּאֵיזֶה זִו־בּוֹקֶר מִבְּקָרַי הַקְדוֹשִׁים

רָאֲתָה אוֹר־שֶׁמֶשׁ בְּמוֹרְשֵׁי לְבָבִי,

בְּהֵיכַל־הֵיכָלַי, בְּקוֹדֶשׁ־קָדָשַׁי;

בְּאֵיזֶה עֵת־רָצוֹן וּשְׁעַת הַכּוֹשֶׁר

שָׁם עִילוֹת הַנְשָׁמוֹת אַט הִתְנוּ אֲהָבִים

וַיָּבֹא הַשַּׁחַר עַל נַפְשִׁי הַבְּתוּלָה,

עַל נַפְשִׁי הַמְלֵאָה דַם תְּנוּבָה וּנְשִׁיקָה:

וַתַּהַר וַתֵּלֶד מַחֲשָׁבָה קְדוֹשָׁה,

מַחֲשָׁבָה פוֹרִיָּה, שׂוֹחֶקֶת, רַעֲנַנָּה,

מַחֲשָׁבָה טְמִירָה בְחֶבְיוֹן נִשְׁמָתִי,

הַיְרֵאָה מֵחֶשְׁכַּת הַתֵּבֵל וְקָרְחוֹ,

הַיְרֵאָה מֵאַוִּיר הַטָּמֵא, הֶעָכוּר,

מַחֲשָׁבָה הַנּוֹלְדָה לְמַעַן הֶעָתִיד,

לְמַעַן דּוֹר־נָבִיא, לְמַעַן הַזּוֹהַר:

לְמַעַן אֲדוֹנָי.

וְשָׁם הִיא שׁוֹכֶבֶת בְּחֶבְיוֹן־חֶבְיוֹנַי,

וְשָׁם הִיא מְחַכָּה לְקֵץ־כָּל־הַקִּצִּין,

וְשָׁם הִיא רוֹחֶצֶת בְּאֵשׁ הַהִיוּלִי,

בּכֹחַ אֵל־עוֹלָם, בְּחֶדְוַת הַזְּרָמִים,

בְּדַם הַמִּתְרוֹצֵץ, בְּשַׁלְוַת הַיְצִירָה;

וְשָׁם מְפַעֲפַעַת הַחוּצָה, הַחוּצָה.

וְנָתוֹן לֹא תִתֵּן אֶת עַצְמָהּ בְּיָדִי,

וְנָזוֹל לֹא תִזַּל כַּטַּל אֶל תּוֹךְ עֵטִי,

וְהִיא לֹא תִתְגַּלֵּם, וְהִיא לֹא תִתְגַּשֵּׁם,

וּקְדוֹשָׁה תִשָּׁאֵר: מַחֲשָׁבָה תִשָּׁאֵר,

לְהַחֲלִיק אֶת לִבִּי, לְנַקֵּר בְּמוֹחִי,

לְגָרֵה אֶת נַפְשִׁי, אֶת עוֹרְקַי, אֶת כֹּחִי,

וְלִגְדּוֹר בְּפָנַי בְּמִשְׁעוֹל הַחַיִּים,

בְּפֶתַח־עֵינַיִם, בְמַעְגְּלֵי הַתְּנוּבָה

וּבְתַלְמֵי הַשִּׁירִים;

מַחֲשָׁבָה קְדוֹשָׁה, מַחֲשָׁבָה מוּזָרָה,

מַחֲשָׁבָה עֲדִינָה, מַחֲשָׁבָה רַעֲנַנָּה,

מַחֲשָׁבָה שׁוֹשַׁנִּית,

מַחֲשָׁבָה שֶׁל־שַׁחַר.

1908

---

חֲצוֹת.

מאת

אביגדור המאירי

הַקִּירוֹת לִי רוֹמְזִים –

הַקִּירוֹת לִי רוֹמְזִים: חִוְּרוּ פָנֶיךָ.

הַתְּמוּנוֹת לִי קוֹרְצוֹת: לַשָּׁוְא כָּל זִכָּרוֹן,

הַסְּפָרִים נֶאֱנָחִים: עֲיֵפוֹת עֵינֶיךָ,

הֶעָשָׁן לִי לוֹחֵשׁ,

הֶעָשָׁן לִי לוֹחֵשׁ: שִׁכָּרוֹן, שִׁכָּרוֹן.

הַשָּׁעוֹן אַט מַכֶּה –

הַשָּׁעוֹן אַט מַכֶּה: גַּם אַתָּה, גַּם אַתָּה.

הַנֵּר לִי מְהַבְהֵב: אֲפֵלָה אֲפֵלָה.

וּשְׁכִינָה חֲרֵדָה תְנַשֵּׁק אֶת מִצְחִי:

לֵךְ שְׁכָב. סֶלָה.

1908

---

וּמוֹתִי, מוֹת נַחֲלֵי־עֵדֶן.

מאת

אביגדור המאירי

וּמוֹתִי לֹא יִהְיֶה כְמוֹת כָּל בֶּן־הַשִּׁירִים,

וּמוֹתִי: מוֹת־הַפְּלָאוֹת־וְחַיִּים כַּבִּירִים.

כְּמֶלֶךְ שְׁבוּי־אֵלִים אָז אֶשְׁכַּב בַּחוּצוֹת

וְעֵינַי תְּשׁוֹטַטְנָה סְבִיב בִּרְכוֹתַי הַנְפוּצוֹת.

וּסְבִיבִי: כַּתְּ עֲלָמוֹת וְחוֹלְמִים אֲחָדִים,

וּזְקֵנִים רֹאש־יָנִיעוּ, וְגַמָּדִים, וְגַמָּדִים.

וּבְכִיָּה לֹא תִשָּׁמַע, וְדִמְעָה לֹא תִתְנוֹצֵץ,

רַק הַחוֹשֶׁךְ אָז יָחוֹג וְהַמָּוֶת יֵצֵא חוֹצֵץ.

וְעַל רֹאשִׁי: אוֹר שְׁכִינָה, וּלְרַגְלַי: צֵל־אִמָּתִי,

הַמְטַהֲרִים אֶת יְסוּרַי, הַמְכַפְּרִים אֶת חֲטָאתִי.

וּדְרָכִים תְּקֻצַּצְנָה וּנְחָלִים אָז יַעֲמוֹדוּ,

וְנִצּוֹצוֹת אֲט יִכְבָּיוּן וּמחֲנוֹת אַט יִקּוֹדוּ.

וְאָנֹכִי: מֵת־הַחַיִּים לֹא אֵדַע אָז מְאוּמָה,

וּלְבָבִי אָז גַּל־נָּעוּל, וְנַפְשִׁי אָז סְתוּמָה.

וְאַהֲבוֹת־עוֹז וְשִׂנְאוֹת נִפְזָרוֹת אָז לָרוּחַ,

וַעֲבָרִי אָז: כָּל־קודֶשׁ, וַעֲתִידֵי אָז בָּטוּחַ.

וְעוֹרְקַי אָז יִשְׁבּוֹתוּ כְתֵל־מֵיתְרֵי־כִּנּוֹרוֹת,

וּלְשׁוֹנִי אַט תְּמַלְמֵל: טַל־אוֹרוֹת, טַל־אוֹרוֹת.

1907

---

לִנְבִיאָתִי.

מאת

אביגדור המאירי

וְתָבֹא גַם שָׁעָה: וְאַעֲמוֹד דּוֹם, סֶלָה.

וְאֶשְׁלַח לָךְ סֵפֶר כְּרִיתוּת.

וְיָדִי אֲנוֹפֵף מוּל הַר־סוֹדוֹתַיִךְ:

לִצְמִיתוּת, לִצְמִיתוּת, לִצְמִיתוּת.

וְתָבֹא גַם שָׁעָה קְפוּאָה וַעֲרֵלָה,

וְאַבִּיט וְאֵין לִי עֵינַיִם.

וּסְכוּרִים אָז יִהְיוּ כָל מַעְיְנוֹת־עֲדָנִים:

הַנּוֹגַהּ, הָרֶגֶב, הַחַיִּים.

וְתָבֹא גַם שָׁעָה וְהַרְחֵק אָז אֶהְיֶה,

וַאֲדֹנָי אָז בֵּינֵךְ וּבֵינִי.

אָז שְׂאִי עַל־שְׁפָיִם וְהִנָּבְאִי עָלַי, כִּי

הִנֵּנִי, הִנֵּנִי, הִנֵּנִי.

1906

---

אַשְׁמַנִּים.

מאת

אביגדור המאירי

(חֲלוֹם טָמֵא)

הָאֲוִיר הַמַּחֲנִיק, הַדָּחוּס,

הַמָּלֵא חֲשֵׁכָה וּמוֹרָא,

לָנֶצַח פֹּה הִתְנָה אֲהָבִים

עִם תּוּגַת הַמָּרָה הַשְּׁחוֹרָה.

הֶהָרִים שֶׁעַל רֹאשָׁם הַנֶּחֱרָם

הַמְאֵרָה שָׁם אִוְּתָה לָשָׁבֶת:

פְּנֵיהֶם בַּמַחֲשָׁךְ יִכְבּוֹשׁוּ,

וְחוֹלְמִים חֲלוֹמוֹת־הַמָּוֶת.

וְנַפְשׁוֹת־דּוֹר־דִּמְעָה פֹה בוֹכוֹת,

וּלְבָבוֹת לְעַצְמָם מְתַנִּים,

וְיֵשׁ שֶׁאֲנָחָה כְבֵדָה

יַשְׁמִיעַ אֱלֹהַּ־הָאַשְׁמַנִּים.

1905

---

וְשׁוּב אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה.

מאת

אביגדור המאירי

(שי־תודה להאדון מ. אונגרליידר.)

וְשׁוּב אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה: לֹא אֶמְצָא לִי מְנוּחָה;

וְשׁוּב אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה: הַתֵּבֵל לִי צָרָה;

וְשׁוּב אוֹתָה מַכָּה, שֶׁאֵין לָהּ סַם־אֲרוּכָה,

וְשׁוּב אוֹתָה מַחֲלָה: נִשְׁמָתִי לִי מָרָה.

וְשׁוּב אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה: הָרוּחַ נוֹשְׂאֵנִי,

וּמְאֵרַת הַשִּׁירָה תֹאחֲזֵנִי כַסַּעַר;

וְשוּב אוֹתוֹ שָׂטָן הַמַּבְעִית: הִנֵּנִי,

וְשׁוּב אוֹתוֹ חֵפֶץ, וְשׁוּב אוֹתוֹ צַעַר.

וְשׁוּב אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה: הַסְּתִירָה הַיְשָׁנָה,

לֵךְ הַחֲרֵב עוֹלָמוֹת וְשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה;

וְשׁוּב אוֹתוֹ סָפֵק, מַדּוּעַ? עַד־אָנָה?

וְשׁוּב אוֹתוֹ כַעַס, וְשׁוּב אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה.

1909

---

הַכְנָעָה.

מאת

אביגדור המאירי

אֶשְׁלוֹף אֶת נְעָלַי וְאָסִיר אֶת כָּבְעִי,

וְאַרְכִּין אֶת רֹאשִׁי בְאוּלַם־הַסּוֹדוֹת

לִפְנֵי הָאַיִן הַמְבֹרָךְ:

מַאֲמִין אָנֹכִי בֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה,

(בְּלִי חֶדְוָה וּבְלִי חֵמָה)

מַאֲמִין אָנֹכִי בְרִיק אֵלֵה הַחַיִּים,

מַאֲמִין אָנֹכִי בְהַכֹּל, בָּאַיִן,

מַאֲמִין אָנֹכִי בַקַּוִּים, בַּצְּבָעִים,

וּבְצִלֲלֵי הָאֲנָשִׁים הַהוֹלְכִים וּבָאִים,

מַאֲמִין אָנֹכִי בִנְשִׁיקָה בְרוּכָה

הַבָּאָה מֵעַצְמָהּ וּמַעֲלָה אֲרוּכָה,

כְּגִלְגּוּל נְשָׁמָה יְתוֹמָה וַעֲלוּבָה

הַחוֹזֶרֶת בִּתְשׁוּבָה –

מְאוּמָה, מְאוּמָה:

זֶהוּ הַתּוֹכֶן הֶעָלֵז, הַמַּבְרִיק

מִבַּעַד יְרִיעוֹת נִשְׁמָתִי הַלּוּטָה:

זֶהוּ הַחֵפֶץ הַחִוֵּר, הֶעָדִין

הַמָּלֵא דְמָמָה וְשִירָה פְשׁוּטָה.

לֹא אַבִּיט בְּכוֹכָב, לֹא אוֹבֶה נשְׂגָּבוֹת,

לֹא אַחֲלוֹם עוֹד שִׁיבָה לְאֶרֶץ הָאָבוֹת,

לֹא אַרְהִיב בְּנַפְשִׁי לְדַבֵּר בָּרוּחַ,

לֹא אַבִּיט בִּתְכֵלֶת שָׁמַיִם עֲצוּבִים –

סְעָרוֹת שִׁכּוֹרוֹת וְחַיִּים עֲלוּבִים,

חַיֵּי יְהוּדִי הַכּוֹפֵר בְּעִקָּר:

בְּעַצְמוֹ וּבְחֶפְצוֹ,

וְהָאוֹמֵר בִּדְמָמָה: רַב לִי.

הַפְּלָאוֹת הַמְתוּקִים הִתְפַּרְדוּ לְאָיִן

כִּשְׂרִידֵי סְפִיחַ אֲבִיבִים־שֶׁל־רַעַשׁ,

שֶׁאָבְדוּ בַסַּעַר אֶת גְּוָנָם וְחִנָּם;

וְהַכֹּל מִסְּבִיבִי: לַשָּׁוְא וְלַחִנָּם.

אֲנַסֶּה לְעִתִּים לְצַחֵק בְּאֵלֶה,

אַנַסֶּה לִפְעָמִים לְבָרֵךְ בְּלַחַשׁ:

בָּרוּךְ הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ הַטּוֹב

מִלַּחְתּוֹת בְּגַחֲלֵי הַתְּפִלָּה הַקְדוֹשָׁה;

בָּרוּךְ הַמַּאֲמִין בְּאֵלוֹ הָרַחֲמָן

הַמַּמְתִּיק צַעֲרֵנוּ כְאַב בֶּן־חָלָיִים

וּמְסַפֵּר אֲגָדוֹת לִבְנוֹ הַקַּטָן:

אֲגָדוֹת אֵין־סוֹדוֹת לְבָנוֹת.

אַךְ עֵינַי הַשְּׂבֵעוֹת לֹא תֵדַעְנָה

לְגַמֵּא הַיּוֹפִי הָרוֹעֵד מִמּוּלָן.

הַגַּנִּים עוֹד אוּלַי מַפְלִיאִים בְּיָפְיָם,

הַתּוֹלְדָה הַכְּמוּסָה עוֹד אוּלַי רַעֲנַנָּה,

הַצְּבָעִים עוֹד אוּלַי אַט לוֹחֲשִׁים לִי סוֹדָם

וְאוּלַי עוֹד יָבֹא הַתּוֹר:

אַךְ לָמָה זֶה אַחֲשׁוֹב אֶת קִצֵּי־הַתְּנוּבָה,

וְלָמָה זֶה אֶשְׁאַף לְנוֹי?

הַכֹּל הִתְמַזֵּג: הַיּוֹם וְהַלַּיִל,

הָעֵדֶן, הַצַּעַר, הַחוֹם וְהַקּוֹר,

שִׁירֵי הַהֵידָד, וְשִׁירֵי הַהוֹי.

לָמָה זֶה אַחְפּוֹשׂ בְּסִתְרֵי הַנְּכָאִים?

הֵן הַכֹּל נוֹבֵעַ מֵנַּפְשִׁי־אָנֹכִי;

לָמָה זֶה אַחְפּוֹר בַּקַּרְקַע הַבְּתוּלָה?

הֵן הַכֹּל: רַק עָבָר, הֵן הַכֹּל: רַק תְּשׁוּבָה,

תְּפִלַּת אֲבוֹתַי וְנַפְשִׁי הַמְשׁוּבָה,

וְאֵין לִי אֲחֶרֶת: אָנֹכִי, אָנֹכִי,

וְדָמִי לִי יְצַבַּע אֶת הֵיקַף הָעוֹלָם

וְלָמָה זֶה אוֹנֶה אֶת עַצְמִי וּבְשָׂרִי?

וְהָרְגָעִים כָּל־כַּךְ שֶׁלִּי הֵם,

וְהַפְּלָאוֹת כָּל־כַּךְ נוֹשָׁנִים,

וְהַחַיִּים כָּל־כַּךְ: אָנִי…

1910

---

נְזִיפָה.

מאת

אביגדור המאירי

וְלַשָּׁוְא אֲנִי קוֹרֵעַ אֶת צְעִיפַי לִגְזָרִים,

וְלַחִנָּם הִנְנִי כְמוֹ שֶׁהִנֵּנִי:

דָּמִי רוֹתֵחַ,

וְלֵב לֹא יַרְגִּישֵׁנִי וְעַיִן לֹא תְשׁוּרֵנִי.

אֲבוֹי לִי דַּם־לְבָבִי הַחוּצָה מִזְדָּרֵם,

אֶל רַחֲבֵי שָׁמַיִם, הַחוּצָה יֵאָנֵס,

וְקוֹל לִי מְצַוֶּה:

הִכָּנֵס אֶל תּוֹךְ עַצְמָךְ, אֶל תּוֹכָךְ הִכָּנֵס.

1910

---

וְשָׁאוֹל אַל תִּשְׁאָלוּ

מאת

אביגדור המאירי

וְשָׁאוֹל אַל תִּשְׁאֲלוּ: מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ?

הַשָּׂם יַמִּים וּמִדְבָּר וּסְעָרָה.

וְשָׁאוֹל אַל תִּשְׁאֲלוּ: מִי הֲבִיאֲךָ הֲלוֹם?

נִשְׁמַתְכֶם הַשְּׁרוּיָה בַצָּרָה.

וְשָׁאוֹל אַל תִּשְׁאֲלוּ: מַה־בֶּצַע בַּכֹּל?

אַף־נַפְשִׁי הַזְּעוּמָה בִי חָרָה.

וְשָׁאוֹל אַל תִּשְׁאֲלוּ: מִי־שָׂמְךָ לְאִישׁ?

הַשָּׂם יַמִּים וּמִדְבָּר וּסְעָרָה.

1909

---

צַעַר.

מאת

אביגדור המאירי

(לאחי־בצער: י. גאַלאשי הלוי.)

וְעָלַי אַל תַּחֲמֹלוּ וְלִי אַל תָּנוּדוּ,

בֶּן צַעַר אָנֹכִי, מִתְפַּנֵּק בִּכְאֵב;

אֶת פִּצְעִי אֲגָרֵד וְאֶפְתַּח מַכָּתִי:

הַלָּכֶם הַמּוֹרָשׁ, הַגִּידִים, הַלֵּב.

וְעָלַי אַל תַּחֲמֹלוּ וְלִי אַל תָּנוּדוּ,

מְקוֹר־חַיּי הַצַּעַר הַצּוֹרֵב וְהַמָּר.

וּבְנַפְשִׁי סִגּוּפִים מוּזָרִים וַאֲרוּרִים,

וּבְלִבִּי אַל יַבִּיט כָּל טָפַשׁ, כָּל זָר.

וְעָלַי אַל תַּחְמֹלוּ וְלִי אַל תָּנוּדוּ,

הָלְאָה מִיְּסוּרַי, מִלְּבָבִי הַמָּט.

יְטַפְטְפוּ דָמַי וּבִסְכוֹר הַמַּעְיָנוֹת:

בַּעֲשַׁן חֲרוֹן־אַפִּי אֵחָנֵק לָעַד.

1907

---

דְּמָמָה.

מאת

אביגדור המאירי

וְעוֹד מַה?

לֹא תָמִיד תִּשָּׁפֵךְ הַשִּׁירָה הַבְּרוּכָה,

וְיֶשְׁנָהּ גַּם שְׁעַת־מְנוּחָה.

וְעוֹד מַה?

וּפַעַם מִתְעַצֵּל עַד־רֶגַע גַּם מֹחִי:

בֶּן אֲבוֹת־אֲבוֹתַי אָנֹכִי.

וְעוֹד מַה?

הֵן שָׁנִים אַלְפַּים לֹא חַשְׁתֶּם הַנָּגַע,

חַכּוּ עוֹד רָגַע.

1909

---

אֶפֶס.

מאת

אביגדור המאירי

וּבְעֵינַי הַתּוֹעוֹת אֲבַקֵּשׁ אֵיזֶה סוֹד,

מִסּוֹדוֹת יְשָׁנִים־נוֹשָׁנִים בִּמְאוֹד,

הַמְרַחֲפִים בְּאֲוִירוֹ שֶׁל הַמֶּרְחָק הַלָּז,

הַמָּלֵא מְנוּחַת אוֹר־מָוֶת וָרָז.

וּבְנַפְשִׁי הַנִּלְאָה מִבֶּכִי־מִשִּׁיר

אֲגַשֵּׁשׁ, אֲחַטֵּט כְּעִוֵּר בַּקִּיר,

פֶּן אֶמְצָא הַתּוֹכֶן הָאוֹבֵד מֵאָז,

הַתּוֹכֶן הַמָּלֵא אוֹר־מָוֶת וָרָז.

וְאֵתַע בַּחֲשֵׁכָה לְאוֹר אֵיזֶה זִיק,

וְתַחְתִּי לִי יֶאֱטַר אֶת לוֹעוֹ הָרִיק.

וַאֲשׁוֹטֵט כְּשִאֲלָה בַשֶּׁפֶל, בָּרוּם,

וּסְבִיבִי, וּבְתוֹכִי רַק אֶפֶס וְלֹא־כְלוּם.

1907

---

אֵין־סוֹף.

מאת

אביגדור המאירי

בַּבֹּקֶר לֹא־עָבוֹת כִּי אָקִיץ

וּבְזוֹהַר יִשָּׁפֵךְ הַיּוֹם,

לֹא אֵדַע רַק הַבֵּט וָדוֹם.

וְדוּמַם אֶשְׁתַּפֵּךְ פְּנִימָה,

כְּשִׁכּוֹר מִמֶּרְחַק־כָּל־טוֹב,

כְּשִׁכּוֹר מִזּוֹהַר אֵין־סוֹף.

וַחֲלוֹמִי הַנּוֹגַה־הַנּוּגֶה:

הַשֶּׁמֶשׁ הַגּוֹסֵס בַּלָּט,

הַזּוֹהַר הַנִּכְבֶּה לָעַד.

1907

לב אמי

מאת

אביגדור המאירי

---

לנשמת אמי הברוכה, לב יהודי הנחילתני.

לנשמת אמי הברוכה, לב יהודי הנחילתני.

---

הַחִוֶּרֶת.

מאת

אביגדור המאירי

בָּאַחֲרוֹנָה רְאִיתִיהָ,

עַל הָאָרֶץ רְאִיתִיהָ,

עַל הָאָרֶץ שָׁכְבָה דוּמָם,

דּוּמָם שָׁכְבָה בַּדּוּמִיָּה,

בַּדּוּמִיָּה, מִבְּלִי־חַיִּים,

מִבְּלִי־בָּנִים, עֲדֵי־עַד.

זִיקֵי זוֹהַר זִיו־הַשֶּׁמֶשׁ,

אוֹר־יְקָרוֹת זִיו־הַשֶּׁמֶשׁ,

יָרְדוּ נָפְלוּ עַל נִשְׁמָתָהּ,

עַל נִשְׁמָתָהּ, נִשְׁמַת־אֶמֶשׁ:

עַל נִשְׁמָתָהּ הַסּוֹבֶבֶת,

הַמְבַקֶּשֶׁת עֲדֵי־עַד.

שָׁם כֵּן שָׁכְבָה בִלְבָנֶיהָ,

בֵּין הַלְבָנִים בִּלְבָנֶיהָ,

בֵּין הַצְּלָלִים הָעַלִּיזִים,

וְהַכָּרַת רוֹךְ־פָּנֶיהָ

עָנְתָה בָהּ, כִּי אוֹתִי יָלְדָה,

אוֹתִי יָלְדָה עֲדֵי־עַד.

כְּעֵין־שִׁכָּרוֹן אָז הִרְגַּשְׁתִּי,

זִיו־שִׁכָּרוֹן אָז הִרְגַּשְׁתִּי,

כָּל הָעוֹלָם חָגַג־סָבַב

וְאָנֹכִי הִתְנַטַּשְׁתִּי,

הִתְנַטַּשְׁתִּי כְבֶן־חוֹרִין,

כְּבֶן־רוּחַ, עֲדֵי־עַד.

לֹא יָדַעְתִּי, מַה נִהְיָתָה,

מִי הִשְׁתַּגַּע, מַה נִהְיָתָה,

וְנִשְׁמָתִי מַה זֹּאת תַּחְפּוֹץ,

וּמַדּוּעַ לֹא נִכְפָּתָה;

וּמִלְּבָבִי נָפְלוּ מִלִּים,

מִלִּים סְתוּמוֹת, עֲדֵי־עַד.

אַט שָׁאַלְתִּי: מַה זֹּאת אִמִּי?

כֵּן שָׁאַלְתִּי: מַה זֹּאת אִמִּי?

וְהִיא עָנְתָה: כְּלוּם אֶפְרוֹחִי,

אַתֶּם עִמִּי, אַתָּה עִמִּי,

טַל־דִּמְעָתִי לֹא יִּכָּחֵד,

לֹא יִכָּחֵד עֲדֵי־עַד.

לֹא תִכָּחֵד דִּמְעַת־עַיִן,

לֹא, לְעוֹלָם דִּמְעַת־עַיִן

וְאָנֹכִי לֹא אֶעֱזָבְכֶם

וְלֹא אֶהְיֶה אַל־וְאַיִן,

וְהַיְהוּדִי לֹא יִכָּחֵד,

לֹא יִכָּחֵד עֲדֵי־עַד.

לֹא יִכָּחֵד: הַבֵּט הֵנָה,

עַל שִׂפְתוֹתַי, הַבֵּט הֵנָה,

אֵיךְ מִתְנַשְּׁקוֹת אֵיךְ מִתְפַּלְלוֹת,

אִם כִּי חִוְּרוֹת הֵן, רְאֵה־נָא;

וְהַתְּפִלָּה לֹא תִכָּלֵא,

לֹא תִכָּלֵא עֲדֵי־עַד.

שַׁחַר־פֶּלֶא בָא לְמַעֲנִי,

חִישׁ־וְחֶרֶשׁ בָּא לְמַעֲנִי,

בֹּא בְנִי, נְקַבְּלָה פָנָיו,

אֱמָר־נָא: אִמִּי כֵן צִוְּתַנִי,

אֱמָר־נָא: אִמִּי, בַּת אֵל־חַיִּים,

בַּת אֵל־חַיִּים עֲדֵי־עַד.

כֵּן לִי לָחֲשָׁה הַחִוֶּרֶת,

כֵּן לִי, אִמִּי הַחִוֶּרֶת,

וְצַפְרִירֵי שַׁבַּת־קֹדֶשׁ

חֶרֶשׁ קָשְׁרוּ לָהּ עַטֶּרֶת,

וּשְׂפָתֶיהָ שִׁיר מִלֵּלוּ,

שִׁיר מִלֵּלוּ עֲדֵי־עַד.

וְהַשַּׁחַר בָּא בִנְשִׁיקָה,

אֱלֵי אִמִּי בָא בִנְשִׁיקָה,

וְאָנֹכִי הִשְׁתַּפַּכְתִּי

בְנִשְׁמָתָהּ הָעַתִּיקָה,

בְּנִשְׁמָתָהּ הַמְזַמֶּרֶת,

הַמְזַמֶּרֶת עֲדֵי־עַד.

1907

---

זוֹ נַפְשֶׁךָ.

מאת

אביגדור המאירי

וְיֵשׁ אֲשֶׁר אַלְפֵי מִלְחָמוֹת

תְּהִימֶנָה בְדָמְךָ כִדְבוֹרִים,

וְהַחַיִּים מִסְּבִיבָךְ שַׁאֲנַנִּים,

שַׁאֲנַנִּים וּבְרוּכִים וּטְהוֹרִים.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר אַלְפֵי עֵינַיִם

בָּךְ צוֹפוֹת כְּשֵׁדִים מֵרָמָה,

וְאַתָּה אָז שׁוֹכֵב פְּרַקְדָּן

וּתְזַמֵּר שִׁיר־תְּנוּמָה בִדְמָמָה.

1911

---

תְּפִלָּה קְצָרָה.

מאת

אביגדור המאירי

סְלַח לִי נָא אֲדוֹנַי אֶת חַיַּי הָעַלִּיזִים,

אֶת חַיַּי הַצּוֹחֲקִים כְּזוֹהַר מִתּוֹךְ מֹחִי;

סְלַח לִי נָא אֶת אָשְׁרִי, אוֹשֶׁר נִשְׁמַת־זִיזִים,

סְלַח לִי אֲדוֹנַי, כִּי מְאֻשָּׁר אָנֹכִי.

סְלַח לִי נָא אֲדוֹנַי אַהֲבָתִי הַמּוּזָרָה,

סְלַח לִי נִשְׁמוֹתַי, בְּלֹא־עֵת תִּתְפַּתַּחְנָה,

סְלַח לִי, כִּי לִפְעָמִים רוּחִי בִי נִשְׁבָּרָה,

סְלַח לִי אֲדוֹנַי, תְּפִלָּתִי לִי סְלַח־נָא.

סְלַח לִי צִיצֵי־גִילִי, בַקֶּרַח לִי פָרָחוּ,

סְלַח לִי נָא שִׁירָתִי, חֶדְוָתִי, עֱזוּז־כֹּחִי;

סְלַח לִי אֶת־חֲטָאתִי לִי אַחַי לֹא יִסְלָחוּ:

סְלַח לִי אֲדוֹנַי, כִּי מְאֻשָּׁר אָנֹכִי.

1904

---

אִמָּתִי: הַדַּסָּה.

מאת

אביגדור המאירי

הַדַּסָּה: זֶה הָיָה שֵׁם אִמִּי הַבְּרוּכָה

וְאָנֹכִי בֶן־הָדָס הַמְצַחֵק בְּאוֹר;

בֶּן־פְּרָחִים אָנֹכִי, בֶּן־אוֹרָה שְׁפוּכָה,

בֶּן נֶטַע־יִשְׁרָאֵל, בֶּן חֶדְוַת כָּל־דּוֹר;

הַדַּסָּה: זֶה הָיָה שֵׁם אִמִּי הַבְּרוּכָה

וְאָנֹכִי: בֶּן־הָדָס הַמְצַחֵק בְּאוֹר.

הַדַסָּה: זֹאת הָיְתָה נִשְׁמָתָהּ הַצְּנוּעָה,

וְאָנֹכִי: בֵּן־פּוֹרָת הַגָּדֵל בְּטַל;

חַיָּיתִי, שִׁירָתִי בְּשָׂשׂוֹן צְבוּעָה

וּפָנַי הַצּוֹחֲקִים נְטוּיִם אֶל־עָל:

הַדַּסָּה: זֹאת הָיְתָה נִשְׁמָתָהּ הַצְּנוּעָה,

וְאָנֹכִי: בֵּן־פּוֹרָת הַגָּדֵל בְּטַל.

הַדַּסָּה: זֹאת הָיְתָה אִמָּתִי הַיָּפָה

וְרֵיחַ־נִיחוֹח הִשְׁפִּיעָה עָלָי;

אֶת פִּרְיָהּ: עֵין שֶׁמֶשׁ־שֶׁל־מִזְרָח שָׁזָפָה,

עֵין שֶׁמֶשׁ־יְהוּדָה וְעֵין־אֲדֹנָי,

הַדַּסָּה: זֹאת הָיְתָה אִמָּתִי הַיָּפָה

וְרֵיחַ־נִיחוֹחַ הִשְׁפִּיעָה עָלָי;

הַדַּסָּה: אִמָּתִי, אִמָּתִי: הַדַּסָּה,

וְאָנֹכִי בֶּן הָדָס הַמְצַחֵק בְּאוֹר;

וְאִם סְבִיבִי הַתֵּבֵל נִכְמָשָׁה, נָמַסָּה,

לִי אָסוּר לְהִבּוֹל כְּעָלֶה בַבּוֹר:

הַדַּסָּה: אִמָּתִי, אִמָּתִי: הַדָּסָּה

וְאָנֹכִי: בֶּן־הָדָס הַמְצַחֵק בְּאוֹר.

1907

---

שְׁתֵּי נִשְׁמוֹתַי.

מאת

אביגדור המאירי

עַל נַהֲרוֹת מִזְרָח, יוֹשֶׁבֶת הָאַחַת

וּבְעֵינָהּ אֵל־שָׁלוֹם מִשְׁתַּקֵּף בְּתוֹם;

וְעֵל נַהֲרוֹת מַעֲרָב יוֹשֶׁבֶת הַשֵּׁנִית

וְתַחֲלוֹם חֲלוֹם.

וּבְעַרְבֵי עֵת־רָצוֹן, כִּי תִשָּׂא עֵינֶיךָ

וְתִרְאֶה שְׁנֵי צְלָלִים מִתְחַבְּקִים בָּרָם,

אָז דַּע, כִּי נְשָׁמוֹת, נְשָׁמוֹת הֵן שָׁמָה,

נִשְׁמוֹתַי הֵן שָׁם.

1911

---

בְּנוֹתֵינוּ הָעֲתִידוֹת.

מאת

אביגדור המאירי

(לאחות נשמתי: קלארה מילך.)

וּנְשִׁיקַת הָרוֹמֵמוּת לְאֵלֶה הַבְּתוּלוֹת,

הַמְּעַגְּבוֹת בְּאַהֲבָה נִסְתָּרָה עָלֵינוּ;

כִּי קָדוֹשׁ הוּא הַלַּהַב הַבּוֹעֵר רַק לָנוּ,

הַיּוֹקֵד לְמַעֲנֵנוּ וְחַי הוּא רַק בָּנוּ,

מִמֶּנוּ: מִלֵּב בְּנוֹתֵינוּ.

וּנְשִׁיקַת הָרוֹמֵמוּת לְאֵלֶה הַבְּתוּלוֹת,

הַשּׁוֹפְכוֹת אֶת לִבָּן בְּשִׁירָה, בִּתְפִלָּה;

כִּי נִפְלָא הוּא הַשַּׁחַר הַנָּם בְּנִשְׁמָתָן,

וְנִשְׂגָּב הוּא הָאֵל הַמְבֹרָךְ עַל שְׂפָתָן,

וּקְדוֹשָׁה כָל מִלָּה וּמִלָּה.

סְעָרוֹת קָרוֹת צוֹרְבוֹת בְּמַחֲנוֹת הַחַיִּים

וּפִרְחֵי עֵץ־חַיֵּינוּ נוֹשְׁרִים וְנוֹשְׁרִים;

מִלְחֲמוֹת חַלְלֵי־עוֹלָם וּנְפָשׁוֹת אֲמוּלוֹת –

וּנְשִׁיקַת הָרוֹמֵמוּת לְאֵלֶה הַבְּתוּלוֹת,

שֶׁאֵינָן נִצְמָדוֹת לַקּוֹשְׁרִים.

וּנְשִׁיקַת הָרוֹמֵמוּת לְאֵלֶה הַבְּתוּלוֹת,

הַחוֹזוֹת בְּכוֹכָב וּבְאוֹתוֹת שָׁמַיִם;

כִּי יָקָר יְגוֹן־נֶפֶשׁ בַּת־דְּבוֹרָה־וְחַנָּה

וּבְלִבָּה חוֹם־עוֹלָם וְנַפְשָׁהּ רַעֲנַנָּה

וּבְעֵינָהּ אַט לוֹחֲשִׁים הַחַיִּים.

---

לִפְעָמִים.

מאת

אביגדור המאירי

(למליץ־רוחי: המשורר יוסף הפטאי.)

לִפְעָמִים גַּם אֲנַחְנוּ נִפְלָאִים הִנֵּנוּ:

כִּי יֵרֵד עָלֵינוּ הַטָּל:

לִפְעָמִים הָרוּחַ יָנוּחַ עָלֵינוּ,

זוֹ רוּחַ־הַשְּׁתִיקָה־מֵעַל.

לִפְעָמִים: הָאֲנָחָה כָל מַשְּׂאַת נַפְשֵׁנוּ,

בָּעֶרֶב, בְּרֶדֶת הַיּוֹם,

לִפְעָמִים: עֲלָטָה מְסוּכָה בַעֲדֵנוּ

וְנַחֲלוֹם כֻּלָּנוּ חֲלוֹם.

לִפְעָמִים: כָּל אָשְׁרֵנוּ לְחַבֵּק, לִדְמוֹעַ

וּלְחַנֵּק הֶעָבָר הַמָּט;

וְיֵשׁ שֶׁנִּשְׁתּוֹלֵל בַּצְּחוֹק הַפָּרוּעַ

וְנִשְׁכַּח עֲבָרֵנוּ לָעַד.

1907

---

מִן הַמֵּצַר הָעִבְרִי.

מאת

אביגדור המאירי

שְׁתֵּי עֵינַיִם צְמֵאוֹת כְּלוּאוֹת בְּקָדְקָדִי

וּמִבַּעַד לִירִיעוֹתָן מִתְהוֹלְלִים הַחַיִּים.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,

חוֹלֶה הוּא בֶן־חֵקְךָ וּרְפֵה־הָעֵינַיִם.

אַל נָא תִשְׂחַק־רִנָּה בְאוֹר שִׁמְשְׁךָ הַגְּדוֹלָה,

לֹא אוּכַל לְהַבִּיט בָּךְ, עֵינַי טְרוּטוֹת.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,

חַלֵּק נָא אֶת הוֹדְךָ לִפְרוּטוֹת־פְּרוּטוֹת.

הַשּׁחַר כֹּה עָצוּם וּלְשׁוֹנִי כָל־כַּךְ עִבְרִית,

וְנַחֲלַת אֲבוֹתַי: נִיב־קִינָה וּסְלִיחָה.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם,

כְּלוּם דִּבַּרְתָּ פַעַם וְלֹא שְׁמַעְתִּיךָ?

1907

---

תְּפִלָּה בַקְּרָב.

מאת

אביגדור המאירי

אֱלֹהַי,

הַבֶּט־נָא מִשָּׁמַיִם בְּמִלְחַמְתִּי הַמּוּזָרָה

וּבְרוּחִי שֶׁכֹּה מָרָה,

הַבֶּט־נָא בְדַם פִּצְעִי וֶהֱיֵה עִמִּי בַצָּרָה.

אֱלֹהַי,

שְׁמָר־נָא קוֹל־שׁוֹפָרִי וְדַהֲרוֹת פַּרְסוֹת־סוּסִי,

עַד אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתִי,

הֵן אַתָּה הַיּוֹדֵעַ: הַהֵידָד כָּל מְנוּסִי.

אֱלֹהַי,

בָּרֵךְ־נָא כָל גֶּבֶר שֶׁחֲרוֹנְךָ יְצָרָהוּ,

שֶׁדְּבָרָיו עוֹד לֹא לָעוּ,

בָּרֵךְ־נָא אֲדֹנָי אֶת כָּל בֶּן־מַתִּתְיָהוּ.

אֱלֹהַי,

שְׁלַח־נָא אֵשׁ־זְוָעָה בְנַפְשִׁי הַחוֹלָה,

בְּמִלְחַמְתִּי הַגְּדוֹלָה,

וְקַבֵּל נָא דַם לִבִּי לְרָצוֹן לְעוֹלָה.

1908

---

יְהִי רָצוֹן.

מאת

אביגדור המאירי

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ

אֵל הָרוּחוֹת וְהַסּוֹדוֹת,

שֶׁתְּבָרְכֵנִי בְיִפְעָתְךָ,

בִּתְנוּבָתְךָ הַפּוֹרִיָּה,

וְתִתֵּן לִי חֶדְוַת־לֵבָב,

רוּחַ עָלֵז,

וְתִתֵּן לִי לֵב לְהוֹדוֹת.

תֵּן לִי עַיִן מְבֹרֶכֶת

מִבַּת־עֵינְךָ: אוֹר־הַחַמָּה,

תֵּן לִי דֶרֶךְ מְמֻשָּׁכָה,

מִתְפַּלֶּסֶת בֵּין הֶהָרִים,

בֵּין הַתְּשׁוּקוֹת הַנִּמְלָטוֹת:

דֶּרֶךְ אֵין־סוֹף

שֶׁל מַטָּרָה, שֶׁל מְגַמָּה.

תֵּן לִי מַעֲיָן הַנּוֹבֵעַ

מִמְּקוֹר קַדְמוֹן־כָּל־קַדְמוֹנִים,

שֶׁמִּשְׁבָּרָיו הַמִּתְחַבְּקִים

יִשְׂאוּ דָכְיָם, הֵד נְשִׁיקוֹת.

תֵּן לִי רוֹךְ עֲלוּמִים חַמִּים,

וְלַבְּקָרִים

תִּקְוֹת שׁוֹנוֹת, סוֹדוֹת שׁוֹנִים.

תֵּן לִי לִבּוֹת בִּי דְבֵקִים,

תֵּן בִּי רִנַּת עוֹד־יֵשׁ־חָזוֹן,

תֵּן בִּי כֹחַ־לֹא־יֵאָסֵף,

רוּחַ חֵשֶׁק, אִי־מְנוּחָה,

שִׁפְעַת גֶּשֶׁם־שֶׁל־נְדָבָה,

תֵּן בִּי דֶשֶׁן,

תֵּן בִּי זֶרַע, פֶּרִי, מָזוֹן.

תֵּן בִּי טַל תְּפִלּוֹתֶיךָ,

טַל הַמְחַיֶּה וְהַמְחַמֵּם,

תֵּן לִי פִלְאֵי־יַם רְחוֹקִים,

הֵד־נִשְׁמָתְךָ מְלֵא זִיזִים,

חַיִּים בְּרוּכִים וַעַלִּיזִים

עֲדֵי עוֹלָם,

אָמֵן, אָמֵן, אָמֵן, אָמֵן.

1909

---

בִּזְכוּת רְסִיס־דַּם אֶחָד.

מאת

אביגדור המאירי

וּבִזְכוּת טִפָּה אַחַת, שֶׁעוֹד לֹא הוֹבַשְׁתִּי,

בִּזְכוּת לְשַׁד־הֶעָבָר, דַּם־לֶב־אָבִי:

אֲבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל לְבָבִי,

עַל לְבָבִי, הָרוֹחֵץ בְּמַעֲיָנוֹת חֲדָשִׁים.

וּבִזְכוּת מֶבָּט אֶחָד, שֶׁעוֹד לֹא שָׁכַחְתִּי,

בִּזְכוּת עֵין אִמָּתִי, עֵין־הַטּוֹהַר:

אֲבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל הַזּוֹהַר,

עַל הַזּוֹהַר הַקָּרֵב וְשֹׁטֵף עֵינֵנוּ.

וּבִזְכוּת שִׁירָה אַחַת, שֶׁעוֹד לֹא נָשָׂאתִי,

בִּזְכוּת שִׁירַת־סוֹדִי הַכַּבִּירָה:

אֲבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל הַשִּׁירָה,

עַל שִׁירַת־יִשְׂרָאֵל הַפּוֹרֶשֶׂת כְּנָפָיִם.

וּבִזְכוּת נִצּוֹץ אֶחָד: מוֹרָשָׁה נוֹשָׁנָה,

זִיק נוֹעַר־עוֹלָמִים, זִיק אֵשׁ־הַתּוֹרָה:

אֲבַקֵּשׁ רַחֲמִים עַל הַבְּשׂוֹרָה,

עַל בְּשׂוֹרַת חַיֵּינוּ הַבָּאָה לִבְרָכָה.

1911

---

מוֹלֶדֶת־פִּתְאוֹם.

מאת

אביגדור המאירי

בִּלְבַב עִדָּן־וְעִדָּנִים וּבְתוֹךְ חֵיקָם שֶׁל הַזְּמַנִּים,

בֵּין הַנְתִיבוֹת הַנֶּעֱלָמוֹת,

בֵּין הַכֹּחוֹת הַנִּסְתָּרוֹת, הַנִּשְׁפָּעוֹת מִן הָאוֹרוֹת,

אוֹרוֹת־תְּנוּבַת־אֵין־הַסּוֹף:

שָׁם פִּלַּגְנוּ אֶת הַתְּעָלָה מִיּמוֹת מוֹצָא־הַחַרְצַנִּים,

מִיּמוֹת לֶדֶת סוֹד־הַנְּשָׁמוֹת,

שָׁם נָדַדְנוּ וְכֵן נִדַּד עַד סוֹף־תְּחוּם שֶׁל דּוֹר־הָדּוֹרוֹת,

בִּסְבַךְ נִבְכֵי הַצִּנּוֹרוֹת,

מִבְּלִי תְשׁוּבָה, מִבְּלִי חוֹף.

וּכְזִיק־פִּתְאוֹם בָּאנוּ הֵנָה. לֹא לְיַשֵּׁר עַקְמוּמִיוֹת

וְלֹא בָאנוּ לִפְתּוֹר שְׁאֵלוֹת;

וְלֹא בָאנוּ בְּחָק־נֶצַח עַל אוֹפַנֵּי הַמַּזָּרוֹת,

וְלֹא בָאנוּ לָגוּר פֹּה,

בָּאנוּ הֵנָה כְזִיק־פִּתְאוֹם אֶל הַנְשָׁמוֹת הַצּוֹפִיוֹת,

הָעַלִּיזוֹת־הָאֲבֵלוֹת;

לָתֵת יַד לְרֶגַע קָטָן לִבְנוֹת־שִׁירָה הַיְקָרוֹת,

הַמְזֻקָּקוֹת, הַמְטֹהָרוֹת,

עֵת שְׁאוֹן־נַפְשָׁן עַז מִנְּשׂא.

חַיֵּי נֶפֶשׁ־נִשְׁמָתֵנוּ: בְּרַק־אוֹר חַיִּים בַּתּוֹלָדָה,

רְסִיס־דַּם חַי שֶׁל תְּהוֹם־הַתְּהוֹמוֹת,

וְחַיֵּינוּ פֹה בָאָרֶץ, וְאַרְצֵנוּ פֹה בֵינֵיכֶם:

מוֹלֶדֶת־פִּתְאוֹם, רֶגַע־קָט.

מוֹלֶדֶת־פִּתְאוֹם, רֶגַע־קֹדֶשׁ, בָּרָק מַזְהִיר אוֹר־אַגָּדָה,

אוֹר הַיֹּפִי וְהַחֲלוֹמוֹת;

וְעַל דֶּרֶךְ פִּלְאֵי־עוֹלָם אִם נִתְרָאֶה חִישׁ לִפְנֵיכֶם:

אָז הַעֲצִּימוּ אֶת עֵינֵיכֶם

וְהִשְׁתַּחֲווּ, אַט, בַּלָּט…

1909

---

אִמִּי בִתְכֵלֶת־הַשָּׁמַיִם.

מאת

אביגדור המאירי

וְעֵינֶיהָ הַטְּהוֹרוֹת מִמְּרוֹם־תְּכֵלֶת לִי נוֹצֵצוֹת,

וְיָדֶיהָ הַלְבָנוֹת אֶת בְּשָׂרִי הֵן מַחֲלִיקוֹת;

וְנֶחָמָה לִי מַזְהֶרֶת בִּלְבָבִי אוֹבֵד־עֵצוֹת

וּבַשֶּׁמֶשׁ אַנַשֵּׁק

שְׂפָתֶיהָ הַמִּצְטַחֲקוֹת, הַדְּשֵׁנוֹת, הַמַּמְתִּיקוֹת.

וּבְרֶגַע שֶׁל־חֶסֶד, עֵת כִּלְיוֹתַי בִּי נִרְעָשׁוֹת

וְדָמִי יַךְ גַּלִּים כְּמַעֲיָן הַמִּתְגַּבֵּר:

אֶז אֶשְׁלַח אֶת נִשְׁמָתִי אֶל אוֹצַר כָּל הַנְפָשׁוֹת

וְאֶת פִּיהָ שָׁם אֶשְׁאַל:

צַוִּי עָלַי אִמִּי, צַוִּי עַל בְּנֵךְ וִידַבֵּר.

1909

---

תְּפִלָּתִי.

מאת

אביגדור המאירי

וַאֲשֶׁר בְּחֶסֶד אֵל

שָׁם תֵּשְׁבִי בָּעֲטָרָה:

הַבִּיטִי מִשָּׁמַים אִמִּי הַיְקָרָה.

עוֹד בְּנוֹב הַיּוֹם,

עוֹד הוֹמָה הַסְּעָרָה:

הָגִינִי עַל בֶּן־חֶלְבֵּךְ, אִמִּי הַיְקָרָה.

הָגִינִי עַל בְּנֵךְ

הֱיִי עִמּוֹ בַצָּרָה:

שִמְרִינִי נָא לְרֶגַע, אִמִּי הַיְקָרָה.

לִבֵּךְ שִׁמְרִי בִי,

וְנַפְשֵׁךְ הַבָּרָה:

חֶדְוַת חַיִּים הִיא לִי, אִמִּי הַיְקָרָה.

חֶדְוַת־חַיֵּי־אוֹר

וּמְקוֹר יַם־נְהָרָה –

עוֹד־מְעַט וְתִכְבֶּה, אִמִּי הַיְקָרָה.

עוֹד־מְעַט מִזְּעֵיר

וְדִמְעָתִי נִגָּרָה:

עִצְרִי, עִצְרִי בַעֲדָהּ, אִמִּי הַיְקָרָה.

עִצְרִי בַעֲדָהּ עוֹד,

עַד אַעֲלֶה הֶהָרָה,

הַשָּׁמַיִם כֹּה זַכִּים, אִמִּי הַיְקָרָה.

1910

---

זְכָר־נָא לִי יְיָ.

מאת

אביגדור המאירי

וְאִם נַפְשִׁי הַפְּרוּעָה הִתְרוֹקְנָה יְיָ

וַעֲתִידִים לְהִמּוֹט אֲשׁוּרַי:

כְּאַהֲבָתְךָ יְיָ עֲשֵׂה לִי,

זְכָר־נָא לִי יְיָ חַטְּאוֹת נְעוּרַי.

זְכָר־נָא, כִּי לִהְיוֹת הִרְהַבְתִּי הַפַּעַם,

כִּי חָלֹם חָלַמְתִּי נִשְׂגָּבוֹת;

נָא שֵׁב אָז בִּלְבָבִי הַנָּבוּב,

הֵן אַתָּה יְיָ מִשְׁתַּקֵּף בַּלְּבָבוֹת.

זְכָר־נָא לִי: עָלֶיךָ הִתְרוֹקְנָה נִשְׁמָתִי,

עוֹז חֶפְצִי, תִּקְוֹתַי, יְמֵי־שִׁמּוּרַי.

כְּאַהֲבָתְךָ הַגְּדוֹלָה עֲשֵׂה לִי:

זְכָר נָא לִי יְיָ חַטְּאוֹת נְעוּרַי.

1909

לתנובות ולבשׂורות

מאת

אביגדור המאירי

---

הנני מסיר מעלנו את צעיף האמש הנבוך ואַראה את שתי הבריות, העומדות בין גלי דמי־העבר הרותחים ונשפכות זו בזו בזוהר השמש הנוגה: אנכי ואת. ברוכה זאת הברכה, המנעמת זמירות־נוגה והמעוררת גרוי־תנובה־יהודית: תנובת שולמית־הנצחים.

הנני מסיר מעלנו את צעיף האמש הנבוך ואַראה את שתי הבריות, העומדות בין גלי דמי־העבר הרותחים ונשפכות זו בזו בזוהר השמש הנוגה: אנכי ואת. ברוכה זאת הברכה, המנעמת זמירות־נוגה והמעוררת גרוי־תנובה־יהודית: תנובת שולמית־הנצחים.

---

אַפִּרְיוֹן.

מאת

אביגדור המאירי

וּבְרַעַד לֵיל־שִׁמּוּרִים, בֵּין לַהֲבוֹת־דַּם עֲצוּרוֹת

אָחוּשָׁה רֵיחַ בִּשְׂרֵךְ כְּשֶׁמֶן הַמּוֹר:

שָׁלוֹם לָךְ בְּתוּלָה עֲטֶרֶת כָּל הַצּוּרוֹת,

שָׁלוֹם לְעֵת־דּוֹדַיִךְ וְשָׁלוֹם לַתּוֹר. –

שָׁלוֹם לִסְבִיבָתֵךְ הַהוֹלֶכֶת אַט וּקְרֵבָה,

כְּרוּחַ אֲבִיב־קוֹדֶשׁ, הַמְעוֹרֵר לִקְרָב;

שָׁלוֹם לָךְ מַזְהֶרֶת, שָׁלוֹם לָךְ נְקֵבָה,

וְשָׁלוֹם לֵאלֹהַיִךְ הַמְּצַוֶּה: אֱהָב.

תְּשׁוּקוֹת דּוֹר־הֶעָתִיד מִדָּמַי אַט־הוֹמִיּוֹת

וְקָרְבְּנוֹת־הַתְּנוּבָה, הַמְּצַפִּים לְאֵשׁ;

נָא עִרְכִי בִי מִלְחָמָה, מִלְחֶמֶת־קַדְמוֹנִיוֹת,

מִלְחֶמֶת הַיְּצִירָה, מִלְחֶמֶת כָּל־יֵש.

עִמְדִי לִפְנֵי עֵינַי כְּאֵם־כָּל־הוֹד־הַבְּרִיאָה,

אֶת כִּתְרִי לָךְ אוֹשִׁיטָה וְאֶקּוֹד לָךְ אַט:

בְּרוּכָה תְּנוּבָתֵךְ הַקְּדוֹשָׁה, הַפּוֹרִיָּה

וּבָרוּךְ חֵן־סוֹד־יָפְיֵךְ, סוֹד סָתוּם־לָעַד.

בְּרוּכָה נְשִׁיקָתֵךְ הַמְחַיָּיה בִי הַדּוֹרוֹת,

הָעֲתִידִים לִרְאוֹת אוֹרָה וְלָשִׁיר שִׁיר חָי;

בְּרוּכִים בְּתוּלַיִּךְ: קֵן־תְּנוּבוֹת וּבְשׂוֹרוֹת,

כְּלִיל־קָדְשֵׁי־הָאָדָם וְהוֹד־אֲדֹנָי.

בְּרַק־אוֹר חַיֵּי־עוֹלָם וּקְדוּשַׁת־לֵב נִפְלָאָה

מְחַכִּים לִנְשִׁיקָתִי זֶה עִתּוֹת דּוֹר־דּוֹר,

בֹּאִי, אֱהָבִינִי אַהֲבָה לֹא־נִשְׁמָעָה,

הָעִירִי פְלָאוֹת־חַיִּים וְצַו תְּנִי לָאוֹר.

אַלְפֵי מִינֵי־יוֹפִי בְקִרְבִּי שָׁם נִרְדָּמִים

וְרִבֲבוֹת הַכֹּחוֹת הָעוֹרְגִים לְשִׁיר;

בֹּאִי כַלַּת־בְּרָכָה אֶל אַפִּרְיוֹן חֲתַן־דָּמִּים:

בְּשֵׁם אֵל זָן־אֲרָזִים וְאֵזוֹב בַּקִיר.

חוֹרֶף־שְׁמִטָה אָרוּךְ עָבַר חִישׁ עָלֵינוּ

וַאֲנַחְנוּ נִרְדַּמְנוּ בְלֵב עַם חַי־בַּסַּד;

וְעַתָּה – לְאוֹר־בּוֹקֶר צִוָּנוּ אֱלֹהֵינוּ,

לַנְשִׁיקוֹת וְלַפְּרִיחוֹת, וּלְבִרְכַּת חַיֵּי־עַד.

מִמִּזְרָח־שֶׁמֶשׁ בָּאנוּ, מֵאֶרֶץ אוֹר־פּוֹרִיָּה,

שְׁלִיחֵי יְבוּל־אֲדָמָה הָרַעֲנָן וְהֶחָם;

אָנֹכִי: אַב דּוֹר־חָדָשׁ וָאַתְּ: אֵם הוֹד־הַתְּחִיָּה,

מְשִׁיחֵי־אַהֲבָה נָחְנוּ, הַמְּבַשְׂרִים לַדָּם.

נָא בֹאִי אֵלַי חֶרֶשׁ בִּקְדוּשַׁת תּוֹם־דָּמַיִךְ,

בִּקְדוּשַׁת בַּת־יְהוּדָה, הַמְּפַעֲפַעַת כַּטַּל;

נַשְׁקִינִי בִשְׂפָתַיִךָ, נַשְׁקִינִי בְעֵינַיִךְ,

וְקַדְּשִׁי בִי כָל חֵשֶׁק, כָּל כֹּחַ וֶאֱיָל.

נַשְׁקִינִי עַל לְבָבִי וְטַהֲרִי אֶת הָאַהֲבָה,

אַהֲבַת עַם־הַתּוּגָה, הַבְּלוּלָה בִּכְאֵב;

תַּאֲוַת קָדְשֵׁי־חַיִּים תְּהִי נָא זֹאת הַתַּאֲוָה,

תַּאֲוַת אֵשׁ־רוֹמֵמָה, אֵשׁ חַיֵי כָּל־לֵב.

נַשְׁקִינִי נָא עַל עֵינִי, הַמְחַכָּה־הַצּוֹפִיָה:

הַרְאִינִי נָא הַנְּשָׁמוֹת בַּל יוֹדְעוֹת שִׁיר־נְהִי;

נַשְׁקִינִי נָא עַל מוֹחִי: יָקוּמוּ נָא לִתְחִיָּה

כָּל תִּקְוֹת אֻמַּתֵנוּ – בְּקִרְבֵּךְ וּבִי.

יָקוּמוּ נָא לִתְחִיָּה, יָפִיצוּ זַרְעֵי־אוֹרוֹת

עַל תַּלְמֵי אַדְמַת־עָתִיד הַחוֹלְמִים בִּשְׁנָת;

נְפַלֵּג אֶת הַתְּעָלָה לַתְּנוּבוֹת וְלַבְּשׂוֹרוֹת

הַבָּאוֹת אַט לִבְרָכָה עַל כַּנְפֵי תוֹר־פָּז…

1904

---

חֲנֻכַּת הָאַהֲבָה.

מאת

אביגדור המאירי

חֵן־אַהֲבַת אֲבוֹתֵינוּ וְזִיוָהּ כְּבַר פָּנָה:

וַאֲנַחְנוּ נְחַדֵּשׁ אֶת הָאַהֲבָה הַנּוֹשָׁנָה.

הַלְּבָבוֹת כְּבַר יָבְשׁוּ וַתִּיבַשׁ הַנְּשִׁיקָה:

וְאָנֹכִי אַנַשְּׁקֵךְ בַּנְשִׁיקָה הָעַתִּיקָה.

וְדוֹרוֹת־חַיֵּי־גָלוּת בְּסוֹד הִתְנוּ אֲהָבִים:

וְאַהֲבַתִי־אֲנִי בַּל תֵּדַע בּוֹשֶׁת־כְּזָבִים.

וְאַהֲבת הֶעָבָר בִּדְמָעוֹת מְלוּכְלָכָה:

וַאֲנַחְנוּ נְנַשֵּׁק בְּשָׂשׂוֹן וּבִבְרָכָה.

וּנְשִׁיקַת בְּנוֹת־גִּילֵךְ נִכְלָמָה הִיא וּנְכֵאָה:

וְאַתְּ תֶּאֱהָבִינִי כְרָחֵל וּכְלֵאָה.

זִיו־אַהֲבַת אֲבוֹתֵינוּ כְבַר עָבַר וּפָנָה:

וַאֲנַחְנוּ נְחַדֵּשׁ אֶת הָאַהֲבָה הַנּוֹשָׁנָה.

1909

---

יְגוֹן הָעֲלָמוֹת קָדוֹשׁ.

מאת

אביגדור המאירי

אַהֲבָתִי: סַם־חַיִּים לְכָל נוּגָה וְחִוֶּרֶת,

בֹּאנָה הָעֲלָמוֹת נַשְׁקֵנָה אֶת נִשְׁמָתִי,

אֶת נִשְׁמָתִי הָאַחֶרֶת.

נַשְׁקֵנָה אֶת מוֹרָשַׁי הָרוֹעֲדִים בְּתוֹךְ מֹחִי

בִּשְׁבִילְכֶן, בְּנוֹת־יָגוֹן, אֶפְשׁוֹט אֶת שְׂשׂוֹנִי:

בִּשְׁבִילְכֶן נוּגֶה אָנֹכִי.

מוּל עֵינְכֶן הַלּוּטָה בַחֲלוֹם־רֹךְ וְכָל־צַעַר

לֹא אֵדַע לְדַבֵּר בְּכוֹבֶד רֹאשׁ־יְשִׁישִׁים:

מוּל עֵינְכֶן אֲנִי נַעַר.

אֵלַי יָבֹא כָל חוֹלֵם, וִיגוֹנְכֶן לִי עֲטֶרֶת,

בֹאנָה הָעֲלָמוֹת נַשְׁקֵנָה אֶת נִשְׁמָתִי,

אֶת נִשְׁמָתִי הָאַחֶרֶת.

1909

---

שִׁיר תְּנוּבָה.

מאת

אביגדור המאירי

וְחַנֵּן לֹא אֶתְחַנֵּן: הָבִינִי אֶת הָאוֹת,

בְּעֵינֵי לָךְ כִּי אֶקְרוֹץ, בְּקֶרֶן דִּמְעַת־עוֹז,

וּמָלֵא אָז אָנֹכִי פְּלָאִים שֶׁל הָאַהֲבָה,

וּמָלֵא אָז אָנֹכִי נְשִׁיקוֹת־אֵשׁ־וְזַעֲוָה

וְהָרֵק אָז אָרִיקָה בְּנַפְשֵׁךְ אֶת הַכּוֹס –

וְקָרוֹץ לָךְ כִּי אֶקְרוֹץ: הָבִינִי אֶת הָאוֹת.

וְאַחַת כִּי נְשַׁקְתִּיךְ: לְדַרְכֵּךְ לָךְ לְכִי,

וְאַחַת כִּי נְשַׁקְתִּיךְ: אַל תִּשְׁאֲלִי לִשְׁמִי,

אַחֶרֶת אָז עַל דַּרְכִּי, שֶׁעוֹד לֹא רְאִיתִיהָ,

אַחֶרֶת, הָעוֹצֶמֶת אֶת עֵינָהּ וְאֶת פִּיהָ,

אַחֶרֶת: מַעֲיָן חָתוּם וְלֹא תֵדַע אֶת שְׁמִי,

וְאַחַת כִּי נְשַׁקְתִּיךָ: לְדַרְכֵּךְ לָךְ לְכִי.

1908

---

צְלָלִים, בִּתִּי, צְלָלִים.

מאת

אביגדור המאירי

הַיָּרֵחַ אַט הִסְתַּתֵּר

בִּסְבַךְ לֵיל־הַיְעָרִים,

וּלְפָנֵינוּ וּלְאַחֲרֵינוּ

צְלָלִים, בִּתִּי, צְלָלִים.

רוּחַ קַלָּה מִתְלַחֶשֶׁת:

רִגְשֵׁי־לֵב אֻמְלָלִים;

וּמֵאֵיזֶה מֶרְחָק טָמֵא

נוֹסְעִים בִּי הַצְּלָלִים.

נַפְשֵׁךְ בִּתִּי, נֶפֶשׁ תַּמָּה,

טְבוּלַת־אוֹר וּטְלָלִים,

וְאָנֹכִי – אַל תִּשְׁאָלִי,

צְלָלִים, בִּתִּי, צְלָלִים.

מַעְיַן שִׁירַי: מִקְוֵה־זֹהַר,

רִנַּת הֵד־הֶהָרִים,

וַאֲבוֹתַי חוֹזֶה עָשוּ

עִם אֱלִיל־הַצְּלָלִים.

קֶרַח נוֹרָא בִי מִתְגַּנֵּב,

נִטְפֵי־נָקָם מָרִים –

אַל תִּירָאִי, שָׁוְא וְהֶבֶל:

צְלָלִים, בִּתִּי, צְלָלִים.

אֵיזֶה פַּחַד, אֵיזֶה רָקָב,

אֵיזֶה חַיִּים בָּלִים,

אַתְּ, אָנֹכִי, אֵלִי – הַכֹּל:

צְלָלִים נַחְנוּ, צְלָלִים.

מֵתֵי־עוֹלָם שֶׁהִתְרַגְּזוּ,

קָמוּ מִן הַקְּבָרִים,

מֵתִים חִוְּרִים, נוּגִים, קָרִים:

צְלָלִים, בִּתִּי, צְלָלִים.

אַתְּ תִּפְחֲדִי, תִּזְדַעֲזָעִי

חֶרֶשׁ בְּמִסְתָּרִים…

אוֹי לִי, אִם אֶל תּוֹךְ נִשְׁמָתֵךְ

חָדְרוּ אֵל הַצְּלָלִים.

תְּנִי לִי שְׂפָתֵךְ אֶל שִׂפְתוֹתַי,

פֶּן נִפּוֹל כַּחֲלָלִים –

נְשִׁיקָה חַמָּה מִשְׁתַּפֶּכֶת:

וְנָסוּ הַצְּלָלִים.

1904

---

הָאַגָּדָה הַחִוֶּרֶת.

מאת

אביגדור המאירי

מַעֲשֵׂה בְרִיבָה אַחַת שֶׁפָּגְעָה בוֹ עַל דַּרְכּוֹ,

וּבְעֵינָיו הַחוֹלְמוֹת הִבִּיטָה לְפִי־תּוּמָהּ,

וַיָּבֹא רוּחַ צוֹרֵב וַיַּפְשֵׁט אֶת־נִשְׁמָתוֹ,

וַיַּצִיגֶהָ עֵרוּמָה.

וְאֵין־כְּסוּת וְאֵין־כָּל־כְּלִימָה הִתְהַלֵּךְ אָז בַּחוּצוֹת,

בֶּן־אַבַּיֵי־וְרָבָא הֲלוּם־רֵיחַ־הַנְּקֵבָה,

וַיִּשְׁפּוֹךְ שִׁירַת־קָדִים־מִלְּבָבוֹ הַפָּתוּחַ,

מִנַּפְשׁוֹ הַשּׁוֹבֵבָה.

וּבַבּוֹקֶר לֹא־עָבוֹת הִתְעַלֵּף בָּעֵינָיִם,

וּמֹחוֹ אָז יָבֵשׁ וְנַפְשׁוֹ לֹא עוֹד־סָרָה,

וַתָּבֹאנָה הָעֲלָמוֹת וַתַּעַרְנָה אֶת נִשְׁמָתָן

עַל גְּוִיָתוֹ הַקָּרָה.

1909

---

מִשְׁכִינִי נָא, מִשְׁכִינִי.

מאת

אביגדור המאירי

רוּח קַל וְעָלֵז חֶרֶשׁ מַרְעִידֵנִי

וִיפַזֵּר אֶת־חֲלוֹמִי –

נָא שִׁכְבִי לַהֲדוֹמִי.

אֵיזוֹ חָזוּת־קָשָׁה עָבְרָה עָלַי דּוּמָם,

עֵין נֶפֶשׁ מְבַקֶּשֶׁת –

נָא פִרְשִׂי עָלַי רֶשֶׁת.

מֶרְחַקִּים יְפַתּוּנִי לַעֲזוֹב אוֹתֵךְ נֶצַח,

הַקְדִישֵךְ לִיתוֹמָה –

הָקִימִי עָלַי חוֹמָה.

נֶפֶשׁ אִשָּׁה־סוֹטָה קוֹרַאַת אוֹתִי הַרְחֵק

בְּרֵיחַ־חֵטְא נִיחוֹחַ –

מִשְׁכִינִי נָא בְכֹחַ.

אוֹי וַאֲבוֹי לָךְ: נְבוּאָה בִי נוֹצֶצֶת,

בִּנְשִׁיקָה תַחְרִיבִינִי –

מִשְׁכִינִי נָא, מִשְׁכִינִי.

1907

---

תָּאֳמֵי־נֶפֶשׁ.

מאת

אביגדור המאירי

וְאֵלִי אַל תְּבַקְּשִׁי, וְאֵלִי לִי: אַתְּ,

אֵל צָעִיר הַיּוֹשֵׁב וּמוֹלֵךְ.

וְלִבִּי אַל תְּבַקְּשִׁי, וְלִבִּי לִי: אַתְּ,

לֵב סוֹעֵר הַמְרַנֵּן־וְהוֹלֵךְ.

וְחַיַּי אַל תְּבַקְּשִׁי, וְחַיַּי לִי: אַתְּ,

וּבְקִרְבֵּךְ בְּרָאָם אֱלֹהַיִךְ.

וְאוֹתִי אַל תְּבַקְּשִׁי, וְאָנֹכִי זֶה: אַתְּ,

בִּבְשָׂרֵךְ, בְּאִישׁוֹן עֵינַיִךְ.

1910

---

תְּנִי לִי נַפְשֵׁךְ.

מאת

אביגדור המאירי

עֵינֵךְ, שְׂעָרֵךְ, חֲמֻדּוֹת גֵּוֵךְ:

מְתוּקָה אַתְּ וִיקָרָה;

נֶפֶשׁ נַפְשֵׁךְ נָא לִי תֵנִי,

נַפְשֵׁךְ שֶׁכֹּה בָרָה.

הַטְבִּיעִינִי בְיַם דָּמַיִךְ,

מַר אֶזְעַק לִקְרָאתֵךְ:

תְּנִי לִי נַפְשֵׁךְ, נַפְשֵׁךְ תְּנִי לִי,

תְּנִי לִי אֶת נִשְׁמָתֵךְ.

1908

---

שְׁתֵּי עֵינַיִם מַחֲלִיקוֹת וּמְרַפְּאוֹת.

מאת

אביגדור המאירי

חֲלוֹמוֹת מְטֻשְׁטָשִׁים וְרִבֲבוֹת לְבָטִים:

אֵלֶה הֵם חַיֵּינוּ הַקְדוֹשִׁים כָּל־כָּךְ.

הַבִּיטִי נָא בְתוּלָה, מִצְחִי מְלֵא־קְמָטִים,

נָא שִׁלְחִי שְׁתֵּי עֵינַיִךְ, שְׁכִינָתֵךְ,

וְהַחֲלִיקִי אֶת חַיַּי בִּיגוֹנֵךְ הָרַךְ.

נָא שִׁלְחִי שְׁתֵּי עֵינַיִךְ, יְגוֹן טַהֲרַת־יֶלֶד,

הָעֵינַיִם כֹּה יְקָרוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה.

וְאוֹי לוֹ לָאָדָם שֶׁאֵין לוֹ פֹה בַחֶלֶד,

זוּלַת נֶפֶשׁ־עַצְמוֹ הַמְזַמֶּרֶת,

זוּלַת רַעַשׁ דָּמִים וַאֲרֶשֶׁת הַפֶּה.

הַבִּיטִי נָא בַת־תּוּגָה, גַּם עַצְמִי זֶה אָבַדְתִּי,

וַיֹּאבְדוּ כָל עוֹלָמַי בְּזֶרֶם יַם־הוֹד;

וְלִפְנֵי שְׁתֵּי עֵינַיִךְ אֶת נַפְשִׁי הֵן פָּשַׁטְתִּי,

וָאַעֲמוֹד לְפָנַיִךְ בְּכָל־תּוּמִי,

כְּנֶפֶשׁ עֵרוּמָה שֶׁאֵין לָהּ שׁוּם סוֹד.

רְחוֹקִים הֵם הַחַיִּים מִכְּמוֹנִי עַד אֵין־חֵקֶר

וְאָנֹכִי אַחַבְּקֵם בְּאַהֲבָה אוֹ בִשְׁאָט.

הַבִיטִי נָא בְעֵינַי, בְּעֵינֵי נְבִיא־שֶׁקֶר,

וּתְנִי עָלַי חוֹתָמֵךְ הַטָּהוֹר:

זִיו־עֵינֵךְ הַנֶּאֶצַל מִקְּדוּשַׁת יְגוֹן־עַד.

1911

---

כֶּתֶם־בְּשׂוֹרָה.

מאת

אביגדור המאירי

וּבְאַהֲבַת הָרוֹמֵמוּת אֲבָרֵךְ שְׁנֵי שָׁדַיִךְ,

שְׁנֵי הָרֵי־תְנוּבָתֵךְ:

בָּרוּךְ הוּא הַכֶּתֶם, הַמְבַצְבֵּץ עֲלֵיהֶם,

עֵת אָבֹא לִקְרָאתֵךְ.

בָּרוּךְ הוּא הַכֶּתֶם: שׁוֹשַׁן־אֲבִיב־חַיִּים,

הַמָּלֵא זִיז־אוֹרָה;

בָּרוּךְ הוּא הַבָּרָק, בְּרַק אֵל־חַיֵּי־רָגַע,

הַמְבַשֵּׂר הַבְּשׂוֹרָה.

1910

---

שָׁם, בֵּין קָדְשֵׁי בְתוּלַיִךְ.

מאת

אביגדור המאירי

וּבְגַן־עֶדְנוֹ שֶׁל לִבָּתֵךְ,

וּבְלֵב גַּן־חֲמוּדוֹתַיִךְ

כְּשַׂר־שֶׁל־פְּרָחִים שָׁם אֶתְרַפֵּק,

כְּשַׂר־שֶׁל־עַצְלוּת שָׁם אֶתְרַפֵּק,

כְּשַׂר־שֶׁל־תְּנוּבָה שָׁם אֶתְרַפֵּק,

וּלְבִרְכּוֹתַי אֶתֵּן צָו.

כָּל נְשִׁיקוֹת אֵשׁ בֶּן־מִזְרָח,

שֶׁבִּי רוֹתְחוֹת כְּיַם־שֶׁל־בְּרָכָה,

אֶשְׁלַח בָּךְ לְסַם־שֶׁל־חַיִּים,

אָרִיק בָּךָ לְסַם־שֶׁל־חַיִּים,

דֶּשֶׁן־פִּרְיָה, סַם־שֶׁל־חַיִּים,

סַם־יְבוּל־שִׁירָה, וִיבוּל־אוֹר.

בִּרְכַּת־זְכָרִים כֹּה בְרוּכָה,

שִׁפְעַת־אַהֲבָה כֹה קְדוֹשָׁה:

לֹא נִבְרָאָה לְשַׁעֲשוּעִים,

לְגַעֲגוּעִים, לְשַׁעֲשׁוּעִים,

לְגִיל־יוֹנִים, לְשַׁעֲשׁוּעִים,

הִיא לֹא נִתְּנָה בִּשְׁבִיל חֵן.

פִּלְאֵי־דַם וּבְרִית אֵל־בּוֹרֵא,

אַהֲבַת בְּרִיּוֹת שׁוֹתֵי־זֹהַר,

שֶׁלֹּא רָאוּ עוֹד מֵעוֹלָם,

שֶׁלֹּא חָיוּ עוֹד מֵעוֹלָם,

שֶׁלֹא נָשְׁקוּ עוֹד מֵעוֹלָם,

פֹּה בַגָּלוּת הַלָּזֹאת.

וְהַתְּשׁוּקָה, זֹאת הַמְתוּקָה,

הַשּׁוֹפַעַת בְּעַצְמוֹתַי:

בְּגַן־עֶדְנֵךְ שָׁם אַצִּיתָה,

בִּלְבַב גַּנֵּךְ שָׁם אַצִּיתָה,

מֵיטַב נַפְשֵׁךָ שָׁם אַצִּיתָה,

מֵיטַב חַיֵּי יוֹנַת־תּוֹם.

נִטְעֵי חֶדְוַת דּוֹר בֶּן־חוֹרִין,

פְּרִי הִלּוּלֵי תִקְוָתֵנוּ

אֶטַּע אֶל תּוֹךְ בְּתוּלַיִךְ,

רְסִיסֵי טוֹהַר בְּתוּלַיִךְ,

קֹדֶשׁ־קָדְשֵׁי בְּתוּלַיִךְ,

חֶדְוַת־תֵּבֵל וַאֲדֹנָי.

וְהַדּוֹר הַקָּם לִתְחִיָּה

מִתּוֹךְ תְּנוּבַת אַהֲבָתֵנוּ,

חֶרֶשׁ יָרוֹן: אָח, אַשְׁרֵיכֶם,

יִקּוֹד יָרוֹן: אָח, אַשְׁרֵיכֶם,

אַשְׁרֵי דִמְכֶם וְאַשְׁרֵיכֶם,

אַשְׁרֵי הַדָּם שֶׁלּוֹ כָךְ.

1908

---

צַוָּאָה.

מאת

אביגדור המאירי

וְהָאִישׁ הַיּוֹדֵעַ הַלְבִּינֵךְ כָּמוֹנִי

בִּנְשִׁיקָתוֹ הָאַחַת:

הוּא יִנְחַל אֶת רֶטֶט־שָׁדַיךְ הַטָּהוֹר

בְּרִדְתִּי הַשַּׁחַת.

וְהָאִישׁ הַיּוֹדֵעַ כָּמוֹנִי הַכְנִיעַ

אֶת סַעֲרוֹת דָּמַיִךְ:

הוּא יֵשֵׁב עַל כִּסְאִי בְתוֹךְ עוֹלָמוֹתֵךְ,

הוּא יָבֹא עָלַיִךְ.

1908

---

עַל כִּסֵא הַמְאוּמָה.

מאת

אביגדור המאירי

וְאֶת רֹאשִׁי הַשִּׁכּוֹר מִשִּׁירָה

שׂוֹם כִּי אָשִׂימָה בְכַפֵּךְ:

לִמְאוּמָה אֶשְׁתַּפֵּךְ.

מִשְּׂדֵה־קְרָב הַחֲלוֹמוֹת נִמְלָטָה

אָז נֶפֶשׁ יְהוּדִית עַתִּיקָה

לְמִקְלַט־הַנְשִׁיקָה.

לֵב־רוֹעֵד, צְחוֹק־אִשָּׁה, עֵין־פִּרְחָה

עִם צִבְאוֹת חֲלוֹמוֹת־הַפֶּגַע

נִלְחָמִים לְרֶגַע.

וּמַחֲנוֹת, וּפְגָעִים וְצָרוֹת,

וּסְפֵקוֹת, וְיִפְעוֹת וּצְלָלִים

בִּי יִפְּלוּ חֲלָלִים.

וְנַפְשִׁי כְמַלְכַּת־הָאַיִן

תִּנָּפֵשׁ דּוֹמֵמָה וּסְתוּמָה

וְלֹא תֵדַע מְאוּמָה.

1907

---

וּבְחָשְׁשִׁי בְרֹאשִׁי...

מאת

אביגדור המאירי

וּבְחָשְׁשִׁי בְרֹאשִׁי: הָפִיעִי לִי בַחֲלוֹמִי,

הַחֲלִיקִי אֶת לְבָבִי, וְהַבִּיטִי וְדוֹמִי;

תְּנִי לִי שְׁתֵּי עֵינַיִךְ הַגְּדוֹלוֹת, הַיְהוּדִיּוֹת,

הַאֲצִילִי עָלַי חַסְדֵךְ, חֶסֶד אֵם־הַבְּרִיוֹת,

וְנַשְׁקִי אֶת נִשְמָתִי, וְאֶת עֵינַי עֲצוֹמִי,

וּבְחָשְׁשִׁי בְרֹאשִׁי: הָפִיעִי לִי בַחֲלוֹמִי.

וּבַהֲלוֹךְ לִבִּי שׁוֹלָל לִקְרָבוֹת־עַד כַּבִּירִים:

הַשְׁכִּיבִינִי נָא בְחֵיקֵךְ וְשִׁירִי לִי שִׁירִים;

וְאִמְרִי לִי: פְּתַיִּי, שְׁכַח נָא כָל־מִלְחָמָה,

זוּלָתִי הַכֹּל הָבֶל, כֹּל עֲלֵי־אֲדָמָה;

רְאֵה: שְׁנֵי אִישׁוֹנַי מְנוּחַת־עַד מַזְהִירִים –

וּבַהֲלוֹךְ לִבִּי שׁוֹלָל: נָא שִׁירִי לִי שִׁירִים.

וּבִנְפוֹל עָלַי תַּרְדֵּמָה: שְׁבִי נָא לִימִינִי,

שְׁבִי כְצֵל־אִמָּתִי וְחֶרֶשׁ שִׁמְרִינִי;

לִחֲשִׁי לִי חֲלוֹמוֹת, כַּסִּינִי בִכְנָפַיִךָ,

הַמְטִירִי עָלַי זוֹהַר מִנַּפְשֵׁךְ, מֵעֵינַיִךְ,

שִׁמְרִינִי כְצִפּוֹרָה, וְעַל נַפְשִׁי הָגִינִי,

וּבִנְפוֹל עָלַי תַּרְדֵּמָה: שְׁבִי נָא לִימִינִי.

1911

---

לֵךְ שְׁכָב.

מאת

אביגדור המאירי

וּבִכְזוֹב לָךְ מַעֲיַן הַתְּשׁוּקוֹת:

לֵךְ שְׁכָב.

אָז חַטְאוֹת נְעוּרֶיךָ הַיָּפִים

נִמְחוּ כְעָב.

וַאֲבִיב כָּל אַהֲבָה נִרְקָבָה:

הֵד־חֲלוֹם.

וּבִכְזוֹב לָךְ מַעֲיַן הַתְּשׁוּקוֹת:

שְׁכַב וָדוֹם.

1906

---

בְּנֵי אֵל־חָי.

מאת

אביגדור המאירי

וְעֵינֵינוּ הַתְּהוֹמִיּוֹת עֵת זוֹ לְזוֹ מִשְׁתַּפְּכוֹת:

כָּל הָעוֹלָם אָז זַךְ.

וְטָמֵא אָז כָּל קָרֵב לַקְּדוּשָׁה הַנִּפְלָאָה,

וְהַדּוֹר אֵינוֹ רָאוּי לְכָךְ.

וּבְמָצְצִי דָמַיִךְ מִשְּׂפָתַיִךְ הָרַעֲנַנּוֹת:

כָּל הָעוֹלָם אָז חָי.

וּבְרַחֲבֵי סְפִירוֹתָיו עַנֵּג אָז יִתְעַנֵּג

עַל בִּרְיוֹתָיו אֲדֹנָי.

1909

וּבַעֲלוֹת הַשַּׁחַר עַל רֹאשִׁי הֲלוּם הַנְשִׁיקָה.

אָז לִבִּי בִי מְזַמְזֵם הֵד־אַחֲרִית אַט־גּוֹסֵס,

וּבְעֵינַי רְסִיס־דִּמְעָה עֲדִינָה מִתְנוֹסֵס,

וְאָנֹכִי אִישׁ־קֶדֶם מֵאֶרֶץ־עָשׁ עַתִּיקָה.

הָאֶתְמוֹל הַנִּסְפָּד לֹא יִתְבַּע אֶת עֶלְבּוֹנוֹ,

וּלְתוּגָתִי אָז אֶשְׁלַח גֶּט־פְּטוּרִין בְּמִין־שִׁירָה,

וְהַכֹּל אָז: אֵין־תּוֹכֶן וּפִטְפּוּט וַאֲמִירָה:

הַתֵּבֵל וְהָאָדָם עִם כָּל עָצְמוֹ וְהֲמוֹנוֹ.

וְחַיֵּי הָאֲיִן לִי כֹל, וְקַוִּים וְתִלֵּי־נְקוּדוֹת

וְעֵינַיִם מִתְנַמְנְמוֹת וְחִיּוּךְ שׁוֹכְבֵי־קֶבֶר,

חֲנוּטֵי־נֶצַח, רַעַמְסֵס, אָזִירִיס וּפְטַה –

קְדוּשַׁת טוּמְאוֹת־זָרוֹת וּזְמִירוֹת שָׁלֹש־סְעוּדוֹת,

שִׁיר־הַשִּׁירִים, קַבָּלָה, קַדִּישׁ, אֲנִי הַגֶּבֶר…

וּלְבָבִי לִי קוֹרֵץ: זוֹ קְרִיאַת־שְׁמַע.

1909